פורום פסיכולוגיה קלינית

אני רוצה לברוח.......

ממי ולאן ?

ג'אקי, אני רק יכולה להגיד לך שאם תברחי, אז הצרות ירדפו אותך. זה קשה להתמודד, אבל חייבים. עדי

מהחיים האלה ולמקום אחר

ג'קי קראתי את ההודעות שלך,לבקשתך. מצטערת -התנתק לי האיי סי קיו. עד שהתחבר לי בחזרה,כבר התנתקת... אשמח לדבר איתך כשתחזרי. בתיאבון לך וכן,זה כן מה שאת צריכה עכשיו אנג'ל :)

אנג'ל המקסימה, בעניין האייסי, זה בסדר. אני מבינה. וגם אני אשמח ב-י-ו-ת-ר לדבר איתך. אלפי נשיקות ממני אלייך.

אני בא איתך לאן

אתה בא איתי??? יייייייייייייייייישששששששששששש! מצד אחד, אבל למקום שאליו א-נ-י רוצה לברוח, לא כדאי שתבוא איתי,חבל עליך... אתה יותר מדי.... אם היינו הולכים להיזרק איפה שהוא אז הייתי מזמינה אותך בשמחה...... אבל לא בטוח שהיינו נהנים. אני לא -כי הייתי נסחבת לשם עם הדיכאונות שלי ואתה לא-כי אתה איתי......... אז אולי כדאי שנעבוד על זה..... אולי אני אצליח להיפרד מהדיכאונות ואתה תצליח לחיות איתי...... שלך, אני. מקווה שלא זיינתי לך ת'שכל.

סיפרתי לכם כבר על עצמי. אמי נפטרה לפני מספר חודשים ומאד אני סובלת מהתקפי חרדה וממתח עצום. קשה לי להירגע או להינות מדברים והכי מקשה עלי הוא המתח שבו אני שרויה כל הזמן. אני כל כך במתח שאין לי תיאבון כמעט בכלל ואני מכריחה את עצמי בקושי רב לאכול משהו ולפעמים אני במתח עד כדי בחילה של ממש, שלשולים או סתם חוסר יכולת לזוז מהמיטה עד שאני נרגעת. לפעמים אני ממש מפחדת לנהוג או לצאת החוצה כי אני מפחדת מהתקף החרדה הבא. התקפי החרדה לא קורים כל יום אבל הם לא צפוים ומפחידים אותי ומה שכן קורה כל יום הוא המתח הנוראי, ממש מועקה כזו שלא משתחררת ואני לא יודעת ולא מצליחה להירגע ממנה. התחלתי טיפול אצל עובדת סוציאלית קלינית ואצל פסיכיאטרית. הפסיכיאטרית מקסימה, קל לדבר איתה והיא אכן רשמה לי "אפקטין" ו"קזנקס". המטרה שלי היא להבין את הפחדים שלי ואת מה שאני עוברת כדי שאני אוכל להתמודד עם הלחצים והמתחים בלי תרופות. זה כל כך פוגע בבטחון העצמי שלי שאני לוקחת תרופות כדי לשלוט ברגשות שלי והייתי רוצה להבין מה קורה לי, לרכוש בטחון פנימי וללמוד לשלוט במה שקורה לי ולנהל חיים נורמליים ומלאים. לשם כך ברור לי שאני צריכה גם ייעוץ ולכן פניתי לטיפול. נפגשתי עם המטפלת כבר 4 פעמים והאמת היא שאני מאד מאוכזבת ומאד מבוהלת מהאכזבה שלי. אני מרגישה שהיא אמנם מאד נחמדה ואפילו נתנה לי את מספר הטלפון שלה בבית כדי שאוכל להתקשר כשקשה לי אבל אני עדיין מרגישה שאני מרוחקת. כשאני מתקשרת, אין לה סבלנות במיוחד לדבר איתי. לא דיברנו עד היום על מטרות הטיפול והיא בכלל לא משקפת לי את מה שאני אומרת או נותנת לי כל פידבק באשר למה שאני מספרת לה. אני רוצה שהיא תעזור לי למצוא את הפתרונות בעצמי אבל אני מרגישה שאני הולכת אליה, בוכה ומספרת על הפחדים שלי והיא מצידה לא אומרת שום דבר מרגיע או תורם. עד היום לא הבנתי בדיוק מה אנחנו עושות שם, מה ההכשרה שלה, מה הכיוון שאליו אנחנו הולכים, מה הטיפול שלו אני זקוקה (חשוב לי משהו קוגניטיבי בנוסף להכל) זה מאד מאכזב ומאד מפחיד אותי. אני מתכוונת לדבר איתה על הכל מחר אבל אני מפחדת לאכזב אותה ולהשניא את עצמי עליה. אני חוששת גם שמחר אחרי השיחה אגיע למסקנה שאני צריכה לחפש יועצת אחרת. אני חוששת משום שזה אומר שוב לחכות, להמתין, לקבוע פגישה, לספר על עצמי ולקוות. אני מפחדת שלא אמצא את האדם הנכון ויותר מכך אני מפחדת מתקופת ההמתנה שעד שקובעים פגישה ראשונה ועד שנבנה אמון בסיסי. אני חוששת מכך משום שאני צריכה מישהו עכשיו. אני מרגישה שאני לא יכולה לחכות. אני צריכה לדעת שיש מישהו שזמין לי עכשיו כי זה נותן לי בטחון. אני ממש אובדת עצות ומאד מבוהלת וכל הזמן חושבת - מה לא בסדר אצלי שאפילו המטפלת לא יכולה לחוש אליי אכפתיות בסיסית? למה אין מישהו שאכפת לו ממני מספיק? מה עושים? בבקשה עו לי דחוף משום שמחר אני רוצה לדבר איתה על כך.

שלום אורית, הרשתי לעצמי לרשום למעלה "דחוף!!!!!!!!!!!", כי אולי ככה ישמו לב להודעה, אני קראתי את הודעתך, אבל אני לא בעלת מקצוע, אני לאמומחית וקשה לי לפרש את זה. אבל את יודעת במה אני באוחה, שאת תפני את השאלות הם יעזרו לך, בגלל זה רשמתי למעלה את מה שרשמתי, כי שאלות פה נדחסות בקצב, ודפים עוברים פה בקצב רצחני. אז בהצלחה, ושיהיה לך רק טוב....... ממני.

אני הלכתי. באמת.

אנג'ל יקרה, אם אני חושבת נכון על למה החלטת ללכת אני רק רוצה להבהיר משהו אחד - לטלי אין שום קשר לדברים שאני כותבת פה לפעמים בפורום, כשאני פחות חושבת !!! היא לא קשורה לענין, זו אני והמחשבות שלי והאסוציאציות שלי שלפעמים נפלטות גם לא במקום, ואני מתנצלת, בפנייך ובפני טלי, ומקווה שלא קלקלתי יותר מדי לשתיכן, למרות שאני חושבת שאולי כן, ואולי גם לעצמי. בכל מקרה, טלי בטח עוד ישנה, והיא לא קשורה לענין, אז אם את רוצה לכעוס על מישהו, אני הכתובת ולא היא. אני לא יכולה לדבר בשמה, אבל לפי מה שראיתי כצופה מהצד פה בפורום, היא תמיד היתה פה בשבילך, ותמשיך להיות פה בשבילך, כל עוד תבחרי. אני מתנצלת, באמת, ולא רק על פליטת הפה הזו, על הכל, מההתחלה ועד הסוף, ועל איך שהדברים התגלגלו. :-(((((( ובהזדמנות זו של שבירת ההתעלמות אני גם אומר שאני מאוד מעריכה את הנסיון שלך הילחם בדברים ולטפל בהם ברצינות, וגם את ההצלחה שלך, רציתי לאמר את זה מזמן, אבל לא דעתי איך זה יתקבל ולאן זה יתגלגל, ואיכשהוא ביננו זה בסוף תמיד מתגלגל רע משום מה, סביר להניח שבאשמתי. סליחה, אביב.

אביב,מותר לי להגיב?

:) תסתכלו מאיפה ההתכתבות התחילה, ולאן היא הגיעה... אולי תמכרו את הרעיון לועדת הקישור עם הפלסטינאים... :) שיהיה שבוע טוב, טלי פרידמן

נהניתי לקרוא ת'עץ...... סליחה שאני מתערבת.... אבל הייתי חייבת.... אתן סולחות לי? בכל אופן, אני לא נוטה להיות אופטימית, אבל... ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!!!!!!!!!!!!!!!

מאיים לשבור אותי לשניים. הרי תקעתי יתד בלב ים... ובים-כמו בים- יש שעות של גאות ושעות של שפל. וניסיתי לשכוח,ניסיתי להתעלם...נלחמתי כל דקה בפחד,בכאב,בבדידות. ועכשיו הם באו ולקחו אותי. רוצה לחזור אל היתד,רוצה לאחוז בו בחזקה עד שהזרמים התת קרקעיים יחלשו והסערה תרגע. ואני עשיתי זאת, אני תקעתי את היתד, אני אחזתי בו נגד הזרמים.ניתקתי יד ונלחמתי על מנת להחזירה למקומה. אבל נגמר לי פתאום הכוח. שוב בא לי להתחבא ככה מתחת לשמיכה , לקבל את ההגנה שלי ולא לדאוג יותר לכלום. בא לי להתחבא מתחת לשולחן... בא לי...אני לא יודעת מה אני רוצה כרגע,באמת. מצטערת של ההטרדה בשנית,עם הנושא הזה אנג'ל.

המחשבות האנורקטיות-השתנו במקצת לרעה הן חזקות יותר באות ביתר עצמה יש להן יותר דרישות הפעם הן פונות אליי בנימה של כעס,של תוכחה זה יעבור מתישהוא?! לפעמים אני חושבת שהמחשבות האילו הן פשוט חלק מהאישיות שלי,והן לעולם לא ילכו:(

מה זה הגל הזה? איך הן הגיעו פתאום? למה הן רוצות לקחת אותך למקום ה"אחר" הזה? אל תתני להן לדרוש... תעמדי על שלך.... אל תתני להן להיכנס אל תוך העולם שאת מנסה לבנות לעצמך - עולם חדש, נטול מחשבות זוועתיות כאלה. תעיפי אותן, תשברי אותן ולא הן אותך, תרביצי להן ותקללי אותן, אל תתני להן להכניס אותך שוב "מתחת לשמיכה" , החיים האמיתיים שלך צריכים להיות יותר מזה...... ובקשר לזה, שהן יותר חזקות, אני כ"כ מבינה ואין לך מושג כמה, את יודעת מה אני חושבת? עליתי על משהו... אני חושבת שכל ההתמודדות הזו, זה קשה , כבד, מעייף, וכשאתה מרגיש שאתה עייף מדי אתה נותן להן להיכנס, פותח להן את הדלת ואיך אמרתי פעם..... " מזמין אותן לקפה".... אבל למה? שימותו, הנבלות האלה, הרסו אותך, שברו אותך, שיתחפפו. תפוצצחי אותן. אני כאן, נשמה.... ואם לא אז באי- מייל ואם לא אז ת-מ-י-ד באייסי.... ואת יודעת מה?!, אז את יודעת איפה - בנפש.....!!! אנחנו נשבור אותן, ביחד.... את לא לבד. בהצלחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני חושבת שיתד הזו עזרה לך הרבה, חבל לוותר עליה..... היא חצצה בינך לבין הרבה דברים, זה קשה, אבל אני חושבת שכדאי שתבטחי באותה יתד ותביני שהיא רוצה לעזור לך........ ואל תתחבאי לי, אני רוצה לראות אותך...... אני אוהבת אותך.

את יכולה לרשום את מספר האיי סי קיו שלך בשנית:)?

אנג'ל יקרה, הדרך לחוף מבטחים אינה קלה. היא צופנת בחובה שעות קשות, גאות, שפל, טביעות לרגעים ספורים ועוד. אבל אין כמו ההגעה לחוף מבטחים... וזה יגע. טלי פרידמן

טלי יקרה שלי, ישבנו עכשיו אחרי ארוחת צהרים אני ואמא עם הקפה, הופעה חיה של שלמה ארצי בגלי צהל מתנגנת ברקע, ופתאום מה עלה לי בראש... כבר שמונה וחצי חודשים עברו מאז שאבא נפטר, מאז שהוא ניצח בתחרות, ואני לא מספיק שהפסדתי בתחרות ביננו, גם אחרי מותו הובסתי לגמרי, ניצחתי את הבולמיה, וחזרתי להאבק על החיים, במקום על המוות. יסורי מצפון ורגשי אשמה קצת מציפים אותי, על שלא השגתי אותו ואולי יכולתי לכפר על מותו במותי, וגם על שהפסקתי להילחם כדי להצטרף אליו ולא רק שחזרתי אל החיים, גם השגרה נמשכת, ואפילו דברים טובים וחדשים קורים לי, שלא קרו לי בחייו, ושהוא היה בטח שמח עליהם, ועכשיו כבר לא יכול להתחלק בהם. טוב מול רע נצחון מול הפסד. סליחה על הפסימיות קצת, כנראה השקט פתאום, מעלה מחשבות. אבל אני בסדר, מתמודדת עם זה, סתם רציתי גם לשתף. שלך אביב.

טלי, סליחה שכתבתי את זה כאן, תמיד אני עושה את זה, קודם כותבת, ואחרי שניה מתחרטת... יכולתי לכתוב את זה במחברת באותה מידה, אבל זה עמד לי על הלב ולא חשבתי מספיק... סליחה, אביב.

וכן טלי, את צודקת, גם את זה כבר צפיתי, אם כבר בעניני תחרות אנחנו עוסקים אז איך לא ? :-((((

אני מתגעגעת.... מה איתך?

...

אין לך מושג עד כמה אני מתגעגעת.... אני כ"כ שונאת את עצמי.... שונאת את הגוף הזה שאני צריכה לחיות איתו כל יום, לקום איתו כל בוקר, וללכת איתו לישון.... שונאת את החיים האלה... את האנשים... אני אוהבת אותך...

שאלת על היום הולדת... אז כך, זו הייתה אמורה להיות הפתעה אך משום מה בעלי היקר דאג לקלקל... מסתבר שחברה שלי קבעה מראש עם עוד כמה חברות וגיסתי באיזה בית קפה.. וכבר באותו יום היא גם אמרה לבעלי שזה ערב רק של נשים והוא אפילו שאל האם צריך לשלם משהו.. אני כבר קבעתי עם החברה הזו עוד יומיים קודם וגם ביום שישי אמרתי לבעלי שאני נפגשת עם החברה הזו. ביום שישי לפנות ערב בעלי מודיע שהוא אמר לאמא שלו לבוא לשמור על הילדים ושאחותו תיקח אותנו לאיזה מקום. ניסתי להסביר לו שכבר קבעתי אבל זה לא עזר, חמותי הגיעה והוא התעקש שנצא. במקביל החברה מצלצלת ואני מנסה לשכנע אותה שנדחה את היציאה למחרת... כמובן שהיא לא הסכימה "ובירכה את בעלי". ניסיתי שוב לשכנע את בעלי שאלך עם החברה אך לשווא. בסופו של דבר החברה רמזה לי שהיא קבעה עם עוד כמה בנות... בקיצור הייתי ממש בלחץ והיה לי לא נעים. בסופו של דבר הגענו לשם אני גיסתי ובעלי ובאמת חיכו שם כל הבנות. הוא היה הגבר היחידי.. האווירה הייתה מתוחה ואני הרגשתי לא נעים. ההתנהגות שלי שונה מאד כאשר הוא לידי ורוב הערב שתקתי... אבל בסך הכל הרגשתי טוב בזכות החברות... שהן באו ביום שישי בשעת ערב מאוחרת כדי להיות איתי. ובאמת עד עכשיו אף אחד לא מבין ולא פתר את התעלומה בקשר לבעלי. הוא הרי ידע מראש שרק נשים נפגשות אז מה הקטע? הוא גם לא חשש שאצא לבד כי אני עושה את זה המון.. אולי יש לך רעיון ?

אליאן יקרה, מצטערת אבל אין לי רעיון. נראה שעברת ערב מעצבן ומתוח למדיי. אני מאחלת לך שהשנה הקרובה תיהיה בדיוק האנטי תזה לתחושות שהיו לך בערב יום ההולדת. :) שבוע טוב, טלי פרידמן

בוקר טוב, הבוקר דפדפדתי קצת בפורום וראיתי קצת גם הודעות ישנות שלך, ונראה לי שראיתי שם גם קצת פחד מהשינוי, מהויתור על ההרגל הישן ואימוץ דברים חדשים... ראיתי את הנפילות הקטנות בימים קשים חזרה לדפוס המוכר והידוע והלא מאכזב... והחלטתי להעתיק לך לכאן קטע מספר שנקרא "מי הזיז את הגבינה שלי ?" ומדבר על שינויים... "חיבוט נעץ מבטו לאורך המסדרון האפלולי, והיה מודע לפחדו. האם המסדרון ריק ? מה הוא טומן בחובו ? ואולי מסתתרות בו סכנות שונות ? הוא החל מדמיין כל מיני דברים מפחידים שעלולים לקרות לו, הוא הבהיל את עצמו עד מוות. ואז הוא צחק. הוא הבין כי פחדיו רק החריפו את המצב. לכן הוא עשה מה שהיה עושה אלמלא הפחד. הוא נע בכיוון אחר. כשחיבוט החל לנוע במורד המסדרון האפל, הוא חזר לחייך. הוא עדיין לא עמד על כך, אבל הוא גילה מה הזין את נשמתו. הוא השתחרר מהעבר, ובטח במה שעמד לפניו, אף על פי שהוא לא ידע בדיוק מה זה. " מישהי מיוחדת, הפחד טבעי, ומובן, קשה לנו תמיד לשנות דברים שכבר מוכרים לנו ומספקים לנו את צרכינו. אנחנו מודעים לסכנות ולא יודעים מה מחכה לנו אחרי השינוי, אבל צריך רק להתגבר על הפחד ובאמת לפנות לכיוון אחר, עם כל הקשיים, ואחר כך אפשר לחזור לחייך, ולמצוא דברים חדשים טובים יותר שיחליפו את הישנים שכבר קיבלו עובש או נגמרו. תהיי חזקה, ואני פה אם תרצי לשתף בקשיים של הימים האחרונים, זה החג ? הארוחות ? הלימודים ? הכל ביחד ? שלך, אביב.

... גם בקשר לפחד והצורך להילחם בו (ואני מתחילה לעשות זאת, מחדש, בימים האחרונים) וגם לגבי היכולת להמשיך את הקשר גם מחוץ לפורום, כי נדמה ששתינו לא מגיעות לכאן הרבה לאחרונה. יש לך הודעה למטה ממני, ובה מצויין האימייל שלי. אני נורא רוצה "לדבר" אתך היום בערב - בפורום, באימייל או בכל דרך אחרת. אני מתגעגעת... אוהבת! מישהי

אני אהיה פה... זה יותר מהיר מהאימייל... שלך, אביב.

למישהי מיוחדת, הנה הסוף, של הדברים, חייבים משהו אופטימי... "הוא הרהר בשגיאות שעשה בעבר והשתמש בהם כדי לתכנן את עתידו. הוא ידע שאפשר ללמוד ולהסתגל לשינוי. אתה יכול להיות מודע יותר לצורך לפשט את הדברים, להיות גמיש, ולנוע במהירות. אינך צריך לסבך את הדברים או לבלבל את עצמך באמונות מפחידות. אתה יכול להבחין ברגע שבו השינויים הקטנים מופיעים, כך שתיהיה ערוך יותר לשינוי הגדול שעשוי להגיע. הוא ידע שעליו להסתגל במהירות גדולה יותר, מפני שאם אינך מסתגל בזמן, אתה עלול לאחר את הרכבת. הוא נאלץ להודות, כי הבלם הגדול הגדול ביותר לשינוי נמצא בתוך עצמך, וכי שום דבר לא משתפר עד שאתה משתנה. ומה שהיה אולי החשוב ביותר - הוא הבין שתמיד תמצא גבינה חדשה באיזשהו מקום, בין אם אתה מכיר בכך באותו זמן ובין אם לא. והיא מתגמלת אותך, כשאתה מצליח לעבור על הפחד ולהינות מההרפתקה. הוא ידע שיש פחד מועיל, מכיון שבעזרת ההתרעה שלו, אפשר להימנע מלהסתבך בסכנה ממשית. אבל הוא הבין שמרבית פחדיו היו בלתי רציונליים, הם מנעו ממנו להשתנות כאשר היה צריך להשתנות. הוא זכר שהשינוי לא מצא חן בעיניו באותו זמן, אך ידע כי הוציא מתוק מעז, משום שהשינוי הוביל אותו למצוא גבינה טובה יותר. הוא אפילו מצא את החלק היותר טוב שבו." את תמצאי את החלק הטוב יותר שבך.השינויים הקטנים כבר החלו להופיע ולאט לאט יבוא השינוי הגדול עם הזמן והתובנות. צריך להשתמש בפחד במקום הנכון ובצורה הטובה, לצאת מההרגלים הרעים ולהתקדם הלאה, אבל לא כמחסום בפני הצעד קדימה... בדבר אחד אני לא מסכימה, אתה אף פעם לא מאחר את הרכבת, אף פעם לא מאוחר מדי להשתנות... תמיד אפשר וצריך וחייבים לנסות... שלך, אביב.

בוקר טוב וחג שמיח

גם לך, שומר נאמן, יש לך מושג איפה דניאל שלי נעלם ? אביב.

אני רואה שאת כאן. איך את מרגישה?

בסדר, תודה! תגידי לי מה קורה, אף אחד כאן לא יישן???

לא יודעת. עד לפני שעה בערך הייתי בחוץ לקראת הסוף התחלתי להרגיש לא טוב פיזית ונפשית. ושנכנסתי וקראתי חלק מההודעות נהיה לי עוד יותר רע.

...

בוקר טוב גם לך! מה קורה אצלך? איך את מרגישה? את רוצה להגיד שהיית אתמול ערה בחמש וחצי לפנות בוקר? אוי....... לא הצלחת להירדם? מה יהיה עם זה? אז מתי את ישנה? אני אוהבת אותך.... אני

היי, אני רואה שאתן לא ישנות. מה קורה? אביב - ראיתי את הודעתך למטה...כתבתי בצער שאת נכנסת לכמה רגעים...ואת כבר רוצה להסתלק? חזרי הנה ומיד...בלי אי הבנות מיותרות... :) אליאן - אז איך עברה היומולדת? טלי פרידמן

מור מנטול לייט כמובן :)

אלא מה ? איך אפשר אחרת ? מחפשים, מחפשים ובסוף חוזרים למקור... :-))))

אז חיכיתי לכן, הדלקתי סיגריה, גמרתי סיגריה, ועדיין לא השמעתן קול... ובינתיים העיניים נעצמות מעצמן... אז לילה טוב, טלי פרידמן

טלי יקרה שלי. לילה טוב או שמא כבר בוקר טוב, עכשיו הולכים לישון ? עכשיו צריך כבר לקום ... פלא שהעיניים נעצמות לך מעצמן ? אני בטח נשמעת כמו אמא שלך לרגע... בכל מקרה לילה טוב וחלומות נעימים... שלך, אביב.

טלי צהרים טובים, האמת היא שכן הייתי בחלום השמיני ונחשי מה ? הוא היה על הפורום... שוב... מטריד אותי הענין כנראה, בזמן האחרון יש לי חלומות רק על זה, או על הענין השני... :-( נחשי מי היה בו הפעם ? הניחוש הראשון לא נכון - זו לא את הפעם.. הניחוש השני - נכון, אבל גם ד"ר יוסי אברהם (?!) לא, לא רשמתי... היו שם הודעות קשות... ולא רציתי להשמיץ את עצמי... :-) שלך, אביב.

מהי השיטה ובה משתמשים בה? מישהו כאן ניסה אותה? מה דעתכם?

שלום אורית, נסי לחפש בערך EMDR ( ב"חיפוש באתר" ). תוכלי למצוא שם פירוט על השיטה מד"ר אורן קפלן, וקישורים שונים לאתרים. שיהיה בהצלחה.

שלום אורית חג שמח , זו שיטה שדומה להיפנוט במקצת . מקטינים את תנועות העיניים והעפעפיים ובכך מקטינים את פעילות המוח ומרגיעים את המערכת העצבית . השיטה עובדת על כל אחד במידה הישג שונה . כדי לנסות ולדעת שכמו כל שיטה היא מצליחה על כל אחד בעוצמה שונה . בידידות . אלן

אורית שלום אני משתמש בשיטה לטיפול במקרים מתאימים, לעיתים בשילוב עם שיטות אחרות, הכל בהתאם למקרה ולבעיה שעולים. במצבים בהם הטיפול הזה מתאים התוצאות מדהימות, יותר מכל שיטה פסיכולוגית אחרת שאני מכיר. לעיתים בעיות קשות שנמשכות שנים נפתרו תוך שעות ספורות. עם זאת, זו לא תרופת פלא והיא איננה מתאימה לכל מצב. ככל שהבעיה ממוקדת יותר כך סיכוי פתרונה המהיר טוב יותר. לעומת זאת, לבעיות שנגררות שנים רבות ולהן השלכות על היבטים רבים של החיים, נדרש בד"כ טיפול ארוך בהרבה. בכל מקרה, גם במקרים כאלה ניתן להיעזר בשיטה כחלק מהטיפול הנרחב. ההסבר לשיטה קצת מורכב, אבל בעיקרון מדובר בשילוב של מספר טכניקות טיפוליות מוכרות ובנוסף מספר מרכיבים ייחודיים. הרעיון הוא לגעת בנושאים מטרידים כמו פוסט טראומה או פוביה, ולנסות להשתחרר ממחשבות קשות שרודפות את המטופל לגבי אותם נושאים. הטראומה או הפחד יכולים להיות עצומים אבל לעיתים קרובות מדובר גם בנושאים פחות קיצוניים אבל שפוגעים באיכות החיים ורוצים להיפתר מהם. כך שניתן להשתמש בשיטה מנושאים טראומתיים אופייניים כמו הלם קרב, פיגועים, תקיפה מינית, תאונות דרכים וכדומה, ועד סוגי חרדות כמו פוביות מחיות, חרדת בחינה, פחד לטוס, להופיע בפני קהל, ועוד ועוד. בתהליך הטיפולי יש מרכיבים של היזכרות באירוע או במחשבה המטרידה, נגיעה בסוג המחשבות סביב אותם אירועים ובמשמעותן על תפיסת העצמי וניסיון לעצב צורת הסתכלות חדשה על כל אלו יחדיו. כל זאת נערך תוך שימוש בתנועות עיניים מהירות המונחות על ידי המטפל, דבר שמגביר את יעילות הטיפול ועל שמן גם שם השיטה. יש אכן שמשייכים לטכניקה הזו הסברים היפנוטיים. דווקא מייסדי השיטה טוענים שלא מדובר בתהליך היפנוטי אלא בדרך קוגניטיבית ליצור תגובה מוחית ייחודית שיוצרת אינטגרציה בין צד ימין של המוח וצידו השמאלי, מתוך הנחה שלפחות חלק מזיכרון הטראומה נחקק בצד הימני של המוח (שאינו ורבלי ולכן המידע הנחקק בו הוא יותר אינטואיטיבי ולא-מודע) ועל ידי פעולת העיניים נוצר ערוץ גם לצד השמאלי של המוח (שלו יכולת ורבלית והבנה סמנטית) וכך למעשה עוברת הטראומה עיבוד. התרגום לראשי התיבות של השיטה הוא "עיבוד מחדש והקהיה שיטתית באמצעות תנועות עיניים". היא פותחה בארה"ב ומופעלת היום במקומות שונים בעולם וגם בישראל. השיטה מניחה שכשאדם מוטרד מאוד מדבר כלשהו מוחו אינו מסוגל לעבד אינפורמציה באופן רגיל ונוצרת מעין בועית זיכרון שאיננה נשכחת כמו אירועים רגילים. כאמור, הטענה היא שהזכרון הטראומתי ממוקם באזור מסויים במוח שאינו מאפשר עיבוד של החוויה ולכן היא נותרת חקוקה לאורך זמן. (מסיבה זו כנראה טיפול פסיכולוגי דינמי אינו מצליח לפוגג את החוויה הקשה). הטכניקה הטיפולית משתמשת בתנועות עיניים מהירות תוך כדי עיבוד הטראומה בזמן הטיפול בדומה למה שקורה בשנת חלום כאשר העיניים נעות במהירות. יתכן לפיכך שהטכניקה יוצרת סימולציה לתהליך הקורה בשינה, שידוע כמשפיע על עיבוד חוויות ולמידה. התוצאה היא שנוצרת אינטגרציה טובה יותר בין התמונה הטראומתית או המחשבה המפחידה לבין המשמעות המילולית שלה, וכך ניתן "לוותר" על ספיחים רגשיים לא הגיוניים המסופחים פעמים רבות לחוויה הטראומתית (כמו למשל, "אני אשם במה שקרה ולכן אני לא שווה כלום"). ניתן לעיין בהסברים נוספים באינטרנט, למשל ב http://www.emdr.com אם נותרו שאלות נוספות אשמח לענות. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי איזה מזל ביש! הגבתי על הודעתך מאתמול בדיוק 5 דקות אחרי שהתנתקת! חבל, היינו כל כך קרובות להיפגש. חג עצוב למדי הפעם, לא? בשבילי, הפיגועים, יחד עם האסון המחריד הזה בורסאי, הפכו לאיזו שגרה מפחידה. אני ירושלמית, ו... נראה שכל מי שבסביבתי מפחד לצאת מהבית... אני מקווה שאצלך זה אחרת! באמת, מה התוכניות לחג? (ואפרופו- איך היתה ארוחת הערב? מה הפסדתי?) אני מקווה להיכנס מחר בשעות אחה"צ, כך שאולי נוכל - סוף סוף - לתכנן איזה מפגש וירטואלי? שיהיה חג שמח, מהנה והעיקר- ר-ג-ו-ע !!! מישהי

מה יהיה את תמיד מאחרת את הרכבת

כן... אולי זה אומר שהגיע הזמן לעבור לפרייבט... :-))

אף פעם לא מאוחר מדי..........מה עם מעט אופטימיות?!........

מקווה שאת כאן........... אני.........אני חוזרת לעצמי.......... מקווה שנפגש הערב..

היי נראה ששתינו "תפסנו מרחק" מהפורום בימים האחרונים... ניסיתי לחפש אותך כמה פעמים, אבל אולי נכנסנו בשעות שונות, ולזמן קצר מדי. קראתי את הודעתך לטלי, על הסיבות להיעדרותך - - - הקושי לשתף ברגשות הקשים , בעקבות גל האסונות/פיגועים/רציחות המזעזע של הימים האחרונים, מובן לי בהחלט, אבל... הצטערתי לשמוע שלא יכולת לכתוב על כך אפילו פה בפורום, שהרגשת שאנשים עסוקים מדי בבעיות שלהם ואי אפשר להכביד עליהם. במיוחד צר לי שאולי הייתי חלק מאלו העסוקים בבעיותיהם יתר על המידה... אני מתנצלת אם "נעלמתי" דווקא כש(אולי) רצית לשתף במשהו חשוב, בכאב נוכח אסון כזה, בכאב ובכעס נוכח פיגועים תכופים, שהפכו כמעט שגרה... אולי הייתי באמת עסוקה מדי בעצמי ובקשיי מכדי לשים לב, ועל כך אני מצטערת, מעומק לבי. אני אכנס מחר, בין ארוחת-חג-לביקורי-דודים-ושאר מאפייני החג. אני מבטיחה שהפעם, לשם שינוי, לא נדבר עליי... נראה שעברו עלייך ימים לא קלים. וגם אם הסיבות הן קשורות לארועי הימים האחרונים (ובעניין הזה, לצערי, איש אינו יכול לעזור בשינוי המצב)- לפעמים סתם לדבר על זה, לפרוק החוצה את מה הסערה הפנימית - גם זה יכול לשפר מעט את המצב... אוהבת אותך, ומקווה שיהיה חג שמח- עד כמה שניתן. מישהי

מישהי מקסימה, ימים קשים זו לא ההגדרה הנכונה הפעם, טרופים ועמוסים כן. חלק בדברים טובים וחלק גם באסונות ופיגועים. בכל מקרה אני לא נכנסת הרבה לפורום עכשיו, icq הבנתי שאין לך, אבל אולי יש לך מייל שאני אוכל לכתוב לך לשם ? או רעיון אחר ? אני יודעת שקשה לך, ואשמח להיות עבורך, אבל קשה לי כאן... שלך לתמיד, אביב.

בוקר אור! טוב, אם שתינו לא נכנסות לפורום הרבה בימים אלו- אולי אימייל זה הפתרון. אמנם זה יחשוף את שמי (לא שזה אכפת לי כל כך, כבר די נמאס לי מהכינוי שלי! :-)) בקיצור, המייל שלי: [email protected] אני מחכה לך... אוהבת- מישהי

הנה הלינק מפעם קודמת http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=110825&t=98666

כנראהשתצטרכי להעביר את הלינק הלאה כי כאן כנראה לא תקבלי תשובה ראי תשובתי למטה

מעיין א. אין כעת רופא בפורום באופן קבוע. תוכלי לנסות בפורום אחר שבו יש רופא פסיכיאטר כמו http://www.selfdiscovery.co.il ב. גם במקום שיש רופא יפנו אותך לפסיכיאטר המטפל, ואם אין כדאי שתפני בדחיפות. יש גם מספר מוקדים טלפוניים לייעוץ בנושא. התשובה היא לא של "כן או לא" אלא יש שיקולים רבים שיש לקחת בחשבון. ברור שעדיף בלי תרופות בכלל, לא בהריון ולא בהנקה, ומכיוון שזו לא תרופה בסיכון גבוה לעיתים ממשיכים לתת אותה בהריון ו/או בהנקה אם המצב הנפשי מחייב זאת. לכן גם מועד ההפסקה, אם בכלל אינו נושא קבוע מראש, למרות שיש בנושא מספר מחקרים. בקיצור, מדובר בשאלה שמחייבת היכרות ממשית איתך והפורום אינו המקום המתאים לתשובות כאלה. פני לייעוץ פסיכיאטרי שאינו ויראטואלי. ג. הנושא נדון מספר פעמים בפורום ותוכלי לעשות חיפוש. ראי למשל את הקישורים הבאים http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=34507&t=34507 http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=40876&t=40876 ד. יש מקורות אינטרנט על התרופה, למשל בעברית http://www.infomed.co.il/tapuz/drug1.asp?dID=210 ה. לא יקרה כלום אם תשמשי בשפה יותר נעימה בפורום. בסופו של דבר את מבקשת ייעוץ ואין כל סיבה לתקוף את רוית בביטויים כאלה. אם השאלה על תכנון ההריון אינה מובנת לך ניתן פשוט לשאול, ועל הסופרלטיבים לוותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

למה מתי יש רופא חג שמח ד"ר קפלן אל דאגה אתה מכוחותינו אנחנו צריכים דוקטור רופאים יש הרבה גם אלילים הם רופאים

ד"ר אורן קפלן - רב תודות על התשובה!!!

אני לוקח את הכדורים סרוסקט סורבון קסנאגיס ורמרון סרוסקט וסורבון כשבועיים, האים יש קשר לכדורים ולדלקות בעניים? ותוך כמה זמן אני אמור להרגיש שיפור, אני מתחיל לאבד תיקווה ולא יוצא מהבית. אני לוקח חצי כדור מכל הכדורים. שי.

שלום שי אני מציע לך לעבור לפורום פסיכולוגיה ב iol כי כפי שכבר אמרתי הנוגעים בדבר פשטו את הרגל ואלי מחר יתחילו לפשוט יד בתחנה המרכזית ואתה נראה לחוץ אז חבל על הזמן שם תקבל תשובה מהירה

תודה

אני מצפה לתגובה... אחזור מאוחר יותר. אוהבת.

כל הכבוד על הכנות! לא יודעת אם היה טעם במעשה שעשית, אבל אני גאה בך על האומץ! עכשיו תואילי בטובך להחליף את הכינוי המטופש?!?!

.....:). במיוחד בשבילך.

יש לך אי מייל.

לע' (כנראה), קיבלתי ועניתי... חג שמח, טלי פרידמן

ובכן, מצטערת של זה שקמתי "הפוכה" ועל הבלבול וחוסר היכולת לכתוב לך כלום. לפני שהלכתי לישון,הקריאו שוב את הרשימה.בהקראה שניה,זיהיתי אותה.זה היה שמה שהתחבר עם גילה ומקום מגוריה שלא הותיר מקום לספק. אני יודעת שזה סביר ומובן במדינה קטנה כמו שלנו שבכל אסון נכיר מישהו או מישהו שמכיר מישהו. אבל גם כשמדובר בהיכרות שטחית,כך התברר לי, זה עדיין מכה ומכאיב. אז לא חשבתי עליה מדי יום ביומו.אז מה?! ולא הייתי מדברת איתה בטלפון,ובכלל לא נפגשנו יותר מפעם או פעמיים וגם זה במקרה,דרך ידיד משותף. ולא זכור לי גם אם החלפנו יותר מכמה מילים.זכור לי חיוך.זכורה לי לחיצת יד- מה שחשוב הוא שהייתה נוכחות כזו ובן רגע היא נעלמה. אני מנסה כאילו במוחי לדמיין את ה"יש" וה"אין" ואני מרגישה ריקנות,כאילו משהו חסר, אף על פי שאי אפשר להגיד שהכרתי אותה והיא אותי.וודאי שלא הייתה זוכרת אותי.היו צריכים להזכיר לה שעות. ובשבילי, בשבילי היא נוכחות חסרה , "כיס אוויר" שנפתח , חלק מכאב לאומי ואולי מעט אישי עקב זכרון לחיצת היד שמעביר לי צמרמורת בכל פעם שאני מנסה לשחזר אותו. אז בשבילי היא "נוכחות חסרה" ,"כיס אוויר" . בשביל ידידי היא אובדן גדול, חלל עמוק. ההיכרות יוצרת את זה,ההתחברות. אני רוצה להתקשר אליו,לשאול לשלומו ואני לא מסוגלת.אני מרגישה כאילו שאני "נדחפת".אני מפחדת שיהדוף אותי בטענה ש"גם ככה הוא לא לוקח את זה קשה". וזה מחזיר אותי לבת הדוד שלי ולנסיונות האדירים שלי להעביר הלאה מקרים שכאילו על מנת לא להשליך אותם עליה.נסיונות שלא מצליחים ואני גם לא נאבקת בהם. רציתי פעם לכתוב על זה.כשהתחלתי לתאר רגשות אפלים כמו אז בהודעה ("האמת שלי"), רציתי להוסיף חלק שני בעניין הזה-ופחדתי שמא הוא יהיה טריגרי מידי וקשה לקריאה ע"י לא מעט אנשים כאן בפורום. חג שמח, מצטערת שעננה מעיבה עליו, אנג'ל.

אנג'ל, אני מצטערת לשמוע. אני מקווה שתרגישי יותר טוב. אני פה אם את רוצה לדבר, זמינה. שלך תמיד, ע.

...

אני עצובה, אי אפשר לשוחח איתך... אבל לא נורא את בטח עסוקה קצת. בכל אופן, שיהיה לך חג שמח וכייפי. ותחשבי עליי.

הי! אני באמת קצת עסוקה... וגם קצת מרחפת. מזל שיש חגים ואפשר לנוח. סירבתי בתוקף ליסוע מהבית. המחיר הוא שאני רודפת אחרי הילדות. הנה שוב אני צריכה לרוץ- הן סיימו את הבריכה ועכשיו מטפטפות מים בכל הבית... להתראות בינתיים. מקוה שאת מרגישה טוב. ותודה על המלמולים.

... טלי שלחתי לך אימיילים והודעות לאייסיקיו.

שיהיה לכולם רק טוב. חג שמח!

גם אני מצטרפת... חג שמח אנג'ל... ותחזיקי מעמד !

טלי יקרה שלי, לא הייתי כאן כמה ימים אבל רציתי בכל מקרה לאחל לך חג שמח ולבן באופן אישי. קראתי את הדברים שכתבת על אסון ורסאי, ורציתי לחזק את ידייך גם אם עברו כבר כמה ימים וקצת מאוחר. אני שמחה שיכולת לשתף ולחלק פה בפורום. אני רציתי לעשות את זה, אבל כשנכנסתי לכאן וראיתי שקשה לאנשים אחרים לשתף במה שעובר עליהם והם עדיין קצת עסוקים בבעיות האישיות שלהם, נמנעתי מזה ואולי גם בגלל זה קצת התרחקתי בימים האחרונים, ואולי היו עוד סיבות. נראה לי בכל מקרה אבל שיש פה ענין בפורום שכדאי לבדוק אותו, אבל תני לי עוד קצת לחשוב על זה, ועוד נדבר בענין. בכל מקרה, חג שמח ושקט, שלך, אביב (ר.)

לטלי... את מתעלמת מההודעות שלי בכונה ???? :-))))) או :-((((((( מה לבחור ? אביב.

טלי, סתם, זו היתה בדיחה... :-)))) שלך, אביב.

מאז מות בעלי לפני מספר שנים שנים אני מרבה לבכות ופעמים בכי תמרורים. חבר קרוב בן זוג? חדש שאני אתו,אליו אני נמשכת והחברות טובה בינינו יוצא עם אחרות לפי תחושתי, אני מרגישה בזאת בגידה . ההקבלה בין התחושה להיות נבגדת אם במות בעלי ואם בדרך האחרת פעמים רבות גורמת לי לדכאון ואני פורצת בבכי. באלו כלים אני יכולה להתמודד כדי לצאת מזה.

שלום רעיה, זה לא קל להחליט על פרק ב' בחיים. אולי את גם עורכת מעין השוואות בין פרק א' לפרק ב' (יכול להיות שזה קורה לך שלא במודע?( אני על כל פנים יכולה להגיד לך, שלאמא שלי היה קשה מאוד והיא לא עשתה פרק ב'. עדי

רעיה שלום רב, את מתארת קושי והתמודדות מורכבת. איבדת בעל לפני כמה שנים, ואת חשה מעבר לאובדן ולצער הגדול, גם את תחושת הבגידה. את מתארת שגם היחסים עם בן הזוג החדש גורמים לך תחושה דומה. האם ניסית לדבר על כך עם בן זוגך? להערכתי חבל להשאיר את הדברים במצב בו את משחזרת את התחושה שנשארת עם מות בעלך. עליך לדבר עם בן זוגך ןלהבהיר לו את תחושותייך והקושי שלך עם התנהגותו. מעבר לכך, נראה גם כי את עדיין נמצאת במובן מסויים בתהליך של אבל על מות בעלך. אני מציעה לך לפנות לטיפול פסיכותרפויטי. הטיפול יוכל לעזור לך להתמודד עם התהליך הזה, עם תופעת הבכי שככל הנראה מתלווה אליו גם מצב רוח מדוכדך ועם הקשיים עם בן הזוג החדש. אם תיהי מעוניינת, אוכל לסייע לך במציאת מטפל. בברכה, טלי פרידמן

שלום רב, חן חן על התגובה המהירה. אשמח לקבל מס. טלפון. אגב, האם קופת חולים נותנת שירותים מסוג זה? אם כן למי צריך לפנות.

שעשע אותי קצת רעיון שיחת הטלפון שקיבלתי ממך על הבוקר:) בהתחלה חשבתי שאמרתי משהו שהוביל לשיחה הזו אבל למיטב זכרוני לא אמרתי דבר ואף לא עלה במוחי. אח"כ חשבתי על הימים האחרונים וחשבתי שההרגשה הרעה נבעה מהסבירות שיתמוטט עלי הבית?!או ששכחו אותי להתייבש במכונית?! סליחה על הציניות.לא יודעת מה נכנס בי.זו מעין דרך להתמודד עם העולם המוזר הזה. אבל, לא חשבת על האופציה הכי מבהילה: שירדפו אחרי אלפי סימני שאלה!!!!!! סתם בדיחה,עזבי. ומשום מה "מרדף סימני השאלה" מצטייר כרגע בעיני כמטאפורה אמיתית לחיי כרגע. אגב,התרגשתי קצת מהאימייל אתמול. בקשר למה שביקשת ממני לשקול-אני עדיין לא יודעת מה זה יתן לך. תאמרי לי, ואני אחשוב על זה. תשמרי על עצמך. אוהבת, אנג'ל.

החולף השם לבקשתך..

...

יאיר גרבוז היום בתיק תקשורת הפסיכיאטרים הם רק חשמלאים מתוסכלים שנהנים לחבר אלקטרודות ולצפות בשוק החשמלי כל המטפלים הפסיכאטרים משתמשים במטופלים לריפוי עצמי ואת זה לא אני אמרתי הכול מתועד בערוץ 2

אני חושבת שהוא אמר את זה בציניות ,לא? בכל כלל יש יוצא מן הכלל... ומה שלומך? ושיהיה לך חג הכי שמח שאפשר !!!

אני לא יודע איך הוא אמר את זה מה שבטוח שזה היה בטלויזיה מול הרמקול חחחחחחחח

שיהיה לכם חג שמח...

למה רק הם כאן ומה איתנו

חג שמח לכולם- בין אסון לפיגוע , כולי תקווה שיהיו כמה ימים של שקט. ברכות. רוית

היי לכולם, מצטרפת לברכות החג שמח ובתקווה גם שקט אחרי כמה ימים טרופים, שעברו עלינו, עם אסונות ופיגועים. אביב.

חג שמח גם לך, אליאן, וחג שמח לכולם, דרור גרין

מה שלומך? שנים שלא שמעתי ממך, סתם, מאתמול, זה הרבה מה לעשות.... עלתה במוחי מחשבה......אבל אל תצחק עליי, טוב? שמך הוא שומר מסך, נכון? זה כאילו יש את הפורום הזה, בוא נצא מתוך הנחה, שזהו מסך, אז זה כאילו אתה שומר עליו...... אתה שומר על המסך הזה, שכולנו חברים בו, שחלקנו מבולבלים, חלקנו מתוסכלים, יש גם כאלה מאושרים..... מה שאני מנסה להגיד, שזה שם חזק, אני לא יודעת אם שמת לב....?! אבל אתה השומר כאן....... the body gard , סתם. אני צוחקת..... אתה מרשה לי לשמור עליך? אם אתה מרגיש שאתה צריך הגנה.......

נו אם את רוצה לשמור עלי אז מי אני שיתנגד

מה ז"א מי אתה? אתה יותר ממני תהיה בטוח. אז תרגיש נוח לומר אם אתה מעדיף שומר אחר. תראה אין לי אסמכתא (סתם, אם הבנת, אז הבנת, אם לא , אז אל תחשוב שאני מפגרת....) אני כאן אם בא לך לדבר ביי.

היי מתוקה מה שלומך? אני מקווה שטוב....... היום דפדפתי בעמודים ישנים יחסית(איך אני נהנית לעשות את זה) וראיתי את אותה הודעה שדיברת עליה, את יודעת...... שאמרת שכתבת לי לפני כמה זמן, ואמרת שיש לי הודעה ב 211 אז פניתי לעמ' 211, קראתי את הודעתך הקצרצרה, ותדעי שגרמת לי לחשוב על הרבה דברים, עזרת לי לפרוק....... תודה, אני אוהבת אותך נורא...... שלך לעולמי עולמים, אני.

אחותי! , סתתתתתתתתתם..... אני אוהבת אותך יותר.... חג שמייח!!! שלך, תמיד.

היי לא הייתי כאן כמעט יומיים, ובדפדוף מהיר- אם כי שטחי למדי- לא מצאתי כמעט הודעות מכן. רק רוצה לדעת שהכל בסדר, עד כמה שיכול להיות בסדר במציאות האיומה של האירועים בארץ... כתבו משהו, תנו סימן חיים, please ?

מתוקה שלי. התגעגעתי כלכך. דווקא כתבתי לך. לא מעט. אני כבר לא זוכרת ביאזה עמודים, אבל תחפשי אם בא לך. מה קורה? מדוע נעלמת? איך את מרגישה?............ קראת את ההרואות להתחבר לicq הבנת הכל? ספרי לי משהו. אני יכולה לראות שלא ישנת יותר מדי............ אני כאן בינתיים. בערב יש ארוחה חגיגית. את מוזמנת.....

היי שרון ומישהי, גם אני כאן, עברו כמה ימים לחוצים גם בגלל כל האסונות האלה בשרשרת, אני תמיד לוקחת את זה כל כך קשה, חושבת על כל המשפחות שנהרסו ביום אחד, ושחייהם כבר לא ישובו להיות כמו שהיו בעבר כבר אף פעם. חוץ מזה החג הזה, וכל הבלגן המשפחתי סביבו, גרמו לי ליהיות עסוקה כל כך, עם הגמדים הקטנים, המשפחה והחברים. מצחיק, פעם חשבתי שברגע שאני אפסיק להקיא ישאר לי כל כך הרבה זמן פנוי שאני לא אדע מה לעשות בו, וזה הכי הפחיד אותי, ועכשיו אין לי זמן לנשום מרוב דברים, ואני לא מספיקה כלום. מה קורה אצלכן ? שיהיה חג שמח לשתיכן, שלכן אביב.

מתוקה מתוקה מתוקה שלי..................... כמה התגעגעתי. אני בסדר גמור, עם ההכנות לחג, בישולים וכ"ו. בוודאי שיש הרבה זמן פנוי שמתמלא בנקל, איך לא?......... החיים היפים.........למרות שקשה לראותם כאלה מבט למראות ההמבעיתים........ מה תוכניותיך לחג? ואיך התחושה הכללית? עדיין שם בפסגה?........ אני מתכתבת בicqעם אליאן. וזה נפלא וברגע זה ממש היא מוסרת לך את אהבתה.וגן אני כמובן. אז תכתבי משהו ואם בא לך, אז תכתבי לicq/

מישהו מצא מישהי?.......... הנשיקה שהלכה לאיבוד.......... מקווה שאת אינך מסיבות מקלות קרי:ארוחות שחיתות, בילוי עם חברים ומשפחה, לימודים.......... אני משמיעה קול כדי שאם תכנסי בטעות תראי שלא שכחתי...... לילה טוב, וחיבוקי.......

היה סופ"ש גרוע, אבל עבר... איך הייתה ארוחת הערב? מה הפסדתי?

...עד מתי?

עוד יהיה טוב.. יהיה טוב..כן.. לפעמים אני נשבר והלילה, הלילה, איתך אני נשאר. :)

תחליפי כבר את הכינוי המטופש הזה:) עוד יבואו סימני שאלה לחפש אותך.

הייי. תודה שכן קראת למרות שזה לא היה מופנה דווקא אלייך, ותודה שהגבת. את צודקת בכל מה שאמרת בקשר לאחריות, וזה נכון, ואני צריכה גם להבין את זה, שיום אחד אני אשתחרר מהאישפוז, ואחזור הביתה, לחיים הנורמליים, בלי אחיות, בלי רופאים שדואגים להוסיף או להוריד אוכל (בד"כ להוסיף...), בלי השעות האלה המדויקות, בלי האוכל המוכן שמחכה רק לצלחת. בבית זה אחרת. בבית אתה צריך לדאוג לעצמך. ואני יודעת לעשות את זה, שלא תביני אותי לא נכון, אבל זה קשה. אז אולי מצאתי לי פינה שבה אני לא רוצה לדאוג לעצמי, לא רוצה לקחת אחריות, כי ככה יותר נוח לי, כי רק ככה אני אהייה שקטה שאני לא אפגע... וזה קשה. עצם האכילה. עצם העובדה שא נ י עושה משהו בשביל עצמי, וזה בעצמם מה שגורם לי להרגיש חרא אחרי. זה מה שממוטט אותי. הכניעה הזאת. ההכרה בחולשה. ובקשר למה שכתבת על הרעב הפיזי שמתבטא כתוצאה מרעב נפשי כלשהו... אני זוכרת שבאותה תקופה נורא חיפשתי את עצמי. התעסקתי כל הזמן בשאלות "מי אני"? "מה אני"? מה המשמעות לחיים האלה? ובשביל מה בכלל?... הרגשתי ריקנות מציפה כל חלל בגוף שלי. הרגשתי כ"כ חסרת תכלית, חסרת משמעות, שלא היה לי איכפת להיעלם. אולי באמת לא יכולתי להתמודד עם הריקנות הנפשית שהרגשתי, אז "התרוקנתי" פיזית, כי קל יותר להרגיש כאב כזה. עכשיו את מנסה למלא את עצמך לא רק באוכל, אלא גם בדברים חיוניים אחרים. דברים שעושים לך טוב. להיות שמחה. להתמלא באושר, בכל דבר אחר, רק לא להרגיש שוב ריקה. הקטע הוא שלי זה נורא קשה. בכלל להרגיש, ובפרט להרגיש טוב. להיות שמחה או ממש להנות, כי אני פוחדת שמשהו יבוא לי בבום, מבלי שאני ארגיש, והשמחה תיעלם, ואני שוב אפגע. שוב אהייה לבד. אני בקושי מחייכת, אבל צריך לחייך, זה מה שמצפים ממך, שתהייה מאושר, שתתנהג כאילו הכל טוב ויפה. אז אני שמה עליי מסיכה, כי רק ככה אני יודעת שאני חות אפגע. אז אני צוחקת, ומראה כמה אני חזקה, כשכל הזמן הזה אני רק נשברת מבפנים, ולא מפסיקה לבכות. אבל שלא תביני אותי לא נכון, ככה נוח לי. ככה אני רגועה. רק ככה אני יכולה לחיות עם עצמי, בלי להרגיש אשמה כי נהנתי והיה לי טוב. בגלל כל הריק הזה שבי, אני פוחדת שיום אחד אני אמלא אותו באוכל. שהריקנות הנפשית כבר לא תעזור, ואני אוכל ואוכל, ותאמיני לי שהחלל הוא גדול... אז אני פוחדת לקחת אחריות, אני פוחדת להרגיש טוב, ואני פוחדת להתחיל לאכול, כי את כל זה אני לא מכירה. בכלל שינויים נראים לי דבר מאיים... מקווה שאצלך בסדר, תודה.

היי מתוקה, אני מבינה כמה זה מפחיד שיום אחד מרוב ריקנות כה עמוקה, את מפחדת שזה יתמלא - באוכל. אבל זה לא חייב להיות ככה, אפשר לעבוד על זה ולמלות את כל ה"חלל" הזה בדברים אחרים - ברגשות ! ! ! , בהמון תחושות שאני בטוחה שאת כבר לא מרגישה עכשיו. וזה חבל. כי אני חושבת שכשאתה מתחיל להרגיש אז אתה מבין שיש הרבה מעבר לעיסוק באוכל, וחוץ מלהוציא המון רגשות בעינייני אוכל, אפשר להוציא את זה במצבים אחרים, חברויות, אפשר להתרגש מסרט, מספר, אבל מהעובדה שאכלת אתה מתפרק לגמרי ?! אני אומרת לך את זה ,ואני מוציאה את כל מה שאני חושבת, ואת כל מה שעולה לי בראש, אבל איך באמת אפשר לעשות את זה? איך אתה גורם לעצמך, אחרי כ"כ הרבה זמן להתעניין ב"חיים" ולא במוות - שהוא בעצם ההרעבה......? צריך לחשוב על זה. אני מצטערת אם לא סיפקתי לך תשובות, והמון פתרונות פלאיים שיגרמו לך לאהוב את עצמך ולהיות מרוצה מהחיים. פשוט רציתי להראות לך שיש אותי, שאני מרגישה כמוך, ואני כאן - בשבילך ! ! ! אוהבת אותך ומוכנה לתת הכל כדי שתרגישי טוב אני :-) ....................

שלום לכם אני מבקשת לדעת אם קיים באינטרנט פורום שבו אפשר לקבל תמיכה למטפלים בחולי סרטן מזה 3 שנים אני מטפלת בבעל ואמא חולים , המצב מחמיר מאד ואני לא יכולה לצאת לקבל תמיכה דרך הקהילה.הדרך הטובה ביותר היתה למצוא כאן קבוצה איתה יכולתי לדבר ולהתעודד אם למישהו יש א ת המידע הדרוש אשמח לקבלה

אני סתם משתתפת כאן בפורום,אבל מצאתי בשבילך פורום. הפורום הוא פורום "סרטן" באתר www.iol.co.il זהו פורום מומחה.אפשר גם לשאול שאלות מקצועיות ויש בו גם תמיכה בין הכותבים. הקהילות של איי או אל הן קהילות מצויינות. ואת מוזמנת להשאר כאן איתנו.אנשים פה מתמודדים עם כל מיני דברים,אמנם,אבל הלב פתוח לבני אדם.ויש כאן גם אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש. תחזיקי מעמד,וטוב שאת מחפשת תמיכה אנג'ל

שלום לך לפני חודש איבדתי את בעלי לסרטן...אני יודעת מה זה לתמוך ולהיאבק על החיים שהיו לך לפני המחלה שלהם. אנא צרי קשר.

שלום רב, יש עמותה בשם "חוסן" , שייעודה לסייע לחוסן הנפשי של החולים ומשפחותיהם, עם סניפים רבים, ובהרבה עיתונים מתפרסם מספר טלפון שלה. למיטב ידיעתי יש לה גם אתר. הרבה כח, ד"ר יוסי אברהם

Break stuff / Limp bizkit It's just one of those days when u don' wanna wake up everythin' is f***d everybody sucks u don' realy know why but wear justify rippin' someone's head off no human contact and if u interact your life is on contract your best bet is to stay awat m********a' it's just one of those days......... It's all 'bout the he says she says, bullshit I think u better quit lettin' s**t slip or you'll leavin' eith a fat lip. It's just one of those days feelin' like a freight train first one to complain, leave with a blood stain damn right i'm a manic u better watch your beck cause i'm f****n' up your program and if u stuck up u just locked up next in line to get f****d up your best bet is to stay away m********a' it's just one of those days.......... and if my days keeps goin' this way i just might break somethin' tonight and if my day keeps going this way i just might break your fuckin' face tonight Just give me somethin' to break...........

if your days keep going this way..... ואת צריכה משהו לשבור, סתם צלחת יכולה להיות אופציה... כוס אולי... אגרטל... אבל בשום אופן לא טלוויזיה!!!! כי זה כבר נקרא להיסחף....

תראי ממוש, אין לי בעיה עם הסחפות, כל עוד זה ישחרר לי מתחים....סתם.... בכל אופן, כתבתי ת'שיר כי הוא נורא מדבר אליי, ויוצא לי המון פעמים להרגיש ככה..... אז תודה על העצה, ואני אנסה אותה, של אוהבת לעולמי עולמים, נשיקות וחיבוקים, ממני.

רחל, שיר של אייל גולן מוקדש במיוחד בשבילך... עם צליל מיתר שמתנגן אני חושב עלייך מרגיש כמה שזה עצוב להיות כאן בלעדייך לו רק היית פה הכל היה אחרת אצלי כבר כלום לא מובן אצלי בלב יש סדק. תראי אותי כמו מטורף שרק רוצה אלייך או אולי סתם בחור עיוור שמדמיין לו את פנייך. וזה קשה שאת פה לא עוברת, אל תאמרי לי שאת לכאן כבר לא חוזרת. לא אל תוותרי,קבלי אותי אלייך כי כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך תראי אותי כמו ילד שכואב לו חבקי אותי אני כבר מתמוטט פה. בכל יום שבא והולך אני שוב קורא אלייך ומקווה שעוד תמצאי לי מקום בין זרועותייך תדעי שכאן יכול להיות אחרת אל תוותרי עליי תאמרי שאת חוזרת.

הי, לא נסעתי, אני כאן.... וראיתי את התודה המרובעת שכתובה בעץ שלנו. איזו סבלנות, זה מקסים! אני קצת עייפה, וחייבת תכף לזוז, לכן לא אכתוב הרבה, אבל נתראה מחר. תרגישי טוב, שיהיה לך לילה נעים.

אני עדיין מחכה... ולא הצלחתי לפתוח את הקובץ.

הי מתוקה..........מצטערת שחיכית כלכך הרבה. לא הצלחת? היכן הוא מופיע לך? האם בשורת הנושא? האם יש לך office 2000? אני אנסה לשלוח שוב.חבל, זה פשוט מדהים. מה נישמע? איך היום שאחרי? עדיים חשה באנרגיות ובריחוף?..........

נסעתן יחד לסופ"ש או שזו סתם מקריות שאתן לא כאן ? :-) רחל,יש לך הודעה בעץ שלנו.. וגם לך אביב.. מקווה למצוא אתכן כאן יותר מאוחר. ביי

אליאן יקרה, איך עובר עלייך החג ? בקושי יצא לי להיכנס לכאן ביומיים האחרונים מרוב דברים שהייתי צריכה להספיק לעשות. ארבעה ימי חופש עפו כמו לא היו. גם על אסונות ופיגועים וגם על דברים קצת יותר טובים, שמאזנים את המצב לשמחתי. בכל מקרה, שיהיה לך חג שמח ושקט, ואני אשתדל להיכנס בערב אחרי הארוחה המשפחתית, לעשן איתך סיגריה, אז אם תהיי - שימי קריאה, שאני אדע שאת פה. שלך אביב.

אני מצטערת שסיימנו את השיחה בכעס. זה לא היה אמור להיגמר ככה. ואולי כן בחנתי אותך במידה מסויימת, אבל הנחתי שאת כמו כולם ותנטשי מהר.. וצדקתי. אני מצטערת אם את חושבת שאני משחקת בך בצורה כלשהי.. פשוט אני כל כך מתורגלת, אנשים עוזבים מהר, אפילו את אמרת את זה פעם. לפעמים את נותנת תחושה שאת לא מבינה אותי. וקשה לי עם זה. את מבינה, אפילו את לא מבינה אם אני גורמת לך נזק או לא. אני לא בטוחה שאני מוכנה לקחת סיכון על חשבון אחרים. ולמה שבכלל תרצי להיות בקשר עם מישהי כמוני? תחשבי על זה... ממש נחמד להיות חברה שלי מישהי שכל שני וחמישי רוצה להתאבד. את יכולה להיות עם אנשים טובים בהרבה ממני. אמרתי לך, אני סתם לוזרית. אולי במידה מסויימת אני מצפה שתביני אותי ולא שתטיפי לי מוסר אם כבר ההיפך שתהיי לטובתי ולא נגדי כמו כל השאר. ואולי כן, אני מצפה שתעודדי אותי, ואני עדיין לא בטוחה למה. ובקשר לשבוע הבא.. ציפיתי שתגידי שאת תומכת בזה. אני מצטערת שאני משגעת אותך, אבל אני בעצמי לא בטוחה מה קורה לי ומה אני אמורה לעשות. ואין מי שידריך אותי לאיזה כיוון לפנות. ואני מאמינה שאני מבלבלת אותך גם עם החוסר החלטיות שבי. אם תשימי לב.. אני רוצה לנתק את הקשר אבל זה חשה יותר ממה שחשבתי.. זאת ההודעה המאה שלי אליך להיום. אני אפילו לא בטוחה מה רציתי להגיד לך בהודעה הזאת. אולי רק לבקש סליחה. שלך, ע.

אני לא נטשתי מהר כדברייך.לא ענית לי שם,התנתקת-אז כתבתי לפה התהיה לגבי האימייל,לגבי מה שאמרת בקשר לשבוע. "מחקתי" לדברייך את מה שכתבת. אני מבינה שמשהו עובר עלייך.תספרי. אני כאן כדי לדעת. ואני לעולם לא אצדיק את מה שאת מתכוונת לעשות שבוע הבא. במיוחד שאת מתכוונת להשאר לבד עם ההחלטה בהרגשה ש"מיצית את הנסיון שלך". פעם כתבו לך משהו שהטריד אותך לחיוב. אז תאמרי לי מהו-ואני אהיה על תקן היומן שמזכיר לך שוב ושוב. אוהבת אותך, אנג'ל.

שלום האם ד"ר פלד עדיין עונה על שאלות בפורום?

לעיתים רחוקות. צר לי. בברכה, טלי פרידמן

רק תמורת תשלום נאות

מההההההההה???????

אני מאוכזב ממה שקרה לי במהלך השנים ועכשיו שאני כבר מעל גיל 50 הגעתי למצב של אדישות וחוסר מוטיבציה ואני ישן הרבה ומתקשה לטפל בענינים הים יומיים מאחר ואין לי עבודה מסודרת ואשתי והילדים עסוקים מאד כל אחד בבעיותיו אני מרגיש גלמוד מה עלי לעשות כדי להתחיל לרוץ ולעשות משהו עם עצמי כדי לחזור לעצמי

סם, תנסה למצוא לעצמך תחביבים ותפתח אותם. עדי

צהריים טובים. איך את מרגישה היום? אפשר לשתף אותך במשהו? איזו חוצפנית אני.שואלת ולא מחכה לתשובה. מתנצלת מראש. העניין הוא שבימים האחרונים צפות ועולות בי תחושות לא קלות ואני מרגישה צורך לפרוק אותן.זה מתגבר כשאני יוצאת מהפגישה אצל הפסיכולוגית.אני כועסת על עצמי על כך שדיברתי איתה.הדברים נפתחו שם די מהר ,ולכן גם דברים הצליחו לזוז בתוכי אבל אני יוצאת משם עם תחושות של געגועים למי שהייתי לפני פתיחת הסיפורים הללו.ההרגשה היא שאני "מתה" לשים את הכל מאחורי ולשכוח כבר. אני לא יכולה להמנע מהמחשבות המזיקות של "יכול היה להיות אחרת", "היית צריכה לפעול ככה ולא אחרת". כואב לי לשים את האצבע על הטעויות הטקטיות שעשיתי בחיים שלי ובעקר בשנתיים האחרונות. איך מעלימים את הרגשות האילה? הכי גרוע הוא שאני מרגישה שיש עוד המון כאילו.הם צבורים .אני מרגישה אותם.הם נמצאים שם בין הגב לבטן.הם מדגדים אותי.לפעמים הם עולים למעלה וגורמים לי לבחילה. עכשיו,כשאני מרימה ראש ומסתכלת לעבר האופק,מתגברת אצלי החרדה מהעתיד. אני לא יודעת מה עשיתי. אני לא יודעת כמה נזק גרמתי. ואני מבינה שיכול להיות שאני דואגת לחינם. אבל מפחיד אותי שהכל הופך להיות ערטילאי,תלוי בי ובכוחות שלי ושגם זה לא יעבוד לפעמים. הלוואי והכל היה ידוע מראש-הלוואי והייתי יודעת ברגע זה מתי אקבל את הטוב ומתי את הרע , ולמשך כמה זמן, ובאיזה אופן... קשה להתמודד עם כל דבר בעתו,כשהעתיד נראה כמו ערבוביה של פחדים ולי ,מה לעשות, יש פחד סמוי מכישלון. עם הבולמיה הכל היה ידוע מראש, ועוד אני הבאתי למחלה את האישיות שלי הדייקנית,המתכננת,הפרפקציוניסטית. תמיד ידעתי למצוא את הזמן,המקום המתאים(ברוב המקרים אותו דבר), ידעתי איך לגרום לכך שאיש לא ידע.אף לא הורי.גם כשהם בבית.גם כשהם קרובים ומדברים איתי. היו לי את השיטות לקבוע מתי לוותר,מתי זה לא "ילך היום" .היו לי שיטות לקבוע את הסוף-זהו,הכל יצא,לא צריך יותר.... היתה לי ש ל י ט ה על כל דבר... סליחה על ההשלכה. ותודה שקראת. ושוב סליחה על שהפלתי עלייך גם את המטען שלי. אנג'ל.

אנג'ל יקרה לצערי אין לי זמן לפתח דו שיח היום (או דו-עץ) נכנסתי לכמה דקות בדרך לעבודה. במובן מסויים אני שמחה לשמוע שאת עוברת תהליך קשה. עברת דברים מאד קשים בעברך וחשוב שתעברי טיפול שיעזור לך להתמודד עם הכאב החבוי בפנים, הרי עם לא תתמודדי עם הכאב האמיתי הוא תמיד ימצא דרך לעלות בצורה תחליפית (בין אם בבולמיה למשל, או ביחסים חולניים). אני בטוחה שטיפול טוב ומעמיק ילמד אותך לרכוש כבוד לעצמך ולשים אותך במקום הראשון למרות שהדרך לשם אינה מרוצפת באבני חן ואני מעריכה שהטיפול יהיה רצוף בקשיים, במכשולים, ברצון לסגת ולוותר. אל תוותרי!!! תראי מאיפה אביב התחילה ואיפה היא היום, המאמץ יהיהי שווה את הקושי, אני כאן בשבילך, מאמינה בך, ביכולת שלך, בעקשנות שלך, שולחת לך חיבוק חם ותומך ואת הכתף הוירטואלית שלי וגם את האמיתית

אנג'ל יקרה, התרגשתי לקרוא את דברייך. ניכר כי את מצויה בתהליך טיפולי. התחושות, המחשבות והחוויות של "אחרי פגישה" הינן שכיחות. זה גם בעצם חלק מהתהליך הטיפולי. הטיפול הוא לא רק הזמן שאת יושבת מול המטפלת, אלא גם כל מה שבין הפגישות, "האסימונים" שנופלים לאיטם ועוד. תיהי חזקה... אני שמחה בשבילך על הצעד שעשית בחייך! שיהיה שבוע טוב, וחג שבועות שמח, טלי פרידמן

גם שמח גם לך. שלחתי לך אימייל והודעות לאיי סי קיו. את כאן עדיין?

את מבלבלת אותי. כן רוצה לדבר,לא רוצה לדבר... את טוענת שאת גורמת לי נזק.אני מצטערת שאין לי מה לענות לך בעניין.אני פשוט לא בטוחה שזה נכון אבל גם אין לי את היכולת לקבוע שזה לא נכון.מבינה?! אני כבר לא כועסת.מה לעשות,זה עובר אצלי מהר.אני סלחתי. לי לא נראה שאת מקשה אלי.משום מה נראה לי שההיפך-שאני מקשה עלייך. גם בימים הכי קשים שלי, בשבועות שהיו הכי מקובעים במחלה- לא עודדתי אף אחד להשאר שם.אני מעולם לא האמנתי שהמקום בו אני נמצאת הוא ה-מקום בו אני רוצה לבלות את שארית חיי.האמנתי שזה מה שיקרה,שלשם פשוט הוביל אותי הגורל , אבל היתה בי מאין התמרמרות על כך שזה קורה מעבר לשליטתי. (ההתמרמרות הזו הניאה אותי מלפעול עד שיום אחד חטפתי "שתי סטירות" ממישהי אהובה, כך שגם להתמרמר זה לא פיתרון). אז אולי אני באמת מקשה עלייך שאני לא אומרת לך את הדברים שאת רוצה לשמוע: שהמקום שאת נמצאת בו הוא בסדר ושאפשר לחיות ככה. אני בחיים לא אדבר ככה.גם אם אאמין בזה לגבי עצמי(והיו רגעים שהאמנתי,בכנות)- אני מעולם לא העזתי ל"עודד" בנות להשאר במצב הזה. וחוץ מזה, למה לדבר על זה בכלל? אל תעלי את הנושאים האילו מתוך תקווה שאגיד לך את מה שאת רוצה לשמוע ואז תכעסי עלי כשאני לא אומרת או מתחמקת מהנושא. באמת,אני יודעת לדבר,אני יודעת להצחיק, גם קצת לעודד אבל לא תשמעי אותי מעודדת אותך להשאר במחלה ,או יותר מזה אין לי מושג איך רצית שאגיב למה שסיפרת לי בקשר לשבוע הבא (אני מקווה שאת מבינה.אני לא אכתוב כדי למנוע זיהוי מינימלי). למה כתבת שאת עצובה?בגללי? ביקשת לא לדבר,אז מחקתי אותך משתי רשימות האיי סי קיו,מהפלאפון שלי ומהאימייל.פשוט כי יש לי נסיון רע עם זה.מאיפה לי מתי תגיע הפריצה הבאה לתוך המחשב שלי. אל תקחי את הדבר הזה קשה.זה מטעמי זהירות.אם תרצי אותי-תדעי איך להשיג. אוהבת, אנג'ל.

מי שזה אליה-תדע. זה לא לאביב.

אנג'ל מתוקה, הגבתי כדי שאנשים יראו שזה לא מכוון אליהם. אני מקווה שאת לא נפגעת ממני שוב. אולי באמת קשה לי עם הגישה שלך לדברים, לעיתים זה מתפרש כחוסר הבנה וקשה לי העובדה שאת חולה ואני לא מסוגלת לעזור אלא רק להקשות. לא משנה, אין מה לדון בזה. אני אוהבת אותך, אני מקווה שאת זוכרת את זה... שלך, ע.

בעלי נפטר לפני חודש. יש לנו תינוק. רע לי וקשה לי. "זה יעבור עם הזמן" אולי, אבל בנתיים אוזלים לי הכוחות לשמוח מבפנים. HELP

אלמונית יקרה שלום לך, ראשית, אציג את עצמי: אני בת 29 , בלי שני הורים. בעלך נפטר לפני חודש, וזה ממש זמן קצר. קחי לך את הזמן, אל תרוצי, תתאבלי. תעשי את זה כמה שאת מרגישה צורך. אף אחד לא יכול להגיד לך מה לעשות!!!!! אף אחד לא יודע איך זה להרגיש את זה!!!!! אני, חודש אחרי פטירת ההורים שלי (כל אחד מהם) הלכתי לחתונות, שמחתי ורקדתי. זה אומר שלא התאבלתי???? לא ולא!!!!! הגישה שלי שלא כל העולם חייב להיות באבל ואנחנו מדינה של אבל ושמחה והכל בערבוביה. אם את מרגישה לא נוח עם זה, אל תעשי את זה. בקיצור, מה שטוב לך רק את יודעת!!!! עדי

אלמונית יקרה, השילוב בין לידה ומוות עשוי להיות בלתי-נסבל, ואין זה פלא שנגמרים לך הכוחות. חודש הוא זמן קצר מדי לאבל, ויעבור עוד זמן עד שתוכלי לעכל את מות בעלך. דווקא האירוע המשמח של הלידה הוא מה שמעניק לך כוחות להתמודד עם האבל, ומצד שני הוא מקשה עליך להתאבל. האם יש לידך מישהו שעוזר לך להתמודד עם המצב הקשה? מישהו שאת יכולה לשוחח אתו? היים היית רוצה לפנות לסיוע מקצועי? אני משתתף בצערך, דרור גרין

אלמונית יקרה שלום. הצטערתי לקרוא את הודעתך הנוגעת כל כך ללב. חבל שלא סיפרת לנו קצת יותר על מותו של בעלך- פתאומי או בעקבות מחלה, על הלידה ועל התמודדותך. חשובים דבריו של דרור לגבי התמיכה והליווי. אין מרשמים לאבל. זהו תהליך שונה מאדם לאדם. בוודאי שהסמיכות בין האבל ללידה מוסיף מימדים אחרים של חרדה וכאב. את מוזמנת להשתמש בפורום שלנו לתמיכה- ישנם פה אנשים נהדרים שיתגייסו למענך ותוכלי קצת לשפוך את הלב, ואולי אף לעזור לאחרים. חשוב לדעתי לשתף בכאב. אני מקווה שישנם בסביבתך אנשים עימם את יכולה לחלוק. ואם לא- ניתן כאן ואף בערוצים אחרים של תמיכה מקצועית. ספרי לנו יותר- נשמח לנסות ולהיות איתך גם בעצב, אך גם בחוויות האמהות החדשה. בברכה ולהשתמע. רוית.

שלום רב ברצוני לשאול מספר שאלות לגבי הפרעת קשב. הומלץ לי להדוק אפשרות שאני סובל מהפרשה זו ואני מעוניין לדעת: מה ההבדל בין ADD ן-ADHD ? על מנת לעבור אבחון עליי לפנות לפסיכולוג המתמחה בהפרעת קשב אצל מבוגרים, לפסיכיאטר או לנוירולוג? (במקרה שלי הומלץ לי לבחון אפשרות של הפרעת קשב כיוון שבאבחונים הדידקטיים שעברתי התייחסו לסימפטומים ולא איתרו סיבה/מקור. היות והקשיים שבאים לידי ביטוי התחום הלמידה בולטים אצלי גם בשאר תחומי החיים-כגון עמידה בלוח זמנים ארגון הגשמת מטרות שאני מעוניין להגשים וכו'- יש סבירות מסויימת לקיומה של הפרעת קשב) אשמח מאד לקבל המלצות על מוסדות אירגונים ובעיקר מומחים העוסקים באבחחון וטיפול מיקצועי ויעיל במבוגרים. בתודה מראש בני

שלום מרום. ההבדל הוא בh המסמל היפראקטיביות. לדעתי כדאי לערוך מבחן ממוחשב לבדיקת התופעה באחד מבתי החולים במחלקה לנירולוגיה, ולבדוק שם את תוצאות המבחן עם תרופה ובלעדיה. פסיכולוג או מרפא בעיסוק יכול לעזור לך בטיפים לארגון. בהצלחה

שלום רב, מכון "רום" בר"ג, מתמחה בעניינך. יש להם גם שלוחה בחיפה. דרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם

Ok,who can tell me the difference between a psychotherapist and a clinical psychologist? thanx

o.k. i'll try to explane with my broken english:clinical psychologist it's M.A. in clinical psychology studies. A psychotherapist he's a therapist graduate wich could be a graduation thet added to the M.A. studies both could help in a clinic situation but the therapist has a professional of some therapy method (such as psychoanaliza) so i hope i'm right and i hope you understood beni

hi, there i think a psychietrist is a doctor and can practice medicine, while a psychologyst can't practice medicne. a psychiatrist can give medications while a psychologist cant' signe a prescription. sorry for my spelling mistakes

אם אתם מסתבכים עם ההסברים באנגלית. היא מבינה.

ליסה יקרה, אין כל הבדל עקרוני בין פסיכותרפיסט לפסיכולוג קליני. אלו מונחים שונים שהשימוש בהם הוא תלוי הקשר ותרבות. פסיכולוג קליני הוא פסיכולוג שעוסק בפסיכותרפיה (פסיכולוגים אחרים עוסקים בפסיכולוגיה חינוכית, בפסיכולוגיה ארגונית וכו'). בישראל רוב המטפלים הם הפסיכולוגים הקליניים, והחוק מתייחס אך ורק לפסיכולוגים הקליניים. בארצות אחרות המטפלים נקראים פסיכותרפיסטים, וביניהם יש פסיכולוגים קליניים, מטפלים באמנות ועובדים סוציאליים קליניים. ההבדל בין ההגדרות השונות של המטפלים נעוץ בהכשרה השונה שהם מקבלים, ובגישה הטיפולית שלהם. אינפורמציה נוספת תוכלי לקבל בקישור הבא: http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=29499&t=29442 בברכה, דרור גרין

Thanx for answering me,so if i`m right in understanding,most psychtherapists are clinical psychologists,but what about the ones that arn`t?Are they qualified in dealing with patients who are starting to remember past traumas and maybe also reliving them? i hope my question is clear

שלום רב, ראשית תודה על התשובות שקיבלתי. שאלתי היא האם הקינסיולוגיה עומדת לצד הפסיכולוגיה כלומר האם זהו כלי נוסף לטיפול בנפש?חשששותיי הן כי הפסיכולוגיה פונה למודע בלבד ולכן השפעתה על רגשות של ילד שעדיין אינו מבחין בין מודע ללא מודע היא מופחתת מאשר הקינסיולוגיה אשר על פי מיטב הבנתי פונה ישירות לתת מודע.למרות שייתכן ופנייתי אינה אתית וקיים כאן ניגוד אינטרסים הייתי מבקשת לדעת מה דעתכם על שיטת טיפול זאת? והאם אינה יכולה להסב נזק לנפש הילד בהנחה שלכל היותר הטיפול לא יועיל. אני נמצאת כרגע במצב לחוץ מאד והזמן אינו פועל לטובתי לכן אני מבקשת להוציא את בתי במהירות האפשרית ממצב הסטרס בו אני חשה שהיא נמצאת.עליי לציין כי תחושותייה סובייקטיביות ואינן משקפות איום אמיתי שנשקף לה.מדובר בילדה רגישה מאד עם קסם אישי שרגילה להיות במרכז העיניינים וזוכה להמון תשומת לב , לפחות עד כה. אני חוששת כי דיבורים בלבד לא יועילו לה וכי מדובר במבנה אישיותי ולכן יש צורך בהתערבות עמוקה יותר. אנא עיזרו לי. תודה ,רות.

רות שלום אינני יודע מהיכן מקורות המידע שלך על פיהן כתבת את פנייתך, אולם בכל מקרה, אני מציע שתגשי לייעוץ אצל איש מקצוע בתחום בריאות הנפש שהוא בעל הכשרה פורמלית לעסוק בטיפול בילדים. אינני יודע למה את מתכוונת כשאת אומרת שפסיכולוגיה פונה למודע והקינסיולוגיה ללא מודע. הפניה שלך כוללת הנחות שונות לגבי אופי הבעיה ואופי הטיפול הרצוי שאינני בטוח שהן מבוססות דיין. כדאי לפנות ראשית לייעוץ רציני ולאחר מכן לשקול את אפשרויות הטיפול השונות. בברכה ד"ר אורן קפלן

משתתפים יקרים, החלטתי לשתף אתכם בתחושות שלי במשך היממה האחרונה. אני מאמינה שלכל אחד מכם יש מה לומר בעניין, לשתף, להתחלק. זה אולי יקל מעט את הכאב. מאתמול באחת עשרה בערב, כשהחלו להגיע הדיווחים הראשונים על האסון, הייתי צמודה לטלויזיה. לא, לא יכלתי ממש לישון. הצרחות, הפצועים, חוסר הודאות לגבי מספר הנפגעים, הנעדרים, הגופות, כל אלה לא הניחו לי לעצום עיניים, להירגע, להירדם. בדקתי בבית החולים הקרוב אליי "אסף הרופא" האם הם זקוקים לעזרה של עובדים סוציאלים. הם, לא היו זקוקים. לירושלים לא נסעתי לסייע, למרות שהופנתה בקשה בכלי התקשורת לסיוע של עובדים סוציאליים בבתי החולים בירושלים. לא יכלתי להיות שם כל כך קרוב, עם כל כך הרבה נפגעים, עם כל כך הרבה כאב. היום הלכתי לתרום דם. מד"א היה מפוצץ בתורמים. כולם רצו לעזור, אפילו רק בעזרת תרומת דם, זה לא הרבה, אבל זה גם משהו. בשל עומס התורמים הרב, ביקשו ממני ומעוד תורמים רבים לחזור אחרי החג. אפילו את תרומת הדם לא הצלחתי לעשות. במהלך היום בדקתי עם קרובי משפחה וחברים שכולם בסדר. בסך הכל היו שם בחתונה כל כך הרבה אנשים...מי יודע מי הגיע לשם... הייתי צמודה לרדיו ולטלויזיה. קולות הצרחות הידהדו כל העת. וכמו החור הגדול שנפער במרכז רחבת הריקודים השוקקת, נפער גם כאב גדול בתוכי. כל כך הרבה נפגעים, כל כך הרבה פצועים, ושמות ההרוגים שהחלו להתפרסם, ולאט לאט מתחילים להבין את גודל האסון. תשע לוויות בזו אחר זו, בבית קברות אחד, וזו רק ההתחלה. איך, איך אפשר לעכל? ויותר מזה, איך אפשר להקל את הכאב? סרט הוידאו של החתונה הוא הנורא ביותר בעיני. פתאום הזוועה, שרק ניסיתי לתאר בדמיוני קורמת עור וגידים, נהיית ממשית מול עיני. השמות של ההרוגים פתאום הופכים לפרצופים, לאנשים שרק אתמול עוד רקדו על רחבת הריקודים. ויותר מכל זה, הצרחה שבפנים, על מה ולמה? איך יכול לקרות דבר כזה? מחדל כזה? איך האנשים שאחראים יכלו לעולל דבר כזה, ובשביל מה, כדי שיהיה מקום לעוד שני שולחנות? כדי שיהיה יפה יותר? כדי שיוכלו להרויח עוד כמה גרושים??? וכמה נורא לשמוע שהמהנדס שנתן את אישורו לבנייה הזו, ניסה להעלים מסמכים המפלילים אותו. האם אין גבול לניבזיות? לשפלות האדם? התמונות, הצרחות, הראיונות עם הניצולים, שמות ההרוגים שממשיכים לזרום, כל אלה כל כך מלבים את הכאב, את חוסר האונים, את תחושת האסון והגורליות. ולמרות הכל, אסור לאבד את האופטימיות. אני רוצה לקוות שהנעדרים שעדיין לא נמצאו, יימצאו חיים, ושכל הפצועים-יחלימו במהרה. ובעוד צוותי החילוץ ממשיכים בעבודת הקודש בחיפוש הנעדרים בתוך ההריסות בירושלים, מודיעים על פיגוע חבלני נוסף בחדרה, ועוד עשרות פצועים מובלים לבית חולים. עד מתי?? עד מתי?? צר לי על מכתב זה, אך אינני יכולה להתנתק מזה, אינני יכולה להישאר אדישה למול הזוועה. שלכם, טלי פרידמן

טלי, אין מה להצטער על כתיבת הודעה זו.אני סבורה שאף אחד לא חשב שאת מרגישה אחר. אחרי הכל,את כ"כ רגישה. את תמיד כ"כ מוכנה לעזור,ובעלת רוח התנדבותית.אני בטוחה שהמעורבות האישית לעיתים מכאיבה. גם לי מאוד מכאיב העניין הקוסמי של "היה ופתאום איננו", "היה טוב ובלי משים הפך לרע". המחשבה על כך שכמה שעות לפני היו החתן והכלה אחוזי התרגשות... כמה דקות לפני רקדו חברים ובני משפחה את ריקודם האחרון בליל כלולותם של הזוג. ילד בן 3.אפילו לא נתנה לו זכות הבחירה האם להגיע או לא.... סליחה שאני מוסיפה עלייך. נרדמתי בלילה לשעה,חלמתי חלום ונהיה לי מאוד עצוב:( אנג'ל

Tali,your letter really moved me,i guess everything that i have been feeling all day,suddenly was written down in front of me.Such a terrible disaster fell on such a small nation,how can we understand gods reasons? Lisa

perhaps it'd noe for us to understand god's reasons...

גם אני כמוך עד רגע זה ממש לא עצמתי עין

את? לתרום דם? יש לך כוח? לא היו נותנים לך.

שלום לטלי ולכל מי שיש לו קצת נשמה! וכי מדוע צר לך על מכתב זה? ההיפך צריך להיות הנכון - כלומר: כל אדם אשר יש טיפת רגש בליבו צריך, כמו שכתבת, "לצרוח את אותה צרחה שבפנים", להתקומם, לזעוק: עד מתי? עד מתי יחגוג ה"סמוך" הישראלי, ה"יהיה בסדר", ה"לי זה לא יקרה", ואחר כך, כשהאחראים למחדל הנורא נחקרים בידי התקשורת - יש להם שתי תשובות: 1) התקשורת עויינת 2) הנושא בבדיקה ואז נסיק את המסקנות. אבל הצרה היא שלא מסיקים את המסקנות!!!! מה צריך עוד? - אסון המסוקים, ואחריו אסון המכביה, וכעת החתונה... וזה אולי נדוש, אבל עם הפורענויות שאנחנו מביאים על עצמנו בגלל רשלנות ובעיקר בגלל בצע כסף - אנחנו האויבים הגדולים ביותר של עצמנו, ואין לנו כל צורך באויבים מבחוץ! וכבר אי אפשר במציאות כזאת לומר "חג שמח". אז שיהיה לנו לפחות חג שקט, שיהיו לנו ימים שקטים ללא פורענויות, שתהיה לנו שיגרה מבורכת בשיעמום שלה... אחת

שלום הינני משרת כלוחם כבר כמעט שנה בשירות סדיר. הורד לי פרופיל נפשי ל-45, בגין סעיף ליקוי - 32635, כבר זמן רב אני מנסה לדעת מהו לעזאזל המונח הרפואי של הליקוי הזה, מהם הפטורים שהוא גורר עימו, ומהם התפקידים שאוכל לקבל עם תפקיד וליקוי זה. בתודה מראש א@

א יקר, ראה תשובתי אליך בפורום הלם-קרב. http://doctors.co.il/forums/read.php?f=66&i=122861&t=122825 שבת שלום, דרור גרין

שלןם רב, ברצוני לשאול מה הטיפול היעיל ביותר בתופעת תלישת שיער. תודה

אתה תולש את שערך? יש סיבה מסוימת....?

שלום רב, תולי במטופל, תלוי בבעיה, תלוי במטפל... כלומר: אין תשובה מוכנה מראש. העיקר, לגבינו, שיש דרכים לדכא את התופעה, ויש הצלחות רבות בכך. ד"ר יוסי אברהם

אבל אני בכל זאת אגיד....מקסימום תחשבו שאני דפוקה...... אני הולכת היום למועדון, אני רואה את זה כמעין משהו בדרך לחיים נורמלים, אני צודקת? אני מקווה שאני איהנה ולא סתם אחזור מאוכזבת.... רק נקווה (לא מתאים לי לקוות) *מצטערת ששיעממתי:-(

דווקא כן מענין

אההההה תודה אחי

ג'קי, בטח שזה משהו... זה הרבה יותר מזה. אלה הם החיים האמיתיים. באמת אני מקווה שתהני. שבת שלום, טלי פרידמן

תודה על האיכפתיות, והאמת היא, שכן, נהניתי ובגדול, חזרתי בשש. היה מעולה!!!!!!!!!!!!

תהני, זה נהדר שמתעורר בך הצורך לצאת, לחזור לאט למסלול הרגיל.להתחבר לאחרים. תזרמי עם זה, זו לא סיסמא. אל תחשבי יותר מדי על ההחלטה, אל תנתחי את מקורה. פשוט תהני.. ותחזרי לספר איך היה.

אוקיי אז חזרתי ובהחלט נהניתי היה משהו לא נורמלי אחלה מוזיקה אחלה אנשים!!!!!!!!!!!! צחקתי הרבה וזה היה חדש!!!!!!!!!!!

אולי בפעם הבאה אבוא איתך חחח

אם אתה אוהב רוק אתה מוזמן........

מה עושים, שהכל נראה מאיים כל כך פתאום?

אנג'ל, אני יודעת שזה יישמע בנאלי אבל התשובה היא להישאר ולהתמודד. אין דרך אחרת. טלי פרידמן

כן עכשיו אני ברגע של חושבים ומתמודדים. החרדה הזו והפחד קצת מתנגשים עם הצורך להתמודד נגד כל דבר רק בשעתו ולא לפני... אבל כבר מצאתי דבר חיובי: ההקלה. משום מה כשאני נשארת ומתמודדת ואז, כבדרך הטבע אצל אנשים רגילים,באה ההקלה, היא עצומה. מרגישים את הקלילות. את הרוגע. יפה,לא?