התפרצות מחלת הפה והטלפיים בצפון: שמורות טבע נסגרו בשיאה של חופשת הקיץ

נגיף הפה והטלפיים, אחד הנגיפים המדבקים ביותר בקרב בעלי חיים, התגלה בעדר פרות בקיבוץ גזית שבעמק יזרעאל. בתוך ימים הוחלט ברשות הטבע והגנים על סגירת שמורות נחל תבור, נחל יששכר, אלות סירין ונחל יבנאל, לצד שבילים פופולריים בנחל תבור. הסגירות מגיעות דווקא בעיצומן של חופשת הקיץ כשאלפי משפחות ומטיילים פוקדים את הצפון. עם זאת, אין צורך להימנע מביקור בצפון כולו אלא רק מהאזורים שנסגרו. המטרה היא למנוע נזק לחיות הבר ולמשקי החקלאות באזור. הנגיף מתפשט במהירות בין בעלי חיים ויכול להביא לתמותה נרחבת בקרב צבאים וחיות בר נוספות.

ההתפרצות בצפון - מה בדיוק נסגר?

המחלה התגלתה לאחר שפרות בקיבוץ גזית הציגו תסמינים חריגים. בדיקות מעבדה אישרו כי מדובר בנגיף הפה והטלפיים ומיד הופעלו גורמי החירום הווטרינריים. רשות הטבע והגנים סגרה ארבע שמורות מרכזיות: נחל תבור, נחל יששכר, אלות סירין ונחל יבנאל.

בנוסף, נחסמו שבילים מרכזיים בנחל תבור שמוכרים למטיילים: השביל הראשי לרכבי שטח, שביל התצפית לקניון הבזלת, המסלול בנחל זאב, נחל רכש, נחל דנה, נחל בארה ומעלה אלישע. כל השבילים הללו סגורים עד להודעה חדשה.

השאלה שעולה מיד אצל מטיילים רבים היא "האם בטוח לבקר בצפון?". התשובה חד משמעית: כן, בטוח לטייל בצפון. לא נדרשת הימנעות מוחלטת מהאזור אלא רק ציות להנחיות. השמורות והשבילים שנסגרו נאטמו לציבור, כך שאין סכנה למטיילים. רשות הטבע והגנים הדגישה שאין סכנה לבריאות הציבור אלא שמדובר בצעד הגנה על חיות הבר. כל עוד מתרחקים מהאזורים הסגורים, אפשר לטייל באתרים אחרים בצפון ללא חשש.

מהי מחלת הפה והטלפיים?

מחלת הפה והטלפיים היא מחלה נגיפית קשה הפוגעת בבקר, צאן, חזירים, גמלים ואף בחיות בר כמו צבאים. הנגיף קטן מאוד אך חזק ועמיד - הוא יכול לשרוד ימים על הקרקע, על בגדים ועל ציוד.

בעולם קיימים שבעה סוגים עיקריים של הנגיף ועשרות תת סוגים. חיסון נגד סוג אחד לא בהכרח מגן מפני סוג אחר, ולכן נדרש עדכון חיסונים מתמיד. בישראל המחלה מוכרת משנות הארבעים, ובעשורים האחרונים התרחשו כמה התפרצויות מקומיות, כולל אירוע חמור בשנת 2018 באזור נחל תבור ונחל יששכר שגרם לתמותה נרחבת של צבאים.

איך הנגיף מתפשט?

נגיף הפה והטלפיים נחשב למידבק ביותר בקרב נגיפי בעלי החיים. חיה נדבקת מתחילה לפזר את הנגיף עוד לפני שמופיעים עליה סימני מחלה. ההדבקה מתרחשת במגע ישיר עם חיות נגועות, במגע עקיף דרך כלי רכב, ציוד, נעליים ובגדים ואפילו דרך האוויר - הנגיף יכול להתפשט במרחק של קילומטרים. התופעה הזו הופכת את המחלה לכמעט בלתי עצירה ללא בידוד קפדני.

מה קורה לחיה שנדבקת?

הנגיף חודר לגוף החיה ומתמקם ברקמות הפה והגרון. הוא מתרבה במהירות ומתפשט בזרם הדם לכל הגוף, יוצר נגעים ושלפוחיות כואבות בפה ובעטינים. אצל פרות יש ירידה חדה בייצור החלב, ריור מוגבר וצליעה. אצל צאן ועיזים מתפתחים נגעים בעטינים שפוגעים בפריון ובייצור החלב.

אצל גורי בעלי חיים - עגלים, טלאים וגדיים - המחלה חמורה במיוחד. הנגיף עלול לגרום לדלקת בשריר הלב שמביאה למוות פתאומי. שיעור התמותה בקרב גורים יכול להגיע ל־50 אחוז, בעוד שבוגרים מחלימים בתוך כשבועיים. גם אחרי ההחלמה, החיות נחלשות, מאבדות משקל ויכולת ייצור החלב שלהן נפגעת לצמיתות.

מדוע הצפון נפגע שוב ושוב?

בישראל התפרצויות מתרחשות בעיקר בחורף ובאביב, כשחיות מצטופפות בדירים ובמרעה סגור. אזור הצפון הוא מוקד חוזר בשל קרבתו לגבולות לבנון וסוריה ותנועת חיות בר מעבר לגבולות. חזירי בר באזור עשויים למלא תפקיד בהעברת הנגיף. ההתפרצות הנוכחית ממשיכה דפוס מוכר של מוקדים שחוזרים על עצמם בצפון הארץ.

המצב בעולם: מדינות שבהן המחלה קבועה מול מדינות נקיות

מחלת הפה והטלפיים קיימת באופן קבוע במדינות רבות באסיה, אפריקה, המזרח התיכון ודרום אמריקה. במקומות הללו המחלה מופיעה שוב ושוב ונחשבת לחלק מהמציאות. לעומת זאת, מדינות מערב אירופה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד הצליחו לחסל את המחלה בזכות פיקוח קפדני ומדיניות חיסונים או השמדת מוקדים.

ההדבקה מתרחשת במגע ישיר עם חיות נגועות, במגע עקיף דרך כלי רכב, ציוד, נעליים ובגדים ואפילו דרך האוויר. צילום: שאטרסטוק

ההבדל הוא לא רק בריאותי אלא גם כלכלי: מדינות נקיות ממחלה יכולות לייצא מוצרי בעלי חיים ללא הגבלות, בעוד מדינות שבהן המחלה קיימת סובלות מהגבלות סחר קשות. ישראל, הנמצאת במזרח התיכון, מתמודדת עם סיכון מתמיד להתפרצויות בשל הקירבה למדינות שבהן המחלה קיימת. לכן, מתקיים כאן מערך חיסונים קבוע לכל חיות המשק.

בני אדם וההבדל ממחלת הפה והגפיים

למרות השם הדומה, מחלת הפה והטלפיים של בעלי חיים לא קשורה כלל למחלת הפה והגפיים אשר פוגעת בילדים. מחלת הפה והגפיים היא זיהום נגיפי שכיח בילדים המתאפיין בפריחה על כפות הידיים והרגליים ובפצעים כואבים בפה. בני אדם בכלל לא נדבקים במחלת הפה והטלפיים של בעלי חיים. עם זאת, אנשים יכולים לשאת את הנגיף על נעליים, ציוד או בגדים. לכן, גם אם אין סכנה ממשית לבריאות הציבור, החשש הוא שמטיילים או עובדים חקלאיים יעבירו בטעות את הנגיף מאזור נגוע לאזור בריא.

המחיר הכלכלי: מיליוני שקלים

התפרצות אחת יכולה לגרור הפסדים של מיליוני שקלים. ברגע שמתגלה מוקד, מוטלים הסגרים על משקים, נעצרת תנועת בעלי חיים ומוצרי חלב ובשר ולפעמים אף מושמדים עדרים שלמים. הנזק לא נשאר במשקים הפרטיים אלא פוגע גם בסחר הבינלאומי - מדינות רבות מפסיקות מיד לייבא מוצרים מישראל. כדי להתמודד עם האיום, השירותים הווטרינריים בישראל מנהלים תכנית חיסונים שוטפת לכל העדרים, גם בשנים רגועות. כשמופיע מוקד, מתווספים חיסוני דחף, חיטוי אינטנסיבי של כלי רכב וציוד, ופיקוח מוגבר. במקביל, רשות הטבע והגנים עוקבת אחרי חיות הבר כדי לאמוד את גודל הנזק.

ההיסטוריה בישראל

הנגיף מוכר בארץ עוד מלפני קום המדינה. ב־1946 התרחשה התפרצות קשה במיוחד וב־1960 נפגעו משקי חזירים. בעשורים האחרונים היו כמה אירועים מקומיים, כולל התפרצות ב־2009 שהגיעה מאיראן, ואירוע חמור ב־2018 באזור נחל תבור ונחל יששכר שגרם לתמותה נרחבת בצבאים. ההתפרצות הנוכחית ממשיכה את הדפוס הזה ומראה עד כמה האזור רגיש.

מה הציבור צריך לדעת?

סגירת השמורות בעיצומה של חופשת הקיץ מאכזבת משפחות רבות, אבל חשוב לזכור שאין מדובר בסכנה לבני אדם. רשות הטבע והגנים סגרה לחלוטין את השטחים הנגועים, ולכן הציבור לא צריך להימנע מביקור בצפון כולו. צריך רק לציית להנחיות ולא להיכנס לשמורות ולשבילים שנחסמו. בכל שאר האתרים האחרים בצפון מותר לטייל ללא מגבלה.

מה לעשות אם טיילתם באזור סגור?

אם ביקרתם לאחרונה באחת השמורות או השבילים שנסגרו, כדאי לכבס בגדים, לשטוף היטב נעליים וציוד במים וסבון ולהימנע מלהיכנס למשקים חקלאיים או ממגע עם בעלי חיים. אין סכנה לבריאותכם, אבל ייתכן שאתם נושאים את הנגיף מבלי לדעת, ולכן זהו צעד חשוב למניעה.

*המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי

(צילומים: שאטרסטוק)