תוצאות חיפוש עבור פגיעה מינית בילדים

* נחנו נשואים 26 שנה. לפני כשנה גיליתי שבעלי נפגש עם גברים על בסיס מזדמן והוא הודה שהוא ביסקסואל אך אינו מעוניין בשום אופן לפרק את המשפחה. הוא חוזר ומצהיר שהוא אוהב אותי ובשום אופן לא מוכן לוותר עלי. * אנחנו בטיפול זוגי כבר למעלה משנה עם המון עליות וירידות. כבר בהתחלה בעלי קיבל החלטה לשים את העולם הגברי מאחוריו ולהימנע מפורנו/מפגשים וכד׳ וזאת בשל העובדה שהוא טיפוס ״מתמכר״ ופוחד לחזור לשם כי המחיר שהוא ישלם גבוה מידי (פרידה) והוא אינו מוכן . הוא טוען שאינו יכול להיות בשני העולמות בעת ובעונה אחת ולכן הוא בוחר בעולם שלי. הוא גם טוען כי הוא מצליח להתגבר על הדחפים שלו ומתמודד בהצלחה. * בנוסף , חשף בעלי התעללות מינית שעבר בילדותו אשר ככל הנראה השפיעה על נטייתו המינית. הבעיה היא, שאני מרגישה שההמנעות שלו גורמת למצב בלתי אפשרי, מצד אחד הוא פוחד לפרק את המשפחה ומצד שני קשה לו להתמודד עם היצרים והדחפים שלו. עם הגילוי חזרנו לקיים יחסי מין 3-4 פעמים בשבוע (לאחר התנזרות של 5שנים) בחלק מהפעמים הסקס היה טוב ומספק אבל בחצי שנה האחרונה אני מרגישה שהזקפה לא חזקה מספיק ולאחרונה,אין לו גם חשק מיני. לטענתו, החשק המיני תלוי בבטחון העצמי שלו שהוא ירוד כרגע בגלל ספקות שאני מעלה לגבי היכולת שלי להשאר בקשר. אני מרגישה שבעלי נתון במצוקה משום שהוא מבין שאם לא יספק אותי מינית , הוא יאכזב אותי ואני אעזוב וזה גורם לו לחרדת ביצוע. אני מתוסכלת מאוד ותוהה האם הוא מספר לי את כל האמת או שהוא בכלל הומוסקסואל ופוחד לצאת מהארון

היי אני בת 30. נשואה באושר, על פניו יש לי הכל בחיים תודה לאל. רק דבר אחד אין לי - שקט נפשי, אני סובלת מחרדות ופחד. אני בטיפולי פוריות מעל שנה, ובנוסף גם עברתי הפלה לא נעימה. יש בי חרדה שאדם זר הרדים אותי ואנס אותי והשאיר לי את הזרע שלו בגוף. אני קוראת את זה ומזעזעת. אני יודעת בתוך תוכי שזה לא נכון, לא הגיוני. זה התחיל לפני שנה שבעלי ואני היינו בחול. והיו לי סרטים בראש שמישהו נכנס והרדים ועשה מה שעשה. כל פעם "הסרט" הזה תוקף אותי בסיטואציה אחרת בחיים. רק אתמול שוב זה קרה, בעלי היה באירוע , לא שמעתי שהוא חזר. וככה התסריט הגרוע מכל שוב חזר. אני יודעת שאין דבר כזה הרדמה באויר, אף אחד לא מעוניין לפגוע בי בצורה כזאת. וגם כל פעם הפחד הזה תוקף אותי שאני מאוד חלשה נפשית. חשוב לי לציין שמעולם לא עברתי התעללות מינית, או משהו כזה.זה כן נושא שמאוד מאוד מפחיד אותי, גם שאני רואה בחדשות אני מיד מעבירה ערוץ כי זה עושה לי רע. אני באמת לא מצליחה להבין מאיפה הפחד הזה נובע. מאיפה הסרטים האלה הגיעו. זה מפחיד אותי זה עושה לי רע החרדה מתמשכת. מה עליי לעשות כדי להתגבר על זה? האם כדאי להתחיל כדורים כדי להשתיק את זה? האם "הפגיעה " הזו שאני מפחדת ממנה נובעת מהטיפולי פוריות? החדירה הזו של האולטרסאונד וגינלי לתוכי שלא נעימה? האם טיפול בפסיכותרפיה יהיה יעיל? תודה המשך יום מקסים

אני מזועזעת ואני מבקשת התייחסות לנל: כשבני היה בן 5 תפסתי  אותו ואת בן דודו באותו הגיל, עם התחתונים למטה והתברר לי שהם לקקו את הבולבול אחד לשני. האמת- הייתי בשוק ובהיסטריה אז, וגם היום, עצם ההזכרות בעניין לא עושה לי טוב. בזמנו דיברנו איתו (בעלי ואנכי) והסברנו לו שהגוף הוא משהו פרטי וכו וכו. לפני כשעה התקשרה גיסתי וטענה שבנה בן ה 3 סיפר לה שבני (בן ה 7 כיום) ובנה בן ה 3 נכנסו לחדר, בני נעל את הדלת ואיך שהוא לבן ה 3 לא היו בגדים ושבני נגע לבנה בבולבול כנראה אוראלי. בני הוא ילד שמח וחברותי מטבעו . אין בו התנהגות חריגה כלשהי שגורמת לי לחשוב שעבר ניצול מיני או התעללות מינית. איך אני אמורה להגיב על העניין?? אני מרגישה חסרת אונים. אני מרגישה שהמעשה לא בריא ולא נכון. מה עושים? האם צריך לקחת אותו לאיש מיקצוע? אם כן, למי? פסיכולוג ילדים? בבקשה עזרה!! תודה

לד"ר הידש שלום אני עברתי לפני כ- 20 שנה התעללות מינית מצד אחד מבני משפחתי, אך רק עכשו פניתי לטיפול בכך (עד עתה חייתי בהכחשה גמורה). כחודשיים לאחר תחילת הטיפול ראיתי את המטפל שלי עושה לי את אותם המעשים שעשו בי לפני 20 שנה. סיפרתי לו על כך. הוא אמר שאני עושה "העברה" ושהוא מודאג מכך שזה קורה כבר בשלב כ"כ מוקדם בטיפול. האםאתה יכול להסביר לי מה ההבדל בין ההעברה להשלכה? מה מדאיג אותו? הרי בטיפול צריך לספר את כל האמת, גם אם היא לא כ"כ נעימה. נכון?כל עיניין האונס מאד קשה לי והוא נתן לי בנוסף לזה גם כדורים: קולנקס ואפקסור. וזה כדי להקל על ההתמודדדות אבל בינתיים אני לא מרגישה שיפור, חוץ מרצון לישון כל הזמן.

שלום, אני בן 44.רגוע ושליו ללא הסטוריה שאני זוכר בתחום בריאות הנפש. צפיתי בתוכנית דוקו עם סיפורים אישיים של קורבנות תקיפה מינית בילדות. הזדהיתי מאוד, ראיתי את התוכנית עוד פעמיים ואז עלתה מועקה גדולה כמו אבל על עצמי כאילו גם אני הותקפתי הילדותי (אני כמעט לא זוכר כלום מהילדות אז אין לי מושג) ויום אחרי זה חוויתי דה ריאליזציה שנמשכה כ 12 שעות (כמובן שלא ידעתי מה זה אבל אחרי למידה אני בטוח בזה). החוויה כללה אניתוק המהסביבה, אח״כ הרגשה קשה של ״אני משתגע״ ובערב הזיות ויזואליות. בלילה זה עבר וביום שאחרי נשארתי עם מועקה גדולה וקושי פיסי ומנטלי. מאז המצב הלך והשתפר. עוד לא לגמרי אבל לא נורא. השאלה שלי: המטרה שלי היא לחזור למצב הרגיל שלי כמו שהיה לפני שראיתי את התוכנית. האם המנעות מתכנים שמציפים ותרגילים אחרים יכולים להיות פתרון ארוך טווח או שתמיד חייבים לחפור כדי להגיע למקור? אני מוכן לוותר על הידיעה של מה קרה אי שם בילדות כי עד היום ההדחקה עשתה את העבודה שלה. אז למה לחפור בעצם ולקחת סיכון נוסף? תודה רבה

הייתי בכנס לאחיות אתמול באחד הבתי חולים המרכזיים בארץ.. אחת ההרצאות היתה על גילוי מוקדם של התעללות אצל ילדים.... הופתאתי שכל ההרצאה התמקדה בהתעללות פיזית- מכות וכו ולא היה שום התייחסות להתעללות מינית. כתבתי מכתב לאחד מהמארגנים וקודם כל הודתי לה על ההרצאות המעניינים. אחייכ כתבתי שהופתעתי שלא היתה שום התייחסות לפגיעה מינית.. קבלתי ממנה תשובה שהיא שמחה שהיה מעניין..... היא לא התייחסה בכלל למה שכתבתי לגבי התעללות מינית.... אני כל כך זועמת וכועסת .... אני באי שקט

שלום רב אני בת 47 נשואה מזה 29 שנים ואמא לילדים בוגרים מאז שאני נשואה לא היו לנו חיי מין סוערים הסיבה הייתה התעללות מינית שעברתי בילדותי . כן בטח תפנו אותי לטיפול הייתי באין ספור טיפולים סדנאות פסיכולוגים פסכיאטרים קאוצרים תרופות סדנאות ומה לא?????? כלום לא עזר אני מרגישה כמו נרקומן שחוזר מגמילה לסביבה של נרקומנים ואסביר את עצמי . מי שמפיל אותי זה בעלי כשיש סקס הוא עוטף אותי מחמיא מתקשר שולח הודעות מפנק נותן לי להרגיש מלכה אבל ברגע שאין סקס הוא משפיל אותי ומתעלל בי מילולית אני אראה לך מה זה יש מלא נשים בחוץ את תצטערי על זה ועוד ועוד.... ואני מנגד מרגישה כל כך מושפלת ומנוצלת מבינה שזה בגלל עברי וילדותי ומתחילה לקלל אותו אני לא יכולה להסתכל עליו באותם רגעים או ימים אני כבר שונאת את השבתות כי יודעת שיציק ונריב כי אנחנו יכולים להשאר במיטה עד מאוחר אני שונאת את החגים מאותה סיבה אני לא יןצאת איתו לאירועים לא לבתי מלון רק מהידיעה שנריב אז למה לצאת כל מי שהולל לבתי מלון עושה סקס??????? וכל היום????? אני לא נהנת מהחגים כל החג בכיתי בחופשות אני מבקשת לעבוד אם אפשרי או שאנחנו לא לוקחים חופשה יחד . מזה כמה חודשים התחלתי טיפול והרגשתי שאני מטפסת במדרגות לאט לאט אבל הוא שוב הוריד אותי והחלטתי לעזוב את הטיפול שהוא לא שווה את זה שהוא צריך טיפול הוא צריך להעריך אותי כאישה ולא כאוביקט מיני . אני כעוסה ממורמרת על החיים מפסידה את החיים מקנאה בכולם שיוצאים ומבלים וים ובריכה ובתי מלון כשאני בחרדה רק מהמחשבה על טיול . כמה פעמים תיכננתי בית מלון ורציתי להפתיע אבל ביטלתי או אם כבר הלכנו ברגע שנכנסו לחדר הוא רצה סקס ורבנו וחזרנו הביתה . אין לכם מושג כמה אני עצובה וכואבת. פוחדת להתגרש תמיד שולחים אותי לטיפול מישהו חשב שאולי הוא צריך טיפול???? אנא עזרתכם

האם יש קשר בין התעללות מינית בילדות ocd בשנות העשרים המאוחרות

שלום אודי, אני מאובחנת כסובלת מ ptsd בעקבות התעללות מינית מתמשכת בילדות. כמו כן, סובלת מסימפטומים של הפרעות אכילה, חרדה ודיסוציאציה. הייתי בטיפול שנים רבות. הצלחתי ליצור קשר טוב עם המטפל אבל ההקלה בסימפטומים הייתה חלקית וזמנית. אחרי 8 שנות טיפול אני עדיין סובלת מתסמינים פוסט טראומטיים קשים. ניסיתי CBT, DBT, טיפול דינמי וטיפול תרופתי. אני מתקשה מאד לדבר על הטראומה בטיפול. כשאני מעלה תכנים טראומטיים ומנסה לדבר עליהם, אני נכנסת למצב של ניתוק. כואב לי מדי לדבר על הטראומה ואיני מסוגלת להיות בפגישה הטיפולית במגע עם הכאב. כתוצאה מכך, אני נמנעת מלגעת בנושא או שמדברת על כך כשאני מנותקת ואז כשאני יוצאת מהפגישה, הכל צף ואני פוגעת בעצמי מכיוון שמתקשה לווסת את העוצמות של הכאב והחרדה. שאלתי היא - האם טיפול פסיכולוגי המשלב היפנוזה יכול להועיל לי? האם הוא יכול לסייע לי לדבר על הטראומה בצורה מעמיקה מבלי שזה יכאב כל כך? האם באמצעות הטראנס ההיפנוטי ארגיש שמורה ומוגנת יותר? כיצד אם בכלל, היפנוזה יכולה לעזור למטופלות כמוני? תודה מראש

היי עברתי טראומה מינית מתמשכת מאז שההיתעללות ניפסקה בגיל 13 אני פוצעת את הרואש עם הציפורנים מורידה דם תולשת סערות זה נימשך שעות אני מתוסכלת .אני שנים לבד מבודדת את עצמי חייה בפחד לא מסוגלת להיות בקשר עם אנשים רק עם מטפלים כי שם אני מוגנת אני מישתדלת להסתיר את הנשיות פוחדת שמישהוא יתענין בי ןלא אצליח להגן על עצמי לאחרונה אני לא נימצאת בשום טיפול מרגישה אחזבא ממטפלים זרקו אותי מטיפול לאחר ניסיון אובדני .אני רוצה להרגיש טוב להיות בקשר עם אנשים מה יכול לעזור לי [לא כדורים] .אני עם הפרעות אכילה קשים .לאחרנה קיבלתי פלש חדש .אני מתחילה לאבד תיקווה שיש סיכוי שאתגבר?

היי! אני סובלת מדיכאון קליני, כבר שנים רבות. למעשה מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא יציבה, סובלת מחוסר אמון בבני אדם ואין לי רגע אחד של שמחה. בתקופה האחרונה, גם מהתפרצויות זעם בלתי נשלטות והמצב שלי מחמיר. עברתי התעללות מינית בילדות מקרוב משפחה ובבגרותי עברתי אונס ממישהו שיצאתי איתו. מאז, אני לא מצליחה להחזיק מעמד במקומות עבודה ואני רבה עם כולם. חברות, משפחה. אני בודדה. זקוקה לעזרה. ניסיתי טיפול נפשי (במשך שלוש שנים) שלא צלח. יש לכם רעיון למטפל? אולי אשפוז יום? אני אבודה ויצאתי מתפקוד. תודה רבה!

אתה יודע אודי ? הייתי חולה אבל עכשיו סוף סוף אני בסדר... עוד מעט אצא למפגש שלישי של הפיסול... קורה לי דבר משונה ... המורה , די קשוח ... התחלתי לפסל דמות אישה שוכבת על הגב/צד לפי תמונת צילום ( לפי מודל של מישהו חי ואמיתי נעשה עוד מס מפגשים) בכל אופן , בשבוע שעבר פיסלתי גם את השדיים שלה , והפסל/ מורה נעמד לידי ואמר לי ... תסתכלי על המיקום שפיסלת את השדיים שלה והייתי נורא נבוכה .. והוא עוד הוסיף : אני צריך להגיד לך איפה המיקום של השדיים ? את צריכה לדעת טוב יותר ממני .. רציתי להגיד לו : לא , לא יודעת מיקום .. אני לא מסתכלת על עצמי במראה ללא בגדים וגם לר מסתכלת על אחרים ללא בגדים ובכלל אתה לא יודע שאני פגומה לאור זה שעברתי פגיעה מינית אז לאט לאט לך פסל מורה .. כמובן לא אמרתי לו כלום , רק הייתי נבוכה וכרתתי לה את השדיים.. עוד כמה דקות אני יוצאת למפגש לנסות ולפסל במקום נכון... מה זה מקום נכון ? ולי יש משהו במקום נכון ? כל בורג התמקם במקום עקום אחר בגוף .. חלק מהברגים ממש רופפים למרות שאמא צביה מנסה לחזק .. אודי .. בלגן לי עם הקורס הזה ... זה גם מעורר אותי ואני מרגישה שאין לי שליטה על הרגשות.. ואודי , אני לא יכולה יותר עם דוקטורס ... תצעק עליהם !!! תגיד להם שלכתוב ולקרוא דרך האייפון מוציא את כל המרחב והחןפש הפנימי ואתה מרגיש חנוק וחנוט בתוך מחוך וחזיה הדוקים אודי , נראה לי שבסוף אעזוב את הפיסול לפני שאשתגע לגמרי. ואודי , אם ההודעה הזו לא תעלה בגלל שזה דרך האייפון אני לא יודעת מה אעשה לדוקטורס.. מה אעשה ? ... כלום .. רק אתפוצץ בלב ... :((

הייתי בטיפול אצל עובדת סוציאלית. זה נגמר בהרגשה של נטישה והמון כאב וזעם. אחר כך העבירו אותי לעוד סוציאלי אחר והפסיכיאטרית איבחה אותי עם הפרעת אישיות גבולית. העובד סוציאלי החדש בירר איתי האם עברתי התעללות מינית בעבר. התברר שכן בגיל 11 מבן דוד ולא חשבתי שזה נושא ששווה לדבר עליו בכלל. פסיכיאטרית אחרת אמרה שאולי צריך לשנות את האבחנה לפוסט טראומה אבל לא עשתה זאת. כעבור זמן העובד סוציאלי נתן לי רמזים על ההתנהגות החריפה של אמא שלי. מפה לשם, גיליתי שהיא סוציופתית. (לא אפרט איך כי זה ארוך ומורכב.) גיליתי שבמשך כל חיי היא מנהלת איתי מערכת יחסים פרברטית בין המזוכיסט לסוציופת. השותף של הסוציופת מזלזל ומפשיל את עצמו בזמן שהוא מעריץ ומאדיר את הסוציופת. השותף נמצא במצב של בלבול תמידי ומאבד את כושר השיפוט של מה בסדר ומה לא בסדר. וכל זה כשאינו מודע לכך בכלל. אפשר לקרוא על המערכת יחסים שנכתב על ידי מומחה לנרקיסיזם ופסיכותיה אם רושמים:"What kind of a person stays with a sociopath" בגוגל. מפה לשם סיפרתי לפסיכיאטרית על המערכת יחסים שהייתה לי עם אמא שלי ושהיא הייתה מתעללת בי מנטלית ורגשית. והיא אמרה שעד שהמטופל לא מספר על כך שנפגע ע"י סוציופת קשה מאוד לדעת ושזה מאוד דומה להפרעת אישיות. אבל עדיין לא שינתה את האבחנה ומסרבת לכתוב שאני נפגע של סוציופת. מדוע היא מסרבת? ואיך אני משכנע אותה לרשום את הדברים? מאוד חשוב שיהיה רשום שאמא שלי לא יציבה וקצת משוגעת כי היא מאוד מניפולטיבית ובעבר הצליחה לאשפז אותי בגהה מחלקה סגורה בערמה וע"י שקרים. אז איך אני משכנע את הפסיכיאטרית שלי לרשום את זה? ושוב למה היא לא מסכימה?

אני בטיפול פסיכולוגי מזה כמה חודשים, הגעתי לטיפול מחשש לפוסט טראומה בעקבות התעללות מינית בילדות, והשפעותיה בגיל ההתבגרות ובבגרות. הפסיכולוגית שלי מודעת למאורעות חיי, אך עם זאת ניגשת לכך בזהירות יתרה ובליווי הדרכה. חוויתי ביוני האחרון שלל התקפי חרדה במשך כמה שבועות, ובמהלכם פניתי לפסיכיאטר שיעניק לי מענה תרופתי להרגעה (זו פעם ראשונה שחוויתי התמוטטות מהסוג הנ"ל, ובד"כ אני מדחיקה ומשתמשת בדיסוציאציה כמנגנון הגנה עיקרי). ועתה השאלה- אני חוששת מאוד שתתפרץ אצלי הפרעת "פיצול אישיות" בעקבות ההתעסקות עם הנושא הנ"ל. אשמח לשמוע את דעתך בנידון, והאם אכן יש סיכוי לכך?

שלום רב אני בת 30 כל חיי הייתי שמנה אכילה ריגשית (בילדות עברתי התעללות מינית) בגיל 24 עשיתי דיאטה כסאח וירדתי 40 קילו מהר מאוד חליתי בבולימיה נורבוזה והייתי מטופלת שנה בהפרעות אכילה SBT וכדורים הטיפול לא צלח ונשלחתי לאישפוז שאליו לא התייצבתי עם הזמן נכנסתי להריון ילדתי את בני הבכור וכאילו המחלה נעלמה אחרי הלידה נכנסתי לדכאון עמוק העלתי 50 קילו בחזרה ואני ממשיכה לעלות עוד ועוד אני כל היום אוכלת אכילה ריגשית אין לי זמן לפנות לטיפול אני עם הילד בבית כל היום ולא עובד(ילד עם צרכים מיוחדים)... הרופא משפחה המליץ לי על ציפרלקס האם יש תרופה שתתאים לי כרגע יותר ?? שתעצור קצת את האכילה הריגשית? אציין שוב שאין באפשרותי לפנות לטיפול קוגנטיבי וכו תודה

היי, עברתי בילדות התעללות מינית במשך שש שנים בגילאים 10-16. הפוגע היה בן משפחה. התמודדתי מולו בבית המשפט (לפני 25 שנים) כשעדיין לא היתה מודעות כמו שיש היום. הוא הורשע ונכנס לכלא. בעקבות הטראומה נפגע לי התפקוד באופן כללי ואיבחנו אותי עם comples ptsd. היו תקופות בהן הייתי באשפוזים פסיכיאטרים ולעומתן תקופות של תפקוד מירבי בעבודה ובבית. כל השנים נרתעתי ממגע מיני בעצמי או עם אחרים והייתי בתחושות חרדה וגועל מעצמי ומאחרים בהקשר של יחסי מין ואוננות. יחד עם זאת ניסיתי לפתח קשרי זוגיות אינטימיים הכוללים יחסי מין עם גברים וכשהתייאשתי מגברים ניסיתי קשרים עם נשים מתוך חשיבה שאולי זה יהיה פחות מאיים. חייתי עם בת זוג 10 שנים כאשר בתחילת הקשר הצלחתי לקיים יחסי מין ולהתמודד תוך כדי עם חרדה ופלאשבקים אבל ככל שעבר הזמן יחסי המין היו מעיקים והרגשתי שאני צריכה לעשות זאת רק כדי לא לאבד את בת הזוג. שנאתי את זה. הרגשתי שאני אונסת את עצמי לעשות משהו שאני לא רוצה. תדירות קיום יחסי המין הלכה ופחתה עד שבשנים האחרונות לקשר לא היו יחסי מין או מיניות כלשהי בינינו. יש לציין שהקמנו משפחה ושנכנסתי להריון דרך בנק הזרע. כל השנים הייתי בטיפול פסיכולוגי לעיבוד הטראומה וההשלכות שלה על החיים שלי כאישה, בת זוג ואמא. כל השנים ועד היום אני מקבלת תרופות פסיכיאטריות לטיפול ב ptsd. בזמני תפקוד אני עובדת במקצוע טיפולי ונחשבת כטובה מאוד בתחומי. עם כל אלה, יש לי פחד גדול מאינטימיות ומיחסי מין, חרדה, רתיעה וגועל. כל אלה מביאים אותי בשנים האחרונות להימנעות מכל קשר שעלול להוביל להתמודדות עם מיניות ויחסי מין. אני מאוד מיואשת אבל עדיין מתקשה להשלים עם המצב. האם במקרה כמו שלי יש עדיין תקווה להחלמה בתחום המיני? יש לציין שבחמש שנים האחרונות אני מטופלת בלוטם, מרכז לטיפול בטראומה מינית. סליחה על האורך והמון תודה מראש.

אחותי הקטנה אשר גרה בחו"ל סוחבת בהכחשה מכלול בעיות (התעללות מינית בילדות, אגרנות, קניות לא הגיוניות, דיכאון שמתבטא בירידה /ירידה דרסטיים במשקל, ocd, פרשנות שלילית, פסימיות, הפרעת קשב או אולי האטה מוטורית). טוענת שהלכה למספר פסיכולוגים ונאמר לה שהיא בסדר. אינה רוצה לקחת תרופות מחשש. אני לא יודעת אייך לעזור לה. אשמח להכוונה.

אני אב גרוש לילדה בת 5,שאימה מנסה בכל דרך לפגוע בקשר שביני לבין בתי(לא בחלה גם בהגשת תלונות שווא נגדי על התעללות מינית בילדה, עתה חזרו הסדרי הראייה לקדמותם, אולם הילדה חוזרת כל העת על דברי אמה,"אמא אסרה עלי לצאת אתך מעיר מגורי", כשאני לוקח אותה לסוף שבוע לבית הורי, שם אני מתגורר, הוא חוזרת על דברי אמה שאני לא ארחץ אותה, רק סבתא", אני צריכה לשמור על הגוף שלי כשאני אצלך, ככה אמא אמרה, בנוסף האם וגם הסבתא מתקשרות במשך סוף השבוע כ- 4,5 פעמים, מספרות לילדה כמה הן עצובות ומתגעגעות כי היא לא איתן, ואז הילדה מתחילה לבכות עד שאני מצליח להרגיע אותה. המצב מדאיג אותי מאוד משום שאני חושש שבתי נפגעת מכך, למותר לציין כי אני ומשפחתי עושים הכל על מנת להנעים את שהותה אצלנו, מה ניתן לעשות?

שלום יש לי בעיה אני נשואה 6 שנים 5 ילדים.הבעיה אצלי שאין לי חשק מיני בכלל כל פעם בעלי צריך להתחנן לשכב איתי ואני שוכבת איתו מלת ברירה שמגיעים למשחקים אני כן נהנת אבל בחדירה עצמה לא גמרתי בחיים .ואני גם אף פעם לא הייתי רטובה כמו שאומרים אף פעם מה הבעיה שלי?.לפני שהתחתנתי היה לי התנסות מינית כמ פעמים ולא הגעתיי לא לרטיבות ולא לגמירה .לגמירה אני מגיעה רק במשחק ובירידה.דרך אגב עברתי התעללות מינית שהייתי קטנה.אני לא יודעת אם זה קשור וזה לראשונה אני מספרת...אשמח לתשובה,תודה רבה.

אני נשואה בת 42, שלושה ילדים...יכולה להגיע לאורגזמה בקלות לבד..אבל לא נמשכת לגברים ולא לנשים...אוהבת את בעלי בלי להמשך ממש...מוזר לי..באותה מידה יכולה לשכב עם כל אחד.... לא עברתי התעללות מינית ולא כלום... הבעיה היא שהיחיד שאני חושבת עליו זה אבא שלי איתי...מגעיל נכון? וזה ממש סוטה :( מעולם לא שכבתי איתו...לפעמים אפילו חושבת על שמכאיב לי וזה נעים ...........אוף מתביישת לכתוב את זה...ממה זה נובע? יכול להיות שיש משהו בעבר שאיני יודעת עליו? האם יכול להיות איזה משהו שהיה בנינו במציאות? אבל אז הייתי לא רוצה את זה נכון? ..... :(

אני בסדר. עומדת על שתי רגליים והאדמה פחות רועדת. הילה - הוא לא נטש פיזית. כלומר, הוא עדיין רוצה להמשיך לטפל בי אבל הוא עשה כל מני שינויים שגרמו לעולם שלי להתמוטט. עוד לא נאמרה המילה האחרונה בעניין. אודי - אנחנו (נפגעות התעללות מינית ממושכת בילדות) כל כך פגועות. חיות עם בושה ואשמה. חיות כל יום את אותו הסיוט. זה פשוט לא הגיוני שאין מסגרת "מחזיקה" שמעניקה טיפול אינטנסיבי שאינו מוגבל בזמן לנפגעות. זה פשוט אינו נתפס. יש לנו צרכים מאוד יחודיים, ואני באמת מאמינה שעם טיפול איכותי, מותאם ובעיקר חומל ואמפתי, אנחנו יכולות "לפרוח" וגם לעזור לאחרות. איך לא קיימת כזו מסגרת?? פעם בשבוע למשך שנה, זה פשוט אינו מספיק. ופסיכולוג יחיד פרטי, קורס לפעמים תחת הנטל. תודה הילה ולאה על ההתעניינות. נטע.

שלום רב, בני בן השש מרבה לנשק ולחבק אותי, ותכיפות המגע הזה חריגה לעומת בני גילו (בין היתר, הוא אוחז בכף ידי ומנשקה פעמים רבות ברצף). אציין כי גם אני מרבה לנשקו ולחבקו (מעט פחות ממנו, ואצלי זה יותר תלוי סיטואציה) ועד כה ראיתי בכך דבר מבורך. בעלי טוען שאני מזיקה לילד ועליי להציב לו גבולות בעניין זה, אך יש לי קושי לבקש ממנו שיפחית את המינון. האם עליי לצמצם את החיבוקים והנשיקות שלי? שלו? האם יש בכך בעיה? נוסף על כך, הערב נשכבתי לידו במיטה לבקשתו וחיבקתי אותו משום שהיה חולה (גם הוא חיבק אותי). בעלי טען שגם הדבר הזה פסול ו"סוטה". האם אכן כך? אני מפרשת את זה כחום טבעי בין אם לבנה, ובעלי רואה זאת אחרת. אשמח לקבל חוות דעת מקצועית בעניין. תודה מראש!

חוויתי התעללות מינית בילדות, מצד קרוב משפחה..הדחקתי, נזכרתי וטופלתי ע"י מספר פסיכולוגים. מגיל מאוד צעיר אני באפס אנד דאון, היו לי תקופות של דיכאונות כבדים יותר. כשאני מרגישה בדיכאון זה בעיקר עצב מאוד עמוק שמשתלט וישר צורך לבכות כל פעם מסיבה אחרת..אני לא מאשימה את העבר, באמת שכל פעם זה נובע מסיבות אחרות..כנראה שהעצב הוא מאוד עמוק או לא יודעת מה...בכל אופן אני גם עייפה ומותשת מלהתמודד...הייתי אצל כמה פסיכולוגים בשנים האחרונות, זה לאו דווקא עזר לי אני כבר בת 30 , ללא זוגיות (אני מניחה שזה משפיע עליי גם בעניין הזה)..מרגישה תקועה. מה עליי לעשות? אה וכדורים אני כבר לוקחת

שלום, האמת שחיפשתי מקום יותר מתאים לכתוב בו את השאלה שלי,אבל לצערי אין כאלה מספיק מקומות או לפחות אני לא מצאתי.. אני בת 27,גננת במקצועי. עברתי התעללות מינית על ידי אבי עד גיל 14. הייתי מטופלת כמה חודשים והפסקתי את הטיפול. כיום אני מטפלת בעצמי בכל מני דרכים של מודעות עצמית..לא תמיד מקל.. אך זה לא העניין עליו אנע רוצה לדבר. קראתי היום כתבה בווינט בה מדברת אישה שמתעסקת בנושא של גילוי עריות והיא מציגה נתונים מזעזעים. אחת משבע נשים עוברות התעללות מינית בתוך המשפחה. זה נתון בלתי נתפס. בלתי נתפס שזה הנתון ואני כותבת לי כאן לתומי בפןרום. אמסורד שזה הנתון ואנשים ממשיכים לחיות את חייהם כרגיל. אחת משבע זה אומר שסביר להניח שמישהו בבניין שלי למשל,סובל ממש ברגע זה מהתעללות ממש כפי שאני חוויתי. ומסתיר את זה בכל דרך אפשרית כך שאי אפשר לגלות ולעזור לו.. אך מה שמטריד אותי יותר,זה הילדים בגן שלי.. מכיוון שלי יש אישיו עם התעללות,אני עושה הבחנות כאלו ואחרות בראשי על ילדים בגן.. יודעת שאסור לי לעשות עם זה דבר ועדיף שלא אחשוב על כך. אך אין ספק שגננוץ צריכות לדעת מה התסמינים,איך לחשוד בציורים,איך לחשוד בהתנהגותם של ילדים מה יכול לרמז? כלומר,זה אומר שמישהו בגן שלי עובר התעללות? אני לא נרגעת ממה שקראתי ומעולם לא פחדתי כמו היום.. בבקשה תגידי לי מה דעתך.. מה עלי לעשות? איך אני מגנה על הילדים? איך אנע מזהה מלבד הסתגרות? מה שאצלי היה להפך..הייתי ילדה "שמחה" חייכתי לכולם והייתי מאוד פופולרית ועסוקה. אבל בפנים גססתי..עד היום אין לי תשובה להתנהגות שלי הזאת..כל כך הפוך ממה שהרגשתי. יכלתי לחשוב שילדים כאלו לא ירצו לחזור הביתה? לא זוכרת לגביי,אך למה שלא ירצו לחזור?;אני אהבתי את אבא שלי בכל מעודי. אהבה אמיתית וידעתי שהוא אוהב אותי חזרה..