אטימות רגשית

שלום אני בת 17, ורציתי להבין מה קורה איתי בזמן האחרון ואולי לקבל קצת עזרה מה ניתן לעשות בנידון, כבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להרגיש רגשות כמו עצב או שמחה, כאשר אני רואה משהו עצוב, או אמורה לשמוח ממשהו מסוים, בנוסף קשה לי להפגין אהבה וגם לא מצליחה לפתח רגשות אל מישהו או משהו כמו בעבר שמרגישים דברים, אני מרגישה בערך ניתוק רגשי והבעת רגש היחידה שאני מצליחה להרגיש זה כעס או עצבים, מה ניתן לעשות ?

היי שיר , מסכימה עם אודי ..ויותר מזה אל תישארי עם התחושות האלה לבד. אם את לא יכולה לפנות להורייך פני ליועצת למורה שאת מעריכה. מגיע לך להרגיש להיות קיימת ..איתך

אני לא בטוח אם אצליח להסביר את זה עד הסוף, אבל אנסה. יש לי מין תחושה מוזרה – כאילו הזיכרון שלי לגבי איך החיים אמורים להרגיש משתנה כל הזמן. פתאום יש רגעים כאלה, כמו הבזקים, שבהם אני מרגיש ש”אה, ככה אני זוכר את עצמי, ככה החיים אמורים להיראות ולהרגיש”. יש שקט בראש, התרגשות טבעית, תחושת נוכחות. אבל זה נעלם אחרי כמה שניות או ימים, ואני חוזר להרגיש כאילו הכל מעורפל, כאילו אני חי דרך פילטר אחר, פחות מחובר. אני לא יודע אם זו מלכודת של האוסידי, או שאולי יש כאן גם מרכיב של ניתוק רגשי או משהו אחר. האם מישהו מכיר את התחושות האלה? האם זה יכול להיות חלק מה-OCD (כמו צורך לאשר מה אמיתי או מה “נכון”) או שזה משהו שונה? ואיך אתם מתמודדים עם זה?

אני במשך הימים האחרונים ממש מרגיש כאילו כל מה שמדברים אליי אני לא מוכן להרגיש כאלו נהייתי אטום כזה אפשר אפילו לפגוע בי מאוד ואני לא יפגע בגלל שאני אטום יש לציין שאני גם מרגיש אטימות פיזית בחלק העליון של הבטן התופעה התחילה אני חושב לאחר נטילת קלונקס התופעה מורגשת חזק יותר בעיקר כשיש משהו שאני פוחד להרגיש לדוגמא כשמישהו אומר לי איזה מילה פוגענית אני מרגיש הרבה יותר חזק את האטימות הזאת גם הנפשית וגם האטימות הפיזית מאוד מאוד מתחזקת האם יש לך הסבר לתופעה הזאת האם ידוע לך על שם פסיכולוגי או רפואי לתופעה הזאת חשוב לי להדגיש שאני לא מרגיש ניתוק אלא אטימות רגשית האם זה מנגנון הגנה מסוים אם כן איך קוראים לו???

אודי וכולכם שלום וברכה, כן... זמן רב שלא כתבתי, לא הגבתי למרות האירועים הקשים הפרטיים והכלליים שהתרחשו פה.. גם אני עברתי ועוברת תקופה שנחווית לי כחלום רע שעוד מעט ואתעורר ממנו ואומר לאמא צביה :" וואוו.. איזה חלום בלהות עברתי.". ואמא צביה תוציא את מחברת החלומות הירוקה ותכתוב כל פסיק מחלום הבלהות ואז תשאל שאלות ולאט לאט ננסה לפענח אותו ביחד... מיכל יקרה! צר לי שאמא שלך נפטרה.. קראתי גם בזמנו.. אם אני לא טועה, אמא שלך נפטרה יומיים אחרי שבן זוגי נפטר.. אם אני לא טועה, אמא שלך נפטרה ב ה' (אולי ו' באדר א') ה 14 ואולי ה 15 לפברואר. בן זוגי נפטר ב 12 לפברואר.. את ישבת שבעה, גם אני ישבתי שבעה.. לא יכולתי לכתוב אף לא אות.. לא לעצמי, לא לאחרים. כלום.... קבלי את תנחומי... ואודי יקר ואהוב.. שמעתי מס' פעמים את היצירה שלך שהפנית אותנו ליוטיוב... אתה מוכשר ברמות על.. באמת.. התכנים, המוסיקה, הדינמיקה.. הלחן כל כך תואם למילים.. וסוריקטה אהובה שלא מוותרת על הטירוף שמתחולל בארץ ופועלת באקטיביות למרות ה'אין כח' -כל כך מרשים!! , ושירה יקרה שגם את רק מגיחה ומציצה מפעם לפעם והאות חיים שלך משמעותי לי..למרות שנשמע משונה.. וחתוליט עם כל מה שאת עוברת.. ואפילו את אביב פתאום הגחת באביב.. וינשוף שמציצה פעם ב.. מתגעגעת לשפיות.. מתגעגעת לימי שיגרה ,פשוט ימים רגילים שקמים בבוקר ,שותים 2 כוסות קפה, אוכלים תפוז והולכים לעבודה.. לא תאמינו.. עדיין לא חזרתי לעבודה.. כן.. בגלל הסרטן שהיה לי (מקווה שהוא בגדר עבר וחלף מהעולם) מה עוד? את הטבע אף אחד לא ייקח מאיתנו.. אני רואה עדיין את כליל החורש ,וורודים ולבנים שרוקדים להם, הארץ מלאה בחרציות, שיטה ,סביונים וריח מטורף של פריחת ההדרים.. וגם הציפורים והיונים ממשיכות לשתות ממיכל המים שמוכן עבורם במרפסת כאילו לא קרה דבר.. ואולי באמת אתעורר ואומר לעצמי וואוו לא היה לבן זוגי סרטן לבלב קטלני שקטל אותו ממני בכזו מהירות אכזרית.. וזהו לעכשיו.. שלכם, במבי

במבי אהובה, כל כך מצטערת על אובדן בן הזוג. מה אומר. הכל מלא אובדנים ואנחנו בתוך עצמנו גם כל הזמן... והטבע שממשיך כאילו לא קרה דבר ואת עודך מנסה להבין את האובדן החד שפקד אותך. צר לי כל כך. גם אות החיים שלך משמעותי לי מאוד. מי יתן ימים טובים יותר לנשימות עמוקות להצליח לספוג לגמרי בלי אבל בלי אובדן, ככה משהו נקי מכאב. שלך תמיד שירה

וואו...מצער אותי ממש לקרוא על בן זוגך. תוכלי לשתף? כל כך מעט שיתפת על עצמך וכל כך הרבה השקעת בנו... אימי נפטרה ב13. לא ממש יודעת מה כתבתי ומתי כי הייתי בתוך מצב נפשי נוראי. לא זוכרת הכל... כמה קשה האבידה. כמה קשה לאבד בן זוג, הורה בכלל...בתקופה שכל המדינה בכאוס וחרדה. שמחתי לקרוא שהסרטן מאחורייך, לפחות לעת עתה ושלא יחזור לעולם!!!! שמעתי את השיר על האיילה די בלופ כשהייתי ממש ממש עצובה ונזכרתי בך. תהיתי אם רצית להתנתק ולכן לא כתבתי לך פה...שנדע ימים טובים מאלה ושתעברי את התקופה הקשה הזו מוקפת באנשים טובים. בריאות, הטבע אכן מרפא מעט גם אותי, ומתחדש..שלך, מיכל.

הי במבי, האמנתי בכל לבי שתגיעי לכאן לפני פסח. כולי צמרמורת מהבשורות הקשות. זה נורא. בעצבות, סוריקטה

קשה, עצוב כל כך לשמוע ואין באמת מילים מנחמות טוב שבאת אתך בלב

קראתי את תגובותיכן שנגעו עמוק בליבי ... לא יודעת מה לומר.. אמא צביה אומרת שאני במצב של ניתוק רגשי.. שלכן, במבי

במבי יקרה כל כך מצטערת לשמוע... ממש... שלא תדעי יותר צער.. איתך בלב ינשופים

במבי יקרה מצטערת וכל כך עצובה איתך בלב ינשופים

לא רואה שתגובתי עלתה.. אולי נפלה גם היא לתהום הנשייה..? מודה לכן שירה, מיכל, סוריקטה ואביב יקרות !! מילותיכן בליבי.. שלכן, במבי