הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמה. חשיבות...
בשורה חדשה ומעודדת לחולי סכיזופרניה: מחקר חדש גילה השפעה...
רוצים לגור בשכונת יוקרה? קחו בחשבון את המחיר הבריאותי....
איך מזהים ילד בסיכון בגיל הגן? למי פונים כשעולה חשד לאלימות...
התקף פסיכוטי יכול במקרים מסוימים לבשר על התפרצות...
שלום, התאמת מסגרת שיקומית היא לעיתים משימה מורכבת ובדרך כלל יש צורך להתנסות במספר מסגרות שונות עד שמוצאים את זאת שמתאימה. חשוב לקבל סיוע מעו״ס שמכיר/ה את המסגרות הקיימות וכן כשמגיעים לועדת סל שיקום, מקבלים לרוב הכוונה משמעותית מהגורמים שמכירים היטב את המסגרות ויודעים לכן על פי הצרכים של המטופל.
שלום רב. הטיפול הטוב ביותר לסימנים שליליים במחלת סכיזופרניה אשר כוללים חוסר מוטיבציה, הזנחה עצמית, צמצום רגשי ותפקודי הינו שילוב של טיפול שיקומי ארוך טווח יחד עם טיפול CBT. בהצלחה
מלאכתי נעשתה על ידי אחרים. הכל נכון! בהצלחה!
הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמה. חשיבות...
בשורה חדשה ומעודדת לחולי סכיזופרניה: מחקר חדש גילה השפעה...
רוצים לגור בשכונת יוקרה? קחו בחשבון את המחיר הבריאותי....
איך מזהים ילד בסיכון בגיל הגן? למי פונים כשעולה חשד לאלימות...
התקף פסיכוטי יכול במקרים מסוימים לבשר על התפרצות...
שלום, התאמת מסגרת שיקומית היא לעיתים משימה מורכבת ובדרך כלל יש צורך להתנסות במספר מסגרות שונות עד שמוצאים את זאת שמתאימה. חשוב לקבל סיוע מעו״ס שמכיר/ה את המסגרות הקיימות וכן כשמגיעים לועדת סל שיקום, מקבלים לרוב הכוונה משמעותית מהגורמים שמכירים היטב את המסגרות ויודעים לכן על פי הצרכים של המטופל.
שלום רב. הטיפול הטוב ביותר לסימנים שליליים במחלת סכיזופרניה אשר כוללים חוסר מוטיבציה, הזנחה עצמית, צמצום רגשי ותפקודי הינו שילוב של טיפול שיקומי ארוך טווח יחד עם טיפול CBT. בהצלחה
מלאכתי נעשתה על ידי אחרים. הכל נכון! בהצלחה!
היי מיכ טוב שכתבת הכל זה גם סוג של התמודדות. שומעת שהתחושות לגבי הנסיעה קיימות ולגמרי אנושיות וגם יש את הקול הפנימי שמנסה לעזור לך לעבור את זה יותר בקלות. לגבי אוכל ומשמעותו. אני חושבת שאחוזים גבוהים ורבים מהאוכלוסיה אינם מתייחסים לאוכל כמשהו מנותק מהמקום הרגשי. הקשר בין אוכל ורגש הוא חזק מאד בהרבה מובנים ווריאציות. אוכל אכן יכול להוות סוג של מילוי, סוג של השלמת חסר, סוג של תמיכה ועידוד, או גם להיפך מקום של שנאה עצמית, תעוב, הזנחה עצמית ועוד ועוד. לכן...ההתעסקות שלך בזה מובנה ושוב- אנושית ואני מקווה שבעבודה משותפת עם המטפלת תמצאי את המקום הנכון לך למול האוכל, דווקא לא ממקום של ניתוק מהרגש אלא - חיבור לרגש אבל אולי לרגש אחר? אולי האוכל כמקום שהוא גם מזין, מבריא, ממלא במידה, מהנה ועוד... ליאת
לאיילת שלום רב וחג שמח, קשה לייחס מחלה שהולכת ומתפתחת לארוע בודד של היפוגליקמיה, אם כי הארוע עלול להסיר את המסך מתהליך שהתקדם עד אז מבלי שיפרוץ עם בטוי קליני. אין זה סביר שמדובר היה בארוע מוחי. כדאי לבקש הערכה נוספת על ידי מרפאת זכרון. שם יוכלו ליעץ אילו בדיקות נוספות יש לעשות, אם יש מקום לאבחנה אחרת, ומהן ההמלצות הטיפוליות הראויות. בברכה, כרמל ערמון
שלום לך, פסיכיאטר מטפל שמכיר את בנך חייב להיות מעודכן. האם דיברת איתו? במצב כזה נדרש שינוי תרופתי דחוף. ציפרלקס ממש לא מתאים ואף מזיק כעת. במידה והבן לא מסכים לבוא לביקור אצל הרופא אולי הרופא יהיה מוכן לעשות ביקור בבית. יתכן ויש צורך באשפוז. אתה יכול לדווח לפסיכיאטר המחוזי הוא יכתוב הוראת בדיקה ואולי בהמשך הוראת אשפוז. ד"ר אירנה נתנאל פסיכותרפיסטימכת CBT מטפלת בביופידבק ונוירופידבק "מיינד קליניק" מרכז לטיפולים מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733
אשפוז בכפיה אפשרי אם יש סכנה לחייה או לחיי הסובבים אותה בגלל חוסר שיפוט הנובע ממחלה. סכנת חיים לא חייבת להיות מיידית, היא יכולה להיות גם הזנחה גופנית, הרעבה או הפסקה של לקיחת תרופות למחלות גופניות שתסכן את חייה (לדוגמא תרופות לסוכרת). אם יש סכנה כזו אפשר לפנות לפסיכיאטר המחוזי, הוא בדרך כלל מבקש מגורם טיפולי (פסיכיאטר, רופא משפחה, עובד סוציאלי, פסיכולוג) שיזמין את האדם לביקור או יעשה ביקור בית ויעריך את מצבו הנפשי ואת הסכנה. אתם יכולים לפנות בעצמכם ללשכת הרווחה או לרופא המשפחה ולבקש ביקור בית. אשפוז פסיכיאטרי הוא חוויה קשה אבל לפעמים אין ברירה, נשמע שהיא סובלת לא פחות בבית. רוב האנשים לא נשארים בבתי חולים, לרוב מצבם הנפשי משתפר והם חוזרים הביתה.
שלום אלי, עם כל הצער שבדבר, כפי שאתה מתאר לעצמך, לאמך יש אוטונמיה והיא יכולה וצריכה להחליט בעצמה אם לקחת טיפול או להמשיך לסבול. עם זאת- מותר לך בהחלט להפעיל עליה לחץ מתמיד, בצורה של שיחות ושכנועים חוזרים ונשנים. אם אדם נמצא בסכנה- בגלל הזנחה עצמית, בגלל אובדנות או בגלל התנהגות אחרת, אז ייתכן שאפשר ואף צריך לטפל בו אפילו נגד רצונו.
שלום. זה נכון שתוחלת תהחיים הממוצעת אצל מתמודדים מסכיזופרניה היא באופן סטטיסטי קצרה יותר מכלל האוכלוסיה.מדברים על הבדל של כ-10 שנים בתוחלת החיים. כמבון שיש הרבה יוצאי דופן. בכל אופן יש מספר סיבות משוערות לכך: 1) הסיבה העיקרית היא שיש ריבוי מחלות גופניות אצל מתמודדים מסכיזופנריה כתוצאה מ- א) עישון (ידוע שעד 90% מהתמודדים עם סכיזופרניה מעשנים), ב) הזנחה עצמית (הרגלי תזונה לא בריאים, בעיות הגייניה), ג) שימוש בסמים (בעיקר אלכוהול) ועוד. 2) אחוז גבוה של אובדנות - עד 10% מהסובלים מסכיזופרניה מתאבדים. 3) השפעות של הטיפול התרופתי - חלק מהתכשירים נוגדי הפסיכוזה יכולים במקרים מסויימים לגרום לתופעות מטבוליות של השמנה, יתר לחץ דם, עליה בכולסטרול ועוד. לפיכך צריך להיות במעקב רפואי צמוד על מנת לטפל בבעיה כבר בהתחלה. השורה התחתונה - חשוב מאד, במיוחד אצל מתמודדיפ עם בעיות נפשיות, להיות במעקב רפואי מסודר, לטפל בכל בעיה בשלב מוקדם ולהשתתף בתכניות של מניעה כגון גמילה מעישון, טיפולים אצל דיאטניות לתזונה בריאה, הקפדה על כושר גופני וכד'. בברכה, ד"ר אהוד ססר
יעל שלום, כפי שאת מתארת לאחיך יש מגוון הפרעות: חרדה ואובססיביות, קשב וריכוז, דחיינות, הזנחה אישית ועוד. הוא לא לוקח אחריות על מצבו ולא מתמיד בטיפול. על מנת להבין מקור ההפרעות ולמצוא דרכים לעזור לו נדרש אבחון מקצועי ומעמיק אך הוא מסרב להבין שיש לו קשיים ולא משתף פעולה. אני ממליצה להתחיל מהתיעצות פסיכיאטרית. כיצד להביא אותו לטיפול? בנושא זה כתבתי מאמר: http://www.doctors.co.il/ar/7885/דיכאון+-+כיצד+מביאים+אדם+לטיפול+q00 ייתכן והוא יכול לעזור לכם. אומנם מדובר בדיכאון, אך הגישות המתוארות בכתבה מתייחסות לרוב המצבים. אשמח לענות על שאלות נוספות, בברכה, ד''ר אירנה נתנאל Ph.D פסיכותרפיסטית מוסמכת CBT "מיינד קליניק" מרכז לטיפול מתקדמים שד' דוד המלך 1 תל אביב 03-6962733
אכן ,הזנחה עצמית . יתכן שנגרם לברך נזק שלא חולף מעצמו (מניסקוס , רצועות). מציע שפנה לאורתופד.
שלום ענת. את מתארת נושא כאוב שחוזר על עצמו שוב ושוב במשפחות ובני זוג של מתמודדים עם סכיזופרניה וכבר היו מספר התייחסות בנושא כאן בפורום (גם לאחרונה) - הנושא של סירוב לקבל טיפול, חוסר התובנה למחלה, הירידה בתפקוד וכד'. אתמקד בדברים העיקריים הרלוונטים לגבי מקרה זה. אני מתנצל על כך שחלק מהדברים כבר כתבתי בפניות קודמות. 1) איך משכנעים מתמודד ליטול טיפול תרופתי? זוהי עובדה ידועה (ומצערת) שמטופלים הסובלים מסכיזופרניה נוטים להפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמם (מחקרים מצביעים על שיעורים של 60-80% שמפסיקים את הטיפול על דעת עצמם תוך שנתיים), ושזאת אחת הסיבות המרכזיות להישנות של התקפים פסיכוטים ואשפוזים חוזרים. לצערנו אין תשובה קלה לדרכי התמודדות עם סוגיה זו, מכיוון שאחד המאפינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. הדרך הטובה ביותר יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם הפסיכיאטר המטפל. כך ניתן לבחור תכשיר שיתואם אישית למטופל מבחינת תופעות לוואי, השפעות סדטיביות וכד', וכך להגביר את הסיכוי שהוא ייטול את הטיפול. אפשר גם לשקול טיפול בזריקות ארוכות טווח (פעם ב-2 עד 4 שבועות) שמבטל את הצורך בטיפול יום יומי. אם הוא לא מסכים להגיע לבדיקה - ניתן לארגן ביקור בית של רופא משפחה או עו"ס סוציאלי (דרך הרווחה) או לחילופין ביקור בית של פסיכיאטר פרטי (בתשלום). 2) לגבי סוגיית התובנה: את מציינת שחברך מסרב להכיר בכך שהוא סובל מבעיה נפשית ושהוא צריך טיפול, וכאמור אחד המאפיינים של מחלת הסכיזופרניה הוא חוסר התובנה למחלה עצמה. אין דרך קלה להתמודד עם בעיה זו (שהיא אחד הגורמים לחוסר דבקות בטיפול התרופתי כמו גם סירוב להליך שיקומי). דרך אחת (כפי שנתכב לעיל) יצירת קשר טיפולי טוב של המטופל עם גורמים המטפלים (הפסיכיאטר המטפל, עו"ס, רופא משפחה וכד'). כך ניתן להגביר את האמון וליצור אווירה בה ניתן יהיה להתאים טיפול תרופתי, פסיכולוגי ושיקומי אישי, דבר שיוכל להביא לשיפור גם בתחומים של תובנה, איכות חיים, מיומנויות חברתיות וכד'. 3) לגבי הצורך באשפוז: לפי התאור שלך הוא לא מסובן לסביבה אך נראה שיש מרכיב של מסוכנות עצמית (כגון הזנחה עצמית). נראה שיש מקום לשקול אשפוז לצורך איזון תרופתי והליך שיקומי. במידה והוא לא מסכים ניתן לשקול אשפוז כפוי - לפי החוק לטיפול בחולי נפש (1991) כשמטופל מציג התנהגות המסכנת את עצמו או את סובביו כתוצאה ממחלתו יש מקום לשקול אשפוז כפוי. ניתן לפנות לפסיכיאטר המחוזי בבקשת הוראת בדיקה פסיכיאטרית כפויה. יש מספר אפשרויות מעשיות לפעולה. העדיפה ביותר היא לארגן ביקור בית של גורם מטפל (רופא משפחה, עובד סוציאלי או פסיכיאטר פרטי) והם יפנו לפסיכיאטר המחוזי במקרה הצורך. אפשרות נוספת (פחות מומלצת) היא פניה ישירה לפסיכיאטר המחוזי (עדיף בכתב). 4) קבוצות תמיכה למשפחות (נכון גם לגבי בני זוג): התמיכה בבני המשפחה היא חשובה ביותר לצורך התמודדות עם בן משפחה הסובל מסכיזופרניה. לפעמים חשוב לא פחות ללמוד במה _לא_ להתערב (יש משפחות שמעורבות "יותר מדי" בחיי בן המשפחה החולה ובכך גורמים רק להחרפה במצבם). בכל אופן אני לא יודע מאיזה אזור אתם, אבל אני יכול לומר שבהרבה מרפאות לבריאות הנפש יש גם מסגרות של תמיכה במשפחות (בד"כ קבוצות שבועיות). יש ליצור קשר עם המרפאה שלכם ולברר. כמו כן, תמיד ניתן לפנות למסגרות פרטיות (שעולות כסף). וכמו תמיד - כדי לקבל תשובות ספציפיות יותר ומותאמות לגבי חברך יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום. שאלתך "האם חולי סכיזופרניה יכולים לתפקד בצורה נורמטיבית?" היא מורכבת ותלויה במגוון גורמים ביניהם סוג הסכיזופרניה, גיל תחילת המחלה, דבקות בטיפול תרופתי ומעקב, שיתוף פעולה עם תכניות שיקומיות ועוד הרבה גורמים אחרים שקצרה היריעה מלפוט כאן. מספר נקודות: 1) ככל שגיל תחילת המחלה גבוה היותר, כך היכולות הקוגניטיביות יהיו שמורות יותר ורמת התפקוד תהה גבוהה יותר. 2) ככל שיש יותר סימנים "שליליים" כגון חוסר מוטיבציה, הסתגרות, מיעוט בדיבור, הזנחה עצמית וכד' יש ירידה בתפקוד. 3) כשיש פגיעה קוגניטיבית (פגיעה בזכרון עבודה, תכנון, רצייה, אבחנה בין עיקר וטפל וכד') יש ירידה בתפקוד. 4) וכמובן, אין להמעיט בחשיבות ההליך השיקומי לצורך שיפור תפקוד. ניתן לקרוא דיונים אחרים כאן בפורום לצורך פירוט. לגבי גנטיקה: הסיכוי ללקות בסכיופזנריה בכלל האוכלוסיה - 1% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח חולה - 8% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח תאום לא זהה חולה - 12% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם יש אח תאום זהה חולה - 47% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם אחד ההורים חולה - 12% הסיכוי ללקות בסכיופזנריה אם שני ההורים חולים - 40% לגבי גלוי מוקדם: אין בסכיזופרניה גלוי מוקדם כמו בלמשל סרטן השד או סרטן הערמונית. כן ניתן להבחין בתסמינים מקדימים לפני פריצת המחלה, מה שנקרא "פרודרום" שכוללים הסתגרות חברתית, פאסיביות, תלונות גופניות בלתי ספציפיות וכד'. אך יש להדגיש - אי אפשר לדעת מי מהם יפתח סכיזופרניה ומי לא, כך שאין לכך (נכון להיום) יישום מעשי. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום רב, סביר להניח שהתרופות ילוו אותם לזמן לא קצר. הפסיכיאטרית המטפלת בה בוודאי תתן לכם הסבר נרחב. מאחל לכם הצלחה. בברכה, ד"ר אילן טל
לורי שלום, המצב שאת מתארת הוא מורכב ודווקא באופן פרדוקסלי אני מוטרדת מההזנחה של בעלך כלפי גופו כפי שמתבטאת בעודף המשקל הניכר. עבור גבר כבן 30 עודף משקל כה ניכר לא רק שאינו בריא אלא מבטא הזנחה גופנית ופיצוי לחסכים רגשיים באמצעות הגזמה באכילה, כלומר אני רואה בכך סימפטום לסוג של מצוקה רגשית. אדם בעל משקל עודף רב בדר"כ אינו אוהב את גופו והדבר בהחלט עשוי להביא גם לרתיעה מינית בשל מצבו. יש במערכת שלכם כוחות זוגיים חיוביים המתבטאים בעובדה שאתם נהנים מהבת המשותפת ומתפקדים כצוות משומן היטב. כמו כן בעקבות טיפול זוגי השתפרה התקשורת וגם זה מראה על יכולת לגמישות ופתיחות. מה שנדרש כרגע הוא טיפול מיני זוגי אצל סקסולוג המתמקד בתקשורת הפיזית הקדם אירוטית והאירוטית. אגב, מומלץ לשלב זאת או אף קודם לכן בפנייתו של בעלך לטיפול הרזייה המשלב כמוב דיאטה וספורט ועיצוב דימוי גוף חיובי עבורו. ייתכן שהוא לא רוצה מין לא בגללך אלא בגללו ואם הסיבות הן נפשיות ייתכן שכדאי לטפל גם בכך באמצעות טיפול פסיכולוגי אישי עבורו.
שלום רב, אתה מתאר בעיה מאד קשה. קשה לטפל באדם שאינו מעוניין בכך. אני מניח שערכתם איתו אינספור שיחות שלא הועילו. נראה שגם ההגיון אינו עובד כאן, כי אחרת הוא היה מבין שבתקופה שנעזר בתרופות מצבו היה טוב יותר. בגלל החשדנות וההאשמות שלו- גם לא ניתן לפנות לרגש. במצב דברים זה אני יכול לחשוב כרגע על שני כיוונים. האחד- להביא איש מקצוע הביתה שינסה ליצור איתו קשר. יש לזה סיכוי קלוש- אבל אולי זה יצליח. השני- במקרים מסויימים ניתן לשקול טיפול כפוי. זו סיטואציה מאד לא נעימה, אבל אם נראה שקיימת הזנחה עצמית קשה, או שבהתנהגותו הוא גורם לסבל פיזי או נפשי קשה לאחרים- ניתן לפנות לפסיכיאטר מחוזי לצורך עזרה בהבאתו לטיפול כפוי. שוב, זה לא נעים ומוציא "בענק" את כל הכביסה המלוכלכת החוצה. אבל הבושה לא תעזור לו ולא לכם, ואתם צריכים לחשוב האם יום אחד לא תתביישו להודות בפני עצמכם שטעיתם שלא בהאתם אותו לטיפול מוקדם יותר. כאמור- התלבטות לא קלה וממש לא פשוטה. מקווה שתמצאו את שביל הזהב. בהצלחה.
נעמה שלום, נראה שכל התופעות שאת מתארת קשורות למבנה אישיות רגיש, פגיע עם נטיה לנפילות דכאוניות. טיפול פסיכולוגי הוא בדיוק הכלי לעזרה במצבים אלו, אבל יש לזכור שלוקח זמן לבצע שינוי ולחזק את האישיות, בהרבה מקרים צריך טיפול של לפחות שנה וחצי-שנתיים (ואף יותר מכך) בכדי שהשינוי יורגש ויהיה משמעותי. המון הצלחה ובריאות.
שרון שלום, בהחלט יכול להיות שזה דיכאון. הכי נכון לפנות ליעוץ פסיכולוגי, אבל אפשר להעזר גם ברופא המשפחה או פסיכיאטר להערכה מקיפה יותר.
אני לא מצליח להבין מה כ"כ חשוב בלוח הזמנים שלך שאין לך זמן להגיע למרפאה להיבדק כשהתלונה שלך כ"כ חריפה??,,, איזו הזנחה עצמית!! מה שלא נאמר כאן לא יעזור כי אותך צריך לבדוק!! כאב ראש יכול להיות מלחץ דם מוגבר דימום להאף צריך להיבדק בעיקר אם הוא חוזר על עצמו
בנצי שלום במידה והיא מוכנה לשקול תרופות אפשר לפנות לפסיכיאטר ולהציע לך לנסות תרופות נוגדות חרדה. חשובה מאוד התמיכה החברתית וכל מסגרת שהיא היתה יכולה להשתלב בה עשויה לשפר את המצב. אני מסכים עם א. שבגיל כזה אנשים לא תמיד מוכנים להתחיל טיפול, אבל דבר איתה על זה ואולי היא תפתיע אותך ותסכים לפנות לפסיכולוג. במידת הצורך תוכל להתייעץ בקו של אגודת אש"ל רעות שנותנת ייעוץ מקצועי למשפחות של קשישים 1700700204 בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אי אפשר להכריח אדם לפנות לטיפול אם הוא אינו רוצה זאת. את מתארת סוג של הזנחה עצמית שהולכת ומחמירה. השאלה מה גורם לכך והאם אין ברקע סוג של דיכאון או בעיה אחרת שאפשר לאבחן. אם אין כל דרך לשכנע אותה לפנות לשיחות אולי היא תסכים בכל זאת לשקול טיפול בתרופות שעשוי בהחלט לשפר את המצב. גם זה דורש פניה לרופא, במקרה הזה פסיכיאטר, אבל בכל זאת המאמץ נמוך יותר. יש טיפולים שונים במסגרות ציבוריות של מרפאות בריאות הנפש וקופות החולים. כמו כן אפשר להיעזר לעיתים בעובדים סוציאליים של העיריה. הבעיה העיקרית נשמעת לי המוטיבציה והנכונות שלה לפנות לטיפול ולא המסגרת המתאימה. הצורך בטיפול בוודאי קיים לפי מה שאת מתארת. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום אילן, דימוי הגוף שלנו, שביעות-הרצון שלנו מהמראה החיצוני שלנו, הוא חלק משמעותי מאוד מהדימוי העצמי שלנו בכלל. בחורות, בבואן לבחור בן-זוג, נוטות הרבה יותר להסתכל על התמונה הכוללת ולהעריך תכונות חיוביות שונות כגון היכולת לתת מעצמך, להעניק ביטחון, להיות בן-שיחה נעים ונכון, הן גם מסתכלות על המראה החיצוני. בחורות לא יבחרו או לא יבחרו בך בגלל העיניים היפות או הלא יפות שלך. המלצתי המרכזית היא שתעשה רשימה של התכונות החיוביות שלך, תכונות שבגללן כדאי להיות בקשר איתך, ועם הרשימה הזו בראש תתחיל עם בחורות. יתר על כן, בחורה שלא תבחר בך רק כי אתה פוזל היא בוודאי בחורה שלא היית מעוניין בה כבת זוג. מעבר לחשיבותה של שביעות הרצון שלך מהמראה החיצוני שלך, קיים מקום לבדוק האם אינך משליך על הפזילה היבטים אחרים שאינך מרוצה מהם. הרבה אנשים שנמצאים בפני ניתוח פלסטי (וכך אני רואה את ניתוח הפזילה שלך) מפתחים ציפיות לא מציאותיות מהניתוח ומלבישים על הבעיה האסתטית עולם ומלואו. כדאי לבדוק אם זה לא מה שאתה עשית. אתה גם יכול לפצות על הפזילה ע"י טיפוח המראה החיצוני שלך מבחינות אחרות, כגון הליכה לחדר כושר, כך שה"אריזה" כולה תיראה יותר טוב. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
לרות שלום, איני נוהג להמליץ על רופאים ברשת. תמיכה במשפחות של חולי סכיזופרניה יש בסניפי "אנוש" ברחבי הארץ, כדאי לפנות לסניף אנוש הקרוב למקום מגוריך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
שרון שלום מה שאת מתארת מדאיג ואני חושב שכדאי שתפני לטיפול פסיכולוגי בהקדם. תקופת ההריון היא תקופה שיש בה רגישיות נפשיות ואלו כמובן מתגברות במצבים כמו שאת מתארת בהם ההריון לא רצוי או לא מתוכנן. מאחר ויש כל כך הרבה לבטים יש חשש שאחרי הלידה החששות והדיכאון דווקא יגברו ואני לא חושב שזה משהו שכדאי לבדוק אותו. רוגע ואיכות חיים בתקופת ההריון חשובים הן לאם והן לעובר. הסימפטומים הדיכאוניים שאת מתארת דורשים התייחסות וטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן