תוצאות חיפוש עבור טיפול סיעודי

אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה

כאשר מתמודד עם נכות נפשית קשיש-הגיע לגיל פרישה עד עכשיו חי בקהילה באופן עצמאי בדירה בבעלותו אך קשה לו לתפקד עצמאי. האם הוא יכול להיקלט בבית אבות או בדיור מוגן כמו כל קשיש אחר או שמייעדים אותו למחלקה פסיכוגריאטרית והיחס הוא שונה מאשר לקשיש רגיל? יש משהו בסל שיקום לקשישים?

שלום, כבר שאלתי בפורום כמה שאלות. תודה. כשאני מקנחת אף בבוקר, שמתי לב שיש קצת דם. כנראה שמתפרצים הנימים. בשבת ביקרתי את אמא בבית חולים גריאטרי. כל החולים יושבים בחדר אוכל. האם במקרה שלי היה כדאי לשים מסכה (בגלל הדם שראיתי)? למשל ראיתי לאחרונה שאחד העובדים שם מסכה כשטיפל במישהו, והאחות - לא שמה כשמדדה לו משהו. אני התביישתי ולא שמתי. ולאמא היו הפרשות מהעין. זה מדבק רק במגע, נכון? נ.ב. הרבה זמן מרגישה אי נוחות בגרון. ביקרתי בשבת, וביום ראשון היו לי גירודים בגוף, חולשה, והיום מגרנה. זה מרוב לחץ, כנראה, ולא משהו אחר. למרות שלפעמים מקשרת מגרנות לוירוסים. תודה.

שלום, סבתי בת 86 מקבלת עזרה של מטפלת מחברה שביטוח לאומי נותנים לה, לא אציין את שם החברה אבל אני יודעת שהמטפלות שהן מביאים לא נותנות שירות סיעודי ולא עושות גם הרבה כעזרה בבית..(אם בכלל), אני לא יודעת לאן לפנות על מנת להשיג לסבתא שלי את הטיפול הראוי לגילה, לא יודעת למי לפנות, האם זה חייב להיות מול ביטוח לאומי, האם יש חברות פרטיות שנותנות שירות כזה? הסבתא מאוד עקשנית ולא מוכנה בכלל לשמוע כלום על להחליף חברת מטפלות בגלל ביטוח לאומי, אך באותו זמן מאוד סובלת ולא מקבלת את העזרה הנדרשת, והכל נופל על בני המשפחה. אשמח לכל יעוץ והכוונה בנושא

שלום לכולם, אודה לעזרתכם בהמלצה על בית אבות לסבא וסבתא שלי בני 80 ו-84 עצמאים. סבתא שלי צריכה קרוב אליה אחות כי היא הרבה פעמים לא מרגישה טוב אבל היא מתלבשת לבד ומתרחצת לבד ואפילו מבשלת ומנקה. הם רוצים להיכנס לבית אבות אך התקציב לא גבוה. 6000 ש"ח לשניהם.מישהו יכול להמליץ לי על בית אבות עבורם? שנותן גם את האופציה למקרה שיהיה מצב סיעודי בעתיד. אודה לתשובתכם והפנייה אולי לגורם אחר.

אמי בת 93 ועברה אירוע מוחי קשה שני במספר. כרגע לא מגיבה לא מזהה אף אחד ואינה מסוגלת לאכול. ברקע בעיות של סוכר ולחץ דם גבוה ויש לה קוצב לב. נמצאת כרגע בבית חולים מאיר ורוצים לשחרר אותה בימים הקרובים. מה האפשרויות שלנו לטיפול הכי טוב שאמא תקבל. יש לה חברות בכללית מושלם.

אימי (69) עברה דום לב לפני שלושה שבועות מאז לא התאוששה היא נושמת לבד, פותחת עיניים ומגיבה לכאב נאמר לנו שתצטרך שיקום נורולוגי אך עכשיו נאמר שאין מה לעשות ולא צפוי לה שיפור. האם נכון להעריך את מצבה לאחר פחות משלושה שבועות ? בית החולים לא ממליץ על שיקום אלא על בית אבות גריאטרי או טיפול ביתי

היי אודי, סוריקטה יקרה וכולם. קראתי מהודעותיכם...וסוריקטה אכן לא פשוט במיוחד הרגשת ה"לבד" המצב הכלכלי וההזדקנות גורמים לחרדה וזה מובן מאוד! אודי יקר, כתבת כך: זיקנה היא לא פשוטה, אבל גם בה יכולים להיות יתרונות והלוואי ונדע למצוא אותם... רוצה קצת לתת נקודות אור... דבר ראשון: אני מכירה גננות שיצאו לפנסיה ומאז הן נראות ממש פורחות!!! :) עושות מה שהן אוהבות פחות בלחץ והבריאות לא מטרידה אותן..ונראות אפילו טוב יותר!מכירה סייעות(אלמנות) שעובדות עד גיל 70 כי אין להן פנסיה נורמאלית ומפחדות כלכלית אך בכל זאת שמחות ומאושרות שעוד יכולות לעבוד (עם כאבי גב ועוד) אך יכולות ותורמות. אחת מהן בשכירות שתביני! וילדיה בחו"ל לא שמים עליה..ברוגז..עזבי בעיות רבות..צרת רבים תאמרי נחמת שוטים...אבל ופה החיוביות.. דבר שני: ידוע לנו כי בריאות נפשית חשובה ומועילה לבריאות פיזית במיוחד בגיל השלישי. מאמינה שלאורך השנים קבלת כלים להתמודדות עם שינויים ואובדנים וזו העת להשתמש בהם!!! קבלי את עצמך ואת עברך..לא קל אך חשוב! מקווה שיש לך לפחות קשר אחד משמעותי ואם לא בבקשה תתאמצי שיהיה. יש לך שליטה במימוש הרצונות שלך! האמיני בכך! הציבי מטרות ראליות וברורות: מה את רוצה מעצמך? היי יצירתית כמו שאת יודעת! בטוחה שתמצאי תחום שגם יכניס כסף חוץ מטיפול בילדים... אני חשבתי על טיפול בבע"ח באופן מסודר עם תשלום! כמו חוות כאלה שבאים לשם ילדים לטיפול או ללטף חיות. יכול להתאים לך לא? נסי ליצור שליטה ותדעי למה לצפות באור חיובי!! ראי עד כמה התפתחת! צמחת! לפי מה שאת מספרת את אמיצה! יש לך רצון וכח השרדות מגיל אפס!!! "אדם זקן- מה יש לו בחייו?" דוד אבידן...גם בגיל זקנה אדם מתפתח, תמיד!!! כולנו נצמדים לדפוסים והתנהגויות מוכרות זה ידוע...הלוואי שתצליחי לראות מעבר ותשני קצת מהדפוסים הישנים!! וזקנה נו, בחייך! הכל יחסי בחיים!!!! היום חיים עד גיל 100...תמשיכי להיות בסביבת ילדים ותרגישי צעירה! הם גם משמחים! דוד שלי חולה פרקינסון מגיל 50 נפטר לא מזמן בגיל 75 לא רצה עזרה בכלום..פשוט חי בצורה נוראית לא עלינו...אל תגיעי לשם!!! את לא תגיעי לשם! מאמינה בך! חבר של אבי אדם ערירי שחי לבד כל השנים היה ניצול שואה בלי כלום הגיע לארץ..המדינה מימנה לו בית אבות סיעודי מת לבד לבד..עצוב. לא רוצה שתגיעי לכך, אני חושבת שזה כן נתון לבחירתך. נסי למצוא נקודות אור: היום את הרבה יותר מנוסה מפעם, חזקה יותר!!! הלוואי ותראי נקודות אור בחייך היום ושיש גם בעתיד! את לא כזו זקנה. מחרפן אותי שאת קוראת כך לעצמך..שני מנטרה בבקשה! תגידי לעצמך " אני עוד צעירה ליצירתיות, לחדשנות, להתנסות וכו'" המון הצלחה יקרה! אני בעדך ואיתך. ❤

אני מטפלת באמי בת ה90, זה כרוך כל היום איתה, ובלילות אני קמה כל שעתיים להחליף לה תחתוני קשישות. אני בת 58 לוקחת טיפול תרופתי שנים רבות בזמן האחרון אני מרגישה עיפות רבה, אולי תוכלי להמליץ לי על משהו שיחזק אותית אולי ספר משהו להתעודד.

אתם יודעים, אני נכנסת לכאן ואין לי כוח לכתוב. ממש במאמץ מריצה את האצבעות. שכן תישאר איזו עדות. הסביבה, בזמנים אלו מרגיש סוגרת עלינו וסוגרת עלינו וחונקת ורמות של שקרים וחוסר הגינות שאיני עומדת בהם. כלומר, אני כן, כי אני כאן, אבל הבנתם. חבריי היקרים והטובים מתכננים כל אחד רילוקיישן. הם יכולים. :-( מוזכרות פה לעתים קרובות מילים כגעגוע, הזדקקות בריאה. את הביטוי השני אני בכלל תוקפת עדיין. תראו כמה שנים. געגוע אני מצליחה להרגיש, אבל הוא נעלם. ממקום העבודה הקודם שלי אפילו לא יצא להיפרד כמו שצריך, פתאום הפסיק לו כך בגלל בידוד. ונכון שכנראה ניתן יהיה להיפגש בעתיד, אבל לעיתוי הייתה חשיבות. קשר כזה עמוק ואינטנסיבי מת לי בפנים. גם ככה בסוג עבודה כמו שלי נעים מקשר צמוד ולפעם ב וכמעט בבת אחת. רוצה לצעוק 'די'! עם קול. לו יכולתי. סוריקטה

בוקר טוב רצינו לתרום כליה אם תשלום בחול אם סוג דם O מינוס רוצים לדעת אך עושים את תרומה כליה אם תשלום

אמי בת 90 בזמן האחרון מסרבת לאכול. אני נותנת לנ מרק עוף והיא אוכלת שלוש כפות, היא ירדה 3 קג, פרות היא אוכלת. מה עלי לעשות?

מחפשת הוסטל באזור הצפון, עבור אישה בת 71 המאושפזת כרגע בשער מנשה. כל מה שמצאתי באינטרנט מיועד לצעירים יותר. האם תוכלי להכווין אותי? בתודה.

אבינו בן 84, עבר מספר בעיות רפואיות שיחסית התאושש מהן כמו גם שבץ לא קשה בגזע מח. חזר ללכת, אלמן. אבל הבעיה המרכזית שמאוד רוצה להיות עצמאי, אבל בפועל עם כל המאמץ הוא למעשה לא יכול להחזיק בית לבד. כל הפתרונות שמצועים נדחים וגם אם יהיה מטפל בבית, הוא דבק בחובת הילדים לטםל בו כל יום. זה מצב בלתי אפשרי. יש לו טיעון מנצח מבחינתו אני טיפלתי בהורי וגם בכם. ניסינו לתחם זמנים ונושאים, אחד בנושאים רפואיים אחד בנהול טכני בבית. זה לא עוזר, אין לו השהיה ולא תכנון. הוא רוצה הכל עכשיו. ומערב את כולם. יוצא שנוצרת שחיקה קשה, כל הזמן סביב תחזוקת הבית אספקה לבית. גם אם יהיה גורם חיצוני הוא רוצה תקשורת 24/7 עם הילדים. לכן זה בעצם לא ישנה דבר.בכל דבר הוא מתקשר באותו רגע. כולל כל דבר הכי קטן מבורג ועד קניות,בית אבות לא בא בחשבון אצלו. קשה להתמודד עם מצב זה, מצד אלה שנותיו האחרונות, מצד שני זה בלתי אפשרי, לחיות במקביל לתחזק אותו ואת הבית מסביב לשעון. אין לא יכולת תכנון והוא נהיה כעסן ברגע שמסרבים לו. ויוצר האשמה כללית לא רוצים לטפל בי. המצב כרגע שאנחנו בסבך שאין רואים מוצא ממנו כל פתרון רק יצור יותר קושי. כל שיחה על הדברים ללא תועלת. מניסיונך מה ניתן לעשות להקל לקדם פתרון. תודה

שלום אבא שלי בן 70 עבר אירוע מוחי לפני שבועיים וחצי. נמצא כרגע בשיקום. נפגע בדיבור, בליעה וחולשה מצד ימין. היתה לנו שיחה עם גורמים בבית חולים שכבר רוצים לשלוח אותו למוסד/בית אבות. הוא נמצא בסך הכל שבוע וחצי שם. שיתוף הפעולה באמת חלקי עקב עייפות קיצונית שהוא מתמודד עמה ולדעתי גם הקושי בדיבור מקשה עליהם להבין את המצב שלו. מה האפשרויות העומדות בפנינו? מה אנו יכולים לעשות? אני רוצה שישהה שם לפחות כמה שבועות ויקבל את הטיפול המיטבי שלדעתי כרגע לא קורה. תודה

אימי הגיעה לשלב שהיא זקוקה למטפלת סיעודית שתסייע לה. מה האופציות שלי? הבנתי שניתן לתבוע גמלת סיעוד מביטוח לאומי אם עומדים בקריטריונים ואז מקבלים שעות או השתתפות כספית במימון מטפל. האם ניתן להעסיק מטפלת סיעודית גם ללא מסלול התביעה מביטוח לאומי? זה אותו מסלול לאישור?

אמא שלי הגיע למיון בגלל בעיות בצקת ברגליים . מעולם לא נעזרה במחולל חמצן או בלון חמצן . בחדר מיון נמדדה סטורציה 91. לאחר צלומים הובחנה כסובלת מתסחיף ריאתי וקבלה מדלל דם בזריקות לבטן היו לה בעיות סטורציה בבית חולים בעיות סיאו2 גבוה ולאחר יומיים של טיפול במדלל בקשו להחזירה לבית כי יצבו את הנשימה שלה . אני מזכיר שוב שמעולם לא היו לבעיות נשימה וזו לא הסיבה שהבאנו אותה למיון. כעבור יומיים נכנסה לפרכוס בביתה והבאנו אותה שוב למיון במצב קשה ,קיבלה טיפול בביפאפ ונחיריים ועדיין נשארו עם תסחיף ריאתי .כעבור כמה ימים בקשו שניקח אותה לבית או בית אבות סעודי. כעבור עוד יומיים מצבה הדרדר וההבחנה שונתה לדלקת ריאות .קיבלה מנות דם להעלאת ההמוגלובין והרופטים סוברים שיש לה דמום פנימי כצוצאה מטפול במדלל דם.כעבור כמה ימים הסטוראציה ירדה ,חברו ביפאפ הסטורציה המשיכה לרדת ,העשירו בחמצן לא עזר אז הכניסו טובוס לפה.המשיכו להוסיף סוג אחר של אנטיביטיקה כנגד דלקת בריאות ,ניסו לגדר את החיידק בצלחת פטרי כדי לזהותו ולא מצאו חיידק בדם.אחרי הטובוס לחץ הדם הדרדר ומתוחזק עי תרופות .חום הגוף ירד ל 35.8 .שאלתי מה ניתן לעשות במצבה הנוכחי ושאולי לא נעשה .היכן היו טעויות בטיפול מלבד ההבחנה השגוייה שהבעיה היא תסחיף ריאתי ואחכ עברו לדלקת ריאות.כשהבאנו אותה לבית חולים בפעם הראשונה וגם השנייה לא היו סימנים לדלקת ריאות . אודה לכם על עזרה דחופה לאימי שהיא במצב די קשה

התחתנתי, אין לי ילדים עדיין. הפסקתי לעבוד מחוסר ברירה: שני הורים חולים סיעודיים ורק אני יכולה לטפל בהם, אין אחים בתמונה. כולם גרים במקומות אחרים בארץ. יש תקווה? לאן לפנות? כמה שניסיתי להמשיך קריירה (לימודים אקדמיים/עבודה שכירה/עצמאית) וכל יום יש משהו. אי אפשר להמשיך לחיות כרגיל ולהתעלם מההורים. מאוד רוצה שיעברו למסגרת של בית אבות טוב, מחלקות מתאימות, אבל לא יודעת ממה להתחיל, אין לי למי לפנות. יש עובדת זרה אצל ההורים, אבל עדיין צריכים אותי. פעמיים-שלוש בשבוע אני בקופת חולים, כל פעם בשביל משהו אחר, ולא יכולה לשלוח את העובדת במקומי, כי זה לטרטר את ההורים. מבקשת לדעת האם יש מישהו במדינה שיכול לעזור לי בזה? האם אפשר למנות אפוטרופוס חיצוני? יש דבר כזה? ולהוריד את האחריות ממני? לא רוצה לקחת אחריות על ההורים, נורא קשה לי, החיים נתקעו. רוצה להגיע אל ההורים כאורחת. לבקר. אפילו יום יום, אבל בלי כל המשימות לנהל את העניינים הרפואיים והכספיים. (פנייה לגורמי רווחה לא עזרה).

איך אפשר לעודד קשישים שהופכים לסיעודיים? וקשישים סיעודיים- עם דמנציה- שכל פעם מחדש קולטים את המצב החדש שלהם (למשל בכל פעם שמתעוררים) אז מה להגיד כדי לעודד אותם? איך לעזור להם?

הי מימה, קראתי את הודעותייך ותגובותייך. לי, לסנופקין. המממ... תראי, ראשית, אני ממש חושבת שההקאות האלה כאן, וגם קונקרטית *אינן* מהוות פורקן. אבל ממש ממש לא. אפילו להיפך. הן מעצימות ומביאות לידי ביטוי צדדים מאד חולים. חשבתי לי - את מתגוררת בבית ההורים, עושה בשירותים שלהם את הצרכים שלך וגם אולי מקיאה בהם (?) ובקושי מדברת עם ההורים. וואחד בוז אני מרגישה. ובסדר, בואי נגיד, שיש היסטוריה ואת אולי מחפשת לנקום או להעניש, ובכלל שם מערכת היחסים מלאת משקעים או מעוותת. אבל מדוע אנחנו פה בפורום משמשים בתפקיד הזה? אני סקרנית לדעת, ותוכלי לבחור אם לשתף או לאו - האם יש לך אחים? איך מערכת היחסים שלך איתם? של ההורים איתם? האם את מחכה שההורים ימותו ואז דירתם תעבור אליך בירושה? מה יקרה כשיזדקנו, וזה הולך וקרב. אם יזדקקו לטיפול סיעודי? תסעדי אותם? תתני להם להתבוסס בדמם? תמכרו את הבית כדי לממן טיפול סיעודי? ולדעתי - בעלי הבתים והפסיכולוגים החמדנים להגדרתך - בהחלט שווים את הכסף הזה (עשרות ומאות אלפי שקלים) כדי לתת מזור לנפש ולשפר את איכות החיים. בעיניי, זו השקעה מבורכת. כמעין ניתוח להצלת חיים. עצמאות. מניחה שדעתי כאן שונה משלך. וגם, המצב שנוצר מבחינתי כאן הוא שבכל פעם שמשפט מתחיל ב'פסיכולוגית ההיא' או שהוא מכיל מילים כמו נרקיסיזם ופטרנליזם וכיו"ב - אני לא קוראת ותופסת מרחק. מרק. כותבת כאן, אבל לא רק לך, אלא לעיניי כל הקבוצה, ולעיניו של אודי. כפי שרשמתי, אולי מישהו יוכל להפיק תועלת מכך, והמישהו הזה כולל גם אותי. בכנות מלאה הייתי רוצה שיפקחו עינייך. אפילו מתוך הלם. יש לך עוד הזדמנות. כי, זהירות, יוותרו עלייך. או שמא יש בך חלקים שכל כך חפצים בזה והם ינצחו. הם יכולים. חבל. שלך, שלכם, סוריקטה

לאבא שלי (83, בית אבות סעודי) יש עליה מאוד גבוה בערכי ה UREA, לפני 3 שבועות זה עלה ל 130 והשבוע זה עלה כבר ל 173. שאר הערכים של בדיקת בשתן הוא לא חורגים במיוחד (CREATININE 1.19 URIC ACID 11.5). הרופא בבית האבות חושב שהעליה החדה בשתנן נובעת מפצעי לחץ שאבי סובל מהם בחודש האחרון ולא קשור לבעיה בכליות מכיוון ששאר הערכים לא חורגים מדי. האם זה מסקנה הגיונית או שרצוי יעוץ נוסף?

אימי מאושפזת בבית אבות אחרי שנחבלה בראש והפכה לסיעודית. יש ירידה חזקה בכמות המזון שהיא אוכלת ובנוסף נראה לנו שהתזונה שהיא מקבלת לקוייה. עליי לציין שהיא יכולה לאכול רק אוכל דייסתי. מה ניתן להוסיף לאוכל שלה או לחילופין איזה מאכלים כדאי לתת לה על מנתלשפר את מצבה התזונתי .תודה

אימי מאושפזת בבית אבות אחרי שנחבלה בראש והפכה לסיעודית. יש ירידה חזקה בכמות המזון שהיא אוכלת ובנוסף נראה לנו שהתזונה שהיא מקבלת לקוייה. עליי לציין שהיא יכולה לאכול רק אוכל דייסתי. מה ניתן להוסיף לאוכל שלה או לחילופין איזה מאכלים כדאי לתת לה על מנתלשפר את מצבה התזונתי .תודה

אבי אלמן בן 81 החי לבד, המצב שלו התרדר לאחרונה מאוד, אך לא אנו לא שמנו לב לכך בשל העומס היומיומי של חיינו, עבודה/בית/ילדים קטנים וכו'... בשבוע שעבר הוא נפל בלילה בביתו, לא הגגיע ללחצן המצוקה ושה על הרצפה למעלה מ-10 שעות עד שהבנו שקרה לו משהו. הזעקנו אמבולנס שלקח אותו לביה"ח, אך לרחק סדרת בדיקות הוא שוחרר. לצערי גיליתי שהוא גם החל להשתין על עצמו. מה עושים עכשיו?? אין לנו אפשרות לטפל בו, חייבים עזרה אך כל הטופסולוגיה וההליכים לוקחים מלא זמן, אנו מפחדים להשאיר אותו לבד אך גם לא יכולים לטפל בו בעצמנו. היאוש והדאגה גדולים מנשוא...מה עושים????