תקופת ההתבגרות מתארכת וכרוכה בתלות קשה בהורים. פרדוקס:...
מחקרים בעכברים מעידים על תלות בסוכר
אובדן שמיעה בקרב מבוגרים בגילאי 65 ומעלה מלווה בהידרדרות...
לפי מחקר הולנדי, בקרב סובלים מאטסמה חמורה הנעזרים...
תודה לברק וכל הכבוד. הידש
Zaldiar הינו תכשיר המכיל PARACETAMOL במינון 325 מ"ג ו TRAMADOL במינון 37.5 מ"ג ומותווה לטיפול בכאב בינוני עד חמור. למרכיב ה-TRAMADOL בתכשיר זה, פוטנציאל לגרום לתופעת לוואי של תלות והתמכרות. מומלץ להשתמש בתכשיר זה במינון היעיל הנמוך ביותר ולמשך הזמן הקצר ביותר שנדרש. אמנם מדובר במינון נמוך אך מומלץ להיוועץ עם הרופא המטפל על אופן הפסקת הטיפול. יש לציין כי קיים תכשיר נוזלי המכיל TRAMADOL – המאפשר מתן טווח מינונים לפי מספר הטיפות. Lorivan, אשר החומר הפעיל בו הוא Lorazepam, הינו חומר השייך למשפחת הבנזודיאזפינים. בנטילה מקבילה של שני תכשירים אלו יש להיות מודעים לסיכון המוגבר לדיכוי מערכת העצבים- דבר אשר עלול להתבטא בתחושת עייפות מוגברת ובלבול. יש לשים לב לסיכון זה בעת ביצוע פעולות מורכבות כגון נהיגה או הפעלת מכונות.
ענבל שלום,אנסה לענות לפי סדר היום שתיארת. כמות שעות שנת הלילה והיום סביב 14 וחצי שעות מהם כ11 שעות בלילה ועוד 2 פרקי שינה ביום - תקינים לגילו. הקימות בלילה לא אמורות להיום קימות של רעב - בגילו הוא אינו אמור להיות רעב בלילה - בייחוד לפי התפריט היומית המוצעת - וסביר כי הקימות נובעות מהרגלי הירדמות לא תקינים - למעשה הוא רגיל שכדי להירדם הוא זקוק למשהו ממך - או תמ"ל או מים או מוצץ. מבין 3 הנ"ל כדאי להשאיר את המוצץ - הוא זקוק למוצץ כחפץ מעבר - וניתן להרגיל אותו לקחת את המוצץ לבד באמצע הלילה אם הוא מתעורר (לעומת בקבוק שהוא זקוק שאת תביאי לו). כאשר רוצים להרגיל תינוק לקחת לבד את המוצץ - כאשר הוא מתעורר בלילה - יש לשים את המוצץ בידו ולקרב את היד שלו לפה - כך שהכנסת המוצץ הוא למעשה עושה בעצמו(בניגוד להכנסה של המוצץ לפה שלו על ידך). כך שבמרוצת הזמן הוא יבין שברגע שהוא נוגע במוצץ הוא יוכל להכניסו לפה בלי לקרוא לך. לגבי הארוחות - הן נשמעות מגוונות וטובות - כיון שהן כבדות לו - אני מציעה לתת לו לסירוגין טחינה בפירות ולסירוגין אגוזים/שקדים טחונים - ולא את שניהם באותה ארוחה. כנ"ל לגבי הירקות - אני מציעה לסירוגין גרגרי חומוס ולסירוגין עדשים כתומות. כך המנות לא יהיו כבדות מדיי ואז יש פחות סיכוי לנטיה להקיא אחרי הארוחות בהשכבה על הבטן. לא מומלץ לתת לו לראות טלויזיה במשך 15-20 דקות פעמים ביום - זה הרבה מאד(10 דקות ביום זה כבר הגבול העליון ), ובטח לא בטרמפולינה - כי זה מגביל את האפשרות להסיט את עצמו מהטלויזיה במידה והוא רוצה להתעסק במשהו אחר באותו זמן - ובמילים אחרות כשהוא בטרמפולינה מול הטלויזיה הוא "תקוע" מול הטלויזיה בלי יכולת "לברוח" - והטלויזיה "ממגנטת " אותם למרקע. אפשר להניח אותו בטרמפולינה אחרי הארוחה על מנת להקטין את אפשרות ההקאה - אך אז עדיף עם אוניברסיטה לגריה - או אפילו לשבת לידו ולקרוא לו סיפור מתוך ספר. לגבי תכולת הארוחה העשירה בברזל - שהינו עם עוף בלי בשר - עוף גם מכיל ברזל והוא גם חלבון - על כן אין בעיה להסתפק בעוף - בייחוד שהוא מקבל ההעשרה עם עדשים ובארוחת פירות עם טחינה/אגוזים טחונים/שקדים טחונים - זה עשיר בברזל וזה נהדר!! היכולת לאכול מוצקים לא בהכרח קשורה לשיניים - יש תינוקות בני חצי שנה ללא שיניים שאוכלים מוצקים ולעומתם יש תינוקות בני שנה עם שיניים שחייבים הכל מרוסק. היכולת לאכול מוצקים קשורה להתנסות של התינוק באוכל במרקמים שונים, ובלימוד עצמי איך להעביר את האוכל מקידמת הפה לאחור ולעיסת המזון בעזרת החניכיים - כך שאפשר לנסות להציע לו מזונות לדוגמא מתוך המרק - שאת מועכת במזלג לעומת ריסוק בבלנדר - ולראות האם הוא מסתדר עם זה. במידה וכן אפשר להמשיך בחשיפה למוצקים יותר - כולל דגים(בלי עצמות כמובן), ביצה קשה מגורדת,ביצה מקושקשת , חתיכות קטנות של פשטידה, ובמידה ולא - ממשיכים עם המרוסקים ומנסים שוב בעוד שבועיים. לגבי תוספת מלח - האוכל צריך להיות טעים אך הוא לא צריך להיות מלוח - כיון שהמתוק שלך לא זקוק לתוספת מלח למאכלים כי הוא לא מכיר משהו אחר - אין סיבה לא לאפשר לו לאכול מזונות בטעם הטבעי שלהם. אך מותר ואף רצוי לתת לו לטעום מאכלים מתוך תפריט המשפחה - גם אם זה מתובל/ מלוח וכדו' כל עוד זה במרקם המתאים לו. בכל הקשור לאוכל חשוב להקפיד על הגיוון יותר מאשר על הכמות - כלומר הוא יכול לטעום ממגוון מאכלים, טעמים, מרקמים - בין אם זה מתובל ובין שלא. האוכל שאת מכינה ספציפית לו רצוי שיהיה בטעם הטבעי שלו.בתיאבון!
תקופת ההתבגרות מתארכת וכרוכה בתלות קשה בהורים. פרדוקס:...
מחקרים בעכברים מעידים על תלות בסוכר
אובדן שמיעה בקרב מבוגרים בגילאי 65 ומעלה מלווה בהידרדרות...
לפי מחקר הולנדי, בקרב סובלים מאטסמה חמורה הנעזרים...
קשר משמעותי בין אנשים מערב מידה גדולה של תלות. ד"ר גידי...
מחקר חדש מראה כי תלות באלכוהול משפיעה באופן שלילי על...
השמנה קיצונית בנשים צעירות החל מהבגרות המוקדמת מעלה ב-120%...
סיכון גדול מכפליים בקרב מעשנים צעירים לפתח בטווח הארוך תלות...
סיפור משפחתי של התקף לב אצל אחד ההורים הוא גורם מנבא...
סקר של איגוד רופאי המשפחה מעלה שמספר הישראלים שמפתחים תלות...
תלות התמכרותית באוכל מאובחנת כאשר בתוך שנה מופיעים שלושה...
פסח, חג החירות, אומרת גורו הבריאות והתזונה הנכונה מיכל...
תרופות מרשם רבות טומנות בחובן לצד התועלות הרפואיות גם סכנת...
מחקר חדש שנערך בקרב מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 מצא כי פעילות...
על השאלה המוזרה הזו השיבו חולים קשים במסגרת מחקר על איכות...
בראיון לקראת כנס "אוכלים בריא", מציג ד"ר נאדר בוטו, מפתח...
רבים מהאנשים הסובלים מכולסטרול גבוה סבורים, שהדרך היחידה...
מחלת השיטיון (דמנציה) על סוגיה השונים משפיעה לא רק על החולה...
מתי הרגל הופך להתמכרות? האם חשיש ו-L.S.D ממכרים? על הדומה...
לא קל להיות חולה פרקינסון בישראל. העתיד, כך נדמה, לא צפוי...
על התסמונת הציורית ששבתה את דמיונם של רבים וטובים, על החיים...
כדורי ההרגעה מספקים אמנם פתרון מהיר למי שאיבד את השקט...
ילדים סוכרתיים עד גיל 5 יכולים להיכנס לגן רק בליווי מטפלת...
תודה לברק וכל הכבוד. הידש
Zaldiar הינו תכשיר המכיל PARACETAMOL במינון 325 מ"ג ו TRAMADOL במינון 37.5 מ"ג ומותווה לטיפול בכאב בינוני עד חמור. למרכיב ה-TRAMADOL בתכשיר זה, פוטנציאל לגרום לתופעת לוואי של תלות והתמכרות. מומלץ להשתמש בתכשיר זה במינון היעיל הנמוך ביותר ולמשך הזמן הקצר ביותר שנדרש. אמנם מדובר במינון נמוך אך מומלץ להיוועץ עם הרופא המטפל על אופן הפסקת הטיפול. יש לציין כי קיים תכשיר נוזלי המכיל TRAMADOL – המאפשר מתן טווח מינונים לפי מספר הטיפות. Lorivan, אשר החומר הפעיל בו הוא Lorazepam, הינו חומר השייך למשפחת הבנזודיאזפינים. בנטילה מקבילה של שני תכשירים אלו יש להיות מודעים לסיכון המוגבר לדיכוי מערכת העצבים- דבר אשר עלול להתבטא בתחושת עייפות מוגברת ובלבול. יש לשים לב לסיכון זה בעת ביצוע פעולות מורכבות כגון נהיגה או הפעלת מכונות.
ענבל שלום,אנסה לענות לפי סדר היום שתיארת. כמות שעות שנת הלילה והיום סביב 14 וחצי שעות מהם כ11 שעות בלילה ועוד 2 פרקי שינה ביום - תקינים לגילו. הקימות בלילה לא אמורות להיום קימות של רעב - בגילו הוא אינו אמור להיות רעב בלילה - בייחוד לפי התפריט היומית המוצעת - וסביר כי הקימות נובעות מהרגלי הירדמות לא תקינים - למעשה הוא רגיל שכדי להירדם הוא זקוק למשהו ממך - או תמ"ל או מים או מוצץ. מבין 3 הנ"ל כדאי להשאיר את המוצץ - הוא זקוק למוצץ כחפץ מעבר - וניתן להרגיל אותו לקחת את המוצץ לבד באמצע הלילה אם הוא מתעורר (לעומת בקבוק שהוא זקוק שאת תביאי לו). כאשר רוצים להרגיל תינוק לקחת לבד את המוצץ - כאשר הוא מתעורר בלילה - יש לשים את המוצץ בידו ולקרב את היד שלו לפה - כך שהכנסת המוצץ הוא למעשה עושה בעצמו(בניגוד להכנסה של המוצץ לפה שלו על ידך). כך שבמרוצת הזמן הוא יבין שברגע שהוא נוגע במוצץ הוא יוכל להכניסו לפה בלי לקרוא לך. לגבי הארוחות - הן נשמעות מגוונות וטובות - כיון שהן כבדות לו - אני מציעה לתת לו לסירוגין טחינה בפירות ולסירוגין אגוזים/שקדים טחונים - ולא את שניהם באותה ארוחה. כנ"ל לגבי הירקות - אני מציעה לסירוגין גרגרי חומוס ולסירוגין עדשים כתומות. כך המנות לא יהיו כבדות מדיי ואז יש פחות סיכוי לנטיה להקיא אחרי הארוחות בהשכבה על הבטן. לא מומלץ לתת לו לראות טלויזיה במשך 15-20 דקות פעמים ביום - זה הרבה מאד(10 דקות ביום זה כבר הגבול העליון ), ובטח לא בטרמפולינה - כי זה מגביל את האפשרות להסיט את עצמו מהטלויזיה במידה והוא רוצה להתעסק במשהו אחר באותו זמן - ובמילים אחרות כשהוא בטרמפולינה מול הטלויזיה הוא "תקוע" מול הטלויזיה בלי יכולת "לברוח" - והטלויזיה "ממגנטת " אותם למרקע. אפשר להניח אותו בטרמפולינה אחרי הארוחה על מנת להקטין את אפשרות ההקאה - אך אז עדיף עם אוניברסיטה לגריה - או אפילו לשבת לידו ולקרוא לו סיפור מתוך ספר. לגבי תכולת הארוחה העשירה בברזל - שהינו עם עוף בלי בשר - עוף גם מכיל ברזל והוא גם חלבון - על כן אין בעיה להסתפק בעוף - בייחוד שהוא מקבל ההעשרה עם עדשים ובארוחת פירות עם טחינה/אגוזים טחונים/שקדים טחונים - זה עשיר בברזל וזה נהדר!! היכולת לאכול מוצקים לא בהכרח קשורה לשיניים - יש תינוקות בני חצי שנה ללא שיניים שאוכלים מוצקים ולעומתם יש תינוקות בני שנה עם שיניים שחייבים הכל מרוסק. היכולת לאכול מוצקים קשורה להתנסות של התינוק באוכל במרקמים שונים, ובלימוד עצמי איך להעביר את האוכל מקידמת הפה לאחור ולעיסת המזון בעזרת החניכיים - כך שאפשר לנסות להציע לו מזונות לדוגמא מתוך המרק - שאת מועכת במזלג לעומת ריסוק בבלנדר - ולראות האם הוא מסתדר עם זה. במידה וכן אפשר להמשיך בחשיפה למוצקים יותר - כולל דגים(בלי עצמות כמובן), ביצה קשה מגורדת,ביצה מקושקשת , חתיכות קטנות של פשטידה, ובמידה ולא - ממשיכים עם המרוסקים ומנסים שוב בעוד שבועיים. לגבי תוספת מלח - האוכל צריך להיות טעים אך הוא לא צריך להיות מלוח - כיון שהמתוק שלך לא זקוק לתוספת מלח למאכלים כי הוא לא מכיר משהו אחר - אין סיבה לא לאפשר לו לאכול מזונות בטעם הטבעי שלהם. אך מותר ואף רצוי לתת לו לטעום מאכלים מתוך תפריט המשפחה - גם אם זה מתובל/ מלוח וכדו' כל עוד זה במרקם המתאים לו. בכל הקשור לאוכל חשוב להקפיד על הגיוון יותר מאשר על הכמות - כלומר הוא יכול לטעום ממגוון מאכלים, טעמים, מרקמים - בין אם זה מתובל ובין שלא. האוכל שאת מכינה ספציפית לו רצוי שיהיה בטעם הטבעי שלו.בתיאבון!
אין באפשרותי לראות קבצים מצורפים
שלום רינת ותודה על פנייתך. החוק בישראל קובע כי ילדים בגיל 8-3 שנים צריכים לשבת במושב בטיחות או במושב מגביה (בוסטר). זאת, ללא תלות בגובהם או משקלם. מבחינת המלצת הבטיחות של ארגון 'בטרם' ושל ארגוני בטיחות בעולם: מומלץ להושיב ילד על מושב מגביה (בוסטר) עד שהוא מגיע לגובה של 145 ס"מ, גם אם כבר בן 8 או למעלה מכך. בנוסף, אנו ממליצים שכאשר ימלאו לבתך 8 שנים, תבצעי איתה את מבחן חמש השלבים לפני העברתה לחגירה באמצעות חגורת בטיחות בלבד, ורק אם היא עומדת בכל התנאים, היא יכולה לחגור בחגורת בטיחות בלבד. המאמר שקראת מתייחס רק לחלק מהשלבים במבחן. מבחן 5 השלבים: 1. כאשר הילד יושב וגבו צמוד לגב מושב הרכב. 2. הברכיים מתקפלות בזוית של 90 מעלות, בנוחות. 3. חגורת הבטיחות מונחת על אגן הירכיים. 4. חגורת הכתף מונחת במרכז בית החזה. 5. הילד אינו מחליק ממושבו במהלך כל הנסיעה. בברכה, שרון, צוות מומחי 'בטרם'
פעילות גופנית הינה דרך מצויינת להעלות הפרשת דופמין והיא חלק בלתי נפרד מהטיפול ב דיכאון
נועה שלום, סליפ-אייד היא תרופה ללא מרשם להפרעות שינה נקודתיות. החומר הפעיל הוא אנטי-היסטמין, כמו תרופות מוגדות אלרגיה. בשימוש קבוע או ממושך, עלולה להיווצר תלות. משך פעילות התרופה הוא 3-6 שעות. פינוי מוחלט של החומר הפעיל מהגוף לוקח 50-75 שעות. תופעות לוואי אפשריות הן, ישנוניות, יובש בפה, אפקט של הנגאובר ביקיצה וטשטוש ראיה. ליאת
שלום אילן, "פופרס" הינו חומר כימי (אמיל או בוטיל ניטראט) המופיע בצורה נוזלית ומתנדף בקלות, פותח לטפל בחולי לב הסובלים מ"אנגינה פקטוריס" (כאבי לב עקב הספקת דם ירודה ללב) ועל כן פועל במנגנון של הרחבת כלי דם, דבר שגורם ירידה מהירה של לחץ דם והאצה משמעותית בדופק. למי שסובל מבעיות לב או לחץ דם נמוך הדבר יכול להיות מסוכן מאוד. זו גם הסיבה שאסור לקחת בשום פנים ואופן ויאגרה אם משתמשים בפופרס. לחץ הדם עלול לצנוח בצורה חדה ונרשמו כבר מקרי מוות על רקע זה. כמו כן יכולים לחוש גם כאבי ראש, בחילות, שיעול ותחושת סחרחורת. לא מצאתי עדות לנזק ישיר לתאי המוח. הסכנות הן כמתואר לעיל בנוסף לעובדה שקיימת תלות פסיכולוגית שמקשה על המשתמשים לקיים יחסי מין ללא החומר. סכנה נוספת היא שבגלל הערפול הרגעי קיימת נטייה שלא להקפיד על מין בטוח. בהצלחה, ד"ר גידי רובינטיין http://www.shrink-friendly.co.il
הי מיכל, שמח לשמוע! יש שריפות, היה ל"ג בעומר... ולפעמים יש אש חמימה באח. זה רק עניין של מינון, זמן ומקום... אודי
הי שיראל, לא אתווכח עם חוויתך (שעצוב לי מאוד לקרוא אותה). אבחר להתייחס לנקודה אחת מדברייך: פרויד היה - ועדיין - אדם חכם וגמיש, מענטש אמיתי למטופליו, שכמעט 100 שנים למותו עדיין מתייחסים אל דבריו במלוא הרצינות. יחד עם זאת - עם היותו הבסיס להרבה מאוד דברים (לא רק בטיפול, גם בתרבות בכלל) - הפסיכולוגיה התקדמה הרבה מאוד מאז ימיו של פרויד ואנחנו היום במקום אחר לגמרי. אודי
שלום לך כדאי להגמל עם ליווי רפואי. ככלל כדאי לרדת במדרגות של רבע מיליגרם קלונקס כל שבועיים. בהצלחה- זה חשוב להגמל מקלונקס!
אכן ידוע כי תסמונת נפרוטית הינה מחלה מתסכלת למדי בשל התלות בסטרואידים. מאידך חשוב לזכור כי תגובה לסטרואידים הינה חושבה ומבורכת כי היא מבטיחה העדר פגיעה בלתי הפיכה בכליות. ידוע שלא תמיד סלספט מצליח למנוע באופן מוחלט חזרות של המחלה - צריך לוודא עם הרופא המטפל האם הילד מקבל את המינון המקסימלי שניתן לתת ואם אכן הסלספט לא מונע חזרות וצורך בחידוש סטרואידים יש חלופות אפשריות לסלספט
מקובל לגמול עם שילוב של ספריי סטרואידלי עם ספריי של מי מלח. גשי לרופא אא"ג לשם כך. בהצלחה פרופ' חיים גבריאל. מומחה אא"ג, מנתח ראש וצוואר. בי"ח אסף הרופא טל 08-9779660 פקס 08-9779661 סניפי אסותא מרכזים רפואיים. https://sites.google.com/site/drgavrielhaim
שלום רב, בלפריטיס הינה מחלה כרונית הגורמת ליובש קיצוני לעיתים, וכנראה שזה המצב אצלך, הטיפול בבלפריטיס, בשל ניקוי העפעפיים פעמיים ביום עם מגבוני אייר קאר בייבי תוך כדאי עיסוי פעמיים ביום. בנוסף קומפרסים חמים ומשחת סינטומיצין למריחה על המקום הנגוע. במידה ונמשך יש לשקול טיפול בכדורי דוקסלין 100 מ"ג פעם ביום למספר חודשים תוך מעקב. טיפול ביובש בטיפות רסטאזיס פעמיים ביום לפחות לחצי שנה, בנסוף יש ליטול תחליפי דמעות ללא חומר משמר 4-8 פעמים ביום לא יחד עם הראסטזיס. זריקות לא תמיד פותרות את הבעייה מיועד לכלזיון מודלק. בהצלחה , פרופ' ישראל קרמר.
שגית שלום התכשיר מצויין. אין תלות. מתחיל להשפיע בנטילה קבועה תוך יום לערך. אין צורך בשימוש יום יומי. הרצוי - מינימום טיפול והשגת מקסימום אפקט
מלי שלום, סליחה על העיכוב בתגובה. אכן יקיצות מוקדמות ובכלל שינה לא רציפה בפעוטים בני שנתיים (ובכלל...) הן מתישות גם את ההורים וגם את הילד. הנה כמה כללים שכדאי לבחון - ואולי כך נוכל להמעיט ביקיצות הליליות. כלל ראשון - פעוט בן שנתיים אמור לישון כ12 שעות ביממה - מהם כ10 וחצי שעות בלילה. ולכן - כדאי לעשות חשבון האם הבן החמוד שלכם ישן מספיק - במידה ולא - זו יכולה להיות בדיוק הסיבה ליקיצות המוקדמות - כיון שעייפות גוררת עייפות ושינה מעודדת שינה - וילד עייף יתקשה בלהירדם, יקום יותר פעמים בלילה ויקדים את היקיצה שלו (בדיוק הפוך ממה שאנו מצפים מילד עייף). אם אכן את מוצאת כי בנך לא ישן את כמות השעות המומלצת לגילו - הדרך להגדיל את הכמות זה להקדים כל כמה ימים את שעת השינה בלילה כחצי שעה. כלומר אם היום הוא הולך לישון ב20-21 בלילה , אז סביר כי הטקס שינה מתחיל ב19-20 - ואז מומלץ להקדים את הטקס ל18:30-19 - ולהשכיב אותו לישון ב19:30. אם עדיין אין מספיק שעות שינה, אז אחרי כמה ימים להקדים שוב את טקס השינה ואת ההשכבה לישון בעוד חצי שעה. אם את רואה שהוא כן ישן את כמות השעות המתאימה לו ביממה אז ניתן לחשוב על כמה פתרונות- פתרון אחד כפי שהזכרת זה "הערת טרום" - מעירים את הפעוט בשעה מוקדמת יותר - לדוגמא 2 לפנות בוקר - משנים לו תנוחה ומחזירים אותו לישון. למעשה זה משבש את השעון הביולוגי שלו ואז יש סיכוי שהוא יישן יותר. מבחינתך החיסרון בשיטה זו - הוא שזה דורש ממך להתעורר באופן יזום כדי לעשות זאת. וכפי שציינת - את מספיק מותשת. אופציה נוספת - לקבוע שעה שהיא סבירה להתעוררות מבחינתכם - נניח 6 בבוקר. וזה אומר שלא מוציאים את החמוד לפני 6 מהמיטה. ולכן אם הוא רוצה לקום ב4 - יש להרדים אותו בדיוק באותו דרך שהרדמת אותו בתחילת הלילה. יתכן מאד והוא יתקשה להירדם - אבל בכל זאת לא מוציאים אותו מהמיטה - ובשעה 6 נכנסים , פותחים את התריס ואומרים בוקר טוב. כך הוא יבין ש6 בבוקר זה תחילת היום !אפשרות נוספת היא לעשות זאת - אך יותר הדרגתי - אם הוא קם ב4 - נכנסים ב4:10 ואומרים בוקר טוב - כביכול מתחילה היום. אחרי כמה ימים - נכנסים ב4:20 - ואומרים בוקר טוב. כביכול בשיטה זאת אנו דוחים כל כמה ימים את שידור "התחלת היום" ב10 דקות. השיטה הזאת הוא הדרגתי יותר לילד אך הוא מאד מעייף את ההורים - כי זה אומר שיקח כמה שבועות טובים עד ששעת היקיצה תעבור ל6 בבוקר. כיון שבנך החמוד הוא כבר בן שנתיים אפשר לנסות שיטת המחשה נוספת שהוא יבין מתי עוד ישנים ומתי כבר בוקר - יש לשים מנורת לילה המחובר לתקע שעון שבת - ואמרים לפעוט - כשהמנורה כבויה - אנחנו ישנים. מכוונים את השעון ל6 בבוקר - ואם הוא מתעורר לפני כן - נכנסים ואומרים לו - האור עוד ישן - צריך להמשיך לישון. כשהאור יתעורר - גם אתה יכול להתעורר! לגבי העייפות בגן - יש להגיד לגננות שחלון השינה שלו מזמן ההתעוררות הראשונית ועד לשנת בוקר הינו בן 4-6 שעות - ולכן אם הוא מתעורר ב4 - יתכן מאד שכבר ב8-10 בבוקר הוא יהיה עייף וירצה לישון - וחשוב לאפשר לו את השינה הזאת ולא לחכות לצהריים - אז הוא יירדם על האוכל - וגם יישן פחות טוב - מאותו סיבה שכתבתי בתחילת התשובה - ילדים עייפים ישנים פחות טוב! שיהיה סופ שבוע נעים! בהצלחה!
שלום לאם, פוסט-טראומה אינה מחלה, אלא פגיעה קשה. זו פגיעה בתחושת הביטחון והאמון, ולכן היא יוצרת נתק בין הלום-הקרב לבין הסובבים אותו. לא קשה לי להבין את המצב שבו הוא נמצא, ואת הרגישות לרעש. אני בן שישים-ותשע, למדתי להתמודד עם הטראומה, ולמרות זאת בכל סערת רעמים וברקים יש לי התקף חרדה קצר. לצערי, לא ניתן לכפות טיפול או עזרה על מי שמסרב לקבל עזרה. עם זאת, למרות שאין טיפול ש'מרפא' את הטראומה, ניתן לחיות עם הטראומה. הלומי-רב זקוקים מאוד לתמיכה של הסביבה הקרובה, והנכונות שלך לתמוך ולעזור לבנך חשובה מאוד. אמנם אינך יכולה לכפות זאת עליו, אבל חשוב שידע שאת תמיד עומדת לצידו (כדאי שגם שאר בני-המשפחה והחברים יצטרפו אליך), ובבוא הזמן זה יקל עליו להשתלב או לבקש עזרה. הלם-קרב אינו מחלה, אבל זו פגיעה חברתית שמשפיעה גם על המשפחה, ולכן כדאי לך מאוד לקבל יעוץ ועזרה מאיש מקצוע. לכל הלום-קרב, ובני-משפחתו הקרובים, יש זכות לקבל טיפול נפשי עוד לפני שהוכר. את יכולה לפנות לאגף השיקום ולבקש עזרה. לצערי, לעתים זה תהליך מתסכן ומכעיס, וחשוב להתעקש כדי לקבל את העזרה. בהצלחה, ד"ר דרור גרין
שלום טיפטופ, נושא ההזדקקות בטיפול עלה כאן לא מעט, וגם הפחד מתלות. בקשר טיפולי יש הזדקקות, וזה אינו דבר רע. איכשהו, אצלך זה מתבלבל עם תלות ועם הצורך 'להתמסכן' כדברייך. אני משער שאת רוצה יחס אוהד וחם, מבין ומכיל. זה טבעי ומובן. ובכל מקרה - ממליץ להעלות זאת בטיפול. אודי
הדיאטה בהחלט משפיעה על רמת השומנים אם כי הרבה פחות ממה שחושבים , השפעה גדולה יותר יש ליצור או פרוק של כולסטרול ע"י הגוף.
האם את צמאה כל הזמן? האם את שותה גם באמצע הלילה? האם נשללה סוכרת? את השתן הראשון של הבוקר מומלץ לשלוח לבדיקת אוסמולריות שבודקת האם הכליה מרכזת את השתן. מומלץ גם לבצע איסוף שתן 24 שעות לראות מה הנפח שלו. אם יש פוליאוריה (הפרשה העולה על 3 ליטר) בוודאי תופני למבחן צמא. זו בדיקה שבה לא שותים בהשגחה כמה שעות ורואים האם יש תגובה כלייתית תקינה שהיא ריכוז השתן. העדר יכולת לרכז שתן היא לא תמיד משקפת בעיה בכליה. לפעמים זו בעיה הורמונאלית . את התפקוד הכלייתי ניתן להעריך על ידי חישוב פינוי קראטינין באותו איסוף. לשלוח גם חלבון/אלבומין באיסוף.
שלום רב, 1. מקובל לתקן תחילה עין אחת ואז להחליט לגבי השנייה 2. כל מקרה נשקל לגופו לפי הבדיקה והצילומים 3. קשה מאוד להשיב. המטרה היא לטפל רחב ככל שניתן מבלי להעמיק מידי את הטיפול 4. אין הבדל מהותי אבל אישית במקרה זה הייתי מעדיף PRK או LASEK ולא TRANS אבל הכל תלוי בהעדפת המנתח שלך בברכה , ד"ר מלר
ללא תלות במחזור. נדרשות 3 שעות עירנות פעילה טרם הבדיקה
שלום לך, כמו שכתבו לך, תלות היא שלב חשוב והכרחי, והקושי הוא כנראה כי בשלבים בהם היית במצב תלות - זה לא הרגיש כל כך מוצלח (מזמן מזמן...). בהמשך התלות תהפוך להזדקקות בוגרת ובריאה. אודי
אין בחוק הוראה לגבי הגיל שממנו והלאה מותר לנסוע לבד בתחבורה ציבורית כמו אוטובוס ורכבת. גם מבחינה בטיחותית, אין באפשרותנו לתת תשובה מוחלטת על גיל ספציפי, זאת מכיוון שלכל ילד יש את היכולות הפיזיות שלו, היכולות להבין סיכונים, השלכות של פעולות וכן היכולת להתמודד עם בעיות וקשיים באופן מיידי. באופן כללי, אנו בארגון בטרם מבינים כי כמעט בכל רכישת מיומנות חדשה ועצמאית (להתרחץ לבד, לנעול נעליים, לנהוג...) מדובר על תהליך ואימון, ואנו ההורים צריכים לכוון את התהליך ולהדריך את הילדים בשלבים עד זיהוי של מוכנות. יצירת תהליך של "הכשרה" מאפשרת לילד לרכוש את המיומנות ולבסס אותה ולהורה לזהות את היכולות והקשיים של הילד. חלק גדול מהיכולות הוא פונקציה של אימון, כך שככל שהילד נחשף מגיל יותר צעיר למשימה מסוימת, כך הוא שולט בה מוקדם יותר. גם אם אנחנו מאוד רוצים שהילד יעשה כבר משהו, המלצת אנשי מקצוע בתחום התפתחות הילד היא שצריך להיזהר ולא לדחוף אותו מוקדם מדי לעצמאות. במקרה כזה אנחנו עלולים לגרום לבהלה ולרגרסיה, להשיג תוצאות הפוכות או אפילו לסכן אותו. תהליך הלמידה צריך להתבסס על התנסות, שיחה ודיון ולא רק על צפייה בהורים. כמו כן קיימת תלות בסוג הנסיעה והסביבה. חשוב לזכור שמדובר בתהליך הדרגתי, שמלווה באימון: בתחילה, ההורה והילד נוסעים יחד, כשההורה מסביר מה עושים בכל שלב, ומפנה את תשומת הלב לסימני זיהוי של התחנות. בהמשך, הם יכולים לעשות הכל יחד, כשהילד קונה כרטיס ובוחר מקום ישיבה. לבסוף ניתן לערוך ׳מבחן׳, כשההורה עולה אחרי הילד״. בנסיעה רצופה, כשיש מבוגר שמעלה את הילד ומבוגר אחר קולט אותו בתחנת הירידה, כמו בקו בינעירוני אפשר לשקול את נסיעה מסוג זה כבר מגיל 9, בתנאי כמובן שהילד מביע הסכמה. במקרה כזה חשוב לצייד את הילד במכשיר טלפון, רצוי להצמיד אותו לנוסע מבוגר שיכול לשים עליו עין, ולהסביר לו מה הוא אמור לעשות אם הוא לא מזהה את מי שאמור לפגוש אותו בתחנה הסופית. אם מדובר בהתניידות לבד כשהילד עולה בתחנה מסוימת ויורד כמה תחנות אחר כך, כבר מדובר על שנות העשרה, כשהגיל נדחה ככל שהילד פחות רגיל לשימוש באוטובוסים / רכבות. באופן כללי זה מאד תלוי למה הילד נחשף בעבר. אם הילד גר באזור כפרי, או באזור שבו ההורים תמיד מסיעים, גיל הנסיעה באוטובוס / רכבת יידחה. אם הילד חווה נסיעות רבות באוטובוס / רכבת עם ההורים, זה עניין אחר.