תוצאות חיפוש עבור אי ספיקת כליות כרונית

התכשיר Enaladex המכיל את החומר הפעיל Enalapril שייך למשפחת התכשירים מעכבי ה -ACE (מעכבי האנזים המהפך) אשר מותווה לטיפול ביתר לחץ דם, אי ספיקת לב, וכטיפול לאחר התקף לב. התכשיר Amlow המכיל את החומר הפעיל Amlodipine הינו תכשיר ממשפחת חסמי תעלות הסידן, אשר מותווה (בין השאר) לטיפול ביתר לחץ דם. לתרופות ממשפחת מעכבי ה ACE כמו אנלדקס אפקט מטיב על הכליות ואף ניתנות להאטת התקדמות מחלת כליות כרונית. עם זאת לעיתים תרופות אלו עלולות לגרום להחמרה בתפקודי כליות בעיקר בחולים בעלי גורמי סיכון. התרופה ארקוקסיה, שהחומר הפעיל בה הוא Etoricoxib שייכת למשפחת ה NSAIDS (תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות), ומעכבת את האנזים COX-2 באופן סלקטיבי. גם התכשיר Voltaren המכיל את החומר הפעיל Diclofenac sodium שייך למשפחת ה NSAIDS. תכשירים משפחת התרופות NSAIDs, בעלי פוטנציאל לפגיעה כלייתית בעיקר במטופלים עם גורמי סיכון על כן, כאשר תרופות ממשפחת ה- ACE נלקחות עם תכשיר מקבוצת NSAID's כגון ארקוקסיה קיים סיכון מוגבר לפגיעה כלייתית ועליה בלחץ דם. יש לציין כי בנוסף להעלאת הסיכון לפגיעה כלייתית שימוש בתכשירים מקבוצת NSAIDs עלול להעלות את הסיכון לתופעות לוואי לבביות כגון צבירת נוזלים, עליה בלחץ דם, אוטם שריר הלב (התקף לב) ושבץ. לפיכך הטיפול בתרופה מומלץ לפרק הזמן הקצר ביותר ובמינון הנמוך ביותר היעיל בכלל המטופלים ואילו במטופלים הסובלים ברקע ממחלות קרדיווסקולריות שונות כגון: מחלת לב איסכמית, אי ספיקת לב, יתר לחץ דם לא מאוזן ועוד, השימוש בתכשיר מהווה התווית נגד (אסור לשימוש). במקרים בהם יש צורך בשילוב בתרופות אלו מומלץ להיוועץ ברופא המטפל על מנת לבדוק את הסיכון מול התועלת של השימוש בתרופה.

אלברטו. תפקידן המרכזי של הכליות הוא לסנן ולהפריש חומרי פסולת, עודפי מים ומלחים. קיים קושי לבדוק ישירות את הפינוי הכלייתי או יכולת הסינון של הכליה באופן מדויק בשגרה. כדי להעריך במדויק את יכולת הסינון של הכליה יש צורך בבדיקה מסובכת, הכרוכה בהזרקת חומר לווריד ומעקב אחר רמותיו בדם במקביל לאיסוף שתן במשך 24 שעות. שיטה זו מורכבת ואינה ישימה לצורך הערכה שגרתית של חולים, ולכן אינה משמשת בקליניקה אלא לצורכי מחקר. לכן ביום יום משתמשים בשיטות חלופיות, קלות וזמינות יותר לביצוע, הנותנות אומדן לתפקוד הכלייתי. קראטינין היא מולקולה שקל לבדוק (בבדיקת דם), ומשתמשים בה להעריך (בערך) את רמת התפקוד הכלייתי. רמת הקראטינין תלויה גם בגיל, מין, גזע. עלית קראטינין בדם מצביעה על פגיעה כלייתית אך לא מכמתת בכמה נפגעה יכולת הסינון. יש נוסחאות שונות בהן משתמשים לשערך את קצב הפינוי = הסינון הכלייתי על סמך בדיקת קראטינין בדם, והזנת גיל, מין, גזע לתוך נוסחה. אחת הנוסחאות הזמינה באינטרנט ומקובלת היום לשימוש היא CKD EPI. עליך להזינה כך באינטרנט ותמצא. קופות החולים פעמים רבות מוסיפות את תוצאות החישוב לתוצאות המעבדה כ eGFR. התוצאות המתקבלות הן בדרכ בקורלציה טובה לבדיקת התפקוד הכלייתי לו היה מבוצע באותה שיטה מחקרית שתארתי קודם לכן. אפשרות נוספת בה אנו משתמשים לעתים היא חישוב פינוי הקראטינין ע"י איסוף שתן של 24 שעות ובדיקת דם לקראטינין ביום מסירת האיסוף. מכפילים את נפח השתן במיליליטר ביחס של ריכוז הקראטינין בשתן ובדם ומחלקים ב1440. יש עוד מדדים לחומרת הפגיעה הכלייתית למשך כמות האלבומין המופרש בשתן. ממליצה שתהייה במעקב סדיר של נפרולוג שיוכל להסביר יותר, וכן לנקוט צעדים שאולי יעקבו התדרדרות המחלה הכלייתית.

באי ספיקת כליות יש המלצה לתזונה דלת חלבון למניעת התקדמות וסיבוכי אי ספיקת כליות כרונית. האם דיאטה עתירת חלבון יכולה להאיץ/ לגרום לאי ספיקת כליות במטופלים ללא אי ספיקת כליות זה נושא לא פטור עדין כפי שאתה מצטט בעצמך. כמות החלבון שאתה אוכל נראית לי מופרזת, אלא אם אתה במקרה ספורטאי מקצועי ,ויש המלצה של דיאטנ/ית ספורט קלינ/ת . ממליצה לך לפנות להערכת דיאטנ/ית שיראה את התזונה בכללותה אל מול ממצאים מעבדתיים וקלינים וסוג הפעילות הגופנית .

סודה לשתיה הינה בסיס היכול לסתור חומצה. במצב של אי ספיקת כליות כרונית יתכן מצב של חמצת, כלומר עודף חומצה בגוף, הנובע מקושי של הכליה בפינוי החומצה הנוצרת בגוף. עבודות מראות ששמירה על מאזן חומציות תקין יכול לעכב את התפתחות מחלת הכליות. ממליצה לך לבצע בדיקת דם לגזים, ועל פיה ניתן יהיה להחליט האם יש צורך בנטילת הבסיס. חשוב לציין שהבדיקה נעשית רק במסגרת בית חולים ולא בקופת חולים.

1) שיא הורמון גדילה של 7.4 הוא גבולי, כי הגבול הוא 7.5. האם בוצעה בדיקה גנטית של הכרומוזומים והם מתאימים לילדה 46XX במי שפיר או לאחרונה?. האם חושב היחס בין פלג הגוף העליון לתחתון? 2) פוטנציאל גובה ללא טיפול- רופא שמכיר את כל הנתונים שלה יכול להעריך 3) השלכות שליליות, גידולים סרטניים? פעילות הורמון גדילה להורמון הגדילה השפעות מרובות על חילוף החומרים בגוף. בחוסר בהורמון גדילה השרירים קטנים וחלשים, כמות רקמת השומן עולה (השמנה מרכזית וידיים ורגליים רזות יחסית). נטייה לסוכר דם נמוך ואינסולין נמוך. זרחן נמוך בדם, נפח נוזלים ומלחים מוקטן. הפרשה מוגברת של חנקן וזרחן שתן. מתן טיפול בהורמון גדילה מתקן כל אלה. במטופלים חסרי הורמון גדילה מתן הורמון גדילה גורם לכניסת חנקן לתאים ויצירת חלבון, מעלה יצירת סוכר, מפחית את מאגרי השומן ומעלה חומצות שומן בדם. גורם לאצירת נתרן, אשלגן וזרחן בגוף. ליצירת תאי שריר הגדלים בכמותם ובגודלם. הורמון הגדילה משפיע על לוחית הגדילה וגורם להתארכות העצמות הארוכות. עדות להשפעת הורמון על העצם היא עלית הפוספטז הבסיסי בדם בעת תהליך הגדילה. על כן, מתן טיפול בהורמון גדילה במצב של חוסר בהורמון גדילה הוא טיפול חיוני מבחינה בריאותית ויש להסביר לקבוצת המטופלים חסרי הורמון גדילה שהטיפול ניתן לא רק כדי להוסיף סנטימטרים לגובה. מתן הורמון גדילה אין לתת טיפול בהורמון גדילה במצבים הבאים: 1) אין לתת טיפול בהורמון גדילה כאשר יש הוכחה לקיום גידול אקטיבי 2) לא ניתן לתת טיפול בהורמון גדילה בגידול תוך מוחי לפני שהטיפול בו הושלם וחלפה שנה מיום ההחלמה. 3) לא יינתן טיפול בהורמון גדילה בחולים במחלה קריטית כגון סמוך לניתוח לב פתוח, ניתוח בטן, תאונה מרובת פגיעות באברים שונים, אי ספיקה נשימתית ומחלות מסדר גודל זה עקב דווח על עליה בתמותה תוך טיפול בהורמון גדילה במצבים אלה 4) במטופלים עם חום מעל 38.5 מומלץ לא לתת טיפול בהורמון גדילה בימים אלה 5) תסמונת פרדר וילי עם השמנה ניכרת (יחס משקל גובה של 200%), הפסקות נשימה בשינה או מחלות דרכי הנשימה לא מוגדרות. כאשר יש חשד למצבים אלה יש צורך בהערכה על ידי א.א.ג ומעבדת שינה כולל ריווי חמצן הדם בשינה. השגחה מיוחד על קבוצות חולים: לקבוצות אנשים מסוימות, גם ללא טיפול בהורמון גדילה, יש סיכון גדול יותר להופעת מחלה גידולית מאשר לאוכלוסייה הרגילה: נאורופיברומטוזיס (טיפוס 1), תסמונות: דאון, בלום, פנקוני אנמיה ומצבים בהם יש שבירות כרומוזומים. למרות שאין כל הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון לגידולים בילדים אלה, יש הוראה לעקוב אחריהם ביתר קפדנות לאיתור מוקדם להופעת גידול. תופעות לוואי של טיפול בהורמון גדילה (נלקחו מרישומי התרופות ב FDA) תופעות משמעותיות לדיווח מידי לאנדוקרינולוג המטפל: א) כאבי ראש, הקאות ולחץ תוך גולגולתי מוגבר: דווח בשכיחות של 1:1000 מטופלים בהורמון גדילה, יתכן שיתבטא רק בכאב ראש או הפרעת ראיה. הסבה יצור ביתר של הנוזל סביב המוח. הפסקה זמנית בטיפול או הורדת המינון פותרת את הבעיה במקרים רבים. כאשר מופיע אחד מהסימנים, יש להתייעץ עם האנדוקרינולוג המטפל לפני הזריקה הבאה ב) כאב בפרק הירך, בברך , צליעה. דווח בשכיחות של 1:20000 עד 1:40000 מטופלים. מנגנון הפגיעה החלקת פלטת הגדילה של ראש פרק הירך (Slipped capital femoral Epiphysis ) מנגנון פגיעה אחר נמק מחוסר אספקת דם של ראש פרק הירך (perthes ), כאשר מופיע אחד מהסימנים, יש להתייעץ עם האנדוקרינולוג המטפל לפני הזריקה הבאה. הטיפול אורטופדי ממושך למספר חודשים תופעות נדירות יותר ומשמעותן אינה גדולה שינוי בחילוף חומרים של סוכרים: תוך טיפול עולים ערכי האינסולין בדם המטופלים. הדבר פורש כירידה ברגישות לאינסולין. ברוב המטופלים אין שינוי במאזן הסוכר. אין דווח על עליה בשכיחות סוכרת מטיפוס 1 (תלויה בשימוש באינסולין) או סוכרת מטיפוס 2 שאינה תלויה באינסולין תוך שימוש בהורמון גדילה. נכון להיום אין מניעה לטפל בהורמון גדילה בחולי סוכרת שהוכח בהם חוסר בהורמון גדילה. צריכת התרופות לטיפול בסוכרת עולה תוך טיפול בהורמון גדילה. במטופלים העלולים לפתח אי סבילות לסוכר (תסמונות פרדר-וילי וטרנר וילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון) עוקבים ביתר קפדנות אחר מאזן הסוכר. מציעים בדיקת רמת סוכר ואינסולין פעמיים בשנה. אם יש מגמת עליה של הסוכר בודקים HEMOGLOBIN A1C פגיעות בשלד: עקמת (scoliosis ). אין הוכחה שמצבים אלה נגרמים ע"י הורמון גדילה. כנראה שהם יותר שכיחים בחוסר הורמון גדילה. סקוליוזיס (עקמת עמוד השדרה) מוחמרת בעת גדילה מהירה מכל סיבה שהיא. תפיחות השד בבנים (gynecomastia ) נמשכת כשבועיים-שלושה, תופעה חולפת בתחילת הטיפול. צבירת נוזלים (fluid retention) : תיתכן בתחילת טיפול בהורמון גדילה, יותר משמעותית במבוגרים. כאב בשורש כף היד (לחץ על גידים) נדיר ובדרך כלל קל. כאב בפרקים או שרירים בדרך כלל קל. בחוסר בהורמון גדילה קיים חוסר נוזלים בחלל האקסטראצלולרי תוך טיפול חוסר זה מתוקן במהירות התופעות בעקבות הצבירה המהירה של הנוזלים בולטת יותר ככל שחוסר הורמון גדילה גדול יותר, ככל שהחוסר מתגלה לאחר מספר גדול יותר של שנים ,ככל שהגיל מבוגר יותר וככל שמינון הורמון הגדילה גבוה יותר . התופעות במבוגרים הם בצקת בגפיים, התקשות שרירים, כאבי פרקים, כאבי שרירים, פגיעה בתחושה במקומות של הבצקת. מתן הורמון גדילה נמוך ועליה בהדרגה יכולה למנוע תופעה זו תופעה אלרגית כמו בכל תרופה - די נדיר. דלקת שריר (MYOSITIS) תופעה נדירה ניתן לשייך אותה לחומר השימור METACRESOL. מתבטאת בכאבי שרירים או כאבים במקום ההזרקה. אם מוכחת עוברים לתכשיר בלי נוזל מיהול זה. יצירת נוגדנים נגד הורמון הגדילה קורה בפחות מ- 5% מהמטופלים. באופן נדיר נוגדנים אלה מבטלים את פעולת ההורמון. סיכון להופעת גידול: אין שום הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון לממאירות . לקבוצות אנשים מסוימות, גם ללא טיפול בהורמון גדילה, יש סיכון גדול יותר להופעת מחלה גידולית יותר מאשר לאוכלוסייה הרגילה: נאורופיברומטוזיס (טיפוס 1), תסמונות: דאון, בלום פנקוני אנמיה ומצבים בהם יש שבירות כרומוזומים. למרות שאין כל הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון בילדים אלה, יש הוראה לעקוב אחריהם ביתר קפדנות. חשדות מתוך נתונים סטטיסטיים: בגידולים המפרישים הורמון גדילה (acromegaly ) רמות הורמון גדילה, רמות IGF-I ו- IGF-BP גבוהות. בילדים בריאים ובילדים מחוסרי הורמון גדילה במתן הורמון גדילה במינון של 0.033 מגר\ק"ג שיא הורמון גדילה מגיע ל 13-35 נגר\מל למשך 3-6 שעות. מחצית החיים של הורמון גדילה בדם 2-3 שעות וב- 10 שעות רמות הורמון גדילה הם בנורמה המקובלת. באקרומגליה הרמות גבוהות יותר ןלפרק זמן הרבה יותר גדול.במחלה זו שכיחות גבוהה יותר של פוליפים במעי מאשר באוכלוסייה הרגילה אולם הקשר לממאירות שנוי במחלוקת. לפי מחקרים שבדקו נתונים סטטיסטיים באוכלוסייה רמת IGF-I בדם בתחום הגבוה של הנורמה קשורה לשכיחות גבוהה יותר של גדולים בשד ובפרוסטטה . בנוסף לכך רמות IGF-I גבוהות ו- IGF-BP3 נמוכות קשורות כנראה לשכיחות גבוהה יותר של גדולים בשד , בפרוסטטה ובמעי הגס. ידוע שלתאי גידול יש קולטנים ל- IGF-I והם מגיבים לו בגדילה אך אין הוכחה ש- IGF-I גורם לגידולים. הורמון גדילה ניתן במצבי חוסר הורמון גדילה בילדים שסבלו ממחלות גידוליות. מטבע הדברים , גם ללא טיפול בהורמון גדילה, חלק מן הגידולים יכולים לחזור. אין הוכחה שבחולים אלה המטופלים בהורמון גדילה, יש שכיחות יתר של חזרת גידולים. למרות שאין הוכחה לתועלת בצעד זה, ממליצים לעקוב במטופלים אחר רמת IGF-I ולדאוג שתישאר בתחום הנורמה. השפעה על מערכות הורמונים אחרות: בלוטת התריס- הורמון גדילה מגביר הפיכת הורמון התירואיד 4T ל- T3 וגורם לחשיפת מחלה סמויה של בלוטת התריס. הורמוני מערכת המין: אין הוכחה שלהורמון גדילה השפעה לא רצויה על הורמוני מערכת המין. קורטיזול: הורמון גדילה מעלה את הפיכת הקורטיזול לקורטיזון. לא ידועה משמעות כלשהיא להיפוך זה. כאבי פרקים: תוארו במבוגרים שקיבלו מינון גבוה מהדרוש של הורמון גדילה. התכווצויות ( convulsions): בדרך כלל אין שכיחות יתר בעת טיפול בהורמון גדילה. פרט לקבוצה אחת, לאחר גידולי מוח במטופלים בהורמון גדילה שכיחות ההתכווצויות גבוהה יותר. הורמון גדילה במחלות מסכנות חיים-בטיפול נמרץ: נעשה מחקר על חולים המאושפזים בטיפול נמרץ, וחולים במחלות קשות הגורמות למאזן שלילי הגורם לפרוק רקמות. במחקר זה ניתן הורמון גדילה לחלק מהמטופלים. טיפול בהורמון גדילה העלה את התמותה מ 19 ל- 42% על כן נמנעים מלתת לחולים אלה הורמון גדילה. שמירת התרופה (יש לקרוא את ה package insert של כל תרופה) לאחר המסת החומר הוא יציב בטמפרטורה של 2-8 מעלות למשך 4 שבועות. בחברות המוסרות על יציבות ב"טמפרטורת החדר" יש לזכור שבתקופות קיץ חמות יש סיכון בהסתמכות על טמפרטורת החדר. אין להקפיא את הורמון הגדילה ואין להשתמש בו לאחר הפשרה מהקפאה. מינון הורמון הגדילה לפי ההתוויה ( לפי רישום ב FDA) המינון הוא המלצה ראשונית לטיפול. אולם מומלץ שהמינון הראשוני לתחילת הטיפול יהיה נמוך יותר בכ- 15-20% ל שבועיים שלושה, כדי למנוע תופעה של צבירת נוזלים בולטת וכאבי ראש. הורמון גדילה גורם בתחילת הטיפול לצבירת מים. התופעה בולטת יותר בילדים עם חוסר קשה בהורמון גדילה במיוחד באלה שהאבחנה נעשתה מאוחר. כיוון שבחוסר בהורמון גדילה מאגר המים והנתרן נמוכים. התחלה הדרגתית גורמת להסתגלות הדרגתית של המטופל ומפחיתה את הסיכוי לכאבי ראש עקב לחץ תוך גולגולתי מוגבר ובצקות. במקרים קיצוניים בהם הבצקות ניכרות יש לעיתים צורך במתן משתנים. השתנות המינון במהלך הטיפול תלויה בעליה במשקל, ככל שהמשקל עולה, המינון עולה. אם קצב הגדילה גבוה מאד, למשל ב GHD, אין סיבה להעלות את המינון. אם קצב הגדילה נמוך מהמצופה לאחר שלילת סיבות לכך כגון טיפול לא סדיר, מחלה נוספת, תזונה גרועה או מחלת מעי מעלים את המינון. גישה נוספת להעלאת המינון היא לפי רמת ה I- IGF. הורמון גדילה גורם לעליה ביצור ה I-IGF. לפי פרסום של כהן וחבריו, אם רמת ה I-IGF נמוכה יש להעלות את מינון הורמון הגדילה. הבעיה בעבודתו זו של כהן שלא נעשה ניתור של התזונה. הגורם העיקרי בילדים לרמת I- IGF נמוכה היא תזונה לקויה. על כן בכל ילד עם בעיית גדילה יש צורך בבדיקת תזונתו על ידי רישום תזונה במשך 3 ימים וניתוח התזונה על ידי דיאטנית. חשובה פעולה זו לפני טיפול בהורמון גדילה גם בילד חסר הורמון גדילה יחול שיפור בגדילה עם השלמת חסרים . גם תוך טיפול בהורמון גדילה תזונה מאוזנת תשפר את התגובה להורמון גדילה. בנוסף לכך תוך טיפול בהורמון גדילה עולה ניצולת המאגרים כגון ברזל. תוך גדילה מהירה צריכת המאגרים עולה ובילד הרגיל לאכול מעט ואין שיפור בתזונתו תוך עליה מהירה של קצב הגדילה, יתפתחו חסרים, כגון חוסר ברזל היכול להתפתח תוך 3 חודשים מתחילת הטיפול. הורמון הגדילה ניתן בזריקה תת עורית כל יום לפני השינה. ההיגיון העומד מאחורי המלצה זו הוא ששיאי הורמון הגדילה גבוהים יותר בלילה מאשר ביום. אולם זריקת הורמון הגדילה גורמת לשיא הורמון הגדילה תוך 4 עד 6 שעות ורמתו חוזרת לנורמה תוך כ 8-10 שעות כך שאין שום דמיון לפיזיולוגיה. בפרסום בודד שבדק את הגדילה של ילדים ב 3 קבוצות, קבוצת בוקר, קבוצת צהרים וקבוצת ערב לא נמצא הבדל בגדילה בין שלושת הקבוצות. המלצות המינון לפי ההתוויה התוויה מינון ב מגר ל ק"ג\יום מינון לשטח גוף (מגר\מטר2 ) ליום GHD 0.025-0.035 0.7-1.0 TURNER 0.045-0.050 1.4 CRF 0.045-0.050 1.4 SGA 0.035 1.0 PWS 0.035 1.0 ISS 0.035-0.067 1.0-2.0 התגובה לטיפול בהורמון גדילה התגובה לטיפול תלויה בגורמים רבים. בקצב הגדילה לפני הטיפול – ככל שקצב הגדילה לפני תחילת הטיפול נמוך יותר, קצב הגדילה תוך טיפול גבוה יותר. ברמת הורמון הגדילה לפני טיפול- ככל שרמת הורמון הגדילה לפני טיפול נמוכה יותר קצב הגדילה על הורמון גדילה גבוה יותר. בתזונה- בחוסר: קלוריות , חלבונים, ברזל, אבץ ויטמין A קצב הגדילה לפני טיפול בהורמון גדילה וגם על טיפול בהורמון גדילה נמוך יותר. יש לציין שחוסר באבץ, ברזל וויטמין A גורמים לחוסר תיאבון וגם עקב כך נפגעת האכילה והגדילה בעקבותיה. במשקל ואורך לידה-תגובת הגדילה של תינוקות שנולדו קטנים למשך ההריון פחותה מזו של תינוקות בשלים. בגיל- בינקות ובילדות המוקדמת תגובת הגדילה טובה יותר מאשר בגילאים גבוהים יותר. במינון הורמון גדילה-במינון גבוה יותר, תגובת הגדילה טובה יותר. באבחנה בגללה נותנים טיפול בהורמון גדילה (טבלה מצורפת) צירופים שונים של גורמים אלה עומדים ביסוד בניית המודלים לתחזית התגובה לטיפול. תגובת גדילה לילדים עם אבחנות שונות. אבחנה קצב גדילה בשנה ראשונה (ס"מ\שנה) מחבר ראשון פרסום SEVERE GHD 11.4+2.6 JORGE JCEM 91:1076-86 (2006) GHD 9.2+2.3 RANKE JCEM 84:1174-83 (1999) SGA 8.7+1.8 RANKE JCEM 88:125-131 (2003) TURNER 7.8+1.8 RANKE JCEM 85:4212-8 (2000) ISS 7.3+1.2 BRYANT Cochrane Database Syst Rev. 2007 Jul 18;(3) מעקב הטיפול בהורמון גדילה מטרות המעקב הן: • לוודא תגובה תקינה של עליה במשקל ובגובה- ביקורת כל 3-4 חודשים אם אין עליה תקינה, לוודא תזונה לוודא בעיות נוספות • לוודא טיפול מסודר ועקבי- כאשר יש חשד לדרוש להביא את כל בקבוקי התרופה הריקים לביקורת, לבדוק מספר הבקבוקים וכמה נוזל נשאר בבקבוקים • בחוסר הורמון גדילה לוודא האם מתבטאים חסרים נוספים כגון תת פעילות של בלוטת התריס שהייתה סמויה במטופל ועם הטיפול בהורמון גדילה היא מופיעה באופן קליני, הופעת חוסר בקורטיזול (אי גילוי מסכנת את חיי המטופל). – לבדוק כל 6 חודשים לפחות IGF-I יש לשמור על רמתו בתחום הנורמה. אם הרמה עולה מעל + 2 סטיות תקן להוריד את המינון. דרישת ה FDA היא שרמת I-IGF לא תעלה על 2.5 סטיות תקן מעל הממוצע לגיל ולמין. אם הרמה עלתה מאד מפחיתים מינון ב 15-20%. בילדים שאין סכנת היפוגליקמיה, אם רמת ה I-IGF עלתה מאד ניתן להפסיק טיפול ל 7-10 ימים ולחדשו במינון נמוך ב 15-20%. אם רמת ה I- IGF נמוכה וקצב הגדילה נמוך לבדוק תזונה לקויה, מחלה סמויה, מינון נמוך מידי של הורמון גדילה, ליקוי בטכניקת ההזרקה, טיפול לא סדיר. מתי מפסיקים טיפול בהורמון גדילה בחוסר בהורמון גדילה- בחוסר בהורמון גדילה הטיפול חיוני מבחינה מטבולית. עם סיום הגדילה, במידה ובנוסף לחוסר בהורמון גדילה חסרים 2 הורמונים נוספים, ממשיכים בטיפול בהורמון גדילה. אולם לאחר גמר הגדילה המינון הנדרש של הורמון הגדילה הוא, הרבה יותר נמוך כי חלק הפעילות המטבולית לשם גדילה אינו קיים. גם הפיזיולוגיה מראה שיצור הורמון גדילה הולך ויורד עם הגיל, הרמה הממוצעת של הורמון גדילה בדם הולכת ויורדת עם הגיל ( ). במידה וחסר הורמון גדילה בלבד כחודשיים לאחר סיום הטיפול יש הבודקים את שיא הורמון הגדילה על ידי תבחין גלוקגון. יש מקרים בהם בחוסר מבודד של הורמון גדילה, לאחר הפסקת הטיפול, המטופלים מתאוננים על חולשה. אולם אין הטיפול בהם בסל הבריאות. אם מדובר לצורכי גדילה בלבד, כאשר קצב הגדילה יורד מתחת ל 2 ס"מ לשנה, מומלץ להפסיקו. כלל נוסף שהוא משני בחשיבותו לקצב הגדילה הוא גיל עצמות 16 בבנים וגיל עצמות 14 בבנות. 4)אף תוסף תזונה אינו יעיל כמו הורמון גדילה. לילד שאוכל היטב אין כל חשיבות לחוסף התזונה. 5) אין הבדל בפעילות בין ההורמונים ההבדל הוא במזרק

לא מכירה עבודה שבדקה ספציפית בטיחות קנביס רפואי במושתלי כליה, אלא הנתונים בספרות הם לגבי מטופלים שהיו מכורים לקנביס טרם השתלה, והם לא רלוונטים למקרה עליו שאלת. התרופה כן נחשבת בטוחה באנשים עם מחלת כליות כרונית בדרגות השונות. כעקרון קנביס רפואי הניתן תחת פיקוח נחשב בטוח, אך יש להתאים את הזנים בהתאם לרקע של המטופל. מחלות כגון מחלות לב, לחץ דם ועוד ישפיעו על הזנים והמינונים. כמו כל תרופה חדשה, יש להתייעץ עם הרופא המטפל במרפאת ההשתלות לפני התחלת טיפול.

כשיש תיפקוד כלייתי תקין (כפי שיש באי ספיקת כליות כרונית דרגה1) אין יותר סיבוכים לעובר או לאם . אין לי יכולת להיכנס לקישור

המשמעות שרקמת הכליה לא תקינה, כלומר סימני נזק כרוני. זה בפני עצמו מבטא פגיעה בכליות ולא הגורם להן

במצב של אי ספיקת כליות רמת המגנזיום בדם יכולה להיות גבוהה (משום שמתפנה פחות על ידי הכליות). לכן אין לקחת תוספי מגנזיום ללא בדיקת דם ואישור הרופא המטפל

בהינתן שאין בעיה מיבנית בהדמיית הכליות, אין ממצאים בשתן אי ספיקת כליות כרונית מוגדרת כשה EGFR מתחת ל 60 .

גודל הכליה הימנית תקין בבדיקה השניה שבוצעה, ירידה בעובי הפרנכימה מעידה על פגיעה כלייתית כרונית. במידה ולא בוצעו, יש להשלים בדיקות דם לתפקודי כליות ובדיקות שתן, וכן לעקוב אחר לחץ הדם.

מדובר ב gfr גבולי ולכן צריך להעריך ממצאים נוספים לקיום מחלת כליה והערכת כמות החלבון בשתן כדי לתת המלצות תזונתיות. כעקרון כשיש מחלת כליות כרונית וה gfr אכן נמוך מ 60 ממליצים על הגבלת חלבון, תוך התחשובת במחלות רקע, מצב תזונתי ועוד. אין בעיה עם לקיחת קומפלקס של ויטמיני B

ערכי הטרופונין הנמצאים בטווח התקין משתנים ממעבדה למעבדה בהתאם ל'קיט' הבדיקה. לפי קיטים מסוימים הערכים שציינת יכולים להיות גבוהים מהנורמה באוכלוסיה, אבל המשמעות של הערך המוגבר אינה בהכרח התקף לב או כאבים שמקורם מהלב. למשל, באנשים עם אי ספיקת כליות כרונית ערכי הטרופונין יכולים להיות מוגברים באופן כרוני. האבחנה נעשית בהתאם להקשר הקליני, לבדיקה הגופנית ולתרשימי האק"ג. כדאי להגיע להתייעצות מסודרת אצל הרופא המטפל עם תוצאות הבדיקות.

הרובד הטרשתי אכן מצטבר בדופן העורק ממש מתחת לשכבה הדקיקה הפנימית ביותר שלו. הוא מורכב משומנים ההופכים לתאי קצף וכן משקיעה של סידן וחומרים נוספים בדופן העורק. אין דרך יעילה לנקות בצורה מושלמת את דופן העורק. אפשר להאט את קצב התקדמות הטרשת על ידי איזון גורמי הסיכון על ידי נטילת טיפול להפחתת השומנים בדם, איזון לחץ הדם וטיפול בסוכרת. השיוף המדובר בשבב יהלום הוא שלב מקדים בטיפול בטרשת עורקים משמעותית המלווה בשקיעת סידן בכמות גדולה כך שהפתיחה שלו אינה מתאפשרת על ידי תומכן. ניתן לדמות את העורק לצינור שנתקעו בו אבני חצץ (הסידן) ובינהן תקועות חתיכות בוץ גמיש יחסית. אם נכניס פנימה תומכן החצץ לא יאפשר פתיחה טובה שלו. השיוף בשבב יהלום מפורר את אבני החצץ, כך שניתן יהיה לפתוח אותו באמצעות תומכן. אפשרות אחרת היא להניח מעקף מעבר לאבני החצץ... יש כמובן סיבות נוספות לטרשת עורקים ולשקיעה של שומן וסידן בדפנות העורק. מעבר לאלה שצוינו מעלה אי ספיקת כליות כרונית, השמנה, אורח חיים יושבני, עישון, דום נשימה בשינה, דלקות כרוניות וסיפור משפחתי של מחלת לב בגיל צעיר מהווים כולם גורמי סיכון להתפתחות טרשת עורקים.

לא אוכל להתיחס באופן פרטני לשינויי מינון של אקספורג. זה לדיון מול הרופא. כן אומר שפורסיגה מפחיתה תמותה,אשפוזים בשל כשל לבבי, הידרדרות משמעותית בתפקוד הכלייתי ודוחה הגעה לדיאליזה. לכן היום צריך להסביר למה לא נרשמה למטופל עם מאפיינים אי ספיקת לב , כליות. היא ידועה כמחמירה בתחילת הטיפול את התיפקוד הכלייתי במנגנון שבסופו של דבר מגן על הכליה. ההמלצה היא לא לקחת בדיקות ב 4-6 שבועות לאחר התחלת הטיפול. גם לאחר 6 שבועות תהייה עליית קראטינין וההמלצה היא להתאפק ולא להפסיק אותה. יש לה אפקט משתן ומאזן לחץ דם שמאפשר לעיתים להפיק פוסיד ולהוריד מינוני טיפול בלחץ דם (למשל אמלו).

ריבוי הציסטות עשוי להעיד על מחלת כליות כרונית, אך אם התפקוד הכלייתי תקין (בבדיקות הדם) סביר להניח שזה ממצא חסר משמעות בגילה. כמובן שיש להתייעץ עם הרופא המטפל שיעריך האם יש צורך בבירור נוסף בהתאם לרקע הרפואי שלה

חשןב להבין האם יש מחלת כליה או שהקראטינין הגבוה נובע ממסת שריר גבוהה. ממליצה לבדוק לחץ דם, לבצע איסוף שתן 24 שעות ל cct , חלבון ואלבומין ובדיקת שתן לכללית. כמו כן להשלים אולטרסאונד כליות. בהתאם לתוצאות ניתן יהיה להעריך האם קיימת מחלת כליות ובהתאם ההנחיות.

מאור שלום אגירת נוזלים וסמנים של אי ספיקת לב ימנית יכולים להיות משנית להפרעה דיאסטולית, לחוסר יכולת של הכלייה להיפטר מעודף נוזלים, ולעיתים גם בשל התפתחות של דליפה במסתם הטריקוספידלי אשר יכולה להחמיר אחרי החלפת מסתם אאורטלי או בשל הגדלת נפח החדר הימני בשל עודף הנוזלים או קיומו של פרפור פרוזדורים. הלחץ הריאתי יכול להיות תנודתי בהתאם לעומס הנוזלים. חשוב להיפטר מעודף הנוזלים בעזרת משתנים. תודה על פנייתך לפורום

על פניו אני לא רואה משהו חריג, אך קשה לענות בלי להכיר ולראות בצורה מסודרת את כל הנתונים ובעיקר את ספירת הדם ומשטח הדם.

על פניו אתה מוגדר כקבוצת סיכון. אבל בימים אלו פאנל של רופאים סוקר את הנתונים הקיימים כדי להעריך את בטיחות החיסון במטופלים עם אי ספיקת כליות כרונית. כדאי להמתין לגיבוש ההמלצות.

תינוק עם מחלת כליות כרונית לרוב מאבד יותר נוזלים - דרך השתן- מאשר תינוק רגיל. לכן חשוב מאד שבמהלך מחלת חום גבוה מאד- 40 מעלות כפי שציינת- יגיע בהקדם להערכה של רופא ולשקול עירוי נוזלים כי לאבדנים השוטפים דרך השתן מתווספים ההזעה וגם מן הסתם אכילה מופחתת. חשוב בהקדם לקחת אותו לרופא ילדים ושלקול עירוי נוזלים!!

מדובר בהפרשת אלבומין מעל לנורמה והשאלה היא מה היו הערכים הקודמים. האם מדובר בממצא חדש? זה אמנם ערך לא תקין אך הוא אינו מבהיל ואין צורך להלחץ. בעיקר לנוכח הסיפור המשפחתי של מחלת כליות, ממליצה על מעקב נפרולוג.

אכן הדרדרות מהירה הדורשת בירור. זה לא המהלך האופייני של אי ספיקת כליות כרונית משנית ליתר לחץ דם ועל כן יש לחפש סיבה אחרת. בהדמיה מתוארת פרנכימה דלה בכליות, כלומר רקמת הכליה מועטת מה שמעיד על מחלה כרונית, אך ההדמיה לא מסבירה מדוע ההדרדרות המהירה. דופלר אכן בדיקה חשובה לבדוק האם ישנה היצרות בעורקי הכליות היכולה להסביר זאת. לא תארת מה יש בבדיקות נוספות - האם יש אנמיה חדשה, הפרעות במלחים פרט לאשלגן, מהי רמת האלבומין, גלובולין. מה בבדיקת השתן. תרופות חדשות? מניחה שנבדקת על ידי נפרולוג במהלך החודשים האחרונים? בהתאם לממצאי השתן מרחיבים את הבירור למחלות סיסטמיות שונות (כלומר כאלה הפוגעות בכלל הגוף ולא רק בכליות), יתכן וכבר בוצע. במקרים של הדרדרות מהירה לעיתים אנו אף ממליצים על ביופסית כליה אם כי כאשר הפרנכימה דלה, לא תמיד ניתן לבצעה בפועל. בנוגע לממצאים בבלוטות האדרנל - גידולים שפירים הנקראים אדנומות באדרנל יכולים להפריש הורמונים שונים הגורמים ליתר לחץ דם שניוני (כלומר משני להפרשת ההורמונים הללו). נוכחות אשלגן נמוך במטופל עם אי ספיקת כליות משמעותית מכוון למצב זה. האם בוצע בעבר בירור לסיבה ליתר לחץ דם? כלומר בירור הכולל בדיקות דם ואיסופי שתן להורמונים שונים? אכן קשה לתת אבחנות מבלי לקבל את המידע המלא והבירור עד כה, אך ממליצה, במידה ולא בוצעה בחודשים האחרונים, על הערכת נפרולוג בהקדם. בהצלחה.

מדידת רמת הקראטינין בלבד אינה נותנת הערכה טובה של התפקוד הכלייתי והיא יכולה להטעות. על כן משתמשים בנוסחה מתמטית המשערכת את קצב הסינון הגלומרולארי ומכלילה תוצאת בדיקת קריאטינין בדם, את הגיל, המין והגזע. מציעה לך ראשית להסתכל על ה eGFR שניתן על ידי מרבית המעבדות . אפשר גם למצוא מחשבון אינטרנטי (רצוי מחשבון CKD EPI ). אם יש חריגה המשך ברור מומלץ.