תוצאות חיפוש עבור אגוצנטריות

ילד ראשון ונכד ראשון בן 3 וכיוצ"ב מקבל המוןןןן מתנות מהסובבים. שמתי לב, שהוא לא מעריך את הדברים שקונים לו ולא נורא אם נשבר )היום אמר(. אני מסבירה לו המון על כסף ועל כך שלא לכולם יש ושעובדים בשביל זה וכו וכו... אבל זה ככנראה מופשט מדי עבורו. הוא באמת ילד נבון ואם יבין את הענין מאמינה שיעריך יותר. איך אפשר לגרום לו להעריך? להבין שזה לא מובן מאילו.? אצין שמהסגר הראשון ועד היום הספיק חהפוך לאח בכןר ונראה שהסגר הזה ממש משפיע עליו מבחינה התנהגותית תודה!

הכרתי לפני זמן אדם משכיל נבון נדיב המותיר מרחב בקשר. איך לפרש מיעוט קשר עין בתקשורת,העדר מגע פיזי חם או אישי,העדר התייחסות של פירגון או הבעה רגשית,העדר שאלות של התענינות בעבר..משפחה.. כושר ביטוי מילולי מצויין ןאינטלגנטי. יכולת לדבר על עצמו וארועים בחייו באופן רחב עד מאוד. פחות הקשבה או תחושת עניין בנאמר מצידי. פער ניכר בין הענין האינטלקטואלי לבין תקשורת האישית רגשית. מדובר על הכרות בת חודשיים ופגישות רק בשבת. האם ניתן לצפות להתפתחות..? מדובר על גיל 70 לערך. תודה מראש

מה בעצם ההבדל בין ה2?

אני וארוסתי כבר כמה שנים יחד, אנחנו מארגנים עכשיו את החתונה שלנו ואני נמצא בבעיה שאין לי מושג איך להתמודד איתה. יש לי אח תאום שהוא החבר הכי קרוב שלי למרות שבחצי שנה האחרונה מאוד התרחקנו מכיוון שהוא הכיר מישהיא, הוא פשוט מאוד מרוכז בעצמו. הבעיה שלי היא שארוסתי מאז נפגעה ממנו מספר פעמים, היא שונאת אותו והוא גם לא נראה לי כל כך מחבב אותה. היא מתפרקת הרבה פעמים לאחרונה בבכי, היא כבר לא מצייצת כשאנחנו נמצאים עם המשפחה שלי ואומרת שהיא מרגישה אשמה ושהיא רוצה שהמשפחה שלי תהיה מאוחדת ולא מפורקת. אני מרגיש קצת חסר אונים ולא יודע איך להתמודד עם המצב הזה. היא אהבת חיי והוא אחי התאום, אני מפחד שהקשר שלי איתו התנתק ואני לא יכול לראות כבר את ארוסתי במצב הזה.

קשה לו להבין סיטואציות חברתיות, למשל הוא לא מבין הרבה פעמים מה מקובל לעשות ומה לא. קורים הרבה דברים כאלה כל יום למרות שאני מסבירה לו שזה לא מקובל, אך הוא ממשיך. לדוגמה הוא יכול לשכב עלי או לחבק אותי חזק ולא לעזוב כשמבקשים ממנו. הוא עושה הרבה דברים לא מקובלים, או שמציקים לי (אמא שלו) או שמציקים לאחרים, וכשמבקשים ממנו להפסיק הוא לא מגיב ואף לפעמים מגביר את ההצקות. זה מלווה אותו מגיל מאוד קטן. אני מרגישה שהוא עסוק הרבה במחשבות שמטרידות אותו ולא מרפות. ההצקות קורות בעיקר לאחר שהוא נפגע ממישהו ורוצה להחזיר לו או מתעצבן על משהו, לדוגמה שלא מתייחסים אליו לרגע, או שהוא לא מרוצה ממשהו. אין לו מוטיבציה לעשות דברים והוא הרבה עייף וישן המון. קשה לו לשמור על היגיינה. ההצקות באות לידי ביטוי בכך שהוא נוגע בי או באחרים גם כשלא רוצים וכל דבר אחר שיעצבן כמו לעמוד במעבר או לעשות רעשים. הוא דורש המון תשומת לב וכמה שאני לא נותנת לו זה לא מספיק לו. אני מרגישה שהוא מאוד תלותי בי ורוצה אותי כל הזמן לידו, ומתקשר הרבה. אין לו כוונות לפגוע בי או באחרים, למרות שהוא פוגע וזה מאוד קשה לו לקבל את זה שאנשים מתעצבנים בגללו. ההצקות מתבצעות בעיקר כלפיי, אבל גם כלפי אנשים אחרים שהיו פעם בקשר איתו והמשפחה. כרגע הוא בקשר רק עם המשפחה הקרובה שלו. אין לו בכלל בטחון בחברה. ויש לו חרדות לא מציאותיות. ההצקות קורות כל יום וזה בלתי נסבל עבור אף בן משפחה. מה עושים כדי להפסיק את זה (תרופות הרגעה לא ממש עזרו)? תודה מראש.

בתקופה מאוד קשה בחיים שלי התחברתי לחבר הקודם של חברה שלי. כבר נשמע מסובך.. היתה ביננו אהבה גדולה שלא התממשה בגלל שהוא היה פעם חבר של חברה שליוזה לא חברי מצידי להיות איתו ובגלל שחשבתי שהוא מרוכז בעצמו ולא עזר לי באותה תקופה קשה בה הייתי בחיים שלי. השנים חלפו והתפשרתי (אני רק בת 26) אבל אני מרגישה שהתפשרתי כשמצאתי את עצמי בזוגיות עם גבר שיש ביננו פערים קוגניטיבים.. אין לנו כל כך על מה לדבר ואני לא חושבת שהוא מבין אותי. בתחילת הקשר איתו האהוב הישן אמר לי שיש ביננו משהו מיוחד ושהוא מאחל לי בהצלחה אם אני מתכננת לצאת עם אחר והוא גם יעשה את זה אבל הוא חושב שתמיד נחשוב אחד על השני. היתה שיחה טעונה בה הוא אמר לי דברים שאף גבר אחר לא אמר לי.. אבל לא רציתי לוותר על היציבות והנוחות במערכת יחסים הנוכחית והרגשתי שאולי המילים שלו נבעו מקנאה והתחושה שהוא יכול לאבד אותי. לאחר 3 חודשים של מערכת יחסים בהם אני מתקשה להתגבר על הפערים ביננו ועדיין חושבת על האחר. ביקשתי מהנוכחי הפסקה אך הוא אמר שהוא לא מוכן ושמבחינתו זה פרידה. יכול להיות שלא יהיה אפשרי לחזור אליו לאחר מכן אבל אני מרגישה שאני חייבת לממש את האהבה הישנה זאת שהלכה לי... אילנה יקרה, מה דעתך על זוגיות שמצד אחד נוחה אך יש בין בני הזוג פערים רבים קוגניטיביים (לוקח לו זמן להבין דברים, אוצר המילים שלו דל מאוד ועוד..)? ומה דעתך על פרידה בעקבות רגשות ישנים?

ברוך שובך, גם אני הייתי במדבר כמה ימים באזור מכתש רמון לפני כמה שבועות, כשהייתי הגבים היו מלאים, היתה פריחה זה היה קסום , מקווה שעוד נשאר מזה... חלמתי הלילה על הפסיכולוג שנמצא כרגע בחופש, בחלום הוא השתנה בזמן שלא נפגשנו, אפילו השתנה מאוד...עשה "מייק אובר" כמו בתוכנית הריאלטי המטופשת "היפה והחנון" (באמת הוא קצת חנון כזה...קצת דומה לאלעד אם אתה מכיר...הוא אפילו מדבר קצת לאט, הוא הסתפר, תספורת די מזעזעת, צבע את השיער לשחור החליף את המשקפיים, אולי אפילו ירד קצת במשקל, בנוסף הוא יושב מאחורי שולחן במשרד מפואר כמו איזה יועץ מס או עו"ד או משהו כזה. בחלום זה נראה לי מגוחך ביותר ומאוד חשוד ואני מנסה למצוא איזשהו רציונאל לשינויים , כאן היה איזה חוסר בהירות או עיוות כזה משום שבעולם של החלום זה היה מובן מאיליו שצריך לצבוע לפעמים את הגבות מגיל מסויים, ולכן אני חושבת לעצמי אולי על הדרך צבע גם את השיער? אני חושבת לעצמי (בחלום) שזה לגיטימי למרות שאני לא אוהבת שגברים צובעים זה לא "גברי" בעיניי, אני חושבת בחלום על החבר לשעבר המתעלל/מכה הגועלי ומלוקק של אחותי בחור בן ארבעים ומשהו שגם הוא נוהג לצבוע את השיער. אני לא מעיזה להיכנס ויושבת על כיסא מחוץ לקליניקה מול הדלת הפתוחה צריכה להתאמץ בשביל לראות אותו משום שהוא יושב בעומק החדר, אני מביטה בו מישירה מבט אולי בזכות המרחק בינינו משום שבמציאות רוב הפעמים קשה לי משום מה ליצור קשר עין, מתנהל בינינו דו שיח, אני מעירה משהו על השינוי שחל בו ובקליניקה והוא מגיב לזה אומר על זה משהו לא ברור, יש לי תחושה שכרגע הוא מרוכז בעצמו ואני מפריעה לו, הוא מסביר לי משהו או מנסה להסביר, אבל קשה לי להקשיב לו אני מוטרדת ביותר ויש רעש של פעימות לב שוצפות באזניים שלי. בכל זאת אנחנו משוחחים קצת, בסופו של החלום אני דווקא רוצה להיכנס אבל גם לא רוצה או פוחדת. הפירוש שלי לחלום: דבר ראשון, לצערי מידי פעם מתגנבת מחשבה לראשי האם הפסיכולוג באמת בחופש כל השבועיים הללו או שהוא כן עובד השבוע אחרי החג ולא הציע לי פגישה חלופית משום שהוא לא רוצה לראות אותי?, אולי למטופלים אחרים הוא כן הציע? (כמובן!) גם אם היה מציע לא בטוח שהייתי מגיעה ובאמת אני לא כל כך זקוקה ובכל זאת... אלו מחשבות אידיוטיות שאני לא מוכנה להיכנע להן אבל כשאני ישנה אין לי שליטה. דבר שני אירחתי את אמא שלי בליל הסדר, אמא שלי צבעה את הגבות ואת השיער לשחור והסתפרה (כשהייתי ילדה קטנה הייתי עוזרת לה לצבוע, הריח של הצבע היה נוראי) אם כי זה הקשר היחידי ואין שום דמיון משום בחינה בינה ובינו . (היא לא חנונית, הלואי שהיתה קצת כשהיתה יותר צעירה). לא נראה לי שאני אספר על החלום הזה בפגישה הבאה, אלא אם אני אכתוב לעצמי משום שודאי אשכח עד שבוע הבא. וגם בגלל העניין של החנוניות, זה יהיה לא נעים להגיד לו שאני חושבת שהוא חנון, הוא עד כדי כך חנון שאני בספק אם הוא בכלל שמע על "היפה והחנון" ואני אצטרך להסביר לו מה זה ולהודות שצפיתי בתוכניות מזעזעות הללו שהן בעיניי השפלה רבתי למשתתפים/ות ולצופים, אבל זה היה גם מצחיק . אני יכולה להשמיט את הפרט הזה כמובן אבל אז זה יהיה שוב לדבר חצאי דברים וחצאי אמיתות ולהסתבך בהסתרות. ואני לא כל כך רוצה לספר גם כי זה שם אותי במן עמדה קצת נחותה כזו , מידי פעם לעתים די קרובות אני חולמת עליו והוא כנראה לא חולם עלי אף פעם ובפעמים שסיפרתי לו שחלמתי עליו היה נדמה לי שהוא נהיה זחוח והתמלא חשיבות עצמית יותר מהרגיל, גם שהוא לא מופיע בחלום, תמיד הוא מקשר את זה לעצמו.

היי אודי וכולם, בזמן האחרון יש פה הרבה הודעות......ומצד אחד מרגיש טוב כקבוצה......... מצד שני מפחדת להיות פה שקופה, ואם שואלים אם אני מכירה את זה מעוד מקומות, כמובן שכן, כשיש לי יותר מדיי חברות אני מוצפת... זה מוזר אודי, אני אדם חברותי שאוהב חברה תמיד יש לי מה לומר....תמיד מצטרפת לשיחות......אבל מתרחקת ברגע שנהיה המוני....הייתי ילדה מקובלת אבל מתרחקת....... שרוצים דווקא מאוד בחברתי, אני הייתי האשמה לבדידותי, התרחקתי...והיום מנסה אחרת.........כשמתגבשת קבוצת חברים אני מתבודדת למרות הפצרות של חבריי....... פעם גם הוספתי יותר לעצים אחרים שצמחו פה......יש לי המון מה לומר לכלם...ולפעמים פוחדת שאומר דברים טפשיים וכולם ילעגו....או שזה יותר מדיי הודעות ואז זה מוצף.......כשיש קבוצה זה טוב אבל באיזה שהוא מקום אני פוחדת מקבוצה.....מקווה שהבנת.....ושאחרים גם הבינו......... פעם גם אמרתי לך כשהיו הודעות המשך, עכשיו יש הרבה כאלה אז הפסקתי להגיד עליהם במיוחד שאתה רוצה דינמיקה קבוצתית כזו......ואותי זה לפעמים גם מרתיע....... ......חג שמח מיכל

בני הבכור בן 9. סיים שנתיים טיפול באומנות לאחר שהמטפל ציין שאין לו צורך בהמשך טיפול. הבעיות, בעיניי לא נפתרו. יש לו בעיות חברתיות (השתלבות בחברה) ובעיות התנהגותיות- אימפולסיביות, אגוצנטריות, מצבי רוח קיצוניים, פסימיות. עברנו כבר כברת דרך ארוכה איתו- טיפולים שונים, הדרכת הורים, ואני לא יודעת איך להמשיך הלאה. אשמח להמלצה- למטפל שיוכל להתאים או לדרך טיפולית מתאימה.

שלום, יש לי ילדה בת 25, הבעיה שלה שהיא משליכה את התכונות (גם החיוביות) את הרגשות והתגובות שלה על כולם, היא חושבת שכולם מבינים, מרגישים ומגיבים כמוה לכל מיני מצבים ואירועים.היא מודעת בראש לזה שאנשים שונים ממנה אך באוטומט היא מתנהלת בצורה הזו והיא מצפה שהאחר יתנהל, יבין, יגיב כמוה וכמובן שהיא מתאכזת מחדש כל הזמן כי האחר שונה ממנה. השאלה שלי מה הבעיה שלה? וכיצד ניתן לטפל בבעיה? תודה, ויום נעים

שלום ד"ר, ביתי בכיתה ה, משנה שעברה וגם השנה עוברת מסכת אירועים קשה מבחינה חברתית בכיתה.והיא לא היחידה. הבעיה שלי היא פחות עם ילדי הכיתה ויותר עם ביתי.אני מודעת לבעיה מסויימת אצל הבת שלי שאותה אני מתקשה לפתור. לביתי אין איזושהי מערכת סינון של מילים, בזמן שיחה ודיבור היא אומרת כל מה שיש לה מבלי להיות מודעת עד כמה המילים שלה פוגעות.היא לא מקללת או מנבלת את הפה ,אבל המילים שלה מעליבות מאוד. אני עורכת עימה אינסוף שיחות ומסבירה לה שהיא טועה, כל מה שיש לומר זה שאני נגדה ואז היא מתרחקת ממני. אני חייבת להעמיד אותה על טעותה אלא שבתפיסת החשיבה שלה , כל הסתייגות כלשהי מדבריה מוכיח לה שאני נגדה. חוסר טקט מסויים, תמימות שאופיינית לגילאי 4-5 אבל בהחלט לא לילדה בכיתה ה. מה עושים? קניתי לה ספר "החברות הכי טובות" , אני מראה לה אינסוף דוגמאות עלינו ההורים ועל אחיה, לא עוזר. לתשובתך אודה. בברכה מרים.

איך אפשר להכיל את הכל ביחד בו זמנית???!!!! ועוד רגש אחד - אשמה... אשמה על כך שהשמחה על שובו של גלעד לא מתגברת על כל היתר. אשמה על האגוצנטריות שבי. ופחד שהעצב לעולם לא ייפסק...

שלום , בני בן ה 9 החל לאחרונה ללכת בבית ותוך כדי הליכה הוא מרוכז בעצמו ונראה שחושב על כל מיני דברים . כשנשאל על מה הוא חושב אמר שהוא מדמיין את הדמויות והאירועים שהוא קורא. האם זה תקין, איך ניתן להפסיק זאת או מה החלופה. תודה

היי אודי שאלה לי אלייך, יש לי חבר.כבר כמעט חצי שנה הבחור חכם נאה מראה ויש בו הכול מה שכן-יש לו לא מעט תכונו תשליליות ובעיות נפשיות וגיליתי את זה רק בחודש האחרון הבחור מודע אבל לא רוצה פסיכולוג או עזרה וחושב שהכול בסדר אם כי אומר אני סמרטוט אבל אני בטו חבכל צעד שלי. בנוסף לכך הבחור מאוד מאוד מאוד רוצה לקיים יחסי מין ואני בתולה צעירה ובת בכורה ילדה טובה מבית טוב ששומרת על עצמה ושומרים עליה בהתחלה שהבאתי את הבחור הבייתה מאוד מצא חן בעיניים-ההורים כיבדו אותו נתנו ונותני םהכול.כאשר התחילו לגלות אצלו כל מיני תכונו תשליליות-הם לא מנסים אולי להפריד ביננו אבל כל הזמן רומזים לי שהוא לא בשבילי ולא בשבילי ובאיזהשהוא מקום אני יודעת שהם צודקי םאבל אני אוהבת אותו מאוד וקשורה אליו הוא מעליב אותי ופוגע בי ואני סולחת לו-לא פעם עכשיו התברר לי שהוא גם יוצא איתי חצי שנה רק בשביל מין ואם לא אתן לו ואני לא מתכוונת לתת לו אז יחפף אותי מכל המדרגות אבל אין לו חברים ואני החברה ועוד חבר אחד היחידים בחיים שלו והוא גם בן יחיד אין לו אחים.אז אני מפחדת לפגוע בו או שיקרה לו חלילה משהו אם אעזוב מצד שני אוהבת אותו מצד שלישי הוא בכלל לא בשבילי אבל גם לי אין עכשיו כמעט חברות וחבר אחר להכיר ואני כבר מבוגרת יחסית ולא הכרתי אף חבר בינתיים מלבדו אז צר לי על זה היום אמא שלי ראתה הפרשת דם על התחתון כי הרתחתי במים רותחים בכביסה לנקות ולא לזרוק לפח.היא חשבה שהוא דרדר אותי לקיום יחסי מין אבל זה היה מהמחזור שנזל לי ...היא לא מאמינה לי.היא חושבת שקיימנו יחסי מין היא פגעה בי עמוק היא אמרה לי שהיא לא מאמינה יותר לאף אחד.היא כל הזמן אומרת שאני אעשה מה שאני רוצה והיא לא תפריד ביננו אבל שאני דופקת לעצמי את החיים.אבא שלי יותר מתון-אמא ממש מנסה להפריד ביננו-היא אומרת שלא אבל בלב היא כן-אולי מדאגה כי אמא שלי תמיד דואגת.לכולם.אחלה אמא שהשם יתן לה חיים ארוכים ובריאות. שבוע שעבר הוא ממש ממש העליב אותי ואמר דברים מגעילים...והייתי אצלו גםבבית 5 6 7 שעות בלי אוכל בלי מים אפילו כוס לשתות לא הציעו.אחרי כל זה...הוא היה ממש ממש ממש לא בסדר. אז אמא שלי התעצבנה ואנחנו דתיים-אז היא אמרה לי שהיא תתפלל לאלוקים שיפריד ביננו ואני התחננתי שלא....התחננתי ממש. אחרי כל זה נראה לי שהיא עכשיו לא מאמינה בי בגרוש וגם שונאת אותו אבל כדי לא לפגוע בי לא אומרת כלוטם הם שותקים אבל יודעי םשאנחנו לא מתאימים. אני אוהבת את הבחור.למרו תשהוא קצת "שרוט" בשכל...הוא מדבר על הסכמי ממו ןואם נתגרש שאנחנו רק בני עשרים וחמש ועוד לא התחתנו.הוא הולך אחר חוקי פיזיקה ומתמטיקה של שבלונו תכל הזמן-נניח 8 שעו תשינה אז אם יש 9 או 7 וחצי הוא כבר מאשים אותי שבגלל שנפגשנו אכלתי לו שינה...נגיד אוכל-4 ארוחות ביום באותה שעה בדיוק אותו אוכל בדיוק ואם סוטים מזה השם ישמור.הוא תמיד אומר שאני לא אהיה כל העול םשלו.שאם הוא יהיה באמצע מבחן של אוניברסיטה מועד ב אחרון לתואר אבל יגידו לו חברה שלך מדממת למוות בחוץ לך תעזור לה הוא לא יציל אותה לעולם! כי חשוב לו קודם כל הוא והמבחן.ממש אגוצנטרי כבר לא אגואיסט אפילו-אני עלפי שבועת הרופאים גם אם צעירה ולא נשבעתי...אפילו אם אדם זר לא עלינו גוסס אקום ואעזור לו.הוא לא.יתפוצץ העולם הוא והוא והוא וזהו.אין אחר! יש מבח ןעוד שבועיים וחצי-לא נפגשים מצידו שבועיים בכלל-אפילו לא טלפון-הוא והמבחן שלו.אםחברה שלו עם 40 חום אפילו לא יטלפן למה?כי יש מבחן.למשל שנוסע לצפון ואנחנו דרומים-לאיזה 5 ימים אפילו לא יאמר כי הגיע ואם אני מצלצל תאבל הוא באמצע נגיד עם חברים בקפה....ואי ןלו הרבה רק 1 או 2....אז הוא מסוגל לנתק לי בפרצוף בקיצור ד"ר אני לא יודעת מה אני עושה אני מתה עליו כאדם...אבל על כל הטוב חוכמה ויופי ודברים שנדלקתי בו -יש בו גם מלא שלילה ואני לא יודעת מה לעשות וחוצמזה למרות שמבקשת שתתיחס בבקשה לכל מה שהפניתי פה לעומק לכל שורה ושורה ותתן לי עצה אנא בבקשה...שואלת גם כדרך אגב איך יוזמים פרידה ומה עושים.איך מדברים ואיך גומרים ...איך שומרי םאחכ גם על ידידות איתנה ונאמנה.וחס וחלילה מקווה שלא ניפרד בינתיים שנשמור על שלום להתחתן איתו אני לא.אבל להעביר את הזמן שאין לי כלום בקושי חברות בקושי ידידים זה טוב לי וטוב לו... והוא לא ילד רע.כשיוצאים כיף לי איתו.עד שהוא מתחיל עם השטויות שלו.וכל פעם השטויות שלו זה או באימיל או בטלפו ןאו בסוף מפגש בלילה וזה אוכל אותי.מלא מבחני םנכשלתי בגללו וזה לא יאומן אמא שלי חושבת שהיא משלמת לאוניברסיטה שכר לימוד סתם ואני לא לומדת ואני הרי תלמידה מצטינת אני כבר לא יודעת מה לעשות תיעץ לי בבקשה על הכול.גם על אמא ואני גם על החבר ואני ועל בכלל תודה רבה רבה דר אודי.שבת שלום!

היי ליאת שאלה לי אלייך, יש לי חבר.כבר כמעט חצי שנה הבחור חכם נאה מראה ויש בו הכול מה שכן-יש לו לא מעט תכונו תשליליות ובעיות נפשיות וגיליתי את זה רק בחודש האחרון בנוסף לכך הבחור מאוד מאוד מאוד רוצה לקיים יחסי מין ואני בתולה צעירה ובת בכורה ילדה טובה מבית טוב ששומרת על עצמה ושומרים עליה בהתחלה שהבאתי את הבחור הבייתה מאוד מצא חן בעיניים-ההורים כיבדו אותו נתנו ונותני םהכול.כאשר התחילו לגלות אצלו כל מיני תכונו תשליליות-הם לא מנסים אולי להפריד ביננו אבל כל הזמן רומזים לי שהוא לא בשבילי ולא בשבילי ובאיזהשהוא מקום אני יודעת שהם צודקי םאבל אני אוהבת אותו מאוד וקשורה אליו הוא מעליב אותי ופוגע בי ואני סולחת לו-לא פעם עכשיו התברר לי שהוא גם יוצא איתי חצי שנה רק בשביל מין ואם לא אתן לו ואני לא מתכוונת לתת לו אז יחפף אותי מכל המדרגות אבל אין לו חברים ואני החברה ועוד חבר אחד היחידים בחיים שלו והוא גם בן יחיד אין לו אחים.אז אני מפחדת לפגוע בו או שיקרה לו חלילה משהו אם אעזוב מצד שני אוהבת אותו מצד שלישי הוא בכלל לא בשבילי אבל גם לי אין עכשיו כמעט חברות וחבר אחר להכיר ואני כבר מבוגרת יחסית ולא הכרתי אף חבר בינתיים מלבדו אז צר לי על זה היום אמא שלי ראת פהרשת דם על התחתון כי הרתחתי במי םרותחים בכביסה לנקות ולא לזרוק לפח.היא חשבה שהוא דרדר אותי לקיום יחסי מין אבל זה היה מהמחזור שנזל לי ...היא לא מאמינה לי.היא חושבת שקיימנו יחסי מין היא פגעה בי עמוק היא אמרה לי שהיא לא מאמינה יותר לאף אחד.היא כל הזמן אומרת שאני אעשה מה שאני רוצה והיא לא תפריד ביננו אבל שאני דופקת לעצמי את החיים.אבא שלי יותר מתון-אמא ממש מנסה להפריד ביננו-היא אומרת שלא אבל בלב היא כן שבוע שעבר הוא ממש ממש העליב אותי ואמר דברים מגעילים...והייתי אצלו גםבבית 5 6 7 שעות בלי אוכל בלי מים אפילו כוס לשתות לא הציעו.אחרי כל זה...הוא היה ממש ממש ממש לא בסדר. אז אמא שלי התעצבנה ואנחנו דתיים-אז היא אמרה לי שהיא תתפלל לאלוקים שיפריד ביננו ואני התחננתי שלא....התחננתי ממש. אחרי כל זה נראה לי שהיא עכשיו לא מאמינה בי בגרוש וגם שונאת אותו אבל כדי לא לפגוע בי לא אומרת כלוטם הם שותקים אבל יודעי םשאנחנו לא מתאימים. אני אוהבת את הבחור.למרו תשהוא קצת "שרוט" בשכל...הוא מדבר על הסכמי ממו ןואם נתגרש שאנחנו רק בני עשרה ועוד לא התחתנו.הוא הולך אחר חוקי פיזיקה ומתמטיקה של שבלונו תכל הזמן-נניח 8 שעו תשינה אז אם יש 9 או 7 וחצי הוא כבר מאשים אותי שבגלל שנפגשנו אכלתי לו שינה...נגיד אוכל-4 ארוחות ביום באותה שעה בדיוק אותו אוכל בדיוק ואם סוטים מזה השם ישמור.הוא תמיד אומר שאני לא אהיה כל העול םשלו.שאם הוא יהיה באמצע מבחן של בי"ס אבל יגידו לו חברה מדממת למוות בחוץ לך תעזור לה הוא לא יצי לאותה כי חשוב לו קודם כל הוא והמבחן.ממש אגוצנטרי כבר לא אגואיסט אפילו-אני עלפי שבועת הרופאים גם אם צעירה ולא נשבעתי...אפילו אם אדם זר לא עלינו גוסס אקום ואעזור לו.הוא לא.יתפוצץ העולם הוא והוא והוא וזהו.אין אחר! יש מבח ןעוד שבועיים וחצי-לא נפגשים מצידו שבועיים בכלל-אפילו לא טלפון-הוא והמבחן שלו.אםחברה שלו עם 40 חום אפילו לא יטלפן למה?כי יש מבחן.למשל שנוסע לצפון ואנחנו דרומים-לאיזה 5 ימים אפילו לא יאמר כי הגיע ואם אני מצלצל תאבל הוא באמצע נגיד עם חברים בקפה....ואי ןלו הרבה רק 1 או 2....אז הוא מסוגל לנתק לי בפרצוף בקיצור ד"ר אני לא יודעת מה אני עושה אני מתה עליו כאדם...אבל על כל הטוב חוכמה ויופי ודברים שנדלקתי בו -יש בו גם מלא שלילה ואני לא יודעת מה לעשות וחוצמזה למרות שמבקשת שתתיחסי בבקשה לכל מה שהפניתי פה לעומק לכל שורה ושורה ותני לי עצה אנא בבקשה...שואלת גם כדרך אגב איך יוזמים פרידה ומה עושים.איך מדברים ואיך גומרים ...איך שומרי םאחכ גם על ידידות איתנה ונאמנה.וחס וחלילה מקווה שלא ניפרד בינתיים שנשמור על שלום להתחתן איתו אני לא.אבל להעביר את הזמן שאין לי כלום בקושי חברות בקושי ידידים זה טוב לי וטוב לו... והוא לא ילד רע.כשיוצאים כיף לי איתו.עד שהוא מתחיל עם השטויות שלו.וכל פעם השטויות שלו זה או באימיל או בטלפו ןאו בסוף מפגש בלילה וזה אוכל אותי.מלא מבחני םנכשלתי בגללו וזה לא יאומן אמא שלי חושבת שהיא משלמת לביס פרטי שכר לימוד סתם ואני לא לומדת ואני הרי תלמידה מצטינת אני כבר לא יודעת מה לעשות תיעצי לי בבקשה על הכול.גם על אמא ואני גם על החבר ואני ועל בכלל תודה רבה רבה ליאת שבת שלום!

האם קשר זוגי עם אדם בעל הפרעת אישיות טורדנית כפייתית (אישיות, לא OCD חרדתי), נועד לכישלון מראש? האדם מודע לעצמו בהחלט, לכפיתיות, לביקורות העצמית, לחסכנות ולכל הסימפטומים, ולדבריו זה לא מפריע לו בחיים. אכן אישית לא מפריע לו, אך בכל מערכות היחסים שלו עם הסובבים אותו (שהנם מאד מועטים, רק אח והורים ועמיתים רחוקים מהעבודה שאין לו קשר רציף איתם אם בכלל...) יש בעיות. (הוא נוקשה מאד, חסר סבלנות, חסר אמפתיה בכלל, לא מסוגל להבין שאחרים מרגישים, נפגעים, נעלבים מהתנהגויות מסוימות שלו) מאד מרוכז בעצמו. הוא אדם טוב, שקט יחסית, מסוגל לחזור על כל דבר שלוש פעמים (אל תשכחי זה ואל תשכחי זה), יש לציין שכאשר הוא מודע למשהו הוא מנסה לשנות אותו, אך לא תמיד זה מצליח לאורך זמן), לגמרי לא פתוח לשינויים או ספונטניות, לא מחייך הרבה או... בעצם לא צוחק הרבה. כאילו... קפיץ מאופק רוב הזמן.. ממש ככה. הכוונות שלו טובות. אבל... השאלה אם זה לא נועד לכישלון וזהו. שהרי... הרגלים אפשר לשנות.... אך... איך משנים אצל אדם יכולת אמפתיה... או התחשבות... או.. ללמוד ליהנות מהחיים קצת. על איזה טיפול היית ממליצה? (אגב, בשנות החמישים לחייו, אב לבחור בן 20) תודה מראש

יש לי ילד בן 14, הוא סובל מ-ADHD. לפעמים נדמה לי שהוא חי בעולם משלו ולא רואה את האחר בכלל. למשל אני יכולה להיות על סולם מנקה בלאגן כל הבית והוא אומר לי אמא אני צריך שתבואי ותראי משהו, ומבחינתו זה לעזוב את הכל וללכת. או שהוא מכריח את האח שלו בן ה10 לשחק איתו במכות וגם אם האח שלו לא רוצה הוא מכריח אותו ולטענתו זה שאחיו יהנה מזה אח"כ גם אם הוא לא רוצה. כשאני מבקשת שקט כי אבא ישן הוא יכול לנגן בגיטרה ולהגיד לי בסדר אני בשקט וימשיך לנגן. האם זה נורמלי? הוא לא מצליח להבין על מה מדברים איתו. האם הוא זקוק לטיפול? ואם כן איזה? אשמח אם תענו לי במהרה.

ליאת שלום, ברוכה הבאה..מרגישה שלא ממש הייתי שייכת פה בפורם ואולי ההתחלה איתך תיצור גם אצלי משהו חדש..המטפלת שלי נסעה כמעט לשבועיים ואני שאני כה תלויה בה במיילים, שיחות ופעמיים בשבוע פגישות מנסה להתמודד...היא הציעה משהוא חלופי לשיחה והחלטתי שלא, אני צריכה אותה! רציתי לשאול איך זה מתבצע? כלומר אני לא יכולה לצור עוד קשר כזה..ואז אני מרגישה שהיא חושבת שזה כאילו לא משנה עם מי מדברים האם היא לא מבינה שהיא החשובה? איך אבהיר לה שהיא החשובה?...בכל אופן יש לי רצון עז להעלם קצת מהכל..לנסוע הכי רחוק שאפשר ואני לא יכולה להרשות לעצמי...יש לי משפחה...ילדים...ודוקא מהם מרגישה רצון לברוח....קשה כרגע להסביר הכל כי את לא מכירה אותי ועכשיו בכל זאת יש לי צורך לשוחח עם משהוא..אז כתבתי..אני אוהבת את ילדי ובעלי מאוד ובכל זאת מרגישה רצון לעזוב הכל..איך מתגברים על הרצון לברוח? כי הוא לא ניתן למימוש...מרגישה אגוצנטרית על המחשבות האלה.......מיכל

שלום.. יש לי חבר שנה ושלושה חודשים. אנחנו גרים יחד. הוא לא קל ואנחנו עוברים הרבה דברים יחד. מתקרבים ומסתנכרנים יותר יותר. הוא גרוש בלי בן 37. אני רווקה בת 36. אנחנו חברים מאוד טובים, הקשר פתוח וקרוב. ויחד עם זה יש חיכוכים רבים. כל מיני חילוקי דעות. חסר לי בעיקר ביטחון ממנו. הוא לא רוצה להתחתן איתי וזה די מצער אותי אבל לא רוצה כלום בכוח. מבינה שזה לא קשור אלי בדיוק ובכל זאת...אפילו טבעת היתה משמחת אותי, לשייכות, התחייבות. ככה בקטנה. בכל זאת יש גינונים. וגם לזה הוא לא מוכן. אומר שזה לא יבוא ממנו... הוא טיפוס לא קל, מאוד מרוכז בעצמו. מלא פעילויות שעושה לבד עם עצמו. אפילו בלי חברים ובעיקר בלעדי. אומר שאין לו צורך לבלות איתי. שהוא ממלא את עצמו... אני אוהבת אותו מאוד ומכירה באיכויות שלו. חריף, קריאטיביף רגיש, טוב לב ועוד ועוד. מרגישה שהוא גם אוהב אותי מאוד, קשור אלי, פתוח מאוד. עם אף אחד בעולם הוא לא ככה, יש לו רק חבר אחד. הוא לא עושה בשבילי הרבה. אומר שאין לו צורך לשמח אותי.. איזה מין דבר זה?! ובאמת כל נוהג, לא מפתיע, מתעניין, דואג מדי וכו אני תופסת את זה בתור מרד, חומות, סוג של הגנה. כל מיני מורכבויות שקשורות לעבר המסובך שלו. הוא בטיפול כבר 5 חודשים, תודה לאל... ויש שינוי קל ולפחות נפתחים דברים, צפים ועולים להם. מפחדת שהייתי נמהרת ואחרי כזו פתיחה מתביישת קצת לספר (ההחלטה היתה יחד לגמרי) - החלטנו להפסיק עם הגלולות לפני 3 חודשים. ואני בהריון! בשבוע 6!! ומאז... ובעיקר מאז שגילינו: אני בוכה בלי הפסקה. בעיקר בבוקר, ממש כשאני קמה. אפשר להגיד שאני מתעוררת כמעט בכל בוקר על צד שמאל.... הרגשה איומה. בוכה על כל החיים, שעשיתי טעות ושלעולם לא אהיה מאושרת איתו. שבסוף אשאר חד הורית. אפילו חוטא במחשבות על הפלה. אנחנו יחד מדברים על כל המצב. אני מסבירה שהוא חייב קצת לתת מעצמו ולראות אותי. הוא רגע שותק ומפנים ורגע אומר לי, ככה אני.... ואז אני מתפוצצת. מה יהיה עם הדמעות הלאה, אני מלאה עצב. ככה להתחיל הריון? ממש חוצפה מצידי, חסרת אחריות. הקושי רב ואיתו דילמות קשות וקארדינאליות... מחפשת רעיון כיצד לפעול כדי לצאת מהסבך הזה..

בתי בת השש בכתה א. תלמידה מצטיינת ואהובה. יש לה אחות בת 3. אנחנו משפחה חד הורית. בשבועיים האחרונים היא כועסת מאוד. בכעס מתבטא בתנועות אגרסיביות ובכי ולסרוגין דיבור בצעקות, בקול רם מאוד וכן דיבור אגוצנטרי צועק עד צורח (בעיקר כשהיא לבד בחדר או בחדר השרותים).האם זו תופעה נורמטיבית? מה כדאי לעשות? תודה

שלום לכולם רציתי לדעת איך זה להרגיש אמא לילד פרי בטן? האם הקשר אליו כה חזק, כך שאם בן הזוג זוכה עליו במשמורת בבית המשפט, זה דבר שגורם כאב לב? האם בגלל זה יש אמהות שמטביעות את הילד שלהן במקום להעביר אותו למקום אחר? אני לא יודעת כי עדיין אין לי ילד.

בני יהיה בעוד חודשיים בן 4. ילד חכם ונבון. הבעיה היא שהוא מאד מפונק ומה שהכי מציק לנו זה שהוא מאד לא מתחשב באחרים....אתן מ"ס דוגמאות: 1. הוא קם באמצע הליילה. לא תמידברור למה.ולפעמים כן . בוכה בכי היסטרי, צועק, מבקש שנדליק לו קצת את האור. אני מנסה להרגיע אותו, מדליקה לו קצת את האור אבל הוא רוצה יותר חזק, ויותר חזק....אני מסבירה לו שלא ניתן להדליק אור מלא כי אחותו נמצאת בחדר והוא עלול להעיר אותה. אותו זה לא מעניין. הוא בוכה, וצורח ובסופו של דבר היא מתעוררת מהצעקות, ואח"כ אבא שלו...והבית כמרקחה...בכי של הילדים. צעקות שלנו ההורים....כעסים... 2. שבת בצהריים אחרי שחזרנו מטיול מעייף רצינו כולנו ללכת לישון. הילדה (בת שנה וחצי) כמעט כבר נרדמה אבל הוא לא רצה לישון. כולם במיטות שלהם ופתאום אנחנו שומעים שהוא פתח את התריס, נכנס לתוך המיטה של הילדה והתחיל להשתולל. כששאלנו אותו למה , הוא אמר שאחותו התעוררה ולא ישנה... כמובן שבסופו של דבר אף אחד מאיתנו לא ישן. כעסנו שהוא לא מתחשב באחותו, בהורים שלו....הסברתי לו שאם הוא לא נרדם או לא יכול לישון שילך לסלון וישחק במשהו אבל שלא יעיר אותנו... 3. כל בוקר אני נוסעת עם בעלי באוטו ומורידה את הילדים בגנים, כאשר הוא מחכה באוטו. היום לא הרגשתי טוב והייתי בדרכי לרופא. אמרתי לבני שהיום אבא יקח אותו ואמא תחכה באוטו כי היא לא מרגישה טוב אבל אותו כמובן זה לא עניין....בכי, צרחות... שאלתי- האם זה נורמלי לגילו להתנהג באגואיסטיות שכזו ? אני יודעת שיש שלב בהתפתחות שנקרא השלב האגוצנטרי אך האם לא אמור היה לעבור כבר את השלב הזה ? או שזה נובע מפינוק ? מה עלינו לעשות ? בסה"כ מדובר בילד מאד חכם, פיקח חברותי עם קסם אישי (כך אומרים לי תמיד בגן) שרגיל לחלוק ולשתף (פעם היה עושה זאת יותר בקלות משום מה.... )גם עניין דחיית סיפוקים עדיין מאד קשהלו.... עליי לציין שבגן אין שום בעיות איתו והגננות לא מבינות על מה אני מדברת.... אנא עצתכם. תודה.

אני בת 12 ואני נורא חרמנית בזמןן האחרון (סליחה על המילה) ורציתי לשאול אם יש דרך לפתור את זה

האם ניתן דרך היפנוזה ליצור אלרגיות ולהפעיל חלקים בגוף/לגרום להפרשת הורמונים שבלי היפנוזה נתקשה/לא נוכל להפעילם? לדוגמא לגרום לאדם -לאחר שיצא ממצב היפנוטי- לא להרגיש כאב/לשכח כאבים במידה ניכרת. או לדוגמא לגרות את ההורמון במוח שאחראי על הריכוז בגוף ובאופן טבעי להיות מרוכז ללא צורך בריטלין. האם אלרגיות באופן כללי ניתן ליצור/לבטל דרך היפנוזה? מה ההבדל בין אלרגיות רגילות (צינון,כאב ראש) לבין מה שרשמתי במידה ומה שרשמתי לא אפשרי?