תוצאות חיפוש עבור פחד מרופאים

שלום ד"ר, בני בגיל 25, נפל, החליק והאף שלו נכנס בעמוד. לאחר חבלה זו איזור גשר האף עם שטפי דם ונפיחות לא היה דימום פנימי. אלא חיצונית על גשר האף היה דימום רב ניראה כחתך בעור שהתקלף. לי נראה שהאף התעקם באיזו גשר האף. בני מסרב לגשת למיון או למרפאה וש בו פחד מרופאים. שזו בעיה בפני עצמה. 1. האם בצילום רנטגן רגיל מאבחנים שבר אף? איזה צילום רנטגן לבקש? "אף רגיל" ? פרופילים ימין/שמאל? אשמח אם תציין את שם הצילום במדויק בכדי שאבקש מרופאת המשפחה. והאם שבר יראה שלושה ימים לאחר החבלה? 2. מקווה שאין שבר והחבלה תחלוף מעצמה. במידה ואכן יש שבר, חבישה וסד במרפאה תסייע ללא כל פעולה כרורגית? אשמח לסיוע בתשובתך. תודה.

שלום ד"ר, בני בגיל 25, נפל, החליק והאף שלו נכנס בעמוד. לאחר חבלה זו איזור גשר האף עם שטפי דם ונפיחות לא היה דימום פנימי. אלא חיצונית על גשר האף היה דימום רב ניראה כחתך בעור שהתקלף. לי נראה שהאף התעקם באיזו גשר האף. בני מסרב לגשת למיון או למרפאה וש בו פחד מרופאים. שזו בעיה בפני עצמה. 1. האם בצילום רנטגן רגיל מאבחנים שבר אף? איזה צילום רנטגן לבקש? "אף רגיל" ? פרופילים ימין/שמאל? אשמח אם תציין את שם הצילום במדויק בכדי שאבקש מרופאת המשפחה. 2. מקווה שאין שבר והחבלה תחלוף מעצמה. במידה ואכן יש שבר, חבישה וסד במרפאה תסייע ללא כל פעולה כרורגית? אשמח לסיוע בתשובתך. תודה.

אני עובדת בחוץ המצב שלי טוב מאוד אני עברתי משבר נפשי לפני חצי שנה והתחלתי לבוא לפסיכיאטר פעם בכמה שבועות לביקורת רק יש לי חרדה בכלל מפסיכיאטרים עברתי טראומה מפסיכיאטרית לפני כמה שנים ולא הייתי בטיפול אשמח למענה ולטיפ מה לעשות עם החרדה הזאת? תודה רבה

הבת שלי בת חמש וחצי.. עברה ניתוח תיקון הירשפרונג מורכב בגיל חצי שנה.. נכנסו דרך 2 פתחים בבטן ומהטוסיק... כרתו לה כמעט חצי מעיים.. במהלך השנים היה מאוד קשה לגמול אותה מטיטולים היא גמולה כבר כשנתיים אבל מידי פעם מפספסת... עד שהיא רצה לשרותים כבר יוצאת צואה.. ולפעמים היא חושבת שיש לה, רצה לשירותים ואין כלום... לפעמים היא אומרת שיש לה וזה מסתכם בלכלוך קטן על התחתון.. בנוסף, יש לה הרבה נפיחות... והיא משלשלת לעיתים קרובות... הזמנתי תור לכירורג ילדים המנתח ואנחנו מחכים... האם לדעתך הבעיות ברות פתרון? האם יעשיו בבדיקה בדיה רקטלית? איך מכינים ילדה לבדיקה רקטלית? גם ככה יש לה חרדה מרופאים לצערי... שנה הבאה היא עולה לכיתה א ובמצב כזה היא לא יכולה לעלות.. כמה פעמים הגננת התקשרה מהגן שנבוא לקחת אותה כי היא התלעלכה משלשול... אשמח להסבר אם יש פתרונות.. אני מניחה שזה בגלל שהמעי קצר... אז מה עושים?

שלום רב. כל חודש אני אמורה ללכת לפסיכיאטר לבדוק מה עם הכדורים. אני לא אוכל לראות אותו כל החודש,ביקשתי תור אבל הוא לא יכל ואין לי הזדמנות לפנות אליו. אני בחרדה בכלל מפסיכיאטרים. מה לעשות כדי להקל על החרדה במשך החודש?

שלום, אני בן 29 ומגיל 20 לא ביקרתי אצל רופא בעקבות פוביה שהתפתחה אצלי בעקבות אירועי עבר. בילדות עברתי המון בדיקות רפואיות וחלקן היו חוויות כואבות (גסטרו - צינור עם מצלמה לקיבה, בדיקות דם בזרוע ובאצבע, בדיקת לחץ דם, מישוש איברים שאני רגיש בהם וכו'). לרוב מדובר בבדיקות שנחשבות ל"פשוטות" או "שגרתיות", אבל ככל הנראה שיש לי רגישות יתר והן היו ממש כואבות עד לרמה שאני רוצה להימנע מהן. בדיקת דם אחרונה שלי הייתה בגיל 20 והתעלפתי ממנה ככל שמשכו יותר דם חשתי ברע והגוף נחלש. הסיטואציה הזו גורמת לי לחרדות, כי ישנם דברים שהייתי רוצה לבדוק אותם (שומות בעור, בליטה בעורף), אבל הפחד שלי ממזרקים והכאב של ההחדרה שלהם מונעים ממני לבצע בדיקות. ובנוסף להליכי הבדיקות המחשבה שאחת הבדיקות תצא שליליות ויצריכו טיפולים מתקדמים בכלל מכניסים אותי להתקף פניקה. מה אני יכול לעשות?

שלום, אודה לעזרה. בת 29. כל שנה סובלת משיעול נבחני במשך כמה חודשים. שיעול מאוד חזק.. אנשים ששומעים נותנים עצות של זה לא צחוק... מגיל 5 עד גיל 14 כל חורף היה לי או ברונכיטיס או דלקת ריאות שאובחנה כי פניתי לרופא. בגיל 15 פיתחתי חרדה מרופאים קיצונית- היה לי שיעול והרגשה חולנית אך לא פניתי לרופא שנים. לפני שנה החלטתי לפנות שוב לרופא ודווקא בביקור אצלו לא היה שיעול.. הוא אמר "אני לא שומע אותך בכלל משתעלת" וגם צילום הריאות יצא תקין.. אבל באמת אני לא משקרת... לפני חודשיים הלכתי שוב ובדיוק כמו שנה קודמת.. הבדיקה מראה שאין לי כלום.. השיעול עובר מעצמו אחרי כמה חודשים גם בלי טיפול אבל זה ממש מטריד.. ואני מדגישה שהוא נמצא כל שנה. השנה אני עדיין משתעלת וכבר יוני. לקחתי רקוד כמה פעמים שעוזר לשבוע והשיעול חוזר.. אז אני כל פעם לוקחת.. אודה לעצות טיפול. וסיבה מה יש לי.

בת 19.6 בריאה בדרך כלל בשבוע וחצי האחרונים שמתי לב מעין גולה מעל השכמה השמאלית. יש מידי פעם כאב מוזר באיזור שכמה שמאל בלבס הגולה לא כואבת במגע ולא ניתנת להזזה מאוד חוששת כי סבא שלי נפטר מסרטן העצמות . מה זה יכול להיות ?

שוב שלום, כתבתי לפני חצי שנה בערך על הפחד הגדול שלי מרופאים... ובגלל זה אני לא הולכת גם כשצריך... לצערי אני במצב שאני חייבת ללכת לבדיקות ויש לי הרבה מצפון מ"ההזנחה" של עצמי... פשוט לפני שנתיים בערך התעלפתי, התאשפזתי וגילו אצלי גידול שפיר במח שדורש מעקבים... אני לא מקפידה על המעקב... השבוע התעלפתי שוב...והלכתי לרופא המשפחה והוא רוצה בדיקות דם ושתן, אקו לב ומעקב לחץ דם (מכשיר שמרכיבים למשך יומיים).. הלחץ דם שלי עלה ל 150/100 ודופק 121 אני לא יודעת איך להסביר את התחושה שלי... יש לי מן מחסום לעשות בדיקות... זה כבר מעבר לפחד... לא אוהבת שבודקים אותי... אפילו לחץ דם שמדדו לי נפשית היה לי קשה... קשה לי להרגיש חולה ושמטפלים בי... בדיקת שתן אני מתביישת להביא... למרות שאני יודעת שזו בדיקה מאוד נפוצה אני ממש מתביישת... אני גם לא יכולה לשים את המודד לחץ דם... שכל הסביבה תסתכל עליי כעל מישהי חולה... אקו לב אני גם מתביישת לעשות (צריך להוריד בגדים עליונים). בא לי לשכוח שאני "חולנית" ולחזור לחיות חיים רגילים... בדיקות דם אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים בגלל הגידול הזה.. ואני לא מקפידה... אני צעירה בת 27 וקשה לי המצב... אני גם יודעת שאם לי ולמישהי בגילי הלחץ דם היה עולה אז לי היו מביאים לעשות בדיקות יותר מקיפות ממנה בגלל הגידול הזה שיושב במקום בעייתי.. התעייפתי ואין לי כח.... אבל אין לי לאן לברוח בגלל שרופא המשפחה מתקשר מידי פעם לגעור בי שהוא מחכה שאני אעשה MRI שזה עוד יותר מביך אותי... רוצה שיעזבו אותי בשקט... אני מספיק בוגרת כדי להחליט מה טוב לי... בריאות הנפש גם חשובה ואני מרגישה שאני נהרסת... אני כבר לא יודעת מה לעשות... אחרי שפרקתי רציתי לשאול.. הרי אני לא קטינה... רופא המשפחה עצבני עליי רצח בגלל שהוא חושב שאני לא פועלת בהגיון ... האם הוא יכול לאשפז בכפייה אם אני לא קטינה? אני קוראת הרבה והתחלתי לפחד מזה שפתאום הסבלנות של הרופא תגמר כי מרגיש לי אחרי שביקרתי אצלו השבוע שהוא ממש קרוב לזה...

שלום, בת 27... יש לי פחד מאוד גדול מרופאים ובדיקות. הרגשתי שמתחילים לי בעיות גופניות לפני שנתיים (חולשה קיצונית, פזילה, סחרחורות, ירידה במשקל).. לפני שנה וחצי בערך התעלפתי ופינו אותי לבית חולים התאשפזתי שבוע ובבדיקות דם (לפני כן לא עשיתי בדיקות דם 20 שנה) היה משהו לא תקין בשבועיים האלה עברתי הרבה מאוד בדיקות (גם קרדיולוגיות, גם נוירולוגיות וגם אנדוקריניות) לבסוף גילו שזה גידול קטן שפיר במח הוא פשוט לוחץ שם וגורם לכמה בעיות. לכן אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים מעקב בדיקות דם וכל חצי שנה mri. הדבר הזה גורם לי להרבה בעיות... הייתי גם אצל רופא נשים והוא גם ראה בעיה (הכל נובע מהגידול הזה) הוא אמר לי לחזור חודש אחרי ולא חזרתי... התחלתי טיפול תרופתי לגידול עשיתי את בדיקת דם הראשונה וביקרתי אצל האנדו' ולצערי שוב לא יצא תקין, הייתי בטוחה שייצא תקין... הפנו אותי לבדיקה נוספת שמזריקיים לוריד חומר ולוקחים דם כל שעה ולא הלכתי.. אני לא מסוגלת לעבור את הדברים האלה אני יודעת שזה ילדותי אבל זה מאוד קשה לי...הפסקתי ללכת לבדיקות האלה ומינואר לא ביקרתי בקופת חולים. לפני חודשיים בערך רופא המשפחה התקשר אמר לי שאני צריכה לבוא (אני גם צריכה mri) הוא קצת גער בי על האדישות שלי, התביישתי... אני לא אוהבת שמעירים לי או שכל הזרקורים עליי, זה מאוד מביך אותי. ואני לא אדישה. החלטתי לא בלב שלם בכלל להתעלם מהבעיות הרפואיות אבל ברגע שרופא המשפחה התקשר יום אחרי הופעתי במרפאה... אני לא אוהבת למשוך תשומת לב ואני צייתנית כשמעירים לי אבל זה לא נעים לי... בקיצור אני צריכה MRI (באיחור של חצי שנה) והתוצאות יאמרו אם אצטרך ניתוח להוציא אותו... לכן אני לא יודעת מה לעשות... עדיין לא קבעתי MRI אני בלחץ מהבדיקה מאוד... אני טיפשה אני יודעת... זה גם יכול לפגוע לי בראיה כי זה קרוב לעצב הראיה... אבל אני לא יודעת איך להתגבר... יש לי גם בעיה נוספת שאני בכלל לא מעיזה לומר לרופא המטפל, אני קראתי על זה ואני יודעת שזה יגרור עוד בדיקות חלקן מביכות (אני בחורה ביישנית) ואני לא אהיה מסוגלת לעשות את הבדיקות האלה (ואז שוב תתחיל הסצנה שרופא המשפחה יכעס למה אני מזלזלת בבדיקות).. הדבר שהכי קשה לי בכל הסיפור זה רופא המשפחה... הוא מקצועי והוא בנאדם טוב אבל אני לא ילדה שלא מבינה מה היא עושה... הדבר הזה נפל עליי בבום... לפני כן לא הייתי הולכת לרופאים בכלל... יש לי פחד גדול ממחטים.. פשוט מתוסכלת וחושבת על זה כל היום... קראתי בגוגל שברוב המקרים הגידול הזה לא גדל כך שרוב הסיכויים שלא יהיה צורך בניתוח וזה כבר מעודד קצת..

שלום בת 23 יש לי כאבי ראש שחוזרים על עצמם כמעט כל יום כבר חצי שנה. הכאבים במצח תמיד והכאבים הם כמו הרגשה של פטישים. וסחרחורות. אתמול בערב נהיה לי כאב חריג ושונה, שמרגיש כמו לחץ, גם בשני צידי הראש וגם במאחורה איפה שהעורף- כאבים באמת קשים. הייתי אצל רופא משפחה כבר פעמיים בגלל זה ובביקורים היה לי לחץ דם מאוד גבוה כ- 164/110 ודופק ממש מהיר כ 130 בשני הפעמים. הרופא אמר שלחץ דם גורם לכאבי ראש וסחרחורות. הוא שלח אותי לקרדיולוג ולאקג ולבדיקות דם ולא הלכתי עדיין קניתי מד לחץ לבית ואין לי בהתקפים האלה לחץ דם או דופק... חושבת שהדופק ולחץ הדם עולה לי בגלל שיש לי חרדה מרופאים ומחטים... ולכן אני לא מסוגלת גם להגיד לרופא שאולי הכאבי ראש זה משהו אחר כי זה יגרור בדיקות נוספות אבל יחד עם זאת אני מפחדת שיש לי משהו מסוכן בראש. חוץ מזה שבפעם השניה שבאתי הוא קצת כעס שעדיין לא עשיתי את האקג ואת הבדיקות דם וזה היה עיקר הביקור. אין בדיקות דם קודמות בתיק שלי שזה גם בעיה... תקבל בהבנה את הפחדים שלי.... בגדול מה שהרגיע אותי זה שהכאבי ראש והסחרחורות הם כבר חצי שנה בלי החמרה (חוץ מאתמול) ובלי תסמין נוסף. האם זה מרגיע ואם היה לי משהו זה היה מחמיר במהירות? תארתי במדויק את כאבי הראש- מה זה לדעתך?

הי אני בת 27 לפני שבועיים התעלפתי פעמיים ביומיים. עשיתי בדיקות דם הכל תקין גם בלוטת תריס. מדדו דופק בשני הפעמים (בפעם השניה- דופק מהיר 135 לחץ דם 160/100). לפני חצי שנה גם התעלפתי וגם התחילה לי פזילה בעין אחת ונוירולוג בדק אותי. הבדיקה הנוירולוגית לא נמצאה תקינה "ערות החזרים גם ביד וגם ברגל עם החזרים פתולוגיים בפלג גוף ימני" והוא שלח אותו לבדיקת דם, סיטי ראש ו emgncv. לא עשיתי את הבדיקות הרגשתי מעולה מאז עד לפני שבועיים. בבדיקות של עכשיו מפנים אותי להולטר לב ואקו לב.. הבעיה עכשיו זה שיש לי הרבה כאבי ראש שמגיעים כל יומיים- הרגשה של פטישים בראש ומרוב כאב קשה לי לפתוח את העיניים (גם לעצום קשה).. לא מתפקדת בכלל כשהם מגיעים. אז אני שותה טיפות אופטלגין. בלי האופטלגין הכאב ראש לא עובר (ניסיתי). יש לי עוד בעיה לא פיזית והיא פחד מרופאים.. מתה מפחד מכל מה שקשור לזה. כשהתעלפתי לא היתה ברירה לקחו לי דם.. מפחדת מבדיקות וממחטים. עד לפני חצי שנה לא עשיתי 18 שנים בדיקות דם ולא הייתי אצל רופא משפחה 9 שנים- כלומר הייתי בריאה לחלוטין. אז אודה לך אם תוכל לעזור לי במסגרת הזו- ממה יכולים לנבוע כאבי הראש הדופק וההתעלפויות? מה הממצאים בבדיקה הנוירולוגית אומרים (מה חושבים שיש לי?) והאם זה יכול להיות קשור לשאר הבעיות ? תרגיע אותי שזה לא גידול... כי אני מתה מפחד תודה

לאחרונה אני מרגיש גירוד פנימי בפין,זה מתלווה בהרגשה משונה של נעימות וחוסר נעימות בזמן שאני עושה פיפי(אני לא מצליח להבין אם זה צריבה או לא). כמו כן שמתי לב שממש לא נעים בזמן שאני גומר,זה מלווה בסוג של כאב ובהרגשה כאילו שמשהו מפריע בדרך ובכאב נסבל. כמו כן שמתי לב לסוג של פצעון אדמדם כזה על הפין עצמו. אני נורא מבקש אם אפשר, להתייחס להכל זה ממש מלחיץ אותי ויש לי פחד מרופאים בגלל זה לא כזה מעז ללכת להיבדק. אם יכולים להיות כמה דברים לתיאור שלי אשמח לשמוע את כולם. תודה מראש.

לפני בערך שנתיים-שלוש יצא לי יבלת אחת באיבר מין, באותה תקופה הייתי הולכת לרופא נשים בצורה קבועה אפילו החלפתי כמה.. אני הרגשתי את זה ואף אחד מהרופאים לא זיהה את זה, חשבתי לעצמי שזה סתם בליטה זה לא גירד לא כאב לא כלום. מאז יצאו לי 3 יבלות התחלתי טיפול משחתי לא זוכרת איזה, זה העביר את הנגעים הקטנים ולא ממזמן הנגע הגדול עבר(הזמן שעבר מהרגע שהפסקתי עם המשחה ועד הרגע שהנגע הגדול עבר לי, עברה תקופה של בערך 4 חודשים) לצערי לא עבר הרבה זמן עד שיצאו לי עוד, כרגע ביגלל שאף אחד לא אמר לי שיש לי את זה חרדה מרופאים. כל פעם שהיה לי תור להסיר את זה לא הגעתי, אני לא סומכת על אף אחד. יש דרך לעשות את זה בצורה טבעית? או שאם אבקש מהרופא משחה למרות שהוא רוצה שאני יעשה צריבה בלייזר הוא יתן לי? והאם יש דרך אחרת לבדוק אם זה סרטני או אל? תודה רבה

ערב טוב.שמי הלה ועברתי את גיל 30.טופלתי המון שנים אצל רופא פסיכיאטר בעבר והפסקתי עקב חרדה מהטיפול.מאז יש לי חרדות ללכת לרופאים פסיכיאטרים ואני לא מטופלת.אני נמצאת בשיקום בדרום הארץ לפגועי נפש,ולפני שבוע הגיעה פסיכולוגית חדשה.היא הציעה לי ללכת לפסיכיאטר,ומאז אני חרדה לבוא לשיקום שעם אגיד לה שאני לא רוצה היא לא תקבל את זה.בנוסף אני חרדה ועצבנית בבית בגלל זה ולא יודעת מה לעשות.אשמח לקבל את עזרתך,תודה וערב טוב.

היי! אני בן 18 וחצי כמעט 19. בגיל 14-16 סבלתי מחרדות רבות וטופלתי אצל פסיכולוגית. החרדות נעלמו פרט לאחת שעד היום לא עוזבת אותי. אני מפחד מרופאים/ מכשירים רפואיים פחד מוות. לא יכולים למדוד לי לחץ דם כי אני מתחיל להזיע והדופק שלי עולה ל150+, רק מלחשוב על ללכת לרופא אני נכנס להיסטריה והדופק שלי מואץ. אני תמיד מפחד שכשימדדו לי לחץ דם ומהלחץ יגלו שהוא ממש גבוה הם לא יבינו שזה רק מחרדה ויפנו אותי לבי"ח יעשו לי בדיקות. אני ברמה שכבר מפחד להיות חולה אפילו בדלקת כי אני לא רוצה שיבדקו אותי. איך אפשר לטפל בזה? זה כבר ממש מציק לי... תודה!

לאמא שלי הייתה תקרית-- פתאום באמצע היום היא התלוננה על קצה לב מהיר מדי ושהלב פועם חזק בבית החזה. ממש חזק שזה הפחיד אותה וספרנו את פעימות הלב ויצא שיש 30 פעימות ב 15 שניות. היא פוחדת ללכת לרופא. אני רוצה לציין שזו הפעם השנייה שזה קורה לה. הפעם הראשונה הייתה לפני 8 חודשים. הלב דופק חזק ומהר בערך שעתיים.ואין לה כאבים בחזה או ביד כלום. אבל כשהלב דופק מהר היא נלחצת וזה מאוד חזק הפעימות. לא כמו שרצים אז יש פעימות מהירות של הלב. אלא מאוד חזק בלי מאמץ, היא סתם ישבה ואכלה. מה זה יכול להיות? יש לציין שהיא כבר יותר משמונה חודשים בלי מחזור, היא ב 55 ונגמר לה המחזור והיא בגיל הבלות. ויש לה גלי חום לפעמים כמה פעמים ביום. אבל כמה ימים כבר לא היו לה גלי חום ואז קרה המקרה עם הדפיקות לב. אשמח לתשובה כי היא לא הולכת לרופא, יש לה פחד מרופאים ואני לא יודעת מה לעשות.

היי, לא יודעת אם השאלה שלי מתאימה לפה, אבל מקווה שכן. לפני כמה זמן סיימתי טיפול (קוגנטיבי התנהגותי) בגלל כל מיני חרדות (פחד מרופאים ועוד) האמת שלגבי הרבה דברים זה עזר מאוד, אבל יש דבר אחד שאני עדיין לא מצליחה למצוא בו שלווה. אני כל הזמן חושבת ומרגישה שאני פוגעת באחרים, שאני לא מספיק נותת לכל אחד, ושאני תמיד מפלה. מזה יוצא שכל אירוע או מפגש שכולל יותר מאדם אחד, אני כמעט תמיד יוצאת בתחושה שאולי פגעתי או הפלתי. וגם אם אני מחליטה לזרום קצת ולא לייחס לזה חשיבות ואני באמת נהנת מהאירוע- אני חוזרת הבייתה עם תחושות ממש לא כייפיות (כמו- למה לא רקדתי עם זאת, ולמה לא שמתי לב שההוא מצוברח, ולמה לא הייתי עם הבן דוד הקטן וכו') הפסיכולוגית שהייתי אצלה טענה שאני פשוט צריכה להתבגר קצת ולהבין שהעולם לא וורוד ומותר שיהיו ריבים וויכוחים ומותר לכולם לא להיות 100% וכו'....אבל איך מתבגרים? כל ההרגשות האלו ממאיסות עליי את המפגשים עם חברים ומשפחה מורחבת, וחבל ... מה אתה אומר? (אגב, לפעמים באמת נפגעים ממני וכשזה קורה- לפי התאור שלי לפסיכולוגית לשעבר שלי על מה שזה עושה לי- היא אבחנה שאני בחרדה.. זאת אומרת שזה מכניס אותי ממש ללחץ,דופק מהיר וכו'ולתווך ארוך אני יכולה ממש להיות מצוברחת ומדוכדכת מזה) תודה.

שלום רב, בתי צריכה לעבור השבוע סתימה בשן, כחלק מתוכנית שקיבלנו מהרופאה שלה (פרטי) שכוללת עוד סתימה ואיטומים. נאמר לי שהיא תקבל גז צחוק וסירופ טשטוש. אני לא מרגישה רגועה מאחר והבנתי שגז צחוק לא מומלץ בגיל כזה, כמו גם החומר המטשטש יש בו סיכונים. מהן החלופות שאתן הייתן מציעות? מה היתרונות וחסרונות של כל אחד מהם? מבין שני המטשטשים הנפוצים היום (לא זוכרת את שמותיהם), האם יש עדיפות? דגשים לשים לב אליהם לפני אחרי ובמהלך הטיפול? כמו כן, כיצד אתן מייעצות להכין את הילדה לטיפול? (בבדיקות היא נפלאה ומשתפת פעולה, אין לה שום חשש מרופאים. תודה לכן מראש, אמא מודאגת

במשך מספר שנים שתיתי כמויות די גדולות של אלכוהול על בסיס יומיומי ועכשיו לאחר שהפסקתי לחלוטין עם האלכוהול קניתי זרעי גדילן מצוי על מנת לנקות\לטהר את הכבד. יש לציין שאני יחסית צעיר,רק בן 27. רציתי לדעת איך בדיוק אני אמור להשתמש בזרעים? עד עכשיו הרתחתי מים בכוס ושמתי כפית שטוחה של הזרעים בכוס והמתנתי 10 דקות ולאחר מכן שתיתי את המים, כמו שהוסבר בכמה אתרים. אבל עכשיו גיליתי שאפשר גם לאכול את הזרעים פשוט בלי להרתיח. רציתי לדעת כמה זרעים בערך עליי לקחת ומהי הדרך הכי אפקטיבית להשפעה חיובית על הכבד? בבקשה רק אל תגידו לי ללכת קודם להיבדק אצל רופאים כי יש לי פחד מרופאים. תודה מראש, דימה.

שמי רונה ויש לי תאומים בני חמש בשנה האחרונה הבן שלי פיתח "פחד" מרופאים. הוא ממש משתולל אצל הרופא ולא רוצה שיבדקו אותו לאחרונה היה אמור לעבור טיפול שיניים -סתימה וממש לא הצלחנו עם גז הצחוק להחזיק אותו בכסא זה לא היה כך בעבר ולא מצאתי גורם לשינוי הדרסטי מה עושים קשה לרופאים לטפל בו במצב זה אני ממש לא מצליחה לגשת אליו בנושא אודה לעזרה רונה

שלום בעלי מעשן כבד , הוא מעשן מעל 2 קופסאות ביום כ46 שנים מגיל 12. הוא ניסה מספר פעמים להפסיק לעשן במשך חודשיים ושלושה ושב לעשן,הוא אדם בעל לחץ דם גבוה והטקס המלווה את הסיגריה היה חסר לו. כיום הוא מגלה עניין חוזר בהפסקת העישון , בגלל שעות עבודה ארוכות להן הוא מחוייב אינו יכול להגיע לסדנאות.בעלי אינו הולך לרופאים , יש לו פוביה מרופאים והבנתי שאנו חייבים מרשם רופא לכדורים , האם יש דרך לעזור לו בצורה פרטית שמכבי תשתתף, יש לנו מכבי זהב וביטוח משלים. תודה

שלום, בתי בת 5 ויש לה פחד גדול מרופאים. היא לא מוכנה ללכת לרופאים וכשכבר מגיעים, היא פורצת בבכי היסטרי ולא מוכנה לשתף פעולה. אשמח לקבל עצות להתמודדות עם העניין. תודה

שלום, אני אספר את אשר עבר עליי בחצי שנה האחרונה. אני בת 25 ומאז פברואר האחרון חוויתי הרבה לחץ ומתח, התגלה שאחי הגדול (37) חולה סרטן וחיכינו בדריכות ל- 2 איבחונים שיגדירו לנו את המצב שלו.. לאחר חודשיים של מתחים גילינו שיש לו סרטן מסוג קל יחסית ושאפשר להתגבר עליו ומשם הסיוט התחיל... אני גרה עם שני הורים המבוגרים,הם פרודים גרים האותו הבית ומעולם לא הסתדרו- יש בינהם חוסר תקשורת גדול מאוד. אמי חוותה את "נפילת המתח" הזו בהתפרצויות עצבים, היא רבה עם כולם כל הזמן כל היום ואמרה דברים נוראיים שפגעו מאוד ולעיתים קרובות- ממש איבדה את הצפון וירתה לכל כיוון. ריבים גדולים שהיו קורים בבית בינה לבין אבי פעם בחצי שנה הפכו למקרים יום יומיים, והוטלה עליי האחריות מצד אחיי לקרר את הרוחות בכדי למנוע התקף לב אצל אבי הקשיש שכבר חווה התקף לב אחד. האחריות הזו, המתחים בעקבות ההתמודדות של אחי עם המחלה ושק החבטות הנפשי שהפכתי להיות בבית, גרמו לי לסבל רב וייחלתי שתקופה זו תסתיים כבר!!. במשך התקופה לא הצלחתי לעמוד בקצב הלימודים ותקופת המבחנים שבאה אח"כ נפלה , לא הייתי פנוייה רגשית ליצור קשר רומנטי עם בחורים וניסיתי להתמודד עם מפלות רגשיות שאימי העמידה אותי ואת שאר בני המשפחה. כיום הרוחות פחות או יותר שקטות, ואני מרגישה שנכשלתי במשימה..לא באמת הצלחתי להחזיק את המשפחה שלי מאוחדת ברגעים קשים, לא קיבלתי התחשבות מצידם אליי- אולי גם אני עוברת משהו?! וכרגע אחרי חצי שנה גדושה אני מאוד מתוסכלת. החרדות (יש לציין שזה לא קרה לי אף פעם לפני): כעבור ארבעה חודשים מרגע החשד בסרטן ובאותה תקופה שהיו המון פיצוצים בבית, היה בוקר יום שבת ששכבתי במיטה ולא רציתי לקום כי לא הבנתי איך הגעתי למצב שבו יש לי אחריות לדאוג שאבי לא ימות תוך כדי ריב. ככה פשוט. הרגשתי חולשות, הלכתי לשירותים- היה לי שילשול חריף..פתאום הרגשתי שאני "מאבדת את זה" כל הגוף שלי התמלא בזיעה והרגשתי שאני עומדת להתעלף עם דופק מאוד חזק, קראתי לעזרתה של אמא שלי שהשכיבה אותי על המיטה, היו לי תחושות הקאה ונירמול בידיים וברגליים.היא מצידה חשבה שיש לי קילקול קיבה, אני ידעתי שהגוף שלי קרס. משם זה הופיע עוד ארבעה פעמים: 1) לפני מבחן חשוב, היה לי דופק ותחושת טישטוש. 2)לפני בדיקת שגרתית אצל הרופא, דופק, טישטוש, רצון לברוח משם,הליכה הלוך ושוב במסדרון כדי להמנע ממצב עילפון. 3)לאחרונה- ישיבה בפאב שנהיה עמוס: לחץ, דופק מהיר וחזק, תחושת בחילה ורצון עז לצאת משם. 4)לאחרונה ממש- ישיבה בבית קפה עם חברה,היא התעניינה בתקופה הקשה שהייתה לי, משם גלשנו לנושאים אחרים אופטימיים יותר ואז מבלי לצפות את זה, שוב חשבתי לחץ, דופק מאוד מאוד חזק, גלי חום, הזעה קשה במצח, בחילות , נטייה לעילפון ושילשולים. לאחר אירוע 4, הבנו שאני עוברת התקפי חרדה,אמא שלי אומרת לי שזה בגלל תקופת המבחנים ובגלל שאני בנאדם חלש שלא מסוגל להתמודד עם החיים. אני יודעת שזה תוצאה של תקופה קשה מאוד ובעיקר קורה סמוך למצבים בהם היא מטיחה בי מילים קשים כשהיא נמצאת בעצבים וככל שאני אמשיך לקבל ביקורת כאלה והעלבות קשות זה לא יעבור לי . לדוגמא בשיחה שהיא ניהלה איתי על ההתקף חרדה, היא התעצבנה עליי תוך כדי משום שלא הסכמתי איתה על משהו ואז הטיחה בי שאני בחיים לא אתחתן כי כנראה שבנים לא אוהבים אותי ואני אהיה "תקועה" לה בבית לעוד כמה שנים, שיש לי חוסר ביטחון עצמי, שאני מתנשאת ומתנהגת לעיתים בצורה אליטיסטית ושיש לי פחד מרופאים ופחד מהחיים בכלל- כל המחמאות האלה ועוד על הבוקר... אני יודעת לזהות את הבעיה-היא ההתמודדת עם אמא שלי...אי אפשר באמת להתמודד איתה, ברגע שאני אבהיר לה שהיא חלק מהקושי שלי היא תתקוף אותי ותטיח בי מילים קשות. היא פשוט לא מוכנה לקבל אף פעם שאולי היא לא בסדר ומבחינתה היא רואה את הכל ומבחינה את הכל. מה עושים?