מחלות מעי דלקתיות - קרוהן או קוליטיס - אינן ניתנת לריפוי...
קרוהן וקוליטיס הן מחלות מעי דלקתיות כרוניות המתבטאות בכאבי...
היי אלי, אני שמחה שהניתוח עבר בשלום! אני מבינה שכרגע הכל ממש לא נראה טוב, ואני גם מכירה את התחושה ש- "זה בטח אף פעם לא ייגמר". אני לא עברתי סגירת סטומה, אבל עברתי מצב דומה. קודם כרתו את כל המעי הגס ועשו השקה של המעי הדק לרקטום (באותו ניתוח). כ- 8-9 ימים אחרי ניתוח התחילו השלשולים השורפים וחוסר היכולת להתאפק. כשהתחלתי לשתות זה היה הכי נורא.... במשך כל אותו היום, כל 5, מקסימום 10 דקות הייתי חייבת לרוץ לשירותים. הייתי על סף התמוטטות נפשית. או שבעצם דיי התמוטטתי נפשית. פשוט בכיתי כל אותו היום והייתי משוכנעת שעשיתי טעות גדולה שהלכתי על ניתוח גדול שכזה... אבל... זה לא נכון. קודם כל, כמו שדיאנה אמרה, ההתחלה היא קשה. מערכת העיכול מפרישה הרבה מיצי עיכול, אבל דווקא כשמתחילים לאכול אוכל מוצק יותר, השלשולים מתמתנים, אבל ממש באופן משמעותי. למעי הדק לוקח כמה חודשים עד שהוא מסתגל ומתחיל למלא את תפקיד המעי הגס. תעבוד על דיאטה נכונה - מה שעושה לא טוב לעזוב ולנסות אחרי חודשיים שלושה. לאכול בינתיים אוכל דל סיבים - אורז לבן, לחם לבן, פסטה, תפו"א, גזר וקישוא מקולפים ומבושלים (אלו הירקות היחידים שהופיעו בטבלה שנתנו לי אחרי ניתוח), עוף, טונה (או בכלל דגים), ביצים, מוצרי חלב (בתנאי שאין רגישות). אתה עדיין בשלב מאוד מאוד מוקדם אחרי ניתוח. סבלנות! זה פשוט עניין של זמן. תחשוב חיובי! מאחלת החלמה מהירה והסתגלות טובה מהרה! תעדכן אותנו!
שלום רב, מה שאת מתארת בהחלט יכול להתאים לטחור חיצוני. מצד שני יכולה להיות גם אבחנה מבדלת וזה יכול להיות גם אבצס סביב פי הטבעת לכן עדיף להיבדק ע״י רופא כדי לוודא האבחנה. טחור חיצוני עם קריש גם לא מחייב ניתוח וברוב המקרים חולף מעצמו אחרי 3-4 ימים של טיפול שמרני עם ריכוך יציאןת, משככי כאבים, אמבטיות ישיבה עם מים וסבון ומשחות מקומיות להרגיה. ניתן להשתנש במשחות רגילות לטחורים כמו פרוקטוזורין או משחות לאלחוש העור גמו עזרקאין. במרבית המקרים ההתקף חולף מעצמו ללא כל צורך בהתערבות. במידה והכאבים בלתי נסבלים או שהתקף חמור או לא חולף אז אפשר לנתח לנקז הקריש או לכרות הטחור.
מחלות מעי דלקתיות - קרוהן או קוליטיס - אינן ניתנת לריפוי...
קרוהן וקוליטיס הן מחלות מעי דלקתיות כרוניות המתבטאות בכאבי...
היי אלי, אני שמחה שהניתוח עבר בשלום! אני מבינה שכרגע הכל ממש לא נראה טוב, ואני גם מכירה את התחושה ש- "זה בטח אף פעם לא ייגמר". אני לא עברתי סגירת סטומה, אבל עברתי מצב דומה. קודם כרתו את כל המעי הגס ועשו השקה של המעי הדק לרקטום (באותו ניתוח). כ- 8-9 ימים אחרי ניתוח התחילו השלשולים השורפים וחוסר היכולת להתאפק. כשהתחלתי לשתות זה היה הכי נורא.... במשך כל אותו היום, כל 5, מקסימום 10 דקות הייתי חייבת לרוץ לשירותים. הייתי על סף התמוטטות נפשית. או שבעצם דיי התמוטטתי נפשית. פשוט בכיתי כל אותו היום והייתי משוכנעת שעשיתי טעות גדולה שהלכתי על ניתוח גדול שכזה... אבל... זה לא נכון. קודם כל, כמו שדיאנה אמרה, ההתחלה היא קשה. מערכת העיכול מפרישה הרבה מיצי עיכול, אבל דווקא כשמתחילים לאכול אוכל מוצק יותר, השלשולים מתמתנים, אבל ממש באופן משמעותי. למעי הדק לוקח כמה חודשים עד שהוא מסתגל ומתחיל למלא את תפקיד המעי הגס. תעבוד על דיאטה נכונה - מה שעושה לא טוב לעזוב ולנסות אחרי חודשיים שלושה. לאכול בינתיים אוכל דל סיבים - אורז לבן, לחם לבן, פסטה, תפו"א, גזר וקישוא מקולפים ומבושלים (אלו הירקות היחידים שהופיעו בטבלה שנתנו לי אחרי ניתוח), עוף, טונה (או בכלל דגים), ביצים, מוצרי חלב (בתנאי שאין רגישות). אתה עדיין בשלב מאוד מאוד מוקדם אחרי ניתוח. סבלנות! זה פשוט עניין של זמן. תחשוב חיובי! מאחלת החלמה מהירה והסתגלות טובה מהרה! תעדכן אותנו!
שלום רב, מה שאת מתארת בהחלט יכול להתאים לטחור חיצוני. מצד שני יכולה להיות גם אבחנה מבדלת וזה יכול להיות גם אבצס סביב פי הטבעת לכן עדיף להיבדק ע״י רופא כדי לוודא האבחנה. טחור חיצוני עם קריש גם לא מחייב ניתוח וברוב המקרים חולף מעצמו אחרי 3-4 ימים של טיפול שמרני עם ריכוך יציאןת, משככי כאבים, אמבטיות ישיבה עם מים וסבון ומשחות מקומיות להרגיה. ניתן להשתנש במשחות רגילות לטחורים כמו פרוקטוזורין או משחות לאלחוש העור גמו עזרקאין. במרבית המקרים ההתקף חולף מעצמו ללא כל צורך בהתערבות. במידה והכאבים בלתי נסבלים או שהתקף חמור או לא חולף אז אפשר לנתח לנקז הקריש או לכרות הטחור.
שלום יניב, אכן הסימפטום שאתה מתאר נקרא טנזמוס. הסיבות לכך יכולות להיות שונות ומגוונות כגון מחלות מעי דלקתיות, תסמונת מעי רגיז, גידולים שונים ועוד. לא ניתן לבצע אבחנה ללא בדיקה ובדיקות עזר. אתה מתאר שאתה סובל זמן רב מכאבי בטן לכן ייתכן שמדובר בבעיה כרונית כגון מעי רגיז. בכל אופן חשוב שתיבדק ע״י גסטרואנטרולוג, כולל ביצוע קולונוסקופיה על מנת להגיע לאבחנה ולטיפול המתאימים.
ללכת לרופא להבדק יש דבר שנקרא טנזמוס- זה תחושה כאילו עדיין יש משהו שלא יצא רק בדיקה ידנית (עם האצבע בפי הטבעת) תוכל לומר אם יש משהו חריג או לא
אין כל צפי לכך אבל ניתן לנסות ולהשיגה דרך בתי מרקחת פרטיים
אפשרי
פנה לבדיקת מומחה לכירורגיה בנושא המפשעות ולפרוקטולוג בנושא פי הטבעת
טחורים או פיסורה אינם גורמים לכאב חד במפשעה. גדאי לפנות לבדיקת מומחה. אנטרולין ורקטוג'סיק הינן 2 תרופות יעילות לטיפול בפיסורה כשלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות משלה. אם טיפול באחת מהן נכשל ניתן לנסות את השניה.
שלום, לתחושת חוסר התרוקנות סיבות שונות, חלקן אנאטומיות, חלקן פונקציונאליות וחלקן קשורות להפרעת תנועתיות כגון טנזמוס. בכל מקרה ממליץ כפי שתכננת לגשת למרפאת גסטרו להמשך בירור. לשקול ביצוע קולונוסקופיה. כמו כן ממליץ מעבר על הדיאטה היומית עם דיאטנית, יכול גם לעזור בתחושת המלאות והתפיחות הבטנית- גם בנוגע לתלונות אלו ניתן לעבור בירור במרפאה.
שלום רב, אני מבין מאד את דאגתך כבת אבל לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.
האם ייתכן שאני סובלת מקוליטיס או קרוהן שלא אובחן? -- יתכן אך הסבירות לכך - בנוכחותבדיקות דם וצואה תקינות - אינה גבוהה יש קרוהן במשפחה מדרגה שנייה -- באופן אישי אני מעדיף - במטופלים עם סיפור משפחתי של דלקת מעי - לא להסתמך בבדיקות דם וצואה אלא לוודא את האבחנה בקולונוסקופיה הרי לקביעת מעי רגיז יש לשלול מחלות מעי דלקתיות לא? - לא,לא בהכרח.לרוב, תועלת בבירור פולשני ו/או רנטגני במטופל עם בדיקות דם / צואה תקינות אינה גבוהה, ובמצב הרגיל (ללא סיפור של קרוהן במשפחה) רובינו לא ממשיכים לבירור פולשני תודה -- מקווה שעזרתי
ארנון שלום, טנזמוס יכול כעיקרון להגרם ממגוון רחב של סיבות. לעיתים ניתן לאבחן אותן, ולעיתים לא. אם עברת בתקופה האחרונה קולונוסקופיה / רקטוסקופיה והן היו תקינות, סביר שאין מדובר בבעיה מסוכנת כלשהו כגון גידול. מעבר לכך, לצערי, אין באפשרותי לתת "חוות דעת שניה" באינטרנט ללא בדיקה.
שלום טל, ההמלצה שלי היא להפחית את מינון הלקסעדין, ואולי להפסיקו לחלוטין. במצב כזה ממליץ להחליף את הטיפול לנורמלקס או פגלקס או לחלזור לאגיולקס ופשוט לשחק עם המינונים עד שמגיעים לתוצאות משביעות רצון.
שלום דן, ראשית, לא ניתן לתת תשובות רציניות ואחראיות בלי בדיקה גופנית רק על סמך התיאור באינטרנט. אני לא מכיר "ציסטות" סביב פי הטבעת. אני מציע שתיגש להיבדק שוב ע"י פרוקטולוג בשביל לקבל אבחנה נכונה. דימום מאסיבי ובליטות סביב פי הטבעת שמופיעות לאחר יציאה קשה מהרגיל יותר נשמע כמו טחורים חיצוניים ופנימיים, ובמצב זה הטיפול איננו אנטיביוטיקה. כאמור - בלי בדיקה, אני לא יכול לדעת מה יש לך.
בת שלום, פקק צואה המצוי (בעת הבדיקה) בגובה האצבע או בגובה הבדיקה הרקטוסקופית יאובחן לרוב בבדיקות אלו, לעומת פקק צואה המצוי גבוה יותר, שלא יאובחן לרוב בבדיקות אלו
שלום לינדה, לפני שאתחיל, אני רוצה לפרט כאן את ההגדרה של "עצירות" המורכבת משני דברים: 1. תדירות פעולות המעיים - אם יש פחות מפעולת מעיים אחת ב-3 ימים מדובר בעצירות גם אם הצואה רכה. 2. קושי או צורך בהתאמצות בזמן פעולות המעיים - שוב, גם אם הצואה רכה. לפי ההגדרות, את בהחלט סובלת מעצירות. עצירות יכולה להיגרם או ע"י פעילות איטית של מערכת העיכול (slow transit constipation) או ע"י הפרעה בהתרוקנות הרקטום (Outlet obstruction). אניזמוס, תסמונת Levator Ani והתפשלות אנורקטלית נכללות בסוג השני בו יש הפרעה בהתרוקנות הרקטום. לשלילת בעיה אנטומית מספיקה בדיקה גופנית וקולונוסקופיה, ולא חובה רקטוסקופיה. לגבי הבעיות התפקודיות ששאלת: אניזמוס זו אבחנה רפואית ואילו טנזמוס וכאב רקטלי הם סימפטומים (יתכן של אניזמוס אך יתכן גם של בעיות אחרות). לצורך ההשוואה: כאב בטן הוא סימפטום ואילו אפנדיציטיס זו אבחנה (שגורמת לכאבי בטן). טנזמוס היא תחושה שהחולה מתאר לרופא וכוללת תחושת צורך לפעולת מעיים או דחיפות לפעולת מעיים כאשר אין צואה ברקטום. דפקוגרפיה היא הבדיקה היעילה ביותר, אך ניתן לאבחן רקטוצלה ואנטרוצלה גם ב-MRI ואולטראסאונד פרינאלי. הפנייה ניתן לקבל מפרוקטולוג או גסטרואנטרולוג, והבדיקות האלה מבוצעות בד"כ בבתי חולים. בעיות בתפקוד ריצפת האגן הן חלק מההתמחות של רופאים מ-3 מקצועות: כירורגים קולורקטליים, גינקולוגים ואורולוגים.
לינדה שלום, בירור לתלונות כפי שאת מתארת, שיכולות לנבוע מבעיות כאלה ואחרות של רצפת האגן או איזור הרקטום, מבוררות ומטופלות לרוב על ידי לגסטרואנטרולוגים בעל התמחות ספציפית בתנועתיות מערכת העיכול או רצפת האגן או על ידי כירורגים קולורקטאליים. פיזיוטרפיסטים לרוב לא מבצעים בירור אבחנתי, אלא מטפלים בבעיות מאובחנות של תנועתיות רצפת האגן. כעיקרון, הבירור מתחיל בבדיקה גופנית של מומחה בתחום, ובדיקה כזו יכולה לכוון את המשך הבירור בצורה הטובה ביותר. לרוב, רקטוסקופיה וקולונוסקופיה יוכלו לשלול ממצא אנטומי בתוך המעי, ולעיתים במידת הצורך משתמשים בבדיקת MRI של האגן (או CT) לשלול בעיות אנטומיות מחוץ למעי. בעיות הקשורות לתנועת אברי האגן כולל רקטוצלה אנטרוצלה התפשלות והרפיה לקויה של רצפת האגן (המכונה גם אניזמוס או לבטור אני סינדרום) ניתן לרוב לזהות באולטרסאונד פרינאלי דינאמי או בדפקוגרפיה. יש מעט מקומות בעולם המבצעים MRI דינאמי, אולם למיטב ידיעתי זה לא מבוצע בישראל. אולטרסאונד פרינאלי דינאמי מבוצע במספר בתי חולים וגם במספר מרפאות פרטיות בישראל.
פנינה שלום, לחץ הוא תחושה סובייקטיבית של לחץ, מכל סיבה שהיא. טנזמוס היא תחושת צורך מתמיד להתרוקן גם אם אין תוכן לרוקן.
שוב שלום, טנזמוס מתאר תחושה של צורך ביציאה כאשר הרקטום למעשה לא מכיל צואה. יתכן שהלחץ בפי הטבעת הוא טנזמוס.
משה שלום, התלונות שאתה מתאר יכולות להתאים למצב המכונה low anterior resection syndrome, הפרעה תפקודית ידועה לאחר ניתוח לכריתת הרקטום. לרקטום התקין יש גמישות המאפשרת לו לאגור יציאה, ולמעי אתו משחזרים את הרקטום אין כזו גמישות. קרינה לאזור המעי שאתו שחזרו את הרקטום יכולה עוד להחמיר חוסר גמישות זו. מסיבה זו, לאחר ניתוח כריתת רקטום וקרינה, פעמים רבות יש יציאות קטנות מרובות. לעיתים זה יותר חמור ולעיתים פחות. ביופידבק בוודאי לא יזיק ויתכן שיועיל. לרוב שווה לנסות. מעבר לכך, ניתן לנסות שינויים דיאטטיים ולעיתים ניתן לשקול נמוך של אימודיום.
אליהו שלום, טנזמוס, שהוא המונח הרפואי המבטא תחושת צורך ליציאה גם כשאין יציאה, נגרם לרוב מסיה זו או אחרת. אין טיפול בטנזמוס עצמו כסימפטום, ומומלץ לנסות להבין את סיבתו על מנת לטפל בסיבה. לגבי הקשר בין טנזמוס לשאר הסימפטומים שתיארת, לצערי אין באפשרותנו וגם לא יהיה אחראי מצידנו לבצע אבחנות פרטניות או לתת יעוץ פרטני באינטרנט ללא בדיקה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול.
במקום ראשון זה IBS כי מדובר בתלונות כרוניות ללא סימני אזהרה אבל מצד שני השינוי בתבנית היציאה יכול לרמז לדלקת ולכן כדאי להמתין ליעוץ מסודר