תוצאות חיפוש עבור תרופות ציטוטוקסיות

אמא שלי חולה ב MDS עם q5. היתחלה סיבוב ראשון של וידזה.... יש תופעת לואי של ירידה בספירות בהתחלה ....מתי זה חוזר ומתחיל לתת מענה לאי ספקת מח העצם ?

שלום, מזה כמעט 8 שנים אני סובלת מבעיות בבטן שמתבטאות בעיקר בשלשולים, ללא דם, ללא ריר, ללא קימה בלילה, ללא אנמיה ובנוכחות ספירת דם תקינה, כולל מדדי crp ו esr. בדיקות קלפרוטקטין שביצעתי מספר פעמים במהלך השנים תמיד היו מעל לטווח, כשהתוצאה הגבוה ביותר האחרונה עמדה על 270 (בשל כך גם ביצעתי קולונסקופיה בשנה שעברה). ביוני 21' ביצעתי קולונסקופיה, עם הממצאים הבאים: terminal ileum: no remarkable changes. ascending colon: colonic mucosa with preserved architecture,showing superficial damages/ attenuated epithelium, lamina propria increased inflammatory infiltrate and intraepithelial lymphocytes up to 10-15 lymphocytes par 100 enterocytes. lymphocytic colitis can not be ruled out. לאחר קבלת התשובות מהקולונסקופיה, טופלתי במשך חצי שנה בכדורי בודיזון, עם הטבה בתסמיני השלשול, אולם חודשיים לאחר שסיימתי את הסטרואידים, חזרו השלשולים, כ- 4 פעמים ביום לפחות (ללא דם או ריר). רופאת הגסטרו המטפלת שלי ממליצה להתחיל טיפול באימורן, במינון של 50 מ"ג לחודש, ביצוע בדיקת דם לאחר כחודש ואם הבדיקות ללא שינוי בעייתי, לעלות מינון ל- 100 מ"ג ביום, המטרה היא להפוך את האימורן לטיפול קבוע. יש לי מספר שאלות בהקשר למצבי: 1. האם תוצאות הביופסיה אכן מעידות על קרוהן במעי הדק? (להבנתי, המעי הגס תקין). 2. האם אימורן ופורינטול זהות בדרך הפעולה שלהן? יש לי תחושה שהאימורן חזק יותר ואף ביקשתי מהרופאה להתחיל עם פורינטול, אולם היא אמרה שאימורן מומלץ יותר לטיפול בקרוהן. האם אכן אימורן מומלץ על פני פורינטול בהקשר לקרוהן במעי הדק? 3. מקריאה באינטרנט אני מבינה שאימורן היא תרופה ציטוטוקסית, משמע, טיפול בטווח הארוך עלול להגביר סיכון לחלות בסרטן לימפומה, סרטן העור ואף סרטן צוואר הרחם. האם שיקול של תועלת בטיפול באימורן מול הנזק שהוא עלול לגרום, מצדיק טיפול באימורן? 4. במידה ומחליטים לא להתחיל טיפול באימורן או פורינטול, האם הדלקת במעי הדק עלולה לגרום לבעיות כלשהן, בהיעדר טיפול? בתודה מראש, דורית.

שלום, מזה כמעט 8 שנים אני סובלת מבעיות בבטן שמתבטאות בעיקר בשלשולים, ללא דם, ללא ריר, ללא קימה בלילה, ללא אנמיה ובנוכחות ספירת דם תקינה, כולל מדדי crp ו esr. בדיקות קלפרוטקטין שביצעתי מספר פעמים במהלך השנים תמיד היו מעל לטווח, כשהתוצאה הגבוה ביותר האחרונה עמדה על 270 (בשל כך גם ביצעתי קולונסקופיה בשנה שעברה). ביוני 21' ביצעתי קולונסקופיה, עם הממצאים הבאים: terminal ileum: no remarkable changes. ascending colon: colonic mucosa with preserved architecture,showing superficial damages/ attenuated epithelium, lamina propria increased inflammatory infiltrate and intraepithelial lymphocytes up to 10-15 lymphocytes par 100 enterocytes. lymphocytic colitis can not be ruled out. לאחר קבלת התשובות מהקולונסקופיה, טופלתי במשך חצי שנה בכדורי בודיזון, עם הטבה בתסמיני השלשול, אולם חודשיים לאחר שסיימתי את הסטרואידים, חזרו השלשולים, כ- 4 פעמים ביום לפחות (ללא דם או ריר). רופאת הגסטרו המטפלת שלי ממליצה להתחיל טיפול באימורן, במינון של 50 מ"ג לחודש, ביצוע בדיקת דם לאחר כחודש ואם הבדיקות ללא שינוי בעייתי, לעלות מינון ל- 100 מ"ג ביום, המטרה היא להפוך את האימורן לטיפול קבוע. יש לי מספר שאלות בהקשר למצבי: 1. האם תוצאות הביופסיה אכן מעידות על קרוהן במעי הדק? (להבנתי, המעי הגס תקין). 2. האם אימורן ופורינטול זהות בדרך הפעולה שלהן? יש לי תחושה שהאימורן חזק יותר ואף ביקשתי מהרופאה להתחיל עם פורינטול, אולם היא אמרה שאימורן מומלץ יותר לטיפול בקרוהן. האם אכן אימורן מומלץ על פני פורינטול בהקשר לקרוהן במעי הדק? 3. מקריאה באינטרנט אני מבינה שאימורן היא תרופה ציטוטוקסית, משמע, טיפול בטווח הארוך עלול להגביר סיכון לחלות בסרטן לימפומה, סרטן העור ואף סרטן צוואר הרחם. האם שיקול של תועלת בטיפול באימורן מול הנזק שהוא עלול לגרום, מצדיק טיפול באימורן? 4. במידה ומחליטים לא להתחיל טיפול באימורן או פורינטול, האם הדלקת במעי הדק עלולה לגרום לבעיות כלשהן, בהיעדר טיפול? בתודה מראש, דורית.

שלום רב! לכלב שלנו עומדים לתת תרופה לגידול סרטני. יש התלבטות בין תרופה ביולוגית שאינני יודעת את שמה לבין תרופה כימותרפית בשם לאוקרן. יש לי בבית 2 תינוקות ואני חוששת שהתרופות הללו יפלטו לכלב ברוק או בשתן או דרך אחרת (קרינה אולי?... ) ויגיעו איכשהו אליהם. האם יש בתרופות האלה סיכון שכזה? בתודה מראש...

הייתי רוצה לדעת מדוע מגייס גורמת להשמנה? והאם מגיייס ובונופוס יכולים לגרום לנימול והרדמות ידיים?

האם התרופה DEFIBROTIDE היא תרופה ציטוטוקסית?

בעלי מקבל טיפולים כימותרפים במשך חודש לאחר גילו סרטן האשכים. ביום שבת אושפז עם קריש ברגל. כיום מקבל אילומידין ופעמיים ביום זריקות קלקסן. נאמר לו שהוא ישתחר, יצטרך להמשיך זריקות קלקסן. בעלי מסרב לזריקות והתחילו איתו במקביל קומדין. רופא ששמע את זה אמר שלא נותנים קומדין לחולים כימותרפים. האם זה נכון?

שלום רב. שמי אלי אני בן 33 ובעבר סבלתי ממחלה הנ"ל (mooren ulcer). המחלה נמשכה כ- 4 שנים (4 שנות סבל). לפני שנה בדיוק עברתי ניתוח ובו הורידו לי שכבה מהקרנית,בוצעה צריבה של כלי דם אשר נכנסו לתוך הקרנית והורחקה לחמית מהמקום המנותח. היום שוב הבעיה חוזרת הלחמית החלימה וכמעט מגיעה עד הקרנית,כלי הדם מתרבים באזור הלחמית והפס הלבן שהיה בין שעה 3 ל-6 גדל ונהיה בין 3 ל-9 (חצי עיגול) הכאב פשוט נוראי. השאלה שלי האם יש טיפול רפואי למחלה זו ללא השתלת קרנית וללא תרופות אנטיאימוניות ואם כן איזה??? האם תוכל לסייע לי בעניין זה? אשמח לקבל כל הכוונה או יעוץ בנושא זה. אלי ניתן לצפות בתמונות. http://bong.co.il/viewer.php?id=956016498154.JPG http://www.Bong.co.il/images/956016498154.JPG http://bong.co.il/viewer.php?id=564292561756.JPG http://www.Bong.co.il/images/564292561756.JPG

שלום רב, אימא שלי מאובחנת כחולה ITP כל החיים. מספר טרומבוציטים שתמיד היה לה הוא 20-30,000. לפני כ- 10 שנים טרומבוציטים ירדו עד 1,000. ואז בשנת 2001 היא עברה כריתת תחול. ואז טרומבוציטים עלו עד 150-200,000. וכך זה נמשך כ-8 שנים. לפני שנה התחילה ירידה דרסטית במספר טרומבוציטים והם הגיעו ל-7,000. אנחנו חוששים כי זה קרה לאחר שהיא עשתה חיסון נגד שפעת. היא קיבלה טיפול בפרדניזון וסטרואידים אחרים. טרומבוציטים עלו עד 20,000. קיבלה immunoglobulin -לא עזר,קיבלה mabthera -לא עזר. התרופה האחרונה שקיבלה-eltrombopag ,זה כצת עזר-טרומבוציטים עלו עד 30,000.כאשר התרופה נגמרה, טרומבוציטים שוב התחילו לרדת. התרופה הזאת נסיונית ואני לא יודעת האם יתנו אותה לאימא עוד.חוץ מי זה יש לה הרבה תופעות לוואי. האם יש עוד תרופות שיכולות לעזור?האם יש רופאים שיודעים איך לעזור? תודה רבה.

שלום ד"ר אני בת 32, סובלת מet, נוטלת פלויקס וברזל. כרגע עומד על הפרק שאקח גם הידראה. האם תרופה זו עלולה לפגוע בפוריות שלי? תודה

לאשתי יש בשנתיים האחרונות תרומבוציטוזיס שנע בין 500 ל600. יתר הבדיקות נמצאו תקינות ולפיכך היא נמצאת במעקב בלבד ולא מקבלת טיפול.אך אם לא מטפלים בתרומבוציטוזים האם הוא לא עלול להתפתח למיאלומה? מדוע אומרים שרק מרמה של לפחות 750 מתחילים טיפול בבעיה? הרי יש סיכונים נוספים גם ברמה כזו שחורגת מהנורמה!

מה התועלת בשימוש בתרופה טקסוטר?

שלום האם הזרקה מקומית של בלאומיצין או 5FU לתוך צלקת קלואיד יכולה לפגוע בפיריון זמני? קבוע? הצלקת באזור המפשעה האם החומר נספג לגוף ומה קורה לו בצלקת עצמה האם הוא מטפל בצלקת והופך צורה? ומה תופעות הלוואי של הנ"ל בהזרקה מקומית לתוך קלואיד תודה

שלום רב האם יש קשר בין התפתחות לימפומה נון-הוד'קינס ולפסוריאזיס היכן ניתן לקבל חוו"ד רפואית בנושא תודה

האם קיימים טיפולים (תרופות ) לסרטן ריאה שניתן לבצע בבית או שכולם דורשות טיפול בעירוי במסגרת אישפוז או אישפוז יום ? ובאותו הקשר, האם התרופות הביולוגיות גורמות לפחות תופעות לוואי קשות המוכרות מהכימותרפיה ?

שלום. אינני יודעת אם פה המקום לשאול את השאלה. אם לא, אשמח אם תפנו אותי למקום הנכון. אני משתמשת באיפור מינרלי שמכיל titanium dioxide - איפור באבקה. הכמויות הן מזעריות. גרמים בודדים. לפי מיטב ידיעתי הטיטניום הוא מינרל, אך גם יש מחקרים שאומרים שאסור לנשום את זה. לפי מיטב הבנתי אני מורחת את זה על הפנים - כי זה מסנן קרינה טבעי, אך אולי אני גורמת נזק יותר מאשר תועלת. השאלה העיקרית האם זה מסוכן לבריאות. האם זה מסוכן יותר מלעבוד בתחנת דלק ו/או לעשן סיגריות? תודה רבה!

שלום! התרופה מיוטרג' מאושר לaml. האם האישור כולל טיפול בapl? תושה.

שלום ד"ר, שאלתי כאן שאלה לפני כמה ימים לגבי אימי בת ה-72 שחולה במיאסטניה גרביס ואנמיה המוליטית ולא הצלחתי להבין את התשובה. אימי לוקחת טיפול במסטינון למיאטניה גרביס ופרדניזון לאנמיה המוליטית. שאלותי הן: 1.האם מסטינון זו התרופה המומלצת למאיסטניה גרביס לפי דעתך? 2.האם יעילותה נפגמת/פוגעת בשילוב עם פרדניזון? 3.האם היא משתלבת עם התרופה ציטוקסן שהומלץ לאימי לקחת עקב שימוש ממושך במינונים גבוהים של פרדניזון? 4.האם יש למחלה זו תופעות של ורטיגו?והאם לתרופות הנ"ל יש השפעות של נדודי שינה ואובטופרוזיס?

שלום רב ד"ר, אימי חולה מזה כ-5 שנים במחלות האיטואומניות מיאסטנה גרביס ואנמיה המוליטית.היא מטופלת קבוע במסטינון ופרדניזון 10 מ"ג.היא נבדקת אחת לחודש בבית חולים למעקב.היא סובלת תמיד מחולשה גופנית גם ללא מאמץ גופני מיוחד.לפני כחודשיים היא אושפזה היות וספירת הדם ירדה וכן גם כמות הכדוריות הלבנות.בבדיקה שנעשתה אובחן הרס כדוריות אדומות.במהלך האישפוז היא עברה מספר בדיקות (מח עצם וסיטי בטן).כל הבדיקות יצאו תקינות.הטיפול שניתן לה הינו מינון גבוה יותר של פרדניזון.בתחילה 60 מ"ג ולאחר מכן 40 מ"ג.עקב כך ההמוגלובין עלה שוב לנורמה ולפניכ שבועיים הורד המינון ל-17 מ"ג.בבדיקה שנעשתה השבוע שוב ההמוגלובין ירד והגיע ל-9 וכן גם הכדוריות הלבנות ירדו והגיעו ל-3.המינון הועלה שוב וכרגע עומד על 40 מ"ג.יש לי מספר שאלות אליך בבקשה: 1.האם הטיפול התרופתי שניתן לה כבר לא משפיע? 2.האם יש טיפול אחר למחלה(תרופתי/אלטרנטיבי)? 3.האם יש צורך לקחת אותה לחוות דעת נוספות(המטולוגיה/נוירולוגיה)מחוץ לבית החולים שבו היא מטופלת כבר 5 שנים? 4.מה המצב היחסי שלה ביחס למחלה?מה אמורים להיות סימני המחלה לפי התיאור שנתתי? תודה מראש.

שאלה נוספת שהייתי רוצה לשאול היא האם הטיפול התרופתי הנ"ל יכול לגרום לפגיעה בתאי דם בריאים ? לפי הבנתי זוהי תרופה כימית. תודה מראש

ד"ר שלום מה זה גאוט ומה הטיפול?

מאמר בעתון הגרמני "דר שפיגל" "טיפולים רפואיים מרעילים וחסרי ערך" בשבועון הגרמני "דר שפיגל" שהינו מקבילה בשפה הגרמנית של עתונים כמו "טיים" או "ניוזויק", הופיע לאחרונה מאמר מקיף על חוסר התועלת של טיפולים כימותרפיים במרבית סוגי הסרטן עם גרורות. את עיקרי הדברים נביא כאן. רעלים מתוחכמים יקרים יותר ויותר, שמטרתם להרעיל תאי סרטן , משמשים לטיפול בחולי סרטן מעי גס, שד, ריאות ובלוטת הערמונית, שמחלתם בשלב מתקדם. לאחרונה בדק אפידמיולוג את היכולת להארכת החיים הממשית לה זוכים חולים אלה. מסקנתו היתה כי למרות כל הקידמה המוצהרת, חולי הסרטן המקבלים טיפול כימותרפי , לא זוכים ליום אחד נוסף של הארכת חיים. לפני שנה נלקחה אשה חולת סרטן במצב קשה, לבית חולים פרוספר הוספיטל ברקלינגהאוזן. הרופאים סילקו מגופה גידול במעי הגס ואת הטחול. אבל בתחילת אוגוסט 2004 הם גילו שהגידול שלה התפשט . הם החלו לתת לה סדרת כימותרפיה ראשונה. היא אמרה שזה סיוט בשבילה . מעולם היא לא חשבה שהיא תקבל סרטן . אבל היא מקווה שמצבה ישתפר. "הסיכויים לריפוי תמיד טובים יותר עם כימותרפיה" כך אמרה. במרכז הרפואי במינכן לא מסכימים לדעתה. האפידמיולוג דיטר הלזל 62 אמר כי " לגבי תוחלת החיים של חולי סרטן עם גרורות של מעי גס , ריאות ובלוטת הערמונית, לא חל כל שיפור ב 25 השנים האחרונות . בגרמניה עצמה מתים כל שנה 100000 אנשים מסרטן מסוגים אלה. כאשר סרטן שולח גרורות ושוב אי אפשר לטפל בו עם ניתוח או קרני איקס, רואים את הכימותרפיה, כמפלט אחרון. כל הזמן מכניסים חומרים חדשים לקטילת התאים הסרטניים . עלותם גבוהה להחריד והתעשייה מבטיחה הארכת חיים בזכותם. ד"ר אריקה מאיירס רופאה בריקלינג האוזן טוענת בבטחון, שכימותרפיה מאריכה חיים. אבל רשומי התחלואה והתמותה מסרטן בגרמניה, לא מאשרים גישה אופטימית זו. בעשורים האחרונים תוחלת החיים של חולי סרטן גרורתי, לא התארכה והיא נשארה כשם שהיתה לפני 25 שנים. אם כי סיכויי ההשרדות שופרו מעט לגבי חולי סרטן מעי גס. (המתרגם -לא בגלל הכימותרפיה, אלא בגלל הניתוחים) אצל חולות סרטן השד הגרורתי הסיכוים פחתו. (המתרגם – סרטן שד גרורתי קיים אצל מרבית חולות הסרטן) ד"ר הלזל מביע חשש שהסיבה לכך היא דווקא הכימותרפיות החדשות. יש מספר סוגי סרטן בהם הטיפול הכימותרפי שיפר מאוד את סיכויי ההחלמה. אלו הם לימפומה מהסוגים הודגקינס ונון הודגקינס, לאוקמיה סרקומה וסרטן האשכים. חלק מהם נרפאים במידה מרשימה . רופא זה גם לא דוחה טיפולים כימותרפיים כדי לצמצם גידול לפני ניתוחים, או כדי לחסל תאים סרטנים שנותרים אחרי הניתוח. אבל קלינאים מנוסים מסכימים עם כך שהעובדות הן נגד הטיפול הכימותרפי , כאשר מדובר בטיפול בסרטן מוצק בשלביו המתקדמים. גרהרד שאלר רופא גניקולוג מאוניברסיטת בוכום קובע: " לגבי סרטן שד מתקדם כימותרפיה היא מהומה על לא מאומה"... וולפראם גאגר רופא מנהל המחלקה הגניקולוגי במרפאה הממשלתית בדיסלדורף חולק התנסויות דומות. "לכימותרפיה לא היתה ואין כל הצלחה. מטפלים במספר עצום של נשים , ללא תועלת מוכחת , אבל אם נספר זאת לקליינטיות הן תהיינה מיואשות לחלוטין". מליוני מטופלים במשך 50 השנים, עברו טיפולים כימותרפיים. החולה הראשון שנפגע מלימפומה נון הודגקינס במצב מתקדם , טופל עם גז חרדל בארה"בבשנת 1942. הגדול התכווץ באורח פלא.. לאחר 3 חודשים החולה נפטר...אבל הצלחה זמנית זו, פתחה פתח לטיפול כימותרפי לסובלים מסרטן. תרופות ציטוטוקסיות הן רעליות לתאים ומתערבות בדרכים שונות בהתחלקות התאים . מאחר ותאים סרטניים מתחלקים מהר יותר ממרבית התאים האחרים , גידולים וגרורות רגישים במיוחד לתרופות כאלו. גידולים מתכוצים ולעיתים גם נעלמים כליל. אבל תאים בריאים אותם שמתחלקים מהר, יכולים אף הם להנזק. כולל התאים שבזקיקי השיער ותאי מוח העצמות, יוצרי כדוריות הדם. השאלה היא אם אומנם כימותרפיה מאריכה את תוחלת החיים של החולים . התשובה לא ברורה. שכן בניסויים קליניים היצרנים תמיד משוים את התרופות החדשות שלהם לתרופות ציטוטוקסיות ישנות. אין כלל קבוצת ביקורת של חולי סרטן שלא מקבלות כימותרפיה. (המתרגם -ולכן המחקרים אינם ברמת מחקרים קליניים ואפילו לא ברמה הנמוכה ביותר, מחקרים השואתיים) כדי לקבל רשות לשווק תרופה , מספיק לקבל נתונים חיוביים סטטיסטית, בקבוצה קטנה ומקרית של חולים, לעומת אלה שטופלו עם תרופה ציטוטוקסית שכבר אושרה קודם לכן. נטילת חלק מן התרופות הכימיות הקודמות, גרמה לקצור תוחלת החיים של החולים והן נאסרו למכירה. חולים אחרים סבלו יסוריי תופת. הם איבדו את שערם ואת תאבונם ונוגעו באינפקציות קשות בכל גופם. wi¤^¤^¤^S¤^¤HSHSH ד"ר קלאוס תומסון המנוח שניהל שנים רבות את המחלקה הגניקולוגית בקליניקה האוניברסיטאית בהמבורג – אפנדורף, הסביר בחודש ספטמבר 1985, בקונגרס בינלאומי בברלין "במבט לאחור לא נהיה מופתעים אם מספר גדל והולך של רופאים יאמרו שהם דוחים סוג כזה של טיפול לא מוכח". עשר שנים מאוחר יותר, האפידמיולוג ד"ר אולריך אבל Ph.D. מאוניברסיטת היידלברג, הטיל ספק כולל בתועלת שבכימותרפיה . במשך שנה סקר מדען זה כמה אלפי פירסומים על כימותרפיה . הוא הגיע למסקנה ש"לגבי מרבית סוגי הסרטן הפנימייים אין כל הוכחה שהכימותרפיה ביחוד עם המינונים המוגברים, מאריכה את תוחלת החיים, או משפרת את איכותם." אונקולוגים ידועי שם מסכימים : כימותרפייה לא יכולה לעצור את המחלה. אך היות והרופאים לא רוצים להודות באוזני החולים שלהם, שאין להם שום דרכי התגוננות כנגד הסרטן, טיפול רעיל זה נעשה לאחת הדוגמות של הרפואה. כולם מרוצים " הרופאים מאושרים שיש להם משהו להציע, החולים מאושרים שהם יכולים לקחת משהו . וכמובן התעשייה מאושרת... אומר הגניקולוג גגר מדיסלדורף. ההתקדמות באונקולוגיה מתבטאת בעיקר בהפחתת תופעות הלואי שנגרמות על ידי התרופות עצמן. קודם לכן , תרופות מרעילות תאים אלו החלישו את החולה במידה כזו שהוא היה מוכרח להיות מאושפז בבית חולים. כיום על כל פנים שיטות לצמצום נשירת השיער , אובדן תאבון שלשול וקרישי דם הן בנמצא. ניתן אפילו לקבל תרופות כימותרפיות רבות במרפאות חוץ. כל רבע שנה האונקולוג פרדריק אוברקמפ משתמש בתרופות בסכום של 1.5 מיליוני יורו לטיפול ב1100 חולי סרטן. בגרמניה כולה השימוש בתרופות ציטוטוקסיות אלה בין אוגוסט 2003 ליולי 2004 עמד על 1.8 מיליארד יורו. עליה של 14 אחוזים לעומת השנה הקודמת. נוגדנים מונוקלונלים שיכולים לזהות תאי סרטן ביתר יחודיות , הם המובילים היום בשוק. שוב מדברת תעשיית התרופות על פריצת דרך. אבל גם במקרה זה , אין כל הוכחה לכך שיש הארכה כלשהי בתוחלת החיים של חולים בסוגי סרטן שאינם ניתנים לריפוי. בינתיים התחרות בין התרופות השונות גורמת כך שתרופות כימיות ישנות נדחפות לשימוש בייתר אגרסיביות. בעבר היו רק 5 תרופות כימיות מאושרות. אבל כיום יש יותר מ 25 תרופות חדשות מאושרות. אם כל אחת מהן היתה גורמת אפילו לשיפור קל " אומר האפידמיולוג הולזל , " זה היה צריך להביא לשיפור ניכר בעשורים האחרונים". אבל אנו רואים ברשומים כי אין כל שיפור במצב התחלואה והתמותה מסרטן. קשה גם למצוא הוכחות על התקדמות בהשרדות באלפי הדווחים שהגיעו מתעשיית התרופות . לגבי סרטן שד גרורתי, יש אולי רק 10 מחקרים שמראים שקוקטייל של תרופות כימיות, מאריך חיים בהשוואה לתערובות אחרות. (המתרגם- לא מדובר על ריפויי אלא על הארכת חיים.) מכיון שנערכו אלפי מחקרים כאלו , האפידמיולוג אבל מהידלברג טוען ש"ההבדלים הסטטיסטיים נגרמים בגלל מקריות בלבד"... חסידי הכימותרפיה מתייחסים בעיקר לשתי עבודות מרכזיות. באחת חוקרים צרפתיים, ערכו מחקר על 724 חולות שהיה להן סרטן שד גרורתי . תוחלת החיים של 3 שנים אחרי האבחון, עלתה מ 27 אחוזים ל 43 אחוזים בין השנים 1994 ל 2000. אך האפידמיולוג הלזל,מיחס שיפור זה לאפשרויות האבחנה המוקדמת יותר בשנים האחרונות, והוא מבהיר... "בשנת 2000 אובחנו גרורות סרטן שד בשלב הרבה יותר מוקדם מאשר בשנת 1994. מאחר ובשלביה הראשונים המחלה לא מתקדמת כה מהר , תוחלת החיים נראתה גדולה הרבה יותר. אך למעשה לא היתה כל הארכה ממשית של תוחלת החיים". מגיני הכימותרפיה מצטטים גם מחקר שנעשה באוניברסיטת יוסטון בטקסס שפורסם באוגוסט 2003 . במחקר זה השרדות של 5 שנים אצל נשים עם סרטן שד גרורתי השתפרה מאוד בין השנים 1974 ל שנת 2000. מ 10 אחוזים ל 44 אחוזים. במחקר זה עורבבו הנתונים של חולות סרטן שד גרורתי ולא גרורתי כך שהתוצאות לא משקפות מציאות אמיתית. מחברי המחקר הודו בכך בעצמם.... "אין כל תיעוד ממשי אומר הלזל על מחקר טריקי כזה.. זהו הפגם הגדול של רפואת הסרטן", מתלונן ד"ר הלזל . בינתיים למרות דרישתו להוכחות מדעיות ברורת , אין כל סיכוי שדבריו יזיזו משהו לתעשיית התרופות, שכן תעשייה זו מתקיימת היטב, ללא כל הוכחה באשר לתועלת של מתן תרופות כימותרפיות לחולי סרטן במצב מתקדם.... http://www.pilhar.com/News/Pres sse/2004/20041004_Spiegel_Giftk kur_Chemo.htm

מאמר בעתון הגרמני "דר שפיגל" "טיפולים רפואיים מרעילים וחסרי ערך" בשבועון הגרמני "דר שפיגל" שהינו מקבילה בשפה הגרמנית של עתונים כמו "טיים" או "ניוזויק", הופיע לאחרונה מאמר מקיף על חוסר התועלת של טיפולים כימותרפיים במרבית סוגי הסרטן עם גרורות. את עיקרי הדברים נביא כאן. רעלים מתוחכמים יקרים יותר ויותר, שמטרתם להרעיל תאי סרטן , משמשים לטיפול בחולי סרטן מעי גס, שד, ריאות ובלוטת הערמונית, שמחלתם בשלב מתקדם. לאחרונה בדק אפידמיולוג את היכולת להארכת החיים הממשית לה זוכים חולים אלה. מסקנתו היתה כי למרות כל הקידמה המוצהרת, חולי הסרטן המקבלים טיפול כימותרפי , לא זוכים ליום אחד נוסף של הארכת חיים. לפני שנה נלקחה אשה חולת סרטן במצב קשה, לבית חולים פרוספר הוספיטל ברקלינגהאוזן. הרופאים סילקו מגופה גידול במעי הגס ואת הטחול. אבל בתחילת אוגוסט 2004 הם גילו שהגידול שלה התפשט . הם החלו לתת לה סדרת כימותרפיה ראשונה. היא אמרה שזה סיוט בשבילה . מעולם היא לא חשבה שהיא תקבל סרטן . אבל היא מקווה שמצבה ישתפר. "הסיכויים לריפוי תמיד טובים יותר עם כימותרפיה" כך אמרה. במרכז הרפואי במינכן לא מסכימים לדעתה. האפידמיולוג דיטר הלזל 62 אמר כי " לגבי תוחלת החיים של חולי סרטן עם גרורות של מעי גס , ריאות ובלוטת הערמונית, לא חל כל שיפור ב 25 השנים האחרונות . בגרמניה עצמה מתים כל שנה 100000 אנשים מסרטן מסוגים אלה. כאשר סרטן שולח גרורות ושוב אי אפשר לטפל בו עם ניתוח או קרני איקס, רואים את הכימותרפיה, כמפלט אחרון. כל הזמן מכניסים חומרים חדשים לקטילת התאים הסרטניים . עלותם גבוהה להחריד והתעשייה מבטיחה הארכת חיים בזכותם. ד"ר אריקה מאיירס רופאה בריקלינג האוזן טוענת בבטחון, שכימותרפיה מאריכה חיים. אבל רשומי התחלואה והתמותה מסרטן בגרמניה, לא מאשרים גישה אופטימית זו. בעשורים האחרונים תוחלת החיים של חולי סרטן גרורתי, לא התארכה והיא נשארה כשם שהיתה לפני 25 שנים. אם כי סיכויי ההשרדות שופרו מעט לגבי חולי סרטן מעי גס. (המתרגם -לא בגלל הכימותרפיה, אלא בגלל הניתוחים) אצל חולות סרטן השד הגרורתי הסיכוים פחתו. (המתרגם – סרטן שד גרורתי קיים אצל מרבית חולות הסרטן) ד"ר הלזל מביע חשש שהסיבה לכך היא דווקא הכימותרפיות החדשות. יש מספר סוגי סרטן בהם הטיפול הכימותרפי שיפר מאוד את סיכויי ההחלמה. אלו הם לימפומה מהסוגים הודגקינס ונון הודגקינס, לאוקמיה סרקומה וסרטן האשכים. חלק מהם נרפאים במידה מרשימה . רופא זה גם לא דוחה טיפולים כימותרפיים כדי לצמצם גידול לפני ניתוחים, או כדי לחסל תאים סרטנים שנותרים אחרי הניתוח. אבל קלינאים מנוסים מסכימים עם כך שהעובדות הן נגד הטיפול הכימותרפי , כאשר מדובר בטיפול בסרטן מוצק בשלביו המתקדמים. גרהרד שאלר רופא גניקולוג מאוניברסיטת בוכום קובע: " לגבי סרטן שד מתקדם כימותרפיה היא מהומה על לא מאומה"... וולפראם גאגר רופא מנהל המחלקה הגניקולוגי במרפאה הממשלתית בדיסלדורף חולק התנסויות דומות. "לכימותרפיה לא היתה ואין כל הצלחה. מטפלים במספר עצום של נשים , ללא תועלת מוכחת , אבל אם נספר זאת לקליינטיות הן תהיינה מיואשות לחלוטין". מליוני מטופלים במשך 50 השנים, עברו טיפולים כימותרפיים. החולה הראשון שנפגע מלימפומה נון הודגקינס במצב מתקדם , טופל עם גז חרדל בארה"בבשנת 1942. הגדול התכווץ באורח פלא.. לאחר 3 חודשים החולה נפטר...אבל הצלחה זמנית זו, פתחה פתח לטיפול כימותרפי לסובלים מסרטן. תרופות ציטוטוקסיות הן רעליות לתאים ומתערבות בדרכים שונות בהתחלקות התאים . מאחר ותאים סרטניים מתחלקים מהר יותר ממרבית התאים האחרים , גידולים וגרורות רגישים במיוחד לתרופות כאלו. גידולים מתכוצים ולעיתים גם נעלמים כליל. אבל תאים בריאים אותם שמתחלקים מהר, יכולים אף הם להנזק. כולל התאים שבזקיקי השיער ותאי מוח העצמות, יוצרי כדוריות הדם. השאלה היא אם אומנם כימותרפיה מאריכה את תוחלת החיים של החולים . התשובה לא ברורה. שכן בניסויים קליניים היצרנים תמיד משוים את התרופות החדשות שלהם לתרופות ציטוטוקסיות ישנות. אין כלל קבוצת ביקורת של חולי סרטן שלא מקבלות כימותרפיה. (המתרגם -ולכן המחקרים אינם ברמת מחקרים קליניים ואפילו לא ברמה הנמוכה ביותר, מחקרים השואתיים) כדי לקבל רשות לשווק תרופה , מספיק לקבל נתונים חיוביים סטטיסטית, בקבוצה קטנה ומקרית של חולים, לעומת אלה שטופלו עם תרופה ציטוטוקסית שכבר אושרה קודם לכן. נטילת חלק מן התרופות הכימיות הקודמות, גרמה לקצור תוחלת החיים של החולים והן נאסרו למכירה. חולים אחרים סבלו יסוריי תופת. הם איבדו את שערם ואת תאבונם ונוגעו באינפקציות קשות בכל גופם. wi¤^¤^¤^S¤^¤HSHSH ד"ר קלאוס תומסון המנוח שניהל שנים רבות את המחלקה הגניקולוגית בקליניקה האוניברסיטאית בהמבורג – אפנדורף, הסביר בחודש ספטמבר 1985, בקונגרס בינלאומי בברלין "במבט לאחור לא נהיה מופתעים אם מספר גדל והולך של רופאים יאמרו שהם דוחים סוג כזה של טיפול לא מוכח". עשר שנים מאוחר יותר, האפידמיולוג ד"ר אולריך אבל Ph.D. מאוניברסיטת היידלברג, הטיל ספק כולל בתועלת שבכימותרפיה . במשך שנה סקר מדען זה כמה אלפי פירסומים על כימותרפיה . הוא הגיע למסקנה ש"לגבי מרבית סוגי הסרטן הפנימייים אין כל הוכחה שהכימותרפיה ביחוד עם המינונים המוגברים, מאריכה את תוחלת החיים, או משפרת את איכותם." אונקולוגים ידועי שם מסכימים : כימותרפייה לא יכולה לעצור את המחלה. אך היות והרופאים לא רוצים להודות באוזני החולים שלהם, שאין להם שום דרכי התגוננות כנגד הסרטן, טיפול רעיל זה נעשה לאחת הדוגמות של הרפואה. כולם מרוצים " הרופאים מאושרים שיש להם משהו להציע, החולים מאושרים שהם יכולים לקחת משהו . וכמובן התעשייה מאושרת... אומר הגניקולוג גגר מדיסלדורף. ההתקדמות באונקולוגיה מתבטאת בעיקר בהפחתת תופעות הלואי שנגרמות על ידי התרופות עצמן. קודם לכן , תרופות מרעילות תאים אלו החלישו את החולה במידה כזו שהוא היה מוכרח להיות מאושפז בבית חולים. כיום על כל פנים שיטות לצמצום נשירת השיער , אובדן תאבון שלשול וקרישי דם הן בנמצא. ניתן אפילו לקבל תרופות כימותרפיות רבות במרפאות חוץ. כל רבע שנה האונקולוג פרדריק אוברקמפ משתמש בתרופות בסכום של 1.5 מיליוני יורו לטיפול ב1100 חולי סרטן. בגרמניה כולה השימוש בתרופות ציטוטוקסיות אלה בין אוגוסט 2003 ליולי 2004 עמד על 1.8 מיליארד יורו. עליה של 14 אחוזים לעומת השנה הקודמת. נוגדנים מונוקלונלים שיכולים לזהות תאי סרטן ביתר יחודיות , הם המובילים היום בשוק. שוב מדברת תעשיית התרופות על פריצת דרך. אבל גם במקרה זה , אין כל הוכחה לכך שיש הארכה כלשהי בתוחלת החיים של חולים בסוגי סרטן שאינם ניתנים לריפוי. בינתיים התחרות בין התרופות השונות גורמת כך שתרופות כימיות ישנות נדחפות לשימוש בייתר אגרסיביות. בעבר היו רק 5 תרופות כימיות מאושרות. אבל כיום יש יותר מ 25 תרופות חדשות מאושרות. אם כל אחת מהן היתה גורמת אפילו לשיפור קל " אומר האפידמיולוג הולזל , " זה היה צריך להביא לשיפור ניכר בעשורים האחרונים". אבל אנו רואים ברשומים כי אין כל שיפור במצב התחלואה והתמותה מסרטן. קשה גם למצוא הוכחות על התקדמות בהשרדות באלפי הדווחים שהגיעו מתעשיית התרופות . לגבי סרטן שד גרורתי, יש אולי רק 10 מחקרים שמראים שקוקטייל של תרופות כימיות, מאריך חיים בהשוואה לתערובות אחרות. (המתרגם- לא מדובר על ריפויי אלא על הארכת חיים.) מכיון שנערכו אלפי מחקרים כאלו , האפידמיולוג אבל מהידלברג טוען ש"ההבדלים הסטטיסטיים נגרמים בגלל מקריות בלבד"... חסידי הכימותרפיה מתייחסים בעיקר לשתי עבודות מרכזיות. באחת חוקרים צרפתיים, ערכו מחקר על 724 חולות שהיה להן סרטן שד גרורתי . תוחלת החיים של 3 שנים אחרי האבחון, עלתה מ 27 אחוזים ל 43 אחוזים בין השנים 1994 ל 2000. אך האפידמיולוג הלזל,מיחס שיפור זה לאפשרויות האבחנה המוקדמת יותר בשנים האחרונות, והוא מבהיר... "בשנת 2000 אובחנו גרורות סרטן שד בשלב הרבה יותר מוקדם מאשר בשנת 1994. מאחר ובשלביה הראשונים המחלה לא מתקדמת כה מהר , תוחלת החיים נראתה גדולה הרבה יותר. אך למעשה לא היתה כל הארכה ממשית של תוחלת החיים". מגיני הכימותרפיה מצטטים גם מחקר שנעשה באוניברסיטת יוסטון בטקסס שפורסם באוגוסט 2003 . במחקר זה השרדות של 5 שנים אצל נשים עם סרטן שד גרורתי השתפרה מאוד בין השנים 1974 ל שנת 2000. מ 10 אחוזים ל 44 אחוזים. במחקר זה עורבבו הנתונים של חולות סרטן שד גרורתי ולא גרורתי כך שהתוצאות לא משקפות מציאות אמיתית. מחברי המחקר הודו בכך בעצמם.... "אין כל תיעוד ממשי אומר הלזל על מחקר טריקי כזה.. זהו הפגם הגדול של רפואת הסרטן", מתלונן ד"ר הלזל . בינתיים למרות דרישתו להוכחות מדעיות ברורת , אין כל סיכוי שדבריו יזיזו משהו לתעשיית התרופות, שכן תעשייה זו מתקיימת היטב, ללא כל הוכחה באשר לתועלת של מתן תרופות כימותרפיות לחולי סרטן במצב מתקדם.... (המתרגם- או במצב התחלתי...) HYPERLINK "http://www.pilhar.com/News/Presse/2004/20041004_Spiegel_Giftkur_Chemo.htm"

שלום רב, אני אחות במחלקה אונקולוגית ואני בהריון שאלתי היא-האם מותר לי לתלות טיפולים כימיים או תרופות ציטוטוקסיות אחרות בזמן ההריון? התרופות אומנם מגיעות מוכנות בשקית ועליי "רק" לתלות אותן לחולה, אך תמיד ישנה האפשרות-למרות כל אמצעי המיגון- שחומר יישפך/חור בשקית/ כל דבר אחר אשר עלול לסכן את העובר מהן זכויותיי בתור אישה הרה אשר עובדת במחלקה בה נחשפים במידה כה רבה לחומרים ציטוטוקסים? תודה על ההתיחסות