פורום פסיכולוגיה קלינית

אנסה לענות למי שהגיב לי על ההודעה למטה ...ואוסיף עוד כמה דברים מהלב. אז אתחיל ממך ה"לא נמצאת" אוף אכן מעצבן שהמערכת לא סידרה את השמות אבל אם היית מוסיפה ניק כמו שירה או איה הייתי יודעת למי לפנות ...אז אני שמחה באמת שהגבת לי ומודה לך על כך מכל הלב . הנה הנכחת את עצמך מולי למרות הקושי . ואמפטיה והבנה אכן כתבתי שאני לא נחמדה ולא אמפטית קורה גם לי לפעמים וזה לא כי אני לא מבינה , הכי מבינה בעולם!!!! עד היום בכאב מציף לא יכולה לכתוב אותו לא יכולה לגמרי לבקש עזרה ...בתהליך מאוד מאוד אמיץ שאני עושה כבר שנים אני מרשה לעצמי יותר. זה שאני כותבת ומנכיחה את עצמי ואולי בולטת לא אומר שקל לי , לא אומר שאני באמת נותנת להתקרב לגמרי , אז להבין אני מאוד מאוד מבינה אבל מה איתי ...האם זה שאני מבינה אותך אמור לבטל את מה שאני מרגישה ...האם לי אין רגשות כאלה ואחרים רק בגלל שאני אמפטית בדרך כלל לאחרים. מאז השדרוג הרבה מאלו שכתבתו כאן לא חזרו , בתחושה שלי חלקן הגדול כן קורא כאן ופשוט מתקשה לחזור מהכעס , אולי מתחושת הלבד שנכפתה עליו ...אישית חושבת שניסיתי בכל דרך אפשרית לעזור ולגשר על המקום הזה, היה מי שבחר להעזר בי והיה מי שלא וזה בסדר .... גם הדס הציעה ואף עזרה וממש לא צריך להזדהות מולה ותמיד אפשר לפתוח מייל יעודי לפורום ... ההודעה שלי לא באה ממקום של חרדה או ממקום שאני לא מבינה שככה זה באינטרנט שיש מי שצופה ולא פעיל . ההודעה שלי באה כדי לעורר כן אפילו עם זה בכעס עלי את מי שכאן בחוץ ומתקשה להביא את עצמו למקום שכותב , לכתוב ... תראו סמבדי ,קוראת , לאה ( בנות כותבת שמות בבקשה לא להפגע אני בעדכן ) ניכנסו אמרו שלום זה נעים הם חלק מהקבוצה הזו הם לא בחוץ . בכל קבוצה יש מי שמחצין את עצמו יש מי שיותר מופנם לכל אחד יש תפקיד , גם לקול השקט, הכל בסדר ...התחושה הקשה שלי באה מול אלה שבעבר היו כאן ופעילות או כאלה שכתבו בעבר אנחנו קוראות הכל ולא כותבות בכלל , לפחות להגיד שלום . אני עדין לא כותבת שמות וההודעה הזו כמו הקודמת מבקשת להעיר כמה אנשים ועל זה בדיוק הכעס שלי וההרגשה של חוסר אונים . של שימוש בפורום מבלי שיהיה אכפת ממי שכאן ...כן , אתן שכתבתן כאן באופן פעיל בעבר שהייתן חלק מהקבוצה הזו , כן אולי קשה לכן להיכנס אחרי כל כך הרבה זמן מרגישות שהרכבת נסעה ונשארתן בתחנה ...גם למי שבפנים יש רגשות לפחות תיכנסו תירשמו תנו סימן שהכל בסדר ואז קחו את הזמן ....כל מי שכאן היה לפחות פעם אחת לצידכן בעבר חושבת שמגיע לנו לדעת שאתם בפנים ולא מציצות מבחוץ.... גילת שמחה שנכנסת ותודה על נגיעות טובות כל כך ...מורכב , מאמינה שמציצנות זאת מילה קשה (סליחה שהשתמשתי בה , אבל באמת רציתי לנער קצת) גם לי יש רגעים שאני רוצה להיות כאן אבל לא להיות נוכחת זה נותן כוחות מבלי שהשקעת דבר , אז לתקופות של עייפות נפשית זה אפילו מאוד עוזר ...כמו להיות בקבוצה אמיתית להקשיב ולא להגיב ...הבעיה כאן במיוחד עכשיו אחרי השדרוג שאם לא ניכנסת אפילו לא פעם אחת ,אז בעצם את לא בתוך החדר ואני בכלל לא יודעת על קיומך ...ומכאן התחושה של המציצנות .. סוריקטה חכמה יקרה ומתוקה ....תודה על הגיגייך על מילים חכמות...חרדה יקרה לא מקומה כאן , כן שקיפות כן חשופה . בעיקר כעס על מי שהיה כאן ובוחר כי בוודאות אין בעיה היום להיכנס , להתעלם מהקושי שלנו , מחוסר האונים של מה קורה לנו כקבוצה ,איפה החברים שהיו כאן אתמול ואינם היום ...אז כן מרגישה שכמו שלי היה אכפת מהם שלהם יהיה אכפת ממני לרגע , גם אם קשה להם ...כאן מרגישה שקופה ואפילו מאוד וזה עושה אותי עצובה ... ואודי אקווריום ....אולי אבל אני לא דג , וגם לא ליצן עצוב או שמח...גם לי היה נוח כל השבוע שלא כתבתי להיות בחוץ להאחז בעצים ישנים להאחז במילים שכתבת לאחרים ולקבל מהם כוח. מפליא אולי ממי שמנכיחה את עצמה כל הזמן , אבל רבות התקופות שאני רוצה להעלם ... ועדין אני לא חושבת שזה הוגן למי שבפנים ...זה מהות של תקשורת ,זה מהות של קשר של קבוצה גם עם באינטרנט ...ואולי , אולי אני טועה ...יכול להיות

אביב.... אני אוהבת אותך....

גם אני אוהבת אותך ושמחה בכל פעם שאת מצליחה עם הקושי לתת קצת מקום לעצמך .. בואי יותר ,בכל פעם שאת מצליחה מנסיון שלי . זה פשוט נותן הרגשה של ניצחון .. מחכה לך , כאן

הי אביב, לא יכולתי להתעלם מהודעתך, חשתי כאילו פנית אלי וביקשת ממני לחזור... גם אם לא התכוונת תודה שגרמת לי להרים טיפה את הראש.

את יקרה היית בראש הרשימה..שמחה שהבנת שאני קוראת לך ...דאגתי לך

I have MA degree in cognitive psychology. can i do PhD in clinical psychology without practice and where in usa? europ? middle east? thanks zoei

שלום אודי, שלום כולן. חשבתי שאוכל לנסות להתייעץ בנושא מסויים, אני לא יכולה שלא להתייחס רגע גם לכאן- נכנסתי אחרי המון זמן. גם לא קוראת כאן. הסתכלתי עכשיו קצת, בנגיעות, ההודעה הראשונה שראיתי הייתה של אביב, ובכן מצבי אולי הפוך ממה שכתבת- לא קוראת, ולא הרגשתי בנח לכתוב מבלי לקרוא בכלל, מבלי להתייחס קצת לאחרים שנוכחים פה. עברתי ונגעתי קלות בכמה הודעות, אם הייתי יכולה לשלוח נגיעה קטנה גם לכל הלבבות פה, נגיעת דרישת שלום, ראיתי גם מילים של סוריקטה, ועוד, אשתף אולי גם בתהייה שלי לגבי היכולת שלנו להיות אכפתיים באמת, אחד כלפי השני, במדיום הזה ואולי גם בכלל, ותהיתי, אביב, גם לגבי ה"מציצנות" : מאיפה היא באה? מה היא נותנת, למי שנוהג כך? מאד לא פשוט לי העניין של שתיקה ודיבור, של שיתוף, של אכפתיות מחכה לאיזו הארה, לאיזה צינור שארגיש שדברים זורמים בו מהעבר האחד אל השני, בחופשיות, באמת אודי, שלום, רציתי להתייעץ , נניח שאני צריכה לעבור בדיקה רפואית, בדיקה שהיא מאד לא נעימה, וקשה לי מאד עם המחשבה, לא נעימה מבחינת הפולשנות שבה ואולי גם כאב. וניסיתי וניסיתי לחשוב אי אני יכולה "בכח המחשבה" קצת להקל על עצמי, להיות מסוגלת לעבור את זה. חשבתי לשאול האם יש לך רעיון מתחום ההיפנוזה... תודה, פלא שאתה עוד כאן, יום יום, וגם אם קשה לפצח את עניין האכפתיות , ההתמדה הזו בפני עצמה מספרת משהו על זה. ההתמדה העיקשת. אולי להיות אכפתי זו בחירה מודעת. ברוך תהיה, ברוכות/ים תהיו כולם.

שוב שלום , ברוכה הבאה גם אם לרגע קט ...אוהבת את נגיעותייך ... בקשר לבדיקה שתעבור בקלות ... ואישית , כמה רעיונות אולי יעזרו , מוזיקה באוזניות אם זה אפשרי ...ציור של סמיילי על היד , ליד האגודל כזה שאפשר להתמקד בו ו"לברוח " למקומות שמחים ובטוחים נשימות בזמן הבדיקה ... לאחוז את שתי כפות הידיים זו בתוך זו ולדמיין שאדם טוב ומטיב אוחז בידייך ...זה מה שעולה לי בראש עכשיו .. בהצלחה וברוכה תהיי ..

הי גילת יקרה, זוכרת את דברי החכמה הנעימים שכתבת בזמני נוכחותך כאן. ובינתיים - אאחל הצלחה הותמודדות והקלה. דרישת שלום חמימה גם ממני, סוריקטה

שלום כולם, הוספתי הודעת התנצלות, אי שם בעץ שפתחתי בראשית השבוע. ייתכן וחמקה מעינך, אודי, ואולי לא נקלטה במערכת. הייתי בבוקר יום שני בתוך כמה דקות שמבקשות מענה מיידי, כדי לבחור בצומת - בחיים ובהמשכיות. קשה לי לחזור לכתוב, אבל הנה, עשיתי את זה. שלכם, 💕 סוריקטה

הי יקרה .. מעריכה מאוד שלמרות הקושי ניכנסת ועשית את זה.... במצבים האלה אני אומרת לעצמי איזה כייף שאני לא אלוהים אני לא מושלמת :)))) את יודעת השיח שלך שם למטה זה כזאת מראה לחיים שכשאנחנו במצבי אי אלו ואחרים אנחנו לא רואים את כל התמונה כי היא מוסתרת לנו (במקרה הזה כי אודי לא העלה ובדרך כלל כי הרגש מסתיר לנו ) כותבת לך כאן למרות שכתבתי אצל רוני ...מעניין אותי השיח הזה איתך אז את יודעת קרה לי ניתוק שכתבתי כאן או במקום אחר ולפי התוכן ידעתי שזאת אני אבל לא זכרתי שכתבתי ...והמטפלת כמה מיילים ...(לא שלי ) קיבלה. כל כך הרבה שוני במצבי הפירוק ...ודרכי התמודדות שונים . . מעניינת הנפש האנושית והכי חשוב איך את היום יקרה, שיהיה סופש מלא באנרגיות טובות ומחזקות .. שימרי עלייך

מביך אותי לשתף יש בתוכי חלקים שהם קטנים הם רוצים לשאר קטנים כמה שאני מנסה לעודד אותם לגדול הם מתעקשים לשאר קטנים ולהתנהג בהתאם. זה מתבטא בתלות מטורפת במטפלת וברור שהיא שמה גבולות .. קשה לי מאוד עם החלקים האלה ויש קושי עצום להתמודד עם רצונות המנוגדים שלנו..לי לרצות להיות עצמאית ולהם להיות קטנים וההפך מלהיות עצמאיים אתם מבינים?? למה הם רוצים לשאר קטנים? כך זה יהיה לנצח??

הי יקרה מי כמוני מבינה אותך הרעיון לא לתת להם להשתלטעל המרחב כמו שאודי תמיד אמר לי ויחד עם זה מנסיון ביום שתקבלי את החלקים האלה ולא תילחמי בהם יהיה לך הרבה יותר קל . חיבוק אוהב לכולך

תודה לך אודי וגם אביב תודה ... המילים שלכם עושים לנו נעים בפנים

אודי תודה לך ,מכל הלב על מחוייבות כל כך גדולה אליינו ...תודה לך על ההודעה הזו .כל כך מגוננת ,סוגרת משרה בטחון. אין לי מילים להסביר עד כמה ההודעה הזו נגעה בי עמוק עמוק בלב . אודי אתה מתנה נדירה ,תודה ..

כמעט יודעת שכן

מה זה הניק שצורף לי? איך משנים? ומדוע הניק שלי כבר בשימוש? באתי לומר שלום, להיות נוכחת. וגם לומר לאודי מזל טוב ליום ההולדת! aya

וואוו איה איך אני שמחה שנכנסת ...דאגתי לך . את היית האחרונה שכתבה כאן ממש הרגיש כמי שנתקעה במעלית בשבת וכולם נעלמו מתארת לעצמי שהחוויה של הודעות תלויות באוויר ללא מענה היו קשות ביותר . יודעת עד כמה קשה לך להנכיח את עצמך , אז תודה לך ומה שלומך ? אם נכון לך ...

אתה יודע לקחתי קצת מרחק מכאן .(התגעגעתי ).הרגשתי שאני צריכה קצת להתרחק להיות עם עצמי .. האמת שהייתי כאן קוראת ולא ניראת כמו כנראה הרבה מאוד אנשים כאן. האמת אודי שיש בי כעס על מי שבוחר להציץ עלי מבין החלונות ובא לי לסגור להם את הוילונות . זה מרגיש לא פייר שאנשים עושים שימוש בפורום (מבינה שככה זה ) אבל לא באמת אכפת להם ממי שכאן סוג של מציצנות . יש הרבה כאלה בחברה שהם חיים בתוכינו וכל מה שהם עושים זה להיות מוזנים מפעולות של אחרים. והאמת אודי דואגת לכמה אנשים שכתבו כאן באופן פעיל ובחרומשום מה לא לחזור...כל כך חסרת אונים . וחושבת לי אולי כולם היו אחד אולי הם טרולים שחדרו לי ללב.. אוף אודי ,כרגע לא נחמד לי מה שקורה כאן ואני בהחלט גם לא נחמדה ואמפטית ... לשיקולך עם לעלות או לא את ההודעה הזו ...אני מודעת לזה שהיא בעייתית . ואם אודי החליט לעלות אז כן אליכם כל מי שכותב שהוא קורא כל הזמן או יותר גרוע לא כותב כלום ..זה שאתם מציצים מבחוץ מבלי להרשם לפחות כמו קוראת קבועה .. משאיר אותכם בחוץ מציץ מהחלון ..תהייה הסיבה אשר תהייה לפחות תיכנסו פנימה כי ככה זה פשוט לא נעים .יש כאן מקום לכולם...

דווקא ממך אביב, שתמיד נראית לי כל כך אמפטית, ציפיתי לקצת הבנה שאולי אני לא כותבת ורק קוראת כי אני פשוט מפחדת מאוד.. ולא כי אני מציצנית. וגם אם אני רק קוראת - אני מחכה בדיוק כמוך להודעות של יום שלישי וחמישי, שקצת מרגיעות ונותנות אחיזה כלשהי.. תגידי תודה שאת מאלה שמסוגלות ואל תשפטי את אלה שלא..

הי לך גם כאן.. כתבתי אתמול ארוכות לכולם. בחרתי להתעלם מהשורה האחרונה שכתבת ,בחרתי לישון על זה לא רציתי להגיב ממקום פגוע על מקום פגוע. אז אוד מבינה את הפחד ואת הכעס שלך שאני שופטת ושאני לא מבינה . אבל את יודעת המשפט הזה פוגע ,אני לא צריכה להגיד תודה שאני מצליחה ואם כן אז לעצמי .. על עבודה קשה מאוד שעשיתי ועדין עושה. גם לי זה לא קל . ותודה לך על הה(א)רה הזו שמזכירה לי איזה דרך עשיתי וכמה היא עוד ארוכה . ואני מאמינה בך ויודעת שאת יכולה עובדה שהגבת לי כאן ...גם עם מתוך כעס וכאב ...תמשיכי לבוא כמו שאומרים אצלנו בקבוצה :))))))

תודה לך אביב על ההתייחסות. מצטערת מאוד שפגעתי בך, אכן כתבתי ממקום פגוע והייתי יכולה לנסח אחרת. חבל לי שיצא כך..

הי אביב, איכשהו גם אני מרגישה, לפחות לבינתיים, שהשדרוג חולל כאן איזה שינוי מבחינת נוכחות. איזון. הרישום, במיוחד אם מצריך לפנות לסיוע פעיל למערכת, אולי יוצר עכבה מסוימת. מאידך, כמו שכבר כתבתי, נסתמו הפרצות. ואולי נוחים היו לנו הפרצות? ואולי כל העניין הזה עושה גם לך, אודי, פחות חשק? אפילו אני, רבת הסבלנות, איבדתי את זה לפרק זמן שהוא. יש פורום מקביל, מנוהל, חביב ומושקע, ואותם אנשים מכירים ונוכחים גם בו ויכולים לבחור לכתוב שם. חשבתי שתהיה נדידה. בפועל - בינתיים - כנראה שלא ממש. וגם - אם יש מישהו/י שקורא/ת כאן באופן עקבי (וזה באמת מעניין אותו/ה ולא משעמם לו/ה או נמאס ויש להם זמן) זה כנראה מישהו שהיה מעורב פעם אולי. אנ'לא בטוחה שאפשר להבין הרבה. לא יודעת. מי את מדמיינת שמציץ כאן? רעיונות: אנשי מקצוע בשביל קייס סטדי? המטפלים שלנו? אנשים שמכירים אותנו במציאות? סקרנים מאלה שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע? התומכים הטכנים של דוקטורס? סוטה שמאונן? עם מי מהם חלק בנו מזדהה? שקופה, חשופה, אמון, זעם, הפרדה - מילות מפתח לעץ? בשורה תחתונה - כמו שגם את אומרת - לקחת אחריות על מה שכותבים. ושיהיה לבריאות למי שקורא. אין לנו שליטה על זה, כנראה. ואגב, אני יכולה לתאר לעצמי, שגם לו הקבוצה הייתה סגורה ובלתי נצפית, אותן חרדות היו עשויות לעלות. אולי מתוך משאלה שכן יהיה מישהו שיראה. ושיהיה לו אכפת ושיתערב. שהגלגל יחזור לאחור, והאנשים המבוגרים שהיו שם כשאנחנו היינו ילדים שעברו כזה אביוז יאמינו ולא יהיו אדישים. בוקר אור, סוריקטה

סוריקטה במחשבה נוספת לאחר הלילה.. יש אולי גם מימד של חוסר בטחון . משהו שאני לא ממש חושבת עליו . כייש משהו מרגיע בלהיות כאן במיוחד שסגור כמו בלילה שאיש לא כאן ... אני חושבת שזה סוג של שקט נפשי כזה להיות מבלי להזהר או להתחשב או להיות חלק מ.... תודה לך שאת כאן איתי

שלום אביב, אנחנו לא מכירות, אני מאותם אנשים שאת מכנה מציצנים. אני קוראת בפורום כבר תקופה ארוכה, לפעמים יותר לפעמים פחות ולפעמים רק נכנסת לראות שההודעות הקבועות של אודי ממשיכות לעלות כרגיל. אבל לא כותבת פה. אני לא אשת מקצוע (שקשור לבריאות הנפש), לא מכירה במציאות אף אחת מכן (למיטב ידיעתי), אני לא מהסקרנים שמתגודדים כשרכב הצלה מגיע (להיפך, מעדיפה להתרחק), אני לא מצוות התמיכה הטכנית של דוקטורס ולא סוטה. אני בן אדם כמוכן. מבחוץ נראית תפקודית ומבפנים כואבת מאוד. קוראת בפורום כי יש לפעמים פניות שאני מזדהה איתן, שגורמות לי להרגיש אולי קצת פחות לבד עם הקשיים שלי, שהתגובות אליהן הן כאילו גם תגובות אלי. "על הדרך" אני קוראת וכואבת/דואגת/שמחה לכן ואיתכן. ממקום איכפתי ואנושי ולא ממקום רע או מרצון לחטט או לפגוע. אני לא כותבת בעצמי כי מפחדת, כי זה קשה לי. גם ההודעה הזו רצה לי בראש כבר יומיים ולא מניחה לי עד שהחלטתי לכתוב אותה (כותבת אותה כעת אבל לא בטוחה אם יהיה לי האומץ לשלוח). גם קריאה בפורום יכולה להכניס להתמודדויות לא פשוטות ביני לביני. כרגע זה מה שאני יכולה. זהו לא פורום סגור, זה לא פשע לא לכתוב. כל אחד מפיק ממנו משהו אחר וזה לא בא על חשבון אלו שבוחרות לכתוב. ** לקח לי הרבה זמן למצוא שם פנוי להרשם איתו אבל משום מה אני רואה שהוא לא מופיע. לא יודעת למה.

קודם כל תודה לך ... תודה מעומק הלב שכתבת שהעזת . חבל שלא כתבת בסוף שם אבל גם זה בסדר . ה"לא נמצא" מופיע כשנכנסים לפורום עם מייל שהוא פיקטיבי ולא רשום במערכת ... לגבי מה שכתבת לי ...סוריקטה היא שציינה את ההשערות מי שכותב כך שזה לא שלי . אין לי בעיה עם השימוש בפורום (למרות שהשימוש הוא בהודעות שאני ואחרות שכאן כותבות ) נניח שאני ואחרות לא כאן לא כותבות כלום מאום ...לאודי לא יהיה למי להגיב וגם לא למי לכתוב את הודעות הסגירה ככה שהשימוש הוא כן בי ובאחרים שכאן וזה בסדר גמור זה חלק מהיות הפורום מקום אינטרנטי וכן אפילו מבורך שאנשים יכולים להיתרם מעצם היותיינו כאן . יחד עם זה אתם לא יכולים לצפות שלי לא יהיו רגשות כלפי זה ... עכשיו בואי נדמיין אולם , פאנל מצומצם על הבמה (כותבות קבועות ) אולם מלא באנשים שמקשיבים (קוראים שקטים ) מידי פעם מישהו מתערב בשיחה (כותבים מידי פעם ) עד כאן הכל נפלא ואין לי בעייה עם זה ...אני יושבת על הבמה רואה את הקהל יודעת שהוא שם ...אבל מה עם מי שבחוץ מעבר לחלון יושב שם בהסתר ואני לא יודעת עליו ...זאת התחושה ...ושוב כל מי שכאן גם מי שקורא גם מי שכותב קשה לו . בתוך עמי אני נמצאת לא על במה ולא על פלנטה אחרת ...תיראי מה כתבתי בהודעה למעלה ( בהודעה ניפרדת) ...ושוב מודה לך עד מאוד שכתבת .. מושיטה לך יד ומפנה לך כורסא אשמח שתיכנסי ותישבי עימנו כאן ...עם שם ומקום שראויים לך כי מגיע לך להיות חלק מהקבוצה גם אם לא תיכתבי מילה (בהתחלה או בכלל ) גם ככה בזה שאת נמצאת וקוראת את סוג של חלק אז פרגני לעצמך מקום ...

איך את עכשיו????? חיבוק ענק לכולך 🙅🙅🙅🙅💜❤💛💚

היי אביב יותר טוב... את יודעת..עליות ירידות.. תנודות קיצוניות מרגע לרגע💗

שלא כל כך מוצאת מקום זקוקה ליד למילה עוטפת אני עייפה כל כך מלהיות אני מורכבת ,מפורקת הרבה אני הרבה אנחנו תזמורת או נגן סולו נורמטיבית או כאילו ... עייפה פשוט עייפה להיות אני

כאן יחד איתך... יודעת שקשה... שולחת לך את אהבתי. 💗

תודההההה אוהבת

את יודעת שאלו ימים וזה כבר המון!! איתך עד שיעבור.

תודה מיכלי , כן זה ימים כאלה רק שהם מרובים בזמן האחרון אולי הסיבה נעוצה בזה שכל הזמן חשבתי שעוד מעט (כבר הרבה שנים ) בעבודה קשה אני יצליח לתקן את עצמי ... כנראה עוד לא הפנמתי את הקלקולים במערכת ...מאוד קשה לתפעול נורמטיבי מערכת כמו שלי ...פשוט מעייף

בעץ שלי נאחזת לא להעלם נאחזת להיות סוער כל כך בנשמה על סף התהום במזל לא הגעתי לרחוב אבל במהות שלי ביסוד במה שלימדני אבי והחרישה אימי אני שםםםםם על קצה התהום נאחזת לא ליפול אודי אני נטרפת מבפנים המטפלת איננה הקורס הזה הסתיים קשה לי כל כך היום המהות היכתה בי בבטן הרכה אני לא רוצה את האמת הזו ...כואב לי כל כך

הי אודי, רציתי לספר שאני מתחילה טיפול חדש! קבעתי עם מטפלת חדשה !! האמת, יש לי המון חששות, אבל אני מקווה שיהיה בסדר הממ, מפחיד. שוב להתרגל, ולהכיר וממש להיפתח אליה אני ממש מקווה שהטיפול איתה יצליח...

הי מיקה בהצלחה.... מנסיון לא פשוט אבל זה תהליך

הי אביב יקרה, תודה רבה :-)

בהצלחה, זאת פעם שנייה או שלישית שהחלפת מאז שאת פה? אם לא בא לך לענות אל תעני. העיקר שיצליח!!!

הי מיכל, כן, זו כבר מטפלת שלישית המטפלת הראשונה אמרה שלא מצליחה לעזור לי ושכדאי לנסות משהו אחר, המטפלת השנייה הפסיקה לעבוד באזור המגורים שלי.

?

הי רוני ... מכירה את המקום הזה שלא זוכר אבל יודע שמחה שכן כתבת שם למטה מבינה שלא פשוט ומאוד עצוב וקשה . אולי תנסי ל"הקיא " כאן את האיכס כדי לנקות מבפנים אנחנו כאן אתך ...לתמוך ולעזור

שוב. תודה

הי רוני, כתבת על דבר רע ולא יעיל שבחרת לעשות. ההקאות. למה, רוני, למה?! זה ממש עצוב. מעניין. לא קרה לי מעולם כאן שהייתי וכתבתי ובכלל לא זכרתי מה, במיוחד כשמדובר במשהו מובהק כל כך. וזה לא שאני לא מכירה הדחקות ורמות חרדה גבוהות. גם לא משתמשת עקרונית בחומרים (אלכוהול / סמים) שעלולים ליצור מצבים כאלה, לא בוחרת לכתוב 'מתוך שינה', בדיוק בגלל שאני כל כך נלחמת להישאר מחוברת למציאות. סוריקטה

סוריקטה קרה לי המון פעמים ..שאפילו ראיתי דברים שכתבתי והיה ברור לי שכתבתי ולא ידעתי . ולא רק כאן או בפורומים אחרים גם הצטפלת הייתה מקבלת מהם מיילים שלא ידעתי בכלל.. ניתוק .. מאוד לא נעים אבל חלק מהמנגנון

לאחרונה מקיאה כל ערב. מין טקס ש לנקות את הגוף. לא רעיון טוב... נכון?

ממש לא רעיון טוב מה גם שהוא לא באמת מנקה את האיכס..

תודה אביב

שבוע טוב אודי וכלם, לפני שבוע בערך הרחתי ריח שאני שונאת, מאז מתעוררת בלילה..... עם ריח ובחילה וזה לא מפסיק...וקשה לי..... למשל, ריח פריחת החרוב.....שונאת את העץ הזה, את הריח שלו בסתיו.... אני גם שונאת את הריח של הפרי כשפותחים. שונאת ריח גויבות ופג'ויות...הם גם מזכירות לי רע...יש אנשים שכל כך אוהבים......אבל לי זה עושה רע.......ואני שאוהבת כל כך ריחות של אדמה,גשם ופריחות אבל לא כאלה :( אני נמנעת מלהריח ריחות אלו. אבל הרחתי וכבר שבוע זה מלווה אותי. ומחכה לפגישה אחרי שהחלטנו שיהיו 2 דברים חיוביים זה קשה ואחד שלילי רק אם אין ממש ברירה ואני מזהה את הצורך שלי בה עכשיו אבל.... מה עושים להשכיח ריח? קשה כל כך לפעמים להימנע..יש רעיון?

אביב יקרה מצטערת שכל כך קשה.. כמו שאת בוודאי יודעת הגוף זוכרת איך לא להריח? לא יודעת. אבל נראה לי כשמאפשרים מקום זה נהיה פחות.. כאשר מנסים להעלים אותו זה מתעצם.. אבל אני כמוך יודעת כמה קשה להרגיש ולהזכר.. שולחת לך כוחות ..אוהבת, ינשוף

סליחה

הי מיכלי. יודעת מוכר ומאוד מבינה יש ריח מסויים ואולי יותר שפשוט מזכירים לי ימים אחרים זוכרת תקופות שהייתי מתעוררת ומרגישה שדבק בי הריח .. סוג של פלאשבק מזעזע ..אתך מחבקת

הי מיכל, מן המוכר לי חוש הריח נעשה רגיש הרבה יותר במצבי חרדה. או, למשל, במצבים שקשה להפריד. קורה שהלומי קרב, למשל, סוחבים איתם ריחות מהמלחמה ואינם יכולים להשתחרר. אני חושבת שריחות יכולים להופיע גם בחלום. נדמה לי שזה היה בסקר של אודי. (נכון?) נראה לי שעובדים במקרה כזה על הפרדה, או הקטנת רמת החרדה המשוקללת. עבודה מאד לא פשוטה בטיפול. שלך, סוריקטה

שבוע טוב, כדרכי, פותחת את השבוע בהודעה כאן. סופו היה מלווה ברגעי שקיעה וייאוש. הייתי איתם לבד, הרגשתי שקופה כל-כך. וזה עצוב. אפילו אין לי פנטזיה שלאחר מותי מישהו ירגיש שחסרתי. נחתי. ניקיתי. לצננת שלום. ולא בא לי שוב לנסוע באוטובוס הדחוס, ולא בא לי להתחיל את היום. השבוע. יודעת. יש לא מעט אנשים כאלה. קשי-יום. שחיים במצוקה כלכלית. אני צריכה למצוא נקודות אור ולאפשר לי אותן. התשובה בי, ואיני מוצאת כרגע. היו איתי? סוריקטה

איתך סוריקטה יקרה מאוד. את המון נקודות של אור, כאן בפורום וודאי גם שם בעולם האמיתי. שלך, שירה

את עדין לא מזוהה ...הדס לא מצליחה לסדר את זה ????? חושבת עלייך המון המון ותוהה מה שלומך ??

סוריקטה יקרה את לא לבד יקרה.. ממש לא.. אפילו שאנחנו לא מכירות אני מרגישה שאת משמעותית בחיי. המילים שלך נותנים לי נצנוצי של אור לאחז בו. יודעת מה זה לחיות מיום ליום.. לא רק במצוקה פנימי אלה גם במצוקה כלכלית. אני מודה לאלוקים שכל יום יש לי מספיק כסף לאותו יום ומנסה להזכיר לעצמי שהוא אף פעם לא נטש אותי. ובכל זאת... מזדהה איתך כל כך... מאחלת לנו שנוכל לראות ולחוות את הנצנוצי אור... איתך, ינשוף

רק עכשיו קראתי אותך. עצוב שכך את מרגישה. אני חושבת שלפחות כאן הנוכחות שלך כל כך מורגשת וחשובה!! ותחסרי לנו מאוד אם לא תהיי. אך גם לבעלי החיים, הטבע הסובב אותך וכל אלה שטיפלת בהם ומטפלת. מה עם התינוקות הזכים? בוודאי שתחסרי לעולם כולו.....איתך. מיכ

הי יקרה כאן לידייך בשקט מאוד מאוד מבינה את התחושה את הקושי את הלבד נשמע לי שאת בדרך הנכונה של צמיחה ממקום קשה ושתימצאי את הפתרונות .. מאמינה בך יודעת שאת יכולה לצמוח מכאן אתך שולחת כוחות ובריאות

הי, לא נראה שהייתה כאן תנועה. פניתי למטפל. סוריקטה

הי מתוקות שלי, הייתן איתי, ולא ניתן היה לראות עדיין. בבוקר שקעתי כל כך כל כך כל כך, וזה היה חמור, עמוס אכזבה מבני אדם, ומצריך משהו של מייד. גם הייתי צריכה איכשהו להגיע שלמה לעבודה. כתבתי למטפל היקר שלי, והוא ענה לי תוך זמן קצר. אוהבת אתכן, 💗 סוריקטה

מצטערת שהרגשת שהשארנו אותך לבד, אני לעומתך הייתי בטוחה שיענו לך :) אבל אני חושבת שטוב שפנית אליו. ואיך עכשיו?

הי יקרה , מסתבר שהייתה כאן תנועה וערה אפילו .... אוהבים אותך , כאן ובכלל ☺️️☺️️☺️️ את יודעת בימים שקצת נעלמתי מכאן טיילתי לי בן העצים מאחור ראיתי אחד בנינו בו כתבת לי שאת כנראה מבליטה את המופנמות שלך ואני חשבתי לי ואני מבליטה את המוחצנות שלי . שתינו מן הסתם , עושות את זה מאותה נקודה . לשמור על הלב קרוב אלינו ורחוק מספיק מהזולת ...מן הסתם לא רק כאן , כי אם בעולם הרחב.😍😍

משתפת בידיעה שיש סיכוי שלא אצליח לפתוח את ההודעה אחרי שנכתב אבל בכל זאת משתפת כי אולי בשיתוף יוקל טיפול נהיה יותר ויותר קשה המצוקות לאחר מהם קשים ולרוב לוקח לי לפחות יומיים קצת להרגע ולהרגיע לפעמים אני לא מצליחה ללכת לעבודה התרופות שיכולות לעזור משביטים אותי כך שקשה לתפקד כל זה דברנו בטיפול אני עם חרדות ופחדים ובקושי ישנה אני מותשת מהמלחמות והמאמץ להיות נוכחת ..

תודה רבה אודי על המילים הרכות..

הי ינשוף מתוקה, מאד קשה... ונראה לי שאפשר לפתוח את ההודעה ולראות את תוכנה (?) משהו, קצת? שלך, סוריקטה

הי, אני קצת חולה. והיות שהשבוע האחרון עבר עליי בהצלת חיי גור חתולים שנתלש מאימו, נזרק וחולץ מרכב, אני קושרת את ההחלשות שלי לכך. ואולי אפשרתי לעצמי לשים גבול ולהיות חלשה, גם לתת למשהו לחדור פנימה, שזה סימן לא רע בכלל. הייתי חשופה להמוני ילדים חולים, משפחות חולות, בחדרים קטנים וסגורים, ואוטובוסים דחוסים סרדינים זמן ממושך, והנה - איני עמידה כזאת. והיות חולה מקרב קצת אל יצר המוות והדיכאון. אבל יש גם אושר שהוא. מהסיבות שהזכרתי למעלה. אתמול ראיתי כתבה עצובה על בחורה עם סיפור איום וכאב בלתי נישא, שהסתיים בפרידה מהחיים. בכוונה איני מביאה את הכתבה, היא מאד טריגרית כאן. אני תוהה אם ביקרה בפורום הזה. מי הייתה ואולי אפילו ראיתי אותה חולפת ברחוב. אני מהשורדים. אנחנו מהשורדים. שיהיה סופשבוע מנוחה מנוחה ושתייה אומר רופא הנפש שלי. והוא יודע. סוריקטה

להיות חשופים למחלות, לשמועות... להיות חשופים לבשורות שאולי הם טריגרים עבורינו לא תמיד פשוט... אנחנו עברנו את הכי קשה... בייה אנחנו לא נוותר אפילו שלפעמים מרגיש שאין לנו כוחות יותר..שבת שקטה ורגועה סוריקטה יקרה

ינשוף יקרה, כתבת מאד מרגש ונוגע. שלך, סוריקטה

אודי וכולכם הי, מתגעגעת.. חזרתי קודם מהפיסול.. אולי אני מתחילה להתרגל לרעיון ? מגיעה כבר עם פחות חרדה.. קצת רגוע יותר.. מאחלת לכם לילה רך ,נעים ומלטף.. :) שלכם, במבי.

הי במבי, ראשית - חיבוק לבבי. ואחר-כך - איך עולם החרדות יכול להעצים רגשות, והמפגש עם המציאות, לאור התגברות על עכבות ובהינתן כלים, יכול לתקן. שיהיה סופשבוע רך, נעים ומלטף, כמילותייך. סוריקטה

כל כך טוב לשמוע אותך במקום אחר.. עם הקלה בחרדות .. לא וויתרת על הפיסול וטוב שכך... מאחלת לך שבת נעימה ורגועה, ינשוף

כנראה שעם כל הבלאגן פה פיספסתי את ההודעות שלכן אלי. תודה !

תודה לך, רוני. סופשבוע נעים, סוריקטה (אפשר פשוט למלא ברווחים כדי להגיע ל - 20 תווים, נראה לי שהמערכת מוחקת אותם אוטומטית אחר כך)

אני קמה בבוקר וזוכרת כל מיני דברים שאני לא בטוחה אם הם באמת היו או שאני מדמיינת. מבלבל נורא.

מצליחה להכנס. גם אנחנו דיברנו פתאום על סיום. כל כך שימח והרגיע אותי שהוא אמר שלדעתו ממש לא הגיע הזמן.

הי רוני, גם בעיניי נשמע מרגיע. יופי. שלך, סוריקטה

יכולה לכתוב הודעות חדשות אבל לא מצליחה להגיב.....

שדרוג מייגע שכמותו... 😫 סוריקטה

היום אני איתך בהמשכים ...הרגע נכנסתי לאתר ההוא שרשמת על האייקונים ......... יש איזה כייף איזה עולם ...איזה נפלא שאת מבינה בקופסאות האלו . ואוהבת משחקים ואייקונים ועולם של אגדות , יש גם חיובי בפיצול הזה ....אני כמו פיטר פן לא גדלתי לגמרי ..תודה ❤️️😍😍😘

הי אביב, התכונה הזאת של חיבור לעולם הראשוני עד כדי עוברי בחווייה העמוקה, יכולה להיות לעזר גם בטיפול בקטנטנים, בהבנה של החרדות שלהם, למשל. זאת במקביל לשימוש בעולם המבוגר, החלקים החזקים, כי אנחנו אמורים להיות המשענת. מבחינה זאת - אחלה תכונה - לא? 😊 בוקר, סוריקטה

תכונה שעזרה לי לגדל את ילדי . והיום מנסה לגדל את עצמי , לומדת לקבל שיש עוד צדדים שנוגדים הגיון וגם אותם צריך לקבל

הי אביב, יופי אמרת - לגדל את עצמך. חיבוק סוריקטה (גם היום יום של הצלת חתולים, אז אני רצה)

הי מגיבה לך כאן ..אז בוודאי בעיקר אצלי שיש יותר משניים אבל עוד לא מצאתי שיר של מי שמפוצל ברמות טובות כלכך .אז זה היה רק להגיד שמפוצל לי ומנסה הכי להיות והנכיח...ואולי יש בשיר הזה גם תקווה להזכיר שבכל בני האדם יש לפחות שני קולות , גם אם הם לא מנותקים כמו אצלי יש עוד תקווה .......... ובקשר למה שכתבת לאודי , לא חושבת שבאנו בטענות לא חושבת לפחות על עצמי שלרגע לא הבנתי את הקושי של אודי מול המערכת . כן כמו ילדים מול אבא חזק הבאנו את הקושי לראות את אודי חסר אונים וכבול ידיים שלא יכול להושיע . את הקושי מול הכאוס שנוצר כאן , את ההרגשה הלא בטוחה שפתאום יום אחד הרצפה נעלמת לנו ...את יודעת ההבנה הזו שאודי גם כבול בתוך המערכת הזו , מפחידה עד מאוד ...לפתע גם על המבוגר האחראי לא ניתן לסמוך גם עם לא באשמתו ----די מטרגר למי שעוד שם בדרך לומד לבטוח לומד שיש מבוגרים שמאפשרים לומד שיש מבוגרים שרוצים רק בטובתך ולא ברעתך ... השדרוג הזה היה סוג של התבגרות וסוף עידן התמימות ..... מבינה אותך מול העצב שבתגובות של כולם מול אודי גם אני חוויתי את זה ויחד עם זה מזכירה לך מה שאת בטוח מכירה את תחושת התסכול והרגשת הנטישה הקשה כשאתה בחוץ והאחרים בפנים . בכל מקרה חושבת שהיום זה כבר די מסתדר ואני מחכה כמוך לכל מי שרוצה לחזור מרגישה קצת כמו קליטת עלייה שבוע טוב , ומחובר בעיקר

הי אביב, מסכימה גם איתך לגבי הקולות - כן, אצל כולנו. לפעמים יש אחד בולט יותר על פני השטח, לפעמים שניים עיקריים. לגבי השדרוג, אני, כנראה צריכה לתפוס עוד מרחק של זמן ונתונים, כדי לקלוט מה קרה כאן. פעם, בתחילת עידן הטיפול היתי מצטערת שאני הצלחתי ומישהו אחר לא, והייתי נותנת את כל שלי לאחר ברמת ההקרבה, כשמאחור - סיפור של קנאה והחרדה ממנה, כנראה. ואולי גם אשמה, ופחות הפרדה. היום זה כבר לא כך. חתיכת שינוי. דרישת שלום חמימה, סוריקטה

Okay. התחברתי. עם כתובת מייל אמיתית, אבל פיקטיבית לא פחות מקודמתה...

ברוכה הבאה ושמחה שהצלחת .....העיקר שתיזכרי את הסיסמא 😎

הי קוראת, עצוב קצת עניין הפיקטיביות, לא? אולי גם השם שבחרת מזכיר משהו בכיוון, אולי? את יודעת, טרולים היו בוחרים בשמות מהסוג הזה. וזה אולי מרגיש כאילו את קצת מעלינו, ואני מזמינה - רדי אלינו, היי עימנו. אם תרצי. חיפשתי קצת מבין הודעותייך כדי לחבר לי רצף או תמונה. לא הצלחתי מבין ההודעות הראשונות שמצאתי לראות אם סיפרת כאן עליך. פרטים מחייך. ואולי באמת לא פירטת. ראיתי שעפי"ר שאלותייך אינטלקטואליות ענייניות, כביכול. מגיחות להן, צצות, מפציעות להן פתאום. ואני, ככה אני, תמיד מחפשת את הקשר ומדוע נשאלת השאלה. מה המקור הפנימי הרגשי המניע אותה. וחייכתי שוב שראיתי את ההודעה בה צירפת את הקישור ל "let me google it for you" אני תוהה מה יקרה עם הקבוצה. הגרעין די נשאר. טוב שהראית פנייך. סוריקטה

הי, תודה על ההתייחסות ועל ההזמנה. אני אכן לא זקוקה כרגע לפורום הזה כקבוצה. השם שבחרתי, גם אם הוא נשמע סתמי או טרולי, משקף בדיוק את פעילותי כאן ברוב הזמן: קוראת [הכל] [באופן] קבוע/ה. אני מסכימה שבחירה, מעצם טבעה, איננה סתמית, ובכלל זה גם הכינוי האנונימי-למחצה שלי. זכורה לי אפילו התדיינות שלי עם אודי בנושא כינויים ומה הם משקפים. ולמבקשי הרצף והאינטגרציה: באחת מהודעותי הרחוקות התוודיתי על שנים-שלשה מהכינויים הקודמים שלי כאן. לא נראה לי שווה קריאה במיוחד, אבל מי שמעוניין לחפור, מוזמן...

הי קוראת, אני אולי כן אבחר 'לחפור' קצת בהתכתבויות העבר (במוגבלות המקום). יש סבירות גבוהה שאדבר שטויות בהיעדר מספיק פרטים ואפילו חשובים מאד, כאלה שמשנים את כיוון המבט לעתים (שזה משהו שכבר קרה לי כמה פעמים לאחרונה, ולכן אני נזהרת או חוזרת בי ממילותיי). תודה לך, בוקר אור, סוריקטה

https://www.youtube.com/watch?v=yjJcnqZqciU יקרות לא יכולתי שלא לחשוב על כולנו כאן .... לכל אחת ואחת את הבית המתאים לה , שבוע טוב

איזה כייף לראות לאט לאט שכולם חוזרים מצליחים להיכנס ...... אישית זה עושה אותי ממש ממש מאושרת תודה לכן שלא ויתרתן ומי שעוד לא הצליחה להיכנס לא לוותר , מחכים לכן כאן בואו ...

הי אביב, בבחירה, כנראה, תמיד יש איזה סיכון ואולי קל יותר כאשר באמת לוקחים מראש את האפשרות להתאכזב. ולומדים משגיאות, וגם כאן איני מחדשת. ולשבת על הגדר, יש לזה מחיר. בימים האחרונים היה לי רצף של החלטות, כנראה שגויות בדיעבד, עד שהגעתי, ולא מאוחר מידי אני מקווה, לאיזה ביצוע שהתעכב. מדובר בהצלה וטיפול בגורון חתול רחוב שחולץ מרכב והיה במצב חירום. לקח לנו (היו שותפים) להבין שצריך לשלוח אותו לאשפוז ולא לנסות לטפל בכלים ביתיים. בוקר אור, סוריקטה

אכן מסכימה איתך אבל איזה כייף שיש לנו היום את זכות הבחירה החופשית .... ואת מרגשת בהתמדה והעזרה לחתולי הרחוב .. ימים טובים 🙅

התקדמתי בעזרת טיפול- פחות מתנתקת.. כבר כמה זמן אני חווה מצוקות קשות לאחר טיפול ואני שואלת את עצמי למה להמשיך... ברור ששוחחתי עם המטפלת וגם לה אין תשובות.. נשארת עם ספקות לגבי המשך.. אני מאוד קשורה למטפלת אבל האם זו סיבה מספיק טובה לשאר בטיפול.. לא יודעת... בנתיים נשארת עם הספקות ומקווה שבהמשך יהיו לי את התשובות..

ספקות זה טוב זה אומר שעובדים שחושבים שמאפשרים לעוד קולות להישמע אבל איך זה שתמיד שקצת מתקדמים ועושים פעולות לטובתינו באים הקולות האלה נגדם. אני קוראת לקולות האלה טרולי נפש ......כאלה שבאים לבדוק עד כמה אני חזקה בדרך שלי לתקן את מה שהרסו בי אוהבת אותך תמשיכי לתת מקום לקולות הנכונים אל תפחדי מהטרולי נפש .. הם מנסים להגן עלייך בדרך שהם מכירים הם רק לא שמו לב שהתחלפו הזמנים . אוהבת חיבוקים לכולך .....

פרט כאן את שאלתך למומחה אביב יקרה מילים חכמות ומדוייקות תודה רבה אביב יקרה

כי זה נשמע לי שמשהו טוב מתהווה שם. הי ינשוף, כשהגעתי לטיפול, אני חושבת שלא ידעתי מה זה בכלל מצב לא מנותק. והמשכתי, כי, לא יודעת, אפילו אולי מבלי ממש להבין. ואת יודעת, אפילו לא ידעתי שאני מרגישה שיש קשר ביני למטפל. והנה. מקרה אחד אינו מעיד על אחר, אבל דוגמא אולי יכולה לתת קצת תקווה. את חמודה אמיתית, ואת לוקחת אחריות שזה ממש נוגע ללב שלי, שלך, סוריקטה

הי סוריקטה, את יודעת.. קראתי לפני כמה זמן איזשהו שירשור שהתחלת לגבי נורמטיביות ואיך זה שנשים (או אנשים) שעברו פגיעות או שיש להם חסכים בכל זאת מצליחים להיות נורמטיבים : להתחתן, להקים משפחה, לעבוד...עוד אז רציתי לענות לך, אבל אני עושה זאת כעת. לי יש חיים נורמטיביים: משפחה, עבודה טובה אבל מבפנים, מאוד קשה לי: הזוגיות שלי יש בה קשיים, ובעבודה פיספסתי קידום ענקי בגלל ויכוח סתמי שיזמתי עם הבוס . יש ספר שאני קוראת עכשיו שנקרא קיפודים. הוא כתוב מדהים !!!!! (אבל ממש...)ומספר על דמויות שלכאורה נראות מאוד נורמטיביות אבל במהלך הספר מתגלה המורכבות הפסיכולוגית של הנפש שלהם. אוף, סוריקטה יקרה, החיים (וגם אנחנו) מורכבים...ומבחוץ, לא תמיד ניתן לדעת..

הי מיקה, יופי של התייחסות. אי אפשר לדעת - מסכימה איתך. גם מי שישוחח איתי, מרחוק, לא ישער בנפשו. תודות על השיתוף. נגע בי מאד. שלך, סוריקטה

הי אודי, חשבתי לי שעצוב, עצוב לי, שעניין השדרוג הפתיע וחסם גם אותך, ויש להניח שעורר בך רגשות חביבים פחות, ואנחנו כאן, בנוסף, גם מפנים תוקפנות כלפיך. דרישות ממך, ואני מרגישה שאנחנו לא הוגנים וכפויי טובה, ובמקום לעזור, פחות משתפים פעולה, אולי? שבוע טוב, סוריקטה

בנות יקרות ואודי .. סגרתי את המייל שכתבתי כאן להעברת הודעות . רואה שאפשר להצליח להיכנס לפורום . מי שעדין מתקשה תעזרו בהדס , אל תוותרו על המקום שלכן היום זה בידיים שלכן לשמור על עצמכן ועל מקומכן וזאת גם הסיבה שסגרתי את המייל מכוון והיה מפורסם כאן שומרת גם על עצמי .... תודה אודי שאתה בדרך המיוחדת שלך מלמד אותי להיות נוכחת ולשמור על עצמי גם במרחב חשוף כל כך ......

אולי כן. מה שבטוח שהפורום מרגיש מנותק ולא מזמין. ובסלולור הכל בלגן אחד גדול. הרבה תוים מוזרים נכנסים אל תוך ההודעות, ולא רואים את המחברת. חבל....

לאה שמחה לראות אותך כאן ומחכה לכל אחת ואחת שתגיע ושתצליח להיכנס חבל שאת מרגישה ככה אבל הכי הכי מבינה בעולם איך השינוי והתסכול והאכזבה שמנעו כניסה השאירו בחוויה לא מזמינה ומנותקת ...חושבת שמי שכן הצליח כל הזמן המשיך להזמין ולקוות שתצליחו עדין מקווה שגם האחרות יצליחו לחזור ...כולי תקווה שההרגשה שלך תשתפר ...איתך

אודי יקר, מצטערת על ההודעה הקודמת. מקווה שאינך כועס עליי. לא התכוונתי ששלילי אחד גורם לשלילי אחר, את זה אני כבר יודעת לצערי...התכוונתי שלא מדברת על כאב חזק יותר ואז מעדיפה לדבר על שליליים אחרים.....האם זה הגיוני? כמו לכסות... וטוב שעכשיו כבר יותר מצליחים להכנס ושיהיה לך ולכלם שבוע טוב ורגוע. מיכ

(בנות לא להרוג אותי ) כל כך אוהבת את ההודעה הזו מחכה לה בכל חמישי משהו מאין סגירה , משהו בטוח ששומר עלי שמזכיר לי שאני יכולה וצריכה לשמור עלי ... אודי השבוע בעיקר אולי בגלל התמצות של הוואוו וההרגשות שהתערבלו בתוכי אם שאר רגשות ותחושות . רוצה להגיד לך תודה על היותך כל כך מרגש, קוראת אותך מרגישה איך אתה עובר בנינו מטפס אחת אחת , לא מוותר אפילו שממש מאוחר שממש אתה לחוץ בזמן ובכוחות נותן ממה שיש לך ... וגם שזה כזה קצר ולפעמים לא ברור , שלוקח אותי למקומות שלי , מפחידים וקשים עדין מורגשת הלטיפה שלך ...התחושה שהכל בסדר .. (וכשלא תודה שאתה מאפשר להגיד את זה , מלמד אותי שאפשר ) תודה לך אודי , איש יקר שבחרת לתמוך ולעזור לי במסע חיי , כל כך לא מובן מאליו .. אודי בשבילך , תודה לך באמת שבזכותך העולם נראה יפה יותר חיובי יותר ... https://www.youtube.com/watch?v=YKMHyFQf2Z4

רק להיות כאן בלי מילים https://youtu.be/kCl_yVJKsiw שתהייה שבת נפלאה טובה רכה ושלווה לכולם

הי אביב, אני הייתי מדברת על אולי שני חלקים עיקריים ועוד כמה חלקים שמושכים לכיונים נוספים במרחב. קרי, לא חצי מובהק. להיות עם הקונפליקט... שבוע טוב, של הצלחות, של הכרה בחולשה ובמגבלות והיעזרות בזולת. של הבחנה בין טוב ורע. סוריקטה

ימים שבורים מסתובבת מחפשת איפה לישון. הלכתי לחברה בסוף. תקועה פה במיטה מרגיש שזה יהיה לנצח

הי רוני יקרה, כבר חלף זמן מאז שכתבת. איך את? ואי את עכשיו? קשים הימים בהם מאבדים את האוריינטציה. אבל מצאת מקום, ומתוך הכרת העבר, יש לשער שהזה הזה לא יהיה לנצח. כבר שבוע חדש. שיבואו רגעים טובים יותר. שנזכור אותם גם. שלך, סוריקטה

הי רוני , מקווה שהגשם שטף את הכל ושהשתפר קצת ... שמחה שאת כאן עצוב ששבור , איתך

עכשיו אני not found וקודם הייתי undefined ולא בטוח שאצליח להתחבר בכלל אבל אחכה בסבלנות הי אודי ובנות יקרות, מה שלומכם?

אודי אהבתי ...שנון באמצע הלילה ...

הי שירה שירה, כל כך מקווה שבפעם הבאה כבר תצליחי לכתוב בכינוי המוכר. אבוי לכינויים המזדמנים האבודים, ה'שקופים', כביכול 'לא נראים', לא מוגדרים... חיבוק בינתיים, 💮 סוריקטה

היום לא היה לי יום טוב... בטיפול היה לי קשה ובכיתי הרבה... אני מרגישה שהדבר הזה תוקע אותי מאוד בחיים שלי, והוא חלק משמעותי ממני.. עכשיו יותר רגוע. מאחלת לכל הבנות היקרות שכאן ולאודי היקר מאוד שלא מוותר, סוףשבןע נעים וחמים❤❤

רק לחלק של הכניסה לפה, חבל שכך אודי וזה עצוב לי כל כך... מעתיקה מה שכתבתי והייתי רוצה שתגיב לזה גם. "לא שלמה, ממש לא, אפילו די שבורה ועייפה, התחלתי לספר בטיפול, כאילו מישהיא אחרת הרגשתי, לא אני..כאילו נוגע לא נוגע בי בכלל...יש הסבר לכל זה? האם החיובי בין הפגישות פתח את השלילי האמיתי שלי??????מה דעתך?????"והאם יתכן ששלילי אחר גורם לשלילי הכואב והפנימי שלי להשאר שם??יש מקרה כזה??? אתה יכול לומר משהו???? ומצאתי את עצמי בורחת לשרותים כמעט מקיאה בגלל סיטואציה שקרתה ועוררה... ובפגישה שלנו היא אמרה" שאין אצלי משהו פסיכוטי" ואמרתי שאולי זה נס שאין לי תופעות של אחרות...היא אמרה שזה כוחות שלי אבל דווקא מרגיש לי לא שפויה. שסתם עושה עניין כזה מכלום......וכל כך קשה:( חיכיתי לך...שתגיב משהו גם לרגשות...וכזה הרגשתי שרק הטכני מעניין אותך. מצטערת אם זה נשמע לא טוב אבל ככה מרגישה :( שעצוב לי....עם הרע נשארתי לבד ללא מענה.

הי מיכל, שבוע טוב, שבוע טוב, הייתי בוחרת קצת לתקן את הניסוח. לא ידעת. שיערת, אולי חלק בך ציפה, משך למקום מסוים ובדיעבד גם התרחש והגשים את עצמו. אבל רק אז בא הלינקג' הזה של 'ידעתי!'. אני סבורה שכמעט תמיד מענה יהיה חלקי, או לא מדויק בול. גם בטיפול וגם בכלל. אכזבה ועוד אכזבה. ואנחנו, אנחנו צריכים לזכור שלא על זה בלבד ייפול ויקום. היו הרבה רגעים אחרים, ותהליך. לפעמים דברים כן מצליחים כמו שאנחנו רוצים, אבל ראי איך, איך אנחנו מיטיבים לזכור את אלו שלא צלחו ולדחוק הצידה את אלו שכן. שאפילו מאד כן. לפעמים כותבות גם בנות אחרות, ואודי מעודד שיח, (מעכב תגובה או כותב מעט כדי לפנות מקום, כך נראה לי) ובסוף מה שקורה הוא שמחכים רק לתגובה ממנו, או מתייחסים כמעט בעיקר לתגובה שלו, וזה קצת עצוב לי. בהודעה ההיא שכתבת ההכרזה על הטוב הייתה בכותרת ומובהקת, והקושי הצטנע לו, ובסוף כבש את המקום. שבוע טוב, איתך, סוריקטה

אודי הי, מרגיש לי .. ? מה .. ? כלום .. ? סתם.. ? אפילו לא יודעת לומר מה... ואולי אין מרגיש .. ? כלום כזה.. ? סתם כזה...? מנסה להסתכל החוצה, רוצה להרגיש.. ו..כלום.. כאילו מחוץ למשחק החיים.. מתבוננת מבחוץ. כאילו מישהו דחף, זרק אל מחוץ לזרימת החיים.. אדישות ..? כלום ? ואולי זה נקרא ניתוק ...? ולמה זה פתאום ? ועל מה ? ולמה ? לא מוצאת סיבה.. לא יודעת למה.. אפילו מזג האוויר מחייך בחוץ.. אולי אפילו מנסה לקרוא ..? מנסה להושיט יד.. מתבוננת החוצה ואין מרגיש.. כלום.. זה נקרא מוות ..? מוות של הנפש ..? מוות של הנשמה.. ? כך, פתאום, סתם ללא סיבה.. ? על מה ..? ולמה ? כך . סתם. פתאום. ללא סיבה ידועה.. ?

הי במבי, אולי הנפש 'איבדה את ההכרה' כי משהו מאד כואב, לא תמיד יודעים... ואולי, אולי הרגשות כרגע 'רק' לא עוצמתיים, זה לא שאינם, אבל אולי חוויה באמפליטודה נמוכה יחסית פחות נחשבת לפעמים, וכאילו מתאפסת? רעיונות, סוריקטה

הי אודי וכולן, הצלחתי להתחבר הממ אני לא אוהבת את השדרוג של האתר :-( ובמשך תקופה ארוכה הרגשתי שהמקום הזה מנוכר עבורי..אני מקווה שאצליח לחזור לכאן.. מיקה

הי מיקה, הצלחת לחזור לכאן. הצלחת. תרצי לספר מה קורה? לעדכן? שיהיה סופש נעים, סוריקטה

חשבתי שכן אבל אני לא רואה הודעות ממני

איזה כייף שמיכל ורוני הצליחו...יאללה תורכם לא לוותר ,להמשיך עם הדס . ושוב אומרת אני כאן על תקן ממברנה כדי שלא תרגשנה ניתוק מוחלט ... אתם איתנו כולם גם מי שלא מצליח כרגע להכנס ... הנה עכשיו המערכת מתחילה לקבל גם אנשים חדשים .... אודי מתחילה קצת רגיעה אולי ..סימלי משהו גם אצלי הרוחות נושבות נכון היום 😀

אודייייייייייייייייייי שומע????? עבור, :) זה רק ניסיון אבל נראה לי שכן! כן! כן! לא יאמן. כמה ניסיתי. בנות אחרות, בבקשה תנסו עכשיו בתור משתמש חדש, תכתבו לעצמכן כינוי שהיה עם שינוי קטן וסיסמא חדשה וזה עובד עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!! אודי, היה קשה ממש!!!!!!! במיוחד להרגיש בחוץ כל כך... התגעגעתי לפה, קינאתי,,,,חשבתי כמה טיפשה אני יכולה להיות שאני לא מצליחה ואחרות כן, אמנם הבנתי שזה בגלל שלא כתבתי מייל אמיתי, פחדתי ממש פעם אז לא רציתי שיהיה לי פה מייל שמור, מבין??... ועכשיו נכנסתי כמשתמש חדש,ומייל אמיתי שפתחתי במיוחד בשביל זה, כמה מאמצים... עדיין מיכ אבל שלוש נקודות :) יש המשך לשם שלי :) ולא שלמה, ממש לא, אפילו די שבורה ועייפה, התחלתי לספר בטיפול, כאילו מישהיא אחרת הרגשתי, לא אני..כאילו נוגע לא נוגע בי בכלל...יש הסבר לכל זה? האם החיובי בין הפגישות פתח את השלילי האמיתי שלי??????מה דעתך????? אוהבת אותך ואת המקום הזה עד כדי כך שלא ויתרתי עליו. נ.ב. סליחה שאפילו כעסתי שאולי אינך מבין כי כתבת "תעזרו בתמיכה" אחר כך נפרדת רגיל ובכלל לא ידעת שאנחנו נעזרים המון בתמיכה לשווא...אז כבר לא לשווא, מיכ

אם זה כך, גם זה טוב לבינתיים. אודי, קשה להיות מחוץ להכל פה והרגשה של סלקציה, מי שהיה לו מייל כשנרשם במתכונת הישנה הצליח לכתוב שוב כי שיחזר סיסמא ומייל, אבל מי שכמוני לא היה לו מייל אמיתי אז לא מצליח לשחזר את הסיסמא והמייל, מבין? לכן המון בנות לא כאן, כי לא ניתן לכתוב כמשתמש חדש עם מייל וסיסמא חדשים, מבין? ובטיפול, מנסה דברים חיוביים...זה קשה, השלילי הוא בהודעות אליה אם קורות במשך השבוע ולכן החליטה שמעכשיו יהיה חיובי אולי במקום לא לאפשר בכלל.... הטוב..מתחילה לספר דברים שמעולם לא ספרתי לאיש, גם לא לה אחרי כמעט 7 שנים :( חושבת על דברים הזויים שלא בטוחה אם היה/ לא היה??? היא אומרת שהיה.....אוףףףף מדהים אבל...פורקת המון בטיפול ובין הטיפולים כשקשה מנסה לכתוב חיובי. סוף כל סוף,הנה משהו חיובי, נראה לי שמצליחה לתקשר אתכם פה, לבינתיים, נמצאת ולא נמצאת :) מיכ

מדהים הגלים האלה שמנפצים לצוקים . האמת שלמדתי קצת לצוף וקצת לצלול מתחת ... הרבה בעזרתך אודי בעזרת האפשרות להנכיח את עצמי כאן. כתבת לי על המכשפות וואוו ..קצת טרף לי את הקלפים הוואוו הזה הבהיל הכניס להמון קולות .... המעניין בכל הקולות ,זה שני דברים שהפעם לא עלה בי כעס ..מרגישה שצמחתי טיפה והשני והחשוב יותר זה התחושה שאתה כועס עלי מול הכאב שהבאתי לכאן . אני יודעת ,שאין בוואוו הזה כעס עלי בכלל... והמעניין ;שתמיד אני לוקחת את זה, למקום הזה שאסור להביע כאב . שאמירת כאב פרושה כעס !!!!!!! ובכך מנציחה את המקום הזה אצלי שלא מאפשר לכאב להיות. אודי זה באמת היה וואוו וזה רק פתח ל... הפלאשבקים של הגוף הם המטורפים ביותר...מולם גם קשה לי להגיד שלא היה ושאני משקרת ... אודי שוב תודהההה על המקום והיד שמושטת תמיד .☺

אני בטוחה שאתה עושה את כל מה שאפשר כדי שהפורום יחזור לפעול כקדמותו אבל מה אתה מרגיש שהבנות לא מצליחות להכנס ? האמת היא אודי שהחוסר יכולת שלך לעזור "מרגיש" לי כנטישה. ברור שאתה ממש לא נוטש אבל אצלי המצב הזה וכל מה שקורה בפורום הוא השלכה מטורפת של אז שצעקנו לעזרה ונשארנו ללא מענה. לא יודעת למה אני כותבת אבל אולי אני רוצה לתת מקום לחלקים שבתוכי להשמיע את קולם.. עצוב וכואב כל כך...

אנשים יקרים ואהובים, מה שקורה כאן מבחינה טכנית, וגורר אחריו תגובות רגשיות עזות מזכיר לי מילים משיחותיי. שיחתונו, המטפל ואני. היה ועודנה קיימת אצלי נטייה לשמר דברים מקולקלים, כגלעד להפגעותי. הנצחה. שכולם יראו. ולקול הזה יש משקל רב. בואו נניח שמדובר בדבר מה שפעילותו והקשר הטוב עימו חשובים לנו מספיק לזמן הנוכחי. אז - אנחנו יכולים לשמר את התקלה, שככל הנראה, ניתנת לפתרון, אף אם יש לטרטר ולנדנד ולהתעקש עבורו, ולהמתין ולהמתין עד שפוקעת כמעט הסבלנות, או, למשל, אנחנו יכולים לבחור להתלבש על התקלה בדוקטורס ולפרוש, אנחנו יכולים לבחור להתלבש על מילים שחווינו כמכאיבות, נגיד, מאודי, שהוא דמות טובה בשלם, ולפרוש (וראינו שכבר היו דברים מעולם, גם פה) ולכאורה להטיל את ה'אשמה' עליהם, וכך להראות לכולם תראו מה עשו לי. ובשחזורים מול מטפלים גם מתרחשים דברים כאלה, כך אני מבינה. ואפשר לקחת אחריות (הו, כמה קשה). אולי אפשר לקחת את מה שקורה פה, במציאות האמיתית שלנו, ולהשתמש בזה כתרגיל. בטח שזה לא קל, ומאד לא קל להיפרד מהמקום הקורבני, שכולנו מכירות היטב. אין לי מושג איך קרה שהצלחתי להיכנס לכאן ועוד בין הראשונים. אולי היה לי מזל -ראו אחת מהודעותיי הקודמות. בכל אופן, מקווה שיקראו את מילותיי. ושוב אומר - הלוואי הלוואי ויכולתי לעזור טכנית לאנשים כאן, ולשבת עם כל אחת ואחת מול המחשב. לפחות בדימיון אפשר... ואני תוהה, אודי יקר, איש, אדם, ככולנו, איך אתה מרגיש. חושב. ממש. בוקר אור, סוריקטה

... ברבות השנים, ולכשגדלתי בטיפול - גם אני זוכה לשיתופים מעולמו של המטפל. תודה לך איש, אדם, שותף. נוגע ללב. סופשבוע נעים ומנוחה, מכל הלב, סוריקטה

אוהבת

חחחח זה היה מיועד לך ינשוף על התודה

היי אביב ממש שמח אותנו👭👬👫👪👭💗

נראה אם יעבוד... ☺😍

14:36 10/01/2017 | מאת מיכ נראה שאין לך מושג כלל... האם חשבת למה בנות מסוימות כותבות? לאן נעלמו השאר? מרגישה כמו אוויר, כשכתבת כרגיל ליציאת היום החופשי הרגיש לי בלב שנטשת :( כאילו אם לא כותבים אז לא קיימים :( מרגישה לא קיימת כי לא מצליחה וכאילו לך לא אכפת מזה כלל. מי שכותב הוא קיים כי ככה זה בפורום הזה..אז נמאס לי!! והדרך היחידה שאולי תענה זה דרך אביב היקרה...וגם במבי הציעה, תודה לכן. אני בקשר עם הדס, היא מנסה וזה לא פשוט כבר כמה ימים. דע לך שאי אפשר יותר. וכרגע מתכוונת להפסיק לנסות, כי הניסיונות הרבים נעשים מול המחשב, המייל ששם אני מרגישה חשופה מידיי...יש גישה לכל בני הבית להכל וזה מלחיץ אותי. מצטערת. תודה שתמיד היית לצידי, עזרת, תמכת, תודה לכן בנות נפלאות, הגיע הזמן אולי לצאת לדרך אחרת שאינה תלויה בפורום. מצטערת, מיכ.

אני כמעט הרמתי ידיים אבל לא רציתי לוותר כי המקום הזה הוא עוגן בשבילי חבל שתלכי... חבל לי ועצוב לי מאוד מאוד אני אוהבת שאת כאן כל כך מבינה אותך... את הרגשת הנטישה ועוד מלא רגשות שיושבות על כאבים של עברינו. תחושת החוסר אונים הוא קשה וגם לי לראות שאתם לא מצליחים להכנס ואני לא יודעת איך לעזור. כל כך עצוב לי וכואב לי מאוד מה שקורה פה. האמת היא שאני מלא כעס וזעם... ומאחרי כל זה כואבת... שולחת את אהבתי בנתיים

מגוחח, מלא מוגדר הפכתי ללא נמצאת. מנסה שוב...אני קוראת את מה שאביב העבירה וזה נשמע כועס עלייך...אודי, זה לא העניין, פשוט מי שיש לו מייל אמיתי ישן יכול להכנס, משתמש חדש או כמוני מי שסתם נתן מייל פקטיבי פעם לא יכול!!!!!!....ושלחתי להדס מיילים, אמרה שתטפל והתכתבנו, אבל הפסיקה, כנראה לא הצליחה... :( מנסה שוב ושוב..אולי??????? מבאס רוצה לברוח בגלל שהבנות כתבו לי נלחמת על המקום :( סליחה אודי. מיכ