תוצאות חיפוש עבור נשים מוכות

יש לנו שכנה, אובססיבית, שממציאה מציאות, היא מזמינה בכפיתיות משטרה, כל הזמן, באובססיביות, שהתרוץ כנראה חובת דיווח. בטענה במשטרה, ששומעת גבר מכה אישה או מריבה, אבל היא שומעת רק את הגבר תמיד, אף פעם לא את האישה,(כי אין). המשטרה מגיעה כל הזמן כל פעם לדירה אחרת. המצב האבסורדי, בדירות כלל לא גרים זוגות, פעם זו אמא חד הורית עם ילד, או גבר יחיד וכו', נראה שחובת הדווח הפכה לאובססיה. משכנים צמודים אליהם, היה ניתן להבין שכולה עסוקה באיתור דימיוני של נשים מוכות, כיוון שנשמעת מדברת כל הזמן בנייד, על שהיא עברה וסבלה מאוד מהתעללות בעצמה, שנשמעת בשיחות בחלונות פתוחים, מדברת בנייד באמצע הלילה כך ששומעים, כולם מאמללים אותה בעבודה, הבוסית מתעללת בה, וכו' דפוס כפיתי, האומללות זה המרכז, מתארת את המוטיבציה שלה כהמשך להתעללות שעברה הצלת נשים, סביר שזו הפרעת דמיון שלה, כל קול גבר, בעיקר עכשיו בעת הסגר, זה מיד תלונה במשטרה, המשטרה מגיעה, רוצים לפרוץ לדירות, אפילו שאין אף אחד, כי מתרחש שם רצח לטענתה!! הכל באמצע הלילה. המשטרה מופעלת על ידה, כל הזמן,המשטרה טוענת שמחוייבים לבוא כי יש תלונה על בסיס חובת דיווח. יש הקלטה מהמרפסת שהיא מדברת על זה שהתעללו בה, והעיקר, מפורשות אומרת שהיא רתומה לחיפוש אלימות במשפחה להציל נשים מוכות, אלא שאין בין זה למציאות כל קשר, אפילו שידוע לה שאין נשים בדירות, זה לא עוזר מבחינתה מתרחש שם ארוע שעלול להגיע לרצח, איך אומרים, שהעובדות לא יבלבלו אותה. חיי הבניין הפכו לגהנום, משטרה באמצע הלילה.זו אובססיה חמורה, שנראה שמתחברת עם דמיונות, מה עושים?, פניה לפסיכיאטר מחוזי תעזור? תודה

הוא גרוע בהקשבה, לרוב מפרש ומניח הנחות. הוא אומר דברים במפגש אחד ומכחיש שאמר אותם במפגש אחר. "ממליץ" באופן לא ישיר לעשות דברים\לקבל החלטות מסוימות ובמקרים אחרים (אף באותו מפגש) ההמלצות הפוכות (תישאר עם החברה-תיפרד מהחברה). מסרב להגיב לביקורת בצורה עניינית- לרוב משתיק אותי\משנה נושא או מעביר את הפוקוס אלי. בעבר אם כעסתי עליו אז הוא השתיק אותי (טוען שזה confrontation), לאורך זמן זה גרם לי לחשוש מלכעוס עליו. הוא טוען שאני משליך כעסים עליו, כעסים שיש לי כלפי הורי..אבל יש לי בעיות איתו, אני כועס עליו, על הצורה שהוא מתייחס אלי, המפגשים איתו לא נעשים בדימיון אלא במציאות. הוא תמיד מסיר אחיות מעליו, "זה הכל אתה", כאילו אין לטיפול משמעות והשפעה. והוא מוסיף שכבה בכך שטוען שאני לא מבין "יש בעיה בעיבוד", כאילו מה שאני חווה וחושב איננו מייצג את המציאות. אני מטופל אצלו כבר כארבע שנים בעקבות דיכאון עם הפוגה אחת של כמה חודשים. הוא טיפל גם בי וגם בבת זוגתי לשעבר בו זמנית. אני מרגיש שהמצב שלי מדרדר, בשבע חודשים האחרונים התחילו מצבי רוח קיצוניים ומלאי כעס, גם עליו וגם על עצמי. נטיות מיניות עברו התפתחות מוזרה. אני חש מנוון, מבודד יותר מסביבתי, כועס ללא סוף, לא מתפקד ולא מצליח להביא את עצמי לתפקוד. אני לא סומך עליו אך עדיין קשור אליו, לא מאמין בטיפול\פסיכולוגיה אך עדיין צמא לעזרה ומזור. מרגיש תקוע, כמו אישה מוכה או חבר בכת. אני מדמיין? הוא פועל באופן תקין? יש פסיכולוגים שלא פועלים דרך מערכת יחסים השלכתית? פשוט בני אדם שיודעים להקשיב, שאכפת להם מאחרים, שרואים את עצמם כשווים למטופל ולא דואגים לשמר את כוחם, שפועלים בכנות ושיתוף המידע ולא במניפולציה, שמתייחסים לחיי ולא רואים את הטיפול כסביבה סינטטית להמציא את המציאות מחדש? יש חייה כזאת? אני מבקש יותר מידי? רוצה שיראו אותי כבן אדם ולא כאובייקט.

שלום דר' לוין קראתי את המאמר לגבי הטחול , אכן הייתי עם הרס של כדוריות לאחר מס' שנים בטיפול בסטרואידים החליטו לכרות את הטחול, כבר כמה שנים, לפני 3 שנים גילו לי עורק ראשי סתום לחלוטין נתנו לי תרופות מיקרופרין 75 מ"ג +פלאויקס 75 מ"ג ובגפיים שלי יש סימנים כחולים שחורים שבאים נעלמים ושוב חוזרים הבנתי שזב בגלל הפלאויקס ואין מנוס ללא כדור זה, שאלתי היא האם באמת אין פיתרון לכך? או שיש טיפול חליפי שימנע את כל השאלות המטרידות חושבים שאני אישה מוכה , אשמח לשוחח או להגיע למרפאתך תודה מראש

שלום דר' לוין קראתי את המאמר לגבי הטחול , אכן הייתי עם הרס של כדוריות לאחר מס' שנים בטיפול בסטרואידים החליטו לכרות את הטחול, כבר כמה שנים, לפני 3 שנים גילו לי עורק ראשי סתום לחלוטין נתנו לי תרופות מיקרופרין 75 מ"ג +פלאויקס 75 מ"ג ובגפיים שלי יש סימנים כחולים שחורים שבאים נעלמים ושוב חוזרים הבנתי שזב בגלל הפלאויקס ואין מנוס ללא כדור זה, שאלתי היא האם באמת אין פיתרון לכך? או שיש טיפול חליפי שימנע את כל השאלות המטרידות חושבים שאני אישה מוכה , אשמח לשוחח או להגיע למרפאתך תודה מראש

ואני נראית, בעיניי, כמו אישה מוכה. אני באמת, בהיסטוריה. אבל כך זה מרגיש היום ספציפית. ועם הזמן הכל חולף. סוריקטה

הי, כפי שכתבתי למטה - קיבלתי תשובות ועכשיו אני יודעת קצת יותר היכן אני עומדת לצורך קבלת החלטות. ממש תמוה, בעיניי, שהמידע שיש בידיי שונה מהברורים של מעסיקיי. ואני חוזרת ובודקת את עצמי ומבולבלת. עייפה מאד ומקווה לנוח ולבשל מחשבות בסופשבוע. אלו הזמנים בהם אני מתנחמת בחתולים שמקיפים אותי. זמנים יגידו. סוריקטה

בעלי אדם מאוד בקורתי ובד"כ חושב גם שרק הוא צודק...הוא כועס עליי כשאני עצובה קשה לו כנראה לראות את זה זה מרגיז אותו שאני רגישה כל כך.....או אומר שאני תמיד רואה שחורות שונא שאני עם "פרצוף חמוץ" כשקורה משהו.....אז בגללו אני צריכה לחייך גם כשרע????? צץ משהו רפואי, ואני מבררת על זה באינטרנט ואומרת מה האפשרויות ולא תמיד מחכה לתוצאות אלא אומרת מה אולי נצטרך לעשות והוא ישר כועס שאני ככה ולא מחכה לתוצאה של הרופא אלא ישר רואה שחור (פולניה) ובמקום להכיל הוא כועס כאילו אין לו רגש אחר...אם קורה משהו רע הוא ישר חושב עם השכל מה צריך לעשות ואם אני עצובה בגלל זה הוא כועס עליי כאילו מה יעזור שתבכי???? ....לא יודעת איך לגרום לו לכעוס פחות......זה גורם לי להרגיש לפעמים כמו "אישה מוכה" הכעסים האלה למרות שהוא ביום יום אדם מקסים וממש לא אלים!!!! :( ומרגישה אשמה על מה שאני עושה וכאילו גורם לי לחשוב שרק יש אמת אחת, שלו! איך אפשר לגרום לו להבין זאת? בשיחה שקטה כשאין כלום יכול להיות שאגרום לו שוב לכעוס עליי :( איך מסבירים לו בלי כעס????

היי, אני בת 40 רווקה מעולם לא הייתי בזוגיות ולא תרתי אחרי זה. גם לא שכבתי. לא היה לי רצון לחקור את המיניות ולהתפטר מהבתוליות כשהייתי צעירה לא אוננתי וכו'... החיים עברו להם ככה ומהר... אני מאוד עסוקה בלימודים עבודה.. הייתי מאוד ביישנית ומופנמת וגם מאוד מחוזרת. בצבא אמרו לי הבחורים שם, הייתי בבסיס של גברים שאני אתחתן מהר.. זה חרוט בי כי ידעתי שלא! אני מנסה להבין את עצמי מדוע אני לא חשה בדידות? ושלא תביני לא נכון אני מאוד תקשורתית וחברותית ולא נראית חנונה. לאחרונה כן אני מרגישה בודדה וגם הזהירו אותי מזה כשהייתי בת 20! אני גם לא כמהה לילד ואני מסתדרת מצויין עם ילדים ואני גם בניגוד לאחרים יודעת איזו מן אמא אהיה. וכאן אני רוצה לעצור ולשתף אותך ואף לשאול אותך עם זה הגורם שהביא למצבי. ראשית אתחיל מזה שיש לי אחות עם צרכים מיוחדים וכל חיי אני מזדהה עימה ועם כל מה שעברה ועוברת במוסדות! אני זו שיודעת מה זה לקבל ילד ובכלל כל אדם ללא תנאי או יותר נכון יודעת לכבד! ילדים מאוד מתחברים אליי וכשהייתי צעירה או ילדה, חשבתי על הקמת בית הרי זה משהו שיש לכולנו בראש אבל עם השנים זה הפך לא קוסם למשל נושא של נישואין, שאותו אולי תוכלי להבין... אז ככה גם לאט לאט נושאים כמו זוגיות ירדו מהפרק בשל דברים שעברתי. כך למשל, כל חיי נאלצתי לוותר למען אחותי ולא היינו משפחה שמחה. אבי היה מנוכר לי ומתעלל בי נפשית. אני יודעת מה זה טיפולים וסיעוד ואולי דברים כאלו הויגו לי את שמחת החיים? מפחיד אותי שיוולד לי ילד עם בעיות למשל. אני יודעת שילד זה לא בחירה ולא תמיד מה שמדמיינים זה מה שיקרה כנ"ל בבזוגיות. מי אמר שלא אתגרש?- וזה הפחד שלי לטעות הורי לא חיים טוב והם בהליגי גירושין שנים עם מריבות על ממון ועושק כלכלי מצד אבי. סוג של אישה מוכה אמא שלי. למדתי שהורים יכולים לוותר על ילדיהם. מבחינת זוגיות, שצעירים אז כן רוצים מישהו שילך ללמוד שיהיה מעניין איתו שיהיה איש משפחה נתינה שיילך בדר הישר ושמחפש קשר רציני. אבל דווקא בגילאים צעירים של גילאי 20 הבחורים יותר בקטע של לצאת איתך בגלל איך שאת נראית , שום דבר לא רציני הם לא מוצים את עצמם בכלל לא יצא לי להכיר מישהו משכמו ומעלה שלומד באוניברסיטה וכו'.. וכן אנחנו בוחרים במי להתאהב כל עוד זה מישהו שככה ניגש ולי, אישית קשה להיקשר ולהיפרד אז תמיד הייתי מסננת על סמך הדברים הללו כולל בגיל וכו'.. אני כפי שכתבתי לא מעוניינת לעבור מספר מערכות יחסים כי קשה לי בייחוד עם לשכב עם כמה.. ויש בי משהו שלא מאמין שיאהבו אותי לנצח ולא יעזבו אותי. ויש בי משהו שמאמין שנישואין זה אנשים שחיים בבית אחד משק כלכלי ותו לא. כי אני רואהאת זה מנהדודות שלי שמדברות ככה שאהבה זה רק לילדים מצד שני יש להם זוגיות טובה.. גם אמא שלי אומרת שאהבה נגמרת וואני? אני מתקשה להתאהב. הבחורים שאני יוצאת איתם לא נותנים לי צאנס ישר מתקרבים רוצים לגעת לנשק ואנחנו רק בדייט ראשון! מה אני כלכך חמודה וכו'? וכן זה לא מעניין מה הם רוצים אלא מה אני ואני לא מרגישה צורך גם לא נמשכת. מצד שני, דווקא בחורים מספסל הלימודים נראו לי איכותיים אבל אנחנו רק ידידים ויש להם חברה! ולא אני לא רוצה את מה שאין לי פסיכולוגית אלא אני מייחלת לאיכותי שכזה. יש בי גם משהו מופנם מתביישת במי שאני מאיפה שבאתי. מי רצה לבוא לאכול ארוחת ערב בבית ללא אחים? או רק עם אמא. כל חיי הייתי עצובה ומודאגת על אימי צורך לגונן עליה מפני אבי ולעזור לה עם אחותי. מרגישה שהייתי זקנה מאחרות וכאילו היום אני מותשת אין לי כח להקים בית משל עצמי.. משהו כזה מצד שני אני שואלת את עצמי איך הגעתי למצב הזה?? מרגישה כבדה חנונה והרי אני?- תמיד אנשים חושבים שאני נחמדה.. הגיל נותן את אותותיו מבחינת זה שאני נרגישה שהחיים דוחקים אותי לסביבה מבודדת, כולן נשואות עם ילדים אין לי חברות פערים שנוצרו שוב, בילדות כי הייתי שונה מרגישה שלא מבינים אותי ואת הבעיות שהיו לי בבית. לא מצליחה גם למצוא מישהו שיהיה לי נעים איתו.. לא מבלה, ולאט לאט הכל סוגר על עצמו. מן לופ שכזה. כשצעירים אז מרגישים שיש עוד זמן לא הבחור הזה אז הבא שמתחיל אבל זהו זה נגמר כל שניתן זה לחפש איזה גרוש מאתר הכרויות. אני לאי ודעת אם אהיה מוכנה לגרוש עם ילד אימי התחתנה עם אחד כזה . את חושבת שהרקע שלי הוא שנתן לי להיות כבדה שלא יודעת אם היא רוצה זוגיות או לא? שמצד אחד מאמינה שאפשר לסמוך רק על עצמי ומצד שני רוצה חברה אמתית. שלא מאמינה שמיהו לאיעיזוב אותה או שתבחר בזוגיות טובה. ושאין לי כח לילדים כי אין לי כח לטפל? אני יודעת שקרובי משפחה פעם רמזו לי שאי חושבת שמה שראיתי בבית ככה זה.. אני יודעת שלא אבל מפחדת לטעות כי לא היה לי משהו חיובי או חוויה מתקנת. יש זכות בחירה אבל אני תמיד באותו מעגל של אנשים בחורים ובחורות שלא יוביל לחברות אמתית לעניין לכיף.

אודי כתבת למיקה שזה טוב הרצון שאמא תיראה ואם ברור שאין סיכוי בעולם זה לא קצת כמע אישה מוכה שמאמינה שבעלה יראה אותה . שיחה עם אמא בגלל החום אני מתקשרת יותר בכל זאת יומיים לא דיברנו ...פתאום קופצת שאני מטומטמת ומה עם השיניים שלי והיא לא מבינה למה אני ואחותי לא מטפלות בשיניים....אההה אני רוצה לצעוק לה את האמת למה מעבר לפחד לכסף פשוט לפלאשבקים המטורפים שאני עוברת בכל פעם מחדש ...שותקת כנועה אומרת לא רוצה לדבר על זה ...וחושבת עכשיו לעצמי למה אני עושה את זה לעצמי יותר טוב בבועה שלי עם הדברים שלי כבר היה לי שקט יחסית .למה אני צריכה את זה למה לא יכולה פשוט למחוק אותה מחיי ודי ...

אודי... הרבה זמן לא הייתי כאן. לא יכולתי. הכל מטורף מידי. נמצאת בתוך מציאות אינטנסיבית שמשחזרת לי ברצף המון חלקים רעים. אודי, אני מפחדת... לגמרי שבויה, לא מצליחה לעצור את הטירוף. מזהה לגמרי את הדפוסים. אם משהו לא יקרה, ומהר, אני אהפוך מאד בקרוב להיות אישה מוכה. (ואולי אני כבר. רק לא פיזית.) אודי, תעזור לי לחשוב, להתמקד, להבין?... (וואו, כמה שאני עומדת להתחרט על ההודעה הזאת...)

זה בדיוק מה שמעצבן אותי אודי! תחשוב אתה רעב ובא למישהו שאמור לטפל במצוקות של אנשים ומשלם הרבה מאוד כסף לאותו אדם ובמקום לתת לך מזון ממשי שישביע את הרעב הוא נותן מזון מטאפורי... מה שווה מזון מטאפורי? גם עובדות סוציאליות העבירו ביקורת על זה שבתור פסיכולוגית היא לא הסבירה לי שיש דבר כזה סיוע תעסוקתי וכל מיני זכויות- מה הייתי אמורה לסבול מההתנשאויות המזדיינות שלה שנתיים שמיררה את נפשי כדי להגיע לנקודה שאני נעזרת באופן סוציאלי ותמיכתי יותר? היא אמורה בתור פסיכולוגית קלינית בכירה לאבחן נכון מול מי היא יושבת! ולהיות יותר זהירה וענווה ובן אדם! אבל היא התנהגה כמו כלבה אטומה- ובשביל מה? היא הייתה לה היומרנות למה? לא ברור. לדעתי במקום להורות לי בטון סמכותי 'קודם צאי לעבוד" ולהכניס אותי למקום צייתני היא הייתה צריכה להסביר לי שיש לי חרדות תפקודיות ולכבד את זה ולכבד אותי ולהסביר שמקצוע הפסיכולוגיה לא מתאים לאדם במצבי כי צריך רמה מאוד גבוהה של יכולת לשאת לחצים ואי ודאות- במקום לומר לי 'עבדתי קשה' ולהתנשא. היא פשוט הייתה צריכה להסביר לי דברים הרבה יותר טוב ובצורה מכבדת! והקשקוש הזה שטיפול לא נותן קונקרטית אלא מטאפורית- מי אמר שככה עוזרים לאנשים? מי קבע? מעניין לכמה אנשים הזיקו ככה עם השטויות שפסיכולוגים המציאו. אין לי בעיה שיהיה מטאפורי- למה התשלום בסוף לא מטאפורי ונדרש להיות קונקרטי? גם אני מעדיפה לשלם למטפל בשטרות סימבוליים של מונופול. נשבר הזין מכל השטויות האלה. ובסוף אני עובדת ומרוויחה מעט מאוד אחרי שנים של טיפולים שבהם מטפלים נוקבים לי ב'תעריפים' שלהם. מה הטמטום המתנשא הזה? זה כ"כ מעצבן. אז עכשיו בוא תטפל בנחיתות שלי אודי ותגרום לי להרגיש שאני בכ"ז אדם בעל ערך ולא סוג ב' בגלל שאין לי 'תעריפים' ו'תארים' וכל מיני דברים נפוחים ומרשימים ברזומה. עבור אדם כמוני יוצא שפסיכולוגים הם חלק מהבעיה, לא חלק מהפתרון. זאת התקדמות אדירה בשבילי הפכחון הזה- אני לא תמימה כמו פעם. הבעיה שאין לי את הכוחות אגו שהייתי רוצה שיהיו לי. עדיין יש לי חרדות תפקודיות וזה מכאיב להשלים עם זה. אני לא רוצה להשלים עם זה אבל אין ברירה. אז מתקדמת בעצלתיים לפי יכולתי. לפחות שלא יתנשאו עליי אנשים שלא היו בנעליים שלי! מקווה שאת זה אתם מסוגלים להבין. ואני לא תמיד בקונקרטי, אם אני מבינה נכון למה אתה מתכוון. אני נופלת לזה לפעמים, אבל לא תמיד שם. יש מידה מסוימת של נפרדות (זה קשור? נראה לי שכן).

גם לאנשי המקצוע כבר נהיה קשה לשאת את מה שעובר עלי. עייפתי מלהילחם בדחפים בחרדות במצב רוח השחור בדיכאון 3 פוסט טראומות: גילוי עריות אישה מוכה ואמא שכולה בחיי ילדיה כולם על ידי אנשים שאמורים להגן עלי אבא בעל ופקידות רווחה אני לא אפגע בעצמי אבל הדחף עצום קשה לי לשאת את עצמי. הנפש שלי שבורה והנכות שלי קשה זה נכון שגם יש לי כוחות. אבל הם הולכים ואוזלים. השואה התרחשה בין 3-5 שנים. הסבל שלי ממושך. מתפרש על הרבה יותר שנים. אומרים לי- את אישה צעירה מרגישה זקנה. זקנה מאוד. הילה-hila

הי אודי.תודה על תגובתך.אבל אשמח אם תוכל גם לעזור לי באיזושהי הכוונה, ללמה בעצם פאנטזיות שכאלה(אלימות נגד נשים,אונס,השפלות וכו,בסרטי פורנו)מעוררים אותי ומגרים?הרי משהי אחרת היתה מזדעזעת מהם,או מעצם הרעיון,כלומר כלאחד הרי מגיב אחרת לדברים, ועם פאנטזיות שונות ומגוונות.והתהייה שלי, איך ולמה זה מגרה אותי מינית?? נשמע כאילו טומן בתוכו משהו. לא? ואם כן מה? האם זה לא כך עובד בכל הקשור לנפש האדם ומורכבותה?

טופלתי בסטרואידים ובזריקה והעור שלי מרוב עקצוצים וגירודים נראה כמו של אישה מוכה מה עוד אפשר להציע לי ברפואה , תנחי אותי ואני אפנה למוקד עם מושג בעניןו תודה

ליאת שלום, כבר הרבה זמן לא נעזרתי בפורום. אני חושבת שמאז אותה פעם בה החלטתי לשתף את המטפלת כי לעיתים בשעות קושי ומשבר אני נעזרת בפורום ואף הגדלתי ושלחתי לה את אחת ההתכתבויות מצידי. לאמיתו של דבר ללא תשובתך.. למרות שתשובתך וההתייחסות מצידך תמיד דוחפות אותי לעשייה ולהנעת הקשר והשיח מולה. ייתכן והיות ואני משתמשת בשם בדוי בחרתי לא לעשות כן. ואני פונה אלייך בשנית כי שוב מחדש כבר לאורך תקופה אני מרגישה אי נחת ורוצה לעזוב הכל ולסיים את הקשר. אני חושבת שאחת לשבועיים אני מוצאת סיבות: מזג אוויר, מחלה, בית ספר ומיידעת אותה יום קודם כי לא אגיע ולרוב היא משכנעת אותי שכן. בצדק רב היא נוטה להאמין שאין זו הסיבה האמיתית ובשל הידיעה כי אסבול אם לא אפגש עימה היא לא מרפה. כך לדבריה. אבל נמאס לי לכעוס עליה. נמאס לי שתמיד המפגש איתה קצר מידי ומשאיר לי חלל ריק למשך כל השבוע. השבוע בשל תאונה אחרתי כ 10 דקות ולא הייתה שום התייחסות מצידה לכך. אני יודעת כמה עולה דקה! במפגש איתה. וייתכן שהייתה לי ציפייה שהיא תאריך את המפגש, שנגנוב כמה דקות בתם הטיפול ואני בספק בכלל אם היה מטופל אחריי ובד בבד לא הייתי מסוגלת לומר לה זאת וגם לא אגיד לה זאת בעתיד. חלק ממשאלות ליבי. זה מעצבן אותי. איך שהיא יודעת לשמור על עצמה ועל הגבולות. ומקרים כאלה הופכים אותי למשהו מאוד טכני וחלק מרצף. סרט נע וזה לא הולך כלל בהלימה למה שכביכול היא משדרת. והכעס שלי מופנה כלפי כל המגזר הטיפולי שמכיל ואמפטי וכו' וכו' כשהנתינה היא תחומת יום ושעה וזהו. ואני לא יודעת בעצם למה אני פונה אלייך. אולי כי אני כועסת ומאוכזבת. כי עד כה לאחר ששיתפתי אותה כי אני נעזרת בפורום החלטתי כי יהיה נכון יותר להביא את הקשיים אליה ולהתמודד איתם יחדיו ולא להעזר בך. כשהפנייה שלי אלייך היום היא מהמקום שתמיד ידעת להחזיר אותי למסלול השיח מולה. אבל אין לי כוח לזה יותר. התעייפתי מלחזור שוב ושוב אל אותה נקודה. כשאני מניחה כי ברור לך שאינני רוצה להגיע למפגש הבא אבל כמעט מגוחך בעיניי לסמס לה זאת שוב. אני ממש צריכה למצוא את הכוחות שבי כדי להגיע ולהפגש איתה כי אני מבינה שזו הדרך ולא רחיה או בריחה בלא להגיע. פשוט נגמר לי הכוח ודי נשבר לי מהמסכת ארוכת השנים הזו. אם זאת אני חושבת עליה כל רגע ורגע מחיי ולא יודעת איך אפשר להמשיך בלי הקשר...

אני עובדת סוציאלית עם נשים מוכות. עבודתי בעיקר בסדנאות מלל לנשים מוכות. האים ניתן לשלב גם פעילות תנועה מעצימה לנשים. אני מתכוונת לתוכנית מיוחדת ומתאימה למטרת הסדנאות ממל איתם.

שלום, לפני כ-10 ימים הלכתי לתרום טרומבוציטים בבי"ח בילינסון. חיברו אותי שם למכונה חדשה שכנראה הייתה אגרסיבית מדי, וכשהוחזר הדם מהמכונה אל היד שלי, נוצרה לי המטומה באזור המרפק. שמו לי קרח וכו', אבל לאחר כמה ימים של כאבים וחוסר יכולת להזיז את היד הנפיחות ירדה, ובמקומה הופיע שטף דם ענק (לאורך 15 ס"מ באזור המרפק). היום, אחרי 10 ימים, עדיין יש לי שטף דם בצבעי ירוק וסגול, והיום הופיע גם כתם אדמדם גדול באזור. עדיין קצת כואב כשנוגעים. אני נראית כמו אישה מוכה... :) יש מה לעשות בעניין? מתי זה עובר? האם זה מסוכן? האם צריך לראות רופא? זה נראה כאילו זה רק הולך ומחמיר (היום התווסף הכתם האדמדם). תודה על התשובות!

אילנה שלום אני בת 23 יוצאת עם בחור כבר שנתיים אני אוהבת אותו אבל יודעת שיש בו צדדים שמאד מפחידים אותי . הוא מאד פרימיטיבי ודברים חייבים להעשות כרצונו.אני יודעת שאתו יהיו לי חיים קשים ואצטרך לעשות כדבריו אם אני זורמת לפי הראש שלו ולפי מה שהוא רוצה אז אני מלכה .אבל אני לא יכולה להפרד ממנו ואני מקנא לו וכשאני נפרדת ממנו אז אני בדיכאון ...מה עושים ? כולם אומרים לי שכשנשואים כבר לא רוצים מישהו שיחפור ושצריך לעשות כל מה שהוא אומר כדי שלא יהיו מריבות . הוא חזק ממני ותמיד יוצא צודק . (גם אם לא ) אבל איך ניפרדים ממנו ללא צער ודיכאון ????????

אני בת 26 עד גיל 19 יצאתי עם גברים בקשרים נורא קצרים ולא רצינים שכבתי איתם. הייתי בחורה מאוד שמנה עם חוסר ביטחון מאוד גבוהה כל גבר שהייתי איתו גרם לי להרגיש כאוביקט מיני מה שגםבמשך הילדות שלי הוטרדתי מינית 3 פעמים ניסיתי לצאת עם גברים אך בגלל המראה שליאף אחד לא רצה אותי והתחלתי להתעניין בצד השני בעקבות כתבה שראיתי בחדשות הכל זה התחיל לפני הגיוס שלי לצבא ישבתי בבית והתחלתי לחפש אישה בצאטהדבר היה נראה לי קל ופשוט ובאמת אחרי התכתבויות בצאט נפגשתי עם מישהי והתחלנו לצאת אני רוצה לציין שכל החיפוש לא סבב סביב משיכה מינית אלא סקרנות גדלתי בפנימיה שלוש שנים יחד עם בנות ולא נמשכתי לאף אחת אף פעם באותה תקופה שהכרתי את הבחורה כל הבית שלי התפרק אבא שלי היה צמח בבית אבות כבר מגיל 10 אמא שלי עזבה את הבית למקלט נשים מוכות אחי עזב את הבית לאישתו ואני נותרתי לבד בדיוק בהתחלת השירות הצבאי שלי הכרתי את הבחורה התחלנו לצאת והיא תמכה בי והעניקה חום ואהבה ואוזן קשבת מה שבדיוק הייתי צריכה היא העניקה לי כי היא אהבה אותי ואני קיבלתי כי הזדקקתי ופירשתי את הקרבה כחום של אמא ניהלהו זוגיות קשר משותף אבל תמיד הקרבה של הסקס הייתה לי מאוד קשה הייתי מתחמקת רבות עובדת הרבה וישנה כל הזמן על מנת שלא לשכב איתה ובפעמים שהיינו ביחד היו זיופים מצידי והגוף היה עצבני מאוד ולא יכל לקבל את המגע שלה אחרי שלוש שנים שאני בקשר איתה עשיתי ניתוח קיצור קיבה התחלתי להרות חידשתי את הקשר עם המשפחה שלי תהליך שלקח כשנתיים עם שינויים בעצמי הכרה ואהבה עצמית שהתחוללו בי לבסוף עזבתי את הבחורה והתחלתי ללמוד ועברתי לגור לבד בתקופה הזו טרפתי את העולם יצאתי לבלות והכרתי המון גברים ובעצם היה לי טוב כל כך כמו שלא הרגשתי בחיי יחסים עם גבר הם שלמות וגורמים לי לחוש טוב ובמקום נינוח וטיבעי לפני 3 חודשים הכרתי בחור שהתאהבתי בו לראשונה בחיי אני מאוהבת ויודעת מה מרגישים מה שלא הרגשתי לרגע ב6 שנים עם הבחורה ואחרי שבוע סיפרתי לו על העבר שלי ניסינו להיות ביחד והוא אומר שאוהב אבל הדבר הזה עוצר אותו והוא לחוץ ומוטרד ובמחשבות כל היום הוא חוקר רבות על הנושא דורש ממני להתמודד עם שאלות רבות שאני עצמי לא מודעת אליהן בנושא חוקר אותי ברמה נפשית למה ואיך הגעתי לשם עד שהחלטנו על הפסקה אחד מהשנייה כי הוא לא יכול לתת לזה צאנס למרות שהוא טוען שאוהב מה דעתך על כל זה האם באמת הוא אוהב? יש סיכוי שההתענינות שלו כבר גובלת באי שפיות?

בוקר (או לילה?) טוב - תלוי מתי תקרא... אז זהו.. שיש לי שאלה שאני מקווה שתענה בכנות על סמך דבריי כמובן. הפסיכולוגית לאחרונה נשברת לפניי ומודה שקשה לה איתי ובאמת שאני לא מתקשרת אליה יומיום (וגם לא כל יומיים..) או "חונקת" אותה ברצון לתשומת לב. זה קורה בעקבות ניסיון לדבר איתה מחוץ לשעות הטיפול כשאני נכנסת לחרדה ולסרטים בנוגע לטיפול - למשל אם ההצפה נובעת מהעלאת מספר הפגישות. איכשהו היא נפגעה מזה באופן אישי כעסה והתפרצה אח"כ בפגישה שהיא לא יודעת אם תוכל בכלל לעזור לי-ושניה אחר כך אמרה שבטח היא השתגעה שאמרה לי את זה ושבוע אח"כ - שהדברים לא היו צריכים להיאמר. וזה כבר קרה פעם או פעמיים בעבר. עכשיו, אני קצת אובדת עצות כי מעבר לתחושת ההיפגעות , ההשפלה, הדחיה הנוראית, אני תוהה אם נכון שמטופל יישאר בכזה טיפול שמחזק את הדפוס של חייו - שמגורש ונותר חסר כוחות לעזוב ולשמור על כבודו, בגלל התלות שאולי גם מחוזקת על ידי תחושת חוסר הבטחון שיש בקשר? בקיצור אני מרגישה בלופ (או יותר פלונטר?) שקשה לי להשתחרר ממנו וגם לא יודעת אם זה מה שנכון לעשות. מרגישה כמו אישה מוכה שאחרי שמקבלת את "הלטיפה" מסכימה להישאר וחוזר חלילה. אודי, קשה לי מאד לתפקד והפרדוקס שהטיפול הפך לבעיה נוספת על ערימת הבעיות שכבר.. בבקשה תענה לי בכנות מה אתה חושב ואם אפשר -כיצד היית נוהג לו היית במקומי ?? תודה ורק טוב בשבילך !

לפני 3 ימים קיבלתי מכה בינונית בבטן. יש לי קצת כאבים. והיום ערכתי ספירת דם ואני חושבת שזה מצביע על זה שחסר לי דם בגוף אבל בנוסף לכך אני גם לא אוכלת טוב בזמן האחרון בבקשה אם אפשר לראות את הספירה - WBC 7.6 NEUT% 54.3 NEUT.abs 4.1 LYM% 35 LYMP.abs 2.7 MONO% 7.3 MONO.abs 0.55 EOS % 2.0 EOS.abs 0.2 BASO % 1.4 BASO abs 0.1 וכאן מתחיל הקטע המדאיג!! RBC 4.45 HB 11.7 HCT 35.8 MCV 80.4 MCH 26.3 MCHC 32.7 RDW 15.1 PLT 183 MPV 9.1 בספירת דם לפניה ( לפני 5 ימים) ה HB היה 12.3 ה HCT היה 36.8 ה MCV 81.3 וה MCH 27.3 מודאגת..האם אני מאבדת דם!?

שלום רב, ביום חמישי(לפני 3 ימים), קיבלתי מכה חזקה באזור בטן עליונה-בית החז-גב, צד הימין. כלהאזור מצלעות בית החזה העליונות וגם עם המשך לכיוון הגב. עד עכשיו יש לי כאבים. ערכו לי US בטן שהיה תקין. עברתי מס' פעמים ספירות דם וההמוגלובין בספירה הראשונה היה 12.2, לאחר מכן 12.0 , 13.0 והספירה האחרונה מהיום גם כן 13.0 . יש שתן בדם אבל מכיוון שאני במחזור כרגע. שאלתי היא - אם ה US תקין וההמוגלובין יציב , עדיין יש סיכוי שנפגעה הכליה? האם יש צורך ב CT או שאפשר לוותר כי זה המון קרינה? בנוסף בוצע צילום חזה וצילום צלעות מכוון לימין - תקינים. וגם, ראיתי שכתבת שרק עם איבוד הדם הוא מסיבי וחריף - יופיעו סימני הלם. אז איך מאבחנים דימום איטי שמתפרש על ימים|?

אני אם חד הורית לחמישה ילדים אשר מיתפרנסת מקיצבת ביטוח לאומי אני סובלת נורא מבעיות שיניים קשות אשר גורמות לי קושי רב בנוסף לקושי שאני חיייה במציאות לגדל את ילדיי לבד בעבריי הייתי אמא נאה ומטופחת ואם הזמן בין ההריונות ללידות איבדתי שיניים זה גורם לי לנדודיי שינה קשיים ולכאביים וילדיי מעירים וכואביים ממצביי לי אין יכולת כספית לטפל בזה את כל מה שיש לי אני נותנת לילדיי כי הם הכח שלי לחיים אני מבקשת בכל בקשה לעזרה באתי ממקום שבעברי נתתי לכל המושיט יד היייה לי הכל בעבר אבל עבוריי זה הייה כלוב מזהב וויתרתי על הכל בישביל השקט ומליברוח מחייי סבל שנדדתי עם ילדיי ממעון נשים מוכות היום אני מיתביישת להיות במקום בו אני נימצאת אבל זה עדיף לי מהמקום בו חיינו אני וילדי הודה לכל המשיב לי את חיוכיי לילדיי ולי כי זה החלום שלהם שאמא תפסיק ליכאוב מכאביי השניים תודה רבה שוב הפון שלי0526882570

יש לי חבר שהייתי איתו במשך שנתיים לקרת הסוף של הקשר הוא החל להרים עלי ידים.כשזה קרה מספר פעמים התביישתי לצאת מביתו ושזה נמאס לי ורציתי לחזור הביתה עברתי מסכת עינוים. זה נגמר שפתחתי לו תיק במשטרה בזכות הורי. העניין שחזרנו שוב להיות יחד אחרי פרק זמן שלא היינו בקשר ואני הייתי בתקווה שזה השתנה עד כה זה היה בסדר עד היום שהוא שוב התפרץ ונסה להכות אותי רק שהפעם אני הגבתי וזה גרום לו להרתה אחרי כול זה קראתי כמה מאמרים על נשים מוכות ובנוסף גם ראיתי כמה תצלומים שנשים חוטפות מכות מבעליהם או בני זוגם. מכיוון שאני חשובה לו לפי דבריו הראתי לו את זה והוא עודה שהוא לא בסדר ושהוא צריך לעשות משהו בנידון למי אפשר לפנות בנושא זה שיעזור לנו? ואם כדי לצאת מזה ואיך? אני לא נשואה אליו ואין לי איתו ילדים או משהו אני יחסתי בחורה צעירה ואני בדילמה מה לעשות בנושא. אני יודע לך על התיחסותך