תוצאות חיפוש עבור מיפוי עצמות

שלום רב ניתן להתעדכן במאמר על שחיקה של הברך עוד באתר www.DrBender.co.il בבלוג החלטה בנוגע לטיפולים שמרניים או ניתוחיים ואיזה ניתוח ניתן לעשות לאחר לאחר קבלת היסטוריה רפואית ובדיקה ועיון בהדמיה טיפולים שמרניים –לא ניתוחיים בדרך כלל הם הטיפולים הניתנים בראשונה, הם כוללים טיפול תרופתי, זריקות- תאי גזע, אורטוקין, חומצה היאלורינית,PRP (ניתן להתעדכן על כך בלוג באתר www.DrBender.co.il ) חומצה היאלורינית –חומצה היאלורינית הינו חומר סיכה הדומה לאחד ממרכיבי נוזל המפרק. נוזל המפרק משנה את הרכבו בתהליך שחיקת המפרק, ריכוזו של החומצה ההיאלורינית במפרק יורדת בתהליך שחיקת המפרק. הזרקה למפרק הברך של חומצה היאלונירית מסייעת לשימון המפרק, מפחיתה את הכאב , מסייעת בשיפור התנועתיות ובגמישות, ותורמת לפעילות אנטי דלקתית במפרק. ישנן תכשירים המופקים מכרבולת של תרנגולת (כגון סינויסק Synvisc) וישנם תכשירים המופקים במעבדה ואינם מן החי ( ארטריז ,Euplexaאאופלקסה Arthease , אוסטניל Ostenil ). הסיכוי לתגובה אלרגית קטן ביותר בתכשירים אשר אינם מן החי . ישנם חלק אשר תכשיר אחד עוזר וישנם אחרים אשר תכשיר אחר עוזר . חושב לציין שזריקות עוזרות יותר בשלבי שחיקה ראשוניים ופחות בשלבים מתקדמים בברכה ד"ר בנימין בנדר www.DrBender.co.il

שלום דוב מקור התחושה מכלי דם בין אם זה שינויים בלחץ דם ובין אם כלי דם מסויים מעט מוצר. יש לבדוק דופלר של עורקי הצוואר. אם התופעה חד צדדית יש גם לבדוק האוזן תחת מקרוסקופ התופעה שכיחה ובד"כ לא מדאיגה. אך יש לעבור ברור בברכה ד"ר בן דוד

בעת בניית עצם חדשה שוקעים מלחי סידן הנקראים הידרוקסיאפטיט ומצפים את סיבי הקולגן וכך העצם מתקשה. בבדיקת מיפוי עצמות משתמשים בחומר הנקרא ביספוספונט עליו מוצמד איזוטופ של טכנציום. הביספוספונט מתיישב על אותם אתרים שההידרוקסיאפטיט יושב עליהם כלומר יש בינהם תחרות על אתרים אלו. ככל שיש יצירה חזקה יותר של עצם יותר ביספוספונט יהיה שם. יותר ביספוספונט משמע יותר טכנציום. הטכנציום פולט קרני גאמהואלו נקלטות במצלמת הגאמה ונותנות כתם שחור. מכאן שבמקום שיש יצירה נמרצת של עצם יפלטו יותר קרני גאמא שיקלטו במצלמה. פעילות נמרצתמן הרגלישליצירתעצם חדשה גורית בעקבות שבר,שבר מאמץ, עומס, שינויים ניווניים במפרק סמוך, זיהום, וגידול. במקומות שיש אחד מאלה נקבל קליטת יתרל פעמים בצורת כתם עז מאד ואז נדבר על קליטה פתולוגית שכוונתה בדר כלל גידול ולעיתיםהרבה יותרקרובותנדבר על קליטת יתר בהשוואה לעצמות אחרות וזה בדרך כלל עקב שינויים ניווניים ו

לא קשור לשתיה כלל, יש לוודא שאין הצרות מולדת ב- UPJ

הממצא בצילום רנטגן אינו אומר כלום. אם גילך מעל 40 תוכל לומר שמדובר בצילום נורמלי. עם זאת תאור המחושי מעלה חשד כי מדובר בלחץ עלשרש עצבי והדבר טעון ברור נוסף. כוון הברור צריך להקבע על סמך ממצאי הבדיקה הגופנית והוא עשוי לכלול בדיקות כמו שקיעת דם, ספירת דם מלאה, מיפוי עצמות ומר"י( או לפחות CT . )

נראה שלא נותר לך אלא לעבור ניתוח מתן קורטיזון בזריקה (או כדורים) משפיע לא רק מקומית אלא גם על כל רקמות הגוף

שלום רב אבחנות באורטופדיה והמלצות לטיפול נעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית , בדיקה פיסיקאלית ועיון בהדמיה באם יש צורך ממה שכתבת לא ניתן להגיע לאבחנה ברורה – מומלץ יעוץ אורטופדי בדרך כלל במיפוי מופיעים המושגים הבאחם- תהליך ארטריטי או שינויים ניווניים הכוונה היא ככל הנראה לשינויים שחיקתיים, שחיקת סחוס , טראומה הכוונה היא לחבלה מיפוי עצמות –קיימים סוגים רבים של מיפוי עצמות, מיפוי עצמות המבוצע בדרך כלל הינו מיפוי עצמות בעזרת טכנטיום. זוהי בדיקה לא ספציפית , המראה מקומות שבהם החומר מצטבר, על סמך הקליטות ניתן לשער שמדובר בקליטות על רקע שחיקת סחוס, טראומה וכולי, אך כאמור אין הבדיקה בדיקה ספציפית מיפוי עצמות בשילוב עם CT הינו מיפוי עצמות SPECT , מיפוי יותר ספציפי לפגיעות סביב מפרק ישנם עוד סוגים רבים של מיפויים FDG עם סוכר מסומן המצביע על אזורים בעלי חילוף חומרים מהיר, או מיפוי עצמות עם כדוריות דם מסומנות לגילוי זיהומים תשובת המיפוי יש לשפוט אותה בהתאם להיסטוריה הרפואית ובדיקה פיסיקלית באופן כללי- כאבי ברכיים יכולים להיגרם מסיבות רבות, בגילאים צעירים יותר שכיח יותר תגובות דלקתיות, כונדרומלציה פטלה וקרעים במניסקוס, בגילאים מבוגרים יותר שכיח יותר שחיקה של הברך. פגיעות בברך, החל משברים, קרעים במניסקוס, חבלות שונות יכולות לגרום לשחקיה מואצת של מפרק הברך, דבר היכול לבוא לידי ביטוי בקושי בטווחי תנועה של הברך, חריקות/קליקים , כאבים בקימה מישיבה או בירידת מדרגות וקושי ללכת למרחקים ניתן להתעדכן במאמר על שחיקה של הברך עוד באתר www.DrBender.co.il בבלוג , הטיפול נקבע בהתאם לסימפטומים דהיינו הכאבים והממצאים בבדיקה בברכה ד"ר בנימין בנדר www.drbender.co.il

השבר כסר מאוחה ואינך זקוק אלא לתרופות נגד כאב אם יש כזה. כמו כן חשוב לחזק את שרירי הבטן והגב

לאלמוני ושאר המגיבים שלום רב, כפי שעולה מהדיון השהתפתח כאן אפשר להבין עד כמה בעיה של דלקת כרונית בערמונית או בשמה העדכני כיום "תסמונת הכאב הכרוני באגן" CHRONIC PELVIC PAIN SYNDROME אכן היא בעיה מורכבת. בעבר חשבו שמצב זה מקורו תמיד בזיהום חיידקי אולם היום זה כלל לא בטוח . בד"כ התסמינים אינם ספציפים- תכיפות להתרוקנות (מס' רב של פעמים) דחיפות במתן השתן(צורך ניכר ומיידי להתרוקן) קושי בהתרוקנות(תחושה של זרם חלש ו"משהו מפריע"), כאבים באזור הבטן התחתונה, האגן, פי הטבעת, חיץ הנקבים("פרניאום"- האזור שבין שק האשכים לאיבר המין) ועוד ועוד- כולם יכולים להיות כחלק מהתסמונת אך גם ממקור אחר כמו דלקת "רגילה" בשתן או בשופכה, מחלת מין, מחלת אבנים בדרכי השתן, ולעיתים רחוקות- ובאנשים מעל גיל 50- גם במחלות גידולים במערכת זו. גם לחץ נפשי משמעותי, חבלה לעמוד השדרה, מצב לאחר טראומה מקומית-גם הם נמצאו במקרים מסויימים כגורמים לבעיה. עיקר ההפרעה לבסוף הופך להיות נפשי היות וזו טרדה משמעותית והסובלים ממנה אכן אומללים ומחפשים כל פתרון אפשרי לבעיותיהם, ורוב הפתרונות המוצעים לא תמיד עוזרים. כדי לאבחן באופן מלא רצוי(ולשלול דלקת כרונית בערמונית)מומלץ לעבור בדיקות מקיפות- מעבר לשיחה המקורית עם הרופא, לבדיקה הגופנית כולל מישוש הערמונית דרך פי הטבעת, מומלץ לבצע גם בדיקות מעבדה כמו שתן כללית ותרבית, תרבית שופכה, תרבית זרע, PCR בשתן למחלות מין כמו כלמידיה, מיקופלזמה ואוריאופלזמה, משטח שופכה לגונוריאה, תרבית 4 כוסות(שנעשית לפני ואחרי עיסוי מקומי של הערמונית) -כדי לנסות למצוא מקור זיהומי חיידקי להפרעה, ואם הוא נמצא אזי אכן טיפול אנטיביוטי ממושך יכול לעזור. ברוב המקרים מבצעים גם הדמיה כמו סונר דרכי שתן ובדיקת שארית כדי לשלול אבנים או הפרעות התרוקנות משמעותיות, שעשויות לגרות את האזור להמשך תסמינים. צריך להבין: היות ומדובר במחלה "כרונית"- היא מחלה מ-מו-ש- כת . כלומר- לוקח ה ר ב ה מאוד זמן להחלים ממנה, ולפעיתים זה לא ממש עובר, אבל המטרה היא להרגיע את התסמינים כדי לחזור לאיכת חיים טובה או לפחות סבירה. צריך לצערי לפעמים להשלים עם המצב ולנסות להקל על התסמינים כמה שניתן בלי שנמצא הגורם הספציפי- וכך קורה ברוב המטופלים:לא מוצאים אצלם שום בעיה- לא אנטומית, לא פיזיולוגית, אין סימני זיהום, אך בשל הדלקת המקומית (יש להבדיל בין דלקת לזיהום: הכוונה ל INFLAMATION ולא ל INFECTION)- הם ממשיכים לסבול. הטיפול שלרוב מומלץ הוא טיפול להקלת תסמינים: ראשית להמנע מגריינים שונים שמחמירים את המצב- להמנע מאלכוהול וקפאין, ממאכלים חמוצים מדי או חריפים מדי, שוקולד וכדומה. להקפיד על שתיה מרובה של מים והתרוקנות יזומה ומלאה, ולפי צורך כפולה בכל פעם. אם יש קשיים משמעויים בהתרוקנות חוסמי אלפא מקלים על ההשתנה בכך שמרפים את שריר הסוגר, אך לא לכל אחד זה עוזר. יש תרופות אנטי-דלקתיות כמו נורופן,אדוויל, אדקס, וולטרן ודומיהם שמקילות כאבים ודלקת מקומית. תרופות טבעיות כמו רווטינקס (שמנים צמחיים), פרמיקסון (דקל ננסי) ודומיהם, שבמקרים אחרים יכולות לעזור. ריכוך צואה בעזרת תוספת סיבים תזונתיים כמו "פסיליום", אמבטיות ישיבה עם תמציות תה קמומיל וגם טיפולים מרפואה משלימה כמו דיקור סיני, דמיון מודרך וכדומה- כולם הומלצו לנסיונות הטבת התסמינים, ויש כאלה שזה עזר להם מאוד. שוב- המטרה היא להגיע למצב בו התסמינים לא מציקים כל כך ואפשר "לחיות איתם". עיסוי מקומי לערמונית, חימום, גלי מיקרו או ניתוחים באזור צוואר השלפוחית ממש לא מומלצים, בטח שלא בגיל כל כך צעיר כמו 23, ובטח אם אתה עדיין רוצה לשמר את היכולת לשלוט במתן השתן או להצליח לתפקד מינית באופן תקין ולהביא ילדים לעולם. יש אנשים שעוברים פיזיותרפיה לרצפת אגן- אבל לא לחיזוק (שיחמיר את ההפרעה) אלא- ללימוד טכניקות הרפיה, או מבצעים ביופידבק- שגם יכול לעזור. אם כבר עברת את כל הבדיקות הללו,והכל נשלל,ואם עיקר הכאב הוא גרמי(בעצמות) אולי כדאי לך לברר עם אורטופד לגבי עמוד השדרה היות ואזור האגן כולו (גם קצה הפין) מעוצבב מאיזור עמוד השדרה התחתון L1-S5 ואם יש הסטוריה של חבלה כדאי גם לשקול לעבור מיפוי עצמות או הערכה נוירולוגית. יש כאלה שנעזרים גם במרפאת כאב. מקווה שתמצא דרך להקל על התסמינים.הרבה בריאות.

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

שינויים ניווניים קלים במפרקים האחרויים שבין החוליות.

היי, בדיקות דם לא יועילו.. תפני לכירורג שד להמשך בירור. יתכן כי פגיעה עצבית, נדיר למדי.. או ממצאים אחרים..בהצלחה ובריאות שלמה

הדבר החשוב מכל הוא למקם את מקור הכאב ובהמשך לברר את טיבו. הדרך המוצלחת היא מיפוי עצמות

ערב טוב LDH הוא אנזים המצוי כמעט בכל רקמות הגוף, ורמה גבוהה שלו אינה ספציפית למשהו מסויים. מציע ללכת עם רופא המשפחה שמחבר את הסיפור הקליני עם ממצאי הבדיקה הגופנית ובדיקות המעבדה להשערת עבודה אותה הוא הולך לבדוק מיפוי עצמות וגסטרוסקופיה יכולות להיות בדיקות שמקדמות אבחנה לא אוכל להיות יותר ספציפי פה, כי הבדיקה אינה ספציפית, רק קוראת לבירור

בקר טוב את באמת מאמינה שניתן לעזור לך דרך האינטרנט? הבעיה מורכבת חייבים לשבת באריכות ולרכז את כל האינפורמציה והבדיקות ולנסות לעשות אבחנה דר דיין

נראה שמדובר בבהן קשיחה(HALLUX RIGIDUS ) . לפני ניתוח שווה לנסות שימוש בנעליים עם סוליה קמורה ( ROCKER BOTTOM ) כמו נעלי MBT .

מרמז על שינויים ניווניים בין החוליות. איבחון מדוייק דורש אמצעי דימות עם רזולוציה טובה יותר.

בדיקה רגיל וצילום כתף רגיל

מניסיוני בלט דיסק (אפילו ללאל לחץ כלל) יכול בהחלט לגרום לכאב גב אשר לגירוי השרשי - כדאי לזכור שה - CT (וגם ה - MRI) מראים תמונה סטטית בשכיבה ולא מה באמת קורה בעמדיהובלהיכה בזמן תנועה במצב נושא משקל ולכן מאד יתכן שהתמונה הספתיפית שצלך אינה מגלה את כל האמת על הלחץ ומהמתח על העצב מימין במצבים אלו לכן מניסיוני גם ממצא כמו שלך יכול לגרום לעתים לתסמינים בצד ספציפי אבל כדאי להשלים הבירור עם MRI ואולי לקבל חוות דעת נוספת (לא תמיד הערכת הרנטגנולוג את חומרת הלחץ על שורש עצב זהה לההערכה של מומחי עמוד השדרה) ד"ר נחשון רנד מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי עמוד השדרה www.isc.co.il [email protected] קביעת תור: 7645400 - 03 054-7478864

בכלמפרק באופן נורמלי יש מעט נוזל. כאשר כמות הנוזל עולה על מה שרואים כרגילמדברים עלתפליט תוך מפרקי. הסיבה להצטברות הנוזל היא זרימת דם מוגברת ברקמת הציפוי הפנימי של הברך ( שמה סינוביה ) מה שמביא לכך שיש יותר נוזל היוצא מכלי הדם של הסינוביה מאשר נספג בחזרה. לריבוי נוזל כזה קוראים תפליט . הסיבה לזרימתהדם המוגברת היא גרוי כלשהוא כמו למשל נשירה של חלקיקי סחוס או קרע במניסקוס או ריבוי גבישים של חומצה אורית או של מלחי סידן ועוד. כמותהנוזל יכולה לעלות ולרדת תלוי בכל מיני גורמים . אשר לשריר עליו אתה מדבר (נקרא בקיצור VMO ) ידוע כי במקרים של בעיה במפרק בין פיקת הברך ובין עצם הירך ( כמו שקיים אצלך) יש חולשה של שריר זה ולכן מנסים לחזק אותו.

מדובר בשתי בדיקות שונות כשלכל אחת יש אינדיקציה אחרת. מיפוי עצמות היא בדיקה שמבחינה הדמייתית היא פחות מפותחת (אם כי היום ניתן לבצע הדמיה לא רעה גם במיפוי). היא חשובה למצבים של דלקות בעצמות,זיהומים, שברי מאמץ, ולפעמים גם גידולים. הבדיקה כרוכה בקרינה בכמות גדולה מאד. MRI בעיקרון אינה בדיקה טובה לעצמות שכן הוא לא מסוגל לקלוט אותות מעצם, אבל ניתן להתגבר על החסר הזה בגלל איכות ההדמייה היותר טובה וניתן גם בבדיקה זו לראות מצבים שמקורם בעצמות כולל דלקות, שברי מאמץ וגידולים. הבדיקה בד"כ שמורה יותר למצבים של גידולים או בעיות אחרות ברקמות רכות - כמו קרעים של רצועות בברך, או כל הדמיה שנעשית לפני החלטה על ניתוח. מיפוי עצמות לא מראה כלל כל מה שהוא לא עצם, כולל איבוד מיאלין או בעיות בעמוד שדרה, דיסקים וכו'.

שלום לירון! הממצא דורש בדיקת אורטופד וייתכן גם השלמת בירור עם CT בברכה

שלום חן! הייתי ממליף לך להשלים בירור הדמייתי עם CT קרסוליים ולפנות עם התוצאות ל אורטופד כף רגל וקרסול בברכה

לבצע מיפוי עצמות. אין מה לדאוג ככל הנראה מדובר בשינויים ניווניים.