עוד בתחום
מאמרים מקצועיים
בדידות מבחירה: קווים לדמותה
איפה אתם בחגים? האם השאלה מעוררת בדידות, דיכאון וחרדה? האם...
א-מיניות: הנטייה המינית שנשכחה
לצד הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות ומשיכה לשני המינים, הוגדרה...
הפסיכולוגיה של החנונים
בתוכנית "היפה והחנון", ניתן לראות גברים רבים קופאים בדייט...
ממצאים מדאיגים: פי שלוש דיכאון לאחר לידה בקרב...
ממחקר חדש עולה: הקורונה שילשה את מספר היולדות שסבלו דיכאון...
שלום, אין די פרטים כדי לתת אבחנה ומתוך תאורך ייתכנו כמה וכמה אפשרויות, החל מ- NVLD, עבור בחרדה וכלה בהפרעת אישיות סכיזואידית או נמנעת. יש כמובן אפשרויות נוספות, אך גם אלו שציינתי שונות זו מזו ועל מנת לקבוע מה מתארת התופעה שציינת יש צורך בפרטים רלוונטים נוספים. אודי
שלום רב, לצורך בירור מעמיק של האבחנה של בן זוגך מומלץ לפנות הן לפסיכיאטר והן לפסיכולוג קליני בעלי ניסיון עם הספקטרום האוטיסטי. הפסיכולוג יבסס את האבחנה על תהליך הערכה מקיף, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה של בן זוגך בכל תחומי החיים מינקותו ועד היום. כמו כן, למרות גילו של בן זוגך, אם לפחות אחד מהוריו זמין, ישנו ערך מוסף לראיין גם אותו/ה בנוגע להיסטוריה ההתפתחותית של בן זוגך. אחרי הכול, הפרעה בספקטרום האוטיסטי אינה מגיחה במפתיע בגיל 30, וקווים מסוימים בדרך כלל בולטים לאורך הילדות וההתבגרות. זאת ועוד, ייתכן שההורים יתארו חוויות שבן זוגך אינו זוכר או שאינו מייחס להם חשיבות. בנוסף לראיונות, האבחנה תתבסס על תצפית קלינית והתרשמות של הפסיכולוג ובמידת הצורך על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. מטעמים אתיים לא אוכל להמליץ על אנשי מקצוע ספציפיים, אולם ניתן לפנות לקופת החולים שלכם לקבלת רשימת הפסיכולוגים והפסיכיאטריים העובדים בהסדר עם הקופה ובעלות מוזלת. יש לציין כי בגיל בוגר, לעיתים, אין אבחנה חד משמעית היות וישנם מקרים גבוליים ו/או התאמה לקריטריונים של אבחנות אחרות. מסיבה זו, חשוב מאוד הניסיון של הפסיכולוג הקליני עם אוכלוסיית הספקטרום האוטיסטי והבקיאות באבחנה מבדלת (לדוגמא, אם מדובר בתסמונת אספרגר יש לשלול אבחנות אחרות הרלוונטיות למקרה כגון: לקות למידה לא-מילולית, אישיות נמנעת, אישיות סכיזואידית, הפרעה פוסט- טראומתית שייתכן והובילה לחרדה חברתית, ועוד). חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול באדם והדרכה למשפחתו, ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. לגבי עזרתך לבן זוגך, עם קבלת האבחנה ו/או הבנת מוקדי הקושי המרכזיים, יש לשוחח עמו ועם הפסיכולוג על מנת להבין איך לעזור לו, בעיקר במצבים בינאישיים מורכבים. התמיכה תתבטא בליווי בתהליך, תקשורת יעילה, קבלה והשלמה עם המגבלות בתחומים מסוימים, עיבוד הכעס או התסכול היכולים להתעורר אצלך כלפיו ואמפתיה. בברכה, ד"ר איריס שגב.
תהל שלום הפרעה סכיזואידית, כמו שאר הפרעות האישיות, היא אינה מחלה, כי אם מאפייני אישיות מסויימים, שחוברים יחדיו ומשפיעים על ההתנהגות - במקרה הזה, ההתנהגות הבין-אישית. פסיכולוג בהחלט יכול לאבחן הפרעה כזו. אתם חיים יחד כבר 15 שנה, ואת יודעת מה כרוך מבחינה רגשית בחיים לצידו, מה את מקבלת בתוך הקשר ומה לא - שום ספר לא יוכל ללמד אותך או להסביר לך טוב ממה שאת כבר יודעת מניסיון חייכם המשותפים. כעת הוא בטיפול, ואולי זה יעזור לו במשהו להיפתח יותר רגשית, אבל הקושי והפער ביניכם תמיד יהיה קיים, ועלייך להחליט - בעיקר מניסיונך ופחות מתוקף האבחנה החדשה שניתנה לו - האם את רוצה להמשיך לחיות לצידו, עם היתרונות והחסרונות הקיימים. בברכה, ענבל
בדידות מבחירה: קווים לדמותה
איפה אתם בחגים? האם השאלה מעוררת בדידות, דיכאון וחרדה? האם...
א-מיניות: הנטייה המינית שנשכחה
לצד הטרוסקסואליות, הומוסקסואליות ומשיכה לשני המינים, הוגדרה...
הפסיכולוגיה של החנונים
בתוכנית "היפה והחנון", ניתן לראות גברים רבים קופאים בדייט...
ממצאים מדאיגים: פי שלוש דיכאון לאחר לידה...
ממחקר חדש עולה: הקורונה שילשה את מספר היולדות שסבלו דיכאון...
שלום, אין די פרטים כדי לתת אבחנה ומתוך תאורך ייתכנו כמה וכמה אפשרויות, החל מ- NVLD, עבור בחרדה וכלה בהפרעת אישיות סכיזואידית או נמנעת. יש כמובן אפשרויות נוספות, אך גם אלו שציינתי שונות זו מזו ועל מנת לקבוע מה מתארת התופעה שציינת יש צורך בפרטים רלוונטים נוספים. אודי
שלום רב, לצורך בירור מעמיק של האבחנה של בן זוגך מומלץ לפנות הן לפסיכיאטר והן לפסיכולוג קליני בעלי ניסיון עם הספקטרום האוטיסטי. הפסיכולוג יבסס את האבחנה על תהליך הערכה מקיף, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה של בן זוגך בכל תחומי החיים מינקותו ועד היום. כמו כן, למרות גילו של בן זוגך, אם לפחות אחד מהוריו זמין, ישנו ערך מוסף לראיין גם אותו/ה בנוגע להיסטוריה ההתפתחותית של בן זוגך. אחרי הכול, הפרעה בספקטרום האוטיסטי אינה מגיחה במפתיע בגיל 30, וקווים מסוימים בדרך כלל בולטים לאורך הילדות וההתבגרות. זאת ועוד, ייתכן שההורים יתארו חוויות שבן זוגך אינו זוכר או שאינו מייחס להם חשיבות. בנוסף לראיונות, האבחנה תתבסס על תצפית קלינית והתרשמות של הפסיכולוג ובמידת הצורך על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. מטעמים אתיים לא אוכל להמליץ על אנשי מקצוע ספציפיים, אולם ניתן לפנות לקופת החולים שלכם לקבלת רשימת הפסיכולוגים והפסיכיאטריים העובדים בהסדר עם הקופה ובעלות מוזלת. יש לציין כי בגיל בוגר, לעיתים, אין אבחנה חד משמעית היות וישנם מקרים גבוליים ו/או התאמה לקריטריונים של אבחנות אחרות. מסיבה זו, חשוב מאוד הניסיון של הפסיכולוג הקליני עם אוכלוסיית הספקטרום האוטיסטי והבקיאות באבחנה מבדלת (לדוגמא, אם מדובר בתסמונת אספרגר יש לשלול אבחנות אחרות הרלוונטיות למקרה כגון: לקות למידה לא-מילולית, אישיות נמנעת, אישיות סכיזואידית, הפרעה פוסט- טראומתית שייתכן והובילה לחרדה חברתית, ועוד). חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול באדם והדרכה למשפחתו, ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. לגבי עזרתך לבן זוגך, עם קבלת האבחנה ו/או הבנת מוקדי הקושי המרכזיים, יש לשוחח עמו ועם הפסיכולוג על מנת להבין איך לעזור לו, בעיקר במצבים בינאישיים מורכבים. התמיכה תתבטא בליווי בתהליך, תקשורת יעילה, קבלה והשלמה עם המגבלות בתחומים מסוימים, עיבוד הכעס או התסכול היכולים להתעורר אצלך כלפיו ואמפתיה. בברכה, ד"ר איריס שגב.
תהל שלום הפרעה סכיזואידית, כמו שאר הפרעות האישיות, היא אינה מחלה, כי אם מאפייני אישיות מסויימים, שחוברים יחדיו ומשפיעים על ההתנהגות - במקרה הזה, ההתנהגות הבין-אישית. פסיכולוג בהחלט יכול לאבחן הפרעה כזו. אתם חיים יחד כבר 15 שנה, ואת יודעת מה כרוך מבחינה רגשית בחיים לצידו, מה את מקבלת בתוך הקשר ומה לא - שום ספר לא יוכל ללמד אותך או להסביר לך טוב ממה שאת כבר יודעת מניסיון חייכם המשותפים. כעת הוא בטיפול, ואולי זה יעזור לו במשהו להיפתח יותר רגשית, אבל הקושי והפער ביניכם תמיד יהיה קיים, ועלייך להחליט - בעיקר מניסיונך ופחות מתוקף האבחנה החדשה שניתנה לו - האם את רוצה להמשיך לחיות לצידו, עם היתרונות והחסרונות הקיימים. בברכה, ענבל
שלום נחום, אני אשתדל לענות על מרבית שאלותיך. אנשים המאובחנים כבעלי הפרעת אישיות סכיזואידית מאופיינים בנסיגה ממגעים רגשיים וחברתיים. הם חשים מתח, בושה ואי נוחות בחברת אנשים, ומעדיפים לסגת לתוך עצמם. התנהגותם עלולה להיראות מוזרה, קרירה ומנותקת, אך למעשה יש כאן בעיקר קושי גדול בביטוי רגשות. סבורים שתכונות כמו ביישנות והתבודדות מופיעות אצלם כבר בילדות, אך שים לב שנטיות אינן אבחנה! אנשים בעלי אישיות סכיזואידית נוטים באופן טבעי לעיסוקים שמתבצעים ביחידות, ומן הסתם עיסוקים כאלה מתאימים להם יותר מעבודה בצוות. לגבי ביטוח לאומי - אינני יודעת מהם הכללים המדוייקים למתן קצבאות, אך אני מניחה שהפרעות מסוג זה אינן נכללות (לפחות לא לפני שמוכחת הפרעה קשה בתפקוד). אינני מכירה ספרות כה ספציפית, אך מומלץ לערוך חיפוש באינטרנט ובחנויות הספרים. בהצלחה, אורנה
שלום נועם, לא ידוע לי על אף מחקר שבדק את הקשר בין נטייה מינית והספקטרום האוטיסטי. במספר קטן של מחקרים נמצא קשר בין נטייה א-מינית של גברים להפרעת אישיות סכיזואידית המאופיינת ע"י נסיגה מיחסים חברתיים וטווח רגשות מוגבל ביחסים אלה. בניגוד להפרעת אישיות נמנעת וחרדה חברתית, שבהן האדם מעוניין להתקרב לזולת אך חושש מדחייה וביקורת, בהפרעה הסכיזואידית המגעים החברתיים נתפסים כ"כאב ראש" מיותר ולאדם אין עניין ביחסים בין-אישיים. הואיל ויחסי מין הם מקרה פרטי של יחסים בין-אישיים והלוקים בהפרעת אישיות סכיזואידית אינם מעוניינים בהם, לא מפליא שכל המגעים החברתיים הדרושים להשגת יחסי מין עם אדם אחר אינם שווים את הטרחה, בלשון המעטה. על אף הדמיון ההתנהגותי, כמו המופנמות וההסתגרות בין הפרעה זו ל-highly functioning autism (לשעבר תסמונת אספרגר), מדובר בשתי ישויות קליניות שונות, שלא כאן המקום להרחיב עליהן את הדיבור. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין https://www.Shrink-Friendly.co.il
תודה לך מני על המענה. מקובל עלי. שירגיש טוב!
הי במבי, ברוכה המשמיעה קולך! והבטחתי לספר קצת, אז הנה: בגדול, בדקתי במחקר את הקשר בין התמכרות למשחקי מחשב, למשתנים הבאים: סכיזואידיות, אלקסיטימיה והפרעות קשב. בדיקה ראשונית הראתה תוצאות חזקות וקשרים חיוביים בין שלושת המשתנים הללו וההתמכרות לגיימינג. תחזרי לפיסול, בטח. כיף גדול ליצור. אודי
סכיזואיד מדובר בהפרעה אישיותית . סכזופרניה מדובר בהפרעה נפשית . תלוי בסמפטומים שסובלים כדי לענות על השאלה מה יותר חמור
אף אחד לא חמור . מצב תגובה עם הפרעות בהתנהגות וסכיזואידיות כפי שנתן לך הפסכאטר השני מצביעים על סוג של אישיות מופנמת מתכנסת . הפרעת אישיות כפי שנתן הפסכאטר הראשון זה שם כוללני שבתוכו יכול להיות גם אישיות סכיזואידית . מציע שתשאל גם את הפסכאטר הוא יענה יותר בפרוטרט כי הוא מכיר אותך .
זאת באמת דילמה קשה, מצד אחד לקחת תרופה כל החיים בגלל ארוע בודד ומצד שני לסכן את ההשגים שלך בשנים האחרונות אם פתאום יחזור מצב פסיכוטי. מקובל אחרי התקף אחד לנסות אחרי 5 שנים של רמיסיה להפסיק טיפול בהדרגה כאשר הסיכוי לסכיזופרניה נמוך: אם היתה סיבה נוספת להתקף חוץ ממחלה - שימוש בסמים, אם יש סיכון גנטי - קרוב משפחה מדרגה ראשונה או שניה עם סכיזופרניה, במצב הנפשי הנוכחי - אם אדם חזר לעצמו לגמרי ומרגיש טוב, ובחומרת ההתקף. ההחלטה אם לנסות להפסיק טיפול היא שלך בלבד, בכל מקרה אם החלטת לנסות להפסיק אז רק מאוד מאוד לאט תוך כדי מעקב כדי לשים לב מהר אם יש החמרה במצב הנפשי.
שלום שירלי, יכולים להיות הרבה קשרים. למה את מתכוונת ולאיזה צורך? אודי
שלום לך, הדרך להגמיש את התסמינים הללו היא באמצעות הקשר הטיפולי. לא דווקא ה'חפירות', אלא הקשר עצמו. אודי
הבדידות הטוטלית מתוך בחירה מאפיינת את הסכיזואיד.
שלום אופק, אתה משתמש שלא לצורך ביותר מדי שמות של הפרעות נפשיות בצורה לא נכונה ולא רלוונטית למצבך. לא מאניה ולא הפרעת אישיות סכיזואידית אינן רלוונטיות למצבך. וורקוהוליזם בפני עצמו אינו מהווה הפרעה נפשית, אם כי הוא אחד מהקריטריוניים לאבחון הפרעת אישיות כפייתית: http://www.giditherapy.co.il/?p=1088 אם אתה נהנה מחברת אנשים מחוץ לעבודה, ברור שאינך סובל מהפרעת אישיות סכיזואידית. אנשים סכיזואידים מעדיפים להימנע מחברת אנשים ואף נוטים לבחור בעיסוקים שאינם מחייבים מגע רב מדי עם אנשים. רבים האנשים ששומרים, מדעת או שלא מדעת, על הפרדה בין חיי העבודה וחיי החברה שלהם ורבים לא היו רוצים לראות מחוץ לעבודה את אותם אנשים שהם נאלצים לעבוד איתם. במידה והוורקוהוליזם שלך הוא אכן חלק ממבנה אישיות כפייתי שגורם לך עימותים עם הזולת וכתוצאה מכך חרדה, דיכאון או מצוקה אחרת - בהחלט קיים מקום לשקול התייעצות עם איש מקצוע. צריך לבדוק יותר לעומק מה הייתה הסיבה להתמכרותך הקיצונית לעבודה והאם סיבה זו באה על פתרונה או עתידה להתבטא בצורה אחרת. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי שנהב יכול להיות שיש לך את ההפרעה ויכול להיות שלא אני לא יכולה לאבחן דרך האינטרנט.נקודה נוספת והיא החשובה יותר האם זה משנה באמת מהי האבחנה או שיותר חשוב הטיפול בעצמך? אני שומעת שאת מודעת ואפילו די טוב לאופן שבו את מתייחסת לעולם סביבך, לקשרים ולבחירות שאת עושה. אני לא בטוחה ממה שכתבת עד כמה זה מכאיב לך כרגע? האם זה פוגע בך? האם זה משהו שהיית רוצה לשנות? אני כמובן ממליצה שכן משום שאני חושבת שהאדם הוא כן יצור חברתי וכזה שכמהה לקשר וזה משתבש רק כאשר העולם נתפס כמאיים או פוגע ואז חשוב להבין בטיפול מה השתבש ואיך אפשר אולי לשנות זאת. כי העולם הרי אינו באמת כזה כולו..(רק חלקו) במידה ומה שאני כותבת מדבר אלייך אנא פני לטיפול, חבל... החיים יכולים להיות משמחים יותר! ליאת
כבר בשנות השלושים של המאה הקודמת רופאים שמו לב שיש קבוצה של אנשים עם סכיזופרניה השותים ומפרישים שתן בכמות גדולה. מאחר והתופעה היתה ידועה לפני הופעת התרופות האנטיפסיכוטיות הניחו כי הפגיעה במנגנון שמווסת נוזלים בגוף הוא אחד המאפיינים של המחלה באותה קבוצה. ההנחה היא שמדובר במאפיין שמופיע עם המחלה ולא בגורם לה.
אורלי שלום, מתן אבחנה של הפרעה בספקטרום האוטיסטי מחייב תהליך מעמיק המתרחש פנים-אל-פנים, שבו מעורבים, לעיתים קרובות, מספר אנשי מקצוע מתחומי טיפול שונים. בגיל מבוגר מומלץ לפנות, לכל הפחות, לפסיכיאטר ולפסיכולוג קליני. לצורך בירור מעמיק של האבחנה של בן בנך מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני בעל ניסיון בתחום האבחון (ולא רק הטיפול) ובפרט עם הספקטרום האוטיסטי. הפסיכולוג והפסיכיאטר יבססו את האבחנה על תהליך הערכה מקיף, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה של בנך בכל תחומי החיים מינקותו ועד היום. כמו כן, ישנו ערך מוסף לראיין גם אתכם, ההורים, בנוגע להיסטוריה ההתפתחותית שלו. אחרי הכול, הפרעה בספקטרום האוטיסטי אינה מגיחה במפתיע בגיל מבוגר, וקווים מסוימים בדרך כלל בולטים לאורך הילדות וההתבגרות. זאת ועוד, ייתכן שההורים יתארו חוויות שהבן אינו זוכר או שאינו מייחס להם חשיבות. בנוסף לראיונות, האבחנה תתבסס על תצפית קלינית והתרשמות של הפסיכולוג והפסיכיאטר וכן על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. בסוללת המבחנים כלולים הן מבחנים המספקים מידע על מבנה האישיות והתפקוד הרגשי והן מבחני אינטליגנציה, הבודקים, בין השאר, יכולות הבנה והתמודדות עם מצבים חברתיים מורכבים. העובדה שבנך הגיע לגיל בוגר מבלי שאובחן, מרמזת כי הוא עשוי להיות מקרה גבולי ו/או להתאים לקריטריונים של אבחנות אחרות. מסיבה זו, חשוב מאוד הניסיון של הפסיכיאטר והפסיכולוג הקליני עם אוכלוסיית הספקטרום האוטיסטי והבקיאות באבחנה מבדלת (לדוגמא, אם מדובר בתסמונת אספרגר יש לשלול אבחנות אחרות הרלוונטיות למקרה כגון: אישיות נמנעת, אישיות סכיזואידית, הפרעה פוסט- טראומתית שייתכן והובילה לחרדה חברתית, ועוד). חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.
לוב שלום, על אף קווי הדמיון המסוימים בין האבחנות, קיים שוני מהותי ביניהם. עבור אנשים בספקטרום האוטיסטי, יכולת ההבנה של אינטראקציות בינאישיות מורכבות ו/או רגשיות נמוכה יחסית. בהיעדר תיווך חיצוני, האדם יתקשה להבין מדוע אופי הפעולה שלו בסיטואציה בינאישית בעיקר חדשה - התפרש כחוסר טקט או כהתנהגות בלתי מותאמת לנסיבות. בניגוד לכך, באבחנות השייכות לקטגוריה של אישיות ("סכיזואידית", "נמנעת", וכיו"ב) וכן באבחנות הנוגעות לחרדה ודיכאון, בדרך כלל, האדם מודע להשלכות החברתיות ולפרשנות שעולה אצל האחר מניואנסים שונים בהתנהגותו. לפיכך, גם במצבים בהם האדם אינו משתלב היטב חברתית או בוחר להיות מבודד חברתית, הוא עדיין מבין כיצד התנהגותו בסיטואציות בינאישיות מגוונות משפיעה על תפיסתו, חווייתו ורגשותיו של האחר. על מנת להכריע בנוגע לאבחנתו של בנך מומלץ לפנות לפסיכולוג קליני בעל ניסיון בתחום האבחון (ולא רק הטיפול) ובפרט עם הספקטרום האוטיסטי. הפסיכולוג יבסס את האבחנה על תהליך הערכה מקיף, שכולל איסוף מידע על ההיסטוריה של בנך בכל תחומי החיים מינקותו ועד היום. בנוסף לראיונות, האבחנה תתבסס על תצפית קלינית והתרשמות של הפסיכולוג וכן על העברת מספר מבחנים פסיכולוגיים. בסוללת המבחנים כלולים הן מבחנים המספקים מידע על מבנה האישיות והתפקוד הרגשי והן מבחני אינטליגנציה, הכוללים, בין השאר, מבחנים ספציפיים הנוגעים להבנה מילולית ובלתי מילולית של מצבים חברתיים (מוסר, רגש, פרקטיקה יומיומית, אמפטיה ועוד). חשוב לזכור שלאבחנה אין ערך רב במנותק מהמטרות שלשמן נועדה, קרי, הבנת מהות הבעיה, הפרוגנוזה (צפי לעתיד), דרכי הטיפול ויצירת שפה משותפת בין אנשי המקצוע. בהצלחה, ד"ר איריס שגב.
קשה לדעת למה שניהם התכוונו בלי לקרוא את החומר אבל באופן עקרוני מצב פסיכוטי לא מתפתח ברגע אחד וגם המעבר מראיה נכונה של המציאות לעיוות של המציאות הוא לא חד אלא יש מצבי ביניים. גם היציאה ממצב פסיכוטי לא מתרחשת ברגע אחד, בדרך כלל יש ירידה בעצמה של התחושות והמחשבות, הטלת ספק במחשבות, פחות עיסוק במחשבות השווא. הרבה אנשים ממשיכים לחשוב את המחשבות שהיו להם במצב פסיכוטי במשך שנים, אבל כבר לא עסוקים בהן ולפעמים לא משוכנעים שהן נכונות. כך שלהבדיל בין מצב פרה-פסיכוטי למצב פסיכוטי כרוני יכול להיות קשה אם לא יודעים את כל ההיסטוריה הרפואית באופן מדויק. אין הוכחה שתרופות מן הדור השני יעילות יותר מתרופות מהדור הראשון, מחקרים שניסו למצוא הבדל בין התרופות (מדור ראשון ושני גם יחד) מצאו הבדלים קטנים. התרופה היחידה שהיתה משמעותית יותר יעילה משאר התרופות היא לפונקס. בנוסף ההשפעה על כל אדם היא אישית ותרופה שעוזרת לאדם אחד לא בהכרח תעזור למישהו אחר ולהיפך. ההבדל העיקרי בין הדורות היא בתופעות הלוואי, תרופות מן הדור הראשון שהם חוסמות של הרצפטור לדופמין גורמות בעיקר לתופעות לוואי של נוקשות שרירים, רעד וכו'. תרופות מן הדור השני שחוסמות את הרצפטורים לדופמין ולסרוטונין גורמות בעיקר לשינויים מטבולים כמו עליה ברמת סוכר בצום, עליה במשקל, שינויים בשומנים בדם וכו'. מה שמאפיין הפרעת אישיות סכיזואידית בעיקר היא תבנית התנהגות מתמשכת של נסיגה חברתית. חוסר נוחות באינטראקציות חברתיות, מופנמות, אפקט מצומצם. פרנואידיות אינה אופיינית. ההמלצה על טיפול היא אישית ותלויה בהרבה גורמים, טיפול תרופתי יכול לעזור לטיפול בשיחות ולפעמים אפשר לטפל בשיחות בלי תרופות.
הי מורן, מאחר והאישיות מתפתחת כתוצאה מהאינטרקציות עם הסביבה - התשובה שלילית. אודי
היי אלינה, אני לא יכולה לערוך לך איבחון על גבי האינטרנט. אני גם לא חושבת שזה כל כך משמעותי העיסוק בשאלה האבחונית. מה שמשמעותי זה מה שאת מספרת בין השורות. ההרגשה שלמרות כל מה שכתבת בסופו של דבר לא טוב לך להיות כך, מבודדת. לפעמים בידוד חברתי הוא הגנה לכאורה בפני פגיעה אבל במקביל הוא עלול אכן לייצר בדידות, דכאון ועוד. את עדיין צעירה ואפשר לטפל במצב ובך, אולי תנסי לפנות לטיפול פסיכולוגי? ליאת
שלום, לפי רמת המודעות שאת מפגינה בפנייתך, אני בספק גדול מאוד באשר להפרעה סכיזואידית. בדברים שלך אני מוצא רצון להבנה עצמית ואולי גם לשינוי? לאבחנה פסיכיאטרית יש יתרונות אבל היא לא חזות הכל. עבורך, חשוב יותר להבין את המצב שלך על פרטיו השונים, מתוך הרקע והחוויה הסובייקטיבית שלך. בדברייך אני שומע מצוקה, שאת לא מרגישה טוב עם הדברים כפי שהם היום, מרגישה מזויפת שאת האני האמיתי שלך את צריכה להחזיק ולהסתיר בתוכך. לאורך זמן, כשאדם משקיע מאמצים גדולים בהסתרה ובשליטה רגשית, לא מוצא סיפוק ביחסים עם אחרים וחש בודד, יכולות לעלות תחושות קשות ולא פשוטות כלפי העצמי. העובדה שאת חשה בבדידותך (אפשר להיות לבד ולא לחוש בודד, אפשר להיות עם אנשים ולחוש בודד) מלמדת שיש בך צורך לקשר מיטיב וממלא, שלא טוב לך עם הלבד הזה ושאת מתחילה לכוון לשינוי. אני חושב שהקשיים שאת מתארת יכולים לקבל מענה דרך טיפול נפשי. אני מציע לך לא לקחת את זה רחוק קדימה ולהגיע למסקנות כאלה ואחרות על עתידך החברתי, הזוגי וכו' אלא לכוון לשינוי ולפתרון. אם יש באפשרותך, חשוב שתפני לפסיכולוג ותנסי להתחיל בתהליך טיפולי, אין לי ספק שטיפול טוב יעשה אצלך שינוי גדול. קובי.
שלום אליפלט, כתבת על שני טיפולים, אך ציינת אבחנות ולא מה הפקת מהם. תהליך הטיפול בריקנות שגורמת ההפרעה מהסוג שציינת להרגיש - הוא ממושך. זו לדעתי הדרך. אני ממליץ לך להיות בטיפול. אודי
הפרעת אישיות סכיזואידית היא רק אבחנה פסיכיאטרית. האבחנה לא עושה את האדם ולא מגדירה מה אתה, היא רק מתארת (במידה זו או אחרת של דיוק). היכולת של הפסיכיאטרית לדון איתך על האבחנה הזו תלויה בעיקר בטיב ומשך הקשר ביניכם ולא כל כך תלויה בשלב ההכשרה המקצועית שלה. אדם שיש לו הפרעת אישיות סכיזואידית יכול להיות חשדן לפעמים, כמו כל אדם. אדם שיש לו הפרעת אישיות פרנואידית נוטה באופן מיוחד לחשדנות, עם רוב האנשים, ברוב המצבים ולאורך זמן.
