החופש הגדול עומד להסתיים והילדים שבים למסגרות החינוכיות....
"אמא, אני פוחד"... על חוויות הפחד והדאגה בילדים ועל הקשר...
הי איריס, אם מדובר במצב מתמשך, וכמו שאת אומרת כבר ניסיתם "הכל", אז בהחלט כדאי לגשת לטיפול אצל פסיכולוג/ית קליני של ילדים, ואולי כזה שגם מטפל בעזרת כלים קוגניטיביים התנהגותיים. תתחילו בהדרכת הורים ותמשיכו משם. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום אריאלה, כל מה שתיארת, על פניו, נשמע תואם גיל. עולמם של בני השלוש הוא עולם דמיוני עשיר, משופע ביצורי פרא דמיוניים ולא דמיוניים, מבלי שתהיה להם (לבני השלוש) את הגנתו של בוחן המציאות. היכולת להבחין היטב בין דמיון למציאות עדיין אינה בשלה, ולכן אין טעם להסביר שלא צריך לפחד מהאיש בתחפושת, שמבחינתה הוא חיית טרף. החשיבה המאגית והבלתי הגיונית הזו, עומדת גם בבסיסם של טקסי הילדות האובססיביים (הכמיהה לשלמות, סידור המיטה, הניסיון "לא לדרוך על הקווים", וכד'). טקסים אלה נעשים כדרך להשיג שליטה, או אשלייה של שליטה, וברוב המקרים הם חולפים מאליהם. לכן, תשובתי הפשוטה היא - שאין צורך לעשות עם זה דבר, מלבד להישאר קרובה ונוסכת ביטחון ברגעי הפחד, מעודדת וגאה ברגעי העצמאות והאומץ. בהצלחה ליאת
Daniel לסיוע עצמי, את יכולה לנסות ולהסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין וכן באתר של דר ברוך אליצור ( חפשי בגוגל). אם זה לא יספיק המלצתי הקצרה היא לפנות לטיפול בהיפנוזה אצל פסיכולוג קליני המורשה לעסוק בהיפנוזה.
החופש הגדול עומד להסתיים והילדים שבים למסגרות החינוכיות....
"אמא, אני פוחד"... על חוויות הפחד והדאגה בילדים ועל הקשר...
הי איריס, אם מדובר במצב מתמשך, וכמו שאת אומרת כבר ניסיתם "הכל", אז בהחלט כדאי לגשת לטיפול אצל פסיכולוג/ית קליני של ילדים, ואולי כזה שגם מטפל בעזרת כלים קוגניטיביים התנהגותיים. תתחילו בהדרכת הורים ותמשיכו משם. כל טוב וחג שמח, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום אריאלה, כל מה שתיארת, על פניו, נשמע תואם גיל. עולמם של בני השלוש הוא עולם דמיוני עשיר, משופע ביצורי פרא דמיוניים ולא דמיוניים, מבלי שתהיה להם (לבני השלוש) את הגנתו של בוחן המציאות. היכולת להבחין היטב בין דמיון למציאות עדיין אינה בשלה, ולכן אין טעם להסביר שלא צריך לפחד מהאיש בתחפושת, שמבחינתה הוא חיית טרף. החשיבה המאגית והבלתי הגיונית הזו, עומדת גם בבסיסם של טקסי הילדות האובססיביים (הכמיהה לשלמות, סידור המיטה, הניסיון "לא לדרוך על הקווים", וכד'). טקסים אלה נעשים כדרך להשיג שליטה, או אשלייה של שליטה, וברוב המקרים הם חולפים מאליהם. לכן, תשובתי הפשוטה היא - שאין צורך לעשות עם זה דבר, מלבד להישאר קרובה ונוסכת ביטחון ברגעי הפחד, מעודדת וגאה ברגעי העצמאות והאומץ. בהצלחה ליאת
Daniel לסיוע עצמי, את יכולה לנסות ולהסתייע בטיפים לגולשים שבתחתית עמוד זה מימין וכן באתר של דר ברוך אליצור ( חפשי בגוגל). אם זה לא יספיק המלצתי הקצרה היא לפנות לטיפול בהיפנוזה אצל פסיכולוג קליני המורשה לעסוק בהיפנוזה.
שלום שרון, אנשים פוחדים מכל מיני דברים, ומכל מיני סיבות. כמובן שאין הסבר אחד שנכון לכולם, וכדי להבין מה מקור הפחדים שלך יש צורך להכירך וללמוד את ההיסטוריה ההתפתחותית שלך. השאלה היא לא אם הפחדים 'נורמליים' או לא, אלא עד כמה הם מפריעים לתפקוד שלך. כל עוד מהלך החיים התקין אינו מופרע באופן משמעותי לא מוכרחים לראות בכך משהו 'פתולוגי'. ועדיין, גם פחדים שכיחים כמו פחד טיסה או פחד מחושך, ניתנים לטיפול, אם רוצים. מה את אומרת? ליאת
שלום שני, כמו שכתבתי זה עתה לעדי (כאן מתחתייך), פחדי ילדות כאלה נפוצים למדי, וברוב המקרים חולפים מעצמם. כדי לעזור לילד להתמודד, ועם זאת לא להפוך את הפחד לסיפור נושא רווחים, כדאי להישאר תומכים ומכילים, אך לא לגלוש לפינוק-יתר או לניסיונות פיצוי ורחמים. אפשר לעזור לו ולהביא במקומו את הספר מהחדר החשוך, אך לעשות הכל כדי לעודד אותו להתמודדות והתגברות, ולא לגלוש למתן שרותים מיותרים. כמו תמיד, גם כאן, נדרשים רגישות, איזון ושכל ישר... זה יעבור ליאת
שלום יעל, הרבה מאד ילדים (ולא רק ילדים) אינם מרגישים נוח בחושך, ומעדיפים לישון עם אור קטן. מבחינתי (לפחות) זאת אינה בעיה הדורשת טיפול מיוחד. יחד עם זאת, ילדים הדורשים ליווי צמוד בבית, והופכים את הפחד עילה להתעסקות מתמדת בהם, צריכים לקבל עזרה. אני מציעה להסביר לילד שלא תוכלו להמשיך ללוות אותו בתוך הבית, ושעליו לחשוב (ביחד איתכם) מה ייתן לו תחושת ביטחון ושליטה. אפשר להציע לו חפץ נוסך ביטחון (כמו פנס או "אבן אומץ" מיוחדת) אותו יוכל לשאת עליו ביום ובלילה. חשוב לחזור ולהדגיש באזניו שאתם שומרים עליו מסלון הבית, ומשגיחים על הנעשה בבית גם ממרחק-מה. נסו לברר ממה בדיוק הוא פוחד, ולהציע הסבר מניח את הדעת ("יש לנו פלדלת/אזעקה/כלב ששומרים על פתח הבית, יש שוטרים ששומרים על הרחוב והשכונה, ויש כוחות ביטחון נוספים במעגלים הרחבים יותר"). מעבר לכך, הפסיקו להעניק לו שירותי ליווי מיוחדים, והניחו לו להתמודד עם המצב בדרכו. אני מניחה שהמוטיבציה שלו להתגבר על הפחד תגדל כאשר לא יהיו בצידו רווחים ותגמולים. אם לא, פנו להתייעצות אצל פסיכולוג ילדים קליני. בהצלחה ליאת
יובל על פי תיאורך נראה שבעייתך אינה קשה במיוחד. שכן, החשיפה לתוכנת ה- GOOGLE EARTH נמצאת כמובן בשליטתך ואילו את חששך מפחד אתה מתאר כמתון יחסית. לכן סביר שראוי ותוכל להסתייע רבות בלימוד ותרגול של טכניקות ל"הרפיה עצמית". הקלטות מוכנות ויעילות תוכל למצוא באתר של ד"ר ברוך אליצור (חפש בגוגל).
שלום רב, יש להדגיש כי, למיטב הבנתי, התרופה לא ניתנה בגלל בעיית הקשב, אלא בגלל מכלול הקשיים של הילדה. תוך ארבעה שבועות, לכל היותר, צפוי שינוי משמעותי. כמובן צריך להתמיד בטיפול, כולל שאר ההמלצות של הנוירולוג. בהצלחה רבה, ד"ר מ. למפיט
אילנית, ברמה הביתית אתם יכולים לדבר איתו ולחפש יחד איתו מה אפשר לעשות שיעזור לו פחות לפחד. שהוא יעלה רעיונות ותנסו ליישם. אם אין שיפור כך, נסו לקחת אותו להתיעצות פסיכולוגית, משהו כנראה מציק לו ומתבטא בפחד מהחושך, אולי פחד מאובדן שליטה, אולי כעס, ואולי דמיון. אפשר יהיה לעזור לו למצוא דרכים להתמודד עם מה שמציק לו ולשפר את מצבו. אתם גם יכולים לקרא פרק על פחדי ילדים בספרי 'תקשיבו לי רגע', זה יכול לעזור בהבנה ובשיטות ההתמודדות. נסו, זה עוזר.
בקר טוב, עוד לפני הספרים... דבר ראשון,כמו בכל נושא הפחדים,יש לתגובה שלך משקל רב במידת המשכיות הפחדים. לכן,כדאי לא לעשות עניין מזה ולהגיב באפן מאוד ממוקד וקנקרטי. אין טעם לנהל על זה שיחות,להזכיר את זה בבקר,מאוד לרחם עליו,להסביר לו... לגבי השינה איתו - בעיני כדאי גם את זה לצמצם אחרת קורה בהרבה מקרים זה הופך להרגל שאח"כ צריך להגמל ממנו וחבל. לגבי הספרים - פחדרון בארון,חיית החושך. בכל חנות ספרים שתכנסי ותבקשי ספר שמדבר על פחד מחושך,יכלו לעזור לך. דבר נוסף,אפשר להכין "מגן" ביחד עם הילד, לשים "שומר" לחדר וכו'. ככל שתוכלי להיות יצירתית,טוב יותר. בהצלחה, מור
היי, כנראה שנשארו בכולנו שרידים מאבותינו הקדמונים. בחושך אנחנו פגיעים יותר, שולטים פחות, וחוש הראייה, המרכזי כל כך בשעות האור, לא מועיל לנו הרבה בלילה... פחדי הילדות שלנו עוברים לפעמים 'גלגולים' שונים במהלך ההתבגרות, ועל מרביתם אנחנו מצליחים להתגבר (או לומדים להסוות). אם הפחד הזה מאד מפריע לך, ואת ממש מעוניינת להיכנס למקומות חשוכים ללא חת, תוכלי לפנות לטיפול התנהגותי שיתרגל אותך בהתמודדות עם הפחד. בטיפול דינמי, לעומת זאת, תוכלי לבחון לעומק את המשמעויות העמוקות של החושך עבורך. האם זהו הפחד מאיבוד שליטה? האם הפחד מלפגוש את ה'שדים והרוחות' שבתוכך? אני מאחלת לך המשך שבוע מואר ליאת
יש קשר שהוא יותר תורשתי, גנטי ואם יש קשר כזה רצוי תמיד להיות יותר מכל אדם אחר עם היד על הדופק כדי למנוע החמרה במצבו של הילד ועם זה אומר טיפול אצל פסיכולוג, אז מומלץ להתחיל כבר מעכשיו, למרות שאני באופן אישי חושבת שפסיכולוג לא יועיל בגיל הזה. רצוי לציין שווקא בגילאים כאלה במידה ויש בעייתיות מהסוג הזה שאתה מתאר, טיפולים כמו הומאופטיה, אנתרופוסופיה וקיניסיולוגיה יכולים להיות יעילים הרבה יותר לילדים מאחר והם מגיבים לשיטות האלה בצורה מופלאה הרבה יותר ממה שמבוגרים מגיבים לזה מפני שיש להם יכולת טבעית להרגיש מה טוב בשבילם והם מזהים את הכוח של זה הרבה יותר מאשר שיחה אצל פסיכולוג והרבה יותר ממה שמבוגרים נוטים לזהות כיעיל, עובד ועוזר. תמיד בעיות שמופיעות בגיל צעיר אם הן לא מטופלות עם תשומת הלב הדרושה לכך, הן יכולות לצוץ שוב בגיל ההתבגרות עם החמרה גדולה מאוד ועם סיבוך שיהיה קשה מאוד לפתור, זה גם מאוד תלוי בסביבה של הילד, כמה היא תומכת, משקיעה ואוהבת מעבר לסתם מגדלת. חרדות תמיד מבטאות רגישות מאוד גבוהה שכן סביר להניח שהילד/ה הזה רואה ושומע דברים שאתם לא שומעים ולא רואים וזה לא נקרא מחלה נפשית, זה נקרא לא פחות ולא יותר מאשר חיבור אבסולוטי לצד הרוחני שלו. לגבי גיל ההתבגרות והבגרות בכלל זה לא תמיד קורה ולא תמיד ניתן לעשות הקבלה כזו בין מה שקרה בילדות לאחכ וזה לא תורה מסיני ואי אפשר לצפות את זה, כי אנחנו כל הזמן בשינוי, מה שיצג לו חרדה בזמן ילדות, בשלב אחר אם הוא לומד להכיר את החרדה שלו, הוא בעצמו כבר יתחיל לא פחות ולא יותר מאשר להתידד איתה וללכת איתה, כי זה בעצם מה שימיס את החרדה בפועל, לשם כך חשובה התנסות קרובה לגורם המאיים עם ליווי ותוך כדי התנסות לשקף שהגורם המאיים, בעצם מתגלה כלא מאיים כלל, זה עניין של הרבה רגישות, תרגול שחשובה להם מאוד הבנה של מבוגר ויכולת לתמוך ברגעים האלה ולנסות להכיר את הפחדים .. שהם גם הפחדים שלנו, אנחנו מאויימים מזה בדיוק כפי שילד מאויים מזה.. ולעיתים אנחנו פשוט משתפים בלי לשים לב פעולה עם אותה חרדה ..באישזהו שלב מתוך היותנו בוגרים זה נתפס כשטות אבל אם מעיזים להיות שם ברכות ובידידות, זה יכול להיות אחרת. ילד עובר הרבה מאוד תהליכים, אם אנחנו המבוגרים משמשים דוגמא ומתמודדים, הילד לומד להשתמש בכלים האלה לעצמו וגם אם יש בעיה היא תבוא על מקומה בשלום, במידה ואין חינוך כזה, הולכים לאיבוד ויש מקום לטפל וללמוד. לדוג חרדה מחושך, במקרים כאלה מומלץ ללוות את הילד לתוך חדר חשוך יד ביד ולשאול אותו שאלות, מה הוא רואה?.. אם יש לזה צבע.. צורה ולאט לאט להרגיע, אם יש צורה, אם יש צבע.. אם יש לזה קול, מה הוא אומר, איזה צבע .. איך זה נראה וכו וכו.. ולמה זה מאיים.. זה בהחלט תרגיל שאם חוזרים עליו יכול להיות ריפוי לא רע לחרדה מסוג זה. מתוך כוונה להכיר את האוייב ואולי לגלות שהוא לא בדיוק כזה. אפשר להשתמש ביצירתיות אישית ולהלביש את זה על הרבה סיטואציות אחרות של חרדה אם מתכוונים לזה. אני באופן אישי לא מכירה כתבות או מאמרים בנושא אבל יש לי ידע שהוא על בסיס ניסיון אישי ומהמעט שאני יכולה להעיד מתוך הכרות אישית בנושא זה לא תמיד קשור אבל זה מאוד תלוי כיצד מטפלים בזה ובאופן חד משמעי אם לא מטפלים בזה, זה פורץ בשלב אחר בדיוק כמו שכל דבר אחר שאנחנו נוהגים להחניק בתוכנו הופך להיות שלילי עד לידי מחלות סופניות שלא עלינו חס ושלום. עמית לסיכום... תמיד עבר, כל עבר וכל חווייה שארעה בו נשמרת בזיכרון של תא, התא הזה נמצא בכל ההוויה הזאת שנקראת "אדם" והרבה מעבר לזה ..הזיכרון תמיד יהיה שם ואם לא נעשה עבודה עם עצמנו הוא תמיד יצוץ ברגעים שאנחנו הכי לא מוכנים .. ברגעים שאנחנו הכי חלשים כי זה בדיוק מה שיזכיר לנו שאנחנו צריכים לעשות עבודה עם עצמנו. חרדה יכולה להיות ביטוי מאוד מורכב לזיכרון התאי ויכול להיות שהזיכרון הזה ילווה אותו כל חיו אבל ללא ספק אנחנו חיים כדי לגדול ויש מקום לטפל בזה וגם להצליח בזה .. חשוב שהמסגרת לא תהיה יותר מידי טיפולית, כי אחרי הכל הוא רק ילד. בהצלחה :-) הילה
שלום, יכולות להיות עשרות סיבות לקימה בלילה בגיל זה-החל מחלומות רעים, פחד מחושך ועד בקיעת שיניים, תולעים וכל אפשרות אחרת. יש לבדוק את הילדה, לראות אם משהו אחר השתנה בהתנהגות שלה, לבחון אם לא מצמיחה שיניים. בנוסף יש לראות מה קורה בזמן ההתעוררות-האם בוכה, רוצה לשחק, מתלוננת על משהו. לגבי הגדול, יתכן וסובל ממחלה וירלית קלה הגורמת לכאבי הראש. יש לבצע גם בדיקת ראיה בקופה לשלול בעית ראיה כמקור לכאבי הראש.היית מציע לגשת לרופא לבדיקה כללית ליתר ביטחון כיון שגם סינוסיטיס בילד מצונן כרונית יכולה לבוא בחשבון.
אין ספק שהיא חכמה ובודקת את הגבולות - יש להציב גבולות ברורים וקבועים ולא לאפשר חריגות. כמובן ששובבות הינה חלק מההתנהגות הטבעית וכך גם חוסר הפחד מחבלות פוטנציאליות
יעל שלום פחד מחושך נפוץ מאוד גם בקרב מבוגרים. החושך עצמו אינו מפחיד, אבל דברים שהוא מסמל עבורך כן מפחידים. אם תתמקדי באסוציאציות שעולות בחושך תראי שההתמודדות מול החושך היא טריגר להתמודדויות נפשיות אחרות עם מקומות חשוכים וסמויים. אפשר להתייחס לזה כפוביה פשוטה ואפשר להתייחס לזה כמקור דינמי ועמוק להבנה פנימית. אם את מרגישה שאיכות חייך נפגעת באופן משמעותי מכך יש אולי מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי בנושא. יש אפשרות גם לעשות טיפול ממוקד בבעיה הזו, למשל באמצעות שיטה שנועדה לטיפול בחרדות ובפוסט טראומה, ועשויה לדעתי גם להתאים למקרה זה, EMDR. תוכלי לקרוא עליה עוד בקישור הבא: http://www.psychologia.co.il/emdr.htm בברכה ד"ר אורן קפלן
שני שלום הפחד מהחושך אינו מהחושך עצמו אלא ממה שהוא מייצג עבורך. בטיפול פסיכולוגי אפשר לנסות ולברר זאת ולהגיע למצב בו לא תפחדי מהחושך אלא תוכלי להתמודד בצורה טובה יותר עם הדברים המפחידים שהוא מעורר. אגב, אין צורך במלחמת חורמה בחושך וזה בסדר גמור לישון עם אור קטן בחדר, את יכולה להחזיק תאורת חרום למקרה של הפסקת חשמל. לגבי השפתיים, מדובר על התנהגות שמכונה כפייתית או קומפולסיבית בדומה לפעולות דומות של כסיסת ציפורניים ועוד. משייכים גם אותה לתחום החרדות. אפשר לטפל בזה בשיטות התנהגותיות-קוגניטיביות. בשתי הבעיות אפשר להיעזר בהיפנוזה. תוכלי לעיין בקישורים הבאים: על חרדה http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm על היפנוזה http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן