שאלה: שלום. בני בן בכור אח לעוד 2 אחים מתחתיו. התחיל לגמגם קצת לפני גיל 3 לא משהו רציני ולא כ כ מורגש. בחודשים האחרונים הגימגום החמיר ולפעמים הגמגום בא והולך. הילד מטופל אצל קלינאית דרך הקופ ח אבל לדעתי היא לא באמת עושה משהו מיוחד היא יושבת ומשחקת איתו וזהו. לציין שבחצי שנה שנה האחרונה בעלי היה מאושפז ונעדר מהבית והילד לקח את זה קצת קשה ובאמת אחכ קצת יותר שמו לב לגימגום. אין אצלנו גימגום במשפחה הקרובה ולא במורחבת זה לא גנטי. האם זה משהו שיחלוף ומה ניתן לעשות לעצור את הגימגום ולעזור לו לשמור על רצף?? לציין שכמובן אנחנו לא מעירים לו ולא מתקנים איתוחלילה אנחנו לא מתייחסים כלל לגימגום כיאלו זה לא קיים. אודה לתשובתך המקצועית תודה רבה.
תשובה: לא ציינת בן כמה הילד, לא ציינת אם קבלת הדרכה מהקלינאית תקשורת. לדעתי את יכולה להתייחס לדיבור שלו, לא להתאלם כי אחרת למה הוא בטיפול? למה לא לדבר על הפיל שבחדר? מה, הוא לא יודע שיש משהו בדיבור שלו שדאיג אותך? הוא חש את הדאגה, אז עדיף להביא את הנושא לאור. את גם נותנת פרטים על מצבי לחץ בסביבה שלכם, אז אולה הדיבור שלו מבטא את מצבו הכללי? אולי זה כמו אלרגיה שמתעורר במצבי לחץ ודאגה? הקלינאית משחקת איתו, כן, זה כלי העבודה שלנו... השאלה מה עושה במהלך המשחק ובמה היא מתרכזת, בדיבור החופשי? בתרגול? בשיחה תוך כדי שמחק? עליך לנהל שיחה עם הקלינאית ולקבל הדרכה , הכוונה והסבר על שיטת העבודה ומטרת הטיפול. לרוב הגמגום לא "עובר" לגמרי אלה נעשה מתון ורך עם השנים ולומדים להיות איתו.... מאחלת לכם הרגע ושיחה פתוחה בהתאם לגילו. דרך הגב, לה הוא חושב שהולך לקלינאית תקשורת??
