פורום פסיכולוגיה קלינית

איך מתמודדים עם פחד ממוות? תודה

מבינים שיום אחד נגיע לשם ובנתיים נשאר לנו רק להנות מהחיים

יפעת האם הפחד שלך ממוות קשור במקרה שאירע לאחד ממקורבייך? הוריי נפטרו. עדי

אין מספיק מידע בשאלה פחד ממות במובן הפשוט הוא נורמטיבי לגמרי ולא מצריך טיפול כל שהוא ממך אני מבין שמדובר יותר מפחד רגיל למוות לכן כדאי לפרט - האים מלווה למשל בסימפטומים? בברכה דר פלד

שלום לי לפעמים יש סתם כזה פחד מן מחשבה מה מרגישים או רואים באותו זמן מה אני ירגיש מה אני יראה בעיניים

היי צהורים טובים לך. שלום זו נטעלי קראתי את תשובתך : א. אתה באמת חושב שאם תמיד הייתי בדרגה מסויימת של חברתית ממש בקרקעית יש כזה דבר שיכול להיות שינוי לטובה? אם כן קצת קשה לי לקבל את זה ולהבין שהיה לי אחרת,כי אני פשוט רגילה לדחייה=פשוט כך,נורא עצוב לי לרשום לך את תחושתי הרעה אבל אני מרגישה כול כך סחוטה מבפנים אין לי כוחות להמשיך אני מפחדת שאני ידרדר בצבא ואולי ירצה למות!סבל כמו בתיכון כבר לא יכולתי לסבול הייתי המון לא מגיעה לבית ספר ועכשיו??הבעייה שלי היא כבר נכונה פשוט אני מתקשה, מפחדת לצור קשרים. אני מפחדת ששוב אני היה לבד השאלה היא אתה חושב שאני היחידה במצב הזה:ולפי דעתך מה שאתה משאר מה יותר יתאים לי בסיס סגור או פתוח???????? נטעלי תודה לך

נטעלי שוב שלום רב, הצעתי לך שתי אפשרויות, כשפנית אלי במייל האישי. אני חוזר ומציע לנסות את הנ"ל, ורק אם זה לא עובד, להתחיל לפחד או לדאוג לגבי איך זה יכול להיות שיהיה טוב יותר מעכשיו. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

הייי שלום לך קראתי את הודעתך לאורית ורציתי לספר לך קצת אליי ולהגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך. אני לפני גיוס ותמיד החששות שלי מה יגידו תמיד מבליגה תמיד אוכלת לאט לאט את עצמי מבפנים ובינתיים עוד אחד ועד אחד עולה אליי. תמיד הייתי לבד הבדידות מכאיבה לי . אני מאוד מאוד חוששת מהגיוס שהיה לי אותו דבר. קשה לי להפתח לאנשים קשה לי להיות רגילה בלי לחשוב פעמים זה הורס אותי אם רק יכלתח להתנהג כרצוני אבל משהו מבפנים עוצר אותי באותו רגע כמו בלאק אווט תודה מראש נטעלי

היי נטעלי! קודם כל אני נורא שמחה שכתבת לי. גם אני מאוד-מאוד מזדהה איתך - וכבר מזמן רציתי להגיד לך את זה ואיך שהוא זה לא יצא. אז עכשיו זאת ההזדמנות: ראשית כל - כשאני התגייסתי - וזה היה מזמן (ליתר דיוק - 30 שנה!!!) - פחדתי פחד מוות מהמסגרת הזאת וראיתי רק שחורות. חששתי לא רק מהמסגרת הצבאית, אלא גם מהבדידות - ממש כמוך. וכשהגעתי לטירונות - גליתי להפתעתי אנשים פשוט מקסימים - גם בנות המחלקה, וגם בנות הסגל, שעשו הכל כדי להנעים לנו את התקופה הזאת, ומבחינתי - הצליחו מעל ומעבר! גם המשך השירות היה בהחלט כיף, ואפילו הכרתי שם את החבר הראשון שלי. אני לא אספר לך שהכל תמיד ורוד - כי בשום מסגרת אנושית אין רק אנשים נחמדים. את בוודאי יודעת ש"יש כל מיני דגים בים". אבל אני יכולה להגיד לך שכמו שאני שרדתי את המסגרת הזאת - ואני שונאת מסגרות לוחצות - אז קרוב לוודאי שגם את יכולה לעשות את זה. ו-כן, גם אני לא הייתי אף פעם אלופה בבטחון עצמי ולא ביצירת קשרים חברתיים. וגם אני פעם הייתי מבליגה על עלבונות, "מתקפלת", "אוכלת את עצמי" - עד שפשוט הרגשתי שאני לא יכולה יותר, שאני הולכת להתפוצץ!!!!! אז לאט לאט שיניתי את הרגלי, המציאות פשוט כפתה עלי שינוי ההרגלים. התחלתי לענות כשהיה צריך - ואני לא אספר לך שתמיד במילים המתאימות. לפעמים זה היה עדיין מהוסס מדי, לפעמים חצוף מדי. אבל לאט לאט, מבלי שאט מרגישה, האיזון בא, את לומדת מהשגיאות - ובעצם את לומדת כל החיים. ו-כן, אני גם בטיפול אצל פסיכולוגית, שמבלי שארגיש איך ומתי, אני פתאום שמה לב שהיא עוזרת לי המון, נותנת לי ראיה חדשה של הדברים, כח ודחף ואומץ לעשות דברים שמעולם לא העזתי. אז בסיכומו של דבר, נטעלי, אין לך מה לחשוש מהשירות הצבאי, מה גם שלמיטב ידיעתי תנאי הטירונות היום קלים בהרבה מאלה שהיו לפני 30 שנה (וגם אז זה באמת-באמת לא היה נורא!), יש מבחר יותר מגוון של תפקידים לבנות. ובתוך כל המבחר הזה בוודאי תמצאי את המתאים לך ביותר ואני כמעט בטוחה שתזכרי את התקופה הזאת כחוויה חיובית! ואני גם יכולה לומר לך כמעט בוודאות, שעם הזמן תלמדי גם פחות לפחוד לעשות ולומר מה שבאמת את רוצה. ואל תהססי לפנות לעזרה מקצועית אם את מרגישה צורך - זה יעשה לך רק טוב! כל טוב ובהצלחה! ואשמח לשמוע ממך גם בהמשך! אחת

לד"ר אבני היקר !!! אני מעוניין לצאת מהמצב בו אני נמצא לבד ללא פסיכולוג כרגע מיכיוון שאני חושש להיתמכר לפסיכולוג או למצב של טיפול . השאלה הנשאלת היא האים לפי דעתך במצב שבו אני נמצא אני יכול לעבוד על עצמי ולשכוח מהדברים שמפחידים אותי . האמת שניסיתי מס" ימים וזה עבד אבל ברגע שקראתי איזה ספר התעודדות אז היה רשום פרט כלשהו שדחף אותי כאילו שרק טיפול יציל אותי !!! אני מכיר תצמי וברגע שאני הולך לטיפול מבחינתי זה כאילו הסוף שלי . לכן אני מנסה כרגע לצאת מזה לבד . כניראה שאני צריך מילה טובה ממך שאפשר אים רוצים לצאת מזה לבד !! אני יודע שצריך להאמין בעצמי כדי שאצא מזה אבל עים כל הפרסומים וההמלצות יש לי הרגשה כאילו לא שווה לי להשקיע לצאת מזה לבד כי בכל זאת רק פסיכולוג יכול להוציא אותך מזה !!! אני בכל אופן חושב ותקן אותי אים אני טועה כל תופעה נפשית כמעט יכולה להיפתר עים רצון של האדם הנפגע ואולי אפילו בלי פסיכולוג !!! אלא אים כן נגמרו לאדם המשאבים והוא צריך כוחות מאדם מקצועי !!! האים אני צודק ? בכל אופן אני רוצה לעבוד על עצמי ויש לי רצון אבל מפריעה לי כל הזמן התחושה שספרים ולפעמים גם רופאים בפורום ממליצים או אחד הרופאים באותו נושא אמר לי שלא נראה לו שהזמן יעשה את שלו !!! וזה מלחיץ אני צריך שתגיד לי שיש אנשים שיצאו מזה לבד ואז השתלם לי לנסות לבד !!!!!!!!! בברכה והכי חשוב שנה מתוקה לד"ר המקסים

לד"ר אבני שאלה זאת מופנית אליך בעיקבות תשובתך לפניה מ 31.8.01 "קורא למומחים בלבד" תודה

לד"ר אבני שאלה זאת מופנית אליך בעיקבות תשובתך לפניה מ 31.8.01 "קורא למומחים בלבד" תודה

הלחוץ שלום תודה על המחמאות האמת שאני חושב שאף אחד אינו לבד בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא אני גם בספק אם הכל עומד על מה שאני אגיד לך מכל מקום בהחלט יתכן שיסתדר עם הזמן (לבד או לא) ואם זה חשוב לך המשך לנסות אתה צריך להחליט מתי אם בכלל לפנות לעזרה של אדם נוסף ומי (בעל תואר או לא) שיהיהי בהצלחה עמי

למה אמרת שאתה בספק לגבי מה שאתה אומר ? אני רציתי סה"כ תשובה אים אפשר לצאת מזה לבד . למה בספק ??????? אני שואל אותך מאוד פשוט האים אדם יכול לצאת מהמצב שלי לבד אים יש לו רצון??

1 .ראו התיחסויותי הקודמים . 2. תהשתובות של הפסיכיאטר המומחה עולה כי אכן אין בארץ מסגרות לגמילה מתרופות פסיכיאטריות -הכוונה לתרופות נגד חרדה ודכאון. 3. נקודה מעניינת: נשים בפורום אינן מבטאות חרדה סביב התמהכרותן לתרופות .לגברים מביננו התמכרות לתרופות מפריעה. ( לא הערה שובניסטית אלא נקודה חשובה למחשבה). 4 . היות ובחו"ל אכן קיימים מסגרות אלה אני מציע שנתארגן כקבוצת לגמילה מתרופות בארצות הברית. ישנן מרכזים מוכרים ומכובדים. 5 . אפשרות אחרת, אולי פחות יקרה, להזמין לארץ פסיכיאטר אמריקאי המתמחה בתחום התמכרות לתרופות שיסייע לנו להמגל מהכימיקאליים המגעילים האלה. 6 . לאחר מחשבה מעמיקה בנושא נראה כי בשל זה רצוי להשקיע את האנרגיה בגמילה ולא בתביעה עצמה. בוא נתחיל לנקוט בצעדים מעשיים לפני שמערכת העצבים שלנו תפגע יתר על המידה. 7 . כשנגמל ונזכה בתביעה נגד הפסיכיאטרים הרשלנים ו\ או חברת התרופות, אני מציע להשקיע את הכסף בהקמת כפר טיפולי לגמילה מתרופות פסיכיאטריות . כמובן אני לא מתכוון לתרופות המיועדות לטפל במצבים פסיכוטיים. 8 . חשוב : פניה זו מיועדת לאנשים החשים לכודים בשימוש בתרופות שלא לצורך ובניגוד לרצונם. מי שחש בנוח עם צריכת תרופות פניה זו לא נועדה עבורו. בכבוד רב הקטור

אחלה........עלה והצלח

מצטרף!

לא ראיתי שום התיחסות של המוממחה לנושא

הקטור שלום 1. בהצלחה 2. אני לא אמרתי שאין אלא שאיני יודע גם אם יש יכול להיות שיש מקום לעוד מסגרת ושוב שיהיה בהצלחה עמי

הקטור שלום.סעיף 6 ו7 במכתבך תואמים בדיוק את השקפתי לגבי הנושא. אכן יש צורך להשקיע את האנרגיה בראש ובראשונה בהליך הגמילה עצמו . לאחר מכן כשנתחזק יהיה מקום לשקול איך ממשיכים הלאה. בקשר לאפשרויות גמילה בחו"ל או לחלופין הבאתו ארצה של רופא אני חושב שזה פחות מעשי לפחות לגבי חלק מהאנשים שיזדקקו להליך הגמילה. אני סבור כי בארץ ישנם בעלי ידע לא פחות נרחב מהרופאים שבחוץ.העינין הוא למצוא את האדם המתאים, בעל הכישורים הנידרשים ובעיקר עם הנכונות להתחבר לנושא ולהיות העומד בראשו. קצת מלחיץ לשמוע כי הבנזודיאזיפנים קשים לגמילה יותר מהרואין. אך אני חושב שהמפתח להתמודד מול בעיות קשות הוא קור רוח. אי-לכך הצעתי היא לחבור עבור 2 מטרות ראשוניות והן: 1 למידה יסודית של הבנזודיאזיפנים(ממה מורכבים, כיצד פועלים ועוד) ולאחר הבנתם להחליט מהיכן לתקוף את המטרה 2 חבירה לגורם רפואי פסיכיאטר , טוקסיקולוג, או אולי אלטרנטבי ע"מ להתקדם לעבר פתרון . כמו כן תמיד קיימת האפשרות להיות בקשר עם גורמים מח"ול באמצעות האינטרנט כחלק מהליך הלמידה ,וקבלת רעיונות. מוכן להיות מעשי.

היי נטלי. אני מצטערת אם דברי יעליבו אותך. במשך תקופה ארוכה אני קוראת את ההודעות שלך . בכל הודעותיך את רושמת את אותם דברים. שואלת את אותן שאלות שוב ושוב. וכל הזמן את אותם אנשים. גם שנותנים לך תשובות את לא מרפה ושוב שואלת . יש לי הרושם שאת מאוד מרחמת על עצמך. והרחמים העצמיים שלך מונעים ממך להתקדם. קומי ותתעוררי . תפסיקי לרחם על עצמך . תהני מהתקופה שנותרה לך עד לגיוס. אמרת שאחותך חולה (תקני אם אני טועה) אולי תבלי איתה קצת זמן. תעשי דברים שאת אוהבת.תפסיקי לחשוב מה יהיה פשוט תזרמי. דנה

דנה נכון שאני שואלת שוב ושוב בטח זה נראה שאני מרחמת על עצמי פשוט זה הדבר היחידי שמעסיק אותי אני במצוקה אין לי עזר כמו פסיכולוג אז קשה לי יותר מכול אחד אחר, אני מנסה כן להבין דברים אבל לפעמים אני לא תופסת את זה זה פשוט נראה לי רחוק מימני שיכול להיות לי טוב ואת אני מפריע לך סליחה רק תגידי ואני יפסיק אוהבת נטעלי

תודה לכם על שאתם תמיד קוראים את ההודעות שלי בעיון ועונים היישר מהלב. אני תמיד יודעת שאוכל לקבל תשובה בפורום ושמישהו יתייחס ברצינות להודעות שלי. תודות מקרב לב. אוהבת את כולכם

היי זו נטעלי , אני שמחה בשבילך שיש לך יד תומכת ואת מתעודדת אך בהמשך לזה ברצוני לשאול אותך למה את לא עונה לי שאני נורא רוצה את תשובתך, תראי אורית אני לא יחריך בחיים משבו שיתיחס אליי אבל נראה לי שקרה לך משהו כלפי נכון נטעלי??

ממש לא. לא ראיתי שכתבת לי משהו

קודם כל תודה לכל מי שכתב לי הודעות תומכות. לפעמים אני מרגישה שרק פה אני מקבלת תמיכה. אני מרגישה צורך עז מאד לספר לכם על מה שעבר עליי היום ואשמח מאד לשמוע מע אתם חושבים. אני עובדת במחלקה עם שתי בנות נוספות. אחת נחמדה למדי והשניה מכשפה וכולם שונאים אותה. היא תוקפת מילולית, ומתנהגת ממש בתוקפנות ובזלזול. בימים שיש לה מצב רוח טוב היא נחמדה מאד. בימים של מצב רוח רע, היא משפילה ויורדת על כולם, במיוחד עליי כי היא אחראית עליי. אני סובלת ממנה המון ובדרך כלל שותקת כי אני חוששת מעימותים ותמיד הייתי חלשה בעניין הזה. אני לא יודעת לענות ולעמוד על שלי ותמיד דורכים עלי יותר אנשים מסוגה. ככה היה גם היום עד שבסוף פרצתי בבכי ונכנסתי למנהל. הוא הזמין אותה ועשה שיחת "שולם" כזו מעושה. בכל אופן, יצאתי מהשיחה בהרגשה מאד רעה. חשבתי כל הזמן על אמא שלי ועל כמה אני מתגעגעת אליה ועד כמה אני מצטערת שלא הייתי מספיק לצידה. פתאום הכעס והעלבון ממה שקרה במשרד הפך לתחושות אשמה קשות כלפי אמא שלי. היה לי קשה להירגע. עד סוף היום התאמצתי (כמעט לשווא) לא לבכות. בדרך הביתה באוטובוס כבר פרצתי בבכי וכל הדרך ניגבתי את הדמעות ובכיתי לאלוהים שיסלח לי ולאמא שלי שתסלח לי. לא, אני לא מרגישה אשמה על מחלתה או על מותה אבל בהחלט לא הייתי מספיק לצידה. כשהיא חלתה נתקפתי כאלה חרדות שזה מאד השפיע על התפקוד שלי ולא הייתי שם מספיק בשבילה. לא הייתי שם כשהיא היתה הכי צריכה אותי וכל משבר קטן בחיים זה חוזר אליי. אני לא יודעת מה לחשוב על זה שאשמה מציפה אותי עם כל "תקל" קטן שלא קשור לאמא שלי. ולמה אני תמיד לא מסתדרת במקומות עבודה? מה עושים...כל כך רע לי.

אורית שלום, קודם כל - אני מוכרחה לומר לך שאני כל כך מזדהה איתך, ולא רק בהודעה הזאת, אלא בכלל בהמון תחושות שלך שאת מתארת כאן! גם אני עברתי בחיי לא מעט קטעים של חרדות ותחושות של הערכה עצמית ששאפה לאפס, ולמעשה רק בשנים האחרונות, הודות לפסיכולוגית שלי, התחלתי - רק התחלתי - לצאת מזה! בכל אופן, לגופו של עניין - גם לי בעבודה יש אחת כזאת בדיוק כמו שלך! אני לא יכולה לפרט יותר מדי כדי למנוע זיהוי, אבל אומר רק בקצרה שהיא בלתי נסבלת - גם כן יום אחד נוטפת דבש ולמחרת עוקצת ונושכת, וגרוע מזה - מסוגלת - וזה ממש בלי שום סיבה מוצדקת - לספר עלייך לכל העולם סיפורים שלא היו ולא נבראו - ולכי תוכיחי שאין לך אחות! ואני כבר ביררתי - ולמרבה הצער אין הרבה מה לעשות נגדה. אי אפשר לפטר אותה - בכל אופן לא בקלות - כי היא ותיקה וקבועה (וגם אני ותיקה וקבועה, אבל גם היא, ממש כמו העובדת שלך, בדרגה יותר גבוהה). וגם אין כאן "קייס" לתביעה משפטית נגדה על הוצאת דיבה כל עוד הדבר לא פורסם באמצעי התקשורת אלא נאמר סתם כרכילות. אז מה בכל זאת עושים? לפחות במקרה שלה - אני עונה לה!!!!!! כן, פשוט עונה לה!!!!!!!!!! ושלא תחשבי שזה היה קל - אני עובדת איתה כבר שנים רבות, ובהתחלה גם כן הייתי מבליגה מפחד, וזה בפירוש לא עשה לי טוב! אבל לאט לאט תפסתי אומץ והתחלתי לענות לה, והכוונה היא לא במילים שבסופו של דבר יחזרו אלי כמו בומרנג. הכוונה היא לומר לה בפשטות: "יש לך משהו להעיר לי - בבקשה. אבל בשקט ולא בצעקות!" - ואז פשוט - אם רק אפשר - לקום ולצאת מן החדר. שתמשיך לצעוק על הקיר! אני לא מכירה את העובדת הזו שלך ולא יודעת אם במקרה שלה זה מתאים או לא. במקרה שלי זה עוזר - היא אחר כך מתקפלת (נכון, רק עד הפעם הבאה - כי אופי זה אופי זה אופי ואי אפשר לשנות בן-אדם - אבל בכל זאת לכמה שבועות ואפילו חודשים יש שקט - וזה שווה הרבה!). אז מה דעתך לנסות את השיטה הזאת? אני מקווה שלא יהיה צורך, אבל אם חלילה כן - תנסי ואני אשמח לשמוע איך הולך! בהצלחה! אחת

בעבודה חייב לפתח עור של פיל כשיש מקרה כזה זה גם חכם לדעת להבליג

היי.מקווה שאצלך הכל בסדר. רוצה לשאול אותך אם האפקסור לא גורם לך לבעיות בשינה? והאם גורם לחולשה? תודה ביי.

עייפות קצת....לא רציני שינה??יושן כמו תינוק!! מזיין?? כמו דודי התותח!!! 2 כדורים ליום מחולקים ל4 רבעים

ביתי עלתה לכיתה א. היא ילדה טובה נבונה וחכמה. בקיצור מקסימה!!! מגיע לה הרבה ויש לה הפוטנציאל והיכולות. ונראה לי שאני מענישה אותה ולא נותנת לה את המגיע לה. אנו גרים באיזור פיתוח ,בשכונה בה גרים אנשים עם מצוקות רבות , עם בעיות כלכליות וחברתיות רבות.(מה שכנראה משפיע בצורה כזו או אחרת על הילדים הן מהבחינה של חוסר העשרה סביבתית והן מהסיבה של מתחים בבתיהם) ונראה לי כי האוכלסיה שמסביבה קצת נחותה , כזו שעלולה להוריד אותה מטה , ורע לי מאוד עם זה ולא כי אני משתחצנת חלילה וחס , להיפך אני מאוד אשמח עם היא תהייה כזו שמתנדבת ועוזרת ומסייעת, אבל שזו תהייה סביבתה הטבעית ??? שאלו יהיו חברותיה ?? שלא תהייה לה סביבה טובה לגדול ולהתקדם ולהתפתח. אני אמא רעה שלא דואגת לה כדי שתוכל לגדול ולהתפתח ולהגיע להישגים. ולא יודעת למה אני עד היום במקום הזה ומה היא אשמה?

ללורנס שלום רב! במכתבך את משתקפת כאישה אינטליגנטית ומשכילה, אמא דואגת . באופן טבעי את מהווה חלק מהסביבה בה ביתך תיתפת ותיגדל. במסגרת האינטראקציה ביניכם היא תפנים את העושר התרבותי שלך ואת גם תהווי עבורה מודל לחיקוי. כלומר לבית,למשפחת המוצא השפעה מכריעה וחשובה בתהליך גיבוש עולמה התרבותי. יש לי הרושם שרגשות האשמה הלא מוצדקות שלך פוגעים ביכולת שלך לראות את מצבך באורח אוביקטיבי. כלומר, את לא בחרת להמשיך לחיות בסביבה כזו ככה אני מבין ועל כן אינך אשמה במצבך . כמו כן, את מתעלמת מהתרומה העתידית שלך להתפתותה של ביתך. את אינךעליהן אמא רעה הרי ברור שאת דואגת לעתידה. נסי להתרכז בצעדים המעשיים לשפר את מצבה על פי תפיסתך ותמנעי מלהשקיע אנרגיה ברשגות האשם שלך. בכיתה ד' תוכלי לשלבה בצופים במקום מגוריך,שם תחשף למסגרת המתאימה לעולם התרבותי והערכי שלך כפי שהוא משתקף בדבריך. כמו כן, ניתך לשלבה בפעילוית רבות במתנס המקומי: מוזיקה ,ציור וכ"ד. אל תקחי על כתפיך עומס רגשי כזה. הצלחתה העתידית של ביתך היא גם פונקציה של תורשה ונסיבות עתידיות שאין לך שליטה עליהן. יש בכוחך לתרום לה רבות למרות מגבלות הסביבה. בהצלחה רבה תהיה אופטימית.

לורנס שלום רב, אני תומכת בחום בדבריו של אילן. אין לי הרבה להוסיף עליהם. לילדתך יש הרבה מודלים בחייה שאחד המשמעותיים הוא מודל ההורים. להורים יש השפעה ניכרת בעיצוב האישיות וההתנהגות של ילדם. לכן גם אם סביבת הילדה אינה מספקת ומעשירה דיה, את יכולה למלא את החסר עברה. מה דעתך? בברכה, טלי פרידמן

אני מוכרחה לומר שאני מאוכזבת ממה שקורה כאן! חשבתי לתומי שאחרי ה"סערה" שהיתה כאן בשבוע שעבר והתערבותו של המנהל, יוסי רוסמן, הרוחות קצת יירגעו והפורום יחזור למתכונתו הקודמת והמבורכת. והנה אני נכנסת לפורום ומגלה שוב את חילופי העלבונות והקללות! רבותי, מניסיוני הדל אני אומרת לכם - גם אם כועסים ולא מסכימים - יש דרך אחרת לומר את הדברים. אפשר לומר לפלוני שאתה חולק על דעתו, אפשר לומר לו אפילו שרותחים עליו, וכל זה בלי לקרוא לו "מניאק" או להגיד לו "לך תזדיין" ועוד ועוד... ותאמינו לי, זה עולה בדיוק אותו הכסף ולפעמים אפילו אפקטיבי הרבה יותר! אז מה דעתכם לנסות? מבטיחה לכם שלא תפסידו! כל טוב! אחת

האתר נגיש לכל מיני פונים. חלקם,סליחה הם לעדר של מסוממים , מכורים לתרופות פסיכיאטריות שלא לצורך. האמת מעוררת התנגדות . אנשים מתחילים לתפוס שהם בעצם נרקומנים לכל דבר אבל מתבצרים בעמדותיהם ותוקפים את אלה שחושפים את האמת. אני לא רואה בעיה בקללות ועלבונות המוטחים היות והם ביטוי לסערות נפש והמצוקות של אנשים שהוליכו אותם שולל אנשי המימסד הרפואי המתחסד והמזויף היודע לגרום להתמכרות לתרופות אך אינו מספק מענים וכלים ליציאה ממעגל ההתמכרות לתרופות. מי יתן והקללות והעלבונות המבוטאים בכאב יעוררו את האנשים לפעול ולמנוע את המשך השקר והרמיה של הממסד הפסיכיאטרט והרפואי. דעי לך אותו מסכן ש מתמכר לתרופות בגלל פסיכיאטר ומצבו מתדרדר עד לחוסר תפקוד מוחלט יקבל אפס אחוזי נכות בועדה רפואית. ומי ישב באותה ועדה רפואית ויקבל 1000 שקל מהמוסד לביטוח לאומי או ממשרד הבריאות .ניחשת ??? אותו פסיכיאטר שסימם אותואו חברו. כלומר הוא גם מקלקל לך את הבריאות וגם עושה על חשבונך בוחטה. אגב פסיכיאטר מהחיים תהיה גבר ותחשןף את זהותך.

מצדיע לך ..........את/ה צודק / ת

צודקת בהחלט!

גם למי שהסכים וגם למי שלא. ולטלי - שמחה במיוחד שלמרות הכל את בכל זאת מופיעה כאן! ועדיין מצפה לראות את העזרה והתמיכה ההדדית הנפלאות שהיו כאן...... לילה טובלכולם! אחת

שלום ד"ר הייתי רוצה לדעת מה הסימפטומים של חרדה מתמשכת עקב דאגה למצבי הבריאותי והאם ישנו מצב שבו בן אדם מרגיש מה שהוא חושב (סוג מחלה) אודה על תשובה

דן שלום אני מתקשה לענות על שאלתך. האם תוכל להסביר מה מדאיג אותך ומאילו סימפטומים אתה סובל. אשמח להתייחס לדבריך. אני לא חושב שאם אתאר תיאור כללי של סמפטומים חרדתיים הוא יוסיף לך במשהו, כיוון שלא יהיה רלוונטי למה שקורה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

היה מעניין להתארח במעבדות החברה ליצור תרופות. לא עוד לחיצה על דוושה כדי לקבל חתיכת גבינה כמו במכון המחקר האוניברסיטאי. לא ולא !!!!!!!!!!!!!!!! אינפוזיה לווריד של חומרים מרגיעים ,אז מה אם המוח שלי נהרס והכליות והכבד מפסיקים לתפקד. העיקר לחוש רגוע ושלו. אני כבר לא זקוק לעכברות מי מעוניין להזדווג הרי התרופה הזאת הפכה אותי לאימפוטנט. כך אני חוסך באמצעי מניעה אני לא עכבר נרקומן . אני עכבר נורמטיבי אני מקבל את מנת הסם מהפסיכיאטר שלי למה לי להסתבך??????????????????????????. אחרי שיסיימו את הנסיויים המעבדתיים ישווקו וימכרו את התרופה לבני אדם. איזה פראיירים . גם משלמים 100 דולר לפסיכיאטר עבור המירשם וגם משלמים הון עתק עבור התרופה אשר אינה ממומנת על ידי קופת חולים. חברה , חברה יקרים . אין פסול בנטילת תרופות פסיכיאטריות, לעתים אין מנוס. רק בוא ניהיה מודעים לסיכונים !!! לפעמים ניתן גם להוריד את רמת החרדה על ידי אקופונקטורה,רייקי, פעילות גופנית,הרפיה מודרכת ,האזנה למוזיקה ,טיפול קוגניטיבי או התנהגותי. המנעות מקולה,קפה וסוכר מוריד גם את רמת החרדה. אל תרוצו ליטול תרופות . יש פסיכיאטרים נהדרים המקפידים על מרשמים פסיכיאטרים כשאין מנוס וישנם גם חארות מדופלמים המורידים פאצינטיים מסכנים לזנות ושעבוד של נטילת תרופות פסיכיאטריות שלא לצורך. העיקר לדפוק מאה דולק נוספים בארבעים דקות. סליחה על בוטות אני מעוניין להציל אחרים מהגהנום הזה. תפעילו שיקול דעת. ולא להכנס לחרדות בגלל הערותי רק תהיו לי זהירים. גמר חתימה טובה עכבר מעבדה.

האמת שאני מסכים עם תוכן דבריך אבל לא עם הסגנון בו הם הוצגו... כשכתבתי את דבריי הנחתי שמי שפונה לטיפול תרופתי כבר ניסה טיפולים אחרים בלא הצלחה נכון|!! יש גם פסיכיאטרים , בייחוד אלה העובדים בקופות חולים , שהם לא מקצועיים כלל ועיקר וכל תפקידם הוא לחסוך בהוצאות הקופה...אל אלה , כמובן , אני ממליץ לא לפנות... דרך אגב.... ציפראמיל כבר מסובסדת ע"י קופות החולים יש עוד הרבה דרכים להרגע....אבל מנסיון ...ואני אומר זאת כמי שבתחילת הדרך התנגד בחירוף נפש לשימוש בתרופות ועבר הרבה עד למציאת התרופה המתאימה השילוב היעיל ביותר הוא זה המשלב אורח חיים רגוע יותר וטיפול תרופתי.... ותאמינו לי שכבר ניסיתי הכל.....

מצוין!!!כל מילה מילה!!!אני עכבר שלוקח כבר 20 שנה כדורים פסיכאטרים,אני לא מאמין בהם יש הרבה חתולים שעושים מהם כסף-כמו מסיגריות- בקמבודיה מכורים לאופיום במערב לכסף ובארץ-לכדורים פסיכאטרים(גם אקסטזי וכו' הם כדורים פסיכאטרים...........אופס-עדין לא...........)-עכבר מעבדה ועכברים נוספים............הרשו לי להפנות אותכם לספר מצוין{תולדות השיגעון בעידן התבונה-מאת-מישל פוקו}-והמוטו של הספר הוא:שהפסיכאטרים צריכים אותנו(נפגעי הנפש)י-ו-ת-ר ממה שאנו צריכים אותם,איך הם עושים בנו ניסיונות קלינים למטרתם ובכלל............אנו נפגעי הנפש תמיד הינו ותמיד נהיה עכברי מעבדה של הפסיכאטרים............ -תודה לך עכבר מעבדה-על המיכתב המאלף-תודה-מעכבר אחר..............

סחטיין!!!

יוסי שלום רב לך: אתה בטח מכיר אותי אני מדי פעם כותבת לך כאשר אני באמת במצוקה אני זו נטעלי שאני עוד מעט מתגייסת אני יותר מדי שואלת שאלות על גיוסי אני בחרדות בפחד עצום בפניקה וכול הגרוע שיכול להיות אני רואה המון שלילי. אני מפחדת להיות כמו שהייתי תמיד הכוונה להיות מנודה לבד חסרת חברים ורק אם עצמי, לי יש בעייה שאני לפעמים נכנסת לבלאק אווט ואני לא יכולה לדבר אין לי מה לדבר והמחשבה מה יחשבו אליי מעסיקה אותי ימים שלמים,השאלה שתמיד רודפת אותי כאשר אני אומרת אולי היה לי שיפור:ואז באה אליי מין מחשבה שכזו אם תמיד הייתי ככה לבד ובודדה חברתית אז מה פתאום יגרום שהיה לי יותר טוב, אני רוצה לציין שעברתי בית ספר שנה שעברה וירגשתי בדיוק בדיוק אותו דבר וזה מכניס אותי ליותר דאגה ופחד. יוסי בבקשה אנה מימכה תעזור לי אני כבר שבורה נפשית מחוף להיות בחדר ולבכות ולחשוב זהו............אין לי כלום לעשות. אין לי את האפשרות ללכת לפסיכולוג גם לא מקופה אני:כבר לא יודעת מה לעשות תודה מראש נטעלי

שלום נטעלי אכן, גיוס לצה"ל יכול להיות מה שמדרבן לחצים. אבל - וכבר הצעתי לך לחשוב גם על האפשרות שיכול בהחלט להיות שתתרחש חוויה טובה ומבגרת של אנשים, תפקידים, התנסויות. נכון לעכשיו, אם את מרגישה צורך בעזרה והעניין הכספי מגביל אותך, תוכלי לפנות למכון תפנית [email protected] עם איזכור של הפנייה ממני, ואם לא מסתייע שם, פני אלי טלפונית (הקליקי על שמי ותיפתח חלונית עם פרטי האתר שלי, וכשתכנסי לאתר תמצאי את הטלפון שלי). כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

לנטעלי שלום את יודעת שאיפשהו אני מקנא בך שאת יכולה לתקן עוד את המעוות. אין לך מה לדאוג מהצבא ומן החברים אם יהיואו לא יהיו. הרבה אנשים מתחילים להכיר את החברים האמיתיים שלהם בצבא. נראה לי שאת בחורה נחמדה מאוד ולא תהיה לך בעיה להתחבר. את צריכה פשוט יותר ביטחון ולהראות לכולם שם שאת לא מפחדת אפילו שמבפנים את קצת חוששת. תנסי להתחבר ותראי שהכל יפה ותראי חיוך ושתפי פעולה בשיחות אך לעולם גם כשכואב לך משהו באותו הרגע אל תראי זאת ואל תגידי זאת כי אז באמת אנשים יתרחקו ותאמיני לי שאני אומרת לך את זה מניסיון. תתנהגי טבעי ופשוט תתחברי כמו כל אחד. במיוחד יהיה לך קשה בטירונות בהתחלה כי תיהי לבד ובלי משפחה. לבד לבד! אבל ככה לומדים להיות עצמאים ועוד הפעם אל תראי פחד כי אין ממה את תסתדרי רק אם תראי חיוך לא משנה מה ההרגשה. אם תבכי להם שם הם רק יתרחקו ואני אומרת לך את זה לא במטרה לפגוע אלה להגן. אז בבקשה קחי את דברי לתשומת לבך וזה רק לטובתך ושתהיה לך בהצלחה מכל הלב. ביי ביי עינת נ.ב מצטערת על אריכות דבריי אבל הייתי חייבת

עינת יפה מצידך את מאוד מעודדת =תודה לך. בקשר לזה שרשמת לי שבצבא מוצאים חברים אמיתים זה אחרת מתיכון? אבל אני כמעט בטוחה שאני ישאר כמו שהייתי תמיד לבד ובודדה,הרי אייך זה שפתאום דברים ישתנו, וקנאה ביי? את? למה? אני במצוקה? רע לי בחיים האלה? מימה יש לקנות ביי בשינוי אני כמעט בטוחה שאני היה באותו מצב. עינת אני רושמת לך ודמעות זולגות מעיני ,רק אם יכולת לדעת עד כמה מצוקתי וכאבי בלב. שלך באהבה .נטעלי את ממש מקסימה........................... אני מתגייסת באוקטובר ב 22ל10 בייייי מחכה לתשובה

נטעלי זה ממש כואב לי לראות אותך לוקחת את זה כלכך קשה. את רק בהתחלה ואני מכירה מלא אנשים שאו שעלו לארץ ישר לצבא והכירו או כאלו שניתקו מגע אם התיכון והכירו בצבא. רוב החיים זה פרק נפתח ופרק נסגר, וכל תקופה בדרך כלל יש את החברים שלו. אבל אני עשיתי טעות ובכיתי כל הזמן מהפחד שלא אמצא והדיכאון נראה על פרצופי עד שאפילו החברה שהחשבתי כביכול הכי קרובה התרחקה לאט לאט. אני אומרת לך שאנשים פשוט לא אוהבים שבוכים להם כל הזמן אלה אם זה אמא או אבא ומישהו ממש קרוב שאת יכולה לסמוך עליו ולספר לו את מה שמציק לך. אם את רוצה חברים את צריכה לחכות בסבלנות וגם שאת פוגשת מישהי נחמדה אז תשקיעי ואל תשקעי. תראי היום אני בת 24 ותאמיני לי שפגעו בי הרבה חברות כי הייתי אולי טובה מדי איתם ותמימה מדי ורגישה ותמיד בחרתי את הלא כלכך טובות שבחברות רק כדי לא להשאר לבד. אבל אמא שלי אומרת שעדיף להישאר לבד מאשר להיות איתם כי אז ימשיכו לזלזל ולנצל. אני מודה שאני בחורה די נאה שתמיד הסתדרה אם בנים אך בנות זה סיפור אחר לגמרי. בקיצר יהיה בסדר אני מחזיקה לך אצבעות ואם תצטרכי כתף או סתם חברה לשמיעה ועזרה אז תפני לאי מייל שלי ואני אשמח לעזור ביי עינת

הייייי את המון המון זמן לא היית כאן? זו נטעלי שמתגעגעת הרבה זמן לא היית ניסיתי למצוא אותך בכול דרך אך לא ענית לא היית, מה שלומך?! אצלי היה עד לפני שבועיים רע מאוד ירגשתי שסוף העולם קרב.פשוט כך ירגשתי בודדה מהחיים לבד בלי אהבה בלי יחס פשוט עם עצמי. ואז הפחד והחשש האם היה כך בצבא ומין איזה משהו תמיד רודף אחריי בראש אם תמיד הייתי כך וגם עכשיו למה שפתאום דברים ישתנו?! אני מרגישה אותי בתוך בועה מפוחדת וחששושית מן הרבה דברים= זה טבעי אבל אצלי זה הרבה יותר מאחרים שרה אין לי אם מי לדבר.אני מרגישה חסרת אונים כאילו נולדתי לסבול

הי נטעלי. כן לא הייתי הרבה זמן כי האינטרנט שלי נגמר ואז טסתי לחופשה קטנה שפשוט היתה מעולה. אני לא חושבת שנולדת לסבול אף אדם לא נולעד עם יעוד של סבל. אני כן חושבת שאת צריכה לחשוב על עצמך בצורה חיובית יותר כי אין אדם שאין לו מה להוסיף לחברה. את צודקת שטיבעי לחשוש מדברים אבל אולי אם תסתכלי טוב תראי שיש כאן הרבה אנשים שמפחדים. הנה אני למשל מתה מפחד מקשר של חברות עם בנים. מפחדת מאוד להיפגע!! אבל אין מה לעשות אני חייבת להתבר על הפחד הזה אחרת נשאר תקועים במקום לנצח. וחץ מזה מה שלומך היום? שרה

דנה יקירתי זה נכון שבעזרת טיפול יכול צבי להשתנות אבל כשאין דרך ללכת לטיפול זה בעייה אליי לנסות להתגבר או לצוא פתרונות, להרגיש לבד =זה כואב.פשוט כך כואב בלב את חושבת שיש עוד אנשים כמוני במצבי הירוד??? ומה שלומך מה עושה בימים אלו?נטעלי

ההי נטלי בטח שיש עוד אנשים במצבך. אבל זה משנה??? לפי דעתי צרת רבים נחמת טיפשים. עלייך להתמקד בעצמך נטלי, אין צורך כל פעם שאת פונה אלי לפתוח עץ חדש את יכולה לענות לי תחת ההודעה שלי. ככה לא אפספס הודעות שלך דנה

דנה האמת זה כן טיפה מנחם כי אני מרגישה שרק אני לבד ורק אליי מתיחסים ככה ואין עוד אנשים כמוני זה גורם לי לצער עמוק יותר כאשר אני יודעת שיש עוד אנשים זה נותן לי תחושה שאני לא שונה פשוט יש אנשים כאלה, אבל בטח רשמת לי שיש כדאי להודד אותי נכון?? דנה,: בטירונות,הפחד שלי הוא שאוכלים כולם יחד, מתקלחים יחד אני מפחדת אני תמיד במצבים כאלה מדוכאת.... אייך זה האם באמת כולם יחד מתקלחות? האם כולם הבנות יושבות יחד? האם יש כאלה לבד? [האם אני ימצא חברות?..... אוהבת נטעלי

מה שלומכם?יתחלנו שנה חדשה מגיע לכולנו לכבל את כול מה שחשבנו או רצינו שנה טובה שנת שלום ואהבה שנת חברויות שנת אושר שנת ברכה שנת שלום שנה של הצלחה והכי חשוב שנת בטחון לכולו שימרו על עצמכם אני עוד מעט כבר לא היה כאן בצבא לא אוכל לספר לכם כמו פעם התגעגע זה בטוח לכם לעדוד לאהבה אני מקווה שאני היה חזקה ולא ישבר כי אני עכשיו חצי הרוגה בייייייייייייייי נטעלי

תודה לנטעלי על הברכות אני מאחל לך בהצלחה בדרכך ושתגשימי משאלותייך. אני כותב מהבית מאחר ואני כרגע מובטל אז אין לי אינטרנט זמין כל הזמן.

שלום דוגי וברוך שובך. הצטערתי לשמוע שפיטרו אותך. אבל כמו שכבר אמרתי לך אולי זו פשוט התחלה חדשה. התחלה טובה יותר. דוגי, בפורום גסטרו שאלתי אותך שאלה לפני כמה ימים אשאל. מקווה שתוכל לענות לי תודה מראש דנה

הייייייייייייייייייייי דנה לה חמודה ויי כמה שהרבה זמן לא דברנו מה שלומך? אצלי כרגע טוב עבר אליי שבועות מאוד קשות הרגשה של לבד בלי אף אחד הרגשה שתמיד השאר כך הרגשה של שונה.... רציתי לדעת למה?אין לי תשובה רק אלוהים יודע, דנה את במת חושבת שיש סיכוי לשינוי?אייך אבל?למה שפתאום כן היה שינוי? הרי תמיד הייתי כך? אוהבתצ נטעלי

היי נטלי אם שינויי אפשרי. כמובן!!!!!!!!! איך ? התשובה היא שעלייך ללכת לטיפול! לבד את לא תשתני רק מטפל שידריך אותך ויעזור לך יכול להביא לשינויי דנה

אני בחורה בת 33 עצמאית כבר מגיל צעיר. בעלת דירה בקיצור בהחלט לא תלויה, משכילה יכולה להגיד על עצמי שאני מענינת. בגיל 30 החלטתי שזהו הגיע העת להקים משפחה בישראל בא לי להביא ילד לעולם לחיות בשתיים לאהוב ולהיות נאהבת. נושא אהבה והמיניות היה רחוק ממני עד גיל 28 ברחתי מזה כמו מאש והמשכתי לבנות את עצמי עלמנת להגיע לעצמאות המיוחלת מתוך מחשבה שלי זה לא יקרה לא אחווה את חווית האהבה אבל זה קרה נהנתי וזה נגמר ועכשיו מאז האהבה שהייתה כבר חלפו שנתיים וכלום וכשאני אומרת כלום אני מתכוונת בכל מובן המילה כי יש לי ראש פרימטיבי משהו ואם אני לא רואה שיש סיכוי מבחנתי אני לא מתחילה קשר ולא חווה לא מנסה אולי מפחדת לבזבז זמן אולי מפחדת שזה יגמר,אולי מפחדת ש"ינצלו" וילכו לא יודעת. ולשאלה מה עושים כדי לשבור את מעגל הרווקות . משהו בעיני לא תקין אני לא מלכת היופי אבל ניראת לא רע ולא מצליחה להבין האם האשמה היא בי בפחדים שלי שצינתי קודם או שבאמת משהו דפוק עם הגברים הנורמלים לכאורה שמסתתרים בבית. מה לעשות איך למצוא את אהבה, האם עלי להרפות ובכל זאת לנסות להפגש עם גברים שמלתחילה לא נראים לי. ואם עד עכשיו זה לא קרה האם יש סיכוי שכן יקרה כי במקרה של זוגיות נראה לי שזה לא תלוי רק בי שהרי מדובר בשניים.

שלום רב, עניין בניית הזוגיות נראה לפעמים תעלומה גדולה מהולה בבושה: תראו כמה זוגות כבר יש בעולם, ולמה לי זה לא קורה? כשמתבוננים ברמת המיקרו-התנהגות, מסתבר שההסבר לאי הזוגיות מצוי בעמדות ותפיסות העולם (מי כן ומי לא בשבילי), בהרגלים ודפוסי החיים (למשל: מה מותר ומה אסור בלילה הראשון...), ובטעם האישי שלרוב אינו לוקח בחשבון את הזולת (ככה זה יפה לי, וזה הבושם שמתאים לי....). צריך להוסיף לכל העניין את הקושי של רבים להכנס לאינטימיות (שזה לא מיניות!) שכרוכה בחשיפה ובאובדן מסויים של ביטחון שהמרחק נותן. ויש כמובן את עניין ההתאמה או אי ההתאמה המינית - והנה צרור של גורמים שכל אחד מהם (והם לא היחידים) ישפיעו על ההסתברות ליצירת קשר. נכון שהמראה חשוב, ונכון שמזל לא יזיק - אבל זה לא מה שמסביר את התופעה, שאת לא היחידה בה. הוועצות מקצועית בהקשר לדברים הללו נעשית יום יום עם רבים, שהם/ן טובים ויפים. אם תרצי הכוונה בעניין, פני למייל האישי עם איזכור של מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אני משתמש בסרוקסט למעלה משנה ,במינון קבוע של כדור ליום,כך התחלתי ומעולם לא העלתי את המינון,כיום אני מנסה להיגמל מתררופה זו,מאחר והיא גרמה לי לעלות במשקל ,אוני לא אוהב את זה ....התחלתי לקחת כדור יום כן ויום לא,ולא היו כל תופעות לוואי במשך כחודש + . כיום אני מנסה להוריד את המינון לחצי כדור אחת ליומיים ,אבל זה גורם לי לתופעות לוואי חמורות של ,קשה לתאר...כמו זרם בכל מיני חלקים בגוף בעיקר בראש,ואם אני לוקח חצי כדור תוך כמה שעות זה נעלם....איך בכל זאת אני כיול להמשיך להיגמל ללא תופעות הלוואי , ושאלתי השניה היא האם יש תחליף זהה לסרוקסט, מאחר והוא באמת כדור טוב .הוא עזר לי רבות למשל בשפיכה מוקדמת שהיתה לי....ושאלתי השלישית למה סרוקסט גורם להשמנה ותאבון בלי סוף.....אוה בעבור תשובה מפורטת.... רוב תודות אגב הכדור הוא 20 מ"ג....

איל שלום איפה הרופא שלך ? איפה ????? אתה מעלה שאלות חשובות ובדיוק בשביל זה יש רופא. יש תחליפים לסורקסט שאינם משמינים אבל הכל תלוי בתגובה האישית ובכל מקרה צריך לעקוב אחר משקל ההשמנה קשורה כנראה להשפעה על תאבון ועל חלוף החמרים בהצלחה ביחד עם הפסיכיאטר שלך עמי

הייתי אצל הרופא שנתן לי את המרשם 5 פעמים בכל התקופה,לאחר מכן נותק הקשר ,וכשניסיתי לחדשו הוא עבר מען לצפון הארץ, אין לי משהו אחר ובקופ"ח אני לא מעיז להפגש,עפ פסיכיאטר, אני מאד מעונין להיגמל מהסרוקסט בתקווה שאני ירזה בחזרה, לא ענית לי ,על השאלה.....האם זו תופעה מוכרת הזרמים האלה בגוף????? ואיך להמשיך את הליך הגמילה מהסרוקסט, ?????? איזה כדור לדעתך הוא תחליף הולם לסרוקסטללא השמנה.?? לא איכפת לי להגיע למרפאתך אם קיימת כזו רק תן טל' או כתובת.......אנא!!!!!! ענה לי על השאלות תודה על תשומת הלב איל

נגמלתי מ'סרוקסט' באופן הר"מ: כל שבוע הורדתי כדור אחד. שבוע ראשון שישה כדורים. שבוע שני חמישה כדורים וכן הלאה. הדילול נעשה בימים לסרוגין. מקוה שתצליח.

קודם כל תודה.....כמה זמן השתמשת בסרוקסט?????? והלוואי שהדרך בה נגמלת היתה עובדת אצלי .......אני בהתחלה הפחתתי את המינון מכדור ליום ,לכדור כל יומיים עכשיו אני במצב של חצי כדור כל יומיים ומרגיש תקוע עם זה........ חוץ..............היו לך תןפעות של השמנה בזמן השימוש ???????.וכאשר נגמלת היו תופעות???? אודה להתייחסותך

אני אשלח כשארגיש טוב יותר מצטערת על הדברים הקשים שאני כותבת ומחר בערב...בסדר... תודה אני.

אינשם, מאוחר יותר אני אבדוק את המייל. ליל מנוחה, טלי פרידמן

גם לך ושוב תודה...

אמא של חברה שלי נפטרה לפני שבוע וחצי מסרטן, בדיוק כמו אמי. חברתי חזקה הרבה יותר ממני. היא מתמודדת על המצב בצורה טובה הרבה יותר. אמנם היא בוכה הרבה אבל לא מאבדת אחיזה ולא מגיבה בחרדות, דכאון או חוסר תפקוד. מה זה אומר עליי? אני מפחדת לחשוב

אורית שלום רב, כל אדם הוא יצירה שונה וייחודית, לכן במי האדם שונים זה מזה בצורתם החיצונית ובהוויתם הפנימית. התגובה של חברתך מן הסתם תיהיה שונה משלך, כי היא אדם אחר. אין זה מעיד שהיא טובה ממך, או שמצבך הנפשי רע משלה. זה פשוט אחר. אל תשפטי את עצמך מהסתכלות על אנשים אחרים. תבחני את ההתנהגות שלך, לימדי אותה, ולימדי להתמודד עימה. זה מה ששייך אלייך ועם זה מה שעלייך להתעסק ולהתמודד. חיזקי ואימצי, טלי פרידמן

אורית שלום ., ואולי היא עדיין בהלם לכ חרדה היא תגובה טבעית של המוח והמחשבה, קודם כל אני מצטערת בקשר לאמך, מה זה אומר עלייך ? לכל אדם יש רגשות שונים ן לא חרדה ולא מדוכאת. כל אדם שונה מהשני- את בסדר גמור, אל תאשימי את עצמך בכלום. מאחלת לך שתרגישי טוב - רק זמן זה התרופה לכל דבר את יודעת? תאמיני בכח שלך להתגבר ותראי : את תצליחי לעלות על דרך המלך- אמן מיקי.

מסכימה לכל מילה של טלי . כל אדם מגיב אחרת למצבים שונים. מוות של אדם קרוב הוא הדבר הכי קשה שאפשר לעבור. לדעתי אין כאן נורמלי ולא נורמלי. ולכן אינך צריכה לשפוט אותך או אנשים אחרים. השאלה היא האם זמן מרפא את הכל . לדעתי לא . אני מאמינה שהדיכאון יחלוף והחרדה גם אבל הגעגועים לעולם לא חולפים. דנה

אוריתי.. כדי להעביר לך קצת ממה שאני חושבת אני אספר לך "סיפור " קטן... סיפור אמיתי - מהחיים. מהחיים שלי: לפני שלושה חודשים נסעתי לכיוון ירושליים, בדרכי לשם ראיתי בצד הדרך מכונית מעוכה ואנשים . עצרתי את הרכב וניגשתי לתת עזרה ראשונה. את המחזה שנגלה לעיני לא אשכח כל חיי. ראיתי פצועים- פצועים אנושות וראיתי הרוגים. זו הייתה משפחה. הורים ושלושת ילדיהם. ראיתי במו עיניי איך חייה של משפחה (נוספת) , או המעט שנשאר ממנה -הולכים להשתנות, ולהיות מלאי עצב גדול, גדול עד אין שיעור. לאחר שאתר התאונה פונה, נשארתי אני - על הכביש. התחלתי לעכל- לנסות לעכל את מה שזה עתה ראו עיניי. עד היום אני לא יכולה להשתחרר מהזוועה. מהזעזוע. מהמראות. מהריחות.ומהפחד. הפחד הזה מהגורל, שיכול להיות כל כך אכזרי לאנשים מסויימים, והכאב הגדול הזה לאבד את האנשים שהכי יקרים לך בחייך ברגע. אני מספרת לך את הסיפור הזה מכיוון שבדקה הראשונה שלאחר התרחשות התאונה היינו שתיים, אני ועוד בחורה נוספת, שגם היא נקראת אורית, דרך אגב. את הבחורה הזו לא ראיתי מעולם, עד לאותו רגע גורלי שבו נפגשנו. היינו לבדנו והגשנו עזרה למי שיכולנו, כל אחת עשתה מאמצים עילאיים לעזור, עד שהגיעו אנשים נוספים וצוותי מד"א. שתינו ראינו את אותה הזוועה- ב ד י ו ק . אבל אני והיא הגבנו לגמרי אחרת. אני נכנסתי לחרדות. פחדתי,בכיתי, חלמתי על "זה", רציתי לדבר עם מישהוא ולא ידעתי למי אפשר לספר דבר כזה, טופלתי אצל איש מקצוע, דנתי ודשתי ועסקתי בזה כמעט כל הזמן. הבחורה השנייה, לעומתי- לא הרגישה צורך לדבר על זה, המשיכה בחייה מבלי לדבר או לרצות לדבר , מבלי צורך לגשת לטיפול פסיכולוגי וטענה שהיא פשוט לא מסוגלת ולא רוצה "לחזור " לשם. בשום צורה. אבל מה - היא מוכנה לשמוע אותי ולעזור ל י ככל שארצה, אבסורד לא? היא שימשה לי כתף תומכת כשבעצם גם היא זקוקה לתמיכה, לא? לא. זה רק מראה לך שלכל אחד יש דרך משלו להתמודד עם הכאב. הדרך שלה להתמודד ,עד כמה שזה נשמע מוזר, הייתה בעזרה הנפשית שהיא הגישה לי...מי אמר שהדרך שלך להתמודד עם אובדנה של אימך היא לא טובה? ציפור הנפש שלך לא יודעת כרגע איך לשאת את גודל המכה, ואת מנסה לגשש לאט לאט בחשיכה, ולאט לאט את תדעי. רק תמשיכי בחייך, אל תיכנעי לצער, פני לו מקום מסויים בחייך אבל אל תפני לו את כל חייך. הרי רק את יודעת כמה יקרים הם החיים וכמה קצרים הם יכולים להיות. בהמון אהבה, ליהי.

ליהי, סיפורך כואב ומרגש גם יחד. אני שמחה שפנית לטיפול מקצועי, זה חשוב. עברת טראומה לא פשוטה, וחושב לטפל בזה, להתייחס להשפעות ולדעת כיצד לקחת את זה ולהמשיך עם זה הלאה. יישר כח! בברכה, טלי פרידמן

אורית שלום, כמו שכבר כתבו לך לפני - כל אחד מגיב אחרת ואין כאן "נכון" ו"לא נכון". אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו חשוב: אבי נפטר לפני חצי שנה בדיוק. שמעתי מחמאות בלי סוף על דרך ההתמודדות שלי - כמה שאני חזקה, וכמה שבכלל לא רואים עלי כלום, וכולי וכולי וכולי... ורק אלהים יודע עד כמה שזה לא היה נכון! אני לא יודעת מה ראו ומה לא ראו כלפי חוץ - את זה יכולים לומר רק האחרים. אבל רק אני ועוד קומץ אנשים קרובים ידעו עד כמה שהייתי מרוסקת מבפנים, ועד היום עדיין לא חזרתי לעצמי במלוא מאת האחוזים! אז בקיצור - מה שאני רוצה לומר הוא - שלא כל דבר הוא כמו שהוא נראה כלפי חוץ. חברתך אולי נראית חזקה - אבל לכי תדעי מה עובר עליה בפנים, מה היא עושה כשהיא לבדה... בכל אופן, את לא מנסה להעמיד פנים, את מודה בקשיים שלך - ולפחות בעיני - אלה הם האומץ והגבורה האמיתיים! כל טוב! אחת

אני נוהגת מזה כ 20 שנה ללא שום בעיה, ועם הרבה ביטחון בנהיגה. לאחרונה עברתי ניתוח פתאומי להוצאת שחלה,לאחר מכן שברתי את היד,לאחר כחודש מהניתוח הגיניקולוגי פיתחתי חרדת נהיגה, המתבטאת בהזעה ודפיקות לב תוך כדי נהיגה,ובמיוחד בכבישים פתוחים.הלכתי לפסיכיאטר והוא נתן לי cipramil ולמקרה הצורך גם xanagis ,אבל אני קראתי שלמקרה חרדה עדיף לקחת seroxat.אני חוזרת שהבעיה שלי היא חרדה ולא דיכאון, האם cipramil היא התרופה המתאימה? אודה על תשובה מהירה.

שלום רב, אם לא היו תופעות אחרות - נראה לי לא הכרחי לפנות לטיפול תרופתי, לעניין שלך. נהיגה היא התנהגות שמתבצעת תוך כדי מסע ארוך אל תוך המון לחץ, ולא יפלא שערעור פיזי-בריאותי טוטלי כל כך כמו שעברת - יכול להשפיע על ההתנהגות הזו. קיימות שיטות טיפול פסיכולוגיות לא מעטות שיכולות לסייע בסבירות גבוהה. אם תרצי הפנייה פני למייל האישי עם איזכור מיקום מגורייך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

אודה לך אם תענה לשאלתי מאתמול. אני מצרפת לינק לנוחיותך http://doctors.co.il/forums/read.php?f=6&i=193404&t=192885

אורית שלום, אינני מכיר. אורן.

עברתי כאן קצת ראיתי אותך רציתי למסור לך ששלחתי לך די הרבה מיילים שלחתי לך עוד שניים כרגע

עוד אחד עכשיו ...

אינשם, דיברתי על מחר בערב... אם את רוצה את יכולה לשלוח לי מייל. תרגישי טוב, טלי פרידמן

ד"ר אבני-שלום רב!!! מדוע אינך עונה לי על שאליתי בנושא הטורוטוקוליס שכתבתי בשנית(לפי בקשתך) ביום שבת 01/09/01 עמוד 395

רוניה שלום ראי תשובתי שם עמי

מהי שיטת הגשטאלט?

אורית שלום רב, גישת הגשטאלט היא אחת משיטות הטיפול הפסיכותרפויטיות. היא מתבססת על גישה של "תבניות"(גשטאלט=תבנית). העבודה הטיפולית עוסקת בעיקר ב"כאן ועכשיו", ויש שימוש בתהליכים מסויימים בטיפול שמאפיינים יותר את הגישה, כגון "הכיסא הריק". ישנם מספר ספרים שנכתבו על הגישה, אחד מהם הוא "מילה במילה", והוא מומלץ בעיני. שבוע טוב, טלי פרידמן

המון תודות טלי.

לד'ר אבני שלום וברכה קיבלתי את הצעתך , ציינת את שם המתפלת בנושא אבל בלי כתובת אנא בבקשה ציין לי את הפרטים של רוית ניסן. אם אתה מכיר מאזור הקריות וחיפה שמתמחים בנושא זה אני מאד אשמח. בתודה מראש

יש לי תינוקת בת שנתיים ושלושה חודשים. (ראוי לציין שהיא תאומה וילדה לאם חד הורית) מאז שנולדה אחותה השלישית היא התחילה בקביעות לתלוש את שיער ראשה ובאופן אוטומטי זה מחובר למוצץ ניבלע מידי פעם כשהיא מרגישה שהשיערה בפה ולא יכולה להוציאה מוציאה אותה דרך הקאה. כך זה חוזר ונשנה מידי יום (כחצי שנה) אני מבקשת מה לעשות בנידון תודה.

אני לא מומחית ולכן אל תסמכי על דעתי בלבד אבל אני זוכרת שקראתי משהו בנושא פעם לגבי כך שתלישת שיער עצמית אצל תינוקות וילדים היא סימן לדכאון ומצוקה נפשית ויש לטפל בכך אצל מומחה.

הנה לינק שאולי יעניין אותך http://www.sahar.org.il/self_injury3.asp

משה שלום ישנן יחידות לטפול בתנוקות (לרוב טפול מדולב עם האם אני מכיר באיכילוב ובפתח תקוה (במרפאת אורלנסקי) אנא פנה אליהן ואם זה רחוק שאל על יחידות נוספות (פנה לרוית ניסן היא עובדת עם תנוקות ) בהצלחה עמי

שלום אומנם בני אדם יכולים להשתנות אבל השאלתי היא האם יש באמת אפשרות לשינויי מקצה לקצה ? להפוך מאדם חסר ביטחון עצמי לאדם עם הרבה ביטחון עצמי ? לשנות חברה ? וכד' תודה דנה

אני היום בטיפול פסיכולוגי במטרה לעשות שינוי שכזה בחיי. זו שאלה שאני גם שואלת את עצמי- עד איזה גבולות שינוי באמת אפשרי?

שלום אורית אני חושבת ששתינו רוצות לשנות פחות או יותר את אותן תכונות- ביטחון עצמי , יכולת להתמודד עם לחצים בצורה יותר טובה.תקני אותי אם אני טועה. לדעתי את השינויי ששתינו רוצות אפשר להשיג. הרי יש בנו תכונות שאינינו רוצות לשנות ( לפחות כך אצלי) . ויש בעיות ספציפיות שאנו רוצות לשנות שלפי דעתי עם עבודה נוכל להצליח. דנה

דנה שלום רב, "היהפוך נמר חברבורותיו?" בכל אחד מאיתנו טמון פוטנציאל גדול לשינוי, לגדילה, לצמיחה. כל אחד עושה עם היכולת הזו דבר אחר. אחדים הופכים את צבע שערם, אחרים עושים ניתוח לשינוי מין ואחרים נוספים, הולכים לפסיכותרפיסט כדי למצוא מי הם ולשנות את עצמם. לגבי השאלה האם שינוי אפשרי, הרי שהתשובה המתבקשת והנכונה (רק תלוי במינוח) היא "כן".אז אפשר להשתנות, אך מה זה אומר "להשתנות". האם הצבע החדש של השיער משנה את המהות של האדם? לא. האם ניתוח לשינוי מין משנה את המהות של האדם? קצת, כי החיצוניות המשתנה מוסיפה לשינוי הפנימי ולתהליכים הנפשיים.האם פסיכותרפיסט יכול לעזור למטופל להשתנות? כן, אבל יש צורך להגדיר מהו "שינוי". שינוי כפי שאת מתארת "מקצה לקצה" נראה בעיני בלתי אפשרי. אפשר להתקדם ולשנות חלקים באופיינו, ללמוד את ההתנהגות שלנו ולייעל אותה, אבל לא להשתנות לגמרי. הרי זה נשמע מכני, לא אנושי משהו. בכל מקרה תשובתי אינה חד משמעית, כמו הקושי בלענות על השאלה שבתחילת הודעתי. חברבורות הנמר אכ משתנות לעיתים, אך האם זה אומר "מהפך" של ממש אצל הנמר? לעולם לא נדע... בברכה, טלי פרידמן

היי דנה אני שואלת עצמי בטיפול האם אני רוצה בכלל שינוי !!! ואיך לעזעזל אעשה זאת !!! יש לי פחד מהשינוי הלא נודע .!! גם הקונפליקט של אני רוצה להישאר עם הידוע "אני המגעיל " או להישתנות לאני "הבסדר "והחדש, מבלבל ! אז החלטתי שאני לא רוצה את שניהם וכך אני בעצם "איננה ". אני מיתחבאת מהעולם ורק בפורום אני מעיזה לצאת לפעמים . גילוי...................... וכך בעצם כתיבת שורות אלה ,במיקרה . הבנתי , למה אני "איננה "כל כך הרבה שנים , (ברור שיש עוד סיבות ). בידידות ויוי.

המון תודות על התמיכה ועל התגובה למטה. מותר לשאול למה דווקא את הודעותיי את מקפידה לא לפספס? ואיפה את רואה נקודות חוזק במקומות בהם אני רואה רק חולשה ואפסיות? אשמח מאד אם תספרי לי יותר על עצמך...

כי ההודעות שלך הן אמיתיות, מרגשות, קל לי להזדהות איתן, וכמו שאני מזילה דמעות מהודעות מסויימות שלך- בדיוק באותה התרגשות אני שמחה כשטוב לך. אני חושבת שבאיזהשהוא מקום אני שואבת עידוד ממך (ברוב חוצפתי...). אני עד עכשיו לא ראיתי שום סימן לחולשה או לאפסיות(???). אני רואה בן אדם. בת אדם -שאינה מלקקת דבש בחייה ובכל זאת נאבקת ומתמודדת עם הכל. שואלת, מתייעצת, מבקשת עזרה--------לא מתביישת לבקש עזרה, מטפלת בעצמה-----כשזה לא הולך- לא מרימה ידיים-ממשיכה לנסות----מוצאת את המטפל המתאים ומוצאת בכך שמחה----משתפת בשמחה ומעל הכל מתוך שבריי חייה----ממהרת לעזור לאחרים על ידי מתן י ח ס חם ועיצות חכמות. אז עכשיו את מבינה למה נגעת לליבי?.... :-)

וואו תודה ליהי. עודדת אותי מאד עכשיו. באמת. תודה על התמיכה והאמון בי. אשמח לדעת קצת יותר עליך ואם אוכל לעזור, אעשה זאת בשמחה. ואם ההודעות שלי עודדו אותך אי פעם ולו מעט - עשית אותי מאושרת.

סוף סוף מצאתי מטפל טוב. זוכרים את החיפושים המייגעים שלי? את הייאוש? עברתי כבר 3 מטפלים עד עכשיו ולא הרגשתי טוב עם אף אחד. התחלתי להתייאש. בסופו של דבר מצאתי מטפל נפלא. אמנם נפגשנו רק פעמים אבל אני כבר מרגישה את השינוי בהרגשה שלי. הייתי חייבת לחלוק את זה עמכם ולעודד את המיואשים - למצוא טיפול טוב זה לפעמים תהליך ארוך ומייגע וזה דווקא קורה כשאתה צריך עזרה מיידית אבל מי שלא מתייאש מוצא.

רק רציתי לשמוח בשמחתך....:-)

תודה, חמודה.

אורית, אני באמת שמחה בשבילך. ושיהיה לך בהצלחה, זו דרך לא קלה, אך משתלמת בסופו של דבר, שבוע טוב, טלי פרידמן

אחלה אני ממש שמחה בישבילך שסוף כל סוף מצאת מישהו טוב. נראה לי שגם מאוד קשה להודות שהמטפל שלך לא טוב אז כל הכבוד לךשרה

שלום לכולם. נעלמתי קצת כי האינטרנט שלי היה מנותק מעשרה ימים ובתוכם גם הייתי בחופשה! אז מקווה שכולם בסדר שבוע טוב שרה

מה שלומך?

האמת היא שלא כל כך טוב יש לי בעיה עם חזרה תמיד לארץ הקאות חוזרות לי אז אני מקווה שיעבור מהר ואת?

השבוע קיבלתי תרופה בשם אלטרולט גד דיכאון. עלי לציין שאני גם מטופלת ע"י הומאופאת. אחרי שקראתי את תופעות הלואי של התרופה ממש נבהלתי. חולשה כאבי גרון חום גבוה. הרי כדי לצאת מהדיכאון צריך שיהיה מרץ ולא כאלו תופעות. במקרה חליתי השבוע בוירוס של כאבי גרון וחום נמוך. ועדין לא לקחתי את התרופה. אם הייתי לוקחת את התרופה הייתי מיחסת את המחלה לתרופה. אני אובדת עצות. האם לנסות או לברוח? האם יש תרופות עם תופעות לואי פחות קשות. עלי לציין שאני חולה בתסמונת זילברט שזו בעיה של הכבד ומאד קשה לי לקחת תרופות פסיכיאטריות. מה לעשות?

רונית שלום צר לי שנבהלת לכל תרופה יש רשימה ארוכה של תופעות לואי שרובן אין קורות בדרך כלל כלמקרה צריך להשקל לגופו ובסופו של דבר הרבה פעמים אין מנוס מלנסות ולראות האם תרופה טובה לך או לא (האם בדרך כלל ת חוששת לפני שנוי ?) ישנן תרופות עם פחות תופעות לואי אך גם להן רשימה מפחידה (החוק אגב מחייב רופא להודיע לך גם על סונים ששכיחותם נמוכה מאד ) בהצלחה ואל חשש לרוב אם צריך היתרונות עולים בהרבה על החסרונות בהצלחה עמי

רציתי לדעת מה את חושבת על מה שכתבתי לך עם כל הלב "למטה". האם היתיחסותך שלילית או חיובית .? ויוי.

תודה וסליחה .אורית .

אשמח לקבל את תגובתך למה שכתבתי לך...

יש לי שתי שאלות בנוגע לטיפול בחרדה חברתית: קודם כל, אספר קצת על עצמי: אני בת 26, וסובלת מחרדה חברתית, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בעובדה שקשה לי ליצור קשרים עם אנשים, לא יודעת איך לפתח שיחה ולכן אני בודדה, בלי חברים בכלל. חוץ מזה אני פוחדת מבעלי סמכות במיוחד. אני עובדת כקלדנית בבית משפט וקשה לי לתקשר עם השופטת שאני עובדת איתה, למרות שהיא מאוד נחמדה וידידותית, אבל עצם הסמכות מרתיעה אותי ומביאה אותי למצבים מביכים ואפילו מלחיצים. קשה לי במיוחד עם אנשים שתלטנים ו/או תוקפנים שאני מרגישה שיש להם כוח עליי. כשאני באה במגע עם אנשים כאלה אני משתתקת, או מגמגמת בדיבור. אחד הפחדים שלי הוא שאפגע במישהו. כך למשל קרה לפני יומיים שמישהו שאני מתקשרת איתו רק דרך פורום באינטרנט, כתב לי בהודעה שהוא נפגע ממני כי לא עניתי לכל השאלות שהוא שאל אותי. לקחתי את זה מאוד קשה ובמשך יומיים (!) אחר-כך הייתי במצברוח ממש רע בגלל זה. שתי השאלות שרציתי לשאול הן: 1. אני מעוניינת לעבור טיפול קבוצתי המטפל בבעיית החרדה החברתית. רציתי לדעת היכן אוכל למצוא קבוצה מסוג זה? 2. את השאלה הזאת אני מפנה לפסיכיאטר: אני חושבת גם לעבור טיפול תרופתי בבעייה אם כי מתלבטת. רציתי לשאול באיזה מקרים כדאי לקבל טיפול תרופתי. אילו תרופות יכולות לעזור לי והאם קיימת סכנת התמכרות לתרופות מהסוג הזה? אם כן, האם ניתן למנוע זאת? מחכה לתשובה רומי

רומי שלום אני לא בטוח שהייתי בהכרח מגדיר את בעייתך כחרדה חברתית, אם כי ברור מהודעתך שאת מרגישה בודדה ומתקשה ביצירת קשרים חברתיים. ישנן קבוצות טיפוליות מסוגים רבים ואני לא חושב שאת זקוקה בהכרח לקבוצה שבה כולם סובלים מחרדה חברתית. קבוצה טיפולית ניתן למצוא במסגרות שונות, במרפאות השירות הציבורי והפרטי, תלוי כמובן היכן את מתגוררת. לגבי השאלה על התרופות תוכלי לקבל כמובן תשובה באתר. את יכולה גם פשוט לפנות לייעוץ פסיכיאטרי ולבקש טיפול תרופתי מתאים. אדגיש שהטיפול התרופתי לבדו אינו מספיק וחשוב לשלב טיפול כלשהו במסגרת קבוצה או אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן

רומי שלום לשאלה 1. - לא יודע 2. יש מפסר תרופות שניתן להשתמש בהן - אין התמכרות לעתים לאור תוצאות יש הסוס לנסות להפסיק (לא להשתמש בוליום ותורפות דומות הן ממכרות מאד ועוזרות זמנית בלבד - לכמה שעות) בהצלחה עמי

סחטיין

אחרי עבודה מאומצת של מספר שבועות, עלה לאויר לאתר מקום מאמר מקיף הכולל 25 עמודים עמוסים בחומר על הפרעות אכילה, שמיועד לקהל הרחב לצורך הבנה של נושא כאוב זה. רלוונטי במיוחד ל אנשים שסובלים בעצמם מהפרעת אכילה, הורים למתבגרים וכל מי שבא במגע או מעוניין לעזור לאדם הסובל מהפרעה זו. המאמר כתוב ברוח של תקווה ומרכז חומר על דרכים להתמודד ולנצח את ההפרעה. http://www.macom.org/eating_disorder.asp

מעשיר ומרתק!!! תודה :-)

תודה על הקישור. מרשים מאוד. אורן

אני לוקחת סרוקסט כבר מעל לשנה. לאחרונה עקב החמרה במצב העליתי את המינון לכדור וחצי ביום. לאחר תקופה מסוימת ניסיתי להוריד שוב לכדור ביום וכל התופעות של החרדה והמתח והדכאון חזרו אז העליתי שוב. אני חוששת ממצב שבוא כל הזמן אצטרך להעלות את המינון כדי להרגיש טוב או תמיד להישאר עם התרופות משום שאי אפשר בלעדיהן. הפסיכיאטרית שלי טוענת שהתרופה אינה ממכרת וכאשר התקופה הקשה תחלוף נוכל להוריד את המינון בהדרגה עד להפסקה. היא אומרת שאין חשש שלקיחת התרופה לאורך זמן. חשוב לציין שאני לא סובלת מתופעות לוואי מהתרופה, אולי חוץ מעייפות תמידית (ואני לא בטוחה בהכרח שזה קשור לתרופה). לאחרונה קראתי המון הודעות בפורום על התמכרות לתרופות וזה גורם לי ממש לחששות רציניים. מה דעתך בנושא?

לאורית שלום !! אני מתנצל שאני עונה לך לפני שקיבלת תגובת מפסיכיאטר הפורום אבל חש אי נוחות וחשש שעוררתי אצלך חרדה בעניין התמכרות לתרופות פסיכיאטריות בגלל פנייתי לפורום. ברצוני להדגיש שהתמכרתי לבנזודיאזפינים תרופות לכאורה " תמימות" (כך לפחות הסבירו לי) אבל מזיקות ביותר . קשה להגמל משימושם . ידוע לי שקיימות תרופת פסיכיאטריות בטוחות יחסית אשר אינן גורמות להתמכרות. או לתופעות לוואי חמורות. כל טוב וסליחה עם הדאגתי אותך שלא לצורך הקטור

הקטור, תודה על התייחסותך אך אין שום צורך בהתנצלות. לא נלחצתי רק מההודעה שלך אלא גם מהודעות אחרות. חוץ מזה, זכותך לספר את סיפורך האישי ואני מקווה שאוכל לעזור ככל יכולתי. בבקשה אל תתנצל על מה שעובר עליך או על כך שחלקת את זה איתנו. זה לא קשור לפחדים האישיים שלי.

אורית שלום אני מסכים שלא ידוע על התמכרות יש בהחלט אנשים שהפסקת תרופה גורמת לחזרה של התופעות במקרה זה ניתן לנסות ולהעזר בפסיכותרפיה (חוץ מזה לטעמי, תמיד יש שאלה מה כל כך נורא בתרופות במידה והן עוזרות ואין עמן בעיות מיוחדות - נראה ששחרור מתרופות מסמל דבר מה חשוב ) בהצלחה עמי

תודה על התשובה. אכן אין רע בתרופות אם הן עוזרות. הן כתרופה לכל דבר אבל כל עוד אני תלויה בתרופות כדי להרגיש בצורה מסוימת אני חשה שאין לי שליטה מלאה על העולם הריגשי שלי ועובדה זו כשלעצמה מורידה את הבטחון העצמי.

רובנו כאן התנסנו בתרופות, כולנו הולכנו שולל אחר הרופא כי נטילת התרופה לפרק זמן יפתור את בעייתנו. כיום לאחר שנים רבות אנו ניצבים מול האמת ומבינים היטב כי תרופות אלא לא סייעו לנו אלא הרסו אותנו, כל מי שעבר או עובר, ניסה או מנסה להיגמל מכדור כלשהו אך לא יכול ומרגיש תסמיני גמילה קשים ורוצה להיגמל ורוצה פיצוי כספי שירשום את פרטיו והסבר קצר. אנו עומלים בימים אלו להביא למשפט ייצוגי כנגד חברת התרופות ומשרד הבריאות כנגד הסמים החוקיים(תרופות) ממשפחת הבנזואפינים, כדור שהשפעתו גרועה בהרבה משל הרואין, אנו רוצים לבקש ממשרד הבריאות להכיר בתופעת הגמילה ורוצים לקבל פיצוי כספי או מהמדינה או מחברת התרופות על עגמת הנפש והסבל שעברנו. כל מי שעבר או עובר גמילה מכדור ומעוניין להילחם כנגד התופעה, לקבל פיצוי כספי, להיגמל במקום מוסמך שירשום, שימלא את פרטיו באתר האינטרנט שכתובתו מצורפת להודעה ויספר קצת על המקרה שלו, מכתבים אלו יכנסו לפרוטוקול משפטי וישלחו לשר הבריאות. http://www.lancernet.net/plaint/

אני מוכן לשתף פעולה....והרבה!!!!

טוב שלא הצעת לי לתבוע את הרוקח, פסיכית

יש לי חברה טובה שסיפרה לי שהיא סובלת מהתקפים פסיכוטים מה זה התקף פסיכוטי? איך אני אזהה כשהיא בהתקף? ואיך אפשר לעזור לה?

שלום התקף פסיכוטי בצורה הפשוטה ביותר הוא מצב שבו אדם מאבד את בוחן המציאות, כלומר, אינו יודע באמת מה מציאות ומה דמיון. במצב כזה דרוש טיפול רפואי ונפשי צמוד, ודרושה תמיכה ואהבה מהסביבה הקרובה. בברכה ד"ר אורן קפלן

ילד שלום להתקפים פסיוכטים צורות שונות הטוב ביותר לשאול אותה איך ההתקפים שלה לעזור לה - תהיה חבר שלה לא הרופא שלה בהצלחה עמי

שלום רב. אני נמצאת שנות ה-30לחיי, לאחרונה התגרשתי לאחר 13שנה של אלימות נפשית והשפלות ודיכוי.. אני מרגישה כי אני חייבת להעסיק את עצמי כדי שלא אכנס לדיכאון או משבר משום שאני מרגישה שאני עוד טיפה נופלת ... האים ישנה קבוצת תמיכה כמו כן עם ילדי לא פחות קשה , יש לי ילד המורד ,הוא בן 9 ולא מקבל בשום פנים ואופן את העובדה שיש לי חבר.. מה עושים בנדון. האים אני יכולה לקבל תמיכה יעוץ או הכוונה , מה עלי לעשות .. למי לפנות.. אני על סף יאוש ,כל הזמן ישנם חיכוכים ומריבות כוח עם בני.. אני מרגישה כי הילד שלי שולט עלי בהחלטותי ובכלל בחיי.. האים אני פונה כאן למקום הנכון.

פני למרכז למניעה וטיפול באלימות במשפחה במקום מגורך וזאת על אף העובדה שהינך גרושה מדובר במרכז טיפולי המפועל על ידי אנשי מקצוע מומחים בתחום אלימות במשפחה והשלכותיה על כל בנע המשפחה יכוונו אותך לקבלת טיפול המתאים לך וילדך. כן תקבלי אינפורמציה אודות קבוצת תמיכה. עד כמה שידוע לי הטיפול חינם ,ממומן על ידי הרשות המקומית. תוכלי להשיג את מס' הטלפון ב- 144 או בעתונות המקומית. בהצלחה אילן

אני מודה לך על מסירת תשובתך , בהחלט אני אבצע זאת כי אני מרגישה שינוי נפשי שחל בי , ואני חייבת להתחזק בבטחון העצמי שלי. בנוסף יש לי חבר גרוש + 2, שהכרתי באינטרנט ומכירה אותו כ-חודשיים. אנני יודעת כיצד להתנהג עימו , האים תחושותיי לגביו נכונות או שאני מבולבלת מאחר ורק סיימתי פרק אחד. ומיד יש לי קשר חדש.. בכל אופן אזדקק לדעתי להמון המון עזרה ותמיכה נפשית , כי אני יהיה חייבת לאזן את בטחוני הנפשי . תודה . רק רציתי לידע .. אים יש מה להוסיף או לעזור לפורום אשמח לעזור..

שלום, יש לי בת הסובלת המפרעת אכילה כבר כמה שנים ורק לאחרונה היא התחילה טיפול. המטפל שלה המליץ לה על שימוש בהיפנוזה, כדי שתוצאות הטיפול יהיו מהירות וטובות יותר האם הוא הציע את ההיפנוזה כי היא לא רוצה בטיפול, ולא נותנת מעצמה? מה זה אומר לגביה? איך היפנוזה יכולה להשפיע על הרגלי האכילה שלה ביום יום? בתודה מראש על כל תגובה מורן

מורן שלום קשה לענות על שאלתך מבלי להכיר את בתך בצורה טובה. בעיקרון היפנוזה היא כלי טיפול שניתן לשלב בסוגים שונים של טיפולים נפשיים. הוא דורש שיתוף פעולה מלא של המטופל כמו כל טיפול אחר ולכן אם היא "לא נותנת מעצמה" כלום לא יעזור. אם אדם לא רוצה לעזור לעצמו, אף איש מקצוע לא יוכל להכריח אותו לקבל טיפול. לכן ההמלצה על היפנוזה בפני עצמה לא אומרת כלום על בתך. השאלה אינה איך ההפנוזה תשפיע על הרגלי האכילה שלה אלא להיפך, לאן רוצים להגיע, ולפי זה מתאימים טיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן, תודה על תשובתך. אין ספק שסיפקת לי חומר למחשבה. מורן

האם "פריזמה" מדכאת את התאבון? אני נוטלת תרופה זו במקום "סרוקסט" עקב ההשמנה המוגברת שאני סובלת ממנה מאז החילותי ליטול סרוקסט. והאם יש תרופות אחרות מקבילות שאינן גורמות לתאבון-יתר או השמנה?

סינדרלה שלום כל התרופות עלולות לגרום השמנה או ירידה במשקל הסכון בפריזמה פחות פשוט צריך לחפש את התרופ המתאימה לך ובינתיים לעקוב מדי שבוע אחר המשקל לדווח לרופא אם את עולה דיאטה וספורט אם אפשר בהצלחה עמי

ד"ר אבני שלום רב!!! שמי רוניה,אשמח אם תוכל להתיחס לשאלתי בענין הטורוטוקוליס מיום 27/8/01 בשעה שמונה שלושים ושמונה בערב בתודה מראש רוניה

רוניה אנא שאלי שוב עמי

ד"ר אבני-שלום אני כותבת שוב את מכתבי אליך שכתבתי בנושא ה-טורטוקוליס(זריקת הבוטולוניום) שכתבתי בפורום זה ב-27/08/2001 בשעה 20:38 והנה המכתב פעם נוספת: אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה.נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונות נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנאל/ארטן) האם תוכל/ו לעזור לי: 1)שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופאות לוואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה גם/או לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה

ד"ר אבני-שלום אני כותבת שוב את מכתבי אליך שכתבתי בנושא ה-טורטוקוליס(זריקת הבוטולוניום) שכתבתי בפורום זה ב-27/08/2001 בשעה 20:38 והנה המכתב פעם נוספת: אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה.נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונות נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנאל/ארטן) האם תוכל/ו לעזור לי: 1)שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופאות לוואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה גם/או לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה

ד"ר אבני-שלום אני כותבת שוב את מכתבי אליך שכתבתי בנושא ה-טורטוקוליס(זריקת הבוטולוניום) שכתבתי בפורום זה ב-27/08/2001 בשעה 20:38 והנה המכתב פעם נוספת: אני בת 22,מטופלת בטיפול פסיכאטרי מגיל 14 ובעקבות טיפול בפרפנן וארטן נוצר אצלי מצב של צואר נוטה הצידה ושל נטיה של השפה התחתונה.נאמר לי כי עיוות זה של הלסת גורם לכך שהמרפקים ישחקו.וכי בגיל 40 יהיו לי כאבים וקשיים באכילה.(במשך השנה וחצי האחרונות נטלתי 10 מ"ג איטומין וכיום אני נוטלת 0.625 מ"ג,שמינית כדור,של זיפרקסה,5 מ"ג איטומין ו-2 מ"ג רודנאל/ארטן) האם תוכל/ו לעזור לי: 1)שמעתי על זריקה בשם בוטולוניום והייתי רוצה לדעת האם היא תתאים לי,לצוואר ו/או ללסת.והאם ישנן לה תופאות לוואי וכל מידע אפשרי עליה. 2)היכן ניתן לקבל את הזריקה הנ"ל(אני מאזור חדרה) 3)האם אוכל לקבל תשובה מהצוות הרפואי בפורום(ד"ר אבני ואחרים) 4)האם תוכלו להציע כיוונים אחרים לטפל בעיוותים הנ"ל(ניתוח,כדורים וכו') 5)במידה וניראה לכם שבקשתי זו מתאימה גם/או לפורום אחר,אשמח עם תעבירו שאלות אלה לפורום המתאים. 6)אנא העבירו את תשובתכם לאי-מייל המצורף בתודה מראש רוניה ד"ר אבני כתב/ה: > > רוניה אנא שאלי שוב > > עמי

מזה 3 חודשים אחרי מחלה זיהומית אני חש בצריבות חזקות בראש ,בחזה ובכל הגוף. אני חש בסיפטומים נוספים של כאב ולא אפרט. שאלתי האם חרדה יכולה לגרום להרגשת צריבה בכל הגוף. אנא עזרו לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

כן פני ליעוץ הרו]פא שלך ואם צריך גם פסיכיאטר בהצלחה עמי

אני בת 22 וסובלת מהתקפי חרדה כבר כשנתיים בתדירות מאוד נמוכה ובמצבים מאוד ספציפיים (כתוצאה מכאבים פיזיים). אני מעוניינת להתחיל טיפול פסיכולוגי ושאלתי היא: א. איך מוצאים פסיכולוג שמתמחה בבעיה זו ספציפית? ב. האם ניתן להתגבר על בעיה כזו ללא התערבות פסיכיאטר ותרופות? בתודה מראש שחר

שלום רב, לפי תאורך מדובר ככל הנראה, בתופעות שיכולות להיות מטופלות היטב בגישות פסיכולוגיות, דהיינו ללא טיפול תרופתי. אם תרצי הפנייה, פני למייל האישי, עם ציון מיקום מגוריך, ומעט הסטוריה על מהות ואופי התקפי החרדה בעבר. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מהמעט שכתבת, נראה שמדובר בהתקפי אימה (פאניקה). תוכלי לקרוא על כך באתר מכון פסגות: www.psagot.com . אם אכן זה המקרה, הטיפול הוא בד"כ התנהגותי. תוך כ- 8 פגישות נעלמים הסימפטומים ותוך עוד מספר פגישות את לומדת להתגבר על מצבים דומים עתידיים . מומלץ לפנות למטפל התנהגותי-קוגניטיבי מומחה. ולהתכונן לעבודה עצמית רבה, שכן, את אמורה לשלוט במצב בסופו של דבר - וזה ניתן.

ומי נתן לך רשות להשיב מר עישר כבר נתקלנו פעם זוכר אז לך הביתה מותק

שחר שלום אצטט כאן את תשובתי בנושא בעבר שכן הוא עלה מספר פעמים בפורום. ישנן גישות שונות להבנה וטיפול בחרדה. באופן כללי ישנן שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. נוקטי עמדה זו סבורים שיש צורך בטיפול פסיכולוגי ארוך טווח ומעמיק כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שאין בהכרח קשר בין הדברים: יתכן שישנה בעיה פסיכולוגית כלשהי ואולי רצוי לטפל בה, אבל היא אינה דווקא קשורה לסימפטומים של התקפי החרדה. גישה זו טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. הגישה גורסת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה עצמית והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. גם הגישה התרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. בברכה ד"ר אורן קפלן

כבר זמן רב אני סקרנית לגבי דעתכם בנושא מסוים אבל לא היה לי אומץ לשאול. היום החלטתי "לקפוץ למים" ולשאול בתקווה לקבל תשובות שיהיו משוב בונה. אתם מכירים את סיפורי והבעיות איתן אני מתמודדת כבר זמן מה משום שאני כותבת באופן קבוע כבר כמה חודשים בפורום. הייתי מאד רוצה לדעת מה הרושם שקיבלתם עליי באופן כללי. האם גם אתם רואים אותי כפי שאני רואה את עצמי - כחלשה וחסרת עמוד שדרה? או האם אתם רואים משהו אחר? האם אתם מזהים נקודות חוזק ונקודות חולשה? האם לדעתכם יש סיכוי לשיפור אצלי? אשמח לקבל גם דעות חיוביות וגם שליליות. כל ביקורת תתקבל בברכה. תודה

תגידי מה אכפת לך מה אומרים הכי חשוב זה מה את מרגישה ומה את עושה בפועל בשביל להרגיש אחרת כמו למשל ללכת לחדר כושר לעשות פעילות גופנית להכיר אנשים חדשים וסתם לעשות דברים רק בשביל עצמך אם תשאלי אלף אנשים תקבלי אלף דעות זה מיותר תעשי מה שעושה לך טוב ועם את לא יודעת מה עושה לך טוב תנסי הרבה דברים בסוף תדעי ובנתיים תהני מהדרך לשם התוצאה בכלל לא חשובה

לאורית שוב שלום רב! השאלה שלך היא כללית ועל כן אענה לך באופן כללי מה עוד שאיני מכיר אותך, היות ואני חדש בפורום. אני מצטרף לאנונימי. כל אחד רואה אותך באור אחר וסוביקטיבי ,מה עוד שהכרות דרך האינטרנט אינה מאפשרת גבוש דעה רצינית אודתך בגלל מגבלות המדיה. כמעט כל בן אדם יכול להשתפר ולהשתנות בעיקר כשמדובר באדם צעיר(גילך לא ידוע לי). נראה שאת מצויה בתהליך של חיפוש עצמי וגיבוש זהות. אני רואה בפניה לפורום בשאלות נקודת חוזק המעידה על כוחות. מצד שני נראה לי שעליך למצאו אפיק נוסף לגיבוש זהות עצמית מחוץ למימד הוירטואלי.

לאורית שלום ! שאלתך מזכירה לי את עצמי גם אני נוהגת היתי לשאול ולקבל חוות דעת מהסובבים אותי , כמובן מאלה שמכירים פחות או יותר . כך יכולתי להמשיך הלאה , ולדעת שאני , או את במיקרה הזה נימצאים על "המפה ". כי לפעמים ישנה מן הרגשה של מה אני עושה כאן , האם אני מורגשת בניהם בכלל. כך שלפי דעתי את בסדר גמור עם שאלתך זה טיבעי רק מה ? אף אחד לא אמיץ כמוך לשאול זאת , אעיז ואומר שליפעמים את אפילו נידחקת "בחוצפה ישראלית " לכל מיני מקומות שואלת בלי הרף רופאים וחברי פורום ולא איכפת לך אם את נודניקית או לא ? זה לדעתי מצוין כי כך את מרפא את עצמך ועושה מה שטוב לך !! הלוואי שיכולתי גם . אך את עדיין צעירה וכל החיים לפנייך , דיברת הרבה על בדידות ולבד ואולי גם עכשיו את מרגישה כך .לכן כתבת את השאות האלה . אז דעי לך שאני מיזדהה עם כאבך ותחושת הבדידות שלך שהיא קיומית . באורח פלא האנשים האיכפתים והרגישים הם הפגועים ביותר כי הם מצפים מיקירהם שיתקרבו ויבינו אותם ושכזה לא מיתממש , רגשות ההרחקה וההזנחה ותחושת האובדן מיתעצמים . אני רואה בך כבחורה שיכולה ליצור קשרים מספקים לפי הפתיחות שלך לאורך כל הדרך בפורומים . פעם אמרת שאת מרגישה כמו ילדה ליפעמים וזה נובע מיתוך סבירות שאת אולי נעשת קצת תלותית ,מישום שברצון התת מודע שלך יש רצון שיטפלו בך וידאגו לך מתוך רצון לגרום לזולת להציל אותך וישמור עליך , (וזה יקירתי יעשה בידיוק את ההפיך כי יש סבירות שזה דווקא ירחיק אחרים )אסור לך להיות צמודה לקשר מיתוך יאוש את יכולה כן ליצור קשר מיתוך תחושת מחויבות ורצון לשאוף ללכת קדימה לקראת היעד . את חייבת לנצל את הבדידות לצמיחה אישית להושיט יד גם לאחרים וזה יהיה סימן לבריאות נפשית . אל תאבקי עם הכאב תהיה איתו אל תפחדי ממנו ותימצאי משהו מהנה להיתעסק בו . אני מקווה שלא היגזמתי , פשוט את נגעת ללבי הרבה פעמים ועניתי לך על כל החודשים בבת אחת יצא ככה . אז שיהיה לך בהצלחה וכל טוב אני מיתנצלת על האורך . שלך בידידות ויוי.

אורית שלנו יקרה........ אני אמנם כחודש פה.. אבל את הודעותייך אני מקפידה לא לפספס. הרושם שאני קיבלתי הוא שאת בחורה רגישה וחכמה עם לב ענקי , עם רגעי כאב ורגעי ייאוש, ועם הרבה חוזק נפשי להתמודד עם הרגעים האלו. :-)

אורית שלום קודם כל, הפניה הזו היתה לך לא קלה וכל הכבוד שלקחת נשימה ואומץ וקפצת למים. זה אולי הסימן שיש לך את היכולת לעשות שינוי גם אם אינו קל ומפחיד. למרות שאני קורא מזה זמן את הודעותיך אינני מרגיש שאני יכול לענות על שאלותיך. בכל זאת, המפגש דרך הפורום הוא מוגבל ולוקח זמן עד שמכירים אדם עד כדי כך שאפשר לתת לו תשובה כל כך מעמיקה כמו שאת רוצה. עם כל הערכתי לפורום ולמפגש באינטרנט, אני מאמין שסוג כזה של מסר ניתן לעשות בטיפול שהוא בכל זאת יותר אישי, במפגש טיפול פנים מול פנים. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מעריכה מאד את התגובה שלך למרות שאינך מרגיש שביכולתך לתת לי מענה כאן. המון תודות

יש היום בשוק המון ספרים לעזרה עצמית המעודדים שינוי מסוים. האם אתם מאמינים שספרים אלה יכולים לעזור? האם קראתם ספר שעזר לכם? אני מאד סקפטית לגבי ספרים אלו אבל סקרנית לדעת עוד עליהם... מה דעתכם?

אורית שלום כמו בכל תחום יש ספרים טובים ויש פחות. בהחלט אפשר להיעזר לעיתים מספרים. ואחבר לזה את נושא ההיפנוזה, יש מספר ספרים טובים בתחום של היפנוזה עצמית וכן קלטות, תוכלי לקנות ולהתנסות בעצמך. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדעתי מטפלים רציניים אינם כותבים ספרים לעזרה עצמית. מה שכן, ספרים אלה עוזרים להעשרת חשבונם של המחברים והמו"לים. באותה מידה שכשאת סובלת ממכאוב פיזי את פונה לרופא ,כך עליך לפנות למטפל כדי שיעזור לך להתמודד עם קושי רגשי ,התנהגותי נפשי או קוגניטיבי. במשך השנים צברתי המון ספרים לעזרה עצמית שבסופו של דברמצאו את דרכם לפח הזבל. אך הזערי משארלטנים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מי מטפל טוב ??? קשה לענות .משבטוח שבמידה ולא נוצרת כימיה איתו,אם מרגישה שאינך מפיקה תועלת מהפגישות הטיפוליות או במידה והוא מעורר אצלך תחושות קשות של דחיה עזבי אותו\ה תרגישי טוב, תהיהי אופטימית וחיובית בברכה ובהצלחה דני

תודה על התגובה. אני מסכימה עם דני באופן כללי אם כי אשמח לנסות באופן חד פעמי ספר וקלטת לעזרה עצמית. ד"ר קפלן, האם תוכל להמליץ לי על ספר וקלטת טובים משום שיש המון בשוק? תודה מראש

מעונינת לדעת עוד על התרופה והאם היא ממכרת לוקחת כדור וחצי עקב דיכאון וחרדה גיל 28

חנה שלום שייכת לקבוצת SSRI (כמו פרוזק) אינה ממכרת חפשי לפי CIPRAMIL אן CITALOPRAM ניתן גם באתר http://www.infomed.co.il/default.htm בהצלחה עמי

לכל הרופאים שקוראים שלום רב !!! אני הופעתי כבר בפורום הזה לגבי תופעת פחד מאיידס כשהייתי צריך להמתין שלושה חודשים לבדיקה כי ככה זה ועכשיו אחרי בדיקת תרומת דם הכל בסדר ברוך השם. הבעייה הקשה שנוצרה לי היא שבמהלך השלושה חודשים היו לי פחדים איומים מהמחלה וחשבתי על זה הרבה ועל ההשלכות של הבדיקה ואיפה אני יעשה אותה. מאחר ואני פדנט רק לא סמכתי כל כך על הבדיקה שאולי זאת טעות . אפילו חשבתי שהחליפו בין תרומות הדם שלי למישהו אחר כשראיתי את החובש משחק במדבקות התרומה. לאחר זמן מה הגעתי למצב של מרירות ולחצים כאלה בלב אמרתי לעצמי על מי אני אסמוך מי ייתן לי תשובה פחדתי. מחשבה רודפת מחשבה שאלתי שאלות כאלה ואז הזמן כבר איפשר לי להרגע מהחשש הזה ולהיות באיזושהי צורה רגוע לגביי הנושא הזה. במהלך השאלות ששאלתי בפורום כאב לי והטריד אותי נורא איזושהי אימרה של אחד הרופאים פה שהגדיר אותי בתור חולה O. D . C.והמליץ לי ללכת לטיפול. אני רוצה להגיד לכם שמרגע שהוא כתב לי את זה אני עוד יותר לא רגוע והלחץ והפחד מהמחלה ששמה O. D .C חזר. מצאתי את עצמי מחפש בפורום הזה תשובות מזה הדבר הזה הבנתי שזו תסמונת מחשבות אובססיביות. קראתי על אנשים במצבים קשים של תרופות וטיפולים פסיכולוגים ארוכים . אני פוחד נורא להיכנס למערך של טיפולים ותרופות כי אני רוצה לצאת מזה לבד . כל דבר שקראתי על התופעה ייסמתי על עצמי אולי אני גם כזה ? הדבר שעוד יותר הפחיד אותי הוא אתר של מכון פסיכולוגי השרון שאומר שחרדה כזאת יכולה לגרום חלילה לאיבוד עצמי טפו פטו טפו . ואז פתאום אני חושב אולי זה יקרה לי אולי אני אצטרך למות אים אני לא אלך לפסיכולוג חלילה חלילה חלילה. אני נורא אוהב את החיים ולא אפגע בעצמי אבל בכל זאת מחשבות קשות מפחידות אותי האיומים של מכון השרון שאים לא הולכים זה יכול להיות מסוכן ומחשבות נוספות על אנשים שעוזבים אותנו מפחידים אותי נורא . אני תקוע עים המחשבות האלה ומחפש פתרון להרגע כבר . אני תקוע ואולי אובססיבי עים מחשבות אני מחפש מוצא ורצות לי מחשבות קשות שנתקעות לי בראש וכאילו מאיימות עליי ?? אני נורא חושש מטיפול פסיכולוגי כי כנראה גדלתי על מנטליות כזאת . מבחינתי ברגע שהלכתי לטיפול פסיכולוגי וספרתי שם את מה שסיפרתי פה אני גמור כי אני יוגדר מבחינתי כחולה נפש ואולי זה יפגע בי מבחינת עבודה והצלחה בקריירה. אולי יאשפזו אותי ?? זה מפחיד. והכל הכל נראה לי כי הרופא הזה הגדיר אותי כחולה O. D . C אני פשוט נתפס למה שאמר הרופא פה בפורום ואני אכשיו עשיתי את עצמי חולה ואני מפיל על עצמי כל מיני תיקים ותופעות של אנשים אחרים?? לכל הרופאים אני חוזר אני אוהב את החיים אבל המחשבות האובססיוביות האלה שאולי אני חולה וחייב טיפול ובלי טיפול זה לא יצליח מפחידות אותי !!!אבל כשאני יוצא מטירדה או מדאגה כלשהי משהו חדש תוקף אותי אני מבקש בכל לשון של בקשה להמליץ לי בכובד ראש מה לעשות עים עצמי ואני מתחנן מתחנן שתעזרו לי ותתנו לי משפטי עידוד ואים אפשר לפתור את התחושות האלה אנא ממכם תמליצו לי . ( אגב אני לא מזיע ואין לי דופק מהיר מחרדות כלשהם אני בסדר מבחינה פיזית כשאני מוטרד ) אני נורא רוצה שהזמן יעשה את שלו ואני אצא מזה . שאלה קריטית : האים אזמן יעשה את שלו וזו רק תקופה !! אבקש ממכם שהתשובות שלכם לא יהיו קצרות כמו שאני רואה פה ותתנו לי מקסימום מידע בברכה ושבת של אושר!!! הלחוץ

שלום לך "לחוץ ! בני חולה כבר 12 ב o.c.d ( ולא odc). עד שגילו את זה לקח כמה שנים טובות ועוד בביח' אז איך כאן בפורום רופא יכול לאבחן את ההפרעה ?.(זה לא נחשב למחלה ) היתי מציעה לך עם כל הכבוד להיתעסק במשהו אחר "להסיח דעתך במשהו חי יפה ומהנה . ואם עדיין מטרידות אותך כל מיני חרדות לא לעינין (לכל אדם נורמלי יש פחדים וחרדות קלות מדי פעם )אז תלך ליעוץ של שיחה אחת (יש דבר כזה ),ותברר מה קורה איתך כדי להיות שקט . אני עצמי הלכתי ולאור מה שעברתי עם בני חשבתי שהכל קורה גם לי . אז נאמר לי בפגישה אחת ויחידה שאני סובלת מחרדה קלה וזהו . לא עשיתי מזה עינין ואף לא לקחתי תרופות הרגעה כי אני רוצה לשלוט על חיי בעצמי . תדע לך שרק אדם שפוגע בעצמו ובסביבה ואין לו שליטה ולא מתפקד , מטופל בבי'ח ./ ולאור דבריך ניראה לי שאתה ראציונלי חכם ואוהב לחיות , מאחלת לך חיים ארוכים וטובים בלי פחדים ומחשבות לא שייכות , כי אין לך סימפטומים כאלה . כל טוב .

לחוץ שלום אתה קצת במעגל סגור. הודעתך מעידה על כך שאתה מוטרד מאוד ממצבך, אבל חושש גם מטיפול וגם מאי טיפול. עוסק המון במצב אבל מתקשה לוותר על שליטה מלאה עליו, וללכת לטיפול זה גם קצת לוותר על השליטה. תצטרך להחליט. להישאר עם הסימפטומים, או לוותר עליהם במחיר של גם לוותר קצת על שליטה מלאה. שילוב של טיפול פסיכולוגי בשיחות עם טיפול תרופתי עשוי בהחלט לעזור, זה דורש לפנות לעזרה. אף אחד לא יאשפז אותך ויש רבים כמוך שסובלים ונעזרים. ולשאלתך, ני חושש שהזמן לא יעשה את שלו אם לא תעזור לו במשהו. בהצלחה ד"ר אורן קפלן

הלחוץ שלום האם אתה רוצה לצאת מזה לבד או שאתה זקוק לעזרה ? האמת שנדמה לי שאתה רוצה את שניהם חשיבהכמו שאתה מתאר יכולה לחלוף יכולה להמשך פרקי זמן ארוכים אם זה כל כך הרבה זמן + כל כך הרבה מטרד כנראה שלא הצלחת להתקדם לבד כל כך טוב מה לעשות ? לטעמי פנה ליעוץ רוצה לחכות עוד - החלטה שלך בהצלחה עמי

לד"ר עמי היקר אני עובר שוב משהו מפחיד ומטריד אותי נורא. הגעתי למחשבה אובסיסיבית חדשה שממלאת לי את המוח. אני מרגיש מאויים ע"י דחף לא ידוע משהו כאילו מנסה לדחוף אותי למשהו שאני לא רוצה . זה מפחיד להגיד את זה אבל המחשבה והתחושה שאני לא רוצה אותה . כאילו שהוא אומר לי שאני צריך חלילה חליליה למות . כאילו שהוא רוצה שאני חלילה ........ ד"ר האים אני נורמאלי מה לעשות כדי ללכת לישון בלילה לא יודע איך הגעתי לזה אבל אני אומר וחוזר שאני אוהב נורא את החיים ואני פוחד מאיום המחשבה הזאת שכאילו אומרת תעשה את זה . ( אבל בתוך תוכי זאת לא הכוונה) האים התופעה הזאת מוכרת?? והאים זה קשור לכל מה שאמרתי לפני כן ? האים חלילה זה מסוכן ?? מפחיד אותי כי גם הרופא הקודם אמר שצריך ללכת לטיפול ועים תרופות. האים ד"ר אני יכול להרגע שיהיה בסדר ואני לא אמות חלילה ואיך אני אמחק ואמחק את המחשבות האובססיביות האלה בינתיים לפני לישון ??