דו"ח משרד הבריאות לצלב האדום: החטופים במצב רפואי קריטי הדורש התערבות מיידית

על רקע דאגה הולכת וגוברת למצבם של החטופים בעזה, פרסם משרד הבריאות היום מסמך רפואי מזעזע המבוסס על בדיקות מקיפות של 12 שורדי שבי מעסקת "כנפי דרור". הדו"ח הרפואי מגלה מציאות של סבל קיצוני ותנאי מחיה תת אנושיים שהותירו נזקים גופניים ונפשיים חמורים בשורדים, חלקם בלתי הפיכים.

ממצאי הדו"ח מובילים למסקנה דרמטית ומדאיגה: החטופים שעדיין מוחזקים בשבי נמצאים בסכנת חיים אמיתית ומיידית. הרופאים הישראלים מתריעים כי כל יום נוסף של שבי עלול להחמיר את מצבם הרפואי באופן בלתי הפיך. המסמך, שנכתב בהסכמת השורדים עצמם, מיועד לנשיאת הצלב האדום הבינלאומי כקריאת חירום רפואית ואנושית לפעולה מיידית. ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, הדגישה בתדרוך לתקשורת כי "הדבר הנכון ביותר הוא לדאוג לשחרור החטופים כדי שיגיעו לטיפול רפואי שיציל את חייהם".

הרקע הטראומטי ומבצעי השחרור

הדו"ח מתייחס לרקע הקשה של אירועי השבעה באוקטובר 2023, בהם חטף ארגון הטרור חמאס 251 אזרחים, חיילים ואף חללים. במהלך החודש הראשון למלחמה שוחררו ארבע נשים וחיילת אחת חולצה במבצע צבאי. כשבעה שבועות לאחר פרוץ המלחמה התבצעה עסקה ראשונה, בין 24 בנובמבר ל-1 בדצמבר 2023, במסגרתה הושבו לישראל 105 חטופים חיים במבצע "דלתות שמיים".

לאחר כשנה הוסדרה עסקה נוספת שהתממשה בין 19 בינואר לשבעה בפברואר 2025 במבצע "כנפי דרור", במהלכו שוחררו 38 חטופים, כולל נשים ישראליות וכן גברים בעלי אזרחות ישראלית וזרה. שורדי השבי התקבלו בארבעה מרכזים רפואיים: שמיר, שיבא, בילינסון ואיכילוב.

תנאי מחיה תת אנושיים והשלכותיהם

הדו"ח מתאר תנאי מחיה קיצוניים שהחטופים נאלצו לסבול במהלך שוביים. רובם הוחזקו לתקופות ממושכות במנהרות תת קרקעיות, בתנאי צפיפות בלתי אפשריים - עד שישה אנשים דחוסים בחללים זעירים של שני מטרים רבועים בגובה של כמטר וחצי, ללא יכולת תנועה ויציאה במשך ימים ארוכים. המעברים בין מקומות המעצר היו מסוכנים ומפחידים, החטופים גם נאלצו ללכת קילומטרים רבים בלילות ובעלטה מוחלטת או מכוסי עיניים.

תנאי ההיגיינה היו מחפירים במיוחד. מקלחת התאפשרה כל מספר חודשים במים קרים עם מגבת משותפת, והחלפת בגדים תחתונים פעם בחצי שנה בלבד, ללא התחשבות בצורכי הנשים. בשהייה במנהרות נעשה שימוש בבור צואה שנחפר על ידי החטופים בתוך חלל המחיה, ובמקרים בהם הוחזקו ב"על-קרקע" הייתה הגבלת שימוש ואיסור על הורדת מים.

המזון שסופק לחטופים היה "בגדר הרעבה מכוונת" כפי שמתואר בדו"ח וכלל ברוב המקרים ארוחה אחת בלבד ביום הכוללת פיתה או אורז, עם ימים ללא מזון כלל. המזון עצמו היה לעתים קרובות מעופש ומכיל תולעים וחרקים. המים היו מזוהמים, כולל מי ים או מי שפכים לא מסוננים, וכמותם הייתה מוגבלת מתחת לצריכה יומית הנדרשת.

נזקים רפואיים חמורים ומגוון בעיות בריאותיות

הדו"ח מתעד מגוון רחב של נזקים רפואיים חמורים, חלקם בלתי הפיך. החטופים סבלו מירידה משמעותית במשקל של 15%-40% מהמשקל המקורי, לצד פיתוח סרקופניה חמורה - איבוד משמעותי של מסת שריר וכוח שריר. בנוסף נמצאה ירידה בצפיפות העצם שנגרמה משילוב של רעב, העדר תזונה מאוזנת, שהייה בחשכה וחוסר בפעילות גופנית, מה שמעמיד את השורדים בסיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס ולשברים בעתיד.

במהלך השבי החטופים סבלו ממגוון בעיות רפואיות חוזרות כתוצאה ישירה מתנאי השהייה הקשים. הם חלו בזיהומי מעיים שגרמו לכאב בטן, שלשולים, הקאות וחום גבוה, לצד מחלות דרכי נשימה עם קוצר נשימה וחום. מאחר שמחלות אלו לא טופלו, הן גרמו להזיות קשות ולכאבים עזים. מספר שורדים תיארו אירועי התייבשות חמורים עד למצבי טשטוש ואובדן הכרה.

החשיפה הממושכת לאבק ולחול במנהרות הביאה להפרעות נשימתיות קשות שהתבטאו בשיעולים מתמשכים מלווים בכיח. מצב ההיגיינה הירוד הוביל למגוון בעיות עור כמו התקפי כינים, סקביאס ופשפשים, פריחות שונות, אקנה ודרמטיטיס, שברוב המקרים המשיכו גם לאחר השחרור.

חוסרים תזונתיים קשים ובדיקות מעבדה מדאיגות

בדיקות מעבדה שנערכו לשורדים לאחר שחרורם חשפו תמונה קשה של חוסרים תזונתיים קיצוניים. נמצאו רמות נמוכות של ויטמין C שהתבטאו בדימומים מהחניכיים וסימנים נוספים של צפדינה, כולל נטייה מוגברת לשטפי דם, כאבי פרקים ומפרקים, חולשת שרירים ואיחוי פצעים איטי. בחלק מהמקרים עלה חשד מבוסס כי במהלך השבי נגרמו דימומים לתוך רקמות השרירים, תופעה מסכנת חיים המאפיינת שלבים מתקדמים של חסר ויטמין C.

אלי שרעבי משוחרר משבי החמאס בתת משקל חמור. צילום: אנס מוחמד/ שאטרסטוק

בנוסף נמצאו הפרעות בתפקודי קרישה כתוצאה מחוסר בויטמין K ורמות נמוכות של ויטמין D כתוצאה מהיעדר חשיפה לשמש. גם ערכי ויטמין A נמצאו ברמות הנמוכות של הטווח התקין. החוסרים התזונתיים החלישו את המערכת החיסונית ובשילוב עם תנאי ההיגיינה הירודים הפכו את החטופים לפגיעים יותר לזיהומים ולהחמרת מצבי מחלה.

פציעות בלתי מטופלות ונזקים עצביים קבועים

פציעות מירי ורסיסים שנגרמו במהלך החטיפה לא טופלו כראוי ובחלק מהמקרים הביאו לנזק עצבי בלתי הפיך. החטופים סובלים ממגוון פציעות ונזקים גופניים שהחלו בזמן החטיפה ונמשכו והחמירו במהלך השבי, כולל רסיסים בחזה, בראש ובגפיים, כוויות וכן שברים שלא טופלו כיאות. בחלק מהפציעות נגרם נזק עצבי בלתי הפיך המתבטא בחולשת שרירים או חוסר תחושה, לעתים עם קושי תפקודי בפעולות יומיומיות כהליכה, נהיגה ומוטוריקה עדינה.

הדו"ח מתאר כאב כרוני עצבי דוקר או שורף וגרמי המלווה רבים מהשורדים, עם רגישות יתר באזורי הצלקות וכאב במגע אפילו עם מים. שורדים רבים זקוקים למשככי כאבים על בסיס יומי וגופם של חלק מהשורדים מכוסה בצלקות עד לכדי צורך בטיפול ניתוחי. בנוסף, רבים סובלים מנזקי שמיעה וטינטון כרוני כתוצאה מחשיפה לפיצוצים, לצד פגיעות במערכת השלד והשרירים הכוללות כאב כרוני במפרק הלסת וביציבה.

השפעות על המערכת האנדוקרינית והפוריות

הדו"ח מעלה דאגה משמעותית לגבי ההשלכות ארוכות הטווח על המערכת האנדוקרינית. נשים שחזרו מהשבי מדווחות על שינויים בווסת ובתפקוד ההורמונלי גם לאחר שחרורן, והרופאות מביעות חשש מבוסס לגבי פגיעה אפשרית בפוריות עתידית. השפעות אלו נובעות משילוב של תת תזונה קיצונית, מתח נפשי מתמשך והיעדר טיפול רפואי בסיסי במהלך תקופת השבי.

הזנחה רפואית מכוונת וטיפול מסוכן

במהלך תקופת השבי החטופים סבלו מהזנחה רפואית חמורה ומכוונת. למרות מחלות זיהומיות חוזרות, פציעות משמעותיות ומצבים רפואיים מדאיגים, נשללה מהם כמעט לחלוטין גישה לטיפול רפואי הולם. במקרים הבודדים בהם ניתן טיפול כלשהו, הוא היה מינימלי ביותר וכלל טיפול בכדורים להורדת חום בלבד, ללא טיפול אנטיביוטי גם כאשר היו סימנים ברורים לזיהומים קשים.

הדו"ח מתאר מקרים קיצוניים של רשלנות רפואית: חטוף אחד נאלץ לנסות לטפל בעצמו בפציעה אורתופדית ואיבד הכרה במהלך הניסיון. במקרה אחר, חטופה קיבלה אנטיביוטיקה למספר ימים, הזיהום החמיר והתרופה הוחלפה לאחרת שגם היא לא הועילה, אך עדיין נמנעה ממנה גישה לטיפול רפואי סביר. מקרה חמור נוסף מעיד על טיפול תרופתי שגוי שסיכן את החטוף עד כדי גרימת נזק ארוך טווח ואף מוות.

התעללות נפשית ופסיכולוגית שיטתית

מעבר לנזקים הגופניים, הדו"ח מתעד מערך שיטתי של התעללות נפשית ודה-הומניזציה. החטופים הוחזקו בבידוד חברתי קיצוני, כאשר חטוף אחד הוחזק לבדו מעל 50 ימים רצופים בעודו פצוע, ושני חטופים נוספים הוחזקו בבידוד מוחלט לתקופות ממושכות של למעלה משנה. הבידוד הממושך בתנאים תת קרקעיים ללא חשיפה לאור טבעי הוביל להפרעות קשות במצב הרוח ובמחזור השינה.

השובים השתמשו בטקטיקות טרור נפשי מכוון, כולל פתיחת מנגנוני הפעלה של רימונים, ספירה לאחור ונציר ברגע האחרון. ברוב המקרים השובים הפגינו הנאה גלויה מהבהלה והפחד שאחזו בחטופים בעת ההתעללות עם נשק חם. ההתעללות כללה גם הטרדה מינית מתמשכת של חטופים וחטופות, השפלות והערות על הגוף.

החטופים נכבלו למשכי זמן ארוכים - עד 24 שעות - באופן שגרם לאיבוד תחושה בגפיים והותיר צלקות פיזיות. השובים התעללו בהם פסיכולוגית באמצעות אמירות מכוונות כמו "לא אוהבים אתכם" ו"לא מחכים לכם", ואיומים שיישכחו על ידי משפחותיהם, מה שתרם לייאוש קיצוני ולחוסר ודאות.

השלכות נפשיות ממושכות ואשמת הניצול

כחצי שנה לאחר השחרור, רבים מהשורדים מציגים תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית, כולל סיוטים חוזרים, פלאשבקים, תמונות ומחשבות חוזרות סביב טראומת החטיפה והשבי ואפיזודות דיסוציאטיביות. ניכרות אצלם תגובות בהלה מוגזמות, חרדה מתמדת, דריכות יתר, קושי להישאר לבד והימנעות ממצבים מעוררי טראומה.

הדו"ח מציין כי הספרות המקצועית מצביעה על תופעת הפרעת דחק פוסט-טראומטית מושהית, כאשר תסמינים מלאים עלולים להופיע שישה חודשים ועד שנים לאחר החשיפה לאירוע הטראומטי. בשלב זה לא ניתן לחזות בוודאות מי מהשורדים יפתחו הפרעות נפשיות ארוכות טווח.

תופעה משמעותית שמתוארת בדו"ח היא "אשמת הניצול" הכפולה - השורדים חשים אשם על כך ששרדו את אירועי השבעה באוקטובר בעוד חברים ובני משפחה נרצחו, ובנוסף חשים אשם על שחרורם בעוד אחרים נותרו מאחור. הם מדווחים על קושי לחוות הנאה ושמחה כל עוד יקיריהם עדיין בשבי.

קשיים בעיבוד אובדנים מרובים וקושי להסתגל

במהלך השבי נמנע מהשורדים תהליך של אבל, עיבוד אובדן ופרידה סדורים. עם חזרתם הם נאלצים להתמודד עם קבלת בשורות מרות של חברים ובני משפחה. היעדר האפשרות להשתתף בהלוויה ובשבעה עלול לפגוע בעיבוד האבל ומגביר את הסיכון לאבל ממושך. בתהליכי הטיפול ניכר קושי בעיבוד אובדנים מרובים - בני משפחה וחברים, בריאות ותפקוד גופני, קהילה ובית, שמחת חיים ואמון במדינה ובבני אדם.

השורדים מתארים תהליכי עיבוד מורכבים הקשורים באובדן וקושי להסתגל מחדש למרקם המשפחתי. המצב מורכב במיוחד עבור אלה שאירועי השבעה באוקטובר הביאו לפירוק המסגרת, המשפחה, הבית או הקהילה. לעתים הקושי מתבטא בקהות רגשית, מאפיין בולט בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

קריאת חירום לטיפול רפואי מיידי

הדו"ח מגיע למסקנה חד משמעית כי החטופים שעדיין מוחזקים בשבי נמצאים בסכנת חיים מיידית. המסמך מדגיש כי "כל יום נוסף שם מגביר את הסיכון לנזק בלתי הפיך לבריאותם הפיזית והנפשית". ניתוח המצב הרפואי של השורדים מעלה חשש כבד כי החטופים הנותרים חיים בתנאים המסכנים את חייהם באופן ישיר.

הדו"ח מבקש מהצלב האדום הבינלאומי להתערב מיידית לשם אספקת מזון, מים נקיים וטיפול רפואי בסיסי לחטופים. המסמך מדגיש כי התנהלות ארגון הטרור חמאס נוגדת באופן ברור ומכוון את החוק הבינלאומי, והדו"ח נכתב כדי להבהיר זאת לארגוני בריאות בינלאומיים ולמדינות ורשויות ברחבי העולם.

המסר המרכזי, כפי שמעבירה ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, הוא שרק שחרור מיידי של החטופים יכול למנוע המשך הידרדרות במצבם הבריאותי ולהציל את חייהם. הדו"ח מוכיח כי המשך השבי של מי שנותר מאחור מעכב משמעותית את שיקומם הנפשי של השורדים ותורם לטראומה מתמשכת, ועל כן ההערכה המקצועית היא כי כל עוד נמשכת הטראומה הקולקטיבית, הטיפול הנפשי ותהליכי השיקום יהיו מוגבלים באפקטיביות. הדו"ח מהווה תיעוד רפואי מקיף של הפרות המשפט ההומניטרי הבינלאומי ומשמש כלי לחץ בינלאומי להתערבות הומניטרית דחופה.