דלקת מפרקים: איך מאבחנים וכיצד מטפלים?

דלקת מפרקים מהווה אתגר רפואי משמעותי המתבטא בכאב, נוקשות ומגבלה בתנועה. למרות הקשיים, הרפואה המודרנית מציעה מגוון פתרונות לשיפור איכות החיים של המתמודדים עימה. חשוב להבין ש"דלקת מפרקים" איננה מחלה בודדת, אלא מונח כולל למגוון מצבים רפואיים הפוגעים במפרקים. אבחון מוקדם והתערבות מתאימה הם המפתח למניעת החמרה ולשמירה על תפקוד תקין לאורך זמן.

סוגי דלקת המפרקים העיקריים

דלקת מפרקים ניוונית, הסוג הנפוץ ביותר, נגרמת משחיקת הסחוס המגן על קצות העצמות במפרק. היא מתפתחת בעיקר עם הגיל ומשפיעה על מפרקים נושאי משקל ועל הידיים. השחיקה מובילה לחיכוך בין העצמות, הגורם לכאב, נוקשות והגבלת תנועה.

דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת בטעות את רקמת המפרק. בניגוד לדלקת ניוונית, היא פוגעת בעיקר במפרקים קטנים באופן סימטרי בשני צדי הגוף ועלולה לגרום לעיוות ונזק בלתי הפיך ללא טיפול מתאים.

דלקת מפרקים פסוריאטית מופיעה בכ-10%-20% מחולי הפסוריאזיס ומשלבת דלקת במפרקים עם נגעי עור. סימן היכר בולט הוא אצבעות "נקניקיות" – נפיחות לאורך האצבע כולה. המחלה נפוצה בגילאי 35-55 אך יכולה להופיע בכל גיל.

דלקת פרקים פסוריאטית מופיעה בעקבות פסוריאזיס. צילום: שאטרסטוק

זאבת (לופוס) פוגעת במערכות רבות בגוף, כשדלקת מפרקים היא לעתים הסימפטום הראשון. גאוט נגרם מהצטברות גבישי חומצת שתן במפרקים, בעיקר בבוהן הגדולה, ומתבטא בהתקפים של כאב חד, נפיחות ואדמומיות. דלקת מפרקים אידיופטית נוער (JIA) פוגעת בילדים עד גיל 16, וחלקם עשויים להחלים ממנה לחלוטין עם טיפול מתאים.

דלקת מפרקים תגובתית מתפתחת בעקבות זיהום במקום אחר בגוף, בעוד דלקת מפרקים כרונית מתארת מצב מתמשך הפוגע בתפקוד המפרקים לאורך זמן ודורש ניהול וטיפול מתמשכים.

זיהוי תסמיני דלקת מפרקים

למרות השוני בין סוגי דלקת המפרקים, ניתן לזהות מספר תסמינים משותפים. כאב במפרקים בדרגות שונות, המחמיר בתנועה או אחרי אי-פעילות, מהווה סימן ראשוני מובהק. נוקשות מפרקית מורגשת בעיקר לאחר התעוררות או ישיבה ממושכת. בדלקת מפרקים שגרונית, הנוקשות יכולה להימשך שעה או יותר, לעומת זמן קצר יותר בדלקת ניוונית.

נפיחות סביב המפרק נובעת מהצטברות נוזלים כתוצאה מדלקת ולעתים מלווה באדמומיות וחום מקומי. עם הזמן מתפתחת מגבלת תנועה משמעותית וחולשת שרירים, כאשר המטופל נמנע משימוש במפרק הכואב. בסוגים אוטואימוניים, כמו דלקת מפרקים שגרונית או זאבת, עלולים להופיע גם תסמינים מערכתיים כגון עייפות כרונית, חום נמוך וירידה במשקל.

דלקת מפרקים בידיים

כשדלקת מפרקים פוגעת בידיים, נפגעת היכולת לבצע פעולות בסיסיות כמו כתיבה, אחיזת חפצים או כפתור בגדים. בדלקת מפרקים ניוונית בידיים נפגעים בדרך כלל בסיס האגודל והמפרקים בקצות האצבעות. עם התקדמות המחלה מופיעות גבשושיות כמו קשריות הברד במפרקים הדיסטליים וקשריות במפרקים הפרוקסימליים, והאצבעות עלולות להתעקם.

בדלקת מפרקים שגרונית, המפרקים הקטנים הם הראשונים להיפגע, בדרך כלל באופן סימטרי בשתי הידיים. במקרים מתקדמים מופיעים עיוותים כמו "צוואר ברבור" או "גב סכין". הפגיעה בידיים מעמידה אתגר ייחודי בשל השפעתה על עצמאות המטופל ועל ביצוע משימות יומיומיות.

לפעמים יש כמה דלקות באיברים שונים וקשה למקד את הכאב או את תחושת הנוקשות ולהגיד איפה בדיוק כואב. צילום: שאטרסטוק

שיטות אבחון לדלקת מפרקים

אבחון מדויק של סוג דלקת המפרקים הוא קריטי לטיפול יעיל. התהליך מתחיל בהיסטוריה רפואית ובדיקה גופנית מקיפה, בה הרופא בוחן את המפרקים הפגועים ומברר מתי החלו הסימפטומים, כיצד התפתחו ומה משפיע עליהם.

בדיקות דם מסייעות בזיהוי סוגי דלקת ומידת פעילותה. בדיקת CRP (חלבון מגיב C) מודדת דלקת פעילה בגוף, כשערך גבוה מעיד על תהליך דלקתי משמעותי. רמת CRP עולה תוך שעות, מגיעה לשיא תוך 48-72 שעות ומשמשת גם למעקב אחרי יעילות הטיפול. בדיקת ESR (קצב שקיעת אריתרוציטים) משלימה את התמונה אך מגיבה לשינויים לאט יותר.

רמת חומצה אורית בדם עוזרת באבחון גאוט, ובדיקות נוגדנים כמו גורם ראומטואיד (RF) ונוגדנים לפפטיד ציקלי ציטרולינאט (anti-CCP) מסייעות באבחון דלקת מפרקים שגרונית, עם anti-CCP כסמן ספציפי יותר שעשוי להופיע לפני התסמינים הקליניים.

בדיקות הדמיה חיוניות להערכת מצב המפרקים. צילומי רנטגן מראים שינויים במבנה העצם, צמצום במרווח המפרקי וציפוי עצמי. אולטרסאונד מאפשר הערכת רקמות רכות וזיהוי דלקת בשלבים מוקדמים, ו-MRI מספק תמונה מפורטת של כל רכיבי המפרק. ארתרוסקופיה ובדיקת נוזל מפרק משלימות את כלי האבחון במקרים מורכבים.

גורמים לבעיות מפרקים

בעיות מפרקים נובעות ממגוון גורמים, בהתאם לסוג הדלקת. דלקת מפרקים ניוונית קשורה בעיקר לבלאי טבעי עם הגיל, עם גורמי סיכון כמו עודף משקל, פציעות קודמות, שימוש-יתר ונטייה גנטית. דלקת מפרקים שגרונית ומחלות אוטואימוניות קשורות לתגובה חיסונית שגויה, המושפעת מגנים ספציפיים, גורמים הורמונליים (המסבירים שכיחות גבוהה יותר בנשים), עישון וזיהומים מסוימים.

דלקת מפרקים פסוריאטית קשורה לפסוריאזיס ומושפעת מגורמים גנטיים וסביבתיים. גאוט נגרם מרמות גבוהות של חומצת שתן בדם, לעתים קרובות בשל תזונה עשירה בפורינים, בעיות כליה או נטייה גנטית. דלקת מפרקים זיהומית נגרמת מחדירת חיידקים למפרק, בדרך כלל דרך זרם הדם או בעקבות פציעה.

טיפול בדלקת מפרקים

הטיפול בדלקת מפרקים משלב גישות תרופתיות ולא-תרופתיות, כשהמטרות העיקריות הן הקלה על כאב, הפחתת דלקת, שמירה על תפקוד ומניעת נזק נוסף. הגישה הטיפולית מותאמת לסוג הספציפי של דלקת המפרקים ולחומרתה.

מענה תרופתי מותאם אישית

הטיפול התרופתי נע ממשככי כאב פשוטים כמו פרצטמול, דרך תרופות נוגדות דלקת (NSAIDs) כמו איבופרופן ודיקלופנק, עד לסטרואידים לדלקת חריפה. במחלות אוטואימוניות כמו דלקת מפרקים שגרונית, משתמשים בתרופות מודיפיקנטיות (DMARDs) כמו מתוטרקסט, וכן בתרופות ביולוגיות ממוקדות יותר כמו אדלימומאב (הומירה) ואטנרספט (אנברל). מעכבי JAK, קבוצה חדשה יחסית הניתנת בכדורים, חוסמים אנזימים ספציפיים בתהליך הדלקתי. בגאוט, הטיפול כולל תרופות להורדת רמות חומצת שתן ותרופות לטיפול בהתקפים חריפים.

טיפולים משלימים חיוניים

פיזיותרפיה מהווה מרכיב מרכזי בטיפול, עם תרגילים לשיפור טווח תנועה, חיזוק שרירים ושיפור יציבה. פעילות גופנית מותאמת כמו שחייה, הליכה במים ואופני כושר מחזקת את השרירים התומכים במפרק ומשפרת גמישות. ניהול משקל קריטי, במיוחד בדלקת מפרקים ניוונית של מפרקים נושאי משקל, כשהפחתה של 5%-10% ממשקל הגוף יכולה להוביל לשיפור משמעותי. תזונה אנטי-דלקתית עשירה בירקות, פירות, שמן זית ודגים עשירים באומגה-3, מסייעת בהפחתת דלקת, ושימוש באביזרי עזר כמו מקלות הליכה, סדים ותומכי מפרקים מפחית עומס ומשפר תפקוד.

תרופות סבתא לדלקת מפרקים

לצד הטיפול הקונבנציונלי, גם "תרופות סבתא" עשויות להקל על תסמיני דלקת מפרקים. טיפולי חום וקור פשוטים מסייעים: חום מרחיב כלי דם ומרגיע שרירים מתוחים, בעוד קור מפחית נפיחות ומקהה כאב. דיקור (אקופונקטורה) הוכח כיעיל להקלה על כאב, במיוחד בדלקת מפרקים ניוונית של הברך.

צמחי מרפא שונים עשויים לסייע. תה ירוק, העשיר בנוגדי חמצון כמו EGCG, עשוי להפחית דלקת ולהגן על הסחוס. כורכום, עם המרכיב הפעיל כורכומין, פועל נגד דלקת ומומלץ בשילוב עם פלפל שחור לשיפור הספיגה. שמן זית מכיל חומצה אולאית ואולאוקנטל בעלי השפעה אנטי-דלקתית, וצריכה יומית עשויה להפחית דלקת במפרקים.

טיפול בפרפין (טבילת ידיים בשעווה חמה) מספק חום עמוק לרקמות ומקל על כאב בדלקת מפרקים בידיים. ג'ינג'ר, עם תרכובות אנטי-דלקתיות, וסרפד, צמח מסורתי למחלות פרקים, משמשים גם הם להקלה. חשוב לזכור שלמרות יעילותם האפשרית, טיפולים אלה אינם תחליף לטיפול רפואי מקצועי ויש להתייעץ עם רופא לפני שילובם.

התערבות כירורגית במקרי הצורך

כשטיפולים שמרניים אינם מספקים, ניתן לשקול ניתוח. החלפת מפרק (ארתרופלסטיה) היא הליך שבו מחליפים את משטחי המפרק הפגועים בשתל מלאכותי, בעיקר בירך וברך. אוסטאוטומיה משנה את מבנה העצם סביב המפרק להסטת משקל מאזור פגוע, ומתאימה לאנשים צעירים יחסית עם פגיעה מוגבלת. ארתרודזה (איחוי מפרק) מאחדת את העצמות, מונעת תנועה ומפחיתה כאב, ומשמשת במפרקים בהם יציבות חשובה יותר מתנועתיות. ארתרוסקופיה, הליך זעיר פולשני, משמשת להסרת רקמה דלקתית והחלקת משטחי סחוס, אך יעילותה בטיפול ארוך טווח מוגבלת.

כמה אחוזי נכות מקבלים על דלקת מפרקים מביטוח לאומי?

הביטוח הלאומי בישראל מכיר בדלקת מפרקים כמצב מזכה בנכות, עם אחוזים משתנים לפי חומרת המחלה והשפעתה על התפקוד. במקרים ללא השפעה תפקודית אין נכות (0%), בעוד השפעה קלה מזכה ב-10% והשפעה בינונית ב-20%. כשההשפעה יותר מבינונית או כשיש הגבלה ניכרת בתנועות, נקבעים 30%. במצבים חמורים עם קישיון בפרקים קטנים בלבד, נקבעים 40%, ובמקרים קשים מאוד עם קישיון בפרקים גדולים ומצב כללי ירוד – 80%. במקרים הקשים ביותר, כשהחולה רתוק לכיסא גלגלים או סובל מסיבוכים חמורים, נקבעים 100% נכות.

הוועדה הרפואית של הביטוח הלאומי קובעת את אחוזי הנכות בהתבסס על בדיקה רפואית, מסמכים עדכניים ומבחני תפקוד. מומלץ להגיע לוועדה מוכנים עם כל המסמכים הרלוונטיים, כולל סיכומי ביקור אצל מומחים, בדיקות הדמיה ודו"חות תפקודיים.

איך מאבחנים דלקת מפרקים פסוריאטית?

דלקת מפרקים פסוריאטית מציבה אתגר אבחוני מיוחד, בשילוב מאפייני מחלת עור עם פגיעה במפרקים. אבחון מוקדם קריטי למניעת נזק בלתי הפיך, אך אין בדיקה ספציפית אחת לאבחון ודאי. האבחון נעשה על ידי ראומטולוג, לרוב בשיתוף עם רופא עור, ומבוסס על הערכה קלינית מקיפה. זו כוללת היסטוריה רפואית ומשפחתית, עם דגש על פסוריאזיס אצל החולה או קרוביו. חשוב לציין שב-15% מהמקרים דלקת המפרקים מופיעה לפני נגעי העור, מה שמקשה על האבחון.

בבדיקה הגופנית מחפשים דפוסי פגיעה אופייניים, דלקת בעיניים, שינויים בציפורניים (מאפיין בולט ב-80% מהחולים) ונגעי עור של פסוריאזיס. בניגוד לדלקת מפרקים שגרונית, הפגיעה היא לעתים קרובות א-סימטרית.

בדיקות דם אינן ספציפיות אך מסייעות בשלילת מצבים אחרים ובהערכת פעילות הדלקת. סמני דלקת יכולים להיות מוגברים, אך בניגוד לדלקת מפרקים שגרונית, גורם ראומטואיד ונוגדנים אנטי-CCP בדרך כלל שליליים.

בדיקות הדמיה חיוניות לאבחון והערכת היקף המחלה. רנטגן עשוי להראות שינויים אופייניים כמו ארוזיות בקצוות המפרקים והיצרות לא אחידה של מרווח המפרק. אולטרסאונד ו-MRI רגישים יותר לזיהוי דלקת מוקדמת בגידים וברצועות.

לאבחון משתמשים בקריטריוני CASPAR, הכוללים דלקת מפרקים, גידים או עמוד שדרה, בתוספת לפחות 3 נקודות מבין: נוכחות פסוריאזיס או היסטוריה שלה, שינויים בציפורניים, גורם ראומטואיד שלילי, דאקטיליטיס ("אצבע נקניקייה") וראיות רדיוגרפיות לבניית עצם פריארטיקולרית.

התמודדות עם דלקת מפרקים

דלקת מפרקים מציבה אתגרים משמעותיים, אך התקדמות בהבנה, אבחון וטיפול, מציעה תקווה. המפתח להתמודדות מוצלחת הוא שילוב אבחון מוקדם, טיפול מותאם אישית, שינויים באורח החיים ותמיכה פסיכו-סוציאלית.

ניהול יעיל דורש גישה רב-תחומית: פעילות גופנית מותאמת, שמירה על משקל תקין, הגנה על המפרקים ושינויים ארגונומיים בסביבה. שיתוף פעולה עם צוות רפואי רב-מקצועי מאפשר בניית תכנית טיפול מקיפה ומותאמת אישית.

חשוב לזכור שלמרות האופי הכרוני של מרבית סוגי דלקת המפרקים, טיפול מתאים מאפשר לרבים מהחולים לנהל חיים פעילים ומספקים. המחקר בתחום ממשיך להתקדם, מפתח גישות חדשניות ומעניק תקווה לשיפור באיכות החיים של המתמודדים עם מחלות אלו.

*המידע בכתבה זו הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי. בכל מקרה של כאבי מפרקים או חשד לדלקת מפרקים, יש לפנות לרופא לקבלת אבחון וטיפול מתאימים

(צילומים: שאטרסטוק)