תוצאות חיפוש עבור רגישות בבלוטות הלימפה

ראשית את חייבת לבדוק מדוע הבלוטות מוגדלות. ממליץ שתפני לרופא המשפחה לבירור. הסרת שיער יכולה לחכות לאחר הבירור.

בסבירות גבוהה קשור לוירוס ויחלוף תוך מספר ימים, במידה ולא חולף או מחמיר צריך להיבדק ע"י רופא

יכול להיות סתם דלקת או פטרת - שינהם יכולים להיות מוכחים בבדיקות

יכול להיות סתם דלקת או פטרת - שינהם יכולים להיות מוכחים בבדיקות

מספר הלימפוציטים תקין. מה שגבוה זה ה- % שלהם וזה הרי רק משהו יחסי כי הוא מחושב מהמספר הכללי של הלויקוציטים. מספר הנויטרוןפילים בגדר התקין אף הוא, גם אם בד"כ יש יותר נויטרופילים מאשר לימפוציטים. מהבדיקות הללו אי אפשר להסיק מסקנה לגבי סיבת הגדלת הבלוטות וגם לא ניתן להבין מדוע לתת אנטיביוטיקה. נראה לי הגיוני לחפש וירוס שאולי גורם לכל הנ"ל - אולי EBV או CMV ואפשר לבדוק סרולוגיה מתאימה בדם.

בד"כ נזלת אלרגית אינה גורמת לנפיחות או רגישות בבלוטות הלימפה אלא אם מתפתחת דלקת אזורית קשה או זיהום משני עם חיידיקם או וירוסים.

ראשית, הנושא אינו שייך להמטולוגיה, למרות שחלק מהחולים מגיעים "בדרך" גם להמטולוג בגלל הגדלת בלוטות לימפה. שנית, זו לא מחלה של יאפים. השם הזה ניתן למחלה בשנות ה- 80 אבל מאז נעשו כמה מחקרים אפידמיולוגיים שהראו שכיחות שוה בכל שכבות האוכלוסיה. הגורם למחלה אינו ידוע וגם ה"טריגר" להופעתה שונה מחולה לחולה. חלק מהמקרים קשורים לזיהום וירלי, חלקם לטראומה, חלקם לא קשורים לשום דבר והמחלה מופיעה "מהשמיים". קנדידה אינה אחד הגורמים המוכרים לאנשי הרפואה והמדע....... הגדרת המחלה כוללת תשישות חדשה וניכרת הנמשכת יותר מ- 6 חודשים שאינה נובעת ממאמץ ואשר גורמת לירידה משמעותית ברמת הפעילויות הרגילות של החולה בכל תחומי החיים שלו, בצירוף 4 סימפטומים מבין הבאים (בתנאי שלא קדמו להופעת התשישות): הפרעה ביכולת הריכוז ובזיכרון לטווח קצר, הפרעות שינה, כאב גרון, בלוטות לימפה רגישות בצואר או בבתי השחי, כאבי שרירים, כאבי מפרקים ללא דלקת במפרק או כאבי עצמות, כאבי ראש בעלי אופי חדש או בעוצמה חדשה, שינה בלתי מרעננת וחולשה לאחר מאמץ הנמשכת 24 שעות או יותר. את מכלול התסמינים בחולי CFS ניתן לחלק ל- 3 קבוצות עיקריות : 1. הפרעות קוגניטיביות ובמצב הרוח (fatigue-mood-cognitive) - הפרעות בזיכרון לטווח קצר וביכולת הריכוז, הפרעות שינה, דיכאון, הפרעות בחשיבה ותשישות יוצאת דופן לאחר מאמץ. 2. תופעות דמויות שפעת - הכוללות תחושת חום, כאב גרון, צמרמורות, בלוטות לימפה רגישות והזעה לילית, כאבים בשרירים, במפרקים ובשלד. 3. הפרעות ראיה. הנכות הנגרמת מהמחלה באה לידי ביטוי בהעדרויות מרובות מהעבודה עד הפסקת העבודה, בירידה בתפקוד בבית ובמשפחה ובפגיעה קשה בלימודים ובחיי החברה. אבחון התסמונת נעשה על בסיס קליני ולאחר שלילת מחלות או תסמונות אחרות ברות טיפול היכולות לגרום לתשישות ממושכת ולתסמינים הנוספים. על המחלות הללו נמנות תת פעילות של בלוטת התריס, מחלות רקמת חיבור, מחלות זיהומיות ואחרות. בנוסף, יש לשלול מחלות פסיכיאטריות העלולות לגרום לירידה בתפקוד קוגניטיבי, לשינויים במצב הרוח או להפרעות שינה. בבדיקת החולים בתסמונת התשישות הכרונית אין ממצאים פיזיקליים אופיניים. כמו כן, אין בדיקה מעבדתית ייחודית המאפינת את החולים ב- CFS, כפי שאין גורם אטיולוגי ברור המביא להופעת התסמונת. יש חולים שאצלם ניתן לקשר בין פרוץ המחלה ובין זיהום וירלי (במקרים רבים זהו וירוס ה- EBV), יש מקרים הפורצים לאחר טראומה או מצב דחק אחר, אך בחלק הארי של המקרים לא ניתן לייחס או לקשר את הופעת התסמונת לגורם אטיולוגי ידוע או יחיד. קרוב לודאי שהתסמונת מופיעה כתוצאה מצירוף של מספר גורמים, ביניהם; גורמים סביבתיים, גורמים קונסטיטוציונליים, גורמים אימונולוגיים ורקע נפשי. קיימת חפיפה ניכרת בין תסמונת התשישות הכרונית ובין מחלות אחרות שגם האטיולוגיה שלהן עלומה; פיברומיאלגיה (Fibromyalgia), תסמונת המעי העצבני (Irritable bowel syndrome) ואחרות. בדומה ל- CFS, גם תסמונות אלו הן תפקודיות functional)), אין ממצאים ייחודיים בבדיקה הגופנית ואין תבחיני מעבדה ספציפיים לאבחונם. חוקרים רבים סבורים שיתכן שכל התסמונות הללו הן בעצם אותה תסמונת / מחלה בצורות ביטוי שונות. שיעור החולים ב- CFS באוכלוסיה הוא כ- 0.5-2%. רוב החולים נמצאים בקבוצת גיל 20-40 שנים ושיעור הנשים בין החולים הוא פי 2-3 לעומת גברים. בניגוד למחשבה שהיתה נפוצה לפני כשני עשורים, לפיה המחלה פוגעת יותר באנשים משכבות סוציואקונומיות גבוהות, ובשל כך כונתה "מחלת היאפים" , מחקרים דמוגרפיים שללו כל קשר בין המחלה ובין המצב הסוציואקונומי של החולים (lloyd) או שאפילו טענו לשכיחות גבוהה יותר בקרב אוכלוסיה במעמד סוציואקונומי נמוך. מספר מחקרים בדקו מהם הגורמים המשפיעים על החלמה מתסמונת התשישות הכרונית. נמצא שההחלמה אינה קשורה למין החולה, למצבו המשפחתי או למצבי דחק בהם החולה שרוי. לעומת זאת, נמצאו שלושה גורמים המעכבים את ההחלמה; גיל מבוגר, מחלה פסיכיאטרית והאמונה של החולה שמחלתו היא אורגנית בלבד. גורם מסייע חשוב הוא הרופא המטפל. יחס אוהד ולא ביקורתי, הבנה למצוקותיו של החולה, נכונות לעבודה משותפת באבחון המחלה ובטיפול בה משפיעים בצורה חיובית על החולים, ולהיפך. לרוע המזל, אין גם טיפול יעיל ידוע לתסמונת התשישות הכרונית. טיפולים רבים, תרופתיים ואחרים, נוסו במסגרות מחקריות או אנקדוטליות, אך ללא השפעה ממשית על מהלך המחלה. הרופאים המטפלים רושמים לחולים תרופות שונות כטיפול סימפטומטי ותומך במטרה לסייע להם להתמודד עם סימפטומים מנטרלים או כאב. הטיפולים המסייעים כוללים תרופות נוגדות כאב, תרופות משרות שינה, תרופות נוגדות דיכאון. הסרוקסט הוא דוגמה לתרופה כזו, שאינה אמורה לרפא אלא לטפל בתסמינים של המחלה. רק שתי צורות טיפול נמצאו כמשפרות את הרגשתם הכללית ויכולת תפקודם של הלוקים בתסמונת: פעילות גופנית. (CBT (cognitive behavioral therapy טיפולים: White & Fulcher מצאו שיפור תיפקודי ושיפור בהרגשה הכללית ביותר מ- 50% מחולי CFS אשר ביצעו פעילות ארובית מדורגת, שיפור שלא נמצא בקבוצת הביקורת שטופלה באמצעים אחרים. השיפור נמשך לאורך זמן, גם שנה לאחר סיום המחקר. קבוצות חוקרים נוספות הראו שיפור בחולשה וביכולת התפקוד אצל כ- 75% מחולי CFS לאחר ביצוע פעילות גופנית מדורגת. בסקירות קליניות ובמאמרי EBM אודות CFS מודגש שהפעילות הגופנית המדורגת ו- CBT הם שני הטיפולים היחידים שנמצאו מועילים בחולי CFS. ד"ר קלאו, אחד הרופאים המובילים בתחום פיברומיאלגיה, אמר בהרצאתו לפני American College of Rheumatology שפעילות גופנית היא הגורם היעיל ביותר שעוזר לחולי פיברומיאלגיה כטיפול יחידי ושהוא עדיין מחכה לראות את החולה הראשון שיחזור אליו לאחר ביצוע נכון של הפעילות ויאמר שהיא לא הועילה לו !!! את ההשפעה והשיפור הוא מייחס לגורמים שונים וביניהם לעליה בנוירוטרנסמיטורים שונים במוח, כדוגמת* נוראדרנלין וסרוטונין. ד"ר קלאו מדגיש את הצורך במתן משככי כאבים בצורה הולמת, את החיוניות של ההתמדה בפעילות הגופנית וביצועה בצורה נאותה ואת העובדה שיש להתייחס לאימון הגופני המדורג כאל תרופה מבחינת חשיבותה ומבחינת הצורך בהתמדה בביצועה. הרעיון המרכזי הוא לשבור את המעגל האינסופי של סימפטומים ותלונות המעצימות את חומרת התסמונות ובכך לעצור ולשפר את הנכות התפקודית הנגרמת בעקבות זאת. פעילות גופנית לחולי תסמונת תשישות כרונית CFS ופיברומיאלגיה: מטרתה העיקרית של תוכנית אימונים זו היא להשיג את השיפור בכושר הגופני אשר – כפי שהוכח - יביא לשיפור ביכולת התפקוד של המטופל ולשיפור במצב הרוח, לשיפור בתחושת העייפות, להקלת הכאבים, לשיפור הריכוז והיכולת המנטלית. ניתן לבנות תוכנית אימונים מתאימה בהתבססות על המחקרים שנערכו בנושא ואשר הוכיחו כי פעילות גופנית מדורגת מביאה לשיפור משמעותי בעייפות , ביכולת התפקודית ובכושר הגופני אצל חלק ניכר מהחולים (כ- 52-75% במחקרים שונים). שיפור זה נשמר לאורך זמן אצל החולים. חשוב רק לעשות זאת בהדרכה נאותה ובפיקוח מתאים. באופן מפתיע, למרות מספרם הרב של החולים בתסמונת התשישות הכרונית / פיברומילגיה בישראל, ולמרות שידוע בבירור שקיימות שתי דרכים יעילות לשיפור מצבם של החולים – פעילות גופנית אירובית ו- CBT - אין עדיין תכניות טיפוליות ממוסדות בהיקף נרחב המאפשרות מתן טיפולים אלה לחולי CFS / פיברומילגיה. הדבר מפתיע במיוחד לאור העובדה שההשפעה של הפעילות הגופנית או ה- CBT נמשכת לאורך זמן, גם בחלוף תקופת הפעילות שבוצעה במסגרת המחקרים ולאור העלות היחסית נמוכה שלהם. קיימת מסגרת שבה מתבצעת פעילות כזו. לא זה המקום לתת לה "פרסום" אבל אם ברצונך פרטים נוספים אתה יכול לשלוח לי אימייל.