תוצאות חיפוש עבור חוסר שמחת חיים

היי, בת 30, לפני כשנה הכל התחיל...דפיקות לב בלתי מוסברות,סחרחורות תחושת ריחוף, "היי" של ממש, חוסר אנרגיה מטורפת, דופק באיזור הגרון חנק ממשי, בכל פעם מרגישה ורואה את הסוף שלי ממש... בפנייתי לרופא המשפחה טען שזהו התקף חרדה, הפנה לבריאות הנפש, קיבלתי רמוטיב...שאיך לומר.. לא ממש עזר. עשיתי בדיקת ct+mri ראש שיצאו תקינים ב"ה,ביצעתי הולטר לב, אקו לב, בדיקות דם תקינות, אק"ג תקין, שדה ראיה o-ct , תקין... בדיקת ראייה שמיעה קלינאית תקשורת אא"ג הכל תקין...ב"ה! אבל עדיין עם הסחרחורות הבלתי פוסקות היומיומיות, חוסר איזון מטורף...אין לי חיים אין שיגרה!אין שמחת חיים וחשק לכלום!רק למצוא פתרון ולחזור לעצמי במהרה... אשמח לקבל עצה... עזרה... הכוונה.. לפתרון. אבודה ממש. בקושי עובדת ורק מחפשת פתרון

החתולה שלי בת שנה קיבלה חיסון מרובע. כחמישה ימים לאחר החיסון היא הפכה מחתולה שובבה שרק רוצה להסתובב בחוץ לחתולה ששוכבת הרבה, ללא שמחת חיים, לא משחקת ומעין אדישה אך אוכלת, שותה ועושה צרכים כרגיל. התקשרתי לוטרינר ואמר לי לעקוב אחרי זה . עכשיו כבר עברו שבועיים והיא אותו הדבר ולפני יומיים גם התחילה לצלוע וכואבת לה הרגל. לקחתי אותה היום למרפאה. מדדו לה חום ואין לה, עשו ספירת דם והכל תקין.... נתנו לי משכך כאבים.... יש לי תחושה חזקה שזה מהחיסון! האם ייתכן שזה פגע לה במערכת העצבים או משהו כזה? אני ממש מודאגת

האם החיים שווים לחיות עבורם ללא זוגיות ? האם החיים שווים לחיות עבורם ללא מסגרת,ללא עתיד,ללא ציפיות,ללא שמחת חיים? זו הרגשתי וראיתי הודעות דומות באתר. אין סיבה לקום בבוקר. אין סיבה לחיות. אין ציפיה יותר לכלום מכלום. אין יותר רצון. הדיכאון אוכל כל פינה טובה וגם טיפולים לא עוזרים. אז מה הטעם בחיים? לחיות בשביל לחיות? אני לא רואה שום סיבה לחיות כאשר כל הדברים שציינתי נמצאים ובמצטבר. אם מישהי/ו מרגיש את אותה ההרגשה אשמח אם ייצרו קשר. אני במצב קטטוני של חוסר באהבה,חוסר רצון לחיות,חוסר רצון לקום בבוקר,חוסר טעם בחיים. אין שום פרספקטיבה לכך שמשהו עומד להשתנות וכך התיסכול הולך וגובר ללא שום מוצא. אנשים חיים ומתנועעים כל היום בשביל כסף ובתוך תוכם,מהיכרות ומשיחות,אינם מאושרים ועושים הכל בעל כורחם ללא אושר ושימחת חיים. מצג שווא של אושר מדומה שלא קיים במציאות אלא הכל העמדת פנים אחת גדולה שיחשבו שהם מאושרים ואת התוצאות רואים בקופות החולים,אצל הפסיכיאטרים,פסיכולוגים,עורכי הדין,בתי המשפט ,מוסדות צדקה,מוסדות רווחה,מעונים לנשים מוכות, ער"ן,סה"ר. עשרות אם לא מאות ואלפי גמח"ים לעזרה לאנשים. לאן העולם התדרדר? למצב שאין אושר ואין חיים מאושרים ותמיד המחשבה שהדשא אצל השכן ירוק יותר ולא היא. אנשים "מאושרים" שבתוך תוכם הם אומללים ובמיוחד נכונים הדברים לאותם אלה הרגישים בינינו שאינם בעלי עור של פיל ואשר מצפצפים על החיים ובסוף החיים מתאכזרים אליהם. מה יותר נכון? חיים תחת אמונה דתית? חיים חילוניים? התשובה היא לא זה ולא זה. צריך להגיע לשלמות עצמית עם מה שהאדם עושה אולם זה כה קשה ללא המרכיבים של אהבה ואושר אשר אינם בנמצא וכך עובר לו עוד יום ועוד יום עד למוות המיוחל שכל כך הרבה אנשים מייחלים לו וביניהם אני. איך יוצאים ממעגל הקסמים הזה? אין דרך מוצא נראית לעין וגם המוסדות שרויים באפלה ומאכלסים אותם אנשים שכביכול אמורים לעזור אך המערכות מסורבלות,לא מקצועיות ובצע הכסף מנהל אותן. האם יש מישהו שמזדהה עם כל האמור לעיל? בטוח שיש ואם כך הוא הדבר צריכה לצאת זעקה גדולה לרחמי שמיים כי לא נותר יותר מאומה. חוסר אמינות,חוסר מוסר, חוסר לויאליות, העמדות פנים,שקרים,הונאות ,קמצנות,רדיפת בצע,חוסר הסתפקות במועט או אי יכולת להסתפק במועט אשר מובילה לאותה רדיפת בצע באשר אין יותר דין ואין דיין ושאר מרעין בישין הגורמים לרציחות נשים ע"י בעליהן,חבריהן,פריצות ששולטת בכל פינה,,אנשים שעוטים עליהם מסכות להסתיר את מי שהם באמת,חיוכים מזויפים והמצב רק הולך ומחמיר מיום ליום ותהליך ירידת הדורות נמשך לו ללא הפסקה כאשר אותם אנשי מקצוע כביכול,הם בעצמם נמצאים באחד המצבים שתוארו והם כביכול היועצים בנוסף לחברה הסובבת אותך של חבר יועצי אחיתופל שבעצמם נמצאים במצב דומה אך הם תמיד יודעים לייעץ לאחרים ללא משוא פנים ומה שמניע אותם לא תמיד ברור אך יצר הרע משתלט על כל פינה והתוצאות של אותם ייעוצים גורמת לא אחת וכמעט תמיד לפירוד והרס זוגיות,הרס משפחות וניתן לראות את התוצאות בבתי הדין הרבניים ששם התורים הינם עצומים וכך נהרס המוסר,נהרסים הערכים הקדושים ביותר של הבית היהודי וכשנהרס בית מדמים אותו להרס בית המקדש. יותר מכך- מאריכים את החיים ע"י תרופות כי האדם פוחד מהמוות אך אם המוות היה דבר ברור והייתה אמונה בגלגול נשמות או אמונה כלשהיא שישנם חיים אחרי המוות ודבר זה היה ברור אזי בטוחני כי הרבה מאוד אנשים היו בוחרים במוות וכמה שיותר מוקדם על-מנת לשים קץ לייסורים המתמשכים ןהבלתי פוסקים והיו בוחרים לשים קץ לחייהם צריך לעשות משהו בנידון אך כיוון שלהיות דון קישוט נראה בעיני האחרים כדבר שלילי,כך נראה לו המצב כאשר הפרט מאבד תקווה לשנות את העולם והאמירות כגון -מי אתה שתשנה את העולם גוברות ואתה שומע זאת מכל פיה ומכל עבר,הרי גם הסיכוי שתאזור כוחות לשנות ולו במעט את המוסכמות החברתיות השליליות שקיימות, אף כוחות אלו נעלמים ואז גם הרצון לשנות שקיים באם קיים, גם רצון קטן זה יורד לו לטימיון מאפיסת כוחות מושלמת והרצון להמשיך לחיות עוד פוחת יותר ויותר. אלוהים רואה,בוחן לב וכליות ונותן סימנים כמו נפילת הסיטי בנק(הבנק השלישי בגודלו בארה"ב,אסונות טבע,התמוטטות אימפריות ועוד והאדם לא רואה,לא מבחין ולא שם לב וכך כעס השם גודל והולך כבמעמד הר סיני,הסגידה לעגל הזהב וההתהוללות של בני ישראל אשר עונשם הגיע בדמות 40 שנה במדבר. זו מהילה בין הדת לבין החילוניות כאשר החילוניות פשטה את הרגל וגם הרבה מהמגזר הדתי משועבדים במסכה של אנשי דת לאותה חילוניות בהבדל של מסווה(אני דתי ברמה זו או אחרת). מדוע לא להיות אמיתיים ללא השתייכות להגדרות של דתי-חילוני ולהיות בראש וראשונה בן אדם ולהתנהג בכבוד,להסתפק במועט ולחיות חיים שלווים ומאושרים? אין דבר כזה. העולם פשט את הרגל מבחינות המוסר והערכים וביחוד עכרי המשפחה והכבוד בין אדם לחברו. תוצאה של כל השחיתות הפושטת והולכת וגוברת מידי יום ביומו.

שלשום הרדמתי את כלבתי האהובה לאחר 14.9 שנים, הקשר ביננו היה מאד צמוד, עברנו יחד תקופות בהן היינו רק היא ואני, עברה איתי את מחלת הסרטן שהייתה לי, ישנו יחד צמודות זו לזו, לפתע חלתה בכשל כליות והתדרדרה במהירות, בתי ואני על אף הקושי הנוראי סמנו את עצמנו בצד והחלטנו לגאול אותה מייסוריה בהמתת חסד. מאותו היום אני עם מועקה שעולה מהבטן ועד לגרון, אין לי תיאבון, מרגישה זרמים בכל הגוף, עצב ובכי בלתי נשלטים ומן תחושה שאני שוקעת, פוחדת לשקוע לדיכאון. הקושי הגדול ביותר הוא להגיע הביתה והיא איננה, תחושה של בית ריק ללא שמחת חיים. פוחדת שלא אצליח לצאת מהאבל הנוראה הזה, לא הרגשתי ככה כשאבי נפטר.

לפני כמה חודשים כמה אנשים שאני מכירה יצאו מהארון וזה תעתע אותי פתאום וגרם לי לחרדות אציין שהייתי בחרדות עוד לפני ובתקופה רגשית מאד מורכבת מהרבה דברים והדחקות שעברתי אם זה בלימודים או בבית או אובדן שחוויתי או רצון לזוגיות ופחד מזה שלא בצלחתי להיקשר רגשית לאף אחד למרות שממש רציתי לאחרונה המחשבות הורסות לי את החיים אני לא מצליחה להתמקד בשום דבר גם נהייתה לי בעיה של משיכת שיערות מהשיער בראש כל פען שאני חושבת על זה אני מושכת בשיער וזה הדבר היחידי שמרגיע אותי אני לא מסוגלת לתפקד פתאום אני מסתכלת על גבר ומפחדת שלא אמשך אליו ואפילו כבר לא מתלהבת ירד לי הכל כשאני מסתכלת על בחורות אני נגעלת ממה שאני חושבת שמא אהיה חלילה נוטה לצד השני אני לא מבינה למה המחשבה הזו תפסה אותי אין לה שום בסיס מבחינתי והיא כל כך מפחידה אותי ואני מפחדת שאתחיל להאמין לזה כי החרדה מכניסה אותי ללופ שלא נגמר אני אפילו מפחדת לספר את זנ לקרובים שלי שלא יחשבו שהתחרפנתי או שאני משוגעת כי אף אחד לא באמת מבין את המצב הזה ואני באמת עד עכשיו נמשכתי לגברים ובחיים לא הסתכלתי על בחורות אבל לאחרונה פתאום חוק מרפי התחיל לעבוד ואני שומרת הרבה סיפורים על לסביות ואני מתחילה לחשוש ואני לא מסוגלת לחיות ככה באמת המחשבות הללו משגעת לי את המוח אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד לא לצאת עם אף אחד אני מניחה שגם כתוצאה מהמצב גברים לא מתקרבים אלי כבר אולי כי אני מרחיקה בתחושות שלי מה שמחזק לי את החרדות אני מאד רוצה להתאהב אבל המחשבות האלה מונעות ממני לחשוב בכלל על גבר ועל זוגיות אשמח לנקודת מבט והאם מדובר במצב שכיח?

ד"ר שלום. ב3 -4 שנים האחרונות אני חווה דירדור במצב הנפשי. דאגות מיותרות על העתיד. מחשבות טורדניות בלתי פוסקות. עצב בלתי מוסבר, תחושה כללית של חוסר שמחת חיים. תחושת מועקה בלתי מוסברת ועליות וירידות בלחץ הנפשי. חוסר יכולת לשבת בכיתה וללמוד תחושה שאני חייב לקום וללכת, חוסר ריכוז מוחלט. אני בן 23 לא נוטל תרופות באופן קבוע. אני יכול למצוא את עצמי שוכב במיטה בלילה ולדמיין את מוות אמי ולבכות. (אישה בריאה מאוד). לא עברתי מעולם התעללות פיזית או מינית. הייתי ילד מקובל מאוד, ועד היום כשאני בסביבה לא מוכרת אני הדומננטי והחברותי מכולם. כאשר אני נכנס למעגל הקרוב (משפחה קרובה) אני תוקפני ולא נינוח בכלל. אינני יכול לגשת לטיפול פסיכיאטרי כיוון שאני בעיצומם של לימודים אקדמאיים אבל אשמח לקבל אבחנה ראשונית . תודה מראש

שלום לך ד"ר , אימי בת 80. מטופלת שנים עם סרוקסט 40 מ"ג ליום. לאחרונה די התכנסה בעצמה ויש ימים שהיא ללא שמחת חיים. פניתי לרופאה והיא הוסיפה לה 50מ"ג סרנדה ולאחר חודשיים נתנה 100 מ"ג סרנדה (בנוסף ל 40 מ"ג סרוקסט). הרוקח העיר לי שמצב כזה יכול לגרום להרעלת סרוטונין? מה דעתך??? (את ה 100 מ"ג סרנדה היא החלה לשתות השבוע)

בני 17.5 השתמש בקנביס בצורות שונות וככול הנראה השימוש בקנביס רפואי (טיפות שמן) גרם להתקף מאניה פסיכוטי חריף.התאשפז בנס ציונה. בחלוף שבועים השתפר מצבו ובחופשתו שאף שתי שאיפות מאותו מכשיר אלקטרוני שהכיל שארית מטיפות השמן. ושוב הדרדר מצבו.בפעם הראשונה טופל ברספירדל 4 מ"ג וכעת מטופל בזיפרקסיה 20 מ"ג. בביה"ח הוסבר שהתקף פסיכוטי הינו מעין מנגנון אבולוציוני שנועד להגן עלינו ממצבים נואשים. והוא חולף מעצמו בממוצע לאחר חודש. אובחן כהתקף פסיכוטי ולא סיכזופרניה. כיום כתוצאה מהטיפול בזיפרקסיה בננו חש את תופעות הלוואי של התרופה הכוללות חוסר חשק עיפות השמנה חוסר שמחת חיים ומחשבות שאינו יודע מי הוא כעת וכו'. שאלתנו 1.אם התקף פסיכוטי חולף באופן טבעי, מדוע לתת תרופה ? 2.האם הנזק מתופעות הלוואי שווה את התועלת ? 3.אם התקף חולף מדוע ממליצים לקחת תרופה תקופה ארוכה? 4.הוא אחרי צו ראשון ,האם חובתו לדווח לצהל ? או שצהל מקבל מידע ממקור אחר ? 5.האם משפיע על הגיוס ? על הפרופיל ? 6.האם בדרך כלל יש התקף פסיכוטי סל שיקום או נחות מביטוח לאומי ? 7.האם יש תרופה חלופית לזיפרקסיה ? 8.האם כדאי לנסות להפחית את מינון הזיפרקסיה בהדרגה תחת השגחה בבית החולים בנס ציונה ? בברכה ותודה רבה מראש אבא של בן יקר ואהוב

היי, קראתי כתבה ויש לי את כל הסיבות שנמנו בה. מצויין לעיל. כמה זמן ייקח לי לצאת מזה אם אלך לטיפול והאם באמת אפשר להתגבר על הפחד הלא מודע ורצוני? תמיד בורחת מקשר כי המגע מהיר אני קופצת אפילו בדייט ראשון כשמנסים לחבק או לנשק אותי כנראה זה חוסר אמון או ביטחון שלא מאמינה וגם יש לי פחד מאינטימיות גופנית כלומר עירום ושיגעו בי כי אני לא אוהבת את עצמי ושוב צריך בנ"ז שתומך שאפשר לסמוך עליו וכו' שלא ביקורתי אבל כולם כל כך משוחררים במין והכל מהר ולא הצלחתי למצוא מישהו כזה או לשלוט בקשר . איך יוצאים מהמעגל הזה? בעיקרון אני חברותית ותמיד בנים לא זרקו אותי בדייט זו אני שבורחת.. תודה. להלן הסיבות שלי: 1. פחד מדחייה הפחד לאבד את בן או בת הזוג משמש גורם משמעותי לפחד מאינטימיות. כאשר אחד מהצדדים חושב את עצמו לנחות או בעל ערך מופחת בהשוואה לבן הזוג שלו, הדבר עלול להוביל לחרדה אמיתית מאינטימיות, הן רגשית והן מינית. 2. דימוי גוף- עברתי ביקורת רבה מגיל צעיר עד מבוגר פחד מאינטימיות שמקורו בדימוי גוף נמוך אינו תופעה נדירה. בעולם המערבי המונע על ידי תעשיית הפרסום אשר קובעת סטנדרטים כמעט בלתי אפשריים של יופי, רבים המקרים בהם אנשים מרגישים לא בנוח עם גופם והדבר בא לידי ביטוי גם בכל הקשור לאינטימיות. 3. חוויות זוגיות שליליות- הצלחתי להיפתח לקשר אחדשהיה דיי אפלטוני וכשנתתי אמון נגמר חד צדדי ובגלל שגם ככה קשה לי נכנסתי למשבר ופחד להתאהב. לחוויות זוגיות מן העבר יש השפעה מרחיקת לכת על מערכות היחסים שבאות לאחר מכן. חוויות שליליות כגון חוסר הצלחה בזוגיות, חוסר כימיה, אי התאמה מבחינה מינית, פרידה חד צדדית ולב שבור, כל אלו עלולים להוביל לפחד מאינטימיות. המשקעים שנותרו בעקבות יחסים כושלים יכולים להוביל לחוסר תקשורת וחרדה עמוקה מבן או בת הזוג החדש וקושי לפתח אינטימיות ולפתוח את הלב שוב. 4 חוסר אמון- חוויתי חוויה של נטישה רגשית ם אח ההורים ובוז התעלמות מצרכים... היחסים בבית בין אבא ואמא מעולם לא היו טובים יש יחסי שולט נשלט המון כוח מילולי דיבור גס בוטה מזלזל משפיל. האם זה קשור? אחת הסיבות הנפוצות לפחד מאינטימיות היא חוסר אמון בין הצדדים במערכת היחסים. אמון הוא מרכיב בסיסי בזוגיות אינטימית, חמה, אוהבת ותומכת. פחד מאינטימית שמקורו בחוסר אמון עלול להשפיע הן על זוגות בשלב הדייטינג הראשוני והן על זוגות ותיקים. כאשר צד אחד לא סומך על הצד השני, הוא נוטה להימנע מאינטימיות רגשית ופיזית באופן לא רצוני, בגלל תחושת אי נוחות וחוסר יכולת להפתח ולתקשר. 6. הפרעות דיכאון וחרדה- הייתי בדיכי בגלל אותו בחור שנה וחצי אבל גם בגלל כל מה שעברתי בבית ובחיים גרם לי להיות פסימית ללא שמחת חיים .הפכתי פסיבית מלרצות חבר להכיר למה זה טוב? הרגשתי שקשה שמישהו יבין אותי לא רציתי לשתף אחר במה שאני עוברת רגשית בבית או מה שקורה בבית.. דיכאון העלול לגרום להסתגרות, חוסר מצב רוח, תחושות אשמה, , ערך עצמי נמוך וחוסר יציבות רגשית, מובילים לעיתים באופן ישיר לפחד מאינטימיות וחוסר רצון ואף בושה לחלוק את כל אלו עם מישהו אחר. במקרה כזה, כאשר לא משתפים את בן הזוג במצב הנפשי, הוא עלול לפרש לא נכונה את דפוסי ההתנהגות של הצד האחר ולראות בהם כחוסר התלהבות, חוסר משיכה ואף סלידה וללא טיפול המצב עלול להסתיים בפרידה, שהיתה יכולה להמנע. . מערכת היחסים של ההורים כולנו מושפעים מכל אשר ראינו בילדות שלנו. על כך אין עוררין. מצבם הזוגי של ההורים שלנו משפיע מאוד על דפוסי ההתנהגות הזוגית אותה אנו נפתח. ילדים לזוגות פרודים, חד הוריים או לזוגות שעברו תהליכי גירושים נוטים יותר לפתח פחד מאינטימיות. מודל זוגי של הורים אשר הרבו בריבים וויכוחים או סיימו את היחסים בפרידה מכוערת, עלול לצרוב בתודעה שאלו הם למעשה יחסים זוגיים, למרות שאין כך הדבר, ומכאן לילד לאותם הורים רצון עז, לא מודע בהרבה מהמקרים, להימנע מחוויה לא נעימה זו. בקיצור נמנעתי מלהכיר התביישתי במי שאני בחוסר ניסיון זוגי קושי במגע ני מאוד ביישנית ונבוכה מהר מסיטואציות.. והכי קל זה לברוח.. אין לי אמון כל כך בזרים ולא מתאהבת מהר לכן גם נוצר קושי גופני. לאיזה טיפול לפנות פסיכיאטרי ,פסיכולוגי, פסיכוסקסולוגי או סקסולוגי? חשוב לי להדגיש שאני לא בדיכאון אך כשעוברים תקופות קשות אין מצב רוח..התביישתי מהבית שבו אני באה להביא אורחים וכו'.. המצב כיום אחר לגמרי דרך אגב תמיד עבדתי ולמדתי זו רק הרגשה פנימית של חוסר שמחה ואקטיביות בלהכיר ולהכניס מישהו רגשית לחיים. פחד להיפגע דימוי גוף נמוך זה לדעתי הגורם הראשוני שהתחיל מגיל צעיר מאוד.. אני בלופ. האם טיפול קצר מועד יכול להעלות אותי למסלול? אני בעיקר מחפשת לעבוד על המיניות ודימוי הגוף אם השאר אני כבר בסדר... נראה לי . תודה מראש

אני מאוד מודאגת לגבי אבי; אבי הוא בן 62, עבר בשנים האחרונות טראומות לא פשוטות: גירושים מורכבים של שני ילדיו, מצב כלכלי קשה לאורך תקופה ארוכה, ניתוח לב פתוח לפני שנתיים שהסתבך, כאשר לפניו ואחריו חווה אשפוזים ארוכים (כשלושה חודשים לערך) ושיקום מאוד ארוך ועכשיו שבר את פרק הירך ושוב לאור מצבו הרפואי המורכב היה מאושפז כשלושה שבועות ללא יכולת לנווע ומרותק למיטה. יש לציין בנוסף שמאז הוא מתמיד לא היה איש מאוד רגוע וגם העבר היותר רחוק לא היה גן של שושנים - לסיכום ניתן לומר שבעשור האחרון הוא עובר ממשבר אחד למשנהו וכבר לאורך זמן אין שמחת חיים בליבו. באשפוז האחרון זה החמיר, הדכדוך הלך ונעשה עמוק יותר ולמרות ששוחחנו על זה לא מעט בבית החולים הם בחרו להתעלם מזה ואמרו לנו שזה תופעה ידועה לאנשים שמאושפזים לטווחים ארוכים ומרותקים למיטה, אבל לי זה נראה בעין לא מקצועית שהוא בדיכאון, כמו כן הוא מספר על חרדות קשות, הוא מרבה להזיע ללא קשר למזג האויר, להתעורר בבהלה בלילות או משינה, ממעט לישון, נראה ומרגיש תשוש וחסר אנרגיות ושמחת חיים ואני מאוד מאוד מודאגת לאור המצב, אין לי ספק שבמצב הזה הוא חייב לקבל טיפול מקצועי, הבעיה היא שאין כרגע יכולת לקחת אותו לשום מקום בשל מצבו הרפואי והאבחון/טיפול חייב להתחיל בבית ולי אין מושג לאן לפנות על מנת לסייע לו בכך, אשמח לדעת אם יש ביכולתכם לעוץ או לסייע לי במקרה הזה, כי אני ממש מודאגת ואובדת עצות תודה רחל

אילנה היקרה !!!! תרשי לי לומר לך תודה על העצות הנפלאות והחוכמה אני מקבלת ממך המון ומודה לך מכול הלב (זה לא מובן מאילו) אני אתחיל אני יצאתי עם מישהו בערך 10 שנים אני היום בת 31 וחצי הזמן נוזל לי בין האצבעות נפרדנו קורה לי לאחרונה להיות בדימוי עצמי נמוך כול גבר שפוסל אותי נותן לי להרגיש לא שווה אני רואה בחורות צעירות ממני ויפות ואני מקנאה בהן הלב שלי נצבט איך הכול התפורר לי בין הידיים בטח כמה קל להן שהן יפות כאלו וצעירות בטח לא היו פוסלים אותן אני מסתובבת כמו זומבי ימים שלמים חסרת ערך וחסרת ביטחון בדרכ הייתי מלאת חיים מבסטה מעצמי מתאמנת היום כאילו מרגישה שאיו למה לא מתרגשת מכלום מה דעתך ואיך היית מייעצת לי להתמודד ? לפני נטילת כדורים לדיכאון ? אולי?

שלום ד"ר, בת 51 (כריתת רחם לפני כ-3 שנים, ללא כריתת שחלות) תלונות: חשה חוסר שמחת חיים, חוסר חשק מיני, חוסר חיוניות, ריכוז ירוד. ניסיתי ציפרלקס ללא הועיל. כעת מס' חודשים נוטלת וולבוטרן (יש שיפור אך אינו מספק אותי) הורמונים אסורים עלי (APLA, בעיות קרישה) האם תוכל להמליץ על אפשרויות נוספות? אציין כי אני מעדיפה לא לקחת תרופה ממכרת. הבנתי שוולבוטרן אינה ממכרת. תודה רבה!

שלום ד"ר, בת 51 (כריתת רחם לפני כ-3 שנים, ללא כריתת שחלות) תלונות: חשה חוסר שמחת חיים, חוסר חשק מיני, חוסר חיוניות, ריכוז ירוד. ניסיתי ציפרלקס ללא הועיל. כעת מס' חודשים נוטלת וולבוטרן (יש שיפור אך אינו מספק אותי) הורמונים אסורים עלי (APLA, בעיות קרישה) האם תוכל להמליץ על אפשרויות נוספות? אציין כי אני מעדיפה לא לקחת תרופה ממכרת. הבנתי שוולבוטרן אינה ממכרת. תודה רבה!

גיל 59,הפסקת מחזור בגיל 52,מאז שהופסק באופן מיידי נוצרה כרס ,אני עם משקל 79 גובה 163 הכרס באופן תמידי נפוחה, מקשה על התניידות, אני עדיין עובדת כ-40שנה רצוף אבל ללא שמחת חיים ,עם ניתוק חברתי,וללא רצון לשנות

שלום אני בן 23 סובל כמה שנים מכאבי גב ופריצות דיסק . לאחרונה מטופל במריחואנה . אני אדם עצוב - האז החלו כאבי הגב . לפעמים יוצא לי דמעות ללא שליטה . מה הדרך לטיפול ואיזה שמות של תרופות קיימות על מנת שאבקש מהרופא משפחה תודה מראש ללא בעיה פסיכיאטרית כל שהי . פשוט אין שמחת חיים ועצוב .

אני מספר שנים בדכאון . אני לוקח קבוע קסנס + ציפרלקס .אני מרגיש שזה לא עוזר לי עכיו אני מוטרד ללא שמחת חיים פשוט לא מרוכז הכל הולך לי קשה כל מהלך שאני עושה . אבקש את חוות דעתך לנושא אולי להחליף כדןרים איזה סוג תודה על שיתוף הפעולה

אני בן 64 לוקח שנים ספרליקס + קסנס . אני מרגיש שאין לי איזון כל החלטה לוקח לי זמן כגון ,בנהיגה יותר מרוכז, תפקוד בליכה יותר כבד וגן פשוט לעניין מתח נפשי ללא שמחת חיים אבקש את תגובתך מה אפשר לעזור אולי הכורים לא מתאמים אני אדם שעובד תודה

אני בן 64 לוקח שנים ספרליקס + קסנס . אני מרגיש שאין לי איזון כל החלטה לוקח לי זמן כגון ,בנהיגה יותר מרוכז, תפקוד בליכה יותר כבד וגן פשוט לעניין מתח נפשי ללא שמחת חיים אבקש את תגובתך מה אפשר לעזור אולי הכורים לא מתאמים אני אדם שעובד תודה

שלום, שמי דוברת בת 30. מזה כשנה אני סובלת כאבים בבטן העליונה, הקיבה שמובילים לחוסר תאבון, ירידה במשקל ובחילות. כמו כן, לאור המצב, מתלווה ייאוש כבד, מצב רוח ירוד, חוסר שמחת חיים. שוב דבר כבר לא משמח ולא מהנה ואני מאוד מתוסכלת ופעמים רבות בוכה הרבה. כל הזמן שקועה בזה ובחרדות שלא מפססיקות. אני לא בחורה דיכאונית. יש לי חברים, משפחה אוהבת ועבודה טובה. זה משבש לי את חיי וגורם לי להרבה מחסומים ומעצורים בחיים. לא יודעת כבר מה לעשות. כרגע האבחנה מהבדיקות היא מעט דלקת בקיבה שאין לזה טיפול, וכניאה תסמונת SMA (עורק שלוחץ על הקיבה וגורדם לתסמינים שציינתי). לא יודעת אם זה חשוב אך היה לי חשד לפעילו יתר בבלוטת התריס כתוצאה מדלקת. כרגע הבלוטה מתאוזנת. אני במעקב. לא מאמינה שאני פונה לפסיכיאטר אבל אני כניראה זקוקה לעזרה. אני רוצה לטפלצבעצמי אך לא מעוניינת בטיפול תרופתי. אשמח לכל עצה. האם גם פסיכולוג רפואי יכולל לעזור? תודה רבה ושנה טובה

פרופסור לאון גרינהאוס שלום.כבר חודשיים אני מקבל ולבוטרן 300 מל פעם ביום, אבל אני ממשיך להיות עצוב,אין שמחת חיים ואין חשק לעבוד. האים תרופה לא משפיה אלי?

אוי כמה שאני מותשת אני נמצאת במערכת זוגית עם אדם מקסים שבוגר ממני ב13 שנים, אין לנו סקס כבר שנה הסקס מעולם לא היה להיט איתנו,אני למדתי להימשך אילו בזכות מה שבניתי איתו החברות הכבוד ועוד דברים טובים אבל אולי יש מישהו שיהיה טוב יותר מאוזן יותר אני מפחדת בגלל גילי המתקדם,אציין שהוא בעל עסק מצליח ומפרנס אותי בכבוד עם אהבה ללא תנאי ,אהבה אמיתית באמת אוהב ודואג ללא סוף לי חשוב הביטחון הכלכלי ובכלל הרוגע שהוא משרה עליי הינו בסוג של הפסקה לפני 2 והכרתי בחור שצעיר ממני ששיגע אותי אך לא רצה אותי אני כן אך היום ברור לי שאנחנו לא מתאימים בכל אופן אנחנו גרים ביחד וחייה על חשבונו באיכות חיים גבוהה מאוד אבל מרגישה שאני רוצה הפסקה מהמגורים המשותפים אני כאילו חייה ולא חייה אני יודעת שמשהו לא שלם לי בפנים ואני כבר בת 29.5 הזמן לא לטובתי אני לא יודעת מה לומר לו כן ארצה להמשיך לדבר ולהיפגש אולי הריחטק במגורים יעשה טוב אף על פי הקשיים שיעמדו בפניי מהכיוון הכלכלי אני יודעת שלא יהיה פשוט כי גם לחזור להורים הבית די שבור שם מבחינתי ההורים בכאסח כול החיים האוירה קודרת וזה יגמור אותי ויחזיר אותי אחורה למקום שאני לא רוצה להיות.. אנא ממך אילנה יקרה עי לי מעט סדר איך להגיד מבלי שיחשוב שאני רוצה לסיים לתמיד איך ומה עושים תודה מכול הלב

היי, אני מרגישה כבר תקופה ממושכת חוסר שמחת חיים, חוסר טעם, ייאוש וכו'. ישנן פעמים בהן התחושות הללו פחות חזקות, ופעמים אחרות שבהן התחושות מגיעות לעוצמות כאלה שאיני מסוגלת לשאת אותן עוד, ממש עד לכדי כאב פיזי. באופן כללי אני מרגישה רע, רק שזה נע בין רע רגיל ונסבל לבין רע ששואב ממני כל טיפת כוח. משמעות כלשהי לחיים שלי אני לא רואה בשום מצב. האם זה דכאון?

אני כותב בשמה של אשתי אני בן 91 ואשתי בת 86 ,לפני 5 ימים החלה לקבל את התרופה אסציטאלופרם נגד דיכאון וחרדה . לפני כחוש היתה מאושפזת עקב ירידה בגבולות הנתרן כרגע היא מאוזנת אבל מאז חל בה שינוי תהומי .הרופא המשפחתית המליצה על לקיחת כדור אחד בבוקר של אסציטאלופרם ,הבעיה שהחלו תופעות לוואי חוסר שמחת חיים ,חרדה ,עייפות,ירידת תאבון למינימום והרגשה כללית נוראית כל הבדיקות הרפואיות דם שתן וכו' בסדר אין חום לחץ דם מאוזן( לוקחת אוסמואדלאט ונורמיטן).אשמח לשמוע את חוות דעתכים המקצועית מה עושים ?

אני מעשנת שנים רבות, אפילו מתביישת לציין כמה. לפני מס שבועות התחלתי סדנא של קופת חולים, ויחד איתה את הכדורים,צמפיקס, אכן עוזר מאוד להפסיק את העישון, שלושה שבועות ללא סיגריות בכלל, אך, אליה וקוץ בה, הכדורים הורסים אותי, כל היום בחילות, נגעלת גם מאוכל, ירדתי במשקל,(מה שאני לא רוצה, סובלת מעצירויות, מצב רוח ירוד,אין שמחת חיים. ירדתי לכדור ביום,מה שהקל קצת על המצב,שאלתי עד מתי זה יימשך? אני עוד מעט מסיית מנה חודשית ללא שפור, ויחד עם זאת חוששת להפסיק לגמרי, כי סיימתי את הסדנא,ומה הלאה?