פדופוביה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
פדופוביה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
שלום רב ותודה רבהס בתי בת השנתיים ו4 מגיבה לשמה מחייכת צוחקת, יוצרת קשר עין יש לה מין חרדה כזאת כשנכנסים איתה למשחק היא משתלטת על החפצים ואומרת לילדים לא לא לא... בבית הכל רגיל היא משחקת , מדברת , מגיבה וכו ... הפסיכולוגית העלתה חשד של אילמות סלקטיבית (כי בגן זה לא ככה), אומנם אני מזהה אצלה הרבה פעמים פחד מילדים /אנשים היא מרבה להתחבא וכדומה היא משתפת פעולה רק עם מי שהיא מעוניינת וזהו (בלי קשר לגיל) מה עושים? לפעמים כשהיא רואה ציפור היא אומרת יפור יפור (ציפור) כמה פעמים ומביאה לה במבה מה לעשות?
שלום, יש הבדלים בהתפתחות בין ילדים, לדעתי רצוי שתפני לאבחון של קלינאי תקשורת ולא פסיכולוגית. את מתארת ילדה שמבדילה בין אנשים, מביא את רצונה (גם אם זה בלא) ומבקרת בגן, כך שתלמד לנהל יחסים עם ילדים. תקבלי אותה עם הרצונות והעדפות שלה לשותפים למשחק ותפני לקלינאי תקשורת להערכה, הדרכה... לא בטוחה שצריכה התערבות טיפולית בשלב זה. תהני ממנה
ביתי בת שנה ותשעה חודשים. נמצאת אצל מטפלת חצי יום 4 פעמים בשבוע ( ללא ילדים נוספים) מגיל חצי שנה ועד היום. בשאר הזמן היא איתי ( אמא שלה). המטפלת מדווחת לי כי היא לא מוכנה להיפגש עם ילדים אחרים בגן המשחקים, ומוכנה לעלות על המתקנים רק כשהילדים האחרים הולכים מהמקום. בזמן שהילדים שם היא לא מוכנה לשחק ונצמדת למטפלת. אציין שיש לילדה אחות גדולה בכיתה א' עימה היא מאוד אוהבת לשחק ולרקוד. אציין כי המעגל החברתי והמשפחתי שלנו לא כל כך גדול ( גם בגלל נסיבות הקורונה) וגם בגלל שיש לנו משפחה מצומצמת. ככלל היא לא נפגשת עם הרבה ילדים ובכלל אנשים חוץ מאחותה, המטפלת ועוד דמויות בודדות. האם העובדה שהיא מפחדת מילדים בצורה כזו תקינה או מצריכה בדיקה? תודה מראש
שכחתי לציין כי הילדה לא בגן מאחר ואנחנו עוברים דירה עוד כמה חודשים ולא מצאתי טעם לרשום אותה לגן בעיר הנוכחית. ניסיתי למצוא "גן עם אמא" ואין בתקופת הקורונה.
מדברייך בתך פחות חשופה לפעוטות. יתכן וזו הסיבה נסי לחשוף אותה בהדרגתיות אולי המטפלת תתווך בגינה עם עוד מטפלת שמגיעה עם הפעוט שלה.
שלום רב, הבת שלי בת שנה ו 4 חודשים נמצאת איתי בבית מהיום שנולדה עד ספטמבר הקרוב שהיא תיכנס לגן. יש לה אחים (תאומים ) בני 4 . לאחרונה היא התחילה ממש להירתע ולפחד מילדים בגיל שלה ואף קטנים יותר דבר שהתחיל ממש להלחיץ אותי בטח לפני הכניסה לגן. אני לוקחת אותה פעמיים בשבוע בבקרים לפעילות עם עוד ילדים בגיל שלה. עד גיל שנה הייתה רוקדת ושמחה מאוד בפעילויות האלה לאחרונה כל ילד שרק מתקרב אליה היא בורחת בריצה אלי ולא משחררת גם אחהצ שאנחנו הולכים לגינה עם האחים שלה כל ילד (בגיל שלה) שרק מתקרב אליה היא בורחת . בדרך כלל היא ילדה מלאת שמחה, מצחיקה וכעת כל פעילות שכוללת עוד ילדים יש לה ממש פחד מהילדים שאיתה. האם התנהגות כזו תקינה? מה עלי לעשות כדי לגרום לה להשתחרר והאם אני יכולה לעשות משהו כבר עכשיו כדי לגרום לה לכניסה קלה לגן? לפי איך שאני רואה את ההתנהגות שלה כיום רק המחשבה על הגן מלחיצה אותי אני לא רוצה שהיא תהפוך להיות ילדה סגורה שנרתעת מילדים חשוב לי לציין שגם עם ילדי בני ה 4 נשארתי בבית עד גיל שנה ו 7 ולא נתקלתי בכזו חרדה .. תודה רבה
שלום דניאל, ייתכן שביתך הייתה עדה או מעורבת באינטראקציה שהייתה לה לא נעימה (וזה יכול להיות משהו מינורי למראית עין) וכעת היא מגיבה לזה באופן הזה. נכון שישנם ילדים שלא עוברים פאזה כזו, כמו למשל ילדייך הגדולים יותר, אולם זיכרי שילדייך גדלו יחד והיו יחד כל הזמן ובעצם גורמים שונים עשויים להשפיע על הופעת התנהגות כזו. מה שחשוב שתדעי הוא שסוג כזה של תגובה אינו חריג לגילה. כרגע אני מציעה לך לעשות את מה שהכי טבעי לעשות וזה שכשהיא נלחצת אז להרגיע אותה, להיות במחיצתה, לקחת מרחק ביטחון מהילדים ולצפות בהם ממקום שמרגיש לה בטוח וכיוב'. לגבי הגן, אפשר לקחת אותה לביקורים קצרים בגן, אפילו קצרצרים, לדבר איתה על הגן, להקריא סיפורים ולצפות בסרטונים. אפשר ליזום מפגשים/משחק עם ילד אחד בכל פעם, ואפילו בתוך הבית שלכם שבוודאי מרגיש לה המקום הבטוח ביותר.לתחושתי אין מקום לדאגה, רק חשוב להישאר רגועים כדי לתמוך בה מתי ואיך שזקוקה לך. בברכה, ירדן פרידון ברשף
שלום רב, מילדותי אני סובלת מפוביה הנקראת פדיופוביה. עברתי טיפול פסיכולוגי ואיתרנו את שורשי הפחד. אולם לצערי הטיפול לא כלל חשיפה לפחד, ולכן לא התגברתי עליו. בהגיון אני מבינה את כל הסיבות. אך מבחן המעשה- הפחד עדיין קיים ומלווה בכל הסימפטומים של חרדה. בעוד זמן קצר אני עתידה להפוך לאמא. אני רוצה לפתור את הבעיה לפני הלידה, אחת ולתמיד. אשמח לקבל המלצה על פסיכולוג ירושלמי המתמחה בתחום זה. כמן כן אשמח לקבל הפניות לקריאת חומר בנושא, וכמובן כל מידע נוסף בתחום יהיה לי לעזר. רוב תודות
שירן, תגובתך "קלאסית" ומלמדת עד כמה חשוב, לעיתים.. "להשלים" את התובנה והמודעות עם מעשה ושינוי "בשטח". אם תטלפני למוקד המכון או אליי לנייד נסייע לך להגיע למטפל מתאים בי-ם. עקרונית, הטיפול ב"פוביית הבובות" אינו צריך להיות שונה מכל טיפול דיירקטיבי ( התנהגותי-חשיבתי ) אחר בפוביות. תוכלי לקרוא על כך באתר של ד"ר ברוך אליצור, או בספרו של פרופ' יואל גולדברג = "פאניקה וחרדה".
שירן, תגובתך "קלאסית" ומלמדת עד כמה חשוב, לעיתים.. "להשלים" את התובנה והמודעות עם מעשה ושינוי "בשטח". אם תטלפני למוקד המכון או אליי לנייד נסייע לך להגיע למטפל מתאים בי-ם. עקרונית, הטיפול ב"פוביית הבובות" אינו צריך להיות שונה מכל טיפול דיירקטיבי ( התנהגותי-חשיבתי ) אחר בפוביות. תוכלי לקרוא על כך באתר של ד"ר ברוך אליצור, או בספרו של פרופ' יואל גולדברג = "פאניקה וחרדה".
