פורום פסיכולוגיה קלינית

יש פה היום וחיבוק וחיבור ואהבה ותמיכה אני.... חושבת שבסדר עושה חייל בעבודה עובדת גם בחגים וזה החוט שמושך את הבלון הליום למטה... במבי יקרה סוריקטה אהובה אני איתך אביב בבקשה אל תפגעי ינשוף את נפלאה חנה מזמן לא דיברנו מתגעגעת לכולן כולן גולם יקרה קרןאור מיכל בא לכן שרשור מחזיק ידיים? נ.ב סורי שכרגע לא יכןלה להגיב בעצים ששתלתן, בשבת אנסה להיכנס ולענות בסבלנות ולך אודי אדם יקר ומיוחד זכינו בך... אין כמוך! באמת אני מלאת אהבה והערכה אליך לא מאחלת כלום.(בקשר לשבת וחג) יותר חיבור לעצמינו ופיזור העננה הילה

שפעם אחת תזכרו

קשה פה. לא רק לי... שתהיה שבת רגועה לכולם ואודי... תודה.

לפעמים אני מרגישה שלא הכי אוהבת את המטפלת של עכשיו ועדיין חושבת על המטפלת הקודמת. לפעמים חושבת שזה פוגע בטיפול הנוכחי אבל אני לא יכוהל לעשות DELETE עליה. ועוד לא גיליתי באיזה קליניקה היא ובעלה נמצאים, אבל כן מצאתי תמונות שלה בפייסבוק, דרך איזו קבוצה שבעלה חבר בה, תמונות מלפני 4 שנים, לה אין פייסבוק. לפני ראש השנה שלחתי לה הודעה שנה טובה. והיא ענתה לי בחזרה וכתבה את שמה. אבל יצאה לה טעות באות האחרונה וזה קצת ביאס אותי... אולי לא השקיעה בי? למה לא שלחה תיקון? אולי כבר אין לה כוח אליי? אבל אני עוד מרגישה קשורה אליה... אני לא חושבת שמנג'זת לה מדי או מפריעה... והיא בעצמה אמרה לי כשנפרדנו שאם אדפוק לה על הדלת היא תפתח לי. אווף ולא הכי נעים לי לדבר עליה בטיפול עכשיו, כי אולי הנוכחית תחשוב שאני אוהבת את הקודמת ואותה לא. והטיפול עכשיו הוא שונה, היא בגישה של יעילות, אז לשבת ולא לדבר כמו שאני תמיד עשיתי היא לא כ"כ אוהבת לתת לי...

רוצה לאחל לך אודי ולכל החברות היקרות שכאן, חג שמח! אודי, תהיה כאן בשבוע הבא? והיום בטיפול, הייתה פגישה טובה לשם שינוי(: אחרי ששבוע שעבר יצאתי בהרגשה שלא ממש אכפת לה ממני ואפילו הרגשה שהיא כועסת עליי, עכשיו זה כבר פג...

:(

מבינה שממש קשה .. ובכל זאת מילים לקושי יעזרו . איתך יקרה ואם זה עוזר אז עוד מעט זה נגמרהחגים והחגיגות .... חיבוק אם נכון לך

לב. אוהב.(אין ממש ציור של זה..)

בהודעות ארוכות שאתן כותבות אני הולכת לאיבוד . קוראת אותן וכאשר מגיעה לסוף רק זוכרת חלק או לא זוכרת כלום בכלל. מנסה לקרוא שוב ושוב אבל עדיין... אז כאשר אני מגיבה לכן אני מגיבה רק לחלק שנקלט אצלי. גם כאשר אני כותבת אני כותבת בקיצור כי אני מאבדת את הרצף והולכת לאיבוד. לא יודעת למה.

הכל בסדר ,את בסדר גמור יקרה אוהבת שאת מגיבה לי ולאחרות אוהבת שאת כאן .

לי זה קורה כשמגיבה מהפלאפון ואין לי אפשרות לראות את ההודעה...

הי ינשופי, כשאני חושבת על זה - המממ... יש לנו את אודי. אלוף בתמצות איכותי. ואנחנו אחראים על הפירוש :-) שלך, סוריקטה

ממש

מביטה להרס בעיניים ולא יכולה לו מנסה שוב ושוב מבינה נלחמת ולא יכולה לו דובר בטיפול ההבנה שצריך לגעת ,להביא ,לדבר עם הכועסים התוקפניים מובנת ומה עם גם זו תישבר קמתי מביטה להם בעיניים בכנות ,באומץ הבושה הורגת אותי מבפנים לא רוצה להגיד את מה שיושב על הלב זה ממש לא עדין וזה מולי .. סליחות סוריקטה הלוואי והייתה לי אחת לעצמי .. עצוב עצוב עצוב היום אני היחידה שפוגעת בי

באמת עצוב, שולחת חמלה, רחמי קצת על עצמך, איתך, מיכל

עצוב לי לשמוע, שולחת חיבוק חם (אם מתאים כמובן) וכוחות. אני למדתי (והקושי הוא כמובן ליישם בזמן אמת), שיש רגעים/מצבים/ דברים צריך לקבל למרות... ושזה יכול לחלוף וכן זה קשה כי עכשיו לא טוב וקשה לראות את הטוב וקשה לחשוב על מחר, אבל התחושות הקשות הן לרוב זמניות וחולפות וצריך לתת מקום למה שקורה לי עכשיו ולנסות לא לחשוב על מחר/על העתיד. מאמינה בך, חנה

חושבת עלייך הרבה.. שתהיה שבת טובה ושתהיי לעצמך, טובה!

שנתתי לכאב ולעצב הזה מקום ............. תודה בנות !!!!!!!!!!!!

הכתבה ההיא .. ההאמת שלא חידשה הרבה . ברור כל אחד שעובד עם ציבור יודע איך הוא נוהג ,גם בישיבות צוות... אבל כדי לאזן ..https://g.co/kgs/qoplNj כל פעם שהקשבתי לשיר חשבתי שזה לתת את הלחי השנייה ...אבל זה מה שהמטפלים שלנו עושים ...אחרי או לפני שהם משתעממים מאיתנו למוות :)))))) שיהיו ימים טובים

יש לי קטע, אמנם פחת בשנה האחרונה, של לקרוא כל דבר שקשור לטיפול/ למטפלים. מעניין אותי (אם כי לא תמיד זה טוב בשבילי)

הי יקרה מדובר בשיר אדבר איתך של חוה אלברשטיין ...והכל בחיוך ואהבה

הי אודי, בוקר שוב, כתבתי כמה הודעות לבנות בעצים למטה. אודי - תראה? בנות, תראו? תודות, סוריקטה

הי כולם, משאירה כאן עדות קטנה להשתבשות מסוימת שחלה ביומיים האחרונים. העניין מבלבל. איני יודעת (ואולי גם לא אדע) אם קיים לקשר להיותי בלתי תלויה בתרופה שנגמלתי ממנה. אני פחות אפטית, אך גם רגישה קצת בדומה לבעבר, ועכשיו השימוש בכלים יותר מובהק. כמו ללכת על חבל בלי רשת ביטחון למטה. איני יודעת אם לעניין הזה יש תרומה, אם לעניין הגיל (אולי גם וגם באיזונים מסוימים). בערב, אתמול, לא כעת, הסבלנות שלי לא הייתה בשיאה (ובדרך כלל יש לי הרבה ממנה). החלטתי לא לרשום כאן ברגע האמת, חיכיתי לבוקר לראות מה קורה, ואז לרשום לעצמי ולכם עדכון, בתחום זמן פעילות הפורום. אם בעבר הייתי מצילחה לאכול בריא וללכת וגם לרדת במשקל. בשבועות האחרונים זה לא מצליח. ואני תוהה מדוע. ושוב, אולי נכנסתי לגיל הזה ש... אז רציתי להגיד קצת - אוף. והחלטתי לא יותר מידי להילחם בכוח, זה מניב על פי רוב תוצאה הפוכה. הכל ידובר עם רופא הנפש, אם כי, כשאני פוגשת אותו, בדרך כלל יותר רגוע אצלי, והוא אינו רואה אותי ממש ממש במצבי 'התפרעות' פנימית. אבל אני מספרת. ומעניינים גם העיתויים שהגופ-נפש שלי מרשים לעצמם להיחלש. יש קורלציה גבוהה בין ימי 'אין עבודה' למשל, ל'הרשאה מלמעלה' להיות חלשה יחסית. מתקשר גם לנכתב בפסקאות הקודמות. בוקר אור, משהו בלב תר אחר תמיכה, שלכם, סוריקטה

קצת לא באיזון הבוקר . יום עמוס לפני ולא יודעת אם אכנס שוב ...הכי מבינה ...ואולי כל השיחות שדוברו כאן בתוספת החשבון נפש המדובר ,העירו גם אצלך שדים מרבצם ... הלוואי ונזכה לשלווה ... חיבוק לעוד שבוע עמוס רגשית ,זה כבר נגמר ..

אביב מתוקה, יהיה בסדר? נכון יקירתי? שששש... ליל מנוחה, חיבוק, סוריקטה

סוריקטה.. ... אני לא במצב איאיאי... ... אני קצת (אולי קצת יותר מקצת) במצב של חוסר שיפיון.. אולי החגים ? יום ראשון..שבת..שלישי..שבת..ועוד פעם שבת.. אתה כבר לא יודע איזה יום היום.. אתה מתקשה לזכור איך קוראים לך.. מה צריך לעשות..אתה חי?/מת? מרגיש כמו בלון הליום ..מנסה להחזיק ולהיצמד לקרקע ..ויש כוח מטורף שמעיף למעלה כמו גרגרי אבק... ... ואולי סתם עיפות החומר.. ? ואולי חילופי העונות ? ואולי כל התשובות נכונות ?/לא נכונות ? לא יודעת.. ... שומעת אותך ורוצה להיות איתך..למרות מצב האי שיפיון ? מצב של אין גרגר כוח ? היגיון ? יכולת ? איתך,במבי.

הי במבי, ככה חשבתי לי על כותרת שאולי תצחיק אותך קצת... את יודעת, כתבת על הבלבול הכה מובן בימים אלו. ואני חושבת לי, וואלה, אולי יש גם קשר לבלבול שנוצר אצלי - פתאום התחלף לי התינוק, והוא בגיל אחר, עם פנים אחרות, מבט אחר, תפקוד אחר ואנרגיות אחרות, וההורים אחרים, וכתובת המגורים שלהם שונה. והקשר שונה. והימים מתקצרים (לעזאזל) וואלה בלאגן... עצלות מוזרה תקפה אותי ביומיים האלה. ואני, אמורה להיות חרוצה כזאת. יהיה טוב. ובמבי, לכשתוכלי - ספרי? אוהבת שאת לידי, שלך, סוריקטה

יקרה לי מאוד, מכירה את תחושת העצבים החשופים, הכל כאילו מוגבר... גם אצלי בסופי שבוע יש נפילות. לפעמים זה מפני שאנחנו משתדלות מאוד להחזיק בשיגרה ויש משהו משחרר עד פירוק בסופי השבוע. גם אצלי הגיל כבר כאן ולא מזמן שמעתי ראיון מעניין עם דר ציפי דולב, פסיכיאטרית מומחית לבריאות האשה (היא אמנם מדברת המון על תרופות, אבל יש גם מעבר) הנה הקישור: http://www.bnefesh.com/?p=3088 שלך, שירה

הי מתוקה, יופי של קישור. לרגע אני מרגישה שנהיינו פורום של נשים שחלקן בגיל המעבר. קטע. הנושא, אגב, בוודאי מדובר וגם במעקב רפואי. בדיקות של אזורים נשיים, בדיקות דם הורמונליות, תפקודי כבד, בלוטת תריס ועוד ועוד. מאמינה שה SSRI שלקחתי כן הקל. מאידך היו לי כאלה כאבי ראש והדופק שלי ירד כל כך נמוך. אז נראה. אוהבת, סוריקטה

חש בתוכינו חלקים שונים. כאשר אני הולכת לפסיכיאטור אני מבקשת לפניכן מהמטפלת שלי לדבר איתו כך יש יותר סיכוי שיקבל תמונה שלמה יותר. מקווה שתמצאי את האיזון. ינשוף

ינשופי, מקווה מאד. הרגעים האלה שלא מוצאים ורק מחפשים לא פשוטים תמיד. איחולי מנוחה ושלווה לכולנו, והנה כתבתי קצר. שלך, סוריקטה

שולחת חיבוק ממני, מקווה שיגיע ברגע הנכון. זמן של 'חופש' לדעתי נותן מקום (לא בהכרח טוב או רע) למחשבות, לרגשות, לתשומת לב שלא תמיד באה לידי ביטוי בשגרה... טוב שאת שמה לב, רואה ויכולה לדבר את הדברים האלו כדי להיעזר. מקווה שיוקל וירגע לך. מאחלת לך סופ"ש נעים וחג סוכות שמח!

הי חנה יקירתי, כנראה שיש משהו מבורך בחופש וגם משהו מבורך בשגרה. כמו גם חסרונות םה וגם שם. יפה אמרת, ובטח חיבוק. מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, שלך, סוריקטה

גם לך מותר להגיד אוף :) מעניין שגם אני חולה רק בחופשים, משהו לא נותן לנו. היי שלווה, הרפי קצת, השליכי מעלייך את השליטה המתמדת, מניסיון זה מעייף. אני חושבת שהיום את מעט יותר מרשה לעצמך איתנו וזה טוב!!! הלחמי פחות. ולהרגיש אוף זה לעיתים משחרר :) איתך, מיכל

סוריקטה יקרה שומעת אותך ורואה אותך. מכאן אני מרגישה שאת מספרת על שיבוש ועל התפרעות פנימית אבל אולי אולי את מצליחה רק לספר על.. ולא להביא את.. הדבר עצמו.. רק במילה אוף טיפה הרגשתי את התסכול הזה.. וגם בתוך השיבוש את מתבוננת וחושבת ומנסה לתת פשר לדברים, מתארת לעצמי שלא קל להפרד מרשת הביטחון של התרופות שליוו זמן ארוך.. כשאצלי דובר על ירידה במינונים והרופא היה נגד והמטפלת מאד בעד, הוא אמר שהיא ברצון שלה שארד גם לוקחת על עצמה שהיא תחזיק יותר, והיא אישרה. אצלך נראה שאת זו שמחזיקה יותר, טבעי שיהיו מעידות ושיבושים (גם אם המקור לשיבוש מהתרופות וגם אם מדברים אחרים). ואכן, לפעמים להלחם גורם להתחפר יותר עמוק. את נבונה. לפעמים צריך לקחת אוויר לחכות שיעבור ואז לאט לאט לעשות סדר בבלאגן.. איתך גלי

שלום לכולם, אני מטופל אצל אותו פסיכואנליטיקאי כבר כמה שנים. יש לנו קשר טוב והוא מאוד עוזר לי בנושאים שונים. הוא לא חושף על עצמו פרטים בהתאם לשיטה וזה מתאים לי בטיפול באופן אישי. חשוב לו לשמור על הפרטיות שלו ואני מכבד את זה. אני כן שיערתי לגבי הזהות המינית שלו בהתאם לרמזים שונים ולהבחנה שלי, וגם הפניה הראשונית שלי הייתה בנושא והבנתי שהוא מכיר את התחום, אבל אף פעם לא העלנו את זה לגביו. העניין הוא שלאחרונה הסקרנות אכלה אותי ועשיתי חיפוש של השם שלו באינטרנט. אני חושב שהוא לא מבין גדול במחשבים ובמקרה ראיתי סרט פורנו די בוטה של גברים וערוץ של גייז אליו הוא נרשם ביוטיוב ועשה להם לייק.. אין לי בעיה עם זה, אני יודע שהוא אנושי, העניין הוא שאני גם יודע שהפרטיות חשובה לו (ומאמין שלא היה רוצה שיגלו זאת) ושהוא עובד גם עם בני נוער, ואולי חשוב שהוא ידע וימחק את זה. אמנם צריך לעשות חיפוש מעמיק כדי למצוא את זה, אבל אולי אני לא אהיה היחיד שיעשה זאת. השאלה האם כדאי שאני אגיד לו? אני חושש שהוא יהיה נורא מובך איתי ושאולי זה יתקע את הטיפול וגם שיחשוב שאני סטוקר כזה שעשיתי חיפוש עליו.. מצד שני, אנשים אחרים יוכלו לראות ואכפת לי ממנו. חשבתי לכתוב לו מייל אנונימי אבל אני חושש שזה עוד יותר ילחיץ אותו והוא עלול לקחת את זה קשה כי נראה לי שהפרטיות שלו זה אחד הדברים הכי חשובים לו.. בקיצור, מה עושים?!

הטיפול הוא שלך ובשבילך אם הדבר מציק לך גם אם אתה חושש תעלה זאת בפניו...המטפלת שלי אמרה לי פעם שהתפקיד שלי הוא לא להגן עליה או להזהר כל כך אלא להיעזר בה....ואם זה נמצא באינטרנט אני בטוחה שהוא מודע לזה כמו כל אדם בזמננו....אני בזמנו חיפשתי עליה הרבה, היום פחות מעניין אותי, והתביישתי לומר לה מה מצאתי אז הייתי רומזת לה מה אני יודעת עליה כדרך אגב, קצת מצחיק אותי היום :) כי השפה שלי אליה היום הרבה יותר פתוחה ופחות מתביישת ואני רואה זאת עוד דרך להתקרב. והיא מצידה ממש הבינה ודווקא אמרה שזה טבעי לחפש דברים עליה וזה מובן, אולי גם הוא מבין ובעידן של היום בכלל........מציעה גם לך להעלות זאת בפניו....אצלי אגב היא עובדת גם עם הקהילה ההומו לסבית וזה עזר לי דווקא פחות להתבייש ברגשות כי הכל אפשרי....למרות שאני נשואה וסטרייטית... דבר נוסף ספרתי פה לפני המון זמן, מצאתי קונדום בשירותים בקליניקה ופחדתי לומר לה והיה לי נורא קשה עם זה, לא משנה כל הסיפור רק לבסוף שיתפתי אותה והיא הודתה לי למרות שהייתה בהלם...וזה דווקא פתח הרבה דברים. אז אולי זאת הזדמנות לפתוח דברים גם מביכים, בהצלחה.

מיכ, תודה רבה על התשובה המפורטת שלך! רציתי לשמוע גם את הצד של אודי, שמייצג את מה שהצד השני היה מעדיף (של המטפל), אבל לא הבנתי את התשובה שלו... בכל מקרה, תודה :)

היי אודי, תודה על תגובתך. לא הבנתי אבל את כוונתך... איך זה שאדבר על העניין שלי יעלה את הבעייתיות בהגדרות הפרטיות שלו? אז עדיף כן להגיד לו או לא?..מה אתה היית מעדיף מהצד שלך כמטפל? תודה.

גם הבעתי משאלה לקרבה וגם נשארתי בחוץ

הי שירה יקרה, המשאלה הזו מורגשת כל כך אצלך. לעתים סמויה וחבויה. אני רואה. מאמינה שכולנו רואים. צר לי אם פספסנו. מותר חיבוק? לצידך, סוריקטה

זה קורה לפעמים שההודעה לא עולה בדיוק בזמן שציפינו ואז ממתינה לה המון זמן.......קרה גם לי לפעמים. את בפנים ,פה, מרגישה?

שתדעי שההודעה שלך, לא זו שכרגע מגיבה אליה, ממש נגעה אליי. מזדהה איתך. הגעת כנראה ברגע האחרון (מדי) ואודי לא הספיק לראות וזה בטח רק העצים יותר את הקושי. איתך...

תודה אודי, מעריכה ומכבדת.

תודה, תודה על מילותיך היקרות לגולם. אחרון אחרון חביב. רועד לי בלב מהתרגשות. ממש.

אודי, אתה יודע, קשה לי נורא להתבטא בזמן האחרון. אני קוראת אבל איני מצליחה להיות פה. לפעמים אני רוצה שתקרא לי לבוא ולהצטרף לשיח או סתם לשתף, שתרגיש בחסרוני ובעיקר בקושי שלי. אולי יש בהודעה הזו משהו תלוש.

באותה דקה עם אודי שסגר ... טוף זה קשה שמחה שבכל זאת ניסית שוב חיבוק

זה היה אמור להיות אוףףףף אז עוד חיבוק

פוסעת קדימה ושוב באדמה מביטה כואב לי כל כך בנשמה זיכרונות ארורים ,אין לזה סוף קופסאות , ארגזים מגרות נשכחות עכשיו יוצאות ומתפוצצות במוחי ... נושמת בכבדות לתוך הכאב... וכואב הלב אכן אודי אין חיים בלי כאב ואין אדם בלי כאב אבל זה בילתי נסבל ולא ניגמר ... סליחה ששוב אני באה ככה ..

טיפה נתקעתי שוב. אבל זה ישתחרר. אני כבר יודעת. גמר חתימה טובה לכולם!

ראית שהגבתי לך להודעה? שהצלחתי להקים את עצמי מהמיטה וללכת לאיזו השתלמות...

הי חנה, את יופי. יופי יופי יופי. שלך, סוריקטה

הרבה יותר קל לחיות עם הספקות והאי וודאות שהכל שקר מאשר לקבל שזה קרה.

אוי... איך אני מזדהה ... כל כך נכון ומדויק.

ינשופי אהובה , ענקית ברור גם יותר קל לחיות עם הניתוק... ומה עם המחירים שמלשמים על הספקות והניתוקים גם איתם יותר קל????? אוהבת חיבוק לכולך...

הי ינשוף, אין במחשבה שכזאת אלמנטים דומים לאלו של הכחשת שואה? בדימיון אםשר להחזיק יחד גם אירועים סותרים. במציאות, כנראה, פחות. ולא פשוט, כי על כמה קצוות חבלים צריך, אולי לוותר. אני, למשל, הלכתי לטיפול כדי לדעת יותר. לא העליתי בדעתי מה אדע. אוי כמה לא ידעתי... שלך, סוריקטה

אודי, למה אני לא יכולה לשאת את הטוב שקורה לי בקרבה עם אמא?????? למה כל כך קשה לי? דווקא התקרבנו והתחלתי להבין ולקבל ואתה וגם המטפלת אומרים שזה כל כך טוב, מתנה......משהו מרגיש לי לא ממש נכון....קצת מפחיד אולי.....מנסה יחסי קרבה וזה לא קל. כתבתי דווקא שיר פיוסי כזה עליי ועל אימי..משתפת. ובכל זאת מרגישה כובד כזה....ועצב אולי עליה???? עליי??? לא יכולה להסביר :( מילים מתוך ילדות רחוקה, מרחפות בחדר ביני לבינה, מתוך השלווה הפנימית נוצרת הזדהות איטית, להתקרב אל חוסר האונים, לחבק את צער החיים. להבין, לחמול ללא שיפוט, להתקרב, ללמוד אותך מחדש, לא לפחד יותר מהמבט, השנים מרככות את הפנים, משנות ומכווצות את החוץ... נשארנו שתינו בדממה, את ואני בתוך ההמולה, מנסה לאחות את השנים, למצוא סדר, הגיון במילים והנה מצאנו חיבור, מצאנו אות חיים.... גמר חתימה טובה וצום קל למי שצם.

אודי היקר מאד וכולם, איחולי גמר חתימה טובה. אריכות ימים איכותית ובריאות. כן, גם מסיבות אגואיסטיות. כי אני צריכה אתכם. ובמקביל זוכרת את עניין הפרידות. מחבקת, סוריקטה

מצטרפת למילותייך... גמר חתימה טובה לכולם וצום קל לצמים שבינינו.

גם אני צריכה אותך כל כך ...חיבוק מכיל לכולך פרידות חגים .. שיהיה לנו רק טוב

לא יודעת אם הביאו אותה לכאן, אבל היום הראו לי אותה חברים בעבודה. על מה פסיכולוגים חושבים על המטופלים שלהם. מצרפת קישור, אני עוד באמצע http://www.mako.co.il/health-weekend/Article-c61eccdaadb4751006.htm

הי חנה, לא הכרתי את הכתבה, אבל, מעניין, שבחרתי לחפש מידע אודות העיתונאית שפרסמה אותה, או העורך/ת שאיני יודעת מיהו/י. :-) סוריקטה

אודי, הטיפול מטלטל כל כך גלים קשים הוא אמר שהוא יודע שזה מעייף ועדיין אני צריכה אותו, עכשיו ממש עכשיו רוצה שהוא יגיד לי מילים לא ניפגש ברביעי וחמישי לא ברור זה כאב כזה שהעצבים חשופים הילה

הי הילה יקרה, איני יודעת מאיפה את מצליחה, ואת מצליחה ממש בסופו של דבר, לשאוב את הכוחות. את מוכיחה שוב ושוב שאת כן גדולה ולא רק ילדה. כולי הערכה ואני לידך, מחבקת ועוטפת וזוכרת היטב את הילדה, קיומה וצרכיה, טוב? שלך, סוריקטה

רוצה להגיד שקראתי ואיתך...

כל כך אוהבת לעשות עם עצמי חשבון נפש כזה שמזיז אותי מהמשבצת ומוביל עוד קצת קדימה ... אני כבר חושבת שאני יודעת מה אני רוצה לעשות שאני יהיה גדולה , מה המטרה שלי בחיים .אולי זה אשמע , גדול יומרני , אבל באמת בכנות אני רוצה להיות אדם יותר טוב לעצמי ולסביבתי ..רוצה ללמוד עוד ועוד על הנפש שלי על מי שאני ולנסות לשפר .. כי מה עוד נשאר לו לאדם בערוב ימיו עם לא את עצמו וסביבתו. מזכירה לעצמי שוב שלא חשוב כמה נמוך נפלתי וכמה עוד ארוכה הדרך מה שחשוב באמת זה לאן נושבת הרוח ... המפרש שלי מתוח לפנים :) מסתכלת ביראת כבוד על הדרך שעשיתי בשנתיים שאני כאן, בשנה האחרונה שהייתה טובה אלי , מספיק מאתגרת כדי שאצמח עוד קצת ...מאחלת לעצמי עוד שנים כאלו ... מודה לכם כל כך , לכולםםם על שיתופים ששיתפתם , על שנתתם לי להיות אתכם על שהייתם איתי . שהכלתם אותי , שנשארתם גם שפגעתי , שהייתם מספיק קרובים כדי שאפגע .. על שיקופים שראיתי דרכם את עצמי ...שנתתם לי אפשרות להיות כאן על כל חלקיי גם הפחות נעימים ובכל זאת שמרתם לי מקום .. מבקשת את סליחתכם שפגעתי שלא הייתי מספיק רגישה , על מקרים שהאגו הלך לפני ועל מקרים שהוא הלך אחרי (אותה המחלה רק בצורה אחרת ) , סליחה שלא הצלחתי לעשות הפרדות בן שלכם לשלי. מניחה כאן משהוא שיושב לי על הלב כבר המון זמן , סליחה לרחל רחל , בפעם האחרונה שנכנסת לכאן הייתי כל כך מרוכזת בקושי שלי בפרדה מהמטפלת שלי . כל כך מזדהה עם המקום שלך ולא יכולתי להגיב לך ...קפצת לרגע קט וחוץ מאודי אף אחת מאיתנו לא הגיבה לך מאז נעלמת ...מקווה שפשוט הרגשת שאת לא צריכה יותר ושצמחת ולא שהרגשת שקופה שאין לה מקום .. וסליחה נוספת אישית לסנדי , על הנוקשות , על הקושי לראות אותך באמת , לראות שכתבת אז את מה שכתבת ממקום כואב ופגוע שלך . להבין שכמו שאנו נפגעות תקיפה מינית נפגעות מכל אזכור של אשמה כלפיינו ..את באמת באמת נפגעת מלבוש חושפני בסביבתך, להבין לעומק את השוני בנינו ...לימדת אותי עוד קצת כבוד לאחר , תודה אוהבת אותכם ואתם באמת חברים שלי ... https://www.youtube.com/watch?v=6I3AMEcaXyA אודי , לא אכפת לי כמה פעמים אמרתי לך את הדברים ... תודה , תודה שאתה כל כך מאפשר לי להיות כאן על כל מי שאני , ללמוד , לטעות , לנסות ... חייבת לך ענף אחד ענק ענק בצמיחה שלי :))))) חג שמח , מלא מלא בתקווה ....

את השראה בשבילי איך שאת כל הזמן עובדת על עצמך.. לומדת, צומחת, מתפתחת וכל כך הרבה מעבר!!! באמת שאני מאחלת לך שתמשיכי להתפתח ולצמוח בקלות כמה שאפשר.. אוהבת אותך מאוד... ינשוף

אוהבת אותך המון את יודעת לצמחים אין מראה מולם ...אבל לך יש ראית לאחרונה כמה גדלת והתפתחת.. חיבוק ענק

אביב יקרה, הודעה מן הלב עם מקום רחב רחב. את יודעת, נראה לי, שאני עושה חשבון נפש כל רגע ורגע, ואיכשהו דווקא ביום המיוחד הזה, יום כיפור, השקט-סוער, אני מבקשת לי קצת חופש מחשבון הנפש המתיש הזה. אפילו לפרוק עול. לא באופן מופגן של ממש. גם לא בעיני עצמי. יציאה בשאלה בקטנה, במובן המטאפורי. הייתי רוצה לבקש סליחה על המקומות שהכאבתי. אני יודעת שהכאבתי, ולא מתוך כוונת זדון, אלא מתוך כוונה להצמיח. ככה גם הורים עם ילדים, ככה גם מטפלים עם מטופלים. כך תפיסתי. אבל לרגע אני חושבת שהכי סליחה היא על חוסר סבלנות שלעתים ברחה לי. לא כל כך כאן, כי כשאין לי ממנה, אני לא רושמת, אלא מתכנסת לי. ואני אדם, מנסה לומר לעצמי. לא ספוג אינסופי. לא ניתן תמיד תמיד להכיל. ובעצם גם סליחה על רגעים בהם לא חשבתי מספיק צניעות. זה בר תיקון, לעתים. בפרספקטיבה. אני זמן רב פה בפורומים. חלו שינויים. פחות מקריבה את עצמי, נראה לי. לוקחת פחות אחריות-של-אשמה (וזו, למדתי לומר, בעצם חוסר אחריות - לקחת יותר מידי על הכתפיים). ואביב - מזכירה גם לך - את לא אשמה בסבלותינו כולנו, גם אין לך כוח כביר כזה למוטט בהינף יד. אבל, כאמור, ההרגשה מוכרת. אתמול היה לי יום מאומץ, והלילה דליי מים מהמזגן המשובש נשפכו לי על הראש. מצחיק-עצוב, אבל לא ישנתי כל כך. ואני חושבת, אביב, שיש אנשים שהיו צריכים לבקש סליחה מאיתנו, ולא הפוך. אבל זה לא יקרה. סיבה טובה לכעוס. אבל בואו נקווה שנשחרר את הזעם והמשאלה הפחות ריאלית. ותקווה... איך המטפל שלי ראה וגם אמר שהדבר שכל כך אפיין אותי, והוא הבחין בכך בתחילת דרכנו הסבוכה, היא התקווה המוזרה הזו. את כל-כך משתדלת, מאחלת לך ולכולנו הרפיה טובה, תחושת ניקיון ושלווה יחסיים. שלך, שלכם, סוריקטה

אין לי ספק שאני לא אשמה בסבל של האחר , אני לא אשמה שאחרים עוזבים כן לפעמים במבט לאחור אני יודעת שיכולתי אחרת , זה עצוב ומלמד כאחד ...לא שזה אומר שאם הייתי נוהגת אחרת הדברים היו אחרים . הסליחה היא עבורי לא עבור האחר .. חשבון נפש כל הזמן , נכנסתי לפורום באוקטובר ככה שזה איזה סגירת מעגל של שנה נוספת כאן... ואחרים ככלל לא מצפה מהאחחר לבקש את סליחתי שיעשה עם עצמו חשבון נפשו . אבל יש כאלו שבא לי להתעמת איתם .

איזה יופי, כך אני מרגישה עכשיו. מעריכה את יכולת הראיה הזו והרצון להטיב ולצמוח עוד ועוד... חיבוק אם מתאים (((((())))))

איזה כייף לקרוא שככה את מרגישה. אכן צדקה סוריקטה כאבי גדילה ..

אוף מכירה את הלופים האלה ..את ההרס הזה שמגיע בצורה של קרבנות שבא להרוס כל חלקה טובה . הקרבן הזה שכל כך לא מסוגל לגעת במה שבאמת כואב לו (אני מניחה שהכי כואב לך זה השינויים האלה שדיברת עליהם ) במקום להיות שם בכאב לתת לנו לכולנו להיות אתך למטפלת להיות אתך את הודפת . מרחיקה שולפת קוצים ...עוד ועוד ... אז מכוון שאני כל כך מכירה את המקום המחורבן הזה מקרוב ...יודעת גם שקשה לך להזכר שאפשר אחרת. הכי לא מבינה מה כולם רוצים ממך מרגישה שלא מספיק שאת בתחתית עוד מכים אותך ופוגעים בך .... אז במיוחד בשבילך ...העתקתי לך מילים רכות שלך , מילים אוהבות . ...לאודי , להזכיר לך את מה שאת יודעת מבפנים . שאודי זה הצד הטוב ולא הרע ..והוא כל כך כאן עבורך גם ... מחבר: גולם תאריך: 16/3/2016 שעה: 20:36 ואני מצטרפת להילה ולבמבי ;), ולהזכיר לך שגם אני חשבתי שאודי העניש אותנו וזה מקום לא בטוח, אבל אודי חמודיייי, בהתחשב שכל ערב הוא פה מטוב ליבו... אני חושבת שרוב הזמן הוא הוכיח שהוא יציב ובטוח לנו, תני לו הזדמנות...אני נתתי. אודי מפרגנת לך הזדמנות :) מחבר: גולם תאריך: 8/1/2016 שעה: 08:17 אמנם קצת באיחור אבל לא רציתי לפספס הזדמנות לברך: צרור ברכות, בריאות, אושר, נחת, חיים משמעותים ופוריים וברכה שהילד שלי תמיד מברך "שתמיד תלך בדרך הפרחים ". יום הולדת שמח. אם היית כאן לידי עכשיו הייתי מנערת אותך עד שהתפוח המורעל היה נופל לך מהפה ..ומחבקת אותך חיבוק כזה שעוטף את כולך ולא נותנת לך לזוז עד שהיית מרשה לעצמך לבכות את כל הכאב שאוכל אותך מבפנים https://www.google.co.il/search?q=%D7%95%D7%A8%D7%93+%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5 טוב לא מצליחה לעשות קישור קצר --- תקישי ורד אהרונוביץ ,מעבר לזה שהיא מדהימה , בטוח תמצאי את עצמך שם ....אני יותר ממוצאת את עצמי .

צימררת אותי... את צודקת לגמרי, לא ראיתי את זה. תודה לך יקרה!!!!!!!!!!!!!! ואודי קבל את התנצלותי הכנה, אביב ניקתה לי קצת את העדשות , פתאום רואים אחרת. אביב אוהבת מעומק הלב.

עכשיו שאת מרגישה אותנו ואת אודי קצת במקום יותר טוב ..תנסי לקרוא שוב מה שאודי כתב לך.. ויקרה תבואי יותר תני לעצמך מקום איך כתבת המקום חחשוב לך נו....אז יאללה השנה תנתקי כמה חוטי גולם (הם כבר גם ככה רקובים מרוב שנים ) וצאי אליינו יש בך כזה יופי בפנים . שנה טובה וגמר חתימה טובה ...

לייק! שלך, סוריקטה

הי, את מזכירה לא רק לגולם אלא לכולנו. המשפט הילדי הקסום ההוא "שתמיד תלך בדרך הפרחים" המיס גם אז את לבי. התבוננתי בעץ ההוא שציטטת ממנו, אביב יקרה, וראיתי שכתבתי לגולם ש'ברח לה' והיא בכלל לא גולם. כולי תקווה שההזמנה הרכה שלך תתקבל בברכה ואהבה, סוריקטה

התודה לגולם שהזכירה לי מקומות קשים וכואבים ואיך אני ניראת ונשמעת... מקומות קשים כואבים כל כך עם צורך אדיר ליד לנראות להכלה וכל כך הודף ודוחף ..עצוב כל כך

היי, כתבת על הזמר מיקה שאת חושבת עליו בתור אדם שנראה נערי, ושיש בו, משהו מן הגבר ומשהו מן האישה. את יודעת...בתור ילדה ונערה תמיד התבאסתי שאני לא גבר..נשים נתפסו בעיניי כפחות נחשבות, כנחותות יותר, כפחות חכמות. וגברים תמיד היו אצילים, יודעים הכל, מתהלכים להם במלכותיות עם הטליתות והחליפות היפות וריח בית כנסת..בזמן שנשים לובשות בגדים בלויים ועסוקות בלהיות ממורמרות ובדיכאון ובלבשל... וכמה התאמצתי ורציתי להיות כמו הגברים... והיום, כמה הייתי משלמת (ושילמתי :-) ) בשביל להיות אישה אמיתית. וזה כל כך, כל כך קשה! פעם, כשאמרתי למטפלת שלי שאני בכלל לא אישה. היא הזמינה אותי להסתכל במראה. וממש מנתה איברים נשיים שיש לי... וסוריקיטה, אני עדיין לא משוכנעת בזה. כנראה שאני איפשהוא באמצע... אז במובן הזה, הכינוי בהחלט מתאים לי.

הי מיקה, כמה אני שמחה לשמוע את מחשבותייך. ולומר לך דבר מה, יש בי גם אזור, שכנראה, עדיין לא משוכנע בנשיות עד הסוף. אמי תקפה בילדותי כל ביטוי של נשיות אצלי. ואבא אהב אותי ילדה שעושה 'דברים של בנים'. והנבוט הזה עוד חובט ברמות העמוקות. ועכשיו, עכשיו אני כבר בגיל שנשים לא פוריות פיזית יותר. זה עצוב. נדבר, גמר חתימה טובה יקירתי, כל כך שמחה שהצטרפת. שלך, סוריקטה

ראשית, רוצה לאחל לך אודי, ולכולן, שנה טובה..., הלוואי ואמן. ולגבי העניין עצמו...,לדעתי זו חוצפה לדרוש תשלום על פגישה שבוטלה בשל הנסיבות שצויינו.זה מקומם מאד,נותן תחושה מאד לא טובה,למצב שגם ככה קשה(ועוד מהמטפלת שלך...),ובהחלט מאד מאד מכעיס. מה שעוד יותר מכעיס ובמצב שכזה(ולאור המלצתך הכביכול ברורה אודי), זה לדבר את הכעס...ואיתה. כלומר מה...?לשלם לה כפי שהיא דורשת, ואז לדבר איתה את הכעס על זה, ולהצליח גם להעזר בה כביכול?? יש בזה משהו,כמו מרגיש לי ממש,מעין"ניגוד אינטרסים", כמו תחושה של הפוך על הפוך..,יחסים ככ לא ברורים..., משהי שאמורה להיות שם עבורך,לטובתך,ולעזור,בוחרת להתנהל כך...,אבל...אז אתה כמטופל אמור ,גם להצליח להעזר בה ובתוך זה. ??אני באמת לא מבינה איך זה ניתן,כשבעיקר מעורר תחושה מאד לא טובה,וכשגם כך כל היחסים הללו..,מאד מורכבים ולא פשוטים

הי קרןאור, אני מאד יכולה להבין את התפיסה של שמירת השעה וגם את תחושת הזעם, מאידך. וגם - כפי שאודי ציין - אני מאד בעד לדבר בדיוק את זה בטיפול. מנהל בפורום אחר היה חוזר ואומר - להדפיס את מה שכתבת כאן ולהביא לטיפול. אנשים, מן הסתם היו יורדים מדעתם ומתעצבנים, וגם לזה ישנה סיבה ששווה לדבר עליה. בטיפול :-) לגמרי. גמר חתימה טובה, סוריקטה

היום רוצה להביא לכאן את הילה הילדה את חוסר האונים והחיפוש את חוסר השקט הזוגיות שלי הסתיימה עכשיו צריך לחפש דירה וקשה לה לילדה רק רוצה להניח את הראש על כבר בטוח ולנשום ולהרגע.... בוקר קשה ערה כבר מחמש וחצי.... גם החתולים לא שקטים מהבוקר רצים בכל הבית... לאחד מהם יש יללות מוזרות זה לא מיאו מזכיר יותר תקיעות שופר אבל תרועה כל זמן... אוףף צריכה מילים הבוקר... הילה (הפעם שמתי לב)

הי הילה הילדה , תני יד להילה הגדולה ..ויחד כן יחד אתן כבר שתיים ולא לבד את יכולה הילה , זה קשה , זה כואב פרידות הם לא דבר פשוט כמו שכתבנו למטה פרידות ועצמאות ... הילה שולחת חיבוק וכוחות , והצלחה יודעת שאת יכולה את כבר הרבה יותר גדולה מקטנה כל כך צמחת בשנה האחרונה גאה בך , יקרה ... רק בבקשה אל תיכנסי לבור הזה , שגם הוא מדובר כאן רבות בזמן האחרון ...תיראי את היש , אתך מחבקת

הילה יקרה, התגעגעתי אלייך וטוב שחזרת :) , מותר להיות ילדה ועצוב שהזוגיות הסתיימה, מקווה שתמצאי את השלווה וגם החתולים, גמר חתימה טובה

הי גולם, את לא אדם מגעיל. אבל יש בך חלקים מגעילים ותוקפניים (כבכולנו) והם באים לידי ביטוי גם מול אודי, וחבל. תאמרי על עצמך 'כולי מגעילה', משמע - אינך מקבלת את החלקים הללו בך. וזהו, בעיניי, ניסיון (הפוך, לכאורה) להדוף אותם. יש בך לבטח חלקים יפים ורכים. פני להם מקום נסי לא לתת ל'מפלצות' להשתלט. אנחנו בעדך כאן. סוריקטה

מצטרפת, וגולם אל תכעסי כל כך, בכלנו חלקים טובים ורעים...השאלה למי מהם ניתן ביטוי ואיך נתייחס לסביבה שלנו, לכלם יש רגשות וצריך לשים לב לרגשות הזולת, זה הכל.

היי במבי זוכרת את עלמא? את שיר האיילות שצמאות למים שהולכות לחפש? אתמול שמעתי את זה שוב ושוב.. וגם את זה.. דוד ד'אור ששר אבינו מלכינו בפרידה מפרס... הכי מרגש שיש... https://youtu.be/gsH2KoElBh8 יום כיפור השבוע פורט על נימי הלב.. איתך בסליחתך

... אני בימים של קצת בלבול.. .. לא יודעת מה לומר.. כתבת שהזוגיות שלך הסתיימה.. נותנת לך יד.. איתך, במבי.

הי במבי, דואגת. אם תוכלי, גם ממרחק זמן, ספרי מה קורה? שלך, סוריקטה

לקחתי את עצתך שלא לוותר על המטפלת, ניסיתי והיא יכולה שעות אחרות ממה שאני יכולה ובקיצור לא יצא להפגש..אז כתבתי לה כבר גמר חתימה טובה וחג סוכות/שמחת תורה שמח...והיא בתגובה כתבה אוקיי ואת התאריך בעוד שבועיים וחצי :( כך שיוצא שחודש ימים לא נפגשות....פעם אמרתי לה שאם אני לא כותבת בין פגישות סימן שהכל טוב..בעצם עכשיו זה לא כך....זה קשה נורא!!!!! היא שאלה איך אמא ואיך אני.....כתבתי לה שאמא יותר טוב ועליי לא כתבתי כלום....כי מה זה יעזור?? עצוב לי שכך קורה ונראה כאילו לה לא ממש משנה מתי נתראה, כאילו העיקר שאני אדע שיש פגישה באופק, זה לא נכון!!!! קשה לי כי יש המון שינויים בחיי בקשר שלי עם הוריי שרוצה לשתף/להתלבט איתה...........זה מבאס כלכך....עד שמרגישה שלא בא לי לנסות כבר שום תאריך ולא להגיע אליה יותר :( כתבת לגולם דבר נכון, שלא צריך להתייחס מגעיל אז כל כך מנסה שלא לכעוס עליה לנסות להבין אבל הרגש כל כך כועס ושוב אומר לי שלא אכפת לה.....אוף, וסוריקטה, תודה לך יקרה על תובנות חכמות כתמיד :) את אלופה!!!! גמר חתימה טובה לכלם, מ. מלשון מתפרקת כרגע :(

אוח יקרה , מכירה עד מאוד את המקום ...ובכל זאת , כבר כתבתי לך פעם . אם את רוצה זה אפשרי ..תראי מה כתבת היא לא יכולה בשעות שאני יכולה ...עכשיו בואי נכתוב את זה הפוך.. "אני לא יכולה בשעות שהיא יכולה " מה את יכולה כדי שכן תוכלי , תאמיני לי שתמיד אפשר להגמיש . השאלה עד כמה זה חשוב לך. עד כמה את היא זאת שמוותרת עליה ועל עצמך . ניסית לדבר בטלפון כן בטלפון או בסקייפ שיחת טיפול (בתשלום) היא רוצה שתעזרי בה , היא הציעה לך שתיכתבי , אמרה לך שהיא שם עבורך ..היא יודעת שקשה לך . את יודעת אני חוזשבת שדווקא מאוד עצוב לה ,שאת עדין אחרי כל כך הרבה שנים יחד . לא משתמשת בה ובעזרה שלה . הרי בדיוק אלו המצבים שבשבילם את בטיפול ..כדי לא להיות לבד . זוכרת את המטפלת שלי הקודמת כותבת לי או קי כזה בדיוק במקומות האלה ...כזה או. קי אם זה מה שאת רוצה , מי אני שיתעקש איתך. ואני תמיד אחרי כזה אוקי ..מצאתי זמן ודרך .. חבל ...אפשר גם יחד ואחר ושונה ולא כמו שאת רגילה ... אתך , מאוד מאוד מבינה ...

את יודעת, אביב, הזכרת לי שבזמנו המטפל שלי הציע שימוש בסקייפ, והוא אישר אותי (לתדהמתי הרבה...) לא השתמשנו בכלי הזה, קרי, שיחות שיחות בסקייפ, אבל עצם היותו וקיומו, כל כך ריגש אותי. הדמות שלו שיושבת אצלי במחשב/סמארטפון/ במוח בראש. קרי, תרתי משמע (אם אני מקשיבה אנליטית למה שאני אומרת). אז מיכל, אני מצטרפת - גמר חתימה טובה! סוריקטה

שונאת את האלטרנטיבות.....ממש!!!!! והיא לא לוקחת תשלום על שיחה קצרה אם דחוף...רק אם זאת תהיה שיחה במקום פגישה ואני לא יכולה ככה בשיחה זה בעייתי לי, למצוא זמן שקט ורחוק מהילדים בבית ומהבעל :( זה לא כזה פשוט. לא יודעת אם זה עצוב לה כי אני כן מסמסת כשקשה....הסגירה הזו של האוקיי קשה לי...כאילו בסדר, זה מה יש! אבל היא מנסה, אני יודעת.... :( לשאת אותה כשהיא לא איתי, כשאין פגישות זאת משימה כמעט בלתי אפשרית...תודה אביב.

כלכך כלכך מבינה אותך. הרגשה קשה ומתסכלת מאד.

אוהבת את הכינוי שלך שנותן תקווה, כמו דובוני אכפת לי :)

בעבודה שלי אני מלווה אנשים שקשה להם אבל יש להם תקווה , החלמה , דרך , עתיד .. אני מצליחה (לא תמיד ) לעשות הפרדה בן שלי לבן לא שלי .. שם הפרידות שמחות יותר , מעודדות ...אנשים שכבר לא זקוקים לי בתור קביים וממשיכים בדרכם הפתלתלה עצמאיים יותר ..ועדין פרידות .. בחלק מהזמן אני מלווה אנשים בסוף חייהם .. מלווה אותם במוסדות או בבתים , ליווי פרטני .. אבל הסוף איתם מאוד ברור לי . שנים הצלחתי לעשות את ההפרדה בן שלי לבן לא שלי , כשתמיד ישנה פרידה מלווה בהמון המון כאב וקושי .. בעבודה הזו אני רואה המון כאב סביבי , נתקלת בהמון סוגי חולים והמון סוגי משפחות. בשנים האחרונות עיקר הליווי שלי הוא אנשים דמנטים ובעיקר אלצהיימר ..ליווי לאורך שנים ארוכות של קושי וכאב , ובדרך עוזרת למשפחות לעשות עיבוד לעכל להבין , להפרד . (הסנדלר הולך יחף ) וכל פרידה כזו משאירה איזו צלקת בפנים ...האמת שבשנים האחרונות זה נעשה קשה יותר ויותר (אני לבד במערכה מחזיקה את עצמי , את המשפחה ואת החולה ) ויותר מזכיר לי את ..אמא הפרטית שלי ... אמא שלי אשה שחצתה מזמן את גיל הגבורות ויותר מתקרבת לגילו של פרס , איתה זה תהליך אחר ..מצד אחד יש לי את כל הניסיון והידע . אבל המחשבה על הרגע הזה מעוררת את כל השדים , מפצלת אותי ברמות שכבר שכחתי מהם . יש כבר חלומות בהקיץ של פרוק מוחלט .. החלקים הקטנים בהיסטריה רצינית מהמחשבה שלא יהיה תיקון שלא תהייה אמא ... את צודקת סוריקטה שכדאי להתחיל לחשוב על זה בטיפול , כי הרגע הזה יגיע ... כל כך טעון ומורכב ועצוב ...אמא , כי בסוף הלב תמיד קורא לאמא ...

הדברים שלך כל כך נוגעים...לחיות עם פרידה וכאב זה חלק מהחיים, הלוואי שנדע לשאת את היש ואת מה שאחרים משאירים בתוכנו. קבלתי פעם מהמטפלת ספר שעוסק בזה כשחשבתי שנפרדות... כל כך קשה לשאת את הטוב והיש מהקשרים....כרגע אני מנסה כל כך לבדוק את היש גם באימי....מה קיבלתי טוב וכו'....

אודי , המילים שלך "שיתכן שזה החשש שלי שמא אבהל ואתרחק " ... אל פניו אכן לא היה שם פחד הייתה אכזבה . ובכל זאת, לא הפסקתי לחשוב על המשפט הזה . בודקת עם עצמי , מה גרם לכזאת סערה . נפרדות ... גולם כתבה לך על ההודעות , הרגשתי את הכאב שלה את האכזבה , הבנתי למה ומאיפה הגיבה כמו שהגיבה . כאב לי שככה היא מרגישה וכאב לי שככה הגיבה לך . אתה אודי הגבת לה מהמקום הפגוע , הכועס ואף הוספת " איך זה שמכל היש והמענה שאני נותן מה שבולט ונשאר זה הודעה שפספסתי? " .... מבחינתי מתנה , לא רק לגולם לכולנו , ממש עבורי .. כל כך דייק לי . כשאני קרבן מצוי איך אני מתנהלת , איך אני נצמדת נפגעת ומהאין ולא רואה את היש . זה היה לי עצוב לקרוא ולראות ...ואז הגבת לי ורוב התגובה שלך הייתה קשורה להודעות שעלו או לא עלו . ולא הצלחתי לעשות את ההפרדה בן גולם לבני , בן הפעמים שאני פגעתי לבן שאחר פוגע . וכן היה שם פחד מאוד גדול שפגעתי בך . אודי , תודה זה כל כך מסביר לי המון דברים . מבינה שיש משהו סביב הכעס , תוקפנות שאני פשוט לוקחת פנימה ומתקשה להפריד בן שלי לשל האחר . (ככה גם מצאתי את עצמי בקו אש עם סנדי ) ומכאן המון פעמים ההרגשה שאני לא ניתנת להכלה ....תודה אודי , על שיקופים על אותנטיות .. גולם אהובה , את יודעת שאני בעדך ..עצוב לי עצוב לראות אותך . מזכיר אדם טובע שבאים להצילו ומהפחד והלחץ הוא מכה וחובט במי שבא להצילו . הייתי שם המון פעמים בטיפול הקודם , התנהגתי בדיוק בדיוק ככה ...זה עצוב ולא נעים . וגולם את יודעת קצת כואב לי גם היחס שלך אלינו אל מי שעונה ומגיב לך. עושה מאמץ גדול , חושב עלייך , רואה אותך ואת פשוט מתעלמת מאתנו זה עצוב ... אני אוהבת אותך ומבינה אותך , ובכל זאת לאה עושה כזה מאמץ ולמרות הקושי והפחד שלה וכותבת לך ... בבקשה אהובה תנסי להבין שאנחנו איתך אף אחד לא נגדך , גם ובעיקר לא אודי . הוא כאן עבורך וענה לך תשובות מדויקות להפליא . תנסי לקרוא אותן שוב ממקום אחר איתך , שולחת חיבוק אם נכון לך .

קראתי את הדברים הנוגעים היום מצליחה להתחבר אליכם אחרי הרבה זמן שלא הצלחתי.. מכירה את זה מעצמי.... כשמחפשים את הרע מוצאים אותו ואז הכל נראה רע... את הרע השנאה והשונה קל למצוא הרבה יותר קשה למצוא את נקודות החיבור את היש... זה דורש עבודה ואימון.. שוב ושוב גמר חתימה טובה הילה

מקווה לזכור ברגעים הנכונים ... מאפסנת בראש במקום של הדברים שחייבים לזכור ... אודי תודה . אודי - לא יכולה ממש לשתף כאן , אבל השיח הזה על הנפרדות ...קירב אותי עוד קצת למטפלת הנוכחית ושחרר עוד טיפה משולי השמלה של הקודמת .

אביב יקרה קראתי אותך... כנראה טעיתי, ממש מתנצלת בפני כולכם. לא הגבתי ממקום נסגר ופגוע, המקום חשוב לי אתן חושבות לי ואודי חשוב לי. קבלו את התנצלותי באם פגעתי.

כל כך , וכל כך מבינה אותך ואת המקום המחורבן הזה , הכואב שהיית בו ...חיבוק

שלום רב, אני מטופלת מזה תקופה אצל פסיכולוגית קלינית. לפני כחודש שברתי את כף הרגל והודעתי למטפלת מס' ימים לפני הפגישה השבועית המתכוננת שלנו שלא אוכל להגיע בשל הפציעה. להפתעתי הרבה, היום גיליתי שאני עדיין צריכה לשלם על הפגישה למרות שלא התקיימה ולמרות שהודעתי מראש. לטענת הפסיכולוגית, היא שומרת לי את השעה ולכן אני עדיין צריכה לשלם. זה די עיצבן אותי , הרי לא מדובר באיזה כאב ראש קל שהודעתי עליו ברגע האחרון. האם זה מקובל והגיוני? תודה מראש וגמר חתימה טובה

לא יודעת איך להגדיר את זה.....התקרבות לאמא, מעין פיוס עם עצמי, איתה...הבנה גדולה ואמפתיה שאני לא רגילה אצלי מולה...אולי אהבה באמת??....לא קל...מתנה?? לא יודעת. למה בעצם מתנה?? מעין השלמה וקבלה שלי אותה...והכלה....זה חזק ממני כל זה...שונה כל כך. ופגישה עם המטפלת נראית כבילתי אפשרית. כשבקשתי כתבה " לא היום. מצטערת" ולא מתחשק לי לנסות יותר לבקש פגישה כי תענה שוב "לא היום" אוףף לא יודעת...לא רוצה להתרחק מאמא יותר..רוצה דווקא להתקרב להכיל אותה אפילו במחיר של דחיה או משהו אחר..מוזר לא??? לפני כיפור אולי זה מתאים" זאת אמא שלי!! חוזרת אליה..אולי צריכה אותה גם...מוזר...גמר חתימה טובה אודי יקר! וגם לכלם. ושנה נהדרת...מיכל

הי מיכל יקרה, מרגש. הדברים האלה שנופלים בעיתויים האלה. סימלי כל-כך. גמר חתימה טובה! בהחלט. שלך, סוריקטה

הבלבול של השמות חתמתי בשמי... תעשה עם זה מה שאתה מבין..

היי אודי יקר מה שלומך? איך אתה מרגיש? אני חושבת עליך, על החגים, על שבוע מקוצר ועומס עבודה... איך עבר עליך ראש השנה? מקווה שאתה בסדר וזה לא יותר מעומס עבודה. שלומי טוב, ואני בסדר שלך,

אודי אודי ...מרגש, באמת מאוד מאוד מעריכה . האמת שלא פחדתי הפעם , ידעתי גם שהדברים ידוברו ויסתדרו . הייתי יותר במקום חסר אונים ולא מבין. בעיקר עצוב כי פגעתי בך .. האין שנה טובה חזרה בתגובה שלך וההתייחסות להודעות כאילו זה מה שהיה חשוב במה שכתבתי לך , נתנו את ההרגשה הזו המרוחקת. מכוון ובמדיה אין שפת גוף וקשר עין לא יכולתי לדעת למה הגבת כך , כמו שגם כתבתי השחזורים שלא מפסיקים , הכאב , התהליך שאני נמצאת בו מערערים מאוד ... האמת שהבנתי שהפורום על כל יושביו נעשה עבורי יותר מציאות מוירטואל .... והעוצמות הרגשיות תואמות . חושבת אולי צריכה קצת לנדוד מכאן , אבל זה קשה להרחיק מכם ... ואודי ,כל כך מעריכה את המאמץ שלא יכולתי לא לענות לך ...תודה איש יקר ,אתה מיוחד כל כך ... סוריקטה אישה מדהימה ואהובה ...שוב אומר לך אשרי הילד שזכה לגדול בן ידייך האוהבות , את מיוחדת מאוד ...וכוחות הנפש ותעצומות הרוח שאני מתארת לעצמי שעבודה כזו לוקחים ממך /נותנים לך ..מורידה בפנייך את הכובע ...שיהיה בהצלחה ויודעת שבזכותך עוד אדם בוגר בריא בנפשו צומח בעולם... תודה על הגיגי הבוקר , אכזבה כן בוודאי שהייתה תחושת אכזבה .... התחושה הייתה שאודי מתעסק בעניין ההודעות ולא בברכות שבאו מהלב . בהתחלה זה כאב ואכזב קצת הרגיש כמו הפרסומת הזו של הפולנייה שמפילה את המתנה , אוי נשבר ...ואחר כך הפך לאובססיה של את אשמה את פגעת את עשית , את את את ...הדרך לעצור את הרעש העצום שהיה בתוכי היה לכתוב את זה כאן לאודי , כמו להגיד לחלקי זהו שקט הנה אמרנו לאודי עכשיו שקט .... בקשר למילותיו של אודי ( או השירים ), האמת שמכוון והם כתובות הן נשארות עימי המון המון זמן , חלקם, העוגנים היותר חזקים נכתבים בפלא שלי והולכים איתי ...אבל כן , לצערי הדבק נעלם מהר (גם בהודעות של המטפלת וזו שלפנייה )אז אני צריכה שוב להביט בהם ...דבר אחד סורקיטה הידיעה שאודי כאן עבורי , שהוא מכבד ומעריך אותי ולא יפגע בי לעולם ברורה לי ..כמו שזה ברור לי בטיפול . בקטנה , כל כך מבינה אותך בנפרדות מאמא ...יודעת שברגע האמת , אני בבעיה והפיצול יחמיר ...עצוב כל כך ... אוהבת אותכם מאוד ,

הי אביב שלנו, את יודעת, כשהייתי קטנטנה, גם לי הייתה מטפלת. והיא נתנה משקל כדמות נשית טובה בחיי. המשקל של אמא אמנם ניצח למדי, אבל גם משהו מן אותה מטפלת נטמע בי ועיצבני. וגם כל מיני אלמנטים מאבא, הגם שלא היה כמעט בכלל שותף לגידול ילדיו. דבר נוסף, בדיעבד (וזו לא חכמה, אבל אולי אפשר ללמוד להבא) אפשר לפצל (כן, דווקא לפצל ולא לערבב) הודעות שכאלה. ברכה מן הלב - שתעמוד בפני עצמה ולא יתלוו אליה נושאים נוספים שיאפילו עליה. שבוע טוב, יום עמוס לפניי, חיבוק לדרך, סוריקטה

צודקת מאוד בדברייך חשבתי עלייך אתמול , על התפקיד שלך ..את יודעת לחתונה שלי הזמנתי מטפלת שהייתה לי ששנים לא ראיתי אותה ..היא הייתה חשובה לי כל כך . שיהיה לך יום עמוס אבל נפלא ...

האם יש דבר כזה דיסאינהיביציה מינית אצל ילדים ובמה זה מתבטא? תודה

הי אודי, בזמן האחרון שאני נכנסת וכותבת כאן בכינוי שלי..זה מרגיש לי מאוד מוזר ומתחמק כאילו ממש בא לי לכתוב כאן בשמי האמיתי. (אבל לצערי לא יכולה) פתאום מיקה נשמע לי סתם שם סתמי שלא מייצג אותי כלל. זה כל כך מצחיק...כי יש לי אפילו 2 שמות - ובכל זאת - אני משתמשת בסתם כינוי נבוב ולא יהודי ועוד כתוב באנגלית. אודי, למה זה קורה לי? זה טוב? זה מראה שאני כאן פחות? אני לא יכולה לכתוב כאן בשמי האמיתי.

הי מיקה יקרה, אני התרגלתי לכינוי שלך, ומתאים לי. בזמנו הזכרת את הזמר מיקה ואני חושבת עליו בתור אדם שנראה נערי, יש בו, בעיניי, משהו מן הגבר ומשהו מן האישה. וגם לכינוי שלי כאן התחברתי. אני קוראת על הסוריקטות בכל מיני מקומות, ומוצאת לי, כל פעם אולי באופן מעט שונה, משפטים שאני מתחברת אליהם בתיאורי בעל החיים. מאמינה מאד שגם את יכולה למצוא. רוצה לעשות את הניסוי? חפשי בגוגל מיקה ותראי למה את מתחברת. שלך, סוריקטה

איזה יופי של רעיון , אהבתי .... ומיקה את בסדר, הכל בסדר .. מנסיון ברגעים שרוצה לברוח מהשם שלי מהכינוי יש שם משהו מתחת מבעבע ....

מרגישה חרא, סליחה על הביטוי... (וסליחה על הכותרת, משו במחשב נדפק ולא יכולה להעתיק את ההודעה). כ"כ חסרת בטחון, מפחדת, מפחדת לנסות ולהעז, אז נשארת במקום הדפוק שלי והלא מתקדם. כרגע מדברת על העבודה אבל תכלס זה נכון לעוד תחומים בחיים שלי. אז נכון שאני זו צריכה לקחת את עצמי בידיים אבל לא רנאה לי שזה יכול לקרות..

הי חנה יקרה, יש מצב שזו התגובה שלך רגע לפני שאת כן מתקדמת, כן לוקחת אחריות? שלך בחיבה רבה, סוריקטה

וההודעה שלך היום הצליחה להקים אותי מהמיטה וללכת להשתלמות שהתלבטתי אם לללכת אליה או לא... אז תודה יקרה!

דורשת בשלומך.מאד איתך. וקשה לי עם השם שלך

תודה לך על התעניינותך. אין לי מושג מה שלומי...

את רואה , זה קשה וכואב ...אבל את יודעת לכתוב אחרת ..כזה שיקרב ולא ירחיק , עוד חיבוק

הי לאה, לא רציתי להשאיר אותך לבד. הזכרתי למטה ורשמתי רעיונות לגבי הקושי עם השם גולם. ומה הוא עשוי לעורר בעיניי. שבוע טוב טוב, שלך, סוריקטה

נקודה. אודי. נקודה. כי. אולי. כל. כולי. מסתכם. בנקודה. שרוצה. להיעלם. זה לא הוגן מצדך היה לתקוף אותי בגין "תוקפנות" שאני מהצד השני בכלל פצועה וחלשה. נקודה. אודי. נקודה.

את יודעת שאני איתך, ומשהו בך מרכך לי את הלב ומוצא ופוגש אותי. אבל, ואולי דוקא בגלל זה, הייתי אומרת לך שמרגיש לי לא נח לקבוע מה לא הוגן שהאחר יעשה. הייתי מנסה להגיד שמרגיש לי לא הוגן, שחושב לי לא הוגן וכדומה. אבל קביעה כזאת, מניין? מין קביעה אובייקטיבית מוחלטת שרירה וקיימת. אבסולוטית. וזאת מניין? מוסכמה כלשהי, חוק מדיני? מי כותב ואחראי לכללי ההוגנות בעולם?

הי גולם, ההצטמצמות לנקודה, ואף לפחות מזה (פעם הייתי אומרת שלנקודה יש קואורדינטות במרחב, וגם את זה איני מרגישה) מוכרת לי מאד. היה זה, משום שקשה עד בלתי אפשרי עבורי להפריד ביני לסביבה. צמצום של עצמי לנקודה משמעו גם צמצום דומה שמתאר את היחס שלי לסביבה. דהיינו: אני = נקודה מכאן נובע - כל העולם שווה הכל. וכפי שאני נוטה לומר - הפוך והיינו הך עשויים לנבוע מאותו מקום בדיוק. קרי אמרת כאן גם אני = כל העולם, ואתם - נקודה. אתם כלום. אתם גלמים. ואפשר לפרש זאת, אחת מהצעותיי (הכותרת שלך כנקודה) כאילו את עושה לנו, או לעניין לקיחת האחריות על הכותרת, אצבע משולשת. עכשיו הבחירה שלך. ואני שומעת אותך עמוסת זעם. זה מובן מאד. אבל הזעם יכול להיות מעובד ולא להשתחרר כלפי חוץ ללא פילטרים, כי יש עוד אנשים בסביבה. מקווה שהובנתי, וכולנו בעדך, באמת, סוריקטה

אז חשפת אותי, אני טיפוס מרושע מגעיל ואכזר...

אודי, אימצתי. אליפות. שלך, סוריקטה

אודי ולכל בנות הפורום רוצה לאחל לכם שנה טובה ומתוקה שנה של צמיחה, רפואת הגוף ונפש והמון שלווה פנימית. שוב רוצה לאומר לך אודי תודה על המקום המיוחד הזה שמרגישים בטוחים ופחות לבד.

הי ינשופי, ברכות מצוינות ונוגעות, שנה טובה טובה, שלך, סוריקטה

הלוואי שיכלתי לעזור לעצמי שיכלתי לדעת מה נכון והכי מדוייק לי בנתיים מרגישה אבודה בתוך המון חושך ויאווש טריגרים בכל מקום רק נכנסת לחדר טיפולים והכל נשפך החוצה וממשיך להשפך לתוך החיים היום חלק גדול מהכאב היא המלחמה המתמדת לקבל כל מה שהיה אני לא מצליחה להשתחרר מהספקות ופחדים שמלווים אותי והכי מכל דבר אחר אני רוצה לחיות בלי פחד אימה..

הי ינשוף, המשאלה לפיצוי, אוי המשאלה הזאת. לא נוכל לקבל הכל. ועכשיו זה לא אז. המצב שונה. נצטרך לוותר. בכאב עצום. כמה עצוב. :-( איתך, סוריקטה

ראשית, מברכת אותך בשנה טובה,מבורכת ומתוקה , מתוך בריאות איתנה,שמחה,כייף,סיפוק,הנאה ורוגע.... שנית, רוצה לשתף אותך, טוב אודי ? בראש השנה התחשק לי ורציתי לשמוע תקיעות שופר.. אני זוכרת שלפני מס' שנים גם התחשק לי והלכתי לבית הכנסת בראש השנה בכדי לשמוע תקיעות שופר.. אני זוכרת שאז כשהלכתי, עמדתי בבית הכנסת, החלון היה פתוח,וראיתי עץ (לא זוכרת איזה עץ זה היה) אני זוכרת שהתבוננתי בענפים,בעלים שזזים,שמשמיעים את האוושה האהובה הזו.. אני זוכרת שהיה אז ממש קריר ורוח נשבה,זוכרת את קרני השמש שריצדו על העלים ומפעם לפעם עננים הסתירו אותם (את קרני השמש) הייתי מרותקת למשחק של האור וצל על העלים.. זה היה מקסים בעיני.. אני זוכרת שלפתע גשם החל לרדת וטיפה אחת ממש ממש התיישבה על העלה ואז קרן שמש ריצדה עליו והטיפה ממש ממש נצצה... ותוך כדי , שמעתי את קול השופר. תקיעה,שברים,תרועה ושוב פעם.. ואיכשהו, התמונה הזו של קול השופר שנשמע כאילו מהשמיים ,מחבר אותך ל... ואתה רואה את היופי המדהים הזה של טיפת הגשם שנוצצת על העלה.. התמונה הזו נחקקה בלבי עמוק.. והשנה שוב החלטתי שאני רוצה ללכת לבית הכנסת לשמוע את קול השופר, והלכתי... השנה בבית הכנסת המזגן פעל והחלון היה סגור.. קצת נחמץ לי הלב.. ואז, עצמתי עיניים, הרמתי את הראש למעלה ושמעתי את קולו של השופר.. ולפתע ראיתי בעיני רוחי ממש ממש תמונה... "ראיתי" בשמיים למעלה בצד ימין כמו שמש עמוקה כזו בצהוב,זהב,כתום,אדום ואפילו קצת סגול עמוק בפנים, שמערסלת עובר בפנים , וכמו קרן של שמש יוצאת ממנה (מהשמש) ומתפתלת פתאום ונפתחת כזה כלפי העולם, ואז טיפות חלב מטפטפות על העולם מקרן השמש.. ובהמשך גם דבש יוצא בזרזיף כזה על העולם... אהבתי מאוד את התמונה ש"ראיתי" תוך כדי שמיעת תקיעות השופר... היום כשנפגשתי עם אמא צביה ,סיפרתי לה על התמונה ש"ראיתי" תוך כדי שמיעת קול השופר וגם נזכרנו בתמונה ההיא מלפני מס' שנים... אולי פעם פעם כשאגדל, אצייר ממש ממש על בד את הציורים הללו ????? לא יודעת... אתה יודע אודי שאחרי החגים יתחיל קורס הפיסול ????? אמרו לי שהמורה הוא רוסי מאוד מאוד קשוח.. זה גם קורס של מודלים גברים ונשים בעירום... קצת מפחיד.. אתה יודע אודי שנפגעתי מינית בילדותי ? דיי.. רוצה למחוק את זה... מאחלת לך שנה טובה ,יצירתית .. ואולי "תלד" עוד כמה ספרים ? :) שלך-במבי.

הי במבי יפיפיה, את יודעת מה אני שומעת מאד חזק ומובהק, בעיניי, בדברייך? תיאור היצירה שלך. אבא, אמא יוצרים תינוקת. אותך. בריאתך. שופר, דבש, גבר, אישה. שלך, סוריקטה

היי אודי, שנה טובה! איך עבר החג... המטפל שלי חזר לקבל אותי..... בבקשה לטיפולך הודעה של הילה מרוכזות עצמית_ זה לא אני מישהי אחרת.. בבקשה תעשה משהו... הילה

יכולתי ממש לשמוע את הכעס שלך על השם ש"נלקח" ממך... כשקראתי את ההודעה של "הילה השנייה" היה לי ברור שמדובר במישהי אחרת שמשתמשת בניק הילה.. לגבי "האיש שלך".. הוא בסדר ? הבריא ??? כ"כ מקווה שהכל חוזר לקדמותו והוא אכן בריא ואיתן.. זה שיתק לי את הנשמה מפחד... לא פעם שאלתי את אמא צביה איך / מה / ... אפילו לא יודעת לומר מה ... ???? אם יקרה לה משהו פתאומי.. אם חס וחלילה וחס ושלום היא פתאום ..... אפילו לא מסוגלת לומר את זה... שאלתי את אמא צביה מה עושים ???????? כאילו, לילד יש מקום להתאבל וכו' יושב שבעה .. לא יודעת.. כל הטקסים האלו.. אבל מה עושים אם זה... לא יכולה אפילו לומר... שאלתי את אמא צביה לא אחת... זה משתק את הנשמה !!!!!!!! איתך, במבי.

היי אהובה קראתי בשקיקה את התיאור של ראש השנה שעבר, ואת השנה הזאת... היכולת שלך לכתוב בכזה פירוט את התחושות שלך היא מדהימה. האיש שלי חזר לאיתנו ואני ממש מזדהה עם המחשבות שלך... ואוווו זה באמת משתק ברמות הכי קשות ולא נותר לנו אלא לקוות לטוב... מה שכתבת על המדריך פיסול שהוא רוסי קשוח העלה אצלי חיוך.. בצוות שלי יש הרבה בנות רוסיות ואחת אמרה שברוסית אין דבר כזה בא לי! מה זה בא לי?;) ובקשר לשם זה באמת הכעיס אותי מאוד מצד שני סומכת על אודי שלנו שיטפל בהכל כמו שצריך... שנה טובה אהובה ושכל הברכות יכולו על ראשך! שלך,

הי הילה, מרגיע לשמוע שהוא חזר. את יודעת, ואכתוב תיכף גם לבמבי, אחד הפחדים שלי הוא שמי שקרוב אליי ואני אוהבת, או מטפל בי, יחלה (בגללי, סוג של מחשבה מאגית) ואף ימות. כי בתפיסה של ילדה קטנה, שהייתי, אני, הלידה שלי, אשמה במחלתה של אמא. מחלת הנפש שלה. ושנים של ניסיונות, עשרות שנים היו כדי לתקן או ולרפא אותה. וגם היום יש אלמנטים בהתנהגותי שהם איכשהו גלעד לכך. היה ברור לי שהילה האחרת אינה את. בריאות שלמה, סוריקטה

הי כולם, לקחתי כאן תפקיד, סביב הנושאים שמימה העלתה. נראה לי שהוא חשוב. דיברנו על כך בטיפול, כמובן. גם אנחנו, המטפל ואני, ננסה לגעת עכשיו, אולי באופן מובהק יותר בהכנה לקראת הפרידה מההורים, שילכו מאיתנו ולא יהיו עוד עמנו. לא קל בכלל, במיוחד כשהקשר היה סבוך, סוטה, מעוות ורע דיו. שלכם, סוריקטה

סוריקטה ? לא כל כך הבנתי על מה את מדברת... על איזה נושאים שמימה העלתה את מדברת ? על איזה תפקיד שלקחת ? לא מצליחה לראות ברור... את מתכוונת לפרידות ???? לא יודעת למה את מתכוונת ... יש לי אולי שחור במוח ?? בדיוק נזכרתי הרגע בנרי לבנה שלפני מס' שנים כתבה בטור השבועי שלה בעיתון "הארץ" כתבה על יורם חזן הפסיכואנליטיקאי מהמכון (שאמא צביה אגב הכירה והיתה ממש ממש ידידה שלו) ויורם חזן היה המטפל והפסיכואנליטיקאי של נרי לבנה שחטף מהרגע להרגע דום לב ונפטר.. כל פעם כשאני נזכרת בזה כמעט ואני חוטפת דום לב... לא פעם אני חושבת וגם משתפת את אמא צביה על כך.. מה עושים במקרה כזה ???? פשוט מתים בשקט ????? וואללה.. ואיך כל זה קשור לפוסט שפתחת ? שלך, במבי.

הי במבי, כן. אני מדברת על הפרידה מההורים. גם הפנימית, שיכולה לקרות בעודם עימנו, וגם החדה יותר, עם לכתם מאיתנו. מותם. וזה יכול לקחת רחוק בנפש. את אימי ראיתי בחמש עשרה השנים האחרונות פעמים ספורות בלבד. לא היה לי מספיק פידבק מציאותי ממנה. חוויות העבר הקשות נותרו לי בדימיון והתבשלו להן ביני לבין עצמי. היום גם אחרים חווים את הפסיכוזה הפעילה שלה עם דמנציות, חלק מהזמן. היום ישנם עדים מעטים ביותר, נוספים. בכל אופן, אני די בטוחה שאינה יודעת כלל מה עשתה לי. איך סיכנה את חיי ממש. יהיה בלאגן גדול אצלי בנפש כשתמות תמות. דיברנו על זה. ואז שאלתי את המטפל - רגע, אנחנו מדברים גם על (חלילה) פרידה מפחידה כזאת ממך. מאז לא נפגשנו עדיין, אבל נזכרתי בחרדה העמוקה שלי, שמי שאוהב אותי דינו חולי עד כדי מוות. כתבתי זאת ביתר פירוט בדבריי להילה. המטפל אמר שממנו, מבחינה נפשית, אני נפרדת למדי, וגם די נפרדת רגשית מאבא שלי. האמא זו הסמטוכה, היא מעולם לא הפרידה ולא ראתה אותי כזולת בעל צרכים משלו, וכך גדלתי. מימה - ראשית - מקווה שתוכלי להאמין לי - אני בעדך. ראי כמה ניסיתי להשקיע. הגם שאיני בטוחה כלל שזה ישכנע אותך. ההודעה ההיא, כן, יצא ממנו סגנון פחות אפייני לי. ולא ביקשתי למחוק, הנה, ראיתם גם את זה. עכשיו נשקלל. לא מעט אנשים חושבים שמחירי השכירויות באזורים מסוימים הזויים. לא כל האנשים הללו גרים עם הוריהם. למעשה, יש לי כמה חברות ילדות שהן פעילות ממש בתחום. זועמות על הנושא, מאידך, גרות ומנהלות את חיהן באופן עצמאי. כך שאולי אולי יש מצב שאת רוכבת על הארגומנט הלגיטימי הזה (וגם ההורים שלך שותפים) מעבר למשהו רגשי טבוע עמוק. הדברים שאני כותבת הן הצעות למחשבה, מתוך רעיונות שעולים בי באותו רגע. לעתים הם משנים צורה או משתנים. לעתים המשקל היחסי שלהם במאזן משתנה. גם את וגם אודי דיברתם על בזבוז זמן. ואני די מסכימה עם זה. ה'איום' הוא מפני הזמן החולף שלא ניתן יהיה להשיב, ואז יאבדו עוד דברים. בזמנו, נדמה לי, הזכרת אחיין שנולד, ואף שאלתיך עליו, כך שיכולתי להניח שאינך בת יחידה. חשבתי אז, ששהייה שמחיצת תינוק תוכל להיטיב עימך. הקטנטנים הללו מלמדים אותנו המון ומתקנים אותנו, הם רואים צח וזך כל כך, בעיניי. שלכן, בוקר אור, סוריקטה

בהצלחה רבה בעבודה החדשה... ולגבי מקום.. סוריקטה :)) את ? את דואגת ? לדעתי כל אחת ואחת פה ממש ממש אוהבת אותך ואף מביעה זאת.. גם אודי... לדעתי, אודי גם ממש ממש אוהב אותך וגם מעריך אותך מאוד מאוד.. וכן.. יש המוני המונים על מה לאהוב ולהעריך אותך... כייף ומזל שהגעת לעולם :)))

הי במבי יפה, תודה על האיחולים. זה חשוב לי. מאמינה שיש אנשים שמעריכים אותי, ויש שפחות. מקווה, לפחות, שהמטפל שלי (ואני) גאה בי. שלך באהבה וחיבוק, סוריקטה

בוקר אור, אפשר להציץ, בחשש? היום אתחיל עבודה חדשה. סקרנית, תוהה. עצובה על שחלף, אבד. אמא. מקווה שאצליח בזמן הקרוב לשמור יותר על הבריאות. הגוף, הנפש, השיניים. שמתי לי למטרה. ואודי, בקשר לאריות - הרעיון שהצעתי מוכר לי על באמת. אנשים פונים לגן החיות בחיפה ולוקחים ממנו תוצרת להרחקת משפחות של חזירים שמתנחלות אצלם. אם אהיה כאן פחות, בגלל עומס עבודה, תשמרו לי מקום, טוב? חחח אני אקח אותו בכל מקרה, אם ארגיש וארצה. שלכם, התחלת שנה טובה וברוכה, אוויר חדש, סוריקטה

בהצלחה רבה בעבודה החדשה!! מאחלת לך שתגשימי את כל משאלותייך ומטרותייך בשנה זו. שלך שירה

תודה שירה יפה שלי, את יודעת, אתמול כשהתחלתי לעבוד, חשבתי לי פתאום, שיש לי כישורים להתעסק בדבר מורכב יותר. נזכרתי ברופאה שנזפה בי שכל מה שאני עושה זה טיפול בתינוקות ולא למדתי איזה קורס מקצועי והמשכתי לעסוק בתחום. יצאתי ממנה מפורקת. אבל, כנראה, שגם הגעתי אליה, לפתח דלתה, כזאת וגם איכשהו באופן לא מודע שידרתי את זה. והיא, בכלל רופאת משפחה, ואין זה מתפקידה להיכנס לנבכי נפשי. וגם - הממממ - משאלותיי כולן לא יתגשמו, משום שהן מרחיקות לכת ואינן ריאליות במיוחד. ההסתפקות בחלקי לא פשוטה היא. ומטרותיי - וואי, אני עוד צריכה לחשוב על זה... ;-) שלך וחיבוק גדול, סוריקטה

שיהיה לך המון המון בהצלחה :))

תודה מיקה יקרה, שולחת לך חיבוק רחב ידיים. אני מוצאת שיש ביננו משותף בהרהורים הנוגעים לנשיות שלנו. שלך, סוריקטה

בהצלחה רבה ,יקרה!!

תודה רוני יקרה, את כאן :-) סופשבוע נעים וחיבוקים, סוריטקה

היי, שיהיה בהצלחה בעבודה! התחלות חדשות לשנה החדשה (: אז איך כבר עלייך היום הראשון?....

הי חנה, תודות על האיחולים. היומיים עברו ממש בסדר. תינוק ללא חרדת זרים. פשוט קיבל אותי מצוין ושיתף פעולה. סופ"ש נעים, סוריקטה

היי אודי, אני קצת בתקופה לא טובה :( אני מרגישה תקועה בחיים, אני אוטוטו בת 28 ואני עדיין גרה אצל ההורים, עדיין באותה עבודה זמנית כבר כמה שנים, עדיין בטיפול.. כבר 5 שנים(אבל מבחינתי זה טוב, המטפלת שלי מדהימה ועוזרת לי בהרבה פגיעות שעברתי אבל לא מבחינה פרקטית), אני בלי זוגיות.. אבל כן בקשר אינטסבי עם ידיד שלי שזה קשר גם מיני כבר שנה וחצי... עשיתי תואר ופוחדת ללכת לראינות עבודה.. התחלתי לעשות השלמה לפסיכולוגיה במטרה להתחיל תואר שני בטיפול באומנות.. קיבלתי ציונים טובים אבל כבר לא חושבת שאני מתאימה לטפל באנשים בגלל ההערכה עצמית נמוכה שיש לי.. אני מרגישה תקועה וחסרת תקווה לגבי ההמשך.. בכל תחום בחיים שלי.. אני לא מצליחה לעשות צעד אחד קדימה מהמקום שאני נמצאת בו.. אני פוחדת מהצל של עצמי.. איך אני יכולה לצאת מהתקיעות הזאת? תודה רבה אודי ושנה טובה. מאי

הי מאי יקירתי, את דווקא נשמעת לי במצב של עיבוד ומוכנות. לא בלחץ, לאט לאט. מתוך קראיתי את דברייך, הרגשתי שכן קורים דברים. באמת. אפשר לנסות לחשוב מדוע, אולי, אנחנו מנסים להעלים מעצמנו את ההתקדמות. היכן החרדה. שלך, סוריקטה

שלום, לא מעט אנשים טוענים שאני מרוכזת בעצמי. יש חברויות שהפסדתי בשל הסיבה הזו... יש כאלה שפשוט ניתקו קשר ואפילו לא הסבירו למה, בעוד חלק לא ניתקו אבל הטיחו את זה בפני. ביקשתי שיסבירו לי מה אני עושה לא בסדר. אני מנסה מאוד לעבוד על עצמי ולהיות קשובה לאחר ולא תמיד זה מצליח. לפעמים אני מרגישה שפשוט אולי אין לי כישורים חברתיים. שופטים אותי ומבקרים אותי. זה קורה כבר הרבה שנים אבל בשנים האחרונות החריף. אציין שאמא שלי גם מרוכזת בעצמה. כמעט כל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא מסיטה את הנושא לבעיות שלה. הקשר בינינו קצת בעייתי, היא לא באמת יודעת להכיל רגשית... כך שזה כמעט ברור מאיפה זה בא... אבל אני חושבת שאצלי זה הגיע לשיאים אחרים. קשה מאוד להסביר את זה לאנשים.. כי הם חושבים לעתים שאולי אני פשוט חרא בנאדם וזה לא נכון.... הם מעדיפים להתרחק ממני מאשר לנסות להבין.. אני לא יכולה לשתף כל אדם בבעיות המשפחתיות שלי כך שבלאו הכי הכל יוצא לרעתי. אשמח לדעת מה האופציות לטפל בבעיה, ואם זו בכלל בעיה פתירה. אני בת 33 ומרגישה די בודדה... וזה מאוד קשה להיות ככה. מרגישה הרבה שהסביבה לא מבינה אותי. אני לא נמצאת בטיפול, זה יקר לי. הייתי בעבר בטיפול דרך קופת חולים (בעלות נמוכה במיוחד על גבול החינם) אבל היה לי קשה להתמיד מסיבות שונות. להגיע לשם מחדש זו המתנה של חודשים... ניסיתי קצת לקרוא על זה, אני לא מרגישה שאני נרקסיסטית, ולא בטוחה שאגואיזם זה התיאור החלופי המתאים. זה פשוט מעין סוג של מרוכזות עצמית....

הי הילה החדשה, ברוכה הבאה. אינך מכירה כאן, כנראה, ואולי עדיין לא שמת לב - ישנה משתתפת קבועה בשם זהה. מתוך שכתבת נתפס בעיניי המשפט המדבר על הקושי להתמיד וצורף אליו הביטוי 'מסיבות שונות'. יש חשיבות רבה להתמדה בטיפול, אם הולכים על הכיוון הזה. שווה, לדעתי, לנסות לא להיתפס בכל מיני סיבות שכביכול עוצרות את הרצף. ייתכן שיש כאן גם רכיב לא מודע המתנגד לטיפול. סביר מאד שאינך 'חרא של בנאדם' בשלם. כמו בכל אחד, כנראה שגם בך ישנם חלקים פחות חביבים וכאלה שיותר. בוקר של אור, סוריקטה