תוצאות חיפוש עבור אובססיה לניקיון

שלום רב, אשתי אובססיבית לניקיון באופן החורג מהנורמה. הדבר מתבטא בכך שכשהילדים חוזרים מהגן או מביה"ס אז ישר חייבים לשטוף ידיים, לאחר שמסיימים לאכול אסור לגעת בכלום ובמידה שאחד הילדים נוגע בטעות בספה או בחפץ כלשהוא מייד הוא מקבל מטר של צעקות וכעסים המופנים אליו.כמו כן במידה שמגיעים אלינו אורחים אז לאחר מכן אשתי מנקה את כל הצעצועים שהילדים שלהם נגעו בהם ואת הספות וכך הלאה והלאה. מה שמעניין הוא שהאובססיה הזו אינה מפריעה לה לא לנקות את החלונות של הבית או אבק שבבית אפילו מעל חודש. הנושא מאוד מטריג אותי מהסיבה שבמידה ואחד הילדים או אני במקרה לא שטפנו ידיים או לא שמרנו על ניקיון מייד אשתי הופכת ל"מפלצת" ומשנה את עורה ואז מתחילה לצעוק וממש לגעור בילדים עד כדי מצב של ריב איתי ועם הילדים. הסברתי לאשתי מספר רב של פעמיים שהמצב לא יכול להמשיך כך ( יש לנו 3 ילדים) ושהיא חולת ניקיון שצריכה טיפול לדעתי. אך תמיד היא מתכחשת וסוטה מהנושא וטוענת שאני מדבר שטויות. אודה לך באם תייעצי לי מה עליי לעשות. אני ממש אובד עצות ומרגיש כי חוסר המזל רודף אחרי (אמי הייתה גם חולת ניקיון שהבריאה רק לאחר אשפוז במוסד ונטילת כדורים)עד כדי כך שאין ביכולתנו לנהל אורח חיים נורמלי והכי חשוב אני רואה השפעה שלילית על הילדים והפיכתם לחסרי סבלנות. תודה מראש.

בתי, בת 25, חולה בטרשת נפוצה, מתנהגת בצורה אובססיבית במספר נושאים : אובססיה כנגד אשתי (לא אוכלת את התבשילים שלה, לא אוכלת בכלי הבית,...), אובססיה לנקיון (המון כביסות, שימוש בסבון רחצה בכמות מופרזת, שימוש בנייר טואלט בכמות מופרזת). היא גם חושדת שגונבים לה פריטים אישיים ונועלת את דלת חדרה גם בבית המשפחה. בנוסף, היא לא לוקחת את הטיפול התרופתי למחלת הטרשת הנפוצה. אודה באם תוכלי להפנות אותנו לטיפול מתאים באיזור חיפה-קריות. איזה טיפול לדעתך ה

מבקשת עזרה לבני בן ה23 הסובל מהפרעת אכילה מזה שלוש שנים וכן אובססיה לניקיון וסדר. הפרעת אכילה שמתבטאות בשבוע לא לאכול ואז התנפלות והקאה מאולצת . אי תקשורת עם המשפחה והסובבים לא מוכן לקבל טיפול. תודה

הי. מראש מצטערת שהארכתי, יש לי בעיה עם בןהזוג שלי ואיכשהו אני מובכת ולא מוצאת דרך לשתף משפחה וחברים בקושי הזה, ולכן אני פונה לכאן ומקווה לשמוע עצה או סתם מה חושבים. אני נמצאת בקשר מזה 3 וחצי חודשים. אני בת 23 וחבר שלי בן 25. הקשר בינינו טוב ודואג ואוהב, למרות שיש לנו גם בעיות כמו שלפעמים הוא נהיה חסר סבלנות אלי או מתעצבן עלי, סביב מצבים שבהם הוא לחוץ מאוד (כמו נגיד טיסה לחו"ל) או חסר בטחון. ולפעמים אני מרגישה שהוא חסר בטחון בקשר ואני חסרת בטחון בקשר ושאנחנו קצת עושים שטויות והקשר לא לגמרי פתוח ופשוט. הוא אמר לי שהוא אוהב אותי אחרי שלושה שבועות בלבד, ורב הזמן הוא מגלה הרבה חיבה ואהבה.. הוא לא חוסך ממני או משחק איתי. אני אוהבת אותו והוא חשוב לי, וטוב לי איתו. ביחד עם זה יש קשיים כי הוא לא בנאדם קל ויש לו כל מיני עניינים (כמו קצת אובססיביות לניקיון, הוא מגלה לפעמים יחס לא טוב אלי כמו שכתבתי, ראיתי אותו עצבני במצבי לחץ על משפחה וחברים שלו, יש לו כלמיני 'בעיות' כמו שהוא לא יכול לישון עם אנשים זרים, רעשים מפריעים לו בצורה קיצונית, ניקיון גם ועוד.) כילד הוא גדל במשפחה מאוד קשה עם הורים לא כלכך נורמליים ומתפקדים לדעתי, אבא שלו היה מכה אותו. אני לא לגמרי שלמה עם הקשר שלנו כי יש דברים שמכבידים עלי אבל אני אוהבת אותו ואני מרגישה שאנחנו מתקרבים ושאני לומדת להכיר אותו ולומדת איך להיות איתו. ואני מבינה את הקשיים שלו. לפני יומיים דיברנו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו ושטוב לי מאוד שהוא קרוב אלי ושאני רוצה שהוא יהיה קרוב אלי, והוא הגיב במשהו כמו "גם אני, אבל אני לא יודע אם 24/7" וכששאלתי אותו על מה הוא מדבר, הוא אמר לי "את מתכוונת שאת רוצה שנגור ביחד לא?" ואמרתי לו שלא, שלא אמרתי שום דבר שקשור לזה, ושאני לא חושבת שזה מתאים ושאלתי אותו למה שהוא יחשוב שאמרתי את זה, והוא סתם נראה נבוך והעביר נושא. יום אחר כך דיברנו והוא (אני לא זוכרת איך) הגיע לדבר על זה שהוא חושב שזוגות לא צריכים לחיות ביחד, שהוא חושב שהמצב האידיאלי הוא שזוג, גם זוג שנמצא הרבה שנים ביחד, יגור נגיד באותו בניין או רחוב אבל לא ביחד, ש"בטבע חיות לא חיות ביחד" (מטומטם, אני יודעת) ועוד כלמיני. היה לי קשה קצת לדבר איתו כי הרגשתי שהוא כאילו אומר משהו כללי אבל בעצם אומר לי משהו אישי. היה לי קשה לדבר ישירות כי זה עניין רגיש, כמה אתה רוצה אותי וכמה אנחנו מחוייבים ומה יהיה בהמשך... כשניסיתי לדובב אותו הוא לא אמר דברים עם משמעות מדי. אני מבחינתי לא הייתי רוצה לגור איתו כרגע, אבל כן הייתי רוצה לחשוב שזה הכיוון ושזה משהו אפשרי שיקרה אם נראה שהדברים טובים לנו. זה לא משהו שרמזתי או דיברתי עליו אף פעם חשוב לציין. אני נשארתי מבולבלת ודחויה ומאוכזבת ופגועה. אני לא יודעת אם אני מגיבה חזק מדי? אני לא מבינה למה שהוא יגיד לי דבר כזה בשלב כזה של הקשר? מה הוא מנסה להגיד לי? האם הוא אומר משהו על הקשר שלנו – שהוא לא בטוח בו? שהוא לא כ"כ רוצה אותי? "תתרחקי ותרגעי"? "תנמיכי ציפיות"? "אני אף פעם לא ארצה יותר ממה שיש לנו עכשיו"? או שהוא אומר משהו על עצמו – שהוא צריך ורוצה להשאר לבד תמיד? מה אני אמורה לעשות? ושאלה חשובה מאוד – האם לדבר ולהציף את זה? האם לפנות אליו ולהודות שהיה לי קשה לשמוע את זה? ושזה השאיר אותי מבולבלת? או שפשוט לעשות כאילו זה לא קרה ולראות מה יקרה בהמשך. אחרי שהוא אמר את זה היה לי מין רגע מוזר שהרגשתי במין וודאות מוזרה שזה איזה חוסר בטחון שלו ואיזו פגיעה שלו ואיזה קושי שלו ואז הסתובבתי אליו ואמרתי לו שיחבק אותי, ואמרתי לו שאני מחבקת אותו. והוא אמר לי, "איך ידעת, אני לא מאמין שידעת, זה בדיוק מה שהייתי צריך עכשיו, חיבוק." ואחר כך הרגשתי בלי להבין למה אני מרגישה את זה מאוד קרובה אליו. לא יודעת מה זה היה... אבל עכשיו הרגשות האלו דעכו ונשארתי מרגישה דחויה ופגועה ובעיקר מאוד מבולבלת. לא מבינה מה הוא אומר לי, לאן הקשר הזה הולך, מה נסגר. למה שבחור יגיד דבר כזה לבחורה שהוא נמצא איתה ואוהב אותה. תודה רבה :)

שלום, קראתי את הספר: דיי לאובססיה של עדנה פואה ובספר מתוארים סיפורים על אנשים שהחלימו מההפרעה הטורדנית,אבל מה שמעניין זה ששם המטפל מלווה אותם לאורך כל התהליך, ממש הולך איתם פיסית בזמן שהם מבצעים את הטקסים, ולא רק יושב בקליניקה שלו ונותן להם הוראות מה לעשות בבית, לפי דעתי דבר זה מעלה את סיכויי ההחלמה. האם גם בישראל קיימים סוגי מטפלים כאלה? או שפה המחוייבות של המטפל מסתכמת בנתינת הוראות בקליניקה למטופל והמטופל צריך לעבור הכל לבד בבית?

שלום, בחודשים האחרונים בתי פיתחה סוג של אובססיה הנוגעת לחדר הילדים שלה. היא אינה מוכנה שאף אחד ייכנס אליה לחדר כולל אחותה בת השנה שאיתה היא אמורה לחלוק את החדר. היא לא מסכימה לשחק במשחקים הרבים בטענה שאם היא תשחק יהיה בלאגן... היא מסדרת את השמיכה שלה באובססיביות מספר פעמים ביום ולא מוכנה שנזמין חברות או בני משפחה בגילה כדי שאלו לא יכנסו לשחק אצלה בחדר. החדר עצמו הוא חדר ילדים שכל ילדה חולמת עליו אבל הוא נותר שומם כל היום וכך גם כל המשחקים והצעצועים שבו. הבעיה נוצרה מיד לאחר מעבר דירה מעיר אחרת וכתוצאה מכך גם החלפה של גן הילדים. בנוסף יש לציין שלבעלי יש גם אובססיה לניקיון. אני מבינה שהאובססיה נוצרה בעקבות טראומה מהמעבר והשינוי,ואולי גם כניסיון לרצות את אביה או לחקותו. שאלתי היא, האם זוהי בעיה שניתן לטפל בה ואם כן כיצד?

שלום רב, מזה מס' שנים שאני נשואה לאדם שלדעתי "סובל" ממחלת ניקיון בצורה אובססיבית ביותר. הדבר בא לידי ביטוי בכך שהוא אינו נותן לבני הבית להיכנס עם נעליים, אלא בכניסה לבית הוא מאלץ אותנו לחלוץ נעליים. כמו כן, הוא מהלך על רצפת הבית ומחפש כל הזמן שערות ופירורים ומרים אותם באצבעותיו בצורה חולנית מאוד שכבר מגיעה לכדי מצב שמפריעה מאוד לבני הבית. אצל בני משפחתו, אחיותיו והוריו הדבר בא לידי ביטוי בצורה חולנית יותר, שכן שם אי אפשר לגעת בדבר מבלי לשטוף ידיים וכך אחרי כל דבר שעושים צריכים לשטוף ידיים. זאת ועוד, הילד שלי בן שנתיים מגיע מהגן, ישירות למקלחת, שחס וחלילה לא יתהלך על רצפת הבית עם רגליים שטיילו על רצפת הגן "המלוכלכת" שלא נדבר על גרגירי חול שלעתים הוא מגיע עם ראש מלא בחול. על ים אני בכלל לא מדברת, ללכת לים זה בכלל סיפור אחר, יש רגישות מיוחדת לחול. המטאטא הוא האישה הראשונה של בעלי, שכן הוא מתעורר בבוקר, מטאטא את הרצפה, הוא מגיע הביתה לאחר יום עבודה הוא מטאטא את הרצפה והיד עוד נטויה. אינני יכולה לפרט יותר, אך הדברים הרבה יותר חולניים, לא אכחיש שזה מאוד כייף לחיות בבית שהוא תמיד נקי עם בעל חולה ניקיון אבל זה מגיע לרמות חולניות שזה כבר לא נעים. למיטב ידיעתי, זוהי תופעה מוכרת ושאלתי היא כיצד ניתן, אם בכלל, לטפל ב"מחלה" מעין זו מבלי לפגוע בבעל וכיצד ניתן לשמור על שלום בית במקרים מעין אלה???

בני הקטן, מבין ילדיי, בן ה-7 חש דחף שאינו מובן לי לרחוץ ידים בתדירות גבוהה מאד. גם במהלך השיעור בכיתה מבקש מהמורה לשטוף את ידיו. הוא אוהב מאד ניקיון. גם שהוא נרטב ממים, מבקש מידית להחליף את הבגד הרטוב. כמו-כן הוא מבקש לשים פלסטר על כל פצע, שריטה או אדמומיות בעור ואפילו על קצה האצבעות ואף טוען לעיתים יש לי קוץ ולאחר בדיקה מאומצת לא נמצא דבר. מדוע זה קורה ומה ניתן לעשות על-מנת לגמול אותו מכך?

שלום רב, לאימי יש בעיה חמורה של אובססיה לניקיון, הדבר כ"כ חריף עד שזה מגיע למצב שזה פוגע בבריאותה הפיסית. (מצמוצים בעיניים, כחכוחים בגרון, חולשה הגוף ועוד) יש לציין כי אימי מטופלת כבר מס' שנים בכדורי פריזמה ובנוסף היא נעזרת בכדורי הרגעה מסוג קסנאגיס. אך הדבר אינו עוזר לה. ברצוני להפנותה לטיפול פסיכולוגי בנוסף לטיפול התרופתי אך אינני מכירה פסיכולוגים באיזור חיפה שבו אנו מתגוררים. אשמח אם תוכל לכוון אותי לסוג טיפול מתאים לבעיה זו (פסיכולוג התנהגותי??) וחשוב מכן אם יש לך מטפל להמליץ עליו. לתשובתך המהירה אודה מאוד!

שלום רב, שלום רב, שמעתי וקראתי כבר כמה פעמים על התועלת הרבה שבמקלחות רבות לבריאות הגוף. רציתי לדעת האם יש קשר בין רחצה במים קרים למחלות בכלל ומחלות זיהומית בפרט, אצל בחור בריא בן 27. הרי כל הזמן אומרים לנו להתלבש היטב בחורף. בתודה מראש, רני.

האם בגיל ארבע וחצי ילד יכול להראות סימן להתפתחות של הפרעה אובססיבית קומפולסיבית? אני שואלת לגבי האחיין שלי. נדמה לי שהוא מפתח אובססיה לניקיון וסדר.

ד"ר רובינשטיין שלום, הבנתי שאמרת שזה לא יהיה אחראי בשלב זה לענות על שאלות,כל עוד אני לא פועלת בכיוון של טיפול,אך כפי שעידכנתי אותך - כן פעלתי בעניין זה ואגש לטיפול הפסיכודינאמי, וגם לפסיכיאטר (שגם בענין זה כבר פעלתי ואגש בקרוב), אך דווקא בעניין זה של הטיפול התרופתי,אתמול בלילה-פתאום קלטתי,(בעקבות מאמר של שקראתי בנושא אובססיביות לנקיון) שאני "מתה מפחד" שהתרופות חלילה ישנו את זהותי ולא אדע ממש מי אני, ואולי אהיה רגועה יותר אך לא אני עצמי,ומה אם אתרגל לתרופות ולא אוכל להפסיק לקחתן. אני יודעת שבטח אינך יכול לענות לי על שאלות אלו,ואבין אם לא תענה,אך אם תוכל -אשמח מאוד אם תרגיע את חששותיי לגבי התרופות עד לפגישה עם הפסיכיאטר ובירור כל הפרטים. בתודה מראש. ע. (ותאמינו לי שאני כבר יושבת כחמש דקות ומתלבטת אם לשלוח את ההודעה הזאת או לא).

ל"ר רובינשטיין,ולכל משתתפי הפורום,שלום! שלשום כתבתי לגבי 'מחלת-נקיון' והזדהיתי בשם אחר,ולא עשיתי זאת בגלל שרציתי לרמות אתכם אלא בגלל ששוב ניסיתי "להסתיר" עובדה זאת,ובעיקר שאתה-ד"ר רובינשטיין לא תחשוב שאני "מסובכת יותר מידי" אם תדע שבנוסף לכל הבעיות שכתבתי לך (על הדיכאון) - אני סובלת מ'מחלת-נקיון'; יכולתי להשאיר את המצב כך ולא להתוודות כעת,אך אני מרגישה שלא רק שאני מרמה אתכם אלא גם את עצמי,אך לקח לי בערך יומיים להבין זאת,ולהצהיר על-כך.וגם עכשיו כשאני רושמת זאת איני בטוחה שאני עושה צעד נכון. זה היה הוידוי שלי, והדילמה - היא,מה לעשות עם העובדה שמאז שאני יודעת שאצטרך לעדכן את רופאת-המשפחה לגבי תחושותיי,איני ניגשת אליה בכלל אפילו שאני צריכה(בנושאים רפואיים), פשוט יש לי פחד עצום ממה היא תחשוב עלי,ואיך בדיוק אומר לה זאת,למרות שלא שכחתי מילה ממה שאמרת לי לגבי איך לומר לה זאת. אשמח לשמוע את דעתך בשני עניינים אלה. (וגם לגבי עניין המטפלים ההתנהגותיים-קוגנטיביים פעלתי, אך לא יצא מזה כלום בינתיים). בברכת חג-שבועות שמח ובתודה מראש(וסליחה אם הטעיתי אותך) ע.

יש לי כבר מספר שנים בעיה של נקיון,שאני מצליחה "להסתיר" בצורה טובה מרוב האנשים (חוץ ממשפחתי), ושהיתה במצב חמור יותר וכעת פחתה במועט, אך עדיין היא מקשה מאוד על חיי ועל חיי הסובבים אותי,וזה מתבטא: הן בהורדת כביסה מהחבל רק עם בגדים נקיים ואת המגבות או הפיג'מות שלי אני בד"כ מורידה - 'בצורה סטרילית' ואם אחרים הורידו וזה נוגע במשהו,כמו ספות או אפילו מיטות אחרות, אני לפעמים זורקת את זה שוב לכביסה,או שאם זה מגבת,אז משאירה לאחרים. כמו-כן המקלחת זה כמו טכס-מבחינת סיבון הגוף מס' פעמים וכו',ועל המיטה שלי אני לא מרשה לאחרים לשבת,וגם אני יושבת עליה רק עם בגדים נקיים ואחרי מקלחת, וכל מה שתארתי קטן זה רק חלק קטן מאוד מההפרעה,אך חשוב לציין שהפרעה זו גורמת לי לתסכול רב,ואודה לך מאוד אם תוכל לומר לי אם יש פתרון למצב זה,ומה הפתרון.

האם אובססיה לניקיון המתבטאת בניקיון הגוף בלבד..יכולה להעיד על הפרעת טורדנות כפייתית?(ocd) מתי ניתן לאבחן כי הצורך להתקלח הנו בגבול הנורמה? ומתי הנו גובל בשיגעון? בקיץ מדובר על מקלחת בסדר גודל של 3-4 פעמים ביום, כאשר כל מקלחת אורכת בין חצי שעה לשעה. בחורף: פעמיים לפחות בטווח של שהות- כנ"ל!

האם אובססיה לניקיון המתבטאת בניקיון הגוף בלבד..יכולה להעיד על הפרעת טורדנות כפייתית?(ocd) מתי ניתן לאבחן כי הצורך להתקלח הנו בגבול הנורמה? ומתי הנו גובל בשיגעון? בקיץ מדובר על מקלחת בסדר גודל של 3-4 פעמים ביום, כאשר כל מקלחת אורכת בין חצי שעה לשעה. בחורף: פעמיים לפחות בטווח של שהות- כנ"ל!

האם אובססיה לניקיון המתבטאת בניקיון הגוף בלבד..יכולה להעיד על הפרעת טורדנות כפייתית?(ocd) מתי ניתן לאבחן כי הצורך להתקלח הנו בגבול הנורמה? ומתי הנו גובל בשיגעון? בקיץ מדובר על מקלחת בסדר גודל של 3-4 פעמים ביום, כאשר כל מקלחת אורכת בין חצי שעה לשעה. בחורף: פעמיים לפחות בטווח של שהות- כנ"ל!

יש לנו זוג חברים שהוא מאוד פדנט ומאוד אובססיבי לנקיון עד כדי כך שהוא מנקה את הצלחות עם מגבות נייר מהליכלוך לפני שהוא שוטף אותן, הוא לא מסכים שליכלוך יכנס לכיור. לי זה ניראה קצת מוגזם. כמו כן הם קנו בית חדש והוא לא מוכן לתת לאישתו לשים שום דבר בלי רשות שלו ואם זה לא ניראה לו אז היא לא תשים, היא כבר ניסתה לדבר איתו מס' פעמים ואף לקחת אותו ליעוץ זוגי אך הוא מסרב, היא חיה בתסכול שהיא גרה בבית ולא מרגישה שהוא שלה. הם האובססיביות לנקיון מעידה על בעיה פסיכולוגית כלשהיא אצלו? כיצד ניתן לשכנע אותו שהבית גם שלה ושיתן לה לשים דברים ולא כל דבר לפתוח דיון למה צריך אותו בבית?

לפני כ - חצי שנה עברתי הפלה. כתוצאה מההפלה שקעתי בדכאון, קושי לישון ומצבי רוח קיצוניים כולל אובססביות לנקיון. לאחר פגישה עם רופא אני לוקחת כדור סרוקסאט אחד ביום - שעזר לי. היום אני בשבוע החמישי להריוני והתופעות שליוו אותי לפני נטילת הכדור חוזרות. מה עלי לעשות - האם להמשיך לסבול או להגדיל את מינון הכדורים?

אתמול שאלתי בעניין אובססיה לנקיון מצ"ב קישור אנא חשובה לי עצתך http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=149277&t=149277

איך פותרים בעיה כזו - כל הזמן לך תרחוץ ידיים, אל תגע בבעלי חיים, כל טיפת לכלוך מטריפה אותה, אין לה זמן כי מאוד עסוקה בנקיון ובכביסה שלא נגמרת אף פעם. אי אפשר ללכת לים כי זה מביא לכלוך בקיצור גיהנום - אבקש את תגבותכם המהירה בתודה מראש שלמה (שם בדוי)