רחם שרירני - מה זה? המדריך המלא לתופעה

חם שרירני מייצג את הגידול השפיר השכיח ביותר אצל נשים, כאשר כמחצית מאוכלוסיית הנשים בעולם המערבי תפתח שרירנים ברחם במהלך חייה. הגידולים הללו, הידועים גם כמיומות, מתפתחים מתוך רקמת שריר הרחם ויכולים להופיע בגדלים משתנים – מגודל של מטבע קטן ועד למימדים המזכירים הריון מתקדם.

למרות שכיחותם הגבוהה, רק כרבע מהנשים עם שרירנים יסבלו מתסמינים משמעותיים המשפיעים על איכות חייהן, כגון דימומים חריגים, כאבים ולחץ על איברים סמוכים. התפתחות השרירנים קשורה לגורמים הורמונליים, גנטיים וסביבתיים, כאשר הסיכוי לפתח אותם עולה עם הגיל ומושפע מגורמים נוספים כמו מוצא אתני ומשקל הגוף.

במאמר זה נעמיק בהבנת הסוגים השונים של שרירנים ומיקומם ברחם, נבחן את השפעתם על התפקוד היומיומי, הפוריות וההריון ונסקור את מגוון הגישות הטיפוליות – מטיפולים שמרניים והורמונליים ועד לאפשרויות ניתוחיות מתקדמות.

מה זה רחם שרירני?

רחם שרירני (מיומות) מתייחס למצב שבו מתפתחים גידולים שפירים ברקמת שריר הרחם, הידועים כשרירנים. התופעה נחשבת לשכיחה ביותר, עם הערכות כי כמחצית מאוכלוסיית הנשים בעולם המערבי נושאות שרירנים ברחמן בנקודה כלשהי בחייהן. אולם, רק כרבע מהן יפתחו תסמינים הקשורים למצב, בעוד הרוב לא יהיו מודעות כלל לנוכחות השרירנים.

השרירנים עשויים להופיע כגידול יחיד או כמקבץ של מספר גידולים, אשר אינם סרטניים בדרך כלל ויכולים להתפתח במיקומים שונים לאורך הרחם. גודלם של השרירנים משתנה מאוד – החל ממימדים זעירים בגודל של מטבע קטן ועד לגידולים משמעותיים בהיקפם שעלולים להגדיל את הרחם למימדים המזכירים הריון בשלביו המתקדמים, לעתים אף בדומה לבטן של אישה בחודש השישי או השביעי להריונה.

מרקם רחם שרירני נוטה להיות מוצק וקשיח יותר בהשוואה לרקמת רחם רגילה, כאשר השרירנים עצמם מורכבים בעיקר מרקמת שריר חלק המעורבת ברקמת חיבור ליפית. התפתחות של מיומות מרובות עשויה לשנות את המבנה האנטומי של הרחם וליצור רחם מוגדל שרירני המאופיין בחוסר סימטריה ובעיוותים מבניים, אשר במקרים קיצוניים עלולים ללחוץ על איברים סמוכים ולהפריע לתפקודם התקין.

סוגי שרירנים ברחם

הסיווג הנפוץ של שרירנים ברחם מתבסס על מיקומם ביחס לשכבות השונות של הרחם. הבנת המיקום של השרירן חיונית לזיהוי אופי התסמינים הפוטנציאליים ולקביעת הגישה הטיפולית המתאימה ביותר. השרירן התוך-דופני (אינטראמורלי) מתפתח בתוך עובי שכבת השריר של דופן הרחם ומהווה את הסוג הנפוץ ביותר, כאשר נוכחותו גורמת להתרחבות כללית של הרחם. שרירנים אלה עלולים להשפיע על זרימת הדם ברירית הרחם ולגרום לדימום וסתי כבד, אך השפעתם על פוריות האישה עשויה להיות פחות משמעותית יחסית לסוגים אחרים.

השרירן התת-נסיובי (סאב-סרוטי) מתפתח בחלק החיצוני של הרחם ומתבלט כלפי חוץ לעבר חלל האגן והבטן. שרירנים מסוג זה עשויים להיות בעלי גבעול המחבר אותם לדופן הרחם או בסיס רחב יותר. מיקומם החיצוני גורם לכך שהם נוטים פחות להשפיע על דימום וסתי, אך עם התרחבותם הם עלולים ללחוץ על איברים סמוכים כמו שלפוחית השתן והמעיים, ולגרום לתסמינים הקשורים להפרעה בתפקודם.

השרירן התת-רירי (סאב-מוקוזי) נוצר מתחת לשכבת הרירית הפנימית של הרחם ובולט לתוך חלל הרחם עצמו. למרות ששכיחותם נמוכה יחסית, שרירנים אלה נחשבים לבעייתיים במיוחד כיוון שהם גורמים לדימומים חמורים במהלך המחזור החודשי, לכאבים ולהפרעות בפוריות. נוכחות שרירן תת-רירי עלולה להפריע להשרשת העובר ברירית הרחם ולגרום להפלות חוזרות ונשנות, במקרים חמורים הם אף עלולים לחסום את החצוצרות ולמנוע הפריה.

רחם שרירני - סיבות

הסיבות המדויקות להתפתחות שרירנים ברחם אינן ידועות לגמרי, אך קיימים מספר גורמים שנמצאו קשורים להתפתחותם. מחקרים מצביעים על קשר משמעותי בין התפתחות שרירנים לבין פעילות הורמונלית, במיוחד השפעת הורמון האסטרוגן. חשיפה ממושכת לרמות גבוהות של אסטרוגן מעודדת את צמיחת השרירנים, מה שמסביר מדוע הם נוטים להתפתח בשנות הפוריות ולהצטמק לאחר גיל המעבר, כאשר רמות האסטרוגן בגוף יורדות באופן טבעי.

נטייה תורשתית מהווה גורם סיכון נוסף, שכן נשים שלהן קרובות משפחה מדרגה ראשונה עם היסטוריה של שרירנים נמצאות בסיכון מוגבר לפתח אותם בעצמן. גיל האישה משחק תפקיד משמעותי גם כן, כאשר שכיחות השרירנים עולה בהדרגה עם הגיל – בעוד שבשנות העשרים המוקדמות הם נדירים יחסית, בגיל הפוריות המאוחר כ-20%-40% מהנשים כבר סובלות מהם, ואילו לאחר גיל 50, הרוב המוחלט של הנשים נושאות שרירנים ברחמן.

מחקרים אפידמיולוגיים זיהו גורמי סיכון נוספים כמו התחלה מוקדמת של המחזור החודשי, עודף משקל והשמנה, לחץ דם גבוה, היסטוריה של בעיות פוריות, מוצא אתני (עם שכיחות גבוהה יותר בקרב נשים ממוצא אפריקאי) וכן גורמים התנהגותיים כמו צריכה מוגברת של אלכוהול ועישון.

רחם שרירני - תסמינים

למרות שכ-70% מהנשים המאובחנות עם רחם שרירני אינן חוות כל תסמינים, עבור האחרות המצב עלול להוביל להפרעות משמעותיות בשגרת החיים ובאיכותן. הדימום הווסתי המוגבר מהווה את הביטוי הקליני השכיח ביותר, כאשר כשליש מהנשים הנושאות שרירנים מדווחות על דימום חריג במהלך שנות הפוריות. תופעה זו מאפיינת במיוחד נשים עם שרירנים תת-ריריים החודרים לחלל הרחם, או כאלה בעלות שרירנים נרחבים בדופן הרחם.

הדימום עשוי להיות עז, להימשך זמן ממושך, ובמקרים רבים מלווה בפליטת קרישי דם גדולים. בהיעדר טיפול מתאים, דימום כרוני זה עלול להוביל להתפתחות אנמיה, הגורמת לחולשה, עייפות וסחרחורות.

בנוסף לדימום, כשליש מהנשים המאובחנות סובלות מכאבים באזור האגן והבטן התחתונה. כאבים אלה יכולים להופיע באופן קבוע, או לחלופין להתבטא רק בזמנים מסוימים – בעיקר במהלך המחזור החודשי או בעת קיום יחסי מין. במצבים מסוימים, כאשר שרירן עובר נמק מהיר או מתפתל על צירו, נוצרות נסיבות חירום רפואיות המלוות בכאבים עזים הדורשים התערבות מיידית.

רחם שרירני בעל ממדים ניכרים עלול אף להפעיל לחץ על מערכת השתן, ובמיוחד על שלפוחית השתן. לחץ זה גורם לתופעות מטרידות כמו תכיפות מוגברת בהטלת שתן, תחושת דחיפות פתאומית, קושי בהתרוקנות מלאה של השלפוחית, ובמקרים מסוימים, אף בריחת שתן במצבים של מאמץ, שיעול או צחוק.

לחץ על מערכת העיכול

שרירנים ברחם שגדלים למימדים משמעותיים עלולים להפעיל לחץ לא רק על מערכת השתן אלא גם על מערכת העיכול. כאשר הרחם השרירני מתרחב, הוא עשוי לדחוק את המעיים, במיוחד את המעי הגס והחלחולת (רקטום), ולגרום למגוון של תסמינים מטרידים. נשים עם רחם שרירני גדול מדווחות לעתים קרובות על תחושה כללית של נפיחות בבטן, עצירות כרונית וקושי ביציאות, תחושת דחיפות תכופה ליציאה, ובמקרים חריגים, אף חסימת מעיים חלקית.

במצבים שבהם השרירנים ממוקמים בחלק האחורי של הרחם, הלחץ על החלחולת עלול להיות משמעותי במיוחד ולגרום לכאבים בזמן פעולות המעיים, במיוחד במהלך המחזור החודשי, כאשר השרירנים נוטים להתנפח ולהתרחב עוד יותר בהשפעת ההורמונים. תחושת הלחץ והכבדות באגן מתוארת על ידי חלק מהנשים כתחושה דומה להריון מתקדם, גם כאשר הן אינן בהריון, תופעה שעלולה להשפיע על הדימוי העצמי שלהן ועל איכות חייהן באופן משמעותי.

רחם שרירני בהריון

נוכחות שרירנים ברחם עלולה ליצור מורכבות נוספת כאשר אישה נכנסת להריון. מחקרים מראים כי בכ-5% מהנשים ההרות ניתן לזהות שרירנים, כאשר ברוב המקרים הם אינם גורמים לתסמינים משמעותיים. עם זאת, בהתאם למיקום ולגודל השרירנים, ישנה עלייה בסיכון לסיבוכים מסוימים במהלך ההריון. סיבוכים אלה כוללים אחוז גבוה יותר של הפלות ספונטניות, במיוחד כאשר השרירנים ממוקמים בסמוך לרירית הרחם; דימומים לאורך ההריון; סיכוי מוגבר להפרדות שליה וכאבי בטן חריפים הקשורים לגדילה ושינויים של השרירנים בהשפעת ההורמונים של ההריון. בנוסף, נצפית עלייה בשיעור הלידות המוקדמות ובמנחים לא אופטימליים של העובר, דבר המשפיע על אופן הלידה.

מבחינת מהלך הלידה עצמה, שרירנים גדולים או אלה הממוקמים בחלק התחתון של הרחם עלולים למנוע מהעובר לרדת כראוי לתעלת הלידה, מה שמגביר את הסיכוי ללידה בניתוח קיסרי. כמו כן, יש סיכוי מוגבר לדימום יתר לאחר הלידה, בעיקר כי השרירנים מפריעים להתכווצות התקינה של הרחם, התכווצות הנחוצה לעצירת הדימום לאחר יציאת השליה. נשים שלהן רחם שרירני ומתכננות הריון, מומלץ שיתייעצו עם רופא המתמחה בשרירנים ובהריונות בסיכון גבוה כדי לנהל את ההריון בצורה האופטימלית ולהפחית את הסיכויים לסיבוכים.

אבחון רחם שרירני

תהליך האבחון של רחם שרירני מתחיל בדרך כלל כאשר אישה פונה לרופא בשל תסמינים כמו דימום וסתי כבד, כאבי אגן, או בעיות פוריות. במקרים רבים, השרירנים מתגלים באקראי במהלך בדיקה גינקולוגית שגרתית. במהלך הבדיקה הגופנית, הרופא ממשש את הבטן התחתונה ומבצע בדיקה וגינלית המאפשרת להעריך את גודל הרחם ולזהות עיוותים או בליטות בצורתו. רחם מוגדל, קשיח למגע או בעל צורה לא סימטרית, מעלה חשד לנוכחות שרירנים. אולטרסאונד הוא אמצעי ההדמיה הראשוני והנפוץ ביותר לאבחון שרירנים. הבדיקה יכולה להתבצע דרך דופן הבטן או בגישה וגינלית, כאשר האחרונה מאפשרת הדמיה מדויקת יותר של הרחם והשחלות. באמצעות האולטרסאונד ניתן לזהות את מספר השרירנים, גודלם, מיקומם והשפעתם על המבנה הכללי של הרחם.

תמונת אולטרסאונד של בטן תחתונה, שחלה ורחם עם גידול או שרירן ברחם של מטופלת. צילום: שאטרסטוק

דיקה נוספת שעשויה להידרש במקרים מסוימים היא MRI (הדמיה בתהודה מגנטית), המספקת תמונה מפורטת יותר ומסייעת בזיהוי מדויק של הגבולות בין השרירנים לרקמות סמוכות, דבר שחשוב במיוחד לתכנון ניתוח.

במקרים שבהם קיים חשד לשרירן תת-רירי, הרופא עשוי להמליץ על ביצוע היסטרוסקופיה – הליך שבו מוחדר צינור דק בעל מצלמה דרך צוואר הרחם לחלל הרחם ומאפשר להתבונן ישירות בדפנות הפנימיות של הרחם ולזהות שרירנים החודרים לחלל. במקרים שבהם יש חשד לשרירנים גדולים מאוד או לסיבוכים אפשריים, ייתכן שיידרשו בדיקות נוספות כמו CT (טומוגרפיה ממוחשבת) להערכת ההשפעה על איברים סמוכים.

רחם שרירני - טיפול

גישת הטיפול ברחם שרירני מגוונת ומותאמת באופן אישי לכל אישה בהתאם לגילה, חומרת התסמינים, גודל ומיקום השרירנים והרצון להרות בעתיד. עבור נשים ללא תסמינים משמעותיים, הטיפול השמרני הכולל מעקב תקופתי עשוי להיות מספק. הגישה הזו מתבססת על העובדה שרוב השרירנים גדלים לאט ובמקרים רבים מצטמקים באופן טבעי לאחר גיל המעבר.

הטיפול התרופתי מהווה אופציה לנשים עם תסמינים מתונים שאינן מעוניינות בניתוח או נמצאות בשלבי מעבר לגיל המעבר. האופציות כוללות טיפולים הורמונליים שמטרתם להפחית את רמות האסטרוגן ולצמצם את קצב גדילת השרירנים, ביניהם גלולות למניעת הריון, זריקות הורמונליות לעצירת הווסת והתקנים תוך-רחמיים המפרישים פרוגסטרון כמו "מירנה". טיפולים אלה יעילים בהפחתת דימום ובהקלה על כאבים, אך חשוב לזכור שרוב השרירנים ישובו לגודלם המקורי עם הפסקת הטיפול.

טיפול הורמונלי לרחם שרירני. יעיל בהפחתת דימום ובהקלה על כאבים, אך חשוב רוב השרירנים ישובו לגודלם המקורי עם הפסקת הטיפול. צילום: שאטרסטוק

עבור נשים עם תסמינים משמעותיים יותר או שרירנים גדולים, הטיפול הזעיר-פולשני עשוי להוות אלטרנטיבה לניתוח מלא. אחת הגישות הטיפוליות היא אמבוליזציה של עורקי הרחם – הליך שבו חוסמים את כלי הדם המזינים את השרירנים באמצעות חלקיקים מיוחדים המוזרקים לעורקים באמצעות צנתור. טיפול נוסף כולל אולטרסאונד ממוקד בעוצמה גבוהה (HIFU), המאפשר לחמם ולהרוס את רקמת השרירן מבלי לפגוע ברקמות סמוכות.

הטיפול הניתוחי נשאר האופציה היעילה ביותר להסרת שרירנים ולהקלה ארוכת טווח בתסמינים. ישנן מספר גישות ניתוחיות, כאשר הבחירה ביניהן תלויה בגורמים כמו גודל ומיקום השרירנים, הרצון לשמר את הרחם לצורך פריון עתידי ומצבה הבריאותי הכללי של האישה. היסטרוסקופיה ניתוחית מאפשרת להסיר שרירנים תת-ריריים הבולטים לחלל הרחם והיא נחשבת לפחות פולשנית ביחס לאפשרויות אחרות.

לפרוסקופיה ניתוחית, המבוצעת באמצעות מספר חתכים קטנים בבטן, מאפשרת הסרה של שרירנים מסוגים שונים תוך שימור הרחם, ונחשבת לשיטה המועדפת עבור נשים המעוניינות לשמר את הפוריות. הוצאת רחם שרירני (היסטרקטומיה) מהווה פתרון קבוע לבעיית השרירנים ולתסמינים הנלווים ועשויה להתבצע בגישה לפרוסקופית, וגינלית או בניתוח פתוח, בהתאם למורכבות המקרה.

איך מקטינים רחם שרירני?

נשים רבות שואלות כיצד ניתן להקטין רחם שרירני ללא התערבות כירורגית. יש מספר אפשרויות טיפוליות שעשויות לסייע בצמצום גודל השרירנים, אם כי יעילותן משתנה ותלויה במאפיינים האישיים של כל מקרה. טיפול הורמונלי, כגון השימוש באנלוגים של GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים), יכול לדכא את ייצור האסטרוגן בגוף ולגרום להצטמקות זמנית של השרירנים. טיפול זה ניתן בדרך כלל כזריקה חודשית או תלת-חודשית ומשמש לעתים קרובות כטיפול הכנה לפני ניתוח להסרת שרירנים או כאמצעי לשליטה בתסמינים אצל נשים המתקרבות לגיל המעבר. האתגר העיקרי עם טיפול זה הוא שהוא יוצר מצב דמוי-מנופאוזה זמנית, עם תופעות לוואי כמו גלי חום, הזעות לילה ואובדן מסת עצם, מה שמגביל את משך השימוש בו.

טיפולים חדשים יותר, כגון מעכבי ארומטאז ומודולטורים סלקטיביים של רצפטור לפרוגסטרון (SPRMs), נחקרים כאפשרויות טיפול בשרירנים, עם תוצאות ראשוניות מבטיחות בהקטנת גודל השרירנים ובשיפור התסמינים. הגישות הזעיר-פולשניות כמו אמבוליזציה של עורקי הרחם ואולטרסאונד ממוקד בעוצמה גבוהה, שהוזכרו קודם, יכולות גם הן להוביל להצטמקות משמעותית של שרירנים על ידי חסימת אספקת הדם אליהם או הרס ממוקד של רקמות.

שינויים בסגנון החיים, כגון הפחתת צריכת אלכוהול, ויתור על עישון, שמירה על משקל גוף תקין ותזונה מאוזנת העשירה בפירות, ירקות וחלבונים רזים, עשויים גם הם לסייע בוויסות האיזון ההורמונלי בגוף ולהשפיע באופן חיובי על המצב, אם כי השפעתם על הקטנת שרירנים קיימים מוגבלת. פעילות גופנית סדירה, במיוחד פעילות אירובית, עשויה לסייע בשיפור זרימת הדם לאגן, להקלה על כאבים ולוויסות הורמונלי טוב יותר.

האם רחם שרירני גורם לבעיות פוריות?

שאלה מרכזית עבור נשים רבות בגיל הפוריות המאובחנות עם רחם שרירני נוגעת להשפעה האפשרית על יכולתן להרות ולשאת הריון תקין. מחקרים מצביעים על כך שנוכחות שרירנים עלולה להוות גורם לבעיות פוריות אצל חלק מהנשים, כאשר ההשפעה תלויה בעיקר במיקום, בגודל ובמספר השרירנים.

שרירנים תת-ריריים, החודרים לחלל הרחם, נחשבים למשמעותיים ביותר מבחינת פגיעה אפשרית בפוריות. הם עלולים לשנות את המבנה התקין של חלל הרחם ולהפריע להשרשה של העובר ברירית הרחם וכן לגרום להפלות חוזרות. שרירנים אלה עלולים גם לחסום את פתחי החצוצרות ולמנוע מהזרע להגיע לביצית או מהביצית המופרית לנוע לכיוון הרחם.

שרירנים תוך-דופניים, המתפתחים בתוך עובי שריר הרחם, עשויים להשפיע על פוריות אם הם גדולים מספיק כדי לעוות את חלל הרחם או לשבש את הפעילות התקינה של שריר הרחם. הם עלולים גם לפגוע באספקת הדם לרירית הרחם ולהשפיע על השרשה תקינה של העובר. שרירנים תת-נסיוביים, המתפתחים בחלק החיצוני של הרחם, בדרך כלל פחות משפיעים על פוריות אלא אם הם גדולים מאוד או ממוקמים בצורה שמפריעה לתפקוד החצוצרות.

במקרים של אי פוריות שבהם נמצאו שרירנים כגורם אפשרי, הסרה כירורגית של השרירנים (מיומקטומיה) נחשבת לאופציה טיפולית מועדפת, במיוחד כאשר מדובר בשרירנים תת-ריריים ובשרירנים תוך-דופניים גדולים. עם זאת, ההחלטה על ניתוח צריכה להתקבל באופן פרטני, תוך שקילת גורמים כמו גיל האישה, משך תקופת אי הפוריות וגורמים אחרים שעשויים להשפיע על הפוריות. חשוב לציין כי עבור נשים רבות עם רחם שרירני, היכולת להרות ולשאת הריון מוצלח נשמרת, במיוחד אם השרירנים אינם ממוקמים בצורה שמפריעה באופן ישיר לתהליך.

לסיכום, רחם שרירני הוא מצב שכיח שמשפיע על מיליוני נשים ברחבי העולם, עם טווח רחב של השפעות אפשריות – מהיעדר תסמינים כלשהם ועד לפגיעה משמעותית באיכות החיים. ההבנה של סוגי השרירנים, מיקומם והקשר שלהם לתסמינים ספציפיים, חיונית להתאמת הטיפול האופטימלי לכל אישה. גישה טיפולית מותאמת אישית, המביאה בחשבון את גיל האישה, את חומרת התסמינים, את רצונה להרות בעתיד ואת העדפותיה האישיות, היא המפתח לניהול מוצלח של המצב.

לנוכח המגוון הרחב של אפשרויות טיפול – החל בגישות שמרניות, דרך טיפולים תרופתיים והורמונליים, עד לפרוצדורות זעיר-פולשניות וניתוחיות – חשוב להתייעץ עם מומחה בתחום כדי לקבל החלטות מושכלות. למרות שרחם שרירני עשוי להוות אתגר, במיוחד לנשים המתמודדות עם תסמינים משמעותיים או בעיות פוריות, חשוב לזכור שברוב המקרים ניתן לנהל את המצב בהצלחה ולאפשר איכות חיים טובה. ההתקדמות המתמשכת במחקר ובטכנולוגיות טיפוליות מבטיחה אפשרויות טיפול משופרות בעתיד, עם דגש על גישות פחות פולשניות ועם פחות תופעות לוואי מינימליות. עד אז, מודעות לתסמינים, אבחון מוקדם ומעקב רפואי סדיר מהווים את המפתח לניהול יעיל של רחם שרירני ולשמירה על בריאות האישה לאורך זמן.