ללכת או להתעמל?

רקע
תפקיד ההליכה בהשוואה לפעילות גופנית מאומצת כאמצעי למניעת מחלות עדין נמצא במחלוקת. נתונים שנלקחו מנשים שהן חברות בקבוצות מיעוטים חסרים עוד יותר.

שיטת המחקר
נבחנו סך כל הפעילות הגופנית, הליכה, פעילות מאומצת, ושעות פסיביות כסמנים לאירועי לב בקרב 73743 נשים בגיל המעבר בגילאי 50-79. בתחילת הניסוי, כל הנשים לא אובחנו כבעלות מחלות לב או סרטן, וכל המשתתפות מלאו שאלון מפורט על פעילות גופנית. תועדו 345 מקרים חדשים שאובחנו של מחלות עורקים, ו- 1551 מקרים של מחלות לב בכלל.

תוצאות המחקר:
עלייה במדד הפעילות הגופנית הראתה קשר הפוך לסכנה לאירועי לב ולמחלות לב בכלל. הממצאים היו דומים בקרב נשים לבנות ושחורות. נשים שעלו בכמות האנרגיה שהוציאו נבדקו ביחס לפעילות המטבולית וחולקו בהתאם לתנועה לחמש קבוצות, הסיכונים ביחס לגיל לאירועי לב של הקבוצות הלכו ועלו ככל שרמת הפעילות הגופנית ירדה - 1.00, 0.73, 0.69, 0.68 ו 0.47, בהתאמה (p<0.001).
הליכה ופעילות גופנית מאומצת נקשרו להפחתות סיכונים דומות. קצב הליכה מוגבר ופחות שעות פסיביות ביום היו גם הם סמנים להפחתת הסיכון.

מסקנות:
הנתונים מראים שגם הליכה וגם פעילות מאומצת נקשרים להפחתת הסיכון לאירועי לב בקרב נשים בגיל העמידה, ללא קשר למוצא אתני, גיל או BMI. תקופות ממושכות פסיביות מעלות את הסיכון למחלת לב.