תוצאות חיפוש עבור טחורים

רפי שלום, גרד אנאלי היא תופעה רפואית ידועה. פעמים רבות אנו לא יודעים בדיוק את סיבתה אצל מטופל ספציפי, ולכן אנו מנסים טיפולים שונים, עד (שלרוב) מצליחים להקל על איכות החיים. הטיפול בגרד כולל מספר קוי טיפול, כולל ייצוב יציאות בתוסף סיבים שימוש בסבונים היפואלרגניים, המנעות משיפשוף ככל שניתן, שימוש במשחות הגנה לעור, דרך נסיון טיפולי בתולעים ובטפילים, המנעות הדרגתית ממרכיבי מזון שונים הידועים כמחמירי גרד, ועד לקוי טיפול יותר "אגרסיביים" במידת הצורך. לעיתים נעזרים גם במשחת דרמקומבין לתקופה מוגבלת. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי לבדיקה והכוונת הטיפול. מעט מידע כללי על גרד אנאלי: גרד סביב אזור פי הטבעת הינו תופעה שכיחה, ויכולה להיות מורגשת יותר בלילה או לאחר יציאה. לעיתים נוצר דחף מתמיד ובלתי נשלט לגרד, הפוגע קשות באיכות החיים ויכול לפגוע בעור סביב פי הטבעת. גרד אנאלי יכול להיגרם ממספר גורמים, ולעיתים הוא קורה ללא סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה. אחת הסיבות יכולה להיות ניקוי יתר של אזור פי הטבעת, או לחות סביב פי הטבעת כתוצאה מהזעה מוגברת. במקרים של קושי בשליטה בסוגר פי הטבעת, דליפה של צואה הינה סיבה נוספת. בחלק מהאנשים צואה רכה או מגרה יכולה להיגרם עקב שתייה בכמות ניכרת. גרד יכול להיות קשור גם לשתיית אלכוהול ובעיקר בירה, חלב, מיץ הדרים, ומשקאות המכילים קופאין כמו: קפה,תה וקולה, ומאכלים כמו שוקולד, פירות, עגבניות ופופקורן. סיבות אחרות והרבה פחות שכיחות לגרד סביב פי הטבעת כוללות תולעים, פסוריאזיס, אקזמה, טחורים, פיסורה אנאלית, זיהומים ואלרגיות. כאמור די נדיר שטחורים פנימיים מתבטאים העיקר בגרד, וזה יכול לקרות בעיקר אם בעקבות הטחורים יש דליפה של נוזל באיזור פי הטבעת. קנדידה בנרתיק יכולה לעיתים לגרום לפריחה בעור סביב פי הטבעת ולהביא לגרד, אך גם זה אינו שכיח. חשוב להיבדק על ידי כירורג קולורקטאלי, המומחה לבעיות אלו, כדי לנסות והבדיל בין סיבות שונות אלו, שהטיפול בהן לעיתים שונה. במקרים בהם לא נמצאת סיבה ספציפית לגרד, הטיפול כולל בעיקרו אמצעים לשמירה על עור פי הטבעת, והמנעות ממאכלים ומשקאות שיכולים להגביר גרד שהוזכרו למעלה. בין האמצעים המקומיים: להימנע מטראומה נוספת לאזור הנגוע: לא להשתמש בסבון מכל סוג שהוא, לא לשפשף את האזור, להשתמש במגבונים לחים לנגב ובנגיעות, להשתדל לא לגרד. גרוד גורם לנזק נוסף שמחמיר את הגרד. להימנע מלחות באזור האנאלי: בגדים תחתונים מכותנה, להימנע משמוש באבקות מבושמות להשתמש רק במשחות הניתנות ע"י הרופא המטפל, או במשחות הגנה כנגד תפרחת חיתולים שניתן לקנות בכל בית מרקחת ללא מרשם. מומלץ להמנע ממשחות המכילות סטרואידים. להימנע משתייה מוגברת במקרים עמידים לטיפול שמרני ניתן להשתמש במשחה של חומר הנקרא קפסאין, על פי הוראות רופא בלבד.

שלום דין, אני בהריון בחודש שביעי ולפני כשבוע התחלתי לחוש במעין "דגדוגים" פחות גירודים באוזר פי הטבעת.אני חוששת שמא מדובר בתולעים -- קל לבדוק את ההשארה - בבדיקת צואה או ב"בדיקת נייר דבק" ("cellotape test") - מדביקים לאיזור של פי הטבעת בבוקר (לפני מקלחת) ובודקים במיקרוסקופ נוכחות של ביצי תולעים שאלותיי הן: 1.האם זה נעלם/מסתיים מעצמו -- תגדירי "זה": גרד? תולעים? 2.האם על ידי היגיינה מוקפדת מאליו ותזונה נטולת סוכרים ובכלל מתוקים ניתן לעבור את זה -- המתוקים אינם קשורים כלל לתולעים. לעתים הגזמה בסוכרים גורמת להתפתחות של קנדידה באיזור של פי הטבעת - גם קנדידה עלולה לגרום לגרד 3.אם לא - האם הטיפולים הקיימים מהווים סיכון לעובר -- תראי... את מדברת על טיפול לפני האבחון - את באמת רוצה שנטפל לפני שנבדוק - או בכל זאת מעדיפה שנבדוק לפני שנטפל? -- תולעי oxyuris יכולים לזהם מעי גס; הנקבות יוצאות דרך פי הטבעת להטיל ביצים מתחת לעור של האזור וגורמות לגרד לילי (לרוב בילדים); -- הטיפול - תרופה שנקראת וורמוקס (vermox, או mebendazole) אינה רצויה בטרימסטר הראשון של ההריון (אני מבין שאת עברת את התקופה). -- לי לא ידוע על נזק כלשהו שהתרופה עלולה לגרום בחודש שביעי - אבל אני באופן אישי זעיר מעוד עם התרופות בהריון. -- הטפיל לא אמור לגרום לנזק לעובר - אם כי לעתים הוא נכנס (בטעות) לנרתיק של בנות ויכול אפילו לגורם לדלקת. הטפיל לא חיי בנרתיק ולא אמור להתקדם לכוון הרחם. עפ"י מה שקראתי אין משהו גורף שיכולתי להסתמך עליו. -- ישנו דרוג התרופות (מבחינת סיכון להריון) של משרד FDA האמריקאי - ניתן בהחלט להסתמך עליו -- ורמוקס שדיברנו עליו מדורג C - "מוכח כגורם נזק לחיות מעבדה, אין מחקרים בבני אדם שמוכיחים אחרת" הדבר היחיד שמציק לי זה אותם "דגדןגים " באזור פי הטבעת אינני יודעת אם זה קשור אך בחודש האחרון ככהנ התחלתי גם לסבול מטחורים שזה הבנתי תופעה מאוד שכיחה בהריון ובשבוע האחרון החל דימום קליל -- טחורים זה עניין שכיח בהריון וגם טחורים יכולים להתבטא בתור גרד זה לא נעים בכלל והלילות אינם לילות -- תגשי לרופא/רופאה - מישהו צריך להסתכל על האיזור (נו, מה?) - אחרת אנחנו מדברים כאן "על עוור" -- תעשי בדיקות צואה, תבדקי עם רופאת משפחה אפשרות לבצע "בדיקת נייר דבק" במרפאה -- אם יש סמני "רטיבות" או דלקת באיזור פי הטבעת אפשר לנסות משחה אנטי-פטריתית (ללא סטרואידים בהתחלה) - אם זה התרבות של קנדידה - זה יעזור תוך יום-יומיים אשמח לעזרה -- מקווה שעזרתי חג שמח -- גם לך

סיבות אפשריות- מקור בטני שלא מהקיבה/לבלב, סיטי יכול לתת תשובה. חומציות יתר בקיבה משנית לרפלוקס של חומצות שומן. או בעיה פונקציונלית, ולזה יש מספר אופציות לטיפול. ממליץ לפנות להערכה מסודרת אצל רופא גסטרו'.

אבי שלום, אמנם תלונות כפי שאתה מתאר יכולות להגרם על ידי בעיות שונות באיזור פי הטבעת,ואין ביכולתנו לבצע אבחנות פרטניות באינטרנט ללא בדיקה, אולם האבחנה הסבירה ביותר היא שאתה סובל מטחורים, שיתכן שנוצר בהם קריש דם שגרם לכאב ולנפיחות. בעיות מסוג זה מטופלות לרוב על ידי כירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

שלום חנית טחורים בגיל של בנך הם נדירים. במידה ואינו סובל ניתן בהחלט להמתין לבדיקת הרופא. עד אז רצוי לבצע אמבטיות ולא להתחיל טיפול כל עוד האחנה לא ברורה. בברכה,

ככלל, כל טיפול תרופתי עלול לגרום לתופעות לוואי בדרגות חומרה שונות בחלק מהמשתמשים. התרופה ארקוקסיה הינה נוגדת דלקת שאינה סטרואידית המעכבת COX-2 באופן סלקטיבי. תופעות הלוואי העיקריות של תרופות ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים הן תגובות רגישות יתר, הגברת הסיכון לדמם, תופעות לוואי במערכת העיכול, פגיעה בתפקוד הכלייתי ותופעות לוואי במערכת הלב וכלי דם כגון צבירת נוזלים, עליה בלחץ דם, אירועי לב ושבץ. קיימות תופעות לוואי אפשריות נוספות, למידע נוסף, יש לעיין בעלון לצרכן. העיכוב הסלקטיבי מפחית את הסיכון לתופעות לוואי במערכת העיכול כמו כיב פפטי ודימום ממערכת העיכול אך עלול להעלות את הסיכון לתופעות לוואי לבביות. אציין כי כל התרופות נוגדות הדלקת שאינן סטרואידים עלולות להעלות סיכון לתופעות לוואי קרדיווסקולריות וכלייתיות במידה זו או אחרת ולכן הטיפול בהם מומלץ לפרק הזמן הקצר ביותר ובמינון הנמוך ביותר היעיל. חשוב לציין כי מדובר בטיפול יעיל במגוון מצבים דלקתיים ולכן לפני החלטה על מתן טיפול תרופתי על הרופא לשקול את התועלת הצפויה מהטיפול מול הסיכון שבתופעות הלוואי בהתאם למצב הרפואי וגורמי הסיכון של המטופל. במידה ומתפתחת תופעת לוואי /הנך חש הרעה בהרגשתך, פנה לרופא לבירור ולהתאמת הטיפול.

סבלנות. זו תופעה שתחלוף מעצמה

היי דניאל, כאבים מטחורים חיצוניים בהחלט יכולים לעבור ללא התערבות כירורגית. עיקר הטיפול הוא הסדרת היציאות והקפדה שהיציאות יהיו קלות, רכות ומהירות. יש להקפיד על שתיית נוזלים רבים, מאכלים עשירי סיבים כגון פירות וירקות. להימנע מישיבה ממושכת בשירותים. אפשר להיעזר בישיבה באמבטיה עם מים חמימים, ובד״כ הכאבים חולפים אחרי 3-4 ימים והגודש בטחור יורד משמעותית. ההתקפים עלולים לחזור סביב תקופות של אי סדירות ביציאות וכלכלה לא מאוזנת לכן יש חשיבות על הקפדה קבועה בעניין. המשחות השונות הקיימות בשוק יכולות לעזור בהרגעה מקומית והקלה סימפטומטית, אך כאמור לטווח ארוך הכי טוב זה לשמור על אכילה נכונה כך שהיציאות תהיינה רכות וסדירות. ישנם מקרים של טחורים חיצוניים גדולים מאוד , כואבים מאוד שלא מגיבים לטיפול השמרני הזה ואז עלולים להגיע לכריתה כירורגית.

התיאור בפנייתך קצת מבולבל. בעקבות השלשולים אתה סובל מהתקף של טחור חיצוני שהוא בעצם שטף דם תתעורי באחד מהקפלים. עליך להשתמש במשחה לטחורים ולהמתין בסבלנות להחלמה

בקר טוב קרוב לוודאי יש לו טחורים מדממים שהתפתחו על רקע העצירות. בכל מקרה ובכל גיל יש לבצע קולונוסקופיה.

אנא פנה לרופא המשפחה .. שיכוון אותך לגבי טיפול ובירור

אילנית שלום, דימום כפי שאת מתארת בהחלט יכול לנבוע מטחורים פנימיים, אולם לא ניתן לומר לפי צורת הדימום מה מקורו, ולכן בכל מקרה של דימום אנו ממליצים לבצע גם בדיקה כלשהי של המעי הגס, שהיקיפה תלוי לרוב בגילך ובגורמי סיכון אחרים כגון סיפור משפחתי של מחלות מעי. אם בדיקה זו תהיה תקינה, נדע שמקור הדמם הוא האיזור פי הטבעת, ונוכל כולנו לישון יותר טוב בלילה. אם הדימום אכן נובע מהטחורים, והוא פוגע באיכות חייך, מומלץ לטפל בהם, ומומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת טיפול זה.

שלום מיקי תקופת ההחלמה בניתוח טחורים היא יחסים גדולה יותר מאשר בניתוחים אחרים. כשבועיים . רצוי שתצא מהמיטה ותלך ככל שתלך יותר המצב ישתפר . כמו כן קח מרככי יציאה.

שלום רב קלפרוטקטין מוגבר אינו ספיציפי למחלות דלקתיות של המעי כגון קרוהן או קוליטיס ואינו יכול לאבחן בוודאות קיום מחלה זו או אחרת. ערכים מוגברים מעידים על כל תהליך דלקתי לאורך המעי. ערך של 160 הינו ערך גבולי ולא בהכרח מעיד על קיום דלקת פעילה לאורך המעי, אך מצדיק בירור במידה וקיים חשד לכך. לא סביר שערכי קלפרוטקטין מוגברים משניים לזיהום בהליקובקטר אלא אם גורם לתהליך דלקתי משמעותי בקיבה עם פגיעה בשלמות רירית הקיבה. שלשול לרוב אינו סימפטום קלאסי שמעיד על התפתחות של גידול אך לא ניתן לשלול זאת באופן מוחלט אלא לאחר ביצוע קולונוסקופיה תרגישי טוב ד״ר שניר

זה אמור היה להתחיל להשתפר בשלב זה. אם אין כל שיפור פנה שוב למנתח לבדיקה.

שלום רב, מה שאת מתארת בהחלט יכול להתאים לטחור חיצוני. מצד שני יכולה להיות גם אבחנה מבדלת וזה יכול להיות גם אבצס סביב פי הטבעת לכן עדיף להיבדק ע״י רופא כדי לוודא האבחנה. טחור חיצוני עם קריש גם לא מחייב ניתוח וברוב המקרים חולף מעצמו אחרי 3-4 ימים של טיפול שמרני עם ריכוך יציאןת, משככי כאבים, אמבטיות ישיבה עם מים וסבון ומשחות מקומיות להרגיה. ניתן להשתנש במשחות רגילות לטחורים כמו פרוקטוזורין או משחות לאלחוש העור גמו עזרקאין. במרבית המקרים ההתקף חולף מעצמו ללא כל צורך בהתערבות. במידה והכאבים בלתי נסבלים או שהתקף חמור או לא חולף אז אפשר לנתח לנקז הקריש או לכרות הטחור.

למיטב ידיעתי והבנתי אין מניעה להשתמש בתכשיר זה בזמן הריון. לא ברור לי למה כתובה ההגבלה הזו. עד לפני כחודש, הזמן שיצא התכשיר הזה, רשמנו את אותה תרופה שהוכנה בהכנה רוקחית בבתי המרקחת ואז לא היתה הגבלה כזו...

אריה שלום, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה. אפשרויות הטיפול העיקריות בטחורים מפורטות למטה. מומלץ לפנות לכירורג קולורקטאלי / פרוקטולוג לבדיקה והכוונת הטיפול. קצת מידע כללי על טחורים: סבל מטחורים היא בעיה שכיחה, ומשערים שכמחצית מהאוכלוסיה המערבית תפתח תלונות כלשהן הקשורות בטחורים. לכל אדם מצויות באזור האנוס ופי הטבעת שלוש קבוצות של כלי-דם, כחלק אנטומי נורמלי של המנגנון הסוגר את פי הטבעת. הטחורים הגורמים לסבל נגרמים לרוב במצב של התנפחות הורידים באזור כתוצאה מאיבוד המנח האנטומי שלהם בפי הטבעת. אין בידינו הסבר מדויק מדוע אדם אחד יסבול מטחורים בעוד אחר לא יסבול, אך קיימות מספר סיבות היכולות לגרום להווצרותם, הכוללות מאמץ ממושך בזמן יציאות לאורך תקופה ארוכה, עצירות או שלשול כרוני, וישיבה ממושכת בשירותים.תהיה הסיבה אשר תהיה, מלאות של הורדים ולחץ ממושך גורמים להתרחבותם ודופן הורידים נעשה דק יותר ומדמם בקלות. לחץ ממושך מחליש את הקיבוע של הורידים למקומם האנטומי, וגורם להם לאבד את המיקום התקין בתוך האנוס, היוצר בלט של הטחורים דרך התעלה האנאלית. הסימפטומים העקריים כוללים דימום תוך כדי יציאה, בלט או נפיחות של רקמה דרך פי הטבעת בעת היציאה ולאחריה, גירוי באזור האנאלי, רגישות באזור וכאב פי-הטבעת. חשוב להבדק על ידי רופא העוסק בתחום כדי להגיע לאבחנה ברורה. בנוסף, אנו ממליצים כמעט לכל אחד שיש לו דמם מפי הטבעת לעבור בדיקה של המעי הגס (גם אם רואים את מקור הדמם בפי הטבעת) לשלול מקור דמם במעי. מניעת עצירות ויציאות קשות מהווה את הבסיס החשוב ביותר לטיפול בטחורים. גם שילשול יכול להחמיר טחורים, והיציאה הטובה ביותר היא בעלת מרקם "ספוגי" (כמו ספוג). חשוב לציין כי ריכוך היציאות הוא הבסיס לטיפול גם אם נוספים לכך טיפולים נוספים, כולל טיפול כירורגי. ניתן להשיג מקרם יציאות נכון באמצעות תזונה עשירה בסיבים (ירקות, פירות, דגנים) שתייה מרובה (לפחות 8-10 כוסות שתייה ליום), ניתן גם להיעזר בתוספי סיבים טבעוניים מרוכזים (מומלצים תוספי סיבים על בסיס פסיליום, שאינם צריכים מרשם רופא) או במרככי צואה אחרים, כגון שמן פרפין. יש להשתמש בריכוך יציאות ושתיה מרובה על בסיס יומי וקבוע, ולא כתגובה ליציאה קשה מידי. חשוב להמנע ממאמץ יתר וישיבה ממושכת בשירותים. ישנם מספר טיפולים כירורגיים לטחורים "מהקל אל הכבד", כאשר באופן כללי ככל שהטיפול רדיקאלי יותר כך התועלת רבה יותר, אך ההתאוששות גם היא ארוכה יותר ושעור הסיבוכים גבוה יותר (למרות שבכל מקרה שעור הסיבוכים אינו גבוה). קשירה- בשיטה זו משתמשים לטיפול בטחורים פנימיים . הטיפול מתבצע במסגרת המרפאה ובד"כ אינו כואב מאד משום שבאזור הקשירה יש מיעוט עצבים. הקשירה מתבצעת בעזרת מכשיר מיוחד, שמניח גומיה זעירה על הטחור הפנימי. הטחור והגומיה נופלים לאחר מספר ימים והמקום נרפא בד"כ תוך שבוע-שבועיים. הטיפול גורם לפעמים לתחושת אי- נעימות, וכאב קל בימים הראשונים, ולדימום קל. קשירת טחורים היא פעולה יעילה לטחורים הגורמים סבל קל או בינוני, ויכולה לשפר את איכות החיים, ולעיתים יש צורך לחזור עליה מספר פעמים. הסיכון בפעולה זו נמוך יחסית. HAL הוא טיפול חדש בו מבצעים את "קשירת" הטחורים בעזרת מכשיר דופלר המזהה את מיקום העורקים של הטחורים, ומאפשר תפירה (בדומה לקשירה) מדוייקת של העורקים האלו. מדובר בטיפול חדש יחסית והנסיון בו עדיין אינו רב, אולם הרושם הראשוני הוא שהטיפול יחסית קל למטופל (לעיתים מבוצע בכל זאת בטשטוש) ובמקרים רבים יש שיפור טוב באיכות החיים. ניתוח מוצע לחולים עם סבל ניכר מטחורים, בהם הטיפולים שהוזכרו עד עתה לא הועילו, או חולים שאינם מעוניינים בטיפולים אלו. חשוב לציין כי ברוב המקרים הניתוח מיועד לשפר את איכות החיים, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והרופא המטפל במשותף. ניתוח עם סטייפלר נקרא PPH , ובו משתמשים במכשיר סיכות אוטומטי, שאינו כורת את הטחור אלא משיב אותו למקומו התקין בתעלה האנאלית. פעולה זו נפוצה מזה כ 5 שנים, ואינה מתאימה לכל החולים, אלא לאלה שנבחרו בקפידה לטיפול זה. שיעור ההצלחה נראה דומה לשיטה המסורתית, אולם שיעור הכאב לאחר הניתוח לרוב קטן בצורה משמעותית, והחזרה לפעילות יומיומית מהירה יותר. ניתוח להסרת הטחורים הוא הניתוח המסורתי, ובו כורתים את רקמת הטחורים הגורמת לדימום ולנפיחות. יש תקופת החלמה שיכולה להמשך כשבועיים-שלושה, והתקופה הראשונה לאחר הניתוח מאופיינת בכאבים באיזור הניתוח, בעיקר בעת היציאות, וחשוב להקפיד על השימוש במרככי יציאות ובמשככי כאבים. לציין שבניתוח מסוג זה יש ניסיון רב בעולם ומאות אלפי חולים עברו אותו. הניתוח יעיל באחוזים גבוהים מאד ושיעור הסיבוכים בו נמוך.

זה אומר שבוצעה בודקה של הרקטום כולל אזור פי הטבעת הפנימי (לגילוי טחורים או פוליפים הקרובים לפי הטבעת ע"י סיבוב האנדווסקופ בחלל הרקטום ב 180 מעלות. ד"ר גל

צריך לנסות הטיפול שהוצא לך כדי לנסות להתגבר על הבעיה ללא ניתוח נוסף

עניתי על שאלתך בפורום אחר

סמדר שלום, בת כמה את? האם יש מחלות רקע? מחלות "מיוחדות" במשפחה לרבות גידולים למיניהם? תרופות קבועות?

שלום איתי אתה מציג בעיה שאנו נתקלים בה לעיתים. על מנת לקבוע בוודאות כי מדובר בקוליטיס כיבית- צריך להיות בביופסיות מרכיב של דלקת כרונית ועיוות של מבנה הבלוטות. ללא מרכיבים אלה- האבחנה אינה חד משמעית . ניתן להסתכל שוב על הביופסיות הראשונות- יתכן שכבר עשיתם זאת. הטיפול ברפסאל עזר לריפוי הדלקת ולכן בשלב זה הייתי ממשיכה בטיפול בנרות, לתקופה נוספת. בהמשך בשיתוף עם רופא הגסטרו המטפל - תוכלו להחליט על הפסקת הטיפול או על חזרה על קולונוסקופיה/סיגמואידוסקופיה. רק בריאות, דר' אבני

Zaldiar הינו תכשיר המכיל PARACETAMOL במינון 325 מ"ג ו TRAMADOL במינון 37.5 מ"ג ומותווה לטיפול בכאב בינוני עד חמור. התכשיר ROKACET PLUS מכיל קפאין, קודאין ו paracetamol. לתכשיר Zaldiar פעילות אופיואידית אשר עלולה לדכא את מערכת העצבים המרכזית, ונטילתו בסמוך לקודאין עלולה להתבטא בעליית הסיכון לדיכוי מערכת העצבים המרכזית ודיכוי נשימתי, ולכן השילוב עם ROKACET PLUS אינו מומלץ. לא ציינת בפנייתך את הרקע הרפואי, את גילך ותרופות נוספות שנלקחות במקביל (אם ישנן). בהיבט של תגובות בין תרופתיות- ניתן לשלב את נטילת התכשיר עם nurofen או optalgin, אך יחד עם זאת מומלץ להיוועץ ברופא המכיר את הרקע הרפואי על מנת להתאים לך את מינון משככי הכאבים היעיל והבטוח עבורך.