פרפקציוניזם משפיע לרעה על המשאבים האישיים ומהווה גורם סיכון...
הפרפקציוניסטים חיים במרדף תמידי אחר השלמות. חלקם מגיעים...
מאת: ד"ר גידי רובינשטיין החברה התחרותית שלנו, עמוסה בסמלי...
שלום לך, עם כל ההבנה להשלכות שיש למצב של אשתך על חייך, לא ניתן ולא רצוי להפנות את אשתך לטיפול. כפי שאתה רואה, היא אינה מסכימה, סביר להניח משום שהיא תופסת את רוב התנהגויותיה כנורמטיביות והיא עצמה אינה סובלת מכך. יתר על כן, חלק מהתכונות האופייניות ל-OCD, כמו פרפקציוניזם, מניבות פירות חיוביים בתחומי חיים אחרים, כפי שאכן עולה מתיאוריך לגבי הצלחתה בעבודה. לא נראה לי שיציאה מהבית למספר ימים תעזור, בוודאי שלא בטווח הרחב. הדחף שולט בה והיא לא יכולה אחרת. במקום לצאת מהבית לכמה ימים הייתי מציע לה לפנות לטיפול זוגי, דבר שיגדיר את הבעיה כ"זוגית" (והיא אכן גם כזו) ובכך יוריד ממנה את הסטיגמה שהיא עלולה להרגיש בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אישי. אם היא תתנגד גם לכך והנישואין חשובים לך, הודע לאשתך שאתה פונה לטיפול זוגי והתחל ללכת לבד למטפל הזוגי. בחלק גדול מהמקרים, צעד כזה, בניגוד לעזיבת הבית לכמה ימים, עשוי להיתפס כאיום והיא עשויה להצטרף לטיפול הזוגי ובהמשך אולי גם להסכים להצעת המטפל הזוגי לפנות לטיפול פרטני. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי אנונימית, בטיפול ב-OCD ובחרדות בכלל, חובה לפתוח את תוכן המחשבות, שכן חלק קריטי מהטיפול הוא התמודדות עם התכנים הקשים. אם לא מתייחסים לתוכן, אין התמודדות אמיתית, מאחר שהפחד הוא מהתוכן ואין דרך אחרת להפסיק לפחד ממנו. מחשבות טורדניות יכולות להתחיל בכל גיל, ואם לא מטפלים בהן כמו שצריך, הבעיה "נגררת" לאורך שנים רבות. הבסיס הוא מאפייני אישיות מסוימים שתורמים להתפתחות הבעיה (למשל, פרפקציוניזם, צורך גבוה בשליטה, רמת מוסריות גבוהה). רוב האנשים שמפתחים מחשבות טורדניות לא עברו טראומה כלשהי שתרמה לזה. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com
שלום אסף, במגבלות ובהסתייגויות המתבקשות מ"אבחון" מצב נפשי בלי לראיין אותך פנים אל פנים, לפי תיאוריך נשמע שאתה סובל מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD), המאופיינת ע"י חלק מהתסמינים הבאים: עיסוק יתר בפרטים, סדר, ארגון ותכנון-יתר, פרפקציוניזם שלילי העלול לגרום דחיינות, התמכרות לעבודה, מוסריות-יתר ונוקשות, לעתים גם קושי להיפטר מחפצים חסרי ערך רגשי, חסכנות/קמצנות *קושי וחוסר רצון לעבוד בשותפות כאשר הדברים אינם נעשים בדיוק בדרך בה בחר הלוקה בהפרעה. *חסכנות והחזקה בתפיסה כי יש לאגור את הכסף למקרי חירום העשויים לקרות בעתיד. *הפגנת נוקשות ועקשנות, בעיקר כשהדברים אינם נעשים בדרכך שלך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1088. המילה "הפרעה" קצת מטעה משום שחלק גדול מהתכונות הנ"ל הכרחיות במקצועות מסוימים (מחקר, ספרנות, ארכיונאות, מידענות, ראיית חשבון וכד'), אך רמת התכונות הללו מקשה מאוד על שיתוף פעולה עם עמיתים לעבודה, חברים ובני זוג, בעיקר בחברות כמו החברה הישראלית שבה קיימת מנטליות של "זרימה", אימפולסיביות ו"יהיה בסדר" (בחברות אחרות כמו באנגליה או גרמניה רמה גבוהה של אותן תכונות הן לא רק נורמליות אלא גם מוערכות וייתכן שהיית סובל פחות). במקצועות המושתתים על סדר ודיוק תכונות אלו חיוניות וגם סביבת העבודה האנושית מורכבת מטיפוסים דומים והן תורמות להישגים גבוהים. אין לבלבל הפרעה זו עם OCD שבו האובססיות והפעולות הכפייתיות אינן רציונליות והקשר בין המחשבה לפעולה הכפייתית רופף. עם זאת, ייתכן מצב (שיש לבדקו בטיפול) שחלק מהסובלים מהפרעת האישיות הזו יסבלו גם מ-OCD (תחלואה כפולה). כך או כך - שתי ההפרעות מלוות חרדה, שבהפרעת האישיות היא תוצאה של קונפליקט בין הסטנדרטים הגבוהים של האדם לרוב הסובבים אותו. כפי שכתבת החלום שלך הוא מציאותי מאוד. הטיפול בהפרעה (ר' קישור) הוא שילוב בין טיפול תרופתי נוגד חרדה, לרוב כזה המעכב ספיגה חוזרת של הסרוטונין במוח (SSRI - פרוזק, ציפרלקס וכד') עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שנועד להגמיש את העמדות הנוקשות מדי (למשל, "הכול או לא כלום"). עם זאת, כפי שמצוין במאמר, הואיל והתכונות חיוביות מאוד, חשוב רק למתנן ולפעול למען הסתגלות לסביבה שאינה כזו (למשל, ע"י הנמכת ציפיות). במה שלא ניתן ולא רצוי לשנות מכוון הטיפול לקבלת עצמך כמות שאתה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
פרפקציוניזם משפיע לרעה על המשאבים האישיים ומהווה גורם סיכון...
הפרפקציוניסטים חיים במרדף תמידי אחר השלמות. חלקם מגיעים...
מאת: ד"ר גידי רובינשטיין החברה התחרותית שלנו, עמוסה בסמלי...
מכל פינה עולות הקריאות לדיאטה ואיתן ההבטחות לאושר ולבריאות...
כסיסת ציפורניים, תלישת שערות, צפייה מוגזמת בטלוויזיה, מציצת...
אנשים המכורים למין ולאהבה מחפשים באופן אובססיבי את הריגוש...
מרגישים שאתם נראים "על הפנים"? ייתכן שכדאי לעשות דיאטה. אבל...
החל מטיפולי שיניים פשוטים כמו ניקוי אבנית וסתימות ועד...
האם החרדה מפני איידס זכאית להיקרא הפרעה נפשית? ומה בין...
טקסט וקונטקסט או דמגוגיה זולה? על התוכנית "גלולות האושר" של...
ההיפו כשהוא מתרחש, וזה קורה לכל אחד, מותיר את רישומיו...
אף שלא קיימת תמימות דעים באשר להגדרה הפסיכולוגית של תהליך...
להיות חופשי זה לא רק להיות מאושר, להיות כבול זה לא רק להיות...
מדובר באחד הדברים שאיש אינו מספר לכם עד שאתם הופכים להורים...
עד כמה פוגעת ביקורת שלילית של ההורים בבטחונם העצמי של...
דפוסי חשיבה לא יעילים שיש בהם חוסר הגיון גורמים לחרדה...
הלחץ הגדול על ספורטאים, בעיקר צעירים, להיות "מושלמים" עלול...
חג הפורים החל בימים אלה מעורר מחדש נושא ישן: איזה מסיכות...
במשך שנים התעלם הממסד הרפואי ממטופלים שהתלוננו על תשישות...
במקום לחזק את הצדדים החלשים שלכם, מוטב שתחזקו דווקא את...
שלום לך, עם כל ההבנה להשלכות שיש למצב של אשתך על חייך, לא ניתן ולא רצוי להפנות את אשתך לטיפול. כפי שאתה רואה, היא אינה מסכימה, סביר להניח משום שהיא תופסת את רוב התנהגויותיה כנורמטיביות והיא עצמה אינה סובלת מכך. יתר על כן, חלק מהתכונות האופייניות ל-OCD, כמו פרפקציוניזם, מניבות פירות חיוביים בתחומי חיים אחרים, כפי שאכן עולה מתיאוריך לגבי הצלחתה בעבודה. לא נראה לי שיציאה מהבית למספר ימים תעזור, בוודאי שלא בטווח הרחב. הדחף שולט בה והיא לא יכולה אחרת. במקום לצאת מהבית לכמה ימים הייתי מציע לה לפנות לטיפול זוגי, דבר שיגדיר את הבעיה כ"זוגית" (והיא אכן גם כזו) ובכך יוריד ממנה את הסטיגמה שהיא עלולה להרגיש בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אישי. אם היא תתנגד גם לכך והנישואין חשובים לך, הודע לאשתך שאתה פונה לטיפול זוגי והתחל ללכת לבד למטפל הזוגי. בחלק גדול מהמקרים, צעד כזה, בניגוד לעזיבת הבית לכמה ימים, עשוי להיתפס כאיום והיא עשויה להצטרף לטיפול הזוגי ובהמשך אולי גם להסכים להצעת המטפל הזוגי לפנות לטיפול פרטני. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי אנונימית, בטיפול ב-OCD ובחרדות בכלל, חובה לפתוח את תוכן המחשבות, שכן חלק קריטי מהטיפול הוא התמודדות עם התכנים הקשים. אם לא מתייחסים לתוכן, אין התמודדות אמיתית, מאחר שהפחד הוא מהתוכן ואין דרך אחרת להפסיק לפחד ממנו. מחשבות טורדניות יכולות להתחיל בכל גיל, ואם לא מטפלים בהן כמו שצריך, הבעיה "נגררת" לאורך שנים רבות. הבסיס הוא מאפייני אישיות מסוימים שתורמים להתפתחות הבעיה (למשל, פרפקציוניזם, צורך גבוה בשליטה, רמת מוסריות גבוהה). רוב האנשים שמפתחים מחשבות טורדניות לא עברו טראומה כלשהי שתרמה לזה. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com
שלום אסף, במגבלות ובהסתייגויות המתבקשות מ"אבחון" מצב נפשי בלי לראיין אותך פנים אל פנים, לפי תיאוריך נשמע שאתה סובל מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD), המאופיינת ע"י חלק מהתסמינים הבאים: עיסוק יתר בפרטים, סדר, ארגון ותכנון-יתר, פרפקציוניזם שלילי העלול לגרום דחיינות, התמכרות לעבודה, מוסריות-יתר ונוקשות, לעתים גם קושי להיפטר מחפצים חסרי ערך רגשי, חסכנות/קמצנות *קושי וחוסר רצון לעבוד בשותפות כאשר הדברים אינם נעשים בדיוק בדרך בה בחר הלוקה בהפרעה. *חסכנות והחזקה בתפיסה כי יש לאגור את הכסף למקרי חירום העשויים לקרות בעתיד. *הפגנת נוקשות ועקשנות, בעיקר כשהדברים אינם נעשים בדרכך שלך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1088. המילה "הפרעה" קצת מטעה משום שחלק גדול מהתכונות הנ"ל הכרחיות במקצועות מסוימים (מחקר, ספרנות, ארכיונאות, מידענות, ראיית חשבון וכד'), אך רמת התכונות הללו מקשה מאוד על שיתוף פעולה עם עמיתים לעבודה, חברים ובני זוג, בעיקר בחברות כמו החברה הישראלית שבה קיימת מנטליות של "זרימה", אימפולסיביות ו"יהיה בסדר" (בחברות אחרות כמו באנגליה או גרמניה רמה גבוהה של אותן תכונות הן לא רק נורמליות אלא גם מוערכות וייתכן שהיית סובל פחות). במקצועות המושתתים על סדר ודיוק תכונות אלו חיוניות וגם סביבת העבודה האנושית מורכבת מטיפוסים דומים והן תורמות להישגים גבוהים. אין לבלבל הפרעה זו עם OCD שבו האובססיות והפעולות הכפייתיות אינן רציונליות והקשר בין המחשבה לפעולה הכפייתית רופף. עם זאת, ייתכן מצב (שיש לבדקו בטיפול) שחלק מהסובלים מהפרעת האישיות הזו יסבלו גם מ-OCD (תחלואה כפולה). כך או כך - שתי ההפרעות מלוות חרדה, שבהפרעת האישיות היא תוצאה של קונפליקט בין הסטנדרטים הגבוהים של האדם לרוב הסובבים אותו. כפי שכתבת החלום שלך הוא מציאותי מאוד. הטיפול בהפרעה (ר' קישור) הוא שילוב בין טיפול תרופתי נוגד חרדה, לרוב כזה המעכב ספיגה חוזרת של הסרוטונין במוח (SSRI - פרוזק, ציפרלקס וכד') עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שנועד להגמיש את העמדות הנוקשות מדי (למשל, "הכול או לא כלום"). עם זאת, כפי שמצוין במאמר, הואיל והתכונות חיוביות מאוד, חשוב רק למתנן ולפעול למען הסתגלות לסביבה שאינה כזו (למשל, ע"י הנמכת ציפיות). במה שלא ניתן ולא רצוי לשנות מכוון הטיפול לקבלת עצמך כמות שאתה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום לך, זה לא מדויק. ב-OCD יש מרכיב גנטי מסוים, אבל הסיכוי הסטטיסטי ש-OCD יעבור לילדיך רק על בסיס גנטי הוא אחוזים בודדים בלבד. אגב, גם להפרעות בהן המרכיב הגנטי ידוע ומשמעותי יותר, הבעיה לא עוברת אוטומטית לילדים, אלא יש אחוז סיכון מסוים. בברכה,
היי רחלי, אפשר לומר. וגם על צורך גבוה בשליטה. בברכה,
היי שרון, OCD נוצר מתוך שילוב של רגישות ביולוגית/גנטית לחרדה ומאפייני אישיות מסוימים (פרפקציוניזם, צורך לרצות, צורך גבוה בשליטה ועוד). "טריגרים" סביבתיים יכולים לעודד את הופעתו או החמרתו בזמנים מסוימים, אך אינם הגורמים הבלעדיים להופעתו. בברכה,
היי תמיר, OCD הוא בעיה פסיכולוגית, ולא מחלת נפש. ככזה, אפשר להכחיד אותו באמצעות טיפול פסיכולוגי מתאים (טיפול קוגניטיבי התנהגותי, או CBT). בהחלט אין חובה להיעזר בטיפול תרופתי, שיכול לעבוד כל עוד נוטלים אותו (ואם מפסיקים זה בדרך כלל חוזר). הבעיה נוצרת אצל אנשים שיש להם נטייה לחרדות, בשילוב עם מאפייני אישיות מסוימים, כגון פרפקציוניזם - שמתבטא גם במוסריות יתר, רצון לרצות אחרים ו"להיות בסדר", ביקורת עצמית מוגזמת. בברכה,
ההקדמה על מצבו היא בעייתית. לקיחת ssri תמיד פוגע בחשק. יתכן ובעיות הזקפה היא לא רפואית אלא פסיכולוגית ולעיתים גם ויאגרה לא תעזור. להערכתי חשוב להיפגש לפחות פעם אחת עם מטפל מיני כדי שיתן לכם כלים יותר אופורטיבים להתמודד עם המצב. אם ההתנגדות קשה אז אפשר להחליף לסיאליס יומי , לקחת על בסיס יומי כול פעם 5 מג ואז יש את זה תמיד בדם ואז אפשר יהיה לעשות סקס יותר בספונטני. אם אתם גרים במרכז ניתן ליצור איתי קשר 054-4390916 חמדה
היי עמית, אם פנית לפורום הזה, כנראה שאת יודעת שמדובר בסוג של אובססיה. חלק גדול מאוד מההודעות בפורום עוסקות ספציפית בסוג הזה של האובססיה, את יכולה לקרוא ולהזדהות - וגם להבין טוב יותר ממה את סובלת. חג שמח, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957
שלום אלון, מופנמות כשלעצמה אינה נחשבת הפרעה נפשית, אך בנוכחות תכונות אחרות, רמה גבוהה של מופנמות עלולה להוות גורם סיכון בראש ובראשונה לחרדה חברתית ולהפרעת אישיות הימנעותית אך גם להפרעות חרדה שונות ולעיתים גם לדיכאון שמופיע יחד עם חרדה לעיתים קרובות: https://www.giditherapy.co.il/depression-anxiety/. ההפך גם הוא נכון: בעלי רמת מוחצנות גבוהה מוגנים יותר מפני הפרעות נפשיות, סובלים פחות מהפרעות נפשיות רמת האושר שלהם גבוהה יותר והם מוקפים תמיכה חברתית. פרםקציוניזם וביקורת פנימית גם הם אינם מהווים כשלעצמם הפרעות נפשיות. כאשר הפרפקציוניזם מופרז וגורר דחיינות או פוגע בתפקוד החברתי, התעסוקתי או הזוגי, הוא מהווה את אחד הקריטריונים להפרעת אישיות טורדנית-כפיייתית: https://www.giditherapy.co.il/ocpd/. יש מחקרים רבים שבדקו את הקשר בין תכונות אישיות שונות להפרעות נפשיות שונות. כנס לגוגל סקולר (לא גוגל הרגיל) והקלד introversion and mental disirders. אתה מוזמן לשתף אותנו בממצאיך. בברכה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.giditherapy.co.il
היי שיר, זה נשמע שאלה באמת מחשבות טורדניות, שכן רוב האנשים, כאשר הם נמצאים בקשר, לא עסוקים זמן רב בלחשוב האם הקשר מתאים או לא. בוודאי לא מהסיבות שציינת. בקשת האישור היא בבחינת "טקס". לכן, הדבר הכי נכון לעשות, כמו בכל OCD, הוא פשוט "לקחת את הסיכון". כפי שב-OCD שכולל פחד ממחלות ה"סיכון" הוא לחלות במחלה אם לא תעשה טקסים, הסיכון במקרה הזה הוא להישאר בקשר עם אדם שאת לא אוהבת (כביכול, לפי המחשבות). "לקיחת הסיכון" כוללת הפסקה מוחלטת של בקשת אישורים מאחרים, וגם מעצמך. כלומר, להפסיק לאשר לעצמך בראש שאת אכן אוהבת אותו, להפסיק לנסות להימשך אליו בכוח, ולא פחות חשוב - להפסיק לעסוק בשאלה האם את אוהבת אותו או לא. בכל פעם שיש דחף לעסוק בשאלה הזו, תמצאי דרך להפסיק את העיסוק באותו רגע, גם אם עדיין יש ספק. כמובן שאם קשה לך לעשות זאת לבד, אפשר ורצוי להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שייתן לך את הכלים בצורה מדויקת יותר. שבוע טוב, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794957
שלום מיה, תיאורייך תואמים להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD): https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 יש להבדיל בינה לבין OCD שבה מופיעות אובססיות בעלות תוכן מוזר ולא הגיוני עם או בלי "טקסים". במקרה של הפרעת האישיות OCPD מדובר במבקץ תכונות שחלקן הגדול חיובי אלא שהן מוקצנות מאוד וכשהן מופיעות יחד הן עלולות לפגוע בהסתגלות. יש ל"הפרעה" זו יתרונות רבים, במיוחד במקצועות הדורשים קפדנות וסדר, משמעת עצמית, שליטה בדחפים, יכולת לדחות סיפוקים וכיו"ב תכונות בהחלט חיוביות. פרפקציוניזם הוא אחד הקריטריונים של האבחנה. הוא אינו הפרעה בפני עצמה, אך כשהוא מוגזם הוא עלול לגרום למשל לדחיינות כי מרוב שאיפה לשלמות, האדם עלול להימנע מלהתחיל פרויקט או להתחיל ולא לסיים. עיקר הבעיה הוא בתקשורת בין-אישית והדבר מאוד תלוי סביבה ותרבות. למשל, בגרמניה או אנגליה, ייתכן ולא היית מאובחנת כלל כסובלת מההפרעה. בישראל האימפולסיבית, לעומת זאת, צפויות לך הרבה יותר התנגשויות עם אנשים "זורמים". "רשימת מכולת" לחיפוש זוגיות היא רעיון איום ונורא, כמעט מתכון לכישלון למצוא זוגיות. הגישה צריכה להיות הכרות (רצוי בסביבה טבעית כמו אוניברסיטה) ואם יש קליק ראשוני ועניין הדדי, לבדוק לאיזו פשרה את מוכנה. המלצתי היא לפנות לטיפול. בגילך הצעיר עדיין ניתן להגמיש ולרכך חלק מהתכונות, אך החכמה היא לשמור על היתרונות שב"הפרעה" זו. אי אפשר להפוך אותך ל"זורמת", וגם לא רצוי, אך אפשר "לחנוך לנער על פי דרכו" (ר' הקישור שצירפתי) ולהבדיל בין מה שניתן ורצוי לשנות לבין מה שלא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום לך, הסיבה להתפרצות מחשבות טורדניות מורכבת מכל מיני גורמים שמשתלבים ביחד. אם אפשר לתאר את זה במילים הכי פשוטות, זה בדרך כלל שילוב של גורמי לחץ (שמסבירים את זמן התפרצות הבעיה) לבין גורמים אישיותיים. OCD בדרך כלל מתפרץ אצל אנשים עם נטיה לחרדות, רצון גבוה בשליטה, פרפקציוניזם, רמה גבוהה של מוסריות, צורך לציית לחוקים ועוד. אין צורך להילחץ מעצם קיומן של המחשבות, מחשבות הן דבר טבעי, וטבעי גם לפחד מדברים שאינם בשליטתנו או מדברים שאנחנו חושבים שיקרו. אין בכך שום דבר חריג. החריגות ב- OCD מתבטאת בכמות העיסוק במחשבות ובעוצמת הרגשות שהן מעוררות. לגבי תחושת הניתוק, זו אחת התופעות השכיחות שמלוות חרדה, ואין צורך להיבהל ממנה. תחושה זו היא, למעשה, מנגנון הגנה של המוח, שעוזר למתן את עוצמת החרדה על ידי "ניתוק" חלקי מהתחושות ומהרגשות. מטרתו של ניתוק זה היא לאפשר לך לתפקד בלי שהחרדה "תשתק" אותך. אפשר לנסות לשלוט בתופעות הללו באמצעים מלאכותיים, תרופתיים, ואפשר ורצוי גם לפנות לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT). זה טוב שאת רוצה לפנות לטיפול פסיכולוגי, אבל צריך לשים לב שמדובר בטיפול בגישה הנכונה ובמטפל שעוסק בטיפול באובססיות באופן ספציפי. את יכולה להשיג שיפור עצום, וגם לעבוד על הבעיות האחרות מהן את סובלת, שאין להן כל כך מענה בטיפול התרופתי. בהצלחה! בברכה, שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com לקביעת תורים: 052-6794975
שלום יניב, אם הפרפקציוניזם שלך קיצוני במידה שאתה דוחה משימות או לא מתחיל אותן מרוב שאיפה לשלמות, אזי יש לטפל בו. מתיאוריך לא עולה שזה המצב. חלק מדאגתך נובע מהשוואה למה שמקובל או מה שאתה רואה אצל אנשים אחרים (מבלי לדעת דברים רבים אחרים עליהם) ובלי להיכנס לפרטי המקרה, המלצתי במקרים כאלה להשוות את עצמך לעצמך, כלומר, להביט לאחור ולראות מה הספקת. בגילך, וגם הרבה קודם, לא ניתן לשנות אישיות בסיסית והמטרה היא להשלים עם מה שיש, להיות שמח בחלקך ולא להשוות את עצמך לאחרים. כמובן שאין בכך משום תחליף לייעוץ אישי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום יוסף, מתיאוריך עולה שה"פרפקציוניזם", כפי שאתה מכנה אותו, הוא רק תסמין אחד מתסמונת כללית של הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) ו/או של הפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD). מאמרים המתארים את שתי ההפרעות, על הדומה והשונה ביניהן, תוכל למצוא בקישור הבא: https://www.giditherapy.co.il/?cat=214. אינני יודע ממי קיבלת עצות, אך הפתרון הוא לא עצות לטווח קצר או ארוך, אלא טיפול פסיכולוגי, בחלק גדולה מהמקרים בשילוב טיפול תרופתי. טיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול הבחירה התרופתי הראשון הוא אחת התרופות המעכבות ספיגה חוזרת של מוליך עצבי בשם סרוטונין במוח (SSRIs, כמו ציפרלקס, פרוזק וכד'). בטיפול הקוגניטיבי נעשה ניסיון לשנות דפוסי חשיבה נוקשים בסיסיים (למשל, "הכול או לא כלום" שמאוד אופייני לפרפקציוניזם), אך תחילה יש לאושש את האבחנה בבדיקה אצל איש מקצוע מוסמך ולפעמים יש צורך בהיעזרות בגישות טיפוליות נוספות, בהתחשב באישיותו של האדם. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום לך הברינטליקס לא ממכר. הקלונקס כן. מאוד. ממליץ שתעמדי לפסיכיאטר שיאזן אותך כהלכה. תרגישי טוב.
רונוש הפורום והח"מ פסיכולוגים, כך שאיננו עוסקים בתרופות. להקלה על מצבך וחרדתך, תוכלי להיעזר ב- "טיפים לגולשים", שנכתבו על ידי והמצויים בקישור הבא > https://www.doctors.co.il/medical-articles/211607/ וכן באתר המעולה, של ד"ר ברוך אליצור (חפשי ב-גוגל) ובעיקר בטכניקות ל-הרפיה עצמית, המצויות בו. יחד עם זאת, אם לא תחושי הקלה, ללא הזדקקות לתרופות שציינת, וגם במקביל להן, כדאי שתיפני לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי ממוקד. טיפול מתאים ולו קצר עשוי אף לייתר את הצורך בתרופות. ד"ר מאיר נעמן > 054-754-9898
שלום רחל, דווקא פרפקציוניזם, ועוד יותר מכך וורקוהוליזם, אינם אופייניים להפרעת אישיות גבולית, אך כמובן שאי אפשר לאבחן אדם דרך פורום באינטרנט ועוד לפי דיווחים של צד ג'. בכל מקרה, האבחנה היא פחות חשובה. פנייה למומחה לצורך קבלת תמיכה וסיוע עבורך היא רעיון מצוין. את נמצאת במצב חיים שמחייב התמודדות וקבלת החלטות. העזרה שתוכלי לקבל מחברות וכד' אינה יעילה, מלאת השלכות מחייהן האישיים ובאופן כללי, אנשים מתרחקים מצרות ועסוקים בענייניהם. אני בהחלט מעודד אותך לפנות לטיפול עבור עצמך כדי שתוכלי לא רק להתמודד עם המצב, אלא אף לצאת ממנו מחוזקת, בין אם הכיוון הוא גירושין ובין אם לקראת צעד כזה גם בעלך יחליט לפנות לטיפול או ללכת יחד איתך לטיפול זוגי, במיוחד אם את כותבת שהוא סובל גם מחרדת נטישה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום מאור, נראה לי שאתה קצת מבלבל בין מצב של "הי" שמאפיין היפו-מאניה ובין פרפקציוניזם. באופן כללי, פרפקציוניזם מאפיין יותר ויותר הפרעות נפשיות, בעיקר הגישה הדיכוטומית של "הכול או לא כלום" והנוקשות שבכך, והטיפול הפסיכולוגי נועד להגמיש את המחשבה לכיוון של רצף ומציאת שביל הזהב. בהפרעה בי-פולארית עיקר הטיפול הוא תרופתי והטיפול הפסיכולוגי הוא בעיקר תמיכתי ואחזקתי, תוך הקפדה על משמעת של נטילת תרופות, שיקום, זיהוי התחלה של היפו-מאניה או אופוריה, אך התנאי ההכרחי הוא איזון תרופתי ומעקב מתמיד אחר הטיפול התרופתי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום מאור, פרפקציוניזם אכן נמצא קשור ליותר ויותר הפרעות נפשיות, עד שהוגדר ע"י חלק ממובילי החוקרים בתחום כתכונה שלילית בלבד. אני נמנה על אלה הרואים בתכונה זו חרב פיפיות: http://www.giditherapy.co.il/?p=226. מולטיטסקינג מאפיין נשים הרבה יותר מאשר גברים, המסוגלים לרוב להתמקד רק במשימה אחת, אך אם נדרש ממך לעסוק במספר משימות במקביל, המלצתי היא לתכנן את זמנך מראש ולהקצות זמן קצוב לכל משימה מדי יום, או ימים מסוימים למשימות מסוימות וימים אחרים למשימות אחרות. כך יתאפשר לך להתקדם לרוחב. מולטיטסקינג מתאים יותר לאנשים עם הפרעות קשב, שדעתם מוסחת בקלות ע"י גירויים ולכן עיסוק מכוון בכמה דברים במקביל ממסד את חוסר היכולת שלהם להתמקד. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום איתן, קיים קשר הדוק בין פרפקציוניזם "שלילי", כזה שבבסיסו תפיסה דיכוטומית של "או הכול או לא כלום", ובין דחיינות. למשל, כשסטודנט מתייחס לעבודה סמינריונית שלו כ"מפעל חיים", לא אחת קורה שהוא לא מסוגל להתחיל אותה, עסוק הרבה מעל הדרוש בעיצוב העבודה וכיו"ב, ועד שהוא מגיע לעיקר הוא מותש ותאריך ההגשה כבר חלף מזמן. גם חוקרים בשלבים מתקדמים עלולים להתייחס לספר שיכתבו כאל משהו שחייב להיות "יצירת מופת" ומרוב יסודיות מכלים את כוחותיהם ונשברים כי הספר אינו מגיע לשלב הפרסום. אתה מתאר מעבר קיצוני (לא כתבת בן כמה אתה ובאיזה שלב של החיים אתה נמצא) מגישה פרפקציוניזם שהייתה יכול לעמוד בה ואתה מתאר אותה במונחים חיוביים אך בשלב מסוים, כנראה כעבור שנים רבות לפי תיאוריך, כוחותיך נשחקו ואתה מתפשר. האם אתה מתפשר יותר מדי? רק אתה תוכל לענות על כך. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום מאיר, גם בגיל 46 ניתן בהחלט לשנות הרגלי חשיבה והתנהגות הקשורים בוורקוהוליזם, פרפקציוניזם וכפייתיות, לרוב על ידי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, כולל טכניקות קצרות מאוד לשינוי הרגלים. אני חייב להודות שגם אני הייתי קצת סקפטי לגבי השגת שינוי כשפונים לטיפול לראשונה בגיל כזה, אך ממספר מטופלים שהיו לי לאחרונה ראיתי שהדבר אפשרי, גם ללא טיפול תרופתי, בתנאי שיש התמדה בטיפול. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום אריה, ייתכן מאוד שכל עוד עסקת באומנות כתחביב ולא כדבר מרכזי, נשמרה היצירתיות. לעומת זאת, כעיסוק בלעדי ייתכן שהקנית לה באופן טבעי חשיבות הרבה יותר גדולה ואז הפרפקציוניזם השתלט על היצירתיות. אם זה המקרה, ניתן להחזיר את המצב לקדמותו או לפנות לטיפול פסיכולוגי סביב הפרפקציוניזם, טיפול שאמור לעזור גם בהנמכת ציפיות מהזולת (פרפקציוניזם המכוון לזולת). בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום רב, בין האבחנה שלך נכונה ובין אם לאו, בהפרעות אישיות בכלל ובהפרעת אישיות כפייתית בפרט, האדם עצמו אינו מעוניין בשינוי, משום שאינו תופס את עצמו כבעייתי. במיוחד במקרה של הפרעת אישיות כפייתית מדובר בהפרעה בעלת יתרונות רבים והאדם עצמו מגיע לטיפול לרוב בגלל הפרעה אחרת, אם זה הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) שמופיעה אצל 30% מהסובלים מהפרעת האישיות הכפייתית ואם בגלל חרדות אחרות: http://www.giditherapy.co.il/?p=1088. אבחון בני זוג הוא דבר שאינו מביא כל תועלת ולא ניתן להשיג כך שיתוף פעולה, שכן ה"הפרעה" אינה מפריעה לאדם עצמו. פנייה לייעוץ של אדם מהסביבה הקרובה שסובל מההפרעה של בן/בת הזוג היא גישה הרבה יותר יעילה, שכן לאדם זה יש לפחות מוטיבציה לשינוי ושינוי במרכיב אחד במערכת יכול להביא לשינוי במרכיבים האחרים. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.col.il