תוצאות חיפוש עבור הפרעת אישיות היסטריונית

שלום לך מוטרד אגב,כדאי לבחור בטיפול מסודר ולוותר על ההטרדה.. תרופות אנטי דכאוניות עלולות לגרום להופעת מניה אצל חלק מהמטופלים. BAD II הינה הפרעה ביפולרית בה המניה הינה מינימלית ולא בולטת. זוהי מחלה שונה ממחלת הדיכאון הרגיל ודורשת טיפול תרופתי שונה. מה שנשאר זה להצמד למומחה ולאפשר לו לאזן אותך כהלכה.. בהצלחה

שלום לך סקרן דר רובין הוא בפרום המקביל-יעוץ והכוונה מכל מקום,הפרעת אישיות היסטריונית נמצאת באופן שווה בגברים ונשים אם משתמשים בשאלונים מובנים! העירוב עם הפרעת אישיות גבולית הוא אפשרי אך לא מחייב.. הטיפול התרופתי לא מיועד לטיפול באישיות אלא בהסתבכויותיה.. על כן נדרש מעקב.. בהצלחה ותרגיש טוב

שלום מישהו, ה"קטלוג" אינו שלי. הפרעת אישיות נרקיסיסטית ממויינת כיום ב-cluster B של הפרעות האישיות ב-DSM, אשכול שהסובלים מההפרעות שבו מאופיינים בעיקר ע"י קושי או חוסר יכולת לשלוט על הדחפים (הפרעות נוספות באותו אשכול - הפרעות אישיות היסטריונית, אנטי-חברתית וגבולית). הפרעת האישיות הנרקיסיסטית מאופיינת ע"י אגוצנטריות רבה מאוד, התפארות עצמית כפיצוי על תחושת נחיתות, שאותן האדם בד"כ מדחיק ואינו מודע לה, תחושה שהכול "מגיע לי" (entitlement), עיסוק עצמי עצום וחוסר אמפתיה קיצוני לזולת ולסבלו. אפשר לומר שאנשים אלה תופסים את הזולת אך ורק ככלי שרת להשיג את מטרותיהם. כמובן שמידת התחכום בתהליך זה משתנה מאדם לאדם. בכל מקרה, העניין שאותו אדם מפגין בזולת הוא אפסי והוא עושה כן רק כמניפולציה כדי להשיג תשומת לב והערצה מהזולת. קיימת גם נטייה חזקה לייחס כל דבר שהזולת אומר על עצמו, או כל נושא שיחה ניטראלי, לעצמי (נניח, אם הזולת יספר על מצוקה שלו, הנרקיסיסט מייד "ייזכר" במשהו דומה שקרה לו, יספר עליו ויתפוס את הבמה). ההשערה הרווחת היא, עפ"י פסיכולוגיית העצמי של היינץ קוהוט, שמדובר בחסך ראשוני בהתפעלות של האם מביצועיו הקטנים הראשוניים של התינוק/ילד (לרוב בגלל נטיות נרקיסיסטיות שלה) וכתוצאה מכך, האדם תובע את אותה התפעלות שהייתה חסרה לו בילדותו מן הזולת. חומרת ההפרעה מתבטאת בשני היבטים: (א) יחסים בין-אישיים לקויים (כמובן, ככל שההפרעה קשה יותר, הליקויים חמורים יותר) ו-(ב) כשהיחס של הזולת אינו מספק האדם עלול להיכנס להתקף זעם נרקיסיסטי, להסתכסך עם הזולת עוד יותר על תשומת הלב שלא קיבל ובסופו של דבר לפתח דיכאון. כאשר דיכאון מופיע בסוג זה של אישיות הוא חמור וקשה לטיפול. מן הראוי לציין שבשנים האחרונות מבחינים חוקרי האישיות בין שני סוגים של אישיות נרקסיסיסטית, זה הגרנדיוזי (כפי שתואר לעיל) וזה הפגיע (vulnerable), שבו ההתפארות סמויה משום שהאדם מופנם, אך קיימות פנטזיות גרנדיוזיות וגם חוסר אמפתיה לזולת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il

שלום לך, ב DSM הפרעת אישיות גבולית והיסטריונית משתייכות לאותו אשכול, אך יחד עם זאת ישנם מספר הבדלים מרכזיים. כך למשל בהפרעת אישיות היסטריונית ישנה נטייה לדרמטיזציה. בהפרעת אישיות גבולית המוקד ינוע סביב חוסר יציבות וויסות רגשי והתנהגותי. נראה לי כי לא ניתן לומר מי סובל יותר, וגם לא נכון לעשות זאת וגם לא ממש ניתן לקבוע איזו הפרעה קשה יותר. מבחינת קביעת אבחנות הרי שבאופן תיאורטי יכול אדם לקבל מספר אבחנות כל עוד הדבר תואם את הוראות ה DSM , אך אז עדיין נשארת השאלה החשובה שאתה שואל כיצד זה תורם לטיפול אם בכלל. שתי הגישות המרכזיות לטיפול בהפרעות אישיות הן cbt ונגזרותיו וטיפול פסיכודינמי. הראשון מתמקד בדפוסי חשיבה והתנהגות הפוגעים באדם ובדרכים לשנותו. השני מתמקד בניסיון להגיע אל המקום הכואב המביא להתפתחות הסימפטום, יהיה אשר יהיה. כמובן שזו תשובה פשטנית מעט אך במסגרת המגבלות אני קווה שהיא מסבירה משהו. דרור

דליה שלום, הפרעת אישיות היסטריונית הינה הפרעה שהסובלים ממנה מתאפיינים בעיקר בדרמטיזציה, צורך להיות במרכז העניינים, להיות מוערכים על ידי הסביבה. לעיתים קרובות ניתן להבחין בהתנהגות פתיינית מבחינה מינית, שמלווה דווקא בהימנעות מקרבה מינית כאשר זו לובשת צורה ממשית. כיום, עקב השפעת התנועה הפמניסטית קיים וויכוח על אבחנה זו בטענה שמרבית המאובחנות הן נשים. דרור

שלום ציפורה, נימפומניה מוגדרת כהפרעה של דחף מיני מופרז. הרעיונות שתיארת, אודות שימוש במיניות כמרכיב כמעט בלעדי ביצירת קשר מזכירים לי יותר הפרעת אישיות היסטריונית. הפרעה זו מאופיינת בהתנהגות פתיינית, בהתעסקות יתר בהופעה הגופנית, בתיאטרליות וחיפוש מתמיד אחר ריגושים. את מוזמנת לקרוא בנושא עוד באמצעות חיפוש פשוט במנוע חיפוש אינטרנטי. בברכה, אורנה

שלום לך "אין כינוי", מעבר לסיבות החברתיות שפרטו קודמי (המתייחסות לרובד אחד של הדברים), הפער בין מה שמרגישים למה שמראים החוצה יכול להיות קשור למשהו עמוק יותר שהתבסס בילדות המוקדמת. פסיכולוגים קוראים לזה לפעמים 'אני שקרי'. לפעמים ילדים צעירים לומדים שעליהם להתנהג ולהרגיש בהתאם למה שמצפים מהם, בדר"כ בשירות רווחתם הנפשית של ההורים (או אחד מהם). כך, למשל, מתפתח דפוס של ריצוי, בו חלקים ורצונות אותנטיים בתוכנו, נסוגים לטובת אלה של האחרים. בהדרגה, מתרחב דפוס כזה גם להקשרים נוספים, והאדם מוצא עצמו מתנהל בעולם במרוחק או בניכור לחוויה האותנטית שלו. על ההבדלים בין שתי ההפרעות שהזכרת תוכלי לעמוד אם תקראי את דבריה של היאם (אם יהיו לך שאלות ספציפיות אשמח להשיב. ולשאלתך האחרונה: הפרעות אישיות אינן מתפרצות. מדובר בהפרעה בהתפתחות ובתפקוד העצמי, הגוזרת תפקוד 'לא זורם' בתחומי תפקוד רחבים (אך בעיקר בתוך המציאות החברתית והבינאישית) לכל אורך חייו הבוגרים של האדם. מדובר בחוויה או תפקוד המלווים את האדם כל חייו. יש כאן איכות עקבית המתמידה לאורך זמן.

שלום שואלת, "היסטריה" כשלעצמה היא ביטוי עממי ולא מקצועי. מבחינה מקצועית אנחנו מבחינים בין שתי הפרעות שקשורות להיסטריה: 1. הפרעה קונברסיבית - שבה מופיעים תסמינים גופניים, שאין להם בסיס אורגני, והמחשבה היא שהאדם ממיר את קשייו הרגשיים, שאינו יכול לבטאם, בתחושות גופניות - דוגמא קלאסית היא שיתוק ביד, למשל, שאין לה שום מקור בבדיקות נוירולוגיות. 2. הפרעת אישיות היסטריונית - המאופיינת ע"י דרמטיזציה עצמית, דאגת יתר להופעה החיצונית, נטייה לרגזנות ולהתפרצויות זעם במקרה של סיכול הניסיון להשיג תשומת לב. אני מניח שהסוג השני מתקרב יותר לתיאור של אמך, כפי שהיצגת אותו. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

שלום אלמונית, אני ממליץ מאוד להימנע מאבחון עצמי בכלל ומאבחון עצמי של הפרעות אישיות בכלל. הפרעות אישיות, בתור אבחנה, שנויות מאוד במחלוקת והואיל ומדובר בהפרעות המהוות הקצנה של תכונות אישיות הקיימות בכולנו, כל אחד יכול לשייך לעצמו בקלות הפרעה כזו או אחרת ולעיתים קרובות כמה הפרעות יחד. באופן כללי מאוד, ובלי קשר למקרה הפרטי שלך, הפרעת אישיות היסטריונית מאופיינת ע"י הפכפכות רגשית, אימפולסיביות ושינויים במצב הרוח. כמו רוב ההפרעות הנפשיות מקובל לחשוב שגם הפרעה זו היא תוצאה של שילוב בין נטייה ביולוגית ובין תנאים סביבתיים (בעיקר בילדות) שאפשרו לה לפרוץ. הטיפול המומלץ הוא שילוב של טיפול פסיכולוגי עם טיפול תרופתי לייצוב מצב רוח ובמידת הצורך טיפול נוגד חרדה ודיכאון. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

כפיר שלום יתכן שכוונתך להיסטריוני. זו סוג של אבחנה אישיותית. רצ"ב המאפיינים המרכזיים לפי אתר האינטרנט של בי"ח גהה: הפרעת אישיות היסטריונית זו הפרעת אישיות שמאפיינייה הם: דרמטיזציה, תיאטרליות והבעת רגשות מוגזמת. סוגסטביליות ונטייה להיות מושפע בקלות מאחרים או מהנסיבות. חיי רגש שטחיים ונתונים לתנודות. חיפוש מתמשך אחר ריגושים, הערכה מצד אחרים ופעילות שבה החולה יהיה במרכז העניינים. התנהגות מפתה שאינה הולמת. התעסקות יתרה בהופעה החיצונית. איפיונים נלווים יכולים לכלול: אגוצנטריות, התעסקות עצמית מרובה, כמיהה מתמשכת להערכה, פגיעות רגשית גבוהה והתנהגות מניפולטיבית מתמדת לסיפוק הצרכים האישיים. בברכה ד"ר אורן קפלן

לאיציק בהחלט כן, בהפרעת האישיות הטיפול הוא יותר סמפטומתי ותלוי בחומרת ההפרעה. לעתים משתמשים בנוגדי דיכאון אבל הרבה פעמים עם נוגדי פסיכוזה ונוגדי חרדה. הטיפול בדיכאון הוא עם נוגדי דיכאון. הטיפול המומלץ בהפרעת אישיות הוא בפסיכותרפיה. דר' גיורא הידש

שלום לי, אם את זכאית לשיקום אך בשיקום החליטו שאינך מסוגלת לו כרגע, עלייך לחזור עם האינפורמציה הזו אל מחלקת התביעות בביטוח הלאומי, לערער על ההחלטה ולכתוב שבשיקום אמרו לך שמצבך אינו מאפשר זאת ואז לתבוע אחוזי נכות שיזכו אותך בקצבה (לדעתי, מכתב ערעור פשוט למחלקת תביעות בביטוח לאומי אמור לעזור). אינני יודע למה הכוונה ברופא שיעשה לך את המבחנים - המבחנים נעשו ומה שנראה לי יותר חשוב הוא איך את יכולה להתגבר על ההפרעה עצמה. לשם כך, אני מציע לך לפנות לקופת החולים בה את חברה, לבקש את רשימת המטפלים שאיתם הם עובדים ולבחור מטפל מתוך רשימת מטפלים מוסמכים. ההסדר הוא לכ-30 שיחות במחיר מסובסד מאוד (כמחצית מהמינימום המקובל בשוק הפרטי). כמו כן, את יכולה לפנות לפסיכיאטר של הקופה כדי לקבל טיפול תרופתי במקביל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

יונתן שלום הטיפול שלך אינו קשור לטיפול של אמך. אם אתה מחליט להפסיק את הטיפול זה צריך להיות החלטה בלתי תלויה במה שקורה לה. לפי מה שאתה מתאר אתה זקוק לטיפול וחבל שאתה מרגיש שעד היום לא מצאת מסגרת מתאימה. השאלה כיצד אתה ממשיך הלאה. הנטייה שלי לומר לך לא להתייאש ולנסות לחפש מטפל שיתאים לך. גם בנושא מטפל-מטופל יש מרכיב של כימיה אישית ולא כל אדם מתאים לשני גם בתחום מקצועי שכזה. מאחר והמצב הכלכלי אינו טוב אני מציע לך לחפש את הטיפול במסגרות הציבוריות בהן הטיפול מוזל. בברכה ד"ר אורן קפלן

למירב ומיטל היקרות, ישנם הסברים רבים אבל נלך להסבר הראשון של פרויד לגבי הפרנויה (המקרה המפורסם של דר' שרייבר). פרנויה קשורה למנגנון הגנה של השלכות, משליכים את האמונות שלנו על אחרים. הדבר בעייתי במיוחד בהומוסקסואליות חבויה ולכן יש מנגנון נוסף של היפוך במקום אהבה שנאה. כלומר דרך חשיבתו של הפרנואיד. אני אוהב אותו בהשלכה-הוא אוהב אותי, עדיין מחשבה זו בלתי נסבלת ולכן הוא שונא אותי. לצערי מעט מסובך אבל אני מקווה שהבהרתי קצת. לגבי ההיסטריוני. עד פרויד היה מקובל שההפרעה נמצאת רק בנשים-היסטרוס=רחם. מקובל שמדובר על עכבות מיניות במנגנונים של הכחשה ובידוד, פרויד הבין שהבעיה נמצאת גם אצל גברים ועל כך גורש מהאוניברסיטה ובנה את כל התיאוריה הפסיכואנליטית. שיהיה בהצלחה דר' גיורא הידש