פורום פסיכולוגיה קלינית

מפחדת....

ברור ומובן שאתפוחדת וחרדה.. קחי את כולנו איתך מעגל של אנשים שאוהבים אותך כן כולנו ...גם מי ששוכח לפעמים את שמך . את יקרה קחי את כולנו במעגל כוח סביב מיטתך מאחלים הצלחה ושולחים אנרגיה מטיבה ...קחי אתך גם שיר שמרים את רוחך .... מקווה שתיראי לפני ...חיבוק אם נכון לך

מותר לפחד, אוחזת לך את ביד...

הי רוני, את לפני ניתוח? בטח מפחיד. אפשר אולי קצת להתכונן, קצת. מחזיקה לך אצבעות, וגם כל החתולים שלי, שלך, סוריקטה

איתך... במבי.

מה שלומך? מצורפת למעגל, חיבוק חם יקרה!

ברור שמפחיד... בהצלחה! איתך שירה

החגים עברו ועכשיו סוג של שגרה. חושבת ששגרה טובה לי, פחות מחשבות, פחות בדכאון(: צריכה להחליט אם ללכת לאיזה קורס (יקר) בשבוע הקרוב, ולא מרגישה עדיין כיוון ברור. אולי תהיה אפשרות להשתתפות מהעבודה ואז אלך, אבל עוד לא ידוע והזמן דוחק. חוץ מזה נפגשתי עם בחור פגישה אחת אמנם, אבל לפחות מרגישה קצת בטחון ושגם הצלחתי קצת לדבר... נראה אם ימשיך.. שבוע טוב לכולנו וגם לך אודי היקר.

הי חנה, את עשר! טוב שאת כאן. שלך, סוריקטה

הלוואי שתמצאי איזה קורס מעניין! איתך, ינשוף

תודה! אגב ינשוף אפשר לקרוא לך ינשופית? כך אני קוראת לך ביני לבין עצמי... כמו שם חיבה(:

בוודאי!!

מה שלומך? קראתי אותך שבוע שעבר ומזדהה ומבינה אותך... את יודעת, כשהמטפלת הקודמת שלי עברה לקליניקה אחרת, ממש הרגשתי כך. שנאתי אותה ואת המקום שלה... צעקתי עליה הרבה בגלל זה. וזה לא שהיה לה מה לעשות עם זה לצערי.. ממש התרגשתי כשקראתי שאמא צביה מוכנה להוריד את התמונה השהילך, מדהים בעיניי, הקשר שלכן והיכולת שלה לראות אותך. מקווה שנפגשתן מאז. שיהיה שבוע טוב ומבורך(:

אלייך.. המוני המונים של זמן לא כתבת וחסרת לי.. יש משהו בכתיבה שלך, באופן החשיבה שלך שאני ממש אוהבת.. :) לגבי אמא צביה ואני... וווווו..... ח'תכת בלגן... כבר נפגשתי איתה המון פעמים אחרי השינוי המטורלל שהיא עשתה.. אמא צביה אמרה לי אפילו את שם האמנית האחראית ליצירה המפחידה.. נכנסתי לגוגל ואפילו דיברנו בוואצאפ ובמייל והיא (האמנית) שיתפה אותי לגבי "הסיפור שלה" על היצירה שנתקעה לי פתאום ונושפת לי על העורף וווווו מפחיד כזה שבגלל זה אני כבר לא שוכבת על המיטה שלי ויושבת שצורה עקומה כזו ,באופן שמאפשר לי לראות את היצירה הזו שלא תיתקע לי סכין בגב בלי שאתכונן לכך (שהיצירה לא תתקע לי סכין..) כן חנה.. אני יודעת שאני נשמעת לא נורמלית.. משוגעת לחלוטין.. אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהפחד המטורף שלי מהיצירה הזו.. אמרתי לאמא צביה שמה שהיא לא תעשה אני כבר בפלונטר.. לא רוצה שהיא תוריד את המפלצת מהקיר כי זה מרגיש לי שהיא כאילו נכנעת ל ????? שלי.. בקיצור חנה.. מרגישה מטורללת לגמרי... אבל את צודקת.. הקשר בינניו (אמא צביה ואני) הוא קשר שעומד ומחזיק חזק בכל המטורפות שאנחנו עוברות בדרך... שלך, במבי.

תודה על המחמאה! אני בכלל לא חושבת שאת מטורללת, נראה לי שלפעמים נכנסים לאיזה לופ וזה קורה וזה בסדר. ותכלס, אני סומכת עליכן שתצלחו את זה ביחד. ויפה על הרעיון לדבר עם האמנית שיצרה את התמונה.

https://youtu.be/w2E3hxhbAc4 הם שוב כאן האנשים הרעים אין חוק וכמה שרשויות החוק מנסים אין להם איך להגן עלי . זוכרת אודי שאני חייבת להלחם ולא לוותר. אבל...... החרדה מטורפת הפיצול חוגג עצוב , שגם עכשיו הרע חוגג ואני ...משותקת מהפחד . מנסה להיות כאן להרגיש בטוח תודה לכם האהבה שלכם חודרת חומות . שבוע טוב

הי אביב, את יודעת, טמנתי בחצר פקעות של אירוסים, והכנתי ייחורים מהמון סוגים. והצלתי עץ בן כמה עשורים, כמו להפיל פצצת אטום על המזיקים שכמעט קטלו אותו למוות. ואני כאן במעין תפקיד של סוג של שומר היערות. ואפילו לתינוקי אני אומרת שננצח את הרעים ונראה להם מה זה. הכוונה היא להסיט את התמקדותו ברע וניסיון ליצור חיוך על פניו. לפעמים זה עוזר. ואיני שוכחת שמותר הרי גם להיות עצוב וכועס וחלש וצברוחי. וגם להיכשל. וגם את זה אני אומרת לו. ולי. חיבוק, סוריקטה

כאן יחד איתך... מושיטה לך יד כי אולי ביחד פחות מפחיד

אביב.. רואה ושומעת את המאמצים שלך.. רוצה להיות איתך.. את יודעת ? בא לי להשמיע היום את השיר הזה לאמא צביה בהקשר לתמונה המפחידה שתקעה לי מעל המיטה שלי.. איתך, במבי. ואני מאמינה שבאנשים יש מורכבות... יש בהם טוב,כמו גם רוע.. הזולת "לוחץ על כפתור מסוים במיקסר האדם" לפעמים הכפתור נלחץ אוטומטית מהדהוד קל של העבר..ו..הופ.. יוצא הטוב,השפע,היופי,הרוע,ההפחדה,השפלה ועוד מיני מטעמים שיוצרים לנו מיקס בחיים לא פשוטים,לפעמים צבעוניים,מפתיעים, מרגיזים ועוד..

תודה לכן על היחד והחיבוק. סוריקטה את לא מחמירה וכן בסוף הטוב אני מקווה שינצח. במבי יש אנשים רעים מאיפה ולמה זה ומה הם עברו בחייהם לא משנה את העובדה של הרוע. אני מדברת איתכם ברמה של עבריינים ,בריונות לשמה והמון רוע . לא מדובר במקרה קל . וגם רשויות החוק חסרי אונים מול אוזלת החוק . הלוואי והייתי יכולה לחשוף יותר ולהעזר בכם ולא להיות לבד כל כך אבל גם ככה חשפתי המון . ולא ,לא מתכוונת להכנע היום אני לא בת חמש ... אוהבת

אודי :((( ראית ? ראית איך שארי שביט לקח אחריות ? כן.. פגע.. ייתכן מאוד שאפילו פגע מאוד !!! אבל התנצל בפני הנשים שפגע בהן, התנצל בפני משפחתו ולקח אחריות על מעשיו !!! התפטר מעיתון "הארץ" ומערוץ 10. לא לקח פרקליט צמרת,לא חיכה שיפטרו אותו, לא האשים את כל העולם , פשוט לקח אחריות על מעשיו אודי... פשוט לקח אחריות על מה שעשה.. :((((( והלב שלי לא מפסיק לבכות לא יכולה להירגע.. אני בהצפה,מבולבלת, אולי לא מבולבלת ?? אולי לא בהצפה ?? אולי זועמת ? אולי אני לא יודעת מה אני מרגישה אודי ?? אולי בכלל אין לי מרגיש ? למה אח שלי שגדול ממני בהרבה שנים, למה הוא מעולם לא לקח אחריות ??? למה אודי ?? למה ???????????????????????????????? וואוו... אני משתגעת אודי למה אח שלי לא לקח מעולם אחריות על מה שעשה ?????? וואוו אודי... משתגעת לגמרי.. לפעמים אני מפנטזת שאני מגישה נגדו תלונה במשטרה על מה שעשה לי. ואז אני רואה בעיני רוחי איך הוא הולך מושפל עם אזיקים בידיים וברגליים והבטן שלי מתכווצת.. וואוו.. לא רוצה להשפיל אותו.. לא רוצה לעשות לו מה שעשה לי.. וואו אודי.. הייתי הזונה שלו.. והקטע אודי שלפעמים גם כאב.. לפעמים מאוד אבל גם נהניתי לפעמים.. פשוט זונה.. זונה בת 10 .זונה עד גיל 11 בערך כן בא לי לראות אותו מושפל באזיקים בידיים וברגליים ושכולם יצביעו עליו ויצעקו לו פושע !!!!!! אתה פושע !!!!!! אודי.. אני רוצה למות לא רוצה להשפיל אותו. לא רוצה שייכנס לכלא לא רוצה כלום לא רוצה גם לפגוע במשפחה שהקים למרות שמיליון פעמים תהיתי אם הוא לא פגע גם בבת שלו... ??? לפי כל הסימנים נראה לי שגם היא נפגעה ממנו.. אני כל כך צריכה שהוא יתנצל בפני על מה שעשה לפני המון שנים.. אודי, אין לך מושג איזה עינוי זה.. אני זוכרת.. זוכרת מה עשה בי כשהייתי בת 10 עד גיל 11 בערך.. ויש בי את הקול "הרגיל" שהוא כמו קונגו במוח "זה רק נדמה לך,זה רק נדמה לך " ואני מרגישה שאני הופכת למשוגעת באמת. בא לי להטיח את הראש שלי בכל הכוח בקיר בכדי שהקול הזה של ה:"נדמה לך" יעזוב אותי כבר.. אודי.. אני כ"כ מותשת... בא לי למות

אהובה שלנו את כל כך לא משוגעת. לצערי הכי מבינה .. את יודעת יקרה חוץ מאבא והחברים שלונפגעתי מאחי בגילאיים שלך עד גיל 12 זאת הפגיעה שזכרתי שהביאה לטיפול .. עצוב , מבינה כל כך את הההרגשה של אח שמקים משפחה צומח מתקדם חי נושם ואת משלמת את כל המחירים ... זה טוב שאת זועמת האמת הלוואי שיכולתי להיות שם אני פשוט לקחתי מרחק רחוק ...רק מתגעגעת לילדיו .. עצוב יקרה לא יודעת אם יעזור לך שאני מבינה אותך כל כך טוב עד הנימים הכי הכי דקים .. אהובה איתך באמת באמת בלב יושבת אתך לידייך ...שולחת לך קולות נעימים של נחל (הבניאס) מימיו הקרירים ...ציוצי ציפורים רשרושי עלים שלווה וריפוי....

את לא משוגעת, רק מוצפת...וזה כל כך מובן, בהחלט קשה... הלוואי שהיה לך הכח להפסיק אותו היום! כי את העבר לא ניתן להשיב אבל ההווה והעתיד... לספר למישהו על החשדות לגבי בתו, מרגישה שצריך לעשות משהו...סליחה במבי אבל חייבים משהו...אני לא מכירה או יודעת..אבל עצוב אם הוא ממשיך...וזה נורא. אם את חושדת שמשהו קורה צריך להודיע, לא? ...בבקשה שתפי מישהו שיכול לעזור בזה,שיבדקו בבקשה... נראה לי כל כך חשוב! אוף זה לא פשוט. אבל מבינה אותך, איתך, מיכל

הי במבי, הם באמת וואחד חולירות. לא נדמה לך. יש קול של הכחשה ומאד קשה מולו. הוא יכול לקרוע לגזרים. לי עשו את זה החבר של אמא שלי ועוד שני בני דודים במשך כמה שנים, ועוד. וכולם חיים להם את חייהם החופשיים. אני מאחלת להם שיחטפו אירוע מוחי ויהיו משותקים בכל מיני איברים חיוניים. עוד נדבר, יום עמוס לפניי, שלך, סוריקטה

הסתגלות מחדש נרשת, אולי. ... מוצאת אותי לעתים פחות מקבלת את עצמי ושלמה כמו שהיה יציב למדי כבר זמן מה. בטעות ובמחשבה של בדיעבר תקפתי בי חלקי אם. הייתה לה, לאמא, יומולדת לאחרונה והרגשתי שהודרתי. לא כיף. הי אנשים, מעגל חיבוקים? באינטרנט לא מזיעים ולא דביקים ולא מריחים התחלת שבוע עייף קצת וחבל, שבוע טוב, באהבה, סוריקטה

הנה את מביאה מתחושותייך...ואני מצטרפת ומושיטה יד למעגל.איתך

שולחת לך חיבוק מכל הלב

אנחנו אחיות???? גם לאמא הייתה יום הולדת גם אני הודרתי בהחלט לא כייף ,מטלטל ומזכיר חוסר נראות אמיתית ולא וירטואלית אוהבת חיבוק ענק

אבל תעדתי את רגעי הבדידות של סופי השבוע והרגע לפני שהוא מתחיל. שבוע טוב לכולם, שלכם, סוריקטה

נשמע לא פשוט... מעין חוסר יציבות.את בעבודה חדשה ושנה חדשה ומקווה שעם הזמן יירגע ותהיה לך תחושה טובה יותר. כאב לי לשמוע על אמא שלך. איתך יחד במעגל המקסים שלנו כאן! שבוע טוב יקרה!

קשה לי לכתוב. אבל לכבודך... חיבוק.

שבוע שעבר הייתי במצוקה נוראית אחרי טיפול. קבעתי פגישה קצרה בטלפון. המטפלת אמרה שאחליט לאסוף את עצמי ולהחזיק את הכל עד פגישה הבאה. הרגשתי שהמטפלת לא הבינה את עוצמת המצוקה .. היא נשמעת ללא סבלנות ... לאחר מכן המצוקה התעצם... הרגשתי שהיא משתיקה אותנו כמו של אז... הרגשתי אשמה שלא הצלחתי לאסוף את עצמי, הרגשתי אשמה שבקשתי עזרה, הרגשתי נטושה.. מאז אני בחוסר שקט בפנים, מפחדת לפתוח דברים שוב בטיפול ולא מרגישים בטוחה בפנים. יודעת שעלי להביא את כל זה לטיפול.. בנתיים לא מוצאת שקט וחשה המון חרדה..

מכירה מעצמי את התחושה שלא אכפת ונטושה וכו'...בבקשה גם אם קשה תביאי את מה שכתבת פה ותנסי להבין אולי באמת חוסר הבנה ביניכן? אולי חשבה שאת די בסדר ויכולה.איתך. מיכל

הכי מבינה בעולם תעתיקי את מה שכתבת ותראי לה את חייבת להביא לטיפול איתך חיבוק

קשה כשהמטפלת לא מבינה... ובטח כשנמצאים במצוקה וצריכים ורוצים אותה... טוב שאת יודעת שכדאי לדבר איתה על זה, וטוב שאת כותבת כאן. מקווה שהמצוקה קצת נרגעה. לי עוזר שמישו יודע המטפלת או כאן בפורום. מקווה שאת תוכלי למצוא דרך שטובה לך ומתאימה גם למטפלת

כתבתי פה קצת פעם בשם מוריה. אני במצב מבולבל ואשמח לדעתך.. סליחה על האורך ותודה. אני בת 24. לפני קצת יותר משנתיים התחלתי טיפול פסיכולוגי בגלל פחד מכל מה שקשור ליצירת זוגיות ובנים בכלל. לא הוטרדתי מינית מעולם ואני לא מצליחה לחשוב על סיבה שגרמה לכך. מה שגרם לי לפנות לטיפול היה שהחרדה התחילה להשתלט על עוד ועוד תחומים בחיים שלי ולכך שאפילו עם חברות טובות שלי פחדתי לנהל שיחה ארוכה. הטיפול היה לי קשה. מצד אחד אהבתי מאוד את הפסיכולוגית וחיכיתי לפגישות. אבל מצד שני לא הצלחתי לשתף אותה בכלל ושתקתי רוב הפגישות. באיזשהו שלב התחלתי גם לפגוע בעצמי (למרות שמעולם לא נמשכתי לזה בעבר) והתנתקתי יותר ויותר מהחיים שבחוץ. היא התעקשה שאתחיל טיפול תרופתי נגד חרדה, מה שאכן עשיתי. כשהתחלתי להרגיש קצת יותר טוב (אחרי חודש בערך) עזבתי את הטיפול. זה היה לי מאוד קשה (ועדיין) אבל זה גרם לי לחזור לעצמי ולסביבה, להפסיק עם הפגיעה העצמית ולתפקד. היום (בערך שנה אחרי הטיפול) אני בתקופה ממש טובה, אני לומדת ועובדת ויש לי מעגל של חברות שאני מרגישה טוב איתן. אבל הפחד מבנים נשאר כשהיה. אני פוחדת ונרתעת מבנים. בורחת מקשרים זוגיים ("חותכת" מהר) ומרגישה מאוד לא נוח בחברת בנים. מה כדאי לעשות? לחזור לטיפול? (אולי דווקא ללכת לטיפול עם פסיכולוג בן?) או אולי להבין שהטיפול היה עוד דרך שלי לברוח מהתמודדות? לא רוצה להישאב שוב לנבירה בעצמי.. זה עשה לי לא טוב. אולי אני פשוט צריכה להמשיך ולצאת לדייטים והחשיפה תעזור?

הי אביב, מה שלומך? אני פה בגללך, מכירה את זה שמתביישים להיכנס למסיבה או לאירוע לבד ומתאמים להגיע יחד עם חברה? (או שזה רק אצלי?) אמרת שאת עומדת בפתח... אני פה, שניכנס יחד? אני רוצה להיכנס...

האמת יותר מזקוקה לחיזוקים כרגע ריגשת ,סליחה שהורסת מסיבה ..לא בא לי מסיבה ....אבל בכייף איתך יחד . ו...גם כתבת כותרת :)))))))

תודה , הכי הכי בעולם ...אמרתי לך שאת פרפר מדהים ....

קיבלתי המלצה על פסיכולוג שעוסק בהיפנוזה. בדקתי בפנקס הפסיכולוגים והוא רשום שם. בדקתי ברשימת המהפנטים בעלי הרישיון והוא לא עלה שם. מה זה אומר? תודה, לילה טוב

מידע חשוב שעוזר לי. עוד שאלה קטנה. האם זה הכרחי שהמהפנט יהיה עם התמחות בתחום שאני צריכה בו עזרה, או שבעיקרון כל מהפנט יכול לעזור בכל תחום?

נעים להיות פה.

רואה את היד המושטת סוריקטה ולא רוצה שתישאר ידייך באויר ..אז תודה וסליחה שאין לי מילים . רואה אודי את המאמץ להיות כאן לתת נוכחות ואמירה ללא מילים הכל בסדר . רואה גם את המאמץ מול הכשלים הטכניים (אתמול) מודה לכם על כך זה מחמם את הלב ומפחיד כאחד ... עייפה מהכל בעיקר מעצמי מורכב לי הכל.... סליחה שעדיו עומדת מחוץ לחומות האבן שבניתי מתקשה להיות כאן . העבר מתערבב בהווה ,נמצאת במימדים שונים של זמן . מנותקת רוב הזמן . שבת שלום לכם ותודה

הי אביב יקרה.. מעניין הניסוח שלך..עומדת מחוץ לחומות האבן... רוצה להיות איתך מחוץ/בתוך החומות שבנית או איפה שלא תהיי... רוצה להיות איתך .. איתך, במבי.

אביב, הלוואי שתחזור תחושת הרצף. תפיסת הזמן. היותר מידי שיוט במרחבי הזמן - פירוק, ממש נורא. עצוב לשמוע, יקירתי, שלך ואיתך, סוריקטה

אודי הי, בתגובתך אלי אתמול שכותרתה "הגנה", לא הבנתי בכלל את החלק הראשון... ניסיתי וניסית להבין ולא הצלחתי.. הרגשתי שאתה מדבר אלי ברמזים ? מעין חידת חמיצר כזו... אבל אתה יודע אודי ? משונה.. מוזר.. מעניין... לא יודעת עד כמה שהיה איכפת לי שאני לא מבינה את החלק הראשון..(אולי כן היה איכפת לי? מסקרן אותי להבין את משמעות דבריך.. אולי אבין מאוחר יותר ? אולי תסביר לי כך שאצליח להבין ?) מה ששמתי לב הוא להרגשה שלי בעקבות תגובתך אלי.. שמתי לב שאני מרגישה שאיכפת לך ממני ... וההרגשה הזו מאוד טובה אודי.. זה מרגיש כאילו אתה עוטף כך שאף אחד לא יצליח לפגוע בי.. אפילו לא התמונה המפחידה הזו שתלויה לה עכשיו על הקיר מעל המיטה שלי אצל אמא צביה... ואני מרגישה בדיוק מה שאמרת לי: שיותר מדי לבן ופחות מדי דברים יציבים ומוכרים... ואני גם ממש ממש אוהבת אותך אודי.. אבל אתה יודע אודי? אני שואלת את אמא צביה המון פעמים מה זה אהבה ? אז אודי ... אני אוהבת אותך ? מאחלת לך ולכולכם שבת רכה,נעימה ומלטפת ... שלך-במבי.

הי, בהמשך להודעה שכתבת אתמול ("אני") אני אוהבת אותך כאן, אוהבת לקרוא את ההודעות שלך ... את חכמה , אינטליגנטית ולדעתי גם מאוד מרגשת וחמה (אחרת איך טיפלת בתינוקות? :-)) יש בך המון...ונחמד לנהל איתך דו שיח...

הי מיקה יקרה, תודה יפה שלי. רק עכשיו שבתי מהעבודה. מחמש לפנות בוקר על הרגליים בפעילות. היה כיף היום, כי האמא של תינוקי בחוץ לארץ, אז הרגשתי יותר חופש להלביש אותו כמו שרציתי והלכתי איתו לטיול למקומות יפים שאני אוהבת ועוד. זה כך גם כשהיא פה, רק ההרגשה שלי שונה. מופלא העניין הזה. ומה שבר אותי - חזרתי הביתה והייתי צריכה לבצע עבודה 'של גברים'. ניסור פלדה :-/ במבי, חמלתי שלוחה. טוב שאת לידי. אני זקוקה למישהי יצירתית כמוך. ומיכל, אני ממש מקשיבה למה שאת כותבת לי, אבל הנה, נראה לי שקצת שיתפתי ברגשות היום, לא? איתכן באהבה, סוריקטה

הי אודי, תודה. השלמת והזכרת לי/לנו את הכיוון. מה כאילו היה ברור כל כך וברח פרח וכאילו לא ידענו. ('אנשים משתמשים זה בזה וגו'). החגים שבלבלו, גם את (אי) הנראות, החזרה הלא פשוטה לשגרה. גם תחושת הזרות אותה תיארת את, אביב. וגם תיאוריה המובהקים שלך במבי, ובכלל כולם פה. אפשר לאסוף מכל אחד והתמונה מתבהרת. וכמו שאמרת אודי - בקצב הנכון. סביר שזה יקרה גם כאן. ונתקבץ. אחרי שכתבתי את ההודעה הקודמת, חשבתי לי איזה שטויות כתבתי. דברים לא סגורים, לא מעובדים. והנה, אתה היית שם. אתה וכולם. השבוע הבא יהיה, כנראה, סוף סוף שבוע 'רגיל'. וגם שעון חורף וגם אולי גשם. אודי, טוב שאתה כאן. תודה. שלך, שלכם סוריקטה

ניכנסת לכאן כמה פעמים היום קראתי את כולם ומרגישה , מנותקת מכאן כמו עומדת בדלת ולא מסוגלת לפסוע פנימה. לא יודעת עם זה המון טריגרים בהודעות . אם זה החופשים . אם זה שאני והיא לא נפגשות השבוע .. אם זה כל מה שעוברת בזמן האחרון.. אולי זה הקרבה המרובה שהרגשתי שהפחיד ...פתאום גם מכאן רוצה להתרחק כמו מכולם במציאות. עצוב לי מרגיש לי זר כאן . ...לא שייכת (יודעת שזאת הרגשה שלי ואני לא במקום קרבני ) אבל ככה אני מהבוקר כמו שבאתי לחדר שלהם (אמא) כל פעם אחרי לא מסוגלת להכנס פנימה ... כותבת כאן עכשיו מנסה ...מוזר כל כך ..

הי אביב, מזדהה עם הרגשתך (אני הרגשתי, למשל, שמישהו מבקש חופש מנוכחותי, וגם זה בסדר, אני חושבת, לקחת מרחק כדי לחזור וגם לא). אביב חמדתי, לא בטוחה שהצלחתי להבין את השורה הלפני אחרונה שלך - 'כמו שבאתי לחדר שלהם' וגו' (היום, אז פעם? מי מול מי). אבל אם קשה לך, אינך חייבת לפרט. https://www.youtube.com/watch?v=X3bGncDZvr4 סוריקטה

אודי :( אתה חושב שהשתגעתי ? אודי... שתדע לך שאין לי גרגר כוח.. עייפה נורא.. אתה יודע אודי ? בנוסף לחגים/שבתות/חגים ועוד פעם חגים ושוב ושוב ושוב ושוב..עד שאתה כבר ..?????? וגם אבא שלי שהיה בבית חולים והייתי על ידו כל הזמן ואני כבר כמעט ומקיאה מהריח הזה.. הריח הזה שנדבק לכל תא ותא בגוף ואתה יכול להתקלח כל הזמן אבל הריח הזה לא יורד מהגוף.. כאילו קנה לו שליטה על הגוף שלך.. והלבן והתכלת ושוב ,אחות בלבן וכוח עזר בתכלת ,ושוב,לבן ותכלת ולבן ותכלת.. ו..כן.. גם פרחים צבעוניים מפלסטיק באגרטל מצועצע... אז לא מספיק כל זה, גם אמא צביה השתגעה לגמרי !!! באמת אודי !!! אפילו אמרתי לה, את השתגעת לגמרי... את פשוט מטורפת... אז זהו.. עכשיו גם אמא צביה השתגעה... :((((((((((((((((( וגם החדר המגעיל שלה !!!!!!!!!!!!!!!! מה דעתך אודי ? לא מספיק עם כל הבלגנים של השבתות והחגים אז אמא צביה אמרה לי מתיישהו.. (לך תדע זמנים בתקופה שהכל מתבלבל) אז אמא צביה הכינה אותי יום אחד בתקופה הזו ואמרה לי שכשאני אבוא ביום .. ?????? המקום הזה והזה על הקיר יהיה לבן, והבד הזה הצבעוני שנראה כמו מהמזרח הרחוק שהיה על הקיר לאורך כל הספה שלי, שנתן לי תחושה של חום כזה.. כמו רחם כזה.. הבד הזה גם לא יהיה ויהיה שם קיר לבן , ורק הכריות שעל הספה כאילו יהיו במקום.. איזו מטומטמת שהיא.. מה היא חשבה לה.. שהכריות האלו יכולות להיות במקום הבד הזה ? אודי, שתדע לך שאם אתה היית אפילו רק יושב על הספה הזו בלי הבד הזה על הקיר שעכשיו צבוע בלבן (כמו בבית חולים) גם אתה היית קופא למוות מקור !!! ומעל הספה למעלה היא פתאום תקעה איזו תמונה מפחידה עם צבע אדום בורדו , כמו מלחמה !!!! זה מזכיר כמו בשואה מלא דם עם נאצים !!! ומאז שהיא שמה את התמונה המפגרת הזו על הקיר מעל המיטה שלי אני לא מסוגלת לשכב על הספה, לא יכולה לנוח אודי, כן.. היא אמרה שאם זה יימשך כך אז היא תוריד את התמונה הזו מעל הספה הזו.. אבל כבר אמרתי לה.. זה הבית שלך ,תעשי בו מה שאת רוצה.. ואין לי כבר מה להגיד לה.. נגמר לי כל הדיבור איתה.. פתאום אין לי כבר מה לעשות אצלה.. והאמת היא שבא לי שתבוא חשופית,תזחל לה על הרגליים בלי שהיא תשים לב, ואז פתאום בבת אחת היא תגלה את החשופית הזוחלת ומרוב פחד היא אפילו לא תצליח להוציא צרחה מהפה שלה ואז החשופית תנשוך לה את הרגליים.. פתאום אני נזכרת שאמרתי לה את כל זה על החשופית... לא זוכרת מה היא ענתה... אולי היא בכלל לא ענתה ? לא זוכרת... אתה יודע אודי מה אני אעשה ? אני אעזוב אותה ואטרוק את הדלת כך שהדלת תישבר, ואז אודי אני אעבור אליך.. במבי.

יודעת שפנית לאודי, אז לא משנה את הכותרת, טוב? יקירתי, כמה קשה בי"ח, כן, אני חוויתי אותו הדבר עם אמא שלי...ממש לא מזמן, כל תקופת החגים הזאת מטורפת! להיות שם כל היום ולחכות לרגע שאוריד מעליי את הבגדים ישר לכביסה ואתקלח ואוריד את הבי"ח הזה מעליי. מקווה שזאת תקופה שתעבור מהר והוא יהיה בסדר. ולגבי החדר, וואו..כל כך מבינה גם, הרי עברתי איתה למקום כל כך מנוכר וקר! והחוץ שלו כל כך סואן, כשבמקום הקודם היה כל כך שקט!! ופעם גם לה הייתה תמונה מגעילה עם אדום ושחור מעליה (במקום אחר לפני הרבה זמן)ופשוט הייתה פגישה שלימה על איך אני מרגישה מהתמונה הזו....וואו הזכרת לי את זה וכשעברה התמונה נעלמה לה למזלי :) המקום כל כך חשוב לנו והם לא מבינות כל כך שכל שינוי קשה ממש...עדיין לא התחברתי למקום ובכלל לא הייתי על הספה הזאת החדשה שלה רק על כיסא, אני לא מוכנה לספה שלא מרגיש בה כמו בחדר הקודם :( זה מבאס אבל היא אמרה שהיא לא מצפה שאני אתאהב במקום וכנראה לא אוהב אותו אבל היא פה..וגם אני חשבתי שהיא זו החשובה ולא החפצים למרות שממש קשה...ואגלה עוד משהו, היא שמה מעין שידה קטנטונת כזו חדשה אחרי החג וחיות כאלה כאילו הביאו מחו"ל....וזה קרוב אליה ממש כאילו..לא יודעת לא הצלחתי לשאול אותה מי הביא לה וכמה אני מקנאה במי שהביא לה כי זה ממש קרוב אליה והחפצים שאני הבאתי רחוקים :( טיפשי מצדי קצת וילדותי אולי...אבל עוררת בי את העניין הזה גם....סליחה אם חפרתי, אבל מבינה אותך כל כך, בבקשה תראי לה כמו תמיד את מה שכתבת פה, טוב? דברי על זה איתה שתבין! כל כך חשוב...איתך, מיכל

הי במבי, את נורא סובלת ובכל זאת נשמעת משעשעת והומוריסטית. אלמלא היה זה טראגי כל כך... גמני חשבתי על אבא צבי ואמא צביה. וואלה, סידרה לך מתנת יומולדת. וכל כך זוכרת את הזמנים שכל שינוי העיף אותי לאלף עזאזל. וחשבתי שאמורים לסדר את העולם כך שלא יפגע בי. ובא לי כל כך להבטיח שכל זה יתוקן אצלך. הייתי כל כך רוצה להאמין. ולאור תרחישי העבר, זה קורה כמעט תמיד, לא? אז אני מכל זה, אני זוכרת שיש לך יומולדת בקרוב. שלך, סוריקטה

בהצלחה בניתוח !!! שיעבור בקלות ובהצלחה של 100% .. וראיתי,וננגעתי מהלב האוהב ששלחת.. במבי.

מצטרפת, בהצלחה יקרה! מקווה שיעבור כמה שיותר בקלות. אנחנו כאן, מוזמנת לכתוב קצת...כמה שמתאפשר.

רוני יקרה מאד, שיעבור בשלום ובקלות עד כמה שמתאפשר, היי בטוב ואספי כוחות, שלך, סוריקטה

פיתחתי סוג של אובססיה כלפי מישהי בפייסבוק והיא חסמה אותי אז אפתחתי פרופיל אחר של משתמש ואני מגיבה לה מהפרופיל הזה ... בקיצור היא יודעת שזו אני ולא מתייחסת אלי יפה יותר נכון מתעלמת מהתגובות שלי ומהשאלות שלי לפוסטים שלה ... שאלתי היא, אם אני מגיבה אליה יפה איך זה שהיחס שלה לא משתנה כלפיי ? איך זה שאם אדם נוהג באופן יפה, האדם השני עדיין רואה אותך בעין לא טובה .. ונורא קשה לי עם ההתעלמות והיחס הלא יפה שלה ולמרות כך אני עדיין בקיר שלה ומגיבה לה ואיני יודעת מה לעשות ?

חזרנו לשגרה! כמה קשה לפעמים בחגים, דווקא לא היה לי קשה כל כך בחגים בד"כ, לא יודעת למה, אבל השנה זה היה השיא של הקושי מרוב חג, שבת, שבת, חג...וגם לא נפגשנו והתעקשתי...נפגשנו כבר שוב וחזרנו לשגרה, באמת התאזן אודי יקר! צדקת :)אה, כמה טוב לחזור! אפילו שכבר אין לי חופש מהעבודה :) טוב לחזור לעבוד, לחיות, להיות...וכן, להפסיק לנבור כל כך בעצמי ובמושלמות הזו, מתי אבין סוף סוף שאין מושלם????....חזל"ש תודה אודי שאתה עקבי כזה, כמה שזה טוב!!!!!! מדהים.

מה שנכתב כאן אתמול לא אקטואלי היום.. הכל היה תירוץ לברוח לברוח כי אני מפחדת מאוד מרגישה בקצה של צוק ויש תהום מולי ואני לא יכולה ללכת אחורה... האופציה היחידה הוא להמשיך.. מטפלת אמרה שלא צריך לפחד להביט בפחד בעיניים אבל אני מפחדת פחד מוות אני מרגישה לא מסוגלת מרגישה שאצטרך להתאשפז כדי להמשיך כל כך כואבת אנחנו כל כך כואבת ומפחדים

שלום דר אודי, בחודשים האחרונים , יותר נכון מחודש אוגוסט קרה לי בחיים דבר מאוד לא מתוכנן ושממש גרם למהפכה בחיי לא לצד הטוב . הנני בת 28 , בגיל 20 הכרתי את הבן זוג הראשון שלי ואחרי ארבע שנים הוא הציע לי נישואים , חודשיים אחרי ההצעה ביטלתי את החתונה , הרגשתי שזה עוד מוקדם ולא הייתי בטוחה בקשר . אחרי כמעט שנתיים חזרנו , אבל פשוט היינו ביחד אחרי תקופה מסויימת הוא התחיל ללחוץ שצריך חתונה שהוא רוצה משפחה שהוא מתקרב לגיל 35 ולא מתאים ככה , שזה לא נורמלי לכל החברים הקרובים שלו יש כבר משפחה וכו . ועל רקע זה כל הזמן רבנו ואז נפרדנו וחזרנו . חשוב לי לציין שבמהלך הזמן שהיינו ביחד וביחסים האינטימיים שהיו בינינו כמעט ולא השתמשנו באמצעי מניעה , היו לא בעיות בווסת ומעולם לא נקלטתי להריון, הייתי מאוד שמחה מזה והכל התנהל בהסכמה. ביוני השנה נפרדנו , ושמתי לב שביולי ואוגוסט אין לי ווסת החלטתי לפנות לרופאת נשים , והתברר שאני בהריון !! הייתי ממש המומה ובפאניקה , זה הדבר האחרון שרציתי בחיים שלי , ההריון הרס לי את הרישום לתואר שני ובנוסף פגע לי בקידום בעבודה ! ההריון הזה לא רצוי , ואני לא רוצה את התינוק הזה . נאלצתי לספר לו את זה והוא ממש שמח הוא מאושר מאוד , ההריון קשה יש לי הקאות בחילות המצב רוח שלי פשוט ירוד אני כל הזמן בוכה . רציתי לעשות הפלה אבל הוא לא נתן לי וגם אחותו התערבה . בסופו של דבר חזרנו וסגרנו חתונה , אבל רע לי מאוד רע לי כי אני לא רוצה את התינוק הזה , לא רציתי לחשוב בכלל על הריון בשנים הקרובות רציתי להספיק כל כך הרבה דברים בשביל עצמי ! . אני יודעת שאני אשמה שבגיל 28 התנהגתי בחוסר אחריות כמו ילדה בת 16 כמו נערה שלא שמעה על אמצעי מניעה , אבל מה לעשות עכשיו . אי אפשר להחזיר אחורה את הזמן ולשנות , עכשיו אני נענשת על חוסר האחריות שלי , ממש רע לי אני לא מסוגלת לחזור אפילו לעבודה ומתביישת בהריון הזה , אין לי כבר כוחות

איך שהכל מתנקז ליום אחד לרגע אחד שאני חסרת נשימה ומתקשה לנשום ולהרגיש. זה התחיל בעבודה שקודמתי היוםםם!! למנהלת משמרת פקינג תפקיד שאני חולמת עליו בשנים האחרונות. שמרוצים ממני וסומכים עליי!!! בקשר לדירה- משבוע שעבר אני רוצה לסגור על דירה וזה נמשך עד היום... היום נפגשנו שוב, רצה לסגור מחר. אמרתי לו לא! אין שום סיבה לדחות אמר ששותף שלו יבוא בערב. בסוף סוף סוף טוב סגרתי על דירה קטנה במחיר בסדר... מגיע לי מברוק ואני רק רוצה לדבר עם מישהו ולספר לו את זה. ומוצאת שאין לי למי להתקשר ולצרוח שהנה עשיתי את זה!!! פקינג עשיתי את זה. כתבתי את הצ'קים והידיים שלי רעדו ישבתי שם מול שתי גברים שוביניסטים (אודי אל תיפגע...) והייתי חדה וממוקדת... ומעל הכל זה הגוף שלי שמקבל מקום מרכזי בחיי הגוף שנפגע ונחבל, הגוף שהותקף ללא יכולת להגיב צריכה ללמד אותו שאין צריך וחייב ועכשיו ללמד אותו איך להתנהג והוא בפני עצמו כמו ילדה קטנה ששוכבת על הרצפה ורוצה שוקולד עכשיו!!! והעולם ימות. איך ללמד את הגוף לאכול נכון לעמוד נכון לאסוף את הבטן ולהבליט את החזה. איך אני יכולה להבליט את החזה?? איך??? אני מזמינה כל אחת שמזדהה עם עניין הגוף להגיב/לשתף/ לשלול או כל דבר אחר איך מתמודדים עם הגוף?? עם הרצון להעניש? או בולמוסים והתקפי אכילה??? איך זה מתקשר לטראומה?? מחכה..... הילה

הילה יקרה! כמה טוב לשמוע ממך, כך, מאוששת יותר...ובאמת מגיע לך מברוק :) בכל אופן איך מתמודדים, שאלת את שאלת מליון הדולר! אין תשובה ממש ברורה, אצלי זה פשוט היה קודם כל להרגיש טוב נפשית, כל אחד יודע מתי..לזהות מתי יש התקפי אכילה ולנסות לשאול את עצמך איך את מרגישה עכשיו? ולעשות משהו מסיח דעת, לצאת מהבית, לרוץ, משהו, אצלי זאת הייתה בריחה כזו מהרגש...עליתי בחג :( כשהייתי אצלה וכמעט רציתי להרים ידיים היא הזכירה לי שזה בסדר לעלות קצת וכלם כך בחגים ועכשיו שגרה ואפשר להרגע יותר וזה יתאזן (למרות שהיא ממש רזה וחשבתי שלעולם לא תבין :( ) והיא צודקת! והרצון להעניש, קצת חמלה לא תזיק לאף אחת מאיתנו..ללמוד לחמול על עצמינו..קשה. ואיך זה מתקשר אף פעם לא ממש הבנתי, אולי אודי יסביר איך באמת???? למה לא אנורקסיה אני שואלת את עצמי, למה אני לא אנורקסית היה לי יותר פשוט זה יותר מתחבר לי עם "להעלם" לא יודעת, תהיות, גלשתי לתוך התהיות שלך.....כל כך מבינה ואיתך, מיכל

אני לא במצב כל כך טוב אבל רוצה להגיב לך, ראשית, מברוק על הקידום בעבודה ועל הדירה.. !!! לגבי הגוף.. אני לובשת בד"כ בגדים בצבעי אדמה/חאקי/גווני ירוק .. לא לובשת בגדים הדוקים לגוף.. זהו לעכשיו.. במבי.

רק שתדעי שקראתי אותך אבל לא מצליחה לאחז במילים ,לחבר אותם להפנים אותם...אבל איתך בלב

וואו, הילה, לכמה את מסוגלת. אני, אגב, חושבת ששוקולד הוא דבר ממש טוב ונהדר ומחקרים אף מראים סגולותיו של הקקאו וממליצים על שוקולד מריר 70% פלוס. רק שלפעמים הופכים את הטוב הזה לרע ומרעיל, כמו, למשל, בהגזמה בכמויות. את זה, נראה לי, אנחנו מכירים כאן על גופנו. עניין השוקולד מובא כאן גם מטאפורית. בהמשך למה שבמבי כתבה - אני דווקא לובשת צמוד בצבעוניות מבוססת כחול מה שנקרא צבעי חורף, (במבי, הצבעים שלך - צבעי סתיו :-)) ואני לא מרגישה מושכת, מאידך, לא דוחה עד כדי גועל ורתיעה. קרי, לא משהו קיצוני לכאן או לכאן, אלא ממורכז יותר. היום, אחרי שנות הטיפול. כן מנסה לשמור על עצמי. פחות הולך לי לאחרונה, אולי הגיל, ואולי עכשיו האיזון אחר. זהו בינתיים, שלך, סוריקטה

צריכה להסתכל קדימה כאשר אצא לפנסיה לא יהיה מספיק כסף לחיות למרות מספר שנות ותק יש 2 אופציות- לסמוך על היקום שהוא ידאג לכסף להפסיק טיפול אבל אני זקוקה לטיפול כל כך!!!! מרגישה במבוי סתום מטפלת אומרת שאני כל הזמן מחפשת תירוצים לברוח מהטיפול אבל הפעם יש סיבה מוצדקת אני לא יודעת מה לעשות רעיונות???

הי ינשוף, כמה מוזר לי שהפורום פעיל...ואתמול התבלבלתי ביום (הנה במבי, גם לי זה קורה...). יפה שאת חושבת קדימה. שאת חושבת חיים. יפה שיש תכניות עתידיות לפנסיה. אולי כדאי לחשוב מדוע את מקשרת את הטיפול לשאיבת משאבי עתיד. אולי הוא גם נותן. קניין רוחני שווה ערך כסף, נגיד? תורם גם לאיכות החיים דווקא? שלך, סוריקטה

מי לא מזדהה איתך? כלנו...כסף כסף כסף...אוף! אכן מבאס והם בודקים למה דווקא עכשיו את חושבת על זה? ומה העלה וכו'..לפעמים לא מבינים הפסיכולוגים שתמיד חושבים על זה ולא דווקא עכשיו! אבל, ופה האבל הגדול! אין לנו ברירה כי זו השקעה בעצמנו וזה עניין של סדר עדיפויות, מה עדיף, להרגיש רע? מחשבות אובדניות וחלילה להתאשפז בסוף??? או ללכת לטיפול שיחזיק ונוכל לתפקד? איזה חיים את רוצה בשביל עצמך? לפעמים הטיפול זה בין חיים בריאים נפשית לבין משהו אחר....מה היה קורה בלי טיפול כרגע? תשאלי את עצמך את כל התהיות האלה ותראי. בהצלחה.

מילים שכן מרגיעות- תודה

השגרה כבר ואני דורכת אני נושמת אוויר צלול של סתיו אין כמו חזרה לשגרה בשבילי כדי להרגיש קצת יותר בטוח, קצת יותר יציב. מאחלת לכולנו חזרה לשגרה מיטיבה ובמיוחד אליך רוני יקירה הילה

הי, יש לי הרגשה שאני צריכה למצוא (עוד) קבוצות מתאימות שיראו אותי ביחס לנושאים ספיציפיים. בסוף השבוע שעבר הוצאתי נשמתי למען הצלת עץ שנמצא איתנו כמה עשרות שנים. אני עם זה די לבד. לא לחלוטין. הייתי רוצה עוד יותר. במהלך השנים הצלתי בעלי חיים ונלחמתי עליהם עד כדי הקרבה. וגם כאן הייתי מכניסה את המפשט האחרון של הפסקה הקודמת. ואני אישה. איזה שעושה (גם) דברים שבדרך כלל רואים גברים מבצעים אותם. ואולי קבוצה של יצירה, ואולי קבוצה של התעמלות ועוד. והקבוצות צריכות להיות מבינות וחיות את זה, מאידך לא יותר מידי. שנותנות לשחרר ולהרפות. שמבינות מגבלות. מהיום חוזרת לעבוד קשה. משהו העיר אותי ולא ישנתי טוב בלילה. להרגשתי פעמים רבות משהו באופן בו אני כותבת, גם אם קצר אגב, במציאות וגם באופן וירטואלי זוכה פעמים רבות להתעלמות, עובר דרך, לא מוקשב. או שהוא במקום הלא נכון, או בעיתוי הלא נכון, או בניסוח הלא נכון. כמו-כן, אני כותבת זאת כי כמה ימים לא היה כאן. הפורום. מקום לו שמור דיבור עם תכנים שהם יותר נוגעי נפש. טוב, יוצאת. כנראה שאהיה כאן פחות מימי החגים (עבודה קשה) ואפנה מקום. שלכם, סוריקטה

אוי יקירתי, דבר ראשון למצוא קבוצה זה נהדר! יש המון קבוצות בנושא קיימות, תחפשי דפדפי ובטוח תמצאי משהו מתאים. בנוגע לכך שלא עונים לך,מקשיבים לך בטוח! כי קוראים הכל פה, חלק מהעניין לפעמים זה כי את נכנסת בבקרים אולי? ובאמת הכתיבה שלך שכלתנית מאוד למרות שממש ממש את אהובה כאן!!!!!!!!!! ותדפדפי בבקשה אחורה ותראי כמה תגובות קבלת כשכתבת "משתבשת" אני לא חושבת שיש מישהו כאן שקיבל כל כך הרבה תמיכה, (באופן אובייקטיבי כמה שניתן) סובייקטיבית לא אתווכח עם הרגשתך. ובמיוחד אודי אם הוא ירשה לי לכתוב זאת ולא יצנזר :) מעריך אותך מאוד מאוד!!!! ורואים זאת בתשובות שלו אלייך, שוב, ממליצה לך לקרוא היטב את התגובות של כלן! ממש לא מתעלמים ממך, אבל שוב לא אתווכח עם הרגשתך, עצוב לי לשמוע שכך את מרגישה למרות האהבה הרבה של כלנו אלייך. אל תכעסי שכתבתי כך, מבינה שזו הרגשה, להרגשתי ממש אין התעלמות ממך! להפך. וזה לא קשור לסגנון כתיבה נראה לי, למרות שאת בהחלט קצת שונה, בסגנון שונה, את ייחודית מאוד! זה בגלל שאת אישה מחוננת זה הכל, את מהווה לכלנו דוגמא של חוזק פנימי למרות מה שעברת, ואפילו מעורר בי קנאה לפעמים כי את לא נשברת לפחות פה בכתיבה, כולנו לעיתים מתמסכנות (מסכנות כאלה) ואת לא! שליטה, כבר אמרנו? לפעמים זה טוב. יש בי אפילו קנאה אלייך על החכמה, ההבנה שלך, דרך החשיבה...וראי את במבי כמה שאת מדהימה עבורה כמו פסיכואנליטית..וואו!!...את אדם מדהים בעיניי!!!!! המבקשת רק טוב ונראות כמובן, כמו כולנו...כשאני כתבתי שירים הייתי ממש עצובה, אף אחד לא התייחס וכן מבינה את התחושה גם לי היה קשה עם זה, כי רק אודי כתב..אז מה לעשות לפעמים כשאודי עונה זה חוסם כבר תגובות נוספות, אולי בגלל זה? כתיבת הבוקר שלך...תהיות של שגרת צהרים :) (מתאים לך לכתוב כך :)) אוהבת ורואה גם אם לא מגיבה, מיכל

הי מיכל, כאן יש לי קבוצה ואני מרגישה. תקוותי שתהיינה עוד כאלה מציאותיות. נושא הקיימות רעיון אליפות. אז תודה. קראתי גם את מה שכתבת לינשוף וכל כך הסכמתי. שלך, סוריקטה

אני לא במצב איאיאי.. אבל רוצה להיות בעץ שפתחת , טוב? במבי.

אהלן, לפני כמה ימים ישנתי עם ידידה שלי אחרי שהיינו במסיבה וחזרנו שיכורים. ישנו הרבה אנשים בחדר אבל אני והיא ישנו אחד ליד השני. במהלך הלילה קמתי לשירותים וכשחזרתי והייתי ער לאט לאט התחלתי ללטף אותה בגופה ובלי לשים לב התנשקנו ונגענו במשך כדקה. אחכ זה הפסיק היא לא אמרה מילה וגם אני לא והמשכנו לישון ולמחרת הכל היה כרגיל. השאלה היא האם יכול להיות שכל זה קרה והיא הייתה ישנה? האם יכול להיות שהיא בכלל לא הייתה ערה בכל התהליך הזה? מזכיר שהיינו שיכורים תודה לעונים

שבת שלום וחג שמח. עוד שבוע וחצי אני עוברת ניתוח..

רוני , תשמרי עלייך כוחות וחיבוק לדרך תיכנסי הנה עוד לפני ..שיהיה חג שמח

זהו לוקחת שליטה על עצמי ... מעכשיו לפחות לכמה ימים , אנסה לקחת פיקוד על חלקיי ... החרדה מטורפת אבל אם ננקה ממנה את משקעי העבר . אז מחכה לי מפגש מרגש שקשור לעכשיו. יש לי ילדים שצריכים אותי .ואני הרבה יותר מלוזרית והפסדים .... הזכרונות והדכאון יצטרכו לחכות עד אחרי החגים והאירוחים ... מעכשיו אני וחלקי מתכוננים כמו צוות יעיל למשימה...קטן עליינו . מרוב רחמים עצמיים שכחתי שיש לי גם חלק כזה שיודע ...תודה למלאכית שמלווה אותי שהיזכירה לי . אודי משאירה כאן את העץ הזה נטוע שאני לא אשכח צריכה המון כוחות . תודה שאתה מאפשר . חג שמח וחופש נעים וכפי ....ומלא שמחה בלב .

מנסה לשרוד. באמת שמנסה. אודי, חוץ מהחגים ושבת שאני כבר התבלבלתי לגמרי ולא יודעת איזה יום , איזו שעה ואיך קוראים לי. הכל התבלבל ומרגיש כמו ???? חוץ מזה אודי מתיישהו בימים האלו , מישהו נכנס בי עם הרכב בבום אדיר בבת אחת בלי שהתכוננתי וחוצמזה אודי גם אבא שלי פתאום בבית חולים ואני לידו כל הזמן. ואודי :((((((((((

כוחות וחיבוק אם נכון לך . שאבא ירגיש טוב ,תשמרי עלייך . צימררת אותי יודעת מה זה שניכנסים בך בבום ...

כן..., אכן החוויה היתה מאד לא נעימה.ואחרי שכבר פעם שנייה שלא נענייתי. ובאמת תהיתי,ומאחר והכל הרגיש לא ברור, אם בכלל כבר אזכה למענה חוזר. אז,שמחה לגלות שכן.וכן..., גם בהחלט ההסבר,מקל ועוזר. מה שעדיין נשאר לא ברור, זה הדבר עצמו,שעליו נכתב,שתכלס ואחרי הכל, גם נשאר כבר ללא מענה.כשאותו..(ובניגוד לזה שאתה זוכר בוודאות, שענית לי),מניחה שאתה כבר לא זוכר. וזה האמת,ואחרי הכל...,גם מבאס. ועוד חופשה ...

על ההתייחסות והתגובה.

אני לא מבינה אודי אולי תאיר את עיניי........ התעקשתי, לא ויתרתי על פגישה בחול המועד, כי לא נפגשנו שלושה שבועות וזה המון בשבילי ועוד ביקשתי להאריך אותה...כך שהייתה פגישה ארוכה. כל הפגישה דברתי על נושא מסויים, בשכל..על אחרים..לא משנה מה. בכל מקרה אחרי הפגישה הרגשתי מוצפת ונורא אפילו שכלום לא היה רגש רע או קשה בפגישה עצמה....עכשיו מרגישה שכאילו רואים רק את קצה הקרחון ולא מה שמתרחש מתחת לפני השטח וזה גורם לי לכתוב לה הודעות להרגיש רע ולאכול....אוף. היא כתבתה לעשות אינטגרציה בין השכל לרגש ולא בעין הסערה..משהו כזה......ומרגישה שחבל שנפגשנו כי זה עורר ומרגישה סוערת כל כך מבפנים בלי לדעת להסביר איך ולמה....רק לאכול כרגע :( חבל שנפגשתי איתה והתעקשתי.....כאילו היה לעורר במקום להרגיע :( אוףףףףףף חג שמח בכל זאת אודי וסליחה על כך שאני מעיקה גם פה.

הפולניות זה שלי ...:))))) יקרה את לא מעיקה וטוב שאת באה לכאן שלא שקט ומציף .. מכירה את התחושה שאהכל מציף ומרגישה טובעת ואז את תובעת עוד ועוד ...וכלום לא נוגע. זה בסדר יקרה ואולי זה קצה הקרחון ועכשיו הזמן לעבוד עוד ועוד ברקמות ,טיפול דבר לא פשוט .. וטוב שלא ויתרת וההרס הנצמי (האכילה) רק מעיד על קושי ופחד ...אל תפחדי מהפחד וזה ירגע .. איתך יקרה חיבוק

תמיד יש פתח לתקווה......אני עצובה במקום "ושמחת בחגך"....שונאת כשאני עצובה כאילו סתם כזה בלי סיבה ממש ואוכלת ואוכלת אוףףףףףףף לא יודעת אפילו למה, לפעמים לא מצליחה להתחבר לעצמי, למרות שאני אדם מאוד אמוציונאלי, כותבת כשמעיק ועכשיו לא מבינה את זה...מלא אורחים ואוכל...כל היום במטבח :(

וההודעה ברחה לה .. סומכת עלייך אודי כל כל . ומצליחה לקחת את הקושי מול כשלים כאן לטיפול אז תודה על הלמידה . אודי אני פוחדת ההרס העצמי מרים ראש ,שוב אכילה לא שפוייה שוב הרצון(בלי ביצוע כרגע ) למרוט את העור מעלי ..להתעלל בגוף הזה. לטפל בו זה להמשיך בנקודה שהטיפול הקודם הסתיים לטפל בקשים. הם כאן כרגע מולי ,בפגישה האחרונה ככ הייתי צריכה אותה וככ לא הצלחתי להעזר . כבר לא יודעת מה שלי מה שלה ,לא יודעת איפה אני טועה כל פעם מחדש שבמצבים שאני הכי צריכה אני לא מצליחה ... אודי יש לך מילים שייתנו לי כוח ,מפגש מאוד מרגש מטלטל מחכה לי ...זה שם מראות מול כל הנזקים וההפסדים בחיי מעיר את החלקים הקרבניים והעצובים ...כואב . מצטערת שמעכירה את האוירה בזמן האחרון שאין בי מילים טובות יותר מולי . וחג שמח וחופש נעים

אודי אתה יודע ,אני ככ שמחה שאתה כאן התגעגעתי . הפעם מודה היה לי קשה החופש אבל מדויייק מרגישה שנעשית תלותית כאן . אתה הופנמת כדמות מטיבה שנמצאת כאן ככ בשבילי ובשביל אחרות . שאניסומכת

הגבתי לך להודעה מלפני החג. תסתכלי. אל תשכחי...

יקרה שלי אני לא בטוב וכל כך מבינה אותך לא יכולה לאמר מעבר ראיתי שכתבת מה שלומך?

היי אודי, לפני החג שאלתי אותך מה לעשות עם זה שגיליתי סרטוני פורנו ביו-טיוב שמופיעים כאשר מחפשים את השם של המטפל שלי. רשמת לי שמדברים על ההרגשה שלי ושעניין הפרטיות יעלה בעצמו. תודה על תגובתך, אבל לא הבנתי את כוונתך... איך זה שאדבר על העניין שלי יעלה את הבעייתיות בהגדרות הפרטיות שלו? אז האם עדיף כן להגיד לו או לא?..מה אתה היית מעדיף מהצד שלך כמטפל? תודה, סקיפי.

באתי לאחל לכם חג סוכות שמח! Aya

כייף שאפשר לאחל רק חג שמח לפעמים.

הי יקירותיי, כשראיתי שההודעות שלכן עלו, היה כבר הבוקר שאחרי. ראיתי את תגובותיכן היפות והחכמות. מיכל - הזכרת ויתור על שליטה והתחברתי מאד. גלי יקרה, דברי חכמה אמרת. הייתה לי נפילה חזקה (בזמן שהפורום לא היה פעיל) עד כדי כך שאפילו לא יכולתי לומר 'הצילו' למטפל. יצר מוות וכאלה. אבל כשקצת יכולתי קבעתי פגישה נוספת ועיקמתי את כל העולם כדי להצליח לקיים אותה. כעת אני במצב תקין למדי, אני חושבת. המטפל אמר שזה בסדר קצת להתחפר. ואני מסכימה שכנראה צריך להמתין שהשיבוש יתמתן ורק אחר-כך לעשות סדר. אודי יקר, שמחה שאתה מאמין בי. ואני שואלת - moi?! תודה, אודי, באמת. שלכם, סוריקטה

כלנו מאמינים בך!!! והחכמה בנינו היא את! :) טוב שנרגע עכשיו..אצלי כשרע הפוך אני מתחילה להיות ממש מעיקה עליה :( שולחת הודעות, שירים וכו'...הלוואי שהייתי מסוגלת לא "לצעוק" כל כך הרבה...כנראה שצריך משהו באמצע לדעת להעזר אבל גם לא להעיק...חג שמח מאוס כבר לא??

מזדחל בתוך החשיכה לא נותן מרגוע לנפשה. שלח לי שלווה לא ביקשתי יראה ופחד שלח לי כח מונע מתוך רצון לגעת. מזדחל לאיטו בתוכה זולג כדמעות מלוחות בתוך העצמות היבשות אין נפשה יודעת שקט. שלח לי רוגע בקופסא פרוש רכות ומנוחה כסה אותי בפשטות האהבה מתוך רצון לגעת.

רציתי שתשלח לי שקט...וכן זה השיר שהתנגן בראשי כשכתבתי זאת.

פארדוקס משהו שאת השיר המקסים הזה מבצעת להקת באלגן ...וחושבת שלא רק אני בשקט הולכות לאיבוד לתוך הבלאגן .. אכן שלח לי שקט ...ואולי שלווה

באת מוקדם. איזה כיף!

איך אני אוהבת לקרוא אותך ...ושמחה שאת כאן.

מקווה שכולם בסדר . אודי מאמינה ומקווה שנהנת במדבר ...זמן טוב למדבר . יודעת שהייתי כאן באחד הלילות מקורבנת לא מסונכרנת ...סליחה עם כתבתי לא תואם כואב קרבני לא נכון ....סורקטה יודעת שכתבתי לך אז בבקשה באמת שלא הייתי מסונכרנת ולא זוכרת מה כתבתי ...אוהבת אותך ימים לא פשוטים המוני מפגשים שקשים לי רגשית מציפים מטלטלים ... זקוקה לכם מאוד . שיהיה יום נפלא .

אביב יקרה, איחוליי לימים רבים רבים של אהבה רכה. שלך ובינתיים, סוריקטה

איחולייך נוגעים ללב ....אמן

כאן יחד איתך אוהבת מאוד ינשוף

אהובה תודה על הכל ....אוהבת

ראיתי את הסרט על חייה של יונה וולך...ראיתם? בכיתי כמעט בכולו ואחר כך נכתבו המילים הללו, עליה? עליי קצת, נפגשנו היום, כל כך חיכיתי למפגש איתה ופתאום נהיית הזדמנות אחרי שלושה שבועות ארוכים.......היא שאלה במה הזדהתי עם הדמות...אז מסרתי לה את מה שכתבתי וגם...אני רוצה לעשות משהו עם הכתיבה שלי פתאום, לא להחביא אותה יותר במגירה או לשרוף או לקבור באדמת החצר כמו שעשיתי פעם מזמן.....למרות שלדעתי הכתיבה היא סוג של תרפיה ואיני רואה או ראיתי בה אף פעם משהו ספרותי או משהו שיכול להקרא "שיר"...סתם מילים זרוקות על דף. חשבתי שהכתיבה היא משהו חולף וכשאהיה מבוגרת כבר לא אכתוב, אך הכתיבה הפכה למשהו חשוב והכרחי ואיני יכולה להתקיים כמעט בלעדיה :( מוזר ומעניין... לבושה המרושל כנפשה הסוערת, יחפה מתהלכת בין שיריה מחפשת הכרה, מחפשת בדרכה, בורחת אל המציאות הריקה של חייה, מחפשת למלא את ליבה החסר רק חיבור אחד נכון ולא יותר... הוא לא קורא, גם לא יקרה! הוא לא ישמע, הוא לא ידע. בלילות נרדם בקול חרישי, ילדים ישנים במיטות של מרגוע, הבית נעים אך הקירות רוחשים. ביתה שקט בחציו של הליל כמו המיית הלב הרגוע שנח לידה. לא הוא לא ידע אף לא יקרא.... לא זה לא יקרה! אם כי אולי? אולי היא יקרה?

מהלכת יחפה ברחובות האהבה, אולי היא רק הוזה שיבואו לחבקה, לא בקשה נדבה ברחובות ההומים, כי אם רק רגע אחד של רוגע ליבה הסואן מביא אחריו אסון. בסביבות ביתה מהלכת לא מוצאת מנוח לסערת הנפש ואולי, אולי כבר מזמן היא אבודה אין איש שיבין את דרכה היחפה. ואולי היא עוד תמצא מרגוע ברגע אולי היא עוד תדע חיבוק ללא פגע, אולי היא עוד תפתיע כדרכה אולי ביקשה לנשום את נשמתה הסוערת אולי רק עוד רגע כלום לא יגרע ממנה......

הי מיכל, גם בעיניי התקווה ממש פורצת מתוך המילים בשיר. (בת צמד של הייאוש) שלך, סוריקטה

שלום, אני רווק בן 30 ואני מכור בצורה לא הגיוניות לאוננות. מספר רב פעמים ביום, תופס לי הרבה זמן מהיום והכי גרוע שרוב הפעמים זה לא נובע מחרמנות , מהרגל כלשהו שגורם למוח שלי להשתלט עליי. (לפעמים מונע ממני ללכת לעבודה , לפעמים מעדיף אוננות על פני יחסי מין עם פרטנרית כלשהי) אפשר לשבת מול פסיכולוג ולרדת לשורש הבעיה ולגרום לי להבין כמה זה גרוע ואולי למצוא את נקודת ההתחלה שהביאה לזה....חבל על הזמן, אני יודע מה הביא לזה אני יודע שזה גרוע מאוד ואני לא מצליח לבדי להשתלט על זה. מנסה להרחיק את עצמי כמה שיותר מהלבד , זה לא בא כחשק מיני אלא יותר כמו תרופה לתסכול כלשהו (ואינני בדכאון , אני עם מודעות גבוהה וחיים יחסית טובים). אני כמה שיותר בורח ממצב שבו זה אפשרי שזה יקרה (כמו הלבד בבית) , הצלחתי להשתלט לפחות על יום אחד בשבוע שזה השבת (כולל מוצ"ש) אבל שאר השבוע זה מגיע למצבים של מספר פעמים ביום שנגררים למספר שעות . אני יודע שזה חמור , אבל בבקשה לפני שתציע לי לפנות לטיפול תן לי תרגילים או עצות שבטיפול היו אומרים לי להתחיל לנסות . תודה מראש

טוב שאתה רוצה לעזור לעצמך מה שאתה מתאר הוא התמכרות למין- התמכרות הוא התנהגות כלשהו שאנחנו יודעים שלא עושה לנו טוב אבל בכל זאת אנחנו לא מסוגלים להפסיק.. מאמינה שקבוצות של SA - מכורים למין מבוסס על 12 הצעדים יכול לעזור ומגביל טיפול/שיחות בהצלחה!!

שלום , אני גבר בן 30 , אני מכור מאוד לאוננות , יכול להגיע ל6 פעמים ביום , לפעמים גם כמה פעמים רצוף. ההתמכרות הינה מספר שנים , אני אמנם פעיל מינית ויש לי מספר פרטנריות (אינני בזוגיות ) אך עדיין אני מוצא את עצמי מעדיף לאונן . הבעיה שזה פוגע לי בשגרת החיים , אני בעל מודעות גבוהה , ואני מנסה להלחם בבעיה אך המצב מדכא אותי חוסר השליטה העצמית שלי. אני יכול להרחיב על מיליון גורמים שיכולים להיות שורש הבעיה אבל זה לא מעניין אותי מה השורש , אני רוצה פתרון ובכל מחיר! אשמח לכל הצעה שתהייה רלוונטית (באינטרנט מדברים על התופעה, אף אחד לא מדבר על פתרון )

עצוב היה לקרוא אתכן, אפשר לקרוא את העצב, והבדידות בכל הודעה. כנראה העובדה שלא ניפגש במקום הקבוע שלנו לזמן מה מרעיד את כולנו, ורק לאודי יש מפתח לשער הגדול...לרגע עלה לי אסוציאציה מוזרה מכירים בחיפה את גן הבאיים? אם לא היה שער ושומר ומנהל מקום שדואג לטפח את המקום הרי שהמקום היה נהרס הן בגלל ונדלזים והן בגלל ביקורים אינסופי אי אפשר היה לתחזק את המקום. לא אוהבת להיכנס הנה ולראות שאודי בחופש ושלא ניתן לקרוא אתכן, אפל לפעמים הגן סגור כדי שהפרחים ימשיכו לצמוח. גם לי קשה עם זה אבל מתאפקת מחכה שהגן יפתח שוב להריח את הפרחים . אוהבת אותכם מלא. חופשה נעימה כמה שאפשר יקירותי ולך אודי.

הי גולם יקרה, שמחה שאת כאן. שמחה לשמוע געגוע. הגינה שתיארת, מזכירה קצת אזורים מסוימים בגינה הקונקרטית שאני מטפחת. מקום קטן בשכונה עם מעמד סוציואקונומי לא גבוה במיוחד. אבל יש בו פינה קטנה. שלך, סוריקטה

איזה פרפר מעופף לו כאן בגן...ראית אותו ,פרפר מלא רוך חמלה ואהבה ... עוד קצת עוד חופשה אחת ארוכה וחזרה לשגרה מבורכת.... טאת יודעת תנסי בשקט כשכאן סגור לשוטט בגן זה מותר בעיני אילו מבורך להביט שוב בעצים לראות להבין עוד מקום . להביט במרחק הזמן רואים את העצים אחרת . זה מרתק חיבוק לעוד חג וחופש ושבת ...

כנראה איכשהו נעלמה התגובה שלי אלייך, אולי כי כתבתי אותה מאוחר. אבל הוספתי שם, שאני איתך...בלב.

הי רוני אהובה, שמחה שהיית איתי. ונדמה לי שלמדתי, שאת מגיעה, גם אם מאוחר, מתוך כוונה לא לפספס עוד חיבוק פרידה. מגיע לך. ורואים שאת כאן. ממש. שלך, סוריקטה

למה שוב בחרת שלא לענות לי,ואחרי ששוב כתבתי לך ובצורה גם מפורשת. ?? כואב האמת. נשארתי לבדי,משבצת אדומה אחת בודדה,לצד כל שאר התגובות וההתייחסויות שלך לאחרות. עליי פשוט דילגת.ואז הודעת על היציאה לחופשה. ואני נשארת בתחושת מועקה כבדה,וקושי להבין מה עשיתי רע...,שאפילו אני לא שווה תהתייחסות שלך.?? והעצב והקושי שקיים, שגם התייחסת אליו פה כמתגבר ,גם לאור כל היציאות האלה..., רק גדל יותר,וכשככה בקלות גם פוסחים עלי כאילו אני שקופה, וממשיכים הלאה,ומאחלים חופשה נעימה. ונותרתי לבדי מאחורי מסך, עם הכאב שלי, כשלא מבינה...,למה ככה, וגם אם זו וירטואלייה, ובעיקר זה פוגע מאד. אז המסר הנלווה, שצריכה להבין מזה וממך, שאני כנראה לא רצוייה פה מבחינתך, או מה?? ועכשיו זה גם לא עוזר לי לשאול...,זהו.אתה כבר לא שם.ויקח עוד זמן עד שתחזור..,כשכבר לא יודעת גם האמת, אם גם כשתחזור,כבר אקבל כזה. מרגיש משפיל מפרק ומערער.

קוראת אותך שם למטה ... מנסה לענות לך , ראשית את טועה יקרה ובאמת ובכנות שמחה על דברייך ולוקחת אותם איתי . לפעמים , חשה לא מובנת וקצת קשה במדייה להסביר . כשכתבתי לרחל ולסנדי סליחה זה לא ממקום של רגשי אשם , שבגללי הן לא כאן . ברור לי שהן לא כאן בגלל דברים שלהן. לא לוקחת אחריות עלי בכלל , כן יכולתי לנהוג אחרת. כן שתיהן ישבו לי במחשבה מהמקומות שלי ועל זה לוקחת אחריות. בקשר לסליחה מאחרים מצטערת יקרה אני לא שם עדין אולי ??? לא רק בקשר לעבר גם בהווה אני אמצא את כל הסיבות עבור השני למה הוא נהג כפי שנהג ..עדין הכעס מופנה כלפי ולא כלפי השני , אולי כשארשה לעצמי לכעוס על האחר או אפילו לא לכעוס רק להתבאס אולי אז אצפה לסליחה ממנו לא יודעת???? את יודעת עכשיו למשל אני כותבת וחלק בי כל כך עצוב שאודי בחר לדלג עלי אבל אין בי כעס על כך , מה שעובר לי בראש זה שאני לא בסדר שכתבתי כך את העצב שלי על ההרס העצמי שלי ... והחלק היותר בריא , חושב לעצמו קורה הכל בסדר,זוכרת את המילים של אודי לפני כמה ימים .. לא יודעת יקרה , לפעמים אני חשה שאת מחפשת במילותיי התנגדות לך , אין בי כזו ..בכנות לעתים קשה לי מול הנחרצות שנשמעת מדברייך , כמו אומרת זאת הדרך הנכונה ואין אחרת , אבל מזכירה לעצמי שזו מדייה ואולי אני טועה . בכל מקרה אני בעדך , באמת , אוהבת את השיח אתך שמעורר מחשבה .אחרי החגים שמח כבר...

הי אביב יקרה, קראתי גם את מה שרשמת למטה. ייתכן מאד שאיני מבינה, וייתכן מאד שאני טועה. ויש טיפול, אישי, מקום של אנשי מקצוע שיש בו סיכוי, אולי, גדול יותר לדייק. חלף זמן, וקצת הנחתי, ואיני נושאת עמי תחושות לא נעימות מול הנאמר כאן. אני חושבת. היה בי תיקון, אני מניחה. והרגשתי גם געגוע. אחרי החגים הלוואי :-) שלך, סוריקטה