תוצאות חיפוש עבור כיבים ופצעים קשיי ריפוי

שלום, יתכן ומדובר בתופעות לוואי של הטיפול. נא לפנות לרופא מטפל בשאלה אם יש צורך בהמשך טיפול או לפחות החלפת טיפול. ברקסין - Piroxicam הינה תרופה ממשפחת ה- NSAIDS הגורמת לתופעות לוואי רבות במערכת העיכול כולל צרבות, כאבי בטן, בחילות, כיב קיבה ודימומים. בנוסף עלולה לגרום לסחרחורת. יש לפנות לרופא מטפל.

תודה לברק וכל הכבוד. הידש

לצערי השאלה מעבר לתחום של רפואה דחופה, מבין את הסבל שלך אך לצערי היכולת לעזור מעל דפי הפורום הינה קלושה. כל טוב

ככלל, כל טיפול תרופתי עלול לגרום לתופעות לוואי בדרגות חומרה שונות בחלק מהמשתמשים. התרופה ארקוקסיה הינה נוגדת דלקת שאינה סטרואידית המעכבת COX-2 באופן סלקטיבי. תופעות הלוואי העיקריות של תרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים הן תגובות רגישות יתר, הגברת הסיכון לדמם, תופעות לוואי במערכת העיכול, פגיעה בתפקוד הכלייתי ותופעות לוואי במערכת הלב וכלי דם כגון צבירת נוזלים, עליה בלחץ דם, אירועי לב ושבץ. קיימות תופעות לוואי אפשריות נוספות, למידע נוסף, יש לעיין בעלון לצרכן. העיכוב הסלקטיבי מפחית את הסיכון לתופעות לוואי במערכת העיכול כמו כיב פפטי ודימום ממערכת העיכול אך עלול להעלות את הסיכון לתופעות לוואי לבביות. אציין כי כל התרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידים עלולות להעלות סיכון לתופעות לוואי קרדיווסקולריות וכלייתיות במידה זו או אחרת ולכן הטיפול בהם מומלץ לפרק הזמן הקצר ביותר ובמינון הנמוך ביותר היעיל. חשוב לציין כי מדובר בטיפול יעיל במגוון מצבים דלקתיים ולכן לפני החלטה על מתן טיפול תרופתי על הרופא לשקול את התועלת הצפויה מהטיפול מול הסיכון שבתופעות הלוואי בהתאם למצב הרפואי וגורמי הסיכון של המטופל. במידה ומתפתחת תופעת לוואי /הנך חש הרעה בהרגשתך, פנה לרופא לבירור ולהתאמת הטיפול.

שלום אייל, לא נראה לי שמחלתך היא ביטוי לזיהום ב- HIV, ואני ממליץ לך להפנות את שאלתך לרופא/ה פנימאי/ת. הרבה בריאות אפי

היי, הבעיה עם טיפול ארוך טווח לא המרכיב הנוגד דלקת או כאב, אלא החשש ששימוש ארוך טווח בתרופות מהמשפחה הזו הינו פגיעה בתפקוד כלייתי ועליה בלחץ דם ועוד תופעות לוואי אחרות כולל כיב במערכת העיכול.

שלום. מצב זה של היצרות קלה מחייב רק מעקב חוזר על הבדיקה לאחר מס' חודשים.

מוני שלום. ראשית עלי לשאול אותך אם נבדקת ביסודיות על ידי רופא שיניים בחצי השנה האחרונה ? האם עשו לך תרבית של משטח מהפה (מכל הריריות )כדי לשלול זיהום פטרייתי או חיידקי? 1)ייתכן גם שמדובר בריאקציה אלרגית .יש לבדוק תמונת דם לכללית ספירה המראה עלייה באחד ממרכיבי התאים הלבנים מראה על סוג האלרגיה או הרגישות לחומרים שהוכנססו לאחרונה לפיך כולל: שחזורים וטיפולי שורש אך גם מאכלים חדשים כגון תות עץ .תות שדה .זיתים וכיו"ב. 2)טוב תעשה אם תעבור בדיקה יסודית של הפה השיניים והלוע אצל רופא שיניים תחילה 3)ובהעדר ממצאים גם אצל מומחה אף אוזן וגרון לשלול תפליט מהלוע ומהסינוסים המגיע לפה ויכול לגרום לטעם מלוח או חמוץ ,4 4)בדיקה של בלוטות הרוק בפה ותקינות פעילותן יכולה להיעשות ע"י כירורג פה ולסת ואומומחה לרפואת הפה -כדאי שתעבור גם אותם .פעילות לא תקינה של אחת או יותר משנה את הטעם או גורמת לשיפשוף של הריריות ולצריבה .. 5)אם החלפת תכשיט או שעון לאחרונה כדאי שתסיר אותו לחודש לשלול את השפעתו על תגובה זו. 6)גם תגובה הורמונלית תתיכן (אתה אולי עובר נאת גיל המעבר של הגברים -כדאי לשלול גם מחלות חסר ועודף הורמונלי כגון:יתר או תת פעילות של בלוטת התריס שמלווה בתגובה קשה יחסית של החניכיים לדלקת (ואפילו קלה ) 7)לבסוף -הנפוצה ביותר מחלת חניכיים כרונית או מתקדמת מהר והתפליט המוגלתי מםריש בעיקר נוזל בין תאי אך גם פלסמה טעמה כנוזל בין תאי -מלוח . 8)הצריבה בריריות הפה עלולה להיות מכיבים בחניכיים אך גם כיבים על הלשון והלחי המעידים על תגובה אוטואימונית חזקה כתופעה בפני עצמה או כחלק מסינדרום כגון BECHCETהמערב תמונה שלכיבים בפה כחלק מכיבים בכל מערכת העייכול .כדאי להיבדק ע"י מומחה גסטרו לשלול זאת ועוד תופעות כגון REFLUXעליית מיצים מהקיבה ועוד . בקיצור התחל בסבב המומלץ ודאג שהמימצאים ירוכזו ע"י רופא המשפחה שלך שלא תיפול בין המומחים והכיסאות ללא אבחנה מוגדרת.מקווה שלא הפחדתי אותך ושהבעיה תיפתר.

שלום שייקה, כמובן שקשה לתת אבחנה לפי תיאור בלבד ורצוי להבדק אצל כירורג פה ולסת או מומחה ברפואת הפה. קודם כל בוא נרגע - הסימן העיקרי לסרטן חלל הפה הוא נגע/פצע ממוקם שלא חולף לאחר שבועיים-שלושה. מה שאינו מתאים לתיאור שלך כאן ולרוב בהחלט מעורר חשד אצל רופא השיניים המטפל. אתה מתאר מראה של נקודות אדומות על הלשון בצד אחד. תופעה זו יכולה להתאים לפטרת בפה - הניססטין אמור לאזור. אך, בדר"כ אצל אנשים צעירים ובריאים - זוהי תופעה מקומית שחולפת תוך 10 ימים גם ללא טיפול ונקראת transient lingual papillitis בשורה התחתונה - כמה שפחות תרופות/משחות, להמנע מאוכל שמגרה את הכאב ולהמתין שבועיים מזמן תחילת התופעה, אם לא חלף לפנות לרופא פה ולסת או מומחה ברפואת הפה. מאחל לכם לידה קלה ובריאות שלמה!

שלום סרטן חלל הפה מתאפיין בפצע או כיב שלא עובר מספר שבועות. כאבים סביב בלוטות הרוק נפוצים הרבה יותר. תת ההתמחות שלי היא בטיפול במחלות של בלוטות הרוק. אשמח לבדוק אותך בבלינסון 03-9377201 לבקש תור דחוף לדר אבישי בהצלחה!

היי אלי, אני שמחה שהניתוח עבר בשלום! אני מבינה שכרגע הכל ממש לא נראה טוב, ואני גם מכירה את התחושה ש- "זה בטח אף פעם לא ייגמר". אני לא עברתי סגירת סטומה, אבל עברתי מצב דומה. קודם כרתו את כל המעי הגס ועשו השקה של המעי הדק לרקטום (באותו ניתוח). כ- 8-9 ימים אחרי ניתוח התחילו השלשולים השורפים וחוסר היכולת להתאפק. כשהתחלתי לשתות זה היה הכי נורא.... במשך כל אותו היום, כל 5, מקסימום 10 דקות הייתי חייבת לרוץ לשירותים. הייתי על סף התמוטטות נפשית. או שבעצם דיי התמוטטתי נפשית. פשוט בכיתי כל אותו היום והייתי משוכנעת שעשיתי טעות גדולה שהלכתי על ניתוח גדול שכזה... אבל... זה לא נכון. קודם כל, כמו שדיאנה אמרה, ההתחלה היא קשה. מערכת העיכול מפרישה הרבה מיצי עיכול, אבל דווקא כשמתחילים לאכול אוכל מוצק יותר, השלשולים מתמתנים, אבל ממש באופן משמעותי. למעי הדק לוקח כמה חודשים עד שהוא מסתגל ומתחיל למלא את תפקיד המעי הגס. תעבוד על דיאטה נכונה - מה שעושה לא טוב לעזוב ולנסות אחרי חודשיים שלושה. לאכול בינתיים אוכל דל סיבים - אורז לבן, לחם לבן, פסטה, תפו"א, גזר וקישוא מקולפים ומבושלים (אלו הירקות היחידים שהופיעו בטבלה שנתנו לי אחרי ניתוח), עוף, טונה (או בכלל דגים), ביצים, מוצרי חלב (בתנאי שאין רגישות). אתה עדיין בשלב מאוד מאוד מוקדם אחרי ניתוח. סבלנות! זה פשוט עניין של זמן. תחשוב חיובי! מאחלת החלמה מהירה והסתגלות טובה מהרה! תעדכן אותנו!

היי טיפול באוזון כגז וכמשחה מאד אפקטיבי ויעיל חייב לבדוק אותה

שלום מתן, לפי הסיפור זה דלקת של שערה הפוכה (סינוס פילונידלי). לעיתים אף נוצר אבצס ומה שאתה מתאר הוא כנראה אבצס פילונידלי. נגרם בד״כ על רקע שיערה הפוכה. אין קשר לדיסקים. זה זיהום מקומי בתת עור. בד״כ אם יש אבצס (זה נראה כמו נפיחות גדולה אדומה, רגישה מאוד) הטיפול הוא פתיחה וניקוז כירורגי. זה נעשה במוקד רפואי בהרדמה מקומית תחת תנאים נקיים וסטרילים. עושים חתך קטן בעור ומנקזים את המוגלה ושוטפים. משאירים הפצע פתוח. אני מבין שיש לך בעיה להגיע לטיפול רפואי. יכול להיות שהאבצס יגדל ובסוף יתפוצץ מעצמו. זה יהיה טוב. העיקר שיתנקז.הדימום הקל שאתה מתאר יכול להיות סימן שהוא מתחיל להתנקז החוצה. אם יש לך אנטיביוטיקה כדאי לקחת. אני מקווה שהתשובה עזרה. תרגיש חופשי לשאול עוד שאלות כאן אם צריך. בהצלחה.

העישון אסור באופן מוחלט לאחר ניתוח מעקף קיבה. העישון יכול לגרום לדלקת בהשקה, פאוץ', דימום, כיב או נקב. ממליץ לך לקחת נקסיום במשך 6 חודשים.

שלום גיא חיידק ההליקובקטר כנראה אחראי בגרימת מחלות עיכול שונות ביניהן -אולקוס האיבחון חשוב מאוד ,אולם הטיפול האנטיביוטי שנוי במחלוקת מכיוון שהוא נמצא גם באנשים רבים שאינם סובלים מהמחלה,וכן משום שאילו שנפטרו ממנו עשויים להיחשף אליו שנית. מנקודת ראות של הרפואה הסינית מדובר במצבי "חום בקיבה".ברפואה הסינית מתיחסים לצרבת או כאב ברום הבטן כצ'י/אנרגיה מורדת של הקיבה. לכל איבר יש כיוון בו האנרגיה שלו זורמת. האנרגיה של הראות תזרום כלפי מטה והצידה-כאשר יש פתולוגיה והאנרגיה זורמת כלפי מעלה- האדם ישתעל. אותו הדבר עם הקיבה. פעולת הקיבה לתמצת את המזון הנכנס לגוף והאנרגיה שלה מופנית כלפי מטה .כאשר יש פתולוגיה והצ'י זורם כלפי מעלה נחוש צרבת,שיהוקים,בחילות, כיב קיבה. צריבה משמעותה אש בקיבה. האש ,לרוב תגיע לקיבה כתוצאה מתזונה עשירה בחריף ,מטוגן ומזון מהיר שנאכל מהר . מספר המלצות לתזונה: *חלק/י את כמות המזון היומית לשלוש ארוחות עיקריות ושלוש ארוחות קלות. *לאכול מכל קבוצות המזון ולגוון את המאכלים בכל קבוצה. *מומלץ להכין ארוחות ומוצרי מזון מראש כדי למנוע אכילה לא מבוקרת. *אל תחכה/י עד שתהיה רעב/ה מאוד. כשרעבים מאוד מאבדים שליטה על כמות המזון שאנו אוכלים. *לפנות זמן לארוחה. לאכול בישיבה בתנאים נוחים ורגועים. *להגיש את מנת המזון בצלחת אישית ולא בקערה מרכזית. *להשתמש תמיד בצלחות בינוניות או קטנות. *בזמן אכילה אל תעסוק/י בפעולה אחרת כמו צפייה בטלוויזיה או קריאה. *לאכול לאט, להניח את הסכום בין ביס לביס, ללעוס היטב את המזון. *התרכז/י בפעולת האכילה וההנאה מהאוכל. בנוסף ,לאחר אבחון -דיקור ,צמחי רפואה סינים,יעוץ תזונתי וצ'י קונג-תרגילי נשימה ותנועה יכולים להשלים את הטיפול. מאחל בריאות טל

התכשיר מופירוסין, הינו תכשיר אנטיביוטי המכיל את החומר הפעיל Mupirocin המיועד לטיפול בזיהומי עור. בנוסף לחומר האנטיביוטי במשחה, קיים חומר שאינו פעיל בשם פוליאתילן גליקול. במחקרים בבעלי חיים נמצא כי חומר זה, כאשר נמרח על שטחים גדולים של פצעים פתוחים מעלה את הסיכון לתופעות לוואי כגון עליה ברמות סידן בדם, חמצת לקטית ופגיעה כלייתית כתוצאה מספיגה לשכבה התת עורית ולמחזור הדם. על כן, אין להשתמש בתכשיר על שטחים גדולים של פצעים פתוחים או עור פגום. יש לציין כי כאשר התכשיר נמרח חיצונית (לא בעיניים, באף או על עור פגום) ובכמות סבירה באזורים ללא פצעים פתוחים או כוויות הסיכון לתופעות לוואי כתוצאה מספיגה סיסטמית הינו קטן מאוד.

עפ"י העלון לצרכן של התכשיר מומלץ ליטול את התרופה ללא מזון וזאת משום שמזון מעכב ומפחית את הספיגה של התכשיר ויש לכך חשיבות כאשר יש צורך בהקלת כאב מהירה. קספו ככל נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (ה-NSAIDs) עלול לגרום לתופעות לוואי במערכת העיכול ביניהן בחילה, כאב בטן, שלשולים, הקאות, דיספפסיה, דימום במערכת העיכול ועוד. הסיכון לדימום במערכת העיכול גבוה יותר עם עלייה במינון, עם הגיל ובאנשים עם היסטוריה של כיבים או שמטופלים בתרופות נוספות, המגבירות סיכון זה. חלק מתופעות הלוואי האלו ניתן להפחית ע"י מתן עם מזון (מידע נוסף בעלון לצרכן). ככל התכשירים ממשפחת ה-NSAIDS גם קספו, יש לקחת במינון הנמוך האפשרי לתקופה הקצרה האפשרית, הדרושה לשליטה על התסמינים. התגובה לטיפול שונה במטופלים שונים ופרק הזמן הנדרש להקלה משמעותית בכאב ובדלקת שונה כתלות במצב בו מטפלים. יתכן ונטילה ללא מזון תהיה יעילה יותר. עם זאת, במידה והתכשיר אינו יעיל או מתרחשות תופעות לוואי, יש להיוועץ ברופא בנוגע להמשך הטיפול.

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

רפואה שלמה לאמא! שארית דכאונית עלולה להחמיר את התמונה הדמנטית בדמות הפסאודו דמנציה. צריך לטפל בגורמי הסיכון הווסקולרים שהינם גורמי סיכון לדמנציה. השילוב התרופתי שציינת מקובל אך צריך לבדוק התאמתו לאמא. שתרגיש טוב!

הטיפול בהידראה הוא יעיל ובטוח יחסית ונמצא בשימוש רחב. תופעות הלוואי כוללות ירידה בספירת הדם (ירידה בהמוגלובין, תאים לבנים וכו..)- ואז מפחיתים את מינון התרופה, כיבים בעור- נדיר יחסית- ואז מפסיקים את הטיפול. היתה מחשבה כי הטיפול בהידראה מעלה סיכון ללויקמיה חריפה אך זה לא הוכח. תרופות נוספות לטיפול בטרומבוציטוזיס הן אנאגרליד ואינטרפרון- אך הן לא יעילות ויותר ובעלות תופעות לוואי משמעותיות.

התרופה אתופן שייכת למשפחת נוגדי הדלקת הלא סטרואידים. תופעות הלוואי העיקריות המקושרות למשפחת תרופות זו הינן: עיכוב צימות טסיות ועלייה בסיכון לדמם, תופעות לוואי במערכת העיכול החל מבחילות, צרבות וכאב בטן ועד כיב פפטי ודמם במערכת העיכול, פגיעה בתפקוד הכלייתי ותופעות לוואי במערכת הלב וכלי דם כגון עליה בסיכון לאירועי אוטם שריר הלב ושבץ, צבירת נוזלים ועליית לחץ דם. רשימה מורחבת יותר בעלוני התכשיר. כאמור התרופה אתופן עלולות להגביר את הסיכון שבץ. הסיכון עולה ככל שהמינון ומשך הטיפול עולים, עם זאת קיים גם בשבועות הראשונים לטיפול . גורמי סיכון נוספים הן מחלות רקע , תרופות נוספות וגיל. כדאי להיות מודע לתסמינים לאירועים אלה המחייבים פנייה לקבלת עזרה רפואית כמו כאב בחזה, קוצר נשימה, חולשה פתאומית, נימול בצד אחד של הגוף, הפרעות בדיבור וכו'. כל טיפול תרופתי עלול לגרום לתופעות לוואי בחלק מהמטופלים. יש לשקול את התועלת הצפויה מהטיפול מול הסיכון שבתופעות הלוואי כתלות במצב הרפואי בו מטפלים וגורמי הסיכון של המטופל, לפני מתן טיפול תרופתי. בתכשירים מסוג נוגדי הדלקת הלא סטרואידים , יש ליטול את המינון היעיל הנמוך ביותר לתקופה הקצרה האפשרית. יש להיוועץ ברופא בנוגע להמלצה על הטיפול המתאים ביותר עבורך כתלות במצב בו את מטופלת וגורמי הסיכון שלך.

עשית ברור מאוד נרחב ולא נראה לי שיש סיכוי ל HIV

לעדי שלום רב, האם סידן מחלב 1% מועשר נספג ? כלומר האם כמות השומן שבחלב מאפשרת ספיגת ויטמין D ועקב כך ספיגת סידן ?-כן. האם יש לקחת כדורי ויטמין D יחד עם מזון שומני או שניתן גם לקחת ללא מזון או לפחות ללא מזון שומני ?-ויטמין D הוא ויטמין מסיס בשומן. מומלץ לקחת עם אוכל, וכמות השומן הנמצאת באוכל רגיל נחשבת למספקת. בברכה, ד"ר ילנה סיגל