זה לא מצחיק!

לבני אדם אין בלעדיות על הצחוק, אומרת סילביה קרדוסו, ביולוגית התנהגותית באוניברסיטת קמפינאס בברזיל. היא אומרת שמדובר ברפלקס פרימיטיבי הנפוץ בקרב מרבית בעלי החיים, אפילו חולדות צוחקות. לדבריה צחוק מועט מידי עלול להשפיע על בריאותנו הנפשית, הפיזית והחברתית.

מדוע התחלת להתעניין בצחוק?
זוהי תופעה אוניברסלית, ואחד הדברים שאנחנו עושים הכי הרבה. אנחנו צוחקים הרבה פעמים במשך היום, מסיבות שונות, אבל חושבים על זה לעיתים רחוקות בלבד, וכמעט לא מנסים לשלוט בזה. אנחנו יודעים כל כך מעט על הסוגים השונים והתפקידים השונים של הצחוק, והעניין שלי מתחיל כאן. למה אנחנו עושים את זה? מה יכול הצחוק ללמד אותנו לגבי רגשות חיוביים והתנהגות חברתית? יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לא יודעים לגבי תרומת המוח לרגשות שלנו, ואני חושבת שנדע יותר אם נחקור את הצחוק.

אז למה אנשים צוחקים כל כך הרבה?
רק כ 10-20 אחוז מהצחוק נעשה בתגובה להומור. מרבית הזמן זהו מסר שאנחנו רוצים להעביר לאנשים אחרים, על מצב רוח טוב, רצון ליצור קשר וכו'. לצחוק יש תפקיד חברתי, וזה חלק מרתק מהביולוגיה שלנו, עם מרכיבים מוטוריים, רגשיים וקוגניטיביים. מדענים חוקרים על מיני סוגים של רגשות והתנהגויות, אבל מעטים מתמקדים במרכיב הראשוני הזה. הצחוק נותן לנו רמזים לכך שיש לנו מערכת חזקה במוח המגיבה לתענוג, שמחה והנאה. היא גם מעורבת באירועים של שחרור מפחדים.

איך התחלת לחקור את הנושא?
העניין המקצועי שלי היה תמיד בהתנהגות רגשית. ביליתי הרבה שנים בחקר הבסיס העצבי של פחד בחולדות, והגעתי לצחוק משם. כשעבדתי עם החולדות, ראיתי שכשהן לבד בסביבה חשופה, הן מפחדות. בחזרה בכלוב עם החולדות האחרות הן נראו הרבה יותר שמחות. זה נראה כאילו הן משחקות אחת עם השניה, ואני חשבתי שאולי בעצם הן גם צוחקות. הנוירוביולוג ג'אק פנקספ הראה שחולדות צעירות מפיקות קולות קצרים, בתדר גבוה מכפי שאוזן אנושית יכולה לקלוט, בזמן משחק. הוא חושב שהקולות האלה מקבילים לצחוק. כל זה גרם לי לחשוב על שורש הצחוק.

האם לדעתך חיות אחרות צוחקות?
צריך רק להסתכל על קופים הקרובים לבני אדם כדי לראות שצחוק זה לא משהו ייחודי לנו. אני לא חושבת שזה מפתיע, שכן אנחנו רק אחד מכמה זנים חברתיים, ואין סיבה לחשוב שיש לנו בעלות על הצחוק ככלי חברתי. הקופים הגדולים, למשל השימפנזות, מתנהגות כמו בני אדם. הן פותחות את הפה, חושפות את השיניים, מעקלות את השפתיים ומוציאות קולות קצרים וקבועים במצבים שהיו גורמים לבני אדם לצחוק, למשל בעת משחק או כשמדגדגים אותן. הצחוק אולי התפתח הרבה לפני היונקים הגדולים. אנחנו יודעים שכלבים בעת משחק מוציאים אוויר וקולות אחרים מאשר בזמן התנהגות תוקפנית.

אז למה צוחקים?
כל מה שבני אדם עושים נעשה למטרה, והצחוק לא שונה. המטרה היא בעיקר תקשורתית. אנחנו צריכים לבנות קשרים חברתיים כדי להינות מאיכות חיים חברתית, והאבולוציה משתמשת בצחוק כמנגנון יעיל לקידום תקשורת חברתית. במילים אחרות, חייב להיות לצחוק יתרון אבולוציוני.

לדעתך יש "גנים לצחוק"?
אני בטוחה שהצחוק נבחר על ידי האבולוציה כמנגנון יעיל לקידום תקשורת חברתית. אבל עדין צריך לחקור אילו גנים קובעים את שרשרת האירועים המורכבת המלווה את הצחוק.

איך חוקרים את האירועים הללו?
יש כמה מחקרים המשתמשים במיפוי המוח כמו טומוגרפיה או MRI, וגם בשיטות ישנות יותר. המיפוי הזה עוזר לנו להבין אילו חלקים במוח מעורבים באילו רגשות, נורמליים או לא נורמליים.
אפשר לראות פעילות בגלי המוח המתפשטת מאזור התחושות באונה האוקסיפיטלית, אותו חלק באחורי המוח המעבד סימנים חזותיים, ועד לאונה הקדמית. נראה שהאונה הקדמית מעורבת בזיהוי הדברים כמצחיקים. הצד השמאלי של האונה הקדמית מנתח מילים ומבנים כבדיחות, ואילו הצד הימני עושה את הניתוח האינטלקטואלי הנדרש כדי "להבין" את הבדיחה. לבסוף, פעילות מפזרת לאזורים המוטוריים של המוח האחראים על הפעולה הפיזית של הצחוק. אנחנו גם יודעים לגבי הדרכים המורכבות האלה ממחלות עצבים או פציעות. לפעמים לאחר נזק מוחי, גידולים, שבץ או הפרעות במוח כמו פרקינסון, אנשים מאבדים את היכולת לצחוק.

כתבת על מקרה של צחוק מדבק בטנגניקה. המגיפה הביאה לסגירת בתי הספר לשישה חודשים. מה גרם לזה?
לא סביר שתגובה פיזיולוגית תמשיך זמן רב כל כך ובהיקף גדול כל כך. לפעמים יש לאנשים התקפים של צחוק לא נשלט ולא הגיוני שלא נובע מגורם חברתי או רגשי. לצחוק יש מרכיבים מוטוריים, קוגניטיביים ורגשיים, ולכל אחד מקום משלו במוח. הנוירולוגים חנה ואנטוניו דמסיו אומרים שצחוק לא נורמלי מתרחש כאשר מבנים בבסיס המוח ניזוקים. האירועים השולטים בצחוק וביצירתו באופן אוטומטי משתבשים, והמוח מקבל מידע לא שלם לגבי ההקשרים הקוגניטיביים במצבים מסוימים. המסר משתבש, והתוצאה היא התנהגות כאוטית. בהתבסס על המודל הזה, הגעתי למסקנה שמדובר בזיהום ויראלי, ככל הנראה אנצפליטיס מסוים שהתיישב בבסיס המוח, והביא למגיפה ב 1962. מרבית האנשים שנפגעו סבלו גם מחום, ולאחרים היו בעיות בתנועה.

האם צחוק "נורמלי" הוא נרכש?
אנחנו רואים תינוקות וילדים צוחקים עם אמהותיהם, וקל להניח שהם מחקים. אבל בחנו ילדים שלא היתה להם הזדמנות ללמוד מהו צחוק משום שהם עיוורים מלידה, חרשים או אילמים, ומצאנו שהם יכולים לחייך ולצחוק גם כאשר הם לא מחקים אף אחד. יחד עם זאת זוהי רק התחלת הסיפור, ואנחנו עוד צריכים לדלות את ההבדלים בין הצחוק של אנשים שונים.

איך הצחוק משתנה אצל עיוורים או חורשים?
המחקר פורץ הדרך בתחום נערך על ידי האתולוג אירנאוס איבל איבספלדט. הוא מצא שדפוס הצחוק והבכי מפותחים מאוד אצל ילדים כאלה. הוא מסכם שהביטויים מתפתחים באמצעות הברירה הטבעית. לילדים חרשים יש דפוס קולי אחר בצחוק, כמו שיש הבדלים בדיבור. ילדים עיוורים לא יכולים להביע את כל ההבדלים בפנים שהם חלק מהצחוק. אנחנו רוצים לחקור את ההבדלים האלה על ידי ניתוח סטטיסטי של ההבדלים הזעירים בצחוק בין סוגים שונים של אנשים. נצלם את הפנים בוידאו בזמן צחוק בתגובה לגירויים שונים, ולאחר מכן ננתח כל אלפית שניה בהתנהגות הפנים או הקולות.

האם הצחוק משתנה בין המינים?
אני בטוחה שכן, בעיקר בהתחשב בשימוש החברתי השונה שנעשה על ידי שני המינים. למשל, נשים מחייכות יותר משהן צוחקות, ומיומנות יותר בחיוך וצחוק עם גברים ככלי ל"ריכוך חברתי". יכול להיות שיש לכך שורשים ביולוגים, שכן נשים לא יכולות להשתמש בגודל הפיזי שלהן כאיום, מה שעושים גברים גם אם אינם מודעים לכך.

ובין תרבויות?
הבדלים תרבותיים בהחלט מהווים חלק בעניין. צחוק רם וקולני עם תנועות מוגזמות נחשב ל"לא נשי" ברוב התרבויות, והרבה יותר נפוץ בקרב גברים, בעיקר בחברת גברים אחרים. במספר מצבים אני רואה שמשתמשים בצחוק, כנראה לא מתוך מודעות, כדי לקדם חלוקת כוח, ידידות, או התנהגות אמינה מבן הזוג. למשל, פרטים בולטים בחברה, מהבוס ועד לצ'יף השבטי, משתמשים בצחוק כדי לשלוט בכפופים להם. כאשר הבוס צוחק, הכפופים לו צוחקים גם הם. לצחוק יש את היכולת לאשש כוח על ידי שליטה במצב הרגשי של הקבוצה, ויש לו גם צד אפל. יש תיאוריות האומרות שלצחוק ולאגרסיה שורשים משותפים, ושצחוק אצל היונקים הגדולים יכול להיחשב גם כאיום, מספיק לראות כיצד הם חושפים שיניים. ייתכן שזה יכול להסביר למה כל כך לא נעים כשצוחקים עלינו.

האם זה נכון שהצחוק טוב לבריאות?
אין ספק שזוהי התרופה הטובה ביותר. קודם כל זוהי פעילות גופנית. הצחוק מפעיל את מערכת הלב והריאות, כך שלחץ הדם וקצב הלב עולים, העורקים מתרחבים, ואז לחץ הדם שוב יורד. כיווצים חוזרים של שרירי החזה והסרעפת מגבירים את זרימת הדם לאיברים הפנימיים ומעמיקים את הנשימה, כך שהדם רווי בחמצן. המתח בשרירים יורד, לפעמים עד כדי "חולשה מצחוק". הצחוק גם יכול לשחרר אנדורפינים במוח, מה שמפחית את הרגישות לכאב ומגביר את העמידות. יש מחקרים שמראים שהצחוק משפיע לטובה על המערכת החיסונית, ומפחית את ייצור ההורמונים הגורמים למתח. אבל אין מחקרים מובהקים המראים את ההשפעות האלה. התפקיד החברתי של הצחוק חשוב מאוד. אני מאוד מוטרדת מכך שילדים היום יסבלו מתחלואים חברתים משום שזמן המשחק והפנאי שלהם מבודד כל כך, והם מפסידים הרבה הזדמנויות לצחוק.

למה?
משום שילדים בוהים היום במחשב, ולא צוחקים אחד עם השני, מה שעומד בסתירה למה שטבעי. התנהגות חברתית טבעית בילדים היא התנהגות של משחקים, ומחוק בדרך כלל מצביע שמה שבחיים יכול להיחש כתוקפנות, משמש בזמן המשחק כשעשוע. זה חשוב כדי ללמד ילדים ליצור קשרים רגשיים, לרכוש מיומנויות חברתיות, ובאופן כללי לסייע במעבר מילדות לבגרות. אני חושבת שהורים צריכים להיות זהירים ולוודא שהילדים משחקים בקבוצות, גם עם בני גילם וגם עם מבוגרים, וצוחקים יותר.

מה גורם לך לצחוק?
אני צוחקת הרבה כשאני מסתכלת על ילדים, משום שהם טבעיים כל כך. אני בטוחה שהם לא מנסים לעשות משהו מצחיק. אני לא צוחקת במיוחד מבדיחות, אלא ממצבים. אני גם מאוד אוהבת קומדיות ישנות כמו לורל והרדי, ואני מאוד רגישה לדגדוגים. אחרי שהתחלתי לחקור את נושא הצחוק אני צוחקת ומחייכת יותר במצבים חברתיים, בעיקר כאלה שיש בהם קרבה או עוינות. הצחוק באמת יוצר גשר בין אנשים, פורק אותם מנשקם ומאפשר התנהגות חברתית נעימה.