תוצאות חיפוש עבור NSAIDs

שלום, יתכן ומדובר בתופעות לוואי של הטיפול. נא לפנות לרופא מטפל בשאלה אם יש צורך בהמשך טיפול או לפחות החלפת טיפול. ברקסין - Piroxicam הינה תרופה ממשפחת ה- NSAIDS הגורמת לתופעות לוואי רבות במערכת העיכול כולל צרבות, כאבי בטן, בחילות, כיב קיבה ודימומים. בנוסף עלולה לגרום לסחרחורת. יש לפנות לרופא מטפל.

שלום רב כאבי ברכיים יכולים להיגרם מסיבות רבות, בגילאים צעירים יותר שכיח יותר תגובות דלקתיות וקרעים במניסקוס, בגילאים מבוגרים יותר שכיח יותר שחיקה של הברך. פגיעות בברך, החל משברים, קרעים במניסקוס, חבלות שונות יכולות לגרום לשחקיה מואצת של מפרק הברך, דבר היכול לבוא לידי ביטוי בקושי בטווחי תנועה של הברך, חריקות/קליקים , כאבים בקימה מישיבה או בירידת מדרגות וקושי ללכת למרחקים. הקישור הינו מאמר מפרי עטי בנוגע לשחיקת ברך www.drbender.co.il http://www.facebook.com/dr.benderbenjamin פתקים כל " בעיה בגוף" יוצרת תגובה דלקתית אשר מטרתה לנסות ולתקן את "הבעיה" בתגובה הדלקתית מפרשים חומרים אשר גורמים לכאבים NSAIDS או שמם האחר תרופות לא סטרואידליות נוגדות דלקת , גם מדכאות את הכאב בנוסף לדלקת, תרופות אלה ניתנות ללקיחה לפרק זמן קצוב NSAID's תרופות שאינן סטרואידיות הנוגדות דלקת ובכך מורידות את התגובה הדלקתית סביב מפרק הברך (ארקוקסיה,ולטרן, אטופן, ברקסין, סלקוקס) דלקות לעיתים יכולות לחלוף גם ללא עזרה תרופתית באם הבעיה שגרמה לדלקת פסקה והגוף הצליח להתגבר על הדלקת להלן רקע בנוגע לזריקות למפרק הברך הזרקות לתוך המפרק נחלקות למספר קבוצות o סטרואידים-תרופות נוגדות דלקת. זריקות סטרואידים משמשות להקלה זמנית בלבד של כאבים. (דיפורספן,דפומדרול, הידרוקורטיזון) o חומצה היאלורינית –חומצה היאלורינית הינו חומר סיכה הדומה לאחד ממרכיבי נוזל המפרק. נוזל המפרק משנה את הרכבו בתהליך שחיקת המפרק, ריכוזו של החומצה ההיאלורינית במפרק יורדת בתהליך שחיקת המפרק. הזרקה למפרק הברך של חומצה היאלונירית מסייעת לשימון המפרק, מפחיתה את הכאב , מסייעת בשיפור התנועתיות ובגמישות, ותורמת לפעילות אנטי דלקתית במפרק. ישנן תכשירים המופקים מכרבולת של תרנגולת (כגון סינויסק Synvisc) וישנם תכשירים המופקים במעבדה ואינם מן החי ( ארטריז Arthease , אוסטניל Ostenil ). הסיכוי לתגובה אלרגית קטן ביותר בתכשירים אשר אינם מן החי o אורטוקין היא שיטת טיפול חדשה באוסטאוארטריטיס, הטיפול הוא טיפול ביולוגי-טבעי, מחומרים המופקים מגוף החולה עצמו. הטכנולוגיה החדשה כוללת לקיחת דם פשוטה. מהדם הנלקח מופק סרום (נסיוב) המכיל חלבונים שונים אשר מטרתם לעצור ולרפא את תהליך השחיקה. החלבונים מוזרקים למפרק. בשלבי ניסוי מצוי- הזרקה של תאי אם(גזע) STEM CELLS לברכיים , תאים אלה המחשבה היא שיכולים הם להפוך לכל תא שהוא בברכה ד"ר בנימין בנדר www.drbender.co.il http://www.facebook.com/dr.benderbenjamin

טיפות שמכילות אנטיביוטיקה וסטירואידים

שלום, שם החומר הפעיל הינו celecoxib. בארץ יש שני תכשירים המכילים את החומר והם CELCOX ו- CELEBRA מדובר בתרופה משככת כאבים ממשפחת ה- NSAIDS ומותווה בארץ למטופלים הסובלים מ-דלקת מפרקים ניוונית ודלקת מפרקים שגרונית. אכן מדובר בתרופה יעילה אבל יש צורך להיזהר. תרופות ממשפחת ה- NSAIDS בעלות פוטנציאל לפגוע בתפקוד הכליות ובמיוחד במטופלים מבוגרים ועל כן מומלץ להימנע. בנוסף, עלולות לגרום לתופעות לוואי נוספות לא רצויות כמו תופעות לוואי קרדיאליות (בלב) ותופעות לוואי במערכת העיכול (כאבי בטן, צרבות ועוד). יש להתייעץ שוב עם רופא מומחה כאב/ראומטולוג.

היי, הבעיה עם טיפול ארוך טווח לא המרכיב הנוגד דלקת או כאב, אלא החשש ששימוש ארוך טווח בתרופות מהמשפחה הזו הינו פגיעה בתפקוד כלייתי ועליה בלחץ דם ועוד תופעות לוואי אחרות כולל כיב במערכת העיכול.

שלום רב להלן רקע בנוגע לזריקות למפרק הזרקות לתוך המפרק נחלקות למספר קבוצות o סטרואידים-תרופות נוגדות דלקת. זריקות סטרואידים משמשות להקלה זמנית בלבד של כאבים. (דיפורספן,דפומדרול, הידרוקורטיזון) o חומצה היאלורינית –חומצה היאלורינית הינו חומר סיכה הדומה לאחד ממרכיבי נוזל המפרק. נוזל המפרק משנה את הרכבו בתהליך שחיקת המפרק, ריכוזו של החומצה ההיאלורינית במפרק יורדת בתהליך שחיקת המפרק. הזרקה למפרק הברך של חומצה היאלונירית מסייעת לשימון המפרק, מפחיתה את הכאב , מסייעת בשיפור התנועתיות ובגמישות, ותורמת לפעילות אנטי דלקתית במפרק. ישנן תכשירים המופקים מכרבולת של תרנגולת (כגון סינויסק Synvisc) וישנם תכשירים המופקים במעבדה ואינם מן החי ( ארטריז Arthease , אוסטניל Ostenil ). הסיכוי לתגובה אלרגית קטן ביותר בתכשירים אשר אינם מן החי o אורטוקין היא שיטת טיפול חדשה באוסטאוארטריטיס, הטיפול הוא טיפול ביולוגי-טבעי, מחומרים המופקים מגוף החולה עצמו. הטכנולוגיה החדשה כוללת לקיחת דם פשוטה. מהדם הנלקח מופק סרום (נסיוב) המכיל חלבונים שונים אשר מטרתם לעצור ולרפא את תהליך השחיקה. החלבונים מוזרקים למפרק. בשלבי ניסוי מצוי- הזרקה של תאי אם(גזע) STEM CELLS לברכיים , תאים אלה המחשבה היא שיכולים הם להפוך לכל תא שהוא סכנות להזרקות הן כאב מקומי וזיהום האחוזים לכך הם נמוכים מאוד בברכה ד"ר בנימין בנדר www.drbender.co.il http://www.facebook.com/dr.benderbenjamin

שלום רב אין הכרח בטיפול בנקסיום כאשר נוטלים כולכיצין, אם כי אינני יכולה להגיד בודאות שנכון להפסיק את הטיפול במקרה של אמך מבלי להכיר את כל התיק הרפואי. ייתכן שיש סיבות נוספות שבגינן ראו לנכון הרופאים להנחות את אמך להמשיך לקחת את הטיפול.

1. האם כטיפול נוסף כדאי לי לחמם את האזור או שלהפך לקרר אותו? -לרוב מעדיפים חימום. 2. הרופא המליץ על זריקת DIPROSPAN+ESRACAIN, אך אני מפחדת לבצע את הזריקה. רציתי לשאול: א. מהן הזריקות הללו? - חומר נוגד דלקת ממשפחת הסטירואידים. ב. מהם הסיכונים ותופעות הלוואי של הזריקות?- ישנם תופעות לואי אפשריות לכל תרופה. ראי עלון למטופל. ג.האם הזריקות הן חיונית והכרחיות לטיפול במצבי או שהן משמשת לשיכוך כאבים בלבד ואפשר לא לבצע אותן? -ההזרקה עשויה לעזור. אינך חייבת לקבל אותה אך הטיפול שאת מקבלת כרגע אינו מספיק וכדאי לשקול בחיוב את ההזרקה

ענת שלום. התרופה איבופן 600 מכילה את החומר איבופרופן שהוא נוגד-דלקת לא סטרואידלי, ומשמשת לטיפול במקרים של כאב קל עד בינוני ובדלקות שונות. השימוש באיבופן 600 להקלה על כאבי שיניים הוא מקובל. התרופה מסייעת גם בהפחתת הדלקת (לא דלקת זיהומית הנגרמת ע"י חיידקים). לבריאות. איבופן 600 היא תרופת מרשם ורופא צריך להורות על משך השימוש בה. חשוב להקפיד על נטילת התרופה עם או מיד אחרי הארוחה. גם התרופה אתופן שייכת למשפחת נוגדי הדלקת הלא סטרואידליים, אך מדור חדש יותר, יותר ממוקדת בטיפול בכאב ממקור דלקתי, כרוני או חריף ונחשבת פחות בטוחה מאיבופרופן.

התכשיר Enaladex המכיל את החומר הפעיל Enalapril שייך למשפחת התכשירים מעכבי ה -ACE (מעכבי האנזים המהפך) אשר מותווה לטיפול ביתר לחץ דם, אי ספיקת לב, וכטיפול לאחר התקף לב. התכשיר Amlow המכיל את החומר הפעיל Amlodipine הינו תכשיר ממשפחת חסמי תעלות הסידן, אשר מותווה (בין השאר) לטיפול ביתר לחץ דם. לתרופות ממשפחת מעכבי ה ACE כמו אנלדקס אפקט מטיב על הכליות ואף ניתנות להאטת התקדמות מחלת כליות כרונית. עם זאת לעיתים תרופות אלו עלולות לגרום להחמרה בתפקודי כליות בעיקר בחולים בעלי גורמי סיכון. התרופה ארקוקסיה, שהחומר הפעיל בה הוא Etoricoxib שייכת למשפחת ה NSAIDS (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות), ומעכבת את האנזים COX-2 באופן סלקטיבי. גם התכשיר Voltaren המכיל את החומר הפעיל Diclofenac sodium שייך למשפחת ה NSAIDS. תכשירים משפחת התרופות NSAIDs, בעלי פוטנציאל לפגיעה כלייתית בעיקר במטופלים עם גורמי סיכון על כן, כאשר תרופות ממשפחת ה- ACE נלקחות עם תכשיר מקבוצת NSAID's כגון ארקוקסיה קיים סיכון מוגבר לפגיעה כלייתית ועליה בלחץ דם. יש לציין כי בנוסף להעלאת הסיכון לפגיעה כלייתית שימוש בתכשירים מקבוצת NSAIDs עלול להעלות את הסיכון לתופעות לוואי לבביות כגון צבירת נוזלים, עליה בלחץ דם, אוטם שריר הלב (התקף לב) ושבץ. לפיכך הטיפול בתרופה מומלץ לפרק הזמן הקצר ביותר ובמינון הנמוך ביותר היעיל בכלל המטופלים ואילו במטופלים הסובלים ברקע ממחלות קרדיווסקולריות שונות כגון: מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב, יתר לחץ דם לא מאוזן ועוד, השימוש בתכשיר מהווה התווית נגד (אסור לשימוש). במקרים בהם יש צורך בשילוב בתרופות אלו מומלץ להיוועץ ברופא המטפל על מנת לבדוק את הסיכון מול התועלת של השימוש בתרופה.

מותר לקחת תרופות אנטיויראליות בהתאמת מינון. יש להימנע ממשכחי כאבים מסוג תוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDS).

פיזיו יוכל לעזרו כמו גם נוגדי דלקת אבל הסיפור מאד סוגסטיבי לפריצת דיסק או לחץ על עצב על ידי זיז גרמי ולכן נרא הלי שאתה צריך להגיע בהקדם לבדיקת מומחה עמוד שדרה ואם צריך - לבצע CT או אפילו MRI לפי ממצאי הבידקה הייתי מחכה קצת עם החזרה לריצה עד שאדע במה מדובר ד"ר נחשון רנד מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי עמוד השדרה www.isc.co.il קביעת תורים - 054-7478864

לכלבים מומלץ לתת תרופות המיועדות לכלבים. ישנן תרופות אנטי דלקתיות ומשככות כאבים וטרינריות שהמינון עבורן נבדק ונוסה על כלבים ושאינן גורמות תופעות לוואי. נורופן ואדויל אינן תרופות וטרינריות, המינון אינו נבדק על כלבים והן יכולות לגרום לתופעות לוואי. לשיכוך כאבים ולהורדת חום ניתן לתת אופטלגין במינון של 25 מ"ג לק"ג משקל גוף. בכל מקרה, לפני מתן תרופה לכלבים יש להתחעץ עם הרופא המטפל.

אין טוב ממראה עיניים. אם פריצת הדיסק הצטמקה במרווח של 3 חודשים, יתכן מאוד שטיפול שמרני יספיק. צריך להביא את הדיסקים של ה MRI להשוות ולהחליט.

עפ"י העלון לצרכן של התכשיר מומלץ ליטול את התרופה ללא מזון וזאת משום שמזון מעכב ומפחית את הספיגה של התכשיר ויש לכך חשיבות כאשר יש צורך בהקלת כאב מהירה. קספו ככל נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (ה-NSAIDs) עלול לגרום לתופעות לוואי במערכת העיכול ביניהן בחילה, כאב בטן, שלשולים, הקאות, דיספפסיה, דימום במערכת העיכול ועוד. הסיכון לדימום במערכת העיכול גבוה יותר עם עלייה במינון, עם הגיל ובאנשים עם היסטוריה של כיבים או שמטופלים בתרופות נוספות, המגבירות סיכון זה. חלק מתופעות הלוואי האלו ניתן להפחית ע"י מתן עם מזון (מידע נוסף בעלון לצרכן). ככל התכשירים ממשפחת ה-NSAIDS גם קספו, יש לקחת במינון הנמוך האפשרי לתקופה הקצרה האפשרית, הדרושה לשליטה על התסמינים. התגובה לטיפול שונה במטופלים שונים ופרק הזמן הנדרש להקלה משמעותית בכאב ובדלקת שונה כתלות במצב בו מטפלים. יתכן ונטילה ללא מזון תהיה יעילה יותר. עם זאת, במידה והתכשיר אינו יעיל או מתרחשות תופעות לוואי, יש להיוועץ ברופא בנוגע להמשך הטיפול.

שלום רב אבחנות באוטופדיה והמלצות לטיפול נעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית , בדיקה ועיון בצילומים , מכלול הדברים הוא אשר מוביל לאבחנה סחוס הינו דמוי זכוכית המצפה את קצה העצמות, קצה העצמות שבו נפגשות שתי עצמות וישנו תנועה נקרא מפרק , סדקים בסחוס לכל עוביו הינו נזק נקודתי בסחוס , נקודתי ולא כולל ניתן לסווג את הפגיעות בסחוס הברך לכמה דרגות דרגה 0 סחוס נורמלי ובריא דרגה 1 לסחוס ישנם נקודות רכות או שלפוחית דרגה 2 קרעים שוליים נראים בסחוס דרגה 3 לממצאים ישנם בקיעים עמוקים(יותר מ 50% משכבת הסחוס) דרגה 4 הקרעים בסחוס חושפים את העצם סחוס הפיקה- השם Runner's Knee מתייחס לרוב ל כאבים פטלופמורליים(CMP)כונדרומלציה פטלה באם כל הבדיקות שוללות דבר אחר, אך אבחנה נעשית לאחר קבלת היסטוריה רפואית, בדיקה ועיון בבדיקות ההדמיה אם מדובר אצלך ב כאבים בין הפיקה לירך הנקראים כאבים פטלופמורליים, הכאבים יכולים להיגרם מסיבות רבות o זווית Q (זווית גיד השריר הארבע ראשי) גדולה, הזווית מחושבת בין גיד הקואדריצפס לגיד הפיקה o מנח ואלגוס של הברך o מנח של עצם הירך בהטיה קידמית מוגברת o סיבוב חיצוני של עצם השוק o מיקום צדדי לטרלי של הגבשושית הטיביאלית (מקום אחיזתו של גיד הפיקה) o מעטפת צדדית הדוקה o כפות רגליים בפרונציה o מנח גבוהה של הפיקה ( פטלה אלטה) o גמישות יתר בין הסיבות השכיחות זה גמישות יתר, ציר לא תקין של הרגל. לעיתים אף יש צורך במדרסים לתיקון כף רגל שטוחה או כף רגל כעורה , מנח כף הרגל יכול להשפיע על כאבים סביב הברך ( בייחוד כאבים פטלו-פמורליים). מגן ברך לעיתים יכול לעזור בכאבים מסוג זה ,יש צורך בטיפול הכולל תרופות נוגדות דלקת . חיזוק שרירים סביב הברך הכרחי. מצורף קישור בעברית עם הסבר על הבעיה , קישור שני הינו קישור של תרגילים לברך קישור: http://www.aafp.org/afp/991101ap/ קישור לתרגילים http://www.summitmedicalgroup.com/library/sports_health/patellofemoral_pain_syndrome_exercises/ הכאבים ממוקמים בעיקר מסביב לפיקה ומוחמרים בעיקר בקימה מישיבה, בירידת מדרגות ופעילויות ספורט טיפולים שמרניים –לא ניתוחיים בדרך כלל הם הטיפולים הניתנים בראשונה, הם כוללים טיפול תרופתי, זריקות, פיזיותרפיה ולעיתים מגן ברך סוגי מגן ברך והמצלתות לטיפול ניתנות לאחר בדיקה וקבלת היסטוריה רפואית בברכה ד"ר בנימין בנדר

מיקי שלום ניתוחי החלפות מפרקים הם אופציה . ניתוחי החלפות מפרקים נעשים לשם איכות חיים ולא לשם הצלת חיים, לכן אין הכרח לעשות אותם , אלא אם החולה עצמו מציין שאיכות חייו נפגעת לרמה כזו שהוא אינו יכול לסבול את הכאבים ואת ההגבלה בתפקוד המפרק . בצילומים ובבדיקה ניתן להתרשם מה מידת השחיקה של המפרק ועד כמה תפקוד המפרק נפגע ניתוחי החלפות מפרקים נעשים קודם כל עקב כאבים והגבלה בתפקוד המפרק. מטרתו של הניתוח הינו שיפור בכאבים ובתפקוד המפרק באם הטיפול הלא ניתוחי אינו עוזר ואיכות החיים נפגעת ניתן לשקול ניתוח ישנם זריקות לברך המופקות מכרבולת של תרנגולת, וישנן זריקות לברך המופקות במעבדה, ישנן זריקות הנתונות שלוש פעמים וישנן הנתונות חמש פעמים(אורטוקין) וישנן הניתנות פעם אחת . ישנן זריקות בתוספת חומרים כגון מניטול להלן רקע בנוגע לזריקות למפרק הזרקות לתוך המפרק נחלקות למספר קבוצות o סטרואידים-תרופות נוגדות דלקת. זריקות סטרואידים משמשות להקלה זמנית בלבד של כאבים. (דיפורספן,דפומדרול, הידרוקורטיזון) o חומצה היאלורינית –חומצה היאלורינית הינו חומר סיכה הדומה לאחד ממרכיבי נוזל המפרק. נוזל המפרק משנה את הרכבו בתהליך שחיקת המפרק, ריכוזו של החומצה ההיאלורינית במפרק יורדת בתהליך שחיקת המפרק. הזרקה למפרק הברך של חומצה היאלונירית מסייעת לשימון המפרק, מפחיתה את הכאב , מסייעת בשיפור התנועתיות ובגמישות, ותורמת לפעילות אנטי דלקתית במפרק. ישנן תכשירים המופקים מכרבולת של תרנגולת (כגון סינויסק Synvisc) וישנם תכשירים המופקים במעבדה ואינם מן החי ( ארטריז Arthease , אוסטניל Ostenil ). הסיכוי לתגובה אלרגית קטן ביותר בתכשירים אשר אינם מן החי o אורטוקין היא שיטת טיפול חדשה באוסטאוארטריטיס, הטיפול הוא טיפול ביולוגי-טבעי, מחומרים המופקים מגוף החולה עצמו. הטכנולוגיה החדשה כוללת לקיחת דם פשוטה. מהדם הנלקח מופק סרום (נסיוב) המכיל חלבונים שונים אשר מטרתם לעצור ולרפא את תהליך השחיקה. החלבונים מוזרקים למפרק. אחוזי הצלחה של זריקות מסוימות תלוי בגורמים רבים ביניהם שלב המחלה , ככל שהשחיקה גדולה יותר הסיכוי שהזריקות יעזרו הוא קטן יותר. באם הזריקות עוזרות ניתן לחזור עליהן , חומצה היאלורינית ניתן לחזור כל חצי שנה עד שנה http://www.drbender.co.il/faq?fb_comment_id=fbc_10150473688962175_20083748_10150474673827175#f2e4ba8a2e539ba ניתן להתעדכן במאמר על שחיקה של הברך בקישורים הבאים www.facebook.com/drbenderbenjamin http://www.drbender.co.il/articles בברכה ד"ר בנימין בנדר

לאלמוני ושאר המגיבים שלום רב, כפי שעולה מהדיון השהתפתח כאן אפשר להבין עד כמה בעיה של דלקת כרונית בערמונית או בשמה העדכני כיום "תסמונת הכאב הכרוני באגן" CHRONIC PELVIC PAIN SYNDROME אכן היא בעיה מורכבת. בעבר חשבו שמצב זה מקורו תמיד בזיהום חיידקי אולם היום זה כלל לא בטוח . בד"כ התסמינים אינם ספציפים- תכיפות להתרוקנות (מס' רב של פעמים) דחיפות במתן השתן(צורך ניכר ומיידי להתרוקן) קושי בהתרוקנות(תחושה של זרם חלש ו"משהו מפריע"), כאבים באזור הבטן התחתונה, האגן, פי הטבעת, חיץ הנקבים("פרניאום"- האזור שבין שק האשכים לאיבר המין) ועוד ועוד- כולם יכולים להיות כחלק מהתסמונת אך גם ממקור אחר כמו דלקת "רגילה" בשתן או בשופכה, מחלת מין, מחלת אבנים בדרכי השתן, ולעיתים רחוקות- ובאנשים מעל גיל 50- גם במחלות גידולים במערכת זו. גם לחץ נפשי משמעותי, חבלה לעמוד השדרה, מצב לאחר טראומה מקומית-גם הם נמצאו במקרים מסויימים כגורמים לבעיה. עיקר ההפרעה לבסוף הופך להיות נפשי היות וזו טרדה משמעותית והסובלים ממנה אכן אומללים ומחפשים כל פתרון אפשרי לבעיותיהם, ורוב הפתרונות המוצעים לא תמיד עוזרים. כדי לאבחן באופן מלא רצוי(ולשלול דלקת כרונית בערמונית)מומלץ לעבור בדיקות מקיפות- מעבר לשיחה המקורית עם הרופא, לבדיקה הגופנית כולל מישוש הערמונית דרך פי הטבעת, מומלץ לבצע גם בדיקות מעבדה כמו שתן כללית ותרבית, תרבית שופכה, תרבית זרע, PCR בשתן למחלות מין כמו כלמידיה, מיקופלזמה ואוריאופלזמה, משטח שופכה לגונוריאה, תרבית 4 כוסות(שנעשית לפני ואחרי עיסוי מקומי של הערמונית) -כדי לנסות למצוא מקור זיהומי חיידקי להפרעה, ואם הוא נמצא אזי אכן טיפול אנטיביוטי ממושך יכול לעזור. ברוב המקרים מבצעים גם הדמיה כמו סונר דרכי שתן ובדיקת שארית כדי לשלול אבנים או הפרעות התרוקנות משמעותיות, שעשויות לגרות את האזור להמשך תסמינים. צריך להבין: היות ומדובר במחלה "כרונית"- היא מחלה מ-מו-ש- כת . כלומר- לוקח ה ר ב ה מאוד זמן להחלים ממנה, ולפעיתים זה לא ממש עובר, אבל המטרה היא להרגיע את התסמינים כדי לחזור לאיכת חיים טובה או לפחות סבירה. צריך לצערי לפעמים להשלים עם המצב ולנסות להקל על התסמינים כמה שניתן בלי שנמצא הגורם הספציפי- וכך קורה ברוב המטופלים:לא מוצאים אצלם שום בעיה- לא אנטומית, לא פיזיולוגית, אין סימני זיהום, אך בשל הדלקת המקומית (יש להבדיל בין דלקת לזיהום: הכוונה ל INFLAMATION ולא ל INFECTION)- הם ממשיכים לסבול. הטיפול שלרוב מומלץ הוא טיפול להקלת תסמינים: ראשית להמנע מגריינים שונים שמחמירים את המצב- להמנע מאלכוהול וקפאין, ממאכלים חמוצים מדי או חריפים מדי, שוקולד וכדומה. להקפיד על שתיה מרובה של מים והתרוקנות יזומה ומלאה, ולפי צורך כפולה בכל פעם. אם יש קשיים משמעויים בהתרוקנות חוסמי אלפא מקלים על ההשתנה בכך שמרפים את שריר הסוגר, אך לא לכל אחד זה עוזר. יש תרופות אנטי-דלקתיות כמו נורופן,אדוויל, אדקס, וולטרן ודומיהם שמקילות כאבים ודלקת מקומית. תרופות טבעיות כמו רווטינקס (שמנים צמחיים), פרמיקסון (דקל ננסי) ודומיהם, שבמקרים אחרים יכולות לעזור. ריכוך צואה בעזרת תוספת סיבים תזונתיים כמו "פסיליום", אמבטיות ישיבה עם תמציות תה קמומיל וגם טיפולים מרפואה משלימה כמו דיקור סיני, דמיון מודרך וכדומה- כולם הומלצו לנסיונות הטבת התסמינים, ויש כאלה שזה עזר להם מאוד. שוב- המטרה היא להגיע למצב בו התסמינים לא מציקים כל כך ואפשר "לחיות איתם". עיסוי מקומי לערמונית, חימום, גלי מיקרו או ניתוחים באזור צוואר השלפוחית ממש לא מומלצים, בטח שלא בגיל כל כך צעיר כמו 23, ובטח אם אתה עדיין רוצה לשמר את היכולת לשלוט במתן השתן או להצליח לתפקד מינית באופן תקין ולהביא ילדים לעולם. יש אנשים שעוברים פיזיותרפיה לרצפת אגן- אבל לא לחיזוק (שיחמיר את ההפרעה) אלא- ללימוד טכניקות הרפיה, או מבצעים ביופידבק- שגם יכול לעזור. אם כבר עברת את כל הבדיקות הללו,והכל נשלל,ואם עיקר הכאב הוא גרמי(בעצמות) אולי כדאי לך לברר עם אורטופד לגבי עמוד השדרה היות ואזור האגן כולו (גם קצה הפין) מעוצבב מאיזור עמוד השדרה התחתון L1-S5 ואם יש הסטוריה של חבלה כדאי גם לשקול לעבור מיפוי עצמות או הערכה נוירולוגית. יש כאלה שנעזרים גם במרפאת כאב. מקווה שתמצא דרך להקל על התסמינים.הרבה בריאות.

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

שלום רב, מתאים לתירואידיטיס. יש לגשת לרופא לקבלת טיפול. ממליץ כדורים נוגדי דלקת מסוג ארטופן או ארקוקסיה באישור רופא המשפחה. בברכה, פרופ' אבי חפץ, א.א.ג. מנהל היחידה לכירורגיה ואונקולוגיה של ראש צוואר באסותא א.ר.ם.- המרכז לרפואת א.א.ג. וניתוחי ראש צוואר באסותא http://www.aram-ent.co.il 03-7645464

שלום רב ממה שתיארת לא ניתן להגיע לאבחנה אבחנות באורטופדיה והמלצות לטיפול נעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית , בדיקה פיסיקאלית ועיון בהדמיה באם יש צורך יכול להיות ומדובר בתוגבה דלקתית (לא זיהום) בסטרוקטורות של בירך בורסיטיס כוונה לגירוי דלקתי במעטפת שנקראת בורסה, המעטפת מצויה במפרקים גדולים כל " בעיה בגוף" יוצרת תגובה דלקתית אשר מטרתה לנסות ולתקן את "הבעיה" בתגובה הדלקתית מפרשים חומרים אשר גורמים לכאבים NSAIDS או שמם האחר תרופות לא סטרואידליות נוגדות דלקת , גם מדכאות את הכאב בנוסף לדלקת, תרופות אלה ניתנות ללקיחה לפרק זמן קצוב סטרואידים-תרופות נוגדות דלקת. זריקות סטרואידים משמשות להקלה זמנית בלבד של כאבים.ודלקת (דיפורספן,דפומדרול, הידרוקורטיזון) יש צורך באבחון האם אין זה כאב מוקרן לדוגמא מהגב טיפולים דלקת/לבורסיטיס יכולים לנוע בין תרופות, זריקות, רפואה משילמה,, פיזיותרפיה, בברכה ד"ר בנימין בנדר www.drbender.co.il

הטיפול בנוגדי כאב מסוג NSAID - תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות, וארקוקסיה ביניהן, אכן מעלה סיכון לפגיעה כלייתית. הפגיעה יכולה להיות באופן אקוטי (חריף) במנגנון של השפעה על זרימת הדם לכליה ובכך הפחתת הסינון הכלייתי, או באופן כרוני לאחר שימוש ממושך, אז גורמת למספר תגובות כלייתיות. הסיכון לפתח פגיעה עולה כאשר יש מחלה כלייתית ברקע וכאשר ישנן מחלות רקע נוספות ושימוש בתרופות נוספות. לא ציינת מה גילך ומחלות הרקע. כעקרון אם אתה צעיר ובריא, הסיכון בפגיעה כלייתית גם לאחר 20 ימי טיפול הינו קטן. יש להקפיד על שתיה מספקת בעת הטיפול ולהמנע ממצבים היכולים לגרום להתייבשות. לגבי ה- MRI - כעקרון החומר המשמש ב- MRI (גדולינום) לא אמור לגרום לפגיעה כלייתית אם כי ישנם דיווחי מקרה על פגיעות חריפות. מדובר בדיווחים בודדים למרות שימוש רב בחומר זה. מסיבה זו גם אין המלצות לגבי המנעות משילוב תרופות נוספות עם קבלת חומר הניגוד. למען הסר ספק ממליצה שלא ליטול ארקוקסיה יום לפני הבדיקה וביום הבדיקה. ניתן לבצע בדיקת דם לתפקודי כליות יומיים לאחר ביצוע הבדיקה על מנת להפר את חששותיך לגבי הפגיעה הכלייתית ואז לחזור לטיפול בארקוקסיה.

הדבר החשוב מכל הוא למקם את מקור הכאב ובהמשך לברר את טיבו. הדרך המוצלחת היא מיפוי עצמות

שלום מעולם לא נתקלתי בתופעות כאלו במטופלי שלקחו את התרופה. בברכה