תוצאות חיפוש עבור הדרכת הורים

הי אודי, בנך בן 4 ואני מבינה שהוא גמול מפיפי אבל קקי הוא מסרב לעשות באסלה ומבקש להתפנות בחיתול. אם הבנתי נכון, אז לא נראה שיש כאן פחד מהאסלה שהרי פיפי הוא עושה בשירותים בלי בעיה. בנוסף, ילד שיכול להתאפק עד ששמים לו חיתול ואז להתפנות, הוא למעשה שולט בסוגרים ויכול להחליט איפה ומתי לעשות קקי. כלומר הוא יכול לבחור אם לעשות בחיתול או באסלה. אצל ילדים רבים חוסר שיתוף הפעולה עם הקקי הוא דרך ביטוי, זה שפה. ברוב המקרים בהם ילדים בגיל 4 נמצאים בתהליך גמילה ארוך ומתיש, ניתן לראות שיש עוד מקומות בהם הילד מתקשה לשתף פעולה – עקשנות רבה, בכיינות, קושי להתגמש ולזרום, משא ומתן על כל דבר, ילד שרוצה שהכל יהיה בדרכו, והוא מתוסכל כאשר דברים אינם קורים כפי שהוא רוצה, קשיים בשינה, בררנות באכילה ועוד. אם את מזהה אצל בנך חלק מהמאפיינים הנ"ל אז הקקי הוא חלק מתמונה רחבה יותר. המפתח לשינוי הוא להבין את ההתנהגות (למה הוא לא מוכן לעשות בשירותים) ולתרגם אותה לצורך הרחב יותר שהיא מבטאת. כאשר הילד יקבל מענה לצורך הרחב, זה ישליך באופן אוטומטי גם לגבי שיתוף הפעולה עם הקקי. מכיוון שאתם כבר מעל שנה בתהליך, וכל מה שניסיתם לא יצר התקדמות משמעותית, אני ממליצה לפנות לייעוץ. במקרים כאלה אין פתרון קסם שניתן לתת בעזרת עצה קצרה בפורום. זה דורש בירור יותר רחב - להבין יותר את האופי של הבן שלכם, ולבדוק אם התגובות שלכם (ההורים) מקדמות או מעכבות את תהליך הגמילה שלו ועוד... בהתאם לכך אוכל לתת לכם הדרכה רלוונטית, מעמיקה, ומותאמת אישית. חשוב לעזור לילד להתקדם ולהיות מותאם לכל בני גילו ולשלב ההתפתחותי שלו, כדי שלא ילעגו לו, כדי שתחושת הערך שלו לא תפגע, וכדי שלא תצטרכי להגיע לגן לנקות אותו. בברכה, איילת אפשטיין – מנחת הורים ויועצת זוגית, יועצת שינה וגמילה מחיתולים. 052-8575311

הי ליאת, את מתארת תהליך גמילה נורמטיבי, שהתחיל טוב, ביוזמת הילד, אשר לאט לאט למד לשלוט בגוף שלו והשתפר - הפספוסים פחתו, עם קקי הוא בשליטה, ואפילו בלילה הוא היה יבש יותר ויותר. אבל, אחרי זמן מה, משהו בהתקדמות שלו נעצר, ואפילו יש נסיגה ופחות שיתוף פעולה. פעמים רבות, ילדים שהתחילו את תהליך הגמילה בשיתוף פעולה, מתחילים לאט לאט להתנגד ולסרב. זה קורה בדרך כלל כאשר ההורים עסוקים מאוד בגמילה, חוששים מפספוסים ומבקשים למנוע אותם בכל מחיר, והגמילה תופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. ההורים מתקשים לסמוך על הילד שילך לשירותים, והם מזכירים לו, מנדנדים לו,לוקחים אותו לשירותים כל חצי שעה, מדברים איתו שוב ושוב על הצרכים, וכופים עליו להתפנות בלי להיות קשובים לרצונותיו ולצרכיו. היוזמה והשליטה הגבוהה של ההורים מקשה על הילדים להיות קשובים לגופם ומעוררת את התנגדותם לתהליך. נוצר המון לחץ סביב הגמילה. מה שצריך לעשות הוא לשחרר את הלחץ ולהעביר את השליטה על הצרכים אל הילד. אין צורך להזכיר לו כל חצי שעה, אלא מאפשרים לו להחליט בעצמו מתי הוא הולך להתפנות ומכבדים את רצונו. נשמע פשוט, אבל בהחלט לא קל ליישום... זהו תהליך שלוקח זמן, ובמהלכו חשוב לעודד את הילד גם על ניסיונות וגם על הצלחות קטנות בדרך. חשוב לאמץ גישה אופטימית ולהעביר לילד מסר של אמון ביכולתו להשלים את המשימה ההתפתחותית שלו. אם בעוד כמה שבועות אתם לא רואים התקדמות משמעותית, חבל שאתם והילד תמשיכו לסבול. אתם מוזמנים להיות איתי בקשר ואשמח להדריך אתכם כיצד לעזור לו לצאת מהרגרסיה. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

יעל שלום, הדרכת הורים הינה הדרכה להורים כיצד להתמודד עם הקשיים שגורמת הפרעת הקשב והרכוז של בנם או בתם. בהחלט מומלץ שתהיה זו הדרכת הורים באוריינטציה של הפרעת קשב ורכוז. הפרעת קשב ורכוז פוגעת בתפקוד בשטחים שונים של החיים, כמו גם התנהגות. הדרכת הורים אמורה להתייחס למכלול הבעיות שגורמת הפרעת הקשב והרכוז. בקופות החולים, הדרכת הורים ניתנת בד"כ ע"י פסיכולוגים, באופן פרטני או קבוצתי. אפשר לפנות למוקד של הקופה ולברר. באופן ספציפי באזור המרכז, חברי מכבי יכולים לפנות למרפאה לטפול בהפרעות קשב ורכוז בהרצליה, למרפאה הפסיכיאטרית לילדים בנוער בנתניה, או לפסיכולוגית אסתר גולדברג (טלפונים בומוקד מכבי). אפשר גם לפנות להדרכת הורים במרפאות בי"ח שניידר - לכל חברי קופות החולים, ולא מסובסד. לשאלתך השניה. הפרעת קשב ורכוז מאובחנת כאשר הילד עומד במספר קריטריונים. תסמין אחד אינו מאבחן הפרעת קשב ורכוז. התאור שנתת עלול להתאים להפרעת קשב ורכוז, אך יכולות להיות סיבות רבות ושונות להתנהגותו זו של הילד. לפני שרצים לאבחון, אני ממליץ להוועץ במורה המחנכת וברופא הילדים. שבוע טוב, ד"ר ברנע ארז.

שלום, שאלה האם היצעתם לו לעבור לכיתה קלה יותר או להשמיט כמה מקצועות מוגברים כדי להקל עליו? ירדן

הי חן, איזה יופי שהקטנטונת שלך מגלה עניין לקראת גמילה. עם זאת היא מאוד צעירה וכשניגשים לנושא גמילה מטיטולים יש לבדוק את הבשלות של הפעוט. ישנם פעוטות מעטים שנגמלים בגיל צעיר, אך רובם בשלים בסביבות גיל שנתיים ומעלה. כאשר מתחילים מוקדם מדי התהליך יכול להיות ממושך ומתסכל. ולכן על פי הגישות המקובלות כיום חשוב לוודא שהילד בשל לגמילה כי כך גם החוויה בדרך כלל קלה ומוצלחת יותר (הן לילד והן להורים). מכיוון שכך, אני מציעה לך לאפשר לבתך להתקדם בקצב שלה, בלי להאיץ בה, ובמקביל לבדוק שקיימים מספיק סימני בשלות, ואז אפשר יהיה להוריד חיתול ולעבור לעשות בשירותים. סימני בשלות עיקריים שיעזרו לך להבין אם היא מוכנה: 1. מראה סימנים ברורים כשהיא עושה פיפי או קקי בחיתול – למשל היא עוצרת את הפעילות שלה או מתרחקת בזמן עשיית הצרכים, לפעמים מודיעה "פיפי/קקי" כשהיא מתחילה לעשות (אם היא מודיעה לפני שהיא עושה היא כנראה מוכנה לגמילה). 2. היא מסוגלת לדחות סיפוק ולחכות. למשל, כשאתם עסוקים בדבר מה והיא מבקשת משהו וצ ריכה להמתין שתסיימו. 3. היא מסוגלת להתמודד עם פעילות מורכבת ולא חוששת מכישלון. למשל, תמשיך לנסות לבנות מגדל גם אם לא הצליחה, ולא תוותר בכל פעם. 4. מוכנה להתנסות בדברים חדשים ולא "נמנעת סדרתית". 5. מפגינה רצון להיות עצמאית ולעשות דברים לבד לא רק בעניין הצרכים (למשל, להתלבש בעצמה, לאכול ועוד). 6. יכולה להוריד את המכנסיים וללבוש אותם בחזרה. 7. מתעניינת באנשים אחרים שהולכים לשירותים – בהתחלה זה עלול להיות מוזר בעינכם, אף כי זו היא התעניינות טבעית. 8. מתחילה להתאפק, והחיתולים שלה יבשים למשך שעתיים – בניגוד לתינוקות צעירים ותינוקות רכים, שהשלפוחית שלהם מתרוקנת אוטומטית. 9. מראה שאינה אוהבת ללבוש חיתול, ולפעמים מנסה להוריד אותו כשהוא רטוב או מלוכלך. 10. יודעת לדבר מספיק טוב על מנת לבקש ולבטא את הצורך שלה ללכת להתפנות. לא כל הסימנים חייבים להתקיים, אך ככל שיותר מהם קיימים תוכלו לדעת שהיא מתקדמת בכיוון הנכון, ותוכלו לדעת שהגיע הזמן להתחיל ושיש סיכוי שהתהליך יעבור בצורה טובה. אנא סמני שקראת את תשובתי. שנה טובה, איילת אפשטיין - יעוץ גמילה ושינה הדרכת הורים | ייעוץ זוגי | פסיכותרפיה 052-8575311

שלום לדבורה הילד כנראה נלחם על הסטטוס שלו. הסטטוס שלו נפגע כשלא מקבל את מה שרוצה. חיבוק והערות טובות לא ישנו את ההתנהגות. יש גם משהוא במשפחה שמאפשר לו התנהגות כזאת. יש בו כנראה גם רמת כעס גבוהה יותר.להערכתי כדאי שתיתיעצו עם איש מקצוע . זה יכול לדרוש הדרכת הורים ו או טיפול דיאדי. בברכה ובהצלחה טובי פלד

הי נסרין, סליחה על התשובה המאוחרת מאוד. הייתי בחופשה בחגים ולא שמתי לב לשאלה. מכיוון שחלפו חודשיים מיום שהעלית את השאלה, אשמח לשמוע אם יש התקדמות ואיפה הדברים עומדים כעת? בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים 052-8575311

הי ספיר, ילדים רבים חווים רגרסיה לאחר הצטרפות של אח חדש, שזה מצב שגרם לטלטלה בחיי הילד ודורש הסתגלות מחודשת. הילד נמצא בעומס רגשי שאותו הוא משחרר בעת השינה, ועם השחרור משתחררים גם הסוגרים. חשוב לדעת שההרטבה אינה בשליטת הילד ולכן, המשיכו לנהוג כפי שאתם נוהגים – החליפו בזריזות את הסדינים ונקו אותו בלי לעשות מזה עניין, ובלי להביע כעס ואכזבה. אם אתם מעירים אותו להתפנות פעם אחת בלילה וזה גורם לו לקום יבש אז נראה לי שאתם יכולים להמשיך. אך חשוב לדעת שזה חוסך את הכביסות וההתעסקות עם בגדים ומצעים רטובים באמצע הלילה (וזה בהחלט חשוב בפני עצמו), אך לא בהכרח תורם ללמידה של התאפקות והחזקת הסוגרים. אפשר לשוחח איתו (שיחה חד פעמים. לא לחזור על הדברים שוב ושוב) ולומר לו: לפעמים כשאתה ישן הפיפי יוצא לך בלי שאתה שם לב. אבל למרות זאת, אפילו שאתה ישן, תנסה להרגיש אם יש לך פיפי, ולהתעורר וללכת לשירותים או לקרוא לנו. המטרה בשיחה היא לעורר את המודעות של הילד לכך שהוא מסוגל לפתח את היכולת לקום בלילה כשיש לו פיפי או להתאפק עד הבוקר. הכי חשוב לדעת שגמילת לילה איננה בשליטת ההורים, ומבחינה סטטיסטית 25% מהילדים עד גיל 4 עדיין מרטיבים. מכיוון שהוא מאוד צעיר ההמלצה היא בדרך כלל לתת לגוף להבשיל עד שהוא יצליח להתאפק בלילה. לכן, אני ממליצה לכם להיות סבלניים עד שהוא יצליח שוב לקום יבש בבוקר. יש מקרים שאני אפילו ממליצה להחזיר את החיתול בלילה (בלבד) ולהוריד בעוד כמה חודשים. ועד אז, חזקו את תחושת הערך שלו, תנו לו להרגיש בשליטה במקומות שזה אפשרי, ואל תתנו לנושא הגמילה בלילה להעסיק אתכם יותר מדי. רוב הסיכויים שזה יחלוף כלעומת שבא. אשמח לשמוע מה את חושבת. בהצלחה והמשך חג שמח, איילת אפשטיין – הדרכת הורים וייעוץ זוגי, ייעוץ שינה וגמילה 052-8575311

הי עדי, מהתיאור שלך, ובמיוחד לאור העבודה שהבן שלך גמול גם בלילה וללא פספוסים בלילה, אני מסכימה מאוד עם ההתרשמות שלך - שיש לו שליטה מלאה. ניתן לומר בביטחון שתהליך הגמילה שלו הושלם, במובן שהוא שולט לחלוטין בצרכים ובגוף שלו. ולכן, ההסבר לכך שהוא ממשיך להרטיב הינו מסיבות רגשיות/התנהגותיות. שאלה לי - איך הוא בגן? האם גם שם הוא מרטיב כמו בבית? מחכה לתשובתך, בברכה, איילת אפשטיין - יעוץ זוגי והדרכת הורים, יועצת שינה וגמילה. 052-8575311

הי שלי, בנך מפתח מחשבות אובססיביות המהוות סימפטום של הפרעת חרדה וזה בעצם לא ממש משנה מה הנושא (למרות שבתוך טיפול בהחלט תהיה חתירה להבנת המשמעות של הנושא הספציפי הזה עבור בנך). לכן עלייך להמשיג לעצמך ולבנך שמדובר כרגע במצב חרדתי מוגבר שצריך לטפל בו על ידי שיחות עם איש מקצוע (בשלב ראשון ולפעמים אחרון. במצבים מסוימים אפשר להעזר גם בטיפול תרופתי אך כדי להמנע מזה, כדאי לא להמתין ולגשת בהקדם לקבלת טיפול פסיכולוגי). חשוב גם להסביר לו שאם המחשבות הללו יעברו לו, יתכן מאוד שיתקבע על מחשבות מלחיצות אחרות (שימי לב שהמחשבות כבר קיבלו צורה אחרת) ולכן חשוב לטפל במצב בהקדם. מה שאני עוד ממליצה לומר הוא הוא שבשתי הפגישות הראשונות רק יספרעל עצמו באופן כללי, ואם ירגיש מספיק בנוח, יוכל להחליט שבפגישה השלישית מדבר על חרדותיו או מחליט לסיים את הטיפול. עד אז כבר יווצר קשר עם המטפל ואת כמובן תסבירי למטפל מבעוד מועד את הקושי כך שיוכל להחזיק זאת בראש ולהתנהל בהתאם. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגית קלינית מומחית ילדים מתבגרים ומבוגרים 0523873044

שלום אמא. לעיתים במצבים שכאלה , הדרכת הורים יכולה לסייע. במסגרת הדרכת הורים ניתן ללמוד דרכי תקשורת, קביעת גבולות וכו.

שלום לך אבא יקר, מקריאת התיאור שלך אני רוצה לעודד אותך ולומר שהילד שלך גמול !! אני מתרשמת שהוא שולט בגופו היטב ויכול לעשות את הצרכים שלו בשירותים. מכיוון שהוא כבר גדול, בן 3.5, אז רוב הסיכויים שאם הוא יכול להצליח כשהוא ערום, סימן שהוא יכול להצליח גם עם בגדים (בהנחה שאין לו עיכוב התפתחותי או מוטורי כלשהו, ושהוא ילד נבון ומפותח בהתאם לגילו). הגמילה דורשת מילדים משאבים וכוחות רבים. הם מתגייסים ומשתדלים מאוד בתחילת התהליך, אבל לאחר זמן כאשר הקסם פג וההתלהבות שלהם ושל הסביבה פוחתת, עלולים להיות פספוסים, רגרסיות, או עצירה בהתקדמות. אני מציעה, לא לעשות מזה עניין, לא להתייאש, ולהמשיך בתהליך כרגיל. אני מציעה לעודד אותו ולומר לו שאתם מאוד גאים בו שהוא מצליח לעשות את הקקי והפיפי שלו לבד בסיר בלי שתזכירו לו, ושאתם סומכים עליו שיצליח לעשות אותו דבר גם כשהוא עם בגדים, כי ככה עושים ילדים בוגרים כמוהו. לאחר השיחה הזו, שהיא חד פעמית, אין צורך שיהיה ערום. תלבישו אותו, כמו שהוא צריך להיות בגן ובכל מקום אחר, ותניחו לו ללמוד בקצב שלו את איתותי הגוף שלו, בלי להזכיר לו ולרדוף אחריו. יהיו לו פספוסים בהתחלה, אבל לאט לאט, הוא יקח מכם את האחריות ויצליח להגיע לשירותים לעשות שם את צרכיו. אגב, האם בגן הוא גם מפספס או שבגן הוא מצליח להגיע לשירותים בזמן למרות שהוא לבוש? חשוב לציין שאם אתם תקועים זמן רב באותו המצב ומתקשים לסייע לילדכם להשלים את התהליך, כדאי לפנות לעזרה מיקצועית. אני מזמינה אתכם אלי להדרכה לגמילה מוצלחת מחיתולים. בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי. יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי שני, גמילה מחיתולים היא לכאורה שלב פשוט שכל הילדים עוברים סביב גיל 2-3, אך לא תמיד היא זורמת חלק ולפעמים הורים מוצאים את עצמם בתהליך גמילה מתיש, שנמשך חודשים ארוכים ואף שנים. בתהליך הזה כולם סובלים – גם ההורים וגם הילדים. כאשר ילד בן 5 ממשיך להרטיב ביום באופן קבוע לאורך תקופת זמן ממושכת, זה מהווה איתות לכך שמדובר בקושי הקשור ליחסים בין ההורים לילד. ברוב המקרים זה מעיד על כך שהילד מרגיש תחושת שליטה מועטה בחייו, וההרטבה מסמנת – כאן אני מחליט! כאן אני שולט! אני אדון לגופי ורק אני מחליט מתי ואיפה אני עושה פיפי וקקי! פעמים רבות, ילדים שהתחילו גמילה באופן מוצלח, מתחילים לאט לאט להתנגד, להכחיש שהם צריכים לשירותים, לסרב ללכת להתפנות, ולהרטיב. ההורים בדרך כלל מוצאים את עצמם מתעסקים עוד יותר בגמילה, עושים מאמצים להזכיר ולמנוע פספוסים, מבטיחים פרסים והפתעות, עושים המון שיחות, יש הרבה לחץ בבית, והגמילה הופכת להיות "אישו", ותופסת נפח גדול מדי בשגרת היום יום. כדי לשנות זאת, על הילד לחוש שליטה בחייו בכלל ובתהליך הגמילה בפרט, לחוש מסוגלות, שהוריו מכבדים את רצונותיו ולא מפעילים עליו לחץ. במקרה זה מומלץ לפנות להדרכת הורים. אשמח ללוות אתכם ולעזור. לגבי בן ה-4: גמילת לילה היא תהליך הבשלה פיזיולוגי המתרחש באופן טבעי. מערכת הרפלקסים ששולטת בשחרור השתן בלילה מגיעה לבשלות עד גיל 6 אצל רוב הילדים, ומאפשרת להם להתאפק במהלך השינה. לשאלתך אם להעיר אותו כשהוא רטוב אין תשובה חד משמעית. זו החלטה שלכם (למה לדעתך זה יכול להיות מסוכן?). זה מאוד מתסכל אותו להתעורר משינה עמוקה ולהילקח למקלחת, כל מה שהוא רוצה זה להמשיך לישון ולכן אפשר להבין את הבכי והצרחות. הוא גמור מעייפות וגם מאכזבה שהוא רטוב. לפי הגישה שמתייחסת לגמילת לילה כאל תהליך בשילה טבעי, כאשר הילד מתעורר יבש בחלק מהלילות זה מעיד על התחלה של בשלות. אני מציעה שתתנו לו עוד קצת זמן לנסות, ואם אין התקדמות והוא ממשיך להתעורר רטוב אז אולי הוא עדיין לא לגמרי בשל והפתרון הוא להמתין עוד קצת עם הורדת החיתול בלילה. בהצלחה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי, יעוץ שינה וגמילה. 052-8575311

הי עדי, הסבל והמצוקה הגדולים הנובעים מהקשיים בעשיית הצרכים של הילד, מוכרים לי, והם עלולים להשפיע ולהקשות מאוד על היום יום בבית. בתחילת תהליך הגמילה הפספוסים הם חלק בלתי נמנע מתהליך רכישת השליטה של הפעוט על צרכיו. על ההורים לעקוב ולראות שמיום ליום ומשבוע לשבוע הפספוסים הולכים ומתמעטים. כל עוד ישנה התקדמות ולמרות הפספוסים הילד משפר את שליטתו על הצרכים - אפשר להיות מרוצים, ויש לייחס פחות חשיבות למשך הזמן שהתהליך אורך. יש ילד שייגמל ביום-יומיים ויש אחר שיהיה זקוק לחודש-חודשיים לשם כך. כל אחד והקצב שלו. אך במידה וההורים אינם רואים התקדמות - כנראה שמשהו השתבש או לא מתנהל נכון בתהליך. רוב הילדים בשלים לגמילה ונגמלים בין גיל 2-3, ואני מאמינה שגם הבן שלך (שהוא כבר גדול), אם אין לו קשיים מיוחדים, מסוגל להיגמל כמו כל בני גילו. לכן, השאלה היא מה גורם לו להתנגד ולא לשתף פעולה? האם ישנם מקומות נוספים שאתם חווים איתו קושי בשיתוף פעולה? האם הוא ילד נוח וממושמע? או שאתם מרגישים שיש איתו הרבה מלחמות? שהוא עקשן, עומד על שלו ושקשה לכם לגייס אותו לשיתוף פעולה? מאבקי כוח עשויים להתבטא גם בהתנגדות לתהליך הגמילה. לכן כדאי להתייעץ ולמצוא את הדרך להפסיק את מאבק הכוח בבית, ואז הילד יהיה פנוי להתפתחות ולהתקדמות וללקיחת אחריות על הצרכים שלו. לאחר שתעני לשאלותי אוכל להתייחס בהתאם. בברכה, איילת אפשטיין - הדרכת הורים ויעוץ זוגי יועצת שינה ויועצת גמילה 052-8575311

בוקר טוב בתיה, הרטבת לילה היא תופעה רווחת המטרידה הורים וילדים רבים, ואני מבינה את תחושת התסכול שלכם מכך שהיא חזרה להרטיב למרות שהיו שבועות של הצלחה חלקית. אני חושבת שמרגיע לדעת שבגיל 5 כ-20% מהילדים מרטיבים, ולכן הרטבה בגיל 3.5 לא נחשבת למשהו חריג שיש לטפל בו או לדאוג בעטיו. גם אחרי גיל 6 כ-15% מהילדים ממשיכים להרטיב, ואצל רובם הרקע לכך הוא תורשתי. תוכלו לעשות בירור אם יש במשפחה רקע של הרטבה מאוחרת (אחד ההורים, האחים של ההורים, אחיינים). בניגוד לגמילה ביום (בזמן ערות) גמילת לילה היא תהליך המתרחש באופן טבעי. מערכת רפלקסים המאפשרת שליטה פיזיולוגית בסוגרים בזמן השינה מגיעה לבשלות אצל מרבית הילדים עד גיל 6, ולכן לא נהוג לטפל בהרטבת לילה לפני גיל 5. אני חושבת שאם היא מרטיבה יותר מפעם אחת בלילה, או שאתם מחליפים בלילה ובכל זאת היא קמה רטובה, אז כנראה שהיא עדיין לא בשלה (למרות ההצלחה המסויימת שהייתה בהתחלה). במקרה זה אני ממליצה להחזיר לה את החיתול, זה יוריד את הלחץ מכולכם, ובעוד כמה חודשים אפשר לנסות שוב. הלחץ משפיע לרעת התקדמות התהליך ולכן לפעמים כדאי להרפות. תגידו לה ברוח טובה ובהבנה שניסיתם, אבל הגוף שלה עדיין לא בשל להתעורר בלילה לפיפי ולכן אתם מחזירים כרגע את החיתול, וכשהיא תגדל עוד קצת תנסו שוב. ישנם תהליכים של בשלות והתפתחות שלא ניתן לשלוט בהם (ממש כמו הליכה, או ישיבה) – כל ילד מתפתח בקצב שלו ואי אפשר להאיץ את הגוף. אם נראה לכם שהיא כן בשלה אז כדאי לבדוק סיבות אחרות שיכולות להשפיע – הרגלי שתיה, הרגלי יציאות, מצבי לחץ, מצב רגשי, מצב בריאותי, מצב התפתחותי ועוד. לגבי הרגרסיה ביום, בדרך כלל התייחסות רבה מצד הסביבה (ההורים, הסבים, הגן) לנושא ההרטבה גורמת, באופן פרדוכסלי, להמשכיות של התופעה. הורים רבים נוהגים להזכיר, לנדנד, כועסים, מתווכחים, מעירים, מסבירים שוב ושוב, משכנעים, משדלים, מבטיחים פרסים, מדבקות, הפתעות, מאיימים, מענישים... אולי גם אתם מוצאים את עצמכם עושים חלק מהדברים הללו. תתבוננו ותבדקו אם, במקרה, עניין הגמילה הפך ל"אישו" אצלכם בבית או שיש סביב העניין התעסקות רבה. מה שמומלץ לעשות במקרים אלה הוא להעביר את האחריות על הצרכים בחזרה אל הילדה, וביחד עם זאת להעביר לה מסר מחזק וברור שסומכים עליה שתבחר לעשות פיפי בשירותים ולא בבגדים. מה דעתך? בברכה, איילת אפשטיין – מנחת הורים, יועצת שינה וגמילה. https://www.facebook.com/ayelet.epstein.3/ 052-8575311

להערכתי יש צורך בטיפול משולב, גם ריכוך צואה עם נורמלקס, במינון שצריך להתאים לה. בשבוע ראשון כנראה 16 גרם ב240 מל שתיה ולפי התגובה להחליט באיזה מינון להמשיך. בנוסף יש לשלב הדרכת הורים. אנא פני אלי דרך מרפאת גסטרו ילדים בוולפסון.

הי אילנה, אני יודעת שתהליך גמילה שנמשך כ"כ הרבה זמן יכול להיות מייאש ומתיש עבור ההורה...יחד עם זאת מתוך התיאור שלך לתחושתי ישנם דברים חשובים יותר שצריך לתת עליהם את הדעת. זה נשמע לי שביתך לא מקבלת מענה על איזשהו צורך עמוק. העובדה שהיא אוהבת באלימות אולי מעידה על כך שחסר לה משהו בקשר איתכם ההורים, זמן, תשומת לב לחלקים מסוימים שבה. העובדה שמעולם לא נגמלה כראוי אף היא עשויה להעיד על צורך רגשי לא מסופק (בהנחה שנשללו בעיות פיזיולוגיות). זה אחד המקרים שאני באמת מציעה לך להתייעץ באופן אישי ולהעזר בהדרכת הורים. לחשוב יחד מה חסר שם, מה עוד צריך לקרות שלא קורה, לקבל חידוד ודגש שלא נמצא.. לפעמים די בשלוש ארבע פגישות כדי להאיר עיניים ולהעזר. כמובן שהשאיפה היא שכתוצאה מכך גם הגמילה תגיע וזה בפני עצמו יעיד על וויסות רגשי טוב יותר אצל ביתך ועל מצב רגשי מאוזן יותר. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ ילדים מתבגרים ומבוגרים אזור מרכז 0523873044

שלום דקלה לבתך המקסימה יש תגובות חרדה והיא חרדתית. אולי זו זמני אולי תכונה .כדאי להגיע לפגישת ייעוץ והדרכה להורים . אתם יכולים ללמוד איך לעזור לה ולעזור לכ. בהצלחה

מילי שלום, אנסה לעשות מעט סדר בדברים. כתב שבנך מאובחן כלוקה בהפרעת התנהגות מסוג הפרעה מרדנית מתנגדת (ODD), וכי הוא מטופל ב-Rispond (הנקרא גם Risperdal) וב-Ritalin קצר טווח. לא כתבת, אך אני מניח שבנך לוקה גם בהפרעת קשב ורכוז, קרוב לודאי עם היפראקטיביות ואימפולסיביות, ולכן הוא מטופל גם ב-Ritalin. עוד הוספת, שלמרות הטפול התרופתי עדיין יש התפרצויות אלימות כלפי הסובבים אותו. ראשית, חשוב לי לציין, שאלימות כלפי הסובבים, אינה חלק מהפרעה מרדנית מתנגדת (ODD). הפרעה זו בהגדרה, היא חוסר הענות לסמכות, אך לא פגיעה באחרים. שנית, לא סיפרת האם בנך מקבל טפולים נוספים. כתבת שהיה בטפול פסיכותרפויטי, אך לא ברור מאיזה סוג. יש לזכור, שטפול תרופתי בהפרעת קשב ורכוז המלווה בהפרעת התנהגות, הוא רק חלק מהטפול. אמנם חלק חשוב, אך רק בכל זאת רק חלק מהטפול. לצערי, טפול פסיכולוגי דינאמי (כלומר, הטפול הפסיכולוגי הקלאסי) לא נמצא יעיל בטפול בהפרעת קשב ורכוז המלווה בהפרעת התנהגות, ולכן, איני מוצא מקום לטפול כזה, אלא אם מטרתו של הטפול היתה בבעיה אחרת שלא כתבת אודותיה. הטפולים שכן נמצאו יעילים הם טפול תרופתי, הדרכת הורים, וטפול התנהגותי לילד, רצוי בקבוצה. הטפול ההתנגותי והדרכת ההורים אמורה להתוות תכנית ברורה של תגובות להתנהגותו (הטובה והגרועה) של הילד, הן בבית והן בביה"ס. מטרתה של הדרכת ההורים והמורים, היא עזרה בהתמודדות עם הקשיים שהילד מציב בפניכם. מעבר לכך, יתכן והמסגרת בה מצוי הילד, אינה תואמת את צרכיו. יתכן וכתה קטנה תתאים יותר - איני יודע כיון שאיני מכיר את הילד, אך יש לבדוק זאת. שלישית, ילד הלוקה בהפרעת קשב ורכוז המלווה בהפרעת התנהגות, נתון בסכון גבוה להפרעות נוספות, כמו לקויות למידה וחרדות. יש צורך למפות את כלל הבעיות מהן סובל הילד, ולטפל בכלל ההפרעות הקיימות. רביעית, על פניו, ומבלי להכיר את הילד, נשמע שמנון ה-Ritalin נמוך מדי. אני ממליץ לבדוק נושא זה עם הרופא המטפל. כמו כן, יש לשקול מעבר לטפול בתרופה ארוכת טווח, שתכסה את כל שעות הערות (12 שעות ביממה). לשאלתך לגבי העתיד - אינני נביא, אך ידוע לנו ממחקרים רבים, שאזון מצבו של הילד היום, יפחית מאד את השכונים לשלל בעיות בעתיד. שבת רגועה, ד"ר ברנע ארז.

אנסה לסייע לך ראשית לראות התמונה (כפי שאני חושב שהיא) ובהמשך מה לעשות. כמובן שהכל צריך להלקח בערבון מוגבל כי איני מכיר המערכת כולה, ויש לי רק מה שאת כתבת. בנוסף- אני יוצא מנקודת הנחה שהיא ילדה ראשונה ואין לך נסיון עם ילדים מקודם. היא בת שנתיים וחצי, עם סף נמוך לדחיית סיפוק (צריכה הכל כאן ועכשיו) ואם לא מקבלת- מרימה קולה בזעקה. בגיל זה היא אינה יודעת מה זה "אחר כך". אין אצלה זמן עתיד, אלא הכל זה עכשיו. את עושה איתה התניה " אם תרגעי, תקבלי זה וזה". היא לא יודעת איך נרגעים לפי רצון. גם למבוגרים זה קשה. בנוסף- יש לך בת חכמה. היא למדה בדיוק על איזה כפתור ללחוץ, על מנת לקבל מה שהיא רוצה ממך- וזה הצעקות והבכי, שמשאירים אותך חסרת אונים ומתוסכלת. בואי נראה עכשיו מצבך, ואיך הוא דומה בדיוק למצבה של ביתך: ילדת אותה וקיווית שהכל יהיה בסדר, רגוע ונחמד, כמו בפרסומות לפמפרס או מטרנה. ביתך שהולכת וגדלה ויש לה דעה משלה על כל מיני דברים, רצה דברים שונים ממך. וכשאת רוצה לקבל את שלך- שקט ונועם, את לא מקבלת את זה, ואת הופכת למתוסכלת, ורוצה לקבל כבר את מה שאת רוצה (את השקט) וכשלא מקבלת את רוצה לצעוק ולבכות מתסכול, ואולי באמת את צועקת. עכשיו, כשזה לא הולך, את פונה לעזרת מי שיש לו אולי יותר נסיון, ומבקשת עזרה. נניח שבשבילי זה לגמרי ברור ופשוט מה שאת מעלה, אבל בשבילך זה משהו גדול. כך גם מה שנראה לך שטות, אצל ביתך זה משהו ענק. נניח שאגיד לך להרגע ולחכות, את תקבלי את שלך, אבל לא עכשיו, אלא כשביתך תגדל. איך תרגישי עם אמירה כזאת?? בטוח שקשה. את לא יכולה לחכות כל כך הרבה זמן. בצורה כזאת, את רואה שבעצם קורה אותו תהליך אצלך ואצל ביתך. המפתח להתנהגות ילדים הוא תמיד דרך טיפול בהתנהגות ההורים (לא עלה כלל תפקידו של אביה בתמונה). אני חושב שהדרך לשיפור היא דרך הדרכת הורים (משהו בסגנון התכניות של סופר נני, אבל לא אינסטנט), וכשתדעו איך להגיב להתנהגות- היא תשתנה. מקווה שהצלחתי להיות ברור וחשוב מזה, שעזרתי ולא רק העמסתי.

הי טליה, מטרת תהליך הגמילה מחיתולים היא לפתח אצל הילד עצמאות, שליטה על הסוגרים ויכולת לזהות את הצורך להתפנות ולהגיע לשירותים. זוהי גם תקופה של למידה, בה הילד מפתח ביטחון עצמי בהתמודדות עם צרכיו ובקבלת אחריות אישית. נראה שהבת שלכם אכן בשלה ושהיא לגמרי בשליטה על הצרכים שלה. לכן אני מציעה להעביר לה אחריות בלעדית, להפחית את הלחץ, ולסמוך עליה שבסוף היא תבחר לעשות בשירותים. מספר המלצות: לא ללחוץ – הצעתם לה ללכת לשירותים והיא מתעקש לקום? כבדו את בחירתה. זיכרו שאתם רוצים שהיא תחוש שליטה על גופה ועל תהליך הגמילה, סמכו עליה שבסוף היא תבחר לעשות בשירותים (גם במחיר של פספוס צפוי...). המנעו לחלוטין ממאבקי כוחות סביב תהליך הגמילה. בתהליך גמילה תקין על הילדה לחוש שליטה בתהליך. הרי בסופו של דבר, רק היא תחליט מתי ואיפה היא תעשה את צרכיה. כשהיא עושה על הרצפה - אמרו משפט קצר שתרגישו איתו נוח, למשל: "פיפי עושים בשירותים". נקו בזריזות אותה ואת הרצפה, מבלי לעשות מזה עניין. קל לייעץ, קשה לבצע, ובכל זאת השתדלו מאוד והמנעו ככל האפשר מתגובות כעס ואכזבה לאחר פספוסים. כשהיא מצליחה לעשות בשירותים - חזקו אותה במילת עידוד (באיזון, לא בהגזמה). דבר חשוב אחרון - יש עוד דברים חוץ מהגמילה. המשיכו את שגרת החיים, לשחק ביחד, לשוחח ועוד, ואל תדברו יותר מדי על הגמילה. לפעמים הלחץ שאנחנו ההורים חווים בתהליך, חודר לכל פעילות ועובר אל הילד. פעמים רבות, כל מילה שהילד מוציא בתקופת הגמילה נשמעת על ידי ההורה הדרוך כבקשה לפיפי ומכך כדאי לנסות ככל האפשר להמנע. אם זה לא עוזר והיא ממשיכה לעשות על הרצפה כדאי להתייעץ. אשמח לעזור. בברכה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה ושינה, הדרכת הורים | יעוץ זוגי | פסיכותרפיה.

אמא יקרה שלום רב, במקרה של ילד גדול, בן 4 שכנראה נמצא זמן רב בתהליך גמילה, והוא עדיין מתקשה לשתף פעולה עם עשיית הצרכים בשירותים - לא ניתן לתת טיפ קצר אלא נדרשת הבנה מעמיקה יותר. פעמים רבות, מצב זה מהווה סימן אזהרה לכך שמדובר בקושי הקשור ליחסים בין ההורים והילד, הוא מעיד על מידת הלחץ המופעל עליו, והוא מעיד על תחושת שליטה נמוכה מצידו של הילד בתהליך הגמילה. התיאור שלך מחזק השערה זו - את מספרת שמבקשים ממנו כל חצי שעה, שוב ושוב, ללכת לשירותים (וזה לא עוזר) אבל לפעמים הוא בוחר ללכת לבד (כלומר הוא יכול להישאר יבש כשהוא רוצה וכשהוא מחליט). מה עושים? על הילד לחוש שליטה בחייו בכלל ובתהליך הגמילה בפרט, לחוש מסוגלות, שהוריו מכבדים את רצונותיו ולא מפעילים עליו ולחץ. מומלץ בחום לפנות להדרכת הורים במקרה זה. בברכה, איילת אפשטיין, הדרכת הורים, יעוץ גמילה ושינה, יעוץ זוגי ופסיכותרפיה. 052-8575311

הי עדן, נראה שהקטנטונת שלכם אכן בשלה לגמילה - היא מצליחה לחלוטין עם קגי ועם פיפי היא מתאפקת הרבה, כלומר היא שולטת בסוגרים ובצרכים. לעיתים קרובות הורים מצפים עם הורדת החיתול, שהילד יבין כשמסבירים לו היכן הוא אמור לעשות ושיצליח בהקדם לעשות בסיר או באסלה. יש הורים שנבהלים כשמופיעים הפספוסים הראשונים וממהרים להחזיר את החיתול כי "הילד לא בשל". חשוב להבין שפספוסים הם חלק מהתהליך והם לא מעידים בהכרח על אי מוכנות. מומלץ לשים לב להצלחות של הילד לעשות בסיר או באסלה ואם אלה מתקיימות, הפספוסים פחות חשובים... היא צעירה, ולכן אני מאמינה שלאט לאט היא תצליח יותר ויותר. כרגע לא הייתי עושה כלום, אלא מפחיתה את הלחץ ואת הציפיות, ומאפשרת לה את הקצב שלה. גמילה זה תהליך שיכול לארוך בין מספר ימים לבין מספר חודשים, תלוי בגיל הילד, בגישת ההורה ובקשר ביניהם. הכי חשוב - להפחית לחץ ולסמוך עליה שהיא תתקדם ותצליח בתהליך הגמילה. בברכה, איילת אפשטיין - 052-8575311 הדרכת הורים, יעוץ גמילה ושינה, יעוץ זוגי ופסיכותרפיה.

הי מאיה, לפעמים בתהליך הגמילה נוצרים שיבושים שמאטים את תהליך הגמילה או יוצרים תקיעות. נראה לי שזה משהו שקרה לכם ושלילדונת שלכם יש התנגדות עזה לכל נושא הגמילה. מהתיאור שלך אני משערת, שהיא יכולה לעשות בשירותים, שהיא יודעת להתאפק ולשלוט בצרכים שלה, אבל היא מתנגדת לכל דבר - מתנגדת ללכת לבד להתפנות, מתנגדת שלוקחים אותה, מתנגדת לדבר על זה, מתנגדת להודות שעשתה בבגדים למרות שרואים שהיא רטובה ועוד... מכיוון שאתם כבר שנה בתהליך הגמילה וכל מה שניסיתם לא שינה את המצב, אני ממליצה על הדרכת הורים כדי לבדוק למה יש לה התנגדות כל כך עיקשת, על מה זה יושב, ואיך אתם יכולים לרכך את ההתנגדות ולעזור לה להצליח לעשות בשירותים באופן מותאם גיל ומותאם לשלב ההתפתחותי שלה. אשמח ללוות אתכם. בהצלחה, איילת אפשטיין - יועצת גמילה. הדרכת הורים | יעוץ זוגי | פסיכותרפיה 052-8575311