תוצאות חיפוש עבור פסיכודרמה

שלום. מה משיג תוצאות יותר טובות עבור סימני מתיחה ישנים ביריכיים? לעשות טיפול בדרמה רולר (הרולר עם המחטים. מזותרפיה) שאפשר גם לעשות לבד בבית. או טיפול בלייזר במכון רפואי? תודה

תוכלי לספר קצת איך הולך הטיפול הזה? האם כל מטפל נותן למטופל הסכם וחותמים עליו שניהם כמו באימון אישי? היית מקבלת לטיפול אדם שחושב על אובדנות? במידה וכן האם זה היה כרוך בערוב מטפלים או אנשי מקצוע נוספים?

שלום רב,בני בן 11 אובחן בגיל הגן עם הפרעת קשב וריכוז. עד כתה ב קיבל לסרוגין טיפולים של ריפוי בעיסוק ,רכיבה טיפולית על סוסים ,טיפול בפסיכודרמה. כיום בכתה ו ( 3 שנים ללא שום טיפול). מאז תחילת הקורונה לא מרבה לצאת מהבית לא בקשר עם חברים ומבלה את רוב היום מול מסך המחשב וגם לא מעוניין בשום פעילות מחוץ לבית. במאי החלו לו טיקים של מצמוץ בעיניים שחלפו לבד תוך חודש,זה מגיע לו בתקופות של שינויים ולחץ. בחודש וחצי האחרונים שמתי לב שהוא נוטה לצבוט את עצמו בזרועות הידיים ולפעמים גם לנשוך נשיכות קטנות כאלה,עד שנעשה לו כבר סימנים כחולים. שאני מעירה לו הוא מחייך חיוך בישני ,שאלתי אותו למה הוא עושה את זה והתשובה שלו לא יודע. אני ממש בלחץ ולא יודעת למי לפנות ,האם זו תופעה של חרדה? לחץ? הוא ילד מאד מופנם מטבעו ולא משתף אותי ! אודה להכוונה

שלום , לפני יומים חזרתי מהצבא ואימא שלי סיפרה לי שאחותי הקטנה ממני בשנה לא הצליחה להרדם בלילה וסיפרה לה כי היא נזכרת בדברים שאני והיא היינו עושות שהיינו קטנות , דברים מיניים. חשוב לי לציין שאימא שלי מטפלת פסיכודרמה ומטפלת אישית בטראומות. היא אמרה לי שאחותי ממש חששה לספר לי את זה ושזה יהרוס את הקשר הטוב שיש לנו. שאימא שלי אמרה לי היא אמרה שהיא תטפל בזה,נפתח ונדבר על זה שתינו ביחד ובסוף נצחק על זה. אני בכלל לא זוכרת שקרה משהו כזה בעבר ואימא שלי טוענת שהדחקתי את זה . עוד לא יצא לי לדבר על זה עם אחותי ואני לא יודעת מה היה שם . נגעלתי מהמחשבה ממש ואימא שלי אמרה לי שזה קורה וזה תופעה שחיכה . עדיין אני מרגישה מגעיל ופתאום שזה צף מפחדת שזה יהרוס את הקשר הטוב שלנו . בכל מקרה אימא שלי ממש מקסימה לסיטואציה הזאת ורוצה לטפל בנו אבל אני מרגישה לא בסדר לפתוח ולדבר על זה . מה לעשות? האם זה נכון לשמור את זה אם זה כבר עלה? זה באמת תופעה שחיכה בין אחיות בנות ביגלאים 5 4 ?

בני האמצעי הוא ילד מקסים, רגיש, מופנם ועדין. הוא מגמגם מאז גיל 3 כאשר היו תקופות שהגמגום כמעט לא הורגש והיו תקופות, כולל היום, שהגמגום מאוד כבד. הוא היה ברכיבה טיפולית במשך שנתיים מגיל חמש עד שבע. זה עזר בעיקר בשנה הראשונה. אחר כך הוא נכנס לכיתה א ושוב הייתה רגרסיה נוראית. בכיתה ב' טופל על ידי קלינאית תקשורת המתמחה בגמגום שבעצם נתנה גם טיפול רגשי והטיפול היה טוב מאוד אך גם הוא הסתיים כעבור מספר חודשים כשהמטפלת עזבה את הקליניקה וגם טענה שהטיפול די מוצה. אחר כך שוב הייתה רגרסיה. מדובר בילד עם דימוי עצמי מאוד נמוך. הוא רואה עצמו כמכוער (למרות שהוא יפיפה), מוטרד מאוד מהעובדה שהוא נמוך ומתקשה לקבל הערות של חברים בנושא. הוא מפחד להשתתף בכיתה, לא יוזם מפגשים עם חברים ובאופן כללי מאוד מפחד משינויים וממצבים לא מוכרים. חשוב לציין שהוא אהוב על חבריו ועל מוריו. ילדים מנסים להתקרב אליו והוא לא כל כך מעוניין. מפחד ללכת לימי הולדת ומפגשים כיתתיים, למרות שכשהולך בסופו של דבר כיף לו והוא נהנה. אני כל כך רוצה לעזור לו ולא יודעת איך. הוא ילד מדהים עם איכויות נדירות של אינטליגנציה רגשית, חם ואוהב, מחבק ומנשק, אבל אני מרגישה שהוא זועק לעזרה. מתלבטת בין פסיכו-דרמה לבין פסיכולוג. אשמח לקבל עצה בנושא. תודה רבה

שלום רב. בני הקטן בן 3.5, ילד מתוק, חכם ושובב. אבל קיים קושי שמשפיע עליו בכל תחומי החיים, הן בבית ובגן- הוא לא יודע לשלוט בכעס ולא יודע לדחות סיפוקים. אם הוא לא מקבל את מה שהוא רוצה כאן ועכשיו או אם הוא לא מרוצה ממשהו, הוא כועס ככ עד שהוא יכול (ואף עושה זאת) לזרוק חפצים, או להיות אלים (נשך לא פעם ילדים בכן בשעת כעס). אנחנו מדברים על הנושא המון, ומסבירים כל הזמן כמה זה לא נעים כשחבר מרביץ לנו ולכן זה גם לא נעים לחבר כשהוא מרביץ לו, וכו... אני מציבה לו גבולות ומאוד ברורה איתו, אבל ברגע של כעס הוא פשוט לא רואה מימינו ומשמאלו ושוכח כל מה שדובר. חשבתי אולי לקחת אותו לאיזשהוא טיפול רגשי שיעזור לו ללמוד להירגע ולשלוט יותר בכעס. פניתי לכללית מושלם וניתנה לי רשימה של מגוון טיפולים אבל אני לא יודעת איזה סוג של טיפול יכול לעזור לקושי הספציפי הזה, וגם מי יכול להכווין אותי... הוצע לי רכיבה טיפולית (ששקלתי ברצינות), טיפול רגשי פסיכולוגי, טיפול באמנות, טיפול בדרמה, וכו... חשוב לי להדגיש שזה לא משהו שקרה פתאום ששינה את התנהגותו או משהו שעובר עליו, זה פשוט האופי שלו, והוא כך מאז שנולד. אני רוצה להקנות לו כלים שיעזרו לו להתמודד עם זה... איזה טיפול לדעתך יוכל להתאים? (סליחה על האריכות, פשוט היה חשוב לי להסביר בדיוק את הקושי...) תודה מראש!

יש לי תלמידה בכיתה שמסתובבת עם חברים לא פשוטים. היא יתומה מאב. כשהיא מתבקשת לספר עליו איננה זוכרת אותו. לאימה יש בן זוג ולהם ילד משותף. התלמידה מטפלת בו באהבה. יצויין כי האם לא מגיעה לפגישות עם בית הספר בטענה שיש לה כאבי גב. ניראה כי מדובר באם מניפולטיבית. התלמידה קיבלה לפני שנתיים פסיכודרמה. על פי הערכה הילדה נוטה להידרדר. ניראה שהיא זועקת מבחוץ. היא מגלה עצמאות אך יחד עם זאת היא לבד מאוד. כיצד אוכל לעזור לה?

זה מאד חשוב לי, כמה זמן לוקח טיפול בבולמיה?

אז אולי תגיד לי איך אני אמורה לדעת ולשפוט מתי טיפול הוא יעיל ושווה להתמיד בו ומתי אני מזבזבת זמן וכסף ואולי בכלל יש עזרה מסוג אחר יותר מועילה? העוסית עושה איתי עכשיו מה שהיא מכנה 'עבודת אינטגרציה בין חלקים'. היא אפיינה אצלי כמה חלקים באישיות שהם דומיננטיים,למשל החלק הזועם שבי, החלק המרצה, החלק חסר האונים... לטענתה עבודה על אינטגרציה תועיל אפילו לירידה בסימפטום הבולימי... היום היא התחילה 'לראיין' את החלק הזועם שבי ודיברנו על תפקידו כמנגנון הגנה מפני תחושות שקשה לסבול... הכל סבבה, אפילו שאלה אותי איפה החלק הזה בא לידי ביטוי בילדות, אוקי... כלומר שוב 'עבודת שורשים'.. שיהיה. אבל שיצאתי משם אני מרגישה ספק איך זה אמור לעזור בחיי בהווה, והאמת שהיה לי את תחושת הריק המוכרת ודחף לקניית אוכל... הצלחתי למתן אותו קצת הפעם. האם אתה חושב שהתמדה בתהליך שהיא מובילה אותי בו באמת תעזור לי אודי לשפר את חיי? אני מחפשת בנרות איזה שביב אחריות שלכם כאנשי מקצוע כלפי התועלת של תהליכים... אני מאוד רוצה שיעזור ושוב מוצאת את עצמי משקיעה זמן וכסף ובאותה נשימה חוששת שאולי אני מפספסת משהו שיכול להיות מתאים יותר ובאמת מספק יותר מבחינת מענה. אין כסף וזמן להכל הרי. חשבתי לנסות פסיכודרמה בכלל. מכיר קצת את התחום הזה? אני רוצה לעזור לעצמי להתקדם בחיי ואין לי מושג איפה הכי כדאי להשקיע את המשאבים שלי. מקווה שלא אקבל תשובה פילוסופית כגון 'אין בחיים בטחונות בכלום' . זה ישר מחשיד ששוב אני מכלה את עצמי לחינם ואף אחד לא עומד מאחורי הסיוע שהוא מציע. מכיר מקומות/מטפלים טובים לפסיכודרמה? רוצה ללמוד לבטא ולהביע את עצמי באופן עשיר ומלא יותר. נמאס מפטפוטים על העבר :/ זה משגע אותי שאין לכם אחריות על עצמכם והכל רק המטופל לבד צריך לגשש בערפל של אי ודאות וללכת לאיבוד בים של סימני שאלה..

שלום רב יש לי שאלה יש לי ילדה בת 15 היא עוד עושה פיפי במיטה ניסינו הכל סוסים טיפול בחיות שחיה פסיכודרמה טיפול דיקור סיני זה לא עזר ישמח לקבל תשובה תודה רבה

הבן שלי - בן 5 -מתוק ואני משוגעת עליו, אבל הוא ילד מאוד מאתגר לגידול ולחינוך. יש לו ADHD שזה הפרעת קשב וריכוז (ה"כותרת של הפרעת קשב וריכוז היא כותרת מאוד עדינה להפרעה, אבל למעשה זה הרבה יותר מחוסר ריכוז או מוסחות) הפרעת קשב וריכוז זה גם בעיות התנהגות, מציק לילדים בגן, אין לו ממש חברים, התפרצויות זעם, בדיקת גבולות, סף תסכול נמוך, קושי בדחיית סיפוקים, אימפולסיביות, היפראקטיביות. חשוב לציין, בני לא ילד אלים הוא לא מרביץ לילדים בגן אף פעם, אבל מציק להם, מפריע, מקניט, הורס להם דברים. בנוסף יש לבני תשתית חרדתית מסויימת, שלא נראית לעין, אבל היא קיימת. יש לו גם איחור שפתי. ומוטפל ע"י קלינאית. חשוב לציין - איתנו מדבר הרבה יותר טוב מאשר בגן, למשל. הילד מאוד חייכן (איתנו), מלא שמחת חיים, שובב, אבל יש בו חרדות , למשל מתקשה להירדם בלעדיי בלילות, נצמד אליי גם במהלך היום יחסית לבני גילו, נבהל מאוד כשאני כועסת/צועקת עליו, אפילו שיודע שעשה משהו חמור. , אני מעולם לא תפסתי עצמי כאדם חרדתי, מקסימום כדאגנית יתר, מעולם לא הייתי בטיפול, מעולם לא נטלתי תרופות, תיפקדתי, עבדתי . . . אבל לאחרונה, בעקבות הדרכה הורית הבנתי שלמעשה יש לי אישיות חרדתית (אם כי לא ברמה גבוהה, אין OCD או דברים מהסוג הזה), ווכנראה שבעקבות ההתמודדות הקשה עם בני - עלה אצלי מפלס החרדה והפחד, מה יהיה איתו? איך יסתדר? בטח כמו שהגננת מתלוננת כך יהיה קשה ואף יותר כשיהיה בבית ספר. איך ילמד? איך יתחבר לילדים ?, כל החששות שיש לי כלפיו והקושי בהתמודדות היום-יומית איתו משפיעים עליי לא טוב, ורציתי טיפול שאהיה רגועה ונינוחה יותר וכך אוכל לספק גם לו יותר ביטחון ופחות כעסים עליו. מעבר לכך שאני רוצה לפנות לפסיאטר כדי לטפל בעצמי, יש לי שאלות לגביו: 1. האם את ממליצה על טיפול רגשי של פסיכודרמה/משחק. הוא התחיל לפני כחודשיים טיפול של תראפיה באומנות פרטני. האם בנוסף או במקום כדאי לתת לו טיפול של פסיכודרמה? (הדרכה הורית עוזרת באופן חלקי) 2. בנוסף לקלינאית ולתראפיה באומנות, רשמתי אותו לסדנת "חברים" זו קבוצה של 5 ילדים שמטופלת ע"י מטפלת במוסיקה ותנועה (שקיבלתי עליה המלצות מצויינות ממספר אמהות) שמטרת הטיפול בקבוצה היא טיפוח כישורים חברתיים ,הבטחון העצמי, במיוחד בכל מה שקשור למיומנויות חברתיות והיכולת לשחק. אבל לאחר 3 פגישות ב שבהם שיתף פעולה מעט מאוד, הוא אומר שלא רוצה ללכת לחוג יותר, לא רוצה בכלל. אני מבינה שהוא מסרב כי קשה לו. מתלבטת האם להפסיק? המטפלת אומרת שהסירוב שלו נובע מכך שהמפגשים מעמתים אותו עם כל הקשיים הרגשיים שלו: לשחק עם ילדים, לדבר עם ילדים, ושיהיה חבל להפסיק. מה לעשות? לנסות להמשיך למרות חוסר רצונו הברור? האם להיענות לבקשתו ולהעבירו לחוג התעמלות במקום (מעוניין בחוג התעמלות) או שכדאי לתת לו להתעמת עם קשייו הרגשיים בקבוצה? אשמח מאוד לתשובות.

אין תשוקה בגוף ובנפש שלי :/ ואם יש אז היא באה ודועכת מאוד מהר.. אני אוהבת את ההרגשה אחרי פעילות גופנית כי זה כאילו מחייה לי את החושים. נראה לי גם שאני צריכה תרפיה של קול. מקום שאפשר לצעוק בקול גדול וגם לשיר ולשחרר את הגרון החסום שלי... אודי יש תרפיות כאלה דרך החושים שיכולות לשחרר אותי?

שלום רב, בני בן 4.5, אובחנה אצלו selective mutism. הילד מדבר בבית עם המשפחה הקרובה בלבד. מדבר גם עם החברים בגן אך לעולם לא תקשר עם צוות הגן או אנשים זרים אחרים. היינו אצל קלינאית תקשורת שאמרה שלא תוכל לעזור לנו והמליצה ריפוי באומנות. היום רופא ההתפתחות המליץ טיפול נפשי/התנהגותי. כרגע מחכים לתור אצל פסיכולוג במרכז לגיל הרך. האם את ממליצה לקחת את בני לטיפול אחר כלשהו או ללכת לפסיכולוג בלבד? אודה לכל עצה בנושא. תודה מראש

שלום רב. האם במרכז מראות מטפלים גם בדרמה תרפיה ? או באומנות אחרת ? תודה.

היי, אני בת 30 עם הסטוריה של הפרעת אכילה. כל הזמן חוששת לאכול בגללל חשש להיות שמנה ולכן מזה שנים המשקל שלי יורד ועולה ויוד ועולה, פעם בתת משקל, פעם יציב וחוזר חלילה. כיום אני במצב של משקל נמוך אך גם זה אחרי שעליתי מעט במשקל כי הייתיח הרבה יותר רזה. הוסת חזרה לאחרונה וידוע שבזמן ווסת יש תחושת נפיחות, כבדות והצטברות נוזלים. כל זה גורם לי לתחושה שאני מאוד שמנה וזה מעסיק אותי כל היום ומתסכל נורא וגורם לי שוב לצמצם בכמות האוכל. מה תוכלי לומר לי כדי להרגיע אותי ואייך אוכל "לסדר" את הראש? נמאס לי כבר וקשה לי נורא. תודה

הציעו לנו לטפל בבן שלנו שעבר תקיפה ימינית ומסרב לשיחות.

שלום, האם טיפול רגשי (פסיכודרמה) יהיה פחות אפקטיבי עם טיפול בסרוקסט ? תודה

מחפשים תמיכה לעצמכם ולילדכם הלוקה בדלקת מפרקים? עמותת "מפרקים צעירים" נוסדה בדיוק למטרה זו- לסייע לאוכלוסיית הצעירים בארץ הלוקה בדלקת מפרקים (גילאי 0-50). במסגרת העמותה מופעלת יחידת "ילדים ונוער" המסייעת ספציפית למשפחה ולילד החולה בדלקת מפרקים. ההרשמה לעמותה והפעילויות בה-חינם! אתר העמותה: http://www.mifrakim.org.il/ *ניתן לכבר לבקש להירשם לקבוצת תמיכה להורים לילדים חולי מפרקים וגם לקבוצת פסיכודרמה לילדים להתמודדות עם המחלה! ההרשמה מתבצעת דרך האתר או במייל [email protected] המון בריאות!

שלום אידה, ולמשתתפות. מתנצלת מראש על האורך ואולי הבלבול... אני פונה כדי לנסות למצוא קצה חוט, עברתי ...התעללות מינית (אני חושבת שכך אפשר לקרוא לזה) ע"י בן זוג כשהייתי בת 16. הייתי בעבר בטיפול ובקבוצת תמיכה שעזרו לי במידה רבה! לשמחתי אני רחוקה מהמקום בו הזכרונות כואבים כל כך שאי אפשר לדבר עליהם או אפילו לחשוב אותם, הרגשתי "רדופה" - היום המצב רחוק מכך. אני יציבה, בזוגיות, החיים שלי סך הכל טובים היום. אבל אני "עוד לא שם". עדיין כואב לפעמים, עדיין משהו מתחת לפני השטח רוחש, עדיין מתביישת ומרגישה אשמה, עדיין לא בטוחה אם ומה היה. אני יודעת שיש למה שקרה (או אולי לאיך שאני חיה עם מה שקרה) השלכות לא טובות על החיים שלי. חזרתי לטיפול לפני מספר חודשים אצל פסיכולוגית קלינית רגישה ומצוינת. אבל... משהו לא קורה. אני לא ממש מצליחה לגשת לדברים ולדבר עליהם, הדברים לא ברורים לי, לא "עולים לבקשתי" ולכן כשאני במצב יום-יומי כל הרגשות הללו לא נגישים לי. זה נגיש כשזה מתפרץ מסיבה כזאת או אחרת... או כשאני לבד וזה עולה (כמו עכשיו...). וכאן מגיעה השאלה: האם אתן יודעות על טיפול/קבוצה טיפולית ל"שלב ב"/שיטה שעוזרים למצב שאני מדברת עליו? אולי משהו שעובד מעבר למילים... אולי פסיכודרמה... לא יודעת. קצת מאסתי בטיפול-דיבור, שהוא אמנם כלי מצוין... אבל לתחושתי הוא מוגבל עבורי, לדבר הזה. אני רוצה ללכת צעד אחד נוסף קדימה, להרגיש חופשיה באמת! וכ"כ מקווה שזה אפשרי... תודה ושבת נעימה.

ואשמח אם תעני לי. אני מעוניינת ללמוד פסיכותרפיה על מנת לטפל בילדים דרך משחק. אין לי תואר ראשון ואני לא יודעת מאיפה להתחיל. חשבתי שיש אפשרות ללמוד תואר ראשון במקצוע המדובר ומשם להתקדם. אבל אני מגלה שזה לא כ'כ פשוט. צריך ללמוד תואר ראשון בפסיכולוגיה, עו'ס וכדומה.ומשם להמשיך ללימודי פסיכותרפיה. השאלה היא, מה אני עושה? מאיפה אני מתחילה ? מה אני צריכה ללמוד על מנת להתחיל לימודי פסיכותרפיה? האם (בכל זאת) יש לימודי תואר ראשון? אם תוכלי לכוון אותי ולעזור להבין מי נגד מי אני אודה לך מאוד. שתיהיה שבת מהנה:)

ידוע לי די טוב מה זה פסיכותרפיה. וידוע לי די טוב מה זה פסיכודרמה. יש לי אפשרות להתחיל טיפול, באחת משתי השיטות. תוכלי לומר מי מהן עדיפה לדעתך?. ברור שקצת קשה להשוות, אבל בכל זאת תוכלי לנסות?. אולי תנסי לכתוב, לאיזה אנשים זו יותר מתאימה, ולאיזה זו?. כאמור, שתי השיטות מוכרות לי טוב. השאלה לאיזו מהן ליפנות?. סליחה אם הקשיתי עלייך. נ.ב יופי של פורום יופי של תשובות יש לך. יש בי הערכה עמוקה כלפייך על המחויבות והרצינות. את יחידת סגולה.

שלום. אני בת 32 ויש לי קמטוטים במצח - בעיקר בין העיניים. בעבר עשיתי פעם אחת זריקת בוטוקוס ולא אהבתי את התוצאה. האם טיפול בדרמה רולר יכול לעזור? מותר לעשות טיפול דרמה רולר בזמן ההריון?

אני מטפלת באומנות 14 שנה בעבודתי אני משלבת לפעמים גם כלים אחרים. אני יוצאת לשבתון ומחפשת קורס שבו אוכל לקבל כלים לעבודה בפסיכודרמה , או אפשר גם דרמה תרפיה. תודה

ד"ר ססר שלום רב, שאלתי אלייך היא זו? מהו פסיכותרפיה.עד כמה היא אפקטיבית אצל חולי סכיזורפניה? מהי סכיזופרניה מסוג f - 20,היכן עוברים פסיכותרפיה אצל פסיכאטר או אצל פסיכולוג קליני, אשמח לתשובה רויטל .