טינטון

לפחות אחד מכל עשרה מבוגרים (10-17% מהאוכלוסייה על פי מחקרים דמוגרפיים) סובל במהלך חייו מצפצופים ממושכים המורגשים בראש או באוזניים, תופעה המכונה טיניטוס (Tinnitus) או טינטון. צפצופים אלה יכולים ללוות את האדם במשך כל שעות היום, ובעיקר הם מפריעים ומעיקים כאשר שוהים בסביבה שקטה, כמו למשל בשעות הלילה, וכשמנסים להירדם. חלק גדול מהחולים סובלים מתופעות נלוות של דיכאון, חרדה, מתח ומחסור בשעות שינה. רבים מבין החולים סובלים במקביל מתופעה של חוסר סבילות לרעשים (היפראקוזיס) ואפילו רעשים יום יומיים כגון המולת רחוב, מזגנים, מוזיקה וכו' עשויים לגרום להם לאי נוחות ניכרת. קיימים שני סוגי טיניטוס - דופק או הולם, כמו דפיקות הלב (טיניטוס פועם), וטיניטוס סובייקטיבי ומממושך הנשמע כציפצוף או זימזום. כל סוגי הטיניטוס מחייבים ברור רופא אף אוזן וגרון (אא"ג), בדיקות שמיעה, ובדיקות נוספות שונות על פי הממצאים בבדיקת רופא אף אוזן וגרון. הגורם לטיניטוס הפועם עשוי להיות בין השאר: מחלת אוזן חיצונית או תיכונה בעיית כלי דם באזורים הסמוכים לאוזן התכווצות של שרירי החיך גידול המכיל כלי דם רבים באזור האוזן התיכונה או הצוואר, מודעות יתר לקולות זרימת הדם בכלי הדם בראש ובצוואר, בעיות בפרק הלסת הגורם לטיניטוס הכרוני הממושך עשוי להיות בין השאר: ליקוי שמיעה - חולים רבים הסובלים מטיניטוס עיקש סובלים במקביל מליקוי שמיעה, ועל כן חשוב לבצע בדיקות שמיעה כחלק מהברור הרפואי. חשיפה לרעש כרוני ממושך או חבלת רעש (פיצוץ) - מעל 60% מהעובדים בתנאי רעש אשר נפגעים בשמיעתם על רקע זה, סובלים גם מטיניטוס כרוני עיקש. חבלת ראש או צוואר, למשל חבלה מסוג צליפת שוט whiplash תרופות שונות, למשל אספירין , אמינוגליקוזידים, ועוד מחלות אוזן שונות כולל מחלת מנייר, אוטוסקלרוזיס , ועוד גידול אקוסטי - גידול שפיר ונדיר. כשליש מתוך האוכלוסייה הסובלת מטיניטוס עיקש ירגישו כי הטיניטוס גורם להם למתח רב ופוגע באיכות החיים באופן משמעותי מאוד. מאחר ורבים מהם סובלים במקביל גם מתופעה של חוסר סבילות לרעש (היפראקוזיס) הם עשויים להימנע ממקומות סואנים ואף ממפגשים חברתיים. החולים מתלוננים על עייפות ודיכאון, מתח עצבנות וסחרחורת, כאבי ראש ואוזניים ועוד. במשך שנים רבות נאמר לחולים כי אין טיפול לבעייתם, ושעליהם ללמוד לחיות עם זה, וייעוץ שלילי ומדכא זה רק החמיר את מצבם. המודל המוביל בעולם כיום להבנת התהליך הגורם לטיניטוס, נקרא המודל הנוירופיזיולוגי והוא פותח על ידי פרופסור ג'אסטרבוף בארצות הברית בתחילת שנות התשעים. פיתוח המודל הנוירופיזיולוגי הביא בעשור האחרון לעליה במודעות לנושא הטיניטוס ולאפשרויות הטיפול בו הן אצל רופאי אף אוזן וגרון, והן אצל החולים. עבודות רבות המתארות אוכלוסיית חולים במרפאות טיניטוס ייעודיות, לרוב מרפאות המטפלות בטכניקות הנגזרות מהמודל הנוירופיזיולוגי פורסמו, והמידע הנרחב מאפשר לרופאים הבנה טובה יותר לצרכיה של אוכלוסיית חולים מיוחדת זו. על פי המודל, נוצרת במוח התניה שלילית בלתי רצונית כלפי תופעת הטיניטוס. התניה זו גורמת להגברה של הטיניטוס על ידי המוח, למתח רב במערכת הלימבית והאוטונומית של החולה ולתחושת סבל ניכר. על בסיס המודל קיימות מספר שיטות לטיפול בטיניטוס : הראשונה, עיקרה בטיפול אודיולוגי-שמיעתי, שיטת TRT - Tinnitus Retraining Therapy המשלבת גירוי שמיעתי באמצעים שונים, תיקון השמיעה במידה ויש ליקוי שמיעה, ופגישות ייעוץ והכוונה. שיטה זו משמשת לטיפול בטיניטוס ובחוסר סבילות לרעש (היפראקוזיס). הטיפול מבוצע על ידי רופא אא"ג ולעיתים בשילוב קלינאי תקשורת. השיטה משלבת בירור רפואי מעמיק, הגדרה ואפיון של הטינטון ותוכנית טיפולית המותאמת אישית. בטיפול בשיטת TRT ניתן לשלב טכניקות של הרפיה, ולעיתים תרופות שונות המשפיעות על מחזור הדם או תרופות הרגעה – לפרקי זמן קצרים ביותר ועל פי טיב המקרה. מטרת הטיפול היא מניעת הגברת הטיניטוס הנוצרת על ידי המוח, והפחתה של המתח המוחי הנגרם מתחושת הטיניטוס. שיטה זו היא השיטה היחידה המתאימה לטיפול בהיפראקוזיס (חוסר סבילות לרעש). השנייה, CBT – Cognitive Behaviour Therapy, בשיטה זו הטיפול מבוצע על ידי פסיכולוג, ועיקרה שינוי עמדות כלפי הטיניטוס. אין שימוש בתרופות או בגירוי למערכת השמיעה בשיטה זו, אלא טיפול פסיכולוגי אישי, לרוב ממושך. שיטה נוספת היא על ידי סדנאות קבוצתיות קוגניטיביות הכוללות טכניקות הרפייה ודמיון מודרך, וניתן לשלבן בהצלחה בטיפול הפרטני CBT או TRT. והעיקרון שהולך ותופס מקום בחלק מהמרפאות הייעודיות המטפלות בשיטת TRT - גישה משלבת, או Tinnitus managenent : שילוב בין גישה רפואית כוללנית, טיפול בכל בעיה רפואית ואיזון מצבו של החולה, ייעוץ מבוסס TRT והגישה הקוגניטיבית, התאמת מכשירי שמיעה או מחוללי קול על פי הצרכים של כל חולה וחולה. טיפולים אחרים בטינטון כוללים ביופידבק, הרפייה, מגוון תרופות פסיכיאטריות, תרופות שונות אחרות כגון גינקו בילובה, או מרחיבי כלי דם שונים, ומכשירים שונים המסווים את הטינטון על ידי השמעת רעש בעוצמה חזקה מן הטינטון, ומכשירים המגרים את האוזן בשיטות שונות כולל לייזר וגירוי חשמלי מגנטי. מכל השיטות, היחידות שיש בהן לפחות תועלת חלקית הן ביופידבק, שיטות הרפייה שונות, וחלק מהתרופות הפסיכיאטריות. טיפולים אלה אינם פותרים את בעיית הטיניטוס אולם עשויים להקל על החולים. שאר השיטות נבחנו במחקרים רפואיים ולא הוכחו כיעילות יותר מאשר אי-טיפול. כמו כן לא הוכחו יעילותם של טיפולים הומיאופתיים וניתוחים שונים.