תוצאות חיפוש עבור מופנמות

שלום, קורה לי רבות בזמן שאני חולמת, במהלך החלום עצמו, שאיני מצליחה לפקוח את עיניי, ולראות את המתרחש. החלום עצמו לא אותו דבר, כלומר, תוכנו של כל חלום הוא שונה ואין מכנה משותף ביניהם פרט לעובדה שעיניי עצומות. בחלומות אלה אני ממש מתאמצת לפקוח אותן, וזו ממש משימה בלתי אפשרית. מרגישה שהעפעפיים כבדים, ולא נשמעים לי. אם אני מצליחה לפתוח אותן בסופו של דבר, זה רק לכדי הצצה קלה, ולשניה אחת - וגם במקרה כזה אני מרגישה מסונוורת, והמראה שאני רואה הוא מטושטש. יש לציין כי אני כן נמצאת בסיטואציה כלשהי בחלום, מודעת למתרחש, שומעת ונוכחת, רק שאיני מצליחה לראות דבר. המצב הזה, של חוסר יכולת הזו, ממש מתישה ומתסכלת, אך כשאני חושבת על זה, מעולם בחלום לא ויתרתי על הניסיון כן לפקוח אותן. רציתי לדעת האם זה מסמל משהו? יש משמעות? למה התופעה הזו חוזרת לי פעמים רבות בחלומות שונים? אשמח לתשובה, תודה

טבח, במהלך עבודה לפני כ3 חודש (12.19)הרמת והוצאת קרטון מצופה קרח מתוך מקפיא שימוש בכוח אגרסיבי רב גרמו מיד לזרמים ביד ימין וכוח ירוד עד כדי נפילת חפצים מהיד ותחושת דקירות , בדיקת m.r.i שמתאריך 12.19 להלן תוצאות סריקה בתהודה מגנטית של עמוד שדרה צווארי: התווית הבדיקה: כאבי צוואר עם הפרעות נוירולוגיות. הבדיקה בוצעה במנחים סגיטלים ואקסיאלים ברצפים של T2, T1 ודיכוי שומן. היפוך קל של המנח הלורדוטי עם קיפוזיס קל בגובה C6-C5 . אין לראות תזוזות. ללא בצקת לשדית או בצקת ברקמות הרכות. ללא מוקדי אות חריג בחוט. המעבר הקרניו-צרביקלי שמור. ללא מסות פרה-ורטברליות. בהסתכלות ספציפית על המרווחים הדיסקלים: C3-C2 :ללא בקע, ללא הצרויות. C4-C3 :בלט קל ללא הצרויות. C5-C4 :בלט קל ללא הצרויות. C6-C5 :בקע דיסקלי מרכזי מלווה בלחץ בינוני על מרכז החוט, ללא הצרויות משמעותיות של התעלות הנוירו-פורמינליות. C7-C6 :בלט ללא הצרויות. D1-C7 :בגדר הנורמה. לסיכום: בקע דיסקלי בגובה C6-C5 אשר לוחץ בצורה בולטת על החוט, ללא מיאלופתיה וודאית. להמשך מעקב והערכה ניורולגית. משם סימפטומים ותופעות של עציריות שתן/צואה עד כדי לחיצות קשות בשימוש בשרירי הבטן (בקע טבורי שאובחן במיון 3.20 בct כליות)נימולים והיצקוקים באיזור איבר המין תמידית שתן ניתן בישיבה . נוקשויות בצוואר קושי רב בתנוחת הכרית כאבים במהלך השינה באזור הצוואר(קושי רב להרדם) ירידה בכוח בידיים עד לנפילת חפצים קושי בהכנסת מפתח לדלת,לסגור ריצרץ במכנס (ידיים רועדות ) רגלים קופצות ...... קשיי נשימה משום מה בחיי לא סבלתי מתגבר בעת פעלות עדינות (בעת עליה למיטה,בשכיבה מטופל - אורלוגיה / אורתופדיה/ נוירולוגי/ניורופסיכולג/ פסיכאטר / 5.1.20 הומלץ על ניתוח בדקומפרסיה צווארית בביהח וכן שוחררתי לאחר המלצה לפיזיותרפיה ועם לא מטיב ניתוח . E.m.g cts ביד ימין 3/5 26.12.19 פניתי לטיפול בביהח נוסף לקבל חוות דעת מאורטופד בירורים נוספים לפני ניתוח וכן הומלץ גם שם בדקומפרסיה צווארית ובקיבוע צווארי. 28.2.20 M.r.i גבי – אין ממצאים נראה תקין . M.r.i 16.3.20 במנחים פלקציה ואקסטנסיה עם חתכים אקסיאליים ב2T בשני המנחים . בשאלה על לחץ חוט.ש וכאבי צוואר מקרין לימין . ממצאים מהבדיקה : (מחוסר בתמצות מה עם שאר הגבהים?והאם הבדיקה בוצעה לפי מנחים המתבקשים סיבת ההפניה: כאבי צואר מקרינים לימין בוצע: ת.מ. MRI עמוד שדרה בתאריך 38:18 2020/03/16 מ.ג: ת.מ. MRI בדיקת עמוד שדרה צוארי; ת.מ. MRI עמוד שדרה דיסקים; ממצאים: בגובה 6C-5 בקע דיסקאלי מרכזי עם אימפרסיה על השק ללא מיאלופתיה בחוט , היצרות קלה של התעלה. ללא ממצא מהותי ביתר הגבהים. סיכום: בקע מרכזי בגובה 6C-5 כמצוין. ------‐ אשמח לחוות דעת M.r.i ב25.12 ספק למיאלופתיה ולחץ על החוט השדרה (אשר מאובחן לחץ על החוט האם יש צורך מהמצאים הנל לגשת לייעוץ ואבחון נוסף של נוירורדיולוג ? האם ממצאים אלו יכולים להסביר את הפגיעה ואת תלונות השתן והקוצצים וב.איבר המין ? ירידה בכוח ימין קשיי הליכה. כאבי לסת קושי רב בבליעה הכדורים . (לא יכול להרים את הצוואר בכדי לשתות שותה עם קשית. ומה המשמעות לממצאים הלו ? ובמידה ולא יעשה טיפול ניתוחי בזמן מה השלכות והסיכונים ? התחלתי הידרותרפיה מפגש 1 (הרגשה טובה אך ממש תורים ארוכים כל מרפאות השיקום סגורות נכון להיום עקב מצב הקורונה. 2 זריקות סטרואידים במהלך פרק של חודשים מטופל נוגדי דלקת תמיידיים. ארקוקסיה אחרון עד לפני שבוע הופסק האם להמשיך טיפול דלקתי ? משכחי כאב אני נוטל בערב לפני השינה (מנוחה לכמה שעות מתעורר עם תחושת הרדמות ביד ימין ומהזרוע עד הידיים . הסימפטומים באים בגלים ללא הפסקה אין לי מנוחה עם הכאב לפעמים האם יש אפשריות נוספות לפני ניתוח ? ועם כן באיזה שיטת ניתוח המומלצת (מקווה שלא). רב תודות קושי רב בכתיבת הטקסט וסליחה עם איני ברור. בריאות אמן

שלום ביום ראשון האחרון עברתי ניתוח לעקירת ציפורן בשלמותה עקב ציפורן חודרנית בכף הרגל (אצבע 3) ומאז אני חש בכאבים עזים באיזור העקירה וקשה לי ללכת מה הטיפול היעיל להחלמת המקום? תוך כמה זמן אפשר לחזור לפעילות מאומצת ונעילת נעליים סגורות? כרגע המקום לא ממש נראה טוב יש קצת מוגלה והאיזור נפוח ואדמומי האם זה מצב תקין לאחר ניתוח כזה או שכדאי להגיע לביקורת אצל רופא? תוך כמה זמן הציפורן תצמח והאם זה באמת יגדיל את הסיכויים למניעת הישנות של ציפורן חודרנית? תודה וחג שמח!

שלןם דר תודה על התשובה האם גם לבנאדם רגיל יש את הקולות האלו ? מדוע אני שומעת את זה הרבה במהלך היןם? ממש מרגיש כמו בועה שמתפוצצת במקלחת

שלום דוקטור, אני עובר כרגע טיפול אורתודנטי, אני כנראה ביישורת האחרונה ואני מרכיב גומיות בין לסתיות. אמור להיות לי תור עוד שבועיים וחצי לאחר תקופה של חודשיים אבל הבנתי שהמרפאות סגורות ואני מניח שתהיה עכשיו דחייה של לפחות חודש בתור ויש גם סיכוי לתקופה ארוכה הרבה יותר. עכשיו השאלה שלי היא כללית, לאו דווקא בקשר אליי, עד כמה בעייתי יכול להיות עיכוב רציני בתורים? האם עלול להיגרם עיכוב משמעותי בטיפול או אף נזק כתוצאה מכך? עד כמה אפשר יהיה להשאיר את המרפאות סגורות?

היי ד"ר.. אני אובדת עצות, אחי הגדול בן 37 אובחן עם סכיזופרניה בגיל 21, מאז נכנס ויצא מבתי חולים, מחלקות סגורות ופתוחות , גר עם הוריי, כמה חודשים מתנהג בסדר לוקח תרופות ואז חלה הידרדרות במצבו, נעשה תוקפני , מאיים על הוריי , בורח מהבית עד שמקבלים צו אשפוז בכפייה , מאשפזים ואז שוב חוזר חלילה ככה בכל שנה במשך שנים... מיותר לציין שעייפנו מהמצב, אך זה לא העניין.. מה שמפחיד אותי זה המחשבה שהוא עלול לפגוע בהוריי, זה מרגיש לי כמו עניין של זמן.. לפני כחודשיים שוב חלה הידרדרות שוב אותו הסיפור, ברח מהמחלקה הפתוחה והתקשר לאבי ואמר לו שהוא לקח לו את אשתו ושהוא יהרוג אותו, זה בעצם חלק מהקולות שהוא שומע כל הזמן, הוא נמצא על ידי המשטרה רחוק מאזור הבית ואושפז בכפייה, לאחר שבועיים שיחררו אותו, אני נורא מפחדת.. יש לי ילדים קטנים ככה שמרגיש לי לא בטוח להיות בבית הוריי האהובים עליי ( מה שמכעיס אותם מאוד..) מה עושים עם המצב הזה? מה??? בסוף יקרה אסון...

שלום , למסירה ארבע חבילות של חיתולים למבוגרים ושתי חבילות של סדי ישות באריזות סגורות טל

בת 50, אתמול בלילה בזמן שהעיניים שלי היו סגורות העיניים התחילו לרצד במהירות בלתי נשלטת במשך כחצי דקה. כשפתחתי את העיניים זה הפסיק. יש לציין שאני סובלת מכאבי ראש המון זמן עם הבחנה למיגרנה. האם קשור למיגרנה?

היי,קיימת אצלי תופעה ברגל שמאל רק כשאני נועלת נעליים סגורות בעיקר מגפיים שאחרי שעה שעתיים מתחיל כאב חזק בזרד מן לחץ מכאיב אבל ברגע שאני חולצת את הנעל הכאב משתחרר ואחרי כמה דקות אני נועלת את הנעל שוב וזה חוזר חלילה מה ניתן לעשות כדי למנוע את הכאב הזה. תודה על התשובה

חלמתי אתמול שאני הולך באיזשהו מבנה שאני לא יודע למה הוא משמש , אבל היה לי ברור שלא מדובר במבנה מגורים הלכתי בין כל הקומות שבבניין וניסיתי להכנס למסדרונות שמקבילים למסדרונות שהלכתי בהם וכל פעם שהתקרבתי לפתח פתאום ירדו סורגים שחסמו את המעבר האור במסדורנות היה עמום המבנה עצמו לא מוכר לי מהמציאות הוא היה בניין ישן מאוד כנראה משנות ה60 או ה70 (הריצוף בבניין היה "טרצו" הבלתות עם הנקודות שהיו נפוצות בשנים האלה ) הרגשתי גם כאילו אני נמצא בתקופה אחרת בעבר כי ראיתי בחלום שהמנורות שבמסדרון היו מסוג מסויים שהיה נפוץ בארץ בשנות ה90 ואני חושב שגם הייתה מכונה של מכירת שתייה שגם ניראת מהתקופה הזאת אני כרגע בתהליך קבלה למקום עבודה חדש ובגלל זה הסגירת דלתות קצת מדאיגה אותי מה החלום אומר ?

שלום, אני בטריימסטר הראשון בהיריון ומנסה להבין ולחבר את כל המוצרים שאסור לאוכל.. לדוגמא חלב מפוסטר לא קיים יש רק חלב מפוסטר על הומגני זה בסדר בהיריון? שוקולד פרה חלבי (לא רשום בפנים שזה מפוסטר) האם אפשר? עוגיות - מחלב נוכרי, או עוגיות ורושם שם חלב (בלי המילה מפוסטר) אפשר? תודה מראש

שלום רב, אני כחצי שנה לאחר שבר בזרת בכף הרגל, השבר התאחה לאחר חודשיים אך הזרת עדיין מתנפחת בשעות היום, לעתים צבעה כחול. מה יכול לסייע?( חוששת שיגיע החורף ואתקשה לנעול נעליים סגורות בשל הנפיחות).

שלום דוקטור נוימן היקר.בהמשך לשיחתנו לפני כשבועיים.מעדכן כי הורדתי תפרים שבוע שעבר לאחר עקירות 26 28.הרמות סינוס סגורות השתלת עצם ושתלים.החלמה קשה ואיטית לצערי.בביקורת נקישות על השתלים ללא כאבים ונאמר שהכל עוד רגיש ומחלים יפה.אני שם לב שעדיין אני מצחצח שיניים בעיקר באזור 28 יש כאב ואני לא מצליח לשים אצבע ולומר באופן מובהק מהיכן הכאב.האם זה הגיוני שלאחר חודש ישנה רגישות מאזור החניכיים/טיפול?אשמח לתגובתך.תודה מראש

שלום וברכה.שלשום עברתי ניתוח בסדציה לעקירת שיני 16 ו 18 כולל הרמות סינוס סגורות השתלת עצם ושתלים ב16 ו17 שנעקרה לפני 8 חודשים.הטיפול עבר מצויין אני יומיים אחרי ללא נפיחות ללא כאבים מיוחדים והריפוי נראה בקצב טוב.יש רק דבר אחד שנראה מוזר אבל אולי תקין.שתל 16 נראה יושב ישר אך 17 טיפה נוטה ולא באותו קו.האם השתלים חייבים להיות סימטריים או שמא זה קשור למבנה הלסת או לסיבות אחרות.אשמח להארה בנושא.תודה מראש.

שלום רב, כרגע עם כתרים זמניים, שהן המודל לקבועים. האם בעת לסתות סגורות (נשיכה נורמלית) השיניים העליוניות קדמיות צריכות לגעת בשינים הקדמיות או שצריך שיהיה רווח קטן (ללא מגע בין השיניים בעת סגירה)? תודה מראש

שלום ד"ר, עברתי מנעל פתוחה לנעליים סגורות חדשות.לא לוחצות בכלל. בכף הרגל ליד הגשר של כף הרגל, התחיל נקודות אדומות מתחת לעור והכל הפך למוגלה תת עורית.כלומר זה לא משפשוף. ולא ממש ניתן לפוצץ זה לא מגרד אבל זה נפוח וקצת לא נוח כשהולכים יחפים בבית. המוגלה רק גדלה. באיזו משחה לטפל? בבית יש לי : יודו-ויט כלורפניקול 3% ומצאתי גם סטרואיד- אורקורט E ( לחלל הפה) מותר למרוח אחד מהם? או שיש משהו ספציפי ?

היי אני בשבוע 28+2 אכלתי יוגורט של דנונה שטראוס עם שבבי פקאן מסוכרים מצופים שוקולד הסתכלתי על הרכיבים לפני אבל רק אחרי שאכלתי קלטתי מה כתוב ב"עלול להכיל" אלו הרכיבים; חלב מפוסטר, רכיבי חלב, סוכר, סיבים תזונתיים, חומרי טעם וריח. בתוספת חיידק פרוביוטי bifidus. תוסף (13.7%): שוקולד (9.6%) (מריר, חלב, לבן), סיבים תזונתיים, אבקת קקאו, שבבי פקאן מסוכרים (0.6%) (פקאן, סוכר, שמן צמחי), סוכר, מים, מייצב (אקציה גאם), סירופ גלוקוזה. מכיל שבבי אגוז פקאן. עלול להכיל קליפות אגוז. מידע על אלרגנים; מכיל: חלב, אגוזים (פקאן). עלול להכיל: בוטנים, אגוזים (שקד, לוז, קשיו, מלך, פיסטוק), ביצים, סויה, שומשום. פיספסתי את זה שכתוב ביצים :( ומן הסתם שזה כנראה ביצים חיות כי זה יוגורט איזו בדיקה ניתן לעשות כדי לדעת האם נגרם נזק? אשמח לתגובה מהירה תודה!!

שלום, יש לי שאלה שהיא קצת טכנית, אך הינה גם תוצר נלווה של בריאות הנפש- נהלים בזמן אשפוז במחלקה סגורה- האם אכן ישנה תקנה גורפת שאוסרת על ביקור מישהו שמאושפז במחלקה סגורה- פרט לקרוב משפחה בקרבה ראשונה? אם כן אשמח לראות סימוכין לתקנה הזאת. תודה מראש ושבת שלום.

היי שמי מירהלה מהדרום ואני בת22 הבעיה שלי מביכה ממש אני סובלת מהתאפקות של ימים לעשות קקי ולבסוף עושה רק באמבטיה שהדלתות סגורות ואף אחד לא בבית זה מפריע לי מאד בתפקוד היומיומי ובקשר הזוגי ( חשוב לציין שהגעתי מבית קשה אם מערכת יחסים קשה שכללה אלימות פיזית נפשית ומינית ) קראתי על זה חומר וכתוב את התופעות רק על ילדים יש כזה דבר אצל מבוגרים?? שללתי כל בעיה רפואית ניסתי כל סוגי התזונה זה לא עזר אני מלכלכת תחתונים בקצב וזה ממש באסה אשמח לקראו חומר בנושא תודה רבה

שלום, בן שנתיים ו 10 חודשים נמצא בגן עם 15 ילדים עם גננת אחת (כמעט 13 ילדים הגיל שלהם נע בין 10 חודשים לשנה וחצי רק אחד בן 2 וחצי) בתקופה האחרונה מתלוננת הגננת שהבן שלי לא משתף פעולה וכשהוא רוצה לעשות פיפי מתחיל לבכות ( הוא נגמל מחיתול מאז 6 חודשים) למרות שבשנה שעברה הוא שיתף פעולה ושחק ( רוב הילדים היו בגילו) לא יודעת אם הסיבה לכך שהילדים יותר קטנים ממנו!!! הוא מדבר בצורה מדהימה אבל מאז שנכנס לגן לפעמים מחקה ילדים בני שנה בקולות שהוא מוציא .. אחותו בת 10 חודשים איתו בגן .. הגננת כל הזמן אומרת שהוא ילד מפונק ופעם אמרה לי תגידי לו שאני לא רוצה אותו בגן ורוצה רק אחותו, השיחה הייתה בנוכחותו .. * חשוב לציין שהוא משחק עם בני הדוד שלו ואין לו בעיה עם ילדים מחוץ לגן ואוהב להשתתף בכל מיני משימות בבית תודה מראש על המענה

שלום רב, יש לי פטרת בציפורני הרגליים ובבהונות המצב חמור יותר. אני מטופלת בפלוקנול 100 mg פעם בשבוע למשך שבעה שבועות ומורחת כל ערב משחת קלוטריויט. בעוד שבועיים אמורה לנסוע לחופשה לחמישה ימים כשאהיה כבר בכדור הרביעי ואני מעוניינת למרוח לק קוסמטי לאורך הימים האלה כדי להסתיר מכיוון שהבהונות עדיין נראות רע ולא אוכל ללבוש נעליים סגורות כל הזמן.. האם זה יפגע בטיפול ואם כן עד כמה? האם ניתן למרוח לחמישה ימים ולהוריד לאחר מכן?

יום רביעי, בחירתי לקרוא לכתוב פה וגם לשלוח, כעת, כפי שאני תופסת אותה, היא לא רציונאלית. כל-כך קשה לי כאן, עד שמצאתי את עצמי הולכת ברחוב ופתאום בלי שום בקרה יוצאות ממני זעקות שבר. כנשחטת. מול כלום. שקט בחוץ, אבל בעולם המקביל... ראשית, שירה - ארשום מחשבות קשורות לתכנים המיוסרים שהבאת לכאן בהמשך. טוב? מניחה שהצלחת להבין שגם סוריקטה באה מעולם הנפש האנורקטית. וכל הבלה בלה של האומניפוטנטיות וכו’ וכו’. וגם מהעולם של מגוון ההפרעות הדיסוציאטיביות. בראשית הדרך, עם כמעט אפס תפקוד בכל תחומי החיים. אודי, בהמשך לתגובתך לשירה. אין אני יודעת איך שירה כעת. מניחה שמאד לא בטוב ומאד מדאיג. באמת ממש רוצה להשאיר לך, שירה מקום מלא שיח מול אודי, ולא לקלקל. ובכל זאת, כותבת כמה מילים בהקשר שבי. בנפרד. הן שלי ובמחשבה על. אודי, מהמוכר לי בי, בפרקי הזמן בהם אני שוהה בכעסיי – ייתכן שאהדוף תגובת ‘זה בסדר לכעוס, לתת מקום לכעס וכד’’. אולי, כי, מילה פשוטה מידי ‘כעס’. אנחנו במימדים אחרים של רגשות. אולי כי משהו באופן הזה של הכעס הוא קיצוני, חריג, מאד אלים ומשובש ולא בסדר, לפחות כפי שאנו מרגישים. הצעת להיזכר ברגעים הטובים. ובכן, מבחינתי - ייתכן שלא אוכל כלל למצוא ולהיזכר בהם. גם אם יהיו מול עיניי. הם יהיו מנותקים להם אי שם. הגשר לא עובד. הוא לא עובד. ברגעים כאלה, תפיסתי היא, שאמירה בסגנון יכולה להתאים אם היא באה נגיד מכיוון אמא טובה דיה, ובסמוך לאירוע נקודתי מסיום. בהיות קטנים, כשהסביבה כולה סך הכל רכה למדי. כשאחריה, במצב הבריא והתקין בדרך כלל, בא ה ‘אפשר לבחור אם להמשיך לכעוס או לעצור את זה’. אבל ישנן נקודות מסוימות, בהן ההרגשה היא שאמא באה מאוחר מידי. בגדול מאוחר מידי. אחרי שהכעס תפס מימדים של זעם כמעט חסר גבולות. ואין ספיגה חיובית בכלל. להיפך. כמו שתינוק יחוש מאוים ויזדהה בה בעת ויתקיף שד שאינו מניב. יעיף את המוצץ ויצרח. יכנס למעגל של פגיעה עצמית וירעיב את עצמו. אנחנו ניוותר חסרי אונים. עוד לא הצלחתי למצוא דרך לנתב אותו את הכעס מהסוג הזה. לא כל שכן בהיותי גם על הספקטרום האוטיסטי. ואולי לא כל כך אפשר, אבל כן אפשר להקטין סיכוי ליפול בו. בעתיד. יודעים מה - הייתי נותנת מקום גם לחוסר האונים. של שני הצדדים. ובכל זאת איכשהו מקווים לשים לזה סוף. ואין כוונתי למוות. מותר עוד מחשבות עלייך, שירה? המילים הן מעולמי, ושילבתי בו את דמותך, אך אולי תוכלי למצוא בהן התאמה עבורך. הייתי מכניסה פה עוד מישהו. עבורך, שירה. בנישה של הנכות הזו. הגם אם זמנית. בשלב ראשון בדמיון. לעתים אני מכנה את הדמות החיצונית המדומינת הזאת - חונך. מישהו שיכעס בשביל. שיחמול למען. עניין עדין וסופר מדויק. אולי. המישהו הזה, שאולי אינו המטפל ואינו המטופל, אמור איכשהו להצליח להיכנס דרך חרך צר מאד, שאחרת, אף הוא יחווה כפורץ כל גבול ואנחנו שוב בתוך שחזור בעל מימדים גרנדיוזיים. ובכל זאת, בעיניי, משהו מזה צריך לקבל איזו מציאות. מישהו שיחבק ברמת ההולדינג. אולי. מישהו שירים טלפון למטפל ויאמר – תראה, שירה במצב מזוויע, איך אתה משאיר אותה ככה. אפילו יישמע קצת מאשים, אך דואג. אולי לך, שירה, יש גם משאלה גלויה או סמויה שאתה, אודי / מי ממכריך / מישהו מאיתנו, מהמערכת, יפרוץ את המעגל ויצור קשר עם המטפל שלך? אני לא יודעת. להכיר משאלות זה בסדר, לא? אולי גם ישנה משאלה שהמטפל יגיע עד אליך. אז אני מדמיינת מישהו שייקח אותך, שירה, ברכב עד לנקודה, כמו אמבולנס שמסיע גופה בגסיסה, עד לקליניקה של המטפל וייתן לך יד כמעט עד הדלת. המישהו הזה – זה יהיה תפקידו לרגע בחיים של שירה. הוא לא ימשיך קשר הדוק. הוא יבוא, יגשר ויעזוב אחר כך את המערכת ולא יתערב בזמן הקרוב. המישהו הזה יוביל אותך, כי הוא שומע את התקווה. את הכמיהה. כי הוא שומע כמה את, שירה, מתגעגעת, וצריכה, כי הוא מרגיש עד כמה שירה כן רוצה להיפגש עם המטפל, כמה היא מאד מאד מתכוננת אליה וזקוקה לו. להתמוטט אצלו. להחטיף לו מכות הגונות ולמצוא אותו מחבק (במילים...). אם זה לתת לכעס מקום – אז זה. להרשות לעצמך לגלות שהוא התגעגע. גם אלייך. וגם - שתוכלי להרגיש בלעדית בתוך הפגישה עצמה. אולי. אולי תדעי זאת אחר כך. עשוי להיות סצנריו כזה. עשוי להיות. איכשהו צריך לעזור לו להיות. צריך אולי גם לנסות לבדוק באומץ מה באמת יקרה, למרות החרדות העצומות. הרעיון שלי אינו תלוש. היו אצלי מקרים ספורים של התערבויות מציאותיות. מתוך מצבים רבים רבים. בלי להגזים - היו אלפי נקודות כאלה. בחלק ניכר מהם, סוג של פיצלתי את עצמי לשני מישו- ים - אחד שלקח את השני, מתוך אמונה קלושה של צד אחד, שהמטפל הוא טוב בסך הכל. ולא, לא האמא שגררה את הילדה החולה שלה לטיפול כי הילדה דפוקה. מישהו שהוא פרו הצלת הילדה. בכל מקרה, בתכל’ס גוף אחד וראש אחד. אתם יודעים מה – אולי בשונה מאחרים פה – אזניי, מכל המילים, שומעות הכי חזק את הדברים האלו בשירה. התקווה. שששש בשקט. בחלש. לא אמרתי. אפחד לא שמע. תקווה. אמרתי לא פעם שהייאוש יודע לתפוס נפח דווקא כשהתקווה מאד גדולה. תופס נפח ומאפיל עליה. הם באים בצמדים. מה שאני מכירה מעצמי הוא שהרעב יכול להית עצום, אבל אולי אסור ממש להאכיל. לפחות לא בגלוי. מותר, אולי, רק אינפוזיה לווריד, אולי בשילוב עם הנשמה, בחוסר הכרה (מקביל לדיסוציאטיביות לצורך העניין) וגם במינונים מדודים מאד. עד שאפשר לקחת ביס ראשון. ללעוס (אאוצ’). לבלוע (עוד יותר אאוצ’) לקוות שהנפש תיתן הסכמה לקיבה לעכל ולהוביל את המזון להמשך הדרך. היא לא תמיד נותנת אישור. היא לא תמיד נותנת. אולי בשביל שכן תיתן אישור אנחנו צריכים לאכול חבויים או בלי שאף אחד יידע, או כאילו בלי לעשות עניין מזה. לא, אנחנו לא תלויים. (אנחנו כן, ובאופן מיוחד, אבל אולי צריכים לשחק אותה שלא). כל-כך מתסכל. ואני, אולי גם מילותיי הרבות הגזימו. שירה, מושיטה לך יד ומילים ולב. מנסה. אביב, כתבי חופשי כרצונך. אם אמשיך להציץ פה, אצטרך לסמוך על אודי. שתינו, כך אני מבינה, עברנו מול כאן שחזורים אימתניים. את הרגשת נצרבת באש לוהטת ומכלה. מניחה, שהיה שם סוהר רשע שחיסל לך ת’חופש (אפרופו הניסוי שתיארת בסרטון המקושר לאתר שלך, אודי). גם אני מצאתי את עצמי בהקשר חודשים ארוכים הולכת ברחוב ומתוך השקט נפלטות ממני זעקות שבר מאמצע שומקום. ראי - היות שאת, בעיניי, דמות מאד מאד מובילה וסוחפת פה, כנראה הכי, פשוט כי ככה זה ברגש נטו, והיות שנמצאת גם במקביל בטיפול ארוך ובאינטרנט - כמו רובנו - ייתכן ובחרתי גם אני להפנות אחריות מסוימת לכיוונך. אולי דמויות מובילות מגדילות את הסיכויים לאכול אותה בעוצמות שמרגישות פחות הוגנות. לחטוף אותה בשביל כולם. למרות שחלק מהדברים לא מיוחסים אליהן בכלל. אולי. מן הסתם, לכל אחד אחריות, ובפרט גם לי. בלי להתווכח, ובסדר גם להישאר חלוקות או שונות (מומלץ, בעיניי, אפילו) - משאירה לכולנו לחשוב, ולא פעם אחת, אלא באופן תהליכי, האם הסדר המתאים עבורנו, עבור כל אחד באופן אישי, הוא להביא חומר גלם ראשית לכאן ואחר כך לטיפול (בהנחה שנמצאים כאן אנשים בטיפול), קרי לזעוק *את זה* פה בשלב ראשון. או, ההיפך (עם החרדות העצומות שמתלוות לכך) להביא גלם לשיחות, ואז לדבר כאן *על זה*. או, לפחות, לחשוב מול עצמנו על מינוני ואופן השימוש. האם דרך קבע? האם מעת לעת? האם בכל שלבי הטיפול, האם מתישהו זה ישכך, ייפסק? העד הזמני יכול להיות דף נייר ממשי ועט ממשי ואולי גם מקום מחבוא ממשי. אם כי, בסבירות מסוימת ייתכן שלא העד בלבד הוא הוא הדבר. אמרתי את שאמרתי, אך מניחה שאם כבר נעולים על הקיים, האפשרי והכללים המוכרים - כך יישאר. מבינה את ההרגשה שמה שיוצא הוא טיפטיפונת. לדעתי, איכשהו כולנו חוששות שאם יבוא הצונמי הגדול – לא יהיה שום מיכל עבורו. בפרט בטיפול. גם שמתי לב שהניסוח שלי הוא ‘או’ ולא ‘גם וגם’. אולי זה בגלל שאני, אדם חלש שאינו מטפל נפשי, יכולה להתבלבל מספירלות. כאן נכנס הבלבול שלי בין אמת ושקר. מניחה שגם לקונפליקט בין הרגש להיגיון יש תרומה. אביב, עזבי שנייה אותי. אני לא פונקציה. אולי שכל אחד יישאל את עצמו איזו מהאפשרויות נותנת לו מול עצמו (לה מול עצמה) יותר מקום וכבוד לכאב האישי שלה. וגם כמה ממנו. כל אחת כפי שהיא מרגישה ברגע נתון. באיזה מהמקרים יש סיכוי שיאזינו לנו יותר? האם אנחנו מחפשים אוזן? האם אנחנו מחפשים שותפים לחוייה? האם אנחנו בכלל רוצים שישמעו, אך יחרישו, עד שנרשה אחרת? או שלל אפשרות מגוונות. כמה מזה וכמה מזה? איך הקריאה שלנו תתקבל ברצינות ולא ‘זאב זאב’? אבל בשורה התחתונה – הגם שניתן לעצמנו שלל רציונל שמסביר את פעולותינו - אניח שההיגיון פחות יעבוד כאן. אם קיים דחף עצום לצעוק אז נצעק. ואם מישהו מרגיש זקוק לזה שנים רבות. אז שנים רבות. או כל החיים. מניחה שגם כמה וכמה מהפיכות בעולם עבדו ככה. אז מי אני שאומר. אני, למשל, לא מפסיקה להרגיש, שיש בי, בדרכי הסבוכה, חלק שמבטל אותו, את הכאב שלי, אדיש אליו וכנראה שמשהו מזה עובר באופן לא מודע ובפועל יוצא שהוא חסר חשיבות. גם כאן. ייתכן שיש צד שסוגד לו? אין לי מושג. באשר לטריגר - כנראה שאצא חריגה בדעותיי - הייתי בוחרת להשמיט את המילה ‘טריגר’ בסמיכות להודעות ספציפיות, כי לעולם אין הכותב יודע אם היא כזאת או לא, ואינו יכול לקבוע. מצאתי, לפחות מול עצמי, שאין שום קשר בין הופעת האזכור בכותרת ההודעה, או אי-הופעתה, לתגובתי הפנימית כלפיהן. יש כאן הודעות שלא קראתי, פשוט לא יכולתי, כי עם תחילת הקריאה ראיתי שאיני מסוגלת לשאת.ולפעמים פשוט לא הצצתי. גם אלו פרמטרים. ישנן הודעות שנכתבו כביכול בתמימות בכלל לא קשורות אליי או עליי אישית בשום צורה, ויש בהן משהו שלוקח אותי למקומות מאד אפלים. אדרבא, השימוש במילה ‘טריגר’ עוד עשוי להוביל אותנו לחפש היכן הוא מסתתר. אז מבחינה זאת, איני מתחברת כל-כך לכלל ה’טריגר’, שמאפיין שנים ארוכות פורומי תמיכה של מתמודדות. מחפשת, עבורי, משהו שיבחין באופן מובהק בין הווי הפורום הזה, לאחרים. אבל גם יותר מזה. המאבק על היות אינדיבידואל. אינטרנט ואנונימי, לך תהיה אינדיבידואל... ובהמשך לעניין הקונפליקטים – אודי וכולם - במהלך החופש התבוננתי, ברפרוף אמנם, בסרטונים שלך, אודי: אכלנים גרועים ואכלנים טובים, האינטרנט בהקשר להמון ולהיפנוזה ועוד. קראתי במקביל מעט חומר על תהליכים בקבוצות (במבי, חושבת עליך). מציאותיות, אמנם. חוששני שעדיין, בעיניי, האינטרנט (בכללו גם פייסבוק וגם ווצאפ בהם השמות והפנים מובהקים וחלקם מוכרים מוכרים) קצת יכול לתעתע בהקשר של אני וזולת. בייחוד כשמצרפים רגשונים. ובייחוד את שכמותי, שהקטע הזה בין כה וכה תלוי על בלימה. אם כך, הקונפליקטים שאני חשה בהם ורשמתי אותם לעצמי במהלך החופשה פה - רגש VS היגיון המון VS אינדיבידואל איפוק VS אימפולסיביות, או, מופנמות מול מוחצנות והערבובים שלהם. בינתיים אלו. ענייני זמנים אצלי בטיפול – בניית אמון חלקית – שבע שנים נראה לי. לינק ראשון, קרי, ההרגשה שהיה חיבור במוח שהחזיק לשביב שנייה, ושבכלל משהו נכנס פנימה, לא זוכרת כמה זמן, אבל כן זוכרת שכבר ירדו לי מהכיס הרבה עשרות אלפי שקלים בשביל השביב הזה. ואני חשבתי לתומי שאחרי 20K אני יוצאת מסודרת – לומדת, מקימה משפחה, עובדת... ובכלל ידעתי שזה מה שעבר לי בראש בראשית הדרך, רק אחרי כמה וכמה שנות טיפול. זה לא שהמטפל קיים לי בפגישה ואחר כך אני מאבדת אותו – בהרבה פגישות אני פיזית שם והוא פיזית שם והוא ‘לא קיים’ גם ברגעים האלה. קרי, אני לא מצליחה להחזיק ייצוג כלשהו שלו גם כשהוא ממש ליד. וגם כשאני מתבוננת בו, הדמות שלו מעוותת. זאת רמת החרדות הגבוהה. מנגנון הדיסוציאציה – כן, מבאס שאחרי תקופה של טיפול הוא מרגיש לעתים עובד חלקית בשונה מפעם שהוא היה הכל. לומר אם זה טוב או רע, להחלטתכם. בכל אופן, גם עם מנגנון כזה המציאות באיזה שלב באה עם המכה החודרנית שלה. אז, אולי, עדיף קצת להתיר אותו. נזכרת שוב ושוב כמה אני פוחדת מאד מאנשים. כמה חזרתי לבחור בבדידות. בעולם בעלי החיים. קניתי בובה רכה השבוע. היא נחבאת בארון ומידי פעם ניגשת אליה ומתקרבת. אין לי שארי בשר ולא דור המשך. הזמן עשה את שלו ולא יוכל להיות. זה אולי לא הישרדותי. היום היה לי זמן לכתוב. מי יודע מתי יהיה שוב בשנה הקרובה. כבר בכלל לא יכולה לקרוא או מחוברת למילים שרשמתי למעלה. נכון לא הבנתם? גם אני לא. וגם כרגע נראה לי שלא אהיה מסוגלת לעכל המשכים של אחרים וכבר ננעצת החרב בסיבוב. וכנראה שגם לאורך יש אפקט של מחיקה משל עצמו. סוריקטה

היי החלום היה אחריי 4 בבוקר החלום היה ממש קצר חלמתי שמישהי מדברת איתי ואומרת לי שאלעד פנוי ואמרתי לה מה קשר עכשיו אלעד ופה נגמר החלום הדיבור היה נוראה ברור כאילו דיברתי עם מישהי לא ראיתי אותה רק שמעתי גם הרגשתי שאני לא ישנה כאילו התעוררתי וראיתי את העיניים שלי סגורות עדיין מעניין אותי אם זה חלום שמה שנאמר שם הוא מציאותי ומה הפרוש שלו תודה על התשובה

שלום האם אפשר לאכול פרמזן (מפוסטר) בהריון? תודה