תוצאות חיפוש עבור מצב רוח ירוד

שלום, יש לי שני בנים שנוטלים ריטלין בתקופת הלימודים באופן קבוע. לאחרונה ראיתי פירסומים משכנעים על תוסף תזונה של "טבע", אשר נחקר לינית ונמצא יעיל בהפחתת התסמינים של ADHD. אשמח לדעת עמדתך בטיפול זה במקום ריטלין. תודה רבה, מרב

שלום ד"ר ברקאי, אני כבר שבועיים בניסיון להתחיל ציפרלקס (ברקע מיגרנות קשות, דיכאון קל, הפרעת חרדה ומחשבות אובססיביות). בשבוע הראשון לקחתי רבע כדור ועכשיו אני עם חצי כדור-העניין הוא שאני לוקחת את הכדור בסביבות 9:00 בבוקר וחצי שעה אחרי מתחיל חוסר תאבון גדול!!עייפות, מחשבות מיאשות והכי נורא דכדוך(בלשון המעטה!!) נוראי. כעבור10-12 שעות העניין עובר כלא היה חוזר לי התאבון ומצב הרוח משתפר פלאים קפיצה מטורפת מדכאון לשמחה וחיות. יש לציין שקבלתי את ההמלצה לתרופה מנירולוג ורופאת המשפחה. מה העניין שאני חווה? האם זה מוכר? הגיוני? מתי אמור לעבור אם בכלל?? בברכת שבת מצויינת ותודה בעצם אלפי תודות על הפורום המבורך שאתה מנהל!!!

גדלתי בתור ילד ביישן מאוד , חסר בטחון עצמי ומופנם ומסוגר בלי חיים חברתיים ורגיש מאוד , גדלתי בלי חברים (למעט בביה"ס היסודי) ועד היום אין לי חברים. כתלמיד בביה"ס הייתי מהמצטיינים בכיתה וסיימתי כיתה י"ב עם בגרות מלא (זכאי לבגרות) וציון פסיכומטרי גבוה ובהצטיינות . בתור תלמיד בביה"ס בשעות אחרי הצהריים הייתי מבלה כמעט רוב הזמן בבית בעיקר בללמוד ובהכנת שיעורי בית , הייתי לומד הרבה בבית , את שאר הזמן הייתי מבלה בצפייה בטלוויזיה ובמשחקי מחשב , בשעות אלו אחרי זמן ביה"ס הייתי ממעט לצאת מהבית אם בכלל (לא הייתי יוצא לבלות עם חברים) . גדלתי כבנאדם רגיש מאוד לדברים שנאמרים עליי והנוגעים בי , רגיש לתגובות ולפידבקים של אחרים , ואם הייתי מרגיש שנעלבתי או נפגעתי ממשהו הייתי מתנתק ממנו ומפסיק כל מגע איתו . אחרי סיום התיכון עשיתי הפסקה של שנה לפני האונברסיטה , בשנה הזאת עבדתי במפעל קטן בכפר . בשנה הזאת החלו להופיע אצלי סימפטומים של דיכאון והתחלתי להרגיש בדידות קטלנית וקשה גם רגשות שליליים ורגשות עצב , ,גם כעס פנימי על המצב שנקלעתי אליו (הדכדוך והבדידות) וכעס על ההורים בגלל שחשבתי שחינכו אותי בצורה לא טובה גם כעס על הסביבה שבה גדלתי כי חשבתי שהסביבה גרמה לי לחלות במחלת נפש בגלל הערות שליליות שהייתי מקבל מאנשים בסביבה הזאת (הערות על כך שאני בודד) , והתחלתי להסתגר בתוך הבית , בתוך החדר והתחלתי להתנתק מהסביבה שבה אני חי עד כדי הסתגרות מוחלטת בתוך הבית . בינתיים אחרי שנת ההפסקה (השבתון) שהייתה לי התחלתי לימודים באוניברסיטה כשאני נושא מטען נפשי כבד . במקביל ללימודים באונברסיטה התחלתי לפתח פחד לצאת מהבית ופחד מלפגוש אנשים , פחד חברתי ממצבים חברתיים ובמקביל לזה התחלתי לפתח הימנעות מוחלטת מלהימצא בחברת אנשים , נמנעתי ממצבים חברתיים והסתגרתי באופן מוחלט בתוך הבית והתחלתי לחשוב מחשבות שאומרות שכאשר אני הולך ברחוב האנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , ושאינני מסוגל ללכת ברחוב , ושהרגליים שלי לא מסוגלות לשאת את הגוף שלי כך שאלך ברחוב , היו בראש שלי מחשבות שאומרות שאינני מסוגל לעמוד מול אנשים , אינני מסוגל להיות בחברת אנשים . בינתיים סיימתי שתי שנות לימודים באונברסיטה בהצלחה ונכשלתי בשנה השלישית בגלל המצוקה הנפשית שממנה אני סובל (ההסתגרות , ההימנעות , המחשבות , החרדה , הדיכאון , הפרעות שינה , הכעס , התפרצויות הכעס והזעם ). ואז אושפזתי בפעם הראשונה בביה"ח רמב"ם במחלקה פסיכיאטרית פתוחה ושם אובחנתי כסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית OCD (חזרה באופן אובססיבי על פעולה מסוימת מספר פעמים כדי לוודא שהכל בסדר כמו למשל לוודא מספר פעמים שהדלת סגורה וגם מחשבות שמופיעות בראש באופן אובססיבי שאומרות למשל שהדלת לא סגורה ) , אובחנתי גם כסובל מחרדה חברתית והפרעת אישיות נמנעת ודיכאון שנקרא double dystemia depression והאבחנה הפסיכיאטרית הייתה : Schizoaffective Disorder סובל ממחלה בספקטרום השניידריאני עם מרכיב אפקטיבי. יצאתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Risperdal 4 mg \פעם ביום Lustral 150 mg \ פעם ביום Clonex 0.25 mg \ פעם ביום Dekinet 2 mg \ 3 פעמים ביום בהמשך באשפוז יום פסיכיאטרי ברמב"ם העלו לי את הלוסטרל (lustral) ל 300 מ"ג ביום והורידו את הריספירדאל (risperdal) ל 2 מ"ג ביום . בסך הכל יצאתי מהאשפוז מחוזק עם יותר בטחון עצמי והתחלתי לאט לאט לצאת לעולם אל מחוץ לבית . בהמשך הייתי במעקב אצל פסיכיאטרית שעשתה לי שינויים תרופתיים בתדירות גבוהה ובתוך זמן קצר , ובנתיים חזרתי לאוניברסיטה , אבל עוד פעם הייתה החמרה במצבי הנפשי ומצבי הנפשי התדרדר (הדרדר) ואז אושפזתי בפעם השנייה בביה"ח העמק בעפולה במחלקה פסיכיאטרית פתוחה בגלל הסיבות הבאות : כישלון בלימודים , הסתגרות מוחלטת בבית , הימנעות מוחלטת מלהיות בחברה מחוץ לבית , פחד לצאת מהבית , פחד מלפגוש אנשים , חרדה חברתית , ייאוש דיכאון ועצב , רגשות שליליים , התפרצויות כעס\זעם שכללו זריקת ושבירת חפצים וקילול ההורים והשם , מחשבות על כך שאינני יכול ללכת ברחוב בגלל שאנשים מסתכלים עליי ולועגים לי , הרגשתי לא שייך , אין לי כח ללכת ברחוב . שוחררתי מהאשפוז עם הטיפול הזה : Modal 50 mg \ 3 ביום Nocturno 7.5 mg \ 1 ביום Seroquel XR 300 mg \ 2 ביום Efexor XR 150 mg \ 1 ביום יצאתי מהאשפוז עם האבחנה Simple Schizophrenia . בסך הכל האשפוז בעמק עזר לי מאוד יצאתי משם מחוזק ועם בטחון עצמי , ועם רגשות חיוביים , ואופטימיות , ועם הרגשת רוגע ושמחה וגם נפטרתי כמעט לגמרי מהמחשבות שמגבילות אותי בנוגע ליציאה מהבית ושמגבילות אותי במישור החברתי והפכתי לבנאדם חופשי שיכול לצאת לאן שהוא רוצה , גם נפטרתי מהעצבנות ומהלחץ והמתח ומרגשות הכעס . אחרי האשפוז הזה הייתי בבית כמעט שנה וחצי . בזמן זה הייתי במעקב אצל פסיכיאטר במרפאה קהילתית בביה"ח הלל יפה בחדרה שעקב ירידה במצב הרוח הרופא העלה לי את האפקסור ל 300 מ"ג ביום . אחרי האשפוז בעמק בכמעט שנה וחצי חלה הדרדרות והחמרה במצבי הנפשי : דיכאון , ייאוש , עצב , כעס , התפרצויות כעס \ זעם , השתוללויות , זריקה ושבירת חפצים , תוקפנות\אלימות מילולית כלפי ההורים (חשבתי שההורים גרמו לי לחלות מחלת נפש על ידי כך שלא חינכו אותי בצורה נכונה) , גם היו הפרעות שינה , מעביר ימים ללא אוכל , מרשל את עצמי , היגיינה ירודה , כעס פנימי אדיר , הרגשת חוסר אונים . אז הגיע האשפוז השלישי בנצרת שבכלל לא עזר לי , אשפוז זה נמשך חודש ושם טופלתי בטגרטול cr 400 מ"ג ביום שנועד להרגעת התפרצויות כעס , וטופלתי בנוסף ב רסיטל 20 מ"ג\יום בנוסף המשכתי עם הסרוקוול xr 600 מ"ג\יום . האשפוז הזה לא עזר לי , להיפך הייתה החמרה במצבי הנפשי , והתחלתי להרגיש תחושת אי שקט פנימי נפשי, ולהרגיש חוסר מנוחה , כך שאינני מסוגל לשבת בנינוחות ולהתרכז בדבר (צפייה בטלוויזיה , קריאה , אינטרנט), הרגשתי מצב דמוי אקטיזיה , ואז הפסקתי את האשפוז על דעת עצמי וחזרתי להמשיך מעקב אצל הפסיכיאטר שלי בהלל יפה כשהמצב שלי לא מאוזן , מרגיש דיכאון , לא שקט ולא רגוע , הפסיכיאטר כתב שהאבחנה שלי היא : Schizophrenia vs Schizoaffective Disorder ונתן לי את הטיפול הבא : Seroquel XR 600 mg \ ביום Modal 150 mg \ ביום Ambien CR 12.5 mg \ ביום לשינה Depalept Chrono לטיפול בהתפרצויות כעס \ זעם : להתחיל 500 מ"ג ולעלות ל 750 מ"ג ביום . להפסיק Viepax להתחיל Clonex 0.5 מ"ג 2 פעמים ביום . אחרי הטיפול הזה ב 20 יום לא הרגשתי הטבה , ותחושת האי שקט הפנימי נמשכה (התחושה שהזכרתי למעלה) , כלומר עדיין מרגיש מצב דמוי אקטיזיה (חוסר מנוחה) , ואז חזרתי לרופא שלי למעקב בהלל יפה , הרופא כתב במכתב הביקור שאני סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית באבחנה מבדלת עם סכיזופרניה . הוא כתב שישנו מרכיב אובססיבי בולט בתמונה , שמקבל ביטוי ברצון חוזר וטורדני לשנות את הטיפול ולפנות מחדש לכל מיני מקומות לצורך לשנות את הטיפול . הוא כתב שישבתי בבדיקה ללא שום ביטוי של אי שקט פסיכומוטורי . הפסיכיאטר המליץ לי על הטיפול הבא שאני מקבל אותו עכשיו (כיום) : Seroquel XR 800 mg \ ביום Depalept Chrono 750 mg \ ביום להפסיק מודאל (modal) בטענה שלא עוזר לי , וגורם לי לתחושת האי שקט . להמשיך Viepax XR 300 mg ביום . לקחת Cipralex 10 מ"ג ביום . Clonex 0.5 מ"ג \ 3 פעמים ביום . להתחיל Deralin 10 מ"ג \ 2 פעמים ביום . להרגעת האי שקט . Ambien CR 12.5 mg לשינה . בימים אלו (כיום) אני מקבל את הטיפול הזה . יש לי מספר שאלות : 1- חוות דעת על הטיפול התרופתי שאני מקבל עכשיו ואיך הטיפול הזה עשוי להועיל לי ? 2- האם יש צורך להעלות את מינון הדירלין ל 40 מ"ג 2 פעמים ביום כי אני עדיין מרגיש אי שקט ? 3- מה המטרה של השילוב של ה Viepax XR 300 mg עם ה Cipralex 10 mg ואיך זה עשוי להועיל לי ? 4- האם ה Depalept Chrono אמור למנוע את התפרצויות הכעס\זעם וכמה זמן צריך כדי שתורגש השפעתו במלואה ? 5- האם אפשר לקחת Seroquel XR 800 mg (כל המנה) בבת אחת בערב ? 6- האם Modal 150 mg ביום יכול לגרום לתחושת אי שקט ? 7- האם אני יכול לוותר על ה Modal ולהסתפק ב Seroquel כתרופה אנטי-פסיכוטית ? 8- חוות דעת על האבחנה הפסיכיאטרית שלי ? 9- חוות דעת על האבחנה הפסיכולוגית שלי ? 10- חוות דעת על טיפול פסיכיאטרי מומלץ ? 11- חוות דעת על טיפול פסיכולוגי מומלץ ? 12- חוות דעת על אפשרויות שיקום דרך ביטוח לאומי ו\או סל שיקום ?

האם אכילת זיתים פוגעת בזכרון ??? אודה לתשובתך

שאלה אמא שלי היום בת 73 לפני כ-3 שנים אובחנה בדמנציה (״קלה״). יש לה סימנים כגון לעיתים בלבול, אפטיה, שחכה דברים מסויימים, קושי בחישובים מתמטיים, קושי בהבנת שעון עם מחוגים וכו. מבחן שנעשה על ידי נוירולוג הביא תוצאה של 19. לפני כשנתיים וחצי בוצע mri מוח ואכן נראה שם הצטמצמות של מוח. נוירולוג נתן הדרגתית מדבקות של אקסלון ביחד עם ציפרלקס. כרגע כבר שנה אמא לוקחת אקסלון 15 מדבקות וציפרלקס 10. בנוסף אמא עושה תרגילים שונים כגון פאזלים, סודוקו קל, משחקים לוגיים שונים, פעילות אירובית מידי פעם. ברור שלא אמור להיות שיפור המטרה כמה שאפשר לשמר מצב ולמנוע הדרדרות. בחצי שנה אחרונה יש לה קפיצות לחץ דם מגיע ל-165/90 - בשבילה זה מאוד גבוה כי לחץ דם רגיל שלה הוא 110/70. בנוסף יש לה כאבי בטן, כאבי רגליים ומצבי רוח מאוד ירודים (נראה כמו דיכאון). אמא היתה אצל קרדיולוג וכל הבדיקות שלה יצאו תקינות. בנוסף עברה סידרת בדיקות מקיפות אצל רופאים שונים ומוכיחות שהיא בריאה חוץ מכמה דברים: 1. ירדה במשקל (שוקלת 50קג) כתוצאה יש קצת ״ירידה של כליות״ ולפעמים כאבים בגב התחתון 2. כולסטרול קצת גבוה - התחילה לקחת תרופה קבועה להורדת כולסטרול 3. התחילה לקחת תרופה קבועה נגד לחץ דם גבוה למנוע קפיצות של לחץ דם פתאומיות 4. התחילה לקחת אומפרוזול (כיבים קלים בקיבה) התייעצנו אצל נוירולוג והומלץ לעלות מינון של ציפרלקס ל-15. בנוסף להוסיף אביקסה 10 לחודש ולאחר מכן לעלות מינון ל-15. שאלה: 1. האם בגיל 73 מומלץ לעלות ציפרלקס ל-15? באלון של התרופה רשום שלא מומלץ מעל גיל 65 2. האם כל התרופות האלה מתאימות לנטילת ביחד? 3. האם מומלץ לקחת אקסלון או לדוגמא donepezil ביחד עם ebixa? 4. ראם מצב רוח ירוד ומצב דיכאון קשור לנטילת תרופות הנ״ל? תודה מראש

אני בן 28 בריא בדרך כלל לפני כ5 חודשים התחילו לי כאבים בפין שגם יצרו בעיה בזקפה, האורולוג קבע שיש לי דלקת בערמונית והדריך אותי מה לעשות כדי שתוך חודשיים הדלקת אמורה לחלוף. אחרי חודשיים הדלקת חלפה אבל הכאבים נשארו (הם כן טיפה השתנו מכאב רק בעת מתן שתן הכאב ניהיה קבוע בלי קשר למתן שתן או פליטת זרע ולכן אין תסמיני לדלקת) והמצב של הזקפה רק הולך ומחמיר ועם הזמן אני רק יותר ויותר מתקשה להגיע לזקפה מלאה אם בכלל, לרוב אם אני ממש מתאמץ היא מאוד רכה. מבחינת כמה אורולוגים אין תופעה כזאת ואין שום סיבה אורולוגית שלא תיהיה לי זקפה, גם אם יש כאבים כרגע וזה גם מוזר בכל מקרה זה לא אמור להשפיע על הזקפה ולכן הפנו אותי לפסיכיאיטר בטענה שהכל נפשי, אני מצידי מרגיש ממש צריבה וכאב בפין וגם כאשר הוא מזדקף מרגיש שכאילו חסר לי משהו בפנים כדי להתקשות ולא מצליח להבין איך הנפש משפיעה עד כדי כך על המערכת הזאת. האם יכול להיות שכל הכאבים שלי למטה הם נטו נפשיים? כאילו יש משהו בנפש שעדיין אומר שיש דלקת למרות שהיא חלפה? לגבי הזקפה הרבה פעמים אני מרגיש רגוע ומשוחרר ועדיין לא עומד לי. ובכללי איך אפשר לבדוק אם הסיבה היא באמת נפשית? (בדיקת NPT האורולוג אמר שלא כלכך רלוונטי כי כן יש לפעמים זקפות גם בערות) מציין שבהתחלה כשעוד הייתה לי דלקת היא צרבה לי כלכך והייתי בטוח שלא אתחתן לעולם.... בנוסף יש פוסטטראומה על רקע השירות הצבאי שלי (מציין שהיו לי לילות עם חרדות ומעולם הזקפה שלי לא נפגעה מזה למרות שהרגשתי לחוץ, אפילו הפוך מצאתי בזה פורקן)

שלום רב דר' רם אברהמי אני בת 53 פונה אליך שוב לאחר שדף הבדיקות אצלי. בדיקה אחרונה נערכה עכשיו, ב- יולי 2019 מצד ימין עורק פנימי-הודגם רובד טרשתי פיברוטי בדופן אחורית פרוקסימלית בעורק, המיצר את חלל העורק ב- כ- 60% כל 3 העורקים הנוספים - בצד ימין - לא נראתה הפרעה המודינמית. ב- 2018 - לפני שנה הצרות היתה עד 50% ב- 2016 - לפני 3 שנים ההצרות היתה עד 20% מצד שמאל כל 4 העורקים - לא נראתה הפרעה המודינמית מה שהכי הכי מדאיג אותי בהחלט זאת ההתקדמות המהירה תוך 3 שנים בהצרות וזאת למרות כדורים נגד כולסטרול 10 מ"ג שאני לוקחת. עושה ספורט ושומרת על תזונה נכונה. הבנתי מתשובה שלך שיש התערבות רפואית רק כאשר ההצרות מגיע ל- 80-90% אני בחששות גדולות שלפי ההתקדמות המהירה של ההצרות אצלי . ההצרות תתפתח במהירות לאחוזים כאלה שמצריכים כבר טיפול. אני כל כך חרדה מלהגיע לניתוח. אני אמא ל- 4 ילדים, 2 בוגרים, ו- 2 ילדים בני 12 וחצי. המחשבות לא מפסיקות להטריד אותי ולהכניס אותי למצבים של דכדוך. האם יש דרך אחרת לפתיחת ההצרות מלבד ניתוח?? כיצד אפשר לעצור את המשך החסימה?? בקופת חולים שלנו יש רופא 1 בלבד של כלי דם,כך שלהגיע אליו לוקח המון זמן. והבעיה שאין עוד עם מי להתייעץ. מודה לך על תגובתך ותשובותך בברכה, אסתר

אין לי תופעות נירולוגיות אין לי בעיה בראיה יש רגישות שנוגעת באיזור. אך כל הזמן מצב רוח ירוד חרדות קלות עצבות . תמיד אופטימית לוקחת דברים בקלות.

שלום, אני בחור בן כ 30 שנה אני סובל מפוסט-טראומה שמורגשת בדיכאון וחרדה. טופלתי מספר שנים בצ'יפרלקס מבלי שזה כ"כ עזר. לפני כ-8 חודשים החלפנו לסרטונלין והגדלמו מ 50 מ"ג ל 150 מ"ג בהדרגה. מהרגע הראשון היו לי בעיות של אין אונות, שפיכה מאוחרת וחוסר חשק מיני. לפני כחודשיים החלפנו את התרופה לוולבטרין. התרופה שיפרה לי פלאים את החשק המיני (הרגשה מימי התיכון), עם זאת, פרצי בכי, עצבנות וחוסר אונים. לפני כשבועיים החלפנו לדולוקסטין וכבר מהכדור הראשון הרגשתי תחושה של אין אונות. לקחתי את הכדור הנ"ל יומיים בלבד. לא הצלחתי ליצור קשר טלפוני עם הפסיכיאטר (התור רק בעוד חודש) וחזרתי היום ליטול וולבטרין 150 מ"ג בתקווה שיחזיר חזרה את החשק המיני. בקריאה באינטרנט, קראתי שיש מטופלים שלוקחים וולבטרין בנוסף לתרופה ממשפחת ה SSRI כדי לנטרל את התופעות לוואי של חוסר חשק מיני. השאלה שלי היא כזו: מכיוון שעם הוולבטרין יש לי ירידה במצב רוח, האם מותר לשלב אותה עם הכדור האחרון שקיבלתי מהפסיכיאטר, דולוקסטין 30 מ"ג, עד שאפגש איתו שוב ? אני יודע שזה לא מחליף ליידע את הרופא המטפל. רק שואל אם מותר, כי אני לא רוצה לגרום לעצמי הרעלה מערבוב כדורים שאסור.... תודה מראש

היי שרון. אני לא יודעת עם כתבתי לך אני חושבת שכן אני עוברת כבר יותר מחודש שינוי תרופתי. אני לאט לאט מתאזנת ועם עניין השינה זה הסתדר ואני מאוד מודה לך על התמיכה עזרת לי מאוד בזה. רק יש לי בעיה,בבוקר אני קמה שמחה מצב רוח טוב מתפקדת יוצאת להליכה הכל בסדר גמור אבל שפתאום מגיע שעות אחר הצהריים ערב אני מרגישה בדידות רגשית חוסר אנרגיה דכדוך שמלווה במחשבות שליליות מדכאות. אני התייעצתי עם הרופאה אבל היא אמרה שזה לאט לאט מתאזן ולוקח זמן. מה שקורה עם המחשבות הטורדניות מדכאות מרוב שאין לי חשק לעשות שום דבר אפילו לצאת להליכה אני שוכבת במיטה ואין לי אפילו חשק לדבר עם אף אחד פתאום המצב רוח שלי צונח למטה. שרון שוב את ממש תעשי לי מצווה יש לך עצות טובות לתת לי כי אין לי למי לפנות כרגע.אני עדין לא התחלתי טיפול מה לעשות בינתיים עם התופעה אחר הצהריים ובערב שאני מרגישה את החוסר אנרגיה דכדוך בדידות רגשית מחשבות בלי סוף בבוקר שאני קמה זה עובר לי. ממש אשמח עם תוכלי לתת לי עצה קטנה את ממש תקלי עלי. תודה רבה שרון ומאחלת לך שבוע נפלא

לצערי בסוף השבוע שעבר יצא לי לשתות כמות גדולה של אלכוהול (בשבת ובליל הסילבסטר) ואף לעשן פה ושם וויד ומאז אני חווה חרדות קשות על גבול ההתקפי חרדה (שאני מכירם מהעבר) ותחושה של דכדוך האם יש קשר? ובכלל, יצא לי לשתות פעמים רבות ולא היו לי תגובות כאלה קשות, אם אפשר לומר לי איך וכמה ובאיזו תדירות מותר לי לשתות כי אני רוצה לשתות לעיתים (לא קרובות) והשאלה אם ישנה אפשרות כזאת. תודה.

היי אני נכסת לשבוע 7 ולפני כשבועיים כשגיליתי על ההריון… הריון שני שהיה מתוכנן בהחלט אפילו דרך הזרעה עם הורמונים… מאז אני מרגישה עייפות וחוסר חשק לכל דבר לא מתחשק לי לצאת מהבית השאלה האם זה מההורמונים ונובע מעייפות או שזה דיכאון אני בדרך כלל אדם שמח ואנרגתי וקשה לי עם עצמי ככה באמת כאילו לא מבינה מה קורה לי ולמה לא בא לי לעשות כלום

היי.אני מרגישה ירידה במצב רוח יושבת ומדוכדכת כל היום סתם כך בלי שום סיבה,איך אני יכולה להחזיר את השמחה לחיי? תודה.

שלום וברכה אני נוטל סרנדה 50 מ"ג, למרות שלא אובחן לי "דיכאון קלאסי".. מה שכן יש לי מצבי רוח ירודים.. תכנים דיכאוניים.. פסימיות.. תחושת ריקנות לרוב וחוסר תקווה , חוסר ביטחון, בילבול וחוסר אמונה בעצמי, למרות שאני מתפקד (עובד לסירוגין, מנהל קשר זוגי וחברתי..) האם לדוגמא במצב שאין לי דיכאון מג'ורי התרופה רמוטיב (שהיא לדיכאון קל עד בינוני שאולי יש לי?) יכולה להועיל לי יותר מהסרנדה? או שבגלל שהסרנדה היא לדיכאון כבד, היא אמורה "לכסות" ולטפל גם בדיכאון הקל? או שזה עובד אחרת? אשמח לתשובות תודה :]

שלום רהב הדר, בבדיקת ויטמין B12 נמצא 338pmol/L הרופאה טוענת שזה בטווח התקין. אני חושב שלא אני די מרגיש בעייפות ובמעט חולשה. בדיקות הדם הכללי מראות שהכול תקין 1.האם עלי לקחת תוסף תזונה של וטמין B12 ו/או משהו אחר? 2.מתי עלי לחזור לבדיקה נוספת?

מה זה "אפקט דיספורי" ו/או "דיספוריה"? האם מדובר באותו הדבר בדיוק?

דוקטור, שלום רב. לפני שלוש שנים בעלי, אז בן 40, כאשר היה במילואים וביצע משימה פיזית בחום, סבל מהתקף מוזר: הוא לא בדיוק איבד הכרה, זה היה סוג של בלאק-אוט. או לא יודע לתאר בדיוק. נראה כהיה בחוסר הכרה חלקי, אם יש כזה דבר. הסיעו את בעלי לביה"ח סורוקה, שם עשו בדיקות דם – תקינות. לא הייתה חשיפה לחומרים רעילים, ולא מעורבים שום חומרים כמו סמים. במשך כל הזמן שהיה בבית-החולים, מספר שעות, הוא רעד באופן מוזר – כאילו היו תנועות בלתי-רצויות בכל הגוף. זה הסתיים אחרי כ-12 שעות, כבר כשהיינו בבית. לא עשו MRI מוח לעומת המלצת רופא צבאי. כבר אז היו לו נימולים ביד שמאל וברגל שמאל שנחשבו התוצאה מבעיות ע"ש. במשך השנתיים האלה: ירידה בראייה, לא פתאומית, הדרגתית. כמה פעמים: סתימת אזניים בלי תסמינים של נגיף כלשהו,שמאוד הפריעה, חלפה בעצמה. בכמה חודשים אחרונים: עין אחת מתעוותת במשך כמה שבועות, חולף וחוזר. התחילו כאבים ביד שמאל ונימולים ביד ימין. לא מרגיש את הידיים בבוקר במשך 10 דקות אולי. לאחרונה — מצב רוח ירוד, לפעמים שוכח מילים שלא משתמשים בהן הרבה. בנוסף לכל הלחץ הכללי, אמא של בעלי בשלב הסופי של מחלת פרקינסון. היא שברה את עצם הירך כאשר נפלה לפני מספר חודשים. המצב היה מאוד גרוע במשך הרבה זמן, עכשיו טיפה יותר טוב, אבל זה עדיין השלב הסופי של פרקינסון, וכמובן זה מאוד מדכא את בעלי. ברקע: כשהיה בן 10, דרסה אותו מכונית. מאז בעיות עם עמוד השדרה, בליטות דיסקים בצוואר כמעט בכל החוליות. בעבר, בילדות וגיל ההתבגרות: כאבי ראש עזים שחלפו עם הזמן. בבדיקת MRI מוח מ-7.4.2024: מוקד זעיר נקודתי ב-FLAIR בחומר הלבן פרונטלי שמאלי, לא ספציפי. האם זו סיבה לדאגה? האם יכול להיות קשור לאותו התקף לפני שלוש שנים? האם נדרשת בדיקה מקיפה גם אצל רופא ראומוטולוג? הנוירולוג ששלח לבדיקה בגלל הנימולים בידיים אמר שזה יכול להיות ממצא חסר כל משמעות, אבל כפי שהבנתי מהאתרים כגון האתר של ב"ח מאיו, ממצאים כאלה מגדילים משמעותית סיכויים לדברים כמו שבץ מוחי ודמנציה, ויש אינספור סיבות לפגיעה החומר הלבן, כולל גרורות של גידול במקום אחר בגוף. במשפחה: מחלת פרקינסון אצל אמא של בעלי שהתחילה בגיל 55 בערך, די מוקדם. אין ביעות כגון דיכאון. האם יש סיבה לדאגה וכדאי לנסות לבדוק את העניין לעומק? האם גידול יכול להראות ככה? בכבוד רב, קסניה

שלום, אודה למענה כבר כמה שנים אני חולמת על אותו בית בצבע לבן מבחוץ שאיני ראיתי בחיי. בכל פעם שאני חולמת,זה בדרך כלל מתוך הבית, יש פעמים שהוא נראה אחרת מבפנים אבל תמיד הידיעה הברורה שזה אותו בית לבן שכבר חלמתי עליו. כל פעם שאני חולמת על הבית, הוא תמיד אפרורי בפנים . אווירה חשוכה ולא אסתטי במיוחד. מדוע אני חולמת חלומות חוזרים על אותו המבנה הלא נעים הזה?

שלום אני בת 50, רזה בריאה ולא מעשנת, המחזור כבר לא מגיע כמעט, הולך ובא, לפני 3 חודשים היה האחרון, התחילו לי לפני שבועיים כאבים בגוף, בשרירים ובעצמות, אני מתעוררת בשינת הלילה וכתוצאה מזה עייפה במשך היום, זיכרוני לא משהו ואני מעט מדוכדכת ועצבנית, גלי חום עדיין לא ממש מורגשים. אני מודעת לזה שאלה תופעות גיל המעבר, עברתי לפני 10 שנים 6 טיפולי פוריות ואני ללא ילדים. האם מומלץ במצבי לקחת הורמונים או תמציות טבעיות? האם מדבקות הורמונים הן חלשות יותר ואולי הן עדיפות לי? אני יודעת שהורמנים מונעים התקף לב ושבץ, ימנעו דכדכוך ועצבנות ויחזירו לי את השינה, ימנעו אוסטופורוזיס שיש לאימי וכנראה גם לי יהיה. קראתי שלפתרונות אלטרנטיביים כמו דיקור וצמח מרפא בשם קוהוש שחור אין להם השפעות מיטיבות על שאר האיברים כמו העצמות, הלב וכלי הדם ובמאמרים אחרים קראתי שיש להם השפעה על גלי חום אוסטאופרוזיס , דלקות פרקים ומצבי רוח אז מה עדיף לי מה ימנע לי דלקות בגוף ושינה לא רציפה, אוסטופורוזיס, גלי חום דכדוך ועצבנות, בעיות לב ושבץ? תודה

טופלתי באוזמפיק כחצי שנה בשל השמנה וסכרת גבולית. רזיתי 8 ק'ג אך טיפול גרם לי לחרדות ומצב רוח רע. בהתייעצות עם רופא משפחה הפסקתי טיפול. והרגשתי יותר טוב מבחינה נפשית. אבל עליתי חזרה כל הקילוגרמים ++. כעבור 5 חודשים החלטתי לנסות שוב והתחלתי מ0.25 מ'ג. כבר מרגישה דיכדוך וחרדה. האם זאת תופעה ידועה אצל מטופלים באוזמפיק?

שלום רב אני בת 58 נוטלת ליויאל מזה 12 שנה. לאחרונה תחושת חום (לא בגלים), מצב רוח ירוד והיעדר חשק מיני. בהתייעצות נאמר לי שניתן להחליף את הליויאל במדבקות אבורל וגל טסטוסטרון. האם זו עצה טובה או עדיף להישאר עם ליויאל? תודה רבה

אני סובלת מדיכאון מאחרי הלידה הראשונה שלי, כבר 6 שנים, כרגע בהריון נוסף שבוע 20, נוטלת ויפקס. ההריון עובד עם דיכאון קל למזלי... אבל אני חוששת להיות עד סוף ההריון עם נוגד דיכאון בגלל השפעות על היילוד אחרי הלידה. יסכימו לעשות ECT כדי עם הפסקה של הנוגד דיכאון כדי שלא אצטרך להגיע למצב שאני בכלל בלי הגנה? הבנתי שECT הכי בטוח לעובר. מפחדת לבקש ושלא ישקלו אפילו לעזור לי, מפחדת להפסיק ולחטוף שוב דיכאון קשה אחרי לידה.

שלום רב. מאז שאני במסגרת שיקומית, הפסקתי ללכת לספריה משהו שמאוד רציתי לעשות. לא רק ספריה בכלל אין לי את המוטיבציה לצאת מהבית ולעשות דברים שאני אהבתי בעבר. אני מקבלת מזה דכדוך והייתי ממש מודה לך עם את יכולה לתת לי טיפ איך להחזיר לעצמי את המוטיבציה? אני ממש מקווה שתעני לי במהרה זה חשוב לי. תודה

שלום !!! אני מרגישה ממש רע לשאול את זה , ואני אמוד מתפדחת לשאול את זה אבל זה חשוב לי ולכן אני מתגברת על הבושה רציתי לשאול: אני בת 22 מגיל 17 התחילו לי בעיות עם האוכל, מחשבות אובססביות על משקל, רזון וכושר מטורף הייתי קצת מלאה() ואז אחרי המון דיאטות שעשיתי ולא הצלחתי התחלתי לצום ולצום ולצום מגיל 17 לא ידעתי לאיזה מעגל אני נכנסת אבל בתכלס הייתי חושבת על אוכל באובססיה על רזון וכל מה שרציתי זה להגיעה ל-40 קילו הייתי מיום ליום מפחיתה את האוכל עושה ספורט ואם הייתי נופלת הייתי מקיאה בתלכס -אנורקסית ירדתי במשקל והפסקתי לאכול לגמרי וגם היה לי מצב רוח ירוד במשל כל היום ועצביים וכעס על כל העולם ההורים שלי גילו מהר מאוד את המצב והתחילו לפקח עלי שאני יאכל ולא יקיא שלחו אותי לטיפול רגשי בהתחלה לא שיתפתי פעולה בכלל, אבל לאחר זמן המצב שלי השתפר הנפשי והפיזי ואז עדיין הייתי חולה אבל חולה פחות היו לי מלחמות מאוד חזקות עם האוכל הדבר שהכי רציתי בעולם זה לרדת במשקל ולא לאכול הייתי צמה ימים שלמים ואם הייתי אוכלת חביתה או משהו כזה הייתי מקיאה הכל לאחר המון מלחמות וקשיים הצלחתי פחות או יותר לצאת לחיים חדשים כבר הבנתי שהרזון זה לא מה שיעשה אותי מאושרת ושאוכל נועד כדי לתת לגוף שלנו כוח ושזה לא מה שהכי חשוב בחיים ובעצם פתאום הבנתי עד כמה האנורקסיה הורגת ועד כמה לא כדאי לחיות איתה נילחמתי חזק מאוד מאוד מאוד ובסוף ניצחתי ב"ה עכשיו אני בת 22 אחרי שאני כבר יצאתי מזה לגמרי הפסקתי עם הטיפול עם הדיאטנית ועם הטיפול הפסיכולוגי ועם הכל , אבל עכשיו בכאב ודמעות אני כותבת שאני מתגעגעת לאנורקסיה אני כל הזמן בראש שלי מתה לחזור לשם , אני מרגישה שפשוט באלי להיות אנורקטית באלי להצליח לצום ואני כבר לא מצליחה כמו פעם וגם שאין י את המצפון אחרי האוכל כמו פעם אני פשוט עליתי קצת במשקל ואני אוכלת כמעט הכל וזה קשה לי אני רוצה את ההפרעה רוצה את המקום הבטוח שלי את המקום המוכר המקום שבו אף אחד לא דורש ממני כלום אני רוצה להיות רזה רזה רזה ובלתי נראית אבל אני כביכול בריאה כבר אני אוכלת(כמעט רגיל) ואני חיה מדיי פעם יש לי התקפי זעם ודיכאונות אבל על פניו אני חיה טוב אני אוכלת ולפעמיים ממש מתחרטת על זה וגם לפעמיים מקיאה (בלי שיראו) אני בחדר כושר ואני שואלת איך יכול להיות שאני מתגעגעת לאנורקסיה? האנורקסיה הרסה לי את החיים, שרפה לי את כל הקשרים החברתיים הרסה לי את הקריירה והרסה לי את החיים לגמרי ואני מתביישת לשאול את זה אבל אני רוצה לחזור לשם האם זה יכול להיות? והאם זה נקרא שאני עדיין חולה? האם יכול להיות מצב שבו אני ירצה להיות בריאה לגמרי ב100%? וגם למה אני רוצה את זה.? אני שונאת אותה אבל אוהבת אותה מבולבלת תודה מראש יעל