תוצאות חיפוש עבור אבני חומצת שתן

מדוע אתה נרתע מתרופה שמפוררת אבנים? זו תופעה רצויה. בכל מקרה, אלוריל יפחית יצירת חומצת שתן ובכך יפחית את הפרשתה בשתן, יפחית יצירת אבני חומצה אורית ויתכן שגם יפחית יצירת אבנים נוספות כגון אבני סידן

בדיקת CT יכולה לפספס אבנים שהן רדיו-לוצנטיות (בניגוד לרדיואופקיות) כמו אבני חומצה אורית. המיפוי הראה ירידה קטנה בלבד בתיפקוד הכליה הימנית (הגבול המותר הוא 45% ולא פחות מזה), אך אם הבנתי נכון בוצע לך מיפוי דינמי ובוא לא נמצאה הפרעה חסימתית. מציעה לך לפנות בדחיפות ליעוץ אורולוג מנתח שמכיר אותך ויחליט מה עוד צריך לעשות

אין כדור שממוסס אבן.

אבני חומצה אורית נוצרים כשהשתן חומצי מרוכז עם הרבה חומצה אורית. לכן חשוב לדאוג לשתן מדולל (שתיה מרובה של מים לאורך היממה עם לפחות 2 ליטר שתן ליום), הבססת השתן. ציטראט נמוך בשתן הוא לא גורם סיכון לאבני חומצה אורית אלא דווקא אבני קלציום. אני מניחה שההמלצה על אלקסולב נועדה על מנת לאפשר הבססת שתן ולא על מנת לטפל בציטראט בפני עצמו. המטרה היא לדאוג לpH בשתן של 6.5-7. כשנתרן מוצמד לציטראט הוא תורם פחות לעליית לחץ דם מאשר כשהוא מוצמד לכלור (מלח שולחן), אך יש בשוק תוספים שהם מכילים רק ציטראט כמו קי-ציטק, אורוציטק. כמובן שאם יש נטיה להיפרקלמיה גם זה עלול להיות בעייתי וחייבים לבצע מעקב אחר רמות האשלגן. מומלץ מעבר לתזונה שמכילה פחות בשר (תורם לחומציות) ולא עתירת חלבון, דלת חומצה אורית. איזון סוכרת, ירידה במשקל גם יכולים לסייע כאמצעים לא תרופתיים. לעיתים נותנים תרופות להוריד את יצור החומצה האורית. לדיון עם רוםא מטפל.

אולי האיסוף לא היה שלם =חלקי. כמה קראטינין היה באיסוף? למה לא שלחו חומצה אורית יש לשאול את הרוםא המפנה.

לא ולא

מיכל לא ציינת מחלות רקע ותרופות. עליית חומצה אורית ובמקביל עליה של אוראה יכולה להצביע על שימוש במשתנים למשל או התייבשות. רמות חומה אורית מוגברות נקשרו במגוון רחב של מחלות שכיחות בניהן יתר לחץ דם, סוכרת, תסמונת מטאבולית, טרשת עורקים. נהוג לבצע ברור לסיבה ולשקול טיפול כשיש היפראוריצמיה קבועה (במספר בדיקות) של מעל 7-8 מ"ג/דל, או כשמאובחנת מחלה שנגרמת על ידי שקיעת משקעי חומצה אורית באברים שונים כגון במפרקים (גאוט) או בכליות (אבני חומצה אורית) . הערכים כפי שציינת לא מחייבים ברור או טיפול מיידי.

ראשית אפתח ואגיד כי מחלות מעי דלקתיות הן גורם סיכון למחלות כליה שונות (בייחוד אם מחלת המעי אינה תחת שליטה). יש סיכון מוגבר ליצירת אבני כליה בניהן כאילו המורכבות מחומצה אורית. הדבר נובע משלשול הגורם לאובדן מלחים ושתן חומצי ומרוכז ו/או חסר ויטמין B12 (כתוצאה מפגיעה במעי הדק) הגורם ליצירה מוגברת של חומצה אורית. רמות גבוהות של חומצה אורית נחשבות כגורם אטיולוגי (= סיבתי) למחלות בהן משקעי חומצה אורית שוקעים באברים שונים כגון במפרקים (גאוט) או בכליות ( אבני חומצה אורית) – ושם אין מחלוקת ונהוג לטפל . רמה גבוה של חומצה אורית נקשרה גם מגוון רחב של מחלות בניהן יתר לחץ דם, סוכרת, תסמונת מטאבולית, טרשת עורקים. עדין לא ברור האם רמה גבוה של חומצה אורית מהווה גורם סיכון עצמאי לתחלואה או שהיא רק סמן לגורמי סיכון אחרים. גם השאלה האם יש לטפל בהיפראוריצמיה אתסמינית היא שאלה פתוחה שאין עליה תשובה חד משמעית. רופא המשפחה שמכיר אותך, יוכל להפנות אותך לברור ראשוני שיאבחן האם יש סיבה ברורה ב להיפראוריצמיה (למשל חסר B12), יוכל להמליץ לך על שינויים באורחות החיים ויחליט האם יש מקום להפנות אותך לבדיקות הדמיה (למשל לאבחן אבני חומצה אורית אתסמיניות בכליות) מה שיעזור בהחלטה על טיפול. בהצלחה

כאמור האוריאה הנמוכה אינה מהווה בעיה. לא תמיד הבירור מעלה את הגורם לאבנים. מסיבה זו נהוג לחזור על האיסוף פעמיים אולם גם אז לא תמיד מתגלה הבעיה. מרבית האבנים הינן אבני סידן, ובארץ שכיחות אבני חומצה אורית גם כן גבוהה יחסית.

סמדר משאלתך אני מבינה כי לא הוגדרת עם רעלת במהלך ההריון בהעדר יתר לחץ דם. יש סוגים "לא טיפוסיים" של רעלת, והמופע שארת בחודש התשיעי להריונך יכול להתאים לכך. הפרוטאינוריה (חלבון בשתן) יכולה להישאר חודשים לאחר לידה, לעתים אפילו עד שנה. יש מגמת ירידה וזה מרגיע. נקודה נוספת היא שאין להשוות ערכים בין חלבון בסטיק שתן וביחס אלבומין לקראטינין . בסטיק שתן כמות החלבון בסטיק אינה מהימנה מפני שמושפעת מריכוז השתן. בשתן ראשון של בוקר (שתן מרוכז) סטיק שתן יכול להיות חיובי לחלבון למרות שלמעשה אין כמות חריגה של חלבון בשתן בבדיקות כימות (מלשון כמות). יחס אלבומין לקראטינין בבדיקת שתן אקראית -מבטלת את תצרוכת הנוזלים ונחשבת אמינה, ואפילו עומדת בקורלציה טובה לאיסוף שתן של 24 שעות. לא נתת פרטים על מחלת הקרוהן, מעורבות איזה חלק של המעי, דרגת איזון ותרופות. במחלת קרוהן (עם מעורבות של המעי הדק) שכיחות יותר אבני קלציום-אוקסאלאט היכולות לגרום להמטוריה (נוכחות דם בשתן) וכאבי בטן. אבנים אילו בדרך כלל מאובחנות בבדיקת אולטסאונד, אך לא תמיד. סוג אבנים שגם שכיח יותר במטופלי קרוהן הסובלים משילשולים הן אבני חומצה אורית. אבנים אילו אינן נראות היטב בבדיקת אולטרסאונד. צריך גם לזכור כי יתכן והכאב הוא בכלל ביטוי למחלת המעי. מציעה (אם הכאבים נמשכים) לבצע סי טי פרוטוקול אבנים. אם נשללת מחלת אבנים, ולמרות זאת בבדיקות חוזרות בחודשים הקרובים ממשיכה ההמטוריה (לא בסמיכות למחזור החודשי) בבסטיק שתן והאלבומינוריה (ע"פ יחס או איסוף שתן) יש צורך בהמשך בירור. יש שכיחות מעט יותר מוגברת בין קרוהן למחלת כליה שכיחה המכונה igA nephropathy למשל. בהצלחה

אלנה/לנה לפי סדר 1.בעבר חשבו כי שתן חומצי מונע דלקות בדרכי השתן. היום יש מחקרים הסותרים הנחה זאת. ככלל הטיפול בדלקת סימפטומטית של השתן (ז"א עם תלונות מכוונות) היא באנטיביוטיקה. למטופלות להן אירועים חוזרים של דלקות בדרכי השתן ממליצים גם על שינויי אורחות חיים למשל הקפדה על מתן שתן לאחר יחסי מין, שתייה מרובה, ולפעמים מיץ חמוציות. אין המלצה לעשות מאמצים ולהשפיע על בדיקת הPH בשתן כחלק ממניעת זיהומים בדרכי השתן. זיהום בדרכי השתן ככלל גורם לשתן שהוא בסיסי (ולא חומצי) כתוצאה תוצרי פירוק חיידקי. נוכחות החיידק לא אמורה להשפיע על כמות המדדים עליהם דיווחת בשאלתך הקודמת. 2. דיאטה דלת מלח, דלת חלבון מין החי, שתיית מים לאורך היום ולפני השינה כך שהשתן יהיה תמיד מדולל הן חלק מההנחיות הכלליות במטופלים להם מחלת אבנים. טרם דיווחת כי נמצאה לך בהדמיה אבן. דווקא במחלות אבנים ספציפיות (אבני חומצה אורית למשל) נהוג לנסות ולשנות את חומציותו כחלק מהטיפול באבן. 3.כאב- אולי. אם הכאב החל לפתע, מלווה בתכיפות וצריבה במתן שתן, ובוודאי אם בסטיק שתן יש כדוריות לבנות ואולי גם ניטריטים – לאור תשובת התרבית – אולי מדובר בזיהום בדרכי השתן, ומומלץ לקחת טיפול אנטיביוטי לפי רגישות החיידק. אם אין ממצאים בסטיק שתן ותלונות נוספות, והכאב כרוני מומלץ להתקדם עם ביצוע בדיקת הדמיה (כפי שרשמה לך דר אורית), בדיקת גניקולוג, ולהתקדם לפי הנמצא. בהצלחה

שלום רב. הבדיקה המועדפת לאבנים בדרכי שתן היא אולטרסאונד וסיטי.

שלום טל, אני מניחה שגילו שמקור האבנים בכליות הם אבני חומצה אורית. הדיאטה המלווה לכך הינה דיאטה דלת פורינים הכולל הגבלת מנה בשרית ל- 100 גר' ליממה ( כולל דגים, עוף, בקר, הודו), המנעות מאיברים פנימיים, אלכוהול, אנצ'ובי, פטריות. המלצה על שתיה מרובה ( 10-12 כוסות מים ליממה), העשרת התפריט במוצרי חלב דלי שומן , ירקות ופירות, דגנים מלאים וזרעים. לגבי קטניות ממלץ עד 3 פעמים בשבוע. ביצה ניתן לאכול כל יום. מומלץ בכל מקרה לפנות לדיאטן לייעוץ אישי. בברכה,דנה

שלום טל, אני מניחה שגילו שמקור האבנים בכליות הם אבני חומצה אורית. הדיאטה המלווה לכך הינה דיאטה דלת פורינים הכולל הגבלת מנה בשרית ל- 100 גר' ליממה ( כולל דגים, עוף, בקר, הודו), המנעות מאיברים פנימיים, אלכוהול, אנצ'ובי, פטריות. המלצה על שתיה מרובה ( 10-12 כוסות מים ליממה), העשרת התפריט במוצרי חלב דלי שומן , ירקות ופירות, דגנים מלאים וזרעים. לגבי קטניות ממלץ עד 3 פעמים בשבוע. ביצה ניתן לאכול כל יום. מומלץ בכל מקרה לפנות לדיאטן לייעוץ אישי. בברכה,דנה

שלום רות, לרוב ירקות ופירות גורמים ליצירת שתן בסיסי ולא חומצי. במקרה שלך עדיף שתן חומצי למניעת היווצרות אבנים נוספות.שתן חומצי נוטה לייצר יותר אבני חומצת שתן ולא אבנים המבוססות על סידן. בברכה,דנה

שלום רות, לרוב ירקות ופירות גורמים ליצירת שתן בסיסי ולא חומצי. במקרה שלך עדיף שתן חומצי למניעת היווצרות אבנים נוספות.שתן חומצי נוטה לייצר יותר אבני חומצת שתן ולא אבנים המבוססות על סידן. בברכה,דנה

שלום רות, נושא אבני הכליה הינו מורכב ביותר. ישנה חלוקה די ברורה שלסוגי האבנים. האחת אבני סידן למיניהן והשניה אבני חומצה אורית. אין אבני סידן לבד, הן לרוב אבני בידן אוקסלאט או אבני סידן-זרחן. איסופי השתן לאו דווקא משקפים את סוג האבן, אך רוב הסיכויים שאצלך לא מדובר באבני סידן אוקסלאט, אך יכול להיות שילוב. בשל חוסר אבחון של האבן קצת קשה לצאת בהמלצות ספציפיות, אך אתן לך המלצות כלליות: שתיה מרובה, עדיף מים (בגלל שלא ידוע מקור האבן), אכילה של מוצרי חלב דלי שומן, הגבלת מנת הבשר/עוף/דג ל- 100 גר' ליממה. להרבות באכילת ירקות, דגנים מלאים וקטניות, הפחתתה בכמות המלח וכמובן מעקב צמוד. בברכה,דנה

שלום רות, נושא אבני הכליה הינו מורכב ביותר. ישנה חלוקה די ברורה שלסוגי האבנים. האחת אבני סידן למיניהן והשניה אבני חומצה אורית. אין אבני סידן לבד, הן לרוב אבני בידן אוקסלאט או אבני סידן-זרחן. איסופי השתן לאו דווקא משקפים את סוג האבן, אך רוב הסיכויים שאצלך לא מדובר באבני סידן אוקסלאט, אך יכול להיות שילוב. בשל חוסר אבחון של האבן קצת קשה לצאת בהמלצות ספציפיות, אך אתן לך המלצות כלליות: שתיה מרובה, עדיף מים (בגלל שלא ידוע מקור האבן), אכילה של מוצרי חלב דלי שומן, הגבלת מנת הבשר/עוף/דג ל- 100 גר' ליממה. להרבות באכילת ירקות, דגנים מלאים וקטניות, הפחתתה בכמות המלח וכמובן מעקב צמוד. בברכה,דנה

שלום דני, בכדי לעזור לך, עלי לדעת את סוג אבני הכליה. האם אבני סידן-אוקסלאט או אבני חומצת שתן. האבחנה חשובה כי הטיפול התזונתי שונה. בברכה, דנה

שלום דני, בכדי לעזור לך, עלי לדעת את סוג אבני הכליה. האם אבני סידן-אוקסלאט או אבני חומצת שתן. האבחנה חשובה כי הטיפול התזונתי שונה. בברכה, דנה

שלום לך, חמוציות מומלצות לנשים סוכרתיות עם זיהומים חוזרים בדרכי השתן ששם יש עניין להחמיץ להן את השתן המתוק ולמנוע גדילת חייד'קים. ללא עדות לזיהומי דרכי השתן- אין עניין להחמיץ את השתן משום שהדבר גורם/מעודד התגבשות ויצירת אבני חומצת שתן. עקרונית מותר לך - אבל בשביל מה לך?

אלמונית שלום. בלי להתאמץ בכלל דרך גוגל, תראי מה מצאתי לך על גאוט. לא יכולת לעשות את זה בעצמך? בברכה - דר טיטיון. מחלת השיגדון או הצינית (שמות אחרים הם פודגרה או מחלת גאוט) נגרמת בעטיו של פגם בחילוף החומרים של חומצת השתן (Uric Acid). הריכוז של חומצת השתן בדם נקבע מכוח האיזון שבין ייצורה להפרשתה באמצעות הכליות. חומצת השתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים, הנקראים פורינים, הנמצאים בשרירים. ישנם מצבים שהגוף מפריש כמויות גדולות מאוד של חומצת שתן, עד כדי אפשרות של היווצרות אבנים בכליות. מאחר שחומצת השתן שוקעת ברקמות השונות, לרבות בסינוביות העוטפות את המיפרקים, עלול להתחולל במיפרק התקף חד של שיגדון, מלווה בכאב, בנפיחות ובאודם. לעתים מתרחשת פגיעה בכליות, עד שאין הן יכולות להפריש את הכמויות הרצויות של חומצת שתן, וזו סיבה נוספת שבגללה גדל שיעורה של חומצה זו בדם. מספר מאכלים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם, וביניהם איברים פנימיים של בקר ועוף, מרק בשר ועוף ודגים מסוימים. מאכלים אלה עשירים בפורינים, הנספגים בגוף ומתחילים להתפרק עד השלב הסופי, שהוא חומצת השתן. ממצאים מהימנים מלמדים, כי עודף חלבונים בתפריט גורם אף הוא להגדלה קבועה של שיעור חומצת השתן בדם. כללית ניתן לומר, שמאכלים רוויי פורינים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם ב-10%-15%. כמחצית מהחולים בשיגדון לוקים בעודף משקל, העולה בכ-15% על המשקל הרצוי. גם הנוכחות הגבוהה של שומנים בדם אצל הלוקים בשיגדון בעלי עודף המשקל מגבירה את הסיכוי להתקף ומחריפה את מצב החולים. יש לזכור, שירידה קיצונית ומהירה במשקל עלולה להביא בעקבותיה התקף שיגדוני מפאת עלייה חדה ברמת חומצת השתן בדם. שתיית אלכוהול מעלה את רמת חומצת השתן בדם. מחקרים חדישים מלמדים, שהאלכוהול מגביר את יצירת חומצת השתן באמצעות חילוף החומרים המוגבר של הפורינים. התקף שיגדוני אצל זכרים יכול להופיע מגיל עשרים ומעלה בכל גיל. אמנם רוב ההתקפים מופיעים לראשונה בגילים 20-40, אולם בהחלט יכול לקרות מצב שבו ההתקף הראשון יופיע בגיל 65, למשל. הגישה הטיפולית במקרה זה אינה משתנה: מטפלים בהתקף החד בתרופות נוגדות דלקת, ואם יש צורך מוסיפים אחר כך תרופות להורדת רמת חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, שאצל מבוגרים עלולה להיות פגיעה בכליות מסיבה כלשהי, ומתן תרופות נוגדות דלקת יחמיר את תפקוד הכליות. לכן מומלץ לבדוק את התפקוד הכלייתי לפני מתן תרופות אלה. באוכלוסיה המערבית פחות מאחוז אחד מפתח מחלת שיגדון (גאוט). באזורים אחרים בעולם, כמו אוכלוסיית הילידים בניו-זילנד ובאזורים סמוכים מגיע שיעור השיגדון לכדי 10%. אצל נשים בגיל הפוריות שיגדון נדיר מאוד, ולמעשה איננו קיים. עם הפסקת הווסת וירידה ברמת האסטרוגנים בגוף יכול להופיע התקף שיגדוני (גאוט). מכאן שההתקפים אצל נשים מופיעים בגיל מבוגר יותר מאשר אצל גברים. גם רמת חומצת השתן בדם עולה אצל נשים עם הפסקת הווסת. כל זה מלמד שלטסטוסטרון (הורמון זכרי) תפקיד חשוב בהתקפי שיגדון, ואילו האסטרוגן (הורמון נקבי) מגן מפני התקפי גאוט. במשפחות מסוימות מופיע השיגדון במספר בני משפחה. מדובר, קרוב לוודאי, בפגם בכליה, שאינה מסוגלת להפריש באופן פעיל כמות גדולה של חומצת שתן, כך שרמתה בדם גבוהה. לא ידועה במדויק צורת ההעברה התורשתית מאב לבנו. התקף שיגדוני מתאפיין בהופעה פתאומית של כאבים עזים יותר באחד המיפרקים שבגוף. אחד המיפרקים שבהם שכיח התקף השיגדון הוא המיפרק של האצבע הראשונה (בוהן) של הרגל, שהופך אדום מאוד ונפוח. החולה מתקשה לגעת אפילו נגיעה קלה באזור הנגוע. האבחנה המדויקת מתבצעת לאחר דיקור המיפרק ושאיבת מעט נוזל. את הנוזל בודקים בעזרת מיקרוסקופ מיוחד, המאפשר לגלות גבישים של מונוסודיום אורט. גבישים אלה אופייניים לגאוט. בדרך כלל לחולה כזה ישנה גם רמה גבוהה של חומצת שתן בדם. טיפול תרופתי הטיפול בשיגדון יכול להתבצע בעזרת תרופות שמורידות את רמת חומצת השתן בדם ובכך מונעות הופעת התקפים. במקרים מסוימים ניתן להסתפק בדיאטה, שבה נמנעים מלאכול מאכלים עשירים בפורינים ובכך מקטינים את רמות חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, כי שימוש בדיאטה בלבד מוריד את רמת חומצת השתן בדם אך במעט, ואילו הטיפול התרופתי גורם לכך שהרמה תרד לרמה תקינה. הסובלים מהתקפי שיגדון אשר מקבלים טיפול תרופתי אינם זקוקים בדרך כלל להגבלה באכילת מזונות מסוימים. התרופה עושה את המלאכה ומורידה באופן משמעותי את רמת חומצת השתן בדם. יש לציין שלרוב אין תופעות לוואי עקב השימוש בתרופות להורדת רמת חומצת שתן בדם; לעתים נדירות מאוד מופיעה פריחה, ואז כמובן, יש להפסיק את הטיפול. רמה גבוהה של חומצת שתן בדם, ללא תלונות תלונות המזכירות שיגדון וללא אבנים בדרכי השתן, מעוררת את השאלה האם יש להציע לנבדק טיפול שיוריד את רמת חומצת השתן בדם? מה הסיכון באי-טיפול? האם יופיעו התקפי שיגדון? האם יופיעו אבני חומצת שתן בכליות? האם ייפגע התפקוד הכלייתי? אין תשובות למרבית השאלות האלה. הגישה במקרים אלה היא: אם הרמה של חומת השתן גבוהה מאוד (מעל 10 מ"ג אחוז), נציע לנבדק תרופה שתוריד את חומצת השתן בדם לערכים תקינים. בכל המקרים נמליץ על שתייה מוגברת ועל מעקב תמידי אחר תפקודי הכליות. הרעה קלה בתפקודי הכליות תחייב טיפול מידי להורדת חומצת השתן בדם מחמת החשש שהרמה הגבוהה היא שגורמת להרעה בתפקוד הכלייתי. מובן שאם יופיעו התקפי שיגדון חוזרים, נציע לחולה טיפול קבוע להורדת חומצת השתן בדם. טיפול תזונתי תזונה נכונה לטיפול בשיגדון מכוונת להפחתת שיעור חומצת השתן בדם. ההמלצות התזונתיות מצביעות על מאכלים שרצוי להימנע מהם, משום שהם עלולים לגרום לעלייה בריכוז חומצת השתן, ועל מאכלים המותרים לאכילה ללא הגבלה או בהגבלה מסוימת. המזונות המותרים לאכילה לחולים הסובלים משיגדון: משקאות: חשוב להרבות בשתיית מים, בעיקר בימים חמים. רצוי לשתות 12 כוסות ביום לפחות של מים לא ממותקים. מיצי פירות, משקאות תוססים, תה וקפה בכמות סבירה מותרים בשתייה. לחם: מותרים כל הסוגים. ירקות ופירות: מותר לאכול את כל סוגי הפירות וכן את כל הירקות, מלבד: אספרגוס, פטריות, תרד, קטניות כגון שעועית, אפונה, חומוס, פול, עדשים וסויה. מומלץ לאכול מרק ירקות. בשר ודגים: מותר לאכול בשר ודגים בלתי משומרים, אך לכל היותר 4 פעמים בשבוע. מומלצת מנה של כ-100 גרם בשר הודו או עוף, או דגי ים. צורת הכנה הרצויה של הבשר והדגים היא בישול (ולא טיגון או צלייה בגריל). חלב ומוצריו: מותרים חלב וכל מוצריו - גבינות, לבן, יוגורט וכד'. רצוי שיהיו דלי שומן. דגניים: מותר לאכול דייסות פתיתי שיבולת שועל (קוואקר) וסולת, וכן אורז, איטריות, בורגול, גריסים, פתיתים, כוסמת וכו'. ביצים: מותרות 4 ביצים בשבוע. שומנים: מותר שימוש בשמן, מיונית ומרגרינה בלבד, ולא בכמויות גדולות. מזון שמומלץ להימנע מאכילתו: מומלץ להימנע מאיברים פנימיים, כמו כבד, מוח, ריאות ולב, וכן מנקניקיות, סרדינים, אנשובי, ביצי דגים (לרבות ביצי דג מלוח). מוטב שלא לאכול רוטב בשר, מרקים בשריים, מרקים ורוטב מאבקות שבסיסן בשר ועוף. יש להימנע ממשקאות אלכוהוליים ומקקאו. ישנם חולי שיגדון שמפרישים בשתן כמות מוגברת של חומצת שתן, אשר מתגבשת והופכת לאבנים. אבני כליה אלה מכילות חומצת שתן והן בצבע חום אדמדם. הן יכולות לגרום כאבים באזור הכליות ואף חסימות בדרכי השתן. בעת חסימה צריך לגרום לכך שהשתן יהיה בסיסי ולא חומצי, וזאת באמצעות מתן תרופות, כמו ביקרבונט. במצב של שתן בסיסי אבני חומצת השתן מתמוססות. נדי לאמוד את כמות חומצת השתן המופרשת יש לבצע איסוף שתן במשך 24 שעות, את השתן בודקים במעבדה, המדווחת על הכמות של חומצת השתן. כמות מעל 600 מ"ג חומצת שתן ב-24 שעות מצביעה על הפרשה מרובה מדי. יש להתחיל מיד בשתייה רבה ולהפחית את כמות הפורינים במזון. במזג אוויר חם נוטה הגוף לאבד נוזלים, כמות השתן פוחתת, ויחד אתה עולה רמת חומצת השתן בדם. אצל בעלי נטייה לפתח התקפי גאוט עלול להופיע במצב זה התקף או כמה התקפים. לכן מומלצת שתייה מרובה לחולים שכבר עברו התקף שיגדוני או מי שנמצאה אצלו רמה גבוהה של חומצת שתן בדם. קשה לחזות מראש כמה התקפים יופיעו בעתיד (ללא טיפול) לאחר ההתקף השיגדוני הראשון ובאיזו תדירות. לכן יש רופאים הממליצים לאחר ההתקף הראשון לבדוק את רמת חומצת השתן בדם, להרבות בשתייה ולעקוב אחרי החולה. אם חוזר ההתקף או אם רמת חומצת השתן בדם גבוהה מאוד, יומלץ על תחילת טיפול תרופתי. רצוי מאוד לאמוד את כמות חומצת השתן המופרשת בשתן ב-24 שעות. הרס מוגבר של תאי הגוף, כמו במהלך טיפול נוגד סרטן (טיפול ציטוטוקסי) ובמיוחד בשלבי הטיפול הראשוניים של סרטן הדם (לוקמיה), ניתן למצוא תופעות של שיגדון הנובעות משחרור מוגבר של חומצת שתן מהתאים הנהרסים. כמות חומצת השתן הנוצרת עולה על יכולת הכליה להפרישה ולכן יש סכנה לחסימת הכליות ע"י גבישי חומצת השתן שבעודף. למניעת התופעה יש להוסיף תכשירים המורידים את רמת חומצת השתן, במקביל לתחילת הטיפול הכימי בחולה.

שלום שלום. אם הכוונה למחלת גאוט (צינית, פדגרה), המופיעה בשל עודף חומצה אורית בדם - מחלת השיגדון או הצינית (שמות אחרים הם פודגרה או מחלת גאוט) נגרמת בעטיו של פגם בחילוף החומרים של חומצת השתן (Uric Acid). הריכוז של חומצת השתן בדם נקבע מכוח האיזון שבין ייצורה להפרשתה באמצעות הכליות. חומצת השתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים, הנקראים פורינים, הנמצאים בשרירים. ישנם מצבים שהגוף מפריש כמויות גדולות מאוד של חומצת שתן, עד כדי אפשרות של היווצרות אבנים בכליות. מאחר שחומצת השתן שוקעת ברקמות השונות, לרבות בסינוביות העוטפות את המיפרקים, עלול להתחולל במיפרק התקף חד של שיגדון, מלווה בכאב, בנפיחות ובאודם. לעתים מתרחשת פגיעה בכליות, עד שאין הן יכולות להפריש את הכמויות הרצויות של חומצת שתן, וזו סיבה נוספת שבגללה גדל שיעורה של חומצה זו בדם. מספר מאכלים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם, וביניהם איברים פנימיים של בקר ועוף, מרק בשר ועוף ודגים מסוימים. מאכלים אלה עשירים בפורינים, הנספגים בגוף ומתחילים להתפרק עד השלב הסופי, שהוא חומצת השתן. ממצאים מהימנים מלמדים, כי עודף חלבונים בתפריט גורם אף הוא להגדלה קבועה של שיעור חומצת השתן בדם. כללית ניתן לומר, שמאכלים רוויי פורינים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם ב-10%-15%. כמחצית מהחולים בשיגדון לוקים בעודף משקל, העולה בכ-15% על המשקל הרצוי. גם הנוכחות הגבוהה של שומנים בדם אצל הלוקים בשיגדון בעלי עודף המשקל מגבירה את הסיכוי להתקף ומחריפה את מצב החולים. יש לזכור, שירידה קיצונית ומהירה במשקל עלולה להביא בעקבותיה התקף שיגדוני מפאת עלייה חדה ברמת חומצת השתן בדם. שתיית אלכוהול מעלה את רמת חומצת השתן בדם. מחקרים חדישים מלמדים, שהאלכוהול מגביר את יצירת חומצת השתן באמצעות חילוף החומרים המוגבר של הפורינים. התקף שיגדוני אצל זכרים יכול להופיע מגיל עשרים ומעלה בכל גיל. אמנם רוב ההתקפים מופיעים לראשונה בגילים 20-40, אולם בהחלט יכול לקרות מצב שבו ההתקף הראשון יופיע בגיל 65, למשל. הגישה הטיפולית במקרה זה אינה משתנה: מטפלים בהתקף החד בתרופות נוגדות דלקת, ואם יש צורך מוסיפים אחר כך תרופות להורדת רמת חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, שאצל מבוגרים עלולה להיות פגיעה בכליות מסיבה כלשהי, ומתן תרופות נוגדות דלקת יחמיר את תפקוד הכליות. לכן מומלץ לבדוק את התפקוד הכלייתי לפני מתן תרופות אלה. באוכלוסיה המערבית פחות מאחוז אחד מפתח מחלת שיגדון (גאוט). באזורים אחרים בעולם, כמו אוכלוסיית הילידים בניו-זילנד ובאזורים סמוכים מגיע שיעור השיגדון לכדי 10%. אצל נשים בגיל הפוריות שיגדון נדיר מאוד, ולמעשה איננו קיים. עם הפסקת הווסת וירידה ברמת האסטרוגנים בגוף יכול להופיע התקף שיגדוני (גאוט). מכאן שההתקפים אצל נשים מופיעים בגיל מבוגר יותר מאשר אצל גברים. גם רמת חומצת השתן בדם עולה אצל נשים עם הפסקת הווסת. כל זה מלמד שלטסטוסטרון (הורמון זכרי) תפקיד חשוב בהתקפי שיגדון, ואילו האסטרוגן (הורמון נקבי) מגן מפני התקפי גאוט. במשפחות מסוימות מופיע השיגדון במספר בני משפחה. מדובר, קרוב לוודאי, בפגם בכליה, שאינה מסוגלת להפריש באופן פעיל כמות גדולה של חומצת שתן, כך שרמתה בדם גבוהה. לא ידועה במדויק צורת ההעברה התורשתית מאב לבנו. התקף שיגדוני מתאפיין בהופעה פתאומית של כאבים עזים יותר באחד המיפרקים שבגוף. אחד המיפרקים שבהם שכיח התקף השיגדון הוא המיפרק של האצבע הראשונה (בוהן) של הרגל, שהופך אדום מאוד ונפוח. החולה מתקשה לגעת אפילו נגיעה קלה באזור הנגוע. האבחנה המדויקת מתבצעת לאחר דיקור המיפרק ושאיבת מעט נוזל. את הנוזל בודקים בעזרת מיקרוסקופ מיוחד, המאפשר לגלות גבישים של מונוסודיום אורט. גבישים אלה אופייניים לגאוט. בדרך כלל לחולה כזה ישנה גם רמה גבוהה של חומצת שתן בדם. טיפול תרופתי הטיפול בשיגדון יכול להתבצע בעזרת תרופות שמורידות את רמת חומצת השתן בדם ובכך מונעות הופעת התקפים. במקרים מסוימים ניתן להסתפק בדיאטה, שבה נמנעים מלאכול מאכלים עשירים בפורינים ובכך מקטינים את רמות חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, כי שימוש בדיאטה בלבד מוריד את רמת חומצת השתן בדם אך במעט, ואילו הטיפול התרופתי גורם לכך שהרמה תרד לרמה תקינה. הסובלים מהתקפי שיגדון אשר מקבלים טיפול תרופתי אינם זקוקים בדרך כלל להגבלה באכילת מזונות מסוימים. התרופה עושה את המלאכה ומורידה באופן משמעותי את רמת חומצת השתן בדם. יש לציין שלרוב אין תופעות לוואי עקב השימוש בתרופות להורדת רמת חומצת שתן בדם; לעתים נדירות מאוד מופיעה פריחה, ואז כמובן, יש להפסיק את הטיפול. רמה גבוהה של חומצת שתן בדם, ללא תלונות תלונות המזכירות שיגדון וללא אבנים בדרכי השתן, מעוררת את השאלה האם יש להציע לנבדק טיפול שיוריד את רמת חומצת השתן בדם? מה הסיכון באי-טיפול? האם יופיעו התקפי שיגדון? האם יופיעו אבני חומצת שתן בכליות? האם ייפגע התפקוד הכלייתי? אין תשובות למרבית השאלות האלה. הגישה במקרים אלה היא: אם הרמה של חומת השתן גבוהה מאוד (מעל 10 מ"ג אחוז), נציע לנבדק תרופה שתוריד את חומצת השתן בדם לערכים תקינים. בכל המקרים נמליץ על שתייה מוגברת ועל מעקב תמידי אחר תפקודי הכליות. הרעה קלה בתפקודי הכליות תחייב טיפול מידי להורדת חומצת השתן בדם מחמת החשש שהרמה הגבוהה היא שגורמת להרעה בתפקוד הכלייתי. מובן שאם יופיעו התקפי שיגדון חוזרים, נציע לחולה טיפול קבוע להורדת חומצת השתן בדם. טיפול תזונתי תזונה נכונה לטיפול בשיגדון מכוונת להפחתת שיעור חומצת השתן בדם. ההמלצות התזונתיות מצביעות על מאכלים שרצוי להימנע מהם, משום שהם עלולים לגרום לעלייה בריכוז חומצת השתן, ועל מאכלים המותרים לאכילה ללא הגבלה או בהגבלה מסוימת. המזונות המותרים לאכילה לחולים הסובלים משיגדון: משקאות: חשוב להרבות בשתיית מים, בעיקר בימים חמים. רצוי לשתות 12 כוסות ביום לפחות של מים לא ממותקים. מיצי פירות, משקאות תוססים, תה וקפה בכמות סבירה מותרים בשתייה. לחם: מותרים כל הסוגים. ירקות ופירות: מותר לאכול את כל סוגי הפירות וכן את כל הירקות, מלבד: אספרגוס, פטריות, תרד, קטניות כגון שעועית, אפונה, חומוס, פול, עדשים וסויה. מומלץ לאכול מרק ירקות. בשר ודגים: מותר לאכול בשר ודגים בלתי משומרים, אך לכל היותר 4 פעמים בשבוע. מומלצת מנה של כ-100 גרם בשר הודו או עוף, או דגי ים. צורת הכנה הרצויה של הבשר והדגים היא בישול (ולא טיגון או צלייה בגריל). חלב ומוצריו: מותרים חלב וכל מוצריו - גבינות, לבן, יוגורט וכד'. רצוי שיהיו דלי שומן. דגניים: מותר לאכול דייסות פתיתי שיבולת שועל (קוואקר) וסולת, וכן אורז, איטריות, בורגול, גריסים, פתיתים, כוסמת וכו'. ביצים: מותרות 4 ביצים בשבוע. שומנים: מותר שימוש בשמן, מיונית ומרגרינה בלבד, ולא בכמויות גדולות. מזון שמומלץ להימנע מאכילתו: מומלץ להימנע מאיברים פנימיים, כמו כבד, מוח, ריאות ולב, וכן מנקניקיות, סרדינים, אנשובי, ביצי דגים (לרבות ביצי דג מלוח). מוטב שלא לאכול רוטב בשר, מרקים בשריים, מרקים ורוטב מאבקות שבסיסן בשר ועוף. יש להימנע ממשקאות אלכוהוליים ומקקאו. ישנם חולי שיגדון שמפרישים בשתן כמות מוגברת של חומצת שתן, אשר מתגבשת והופכת לאבנים. אבני כליה אלה מכילות חומצת שתן והן בצבע חום אדמדם. הן יכולות לגרום כאבים באזור הכליות ואף חסימות בדרכי השתן. בעת חסימה צריך לגרום לכך שהשתן יהיה בסיסי ולא חומצי, וזאת באמצעות מתן תרופות, כמו ביקרבונט. במצב של שתן בסיסי אבני חומצת השתן מתמוססות. נדי לאמוד את כמות חומצת השתן המופרשת יש לבצע איסוף שתן במשך 24 שעות, את השתן בודקים במעבדה, המדווחת על הכמות של חומצת השתן. כמות מעל 600 מ"ג חומצת שתן ב-24 שעות מצביעה על הפרשה מרובה מדי. יש להתחיל מיד בשתייה רבה ולהפחית את כמות הפורינים במזון. במזג אוויר חם נוטה הגוף לאבד נוזלים, כמות השתן פוחתת, ויחד אתה עולה רמת חומצת השתן בדם. אצל בעלי נטייה לפתח התקפי גאוט עלול להופיע במצב זה התקף או כמה התקפים. לכן מומלצת שתייה מרובה לחולים שכבר עברו התקף שיגדוני או מי שנמצאה אצלו רמה גבוהה של חומצת שתן בדם. קשה לחזות מראש כמה התקפים יופיעו בעתיד (ללא טיפול) לאחר ההתקף השיגדוני הראשון ובאיזו תדירות. לכן יש רופאים הממליצים לאחר ההתקף הראשון לבדוק את רמת חומצת השתן בדם, להרבות בשתייה ולעקוב אחרי החולה. אם חוזר ההתקף או אם רמת חומצת השתן בדם גבוהה מאוד, יומלץ על תחילת טיפול תרופתי. רצוי מאוד לאמוד את כמות חומצת השתן המופרשת בשתן ב-24 שעות. הרס מוגבר של תאי הגוף, כמו במהלך טיפול נוגד סרטן (טיפול ציטוטוקסי) ובמיוחד בשלבי הטיפול הראשוניים של סרטן הדם (לוקמיה), ניתן למצוא תופעות של שיגדון הנובעות משחרור מוגבר של חומצת שתן מהתאים הנהרסים. כמות חומצת השתן הנוצרת עולה על יכולת הכליה להפרישה ולכן יש סכנה לחסימת הכליות ע"י גבישי חומצת השתן שבעודף. למניעת התופעה יש להוסיף תכשירים המורידים את רמת חומצת השתן, במקביל לתחילת הטיפול הכימי בחולה.

שלום לך, ההפטוגלובינים הם חלבונים המופיעים בפלסמה, ולפי טענת החוקרים בטכניון הם נמצאים בשכיחות גבוהה יותר במקרים של הפרעות וסיבוכי כלי דם, וכולין לכן לשמש אולי ב"חזאים" לגבי הסיכון לפתח סיבוכי כלי דם בסוכרת. הבעייה היא שהם נמצאים גם במקרי הפרעות וסקולריות של לא סוכרתים כך שמציאותם מראה על נטיה או חוסר נטיה מוגברת לפתח סיבוכי כלי דם ולאו דוקא בסוכרת. אשר למחקרים אל נוגדי החימצון: המדיניות הקיימת במרכז לסוכרת ברמב",ם היא לתת לכל סוכרתי, גבר או אשה מעל גיל 35 ויטמין E במינון של מינימום 400 יחידות ליממה כתכשיר מונע נוגד חמצון. אשר לויטמין C - כאן בשל ההחמצה של השתן עקב לקיחת ויטמין C (שהוא חומצה אסקורבית) והסכנה של שקיעת והווצרות אבני חומצת שתן בשתן שסביבתו חומצית, אנו לא ממליצים לקחתו בקביעות כנוגד חימצון. המלצתנן לגבי ויטמין C היא רק לגבי נשים סוכרתיות עם זיהומים חוזרים עקשנים בדרכי השתן, ששם אנו מעונינים בהחמצת השתן על מנת להקשות על החיידקים לפרוח ולשמוח בשתן המתוק.