פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
בפורום כלומר.... מה שלום כולן? איך שאני מתגעגעת... אביב נשמע שאת מקבלת הרבה תשומת לב במקום העבודה ולומדת הרבה דברים חדשים איזה כיף ההתרעננות הזאת וחידוש המערכות ודפני המלאכית שלי ואליאן, לא שומעים ממך.. ואנג'ל (...) מתגעגעת המון וג'קי ומי עוד?? מקווה שלא שכחתי אף אחת אני לקחתי לי שעה של הפוגה בעבודה להציץ בפורום היה לי יום מוצלח אז מגיע לי מקווה שגם איתכן הכל בטוב
אורה מקסימה, כל כך התגעגעתי!! אני בסדר, רק לחוצה עד אימה... רציתי לחזור לחיים, לא? :-)) מתי נתראה? מתי את בירושלים? או אולי- מתי אני בת"א... כנראה שבשבוע הבא! מה דעתך? מתאים? (מיועד לעצמי:) ואולי די כבר לסיים כל משפט עם סימן שאלה??? אוהבת ומתגעגעת!! דפני.
היי, לא לשכוח אותי, גם אני רוצה לבוא.. פינוקיו, פינוקיו - חכו לי... גם אני לקחתי קצת הפוגה מהלימודים בעבודה, ודרך אגב ה"מרצדס" הגיעה :-)), ואני מבסוטה, והכל יופי טופי. מקווה שגם אצלכן. אוהבת אביב.
שלום טלי, כפי שכתבתי כאן בעבר, התחלתי טיפול אצל פסיכותרפיסטית, כאשר יש ביננו היכרות קודמת. הבעיה היא ואולי זו לא בעיה, שלאחר שאני יוצאת מהפגישה אני מרגישה אבודה, מרגישה שעולמי חרב עלי. התחושה היא קשה בעיקר מזה שהדברים נעשים מורכבים יותר מסובכים יותר ואין מוצא. ואיך מתמודדים עם המשך היום. היום היתה פגישה מס' 5. יצאתי בתחושה שהנה אני מתייאשת ואולי משום שאין חדש - היא מכירה אותי, היא יודעת מה כרטיס הביקור שלי מכיל ("כרטיס ביקור לא קל") ועכשיו מה הלאה??? האם כאן אמורים הדברים להתקע? האם כאן אמורים הדברים להעצר? אחרי הפגישה נסעתי לעבודה, אולי טעות - אולי לא. גוש הדמעות עמד בגרון. הדבר היחיד אליו נמלטטתי היה המזון. כמובן. עכשיו בבית ואחרי ההקאות, הוצאת הכאב. אינני יודעת איך להתמודד עם המשך היום. איך לעכל את הדברים, איך לנתח אותם. ואולי הפתרון הוא לחפש מישהו/י אחרת? על אף שזו הראשונה מצויינת לדעתי, אולם הקושי שלי נשאר אותו קושי - והאם זה פרק זמן קצר????? אני מקווה שתוכלי לתת לי עצה. רחלי
רחלי כמו שלא רכשת את המחלה ביום, גם את ההחלמה לא תשיגי ביום אלא בעבודה קשה ובהתמדה דווקא משום שאת מרגישה התפרצות של רגשות אחרי הפגישה הייתי ממליצה לך להשאר עם הפסיכולוגית לעבוד איתה קשה על הרגשות שלך ועל ההתמודדות איתם תוציאי את השחור החוצה על כל השכבות שלו תתמודדי אני מאמינה שתחלימי מאמינה בך לא הבטיחו לך שהדרך סוגה בשושנים היא קשה ותלולה ורצופת מכשולים אבל יש אור בקצה המנהרה יש כאן בולמיות שהחלימו והחיים שלהן התהפכו אנחנו כאן כדי ללוות
אורה, נכון, אבל תמיד אפשר לבדוק אפשרות של החלפת מטפל/ת. עדי
רחלי היקרה, חמש פגישות זהו רק קצה-קצהו של התחלת טיפול. זה עדיין בעיניי גישושי ההתחלה, ההכרות הראשונית. תני לדברים זמן, אל תקחי עכשיו שום החלטות. ייתכן שתחושי נפשית אפילו רע יותר מהסיבה הפשוטה שאת כבר בטיפול אבל עדיין לא רואה תוצאות. אבל חמודה, זה לא הולך ככה. תוצאות של טיפול נפשי הן לטווח ארוך, ובוודאי לא אחרי 5 פגישות ראשונות... תני לעצמך את הזמן, אפילו שאת מרגישה רע, ואולי רע יותר, אפילו שאת מקיאה, אפילו....הכל, אל תפסיקי את הטיפול, תמשיכי למרות ואף על פי. תיהי חזקה. אני פה. טלי פרידמן
ברוך שובך. שאלתי מעט ארוכה: אני חולה ב CFS זה מספר חודשים. התחלתי טיפול בסרוקסט נגד דיכאון + חרדה. בהתחלה חודש מינון של 0.5 כדור בבוקר, וכבר שבועיים אני נוטל 1 כדור בבוקר. מזה שלושה שבועות ( עוד בתקופה שנטלתי חצי כדור ) , אני חש תחושות מפחידות ומעיקות של דה-פרסונאליזציה / דה-ריאליזציה ( עפ"י איבחון עצמי ), לפעמים במשך כל היום. שאלתי: האם אלו תופעות לוואי של הסרוקסט שיחלפו? או סימפטומים של דיכאון/חרדה? בנוסף אני נוטל לוריבן, שמקל מעט על תחושות אלו. האם יש תרופה יעילה יותר? האם כדאי לפנות לפסיכולוג קליני? בתודה רבה מראש, מוטי.
אני נוטל סרוקסט מזה שנה וחצי,ככל הידוע לי דודו טופז על פי הצהרתו בתוכנית של יאיר לפיד נוטל סרוקסט מזה שלוש שנים.המינון המקובל הוא כדור אחד ליום.האמת התרופה אחלה ,ותופאות חרדה שהיו לי נעלמו כלא היו ..... אם זאת קראתי את הכתבה במעריב ונבהלתי ,על פי הכתבה התרופה גרמה למס' אנשים נטיות התאבדות ולרצח....אין לי מושג עד כמה זה נכון.אבל דע שהתרופה אחלה.שלך משתמש נוסף
מוטי שלום מה זה CFS ? \מכל מקום תופועת של דפרסונילזציה / יכולות להיות חלק מדכאון חרדה או חלק מהחמרה הזמנית היכולה להגרם בתחילת טפול (עד חודש) כשלעצמי איני חובב לוריבן בגלל הסכון למכר שלו יש תרופות נוספות להחלטה אנא פנה לפסיכיאטר שלך לגבי טפול פסיכותרפי - שוב בהתייצעות עם המטפל שלך יש הקשרים בהם העזרה הצפויה רבה יותרואחרים בהם פחות, מטיבציה ועד שקולים בהצלחה עמי
תודה על תשובתך. CFS = Chronic Fatigue Syndrom, או תסמונת התשישות הכרונית. היא מתבטאת בחולשה, כאבים ועוד. אתייעץ עם הפסיכיאטר, אך מהי המלצתך לגבי מרגיעים אחרים, למיטב ידיעתי גם קסנקס / ואבן ממכרים, וכמו שהבנתי כשנותנים סרוקסט אז יש צורך לתת גם מרגיע נגדי. מהו משך זמן השימוש שעלול להוביל להתמכרות? בתודה מראש, מוטי.
האם יש תופעות לוואי אחרות?
שלום. לא מזמן הבחנתי את עצמי כלוקה בהפרעות אישיות מסוימות (לא חמורות) אני מנהל חיים כמעט נורמליים לגמרי (עבודה,לימודים,נסיעות) אבל הפרעות אלו ממש מפריעות לי (מדובר ב AVOIDENT PERSONALITY DISORDER וב- DEPENDET PERSONALITY DISORDER) את ההבחנה ביצעתי ע"י האינטרנט וההמלצה לטיפול בכולם היא פסיכוטרפיה מכיוון שאורח החיים שלי כרגע (עובד במדינה באינני דובר את שפתה) מונע ממני לקבל טיפול כזה, רציתי לברר מהן האופציות לטיפול עצמי, מן הסתם ישנן המלצות פרקטיות לשיפור המצב (בסגנון של : להשתדל ל... להמנע מ......) איפה אוכל למצוא חומר לא רק על מהות ההפרעות אלה גם על דרכי הטיפול בהן??? מהי הדעה הכללית בפורום זה על "אוטו-פסיכוטרפיה"? אם יש כזה דבר...
לא מבינה בזה כל כך אבל השאלה היא לא מאיזה הפרעות אתה סובל זה רק עניין של שיום אלא מה הסמפטומים שמפריעים לך יש כאלה? איך הם מתבטאים בחיי היום יום?
טוב, זה קצת קשה על רגל אחת אבל מה שזה אומר זה.. שבדרך כלל אני מרגיש שאני מעדיף לא להיות ליד אנשים מחשש להפגע מהם. כבר עשיתי לעצמי "סוויץ'" במוח והחלטתי שאני כן מתקרב לאנשים ככול שאוכל. אך כשאני נמצא ליד אנשים לא עובר זמן רב ואני מרגיש לא חשוב ומיותר בחברתם .. אני מרגיש כאילו כל הסיטואציה החברתית שמתנהלת כאן כרגע היתה "כיפית" יותר אם לא הייתי כאן. לא חולף זמן רב ובגלל הפרצוף החמוץ שלי וחוסר האינטראקציה שלי עם הסביבה זה באמת הופך לנכון. אני לא מצליח לבדר אף-אחד ולעניין אף-אחד, אני יודע שאין חובה להיות כזה כאשר נמצאים עם אנשים. אבל אני פשוט לא יכול לסבול את חוסר תשומת-הלב לא בגלל שאני לא מצליח להסתדר איתה אלה מכיוון שהיא מעמידה בפני עובדה : "אתה לא מעניין,נחמד,מצחיק,חכם,שותף לחוויות מספיק" ואני לא יודע איך "לבלוע" את זה ,אז מה שקורה לרוב הוא שאני שותק.. דבר זה עלה לי כבר בכמה מערכות יחסים שהיו חשובות לי, פשוט שיעממתי את כולן למוות :) הרגשה זו צצה במיוחד בהשוואה לאנשים אחרים.. לדוגמא הייתי באיזו סיטואציה (בחו"ל) עם שתי בנות.. די הרשמתי אותן ונהנינו זה מחברתן של אלו. באיזה שהוא שלב הכרנו בחור נוסף שהיה נחמד ומעניין אפילו לדעתי.. מכיוון שהוא התחיל לעניין אותן בכמה דברים (שום דבר מיני..) נכנסתי לאותו מצב של שתיקה שרק הלך והתגבר בליווי מחשבות עד כמה הוא יותר טוב ממני. בפועל המצב נראה כאילו אותו בחור הוא בראש מעיינין ואני סתם נספח שנגרר אחרי כולם בפרצוף מריר. אני יודע שמצב זה נגרם לא בגלל שמה שאני מרגיש נכון (אני פחות מעניין,מצחיק...) אלה בגלל שאני חוסם את עצמי מחשש להפגע. הוכחה לכך היא שכאשר יצאנו בערב ושתינו קצת אלכוהול נפתח המחסום הזה ושוב הייתי אני, הן נהנו ממני ואני והבחור השני ממש הסתדרנו וצחקנו ביחד... אז אם הפתרון שלי הוא אלכוהול זה רע מאוד... חייבת להיות דרך אחרת לפתור את זה.. כמו להעלות את הבטחון העצמי וכולי. אך עיצות מאין אלו לא עוזרות לי: נמאס לי מהקיטש של "תאמין בעצמך" ותדע שאתה מיוחד וכולי' אני צריך פתרון פרקטי,טיפולי ולא תרופתי... מרוב שאני מכיר את המצב, אני פשוט מגחך לעצמי כשהוא מגיע: here we go again ... יש למישהו עיצה? אשמח במיוחד לתשובה ממנהלי הפורום אך כל מי שיש לו מה להגיד מוזמן.
רון שלום לרוב גם במדינות אחרות יש מטפליםפ בפה בה אתה דובר, ניתן להעזר בטפול בתדירות לא קבועה יש אנשים המטפלים באינטרנט (אין לי ידע על מידת ההצלחה) ניתן לשקול תרופות ויש אנשים המסוגלים להועיל לעצמם - שפוט בעצמך האם אתה מרוצה ממידת השפור שאתה משיג בהצלחה עמי
תודה רבה על תשובתך. אני מאמין שפסיכו-טרפיה וכל תחום הנפש הוא למעשה תחום רפואי לחלוטין (בגלל זה הפורום הזה נמצא באתר מעין זה) וגם דבר פשוט כמו לחבוש פצע יש ללמוד כיצד עושים. אינני מאמין שמצבי נורא כל-כך שאני צריך איש מקצוע וכמובן שלא אחשוב אפילו על תרופות וסמים אחרים. השאלה כאן היא, עד כמה התחום הזה חורג ממונופול המטפלים? האם לאדם שלא מאמין שהוא יכול לבצע ניתוח כירורגי לעצמו או לטפל בסכיזופרניה חמורה בגלל שאין לו את הכישורים המתאימים, אבל כן מאמין שהוא יכול לחבוש לעצמו חתך בכף היד או להתחיל לנסות לשפר את מצבה של הפרעה זו או אחרת באישיותו יש גישה מספקת למידע אודות דרכי הטיפול בה? ואני מדבר כאן על הדרך הרפואית, טיפולית (המוסכמת???) שבה מטפלים בבעיה ולא על איזה ספר לחשיבה חיובית או מדיטציה בהודו... נושא זה מטריד אותי רבות, אני מאמין שפסיכוטרפיה היא דבר חיובי. אך לא לכולם מתאפשר להתנסות בה מסיבות שונות ומגוונות. (חו"ל,חוסר חסיון רפואי ,סדר יום עמוס, יש לזכור שמדובר גם בעסק לא זול....) ממתין לתשובתך הכנה. בתודה.
שלום רב, הייתי מעוניינת לקבל הסבר אודות חרדה חברתית. תודה מראש.
תמר שלום רב, שאלתך נשאלה פעמים רבות בפורום. את מוזמנת לערוך "חיפוש" באתר במילה "חרדה". אם יוותרו לך שאלות לאחר החיפוש, את מוזמנת לשוב ולשאול. בברכה, טלי פרידמן
תודה טלי, מצאתי חומר באינטרנט על חרדה חברתית . האם יש מסגרת פרטית שבה ניתן לאבחן את הרמה ואף לקבל טיפול מקצועי אמין ?
היי טלי, הפעם, לא אני היא הזקוקה לעזרה. אולי את זוכרת את החלום שלי לעזור, מנסיוני, לסובלים מהפרעות אכילה? אני מנסה, עושה ככל יכולתי, אך אני זקוקה לעצתך... פנו אלי מ"הדסה" בקשר לבחור המאושפז שם עם אנורקסיה. לדבריהם, משקלו כרגע סביר ואינו מסכן אותו. הבעיה היא שהוא מסרב בתוקף להגיע למשקל היעד שקבעו לו, הוא טוען שאינו מסוגל ושזה רק יגרום לו להדרדר מחדש לתת משקל מסוכן. הרופא המטפל הציג את הדרישה הזו, הגעה למשקל היעד, כאולטימטום להמשך הטיפול במסגרת הדסה. הבחור התקשר אליי נואש, מודע לכך שהפסקת הטיפול עכשיו הרסנית עבורו, אבל לא מסוגל - לפחות כרגע - לעמוד במה שהוא רואה כ"סטנדרטים הלא מציאותיים" שמציבים לו. אני מדגישה שלדברי הרופא, משקלו כרגע בתחום התקין ומבחינה פיסיולוגית מצבו טוב. עם זאת, מבחינה נפשית, גם הבחור עצמו מודה שהוא תקוע... וכדרך הסובלים מאנורקסיה, הוא נוטה לתלות את האשמה באי היכולת להתמודד עם המשקל הגבוה שנקבע לו, לדעתו. ...ואחרי ההקדמה הארוכה הזו, אני פונה אלייך כמי שהתרשמה עמוקות מהבנתך בתחום, מהיקף הידע שלך, מרגישותך לזולת ומנכונותך לעזור תמיד : האם יש אפשרות למצוא לו טיפול שאינו במסגרת הדסה, המשלב מעקב רפואי (משקל, בדיקות תקופתיות וכו') עם טיפול פסיכולוגי, בסביבות ירושלים? האם יש טעם לנסות לדבר עם הרופאים לגבי הגמשת הקריטריונים לקבלת עזרה, לפחות לתקופה מוגבלת, כדי לאפשר לבחור להיעזר בטיפול ולא רק להיות נוכח בו פיסית? או אולי תוכלי להציע לי אפשרות עליה לא חשבתי? טלי, אני זקוקה לייעוץ. אנא... דפני.
רק רציתי לציין עובדה שהרי היא ברורה לכל וכתובה בכותרת זה וגם שאני אוהבת ומתגעגעת
דפני, אני זקוקה קודם כל להבהרה: מה תפקידך בכל הקונסטילציה הזו? לא ברור לי למה הכניסו אותך למקרה כזה סבוך. נראה לי שיש פה איזשהי בעיה של התגמשות של המחלקה לפחות באופן זמני, והם מנסים לנער מעצמם את תחושת האשם. אל תיפלי לבורות כאלו... תכתבי לי יותר למה הם התקשרו אליך, מה ומי זה הבחור (בן כמה) וכל מה שנראה לך מתאים. יום טוב, טלי פרידמן
היי טלי, ראשית, תודה רבה על תשובתך. הנה כמה פרטים שאולי יעזרו: הבחור בן 20, האנורקסיה פרצה אצלו במהלך שירותו הצבאי. הוא אמנם חולה יחסית מעט זמן, אך כבר אושפז פעמיים עקב מצבו הפיסיולוגי הירוד. משיחה עמו, כיום הוא נשמע פחות מתנגד, יותר מוכן לשתף פעולה, מראה נכונות לשמור על המשקל שהשיג, מראה נכונות להישאר במסגרת האשפוז ככל שצריך וכו'. להגדרתו, הבעיה היחידה איתה הוא חש שאינו יכול להתמודד כרגע היא ההגעה למשקל היעד שנקבע לו. הוא רוצה מסגרת טיפולית כלשהי, שתאפשר לו לשמור על הישגי הטיפול ולהתקדם בפסיכותרפיה. התרשמותי היא שהוא זקוק למסגרת תומכת אינטנסיבית (יותר מפעם בשבוע) וכוללנית - כלומר מעקב משקלי, ייעוץ דיאטני, מעקב רפואי כללי וכמובן פסיכותרפיה. הוא מביע נכונות לסוג זה של טיפול, ומגלה מוטיבציה להמשיך בחייו, ללמוד, לעבוד, לחדש את קשריו החברתיים. גם הוא חושש מנפילה חזרה אל תהום האנורקסיה... למה אני בתוך הסיפור הזה? שאלה טובה... אני מניחה שהרעיון של המטפלים ב"הדסה" היה לתת לו דוגמה אישית, של מישהי שסבלה מאנורקסיה הרבה שנים, שהוגדרה כמקרה אבוד וחסר תקווה - והצליחה למרות הכל להחלים, לפרוח, להשיב לעצמה את השליטה על חייה. לגביי עצמי - אני מודה שאני לא בטוחה באשר ליכולתי לעזור לו, למרות הרצון הטוב והמאמצים. לעתים נראה לי שבתקופה זו של חייו, כמוני בזמנו, הוא עדיין לא מסוגל להעריך נכונה את מידת הפגיעה של האנורקסיה , את השתלטות דפוסי החשיבה המעוותים על יותר ויותר תחומים בחיים, את האובססיביות המלווה כל רגע במחלה הזו... את האכזריות הנוראה שלה. אני חוששת שעמוק בלבו, הוא עדיין מאמין שאפשר לחיות "נורמלי" עם אנורקסיה, "פרט לזמני הארוחות". ומנסיוני, קשה יהיה להראות לו שההשפעה אינה מוגבלת לארוחות, שההתאכזרות העצמית אינה מתבטאת רק בהימנעות מאכילה או בירידה מוגזמת במשקל, ושהמפלצת הזו, שהוא כל כך מוקיר, עתידה לכבוש ולהרוס את כל המעוזים של חייו... בינתיים, אני מנסה להיות לו אוזן קשבת, מישהי שאיתה יוכל לדבר על מה שמפריע, שכואב, שמפחיד עד מוות... מישהי שתהיה שם בשבילו כשהוא זקוק ליד מחזקת, מנחמת. אני לא מתיימרת לטפל בו. איני מוסמכת לכך. אני רק מקווה להצליח להדליק נר קטן, באפלה הכבדה האופפת אותו עכשיו... טלי, אני מתנצלת על אורך המכתב, ניסיתי לכתוב כל מה שרלוונטי (וכהרגלי בקודש, נסחפתי מעט...). האם עכשיו התמונה ברורה מעט יותר? אשמח לשמוע את דעתך, עצתך... תודה, טלי.
אליאן, :-(( לא שכחתי אותך ולא כלום, דווקא עלייך חשבתי המון המון כל הזמן במהלך המשבר וגם עכשיו כשאני מתחילה לעלות. לא ניסיתי לחפש אותך, זה נכון, משתי סיבות. הראשונה, שמתי לב שאת מעדיפה קצת להתרחק, בדיוק כמוני, אולי בגלל חוסר זמן, אולי בגלל שקשה מדי, וניסיתי לתת לך את מרחב הנשימה שאני יודעת שכל כך צריכים בתקופות האלו, ולא להכריח אותך להיות פה כשאת לא רוצה. השניה, כן אני, קשה לי מאוד להתמודד עם הסיטואציה שאת נמצאת בה, כל הסיפור שלך עם אבא שלך, שיצא פה פעם אחת. מודה ומתוודה זאת אני, ואשמתי בלבד. הפצעים שלי עם אבא עוד פתוחים וחזרו לדמם דווקא במשבר האחרון, דווקא עכשיו לפני ההלוויה שלו, לפני השנה למותו, לפני החגים, וכשהייתי בבית והיה לי זמן לחשוב עליו, להיזכר בו ולנסות לנחש מה הוא היה אומר על זה שפוטרתי, ועד כמה הוא היה מתאכזב והיה קשה לו. מצטערת, מתנצלת, מבקשת סליחה למרות שזה לא לענין אפילו לנסות. לא יכולתי להיות איתך בקושי של הבית חולים שוב, אני מרגישה יותר מדי בשביל להיות איתך שם, גם בטיפולים באבא ואפילו במסדרון דרך הפלאפון. יכול להיות שאם זאת היתה תקופה קצת יותר טובה שלי, וקצת יותר חזקה ועם כוחות, הייתי יכולה, אבל היא לא היתה. היא היתה תקופה קשה מאוד, ולא יכולתי והייתי שם איתך במחשבות וברגשות יותר ממה שאת יכולה לחשוב אפילו. חוויתי מחדש הכל, וזה לא היה קל בכל מקרה. מתנצלת, מצטערת שוב, אני שמחה שחזרת, ואני אשמח אם תשתפי קצת, שוב אם בא לך, במה קורה לך, איך עברת את הימים. התגעגעתי אלייך. אביב.
זה בסדר, אני יודעת ומבינה את הקושי... אין על להתנצל או להצטער... יש דברים שהם קשים...וקשה לגעת בהם כל שכן לחוות מחדש... אני אוהבת את הכנות שבך.. את הרגישות... את המילים שמצליחות לגעת... ובעיקר אותך... אליאן
נשמה שלי... עכשיו חזרת באמת, תודה שהבנת, איכשהוא אחר כך כשקראתי, היה נראה לי שאולי קצת הסתבכתי במילים, אבל כנראה שלא. ספרי קצת מה קורה אצלך ? איך את עוברת את התקופה הקשה ? מה עם הבעל והילדים, וספטמבר שמתקרב ? לא שכחתי כלום, את רואה... שלך ואוהבת גם מרחוק, וגם בלי מילים לפעמים, אביב.
לפני כשלוש שנים ביתי טופלה בפלוטין בעקבות תופעות חרדה . הטיפול נמשך כחצי שנה והופסק . שלוש שנים היו ללא הפרעות ובתקופה האחרונה שוב חשה ביתי לחץ ודופק מהיר מלווה בבחילות. ברצוני לציין כי כדור הרגעה מאוד קל כמו לניטין עוזר לה אבל ביתי חוששת ורוצה שוב לחזור לטיפול בפלוטין מאחר והיא חרדה מהתמשכות התופעות. התופעות אינן משבשות את סדר יומה והיא מתפקדת כרגיל. שאלתי האם כדאי ורצוי לחזור לגלולת הפלוטין? והאם לעולם יחזורו התופעות? אם מודאגת תודה
תופעות חרדה הם תופעות שבאות והולכות לפי מה שאני מבין את יכולה להתנחם בכך שבעית החרדה שח ביתך אינה חמורנ כל כך ועם השנים היא תלמד להתמודד יותר טו ב עם זה. לגבי התרופה יתנו לך תשובה מנהלי הפורום אם כי אני מאמין שהם ישלחו אותה ליעוץ כי זה לא דבר שניתן לפתור ע"י האינטרנט. תהיי חזקה בשבילה בהצלחה דוגי
שואלת שלום אני לחלוטין נגד לניטין כטפול יחיד הוא ממכר עם הזמן יש סכון לעיה במנון עם ירידה ביעילות הוא עוצר את החרדה זמנית ועם סיום ההשפעה היא שוב חוזרת לשקול חזרה לפלוטין או כדור דומה לשקול טפול פסיוכתרפי בהצלחה עמי
הי אניבבעיה. אני כבר לא מסוגלת ללכת לישון מוקדם הייתי גמורה הים נכנסתי למיטה בשעה שמונה וחצי ועד אחת עשרה לא נרדמתי אז באתי לכאן וחוץ מזה שיהיה לכולם שבוע טוב שרה
גם לך
היי שרה, אני בדרך כלל שמה ליד המיטה ספר ואז אם לא מצליחים להרדם, קוראים קצת, וזה גם עוזר להתנתק קצת מעצמינו ולעבור לעולם אחר, ואז קצת נרגעים אולי מהדברים שמפריעים להרדם, וגם העיניים מתעייפות, והשינה באה. במקרה הכי גרוע תמיד גם אפשר ל"זפזף" קצת בטלויזיה. שיהיה לך שבוע טוב גם כן. אביב.
שרה שלום אם הבעיה נמשכת זמן מה אם יש הפרעות נוספות מלוות אם זה מלווה במצוקה הפרעה בתפקוד או ביחסים שוה לפנות ליעוץ מקצועי עמי
ניסיתי את האחרת... אני משהו אני...אם אני אפסיק להכריז על הרמת ידיים כל הזמן אני אהיה הרבה יותר אמיתית כי מפחיד אותי להרים ידיים חוששת ממה שאני מפסידה מהחיים... אין לי תקנה... לילה טוב.
קראתי את עצתך,תודה רבה. לא ביקשתי שתיכנסי לנושא הזה,מה שכתבת היה מספיק לפעמים צריך להזכיר לי שמצבי אינו נפלא ואינו מתקרב אפילו למונח "טוב" ב99 אחוז מהזמן... ואת יודעת התחושות האילו והרצון לוותר ולהרים ידיים הן חזקות כשהן באות ומתקיפות.הן מרגישות אמיתיות. תמיד בפנים יש לי את הספק ואת קול ההגיון שלי שבמשך שנתיים ניסיתי לזרוק לעזאזל ללא הועיל. אבל כזה שם זה באמת מרגיש אמיתי...החולשה מרגישה אמיתית... הרצון להעלם,לא להיות זה לא למות,לי אין תחושה שאני רוצה למות אני רוצה לא להיות,כאילו להמחק,ממש כאילו שבחיים לא הייתי... ,עצוב נמאס :(
שלום לכלם שבתי מחופשה אני מקווה שכולם שרויים בטוב שלכם עמי
ברוכים השבים! אני מקווה שנהנית מחופשתך וצברת כוחות... יש פה שאלות רבות שהמתינו לך... שתיהיה לך חזרה נעימה וקלה! טלי פרידמן
הי דר' אבני, טוב לראות אותך שוב. מקווה שנהנת בחופשה ושחזרת בכוחות מחודשים. כל טוב. יוסי.
ברוך שובך לפורום. מקווה שנהנית מחופשתך. יש לי מספר שאלות אליך בנוגע לסרוקסט: 1. האם התרופה יכולה להשפיע לרעה על תיפקודי הכבד? 2. האם התרופה משמינה או גורמת לתיאבון מוגבר? 3. האם התרופה גורמת לעייפות או תחושת כבדות? 4. בתקופה האחרונה הורדתי מינון מכדור וחצי ליום לכדור ליום וכשבוע לאחר ההורדה תקף אותי משבר חרדה ודכאון ובכי שנמשך מספר ימים ולאחר מכן המצב התייצב. האם זה יכול להיות קשור להורדה במינון? תודה מראש
אורית שלום לגבי 2-4 התשובה בהחלט יתכן לגבי 1. אחזור אלייך עמי
קודם כל ברוך שובך אלינו לפורום ד"ר אבני ומקווים שחופשתך היטיבה עמך וחזרת אלינו רענן ונינוח. ולעניננו .מזה מספר חודשים שאני משתמשת בכדורי סרוקסט 20 מ"ג. ומאז עליתי במשקל 14 ק"ג. שאלתי היא באיזה תרופה אחרת אוכל להחליף את הסרוקסט כך שאפסיק להשמין כל כך. אינני יכולה ומעולם לא יכולתי להגביל עצמי באכילה.כך שאין טעם לומר לי לעשות דיאטה במקביל. עם זאת החילותי-ואקווה שאתמיד בכך-משבוע זה ללכת למכון כושר,כיון שאני חשה שבריאותי הפיזית עלולה להידרדר בקצב השמנה וחוסר כושר זה. שאלה נוספת היא אם מידי פעם אני מנסה להשמיט כדור יומיים-שלושה כדי לנסות ולבדוק אם אני יכולה להסתדר בלי הכדורים-האם זה יכול לגרום לי לתופעות לוואי ואיך אתה מציע לי לבדוק מידי פעם את היכולת שלי לעמוד על הרגליים ללא התרופה,באופן שלא יהיו לי צניחות במצב הרוח. שאלה 3 האם יש תרופה מקבילה לסרוקסט שאיננה פוגעת ביכולת להגיע לאורגזמה. לתשובותיך אודה מראש. סינדרלה
אם פרטים כמו גיל וסיבת לקיחת התרופה חשובים ליכולת שלך לענות לי אז: גילי הוא 38 ואני לוקחת את התרופה כי אני מרגישה פאניקה עקב אהבה נכזבת למאהב. אני נשואה ואם ל-3.הייתי מטופלת לא פעם אצל אנשי מקצוע. ולדבריהם אני מתאהבת וסובלת שוב ושוב,עקב שיחזור 'נטישתה' של אימי המנוחה את חיי בגיל מוקדם לבתי חולים(גיל 4). או לדברי אחת המטפלות אי מתן תשומת לב ראויה בגיל ינקות(מה שאיננו מתקבל על דעתו של אבי). ושוב מצפה לתשובתך בהקדם.בעיקר כי מחר 13/8 נקבע לי תור אצל הפסיכיאטר של קופ"ח וברצוני לבקש ממנו תרופה חדשה במקום הסרוקסט -כך שהשמנתי הנראית יוצאת דופן לכל סובבי-תיעצר. סינדרלה
סינדרלה שוב : אני מקבל את שאלותייך אחת אחת כל פעם עוד התוספת - שאני שומע - אף אחד לא הצליח ועדיין אני בדעה שהייתי מנסה בהצלחה עמי
סינדלרלה שלום צר לי - קודם כל מה עם הרופא שלך ? בשביל זה הוא קיים אנא בדקי את עצמך (או אותו) למה את משתמשת בו כך (בחוסר יעילות) ולשאלות : א. שווה לבדוק למה אינך שולטת על אכילה האם זה פצוי רגשי מיידי כאשר אתמרגישה חסך סבה אחרת ? להתרשמותי קבוצות הרזייה כמעט לא משנה באיזו שטה - מועילות ב. סרוקסט עלול להשמין ניתן לנסות תרופות אחרות (כפוף גם לתופעות הלואי הנוספת שציינת ואולי אחרות או אחרות שאת מעדיפה להמנע מהן) ג. כנ"ל גלבי תופעות לואי מיניות ד. הפסקות בתרופות כדרך לבדיקת יכולת לעמוד על רגלייך היא רעיון רע (אפילו מאד) בדרך כלל לדכאון יש לקחת את התרופה עד להטבה מלאה או קרוב לזה (בממוצע 3 חודשים יש מעט ויש יותר) או עד שנוכחים שאינה מועילה די או יש מדי תופועת לואי (רצוף !! כעקרון) ואז להמשיך רצוף עוד 3 חדושים לפחות ואז לשקול ירידה הדרגתית בהתוויות אחרות / מצבים אחרים יכתן שנוי בלוח הזמנים הזה כך שאת כרגע קרוב לודאי מחבלת בטפול שלך כדי לנסות ולהרגשי פחות תלויה בתרופה (אם הבנתי נכון) האם כך את נוהגת בפסיכיאטר שלך (בזה שאת עוקפת אותו) ? בעוד הקשרים ? בהצלחה עמי
נסי אפקסור... ואז תחזרי לאורגזמות הישנות והאהובות שלך.... ובמקביל...אולי המאהב לא בסדר... שווה בדיקה לטעמי... נסי אחר..
סינדרלה תרדי מהשטויות של הפסיכולוגים וההמצאות המפגרות על נטישה וכו' כשפסיכולוג לא יכול לעזור הוא ממציא סיפורים. כל אחד נולד עם מבנה אישיות מסוים וזה דברים שרואים כבר מילדות ,ישנם טריגרים בחיים שמחריפים תופעות שכבר היו קיימות אצל הבן אדם אך יחסית נחבאו. לגבי התרופות אני מניח שאם יש לך פסיכיאטר טוב הוא ימצא לך תחליף זה אינדיבידאלי וצריך לנסות. אני לא יודע את הסיבה למאהב אבל תבדקי עם עצמך אם אין זה דפוס התנהגות אובססיבי בו את מנסה להוכיח לעולם שגברים נמשכים אלייך. (יכול להיות שאני טועה וסתם יש לך בעל לא מספיק טוב וקשה לך עם גירושים אז זה התחליף שלך). יש 10 חוקים בתורה שכדאי שכל אדם ימלא (אני לא מדבר על שמירת מצוות- אני אדם חילוני) ואחד מהם הוא לא תנאף. תוסיפו לזה ואהבת לרעך כמוך ואנחנו פשוט נהיה עם מושלם. דוגי - המטיף
קודם כל (-: ולתשובתי א.ניסיתי אפקסור וחזרתי לדיכאון וכן לא חזרה האורגזמה המיוחלת. ב. עם המאהב אין לי יותר קשר-גם מבחירה לא קלה-ולכן אני באבל ניצחי עליו. ג.עם "מאהב" אחר-פשוט כל מה שיוותר ממני זה זר הורדים המיותם שלך על המצבה שלי. מה שאני זקוקה לו זה חבר לחיים רציני,אוהב,תומך,מקשיב וכוווולו שלי... ד.האורגזמות חוזרות גם כך מידי פעם אלא שבמאמצים כבירים.. ה.יש לך מיהו "נורמלי" יותר ממני להכיר לי?(-;
את כאן או הלכת כבר?
יעל נסעה לאכול משהו היא תחזור עוד חצי שעה-
(-: יעל
אני כאן חמודה, אני לא יודעת כמה כיף חיים בדיוק אני הולכת לעשות בניויורק, אבל זו בטח לא הסיבה העיקרית בגללה אני נוסעת. אין לך מושג כמה אני חוששת ומפחדת שלא ילך לי שם, שיקרה לי משהו רע, שאמצע את עצמי לבד פתאום במקום שהוא הרבבבבבבבבה יותר גדול ממה שהכרתי עד היום. ומה זה הבטח בטח הזה ? את חושבת שאני מחלקת את האי מייל שלי לכל אחד ? נטעלי מתוקה , את רוצה יותר מזה ? כנסי לאי מייל האישי שלי ששלחתי לך ואתן לך גם את מספר הטלפון שלי אם את רוצה. את לא לבד יעל
מה כבר חזרת מהקיוסק??? או שנגמרו הסנדוויצים
היי תעני לי אני חושבת שנמאס לך מימני פעם היית רושמת לי יותר ומנסה לעזור לעצמי היום כנראה שיאשתי אותך??? נכון?
נטעלי מתוקה, עניתי לך עשרות פעמים ואת היא זו שלא עונה. אני פה יעל
אני המון המון פעמים מנסה אייך שהוא ליצור איתך קשר חבל דווקה את מאוד עוזרת לי..... כנראה טלפון שבור שכזה........ הגיוס שלי ב 23 לספטמבר כפי שרצית לדעת אוטו טו ואת טסה? לך היה כייף ולי סבל לא נורא מקווה שנוכל להתכתב גםפ שנחזור???
היייי הרבה זמן לא היית כאן? נכון? תגידי רחלוש למה אלוהים לא ברא את כולם שווה? למה תמיד אני מרגישה מכנא מאחרות לא מהיופי מהאופי אייך שכולם אוהבים אותם. דיייי נמאס לי לחיות כך למה אני מרגישה תמיד לא רצויה ומשעממת וחסרת תקט? למה תמיד אני לבד ומפחדת להתקרב לכולם לאנשים? למה הפחד תמיד שיתרחקו מימני אנשים? כנראה טראומה מהעבר שהכרתי בנות וזרכו אותי ואז יתחלתי להתנהג כך שאני לא אתן לאך אחד יותר לפגוע ביי בכך שלא יגלו מי אני. ןעכשיון חושבים שאני סנובית ובכלל דווקה מתיחסים אליי מגעיל חושבים אני תופסת מעצמי ומנסים להוריד לי את זה.... דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי מה עושים ??? האם לדעתך גם בצבא היו חברויות ואני היה לבד כמו תמיד??? נטעלי
היי נטעלי אומנם לא פנית אלי . ומקווה שזו לא חוצפה אבל אומר לך את דעתי. על כל השאלות ששאלת את רחלי יש לדעתי רק תשובה אחת . הכל בגלל חוסר הביטחון יש לך חוסר ביטחון אשר משפיע עליך מאוד. בגללו את מרגישה שונה. בגללו את מרגישה משעממת ובגלל לו את מרגישה חסרת תקט וכו' את זוכרת שהצעתי לך לכתוב את החסרונות והייתרונות שלך? עשית זאת ? אם כן תספרי אם זה נתן לך משהו. לדעתי את חייבת ללכת לפסיכולוג. פסיכולוג יוכל לעזור לך לעלות את הביטחון העמי שלך. ברגע שתאהבי את עצמך תוכלי בקלות ליצור קשרים. את גם סיפרת אם אני לא טועה שאחותך חולה. זה גם בעיה לא קלה. אמרת שאת מרגישה לבד אבל גם זה לא נכון . יש לך אבא שאוהב אותך מאוד ואני בטוחה שגם אימך. אולי תתחילי בזה שיש לפחות אדם אחד שבאמת אוהבת אותך ואת לא לבד בעולם הזה
אתה פה ? שלחתי אי מייל יעל
עכשו אני פה הפיגוע במוצקין היה ליד הבית שלי אז עכשו אני בסדר ואני הולך לקרוא
אני שם.... באי מייל.... יעל
לא הבנתי כלום. מה בסוף מה נראה לך יש התרון בלהיות יפה בכלל או שאתה חושב כמוני יופי זה לא נותן כלום? אז למה ליפות תמיד יש בטחון ותופסות מעצמם?????זה נכון???
נטעלי - יופי זה יתרון ענק כשהוא מגיע עם קריזמה ועם אופי טוב.
הייייייייייי מה שלומך ראיתי את הודעתך.....את באמת חושבת שאני צריכה לשמוח בזה שאני נראת טוב? אבל הבעייה שלי היא שאני לא מצליחה לשנות את התנהגותיי אני לא יודעת מה לא בסדר אולי הכול בסדר,ורק נדמה לי שלא, אני מאוד מאוד מתקשה בלפתח שיחות למשל או בלהתחיל לצור קשריים ואם מתחילה אני ישר מנסה לסיים אותם מיפחד של דחייה או שאני ישעמם או שאחרי יחשבו שאני טיפשה.. דיייייייייייייי נמאס לי לחיות כך קשה מר רע אנה אנה מימך עיזרי לי
האמת שאני לא יודעת מה להוסיף ולומר לך מעבר למה שכבר אמרתי. תנסי לצאת מזה. בדיוק כמו שאת מפתחת שיחה כאן בפורום , את יכולה לפתח שיחה עם מישהו ללא המחשב. בלי רגשי נחיתות , בלי נקיפות מצפון, פשוט תהיי את !!! אל תפחדי מאף אחד . כולנו בסה"כ בני אדם. בילי
אני נשואה שנתיים...בת 24...אין לי ילדים-מבחירה....ואני רוצה להתגרש. האמת היא שמיד לאחר החתונה שמתי לב שזה לא זה. למרות הכל ניסיתי בשארית כוחותי להחזיק בנישואים אלה ולעשות הכל כדי שיהיה בסדר ולא נצטרך להתגרש. האמת היא, שאם זה היה תלוי רק בי הייתי מתגרשת מיד לאחר החתונה אבל התחשבתי בהוריי, בסיפורים על הקשיים שבשנה הראשונה לנישואים ובחברה המתייגת שלנו... היום החלטתי שנמאס לי להתחשב בכולם ורק לא בעצמי. הרי לאחר החתונה גיליתי שבעלי דיסלקט ויש לו מליון ואחת בעיות שהסתירו ממני... הוא לא חכם כמו שרציתי, לא עמוק, לא יצירתי, אין לא כושר ביטוי טוב, יש לו שגיאות כתיב...ועוד דברים שמוציאים אותי מדעתי, אני גם לא סובלת את המשפחה שלו. אז מה יש לי לעשות איתו בעצם? אז מה אם הוא אדם טוב ודואג לכל צרכיי?! אני מעריכה את זה אבל מהגבר של חיי ציפיתי קצת מעבר לכך...הוא מדבר אליי לא הכי הכי יפה... ובקיצור, כאשר לקחתי אותו ולא אהבתי את הבית שממנו הוא בא, הוא הבטיח לי שהוא יתנהג אחרת ואכן האמנתי כי הוא היה פשוט מקסים. ואמרו לי שלא מתחתנים עם המשפחה...אבל לדעתי כן מתחתנים איתם כי הכל בא לידי ביטוי אצלו בסופו של דבר וזה לא יעזור כי הוא חונך שם והפנים את הערכים שלהם...המליצו לי ללכת לייעוץ מקצועי ונראה לי שחבל שאבזבז את זמני היקר... הרי כבר הגעתי למסקנה שהוא לעולם לא יעשה אותי מאושרת ולעולם לא אצליח להתגאות בו. אני מאוד מבולבלת כי יש לו פוטנציאל להיות מקסים הוא טוב מטבעו אבל בפועל החינוך בבית בא לידי ביטוי. אין לי כוח לחנך אותו מחדש( רסוציאליציה) הוא כבר מעוצב ובן 26.5 אני רואה זוגות צעירים מסביבי, די מאושרים. לרוב יש אושר ופה ושם מריבות אבל אצלנו יש לרוב מריבות ורק רגעים קטנים של אושר...משהו בגרעין רקוב. אני לא זוכרת מתי אמרתי לו בפעם האחרונה שאני אוהבת אותו ובאמת התכוונתי לזה, וגם הוא כבר לא אומר, ולא מחמיא.מה לעשות? אודה לך אם תענה לי בהקדם וברצינות הראויה.הנסיכה המאוכזבת...............מאוד.......מאוד....מאוד..........
נסיכתי א. קשה ב. אין לי תשובות (בכלל לא וגם לא אם להשאר אם הבעל או לעזוב) ג. ההתלבטות נראית לי התלבטות שבין היתר את אומרת שאת לא ידועת מה לעשות ולא ברור לי אם גם בעבר (חתונה למשל ) \ ידעת מה לעשות לטעמי - הכל שאלות גדולות ששוות ברור \והיות ואם היית פותרת אותן לבד מן הסתם היו נפתרות - שווה לשקול עזרה מאדם נוסף (האם קשה לך תלות / חבור לאחר ?) וכן, מדוע נראה לך שטפול יהיה בזבוז של זמנך היקר ? אני דווקא בעד בהצלחה עמי
ברור שאתם לא מתאימים ! את זו המושלמת...והוא פגום... לא נורא...אפשר להחליף סחורה פגומה... כשתגדלי..ותהיי לגברת... עם נסיון שרכשת בחיים... תביני שלא הכל הולך כמתוכנן...
אליאן אני מקווה שאת היית צינית..... ולנסיכה - על פי השם שבחרת רואים את פרצופך האמיתי את ילדה מפונקת שצריכה להשוויץ בבעלך ושום דבר לא טוב לך. בעלך דפוק דיסלקט עם שגיאות כתיב ואת השמושלמת לא ראית את כל זה ? הסתירו ממך ! מיסכנה ממש קנית חתול בשק - תתבעי את המשפחה שלו על תוצרת פגומה. הוא לא יודע להתבטא אבל את נמשכת אליו ויצאת איתו איך זה יכול להיות שבתור חבר שלך הוא כן ידע להיתבטא ? בקיצור לא מגיעה לו נסיכה הוא צריך בחורה מפשוטי העם שיודעת להעריך גבר פשוט. ואת נסיכתי לכי לחפש לך נסיך וכך תהיו למלך ומלכה ותחיו באושר ועושר רק תיזהרי שלא ישימו לך פנינה מתחת למזרן (אבל זה כבר מסיפור אחר).
אני נשואה שנתיים...בת 24...אין לי ילדים-מבחירה....ואני רוצה להתגרש. האמת היא שמיד לאחר החתונה שמתי לב שזה לא זה. למרות הכל ניסיתי בשארית כוחותי להחזיק בנישואים אלה ולעשות הכל כדי שיהיה בסדר ולא נצטרך להתגרש. האמת היא, שאם זה היה תלוי רק בי הייתי מתגרשת מיד לאחר החתונה אבל התחשבתי בהוריי, בסיפורים על הקשיים שבשנה הראשונה לנישואים ובחברה המתייגת שלנו... היום החלטתי שנמאס לי להתחשב בכולם ורק לא בעצמי. הרי לאחר החתונה גיליתי שבעלי דיסלקט ויש לו מליון ואחת בעיות שהסתירו ממני... הוא לא חכם כמו שרציתי, לא עמוק, לא יצירתי, אין לא כושר ביטוי טוב, יש לו שגיאות כתיב...ועוד דברים שמוציאים אותי מדעתי, אני גם לא סובלת את המשפחה שלו. אז מה יש לי לעשות איתו בעצם? אז מה אם הוא אדם טוב ודואג לכל צרכיי?! אני מעריכה את זה אבל מהגבר של חיי ציפיתי קצת מעבר לכך...הוא מדבר אליי לא הכי הכי יפה... ובקיצור, כאשר לקחתי אותו ולא אהבתי את הבית שממנו הוא בא, הוא הבטיח לי שהוא יתנהג אחרת ואכן האמנתי כי הוא היה פשוט מקסים. ואמרו לי שלא מתחתנים עם המשפחה...אבל לדעתי כן מתחתנים איתם כי הכל בא לידי ביטוי אצלו בסופו של דבר וזה לא יעזור כי הוא חונך שם והפנים את הערכים שלהם...המליצו לי ללכת לייעוץ מקצועי ונראה לי שחבל שאבזבז את זמני היקר... הרי כבר הגעתי למסקנה שהוא לעולם לא יעשה אותי מאושרת ולעולם לא אצליח להתגאות בו. אני מאוד מבולבלת כי יש לו פוטנציאל להיות מקסים הוא טוב מטבעו אבל בפועל החינוך בבית בא לידי ביטוי. אין לי כוח לחנך אותו מחדש( רסוציאליציה) הוא כבר מעוצב ובן 26.5 אני רואה זוגות צעירים מסביבי, די מאושרים. לרוב יש אושר ופה ושם מריבות אבל אצלנו יש לרוב מריבות ורק רגעים קטנים של אושר...משהו בגרעין רקוב. אני לא זוכרת מתי אמרתי לו בפעם האחרונה שאני אוהבת אותו ובאמת התכוונתי לזה, וגם הוא כבר לא אומר, ולא מחמיא.מה לעשות? אודה לך אם תענה לי בהקדם וברצינות הראויה.הנסיכה המאוכזבת...............מאוד.......מאוד....מאוד..........
שלום רב, המליצו לך ללכת ליעוץ מקצועי. לא הלכת, ופנית אלי. תודה על הקרדיט, אבל: לאיזה יעוץ פנית? מצבך אכן מעורר רגשות סימפטיה, על כך שלא הצלחת למצוא את אושרך. אבל לא ברור לי מה אוכל לעשות אם אינך רוצה להתיעץ. הרי לא אחליט במקומך. פסיכולוגיה איננה מקצוע של חדר מיון, שהאדם מובל לשם חסר הכרה, והם כבר יודעים מה לעשות. פסיכולוגיה זה משהו דמוקרטי: שואלים את האדם, ומציעים לו לבחור. נכון שמסייעים לבחירה, אבל רק אם האדם רוצה. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
שלום לך, נסיכה מאוכזבת מקווה שהדברים הבאים לא יפגעו בך אך אני חייב להביע את הסלידה המרובה מדברייך האם את חושבת שהגבר של חייך חייב לעמוד בסטנדרטים שרירותיים שקבעת לך? אז מה אם הוא לא חכם או עמוק ויש לו שגיאות כתיב (מה????) אין לך צורך להתגאות או להתבייש בו, מערכת יחסים שמגיעה לחתונה צריכה להיות הרבה יותר עמוקה ממאזן גאווה ובושה. מה עם אהבה? מה אם רגשות שחולקים זוג אנשים ללא שום קשר לכישורים אלו או אחרים? טיב הזוגיות לא נמדדת כפי שאת מודדת אותה. בן זוג הוא לא מכשיר שקונים ומחזירים לחנות בגלל שחלק מהפונקציונאליות שלו לא מתפקדת ואי אפשר להראות לשכנה איזה דיל מוצלח עשית! שטחי ככול שיהיה הבחור, קשה יהיה לו להגיע לרמת השטחיות והתועלתניות שהפגנת בדברייך. שיהיה לשניכם בהצלחה.
את צודקת. וזה גרם לי אינסטיקטיבית לזמזם את השיר המקסים של רמי קליינשטיין (או לחילופין המילים המדהימות של יאיר לפיד) , ואני רוצה להקדיש אותו לך "פסיכולוגית קטנה שלי" ( שעכשיו כבר מסתבר שבעצם את יותר גדולה ממני....) , וגם לכל החברים הנהדרים שמצאתי כאן בפורום " שישמור אותך האל ויגשים משאלתך שתעשה בשביל אחר והוא למענך שתיגע בכל כוכב ותטפס על כל שלב שתישאר צעיר לנצח שתגדל להיות צודק שתדע לראות את האור ולמצוא את האמת בתוך החושך הגדול שתמיד תהיה חזק אל תשחק את המשחק שתשאר צעיר לנצח שיהיו ידייך עסוקות וצעדייך מהירים שיהיה ביתך יציב מול רוחות השינויים שבליבך תהייה שמחה וישירו את שירך שתישאר צעיר לנצח !!!!! ועכשיו כולם ביחד : לה לה לה לה לה לה לה ללללללללל אוהבת בילי
היי לכולם, לא רציתי לפתוח עץ חדש, אז "התלבשתי" על שלך בילי, כדי לספר לכם מה קורה איתי, אבל לפני כן, בילי, רק שתדעי שאני מתה על השיר הזה והוא מקסים וכל כך נכון, המצב של הגדילה וההתפתחות והעליה בשלבים, ויחד עם זאת להישאר צעירים לנצח, ואכן, הלוואי שמי שמכוון את הדברים מלמעלה ישמור על כולם כאן למטה. אז אני בסדר, עברתי אתמול את "צליחת האש", היום הראשון בעבודה, המון דברים חדשים ללמוד, המון הרצאות במהלך כל השבוע הקרוב, וחודש שמוקדש רק לי ולהכנסה שלי למערכת לעניינים על ידי אנשים שונים וחדשים. אז כיף, הרבה חדש, הרבה אנשים כייפים, לפחות ביום הראשון, עם המון אתגר, אבל גם קצת מפחיד, להוכיח את עצמי מחדש, לנסות לקלוט המון דברים חדשים, ויחד עם זאת להתחבר עם האנשים החדשים אחרי התקופה הקשה שעברתי, אבל אני חושבת שאני עושה את זה בסדר עד עכשיו, למרות שזה לא הרבה, ויש לי כוונות לפחות להצליח גם בעבודה החדשה, וגם עם האנשים החדשים ולרכוש לעצמי עוד כמה חברים טובים בדרך. אז זה לגבי ומה אצלכם ? בילי - עברה קצת תחושת ה"זקנה" ? אצלי איכשהוא היא מתפוגגת, עצם היציאה מהבית והחזרה לשגרה ולחיים הנורמלים עם העבודה והאוטו, מרגיעה אותי, ועוזרת לי להעיף את האבן שהעיקה עלי כל כך הרבה זמן, ואני מקווה שגם אצלך זה ככה. דפני - איך מתקדם הפרוייקט ? איך בבית החדש ? ואיפה את בכלל ? יכול להיות שנצטרך לשנות את השעה של ה"חגיגה" שלנו והיא תעבור לאחר הצהרים והערב, אז תרימי טלפון. אורה - האימייל הישן שלי נדפק ויחד עימו מספרי הטלפון שלך, לי יש אימייל חדש בעבודה, אז אני אשלח לך במהלך היום את הפלאפון שלי ותתקשרי ? למרות שלקח לי די הרבה זמן ? נורא בא לי להיפגש איתך שוב ? אז תשאירי סימן חיים, ואל תתחבאי יותר מדי מאחורי הקלעים. ספרי קצת איך בעבודה החדשה ? ואיך בכלל. שלכן אוהבת אביב.
ואותי את זוכרת..... מתהום הנשייה... אבל אני שמחה שהדברים מתחילים להסתדר... וכמו שנאמר... מה שלא הורג... מחזק / מחשל אז שיהיה בהצלחה.... אליאן
אני לא באמת מרגישה כל כך זקנה. זה שאני אומרת ש"הזדקנתי " זה סתם מין בדיחה כזאת , כדי להסיר לעצמי את מה שקורה לעצמי כביכול. מה שאני כן מרגישה זה עעעעעעייייייייפפפפפפפווווותתתתתתת. ובאמת , תיכף אני נרדמת כבר על המחשב. מתי כבר יהיה יום חמישי??????????? אני שמחה שהיום הראשון בעבודה הלך חלק. שיהיה לך בהצלחה גם בהמשך. אוהבת ונרדמת בילי (מצטערת על ההתייחסות הקצרה.)
היייייייי זו נטעלי שאוהבת אותך נורא קראתי את הודעתך על בדידות את ממש לא לבד מצבך טוב מצוין ,אני מרגישה כמוך אפילו יותר רע אני לבדלבד לבד בלי אף אחד אייך שאני כמה ככה הולכת לישון ורק בוכה ובוכה אני לפני גיוס הפחד יותר מחמיד שאני ישאר בודדה בלי חברות וחברים גם בצבא קשה לי הנפש שלי כבר רכה אני גם לא יודעת לייצור קשרים ומנסה תמיד להתרחק מאנשים מרגישה טיפשה אוהבת אותך תהיה חזקה מחכה לתשובה נטעלי
היי נטעלי. את כל כך חמודה...ואני כל כך מזדהה איתך. עברתי את אותם הפחדים מן הצבא. היו לי חרדות ופחדים איומים ובסוף כל כך נהניתי מהשירות שהצטערתי על כך שחצי שנה לפני בזבזתי בפחד.
הייייייי מה שלומך? זוכר שדברנו על יופי?מה תגובתך???
ראי תגובתי http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=173075&t=173075 מה שלומך ??
זו נטעלי היייייייייייייייייייייי התגעגעתי אלייך תאריך גיוסי ב 23 לספטמבר, הרבה מאוד פעמים אני נזכרת במילים שרשמת לי כשרע לי, אבל לפעמים שיותר מדיי רע לי זה כבר לא ממש משפיע אליי, אני מרגישה משעממת אחרים מרגישה חסרת ענין, מפחדת לדבר ולדבר שטויות מפחדת להגיד משהו ולטעות מפחדת שיגלו שאני סמרטות רצפה ויעשו מימני מה שרוצים מפחדת להפתח לאנשים מפחדת מפגיעות מפחדת מהצקות,,,,,,, מעדיפה לא לדבר ולשתוק ומתחת לדמותי שרוצה לדבר רוצה אהבה מסתתרת משהיא שבוכה ורע לה ושואלת עד מתאי זה ימשייך.......... אני לא מצליחה להבין אחרת, אני מפחדת לדבר רגיל ואז יוכלו לדבר אליי אפילו כאל טיפשה בצורה לא יפה כאל סתם משהיא.......בגלל זה הרבה מאוד פעמים אני פשוט דג. קשה לי, תתארי לך מה היה לי בצבא ??????? כשכולם היו יחד?????? באמת שכלום לא חשוב במחשבה שנייה רק ב ר י א ו ת . אוהבת אותךךךךךךך
נטעלי חמודה את חייבת להפסיק לחשוב שמה שאת אומרת זה שטויות כי זה לא. הנה תראי כמה את מבטא את עצמך בתוך הפורום אומנם זה שונה לא רואים אף אחד אז אולי מה שאת יכולה לעשות בתוך חברה זה לדמין כאילו את לא רואה אותם ולדבר. כמו שלומדים לרכב על אופנים בלי גלגלי עזר. מישהו מחזיק אותך ורץ איתך ובסוף אותו אחד רק רץ לידך ובכלל לא מחזיק באופנים כי את מצליחה לרכב לבד. מבינה? מה את עושה עכשיו בזמן החופש לפני הגיוס?????????????? אוהבת אני
היייייייייייייייייייייייייייי לפני שאשכך תאריך גיוסי הוא ב 23 לספטמבר. תראי אין לי בדיוק סיבה למה תמיד אני לבד אולי כשהייתי ילדה הייתי מפונקת מדיי ולא התידדתי אם בני גילי ומאז ולתמיד הייתי מרגישה דחויה לא שווה הייתי חלשה בלימודים. אין לי בעצם תשובה באמת רצינית.אבל הבעייה שלי היא מי אז שאני ילדה תמיד תמיד אני מנסה להתרחק מבני גילי לא מנסה ליצור איתם קשר מרגישה יותר בוגרת , ואז הם מוצאים להם תחברים שלהם ואני נשארת בלי אפילו חברה אחת. זה מפריע לי וקשה לי, אני לא יודעת אייך לעשות את הצעד הזה ולהשתנות???? מבחינת מראה לצערי אני נראת מצוין מכול הבחינות . אולי מכנאים ביי בנות, אולי חושבים לפי המראה שאני משהיא ואני בכלל משהיא שהם לא חשבו . אני לא יודעת מה שאני יודעת שהיופי אליי לא משפיע. חבל אני לא מכוערת??????? אבל זו אני צריך להשלים אם זה. ועוד משהו באותה הזדמנות אני מוסרת לך את אהבתיייייי
קודם כל תשמחי על זה שאת נראית טוב. אני בטוחה שיש המון שהיו רוצים להראות כמוך. ואני לא כל כך בטוחה שאם תהיי מכוערת אז זה יפתור לך את הבעיות. אז היו נוצרות לך בעיות חדשות. אם את חושבת שאת בוגרת מדיי לבני גילך , אז תנסי להתחבר עם גדולים ממך. תאמיני לי הכל אפשר לשנות. תנסי לשים לב מה בהתנהגות שלך גורם לאנשים להתרחק ותנסי להתאים את עצמך . אבל לא לשנות את עצמך. רק לעגל פינות פה ושם. מה לעשות. החברה שלנו היא די רדודה , ולא נכנסת לעומק הבן אדם אלא שופטת אותו על פי מראה חיצוני , ושתיים שלוש מילים. אז תנסי להתאים את עצמך לפחות בהתחלה עד שיכירו אותך ויראו כמה שאת מקסימה. ואם הצלחת פה להתחבר עם די הרבה אנשים ( כולל אותי!) , אין שום סיבה שלא תצליחי גם עם אחרים , ולא דרך המחשב. אוהבת בילי
ברוך שובך. שאלתי מעט ארוכה: אני חולה ב CFS זה מספר חודשים. התחלתי טיפול בסרוקסט נגד דיכאון + חרדה. בהתחלה חודש מינון של 0.5 כדור בבוקר, וכבר שבועיים אני נוטל 1 כדור בבוקר. מזה שלושה שבועות ( עוד בתקופה שנטלתי חצי כדור ) , אני חש תחושות מפחידות ומעיקות של דה-פרסונאליזציה / דה-ריאליזציה ( עפ"י איבחון עצמי ), לפעמים במשך כל היום. שאלתי: האם אלו תופעות לוואי של הסרוקסט שיחלפו? או סימפטומים של דיכאון/חרדה? בנוסף אני נוטל לוריבן, שמקל מעט על תחושות אלו. האם יש תרופה יעילה יותר? האם כדאי לפנות לפסיכולוג קליני? בתודה רבה מראש, מוטי.
ברוך שובך. שאלתי מעט ארוכה: אני חולה ב CFS זה מספר חודשים. התחלתי טיפול בסרוקסט נגד דיכאון + חרדה. בהתחלה חודש מינון של 0.5 כדור בבוקר, וכבר שבועיים אני נוטל 1 כדור בבוקר. מזה שלושה שבועות ( עוד בתקופה שנטלתי חצי כדור ) , אני חש תחושות מפחידות ומעיקות של דה-פרסונאליזציה / דה-ריאליזציה ( עפ"י איבחון עצמי ), לפעמים במשך כל היום. שאלתי: האם אלו תופעות לוואי של הסרוקסט שיחלפו? או סימפטומים של דיכאון/חרדה? בנוסף אני נוטל לוריבן, שמקל מעט על תחושות אלו. האם יש תרופה יעילה יותר? האם כדאי לפנות לפסיכולוג קליני? בתודה רבה מראש, מוטי.
מהם הסימפטומים למתח או לחץ נפשי עקב משבר ומהו סוג הטיפול הניתן?
מיקי, יש מלא. למה השאלה? עדי
מיקי שלום רב, שאלתך כללית ורחבה מדיי. הסימפטומים ללחץ נפשי משתנים מאדם לאדם, ולמעשה אין להם גבול. כל אדם מגיב אחרת ללחץ, וזה יכול להתבטא הן בסימנים פיזיים והן בסימנים נפשיים. עליך למקד את שאלתך בבעיה ספציפית. אתה יכול למצוא חלק מהתשובה אם תעשה "חיפוש" באתר שלנו בנושא חרדות או לחץ. בברכה, טלי פרידמן
שלחתי לך אי מייל. מקווה שקיבלת אותו. תודה על הרצון לעזור
יהיה בסדר! כל טוב
שלום אני רופא שיניים נעים להכירך
שלום אני רופא שיניים נעים להכירךד"ר יוסי אברהם כתב/ה: > > יהיה בסדר! > > כל טוב שלום
לילה טוב אני זזה מחר ? יעל
טוב....אני מחכה לילה טוב
ONE DAY A FARMER'S DONKEY FELL DOWN INTO A WELL. THE ANIMAL CRIED PITEOUSLY FOR HOURS AS THE FARMER TRIED TO FIGURE OUT WHAT TO DO. FINALLY HE DECIDED THE ANIMAL WAS OLD AND THE WELL NEEDED TO BE COVERED UP ANYWAY, IT JUST WASN'T WORTH IT TO RETRIEVE THE DONKEY. HE INVITED ALL HIS NEIGHBORS TO COME OVER AND HELP HIM. THEY ALL GRABBED A SHOVEL AND BEGAN TO SHOVEL DIRT INTO THE WELL. AT FIRST, THE DONKEY REALIZED WHAT WAS HAPPENING AND CRIEDHORRIBLY. THEN, TO EVERYONE'S AMAZEMENT, HE QUIETED DOWN. A FEW SHOVEL LOADS LATER, , THE FAEMER FINALLY LOOKED DOWN THE WELL AND WAS ASTONISHED AT WHAT HE SAW. WITH EVERY SHOVEL OF DIRT ON TOP OF THE ANIMAL , HE WOULD SHAKE IT OFF AND TAKE A STEP UP. PRETTY SOON , EVERYONE WAE AMAZED AS THE DONKEY STEPPED UP OVER THE EDGE OF THE WELL AND TROTTED OFF ! life is going to shovel dirt on you , all kinds of dirt . the trick to getting out of the well is to shake it off and take a step up. Each of our troubles is a stepping stone. we can get out of the deepest wells just by not stopping , never giving up !! Shake it off and take a step up ! REMEMBER THE FIVE SIMPLE RULES TO BE HAPPY : 1. FREE YOUR HEART FROM HATRED 2. FREE YOUR MIND FROM WORRIES 3. LIVE SIMPLY 4. GIVE MORE 5. EXPECT LESS ENJOY YOUR WEEK SHAKE IT OFF יעל
הפעם המייל עבר.......בטוח אם לא אני מתתתתתת מחכה לתשובה
מעניין....
אני לא יודעת איך ליצור קשרים ומשום מה אני כל הזמן רוצה להיות לבד כי אני עייפה. אני ישנה המון ולא מצליחה להשתלט על העייפות. כל הזמן אין לי חשק לצאת ואין לי חשק להיות לבד ויש לי מעט מאד חברות והרבה מאד חלומות על מערכת יחסים. אני יודעת שאני צריכה לצאת יותר וללכת לחוגים ומקומות כדי להכיר אנשים אבל אני כל הזמן מוותרת כי אני עייפה ואין לי חשק ובא לי לנוח ולישון. מה קורה לי? איך משנים את זה? האם יש סיכוי לשנות את זה?
ח ח ח ח ח .....י י י י י .....ב ב ב ב ב.....ו ו ו ו ו ......ק ק ק ק ק ל א ו ר י ת אין לי הרבה מה להגיד, חוץ משנדמה כאילו שאני כותבת את השורות שכתבת עכשיו. תחשבי על זה ככה: זה !!!!!! הוא !!!!!!! שמחפש אותך עכשיו, אי שם יושב לו גבר, שמחפש אישה מקסימה ב ד י ו ק כמוך, וגם הוא עייף, וגם הוא מעדיף לישון מאשר לצאת החוצה ויום אחד, לא רחוק מהיום כשתצאו החוצה, סתם ככה, במקרה, פתאום - זה יקרה !!!!!! נשמע קצת כמו סרט הוליוודי ? so what ? על מה את חושבת שאותם סרטים מתבססים אם לא על החיים ? טוב בסדר, אז שם הם אולי יותר יפים ומחוטבים, אבל זה לא העניין.. אל תאבדי תקווה אורית, עצם הכמיהה שלך עושה אותך ראויה לאהבה, ויהיה בר מזל אותו גבר שיפגוש אותך וירצה אותך ויעניק לך בדיוק את מה שמגיע לך שלך יעל
הייתי צריכה חיבוק עכשיו. תודה על החיזוק. פשוט עם הזמן אני הופכת יותר רחוקה מהכרויות, יש לי פחות הזדמנויות והמיומנויות החברתיות שלי פוחתות
שלום רב, יש לך הרבה עוצמה, פתיחות, הכרת המציאות, וגם יכולת תיקשור - לפי מה שאת כותבת. כל אחד מאיתנו צריך חילוץ, ביו אם למכונית, לחוב בבנק או לפריצת דרך חברתית. אני מעריך שיעוץ נכון, בצרוף הכוחות והאיכויות שיש לך, יכולים לשנות את מצבך. כל טוב, ודרך צליחה, ד"ר יוסי אברהם
תודה רבה על החיזוק, ד"ר אברהם. נתת לי להרגיש יחודית יותר. אני אמנם מחפשת ייעוץ אך לא יודעת לאן לפנות. אני חוששת שאני כבר מתבגרת (כמעט בת 26) ושום דבר לא משתנה בחיים שלי מבחינה של זוגיות. מה דעתך על הכרויות באינטרנט? נראה לעיתים שזו האופציה היחידה שנותרה לי
שלחתי אי מייל על האש הא ? יעל
מצטער לא קבלתי תנסי בבקשה שוב "אור
אני כמעט בטוחה שעשיתי הכל נכון תוכל לשלוח שוב את הכתובת ? או לשלוח לשלי כדי שאהיה בטוחה ? [email protected] יעל
שלחתי לך מייל, בזמנך החופשי תודה.
שלחתי לך פרחים "אור אז לאן לשלוח??
שלחת לי פרחים ?
אינשם ערב טוב, אין לי שום כוונה להיכנס בעניין שבו עוסק המייל. הבחורה עליה סיפרת לי זקוקה לטיפול. נתתי לה המלצות לאן ולמי לפנות. עכשיו זה בידיה. ואת - את גם לא במצב "נפלא" במיוחד. שימרי קודם כל על עצמך. מי שצריך ורוצה עזרה, ימצא אותה בכל מקום, ולא חייב להיתלות רק באדם אחד. ואת יודעת את זה כבר, נכון? ליל מנוחה, טלי פרידמן
...."לאאאא.....אל תעשי לא סצינה לאאאאאאא......זה לא כדאי אם זה גמור תאמרי לבחור אמרת שדי - אז יאללה באי......."
יעל את כאן?
חיה ונושמת בכבודי ובעצמי (-: יעל
שלום, אני סובלת מחרדות קשות ואו.סי.די שמתבטא בעיקר בחשיבה ובבדיקות בעבר האו.סי.די הוביל אותי למעגל הרסני שהצלחתי לצאת ממנו מבחינת המעשים... היום החרדות סובבות אותי 24 שעות ביממה, ניסיתי לעבוד על עצמי, פסיכולוגית,סרוקסט לכמה חודשים דברים שלא הועילו ואפילו החמירו את הבעיה. לאחרונה פניתי לפסיכותרפיסטית שלאחר כמה פגישות אמרה לי שמכיוון שאני יודעת לבט את עצמי אין צורך בעזרים מעולם האומנות והטיפול יהיה פסיכואנליטי. לאחר כמה פגישות מצבי הורע משמעותית החרדות עלו מדרגה והמחשבות היו יותר ארוכות והכניסו אולי לדיכאון ומלנכוליה. החלטתי להפסיק את הטיפול...כי הדבר היחיד שלא מחמיר את מצבי אבל משאיר אותי באותו מקום זה לא לעשות כלום מבחינת הטיפולים שנוסו עד כה. אני מרגישה מאוד רע יחד עם ייאוש גדול. אגב נאמר לי שהטיפולים הקוגנטיביים הרבה יותר יעילים לבעיות כאלה והשילוב של פסיכואנליזה ואו.סי.די הוא הרה אסון אודה לדעתך בנושא. מיטל
מיטל שלום רציתי לדעת ממה נובע החרדות שלך? ממה את חרדה? כי אני חושבת שאני באותו מצב כמוך.חרדה מהחיים. להישאר לבד בלי אנשים, חרדה מהעתיד מה לעשות אם חיי ומה ללמוד.וזה אפילו יותר עמוק וגורם לי להרגיש מאוד מאוד רע אני מקווה שתוכלי לענות לי בקשר למה שגורם לך לחרדות אז ביי לבנתיים
מה זה או סי די?
אני מעדיפה לא לפרט כאן... יש לך אימייל?
שלום רב, אני מקווה כי דרור יענה, אבל בינתיים, הנה אני... בשל עיסוקי הרב בנושא חרדות למיניהן והתנהגויות כפיתיות - אני מרשה לעצמי לחזק את הקו שהגעת אליו בעצמך: לא תמיד יש צורך בטיפול פסיכואנליטי, ואכן, הגישה הקוגניטיבית, וגם ההתנהגותנית, מסייעת הרבה פעמים בטווח זמן קצר יחסית, וביעילות טובה. אם תרצי לשלוח למייל האישי שלי מעט יותאר ממהסטוריה האישית שלך - יתכן ואוכל להיות יותר מסייע לגבי כוונתך להמשך טיפול. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום אני בת 24 ואני מאוד מבולבלת ובדיכאון עמוק. הסיבה לכך היא: אין לי חברים וזה בגלל שלמדתי אם בנים והיה לי חבר המון זמן.וכך גם בצבא מלא בנים. הילדות שלי לא עברה כלכך בקלות . יש לי אולי 2 חברות אך בקושי קרובות. עכשיו הבעיה הרצינית ביותר הוא שאינני יודעת מה אני רוצה ללמוד והזמן שלי כאילו כבר נגמר.המטרה שלי בללכת לאוניברסיטה הוא על מנת להשיג תואר אך לא רק זה אלא גם חברה. אני נהייתי גם פחדנית וחסרת ביטחון ליד קבוצה של בנות. התחלתי משהו שנה שעברה אך הפסקתי כי הרגשתי שיש יותר מדי בנות ואני גם לא משתלבת ביניהם ומסתדרת איתם. וזה אכל אותי מבפנים ועזבתי.ואני גם לא יודעת אם זה גם בגלל מה שהלכתי ללמוד שגרם לי לעזוב. אני רוצה להרוויח משניהם אך לא יודעת איך.לא הולך לי בכלום. אני ממש מרגישה שאני על הסף ושאין לי סיבה לחיות. אני בוכה הרבה, יש לי סיוטים ,אני מזיעה תוך כדי שינה, אני לא אוכלת. אני פשוט רוצה לבלוע כמה כדורים ולגמור אם חיי. אנא תנו עצה או עיזרו לי לפני שאני יגיע למצב הזה.
עינת היי, תקשיבי חמודה!!!!!!!! גם אני עברתי הרבה משברים בחיים, אבל החיים הם יפים ואפשר לעזור לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! רק תאמיני בעצמך, אפילו פה תספרי קצת יותר על עצמך, והגולשים והמומחים יתנו לך יד חזרה. עדי
עינת שלום, אני מרגישה בדיוק בדיוק כמוך.... לא נותרון לי חברים קרובים, אמנם יש לי כמה חברים לא קרובים לא מישהו שאני אוהבת באמת... אבל אני אופטימית יש שם אנשים מיוחדים ואני מקווה שיצא לי לפגוש אותם... דלית
שלום דלית למה את מתכוונת שיש אנשים שם? איפה זה שם? בת כמה את? ובמה את עוסקת כיום? לימודים? עבודה? תאמיני לי שזה לא כלכך קל כמו שאת חושבת. זה מצב מאוד מתסכל ולפעמים צריך כמה אנשים כדי שיעזרו לך בהמשך דרכך כמו חברים שיעודדו וייעצו אך לצערי אין לי משניהם וגם לא כלכך מבחינת הבילויים ובגלל זה מאוד מתסכל.
שלום רב, ענייני הסתגלות חברתית (מקצוע; בן זוג; חברים) אינם פשוטים לרבים, ובעיקר כשרקע ההתבגרות לא זימן הזדמנויות טובות, כמו במקרה שלך. יחד עם זאת, יעוץ מקצועי, בזמן מצוקה שכזו - נראה לי הדבר הנכון. הפנייה שלך לאתר היא ההתחלה, וזה הכיוון - ולא כדורים! אם לא תסדרי בידע שלך למי לפנות, תעבירי לי במייל האישי מעט פרטים נוספים (מיקום בארץ, רקע לימודי, רקע בצבא, רקע תעסוקתי) - ואנסה לקדם אותך בהפנייה שתתאים לך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
אולי נשארת כאן במקרה?
אני לא טלי, אבל אני כאן. מה פתאום שאני אמתין בצד ומעבר לגדר עד שהוא יעלם ?!, בעצם נדמה לי שהוא כבר לא פה או סתם צופה מהצד ממתין "להכות", די עם זה. יקירתי, אין לך מושג כמה עזרת לי אתמול אז רק רציתי לומר שוב - תודה יעל
אין בעד מה תמיד גם בחו"ל
אינשם, לצערי לא נשארתי באותה הזדמנות, אבל לפי המשך הודעותייך והמיילים אני מבינה שהסתדרת. אני מקווה שעבר לך סופ"ש רגוע יחסית, שיהיה לך המשך שבוע נעים, טלי פרידמן
אז הנה לכם לינק של טלי שהיא גם שכנה טובה שליhttp://boker.msn.co.il/
יש להמתין עד שתעלה הכתבה על טלי סבח
יותר נכון הקריאו לי ...חיחי... (חברה הקריאה לי בטלפון, היא לא יכלה לחכות עד שאני אקרא, זה פורסם בעיתון נכון? ידיעות אני חושבת...) זה נותן כוחות אין מה להגיד, וזה מפתיע, מבהיל, מוזר, כואב, ומעלה בך המון שאלות לגבי עצמך... זה גורם לך להבין שגם אנשים שהיו במצב קשה מאווד היו בעלי אותו ניצן של אנרגיה חיובית, שפשוט "השקו" אותו וגרמו לו לחיות...
תרגיש חופשי "להכנס" בו בשבילי אם הוא יופיע שוב, הוא משתמש גם בשם אריאל ומי יודע מה. רק חבל שהוא לא משתמש בפורום בשביל לדבר באמת על מה שמפריע לו וממה שהוא סובל... אני לא חושבת שאני פראיירית ושאני מוותרת לו, פשוט עייפתי מלהילחם....... אני
יעל, אני לא אור, אבל יש דברים שבאמת מיותר להילחם בהם, אבל גם לא צריך לברוח, אפשר למצוא דרך ביניים והיא של התעלמות. תכתבי את שלך, תקחי את המקום שמגיע לך ובצדק, תהני מהאנשים שהכרת ושאת עוד יכולה להכיר, ותתעלמי ממי שאת לא רוצה לדבר איתו או להתייחס אליו, גם אם הוא מגיב ישירות על הודעות שאת כותבת. פשוט תבחרי אם מי כן, ואם מי לא, עם מי את מדברת, וממי את מתעלמת, בלי מלחמות, בלי מאבקים, בלי להיכנס באף אחד, בלי להשקיע כוחות מיותרים ולבזבז אנרגיות, ועדיין עם היכולת לשתף ולקבל. אביב.
יפה כתבת אביב
קיבלתי את המייל שלך ואני רואה שהספקת ליישם לפניי את מה שביקשת ממני אני מאוד מקווה שלא תלכי מכאן ואם בכל זאת-יש לך את הכתובת מייל שלי.את תמיד יכולה לכתוב.אני תמיד אענה. אני.
איך אפשר לכתוב לך אם אין לך שם מה כשנולדת....נגמרו השמות?? או שעד עכשו מתלבטים?? "? "אור
אין בעיה אחותי אם הוא ממשיך להטריד או ימשיך תמסרי לי את הפרטים והכתובת והעניין יטופל אני חולה על גברים אם פה גדול ותחת קטן "אור ויעל......תשארי איתנו למרות הכל !!!!
תגידי...התמונה ..... זה שלו??? או ....רחוק מהתמונה?? ""אור
.
אוריתי, אני בסדר. ואת? עדי
בוקר טוב לך. אולי אני טועה,אבל יש לי משום מה הרגשה שחשבת שאני זו שכתבה את מכתב הפרידה מלמטה. ובכן,זו לא אני.אני לא מאמינה שזו הדרך שהייתי בוחרת לאותת על כך,אם אני הייתי זו שמחליטה לעשות מעשה שכזה. אני יצאתי אתמול מהפורום ברגע שראיתי שהעתיקו את כותרת של תגובה שלי ל"תחושה של זמן שאול".מישהו גם הכניס לכאן תמונות איומות,לכתוב בשמה של יעל אליי,והחלטתי פשוט לשמור מרחק. כשההודעה הזו נכתבה כבר הייתי ישנה,ולכן גם לא הגבתי עליה אני,ואולי בגלל זה חשבת שזו אני (או שלא חשבת וסתם נדמה לי). האמת,שכשקראתי את ההודעה והיא ממש לא התחברה לי עם אף אחת... (כלומר עם אחת אולי אבל אני פשוט לא מאמינה שהיא הייתה על סף התאבדות אתמול),בדקתי אם גם היא מועתקת נניח מ"תפוז",שם יש הרבה הודעות כאילו.
אנג'ל, תודה שטרחת להשאיר אות חיים ולהרגיע אותי. האמת היא שכן, חשבתי שזאת את, ואני שמחה שטעיתי, אבל כל המכתב הזה ממש מתאים. נראה לי שמישהו באמת משחק כאן משחקים מסוכנים, מתחזה, מרמה ומעתיק הודעות. אני בכל מקרה הורדתי פרופיל כבר מזמן, ואני כאן רק לפעמים, ולא רק בגלל זה, בעיקר בגלל עצמי, אבל גם בגלל זה, ועד שלא יעלו על מי שמעתיק, ומנדנד, ומכניס הודעות מפחידות שכאלו סתם, מן הסתם אני לא אהיה פה הרבה. ההודעות האלו לוקחות אותי למקומות קשים משל עצמי. בכל מקרה תודה והסליחה נשארת והיא עדיין במקום מבחינתי. אביב.
אביב את מבינה בזה יותר ממני אני מאמינה שיש דרכים לעלות עליו ולהפסיק את הפעילות הפורום הזה בסופו של דבר מהווה בית וירטואלי עבורינו מקום לברוח אליו אל תפסיקי לבוא בגלל שיש אנשים שמנסים לשדוד את הרוך והחמלה ששורים בו אנשים שמנסים להפר את האיזון והתמיכה ואגב, מחר את כבר קמה עם שעון מעורר?
כולנו חשים לפעמים מדוכדכים. מצב רוחנו יורד, אין לנו חשק לקום בבוקר ואנו חשים עצבות גדולה. האם זהו דיכאון קליני ? האם זו הפרעה נפשית ? וכיצד עלינו להתייחס למצב נפשי זה ? הדכאון החד קוטבי - האספקט הרגשי התחושות המלוות את הדיכאון הן חוסר תקווה, חרדה ורגשות שליליים נוספים לגבי עצמנו ולגבי העולם. בנוסף אנו חשים אנדוניה, קרי העדר רגש חיובי. בעוד שרובנו יכולים לשזור בתחושות השליליות שאנו חשים גם מידה מסוימת של הנאה הלוקה בדכאון חד קוטבי אינו יכול לעשות זאת. נדגים במקרה בו אדם נפרד מבת זוגתו וחש כאילו עולמו חרב עליו. הוא עצוב ואין לו חשק לעשות דבר מלבד לבכות. בה בעת מופיע פרק של סיינפלד בטלוויזיה. אותו אדם יראה את הפרק ויהיה מסוגל להנות ממנו. קריטריון זה מפריד בין אנשים הסובלים מדיכאון חד קוטבי לבין דכדוך נורמאלי במצב הרוח. אצל החולה הדכאוני הרגש השלילי צובע את כל עולמו כך שאין לו אפשרות לצאת מרגש זה אף לרגע ולהנות. מצב זה עלול להוביל להתאבדות, השכיחה בקרב הסובלים ממחלה זו. האספקט הקוגניטיבי החולים הדכאוניים סובלים מקוגניציות שליליות לגבי העולם, לגבי עצמם, לגבי העתיד וכו'. מחשבה אופיינית לחולה בדכאון חד קוטבי תהא: "אני כישלון חרוץ, לעולם לא אצליח בחיים" - וזאת באופן עקבי ולמשך תקופה ממושכת. בנוסף החולים סובלים מהאטה בתפקודים קוגניטיביים, דוגמת פגיעה בריכוז וביכולת לפתור בעיות. האספקט הפיזי וגטאטיבי מימד זה קשור בתפקודי חיים בסיסיים, בעיקר שינה ואכילה. החולה סובל מחוסר איזון בתפקודים אלה. הוא עלול לסבול מעודף או חוסר באכילה ובשינה. לעיתים ניראה תמונה קלינית של אנורקסיה, בעוד שלמעשה ההפרעה היא של דיכאון חד קוטבי, הבאה לידי ביטוי בחוסר אכילה. האספקט המוטיבציוני ברמה המוטיבציונית ניראה ביטויים של חוסר מוטיבציה. פעולות מהנות ונחשקות טרם פרוץ המחלה הופכות לחסרות טעם ובלתי רצויות. החולה הסובל מדיכאון אינו מצליח לצאת ממנו אף לרגע לא במחשבות, לא ברגשות ואף לא בפעילויות החיים הבסיסיות. אנו רואים שהדיכאון צובע את כל תחומי החיים, ומצב נפשי זה מביא לשכיחות הגבוהה שיש להתאבדויות בקרב חולים אלו. הדכאון גורם לעיוות של תפיסת המציאות אשר נראית יותר שחורה ממה שהיא באמת מבחינה רגשית וקוגניטיבית. החולה עלול לשים קץ לחיים שבעיניו נחווים כנוראיים ובלתי נסבלים. דווקא חוסר המוטיבציה עשוייה לעיתים למנוע את אובדן החיים של החולה: לעיתים המוטיבציה לעשות פעולות נמוכה כל כך עד שאין לחולה את הכוחות ליטול את חייו. הטיפול החולים במצב של דכאון חד קוטבי מטופלים בטיפול תרופתי ופסיכולוגי, ובדרך כלל אין מדובר בתופעה החולפת בעצמה. פעמים רבות דווקא הטיפול מביא לכך שהחולה מקבל כוחות, ומתעל את הכוחות הללו לכיוון אובדני. לפיכך, חשוב שהטיפול ילווה במעקב ובהשגחה צמודה של המטפל ושל בני המשפחה. במקרים קשים, בהם המטפל חש כי הסיכון האובדני גבוה במיוחד יאושפזו החולים לטיפול בבית חולים פסיכיאטרי. 2001-1999 ,doctors.co.il © כל הזכויות שמורות שימושכם באתר כפוף להסכמתכם לתנאי השימוש .Copyright © 1999-2001 doctors.co.il, all rights reserved
אני הייתי מאשפז אותך.....ואז לא היית מציע יותר או מעז להוציא את המילה אשפוז ,אור
שלום לכולם. זוהי הפעם האחרונה שאכתוב פה, אחרי המכתב שאשאיר לכולם, כבר לא אהיה בחיים. כתבתי פה הרבה, את רובם הכרתי, תסלחו לי שאני לא אזדהה הפעם. אני כותבת לכם בתקווה שאולי אצליח לתרום ואפילו במעט לפני שאלך. הבחירה שלי למות באה בעקבות אכזבות רבות, בגלל ציפיה גדולה שלא מומשה. הרבה בנות פה מספרות על הפרעות אכילה, גם לי יש, לפני מספר חודשים הרגשתי שהכוחות נגמרים לי. צעקתי לעזרה, ביקשתי שיעשו הכל רק שאצא מזה, כי אני לא יכולה לבד. גם אם אצטרך לצאת מזה בכוח. אנשים אחד אחרי השני הפנו לי את הגב. רק רציתי שמישהו יהיה איתי כשקשה, שלא ינטשו אותי. שמישהו ילחם בשבילי כשאני לא יכולה. אז בבקשה, תתנו לאנשים שיקרים לכם את הכל, אל תפנו גב גם אם אין לכם סבלנות תהיו חברים. והערה אחרונה לפני שאלך, בתקווה שתחשבו עליה: הפורום נועד לעזור, לשתף. עם הזמן, במקום לשתף, אנשים מתחרים על מקומם בפורום, וחבל. אל תתנו לפורום לההרס, לגרום לאנשים להיפגע, לא כך זה צריך להיות. תודה שהייתם שם כשהיה קשה לי, נתתם לי קצת תקווה כשהכל סביבי היה חשוך.
חמודה, קראתי את מכתבך כמה וכמה פעמים. בהתחלה, אני מודה, חשתי כעס עצום על כך שאינך נלחמת. אני עכשיו מבינה שכן נלחמת. לפחות ניסית. עדי
הי נא לא ללכת לשום מקום. כאן לא נפרדים מאנשים נכון קשה ומרגישים לבד אבל לא הולכים. ואני בטוחה שלא נעשו כאן דברים בכוונה ותישארי איתנו בבקשה שרה
עדי !! מה המשפט הזה אמור להביע ? גם כשמשתמשים במשפטים של אחרים, צריך לדעת איפה ואיך לעשות את זה, ואם אפשר גם לצטט את המקור. גם את התחלת להעתיק פה הודעות ומשפטים של אחרים ? לפעמים עדיף לא לאמר כלום, מאשר להשתמש בדברים של אחרים, שהוצאו מהקשרם ונשתלו כתגובה ממש לא מתאימה להודעה אחרת. המשפט הזה נאמר לגבי מישהו שעומד למות ממחלה פיזית, מסרטן, לא לגבי מישהו שעומד לסיים את חייו מתוך רצון ובחירה אישית. הוא נאמר למישהו שאין לו כבר ברירה אחרת, שמיצה את כל האפשרויות הטיפוליות, וזהו, הגיע באמת באמת באמת לסוף הדרך, ולא למישהו שעדיין יכול להמשיך ולנסות עוד דרכים ועדיין בוחר באופן אקטיבי לסיים את חייו. במחלה פיזית אכן לפעמים בסוף אין כבר במה להילחם, אבל לגבי מכתב ההתאבדות שהושאר פה בלילה, לא כך הוא הדבר, כי תמיד יש עוד דרכים ועוד אלטרנטיבות שעוד לא מוצו. אז זהירות !! אביב.
בוקר, אני לא יודעת אם תקראי את זה או לא, ובכל מקרה אני מפחדת נורא מהדברים שאכתוב, כדי לא לפגוע יותר, וכדי לא ליהיות זאת שתיתן את המכה הסופית, ובגלל זה אני אומר רק שהלוואי והייתי יכולה לכתוב גם הפעם שאני לא לוקחת אחריות על הדברים, שזאת בחירה שלך והיא לא קשורה אלי, אבל אני לא יכולה. גם אני בין אלה שנטשו אותך, שהפנו לך גב, שלא יכלו להילחם עלייך, גם כשאת צעקת וביקשת, וברור שהקטע של התחרות על המקום מתייחס גם אליי, וזאת לא הפעם הראשונה שהוא עולה ביננו, ואני לא אסביר, כי ההסברים לשני הדברים לא רלוונטים כרגע. סליחה !!! אני מקווה ומתפללת שלא עשית את זה ואם כן ניסית שלא הצלחת, בשבילך !!! אני מקווה שאת יכולה עדיין לקרוא את זה ולקבל את התנצלותי על הכל ולפחות לדעת שלא היו לי שום כוונות רעות, ושאין לי אלא לבקש את סליחתך על הפגיעה שפגעתי ולשאת את האשמה הזאת איתי. זה המכתב האחרון שלי בפורום גם, אני אהיה בחיים גם אחריו, אבל אני לא אוכל לשאת את האשמה על מותך ולא לחשוב שאולי יש עוד כמוך, ושאת לא היחידה, ושאולי גם בגללי עוד מישהו יגיע באמת לסוף הדרך. ושוב - סליחה !!! בעיקר ממך אבל גם מכולם. אביב.
אביב יקרה, עכשיו, משאת יודעת שככל הנראה לא מדובר באדם שחשבת שכתב את המכתב, אני מקווה שתוכן מכתב זה לא ייתקיים. וכפי שקודמיי כבר כתבו לך, את מאד משמעותית בפורום. אני מרשה לעצמי לדבר בשם כולם ולומר שנשמח מאד אם תשני את ההחלטה, ותמשיכי ללות ולהתלוות אלינו בפעילות הפורום. אני מקווה שעוברת עליך שבת רגועה, ושאת מנצלת אותה למנוחה ואיסוף כוחות למחר... שבת שלום, טלי פרידמן
שלום לך יקירתי. כל אדם עובר בחייו דברים טובים יותר ודברים טובים פחות!!!!!! למשל אני ואישתי נימצאים בטיפולי הפרייה חוץ גופית..את יודעת כמה זה קשה????? את יודעת איזה סבל אנו עוברים?????והמתח......כן המתח בציפייה לתוצאה המקווה לאחר החזרת העוברים יכולה פשוט להמיס אותך מרוב עצבים. בקיצור :את בעילום שם לכל אדם יש נקודות שבירה במהלך חייואולם תמיד ת מ י ד אם קצת רצון{רצון אמיתי} ניתן לפתור את אותם פרקי חיים פחות נעימים!!!!! אל תתביישי לנדנד וללחוץ לכל מי שיכול לעזור לך. תדעי שבעוד שנה-שנתיים תסתכלי על התקופה הזו כהיסטורייה. ואגב אם יש משהו שאני יכול לעזור באמת פני אליי בפורום הזה ואשמח ליצור איתך קשר. אז קדימה לעבודה!!!!!!!!!
שלום לך! נדמה לי שלא אחדש הרבה על מה שכבר כתבו, ובכל זאת לא אהיה שלמה עם עצמי אם לא אכתוב מה שיש לי לומר: אני רוצה להתייחס דווקא למשפט שכתבת על האנשים שהפנו עורף. גם אני עברתי את זה, ובגדול. אנשים שחשבתי שהם חברים שלי, שעזרתי להם בכל המישורים - הרגשי והמעשי, שהקדשתי להם את מיטב זמני ומרצי - לא סתם הפנו לי עורף. הם פשוט תקעו סכינים בגבי בתקופות הכי גרועות בחיי. ולהגיד לך שלא התייאשתי? התייאשתי, ועוד איך התייאשתי, איבדתי את מעט האמון שעוד נותר לי במין האנושי, ובמשך תקופה ארוכה פשוט התרחקתי מאנשים, הדפתי כל ניסיון התקרבות, הגבתי בגסות כלפי אנשים שכיום אני מבינה ויודעת שבאמת ובכנות רצו רק לעזור! ויהיה זה שקר אם אגיד שלא חלפו גם במוחי מחשבות קשות. אבל איכשהו, היתה לי איזה הארה פנימית שאמרה לי - אם את מסתלקת, את נותנת לכל האויבים שלך לנצח!!! ולזה לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן!!! אז העובדה שאני יושבת עכשיו וכותבת כאן מוכיחה שאני עדיין כאן! ולעצם העניין - לא ויתרתי, הלכתי - ואני עדיין הולכת לטיפול - ולאט לאט, מבלי שארגיש איך ומתי - התחלתי לראות את הדברים אחרת. אני לא אאריך יותר מדי, רק אומר לך - אלמונית יקרה, אל תתייאשי מאנשים! יש גם אנשים טובים! גם כאן, בפורום, וגם בחיים - למרות כל הרוע וכל האכזבות, יש גם אנשים נפלאים! ואני אצטט לך משהו שקראתי לפני שנים ונחרת עמוק בזכרוני: "אסור להתייאש מן האנושות. האנושות היא כמו אוקיינוס, ורק בגלל כמה טיפות עכורות אסור לראותו כולו מזוהם!" אז בבקשה, הישארי כאן. וכולנו נשמח לשמוע ממך ולהמשיך לעזור לך! כל טוב! אחת
מכתב התאבדות הוא קריאה לעזרה - כבר אמרתי שאני מוכן להושיט יד לכל מי שצריך (ולא מתעלל בילדים שלו) למרות הקשיים שאני מתמודד איתם. אסור להתיאש יש הרבה פינות חמד בחיים שבגללם שווה לשמר אותם. דוגי
אני נאלצת לצאת מהפורום למספר ימים מאחר ומשיהוא שהחליט להשתמש בשמי בצורה בזויה החליט להטריד אותי גם פה, מאחר ואני חשה כבוד לפורום הזה אני בוחרת שלא להשתמש בו ו/או לתת לעלוב הזה במה בכדי להכפיש אותי ולמרר לי את חיי. אי לכך בכל פעם שתראו את שמי ביומיים= שלושה הקרובים, דעו כי אין זו אני באמת כי אם אדם אחר, אשר לצערי היה בחיי , דגש על ההיה. היו שלום. אנג'ל, אני אכתוב לך לאי מייל בצער רב וברחמים עליו יעל
יעל, העברתי הודעה למנהלי האתר, והם ישתדלו לעשות ככל יכולתם למגר את התופעה המזעזעת הזו של העתקות, גסויות, ופולשים לא רצויים. אני מקווה שנמשיך לראותך כאן עימנו. אני משוכנעת שמי שזה לא יהיה, הוא ישתעמם בסופו של דבר וילך. וחוץ מזה, ממתי נותנים לכוח לנצח? בכוח שום דבר לא הולך.. אז שיפגין כמה כוח שהוא רוצה, "כאילו" הוא משתלט על הפורום, אבל בעצם הוא זוכה להתעלמות ברורה. ורק טיפש יישאר כאן ככה, בלי שאנשים יגיבו למעשיו המפגרים. אז הוא אוטוטו ילך...אבל את, אני מקווה שתישארי. שבת שלום, טלי פרידמן
יעל אני אריאל חדש כאן בפורום וממש ממש לא מר פייס???????? בקיצור אני מישהו אחר שהוא באמת נחמד מתוק מתוקי
אבל......סוטה "אור
זה לא פורום היכרויות....
יעל מהיכן את?? ובת כמה את? אני מרמת-גן בן 32
עניתי לך למטה, איליה
ואני בן 40 ומכלא רמלה....אגף 5 ועוד חודש משתחרר ומחפש על מי ליפול "אור
שלום רב. אני בן 32 ומזה כחודש עברו לגור מולי 3 שכנות בדירה אחת 2 מבוגרותבערך כ-60-70 ועוד אחת צעירה בערך בת 25. לפני כשבועיים קמתי בבוקר בשעה 6 בבוקר וניגשתי לסלון. מהחלון ראיתי את הבחורה הצעירה מסתובבת עירומה בסלון ולאחר כדקה היא לקחה בגדים והתלבשה {התריסים אצלה היו פתוחים לרווחה}. ואחר כדקה הגיעה אחת הנשים המבוגרות גם עירומה ולקחה מהכיסא בגד. כל זה היה מולי והן לא שמו לב אליי. למחרת התעוררתי בכוונה מוקדםוניגשתי לסלון והסיפור חזר על עצמו. כך במשך שבועיים הדבר חזר על עצמו. המצב הגיע לכך שאפילו בלילה הבחורה הצעירה מדליקה אור ומתפשטת בסלון ואני רואה הכל. אתמול בבוקר אני עשיתי פעולה הפוכה :פתחתי תריסים והדלקתי אור {מדובר בשעה 5 וחצי בבוקר} והסתובבתי ערום בחדר וכאשר הצעירה הגיעה נפנפתי לה לשלום כשאני ערום וכך היא. היא התעלמה ופשוט התיישבה כך ערומה עם אור דלוק על הספה. אותי המצב גירה מאוד . שאלתי: מה דעתך על הסיטואציה? האם זה מצב שמצביע על בעייה כלשהי אצלי מבחינה פסיכולוגית? המצב הינו אמיתי ובאמת אני מבקש התייחסות אני פשוט לא יודע איך עליי לנהוג. בתודה
give up!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
כלומר????????
כלומר????????
אריאל כתב/ה: > > שלום רב. > אני בן 32 ומזה כחודש עברו לגור מולי 3 שכנות בדירה אחת 2 > מבוגרותבערך כ-60-70 ועוד אחת צעירה בערך בת 25. > לפני כשבועיים קמתי בבוקר בשעה 6 בבוקר וניגשתי לסלון. מהחלון > ראיתי את הבחורה הצעירה מסתובבת עירומה בסלון ולאחר כדקה היא > לקחה בגדים והתלבשה {התריסים אצלה היו פתוחים לרווחה}. ואחר > כדקה הגיעה אחת הנשים המבוגרות גם עירומה ולקחה מהכיסא בגד. > כל זה היה מולי והן לא שמו לב אליי. > למחרת התעוררתי בכוונה מוקדםוניגשתי לסלון והסיפור חזר על עצמו. > כך במשך שבועיים הדבר חזר על עצמו. המצב הגיע לכך שאפילו בלילה > הבחורה הצעירה מדליקה אור ומתפשטת בסלון ואני רואה הכל. > > אתמול בבוקר אני עשיתי פעולה הפוכה :פתחתי תריסים והדלקתי אור > {מדובר בשעה 5 וחצי בבוקר} והסתובבתי ערום בחדר וכאשר הצעירה > הגיעה נפנפתי לה לשלום כשאני ערום וכך היא. > היא התעלמה ופשוט התיישבה כך ערומה עם אור דלוק על הספה. > אותי המצב גירה מאוד . > שאלתי: מה דעתך על הסיטואציה? האם זה מצב שמצביע על בעייה > כלשהי אצלי מבחינה פסיכולוגית? > המצב הינו אמיתי ובאמת אני מבקש התייחסות אני פשוט לא יודע > איך עליי לנהוג. > בתודה
אריאל כתב/ה: > > שלום רב. > אני בן 32 ומזה כחודש עברו לגור מולי 3 שכנות בדירה אחת 2 > מבוגרותבערך כ-60-70 ועוד אחת צעירה בערך בת 25. > לפני כשבועיים קמתי בבוקר בשעה 6 בבוקר וניגשתי לסלון. מהחלון > ראיתי את הבחורה הצעירה מסתובבת עירומה בסלון ולאחר כדקה היא > לקחה בגדים והתלבשה {התריסים אצלה היו פתוחים לרווחה}. ואחר > כדקה הגיעה אחת הנשים המבוגרות גם עירומה ולקחה מהכיסא בגד. > כל זה היה מולי והן לא שמו לב אליי. > למחרת התעוררתי בכוונה מוקדםוניגשתי לסלון והסיפור חזר על עצמו. > כך במשך שבועיים הדבר חזר על עצמו. המצב הגיע לכך שאפילו בלילה > הבחורה הצעירה מדליקה אור ומתפשטת בסלון ואני רואה הכל. > > אתמול בבוקר אני עשיתי פעולה הפוכה :פתחתי תריסים והדלקתי אור > {מדובר בשעה 5 וחצי בבוקר} והסתובבתי ערום בחדר וכאשר הצעירה > הגיעה נפנפתי לה לשלום כשאני ערום וכך היא. > היא התעלמה ופשוט התיישבה כך ערומה עם אור דלוק על הספה. > אותי המצב גירה מאוד . > שאלתי: מה דעתך על הסיטואציה? האם זה מצב שמצביע על בעייה > כלשהי אצלי מבחינה פסיכולוגית? > המצב הינו אמיתי ובאמת אני מבקש התייחסות אני פשוט לא יודע > איך עליי לנהוג. > בתודה
אריאל שלום רב, המציצנות טבועה בכל אחד מאיתנו. בעיני לא נראית איזשהי בעיה, אבל מעניין מדוע נראה לך דווקא שכן יש בעיה. שבת שלום, טלי פרידמן
שלום לך!!!! אני פשוט מרגיש מבולבל לגביי הסיטואצייה הזו. אני מרגיש משיכה מינית כלפיי הבחורה אבל אני לא מרגיש אהבה כלפיה. מצד שני אני לא רגיל לכזו מתירנות וחשפנות שלה כלפי הסביבה או שעכשיו אני חושב על זה אולי זה מכוון אליי.?
RE: תחושה של זמן שאולRE: תחוRE: תחושה של זמן שאולשה של זמן שאולRE: תחושה של זמן שאולRE: RE: תחושה של זמן שאולתחושה של זמן שאולRE: תחושה של זמן שאול
http://www.clik4sex.net/galri1/images/285.jpg
היי טלי, שלחתי לך אימייל קצר, בלי שום קובץ בתוכו, ותזכרי שאת לא חייבת לענות אם לא בא לך, שתיהיה לך שבת קלה עם הרבה מנוחה. אביב.
תודה.......... יעל
http://www.clik4sex.net/galri1/images/285.jpg
יעל יקרה, לא דיברנו עד אתמול בלילה, ואני יכולה רק לחזור על ההמלצה שלי, אם תספרי אנשים יוכלו להיות כאן בשבילך, כמו שהיו בשבילי וכמו שהיו בשביל הרבה אחרים, ולתמוך וליעץ לך מנסיונם. אני מכירה עוד אנשים כאן שמתמודדים עם אותו דבר, כאן מהפורום וישמחו לשתף בתקוה שתוכלי להאחז במשהו מהדברים. בהצלחה, ואני לרשותך, אם תרצי ותבחרי, בכל מקרה את יכולה להיות רגועה אני לא אחשוף שום דבר שלא תרצי, ושלא תדברי עליו ראשונה מיוזמתך. אביב.
אביב יקרה, מצטערת, אבל לא קיבלתי כלום... אין לי מושג אבל האימייל שלי הוא כמו צב... אתמול קיבלתי אימייל שנשלח אליי ב-25.7, אז ככה שיש סיכוי שזה עוד יגיע... :) תנסי לשלוח שוב? וחוץ מזה, אני מקווה שעוברת לך שבת רגועה... מחר ...היום הגדול! המון בהצלחה, ואני בטוחה שיהיו לי עוד הזדמנויות לאחל לך זאת... טלי פרידמן
