תוצאות חיפוש עבור פחד מליצנים

שלום, יכולות להיות סיבות שונות לנטייתם של ילדים להימנע ממסיבות ואירועים רבי משתתפים. לפעמים זו החרדה מפני הרעש עצמו (ואז יהיו לזה רמזים נוספים בהווה או בעבר, למשל רתיעה מרעש מטוס/שואב אבק/ בלנדר/מיקסר/פן וכיוב'). לפעמים זה פחד מליצנים, בלונים והפתעות בלתי צפויות אחרות. לפעמים זה הפחד לתפקד/להופיע בפני אנשים אחרים (ביישנות או חרדה חברתית), לפעמים אירועי אחה"צ נתפסים כבזבוז זמן הורים יקר (זמן איכות), ולפעמים דברים אחרים. יהיו הסיבות אשר יהיו, אני בדעה שאין צורך ואין טעם להכריח או להתאמץ "לשחרר" את הילד מההימנעות שלו בכל מחיר. הרבה פעמים אירועי אחה"צ בגן מתוכננים או מכוונים דווקא לצרכים או המשאלות של המבוגרים (ההורים או הגננות), ופחות לאלה של הילדים. ההימנעות מהם אינה מהווה הפסד של ממש, ולא חייבים להתעקש. חשוב לשים לב לאפשרות שהעיסוק הרב בנושא בבית, יכול להוות סוג של תגמול או לחץ עודף - ובשני המקרים עלול להחריף את התופעה. לכן, לפחות בעיני, אפשר להניח לזה, לא לדון בזה עד ליום עצמו, וגם אז, לאפשר לילד להחליט על מידת המעורבות שלו (אם בכלל) באירוע. זה יעבור. בברכה ליאת

שלום עינב, כמו שכתבתי לפני כמה דקות לתאיר, יש ילדים הנמנעים מאירועים רועשים או 'מיועדים לילדים', מכל מיני סיבות. זה יכול להיות פחד מרעשים חזקים, זה יכול להיות פחד מליצנים, מסכות, בלונים והפתעות בלתי צפויות אחרות, וזו יכולה להיות גם ביישנות. לפעמים, מרוב רצון טוב ותחושה של החמצה, המבוגרים מנסים בכל דרך לשכנע את הילד להתמודד עם הפחד, ובתגובה הפחד מחריף, או שנוצרת בעיה חדשה של מאבק כוח. אם את מרגישה שאת יכולה לעזור לה עם נוכחות מעודדת שלך (ללוות אותה לאירועים האלה ובכך להקל עליה), עשי זאת בנדיבות, בתקווה שהפחד יישכך ויעבור. אם היא מסרבת בכל תוקף, אני מציעה לוותר לגמרי לזמן מה, ולהניח לזמןלעשות את שלו. אמנם מדובר בהימנעות שאינה מקדמת את ההתגברות על הפחד, אך בעיני, בגיל כה צעיר, מותר להתחשב בפחדים שאינם מפריעים לתפקוד היומיומי, ולהניח להם לחלוף מעצמם. בשמחות ליאת