בפסיכותרפיה נעזרים במשחק כדי לסייע לילדים לבטא רגשות ולהבין...
טיפול באמצעות משחק במקום דיבור? הכל על פסיכודרמה, שיטה...
מקום חופשי ומוגן, מקום שמחוץ לזמן ובו ניתן ולשחזר חוויות...
לעזור להורים לעזור לילד - זה הרעיון שבבסיס הדרכת הורים....
הטבח באיתמר העלה לסדר היום את הדילמה הקשה של טיפול בילדים...
זאת לא שאלה טובה כי התשובה מסובכת .אני מציע טיפול פסיכולוגי בשיטה תנהגותית בהצלחה
רחל היקרה, את בוודאי מבינה שהמתרחש בין המטפלת ובין הפציינטית הוא דבר מאוד אישי ואינטימי, אשר אדם שאינו נוכח בעת המפגש קשה לו לחוותו וקשה לו להעיר אודותיו. יש להבדיל בין כמה תחומים: 1. הצורך שלך, שאולי לא טופל (או טופל באופן חלקי) בפיתוח תלות מאוד עמוקה בדמות הטיפולית. אני מניחה שתלות זו נובעת (א) מתוך הצרכים האישיים שלך שיש לתת להם מענה, (ב) בשל שיטת הטיפול. ככל ששיטת הטיפול בה נוקטת המטפלת היא יותר אנונימית, פחות מביאה את עצמה לביטוי כבן אדם בתוך החדר, וככל שיש עליה פחות מידע בסיסי, כך מגבירה הסיטואציה את רגשות התלות, שכן אז המטפלת הופכת להיות דמות דמיונית לחלוטין. יש כאן עניין של אסכולה טיפולית בה נוקטת המטפלת, וכמובן של האישיות המסוימת שלה. 2. היית שנים ארוכות בטיפול, שלדבריך סייע לך בהרבה תחומי חיים, אך יחד עם זאת לא הצליח לטעת בך חוויה של עצמי פנימי חזק ובשל, עליו את יכולה להישען ולהפחית כתוצאה מכך את הצורך בדמויות חיצוניות. לטעמי האישי, בהתאם לאסכולה הטיפולית בה אני דוגלת, הטיפולים שלך נמשכו שנים ארוכות מדי ולדעתי, לא עמדו במשימה המרכזית של הפחתת התלות ופיתוח עצמי אוטונומי. 3. כיום את מדברת על תהליך פרידה שנמשך 8 חודשים, שנדמה להיות ארוך במידה הראויה לשם פרידה. עם כל זאת, את עדיין חשה כעס על שהמטפלת ואת לא הצלחתן כצוות להביא אותך לעמוד על רגליך שלך ולהיות עצמאית מבחינה פסיכולוגית. הכעס הוא חלק בלתי נמנע מן התלות המוגזמת, שאולי לא נעשה מספיק במהלך הטיפולים על מנת להבין אותה ולשחרר אותה. אם ברצונך כיום להפסיק את הטיפול, נראה שאולי תקבלי אומץ וחיזוק עצמי מעצם העובדה שאת מסוגלת לכך, וביכולתך לקבל החלטה עצמאית בנוגע לכך. יחד עם זאת, לאור המצב הנפשי שבו את מצויה, יש להניח שאכן יתעוררו רגשות של געגוע, כאב, אובדן, ריקנות, אולי אפילו ייאוש. לפיכך אין ספק שפתרון ביניים הוא לקבל כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, שכן את מתארת שהינך בשלב נפשי מאוד ירוד. אני חייבת להסתייג ולומר שאין זה מקובל שפסיכולוג חיצוני יביע דעה על טיפול או שיטת טיפול של מטפל אחר, שכן סך הכל משך שנים ארוכות סוג טיפול זה התאים לך ומצאת בו הרבה נחמה וכוח. יתכן בהחלט שהיום את זקוקה לדברים חדשים, אך אין זה נכון לעבור ממטפל למטפל. יש חשיבות רבה לשיטה הטיפולית ולאופן בו השיטה הטיפולית מעודדת תלות ומרחק בין מטפל למטופל, לעומת שיטה המעודדת פתיחות, יחסי אנוש סבירים ומקובלים, ואינה משתמשת במעטה של חשאיות אודות המטפל. להערכתי עליך לשקול בצורה העמוקה ביותר מה נכון לך לעשות בשלב הנוכחי. חבל שאת חווה בושה לספר אודות היותך בטיפול פסיכולוגי. היום מידע זה הוא טריוויאלי לחלוטין ומקובל בין אנשים כחלק מהתרבות שלנו. אלמלא הבושה, היה לך יותר קל להתייעץ עם אנשים נוספים פרט למטפלת שלך. קבלי את כל דבריי בעירבון מוגבל, שכן אינני מכירה אותך, או את המטפלת ואת שיטתה, ואין זה הוגן וגם לא נכון להתערב בהשקפת עולם של מטפל אחר. הדבר היחיד שנראה לי אולי לא תואם הוא שנות הטיפול המרובות. כל טוב ובהצלחה, אילנה
זהר שלום, לפני שאענה, כמה תיקונים. 1. בדיקת Moxo אינה אבחון הפרעת קשב ורכוז, אלא בדיקה ממוחשבת, שעשויה לתת מידע נוסף, כחלק מאבחון. 2. ההתיעצות לגבי מתן Ritalin ראוי לה שתהיה עם הרופא המטפל, ומי שמחליט אלו ההורים. חשוב לקבל מדיע מהיועצת, אך לא לה לעסוק בטפול התרופתי. ולשאלתך, כיון שיש קושי משמעותי בבית, יש התוויה ברורה לטפל. אני מניח שאת צודקת - כיון שהיא ילדה ביישנית, היא מתאמצת בביה"ס להתנהג היטב. התנהגות זו עולה לה במאמצים, ומדוע לו להקל עליה. אני ממליץ שתוועצו ברופא המטפל. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.
בפסיכותרפיה נעזרים במשחק כדי לסייע לילדים לבטא רגשות ולהבין...
טיפול באמצעות משחק במקום דיבור? הכל על פסיכודרמה, שיטה...
מקום חופשי ומוגן, מקום שמחוץ לזמן ובו ניתן ולשחזר חוויות...
לעזור להורים לעזור לילד - זה הרעיון שבבסיס הדרכת הורים....
הטבח באיתמר העלה לסדר היום את הדילמה הקשה של טיפול בילדים...
זאת לא שאלה טובה כי התשובה מסובכת .אני מציע טיפול פסיכולוגי בשיטה תנהגותית בהצלחה
רחל היקרה, את בוודאי מבינה שהמתרחש בין המטפלת ובין הפציינטית הוא דבר מאוד אישי ואינטימי, אשר אדם שאינו נוכח בעת המפגש קשה לו לחוותו וקשה לו להעיר אודותיו. יש להבדיל בין כמה תחומים: 1. הצורך שלך, שאולי לא טופל (או טופל באופן חלקי) בפיתוח תלות מאוד עמוקה בדמות הטיפולית. אני מניחה שתלות זו נובעת (א) מתוך הצרכים האישיים שלך שיש לתת להם מענה, (ב) בשל שיטת הטיפול. ככל ששיטת הטיפול בה נוקטת המטפלת היא יותר אנונימית, פחות מביאה את עצמה לביטוי כבן אדם בתוך החדר, וככל שיש עליה פחות מידע בסיסי, כך מגבירה הסיטואציה את רגשות התלות, שכן אז המטפלת הופכת להיות דמות דמיונית לחלוטין. יש כאן עניין של אסכולה טיפולית בה נוקטת המטפלת, וכמובן של האישיות המסוימת שלה. 2. היית שנים ארוכות בטיפול, שלדבריך סייע לך בהרבה תחומי חיים, אך יחד עם זאת לא הצליח לטעת בך חוויה של עצמי פנימי חזק ובשל, עליו את יכולה להישען ולהפחית כתוצאה מכך את הצורך בדמויות חיצוניות. לטעמי האישי, בהתאם לאסכולה הטיפולית בה אני דוגלת, הטיפולים שלך נמשכו שנים ארוכות מדי ולדעתי, לא עמדו במשימה המרכזית של הפחתת התלות ופיתוח עצמי אוטונומי. 3. כיום את מדברת על תהליך פרידה שנמשך 8 חודשים, שנדמה להיות ארוך במידה הראויה לשם פרידה. עם כל זאת, את עדיין חשה כעס על שהמטפלת ואת לא הצלחתן כצוות להביא אותך לעמוד על רגליך שלך ולהיות עצמאית מבחינה פסיכולוגית. הכעס הוא חלק בלתי נמנע מן התלות המוגזמת, שאולי לא נעשה מספיק במהלך הטיפולים על מנת להבין אותה ולשחרר אותה. אם ברצונך כיום להפסיק את הטיפול, נראה שאולי תקבלי אומץ וחיזוק עצמי מעצם העובדה שאת מסוגלת לכך, וביכולתך לקבל החלטה עצמאית בנוגע לכך. יחד עם זאת, לאור המצב הנפשי שבו את מצויה, יש להניח שאכן יתעוררו רגשות של געגוע, כאב, אובדן, ריקנות, אולי אפילו ייאוש. לפיכך אין ספק שפתרון ביניים הוא לקבל כדורים נוגדי דיכאון וחרדה, שכן את מתארת שהינך בשלב נפשי מאוד ירוד. אני חייבת להסתייג ולומר שאין זה מקובל שפסיכולוג חיצוני יביע דעה על טיפול או שיטת טיפול של מטפל אחר, שכן סך הכל משך שנים ארוכות סוג טיפול זה התאים לך ומצאת בו הרבה נחמה וכוח. יתכן בהחלט שהיום את זקוקה לדברים חדשים, אך אין זה נכון לעבור ממטפל למטפל. יש חשיבות רבה לשיטה הטיפולית ולאופן בו השיטה הטיפולית מעודדת תלות ומרחק בין מטפל למטופל, לעומת שיטה המעודדת פתיחות, יחסי אנוש סבירים ומקובלים, ואינה משתמשת במעטה של חשאיות אודות המטפל. להערכתי עליך לשקול בצורה העמוקה ביותר מה נכון לך לעשות בשלב הנוכחי. חבל שאת חווה בושה לספר אודות היותך בטיפול פסיכולוגי. היום מידע זה הוא טריוויאלי לחלוטין ומקובל בין אנשים כחלק מהתרבות שלנו. אלמלא הבושה, היה לך יותר קל להתייעץ עם אנשים נוספים פרט למטפלת שלך. קבלי את כל דבריי בעירבון מוגבל, שכן אינני מכירה אותך, או את המטפלת ואת שיטתה, ואין זה הוגן וגם לא נכון להתערב בהשקפת עולם של מטפל אחר. הדבר היחיד שנראה לי אולי לא תואם הוא שנות הטיפול המרובות. כל טוב ובהצלחה, אילנה
זהר שלום, לפני שאענה, כמה תיקונים. 1. בדיקת Moxo אינה אבחון הפרעת קשב ורכוז, אלא בדיקה ממוחשבת, שעשויה לתת מידע נוסף, כחלק מאבחון. 2. ההתיעצות לגבי מתן Ritalin ראוי לה שתהיה עם הרופא המטפל, ומי שמחליט אלו ההורים. חשוב לקבל מדיע מהיועצת, אך לא לה לעסוק בטפול התרופתי. ולשאלתך, כיון שיש קושי משמעותי בבית, יש התוויה ברורה לטפל. אני מניח שאת צודקת - כיון שהיא ילדה ביישנית, היא מתאמצת בביה"ס להתנהג היטב. התנהגות זו עולה לה במאמצים, ומדוע לו להקל עליה. אני ממליץ שתוועצו ברופא המטפל. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.
שלום מירב, למרות הרצון לעזור, ובהתאם למדיניות האתר, אין אנו נוהגים לפרסם שמות מטפלים מעל גבי הפורום, כדי לא להפוך אותו ללוח מודעות או זירת פרסום. אפשר לנסח הודעת המשך ובה כתובת מייל עדכנית, אליה יוכלו להישלח המלצות הקוראים, במידה ויהיו כאלה. תוכלו, במקביל, להתייעץ עם רופא המשפחה שלכם או עם פסיכולוגית ביה"ס. בדר"כ מצוי בידיהם מאגר של אנשי מקצוע מוכרים וטובים. מועדים לשמחה ליאת
שלום אמיר, בהחלט יתכן שהרגרסיה שאתה מתאר התעוררה כתגובה לנסיבות שתיארת. בגיל חמש וחצי, הטיפול המועדף (בעיני) הוא טיפול במשחק או באמנות, ובמקביל - הדרכת הורים. הדגש על הדרכת הורים הוא בגלל נושא הצרכים במכנסיים, שעלול להתפתח ולהחמיר לכלל מאבק כוח. טפלו בכך כשזה "עוד קטן", ותחסכו מעצמכם ומהילד עגמת נפש עתידית. בהצלחה ליאת
שלום ליאל, למיטב ידיעתי, מי שמורשים לטפל בילדים (כולל תרפיה במשחק) הם פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים (עם תואר שני!) שעברו הכשרה נוספת, ומטפלים בהבעה המתמחים בתחום ספציפי ורותמים אליו גם אלמנטים משחקיים. מאחר שחוק הפסיכותרפיה עדיין לא נאכף, יש גופים שונים המציעים קורסים שאמינותם מוטלת בספק. ליתר ביטחון תוכלי לבדוק במשרד הבריאות, ולברר מי מהגופים הללו מוכר ומורשה. אני אישית בעד המסלולים הקונבנציונלים, שגם אם נראים תחילה ארוכים ומפרכים - הם דרך המלך אל המעשה הטיפולי. בהצלחה ליאת
שלום ניצה איני יכולה לסייע בהמלצות ספציפיות. אכן, קיימים טיפולים בבע"ח וטיפול במים, אבל במהלך בדיקותייך שקלי גם את האפשרות לטיפול פסיכותרפי אצל פסיכולוג/ית ילדים, שזה טיפול דרך משחק בשילוב הדרכת הורים. הדרכת ההורים חשובה לא פחות מהטיפול בילד עצמו. בברכה, ענבל
הי שגית, עד כמה שאני יודעת, לא ניתן ללמוד טיפול במשחק בצורה ספציפית בארץ. אני חושבת שזה תחום בתוך פסיכולוגיה של הילד, שזה תואר שני. אם את לא רוצה ללכת על מסלול של פסיכולוגיה קלינית, נשמע שיתאים לך מסלול של תרפיה באמנויות- כמובן אם את מתחברת לאחד התחומים (מוסיקה/תנועה וכו'). בפועל, הרבה מטפלים (גם פסיכולוגים) משתמשים במשחק בחדר הטיפול. לא הייתי ננעלת בהכרח על ההמלצה הספציפית, אלא הולכת בכיוון הכללי, אם זה מתאים למה שאת אוהבת.
איה, התאור שלך את ילדך רגיש ומראה על החיבור שלך אליו. אני חושבת שהוא בהחלט יכול להרוויח מטיפול לחיזוק הבטחון החברתי שלו, לקראת כתה א' ובכלל. זה יכול להיות טיפול במשחק אצל פסיכולוג ילדים, או אצל מטפל באומנות. כל היכן שמדובר באיש מקצוע שגם אתם נותנים בו אמון, ויכולים לקבל הדרכה במקביל. אל תהססו, הטיפול מאוד עוזר במיוחד כשהוא עוד כה צעיר בברכה, חלי
שלום יוחאי, רציתי להוסיף מספר דברים על תשובתו של בר אליך, ברמת האינפורמציה: אין בארץ לימודיי פסיכודרמה או לימודים בטיפול באומניוות שאינם דורשים דרישה מיקדמית של תואר ראשון, (וטוב שכך), שכן אלו לימודים מתקדמים. אכן יש להבחין בין תוכניות הכשרה אשר מעניקות תעודה לכאלו שמעניקות תואר שני.אין זה אומר כי התוכניות שוות יותר אם הן מעניקות תואר לעומת תעודה. רמת הלימודים גבוהה ברוב המקרים. המגמה הכללית היא להפוך את התוכניות הללו לכאלו שמעניקות תואר שני. כרגע, למיטב ידיעתי אוניברסיטת לסלי היא היחידה שעומדת בתנאים ומעניקה תואר שני. כל טוב ובהצלחה, ענת
שלום מיכל, אין באפשרותי להמליץ על מטפלים, אך יחד עם זאת, את מוזמנת לנסות לפנות ליה"ת, ארגון המטפלים בהבעה ויצירה, ולשאול אותם על מטפלים שעוסקים בתחום בסביבות איזור מגורייך. בהצלחה, ענת
שלום ג'ני, טיפול במשחק עם ילדים הוא אכן טיפול ארוך, שמקביל לטיפול פסיכודינאמי עם מבוגרים, אלא הכלי הוא משחק במקום שיחה. טיפול שנמצא יעיל וקצר יחסית במוטיזם סלקטיבי הוא טיפול התנהגותי, שדומה מאוד לטיפול התנהגותי בחרדה חברתית אצל מבוגרים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
ללירון שלום, צר לי לשמוע על מחלתך וכאביך הגופנים והנפשיים, אולי נכון יותר החולשה שקיימת. את צודקת שקיים קשר בין גוף לנפש, הגוף החלש מקשה על הנפש ולהיפך, העייפות הנפשית מחלישה את הגוף. כמובן שגם הבדידות מקשה על המצב.... לדעתי ישנם שני סוגים של טיפולים. הראשון הוא טיפול תמיכתי הקשור לבדידות ולמאבקים היום יומיים ב"דברים הקטנים" שקשה לך אתם. אבל בעיקר לעבד את נושא המחלה שפגעה בך והיכולות להתמודד עם המחלה. מילות המפתח יכולות להיות כשם המחלה, שמות הטיפולים הנפשים, גוף ונפש והקשר ביניהם וכך הלאה. הייתי ממליץ גם על הפנוזה או הרפיה עמוקה. בהיפנוזה ניתן להפעיל את השירירים עם כוח הדמיון ולהוציא מהם את המקסימום, כך אדם שוכב כמו קרש באוויר אם את זוכרת את התמונות המפורסמות, או סוגר אגרוף עם כוח שבחיים לא היה לו. נקודה נוספת היא שבהרפיה המנוחה הנפשית העמוקה היא במקום שינה ומרעננת הרבה יותר. כך שעם הדמיון אפשר לחזק גם את הגוף וגם את הנפש. הרבה בריאות דר' גיורא הידש
לואה שלום רב, שני הספרים הראשונים שעולים לי מיד הם: תרפיה במשחק/ מקמאהון, ו-משחק ומציאות / ויניקוט. משני ספרים אלו, ומהצצה בביבליוגרפיה שלהם אני בטוחה שתימצאי עוד חומר רב. בהצלחה, טלי
לאם המודאגת שלום רב, לעיתים ילדים משתמשים באמצעים אלימים או קיצוניים על מנת להעביר מסרים שונים להוריהם. ייתכן והילד מנסה לומר לכם משהו, כשהוא משתמש באיום שכזה. ככל הנראה לילד יש קושי מסויים, והמחשבה שלך על טיפול נראית לי נכונה. בטיפול בילדים המגוון הקיים הוא רחב ומאפשר סוגים רבים של טיפול בהתאם לילד, לאישיותו ולהעדפותיו. סוגי טיפול לדוגמא: טיפול במשחק, טיפול בארגז חול, טיפול באומנויות, טיפול בבע"ח, טיפול בדרמה, טיפול במוזיקה וכמובן, טיפול בדיבור (פסיכותרפיה). אשמח לעזור לך למצוא מטפל מתאים לבנך. את מוזמנת ליצור עימי קשר דרך האימייל או בטלפון (הפרטים בכרטיס האישי בהקלקה על שמי). שבוע טוב, טלי פרידמן