אנשים חברותיים מגיבים יותר לפרצופים שמחים

מוחם של אנשים חברותיים מגיב בצורה חיובית יותר לפרצוף שמח בהשוואה לביישנים, מראה המחקר.
אין זה משנה אם אתה ביישן או חברותי, המוח מגיב בצורה דומה לדברים מפחידים, בין אם נכנה זאת נטייה אנושית או יצר הישרדות.
ואולם חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד מצאו שמוח של אנשים נוטה להגיב בצורה חיובית אם מדובר במישהו חביב וחברותי בהשוואה לביישן ומופנם.
"אנחנו חושבים שזוהי דוגמה נחמדה לכך שהמוח תומך בנטיות אנושיות ובשני סוגי הטיפוסים, המבחינים בין אדם לזולתו." אומר ג'ון גבריאל, פרופסור לפסיכולוגיה. "אנחנו לא יודעים עד כמה מדובר בגורם או בתוצאה של השקפת העולם של כל אחד מאיתנו".
המחקר מתמקד באמיגדלה, אזור בגודל אפונה במוח הקשור לרגשות ולזכרון שנמצא במרכז הראש, מאחורי העיניים.
על פי טורחן קנלי, החוקר הראשי ופרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק, מחקרים קודמים על האמיגדלה שהשתמשו בתהודה מגנטית (MRI) התמקדו בעיקר בתיעוד רגשות שליליים.
למשל, נעשו מחקרים על התניה של פחד עם בעלי חיים כשמעורר נייטרלי לווה בחוויה שלילית כמו זרם חשמלי. "בעל החיים ילמד מהר מאוד להימנע מכל גירוי, או שיגיב לגירוי בפחד" אומר קנלי. "זה הגיוני מבחינה אבולוציונית, משום שכשקורים דברים רעים לא כדאי לעבור אותם יותר מפעם אחת".
בנוסף לתפקידה מבחינת הלימוד הרגשי והזיכרון, האמיגדלה משמשת גם כ"רמזור" בסריקות MRI כאשר המוח מעבד דימוי חברתי או רגשי, כמו פרצוף אנושי.
הפעלת האמיגדלה על ידי פנים מפחידות בהשוואה לפנים נייטרליות היתה עקבית כפי שמדווח בספרות המקצועית, אומר קנלי. מה שלא עקבי היא התגובה לגירויים אחרים, בעיקר פנים שמחות. "כאשר אנשים מתבוננים בפנים שמחות, התוצאות חצויות" אומר קנלי. "אצל חלק נמצאה הפעלה, אצל אחרים, לא".
קנלי חושב שהממצאים הלא עקביים עשויים לנבוע מההבדלים בקבוצות המתנדבים לניסוי. למשל, אם אנשים בקבוצת הניסוי נוטים להיות חברותיים יותר, יש סבירות שהאמיגדלה תגיב בצורה חיובית לגירוי חיובי.
על מנת לבחון זאת קנלי והחוקרים גייסו 15 סטודנטים מתנדבים ללא היסטוריה פסיכיאטרית. המתנדבים הוערכו כנוטים להיות אופטימיים וחברתיים, או מוטרדים וחסרי בטחון. לא מדובר בנטיות סותרות, ושתי הנטיות יכולות להתקיים בבן אדם אחד, אומר קנלי.
המשתתפים, אחד אחד, שכבו על המיטה ליד מכשיר ה MRI והתבוננו בתמונות של פנים המראות מגוון הבעות. לא נתנו הוראות לגבי הדרך בה עליהם להגיב מעבר להחלטה אם הפנים שלפניהם שייכים לגבר או לאישה, מטלה שנועדה לוודא כי הם מתמקדים בתמונות, אומר גבריאלי. מכשיר ה MRI תיעד את התגובה הספונטנית של המוח לכל תמונה.
החוקרים מצאו, כצפוי, שהאמיגדלה אצל כל המשתתפים הגיבה לפנים מפחידים. ואולם, כאשר התבוננו בפנים שמחות, האמיגדלה "נדלקה" יותר אצל הנסיינים שהוגדרו כאופטימיים וחברותיים יותר. "קיבלנו התאמה ברורה בין תגובת האמיגדלה לשני סוגים של הבעות פנים" אומר קנלי. כתוצאה, הוא מסביר, "אפשר להשתמש במוחצנות כגורם שיכול להסביר או לצפות הפעלה של האמיגדלה לנוכח פנים שמחות". במילים אחרות, ככל שמישהו יותר חברותי ומוחצן, כך המוח שלו או שלה יגיב בצורה חיובית למה שנתפס כחיובי.
למה זה חשוב?
על פי גבריאלי, המחקר מנסה להבין חלק קטן מהמשותף לבני האדם, ומה הופך אותנו למיוחדים. "אישיות היא דבר גדול מאוד שמפריד בינינו" הוא אומר. "מבלי להתייחס לכך שמישהו הוא חברותי או ביישן, מוטרד או רגוע, סיכויי ההישרדות והתגובה לגירויים של פחד דומים למדי אצל כולנו".
"אבל לא כולם אוהבים ללכת למסיבות עם חבורת זרים. יש כאלה שחושבים שזוהי הזדמנות מצויינת להכיר אנשים אחרים, ואילו אחרים חושבים שזהו מקום בו ירגישו בודדים ונבוכים. מעניין לראות את המנגונונים במוח שקובעים עבורנו מה ייחשב לחוויה נעימה, ואיך זה משתנה מאחד לשני". מופנמות קיצונית נתפסת כביישנות או פחד חברתי, אומר גבריאלי, ושתי התכונות יכולות להוות מגבלות המונעות מאותו אדם ליצור קשרים משמעותיים עם אחרים.
השלב הבא, אומר קנלי, הוא לזהות מדוע האמיגדלה "נדלקת" יותר אצל אנשים מסויימים בהשוואה לאחרים. "אף אחד לא יודע" הוא אומר. "המיפוי הוא כלי מדהים לגלות יחסים ולמקם אותם במוח בהקשר של המטלות שבני אדם עושים. אבל כדי להסביר את הביולוגיה בבסיס התופעה נצטרך להגיע לרמות גבוהות מאוד של ניתוח, בעיקר בביולוגיה מולקולרית."