כל מי שסבל מהתקף מיגרנה יודע שמדובר בחוויה קשה, העלולה...
מיגרנה כרוכה בסבל לחולה ולמשפחתו. היא עלולה לפגוע גם במצב...
רובנו נתקשה להתמודד עם רעש חריג, אך הסובלים מהיפראקוזיס...
מהו טרור ומהי חרדה? כיצד מתמודדים עם מציאות חיים שיכולה...
הי אור, חשוב מאוד להמשיך ולהרגיע כפי שאתם עושים. מעבר לזה כדאי לדבר איתו במהלך היום על אופנועים, משאיות, מכוניות בלנדרים :) כל דבר שמרעיש, ולדבר על הפונקציה של הרעש - מאיפה זה מגיע - מהמנוע, למה - כדי שאפשר יהיה לזוז וכו'..להתחיל להפוך את הרעש הזה לבעל משמעות ועם סיבה מסוימת. גם אם בנכם לא יבין במאה אחוז את ההסברים המכניים...הוא יוכל לחבר את הרעש למהות מסוימת וזה לא ישאר רק בגדר דבר מבהיל ומפחיד. הוא בעצמו מנסה להבין את זה כפי שאתם מספרים בעצמכם, אז פשוט תעזרו לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי אבי, מיסופוניה מוגדרת כרגישות או אי סבילות לרעשים מסוימים, ולכן זה בהחלט נשמע כך. אפשרי לטפל בבעיה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שמשתמש בדה-סנסיטיזציה - הפחתה של הרגישות על ידי חשיפה הדרגתית לרעש. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com
1. כן 2. כן 3,4,5 לא. ואני לא ממליצה, ואפילו מתנגדת לרוב הבדיקות. לא נעימות או יקרות ומיותרות. TRT מומלץ. שינוי גישה חשוב, www.tinnitus.co.il
כל מי שסבל מהתקף מיגרנה יודע שמדובר בחוויה קשה, העלולה...
מיגרנה כרוכה בסבל לחולה ולמשפחתו. היא עלולה לפגוע גם במצב...
רובנו נתקשה להתמודד עם רעש חריג, אך הסובלים מהיפראקוזיס...
מהו טרור ומהי חרדה? כיצד מתמודדים עם מציאות חיים שיכולה...
הי אור, חשוב מאוד להמשיך ולהרגיע כפי שאתם עושים. מעבר לזה כדאי לדבר איתו במהלך היום על אופנועים, משאיות, מכוניות בלנדרים :) כל דבר שמרעיש, ולדבר על הפונקציה של הרעש - מאיפה זה מגיע - מהמנוע, למה - כדי שאפשר יהיה לזוז וכו'..להתחיל להפוך את הרעש הזה לבעל משמעות ועם סיבה מסוימת. גם אם בנכם לא יבין במאה אחוז את ההסברים המכניים...הוא יוכל לחבר את הרעש למהות מסוימת וזה לא ישאר רק בגדר דבר מבהיל ומפחיד. הוא בעצמו מנסה להבין את זה כפי שאתם מספרים בעצמכם, אז פשוט תעזרו לו. כל טוב, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
היי אבי, מיסופוניה מוגדרת כרגישות או אי סבילות לרעשים מסוימים, ולכן זה בהחלט נשמע כך. אפשרי לטפל בבעיה באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי (טיפול CBT), שמשתמש בדה-סנסיטיזציה - הפחתה של הרגישות על ידי חשיפה הדרגתית לרעש. בברכה, ד"ר שרון לויט פסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית טיפול באובססיות, חרדות, דיכאון וכעסים כספרי 29, חיפה www.cbthaifa.com
1. כן 2. כן 3,4,5 לא. ואני לא ממליצה, ואפילו מתנגדת לרוב הבדיקות. לא נעימות או יקרות ומיותרות. TRT מומלץ. שינוי גישה חשוב, www.tinnitus.co.il
הי לילי, מכיוון שאתם בתהליך טיפולי, עם מטפלת שמכירה אתכם, את בנכם ואת הנסיבות הרבה הרבה יותר טוב ממני... אני חשה שלא יהיה זה אחראי מצידי להביע דעה - אם כדאי לכם לעבור בית ספר או לא, אם נכון שתמשיכי ללוות אותו לבית הספר או לא..אני שמחה שאתם בטיפול וחושבת שזה המקום הנכון להתלבט בתוכו. אמא יקרה, עכשיו אני רוצה להדגיש בפנייך משהו נוסף. אם כבר בחרתם טיפול ובחרתם מטפל, חשוב יהיה שתשימו בו את מבטכחם! כי אם אתם לא תצליחו לעשות זאת - בנכם בוודאי שלא יעשה זאת. בהצלחה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
הי אסנת, אין טבעי מזה בגיל הזה! במצבים האלו פשוט הרחיקו אותו ממקור הרעש והרגיעו אותו תוך שאתם מחבקים אותו קרוב קרוב..:) בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044
שלום רונית עוד בטרם קראתי ההערה שהוספת, אכן התאימה לי האבחנה של סחרחורת על רקע מיגרנה. (MAV או MAD) ידוע שמיגרנה עשויה לגרום התקפי סחרחורת ללא הפרעות שמיעתיות פרט לרגישות לרעש או לאור.) גם ההתקף בזמן קריאה בחושך מתאים לאבחנה זו. הBPPV - (נשירת הקריסטלים ) שכיח בעיקר בסובלי מיגרנה ולכן מופיע גם בגיל מתחת לחמישים (כמקובל בד"כ ). המניעה העיקרית של ההתקפים יכולה להיות בשלשה מישורים - החשוב ביותר מניעת מתח - ע"י פעילות אירובית יום יומית, טכניקות הרפיה שונות ובמיוחד טיפול קוגניטיבי התנהגותי ברב המקרים. מישור שני - דיטה דלת תירמין - כלומר המנעות ממאכלים מעוררי מיגרנה כמו קפאין,יין אדום גבינות צהובות ופסטרמות,אבוקדו ופיצוחים ובנוסף להמנע מרעב - לא לקפוץ ארוחות ולישון בשעות סדירות. המישור השלישי - טיפול מונע ע"י תרופות חוסמות בטא כמו דרלין. לטיפול מונע די במינון נמוד של דרלין 10 מ"ג פעמיים ביום. הלחץ באוזניים יתכן ואף הוא קשור לאבחנה הנידונה. דרך אגב. מחלת מנייר היא ה"בת דודה" של המיגרנה והיא שכיחה פי 3 אצל סובלי מיגרנה אך התסמינים שלך מתאימים לסחרחורת על רקע מיגרנה ( לא חייב להיות כאב ראש בזמן הופעת הסחרחורת ) אנא חזרי אלי אם תאמצי המלצותי והודיעי לי על התוצאות ) בברכה ד"ר בן דוד
שלום אבנר זו תופעה ידועה של פחד מרעשים. זה יעבור מעצמו. רק דיבורים מרגיעים . ותרים אותה על הידים אם אתה מסוגל ,זה ירגיע אותה. בהצלחה
שלום קרינה זו תופעה די ידועה של פחדים מרעשים ובדרך כלל זה אומר שי איזה נטייה לחרדה . זה עובר עם הזמן ,לא צריך ללחוץ אבל אפשר גם היעזר הפגישה עם איש מקצוע בעיקר להדרכת הורים
שלום דנה, קודם כל טוב שניגשת לתהליך הערכה כולל במכון להתפתחות הילד. את מתארת סוגים שונים של תופעות וסימפטומים, וביחד עם אנמנזה מלאה ומקיפה, תוכלי לקבל אבחנה ומענה טיפולי ממוקד, מה שפורום כזה לא יכול לספק. בנתיים ועד אז אני מציעה לך פשוט לעשות כל בשיכולתך על מנת להפחית את רמת המתח והחרדה עבור בנך. לצמצם מגע עם חפצים/ או אנשים מעוררי מתח, לנסות להגיב בהכלה ובאמפטיה לרגשותיו, לחזק את הצדדים החזקים שלו ולשבח אותו עליהם. במקביל הייתי מעודדת כמה שיותר פעילות גופנית עבור בנך. פעילויות בגינה, קפיצה על טרמפולינה, ריצה, משחקי תופסת - כל מה שיכול לפרוק מעט מטען ומתח גופני בהחלט עשוי לסייע לו בוויסות החושי והרגשי. דבר אחרון, מתיאורייך נשמע שבנך מאוד אינטיליגנטי וורבאלי ומעוניין לדבר את חוויותיו. הייתי מעודדת גם את זה, נותנת לו לדבר את מה שהיה, מה הרגיש, מה קרה. כל אלו גם יכולים לעזור לו לעבד ברמה מסוימת את חוויותיו הרגשיות והחושיות העוצמתיות. כל טוב, ירדן פרידון ברשף
שרה שלום, רגישות לקולות או צלילים מסויימים אינה חלק מהפעת קשב ורכוז, אך היא בהחלט שכיחה יותר בקרב ילדים ואנשים הלוקים בהפרעת קשב ורכוז. רגישות זו היא אחת מתוך שורה ארוכה של רגישויות חושיות, שכולן שכיחות יותר בקרב הלוקים בהפרעת קשב ורכוז. לעתים טפול תרופתי בהפרעת הקשב והרכוז יכול למתן רגישות זו. שבת שלום, ד"ר ברנע ארז.
שלום מאיר . פחד מרעש זו תופעה מאד ידועה ומקובלת אצל ילדים . זה יעבור מעצמו אתה לא צריך לעשות דבר. אין שום מניעה שתיקח אותו שוב לאותו מקום.
שלום טלי, פחד מרעשים נפוץ מאד בגיל הרך, והוא יכול להיות חלק מתקופה של התעוררות פחדים באופן כללי (פחדים מדברים לא צפויים או דמיוניים) או מבעיה בוויסות החושי (רגישות אודיטורית שגורמת גם לרעש מתון להישמע חזק מאד ומבהיל). לכן, שווה להתייעץ עם מרפאה בעיסוק או רופא התפתחותי ולהיעזר בהמלצותיהם. ככלל, רוב הפחדים הללו נעלמים מעצמם, ועד אז, אפשר לעזור לפעוט בחשיפה הדרגתית לרעשים. כלומר, נגלה רגישות ונזהיר אותו לפני שאנחנו מפעילים מכשיר חשמלי. נוכל לסייע לו להרגיש שליטה ולווסת בעצמון את עוצמת הרעש בעזרת כיסוי האזניים ביד או שימוש באזניות. אפשר לחשוף אותו בהדרגה לרעשים "אופיניים" בעזרת יוטיוב, שמספק כיום קבצים של כל רעש אפשרי, החל מרעשי רוח וגשם, וכלה ברעשים מחרישי אוזניים. לגבי הלילה, חשוב שתגשו אליו בכל פעם שהוא מתעורר בבהלה, תלטפו ותרגיעו, אך השתדלו להימנע מאינטראקציות "משפחתיות מפנקות", כולל הזמנה למיטה שלכם, כדי לא להפוך את הפחד מקור לתגמולים שרק יחזקו אותו. בברכה ליאת
מגוון התסמינים שציינת יכול להגרם ע"י מצבים רפואיים שונים וכן כתופעות לוואי לטיפול תרופתי. התרופות שציינת נעלמות מהגוף לאחר מספר ימים כתלות בתפקוד הכבדי והכלייתי. לא ציינת מהן הבדיקות שנערכו במיון. בכל מקרה אם מצבך לא משתפר או מחמיר יש לפנות מידית לרופא להמשך בירור.
שלומית שלום, מדובר בשתי הפרעות שונות. בהפרעת קשב ורכוז, כשמה, קשה להתרכז ולהיות קשובים לאורך זמן. הפרעה בוסות החושי מתאפיינת בתגובה מוגזמת לגרויים שונים המתקבלים דרך החושים - רגישות למגע, רגישות לקולות רמים, רגישות של הפה (רגישות אורלית), רגישות לריחות ורגישות לטעמים. כאמור, מדובר בשתי הפרעות שונות, אך בקרב ילדים הלוקים בהפרעת קשב ורכוז יש שכיחות גבוהה יותר של הפרעה בוסות החושי, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.
שלום ליאור, פחד שכזה הוא שכיח והולם את גילו של בנך. בגיל הזה, הדמיון מתפתח ו"משלים" אינפורמציה (לעתים מפחידה) על מקורות רעש שלילד אין שליטה עליהם. כאשר הוא נמצא בסביבה המוכרת והבטוחה, והרעש הוא חלק משגרת חייו (מטוסים, מוסיקה) הוא לא חושש, אך כשהוא נחשף למקור רעש חדש, לא מובן ולא צפוי, מתעורר בו הפחד. יש מקרים בהם החרדה היא תוצאה של רגישות יתר חושית, אך לדעתי הסיכוי שזה מקור המצוקה אצלכם נמוך (אלא אם יש סימנים של רגישויות אחרות כמו מגע, ריח, המולת ילדים וכד'). כשהוא מפחד, חשוב לתת לו ביטחון וחום, לחזק אותו כשהוא מצליח להתגבר על הפחד. ניתן גם לעזור לו על ידי משחק, כך למשל, לקחת מכשיר שהוא לא מפחד ממנו, להסביר על הסיבות לרעש שהוא מייצר, לחקות את הרעש ולתת לו להפעיל אותו. אח"כ לעבור למכונת התספורת, להכין אותו לרעש ולהסביר לו על המקור שלו, איך הכלי עובד ולמה הוא מייצר רעש. לתת לו לעשות את הרעש בקולו, לשחק חזק חלש, לעמוד לידכם כשאתם מפעילים אותו או לתת לו (במידה שהוא מוכן) להפעיל אותה בעצמו. בעצם, הרעיון הוא לתת לילד תחושה של שליטה והבנה של הסיטואציות הרועשות, שליטה המפחיתה מהחרדה. נסו לעשות זאת לאט לאט, בהתאם למוכנות שלו ולרמת החרדה. זה לא יעבור לו ביום, אבל בתהליך רגיש ומשחקי החרדה תלך ותתמתן. בהצלחה קובי
שלום א' רעש חזק נקשר - הישרדותית - בסכנה, ולכן יש בו מידה של היגיון. מדוע זה קורה לך, קשה להגיד. יתכן שקיימת אצלך איזו רגישות פיזיולוגית, שהופכת גם רעש סביר לחוויה אברסיבית (מכאיבה או מרתיעה מאד). יתכן שהפחד מרעש חזק הותנה אצלך בעבר מבלי שנתת על כך את הדעת. בהתנייה, אנחנו לומדים לפחד מגירוי ניטראלי (למשל מוזיקה רועשת) שהופיע בסמיכות לגירוי מאיים אחר (למשל כאב חזק). פחד שהותנה ניתן להכחדה בעזרת טיפול מיוחד (התניית נגד או הקהייה הדרגתית). כך, למשל, תוכל ללמוד להקשיב לרעשים בסביבה בטוחה, תחילה בעוצמה נמוכה ואח"כ בעוצמה הולכת וגדלה בהדרגה, מבלי לנסות לברוח, כדי להשיג תחושת שליטה בפחד או להכחידו כליל. ממליצה לך להתחיל בערוץ הפיזיולוגי-שמיעתי, ובמקביל, למצוא פסיכולוג קליני המיומן בגישה קוגניטיבית-התנהגותית. בהצלחה ליאת
גלי שלום, את מתארת מצב של פחדים התפתחותיים - שאופייני לגיל הפעוט - בד"כ מגיל 18 חודש - אך אופייני ביותר סביב גיל שנתיים - לכן גיל שנה - זה מוקדם מהצפוי - ובגלל שזה מוקדם אני מציעה כן לפנות לרופא הילדים המטפל בשלב ראשון לודא שאין סיבה רפואית לשינוי בהתנהגות . ולגבי המתוקה: הקושי בפרידה בבוקר בגן אופייני מאד לגיל שלה - מגיל 9 חודשים יש חרדת נטישה - וכל פרידה מדמות מרכזית בחייה - יגרום לבכי היסטרי (זהו גיל שבו לך מאד קשה ללכת לשירותים בלי שתבוא איתך כי אם את הולכת לשירותים ומשאירה אותה בחדר בלי שתראה אותך - יש בכי!). זה קורה כי תינוקות בגיל זה חושבים שאם החפץ נעלם להם הוא נעלם להם לתמיד ולא מסוגלים להבין שזה רק זמני. ולכן במקרה זה בפרידה בגן - צריך להגיד לה שאת חוזרת אחה"צ , ולתת לה נשיקה, להעביר אותה לגננת , וללכת(הדיבור איתה צריך להיות בטון מלא ביטחון - כיון שתינוקות יודעים לפרש את חוסר הביטחון שלנו ואז גם הם חסרי ביטחון !) . וכשאת חוזרת אחה"צ - להתחיל בנשיקה - ולהגיד לה "תראי, חזרתי! בדיוק כמו שהבטחתי לך הבוקר". כן חשוב לודא אצל הגננת - האם אכן אחרי תקופת הבכי הראשוני בפרידה - המתוקה נרגעת ונהנית במהלך היום(כפי שברוב המקרים קורה). לגבי הפחדים האחרים כגון רעשים חזקים , פחד מהאמבטיה וכו' - אלו בהחלט פחדים התפתחותיים אופיינים - במקרים אלה - חשוב לצמצם עד כמה שניתן את ההתמודדויות עם הגורמים המפחידים - למשל - אם יש רעש של מסוק בחוץ - לא עוזר להראות לה "הנה זה רק מסוק", או "הנה זה רק כלב שנובח" - אם נתאמת עם הפחד , והכלב באותו רגע יקפוץ ללקק או משהו כזה - הפחד יהפוך לפחד נרכש. יש לזכור כי במקרים של פחדים התפתחותיים - הם חולפים מאליהם. אך יש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות משהו אפילו שהיא מפחדת - כגון אמבטיה - במקרה זה חשוב שתגידי לה כשהיא באמבטיה - "אני יודעת שאת מפחדת, אז נעשה אמבטיה מהר" - ואכן יש לעשות מהר - ולהוציא אותה. אין טעם להגיד לה "את לא צריכה לפחד מאמבטיה" - אין לה שליטה על הפחד הזה - עבורה זה פחד אמיתי. ולגבי ההתארגנות בבוקר - כאן אינני מוצאת שהקושי שלה בהתארגנות עם האבא - אמור לשקף פחד התפתחותי - אלא יותר עניין של חוקרת גבולות - שגם אופייני לגיל - ולכן אני ממליצה שיהיו כמה בקרים ששניכם יחד תארגנו אותה - (אפילו שזה "ביזבוז משאבים" על הבוקר) - כך את משקפת לה שזה בסדר מבחינתך שאבא שותף להתארגנות בבוקר - ואחרי כמה התנסויות כאלה - אבא יכול לארגן אותה בבוקר לבד - גם אם זה ילווה בבכי. אם אתם תהיו עקביים במהלכים שלכם מולה - היא תבין מה מצופה ממנה(כלומר הגבול יהיה ברור ). בהצלחה!
הילה שלום, המתוקה שלך כנראה הגיעה לגיל של פחדים התפתחותיים - המתחילים סביב גיל 18 חודש וממשיכים ביתר שאת עד גיל 3 שנים. אחד מהפחדים הכי מובהקים זה פחד מהאמבטיה. פחדים נוספים אופיינים זה פחדים מרעשים חזקים - כגון רעש של בלון שמתפוצץ של הליקופטר, של זיקוקין וכו'. למעשה , יש אלמנט חשוב בפחדים הללו - כיון שגיל זה מאופיין בילדים סקרנים שחוקרים כל דבר בסביבתם - והפחדים (ממים/רעש וכו') נועדו להחזיר את הפעוט לחיקו של מבוגר שישמור עליו מסכנות שעלולות לנבוע מסקרנותו המתגברת. פחדים אלו חולפים מאליהם, וחשוב לא לנסות להתעמת עם הפעוט ולהגיד לו שזה לא מפחיד. הבת שלך אכן מפחדת פחד אמיתי. ולכן במקרה של אמבטיה - לפני האמבטיה אומרים לה - אני יודעת שאת מפחדת מהאמבטיה אך נעשה את זה מהר - ואז באמת לעשות זאת מהר - תוך כדי דיבור איתה במהלך האמבטיה על כל הפעולות שאת עושה לה - מסבנת את הרגל, הגב, מרטיבה את השיער וכו'. ומיד בסיום - אם היא עדיין בחוסר שקט - להוציא אותה ולהגיד - הנה סיימנו !בכל מקרה , לזכור, פחדים אלו חולפים מאליהם. לגבי שיניים - זה מצויין שאת נותנת לה את המברשת - זו התחלה של הרגל ציחצוח שיניים וזה נפלא. מומלץ בלי משחה עד גיל שנתיים וחצי לפחות - עד שהפעוט לומד לירוק את המשחה החוצה ולא לבלוע אותו. רצוי גם בבוקר - שוב כי החינוך להרגלים הוא חשוב כבר מגיל זה .
שלום ליאור, אני מניחה שהרגישות בנושא קשורה לאירועים הגדולים המתרחשים בחוץ. אופנוע חולף, או כל רעש חזק אחר ההולך ומתגבר, עלול להיתפס (לפחות בהתחלה) כאזעקה, ואזעקות (לפחות במדינה כמו שלנו) מבשרות סכנת חיים. זה מאד טבעי שבמצבי חירום, מלחמה, או דריכות בטחונית, הרגישות אצל כולנו מתגברת. ברוב המקרים, כשהמתיחות הסביבתית מתפוגגת, יורד גם מפלס החרדה. אני מקווה שכך יקרה גם אצלך. עד אז, נסה להתנתק קצת מהחדשות, לעסוק בפעילות נעימה או מרגיעה, בספורט, או בכל דבר שיכול להסיח את הדעת מהנעשה בחוץ. אם החרדות יימשכו גם אחרי תקופת הלחימה, פנה לעזרת פסיכולוג קליני, והתייעץ עמו. בברכה ליאת
שלום רב, הסבירות להיפגע מבדיקת טימפנומטריה היא אפסית. אולי יש לך פקק דונג באוזן.אתה זקוק לבדיקת האוזן המקובלת והשגרתית בידי רופא אא"ג, כלומר באמצעות מיקרוסקופ. כך ניתן לראות באם יש פקק, נוזל או קרע שאינם סבירים אך מהם אתה חושש. פנה לרופא אא"ג.
שלום משה בדיקת טימפנומטריה לא יכולה על פי ידיעתי, לגרום להיחלשות עור התוף והוא לא ניזוק ברעש חזק. הבדיקה לא אמורה לשנות את עור התוף אם מתבצעת באופן המקובל. אתה מרגיש רגישות לקול , דבר המצריך בדיקת שמיעה. ממליץ להבדק ע"י רופא אף אוזן גרון אשר יוכל גם לבדוק לך את עור התוף. בברכה
כל מצב - כמו צינון או גדש בכלי הנשימה העליונה - יכול להפריע באיזון הלחץ באוזן התיכונה ולגרום לכאב. זו האפשרות הרווחת בטיסה (שינוי בלחץ).
הילה שלום, יש פחדים הנקראים פחדים התפתחותיים-כגון פחד מאמבטיה, פחד מרעשים חזקים כגון זיקוקים של יום העצמאות,או אפילו פחד מאנשים עם זקן. בד"כ פחדים אלה מופיעים בגיל שנה וחצי -שנתיים וחצי ולא בגיל צעיר של 8 חודשים. אם אכן זהו פחד התפתחותי שהתחיל מוקדם - יש להתייחס אליו ברצינות - ולדעת שפחדים אלה חולפים בדיוק כפי שהם באו. מה שחשוב זה לשדר לביתך המתוקה - שאת מאמינה לה שהיא פוחדת - גם אם לך נראה שאין מה לפחד מהאמבטיה הרגילה שלה. ולכן בעניין האמבטיה - ניתן להגיד לה "אני יודעת שאת פוחדת, אך נעשה את זה מהר מאד" - ואכן לעשות לה אמבטיה כמה שיותר מהר.יתכן וה"טריגר" לפחד היה אכן האמבטיה אצל הגננת - אולי היה חם/קר מדיי, אולי האמבטיה גדולה יותר ממה שהיא רגילה וכך היא איבדה את הביטחון במרחב של האמבטיה. בכל מקרה כדאי שאת תהיי זאת שעושה לה את האמבטיה בתקופה הקרובה - כדי שהיא תחוש ביטחון עם האדם שעושה לה את האמבטיה. בהצלחה!
שלום רב, מתיחות גדולה בבית ומריבות תוקפניות/קולניות בין ההורים יכולות להשפיע על הילדים וליצור פגיעות לבעיות רגשיות. פחד מרעשים חזקים אופייני לדי הרבה ילדים בגיל הזה, גם ללא קשר ליחסי ההורים בבית. אין ספק שסביבה רגועה ונוסכת ביטחון יכולה לתרום להרגעת הפחדים בילדות, בעוד סביבה רוויית מתח עלולה להחריפם. מרגע שאתם מחליטים להיפרד, כלומר, בסמוך לזמן שבו אחד ההורים (בדר"כ האב) עוזב את הבית, יש ליידע את הילד, ולספק לו את המידע האמיתי בנוגע לעתידו הקרוב: איפה נגור, איפה אבא יגור, מתי נתראה, מי ישמור עלי, מי יבשל לאבא, מאיפה יהיה לנו כסף, וכד'. ילדים צעירים הם מאד קונקרטיים בחשיבתם, ועלולים להיות מוטרדים מדברים מאד קטנים וענייניים. חשוב להשיב בסבלנות על כל שאלותיהם, מבלי להעמיס עליהם מידע מיותר או מופשט מדי. נסי לקרוא חלק משפע המאמרים הקיימים ברשת בנושא זה.יש המון. בברכה ליאת