פורום פסיכולוגיה קלינית

אודי מנסה לכתוב מרגישה ששוב הייתה בנינו חוסר הבנה ותקשורת . אני יודעת שחופש וחג ואולי אני מקיאה עכשיו כמו מימה אבל כל כך כואב לי בנשמה , הראש לא מפסיק לחשוב ולפרש ...אז מנסה לעצור את המחשבות וכותבת ... לפני החג כתבתי לך הודעה שכולה הייתה ממקום אוהב , מכבד מוקיר את כל מה שאתה אודי עושה עבורי כאן . וירטואלי או לא הכי אמיתי שיש ....(אודי יקר , 28.9.16) כל כך רציתי להחזיר לך אפילו במעט מהטוב שאתה נותן לי כל הזמן . בהרגשה שלי אודי הגבת מריחוק , וזה כל כך כאב . לא מבינה מה במה שכתבתי גרם לך לכזה מרחק . כותבת את זה ויודעת אודי , יודעת שאתה מעריך ומכבד אותי , יודעת גם שזה לא מה שיפגע בקשר שלנו ..(גדלתי קצת ) אולי קשה לי לעשות כאן הפרדה וסתם ממציאה לעצמי דובים ואריות , מרגישה שנפגעת ממני , שחשבת, שכתבתי על הודעות שלא הגבת עליהם . אז מנסה להסביר למרות הזמן והחופשים שעברו .... אני התייחסתי להודעה שלי (צדדים מה22.9 ) שכל כך שמחתי שהיא לא עלתה כי כבר יצאת מהממשק ואני לא התפצלתי מול זה ... הסיבה היחידה שהזכרתי את ההודעה ההיא , הייתה להסביר למה אני מעלה שוב את השיר , המדהים של אריק .... אתה אודי אני מניחה חשבת שמדובר בהודעות שכתבתי לגולם שלא עלו . פעם אחת בשנתיים שאני כאן ביקשתי /שאלתי על הודעה שלא עלתה. כשהבנתי שזה מטריח אותך לחפש ,אני מעדיפה לכתוב שוב או לוותר ...בכל מקרה ההודעות ההם לגולם היו בעדך ולא ביקורת נוספת . אז אם נפגעת כי הבנת אותי אחרת אני שוב מתנצלת לא הייתה לי שום כוונה לפגוע . אודי , האמת שהראש המעוות שלי חושב על עוד כמה כיוונים ...אבל באמת נראה לי שאתה מספיק טוב מכיר אותי ולא הלכת לכיוונים כאלה אז משאירה את זה כרגע לעצמי . מתארת לעצמי שיהיה כאן עומס בגלל החג , ושאתה אפילו לא תזכור על מה אני מדברת .יודעת גם שאני לוקחת את זה כרגע קשה , בגלל עומס של כאב שאני נמצאת בו ..ואולי אני במקום קרבני וקשה אל עצמי .... כל כך כואב לי אודי ......למרות שלומדת שכשהשני לוקח מרחק זה לא בהכרח משהו שאני עשיתי ... שוב רוצה לברך אותך בשנה טובה ולהגיד לך תודה ענקית על כל המתנות שאתה נותן לי .

הי אביב מתוקה, את נשמעת מתייסרת כל כך. מקום מוכר לרובנו. לבי נכמר. את יודעת, דיברתי עם רופא הנפש שלי על מתנות. והוא אמר, שעשוי להיות משהו מאכזב במתנה. פעמים רבות, היא יכולה להיות לא מדויקת. כשאנחנו מקבלים מתנה, פתאום, יכול להיות, שאנחנו מצליחים להרגיש מה רצינו. מה הייתה משאלתנו, במה חפצנו. ואז - א-כ-ז-ב-ה... ברובנו כאן, כך נראה לי, ישנה משאלה פנימית גדולה מאד לפיצוי, אהבה התמזגותית ועוד ועוד. ואת יודעת, גם אם תגובתו של אודי באותו רגע בדיוק הייתה מרגישה לך מדויקת, ייתכן שהתחושה הטובה הייתה מחזיקה זמן קצר מידי, לא שורדת מספיק, ואז שוב היה מתעורר הצורך בעוד םידבק, ועוד אחד. הצעות של בוקר, שלך, סוריקטה

לפני שסוגרים את סוף השבוע ואת השנה שעוברת אני רוצה לאחל לכולם/לכל אחת באופן אישי שנה טובה ומתוקה שנה של צמיחה וגדילה שנה רגועה ושלווה שנה שיתמלאו כל משאלות לבכם לטובה. ולך אודי באופן אישי ומיוחד, שנה טובה ומתוקה. ותודה על שנה שלמה שאתה קורא ומשיב. לכל אחד ולכל אחת באופן אישי. Aya

אודי, חנה, רוני, סוריקטה, במבי, סנופקין, ינשוף, אביב, מיכל, הילה, איה, מיקה, גולם וכל מי ששכתי... מאחלת לכם שהשנה הבאה תהיה טובה אליכם. שלכם שירה

למטפלת שלי יש קטע שהיא שמה פלסטלינה על השולחן, אם ארצה ליצור איתה... בדרך כלל היא זו שאוהבת את זה. סיפרתי לה שהיום היומולדת שלי אז היא הכינה לי עוגה קטנה מפלסטלינה, עם נרות וקישוטים(:

.

לאה היקרה, מאחלת לך שנה טובה ושמחה, ואהבתי שכתבת "הכי טובה שתתכן"

בואי, רוני, בואי (מצטרפת להזמנה של אביב), את בדרך כלל מגיעה בסוף ולא מרשה לעצמך לפספס פרידה. זה מקסים בעיניי. חיבוק, סוריקטה

קצת התפספס לי. אבל ראיתי בסוף את ההזמנה שלך סוקריטה ולא מצאתי את של אביב אבל הבנתי שגם את הזמנת. אז הנה, הגעתי בסוף תודה לשתיכן מעומק הלב ושנה נהדרת.

הי אודי, אתה יודע, כשכתבת לבמבי על שפע בעלי החיים המצויים אצלך, מייד נפתח בי המקום הזה שרוצה לספר גם לך אילו יצורים יש כאן במתחם הבניינים שלנו. ויש יאוריות, ושלדגים, ותרנגולים, ומיינות, צוצלות, יונים ועורבים (ד"ש לך גלי), וחרדונים, חתולים וחולדים ועכברים, וקיפודים, חגבים וגמלי שלמה, ומושיות, יקרוניות התאנה וחדקוניות הדקל, אורי כדורי, חומני, זנב הסנונית והזחלים שלו, חרקים מעופפים וקופצים סטנדרטיים ועוד המון. חזיר הבר (וואו!) - עדיין לא (מרחיקים אותם עם צואה של אריות, כך הבנתי). ואתם יודעים - השינוי אצלי הוא גם בכך שאני גמולה מתרופות. המוח עובד באיזונים אחרים, גם שפת הגוף חופשייה יותר. אודי יקר יקר - האפשרות הברוכה הזו לנו - באמת המון נחת. כרגע אני חושבת מה אכין למטפל שלי לכבוד החג. שנה טובה. מחבקת, סוריקטה

סוריקטה איזה עושר של חיות של מינים שונים הנפש שלך עשירה ושומעים גם את הצלילות. שנה טובה שלך הילה

וואו איפה את גרה? (: ואני חשבתי שאני גדלתי בכפר... נשמע שטוב לך ואת מתרגלת לשינוי או למציאות החדשה ללא התרופות... חמוד מצידך להכין לו משהו, אני לא ממש חשבתי על זה אבל לפני הפגישה הלכתי לקנות לה שוקולד שווה. היא הראתה שמחה כשהבאתי לה. שנה טובה יקרה!

הי אודי, התגובה שלך ושל סוריקיטה להודעה שכתבתי על הבת שלי, בצירוף עם ההודעה שלך מיכל לגבי אמא שלה. (מיכל, קשה לי למצוא את המילים להגיב לך,סליחה) מאוד השפיעו עליי. בכנות, אני מקנאה באנשים "נוגעים". אנשים שיש להם יכולת להעביר את הרגש החיובי שלהם במגע. אני לא חושבת שאני כזאת. בטח ובטח לא עם בן זוג. למרות שאני כן אמא מחבקת, אבל פחות (הרבה פחות) ממה שאני שואפת ורוצה. סתם, זה פשוט עצוב לי קצת...

הי מיקה יקרה, את מתארת חווייה עצובה. הייתי רוצה להאמין שחוויית המגע המועט אולי גדולה יותר מהנעשה בפועל. ובכל מקרה, כולי תקווה לשינוי. מאמינה שייתכן. ובינתיים, אקווה גם, שיש לילדים דמויות אחרות שגם מחבקות ונוגעות. ואת יודעת, אני גם מטפלת בילדונת שמגדלים אותה זוג הומואים מקסימים. ואני, אני הדמות הנשית הדומיננטית בחייה. היא מאד מתעניינת באיברים הנשיים שלי ואפילו ניסתה לינוק. יש בזה משהו מרגש עבורי. אולי במיוחד כי לא מימשתי את האימהות. שלך, סוריקטה

המון מזל טוב לכבוד יום הולדתך אני מאחלת לך הרבה הצלחה וצמיחה ושכל מה שתרצי יתגשם לך :-) מעריכה אותך מאוד!

תודה רבה! שתהיה שנה טובה ושמחה... אוהבת(:

אני מעלה שוב את שאלותי, מכיוון שתשובתך "תרגיל" אינה תשובה זהו כדור פינג פונג שהוחזר לשולחני, האם נראה לך שאם הייתי יודעת את התשובה השאלה היתה נשאלת? אשמח לקבל מענה לשאלתי :אודי יקר, שאלה לי אליך כמטפל, נניח שמטופל שלך (מטופל ותיק קשר ארוך מס' שנים) פתאום מספר לך שהוא אחרי שינוי מאד משמעותי שהתרחש בחודשים האחרונים ולא סיפר לך דבר בנושא, מה התחושות שלך כמטפל לדבר שכזה? ושהנושא לא הוזכר כלל. לדוגמא לא זו שהתרחשה אבל רק לשם המחשה, המטופל סיפר שהוא התגרש מבן הזוג לפני מס ימים ואתה לא ידעת שהנושא בכלל היה אי פעם על הפרק, לא היה שום סימן או שיח בחודשים שקדמו , מה הדבר אומר על הטיפול? מה הדבר אומר על המטפל? כיצד המטפל חש? ואיני תוקפת, אני מבקשת ממקום פגוע עד מאד את עזרתך להבין, את הצד האחר . אני אישית אם הייתי הצד השני המטפל הייתי מרגישה נפגעת ומיותרת, שנכשלתי, שהקשר כנראה לא כפי שנראה על פניו, שהמטפל גרוע כל כך שלא חש במצוקה של המטופל. מה דעתך

הי גולם, אני דווקא מאד אהבתי את הרעיון החכם והמקורי של אודי, והוא נפלא ביותר, בעיניי. שלך, סוריקטה

ציני? מה מדברי בעיניך היה ציני? איני רואה דבר שיכול להתפרש "כרעל ציני" הפכתי בעיניך לאדם רע?

חבל. אני רק מהסמרטפון, ומשום מה אתר דוקטורס לא מאפשר תצוגת שולחן עבודה, ובתצוגת נייד אני רואה רק את כותרות האשכולות, את התגובות הראשיות, ואין דרך לראות הלאה את התגובות המשניות. וכך יוצא שאני רואה שיש תגובות להודעה שלי על הפחד לברך את החברות בשנה טובה, אבל אין לי אפשרות להגיע לתגובות אלה. אודי, אולי אתה יודע איך מגיעים בכל אופן להודעות המשניות? אני מפסידה כל כך הרבה חומר חשוב. אני יודעת שזאת בעיה טכנית באתר ולא קשור אליך, אבל אולי אתה בכל אופן יכול לעזור לי לפתור את הבעיה שלי. ואולי אחת החברות כאן יודעת איך להתגבר על הבעיה. ובינתיים.... אני לא יודעת מה הגיבו לי ולאחרים. חבל.

יש אפליקציה של דוקטורוס.. תורידי אותה וככה תוכלי לראות את התגובות :)

אני באנדרואיד

הי לאה, אני מצליחה לראות את ריבוי הענפים וענפים משניים רק דרך המחשב. במקרה זהו השבוע האחרון של הטיפול בתינוקי (והיום היום האחרון) ואני עובדת בו רק אחרי הצהרים. אז יש לי גישה תכופה יותר למחשב. חיפשתי קלות, בהמשך להמלצתה החמה של מאי (איזו גיחה, מאי) ובינתיים לא מצאתי אפליקציה מתאימה לאנדרואיד. משיטוט ברשת הבנתי שיש אפליקציה שמתאימה לאייפון. אולי ניתן להגיע לאתרי דוקטורס, אך לא בגרסה המותאמת, גם דרך הסמרטפונים. באסה לפספס ולהרגיש פחות מעורב... בינתיים, סוריקטה

חברה הייתה בדרך אליי ורצתה שנכין עוגה לכבוד החג, אמרתי לה/ הזכרתי כזה שיש לי יומולדת... והיא כזה וואי... ואז חמודה היא הזמינה עוד כמה בנות שקפצו לומר שלום. ואחיינים שלי חמודים התקשרו ושרו לי בטלפון היום יומולדת... (: וחברה שלי (שהיא גם השותפה שלי) שדי כעסתי עליה לפני שטסה, כי חשבתי שהיא לא מתייחסת אליי ונעלבתי ממנה, טסה לחו"ל לפני מספר ימים ובערב השותפה שנותרה הביאה לי משו קטן ממנה לכבוד היומולדת וזה ממש שימח אותי. ואמהל'ה זוכרים כאן שטסתי לפני שנתיים...? איזו תקופה קשה הייתה לי שם בחו"ל, בכיתי שם כל יום במהלך הטיול (גם קצת הצלחתי להנות),רק כדי לא להיות בארץ ביומולדת 30 שלי ובחג. והנה עברו להם שנתיים...

הי חנה, כבר אמרתי שאת מתוקה וחמודה, והנה, אני חוזרת שוב על דבריי. יומולדת שמח וחגיגי, שלך, סוריקטה

תודה יקרה! חנה

יצאתי עכשיו ממש כל רבע שעה למרפסת.. הייתי חייבת לראות אם יש שוב פעם חשופית.. והרגע ראיתי אחת !!! ואודי... הסתכלתי עליה טוב טוב איך היא זוחלת כזה מגעיל ומפחיד , ושמעתי אותך אומר לי:"במבי, בגינה שלי יש חשופיות,ונדלים, וחלזונות ואפילו חזיר יער, ולמרות שלא כולם מוזמנים לביתי אני מסתכל עליהם מוקסם" והסתכלתי וניסיתי לראות אם אפשר להיות מוקסמת.. לא יודעת.. אבל המוקסם שלך נכנס לי למוח ולא רצחתי את החשופית.. במקום זאת סגרתי את התריס ואני כותבת לך אודי... וחוצמזה אודי, זה מעניין.. גם אמא צביה לא כעסה עלי על מה שעשיתי.. והרבה פעמים היא גם משתפת אותי ודרכה אני לומדת להסתכל דרך משקפיים נוספות... וגם אהבתי את תגובתך למה ששיתפתי אותך ,התגובה שגם שלחת לי שיר.. אז אני אוהבת אותך אודי ? ומה זו אהבה ? :) תודה !! תודה על שלא רצחתי את החשופית.. שלך,במבי.

הי במבי, את משעשעת. ובואנה, לא לחשוב שאני לועגת. דבריי נאמרים מתוך חיבה רבה. מה שאודי כתבת לך תרם גם לי מאד מאד. חיבוק, סוריקטה

כיצד תשובתך עונה על שאלותי בהודעה הקודמת? מלבד הצטדקות מצדך והבעת הכעס על העובדה שהנך חושב להודעתי תובענית, שחכת לענות על השאלות המקוריות. דווקא ההודעות החוזרות והמבקשות התייחסות מגיעות ממקום נואש, צר לי שהכעסתי אותך. לא זאת היתה מטרתי.

מרגישה וקוראת כל אחת לא מסוגלת להגיב הוא ממש חולה שוב בעיה נוספת לא הצליח לדבר איתי אפילו שתי דקות מרוב השיעול אני אוהבת אותו כל כך וכתבתי לו כמה שאני אוהבת אותו ומלאת תקווה שיחלים אבל פה כותבת שממש דואגת משהו לא טוב עובר עליו וזה כואב לי בעצבים הכי חשופים(חשופית) תוך כדי שכותבת נוזלות לי מלא דמעות מהעיניים.... עכשיו זה בכי מטלטל למה הוא,?? לא מגיע לו אוהבת אותו כל כך האיש שלי חולה

וואוו... אין.. אין לי מילים.. משתק אותי מפחד.. רוצה להיות על ידך.. טוב ? איתך, במבי.

מרגישה אותך לידי... מחזיקה בידיך, אינך עוד לבד אהובתי נגעת בי מה שכתבת על החשופית אני חושבת שהמילה אכזריות היא מילה קשה ומטלטלת. אני אוהבת לראות סרטי אימה ופעולה שם הורגים ונהרגים אנשים כדי לחוש את האכזריות מהצד האחר. הפגיעות המיניות נעשו באכזריות רבה שנכנסה לתוכינו ולא השאירה חלקה טובה יכולה להבין את הטלטלה, החלחלה, וחוסר האונים איתך הילה

עצוב , לא פשוט , מטלטל וכואב אתך מחבקת

היי אביב את מופלאה ביותר! כמו השם שבחרת לעצמך, טיפות טל של בוקר נוטפות ממך. איך את יכולה לתת ולתמוך בלי סוף? אני מקנאה בכוחותיו המיוחדים ובימים הקשים שהכל סוער ואין עוגן כתבי לנו איתך מדהימה! הילה

הילה יקרה, כל כך מבינה אותך. המטפל ניסה לדבר איתך, ממש, ולא בהודעות סמס, וזה נפלא בעיניי. נשמע מדאיג, אבל הבה נקווה שזה מהדברים שחולפים. איתך, מחבקת, סוריקטה

אין גבול למסירות ולהתמסרות שלו לקח אותי כחתול עזוב גידל אותי הכניס אותי הביתה רחץ וניקה וטיפח. הילדים הם הראשונים בליבי ולאחר מכן הוא האיש היקר שלי. הגעתי הביתה ולקחתי כדור שינה רק כך נרגעתי אחרי הבכי הנורא והמטלטל סוריקטה- את יקרה לליבי מאוד רואה את ההתפתחות שלך ומתרגשת אכתוב לך עוד בהמשך שנה טובה הילה

נשמע קשה וכואב... איתך יקרה, מאחלת הרבה טוב ובריאות.

קשה לשמוע "אני אוהבת אותך" לא במובן שלא טוב....במובן של מרגש אבל מוזר לי...את לא מכירה אותי :( בכל מקרה את כמו אימי במובן הזה ..היא אמא כזו של "אל תגע בי" אסור לגעת בה, היא שונאת מגע. ניצלתי את ההזדמנות שהייתה בהרדמה עמוקה ללטף אותה....היא לא מוכנה למגע נעים :( זה משאיר לבד ועצוב ה"אל תגע בי" קשה לראות אדם חזק כל כך חסר אונים ורוצה שרק נעזוב אותה בשקט אך איני יכולה, חייבת לעזור לה, לדאוג וכן, לאהוב כי מי אם לא המשפחה הקרובה??? אוהבת אותה גם אם היא לא מראה אהבה אליי :( נכון זה עצוב כשלא רוצים מגע ????? אני אוהבת מאוד מגע ואפילו חזק אך לא ממש קיבלתי מהוריי.....זה עצוב לכן הילדה אבודה קצת......הנה סוריקטה גרמה לי לספר איך אני.......מוזר :( המטפלת שלי אגב מחבקת אותי במקום כל החיבוקים שנזקקתי להם אז :( קשה לי.

הי מיכל, אני מאד אדם של מגע. מאד מאד. ואני מחבקת. ומנשקת. גם ילדים וגם מבוגרים וגם בעלי חיים, כמובן. ועדיין תקף מה שאמרתי. אמא שלי שונאת מגע. אני שונה בזה. מאד. וסורי על המילים שלא התאימו. סוריקטה

אביב, תודה על ההתעניינות לגבי. זה מרגש שלא שכחת אותי. שמישהו בכלל זוכר אותי... ! ואני רוצה לשתף אתכם שקשה לי מאד בטיפול. אני מרגישה לא שייכת. ושהיא כבר לא מעדיפה אותי... נוצר בינינו משבר עמוק... עמוק.. והחגים בפתח.. והפגישות יפחתו... ולמה דווקא עכשיו ?! :( אני יכולה להיות פה אתכם? אודי, אתה תהיה פה בין החגים? Aya

ברור ששייכת!!!!! זה מזכיר לי בטיפול שאם אני לא אדבר היא לא תשאל....אם לא תכתבי לא יהיה יחס וזה לא אומר ששוכחים, טוב? את חשובה, כלן חשובות ושייכות!!

ברור שאת רצויייה כאן וגם בטיפול משבר , בעיני זה דבר לא גרוע לעיתים אפילו נפלא וגורם לצמיחה דבר אחד איה אולי יעזור לך המשבר הוא מולה אבל לא בגלל מערכת היחסים בניכן בדרך כלל המשבר הוא בגלל אבן או בור שקדם לטיפול ...לא פשוט , אבל אפשר להתגבר מציעה לך לספר לה על ההרגשה שלך ...

מיכל ואביב, זה בדיוק כמו שכתבתן. אבל אני צריכה להרגיש שייכת לטיפול, אליה, ואם אני לא מרגישה כך אני מתנתקת.. זה מדובר בטיפול.. וזה קשה. תודה על ההרגשה הטובה שאתן נותנות ותודה על השיתוף שלכן מנסיונכן. ואודי, אתה כל כך מחמם את הלב Aya

חנה יקרה, מאחלת לך את כל הטוב שתוכלי לבקש לעצמך. וגם בריאות טובה, שלווה ושמחה. שלך, שירה

התרגשתי...

תודה(: שתהיה שנה טובה ושמחה!

לא בטוחה אם ההודעה הקודמת נמחקה אז שוב מאחלת לך טוב, שלווה, שמחה, בריאות והרבה אהבה

תודה יקרה! מאחלת לך שנה טובה ושמחה!

שירה יקרה, ואני שולחת לך פרחים קישוטיים מלאי חיים, על ארגון עצי ימי ההולדת הענפים, המלבלבים והמעוצבים בחינניות רבה. חיבוק חמים לכולך, סוריקטה

(מתעצלת לשים את המקף לפני השם כשזה דרך הפלאפון...) היום בערב עד מחר, מתחילה היומולדת שלי, לכאורה שמח... אבל לא ממש... אולי פשוט לא מורגש. וזה תמיד לפני החגים, תקופה שגם ככה קשה ומדגישה את ה(אין) משפחתיות. היה לי שבוע קשה. גם קשה להיות כאן, הרגתשי מנותקת, לא שייכת ואולי אפילו שקופה ולא רצויה. לא ידעתי איפה אהיה בחג. בכיתי הרבה...כרגיל(: בסוף אני עם חברות, החלטה שהתהפכה הרבה פעמים... מקווה שיהיה לנו ולי טוב. לא פשוט לי לא לנסוע להורים שלי אבל חושבת שבבית עם החברות יהייה טוב יותר. מאחלת לכולנו שנה טובה ומתוקה!! שמחה והרבה בריאות ואושר, עד כמה שאפשר. אוהבת את כולכם מאוד! חנה

שמחה שכתבת ...שמחה שכתבתי לך . קודם כל מזל טוב יקרה . הרבה הרבה הרבה טוב ... ויודעת יקרה קראתי את ההודעה ההיא והרגשתי את הכאב שלך ואת הצורך שנהייה איתך. ביקשת אז כל כך מדוייק ונפלא ...ואודי כצב בשם כולנו והאין כולנו כל כך בלט .. מכירה את ההרגשה . ובכל זאת יקרה במקום להיבחע לתחושות קשות של שקיפות תמיד ניתן לדבר איתנו כפי שאני עשיתי כפי שבמבי עשתה עם אודי ואני בעבר ... זה הרעיון בקבוצה בקשר מדברים גם על מה שכואב.. אוהבת אותך יקרה ואת לא שקופה בעיני את מאוד מאוד חשובה לי ולקבוצה . וחג נפלא שאת עושה במקום שעושה לך טוב לפעמים עדיף הכאב הקטן מהמחירים האדירים שמשלמים על מקום לא מתאים . איתך ושנה טובה ונפלאהה לך ...

חשבתי לעצמי שבטח ארצה להיכנס בכל זאת ולכתוב הודעה בפורום לקראת ראש השנה אבל את עזרת לי בזה מאוד... לא בטוח שהייתי מצליחה. נכנסתי לאיזה מצב מתוסבך שכזה עם עצמי ועם מה שקורה כאן ועזר לי שהיית כאן. את צודקת שצריך לדבר אבל הרגשתי שיש לי עוד זירות קשות אחרות ולא הייתי מסוגלת.. ושוב תודה!

מזל טוב!! הרבה אושר, בריאות וכל האיחולים שאת מאחלת לעצמך..ולהיות עם חברות אולי עדיף מאשר הפעמים שספרת שהיית בבית והיה לך קשה? אולי זאת דרך לעצמאות ושינוי לטובה? שואלת בזהירות...שנה טובה

שנה טובה יקרה. וכן, מרגישה שיש משהו בדברייך...

את יודעת משהו חנה....,יש לך הרבה חברות,וחשוב להדגיש את זה (בעיקר את לעצמך..), כי זה בכלל לא משהו ברור מאליו. בכלל לא. אז נכון שהרבה פעמים לא קל,רגיש מדיי,פגיע וכו, ועדיין...,יש לך חברות :)ואפשרות להיות איתן לבלות איתן,ובעיקר כשקשה במקומות אחרים,זה חשוב!וטוב שיש.ולא לבד לגמרי. מקווה שיהיה לך טוב בחג.

תודה... אני גם יודעת שיש גם טוב בחיים שלי, לפעמים הוא פשוט קצת מסתתר (: שתהיה שנה טובה!

הי חנה, יומולדת שמח ושנה טובה וחיבוק גדול וטוב שהגחת. בטח שאת רצויה. אביב אמרה ראשונה וכמה פעמים אפילו, ועכשיו גם אני. עם חברות זה נשמע מצוין. בהצלחה! שלך באהבה, סוריקטה

התגעגעתי! תודה יקרה! כתבת בכותרת את התאריך שלי וזה הרגיש לי כזה "וואו" ממש אמיתי, שזו באמת אני. קראתי אותך כשכתבת שבחג את לבד... ומקווה שזה בסדר בשבילך עד כמה שאפשר... חושבת עלייך. ושתהיה שנה טובה, אוהבת...

מזל טוב! שמחה לשמוע אותך.. הקול שלך ממש ממש חסר... כן.. זה יום לא פשוט .. מורכב... מאחלת לך שתגשימי את משאלותייך .. את אלו שאת רוצה להגשים... שלך, במבי.

מתוקה שאת! גם אני התגעגעתי לכאן... שנה טובה (:

תודה רבה רבה! שמחתי לחזור (: גם אני אוהבת אותך ואת המקום ואת כל החברות היקרות שכאן ויש לך כמובן חלק נכבד בזה.

היי חנה, איזה כיף חג עם חברות. לפעמים עדיף חברות על משפחה.. תהני.. הרבה מזל טוב ושנה טובה ומתוקה Aya

שתהיה שנה טובה ושמחה... מקווה שהיה אכן יעבור לי בטוב.

קשה לראות הורה במצב כזה...דבילי שעכשיו אבל גיליתי שאני אוהבת אותה את אמא :( והמטפלת אומרת שזו מתנה...פתאום יותר מנסה להיות שייכת למשפחה... ובתוכי בוכה בלי לתת ביטוי של ממש לילדה האבודה שבי.....גם פרס זה עצוב, אבל יודעים מה? הוא חי הרבה שנים, זכה לנכדים, נינים ולהיות פעיל כמעט עד הסוף!!! זאת ברכה והלוואי על כלנו לא להזדקק לאחר כל כך ולהיות סיעודי זה נורא!!!!!!!!!!!!!!!!! עדיף לפעמים לא להיות........ כל הפגישות נופלות על ערב חג וחג ואין מצב שנפגש :( אז היא אמרה שאנסה אבל אין מתי כי בימים שלא חג אהיה אצל אמא :( אז חודש?????? דווקא כשהכי קשה בעולם....פתאום מרגישה לבד אז באתי. תודה אביב שזכרת כמו תמיד, את חמודה. חג שמח ושנה טובה אודי, ולכלם חג שמח ושנה טובה, של בריאות ואושר וצמיחה אישית! אם לא אכתוב יותר....רק לא להיות לבד, סוריקטה יקרה, בטוחה אני שאם תרצי גם את יכולה לא לעבור את החג לבד, בבקשה, הייתי מזמינה אותך אלינו בשמחה...בבקשה תדאגי לא לבד בבקשה :( זה נשמע עצוב כל כך.......שלכם, מ. העצובה כל כך

כתבתי לך גם שם ...שמחה שאת מרגישה אהבה זה נפלא ועצוב גם יחד . והטיפול אני בטוחה שתצליחי למצוא שעה זמן ...גם עבורך . כמו תמיד אני אומרת שוב אפשר להתגמש על הכל עם צריך ...ואפשר גם פגישות בסקייפ או בטלפון לא חייבים או /או .. שנה טובה ומתוקה לך

הי מיכלי, אני אוהבת אותך. אוכל לדאוג לעצמי בחג, אם ארצה, אני מניחה. ואולי בכל זאת אבחר את הלבד. מרגש מה שכתבת. ועצוב. לגמרי. שלך, סוריקטה

אודי וכולם, ... לא יודעת אם שיתפתי אתכם, יש לי במרפסת עץ פיקוס. גם אדניות. אבל עץ הפיקוס הוא לא סתם עץ.. הוא ממש ממש עץ משוגע... אני מתה עליו... הוא ממש ממש גדול וכבר מזמן פרץ את נמיכל בו "נולד".. הצמדתי לידו אדנית גדולה מאוד וכשהשורשים שפרצו החוצה היו עדיין רכים,שתלתי באדנית הצמודה.. לא משנה.. בקיצור, המרפסת שלי נראית קצת כמו גו'נגל.. גם הציפורים והיונים באות לשתות וסבבה לי.. אבל... מלפני שבוע בערך (????) גיליתי חשופית (זה החילזון האפור/ירקרק/צהבהב הארוך, הרך הזה שמלא במים עם שני מחושים שזוחל וגורם לך רצון להקיא ובו זמנית מקפיא לך את כל נימי הדם בגוף) כמעט ומתתי... פתחתי ויקיפדיה והיה כתוב לפזר מלח... רוצה שתדעו, מה זה לא מתאים לי לעשות כזה דבר.. אבל הפחד והגועל וחוסר האונים גרמו לי לקחת מלח,לסובב את הראש ולפזר עליו מלח... כן.. אתם לא צריכים לומר לי.. אני יודעת לבד.. זה נוראי !!!! האכזריות בהתגלמותה !!!! כשסיפרתי לאמא צביה,היא הציעה לי לבקש מבן זוגי שיאסוף בכף אשפה ויזרוק.. כל כך פחדתי שאראה שוב חשופית אז בחרתי שלא להשקות את הצמחים שלושה ימים שלמים !!! אתמול כבר לא יכולתי יותר, הרגשתי שאני נקרעת, רציתי שיקחו ממני את כל הצמחים.. אני לא יכולה שלא להשקות אותם, זה חזק ממני.. אמרתי אז לאמא צביה, אם יקחו ממני את הצמחים ,לא אשקה, אם הם נמצאים אז זה חזק ממני, אני לא יכולה שלא להשקות אותם.. ושלושה ימים שלמים לא השקיתי אותם !!!! אתמול בערב כבר לא יכולתי יותר והשקיתי אותם... גם לא יכולתי בלילה להתעלם ופתחתי את התריס לראות אם יש שוב חשופית.. וראיתי, ראיתי 3 חשופיות !!!!!! 3 !!!!!! כמעט ומתתי. ממש לא נשמתי, ושוב, פיזרתי עליהם מלח... הם עדיין כזה חצי תלויים ,חצי מומסים כזה.. לא מסוגלת להתקרב אליהם.. היום אצל אמא צביה הייתי כל הזמן עם עיצבונים בכל הגוף.. לא יכולתי להרגע,לא יכולתי בכלל לנוח אצלה.. ודיברנו, ואיכשהו שוב עלה הסיפור עם אח שלי הגדול.... זה שפגע בי מינית כשהייתי ילדה בת 10.. אוףףףף.. אודי וכולכם, מה עושים עם חשופיות שגורמות לחנק ורצון להקיא ובו זמנית מקפיאות את הדם בגוף מרוב פחד.. אני רוצה/חייבת/מוכרחה להשקות את הצמחים, להשקות את עץ הפיקוס.. אני לא רוצה לרצוח את החשופיות !!!!!!! אני כן רוצה לרצוח את החשופיות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אמלא אותן לגמרי במלח !!!!!!! אני אשרוף אותן !!!!!!!!!!!! אני רוצה למות !!!! קחו ממני את כל החשופיות שחודרות לשטח הפרטי שלי ללא רשות !!!!!!!!!!!!!!!!! שימותו !!!! מגיע להן !!!!! הן לא עשו לי שום רע ,לא מגיע להן כזה סבל !!!!!!! די !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין צורך להשתגע אין צורך להשמיד אף אחד הם באות בערב והולכות במהלך הלילה בבוקר על פי רוב הם לא שם מכירה את הרגשת הגועל את ההרגשה שהם באות ואיכס יש רצון להרוג אותן באמת אפשר לאסוף ולהעביר אותו או למצוא פתרון אחר . המעניין הקישור לאחיך שזה זרק אותך ואולי אהובה לא הם מה שמטלטל אותך כי אם הזכרונות והחגים איתך מחבקת

במבי יקרה! זוכרת שספרתי שבגן יש גינה...הילדים משקים, מטפלים וכו'. שנה שעברה הגיעו חשופיות כאלה וחלזונות ממש גדולים והחלו לכרסם את החסות ומלא חורים ענקיים!!! פחדתי על החלזונות ובסוף העזתי לשים מלח מסביב לערוגות אבל לא לפני ש... (תארי לך את המראהועוד בגן שהילדים..)בקיצור העלינו את הבעיה עם הילדים, בגן חובה, הילדים דאגו להוציא אותם החוצה מעבר לגדר והחלטנו יחד רק אם ממש לא נוכל להם ולא נוכל עוד להעבירם מעבר לגדר...או לאכול מהערוגות נצטרך לטפל במלח, וכך היה כשלבסוף שמנו מלח...אבל הסייעת דאגה בבוקר להוציא אותן לפני שהילדים באו, כך שהרעיון של אמא צביה ממש נכון עבורך גם. בהצלחה והמשיכי להשקות למרות הכל....אחרי הגשם הראשון במילא הן מופיעות :( שנה מתוקה.

אוי במבי. לבכות. נהיה קשה לנשום ומלא מלא דמעות. זה לא החשופיות... הייתי מחבקת אותך, מחבקת את העץ המדהים שלך.

הי במבי יקרה, אני עובדת בגינון ונחשפת לחשופיות (אחלה משחק מילים יצא), לעשרות מהן מידי יום. בערמות. מלח - בחיים לא, ההתעוותות שלהן בעיניי מתפרשת ככזה סבל. אני תופסת אותן עם כפפות והן עוברות לגור בחצר של השכנים... עד שהן זוחלות חזרה. הביוב מלא במלאן ת'לפים כאלה. הן נמשכות למים. השכנות שפוחדות לפנות כל מיני דברים מוזרים קוראות לי, ואח"כ אומרות לי שזו עבודה של גבר. ואני אישה... זה קונקרטית. רגשית, וואלה, זה כבר יותר מורכב. אלו אסוציאציות מעלות בך החשופיות? שלך, סוריקטה

לאה העלת שאלה חשובה ומעניינת ...ואת סוריקטה כתבת שהיית רוצה עץ של עוד חברי הקבוצה ..אז בשוונג שגם ככה מרגיש כמו השתלטות על הפורום היום ... <3 עונה לכן , קירבה ופגיעה ... מינית זה אחד הדברים היותר קשים מבחינתי בן ניתוק מוחלט שאני לא שם בכלל ...עד קושי מאוד גדול היום בתהליך האינטגרציה הזה ...שעדין אני שם והגוף לא אבל ממש לא ... מגע , גם הוא לא פשוט חיבוק בן חברות סבבה , חיבוק כזה שאני יכולה להתגונן בתוכו , חיבוק שיהיה בו נוכחות מינית אני יעלם ולא יהיה ניתוק מוחלט ...בטיפול הקודם הבנתי פתאום שללחוץ יד לשלום למטפלת מפחיד אותי , מה שנראה טריווילי בחיי היום יום . ופשוט הגעתי יום אחד הושטתי יד קדימה ואמרתי נעים מאוד קוראים לי ...זה טילטל את כל הגוף ברמות שאין כאלה בכלל ... בקשר לחברות כמו כאן ..קשר ... הרבה מדובר בו בימים האחרונים , נראה לי שהחגים מביאים איתם את הקושי בקשרים . אישית קשרים אמיתיים לא וירטואלים עם בני האדם מצטמצים רק למה שהכרחי ...משפחה , עבודה , לימודים וגם זה עם יד מושטת קדימה לשמור ולהגן על עצמי . לא באמת קשר אמיתי כי אם בעיני יותר וירטואלי מכאן ...די פשרה שהשגתי עם החיים להיות ולא ... לא פשוט בהחלט לא פשוט , אבל המרחב כאן נראה לי כמקום כמו שכתבה לי פעם גלי החכמה . מקום שמאפשר ללמוד ,לצור כל מיני קשרים עם כל מיני סוגי אנשים ..להעלב ולהגיב או לבחור שלא יראו זאת . לאהוב או לא , להתרגש עם השני עד כדי צימצום המרחק מבלי שיהיה מסוכן ... מבחינתי האישית (תודה אודי :) ) ליצור קשר עם גבר בעל מעמד שלא יהפוך למאיים ומיני.. להרגיש פחד מהתנהגות של אנשים לדבר על כך ובידיעה די ברורה שזה מטלטל את הפנים אבל לא באמת מציאותי .... לאה , כתבתי לך כבר כולנו פוחדות מקשר ...לכולנו זה קשה . אבל מה האלטרנטיבה להשאר לבד , אז מרטיבים את הרגליים .. ומכאן אולי נוסיף לעצמיינו שנה של חיבור לגוף . שנה של מגע , של להיות ולחגוג את היותיינו ...

מצטרפת....האלטרנטיבה להיות לבד, קשה מנשוא!!!! לפחות עבורי

הי אביב, וואלה איזה קצב הולך פה היום. האם הפורום בסוג של קתרזיס? ואולי דיברתי שטויות... כן, יש לי קשרים טובים עם כמה וכמה אנשים הסובבים אותי. יצרתי לי סביבה כזאת. ובכל זאת, נראה לי שאני איכשהו סוג של אל-תיגע-בי (זה היה גם כינויי הקודם כאן, בראשי תיבות באנגלית). עדיין איני נמצאת במעגל קירבה ראשון של שום נפש בעולם. ... סוריקטה

רשמת בתגובתך ללאה שיש לך להוסיף עבורי, אשמח לשמוע גם את דעתך.

הי גולם יקרה, כתבתי לך כבר למטה. איתך ובעדך, סוריקטה

דואגת לך , בגללך למען האמת פתחתי מההתחלה את ההודעה שכותרתה אבודים ... לא מתאים לך לא להיות כאן לפחות לקראת סופי שבוע האמת שגם מרגישה אשמה כלפייך שכתבת לי אז מזמן בעץ של היחד , וכשזה עלה אחרי לא הגבתי לך ...חשבתי לעצמי שבהודעה הבאה שלך אודא לך על כך ..ושאני כל כך אוהבת את התגובות שלך . אותו יום ראיתי שדווקא הגבת להרבה ... היום החלטתי לחפש אחורה ומצאתי הודעה שלא ראיתי באותו יום , זה מחזק לי עוד יותר את ההרגשה . (אולי אני טועה זה בכל זאת וירטואלי ) שנעלבת מאיתנו , נעלבת מאיתנו כקבוצה אולי גם התגובה של אוד וחוסר התגובות שלנו רק הדגישו את זה , שאת מבקשת בכל מאודך שניראה אותך ...ואנחנו כשלנו ולא ראינו . חנה אהובה הכי בעולם מכירה את ההרגשה ...ומבקשת את סליחתך שלא ראיתי שלא הייתי איתך בכאבך ... יודעת שלא תמיד את פותחת את כל ההודעות ולכן חושבת שאולי לא פתחת את ההודעה אבודים ...אז שוב מבקשת ממך חנה השמיעי קול ...אני באמת באמת דואגת לך את חשובה לי . חיבוק ענק

חנה, גם אני חושבת עלייך מאד. אביב, אולי את קצת מרגישה יותר מידי אשמה? אני מזכירה לך - את לא אשמה (את יודעת, ובכל זאת אני מזכירה :-)) שלכן, סוריקטה

ריגשת אותי ממש עכשיו... ואני כמעט בוכה אבל בדיוק נכנסתי לקנות איזה משהו בקניון אז פחות מתאים כאן... אני מאוד מתגעגעת לכאן אבל לא ידועת להסביר. לא בטוחה אם יודעת ממה נעלבתי אם בכלל... יכול להיות שהרגשתי לא קשורה וראיתי את ההודעה שלך אבודים, אני עדיין קוראת... לא פשוט להיגמל(: תכף אכתוב הודעה משלי.... תודה מתוקה, את ממש ממש מקסימה! חנה

מימה יקרה , קראתי שוב את השיח האחרון בנייך לבין סורקיטה את יודעת , שנים את צועקת , בוכה , מקיאה את הכשלים ההם לבד את מבינה שעברו הרבה שנים שהגיע הזמן להמשיך ואת נאחזת בהם מבינה אותך , מבינה איך כשל של מטפלת יכול להרוס , לפגוע עד כדי זעם נרקסיסטי לפרוץ... הייתי שם לא מזמן , רק לאחרונה בטיפול שנגמר ... המטפלת אהובה שלי , מטפלת אנושית אחראית , מקצועית מחוייבת לטיפול ואוהבת אותי באמת כשלה ...וכשלה בגדול . לקח לי להביא את מילותייה הקשות הלא מקצועיות חצי שנה לטיפול הנוכחי , שמרתי עלייה לא רציתי לפגוע בשמה . ידעתי שהדברים יזעזעו את המטפלת הנוכחית אבל ידעתי שאני נאחזת בהם באובסיסיות כמוך . מתקשה לעשות הפרדה בן שלי לשלה ... למה אני משתפת אותך בכאב הזה כדי שתדעי שגם אנחנו מי שכותב כאן , חלקיינו מכירות כשלים טיפוליים כאלה ואחרים שגם גרמו לסיום טיפול , בצורה קשה ולא מעובדת .. את העיבוד עשיתי בטיפול חדש , עדין יש בי פצע כואב ,אבל אני כבר לא אובססיבית ..והזעם הנרקסיסטי שהיה בי ,הוא שלי ורק שלי ולא צמח מתוך הכשל שלה כי אם מהמקומות שבאתי מהם . היא הייתה רק טריגר ....הנרקסיזים הוא שלי אני זאת שצריכה לטפל בחלק הזה שבי אם אני רוצה .... זה מזכיר לי סיפור על נזיר זן מכובד ותלמיד שרוצים לחצות נהר. על שפת הנהר עומדת נערה מבקשת שיעזרו לה לחצות . לוקח אותה הנזיר על כתפו וחוצה איתה את הנהר ...אחרי שלושה ימים אומר לו התלמיד מורי , איך נגעת בנערה הרי אסור לך לגעת באישה . אומר לו הנזיר אני לקחתי אותה עלי שתי דקות אתה שלושה ימים . מימה נכון שההבדל בנינו שהקשר שלי היה מטיב ובתוכו ובסופו בעיקר היה כשלים נוראיים ..ובכל זאת , כפי שגםאמרה לך סוריקטה אני הייתי מוכנה לעבוד קשה ,מאוד קשה כדי להתקדם ולא לאחוז בכשל הזה יותר ואת יקרה בוחרת לאחוז בשולי השימלה (של הכשלים ) מצד אחד את מתקדמת כל כך ...חבר , עבודה , לימודים ..ומצד שני אוחזת בשולי השמלה .. את האמת לא קונה את עניין הכסף (הייתי שם )מנסיון המילהאין לי מגדילה את האין ..ובן כה וכה הכסף לא נשאר אצלך (כי אין ) ויוצא על מקומות אחרים לא בהכרח טובים (כמו ממתקים שקורצים בחנות ) כסף כמו מגורים עם ההורים כמוהאחזות בשמלה של כשלי המטפלת כולם משרתים את כוחות ההרס שלך (ותוך כדי כתיבה לך אומרת לעצמי שאחיזה בפחד מדכאון גם הם כוחות הרס שלי ) יקרה את יכולה לכוחות ההרס שלך ...את מוכיחה כל פעם מחדש שאת יכולה , כבר מזמן אמרתי לך שאני רואה בך את הניצוצות . ברור לי שאת אינטליגנטית ויכולה ...מאמינה שיום יגיע וגם תסכימי לקבל עזרה אמיתית טובה ולא שתשתק אותך ותזכיר לך ,את העזרה הראשונית שביקשת בחייך שאשאירה אותך מצולקת ופגועה ...(ואני מדברת על ראשונית ) אתך

שנה טובה אביבי ....!!

כן יקרים אתם עבורי כמו משפחה יודעת ששמתי אותו כאן המון פעמים , אבל זה אחד השירים הכל כך אהובים ומרגשים ...באמת תודה על היותכם כולכם בחיי ... כן אני רואה (סנופקין יקרה ) ומכולם כולם לומדת ונעזרת ... רוצה לאחל לכם שנה טובה , שנה של בריאות נפשית ופיזית , שנה של צמיחה והתפתחות , שנה שקטה ושלווה ..שנה של אור ושפע , שפע של חלומות , רצונות והגשמת מטרות ...שפע של אהבה ... אוהבת באמת באמת https://www.youtube.com/watch?v=AhifdAu6Iq4

אביב, את כל-כך יפה. שנה טובה טובה! סוריקטה

תודה שאת כה רגישה ורואה את כלנו :) שולחת לך בחזרה חיבוק כזה שמתאים לחברות וירטואלית, אוהבת המון!!!!

את יודעת כמה את משמעותית עבורי , כמה אני אוהבת לקרוא את הגיגייך החשובים ..אלו שהם כבר שני צעדים קדימה .מזכירה לי שזה אפשרי הרגשתי את עצבותך ושימחתך לקראת החג . רוצה להיות אתך אולי זה ירגיש קצת פחות לבד... אוהבת אותך כל כך אשה יקרה רוצה לאחל לך עוד ועוד צמיחות אישיות עוד ועוד שתאפשרי לעצמך שתהייה לך שנה טובה ומתוקה שנה עם ברכות רכות וטובות שנה של חיבוק ואהבה , שנה של שלווה ושקט שנה עם שקט כלכלי ופרנסה טובה טובה ... את יודעת באחד הפעמים כתבת לי על רצונך בעזרה למטרות מסויימות אז כבר אז רציתי לכתוב לך . מנסיון שלי לפעמים העזרה מגיעה בערוצים שנראים לנו שדווקא שם אין צורך למשל עזרה באוכל או עזרה בלשלם עבור הטיפול ...ובעצם אם נלמד לקבל עזרה ולא נסרב לה נוכל לעזור לעצמיינו במקומות אחרים ...מקווה שאני ברורה מה שמתכוונתי לומר לך ולאחל לך שתקבלי עזרה ותילמדי כן לנתב אותה למקומות שנכונים לך ושכל מהוויייך רצונותייך וחלומות שלך יתגשמו לטובה .... אוהבת אותך המון ותודה על היותך את ובחיי .....חיבוק ענק ענק

הי אביב, מאד שמחה שאת כאן. הנוכחות שחל מחזירה בי חלקים חרדים לאיזון. ברכותיך מצויינות וטובות לי. היום החזרתי לעצמי גבולות - קבעתי תור לבדיקות וכדי לא להינזף מידי (זו מטרת קביעת התור) אני חוזרת להוריד קצת את הסוכר והשומן הרווי והולכת לכיוון הסויה גם :-) איכשהו כן מצליחה להיעזר, נראה לי. ואשמח אם תסבירי שוב בדיוק את הפיסקה ששאלת אם את ברורה לגביה. מניחה שהבנתי, רוצה לאמת, בסדר? חיבוק ענק ענק בחזרה, סוריקטה

באמת אפילו לא יכולה להסביר לך עד כמה .. אנסה נניח שפלוני עוזר נותן לך כסף לטיפול ואת מסרבת חסמת את העזרה מהיקום . כמי שאומרת אני הכי טוב יודעת מה אני צריכה במקום להגיד תודה ולהשתמש במשאבים שלך למקום שאת צריכה כי הרי עכשיו את חופשייה מלהשתמש בהם עבור הטיפול. אישית למדתי להגיד כן עבור כל עזרה (במידה והיא לטובתי ). מקווה שיותר מובנת ...קשה לי במדייה ועכשיו מהפלא אז בכלל....חיבוק

שבוע שעבר כתבתי הודעה הייתי די בתחתית היא לא עלתה וזה היה לי בסדר ..הוספתי עלייה בתחילת השבוע עוד הודעה לשבוע חדש וטוב . בידיעה שהיא עלולה להעלם לה בתחתית ... גם זה היה לי בסדר ..רק ששם בהודעה ההיא לשבוע החדש הקדשתי לך שיר , בעיני שיר קסום מרגש ..אוהב , אהבה של קשר טוב ... קצת היה לי עצוב שהיא נשכחה שם למטה . בשיח עם עצמי , בטוחה שראית אותו כי הרי אתה קורא את כל ההודעות ...אז הרי זה מה שרציתי שתיראה ..ובכל זאת התחושה היא שנתתי לך מתנה באהבה רבה , והיא לא ניפתחה כלל אז מעלה שוב לכאן את הקטע ההוא שמוקדש לך , בברכת שנה טובה , שנה שלווה ושקטה שנה פורייה עם לידות (של ספרים ופרוייקטים חדשים ) טובות ובריאות . שתגשים את חלומותייך ותמשיך להציב לך עוד ועוד יעדים ומטרות (זה כייף ומבריא כל כך לראות זאת). תודה לך אודי שאתה כל כך מאפשר לי אישית להיות בכל המצבים ללמוד לצמוח להתפתח ולגדול..הקשר איתך וירטואלי או לא כל כך חשוב לי וכל כך אמיתי מבחינתי .. תודה על עוגנים שהשארת לי כאן בן העצים עשרות פעמים , תודה שאתה מחזיר אותי למסלול . תודה על ישירות וכנות , תודה אודי על היותך בחיי.. וסליחה אודי סליחה על תוקפנות מולך , על חוסר הבנה לפעמים מול מילותייך , על הדיפה של דברים טובים שאתה כותב לי ...סליחה על תובענות וצורך כל כך גדולים שאתה כל כך כל כך מכיל ... וזו המתנה שלי אלייך מתנה חדשה ישנה , מקווה מאוד שתאהב ... "ושיר ששמעתי אתמול וישר חשבתי על כאן אודי יקר מוקדש בהמון אהבה לך , על כך שאתה מאפשר עוד ועוד ... https://www.youtube.com/watch?v=b9Hs0LIVmvM "

ההודעות עלו מזמן והכל הכל בסדר ואפילו יותר מבסדר ... להיפך שמחתי על ההתפתחות האישית שלי מולן ..כל הנאום עליהן היה מהמקום שהעתקתי שוב את השיר ..ולגולם כתבתי על ההודעות רק מהמקום שהיא תבין שזה לא אישי מולה .. רק רציתי לאחל לך כאן שנה טובה ולהגיד לך תודה מרגישה שאולי פגעתי אז ממש מצטערת ...

קרן אור אכן שוגייה לא פשוטה בכלל ....מה זאת תוקפנות? מתי עובר הקו האדום ? אצל האחד מילים ביקורתיות , התקפות זעם , האחר יהיו קללות הקש ששבר את גב הגמל ... המטפל לפי ראייתי ונסיוני הוא קודם כל בן אדם , עם יכולות כאלה ואחרות עם יתרונות וחסרונות . עם חוזקות וחולשות כולן באות לידי ביטוי בטיפול . עד לפני כמה זמן אני חושבת רק כשאודי שיקף לי את מה שהרגיש בעניו תוקפנות הבנתי משהו , שאולי היה צריך להיות לי ברור כל הזמן , אבל משום מה חשבתי שיש דרך מסויימת למטפל ובעצם המטפל לומד להכיל את המטופל . לא לקחתי בחשבון עד כמה ההבדלים באנושיות של כל מטפל באינטרקציה שלו מול המוטופל משנה את פני הדברים .את הטיפול כולו ואני אנסה להסביר אודי כתב לי שהשיח היה תוקפני זאת לבקשה שלי , אודי לא נפגע ויכל להכיל את התוקפנות הזו , לעומת זו היו כבר מקרים שראיתי כאן את אודי מגיב בכעס ואפילו בפגיעה .. לקחתי את כל השיח לטיפול הנוכחי המטפלת לא הצליחה להבין ,מה היה תוקפני בשיח ..הבנו כן את ההרגשה הלא טובה של אודי מול המילים הטובות שלו וחוסר שביעות הרצון שלי ויותר מזה התחושה שלא מבינים אותי , ידעתי שהיה בי תסכול, כעס אבל האמת שלא הרגשתי שהיה שם תוקפנות מצידי(לכן כל כך היה חשוב לי השיקוף של אודי )...בידיעה ברורה שבדיוק מקומות כאלה היו נחווים בטיפול הקודם כתוקפנות. אישית הבנתי על עצמי לזהות מתי התגובה שלי תחווה כתוקפנית על ידי השני . יותר מזה למדתי שמה שלאחד נחווה כקשה לשני פחות והעיניין הוא הקשר בן השניים , לי ולאודי יש קשר שנבנה כאן במשך הזמן שאני כאן . המטפלת לא יכלה להבין את הנימים הקטנים של הקשר ומכאן לא יכלה לחוש את אותה תוקפנות שאודי חש .. מכוון והטיפול הקודם שלי הסתיים בדיוק בחוויה הזו , סביב המקום הזה של כמה היא יכולה להכיל . בטיפול הזה עמדנו חודשים מספר רק על השיח מול מה שנקרא החוזה הטיפולי . הפעם היה חשוב לי גבול ברור שחור לבן לא גמיש . עד כמה עד איפה עדין אני בודקתת ובוחנת מה הם המקומות שהיא כבר לא תוכל להכיל כמטפלת ויהיו נקודות החולשה שלה (לא מתכוונת ליפול אלהם ולכן מדברת עוד ועוד רק עליהם עד כמה עד איפה ). בטיפול הקודם יצאתי בתחושה של מפלצת שאיש לא יכול להכיל אותי , כשדיברנו כאן בטיפול על המקומות על ההתנהגות שלי היה לה קשה להבין איפה התוקפנות הנוראית שלא ניתנת להכלה , לי היה קשה להבין (ועדין) שיש דברים שהם לא שלי הם שלה של האדם שהיא ...מעולם לא קיללתי את המטפלת מעולם לא צעקתי או הפכתי דברים , מעולם לא פגעתי בצורה מכוונת ...אצלי התוקפנות הקיצונית ביותר , שיכולה לבוא ואני מודעת שהיא קשה יותר ממכות ..זה היכולת לפגוע בשני עד מחיקה שלו לגמרי (זה קרה לי מספר פעמים בחיי ,לצערי פעם אחת גם בטיפול , שתינו נהגנו בתוקפנות זו מול זו ) התקפות הזעם שלי הם רק מול עצמי וכשאני לבד עם עצמי (גם שהייתי קמה בטיפול הקודם ומסתלקת כדי שזה לא יהיה מולה היא חוותה את זה כתוקפנות למרות שהסברתי לה שזה לטובתה) מנסיון שלי היום חשוב ביותר לדבר על הדברים , להנכיח אותם ..לכל מטפל דרך העבודה שלו הקודמת הייתה ישירה אותטנטית קרובה מאוד מאוד ..זו היום יותר רחוקה יותר יכולה להכיל ..ובכל זאת אני ביקשתי (גם בקודם ביקשתי רק בדיעבד היא הבינה שצדקתי ) דברים שעל פניו ניראים לרעתי כמו בלי מיילים , שיחות טלפון קצרות שיהיו בתשלום ושכך הם כמו עוד פגישה ואז זה אפשרי. מבלי שאחר כך תהייה הרגשה של אוף עוד פעם הנודניקית הזו ואז הרגשה שדי נמאס ותחושה של פריצת גבול... הקודמת פיתתה אותי לכתוב לה עוד ועוד ..ממש במילים תיכתבי אני כאן , כמה שאת רוצה ..כשאמרתי שזה לא טוב ובבקשה שלא תגיב אמרה לי זה בסדר ...בשלב מסויים היא אמרה לי די לא יכולה יותר זה מעיק ..התחושה הייתה קשה שלקחו לי את המרבד וזרקו לתהום זאת הייתה התחלה של הדרדרות יחסיינו .. קרן מה שאת יודעת בודאות שלא טוב לך תעמדי על זה שלא יהיה ...במידה מסויימת המטופל צריך לשמור שהטיפול לא יגמר שלא למתוח את החבל יותר מידי כי טיפול בסופו של יום , זה קשר בן שני אנשים עם תלות ואינטרקציה הדדיים ...והמטפל הכי הכי מכיל הוא בן אדם וכמו כולם כשלוחצים על יבלות זה כואב ....

:-( סוריקטה

אכן סוריקטה עצובות ... ומניחה שגם בך כמו בי זה מעורר תהיות אישיות על האימהות שלנו והקשר המורכב איתן.. חיבוק ענק ענק

מעורר מחשבה ממש...על הדור ההוא שהאמין עוד בשלום והחכמה של אותם אנשים, היום הפוליטיקה כל כך שונה :( וכן גם על הדור של ההורים שלנו והקשרים עם כלם....

שכיח שמופיעים בצורה פתאומית מטלטלת? אני זוכרת שבאתי לטיפול פסיכולוגי כי בין היתר רציתי להיות פסיכולוגית. נהניתי לבוא לשבת ולדבר. הסיומי שעות והקטיעות האלה עוררו דברים. אבל הכי מוזר הייתה התגובה כשהתחלתי להקשר רגשית אליה. התחלתי לשנוא, להתמקח על המסגרת וכ ופתאום בין הפגישות הופיעו לי חוויות גופניות ורגשיות עזות ומטלטלות שבשיא קריאות זעקה של ממש מתוך חוסר אונים והרגשה שהחוץ צריך לבוא לקראתי לעזור לי ולא להיפך. שלא יטילו אחריות עליי. הכל קרס שם ונהיה רע וגרוע על רקע כשלים התערבויות חודרניות שהשפיעו עליי וכ. הכי יצאתי משם עם הבנה איך נתתי לאנשים בעמדת סמכות להשפיע עליי ושנאה עזה למצב עניינים שכזה בעתיד. שנאה עזה לכל מי שבאים מלמעלה ומתיימרים לפעול ולהתערב כסמכות למשהו האם ככה צריכים להתרחש השחזורים הרגשיים באופן פתאומי מטלטל בלי שום הכנה להציף ולזרוק אותך לתוך חוויות בזמן שהמטופל מזדעק כועס ולא מבין מה קורה? אודי אתם אנשי מקצוע עם אחריות משפטית לא? זה הסטינג המסויים הזה שעורר את כל הדברים - ברגע שאתם עונים 'לא יודע' אני מצטמררת לחשוב איזה חוסר אחריות זה להכניס מטופלים לתוך פרקטיקה של תנאים בלי להיות אחראיים לשום דבר ממה שמתעורר או לאופן שבו זה מתעורר לטוב או לרע. אני נשארתי עם הבולימיה אודי. שחזרו לי חוויה רהטראומטית של נטישה ועד היום אני לא מבינה עד הסוף בשביל מה בעצם ומה אני אמורה לעשות עם זה. יש עין לראות מעמדת נפרדות אבל עדיין לא נפטרתי מקשיים סימפטומטיים באכילה וכישורים ניהוליים מחפשת בנרות עזרה מועילה ותסכולי המציאות פשוט הורסים לי כל פעם מחדש. איזה בזבוז זמן...

ממה יקרה! מלא הודעות ואודי הפסיק לצנזר :) למדנו להכיר, להבין ולהכיל אותך....אך באמת כבר מוגזם קצת לא? ממליצה שתקראי את כל ההודעות שלך ותנסי לענות כאילו זו מישהיא אחרת מהצד, טוב? כי פה מכילים ממש ועדיין זה לא טוב עבורך אז למה את כותבת לאודי לכלם..עוד ועוד על מטפלים ש"אתם המטפלים" הכללות וכו'? את מחפשת תשובה אצלו אם את לא מאמינה במטפלים? בפורם פסיכולוגיה??? חשבי על זה...שנה טובה ומתוקה והכי חשוב שלווה!!!!

תחושות ומחשבות ברגע הזה - האם יש להן מעמד של חלימה? לפעמים מרגישה מעין הוויות מטושטשות וטראומטיות ברגע הזה. כגון תחושה של חוסר יכולת לעכל את החיים שקורים לי. כאילו הכל מתרחש מחוץ ליכולת העיכול וההגבה שלי ואני נגררת עם הזרמים...מטושטשת ולא מעכלת את שטף הגירויים . אחרי קימה מלאה משינה המודעות הופכת רגילה ומוסחת בענייני היום יום למיניהם וההרגשה עוברת לי. אני חושבת שזה מתאר הוויה מאד עמודה אצלי שאחראית לבולימיה אולי. אודי איך מקבלים גישה לתחושה ששם ומתקנים שתהיה חוויה של יכולת עיכול תפיסה ובחירה? שתי רגליים יציבות על הקרקע ואני שיודע בדיוק מיהו ומה הוא רוצה. בלי טשטוש. איך עובדים על התחושה ההוויתית ההיא? בא לי שיכניסו אותי לתוך אי ודאות ויתאמנו איתי על היכולת לעכל ולתפוס בלי להטשטש לעצמי.

בהמשך לתגובתך אליי בנושא :"הדבר אכן מורכב מאד",אשמח אם תוכל להבהיר ולפרט קצת יותר,לאילו גבולות אתה מתכוון שאתם שם,ובהקשר הנל..,וכדי,לדברייך,לשמור עלייך ועל המטופל? ומעבר לכך, הייתי שמחה אם גם היית יכול להתייחס לעניין...,ואני בכוונה לוקחת את זה למקום מוקצן יותר,ומביאה תסנריום הבא: מה קורה אם אתה למשל וכמטפל נפגע שוב ושוב,כבנאדם,וכן כאיש מקצוע,מהמטופל הזה,כשתחושתך המקצועית מתערערת,שאתה מתקשה מאד,חש גם דחוי,חסר ערך,וחסר אונים בכל המצב הזה ובלהצליח לעזור לאותו מטופל,כשעולה בך אכזבה גדולה,מהמצב,מעצמך,מהמטופל שקיווית והאמנת שזה יצלח איתו,איתך,בינכם,,וכשאתה גם מרגיש,וכמו המטופל שמולך,כבר בבלתינסבלות,במיאוס ואולי אפילו כבר בתחושות סלידה אל מול אותו מטופל,שככ חיבבת בעבר,עדכדי התנגדויות וחסימות גם אצלך,ואולי אפילו כבר באיזושהי נקמנות שמופיעה (ונגד רצונך),ומחבלות כבר בכל חלקה טובה.וכשעולה בך יותר ויותר כבר חוסר חשק רצון או כבר אי אכפתיות מאותו מטופל. מה קורה אז??? ואיך ניתן בכלל להמשיך וכשכך?? וכשהמטופל עצמו שסובל מחרדת נטישה גדולה(ואחרי גם דברים שחווה),וחש קושי גדול מאד גם כך,כלוא בתוך מצב בלתי אפשרי,ונתון גם לכל התחושות הללו שלך,שמוסיפות עוד קושי וחרדה וחסימות.אבל זה המצב.ושני הצדדים סובלים.אבל אתה המטפל.והוא המטופל. אז מה אז........??? אודי אשמח להתייחסותך, ועד כמה שתוכל בהרחבה ובבהירות. תודה רבה.

הי קרן אור, ראיתי את תגובתך אל אודי וגם אליי שם למטה. כל-כך הרבה הודעות חדשות שכמעט חמקו מעיניי, כך שטוב שפתחת הודעה חדשה. אכן הייתה העברה וחוויתי את המטפל באופן שלילי מאד. היום אני מתביישת, אבל אז, כמו שכתבתי, לא ידעתי ולא ראיתי. גם המטפל שלי הרגיש לא פעם, לדבריו, ויתור. אבל בפועל זה לא קרה. אני מניחה שגם רווחי הזמן בין הפגישות וגם התייעצות עם קולגות (כלי אדיר, בעיניי) סייעו לשמר ולרפא. שלך, סוריקטה

מה שלמדתי מהסיום של הטיפול הקודם זה שהמטופל הבילתי נסבל לא תמיד בילתי נסבל לפעמים ואולי תמיד הזוגיות הזו של המטפל מטופל לא טובים .. אבל אותו מטופל יכול בהחלט להיות ניסבל ואפילו אהוב ומוכל על ידי מטפל אחר עם כוחות ויכולות אחרים ... בסופו של יום כולנו בני אדם ...

הי סנופקין חביבה ורבת חכמה, פליז, אל תתקפלי כי פתחתי עבורך הודעה. כלומר, אפשר קצת, אבל להסמיק ולהתיישר, טוב? אז בשקט. ששש... סנופקין - גם אני ראיתי (ומניחה שגם אודי, שמן הסתם קורא את ההודעות טרם העלתן) ומאד התחברתי למילותייך. את נותנת לי כוח. גם את. יחד זה מרגיש בעל נפח. סינרגיה. אודי, אני מקווה שזה עושה כיף גם לך ומגדיל נחת. הקבוצה צמחה קצת? שנה טובה, סוריקטה

הי סנופקין מצטרפת למילים החכמות של סורקיטה ורוצה להוסיף..מאוד אוהבת את מה שאת כותבת תמיד מחזק ופותח עוד ועוד ערוצים והייתי שמחה עם גם היית כותבת על עצמך , נותנת גם לנו את האפשרות להיות איתך ...

רגע לפני שאני יוצאת לנדודי. מודה לך מאד על המילים ועל שאת חולקת זאת איתי. ככה נכון לי לעכשיו. מרגישה שכותבת על עצמי הרבה, אולי אפילו יותר מידי. גם אם זה בין השורות. שנה טובה, שנה של חיבורים.

שלום לך סוריקטה אהובה. תודה שראית ושאת רואה, תודה על נוכחתך המחזקת. יש לך עין טובה ממש. לפני כמה ימים שמעתי משפט פשוט וברור כל כך: "מי שמאירים אותו הוא מואר" כ"כ יפה, כ"כ נכון, כ"כ מרפא. אני מרגישה שאת מאירה פה באור טוב ורך, גם בדברים הלא פשוטים שצריכים להיאמר. תמיד מרגיש לי שזה מהמקום המאיר באהבה. לכבודך: https://www.youtube.com/watch?v=H3Jlrjstbos&list=PLfPhO1zMeWcuLOSjBbj3KS781jTnxmrB4&index=3 מרגישה שהייתי פה קצת יותר מידי לאחרונה ואולי צריך לצאת לאיזה מסע נדודים. שנה של חיים טובים, לך סוריקטה יקרה, המשך צמיחה וחיבור לנקודה הפנימית שלנו. שנה טובה לך אודי, תודה על השקעתך הרבה ועל האכפתיות, שתראה ברכה והצלחה בכל מעשיך.

הי סנופקין, גם אני מרגישה שנכחתי כאן מידי וחושבת לקחת אחורה ולהצטמצם. מקווה שאולי חופש ראש השנה יסייע וירגיע. מצטערת על הזרקור, אם כך הורגש. אולי אדליק מעת לעת נר קטן. תודה, יקירתי, סוריקטה

הי מימה, קראתי את הודעותייך ותגובותייך. לי, לסנופקין. המממ... תראי, ראשית, אני ממש חושבת שההקאות האלה כאן, וגם קונקרטית *אינן* מהוות פורקן. אבל ממש ממש לא. אפילו להיפך. הן מעצימות ומביאות לידי ביטוי צדדים מאד חולים. חשבתי לי - את מתגוררת בבית ההורים, עושה בשירותים שלהם את הצרכים שלך וגם אולי מקיאה בהם (?) ובקושי מדברת עם ההורים. וואחד בוז אני מרגישה. ובסדר, בואי נגיד, שיש היסטוריה ואת אולי מחפשת לנקום או להעניש, ובכלל שם מערכת היחסים מלאת משקעים או מעוותת. אבל מדוע אנחנו פה בפורום משמשים בתפקיד הזה? אני סקרנית לדעת, ותוכלי לבחור אם לשתף או לאו - האם יש לך אחים? איך מערכת היחסים שלך איתם? של ההורים איתם? האם את מחכה שההורים ימותו ואז דירתם תעבור אליך בירושה? מה יקרה כשיזדקנו, וזה הולך וקרב. אם יזדקקו לטיפול סיעודי? תסעדי אותם? תתני להם להתבוסס בדמם? תמכרו את הבית כדי לממן טיפול סיעודי? ולדעתי - בעלי הבתים והפסיכולוגים החמדנים להגדרתך - בהחלט שווים את הכסף הזה (עשרות ומאות אלפי שקלים) כדי לתת מזור לנפש ולשפר את איכות החיים. בעיניי, זו השקעה מבורכת. כמעין ניתוח להצלת חיים. עצמאות. מניחה שדעתי כאן שונה משלך. וגם, המצב שנוצר מבחינתי כאן הוא שבכל פעם שמשפט מתחיל ב'פסיכולוגית ההיא' או שהוא מכיל מילים כמו נרקיסיזם ופטרנליזם וכיו"ב - אני לא קוראת ותופסת מרחק. מרק. כותבת כאן, אבל לא רק לך, אלא לעיניי כל הקבוצה, ולעיניו של אודי. כפי שרשמתי, אולי מישהו יוכל להפיק תועלת מכך, והמישהו הזה כולל גם אותי. בכנות מלאה הייתי רוצה שיפקחו עינייך. אפילו מתוך הלם. יש לך עוד הזדמנות. כי, זהירות, יוותרו עלייך. או שמא יש בך חלקים שכל כך חפצים בזה והם ינצחו. הם יכולים. חבל. שלך, שלכם, סוריקטה

תיראי תגבתי למימה למעלה ... בכנות גם אני הייתי סקרנית לגבי מימה האם יש עוד אחים או היא יחידה ... מצטרפת לרצון שלך שיפקחו עינייה של מימה ושל כולנו .. אף אחד לא יכול להכריח את השני לפקוח את עיניו או לצעוד צעדים , מה שלנו ניראה אולי בר יכולת לאחרים ניראה כבילתי אפשרי . לוקחת את עצמי כדוגמא , אין לי כל ספק שאני עובדת קשה ואפילו קשה מאוד בטיפול . יודעת שצעדתי קדימה המון המון צעדים (שאולי לאחרים יראו כפעוטים וחסרי חשיבות). יודעת שהמודעות האישית שלי גבוהה ביותר וזה מה שעוזר לי להתקדם . למדתי בחיי שלא כולם ככה ומה שנראה ברור כשמש לשני זה ירח שמאיר בשמים. למדתי שכשאני רואה ירח וצועקת ירח אחרים רואים שמש ואני נשארת לא מובנת לא ברורה , כואבת מתוסכלת ...אין אמת אחת בטח לא במדייה שלא באמת באמת מכירים . מבינה אותך ואת תחושותייך הקשות מול הפסיכולוגית ההיא ...לפעמים קשה לי להבין איך אודי מאפשר הודעות מהסוג הזה בעיקר הבוטות בהם ...ובכל זאת מהשיח בתקופה האחרונה, המילים שהיה לנו כקבוצה קשה לקבל ממימה, על השירות שהיא עושה במרחב הזה שלה / שלנו .... חשבתי לי מה זה אומר עליינו ? למה אנחנו מסכימים לקבל את זה ...ועדין מנסות ברכות באהבה לתת למימה מקום לא רק לחלקים הקשים ....לא מוותרות לעצמיינו ועלייה ... חושבת שאודי והמקום הרחב שמאפשר , מאפשר את זה גם לנו ...מלמד אותנו עוד ועוד חמלה ואמפטיה (מימה זה לא בשחצנות , זה באהבה רבה ותודה לך ), מלמד אותנו שגם בשיקופים הקשים לנו ללמוד לראות לגדול לצמוח ..ואולי סוריקטה לחמול לעצמיינו לראות את עצמיינו בתוך ההקאה הזו .. למימה יש תפקיד ומקום מאוד מאוד גדולים כאן בקבוצה ...

הי אביב, למימה יש תפקיד מאד חשוב כאן, אני מזדהה מאד עם מילותיה פעמים רבות. אין לכן מושג עד כמה. אי אפשר לפקוח עיניים בכוח, מי כמוני יודעת. הפעם קצת ניסיתי לתת בעיטה בטוסיק. אני בהלם מעצמי. לפעמים זה עובד הפוך ולפעמים כן עושה משהו. שלך, סוריקטה

כן יש לי אח וכן כך או אחרת אטפל בהורי לכשיזדקקו... מה זה קשור לעובדה שהמצב בשטח של מחירי שכר דירה הם מטורפים ביחס לכושר השתכרות בסיסי של אנשים?? ההורים שלי בעצמם חושבים שזה פסיכי לשלם חצי משכורת על חדר בדירת שותפים כשיש מיטה בחינם בביתם... וזה משהו שאני לשם שינוי גם מסכימה איתם. הפרשנות שלך את הבולימיה שאני לוקה בה שאקט של בוז היא לא נכונה. הבולימיה לא נובעת מבוז וכל הציור מצב הזה שאני עושה אצלם בשירותים ואולי גם מקיאה שם לא קשור לאיך שניסית להציג את זה. הבולימיה היא התמכרות שמחפה על ריקנות מסוימת בתחושת הזהות והעדר עוגנים פנימיים לאחור בהם ולחוש שייך ונטוע בממשות של כולם. זה לא אקט של בוז . לא שם ולא פה.

איך מכל ההודעות רק לשלי לא התייחסת? כאשר הודעתי היתה מופנת אליך באופן ישיר ועם שאלות וחיכיתי בסבלנות רבה לתגובתך ובסוף בחרת להתעלם??? תוכל בבקשה להתייחס להודעה הקודמת ??? ותודה לחברותיי שהגיבו, תקופה לא קלה, בעיקר תחושה של פחד, מחנק, ולחץ פנימי יומיומי, וגם מי שהיתה אמורה להיות משענת לא חלק מזה, גם היא כמו אודי בחרה מלהתעלם ולא להתייחס ברצינות להודעה ממני שהציגה מצוקה אז נוסף להכל גם אכזבה.

הי גולם, פליז, נסי לא לדבר כך אל אודי. הוא חבר ושותף שלנו. ולגבי הסתרה - מה שעלה לי במיידי, הייתה המחשבה על דברים שדווקא זזים בזמן חופש בטיפול. ושגם בחיים שלי הסתרתי צמיחה מעיני אמא. מעניין. בינתיים, סוריקטה

גולם יקרה ,לא רציתי לכתוב לך כאן רציתי להשאיר את המרחב לך ולאודי ...אז משתמשת בהודעה של סוריקטה אלייך . מבינה את התסכול שההודעה נשארה ללא מענה ובכל זאת ...לא רק על שלך אודי לא הגעב גם על שלי ושל אני 38 ..זה קורה זה לא נגדך.. בדקת עםהמטפלת אם קיבלה את ההודעה שלך . ולמה לא הגיבה . כואבת שככה מרגיש לך ,מפחיד ולא בטוח ומה יכול לעזור בכל זאת ???? השבוע כתבתי למטפלת סמס כמו שמוסכם בנינו היא לא ענתה .זה היה בשעת מצוקה אמיתית . כל מה ששיננתי לי זה שלא אפול למקום שלא ניראה שזה קורה .. כשביררתי איתה למחרת מה קרה ..מסתבר שלכ קיבלה את ההודעה .. ולגבי ההסתרה ,אולי כי חצי מחיי סוריקטה הם הסתרה של צמיחה של פגיעה של הצלחה של כישלון ...בטיפול אני מביאה את הכל אבל ממש הכל ..

אודי יש כל מיני הפרעות אישיות אבל לא ראיתי שמתייחסים לאנשים שאוהבים לדבר לאחרים בנימה פלצנית של סמכות כאילו הם גם מופרעים. ובעיני זה אכן מופרע . אנשים שמחפשים להעיר, לנזוף, לבקר, לשלוט, להדגיש את העליונות שלהם איכשהו. להציב את עצמם בעמדת סמכות מעל אחרים (בגירים) בצורת היחס ובנימת הדיבור גם כאשר זה לא באמת נחוץ רק כי הם מפיקים איזה סיפוק מזה או פשוט נדמה להם שככה טבעי שיהיה.... טיפוסים כאלה נראים בעיני אנשים מעוותים ומופרעים ברוחניות שלהם. האגו הזה שלהם שחושב שככה זה בסדר ומאמין שבאמת להם מעמד סמכות עליון להורות ולקבוע לאחרים להעיר ולחנך . הפטרנליזם הזה שאינו מתרחש ביחסים לגיטימים של הורה ילד אלא מועתק ליחסים בין בגירים שמישהו מרשה לעצמו לנזוף ולשפוט ולהעיר ולחנך בנימה ההתייחסות והטון בגיר אחר גם כאשר זה לא מתבקש באמת מתוקף הסיטואציה אלא מבטא נטיה אופי אצל הראשון - האין זאת הפרעת אופי כלשהי?? למה לכל הרוחות יש טיפוסים שמרשים לעצמם להתייחס כסמכות ופטרנליסטיות. בעיני זאת דרך לבסס שליטה. אקט טריטוריאלי מובהק. סוג של כוחנות. מה דעתך?

דעתך חשובה לי....

תודה לאה שגם את הבחנת בכך...

לא רוצה לכתוב את זה בעץ של גולם כדי להשאיר את המרחב לה ולגולם ... אבל לא רק ההודעה של גולם נשארה חסרת מענה כי אם כמה הודעות כולל שלי ושל אני 38 , זה דווקא מראה שאודי שלנו אדם בשר ודם ... :))))))))

הגבתי לכן יקרות שם למטה ולא עלה אז רק שתדעו קראתי אותכן ...תודה שאתן איתי מחבקת ואוהבת מאוד

ועל זה נאמר סבלנות , סבלנות לא קונים בשום חנות.... אודי תודה שהעלת הכל... ולכן בנות תודה , תמיד כייף להגיד שוב

יש לי חלקים גם כאלה עצובה דיכאונית ,כואבת.. מבחינתי זה אכלו לי שתו לי לא סובלת את החלק הזה . כדי לגעת בכאב בזכרונות שתוקעים אותי עדין בעבר אני חייבת לתת מקום למי שמחזיק בכאב . וזה כל כך קשה ,מנסה להבין איך אפשר שגם היא תהייה וגם אני בוא זמנית .. כי אם לא אני עלולה למצוא את עצמי מתחת לשמיכה נאחזת בדיכאון ובעבר . זה החלק שלמד שאסור אבל אסור לדבר אסור לבכות ומה שנשאר זה להשאר בתוך עצמי כמו רימון .... אני בתוך הכלא של הזכרונות שלי !!!!!חייבת למצוא דרך לצאת משם ,מבלי למצוא את עצמי בחוסר תפקוד כללי .... אודי סליחה שכותבת כאן שאתה כל כך עמוס...מוכרחה לפרוק את זה מתוכי ... והשיר של sia ... i am here הכי הכי מדייק אותי עכשיו ...סליחה

חמלה רק דרך חמלה לעצמך ולחלקים שבתוכך!! מאמינה שכך אפשר להכיל את הכאב .. רואה את הדרך שאת עושה ושאת עדיין עושה - תמיד איתך יקרה, ינשוף

את צודקת אכן חמלה ...אבל פוחדת פוחדת מאיבוד שליטה מהדיכאונות שזו מביאה איתה פוחדת להגיע למצבים שהם יהיו חסרי שליטה ...פוחדת לשקוע בדיכאון שהיציאה ממנו תהייה מורכבת ואולי בלתי אפשרית . חיבוק ענק אהובה , אתך תמיד ותודה על היותך בחיי

אביב מקסימה, אני קוראת אתך ופעמים רבות לא מוצאת מילים לומר לך.. יש בי המון המון הערכה אלייך.. ממש יכולה לראות אותך בעיני רוחי, מתנשמת,מתנשפת, מטפסת , לא מוותרת... מחליקה לאחור, הרגל מתעקמת, היד חטפה מכה ומדממת, את עוצרת,לעיתים מאפשרת שיחבשו הפצע, וממשיכה... את כבר אדומה, מזיעה מהמאמץ הקשה, ולא מוותרת... ותוך כדי טיפוס את גם שמה לב לכל המשפחה, כל האחיות. הגדולות,הקטנות, הפטפטניות והשתקניות, את כולן את רואה וגם להן דואגת.. מתבוננת בתוכך פנימה וגם החוצה ,מסתכלת ,רואה גם את האחרים, בעיניים שיש בהם הרבה חמלה, טוב ועוד טוב... את מאוד מאוד מיוחדת בעיני אביב... מאחלת לך שנה טובה ומבורכת, שנה שתגשימי משאלות,רצונות, שנה עם הרבה טוב.. שלך, במבי.

תודה יקרה , היום הייתי זקוקה למילים רכות כאלה צבעוניות נוגעות ... אכן אני מטפסת , צועדת לא מוותרת .. שנה טובה גם לך יקרה , שנה של צמיחה ופריחה ...ופיסול יצירתי ומצמיח שנה של שפע שגשוג והצלחה ..תודה לך שאת כאן איתי , זה המון עבורי .

הי אודי, הבת שלי היא בגיל בית ספר. ילדה מתוקה ונבונה. ואני אמא כל כך קשוחה איתה. אמא איומה ונוראית. כל הזמן מלאה בדרישות כלפייה ותובענות אינסופית אני לא אמא מתעללת פיזית (לעולם לא!) ולא אמא מכה. אבל קשוחה ביותר הלוואי והייתה בי רכות כלפייה , אמפתיה וחביבות. הלוואי והייתה בי איזשהיא רכות מינימלית ויכולת הכלה אודי, איך אפשר לעשות שיהיה? אתה חושב שבגיל הזה של הילדים אפשר לשנות את הקשר איתם? זה חשוב לי מאוד זה בעיקר איתה ולא עם הילדים האחרים

הי מיקה, אני שומעת את תיאורך, וזו תחושתך, ואולי הרגשת אשמה מוגזמת, איני יודעת... האם זו הבת היחידה והילדים האחרים בנים? האם את מדברת איתה, למשל, על דברים של נשים? נגיד, כמו ציצים, מבנה והתפתחות הגוף? יש בינכן מגע הדדי כלשהו? סוריקטה

הי כולם, מרגיש לי שאפשר כבר להתחיל לברך. מה נאחל לעצמנו? (שאלה שאשאיר גם לעצמי לחשיבה) סידרתי לנו ולסביבתנו את הגינות המשותפות. ציפורים חדשות מגיעות, עלים מתחילים לבצבץ סתיו. כיך לראות גם אחרים מתכוננים לאווירת החג. עושה קצת לבכות בלב. שלכם, בינתיים, סוריקטה

אני לבד בחג... שנה טובה אנשים יקרים וכל היצורים. סוריקטה

אוהבת אותך המון וזה רק בנתיעם לא בטוחה שעוד יעלה היום

סוריקטה אהובה, רוצה להיות על ידך ,טוב ? בעץ שפתחת, פשוט לשבת על ידך ולהיות.. זה לעכשיו.. זה בסדר, נכון ? שלך, במבי.

הי במבוש, בטח. להיות ליד. הכי. שלך, סוריקטה

יקרה ואהובה עד מאוד, רק לאמר שאת בליבי ולהיות לצידך בסתיו הזה עם השלכת והציפורים.

הי שירה מתוקה, אוהבת אותך בחזרה. מזמינה אותך לבוא - יש בשפע. מחבקת, סוריקטה

אבל פוחדת... אז חושבת לי ולא מבינה איך נשים שעברו פגיעות קשות עדיין מצליחות להתקרב ולהיות

הי לאה חביבה, כל כך מתרגשת שהצטרפת לעץ. כל כך נוגע ללב. גם אני שואלת שאלה דומה. היום, אחרי שנות טיפול, אני קצת מתקרבת. קצת. עדיין לא ברמה אינטימית בכל הקשור למיניות, למשל. אבל אולי עוד תהיה מוכנות שהיא. אשמח מאד אם בנות אחרות תצטרפנה לדיון ולנושא שפתחת. חיבוק, סוריקטה

עכשיו , שסורקיטה הגיבה לך ..רוצה להגיד לך שריגשת אותי ואפילו מאוד ...רואה את הנסיונות שלך להתקרב ..זה מחמם את הלב

הי אודי, תמיד כשאני כותבת את המילה 'ברכות', איני יכולה שלא לשים לב לכך שניתן לקרוא אותה גם במובן של ברכה וגם במובן של רכות. בדיוק כמו שכתבת. :-) סוריקטה

פעם נשאלתי אם הייתי צריכה להחליף את כל המשפטים השליליים במה הייתי מחליפה ועניתי שהייתי מחליפה במשפט אפשר לאהוב אותי. אני עסוקה מאד בשאלה הזאת בתקופה האחרונה. אגב מחקר החלומות שלך אודי, לאחרונה כמה חלומות בהם המטפלת אומרת שהיא אוהבת אותי (לא אמרה אף פעם במציאות אפילו משהו קרוב לכך) ובחלומות היא לא התכוונה לומר וזה נפלט לה... היום במציאות עוד פעם מתנגן השיר נגיעה אחת רכה, התחלה חדשה, התחיל טוב לשנינו, מרגש, משמעותי.קצת חלום מרגיש. ופתאם, הוא שותף לכל הרגשות שתיארתי אבל אצלו גם נורות אזהרה לשמור ממני מרחק מהבהבות חזק מדי. כמה מזה חרדות שלו וכמה תפיסה נכונה של המציאות? אני לא באמת יודעת אם כדאי לו לברוח או להשאר. הוא גם לא יודע. אמרתי שאני לא שבירה, שאם הוא ירצה לעזוב עכשיו או בעתיד אני אשרוד את זה. אמרתי, אבל לא בטוחה באמיתות דברי. איך אדע אם אפשר לאהוב אותי? את כולי זאת אומרת? אחרי שאמר מה שאמר צמצמתי את עצמי לכדי התכונות הנסבלות שלי, בעצב רב על הצורך להצטמצם ולוותר בשביל לא להיות לבד..

הי גלי חמד, כל כך אהבתי את תשובתו המדויקת של אודי, שפשוט אצטרף ואכתוב ביג לייק. שלך, סוריקטה

ו.. אין לי מה להגיד. שתיקה. מה הכוונה בכל ה'להתחבר' הזה שאומרים לי פה? וה'לראות זולת'? האם רוצים שאתחיל לקרוא ולהגיב להודעות של אחרים?

זה נחמד שאת מנסה להבין ואולי להתקרב. ואת יודעת זה יהיה נחמד עם תגיבי לאחרים ותיקראי ....יש לך הרבה מה לתת מעצמך :)

הי מימה, כמה דברים - ראשית – לא אנחנו (בפרט אני) שאתן הוראות הפעלה. מעשינו, להבנתי, רצוי שינבעו מתוך הבנה פנימית מעובדת ובשלה, הגדרת עצמית, וכך גם ההחלטות והבחירות. כן אשמח אם תנסי להקשיב לדברנו החוזרים ונשנים לך. אוכל לומר לגביי, שחלק גדול מאד מהאמירות הרגשיות אותן את מביאה כאן לידי ביטוי, מוכרים לי (גם, מאד) מעולמי שלפני הטיפול ובמהלכו, ובתחילתו, ואלו שנים של טיפול. מילותיי אלייך, המתמידות, לאורך כל הזמן כולו, עבורי הן, ובעיניי, יקרות ערך. ידע שרכשתי בטיפול. הייתי אומרת 'עבדתי קשה בשביל זה'. מילים דומות עד זהות למשפט החוזר שלך על אותה פסיכולוגית היסטורית שיחסייך עימה כפי שאני רואה זאת הן יחסי אהבה-שנאה, אידיאליזציה-דמוניזציה. ובכן, יש במשפט כזה, בעיניי, אמת גדולה, ואולי, אם אני, ממקומי, אומר מילים דומות, אולי יישפך אור שונה על אותן מילים ממש, וניתן יהיה להתבונן בהן מנקודת מבט קצת אחרת. התבוננות רב כיוונית ולא חד צירית או משמעית היא דבר מאד חשוב שלמדתי בטיפול האינטנסיבי אותו עברתי. ראייה צרה ללא ספקות ועוררין, מגיעה, להבנתי, עד כדי ההגדרה של פסיכוטי בעל שיפוט מציאות לקוי לעתים. על כל פנים, ראייה כזאת, בעיקר של מי שאינו מטופל דיו, בדרך כלל חשודה. גם אביב וגם אני, אולי המבוגרות בפורום, ומתוך שכתבת, (וזה שוב, מזכיר את מילות הפסיכולוגית ההיא), טענו באופן נחרץ למדי, שהשהות שלך בבית אמך היא מקום מאד לא בריא עבורך. אין בו עתיד צמיחה רב עבורך, ואפילו אדרבא. לראייתי, הייתי בודקת את משיכתך העזה למקום הזה, הרעיל, (מילותייך). מדוע אינך מסוגלת באמת לפרוש כנפיים, וגם אם הן כרותות, אולי לנסות לזחול. אני מצליחה לראות שיש לך כוחות, רבים משהיו לי, אז. שמעתיך כשהתלוננת על ‘אנשים כאלה’ ועל ‘פגיעות נרקיסיסטיות’. הייתי מחפשת היכן ה ’אנשים האלה’ *בך*. היכן הנרקיסיזם *בך* איפה בך יש חלקים כאלה. ויש. בכולנו יש משהו מזה. האיזון משתנה. אודי מזכיר ולא פעם שאת כותבת בזמן שהפורום במנוחה. ונכון, כשאין כאן פעילות, אני יכולה מאד להבין שאת נורא לבד. נורא נורא נורא לבד. אבל, אחרי יום יומיים ישנה חשיפה. ההקאה על המקלדת נגלות לעינינו. עוד אנשים. סביבה. זולת. ולנו, גם לנו יש נפשות. והאנשים כאן יודעים להיות מרובי חמלה, וגם פגיעים ורגישים ועוד. ותודה לסנופקין האהובה גם, שאני מרגישה את הגיבוי הנפלא שלה. אודי יקר מאד – שמחתי שיצא שלא הגבת עדיין להודעות, ויש לי/לנו בקבוצה הזדמנות ומקום. הרחיב מאד את לבי. בוקר אור, שלכם, סוריקטה

הרגשתי את הכנות והכוונה שלך בתגובה אליי. לצערי הפסיכולוגית ההיא נטשה אותי בתוך השחזור וזה לאחר טעויות אחרות שגם עשתה עד לאותה נקודה ולכן לא התאפשר עיבוד מסודר ויעיל מולה ואיתה. כמו כן עובדת סוציאלית שפניתי אליה כדי שתסייע עם נושא של שיקום תעסוקתי התערבה בבוטות בטיפול שלי אצל הפסיכולןגית בדרך של חוות דעתה וניסיונות שכנוע לוחצים שאפרד מהפסיכולוגית ואעבור אליה לטיפול. זה לא עזר למטרה לרכך את התפיסה השלילית של הפסיכולוגית וקצת לאזן ובאמת שרציתי להפרד ממנה כבר אבל לא יכולתי באמת כי הרגשתי קשורה אליה עדיין כך שההתערבות של העוסית סיבכה את מלאכת העיבוד שוב. מבחינתי נפלתי קורבן לרשלנות של מטפלים ושיקולי דעת וגם הערכת כוחות אגו פשוט שגויים וכל מיני כשלים שעם טיפול מותאם הרבה פגיעןת לא הכרחיות היו נחסכות ממני. אני בטוחה בזה וזאת לא אמונה צרה ופסיכוטית אלא הערכה אמיתית בדיעבד של כשלים שהיו בתהליך הטיפולי הזה והיו יותר מאחד. ברמת המוחית של שחזורי זכרונות רגשיים ועיבןד זה תקע אותי באמצע התהליך כועסת פצועה ומזועזעת ללא ליווי מכיל ומאסף באופן רציף. אז לקח לי הרבה יותר מדי שנים להתאושש מהמהלומות הנרקיסיסטיות והרגשיות ועד היום עדיין קורה שיש לי נסיגות בהרגשה לחוויות הטראומטיות ונסערות של כעס פנימי וחווית שחזור כי זה לא עובד (עיבוד) כראוי תוך כדי תהליך רציף והדבר היחיד שנותר זה לדבר על זה מחוץ ומהצד עם מטפלת שלישית כיום. אני לא אשמה בזה. מבחינתי זה תוצאה של טיפול שנוהל באופן כושל וחסר רגישות וזהירות. עם מטפל אמפתי באמת הרבה מהכעס הבוקע הזה היה נחסך ממני!!! את ייכולה לטעון שזה חשיבה צרה פסיכוטית. אני טוענת שאלה עובדות מציאותיות לחלוטין. פשוט ככה. וכל שנותר לי הוא להשלים למורת רוחי שכזה היה המסלול הטיפולי שעברתי. שהיו בו תופעות לוואי והשלכות בעייתיות שנותרו כשאריות סרח בנפשי כיוון שלא הותאם בצורה טובה לאופי ההתייחסויות העזרה וההדרכה שהייתי זקוקה לה. הכאב היה בלתי נמנע. גם השחזור. אבל הכעס הנוראי הנרקיסיסטי? המזדעק והנוראי שתקף אותי במשך שנים מאז? היה יכול להמנע או לפחות 'להשתכך' בהחלט אם היו מכבדים אותי ואת רגשותי ונקודת מבטי יותר טוב ממה שהיה בפועל אצלה ואיתה. היא הסבה לי טיפול רהטראומטי בצורה בלתי הדרגתית אלא פתאומית . בקיצור היו שם בעיות שהם לא רק קשורות לתפיסה שלי אלא מבחינה מקצועית היו כשלים וטעויות שבדיעבד ניתן בהחלט לזהות. אובייקטיבית. אבל זה מה שהיה ואת העבר לא ניתן לשנות. אני מנסה להמשיך קדימה ובמובנים רבים המשכתי. אני עובדת. יש לי חבר. אני לא מרוויחה הרבה אבל במציאות הנוכחית לשכור דירה ולצאת מהבית זאת בעיה קשה וזה אובייקטיבי לגמרי. הלצאת מהבית, לשלם אלפי שקלים לחיות בחדרון אפרורי עם שותפים זה לא אופציה בריאה והגיונית גם כן! זה פסיכי!! כבר שכרתי חדר בדירת שותפים בעבר וזה לא היה כזה תענוג בכלל. כיום אני אצל ההורים אבל בקושי מדברת איתם. גם הם לא מדברים איתי כמעט. יש לי את השקט שלי ויש לי את החבר שלי לברוח איתו ואליו מדי פעם.... אם הקשר יעבוד אולי נעבור להתגורר יחד מי יודע... הבעיות שלי בתחום הזה משותפות לרבים וטובים שהפרוטה לא מצויה בכיסם בשפע. מה ההגיון לגור עם זרים בדירת שותפים ולשלם אלפי שקלים לחדר עם מיטה? ולגור לבד בדירת יחיד נורמלית קטנה בימינו כבר עולה כמעט כמו משכורת שכר מינימום שלמה!!! זה פשוט בלתי אפשרי ומטורף!!! אז כן. חיים בבית של ההורים. זה עדיף. לפחות הכסף שלי נשאר לי בשבילי ולא נזרק כמס לבעל דירה חזירי כלשהו שמשכיר חדר צפוף בדירת שותפים באלפי שקלים. ואנשי מקצוע טיפוליים בקטע הזה לא יעילים בכלום. להיפך. הצורך בהם הופך את האפשרות להסתדר כלכלית לעוד יותר מסובך כי הם יקרנים בטירוף.

האמת שגם אני נשארתי קצת ללא מילים הפעם. ... הדברים שכתבת לסוריקטה, שלא ממש מעניין אותך המקום פה (מילים שלי) ואת בעצם מנצלת אותו להקאות שלך, לא לגמרי הפתיעו אותי, אבל בעצם כן. לאורך כל הזמן הרגשתי קושי לכתוב לך ובכל זאת, מסיבה שעדין לא לגמרי ברורה לי, כתבתי ואפילו באריכות ומתוך מחשבה רבה ועמוקה (לפעמים אפילו הייתי כותבת טיוטה ומתקנת את מחשבותי מס' פעמים לפני ששלחתי). איכשהו חשבתי שאת באמת מבקשת להיעזר במקום, בניסיון החיים שאנשים פה שמחים לחלוק, למרות שזה לא קל בכלל. וכן אני שומעת את המקומות הכואבים שלך. משהו הרגיש לי שאת לא ממש קוראת את מה שכותבים לך אבל קיוויתי שכן. את לא חייבת לאף אחד שום דבר (משפט שנראה לי שכתבתי לך כבר כמה פעמים), את לא חייבת להיות חלק מהקבוצה פה. גם אני לא מתחברת להכל ולכולם. אבל בהודעות שלך, שאנשים פותחים את ליבם אליך, אני באופן אישי כן מחכה לראות תגובה, לשמוע שהמילים היקרות שלי לא עפות להן באויר ללא תכלית. אין איזה חוק שאומר לך מתי ואיך להגיב ולא תמיד צריך להגיב. אבל עכשיו אני מבינה את הרגשתי לאורך הזמן, שפשוט הרגשתי שאחרי שאת כותבת, כבר לא מעניין אותך ממש, לא מה שכתבת בעצמך, לא מה אחרים כתבו לך. שאין ממש מחשבה על האנשים שמאחורי כל המסכים המסתירים ושבכלל יש פה אנשים. זה לא הכי נעים. לא שההתנהלות שלך "מחוץ לחוק" ומותר לך להשתמש במרחב הזה גם ככה. רק שאם הייתי יודעת שזה כל רצונך, כנראה שלא הייתי קוראת וגם לא כותבת. כי בשביל מה? הרבה תהיות עולות בי בעניין. חומר למחשבה ולהתבוננות.

שמעתי אותך ומבינה. וזה נכון. כשאני כותבת מתוך סערת רגשות וצורך בפורקן אני לא רואה ממטר כלום ואף אחד מלבד הצורך המזדעק שלי למצוא מרחב שיכיל את הזעם והכאב ויבין אותי ויעשה שיהיה לי טוב ויתקן את כל הרע.... כל מה שרציתי אז ואני רוצה עכשיו זה שיהיה לי טוב. זה מה שתמיד רציתי! הפסיכולוגית דיברה איתי על 'מציאות' על 'מגבלות' על 'תסכולים' שהסבה לי וכפתה על נפשי. על חודרנות פטרנליסטית שבאמצעותה היא דחפה אותי להסתגלות תעסוקתית מבחינתה. אבל בתוך כל זה לא הרגשתי ולא השתכנעתי שהיא באמת מתאמצת ומעוניינת לטפח את חיי שיהיה בהם טוב!! טוב אמיתי. חיים טובים. מאושרים. של בעלי המזל והברכה. טוב!! אני בסהכ רוצה שיגיע לי טוב ומאמינה בכל ליבי שגם מגיע לי טוב :) אז שמשהו בהוויה הזאת מתערער לי וגולשת להרגשה שמבחוץ לא מפרגנים ולאף אחד לא אכפת מהפריחה הצמיחה והטוב שלי ורק מנסים להגביל אותי לצמצם ובכח לחנך ולקבע לתוך משבצת גדורה מסוימת בלי לשאול אותי לרצוני זה גורם להזדעקות ואני לא רואה שם אף אחד ... אני נהיית הזעקה. לאלוהים. שיתן ויביא וישלח לי את הטוב שמגיע. :)

עדיין חולה וסובל אוף קשה ככה

הי יקירתי, באמת מאד מאד קשה :-( איתך בשברון הלב, סוריקטה

חולי בשבילי הוא זמן לתת לגוף לנוח.. נכון שממש לא כיף להיות חולים ... מאחלת לך רפואה שלמה במהרה... איתך , ינשוף

הי הילה אווו.ככ קשה.

וואוו... אין לי כ"כ מה לומר.... האמת היא שזה משתק אותי מפחד... מזכיר לי איזו כתבה ישנה שכתבה נרי לבנה על יורם חזן המטפל שלה.. וואו... אני כ"כ מקווה שהמטפל שלך יתחזק ויחלים לחלוטין והכל יחזור למקומו ותחזרו להיות כמו עד עכשיו... נותנת לך יד עם מתאים.. מאחלת לכם שנה טובה ומבורכת ובריאות טובה ואיתנה !!! איתך, במבי.

סליחה שלא הבנתי אותך !!!! עכשיו מבינה שמדובר במטפל.. מקווה שהוא ירגיש טובבמהרה איתך, ינשוף

וכמו שכתבתי לך באבודים ...את כל כך צמחת וזה מדהים איך בכל זאת בתוך הקושי נשארת לצוף . אוהבת אותך ,איך העבודה ,הלימודים חיבוק ענק ושנה טובה טובה ומתוקה

היי לכן, ינשוף, קרןאור, אביב, במבי אהובה, סוריקטה ואביב.... איך ריגשתן אותי בתמיכה שלכן..... אוהבת אתכן... אני עוברת כל יום ביומו.... אין לי מילים אתן מדהימות.... לא יכולה לכתוב לכל אחת באופן אישי... שנה טובה וצמיחה לכל אחת מיכן... הילה

לא יודעת מה קרה אבל אני לא מצליחה להכניס תגובה להודעה שלך. הפנית את השאלה לאודי, אבל אם מתאים לך אביא את ההרגשה שלי. אני מרגישה בבטחה שמטפל קרוב יהיה איתי עד הסוף גם במקרה כמו שהזכרת. רק עם הכלה וללא תרעומת. אם תרצו תוכלו להעלות את נושא ההסתרה של עניין מסעיר שכזה שלא עלה בטיפול. אם תרצו, או נכון יותר - אם תרצי. המטפל יכול להציע, ההחלטה היא שלך. לכל אדם יש את המרחב שלו הוא זקוק, ובמקרה הזה - זהו המרחב לו היית זקוקה. אני מאמינה שההסתרה הזאת היא חומר טיפולי רב ערך, אבל, כל מה ששלנו הוא שלנו, והמטפל הוא שם בשבילינו. ואולי אני מידי אידיאליסטית.... בכל מקרה, זה מה שהייתי מצפה שיקרה, וזה מה שאני מאמינה שנכון שיקרה. ואם תרצי.... זאת רק הדעה שלי. וגם אני אמורה לתת מרחב לך ולו ולכולנו, כולל מקום לדעות ושיטות שונות משלי

לאה לאה, מצטרפת אליך. יופי כתבת. יש לי עוד מילים לומר לגולם. מניחה שתבואנה בהזדמנות. בינתיים, במכוון, השארתי מקום. לך. שלך, סוריקטה

היי לכולם, שמי אינו חשוב, אבל יש לי בעיה מתמשכת שאשמח לקבל המלצות היכן וכיצד לטפל בה, אני גבר כבן 40, נשוי באושר ואב לשלושה ילדים מדהימים, בחמשת השנים האחרונות אני סובל מבעיית הרס עצמי בכל מה שקשור לקריירה שלי ולהתפתחות המקצועית. כוונתי היא, שלמרות שיש לי את הכישורים והיכולות לבצע את המוטל עלי ואף מעבר, אני כביכול בוחר "לגרור רגלים", לעשות קולות של מתאמץ, אבל בפועל למרוח ולא לעבוד, וכשאני עומד על סף תהום מבחינת המנהלים שלי ומבחינת העסק, במקום לאסוף את עצמי ולתת מאמץ אמיתי כדי לתקן, אני בוחר לפוצץ את הכלים ולהחמיר את המצב, בשלושת השנים האחרונות החלפתי ככה ארבעה מקומות עבודה, וישבתי הרבה בבית, ועד שנתנו לי הזדמנות להתרומם, חירבתי גם אותה. יותר מהכל, לפני שלוש שנים פוטרתי מתפקיד בכיר בחברה שעבדתי בה שש שנים, המנכ"ל שהיה חבר קרוב אלי אמר לי "אחי, יש לך בעיה וכדאי מאוד שתטפל בה, כי אנחנו סבלנו את הבעיה שלך שנה עד שהחלטנו לפטר, במקומות אחרים זה לא יחזיק חודשיים." לא רק זה אלא שלאחר שנה שהתגלגלתי בחוץ הוא הסכים לתת לי סיכוי נוסף והחזיר אותי, ואניבמקום לתפוס את ההזדמנות בשתי ידיים ולהוכיח לו שאני חיוני ומועיל, חירבתי גם את ההזדמנות הזאת, ולא עשיתי כלום כדי להביא תועלת. אני יודע שאני מסוגל, אני מכיר ביכולות שלי, אבל אני חסר מוטיבציה להביא אותם לידי ביטוי, אני פשוט מתחיל משהו, עף עליו בכל הכוח, וברגע שמתעוררת הבעיה הכי קטנה, אני פשוט הופך הכל ונותן את כל הסיבות בעולם למה כדאי להיפטר ממני. האם יש למישהו המלצה כיצד והיכן ניתן לפתור את התסביך הזה? בתודה, מבולבל.

היית אולי מנסה לבדוק אם יש לך adhd? התיאור שלך נשמע אופייני למאותגרים הקשביים. זאת רק אפשרות....

רוצה לשתף אותך.. נכון שהגעתי לאמא צביה ? אז כשנכנסתי לחדר תפס אותי גל חזק של קרם הידיים שלה שהיה בכל החדר. עכשיו, הבנתי שאמא צביה השתמשה בקרם הידיים ממש לפני שנכנסתי לחדר. זו לא פעם ראשונה.. הרבה פעמים כשאני נכנסת לחדר זה הדבר הראשון שתופס אותי, הריח שלה, של קרם הידיים שהיא משתמשת. (אפילו כשהיא שאלה אותי לפני שנסעה לחו"ל מה אני רוצה, עניתי שאולי את קרם הידיים שלה, שאוכל להריח אותה כשלא תהיה אבל היא לא הסכימה ,אמרה שזה לא נשמע לה רעיון טוב) בכל אופן, כשהריח הזה תפס אותי ,פתאום יצא ממני כזה בכי ואז אמרתי לה שהריח הזה.. הוא כזה אמיתי. הוא ממש ממש. וגם אם כל העולם יעשה לי "נדמה לי" לא יצליחו לקחת ממני את זה. ואמרתי לה גם שכשפתחה את הדלת וראיתי אותה ,איכשהו היא הרגישה לי כזה לא ממש אמיתי.. כאילו כזה שאי אפשר לגעת ממש. ובריח הזה יש ממש ממש משהו של ריצפה, ואז שיתפתי לגביך עם מה שנפגעתי והכל..ומה שכתבתי לך וענית וכו' והוספתי שגם היא (אמא צביה) בהרגשה עשתה לי אותו הדבר ..בקיצור, כל מה שכתבתי לך בבוקר.. ואז אודי, לא יודעת איך זה קרה, אמא צביה דיברה כל מיני ופתאום הצלחתי להבין משהו. אני חושבת שאני מבינה למה התכוונת אודי, ותגיד לי אם באמת לזה התכוונת,טוב אודי ? אתה למעשה לא התכוונת לעשות לי "נדמה לך " ברגשות, כלומר, לא התכוונת להגיד לי :"במבי ,את לא נפגעת ממני,את לא שמעת ציניות ולעג ממני, כל מה שאת שמעת,זה אכן שמעת !!!! כך באמת הרגשת !!!!!! אני לא מתווכח איתך במבי על זה שכך את הרגשת !!!! מה שאני אודי אומר לך במבי זה שאני אודי לא עשיתי /לא התכוונתי למה שאת חווית. כלומר , אני אודי - סובייקט את במבי -סובייקט ויש מקום גם לאמת שלך במבי וגם לאמת שלי , ואף אמת לא מבטלת אמת אחרת ולא עושה לאחר "נדמה לך" זה נכון אודי ? וואוו... הזוי.. ממש הזוי אודי, אתה צריך לראות אותי עכשיו, אני מזיעה לגמרי... וזה הזוי... למה זה היה לי כ"כ קשה ? כ"כ משונה ,מוזר... ואתה יודע אודי ? אחרי שפתאום הבנתי ממש ממש בלב את כל זה, הרגיש לי פתאום כזה משהו רגוע.. ואז, כמו שקורה כזה הרבה פעמים אצלה, שאני שוכבת על הספה ,על הכרית, ומכוסה בשמיכה הזו, אז אני בכזה.... לא יודעת להסביר אודי.. זה כזה... אתה כזה מסתכל על השטיח והצורות כזה נעלמות ואתה רק רואה כזה צבעים בצורה לא ברורה כזה.. לא יודעת להסביר אודי... ההרגשה היא כמו כזה באינקובטור... שקט טוב כזה.. רוגע , שלווה כזו... ואחרי זה שאלתי את אמא צביה אם זה נקרא שאני אוהבת אותה ? ואז היתה לי השאלה, מה זו אהבה? ועכשיו אודי יש לי את אותה שאלה גם אליך, זה נקרא שאני אוהבת אותך ? ומה זו אהבה אודי ? שלך-במבי.

אני מעריצה אותך מאוד באיך שאת יודעת לבטא את עצמך במדוייק במילים.. מזדהה עם כל כך הרבה על מה שכתבת הריח.... מטפלת שלי היתה שמה בושם מסויים וזה גרם לי לבכות( לא בהכרח ממקום לא טוב) אחרי שספרתי לה היא הפסיקה לשים... אני חושבת שבריח יש משהו שמתחבר למשהו מאוד ראשוני- אולי הריח של אימא שמרגיע את התינוק שלה...?? לגבי אהבה.. לא באמת יודעת... מחכה גם לשמוע מה שאודי יכתוב.. כאן יחד איתך.. ינשוף

ריח ....כמה הזכרת לי בגעגוע בתור ילדה הנוכחות של אמא הייתה רק לפי הריח של קרם הידיים שלה ... עכשיו שאני חושבת על זה כמה זה עצוב שזאת הייתה הנוכחות שלה בחיי ...ריח ,ולא יותר ...חיבוק

חנה יקרה פעם אחרונה כתבת על הקשר עם המטפלת והמשכו ...כתבת גם לי ולגלי תודה ובעצם שתיינו לא הגבנו לך ...את חסרה כאן עפרה , התקרבת ונעלמת לי שוב ...מתגעגעת פרסונה נעלמו עקבותייך ...למרות שנשארו איתי מילות שירים שהנחת כאן איה , יודעת שאת קוראת כך כתבת ...נשמח להיות אתך שירה יקרה ואהובה , חגים תחילת שנה ...מה שלומך ???? גלי גלי מיוחדת אז המטפלת חזרה ולאט לאט חוזרת לעצמך , מתגעגעת אלייך נטע , לא יודעת אם את קוראת אבל מקווה שתבקרי לפני החגים ... הילה בפעם האחרונה שניכנסת היה קשה חוץ מאודי לא היינו איתך ...רק לספר לך שקראתי ושמחתי שבכל זאת את מצליחה להחזיק את עצמך צפה..חיבוק לאה לאה יקרה ...חברות זוכרת ...נגעת ונינגעת ודי נעלמת ...מחכות לך כאן מיכל מה שלום אמא ? מה שלומך ? חושבת עלייך .. רוני ההודעה ההיא הטובה שהנחת כאן מילאה את ליבי בחום , מה שלומך? מיקה מזמן לא נכנסת לא יודעת אם את קוראת ....אם כן אז שתדעי מרגישה בחסרונך ... ולכל מי שאולי פיספסתי ...ממש ממש מצטערת ומודה לאל שאני רק אדם .. אז אם שכחתי מישהי זה לא כי את לא חשובה זה כי אני רק בן אדם ...חיבוק של שבוע טוב

מדהימה שאת! איך את מצליחה בתוך תקופות קשות (ואני שומעת שיש לך כאלו) להחזיק ככה את כולם? הלוואי עלי... אני חושבת שפחות או יותר בגיל עשר קראתי ספר רומן על פסיכולוגית בדיכאון והעסיק אותי, איך אפשר ככה להיות בשביל האחר, אז שוב, מדהימה שאת! תשתדלי שלא יבוא על חשבונך! אכן, המטפלת חזרה, ומסובך המקום שלי עכשיו, כתבתי על כך קצת למעלה אולי אודי יעלה את ההודעה שלי היום או מחר. שיהיה לנו ולנו שבוע נפלא! חיבוק! גלי

לא על חשבוני .. דווקא מאוד בעדי לא לשקוע רק בתוכי ... מקווה שאחר כך או מחר אהייה מסוגלת לקרוא ולהגיב לך למעלה .. מנותקת מדי כרגע :)))

הי אביב המלכדת והמאחדת, חלק מהבנות שציינת הופיעו כאן וצרפו דבריהן החכמים ומעולמן. איזה כיף :-) ראש השנה מזמין? שלך, סוריקטה

מקרבים מרחיקים ...הקושי בחגים משותף לכל יושבי הכפר המקומי כנראה... וכן שמחתי אתמול שראיתי את הבנות כותבות עוד לפני שההודעה עלתה . זה עשה לי כל כך טוב ... אוהבת לטייל בן הרבה עצים .. יקרה להודעה שלך שם למעלה כנראה הגיב בחופש כבר ..עייפתי מאוד ,חיבוק

אביב יקרה מאוד, תודה על קריאת הכיוון. בדיוק אתמול כתבתי הודעה לאודי ובה ביקשתי שישאל איפה אני... אבל לא העזתי לשלוח. אז הנה. אני כאן. לצערי באותו מצב. מתמודדת בעיקר עם המוות. קוראת ולפעמים גם מתקנאת ביכולת לכתוב, לדבר, לשתף. שלך, שירה

עצוב לימלקרוא שכך ומאוד מבינה.. בכל זאת מגיע לך עץ בשבילך ...תנסי לעשות את המאמץ הזה עבורך להנכיח את כצמך כאן בוירטואלי לפחות ... חיבוק

הי אודי. מתקשה להבין את הדברים,ומהאספקט של..,אז מה כן,מה לא,איך, מתי,כמה ועוד.ואסביר...,המטופל אמור(או רצוי ש..)יביא בטיפול את מה שיש,את איך שיש,מה שעולה,יוצא,לא יוצא וכו,ובעיקר בלי מסננות,עיכובים,או המנעויות(זו לפחות ההתיימרות הרצוייה וכדי שהטיפול יוכל להיות באמת יעיל).מנגד,המטפל מצידו נמצא באיזה מקום דימדומים שבין כובע המטפל המקצועי שהוא,לבין הבןאדם שהוא,ודווקא אצלו..,ובשל כך,יש לא מעט עיכובים והמנעויות או בדיעבד גם לעיתים טעויות.(דבר שגם לא מעט נמנע מלהיות מדובר מצידו וביוזמתו.כשלכל אלו כמובן ומן הסתם,יש גם השפעה על המטופל,גם כמסר..,ובהפוך על הפוך.). ובאופן כללי,הקו הזה,העדין,שבו המטפל הוא גם בן אדם,כשבעצם גם יוצא,שמצופה מהמטופל עצמו,שגם ככה נמצא במקום מורכב בתוך כל הדבר הזה והיחסים האלה,להיות ער אליו,ולהבין,אז מתי זה כן או לא מתאים.מתי זה משפיע לרעה גם על המטפל,ועדכדי שכבר מעורר במטופל עצמו חשש לדחייה(ומתוך חרדות הנטישה הגדולות),ומתי ולא משנה מה, המטפל וכאיש מקצוע לא יתן לזה להשפיע.(והשאלה גם יזלוג ומעבר לנסיונות המנעות שלו..). אין ספק שכל העניין הזה,מתעתע,מעורר לא מעט קושי,וגם לא מעט כעס ובמקביל גם אשמה. כשמצד אחד יש לא מעט את המסר למטופל, מה אכפת לך איך אני מרגיש...,אתה העיקר!ומנגד יוצא שהמטופל כן צריך לחשוב על איך המטפל מרגיש,כי יש לזה גם השפעה,על שניהם בסופו של דבר! ואני הייתי שמחה לשמוע את דעתך על כל הנושא הזה.ומהמקום שגם אתה נתקל בו,כולל פה.(ואפילו למרות הוירטואליות). ושל מי בעצם גם האחריות בטיפול עצמו.., כשמצד אחד יש דרישה לאוטנטיות מהמטופל(שגם ככה ומעצם המסגרת הזו נמצא במקום הרבה יותר חשוף ופגיע,וזה הרי "לא כוחות"..), ,ומנגד במקביל הוא צריך גם להזהר ולהשמר,וכדי לא לפגוע במטפל,ואם הדברים גם משפיעים עליו,וכי הוא רק..,בן אדם. ובטח..,אם התוצאות גם יכולות להיות הרסניות ,ולמרות שמדובר ביחסים טיפוליים, שהרי (נרצה או לא),גם לא באמת "אמיתיים". או שלא...???...אז אין ספק שהנושא הזה מורכב עדכדי בעייתי.

הי קרן אור, נראה לי שביום בו תרגישי שהקשר אמיתי, כנראה תדעי שעברת כברת דרך. עדיף לנתב את הרגשות ה'שליליים' (וניתן לבצע זאת בדיבור מווסת ולאו דווקא בהתפרצויות התנהגותיות) לכיוון הטיפול, שהוא המקום הבטוח לעיבוד. וכן, גם בטיפול יש גבול וחרדות ההרס והנטישה מובנות ומוכרות. לבינתיים, שלך, סוריקטה

תודה על התייחסותך.ואכן ברור נכון ויעיל יותר,שהרגשות השליליים יהיו מנווטים לדיבור בטיפול. והלוואי ובתוך כל המורכבות כולה,הקושי הגדול עם הכל,זה גם יצלח. ואשמח אם תוכלי מצדך לשתף קצת בחוויותיך שלך בעניין..., אם הבנתי נכון וממה שקראתי בתגובתך למימה, שגם את היית וחווית מקומות קשים מאד בטיפול, ואחרי שנים שבו,את במקום אחר. קרןאור