תוצאות חיפוש עבור הפרעת אישיות תלותית

אני בן 43, מגיל 18 מטופל פסיכותרפיה באופן פרטי. רפואית טופלתי בעיקר ע"י רופאת המשפחה בסרוקסט, רוב הזמן במינון 100 מ"ג. בשנתיים האחרונות עקב קושי כלכלי עברתי לטיפול מרפאות חוץ במערכת צבורית- אז בפעם הראשונה נאמר לי מה הבעייה והוצע לגשת לביטוח לאומי שם קבלתי 20%- הפרעת אישיות תלותית-נמנעת וOCD שמזה שנים די ברקע ולא מאוד מפריע מלבד רמת ספק גבוהה בכל החלטה. בשלושת החודשים האחרונים מטופל בסרוקסט 40 מ"גביום-יום מבחינה טכנית בסהכ מתפקד לא רע- בעבודה אומנם מתקשה בכל דבר שדורש אסרטיביות (נמנע מעימות ומעמידה על רצונותיי/צרכיי) דבר שיוצר אי נעימויות ומצבים לא נעימים. בקשרים בין אישיים אנשים שאני מכיר יכול להתבדח ולצחוק אך הקשר מאוד שטחי, נזהר מלפתח תלות ומחשש שאעמוד במצבים שיאתגרו אותי מדי, שאלתי- האם הבעייה פתירה או זה שעד היום עדיין מסתובב עם אותן תכונות משמע שאשאר איתן. וכיצד מוגדרת הבעייה- מחלה, משהו עובר, קבוע? אשמח לייעוץ כיצד מוגדרת הבעייה שלי- מחלה/בעייה, האם משהו עובר או קבוע/משתפר/עלול לחזור. האם כדאי לפנות להעלאת אחוזי נכות? מה הסיכוי במצב שמבחינת עבודה מתפקד אך רגשית חברתית מתקשה אשמח לדעת לגבי- האוסידי: מלבד התקופה הראשונה (לפני כ23 שנה) ותקופות משבר קצרות- אין לי אוסידי קשה- של התקעות וטקסים, אך כן (לדברי הפסיכיאטר) יש רמה גבוהה של ספק. האם זה כיוון שאני כל השנים תחת טיפול תרופתי (רוב הזמן מינון נמוך), האם במציאות של הורדת מינון או הפסקת טיפול- מה הסיכוי של חזרה/החמרה? +האישיות התלותית-נמנעת

אני בן 43, מטופל כשנתיים במערכת צבורית- אז פעם ראשונה נאמר לי מה הבעייה- הפרעת אישיות תלותית-נמנעת וOCD שמזה שנים די ברקע ולא מאוד מפריע מלבד רמת ספק גבוהה בכל החלטה. ביום-יום מבחינה טכנית בסהכ מתפקד לא רע- בעבודה אומנם מתקשה בכל דבר שדורש אסרטיביות (נממע מעימות ומעמידה על רצונותיי/צרכיי) דבר שיוצר אי נעימויות ומצבים לא נעימים. בקשרים בין אישיים אנשים שאני מכיר יכול להתבדח ולצחוק אך הקשר מאוד שטחי, נזהר מלפתח תלות ומחשש שאעמוד במצבים שיאתגרו אותי מדי, שאלתי- האם הבעייה פתירה או זה שעד היום עדיין מסתובב עם אותן תכונות משמע שאשאר איתן. וכיצד מוגדרת הבעייה- מחלה, משהו עובר, קבוע? אשמח לייעוץ

בת 24 נמצאת במעגל של הרב עצמי.פיתחתי הפרעת אישיות תלותית במנהל שלי בן 45 ואני חיה ככה כבר שלוש שנים. אני מחכה כל שניה כל דקה שיתקשר שיזמין אותי אליו. יש לנו קשר מיני הדוק.ושנינו נהנין מזה. הבעיה היא שהוא משקר לי הרבה ולא אומר שהוא יוצא עם עוד מישהי במקביל אלי. ובעצם מותר לו לשקר כי הוא לא חייב לי כלום והוא גדול ממני בהרבה והק,ר שלנו זה מין נטו. לא מצליחה לצאת ממנו ולהתעצבן עליו לא מצליחה להוציא אותו מהראש. וזו לא אהבה,זה כלא. כלא בתוך הראש. התחלתי לעשן ירק כדי אולי להקל על התלות הזו, יחד עם כדורי אלפרליד שאני לוקחת . איך יוצאים מזה אנא עזרה בבקשה!

היי שרון מה שלומך? היום הייתי אצל פסיכאטר פעם ראשונה . סיפרתי לו על הפחד מהתקף חרדה פחד מעילפון פחד מסכיזופרניה הוא אומר שזה לא אוסידי לדעתו זה לא אוסידי קלאסי יש לציין שכל פסיכאטר שראה אותי בעבר נתן אבחנה של אוסידי. הוא קרא לזה מחשבות שווא אמרתי לו זה לא מחשבות שוא מחשבות שוא זה שהם מאמינים למחשבות שלהם במאת האחוזים אני ההפך מפחדת הוא אומר שאני מפחדת מדברים לא הגיונים . בנוסף פגשתי שם מישהי שהייתה סובלת מחרדות וזה ידרדר לה למאניה דיפרסיה כולי פחדים מהבוקר לא יודעת מה לעשות.גם זה אמר לי מחשבות שוא של יחס כי סיפרתי לו שאני מפחדת ממה שיש לה. בקיצור הוא לא יודע מה האבחנה או מר יכול להיות משהו באישיות .

היי שרון לילה טוב מה שלומך? אתמול הייתי בועדה ולפי מה שראיתי בפרוטוקול אישרו לי לשנה וחצי נכות . אבל הפסיכאור בועדה רשם שבנוסף לאוסידי יש לי הפרעת אישיות תלותית. מאותו רגע אני גמורה ואוכלת סרטים. בנוסף התחלתי עבודה חדשה וההיא שקיבלה אותי כל כך סמכה עליי לפני שבוע וחצי התחלתי ולמדתי מהר את התוכנה והעבודה וקנו לי ריהוט חדש,למשרד ושחררו כבר את ההיא שאני אמורה לבחליף ועכשיו אני לא יודעצ איך לומר לה את זה מה את מייעצת לי?ומזה ההפרעת אישיות הזאת?

מדוע בתיק/באתר האישי ובמרשמים רשומה אבחנה depression unspecified שזה הבנתי דיכאון תגובתי ולעומת זאת על הפנייה למרפאה מופיע depressin chronic. ברקע הפרעת אישיות תלותית והפרעת אכילה רסטרקטיבית שאינן מופיעות בתיק אלא רק בהפניות. מדוע השונות ברישום. ומי מהאבחנות תופסת: מה שרשום כאבחנה באתר או מה שרושמים על הפנייה

מדוע בתיק/באתר האישי ובמרשמים רשומה אבחנה depression unspecified שזה הבנתי דיכאון תגובתי ולעומת זאת על הפנייה למרפאה מופיע depressin chronic. ברקע הפרעת אישיות תלותית והפרעת אכילה רסטרקטיבית שאינן מופיעות בתיק אלא רק בהפניות. מדוע השונות ומי מהאבחנות: מה שרשום כאבחנה באתר או מה שרושמים על הפנייה.

הבנת משמעות ערכי לחץ דם+כאבי ראש רקע-נפשי/פסיכולוגי? -ניטרול השפעת מתח במדידה בן 44, שנים עם דיכאון תגובתי )הפרעת אישיות תלותית( וחדשה ובעבר ocd בתקופת משבר. מטופל בלוסטרל 200 mg ץ. בשנתיים האחרונות הפרעה רסטרקטיבית ביום בשילוב בולמוסים של אכילה לילית. כבר תקופה ארוכה שסובל מקימה לאכילה לילית עם קשיי הרדמות. לוקח כדור אמביאן במינון נמוך. מסייע רק בשלב המאוחר של הלילה- כשמתעורר לאכילה לילית- לעתים די מטושטש. את "הבלאגן" מהאכילה של הלילה מוצא בבוקר. שאלתי- מתקשה למדוד- לוקח כ20 דקות של שכיבה ואף ניסיון להרדמות כדי להשיג ירידת לחץ דם מ148/108 ל126-86. האם זה נחשב לחץ דם לא תקין? זה במדידות לאחר כאב ראש קשה שמופיע במה שנראה כחזרה של מיגרנות שליוו אותי מילדות אך היה שקט במשך שנים ונראה כי הן חזרו. חייב לציין שהפרעת האכילה כנראה משפיעה- נמנע מארוחת בוקר "לקזוז" זו של הלילה. נמצא במתח בשל פערים בין "משימות" שנדרש לבצע לבין ביצוע במציאות- בגלל קשיי קימה, ניהול זמן גרוע דחיינות ו"בריחה" ממשימות רבות בבית שמתקשה מלהתחילן. בתקופה האחרונה מתוח בעיקר בשל הסתגלות לשינוי בעבודה. מילדות סובל ממיגרנות בעיקר בימים חמים ובימים של אכילה ושינה לא סדירים. בשנתיים האחרונות שמתי לב שבזמן כאב ראש בד"כ אני עם לחץ דם מעל ה120/80- בסביבות הטווחים על 90-105. בדכ כאב הראש חולף בבוקר עם אופטלגין בלילה. לאחרונה השינה פחות טובה- שעה עד הרדמות ולפחות 1-2 התעוררויות עם אכילה בלילה. לעתים קרובות עם חיפוש מתוקים ופחמימות זמינות בדמות פריכיות. לעתים מסוגל לאכול כ100-150גרם פריכיות וכמה שלגונים עד שמסיים את כל מה שיש. אשמח לעזרתכן/ם- כיצד לטפל- ממה להתחיל?

מטופל במרפאת חוץ רק במעקב פסיכיאטרי אחת לחודשיים בלוסטרל 200 מ"ג, ללא טיפול רגשי כיוון שכרגע הפסיכיאטר המטפל קיבל ממרפאת הפרעת אכילה חוות דעת שלא שתפתי פעולה. כיוון שכך מתנה המשך טיפול בפנייה לתל השומר. רופאת המשפחה בדעה שונה משלו. הBMI שלי תקין, גם כשהייתי במגמת ירידה וגם כעת לאחר שעליתי במשקל. הגעתי לטיפול למעקב תרופתי לאחר שנים שטופלתי באופן פרטי ע"י מטפל רגשי בלבד. תרופתית הייתי רק במעקב רופאת המשפחה. במקור האבחנה הפרעת אישיות תלותית שכיום פחות דומיננטית כיוון שהוריי נפטרו ונאלצתי להתמודד בכוחות עצמי בעזרת תמיכה של שני אחיי ומכרים שסייעו לי להשתלב בעבודות חלקיות. כיום הגעתי לכ90% משרה מ2 עבודות שונות. הקושי יותר במישור הרגשי של בדידות, תחושת ריקנות כשנמצא לבד וכשאין מסגרת ברורה. מלבד קשרים טובים כיוון שצברתי בטחון ומסוגל לגלות הומור בקשרי עבודה וקשרים לא מחייבים-שטחיים. אני נמנע מעימותים ומתפיסת מקום בעבודה. אני מתרחק מקשר עם בני גילי ובכלל, מחשש ומרצה את בני משפחתי שמהווים את עיקר החברה שאני נפגש איתה. די מתרחק מבני גילי, חשיבה אובססיבית- כרגע ללא תסמינים ואכילה רגשית עד לא מזמן צמצום וספורט מוגזם-כיום פחות קיים לאחר העלאת מינון לוסטרל ל200 מ"ג אך קיים יותר בהיגיינת שינה לא נכונה, הימנעות מ"הלבד של הערב" "בבריחה" לחדר כושר ולבסוף שינה עם כ2 יקיצות לפחות ואכילה לילית. מתקשה במעברים במשך היום, כשמסיים עבודה למשל ויוצא מהמסגרת עם האנשים לזמן פנוי. קושי בעיקר כשאין מסגרת ברורה ולוחצת- בקטע שמאוד מובנית ולא לחץ נפשי, מתקשה בימי שישי ושבת כשלבד וכשצריך לנהל את הזמן שלי כן עם מצב רוח לא מוצלח בעיקר כשלבד. לאחרונה מוצא את עצמי ללא מוטיבציה לבצע מטלות בבית. מלבד העבודה שמחייבת אותי אני מתקשה להתחיל ולסיים משימות ומטלות של הבית- ניקיון די לא מצליח להרים את עצמי לעשות , כביסה-כן עושה, סידור הבית- רק את מה שמוכרח. זה די מפריע לי. הדבר היחיד שנותן לי כוח זה העבודה ששם נאלץ לצאת ויודע מה אני נדרש לעשות. שם גם קל לי עם קשרים בין אישיים, אך מה שמחוץ למסגרת זו מתחמק מקשרים ומהתחייבויות. אציין שעניין ה"מטלות" של הבית מעט אובססיבי אצלי ולכן מטריד אותי שאיני מצליח לשלוט בהן ולבצען. אשמח לדעתכם האם זה סוג של חזרה לדיכאון?

מטופל במרפאת חוץ רק במעקב פסיכיאטרי אחת לחודשיים בלוסטרל 200 מ"ג, ללא טיפול רגשי כיוון שכרגע הפסיכיאטר המטפל קיבל ממרפאת הפרעת אכילה חוות דעת שלא שתפתי פעולה. כיוון שכך מתנה המשך טיפול בפנייה לתל השומר. רופאת המשפחה בדעה שונה משלו. הBMI שלי תקין, גם כשהייתי במגמת ירידה וגם כעת לאחר שעליתי במשקל. הגעתי לטיפול למעקב תרופתי לאחר שנים שטופלתי באופן פרטי ע"י מטפל רגשי בלבד. תרופתית הייתי רק במעקב רופאת המשפחה. במקור האבחנה הפרעת אישיות תלותית שכיום פחות דומיננטית כיוון שהוריי נפטרו ונאלצתי להתמודד בכוחות עצמי בעזרת תמיכה של שני אחיי ומכרים שסייעו לי להשתלב בעבודות חלקיות. כיום הגעתי לכ90% משרה מ2 עבודות שונות. הקושי יותר במישור הרגשי של בדידות, תחושת ריקנות כשנמצא לבד וכשאין מסגרת ברורה. מלבד קשרים טובים כיוון שצברתי בטחון ומסוגל לגלות הומור בקשרי עבודה וקשרים לא מחייבים-שטחיים. אני נמנע מעימותים ומתפיסת מקום בעבודה. אני מתרחק מקשר עם בני גילי ובכלל, מחשש ומרצה את בני משפחתי שמהווים את עיקר החברה שאני נפגש איתה. די מתרחק מבני גילי, חשיבה אובססיבית- כרגע ללא תסמינים ואכילה רגשית עד לא מזמן צמצום וספורט מוגזם-כיום פחות קיים לאחר העלאת מינון לוסטרל ל200 מ"ג אך קיים יותר בהיגיינת שינה לא נכונה, הימנעות מ"הלבד של הערב" "בבריחה" לחדר כושר ולבסוף שינה עם כ2 יקיצות לפחות ואכילה לילית. מתקשה במעברים במשך היום, כשמסיים עבודה למשל ויוצא מהמסגרת עם האנשים לזמן פנוי. קושי בעיקר כשאין מסגרת ברורה ולוחצת- בקטע שמאוד מובנית ולא לחץ נפשי, מתקשה בימי שישי ושבת כשלבד וכשצריך לנהל את הזמן שלי כן עם מצב רוח לא מוצלח בעיקר כשלבד. לאחרונה מוצא את עצמי ללא מוטיבציה לבצע מטלות בבית. מלבד העבודה שמחייבת אותי אני מתקשה להתחיל ולסיים משימות ומטלות של הבית- ניקיון די לא מצליח להרים את עצמי לעשות , כביסה-כן עושה, סידור הבית- רק את מה שמוכרח. זה די מפריע לי. הדבר היחיד שנותן לי כוח זה העבודה ששם נאלץ לצאת ויודע מה אני נדרש לעשות. שם גם קל לי עם קשרים בין אישיים, אך מה שמחוץ למסגרת זו מתחמק מקשרים ומהתחייבויות. אציין שעניין ה"מטלות" של הבית מעט אובססיבי אצלי ולכן מטריד אותי שאיני מצליח לשלוט בהן ולבצען. אשמח לדעתכם האם זה סוג של חזרה לדיכאון?

מטופל במרפאת חוץ רק במעקב פסיכיאטרי אחת לחודשיים בלוסטרל 200 מ"ג, ללא טיפול רגשי, עקב הפרעת אישיות תלותית שכיום פחות דומיננטית כיוון שהוריי נפטרו ונאלצתי להתמודד בכוחות עצמי אך בודד חברתית ומרצה את בני משפחתי שמהווים את עיקר החברה שאני נפגש איתה. די מתרחק מבני גילי, חשיבה אובססיבית- כרגע ללא תסמינים ואכילה רגשית עד לא מזמן צמצום וספורט מוגזם-כיום פחות קיים לאחר העלאת מינון לוסטרל ל200 מ"ג אך קיים יותר בהיגיינת שינה לא נכונה, הימנעות מ"הלבד של הערב" "בבריחה" לחדר כושר ולבסוף שינה עם כ2 יקיצות לפחות ואכילה לילית. מתפקד די טוב בעבודה בהיקף של 90 % משרה אך מתקשה בתפקוד בבית. לאחרונה מוצא את עצמי נלחם ולבסוף מצליח לבצע רק מעט מהמטלות של הבית- ניקיון די לא מצליח להרים את עצמי לעשות , כביסה-כן עושה, סידור הבית- רק את מה שמוכרח. זה די מפריע לי. הדבר היחיד שנותן לי כוח זה העבודה ששם נאלץ לצאת ויודע מה אני נדרש לעשות. שם גם קל לי עם קשרים בין אישיים, אך מה שמחוץ למסגרת זו מתחמק מקשרים ומהתחייבויות. מתקשה במעברים במשך היום, כשמסיים עבודה למשל ויוצא מהמסגרת עם האנשים לזמן פנוי. קושי בעיקר כשאין מסגרת ברורה ולוחצת- בקטע שמאוד מובנית ולא לחץ נפשי, מתקשה בימי שישי ושבת כשלבד וכשצריך לנהל את הזמן שלי כן עם מצב רוח לא מוצלח בעיקר כשלבד. אשמח לדעתכם האם זה סוג של חזרה לדיכאון?

זה התחיל לי לפני יותר מחודש. התחלתי להרגיש ריחוף, חוסר ריכוז תסכול בעבודה ובהתחלה לא נבהלתי כל כך. יום למחרת אני מתעוררת בבוקר עם חרדה גדולה והדבר הראשון שאמרתי זה שאני מרגישה מוזר ומרגישה שאולי הכל לא אמיתי. מאז אותו בוקר שזה קרה לי המחשבה הטורדנית הזו לא יוצאת לי מהראש ומלווה אותי לאורך כל היום ומתעצמת בלילה. אני כמעט בכל רגע נתון כל הזמן שואלת את עצמי את השאלות האם מה שאני רואה זה אמיתי? הסביבה, החפצים האנשים, האם אני באמת נוכחת כאן? למרות שאני רואה לנגד עיני את המציאות ואת הסביבה ואני מגיבה לה אבל אני לא מצליחה להתחבר, לא מצליחה לסמוך על המחשבה שבאה ואומרת שכן הכל אמיתי כי עובדה שאני רואה. אני מרגישה כאלו הראש נמצא במקום אחר. אני מנסה לפעמים לגעת בחפצים, לשים לב לתנועות שלי, להסתכל במראה ואני רואה אבל מרגישה שמשהו בי מעורער. קשה לי מאוד להסביר את מה שאני חווה. אני מרגישה שאני עושה כאלו הכל על אוטומט, אני בוהה ולפעמים נודדת ולא מקשיבה, שוכחת בקלות, חוששת לצאת מהבית שמא הניתוק יתעצם ומרגישה הרבה תסכול בתוך עצמי שאני אתקע עם המצב הזה.  . אציין שאני סובלת שנים מחרדה חברתית, הפרעת אישיות תלותית הפרעה טורדנית כפייתית ומחרדה שהחמירה בחצי שנה האחרונה כנראה (אני משערת) עקב הפסקת הטיפול התרופתי בציפרלקס שהפסקתי לאחר 6-7 שנים של טיפול. היום לאחר החזרה של החרדות, המחשבות והניתוק שהתחלתי להרגיש הפסיכיאטר המליץ להעלות את מינון הציפרלקס מ10 מג ל15 מג ובנוסף רשם לי חצי כדור בשם ריספונד. אני מאוד חוששת מהכדור הזה כי הבנתי שהוא אנטי פסיכוטי ואני חוששת שיגרום לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך בשימוש לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. הפסקתי אותו אחרי כמה ימים. אני חוששת מהכדורים הפסיכיאטרים כל כך, כי אם מפסיקים הכל עלול לחזור ואני רוצה להתמודד עם המצב באופן טבעי, אם באמצעות תרופות טבעיות , טיפול פסיכולוגי ולא להיות תלוייה בכדורים כל החיים. התופעות לוואי שהרגשתי במהלך כל השנים שלקחתי ציפרלקס היו אדישות, עייפות, בחילות ותחושה שהכל טוב. ובחצי שנה האחרונה הכל פשוט חזר. אני כל כך חוששת מדה ריאליזציה, מהניתוק שאני חווה כרגע ואני לא מצליחה למצוא סיבה למה נכנסתי למצב הזה. אני בכללי סובלת מחרדות, מחשבות טורדניות, דאגות בלתי פוסקות, דיכאון, אבל אף פעם לא הגעתי למצב שאני קמה פתאום בבוקר ומרגישה ספק לגבי המציאות, מתחילה לתהות לגבי האם הכל אמיתי? האם אני באמת כאן? ואני רואה הכל אבל לא מצליחה להאמין ולהתחבר. אני חוששת גם מזה וגם מהטיפול התרופתי שמא יחמיר לי את תחושת הניתוק. חידשתי טיפול בציפרלקס לפני חודש, תחילה ב5 מג לאחר מכן 10 ולפני שבועיים בערך הפסיכיאטר העלה לי את המינון ל15 מג. סמוך להעלאת המינון התחילו להתגבר אצלי מחשבות טורדניות לא רצוניות ממש פולשניות על אובדנות ופחד מלאבד שליטה, קראתי שבתחילת הטיפול אלו שסובלים מדיכאון תופעה זו עלולה להתרחש ולעבור כשהכדור ישפיע. לפני יותר משבוע הרופא נתן לי ואבן להרגעה 3 פעמים ביום חצי כדור למשך 10 מים והיום אני למעשה מסיימת איתו. מה יכולה חשוב לי לציין איני אובדנית ואף פעם לא הייתי. אני סובלת מocd וסובלת מפחד מפני חוסר שליטה, איכשהו המחשבות שלי הגיעו למחשבות קיצוניות שממש גורמות לי לחרדה שיתממשו .איני יודעת אם יש קשר בין תחושת הניתוק לבין המחשבות האלו או שמא המחשבות האלה קשורות בכדור. הייתי אצל הפסיכיאטר והוא הוריד לי את מינון הציפרלקס מ15 מג ל10 (זה המינון שהייתי מורגלת אליו במשך 7 שנים) והוא הוסיף לי מינון נמוך של כדור אנטיפסיכוטי בשם "זיפרקסה". ניסיתי יומיים את הכדור הזה והוא פשוט עשה לי יותר גרוע. הוא גורם לי לישנוניות יתר לכבדות ולהחמרה של הדכאון ושל המחשבות האובדניות. מה יכולה להיות הסיבה להתפרצות המחשבות האלה? אני מרגישה מבולבלת ומפחדת שאני חס וחלילה אפגע בעצמי ואבצע אקט נורא שכזה. מפחדת שיש לי או שחס וחלילה יהיה בי דחף אובדני.אני מרגישה שאני לא יודעת כבר מה אני מרגישה. אולי זה דכאון שאני לא מודעת אליו? אולי הנפש שולחת מסרים כלשהם? אני לא מפסיקה לחשוב על זה וההרגשה כל כך מפחידה אותי. יש רגעים שזה נרגע ויש רגעים שהמחשבות לא מפסיקות לרוץ בראש . אני ממש מפחדת.

אני נורא חוששת מהתחושות שלי. זה התחיל לי לפני יותר משבועיים. התחלתי להרגיש ריחוף, חוסר ריכוז תסכול בעבודה ובהתחלה לא נבהלתי כל כך. יום למחרת אני מתעוררת בבוקר עם חרדה גדולה והדבר הראשון שאמרתי זה שאני מרגישה מוזר ומרגישה שאולי הכל לא אמיתי. מאז אותו בוקר שזה קרה לי המחשבה הטורדנית הזו לא יוצאת לי מהראש ומלווה אותי לאורך כל היום ומתעצמת בלילה. אני כמעט בכל רגע נתון כל הזמן שואלת את עצמי את השאלות האם מה שאני רואה זה אמיתי? הסביבה, החפצים האנשים, האם אני באמת נוכחת כאן? למרות שאני רואה לנגד עיני את המציאות ואת הסביבה ואני מגיבה לה אבל אני לא מצליחה להתחבר, לא מצליחה לסמוך על המחשבה שבאה ואומרת שכן הכל אמיתי כי עובדה שאני רואה. אני מרגישה כאלו הראש נמצא במקום אחר. אני מנסה לפעמים לגעת בחפצים, לשים לב לתנועות שלי, להסתכל במראה ואני רואה אבל מרגישה שמשהו בי מעורער. קשה לי מאוד להסביר את מה שאני חווה. אני מרגישה שאני עושה כאלו הכל על אוטומט, אני בוהה ולפעמים נודדת ולא מקשיבה, שוכחת בקלות, חוששת לצאת מהבית שמא הניתוק יתעצם ומרגישה הרבה תסכול בתוך עצמי שאני אתקע עם המצב הזה. קראתי באינטרנט על המצב הזה והבנתי שהתופעה נקראת דה ריאליזציה. הלכתי לפסיכיאטר והוא אכן אמר שזו התופעה שאני סובלת ממנה. אציין שאני סובלת שנים מחרדה חברתית, הפרעת אישיות תלותית הפרעה טורדנית כפייתית ומחרדה שהחמירה בחצי שנה האחרונה כנראה (אני משערת) עקב הפסקת הטיפול התרופתי בציפרלקס שהפסקתי לאחר 6-7 שנים של טיפול. היום לאחר החזרה של החרדות, המחשבות והניתוק שהתחלתי להרגיש הפסיכיאטר המליץ להעלות את מינון הציפרלקס מ10 מג ל15 מג ובנוסף רשם לי חצי כדור בשם ריספונד. אני מאוד חוששת מהכדור הזה כי הבנתי שהוא אנטי פסיכוטי ואני חוששת שיגרום לתופעות לוואי קשות ולנזק בלתי הפיך בשימוש לטווח הקצר וגם לטווח הארוך. אני חוששת מהכדורים הפסיכיאטרים כל כך, כי אם מפסיקים הכל עלול לחזור ואני רוצה להתמודד עם המצב באופן טבעי, אם באמצעות תרופות טבעיות , טיפול פסיכולוגי ולא להיות תלוייה בכדורים כל החיים. התופעות לוואי שהרגשתי במהלך כל השנים שלקחתי ציפרלקס היו אדישות, עייפות, בחילות ותחושה שהכל טוב. ובחצי שנה האחרונה הכל פשוט חזר. אני כל כך חוששת מדה ריאליזציה, מהניתוק שאני חווה כרגע ואני לא מצליחה למצוא סיבה למה נכנסתי למצב הזה. אני בכללי סובלת מחרדות, מחשבות טורדניות, דאגות בלתי פוסקות, דיכאון, אבל אף פעם לא הגעתי למצב שאני קמה פתאום בבוקר ומרגישה ספק לגבי המציאות, מתחילה לתהות לגבי האם הכל אמיתי? האם אני באמת כאן? ואני רואה הכל אבל לא מצליחה להאמין ולהתחבר. אני חוששת גם מזה וגם מהטיפול התרופתי שמא יגרום לנזק מאוד גדול בעתיד.

אני בן 43, מגיל 18 מטופל פסיכותרפיה באופן פרטי. רפואית טופלתי בעיקר ע"י רופאת המשפחה בסרוקסט, רוב הזמן במינון 100 מ"ג. בשנתיים האחרונות עקב קושי כלכלי עברתי לטיפול מרפאות חוץ במערכת צבורית- אז בפעם הראשונה נאמר לי מה הבעייה והוצע לגשת לביטוח לאומי שם קבלתי 20%- הפרעת אישיות תלותית-נמנעת וOCD שמזה שנים די ברקע ולא מאוד מפריע מלבד רמת ספק גבוהה בכל החלטה. בשלושת החודשים האחרונים מטופל בסרוקסט 40 מ"גביום-יום מבחינה טכנית בסהכ מתפקד לא רע- בעבודה אומנם מתקשה בכל דבר שדורש אסרטיביות (נממע מעימות ומעמידה על רצונותיי/צרכיי) דבר שיוצר אי נעימויות ומצבים לא נעימים. בקשרים בין אישיים אנשים שאני מכיר יכול להתבדח ולצחוק אך הקשר מאוד שטחי, נזהר מלפתח תלות ומחשש שאעמוד במצבים שיאתגרו אותי מדי, שאלתי- האם הבעייה פתירה או זה שעד היום עדיין מסתובב עם אותן תכונות משמע שאשאר איתן. וכיצד מוגדרת הבעייה- מחלה, משהו עובר, קבוע? אשמח לייעוץ כיצד מוגדרת הבעייה שלי- מחלה/בעייה, האם משהו עובר או קבוע/משתפר/עלול לחזור. האם כדאי לפנות להעלאת אחוזי נכות?

קראתי שאתה עוסק גם פסיכותרפיסט כתבתי לך פעם בכינוי אחרים שאני לא זוכר, אולי מה שאכתוב תיזכר. אני בן 29 היום בחור דתלש גר בדרום הארץ (עדיין) הומו. רק היום הבנתי שכנראה יש לי הפרעת אישיות תלותית והאמת שזה נכון.. נהייתי תלותי באחרים בסובבים.. אין לי ביטחון עצמי ורק מפחד לקחת החלטות נכונות על עצמי, מה זה בעצם הפרעה? כמו מחלת נפש? זה יכול לעבור בכלל? אני מתחרפן מאוד ולא יודע אם הבעיות יעלו.. אני משתגע ואפילו חשבתי פעם להתאבד ממצבים חברתיים וקשים שהיו לי ולא קיבלתי תמיכה חיובית מהמשפחה.. גם שיצאתי מהארון זה היה קשה להם אבל הייתי החלטתי.. ולמרות שחשבתי שאני עדיין מבולבל.. אשמח לעזרה לתגובה ולדרכי טיפול (חוץ מכדורים פסיכיאטריים) תודה...orieoriel

איך אני מאפיין את ההפרעה הזאת והאם יש דרכי טיפול חוץ מכדורים משונים שלא עוזרים? תודה...

גידי שלום, קראתי את המאמר שלך על העצמאות הפרטית שלי: המאבק בהפרעת אישיות תלותית ואשמח אם תענה לי על שאלותיי בנושא. מה זה אומר לפתח יחסים סימביוטיים עם בני זוג בעלי צרכים פתלוגיים משלימים ואם אלה הורים שלא ניתן להיפרד מהם, מה זה צרכים פתלוגיים משלימים וממה נוצר הקושי להיפרד מן ההורים? הסימביוטיות עם האחר מה זה אומר ובעיקר איך זה מתבטא לתפוס את האחר אחד כשלוחה של האחר? ממה נוצרת התחושה הסובייקטיבית שלא ניתן לחיות זה בלי זה? בתודה מראש, גליה

היי ליאת, קראתי על הפרעת אישיות תלותית ואני חושבת שיש לי את זה... רציתי לדעת איך מטפלים בהפרעה זו? האם זה דבר נכון לאבחן את עצמך דרך האינטרנט? תודה ושבת שלום

שלום אני בת 21. הבעיה שלי מורכבת: יש לי דיכאון, חרדות ו-OCD במשך שנים(לפי אבחנות פסיכיאטרים), ובנוסף יש לי משהו שמטריד אותי יותר מכל. יש לי חברה, שמכיוון ששתינו מבולבלות וחוששות ממערכת יחסים עם גברים, ולאחר שהתקרבנו מספיק הגדרנו עצמנו כבנות זוג כבר כמעט 7 שנים. הבעיה היא, שאני מרגישה תלותית בה מאוד, ומכיוון שהיא בחורה עם הרבה בעיות נפשיות גם, כל פעם כשהיא מדוכאת, או רע לה או כל דבר לא טוב שקורה לה - אני נכנסת לחרדה נוראית מזה וממש מפסיקה כמעט לתפקד. עולות לי מחשבות אובססיביות ודאוגות לגביה באופן תמידי. בגלל כל הבעיות שלה, קשה לה לעבוד וזה גם משפיע עליי! זה מכניס אותי לחרדות, ללחצים, אין לי חשק בכלל להשקיע בעצמי ואפילו לפעמים לחיות כאשר היא ככה. מרוב שאני טרודה לגביה אין לי סבלנות למשפחה שלי לפעמים. העניין הוא שאני מאוד מאוד דואגת לה ואוהבת אותה. ושלא יחשבו - היא לא מכריחה אותי לדאוג לה. פעמים רבות היא אמרה לי: אם קשה לך, אני מבינה אם תרצי להיפרד ממני. העניין הוא, שרק משפט כזה גורם לי לחרדה מטורפת ואני מרגישה שאינני מסוגלת לעזוב אותה, שהחיים שלי יתפרקו ומצד שני כבר אין לי שמחת חיים בגלל המצב הזה!!! אמא שלה נפטרה לפני כמה חודשים, היא בקשר גרוע עם אבא שלה, ואני היחידה שהיא קרובה אליה. אני מפחדת שאם אעזוב אותה, היא תפגע בעצמה או תתאבד ואז לא אוכל לחיות עם עצמי. ארגיש שזה קרה בגללי. האם זו נקראת הפרעת אישיות תלותית? ואם כן, מה ניתן לעשות בנידון? אני ממש אודה לעצה. אין לי כבר תקווה :(

שלום אני בת 21. הבעיה שלי מורכבת: יש לי דיכאון, חרדות ו-OCD במשך שנים(לפי אבחנות פסיכיאטרים), ובנוסף יש לי משהו שמטריד אותי יותר מכל. יש לי חברה, שמכיוון ששתינו מבולבלות וחוששות ממערכת יחסים עם גברים, ולאחר שהתקרבנו מספיק הגדרנו עצמנו כבנות זוג כבר כמעט 7 שנים. הבעיה היא, שאני מרגישה תלותית בה מאוד, ומכיוון שהיא בחורה עם הרבה בעיות נפשיות גם, כל פעם כשהיא מדוכאת, או רע לה או כל דבר לא טוב שקורה לה - אני נכנסת לחרדה נוראית מזה וממש מפסיקה כמעט לתפקד. עולות לי מחשבות אובססיביות ודאוגות לגביה באופן תמידי. בגלל כל הבעיות שלה, קשה לה לעבוד וזה גם משפיע עליי! זה מכניס אותי לחרדות, ללחצים, אין לי חשק בכלל להשקיע בעצמי ואפילו לפעמים לחיות כאשר היא ככה. מרוב שאני טרודה לגביה אין לי סבלנות למשפחה שלי לפעמים. העניין הוא שאני מאוד מאוד דואגת לה ואוהבת אותה. ושלא יחשבו - היא לא מכריחה אותי לדאוג לה. פעמים רבות היא אמרה לי: אם קשה לך, אני מבינה אם תרצי להיפרד ממני. העניין הוא, שרק משפט כזה גורם לי לחרדה מטורפת ואני מרגישה שאינני מסוגלת לעזוב אותה, שהחיים שלי יתפרקו ומצד שני כבר אין לי שמחת חיים בגלל המצב הזה!!! אמא שלה נפטרה לפני כמה חודשים, היא בקשר גרוע עם אבא שלה, ואני היחידה שהיא קרובה אליה. אני מפחדת שאם אעזוב אותה, היא תפגע בעצמה או תתאבד ואז לא אוכל לחיות עם עצמי. ארגיש שזה קרה בגללי. האם זו נקראת הפרעת אישיות תלותית? ואם כן, מה ניתן לעשות בנידון? אני ממש אודה לעצה. אין לי כבר תקווה :(

שלום לאחר קריאה מרחיבה בנושא אישיות תלותית הגעתי למסקנה שאני סובל מזה ורציתי בבקשה לדעת איך לטפל בזה כי זה כבר נהיה מסוכן.תודה.

שלום רב, אני כבת 45 גרושה+3 לאחר שנים ארוכות של דיכאון ,חרדות ואיבחון כבעלת הפרעת אישיות תלותית ומניעתית המליצה לי הפסיכאטרית מבריאות הנפש להגיש בקשה לקיצבת נכות מביטוח לאומי, ברצוני לציין שבשנים אלו גם היה ניסיון לשיקום תעסוקתי שלא הצליח,וזה מספר רב של שנים אני ללא תעסוקה בגלל חוסר אפשרות להתרגל למסגרות (מהסיבות הנ"ל) לאורך השנים הטיפול שלי מעבר לתרופות כולל גם פגישות שבועיות עם עובדת סוציאלית (שהיא גם מטפלת פסיכולוגית) כדי לעודד אותי לצאת לעצמאות אך ללא הצלחה, ברצוני לציין שגם העובדת הסוציאלית בעבר הציעה את הפניה לביטוח הלאומי אך אני די מתבישת בזה,וגם יודעת שחיצונית גם במראה וגם בהתנהגות לא רואים עלי שום סימן שמראה את עומק הבעיה , מצד שני אני בבעיה כלכלית קשה שרק מחריפה את מצבי הנפשי, האם יש אפשרות שבביטוח לאומי יתייחסו ברצינות לבקשה למרות שלא הייתי מאושפזת נ.ב - אני לא מוגדרת כפסיכוטית

גידי שלום בהמשך לתגובתך,ברצוני לפתוח את הלב ולשפוך על הנייר את מה שאני מרגיש,בתקווה לקבל ממך עוד עצות חכמות כמו שצייניתי,ההרגשה בחיי היום יום היא נוראית,כאדם שהוא "late bloomer" בגילוי נטיותיו,ועל אף שאינני יכול להיות בטוח ברגשותיי,אני מלא בחרדות ופחדים.בעצם,כל החרדות והפחדים וההסתגרות בבית למשך שנים(למרות שעבדתי ולכאורה חייתי וביליתי ושמרתי על קשרים חברתיים),כל אלו יצרו אישיות של אדם מפוחד ומבוהל,וחסר חוויות במידה מסוימת וחסר חוכמת חיים ורחוב.בהקשר זה אני רוצה לציין שהתחברתי מאוד למה שכתבת על הפרעת אישיות תלותית ,בהרבה מאוד מובנים.עוד משהו גידי,הוא השנאה העצמית:השנאה העצמית על זה שאני שונה לא נראה לי שאי פעם תעבור!חוסר הקבלה העצמית,תחושות הניכור והידיעה שתמיד אהיה שונה.אני לא יודע אם אי פעם אוכל לקבל את עצמי,עד כדי כך...והרי הסביבה גם לא תמיד תקבל אותי,איזה עתיד צפוי לי ?למה אינני רגיל ?? מחכה לתגובתך

לאור מאמרך בנושא הפרעת אישיות תלותית ועל רקע ניסיוני האישי... התעוררה בי שאלה האם דווקא בבתים בהם היה קשר לא טוב בין הורים לילד (כגון - אלימות ותקשורת לקויה מחד ומתן חום, דאגנות ושליטת יתר מאידך) - ייתכן שדווקא שם יהיה קושי לילד להיפרד מהוריו? והאם כל אחד יכול לאבחן בעצמו אם יש לו הפרעת אישיות זו?