תוצאות חיפוש עבור התעללות פיזית

שלום למנהל /ת הפורום . לבעלי ( האקדמאי ) יש דיסלקציה והפרעות קשב ( מאז ילדותו ) . הוריו שהינם אנשים משכילים ואמידים מסרבים בהחלטיות לנסות למצוא לו מסגרת שיקומית הולמת שתעזור לו במציאת תעסוקה . בעלי מחוסר כל מסגרת מאז הפסיק את לימודי ראיית החשבון שלו ביולי 2004 , ומאז מצבו הנפשי הידרדר מאוד . אני ניסיתי לעזור לו ככל יכולתי ע''י ברור על אגודות ומסגרות שיקום , אולם בעלי מסרב . יש לי הרגשה שמאחורי הסירוב העיקש של בעלי עומדים הוריו ( שרוצים '' להעניש '' אותו על שכשל בלימודיו ). אני יודעת שיש חוק שמחייב אזרחים לדווח לרשויות על התעללות פיזית או נפשית באדם , האים חוק זה חל גם על הזנחה רפואית ? כלומר - האים אני יכולה להתלונן כנגד הורי בעלי על הזנחתו הרפואית ? בתודה , אורית .

היי אודי וכלם, עכשיו כשאני נפרדתי מהטיפול וקוראת את חטולית וסוריקטה שהגיבה אני יכולה לפרט מעט... אז בגן שלי (גן עירוני; לא פרטי) ילדה נפגעה, לא אספר את סיפורה כדי להגן עליה. אספר רק שספרה לאמה במקלחת בערב מה קרה...האם התקשרה אליי בהסטריה לספר וכמובן שהכל טופל ודיווחתי לכל הגורמים הרלוונטים, האיש אגב היה בשימוע וכו' לצערי שוחרר כי לא היו ראיות.. אבל אני עורערתי מאודדדדדד, לא הבנתי מה קורה לי, צפו ועלו דברים שלא ידעתי שקיימים או פשוט נדחקו עמוק.... הייתי בקשר עם פסיכו' הגן שהשיחות איתה נהפכו למעין טיפול בי... ותלות שלי בה עד שהיא הסבירה שהיא לא הכתובת והפנתה אותי ללכת לטיפול....הייתי במצב נורא ולמרבה הפלא תפקדתי מצויין בגן!!! מוזר נכון? פחדתי שיפטרו אותי או כל מיני מחשבות חרדה כאלה שלא היה להן שחר. חיפשתי מטפלת מהר ומצאתי את המטפלת המופלאה שלי...והעברתי אליה את התלות..והשאר הסטוריה. אצלי זה היה משהו מתמשך, בגיל צעיר מאוד, רציתי קרבה, חוסר ידע ותמימות... ולא טראומטי בכלל....ילד לא חייב לחוות טראומה מזה...השוק היה בגיל 12 בכלל... זה כאילו היה טבעי שככה זה....עצוב. אחר כך בטיפול עלו דברים...והצד העצוב והקשה שבי צף ועלה וכו. ואני רוצה לומר שלא חוויתי פחד, אימה התעללות פיזית וכו' הכל בטוב, בנעימים ואני תמימה וזה גרם לחוש אשמה וטפשה נורא!!!! אז הכל ככה כאילו מתגמד ולא נורא ולא קרה כלום. זה לא נכון! עצוב. ויודע מה אודי, לצערי אי אפשר להפטר לגמריי מרגשות כאלה.. ...כל מי שנפגע מספר על פחד ואלימות קשה....ו...טוב נסחפתי כבר...

הייתי בכנס לאחיות אתמול באחד הבתי חולים המרכזיים בארץ.. אחת ההרצאות היתה על גילוי מוקדם של התעללות אצל ילדים.... הופתאתי שכל ההרצאה התמקדה בהתעללות פיזית- מכות וכו ולא היה שום התייחסות להתעללות מינית. כתבתי מכתב לאחד מהמארגנים וקודם כל הודתי לה על ההרצאות המעניינים. אחייכ כתבתי שהופתעתי שלא היתה שום התייחסות לפגיעה מינית.. קבלתי ממנה תשובה שהיא שמחה שהיה מעניין..... היא לא התייחסה בכלל למה שכתבתי לגבי התעללות מינית.... אני כל כך זועמת וכועסת .... אני באי שקט

ד"ר שלום. ב3 -4 שנים האחרונות אני חווה דירדור במצב הנפשי. דאגות מיותרות על העתיד. מחשבות טורדניות בלתי פוסקות. עצב בלתי מוסבר, תחושה כללית של חוסר שמחת חיים. תחושת מועקה בלתי מוסברת ועליות וירידות בלחץ הנפשי. חוסר יכולת לשבת בכיתה וללמוד תחושה שאני חייב לקום וללכת, חוסר ריכוז מוחלט. אני בן 23 לא נוטל תרופות באופן קבוע. אני יכול למצוא את עצמי שוכב במיטה בלילה ולדמיין את מוות אמי ולבכות. (אישה בריאה מאוד). לא עברתי מעולם התעללות פיזית או מינית. הייתי ילד מקובל מאוד, ועד היום כשאני בסביבה לא מוכרת אני הדומננטי והחברותי מכולם. כאשר אני נכנס למעגל הקרוב (משפחה קרובה) אני תוקפני ולא נינוח בכלל. אינני יכול לגשת לטיפול פסיכיאטרי כיוון שאני בעיצומם של לימודים אקדמאיים אבל אשמח לקבל אבחנה ראשונית . תודה מראש

אודי, אני כל הזמן מרגישה שאני צריכה להשתנות, להתקדם, להשיג דברים, לעמוד בכוחות עצמי, להצליח לבד. אבל.... אולי אני טועה. אולי ההתקדמות שלי תהיה בכך שאבין שאי אפשר לבד. אולי אהיה רגועה ושקטה כשאשלים עם כך שאני "נכה" במובן מסוים... אחרי 10 שנים של התעללות פיזית, מינית וריגשית כנראה שזה לא מציאותי לצפות מעצמי פשוט "להתגבר". הלוואי והייתי מסוגלת לאפשר לעצמי להיות מטופלת. אני כל הזמן נלחמת בעצמי. אני סותמת לילדה הקטנה שבתוכי את הפה. בדיוק כמו שאבא שלי השתיק אותי. למה אני עושה את זה לעצמי? אני האויבת הכי גדולה של עצמי. נטע.

שלום אודי, רציתי לדעת אם אדם יכול ללקות בסכיזופרניה בגלל שעבר וחווה התעללות פיזית? זאת בנוסף למאפיינים התורשתיים. אני מדבר על כך שבסכיזופרניה יש נזק לאונה הקדם מצחית, ואולי אלימות פיזית שפגעה בחלק הקדמי של הראש, יכולה לגרום לנזקים פיזים בנוסף לנזקים הרגשיים.. כמו בטח "התנתקות". אני שואל כי אני מכיר סכיזופרן שהבנתי שהאבא היה די אלים והטיח לפעמים את ראשו בקיר. (לפני ההתפרצות). תודה,

בניסיון להציל את הנדמה הכל כך מיוסרת שלי שמלאה בהמון מהכל.. מיותר לנסות לפרט כי אין מקום בבלוג כולו לשלל הבורות שעברתי עוברת ואעבור סביר להניח ממש לפני הסוף.. חשוב לציין שאני אדם שכל משבר אפשרי חצה בעורקי.. קודי בגדילה למשפחה שמורכבת מאבא אלכוהוליסט שהמחיר היה התעללות פיזית ונפשית קשה מאוד שכן עיצבו אישיות פגומה אבודה חסרת כל אמונה וערך ולו הקטן ביותר שאם קיים זה לזכות כל אדם ביקום בתפיסה שלי שמסכים להיות לידיי כמובן בכל מחיר.. אכן חציתי אוקיינוס בלכבוש כל כאב אפשרי.. חסרת יכולת להתמודד אם כלום.. אפס מאופס היה שמי.. ובגיל 14 נשפטתי על לא עוול בכפי כתוצאה מאלימות אבי ליציאה מהבית להוסטל לנערות במצוקה.. כבר אז סימנתי לעצמי קבר וכלא שלא אצא ממנו לעולם.. אין תחושה שלא חוויתי מהרשות ביותר ובניהם נטישה מכל מה שאי פעם האמנתי בו.. ואו לדיוק הייתי אמורה, אמא נבלעה ונקרעה בין המקום שלי ולשמר את השלם למרות הכל.. היום אני יודעת שהכל נעשה מכורח הנסיבות שהיו. בזמנו עגומים והם לגמרי לא קיבלו מה שלא נתנו. ההבנה לא הועילה וגם לא כרגע בהקלה עבורי.. כך התגלגלתי מהרס להרס התמכרותי לכל דבר שמשנה מצב רוח.. עד ש.. ברור שבדרך שילמתי מחירים רבים כגון נישואים כפויים רק כי רציתי בית.. לידה של ילדה שלא היה לי שמץ באסון שיבוא על התינוקת כי ממני אין ממש מה לקבל.. רצף אסונות שהטבע לא יכל למנוע.. הרצון ההישרדותי גבר על כל דבר.. היום הזה שחל שינוי עצום זה היום שהכרתי דמות מלאך שלא חתמתי שקיים שנתן לי ללא תנאי בכנות הבנה הכרה קבלה אמונה ערכים בטחון וזה היה מפנה משמעותי בחיי.. הובילה אותי דרך יד ביד מדהימה מרגשת מלמדת אותי את יכולותי.. הגילוי שביכולתי ללמוד באוניברסיטה שלא הגיתי לשום הישג בחיי לפני אלא ההפך.. וזו יד אלוהים שדמתה לאשה שעברה מסע כמוני והסכימה להיות לי משהו שלא חשתי מעולם .. זה ערך שמחזיק אותי עד היום.. ווהעצבות בי מחלחלת כי זכיתי להכיר ביכולת מופלאה להיות חברה לבעלי המדהים ואמא לילדי הנפלאים שלגמרי זכו ממני למה שלא זכיתי מהורי.. אך מסתבר שלחיים הקשים והפגיעות יש מחיר והשלכות שלא נגמרות.. כי גם ברגעים אלו אני נכנסת לבורות לא הגיוניות.. ואין לי כוח ולו רצון לחוות עוד ועוד ועוד..אני עברתי בחושך וללא רחמים קמתי ויצאתי לחיים גם שנאחזתי בדברים הכי קטנים.. ונלחמתי על כל רגע שהרווחתי..ורגעי שמחה אהבה שחוויתי מודה על כל רגע למרות שתודה לא היה חלק ממני כלל.. אני מלאה בי כי עשיתי את הלא יאומן הפכתי לאדם שרוצה להיות הוא והבור שמפיל אותי ממש בחוזקה זה מרוב הדפוסים שתמיד קיימים יש שדר בי לנצח שמתקפל לכח שנכנע ללחץ מפחדי נטישה קשים וחוסרים שלא נעלמים.. ויש בי המון עשייה אני אמא לילד מהמם ביופיו מלא באהבה בטוח במקומו שחקן כדורגל שלא הרפתי לרגע עד שיגע ליעדו בתמיכה מלאה שאני שם.. זה אגדה עבורי כי אלו חלקים שלא קיבלו בי מענה לעולם.. אני בבור הנוכחי חווה עולם מציאותי שיש בו רע והמון כל חולשה שנחשפת מיד מנוצלת לרעה .. קשה נכבד..אני רק יכולה לומר שאני ממש שמחה לגעת שאין בי מהרע הזה.. ואפילו להפך אפגע בעצמי ולא בזדון באחר.. העולם הזה ממש לא פשוט ואני לא מנסה לקחת עולם על כתפי ולחיות בסרט הזוי.. אבל זה קשה לאנשים כמוני שבאו מלמטה לחוות מצוקות בחושך ואין אור גם שמישהו רואה אותך שם.. הרצון הזה לסייע למישהו ללא תנאי יש מעט מאוד וזה לא מספיק הכל הפך חומרי.. כי זו הסיב שמישהו אולי יתנה עזרה בעבור חומר שאותו הוא רואה ערך.. הלוואי וכל מה שחשפתי יעשה משהו ישפיע לעתיד לאדם ואו יותר בכוחם לשנות להעיר ולהאיר כוונה ורצון אמיתי לעשות טוב ללא תנאי .. אני בתקופתי זו נפגעת מהאדם הקרוב אלי שכל חלומי הוא שרק ילחם ולא מול העולם ויחזיר לי אהבה שמגיעה לי שנתתי והתקרבתי ללא תנאי וכנגד הטבע שחייתי בו.. לומר בפשטות שדי שתשלמי מחיר בהקרבה שלך אני מבין ואוהב אותך כמו שאת ואל תתני לאף אדם כולל אימי שפגעה בזדון בנשמתך ולפגוע בך בעד שום דבר שקיים בעולם.. ואם היכולת הזו לא באה לידיי ביטוי מאדם כמוני שעבר בחושך וכל חיי הקדשתי למענו להראות לו עולם יפה ומואר ושונה שמבוסס על ערכים של כבוד אהבה נתינה ומסירות הקרבה שאני עצמי לא זכיתי לה מאף אדם בעולם למעט זו שנתנה לי את הזכות הראשונה לזה בחיי.. אין לי יותר כח רצון ובחירה אפילו להיות שם בחושך לבד.. זהו אני ממש לא מאמינה ביקום הזה שברא את.אדם וחווה ומ ראשית הכל נוצר שבור

מבקשת לדעת כיצד אני יכולה לתרום להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. הפנייה לטיפול פסיכולוגי היא שלי כחלק מרצון לעזור לעצמי לעשות שינוי בחיי. רווקה ללא ילדים נושקת לגיל 50 מנותקת מהמשפחה מילדות בעקבות צו חוק נוער בעקבות התעללות פיזית ומילולית מצד הורי. גדלתי בפנימיות בבדידות ללא אהבה ומגע. במשך 10 שנים ניסיתי להפוך לאם ללא הצלחה. עברתי עשרות טיפולי IVF שלא נסעו פרי אפילו פעם אחת. כעבור שנים הסתבר שחוסר ההצלחה כנראה קשורים למחלה גנטית נדירה שאם הייתי מטופלת נכון התוצאות היו אחרות. מתגוררת באזור שמאלץ אותי להתמודד עם מצב בטחוני על בסיס יומי נראה לי שיתכן שיש לי פוסט טראומה בעקבות אירוע שלאחריו שמיד עם התחלת מערכת הכריזה שמתריע שעלינו להיכנס תוך מספר שניות למרחב מוגן מתחילים אצלי תגובות פיזיולוגיות של חוסר יכולת לנשום דופק מהיר ורעד בכל הגוף...ביום יום אין לי התקפים כאלו רק בזמן הפגזות. אני סובלת מקשיים קיומיים שבאים לידי ביטוי מהחוסר היכול לממן זריקות (אוטואימונית – תפקודי כליות) חובות רבים ובחודשים האחרונים ממש סובלת מרעב עד למצבים שאני מתעוררת באמצע הלילה מכאב ורעב או שאני מגלה שבלילה חלמתי על כל מני מאכלים שחודשים כבר לא אכלתי. כתוצאה מהמצב שנמשך כבר עשרות שנים פיתחתי סוג של הפרעת אכילה שסבלתי מהשמנת יתר. כיום אני אחרי כ- 4 שנים מניתוח האחרון לטיפול בהשמנה כיום במשקל סביר אישית לא מרוצה BMI=30 הייתי מאוד רוצה 3-4 BMI לפחות יחד עם זאת גם אם הייתי מצליחה לשמור על המשקל הנוכחי הייתי אומרת דיינו. אני מאובחנת כלקוית למידה עם הפרעות קשב וריכוז (יתכן גם על רקע ריגשי - לדעתי) בעלת מנת משכל גבוהה. בעבר הגעתי לשיחות אצל העו"ס שטיפלה בי בשיטה CBT שלצערי לא ממש הצליחה כי עיקר הזמן היה ונטילציה ולמרות רצוני לאחר שנתיים אפשר אומר שלא היה שינוי משמעותי. היה גם ניסיון קצר בטיפול עם מתמכה בפסיכולוגיה לטיפול בחרדות בשל המצב הביטחוני שממש לא צלח. בנסיונות לא להגיע לניתוח נוסף כטיפול בהשמנת יתר וגם הצורך הבסיסי לחיות טוב ולא להמשיך לנסות להצליח לשרוד. הצלחתי לגרום להנהלת בית חולים ולקופת החולים שבה אני מבוטחת שהטיפולים הפסיכולוגים הפרטים יעברו בקוד לא פרטי ובית החולים סופגים את הפרש העלות. כבר הספקתי להפגש עם הפסיכולוגית. לפסיכולוגית יש ניסיון רב בטיפול בהפרעות אכילה. אני מכירה אותה באופן כללי במסגרת מפגשים קבוציים שלה בשילוב דיאטנית שעורכים למנותחים... לאחר המפגש האחרון 3 במספר התחילו להתעורר אצלי חששות שהטיפול הולך שוב לא להצליח (אני מבינה שמוקדם מדי להסיק מסקנות). מרגיש לי ששוב הכנסתי ללופ ונטילציה... ומצד שני מאוד מעונינת להצליח בטיפול הפסיכולוגי. מרגישה שאני נלחמת על חיי ככל שחולף הזמן אני מתקשה לגייס כוחות נפשים להמשיך בצורת חיים שאני חיה כיום. העוני, הרעב, הכאב והבדידות משחיטים כל חלקה בנפשי. סליחה חשבתי לכתוב בקצרה יצא ארוך. אשמח לקבל כל מידע שיכול לעזור לי כדי שהטיפול הזה יצליח? בתודה מראש.

מתגבשת בירושלים קבוצת תמיכה למבוגרים בגילאי 25-40 שעברו בילדותם התעללות פיזית רגשית או נפשית. הקבוצה היא קבוצת תמיכה והעצמה אישית. מי שזה מעניין אותו שיצור איתי קשר במייל. [email protected]

שלום אני מטופלת כבר חמש שנים, וקיבלתי את הרושם שקצת הרבה עליתי לזו שאני בטיפול אצלה על העצבים, וזאת לפי זה שלפני בערך חודש בזמן שהתלבטתי אם לספר/לא לספר על תקרית לא נעימה שחוויתי, אז היא אמרה ש"אם לא עברת אונס, או התעללות פיזית אז זה לא נחשב". מאז אותה שיחה אחרונה שבה גם קיבלתי על הראש שאיזה דוגמא שלילית אני לילד שלי, וכמה שהוא מסכן, מאז אני כל פעם דוחה ומבטלת פגישות איתה על ימין ועל שמאל, ליאת: מה את ממליצה לי לעשות? ולחברי הפורום: איך הייתם נוהגים אם הייתם במקומי? בתודה עטרה

מדובר בילד שעבר התעללות פיזית מאביו ( מכות ואיומים ברצח אם יספר)וסובל מחרדות, לאחרונה התגלה שהילד פגע מינית באחותו הקטנה, כיצד יש לטפל במקרה כזה כשהאם מפחדת לספר לרשויות מחשש שיכלאו את הילד ומעומס נפשי רב( האם בהריון, לאחר מספר הפלות טבעיות). וכן איך הסביבה אמורה להגיב כשהילד נהנה לדבר בקול על סכינים שהוא אוהב, ואפילו מחביא לעצמו סכין כדי להפטר מכמה אנשים כדבריו החצי מחויכים... הייתי חייבת להתייחס לכך עקב התנהגותו עם אחותו כשראיתי שהוא שבוי בדמיונותיו וחששתי שגם פה חלילה ....אז אמרתי לו שמי שלוקח את החוק לידיים, מסתבך עם החוק, כלא וכו. עשיתי טוב?!!! אנא התיחסי נא לכל השאלות. תודה רבה

שלום לד"ר ברבר אני בן 21 השתחררתי מהצבא לאחר שירות מלא באמצע השירות לאחר שחזרתי מפציעה מפקדיי התנכלו עליי ללא סיבה מוצדקת ועברתי השפלות,התעללות פיזית ונפשית. לאחר חודש פשוט קרסתי נפשית לא יכולתי להמשיך עם המצב והגעתי למצב שאני רוצה לשים קץ לחיי כי לא הצלחתי להחזיק מעמד.. התאשפזתי בבית חולים פסיכיאטרי ושיחרורי אותי עם ההמלצות של לינת בית וחזרתי לצבא ועברתי יחידה שקרובה לבית...וסיימתי שירות מלא. כאן נכנסת השאלה שלי האם אפשר למחוק את התיק הפסיכיאטרי? כי פשוט נשברתי מה אני אשם שלא הצלחתי להחזיק מעמד אני מודה יש לי נפש חלשה! עכשיו בגלל זה אני צריך לשלם כל החיים שלי?

שלום, אני בת 20 ויש לי בעיה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה כבר עם החבר הראשון שלי בגיל 17 למרות שאהבנו מאד זה את זו היו מקרים שנגעלתי לחלוטין מהמגע שלו, ובכיתי בזמן הסקס, הרגשתי כאילו אני חווה אונס רגשי. המקרים האלה הלכו ונהיו תכופים יותר ויותר. לאחר שנפרדנו יצא לי לשכב עם מספר גברים אחרים ולא חוויתי את הבעיה הזאת. עכשיו יש לי חבר שאנחנו יוצאים חצי שנה, והבעיה הזאת מתחילה לצוץ שוב. הבכי והגועל מהמגע שלו, ככל שהקשר מתקדם זה נהיה יותר קשה. לא חוויתי התעללות פיזית או מינית בילדות. אבא שלי היה אלים מילולית לעיתים - אבל זה הכל. מאיפה הבעיה הזאת נובעת? איך אוכל להפסיק אותה? תודה.

אני לא יודעת אבל הכאב ויאוש מציפים אותי.אני זוכרת מאז שאני ילדה קטנה שהייתי מוכנה לעשות הכל ולרצות העיקר לקבל פירור של יחס קצת חום ואהבה.למרות כל סוגי התעללויות שעברתי,עם זה התעללות מינית קשה מאד מהקרובים ומהרחוקים לסיום הטראומה עברתי גם אונס מאד אלים וקשה.לאחר נטישות רבות מצד גברים שרק ניצלו אותי ואת התמימות והרצון קצת אבל ממש טיפה שיאהבו אותי. חסמתי אז את כל השריטות וטמטום המוח הנשמה והנפש הפגועה שלי כל כך.רק חיבוק אחד קטן גם עם הוא לא אמיתי וסתם יצרי מיני וכמעט לא אנושי. מבט מתחנן בעיניים למעט אהבה מילה טובה.רק תגיד לי מילה מעודדת אפילו רק אחת,יפה,חמודה מתוקה,נפלאה,רק אל תגיד שאני בחורה כיפיית כי זה מביא לי בחילה ומזכיר לי את כל מה שעשו לי ובי.לאחר המון שנים שחיפוש קצת חמלה ואהבה נשברתי לרסיסים לאחר הנטישה האחרונה בחיי העכזרית והכואבת של גבר שמאד מאד אהבתי כמו שלא אהבתי מעולם ובחיי.זהו זה זרקתי את המפתח של הנשמה והנפש והלב לים הסוער.אני רקה כמו מדבר יבש וצורב עוד מעט 4 שנים עברו ומאז הנשמה שלי פצועה כואבת ומדממת כמו חיה פצועה ולא מוגנת וחסרת אונים.שום מערכת יחסים עם גבר לא היתה לי לא קרובה ובטח לא אינטמית. עדין מגוננת מתגוננת ומפחדת מכל סוג של קריבה. לא מסוגלת המגע זה כמו שרפה על הגוף כל מגע כמו כביאה בנשמה.לא רוצה לא רוצה,אבל משהו בנשמה משתוקק בצמא אדיר לחיבוק תמים לליטוף עדין ולא מיני למילה חמה ומעודדת משהו אלוקים משהו להרגיש שאני קימת, ובכלל עדין אישה או סתם צמח בר במדבר.אני לא אשכח איך שנסיתי להסביר לו לאותו אהבת חיי שיבין אותי במילים כמעט מתחננות פניתי עליו בדמעות וקצת סיפרתי לו מכל דבר שעברתי.הוא עשה את עצמו כיאלו עלק נרגש ומבין ומלא חמלה.ואחרי שתי דקות בערך ביקש וכמעט דרש איתי יחסים אנטימים.הלו הרגע ספרתי לך כמה אני רגישה לנושא הזה,חלאת אדם ומה עברתי ואתה מנפנף הכל ורוצה איתי יחסים מינים.ואני מה עשיתי כמו איזה עלובת נפש עשיתי איתו מה שהוא רצה ,מה אני יעשה פחדתי נורא לאבד את הקצת הזה שהיה שיש לי כי שהוא רצה דברים הוא ידע יפה לומר לי בדיוק מה שאני רוצה לישמוע ולהרגיש.5 דקות אחרי זה הוא קר אלי ומת להיתפטר ממני.זורק אותי בתחנת אוטובוס ונוסע.כמו שזורקים כלב בשולי הכביש.בא לי למוות שאני נזכרת בזה כמה עלובה היתי.אבל יש חיים לאחר הזבל הזה אני לעולם לא יסלח לו על מה שהוא עשה לי ולא מענין אותי בכלל עם זה היה בתכוון או לא.מה שכן הקטע הזה שבר אותי לרסיסים פה נשברתי טוטאלי ואפילו היתי מאושפזת בבית חולים שבוע היתי המת החי . רציתי למות רק למות לא יכלתי להתתמודד עם עוצמת הכאב וכל הדברים שעברתי היצפו אותי בגל מפחיד כזה ,שלא ידעתי איך להתמודד איתו.גם היום אני די המת החי רק עם כדורים וכדורי הרגעה.הבאמת אני לא יודעת למה אבל עד היום קשה לי לדבר ממש ממש על כל מה שעברתי בחיים.רק פה אני קצת מרגישה בנוח ולפעמים משחררת קיטור כמו עכשו למשל.אוולה שאני חושבת על כל מה שעברתי וכל מה שעשו לי זה לא נתפס לי בחיי,כל כך הרבה רוע מאנשים שניצלו אותי ברשעות כזאת.התעללות מינית מקרובים מאד ומחוץ לבית.ובבית התעללות פיזית ונפשית קשה מאד מאד ולסיום אונס הכי אלים ורע שבחורה יכולה לעבור,מבחור שהיה בשבילי כמו חבר,אבא אח מה שאתם רוצות(היה חבר שלי בנערות).סמעק החיים האלה.וכל זה מגיל 6 7 בערך אני לא ממש יודעת מה בדיוק גורם לי ככה להיפתח פה היום.אולי התוכניות שראיתי בטלביזה על היתעללות מינית צופית גרנט בין היתר דיברה גם על מה שהיא עברה.ועוד כל מיני דברים כאלה אני מרגישה כול הנשמה הנפש הלב מוצף בכאב נוראי עצוב לי עצוב לי מאד להבין כמה רוע יש בעולם וכמה רוע אני פגשתי בחיי.מה אני יעשה זה החיים שלי אין לי בררה אני חייבת לחיות ולהשלים עם מה שעברתי ולא להמשיך להדחיק את זה, לסוף הנפש אי שם,אבל זה כואב מידי כואב מאד קשה לי קשה לי אוף איזה בררה יש לי לעזזל? שני בררות אחת לחיות שניה למות בנתיים אני בוחרת לחיות כן לחיות איך שהוא ולנסות להתמודד ולהיתאמת עם הכאב הרע הזה.

אשמח לדעת אם ידוע לכן למה כל נפגעת שניה כמעט מאובחנת כסובלת מהפרעת אישיות גבולית כשהסימפוטמים מתאימים מן הסתם גם ל PTSD. הרי ידוע שזו אבחנה ידועה לשמצה ובהקשר הפמיניסטי ניתנת בעיקר לנשים (ע"י גברים...). הסימפטומים מאוד דומים- ובכל זאת ממשיכים לערוך את העוול הזה לנשים בהדבקות אבחנות שפועלות בסופו של דבר כנגדם. להבדיל אלף אלפי הבדלות נפגעי הלם קרב למשל (שמגיבים סימפטומטית באותו אופן לנפגעי תקיפה מיני)- יאובחנו כפוסטראומטים ולא כסובלים מההפרעה. נפגעי הלם קרב הם עדיין גברים בעיקר. אני חושבת שהפסיכודיאגנוסטיקה תמיד לקתה באפליית ציבור מסויים. ואני קצת תוהה איך מטפלים לא מתקוממים נגד החשיבה הסטראוטיפית הזו שפוגעת בעיקר בנשים. אני אשמח אידה לדעתך, כמטפלת שעובדת בתחום.

אם עברתי התעללות מינית בעבר? (אולי בהיפנוזה?) הפסיכולוגית חושדת שכן. אני לא זוכרת דבר. היו 2 מקרים של הטרדה מינית אבל לא התעללות קבועה של דמות משמעותית. סימנים של התעללות פיזית (שכן היו) דומים לסימנים של התעללות מינית? אודה על עצתך

הי, אני בת 17 עוד מעט ואני סובלת ממשהו שקשה לי לאבחן אותו אבל הוא מאוד מציק לי. בערך מכיתה א' עד ט' סבלתי מילדים שכבה מעליי,שלי או מתחת שפשוט הציקו לי בצורה קשה ביותר והתעללו בי אם זה בנידוי,קללות או הצקות שונות(לא התעללות פיזית) וכל זה רק מפני שהייתי תלמידה טובה... לאחר שעברתי לבית ספר אחר (בלי קשר לאירועים) פגשתי בשנית לצערי אנשים אכזריים ומגעילים,גם שהייתי ברחוב והם ראו אותי הם העליבו אותי,דאגו לצחוק עליי ואני לרוב השתתקתי וזה כמובן עודד אותם להמשיך. הפתרון העצוב שלי לעניין הוא פשוט לכלוא את עצמי בבית. כלומר חוץ מבית הספר ואירועים שאני עם אנשים מוכרים ואוהדים אני לא יוצאת מהבית... עד היום .. בחופש עברה עליי תקופה קשה מאוד בעקבות אירועים לא נעימים התחלתי להתנתק מאנשים שהיו חברים שלי ולשקוע בעצב שלי,כך זה היה בחצי שנה האחרונה עד שלפני כחודש התאוששתי והחלטתי לחזור למעגל החברים שלי... למרות שזה קשה מאוד עכשיו. אותם חברים הרחיבו את המעגל החברתי שלהם לעוד אנשים שאני לא מכירה,ולצערי גם מפחדת להכיר כי אני מפחדת שהם יתעללו בי ויכו אותי,לפעמים גם שאני נוסעת באוטובוס נניח אני מפחדת שמישהו זר יכאיב לי או יתעלל בי,אני מפחדת לפגוש קבוצה של אנשים מהעבר שלצערי פגשתי לא מזמן (ואותו היחס מצידם והתגובה האילמת מצידי חזרו),אני כל הזמן מחשבת אם פוגעים בי או לא,מפחדת שיחטיפו לי,גם עם חברים אני לא מצליחה לדעת מה אפשר להתיר ונחשב לנורמלי ומה לא. חשוב לציין,הלכתי לייעוץ כמה פעמים ועל בסיס המבחן שעשיתי וע"פ מה שסיפרתי אמרו שאני סובלת מטראומות. אני לא יכולה כבר לסבול את המצב הזה... אני לא יכולה גם ללכת נניח לחוגים או תנועות נוער בדיוק מאותה הסיבה... אני מפחדת שיתעללו בי (גם נניח לחוג של הגנה עצמית),אני תמיד צריכה ליווי של אמא שלי (לרוב),לא יכולה ללבוש בגדים בצבעים עם נוכחות כמו אדום,ותמיד רוצה להיבלע עם הנוף. כמו כן שמתי לב לדפוס מסויים אצלי שהוא שאני לא יכולה להתבלט בשום דבר,או לעשות לעצמי משהו טוב כמו לדוגמה להקפיד על אכילה נכונה על מנת לרדת במשקל, אני מתחילה טוב ואז אני חייבת לדאוג להרוס לעצמי,כי אני לא יכולה לגרום לעצמי אושר. אני בת 17 ולא חיה את החיים שלי בתור אדם חופשי,לא מממשת את הזכות שלי לחופש וחירות.. זה כואב לי נורא,כואב לי להיות פגיעה כל כך.... אשמח אם תעני לי במהרה.

לצערי, גם אני נמצאת בשלב של ה"היסוס". אין לי את האומץ לגשת לפסיכולוג. מעבר לזה, אני לא יודעת אם הוא יכול לעזור לי, אם זה בכלל משהו שניתן לתיקון או תחום העזרה שלו. לכן אני פונה אליך, בתקווה לקבל אישור. מאיה, בת 19. יש לי בעיה עם אבא שלי ואני מודעת אליה היטב. יש בינינו המון מתח. מעט התעללות פיזית שהייתי קטנה, רק מכות מחגורה, לא יותר מזה. שריפה, גזירה או לקיחת דברים בגלל היעדר התנהגות "טובה" (שאותה הוא הגדיר בעצמו) ודברים בנוסח. עם הזמן, זה עבר יותר לפן מילולי. המון בכי, המון ריבים. קשה לי להיות תחת קורת גג שצועקים בה. במיוחד כלפי. במיוחד קולות גבריים. אני נאלצת לברוח ממקומות כאלו או לנתק מגע עם אנשים עם קול עמוק וחזק ו'על הדרך' אני מפתחת שנאה עזה וסלידה כלפיהם. יש לי קשיים של ביטוי עצמי במצבי לחץ או הסברה בשיחות 'אחד על אחד' אני מתחילה לבכות כמעט מכול שקצת לוחץ עלי או מאיים לסגור לי את המרחב הפרטי שלי. לא מרצון. זה פשוט קורה. ואחר-כך אני משחזרת את אותן הסצנות בראש שוב ושוב מחדש ומתחרטת שלא פעלתי אחרת. לאחר-מכן מגיע הכעס על עצמי. ששוב לא עמדתי בציפיות. וכמובן, הכעס והשנאה המתמיד שלי כלפי אבא שלי. שרק גובר עם הזמן. בלי קשר תסכול ומועקה תמידיים, הרגשת חוסר מיצוי ופספוס של ה'כאן והעכשיו'. מחשבות אובדניות יצירתיות כשאני לבד, או בחושך. חוסר היכולת לחלוק מידע ורגשות, גם עם בן זוגי. אילו חלק מן הדברים. אני יודעת שהמון אנשים מתמודדים עם דברים בנוסח בצורה יומיומית. ושאני לא שונה מהם. השאלה היא, אם כדי לפנות לקב"ן ביחידה שלי או פסיכולוג פרטי. אם יש טעם בכלל. ומעבר לזה, יקבלו אותי בכלל? בגלל שטויות כאלה? תודה רבה, מקווה שתחזרי אלי.

חברתי בת 45, מקבלת קצבת נכות נפשית כללית מהביטוח הלאומי, בגין פוסט-טראומה, עקב התעללות פיזית ומינית שעברה בידי הוריה כשהיתה ילדה קטנה. כיום חברתי גרושה ואם לבת 23. האם יכולה להיות השפעה גנטית על הבת - כך שעלולות להיות לה הפרעות נפשיות בעתיד (כתוצאה ממשברים עתידיים, דיכאון אחרי לידה, וכו)?

שלום ד"ר עמיר. שמי משה ואני נשוי לאישתי זה כ 7 שנים. אישתי חוותה בילדותה התעללות פיזית ונפשית על ידי הוריה. התחושות והחוויות מלווים אותה במצבים רבים בזוגיות ובחיים . האם טיפול בהיפנוזה יכול לעזור במקרים מעין אלו ? תודה משה

שלום לכם, אנא, שמעו קולי: לפני מס. שנים, גיליתי שחיה אני עם בן זוג מתעלל נפשית והתנהגותית. סבלתי מאוד כולל ילדיי שבינתיים בגרו. כרגע עובדת בחלקית משרה בעבודה סזיפית קשה. ********************** עד עתה הוא הכחיש את התופעה אצלו. לא היה מודע. כרגע, התעורר והחליט לפנות לברור מקצועי מה קורה איתו. ********************************************** הבעייה הגדולה שהנני תלויה בו לא רק כלכלית. איך מטפלים בסוגיה מורכבת זו? למי לפנות? האם יש לי חרדת נטישה? לעיתים חושבת אולי לקחת היקף משרה רחב יותר ולהשתחרר מקשר עם אדם לא מתאים זה. אך מאידך, לא רוצה ל"אבד" את היתרונות הנני זקוקה למסגרת. מעודי לא חייתי לבדי. ******** מפחדת לגיס החלטה ולעמוד מאחריה. ***************************** מלבד בן זוגי שתתפלאי הנו חבר טוסב בדרכו, אין ל כלתמיכהחברתית. יש לי משפחה מורחבת, אך אין לי אומץ לפנות אליהם. אחי היחיד, יודע על מצבי אך עסוק בענייניו. איך לסייע לעצמי להתחזק בתוכי? לגיייס כוחות? לקבל החלטה בכל כיוון? תודה מראש.

אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל אבל.. אני בת 16, יש לי הפרעות קשב וריכוז, אני לא ממש הצלחתי לעמוד בלחץ של מסגרת לימודית רגילה (אני חושבת שלא היה בי"ס שלא הייתי בו על תנאי,שהעיםו אותי או לפחות אמרו שאני יעזוב כדי שלא יעיפו אותי,השעו וכ'.) ואני לומדת עכשיו בבי"ס פתוח כזה עם ממש מעט מאוד מחויבויות. אני לא בקשר עם אבא שלי כמעט שנה בגלל שהוא היכה אותי, פעם שהייתי מסטולה ידיד שלי הצליח לשכנע אותי לספר לו למה אנחנו לא מדברים. כשסיפרתי לו הוא שאל אם זה היה פעם ראשונה, אז הבנתי שזה ממש לא פעם ראשונה, והיה לי איזה שבוע שמלא דברים קטנים פתאום הביאו לי שצף של זיכרונות שבהם אבא שלי היכה אותי, דברים שלא ידעתי שאני זוכרת בכלל, זיכרונות אפילו מגיל 3.. אין לי מושג מה הצד המשפטי בעניין.(והאמת הייתי רוצה לדעת) עוד משהוא שמענין אותי הוא העובדה שאני לא מצליחה לזכרו בשום מקרה את אבא שלי מרביץ, אני יודעת כל פרט קטן, איפה הוא ואני עמדנו בדיוק, מה לבשתי, איך הוא הרביץ, כמה זה כאב ואיפה, אבל לזכור אותו מרביץ אני לא מצליחה. הפסיכולוג שלי אמר שזה כאילו לשמור על דמות אב או משו כזה. לא ממש הבנתי. וגם נשמע לי קצת מרוחק. חשוב לי להסביר שלמרות שהוא היכה אותי חוץ מבזמנים שהם היה מאבד שליטה היה לנו קשר מעולה.! דיברנו שעות והוא היה גאה בי ולי היה כיף איתו. עוד בעיה במשפחה שלי היא אמא שלי שפגעה בי לדעתי יותר אפילו מאבא שלי. אמא שלי לא תיפקדה אף פעם כאמא, אומנם היא בישלה, כיבסה, אולי לפעמים אפילו הקשיבה אבל אף פעם מאז שאני זוכרת את עצמי היא לא היתה שם בשבילי.היא אף פעם לא הגנה עלי כשהוא איבד שליטה (שכחתי לצין שהיא מעריצה את אבא שלי עד עמקי נשמתה, אבל גם משכנעת את עצמה שהיא עצמאית ויש לה דעה משלה) ותמיד היא אמרה לי (עד היום) שזה אשמתי ושההתנהגות שלי היתה ככ רעה שהוא כבר לא יכל לשלוט בעצמו. אמא שלי תמיד פירשה את זה כשאני חסרת מעצורים ויש לי איזשהיא הפרעה נפשית או משו ולכן אין ברירה אלא להרביץ לי.אני חיבת לצין שבכל הזיכרונות שלי לא היה משהוא מיוחד, לדגמא יש לי זיכרון מגיל ממש ממש מוקדם, שרציתי למרוח קטשופ על הלחם לגן, אמא שלי לא הסכימה ואני התעקשתי ואז אבא שלי התפוצץ. אולי באמת אני חולת נפש אבל לא נראלי שזה ככ גרוע ויש עוד מלא דוגמאות כאלה.. אני כבר גרה מגיל 14 בפנימיה, לפני כמה חודשים עפתי משם ועכשיו אני גרה אצל דודים.ואבא שלי לא מכיר בי כבת.בעיקרון הוא גם לא מסכים לי להיכנס לבית שלהם. אובחנתי אצל מלא פסיכולוגים,(אמא שלי הביאה אותי לכולם בגלל המריבות עם אבא שלי) כל אחד הגיע למסקנה אחרת. את זה שאבא שלי הרביץ לי לא סיפרתי רק לאותו ידיד אלא גם ליועצת בבי"ס הקודם שלי, והיא לא שאלה אותי אם זה קרה כבר קודם.אבא שלי דוקטור די בכיר לכלכלה, והפסיכולוג שלי אמר לי שזה בגלל שהיא פשוט ראתה אותו קודם אז אולי בגלל זה היא לא העלתה על דעתה. ועכשיו לשאלה: יצא לי לקרוא משוטטות בויקיפדיה לקרוא על הפרעת דה-פרסונליזציה אז חיפשתי על זה מידע חוץ מזה שאני לא רואה את עצמי מהצד הכל ככ נכון לגבי,קראתי שזה נגרם מטראומה בילדות, יכול להיות שמה שהיה (ויש לי בערך) עם ההורים זה זה? יכול להיות שיש לי את ההפרעה הזאת? ומה זה אומר? מה הלאה? עוד משהוא שלא אמרתי זה שאני חושבת על התאבדות כמעט כל יום ולפעמים יש לי תחושה שיום אחד אני יתאבד, היו כמה מקרים שהייתי מאוד מאוד קרובה לזה. עד כדי כך שהכל היה מתכנן ורק איזה פרט קטן שינה/דחה.. אני יודעת שזה מאוד ארוך אבל פשוט אין לי את מי לשאול. ועוד משהוא ששכחתי לספר זה שגם כשלא דיברנו יצא לו פעמים להכות אותי.

שלום בתיה אני אמא ל4 ילדים יש לי המון בעיות עם בתי בת ה 14 שהיא השלישית מביניהם הילדה יפה חטובה ומאוד מפותחת מבחינה חיצונית ולא נראית כלל בגילה בשנתיים האחרונות המצב ממש קשה בבית בגללה היא אומנם יחסית ילדה טובה אבל "בועטת" בכל כוחה לרוב אין לי מושג מי החברה שהיא מסובבת איתם למעט מס' חברות שאני מכירה ומבינה שהן ילדות טובות היא טוענת שמעולם לא היה לה מגע עם בן כלשהו והחברים של אח שלה פשוט כל הזמן באים אליו ומתחננים שישמור על אחותו שמתחיל לצאת לה שם לא טוב היא מתלבשת לטעמי מאוד חשוף ופרובוקטיבי ולדעתה זה בסדר להראות כך מכנסיים קצרים מידי, חזה בולט שממש "משתפך" מהחזיה עונה בצורה צעקנית וחצופה מאוד לי כבר אין יותר כוחות לתמודד עם זה, האחים הגדולים שלה כועסים עליה כל הזמן ואין דקה שקט בבית ולרוב זה בגללה הגענו בעלי ואני למצב שאני אפילו לא יודעת איך להגדיר כדי שזה לא ישמע כאילו היא עוברת סוג של התעללות פיזית או מילולית מרוב כעס פשוט נפלטים לי מהפה מילים שאף אמא לא מעיזה להגיד לבת שלה והידיים כבר "ברחו" לי מרוב שהיא חוצפנית וממש לא מנסה אפילו להבין מה רוצים ממנה אני במצב נואש וצריכה עזרה דחוףףףף!!!!!! אני פשוט מרגישה שאני "מאבדת" את הילדה המצב הכלכלי בבית לא מאפשר לי לגשת לקבל עזרה בתשלום ואין לי מושג למי פנות אודה לך על תשובתך המהירה

שלום,אני אדם בגיל 42 ,נבון ,לאחר חשבון נפש הבינותי שאני זקוק ליעוץ היות הנני עצוב כל חיי למעשה.הרקע ההיסטורי שלי כילד הינו קשה עד מאוד עקב התעללות פיזית ומילולית כלפיי מצד הוריי בכלל ואבא בפרט.אני נשוי פעם שלישית וכנראה גם נישואי הנוכחים הגיעו לקיצם.אני אב לילד בגיל 5,אני לא במעגל העבודה כבר 10 שנים.האם יש סיכוי שאהיה שמח ?יש טיפול?תודה מראש אביב