תוצאות חיפוש עבור זיהום מקומי

ככלל חשוב להבין כי כל טיפול תרופתי עלול לגרום לתופעות לוואי בחלק מהמשתמשים. ההחלטה על הטיפול תלויה במאזן בין התועלת הצפויה מהטיפול ובין הסיכון לתופעות לוואי עפ"י מצבו הרפואי של המטופל וגורמי הסיכון שלו. התייחסתי מטה למספר תופעות ולגורמי הסיכון שלהן. בין תופעות הלוואי האפשריות במהלך הטיפול בתרופה פרוליה (רשימה מורחבת יותר ניתן למצוא בעלון באתר משרד הבריאות): עצירות, כאבים (כאבים בגפיים, כאבי גב, כאבי שרירים). תופעות לוואי נוספות יכולות להיות תגובות אלרגיות ותגובות עוריות, מחלות זיהומיות, ירידה ברמות הסידן (ירידת השיא נצפית כ-10 ימים לאחר המתן), שברים אטיפיים ובעיות בעצם הלסת (שתי האחרונות עלולות להופיע גם בטיפולים אחרים לאוסטאופורוזיס) שברים אטיפיים הן תופעת לוואי ידועה ונדירה לתכשיר. נטילת סטרואידים במקביל עלולה להעלות סיכון זה. בנוסף, יש לקחת בחשבון שבתקופה שלאחר סיום הטיפול, הסיכון לשברים עולה. זיהומים- שכיחות זיהומים יכולה לעלות במהלך הטיפול בשכיחות שונה בזיהומים שונים. דלקת דרכי שתן ובדרכי נשימה היו שכיחים, זיהומי בטן ועור הופיעו במטופלים בתרופה אך בשכיחות נמוכה יותר. גורמי סיכון אפשריים מצב חיסונים לקוי או נטילת תרופות המדכאות מערכת חיסון. נמק בעצם הלסת- פרוליה עלולה לגרום לעיתים נדירות לנמק בעצמות הלסת שמתבטא לרב בכאב, נפיחות, עצם חשופה דלקת מקומית ואף שבר בלסת. רב המקרים דווחו בחולים אונקולוגים. התופעה מופיעה לעיתים נדירות במטופלים בפרוליה לאוסטאופורוזיס (בו ניתנת אחת לחצי שנה). בין גורמי הסיכון לתופעה זו הם: טיפול כמותרפי במקביל, טיפול במקביל בקורטיקוסטרואידים ומדכאי חיסון אחרים, פעולה כירורגית בחלל הפה כמו עקירה או שתל ולכן ההמלצה היא להשלים את הטיפולים הדנטליים לפני תחילת הטיפול בתרופות לאוסטאופורוזיס ולהקפיד על היגיינת הפה במהלכו. כאבי שריר- שלד במחקרים קליניים נצפו בשכיחות גבוהה גם בקבוצה המטופלת בתרופה וגם בקבוצת הביקורת שטופלה בפלצבו. כאבים שהביאו להפסקת טיפול היו לא שכיחים. כאבים יכולים להופיע תוך יום ועד מספר חודשים מתחילת המתן.

01/01/2020:Prolia , אשר החומר הפעיל בו הינו Denosumab , הינו תכשיר המכיל נוגדן המעכב אוסטאוקלסטים (תאים הורסי עצם) ומותווה לאוסטאופורוזיס ולאיבוד עצם. לתכשיר זה תופעת לוואי נדירה הנקראת נמק של עצם הלסת (ONJ) אשר עלולה להופיע הן במהלך השימוש בתכשיר והן לאחר הפסקת השימוש ועלולה להתבטא בכאב, נפיחות, דלקת מקומית ואף שבר בלסת. פעולה כירורגית בחלל הפה כגון עקירה או שתל הינה גורם סיכון להתפתחות תופעת לוואי זו (הסיכון ל ONJ במטופלי prolia עומד על 0.1%, ועולה לכ 0.15% לאחר פעולה כירורגית) ולכן במהלך הטיפול בתרופה עדיף להימנע מטיפולים אלו. ההמלצה המקובלת הינה להשלים את הטיפולים הדנטליים לפני תחילת הטיפול בתרופות לאוסטאופורוזיס ולהקפיד על היגיינת הפה במהלכו. במידה ומתפתח צורך בטיפול שיניים במהלך השימוש בתכשיר, מומלץ לבצע את הפרוצדורה ה"שמרנית" ביותר ולהימנע ככל הניתן מפרוצדורות פולשניות. מאחר וההמלצות לתקופת המתנה מקבלת הטיפול ועד לביצוע פרוצדורה פולשנית אינן חד משמעיות, במידה ובכל זאת נזקקים לעקירה או שתל תוך כדי טיפול, הסיכון האינדיבידואלי של כל מטופל יישקל כנגד הנחיצות והדחיפות בביצוע העקירה או השתל ויש להיוועץ ולתכנן את טיפולי השיניים הנדרשים עם רופא שיניים מומחה והרופא המטפל.

שלום, אולי דלקת מקומית בשריר או עצם. ממליץ שתפנה לרופא המשפחה לבקשת טיפול אנטי דלקתי.

שלום מתן, לפי הסיפור זה דלקת של שערה הפוכה (סינוס פילונידלי). לעיתים אף נוצר אבצס ומה שאתה מתאר הוא כנראה אבצס פילונידלי. נגרם בד״כ על רקע שיערה הפוכה. אין קשר לדיסקים. זה זיהום מקומי בתת עור. בד״כ אם יש אבצס (זה נראה כמו נפיחות גדולה אדומה, רגישה מאוד) הטיפול הוא פתיחה וניקוז כירורגי. זה נעשה במוקד רפואי בהרדמה מקומית תחת תנאים נקיים וסטרילים. עושים חתך קטן בעור ומנקזים את המוגלה ושוטפים. משאירים הפצע פתוח. אני מבין שיש לך בעיה להגיע לטיפול רפואי. יכול להיות שהאבצס יגדל ובסוף יתפוצץ מעצמו. זה יהיה טוב. העיקר שיתנקז.הדימום הקל שאתה מתאר יכול להיות סימן שהוא מתחיל להתנקז החוצה. אם יש לך אנטיביוטיקה כדאי לקחת. אני מקווה שהתשובה עזרה. תרגיש חופשי לשאול עוד שאלות כאן אם צריך. בהצלחה.

נילי שבוע טוב, עד לנפילת הטבור ועד ליבוש הגדם באופן מוחלט יתכן הפרשה צהובה/ירוקה בתוך הטבור -לעיתים אף מלווה במעט דימום או קרישי דם. יש להמשיךלחטא את המקום באלוכוהול 70 % או אלקוסידין עד שכבר לא רואים שום הפרשה (לפעמים רואים את ההפרשה ככתם קטן בקידמת החיתול).בד"כ זיהום מקומי מלווה בריח רע נלווה- קשה מאד לפספס את הריח-כך שאם אין ריח רע יתכן מאד שאין זיהום מקומי-וההפרשה היא נורמלית.לא ממליצה לשים משחה אנטיביוטית ללא הנחייה רפואית בתינוק בגיל זה. אפשר לחכות עד מחר,להמשיך עם החיטוי המקומי - ובמידה ואין שיפור לפנות לרופא המטפל .

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.

אנטזיס= נקודת העגינה של גיד בתוך עצם אנטזופתיה= מחלה של האנטזיס הכונה למעין דלקת מקומית שנוצרת בגלל מתיחות חוזרות של הגיד על העצם עם קרעים מיקרוסקופיים של הגיד.

Prolia אשר החומר הפעיל בו הינו Denosumab , הינו תכשיר המכיל נוגדן המעכב אוסטאוקלסטים (תאים הורסי עצם) ומותווה לאוסטאופורוזיס ולאיבוד עצם. לתכשיר זה תופעת לוואי נדירה הנקראת נמק של עצם הלסת (ONJ) אשר עלולה להופיע הן במהלך השימוש בתכשיר והן לאחר הפסקת השימוש ואשר עלולה להתבטא בכאב, נפיחות, דלקת מקומית ואף שבר בלסת. חשוב לציין כי תופעת לוואי זו הופיעה בעיקר בחולים אונקולוגים ומבוגרים, וכי התופעה נדירה במטופלים ב Prolia להתוויה של אוסטאופורוזיס (בו הזריקה ניתנת אחת לחצי שנה). כמו כן, תופעת לוואי זו אינה יחודית רק לתכשיר prolia אלא גם לתכשירים נוספים המשמשים לטיפול באוסטאופורוזיס. פעולה כירורגית בחלל הפה כגון עקירה או שתל הינה גורם סיכון להתפתחות תופעת לוואי זו (הסיכון ל ONJ במטופלי prolia עומד על 0.1%, ועולה לכ 0.15% לאחר עקירה) ולכן במהלך הטיפול בתרופה עדיף להימנע מטיפולים אלו. ההמלצה המקובלת הינה להשלים את הטיפולים הדנטליים לפני תחילת הטיפול בתרופות לאוסטאופורוזיס ולהקפיד על היגיינת הפה במהלכו. במידה ומתפתח צורך בטיפול שיניים במהלך השימוש בתכשיר, מומלץ לבצע את הפרוצדורה ה"שמרנית" ביותר ולהימנע ככל הניתן מפרוצדורות פולשניות. ככלל, בכל טיפול תרופתי יש לשקול את התועלת הצפויה מהטיפול מול הסיכון שבתופעות הלוואי ומטופלים בתכשיר להתוויה של אוסטאופורוזיס (או מחלה שאינה ממאירה אחרת) ואשר אינם מטופלים בסטרואידים סיסטמיים במקביל, נחשבים בקבוצת סיכון נמוכה להתפתחות תופעת הלוואי. במידה ונזקקים לעקירה או שתל תוך כדי טיפול הסיכון האינדיבידואלי של כל מטופל לשברים אוסטאופורוטיים ישקל כנגד הנחיצות והדחיפות בביצוע העקירה או השתל כאשר אם מדובר בטיפול שיניים דחוף ואין אופציה טיפולית אחרת, ההמלצה הינה לבצע את הפרוצדורה. עם זאת, אין מספיק מידע על מנת לקבוע באופן חד משמעי את תקופת ההמתנה מהטיפול בתכשיר ועד לביצוע פרוצדורה פולשנית שכזו וההמלצות היום אינן חד משמעיות. לאור זאת, יש להיוועץ ברופא השיניים וברופא המטפל על מנת לקבל ייעוץ פרטני. למידע נוסף על תופעת הלוואי מומלץ לעיין בכרטיס המידע הבטיחותי למטופל המופיע באתר המחלקה לניהול סיכונים: https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/MTI/Drugs/risk/DocLib/Prolia_Patient_safety_information_Card_ONJ.pdf

כנראה התפתח זיהום מקומי בגלל הפצע .כיסוי אנטביוטי פומי ומקומי לאחר שטיפות מקומיות עוזר לתהליך הריפוי . עדיף לקבל זריקת טטנוס כמה שאפשר קרוב לאירוע! ניתן במקביל לקבל את הזריקה תוך יממה מהפציעה .

החומר הפעיל בזריקת דפומדרול הוא מה שנקרא במצב של סוספנסיה . במצב זה נגרמת דלקת מקומית במשך כ 72 שעות

Prolia, אשר החומר הפעיל בו הינו Denosumab, הינו תכשיר המכיל נוגדן המעכב אוסטאוקלסטים (תאים הורסי עצם), ומותווה לאוסטאופורוזיס ולאיבוד עצם. לתכשיר זה תופעת לוואי נדירה הנקראת נמק של עצם הלסת (ONJ), אשר עלולה להופיע הן במהלך השימוש בתכשיר והן לאחר הפסקת השימוש, ואשר עלולה להתבטא בכאב, נפיחות, דלקת מקומית ואף שבר בלסת. חשוב לציין כי תופעת לוואי זו הופיעה בעיקר בחולים אונקולוגים ומבוגרים, וכי התופעה נדירה במטופלים ב Prolia להתוויה של אוסטאופורוזיס (בו הזריקה ניתנת אחת לחצי שנה). כמו כן, תופעת לוואי זו אינה יחודית רק ל prolia, אלא לתכשירים נוספים המשמשים לטיפול באוסטאופורוזיס. למידע נוסף על תופעת הלוואי מומלץ לעיין בכרטיס המידע הבטיחותי למטופל המופיע באתר המחלקה לניהול סיכונים: https://www.health.gov.il/UnitsOffice/HD/MTI/Drugs/risk/DocLib/Prolia_Patient_safety_information_Card_ONJ.pdf פעולה כירורגית בחלל הפה כמו עקירה או שתל הינה גורם סיכון להתפתחות תופעת לוואי זו (הסיכון ל ONJ במטופלי prolia עומד על 0.1%, ועולה לכ 0.15% לאחר עקירה) , ולכן במהלך הטיפול ב Prolia , עדיף להימנע מטיפולים אלו. ההמלצה המקובלת הינה להשלים את הטיפולים הדנטליים לפני תחילת הטיפול בתרופות לאוסטאופורוזיס ולהקפיד על היגיינת הפה במהלכו. במידה ומתפתח צורך בטיפול שיניים במהלך השימוש בתכשיר, מומלץ לבצע את הפרוצדורה ה"שמרנית" ביותר ולהמנע ככל הניתן מפרוצדורות פולשניות. ככלל, בכל טיפול תרופתי יש לשקול את התועלת הצפויה מהטיפול מול הסיכון שבתופעות הלוואי. ככלל, מטופלים ב denosumab להתוויה של אוסטאופורוזיס (או מחלה שאינה ממאירה אחרת) ואשר אינם מטופלים בסטרואידים סיסטמיים במקביל, נחשבים בקבוצת סיכון נמוכה להתפתחות תופעת הלוואי, ובמידה ואין אופציה טיפולית אחרת במצבם פרט לעקירה כירורגית, ההמלצה הינה לבצע את העקירה במהלך החודש שקודם לחודש בו אמור המטופל לקבל את הזריקה הבאה, ולדחות את המנה הבאה עד לריפוי האיזור. יחד עם זאת, ייתכן וחמותך השתמשה בתכשירים אחרים לטיפול באוסטאופורוזיס טרם השימוש ב prolia או שהיא בעלת גורמי סיכון אחרים ל ONJ הידועים לרופא ואשר אינן מצוינים פה. ההמלצות אינן חד משמעיות וישנם מספר קווי מנחה. יש להיוועץ ברופא השיניים וברופא המטפל.

ורידים בולטים כאשר יש גודש או חום מקומי (קייץ, מקלחת במים חמים, ג'קוזי, התרגזות, לחץ דם גבוה) התופעה חולפת מעצמה ואיננה מדאיגה כלל. כאשר וריד נשאר קשה, עם אודם מעליו וכאב מקומי יש לחשוב על דלקת מקומית בו. במצח ישנם גם עורקים שעלולים להדגים תופעות דומות. ממליץ בדיקה אצל רופא משפחה ולפי בדיקתו הצורך בהפניה לראומטולוג או לכלי דם.

כל פגיעה מכנית בעור עם גורם שאיננו סטרילי יש לו פוטנציאל לזיהום. אם העט היה מזוהם, מהידיים, מהשולחן, אם העור היה מזוהם בזיהום פוגע אז יכול להיות שתתפתח דלקת מקומית, שתעבור לאחר מספר ימים. הסיכוי לדלקת נמוך, ולדלקת מסוכנת נמוך ביותר. הדיו עצמו איננו רעיל.

ליאיר. התופעה אינה שכיחה ואינה צפוייה מהזרקה נכונה. ההקרנה לרגל יכולה לנבוע מזריקה שהשפיעה על עצב באיזור ההזרקה. יש לבדוק האם במקום ההזרקה יש אודם,נפיחות או שטף דם תת עורי: אם יש -עליך להבדק ע"י רופא לשלול זיהום מקומי. אם אין- מומלצת בדיקה עי נוירולוג. בברכה

שלום, נפיחות מעל העפעף העליון אצל ילדה בת 3 יכולה להיגרם ממספר סיבות, חלקן שכיחות יותר בילדים: שעורה (Chalazion): חסימה של בלוטת שומן בעפעף שגורמת לנפיחות. בדרך כלל זה מופיע כגוש קטן ונפוח, אך לעיתים הנפיחות יכולה להתרחב גם לאזור מעל העפעף. זיהום מקומי: דלקת באזור העור או בלוטות העיניים עלולה לגרום לנפיחות ואודם. אלרגיה: תגובה אלרגית יכולה לגרום לנפיחות באזור העיניים, במיוחד לאחר חשיפה לגורם כמו אבקנים, אבק או מזון מסוים. טראומה או חבלה: מכה קלה או שפשוף בעין יכולים לגרום לנפיחות מקומית. צלוליטיס ארוביטלית: זיהום סביב העין שיכול לגרום לנפיחות משמעותית, ויש צורך בטיפול רפואי דחוף במקרה כזה. מומלץ לפנות לרופא עיניים לבדיקת הנפיחות ולזיהוי הגורם המדויק בהקדם.

שלום נטליה! הייתי שוקל המשך בירור בכוון בעיה נוירולוגית, אפשר לבצע EMG רגליים. בברכה

שלום, מומלץ לנקות את אזור השפשוף במים ובסבון ולשמור עליו נקי ויבש (+הפסקה זמנית בשימוש בנעל הלוחצת) כדי למנוע התפתחות זיהום מקומי. הרבה בריאות אפי

פינגואקולה אינה מטפסת על הקרנית ולכן אינה משנה את האופטיקה ואפשר לנתחה בכל שלב. הסיכונים מינימליים- החלמה איטית, זיהום מקומי.

שלום נגה, 1. ייתכן שייתפתח זיהום מקומי וייתכן שלא. בד"כ בפצעים בתוך הפה ל א מתפתח זיהום כזה. 2. במקרה של החמרה או העדר שיפור (מבחינת הכאב, הנפיחות וכד') בתוך יום-יומיים, מומלץ על בדיקת רופא/ה. הרבה בריאות אפי

שלום דנית, לעתים אחרי פגיעה מהסוג שתיארת בשאלה ישנה היפרדות בין השכבות של הגפה הפגועה ( לדוגמה בין התת שומן לשריר ) וזה גורם להימשכות הכאבים. בנוסף צריך לשלול זיהום מקומי או פגיעות רקמה רכה אחרות. עליך לגשת לבדיקה אורתופדית לצורך אבחנה ובהמשך המלצה על טיפול. לפי האבחנה ניתן להגיד אם מותרת פעילות גופנית כלשהי בברכה,

מה שאת מתארת יכול להיות התחלה של מורסה (אבצס). עלייך לפנות לבדיקת כירורג. המרפאות בקהילה עובדות ואין צורך לפנות למיון כקו בדיקה ראשון

שלום דוד, קשה לראות בדיוק מהתמונות אבל זה בהחלט יכול להיות אבצס שהתנקז חלקית. זה בהחלט יכול לגרום להקרנת כאבים לרגל. אני מציע שתיבדק בהקדם ע״י פרוקטולוג מומחה או כירורג במוקד רפואי או בית חולים על מנת לאבחן במדוייק ולתת טיפול מתאים. דברים אומנם עשויים להשתפר מעצמם אך מצד שני עלול גם להחמיר וייתכן כי מצריך התערבות כלשהי לפתור הבעיה.

שלום, יש להתחיל באבחון שמדובר באנטזיטיס... תלוי מה הגורם לאנטזיטיס - מחלה דלקתית סיסטמית? מחלה מטאבולית? דלקת מקומית או דלקת סיסטמית? לפי אבחנה וגורם - הטיפול ניתן בהתאם.

שלום ורד, כמובן שקשה להעריך ללא בדיקה.. זה יכול להיות טחורים, אבל זה גם יכול להיות זיהום מקומי כמו אבצס , או פציעה מקומית כמו שתיארת. את יכולה להיעזר במשחות מקומיות להרגעה. זה בוודאי לא יזיק. אבל במידה והכאבים או הנפיחות לא חולפת בטווח של יום יומיים או אם יש חום, או כאבים חזקים אז יש להיבדק בהקדם כי אם מדובר באבצס אזי זה יכול להצריך התערבות דחופה לפתיחה וניקוז של הזיהום.